קטגוריה: הגיגים

בקשת הבאת כיבוד קל לאירוע תרבותי


אני מסייע לעתים מעט במרחב התרבותי בעיר שלי ושותף לארגון מספר אירועים נחמד בשנה בחינם למעגל המתעניינים וללא כל תקציב ממושלי התרבות.

אנו בודקים בקרב הקהל האם יש ביקוש לאירוע. לאחר קבלת המשוב מחפשים מרחב נחמד. ולאחר זאת קובעים תאריך ותמה.

לפעמים אני מבקש מהציבור להביא מעט כיבוד קל, כמו בקבוק יין, סודה, עוגיות, כעכים, פירות, ירקות וכדומה. מתוך רצון לייצר אווירה נעימה ומוצלחת. והרוב לא מביא כדרכו בקודש…

ברם שותף חשוב מאוד בארגון האירועים שלפעמים גם מציע את אוהלו המפואר לאירוח המשתתפים בפעילות לא אוהב זאת. והוא אומר: -כך לא מארגנים אירועים. צריך כמה אקטיביסטים נדיבי לב ואנרגיה שיביאו מה שצריך ושלום על ישראל. לא בונים על אך אחד שלבסוף מכזיב והאירוע מתקתק ומוצלחת גם מבחינה קולינרית סבירה'.

אולם אני מאמין שראוי להציע לקהל הבאים להביא, לא להפיל כל הארגון על אנשים קבועים וספציפיים. שהקהל יראה שהוא מעריך, ירגיש קשור ומחובר וכך גם יהנה יותר מהאירוע. וגם מתוך מחשבה לעתיד רחוק שאם יש פראיירים קבועים לפעמים נשבר להם.

מה אתם מרגישים בנושא?

השמיעי קולך 2023


לאחרונה התבוננתי בסרט דוקו בשם: 'השמיעי קולך' של הוט. הסרט הדוקומנטרי עוסק בנושא המאבק נגד הפגיעות המיניות על ידי 'לא תשתוק' ולמעשה הציג את ההתעוררות הדמוקרטית של גורמים במגזר החרדי שהחליטו עד כאן – צריך לעורר את הציבור למנוע פגיעות מיניות מחרידות.



מראים בסרט סיפור של הפגנות ככלי לשינוי חברתי. כגון, קמפיין הפגנות שאולי הוביל לעזיבתה של מורה פוגעת במוסד לימודי לבנות – היו גם התנגדויות פנימיות בתוך המגזר החרדי השמרני שלא קיבלו ביטוי בסרט. נסיון למנוע מצעירים ללמוד בישיבה שיש בה ראש ישיבה נאשם בעבירות מין על ידי הפגנה מחוץ לישיבה בתחילת עונת הלימודים.

וכמובן מראים את ההתעוררות של המגזר החרדי בנושא בעקבות פרשיית חיים ולדר שהתאבד. ברם למעשה למיטב ידיעתי ההנחיה הגורפת במגזר הליטאי והספרדי ללכת למשטרה ללא חשש. לגבי חסידים, איני בקיא. ואכן בסרט מראים שיש כאלו שלא מקבלים חשדות, אבל על הנפגעים עדיין ההנחיה לפנות למשטרה לטפל בנושא.

יש מקום לעוד סרטים שיעסקו בסוגי העבירות הקיימות במגזר. וכן פרופיל של נפגע ופוגע. ובנוסף הסברים פסיכולוגים על איך הפגיעה קורעת וגם מה הנזקים.



מראים בסרט סיפור של הפגנות ככלי לשינוי חברתי. כגון, קמפיין הפגנות שאולי הוביל לעזיבתה של מורה פוגעת במוסד לימודי לבנות. נסיון למנוע מצעירים ללמוד בישיבה שיש בה ראש ישיבה נאשם בעבירות מין.

וכמובן מראים את ההתעוררות של המגזר החרדי בנושא בעקבות פרשיית חיים ולדר שהתאבד. ברם למעשה למיטב ידיעתי ההנחיה הגורפת במגזר הליטאי והספרדי ללכת למשטרה ללא חשש. לגבי חסידים, איני בקיא. ואכן בסרט מראים שיש כאלו שלא מקבלים חשדות, אבל על הנפגעים עדיין ההנחיה לפנות למשטרה לטפל בנושא.

יש מקום לעוד סרטים שיעסקו בסוגי העבירות הקיימות במגזר. וכן פרופיל של נפגע ופוגע. ובנוסף הסברים פסיכולוגים על איך הפגיעה קורעת וגם מה הנזקים.

הבימוי לדעתי גרוע, יותר מידי צילומי פנים בזום-אין של שיניים ברמה משמימה – אולי הבימאית נורא התאהבה רומנטית בדמויות המפתח בסרט… מרוח, קטעים חוזרים על עצמם וגם חוסר בהיסטוריה. בנוסף לא ברור מי חרדית, מי דתית, מי מבחינה סוציולוגית ומי מבחינה אמונית. ואכן אביגיל הילבורן דמות מרשימה ונראית מנהיגה חרדית מודרנית ונראה שיש לשרי קרויזר מנהיגות שקטה שמתאימה למגזר שמרני – ומתבקש שתהיינה מנהיגות חרדיות ולא רק משפיעות רשת רדודות. אולם הן לא היחידות ולמעשה קדמו להן יוזמות של חרדים בארץ ובחו"ל. לדוגמה, דרייפוס מצפת הלכה ותקפה מפגעים מינית ותומכיהם ברחוב ועשתה להם שיימינג. והיא בקושי קיבלה בשעתו חשיפה. מוזמנים לצפות:

ואגב, הסרט מראה אלימות של בחור כנגד אקטיביסט אמריקאי בנושא – אבל הוא לא מעיד על הכלל, מדובר בבחור שהוא אחיין של החשודים ולפיכך התחמם ונקט באלימות וזה כבר שיפור במגזר שכבר לא נוקט באלימות בנושא באיצטלא של צניעות ומניעת ניבול פה.

חסר גם הסיפור הנפשי – את מה גרם לגיבורות הסרט לקום ולהתנגד ולהתחיל להפגין. וכן גם שכנוע – בדרך כלל כשאדם מתחיל לקדם משהו אנשים זקוקים  לשכנע – הרי אחרת הן היו עושות זאת לבד או כבר קודם וכדומה. בקיצור סרט מעט שטוח.

כל הכבוד לחברות עמותת לא תשתוק לא תשתוק Lo Tishtok על היוזמה החשובה של קידום הפגנות במגזר החרדי ובנושא חשוב של פגיעות מיניות.

לדעתי הסרט יותר חשוב ברמה הדמוקרטית – עצם זה שיש הפגנת חרדים נגד הממסד – מי יודע אולי זה יוביל אי פעם לאביב חרדי כנגד ריכוזיות כוחנית במגזר.

בימוי: שרית אסנפי
מפיקה: נטלי קקון
הפקה: ציפי ביידר, קסטינה תקשורת
תסריט: שרית אסנפי
צילום: ליאור בן שבת
עריכה: יוני כהן, טלי גולדנברג
עיצוב: פסקול תומר קורן
מוזיקה: גל לב
מקור: קסטינה תקשורת

חבר גורר מצווה – סיפור על תרומת טסיות דם


ידוע הביטוי מצווה גוררת מצווה. והביאור הפשוט הוא שמי עושה משהו טוב מתחבר לצד הטוב בחיים וממשיך.

וכמובן יש קושי בהבנת הביטוי שהרי אומרים גם עבירה גוררת עבירה. ואם אדם עשה מצווה בעבר ומצווה גוררת מצווה, אז הכיצד הוא יעשה עבירה –  לפיכך ברגע שאדם עשה עבירה הוא אמור להגרר לעולם לעבירות חלילה, וכן אם עשה מצווה אמור להגרר לעולם למצוות שהרי הוא כל הזמן נגרר. אז איך אנשים משנים את הזרימה ההתנהגותית שלהם?

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר:

הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה,
וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה.
שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה,
וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה.
שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה;
וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה: אבות ד ב.

וכנראה צריך להגיד שהאמירה של חז"ל בנושא היא לא אמירה נצחית, אלא עניין של חיבור לזמן מסויים, אבל לא לנצח נצחים. אז אכן לזמן מסויים אדם מתחבר לטוב או לרע אבל זה לא לנצח בהכרח. ולכן אדרבה צריך להמשיך לרוץ לצד בחיים שרוצים לחזק. ועוד הסבר שזה מיקל ללכת לכיוון של המעשה – אבל לא אומר שאין עבירה או מצווה שתמשוך את האדם לכיוון מסוים והאדם יכול עדיין לבחור למרות שקיים מצווה קודם או עשה עבירה.

והנה חבר שעושה מצווה גם גורר מצווה. חבר בעל דם AB- החליט לתרום טסיות דם – טרומבוציטים. לטענתו אין ביקוש לתרומת דם שלו ולכן עדיף לו לתרום למען עם ישראל טסיות. וגמני אמרתי לעצמי אולי אתרום ונראה מה זה – למה לא לחוות ולתרום.

ולפתע כמה ימים אחר כך ראיתי פרסומת. ואינני חושב שמאזינים לנו במכשיר בסלולר, אלא אולי ראו שתקשרנו או נפגשנו – כלומר היינו באותו המיקום בו זמנית. וכמובן שיכול להיות הסבר פסיכולוגי שבעקבות מה שהוא סיפר לי שמתי לב לפרסומת…

הלכתי לתרום הטסיות בבית החולים – שבגדול זה חומר קרישה לכאלו שיש להם בעיית קרישה בדם קבועה או זמנית, כגון חולי סרטן ואחרים. וצריך תרומות טריות היות שאי אפשר לשמור הדם. כלומר תורמים כדוריות לבנות שנהרסות מהר.

קבעו לי פגישה ואמרו לי לאכול ולשתות לפני – מה שעשיתי. הגעתי לתרום והתחלנו התהליך, הציעו לי לצפות בטלוויזיה, מה שסירבתי כי איני מחובר לעניין תרבותית. סוף כל סוף יש לי טלפון חכם.

בסוף התרומה חשתי חלש. והודעתי שאני מרגיש שאני הולך להתעלף. הפסיקו את התרומה ואמרו שתרמתי מנה אז אפשר לעצור והשכיבו אותי בכיסא המתכוונן של תרומת הטסיות. לדעתי, ייתכן שרצו לקחת יותר ממנה מינימלית. ואולי לי זה היה יותר מידי. בכל מקרה האחראית, אמרה שנראה שהצבע חוזר לפנים שלי הושיבה חזרה, שתיתי כוס מים ואכלתי בננה. והיא אמרה שהוא הולכת לשחרר אותי.

אבל אני לאחר כמה דקות אמרתי לה שאני הולך להתעלף שוב, ואז אני זוכר שהיא באה להשכיב אותי שוב. ופתאום אני מתעורר מחלום מתוק שבא לי להמשיך לישון. מתברר שהתעלפתי פעמיים – התעלפות גוררת התעלפות.. פעם אחת לזמן קצר והגבתי שוב. ובפעם שניה לדקה פלוס. ואז התעוררתי כשהיא שואלת האם אני בסדר ושמה על ראשי מגבת נייר ידיים לחה.

הגיע רופא ושאל אם אכלתי ושתיתי היום. ועניתי הן. חיבר אותי לעירוי עם מלחים לאחר שהתקין לי ברונלה. ואני מתלוצץ לי על ההפרתקאה ומבכה על כך שלא צילמתי… הוציאו לי העירוי והנני חש רענן ורוצה לחזור לעיסוקי. אולם עדיין עיכבו אותי שם כי חששו לחיי. והאחראית כל הזמן הדגישה שלא אקום או אעזוב ללא רשותה. ואני הצהרתי שאיני מתכנן לעזוב ללא אישור למען תנוח דעתה.

לאחר זמן מה הגיעו למסקנה שאני יכול ללכת לדרכי. ותעלומה גדולה מדוע התעלפתי וכן מדוע אני במצב רוח טוב לאחר ההתעלפות.

תרמתי מספר פעמים מנות דם בימי חיי בכמות של כמה פנקסי מנות דם. ולעולם לא התעלפתי. תמוה. ואשמח להסבר אם למישהו יש.

למי שרוצה לתרום ולהציל חיים.

ואגב בכל מקום מתוקן בעולם משלמים לתורמי דם וטסיות ופה לא – והגיע הזמן לשנות זאת.

יוחנן קוטליך החרדי הולך לצבא הישראלי


מכר טוב שלי – חרדי בן ישיבה המגיע לאירוע תרבות קבוע שאני מארגן, סיפר לי שחשקה נפשו בעקבות המצב ללכת ולהתגייס. הלה בכלל היה עריק מזה תקופה. נועץ עמי לגבי שיקולים להמשך החיים. אמרתי לו שאדרבה הצבא יתרום לו המון ולא רק הוא יתרום לצבא.

סיפרתי לו על חבר אחר חילוני לשעבר שהיה עריק, והאיש הכין אותו לבאות. החבר הסגיר עצמו והיה בכלא 12 יום. ואחר כך הוחלט לגייסו. בתחילה נתנו לו ג'וב, אבל החבר רצה להיות לוחם. הצעתי לו לחפש ג'וב שיכשיר אותו תעסוקתית, אבל הוא העדיף להיות לוחם.

הוא פנה לצבא שוב בבקשה להיות לוחם, וביקשו ממנו לכתוב מכתב בנושא. והחבר נועץ עמי מה לכתוב. קבענו זמן להיפגש. בפגישה הסברתי לו שיעבוד על ניסוח של מעגלים שונים בנוגע למטרה להיות לוחם וכן באתוס, לוגוס ופאתוס.

כלומר, איך הוא תורם לעצמו, למשפחה, לחברה ולמדינה. וכן בתוקף מה הוא יכול לתרום, ההיגיון שלו שהוא יכול לתרום וכן הרגש שלו לגבי התרומה הצבאית. וכמובן שימוש בטרמינולוגיה צבאית וציונית.

הרעיון הוא להראות רצינות ומחויבות בצורה משכנעת פלוס חיבור של השתייכות. ולכן חשוב בנוסף שהטקסט ידבר אל הנשמה של מי שיראה המכתב. שהכתב במכתב יפתח חמישים שערי צבא ויאפשר לו למסור נפשו להיות לוחם.

האיש כתב המכתב בניסוח שלו ואני ביקשתי שישלח לי המעצב לפני השליחה ואתקן מעט בניסוח, עימוד, פיסוק, עיצוב וכו'.

והנה המכתב כדלהלן:

"שלום וברכה,

שמי יוחנן קוטליך מבית מאיר. אני בחור חרדי למדתי, גדלתי וחונכתי במגזר החרדי ובמוסדות חרדיים כל חיי. ישיבה קטנה, ישיבה גדולה ובשנים האחרונות אני לומד בכולל בירושלים.

תמיד הייתי מחובר ומסור למדינת ישראל לעם היהודי לאזרחיה ולתושביה. תמיד היה בי רצון להתגייס ולתרום. אך במגזר בו גדלתי לא ראו את הגיוס בעין טובה, וגרוע מכך ראו בזה דבר פסול. 

בתחילת המלחמה החלטתי שאני רוצה להתגייס למרות הכול. והתחלתי ליצור קשר עם צה"ל. עברתי תהליך ארוך שכלל שהות בכלא הצבאי, אבל המשכתי בכל הכוח, במטרה להתגייס. 

לכל אורך הדרך המשפחה החברים והרבנים ניסו להניא אותי מהגיוס על ידי קבלת פטור מכל סוג שהוא. ואני סירבתי מתוך הבנה שזו חובתי כאזרח ומתוך אהבה גדולה למולדת ולעם, דבקתי במטרה עם כל המרץ והרצון. ולבסוף יישבתי את דעתם לגבי הגיוס והם כיום מקבלים הדרך שלי.

לפני פחות מחודש עברתי חיול והשלמת פרופיל שבו הרופא הסביר לי שיש לי את הנתונים לקרבי. ומאז אני פועל ללא הפסקה במטרה לשרת בצורה הכי משמעותית שאפשר. 

אני בכושר גופני טוב מאוד, הנני אדם עם משמעת וצייתן. חונכתי במוסדות מאוד קפדניים ותמיד הייתי התלמיד המצטיין. מעולם לא עוררתי בעיות. והייתי הראשון בכל דבר, וכך יהיה בלוחמה בעזרת ה' – בהתחייבות. 

גדלתי אצל אב מאמץ שהיה איש צבא במשך עשרות שנים והחינוך היה בהתאם. אני מאוד צעיר ברוחי ויש לי יכולות חברתיות גבוהות. במשך השבוע אני מלמד צילום אנשים מתקשים בחיים עם צרכים רגשיים, עבודה מספקת עם אחריות גדולה ומשמעות חברתית.

יש לי את כל הנתונים ללוחמה, המוטיבציה שלי לשרת גדולה מאוד. כל אדם שמכיר את הסיפור שלי ושדיבר איתי בצה"ל יכול להעיד על כך. וכן יש לי גם המלצה בכתב משופטת בבית הדין הצבאי.

אני מוכן לעשות ככל שיידרש ממני כדי להגן על מדינת ישראל וכמובן למסור נפש למען המדינה!

איני יכול לשאת את המחשבה שחיילים ואזרחים מתים ואני עומד מנגד. ואף הנני חש שהעניין אסור לי מבחינה מוסרית.

אני מבקש מכם בלשון תחינה ובקשה, אני הולך עכשיו בגיל 27 וחצי לשרת שנתיים עם כל הרצון האהבה והמרץ, אנא עזרו לי לשרת בצורה הכי משמעותית שאפשר ותנו לי להיות לוחם.

אני יכול להיות לוחם, אני צריך להיות לוחם ואני רוצה להיות לוחם ואני חושב שאני יכול מאוד לתרום לעם בישראל ולצבא ההגנה לישראל כלוחם. וכאדם חרדי אני אשמש דוגמא למופת למגזר שלי להשתלב ולהתגייס ולשרת במדינת ישראל כפי שצריך וראוי.

כאמור אנוכי הולך לשרת שנתיים בסדיר, אבל אם זמן השירות מהווה בעיה מבחינת השיבוץ לקרבי, אשמח בלב שלם לחתום על תוספת שירות של מספר חודשים לפי הצורך.

תודה רבה ובשורות טובות,

בכבוד והערכה, יוחנן קוטליך – 22.2.24".

עבר זמן וכעת הבחור יוחנן סיפר לי שמגיע לו מזל טוב. והנה תכתובת עמו מן הוואטסאפ.

יוחנן קוטליך: מגיע לי מזל טוב, חבר. אישרו ללוחמה.
אני: ישתבח שמך. מזל טוב!
אני: הגיבו יפה למכתב המושקע?
יוחנן קוטליך: כן ממש.
יוחנן קוטליך: עשיתי ראיון גם ודיברו על המכתב.
יוחנן קוטליך: ממש תודה אחי שהקב"ה ימלא כל משאלות לבך לטובה.
אני: דיברו על המכתב?
יוחנן קוטליך: לא ירדו לפרטים.
יוחנן קוטליך: רק אמרו שזה ממש תפס אותם.
אני: נפלא! שימחת אותי מאוד. חילך לצבא הציוני!

אני משתף מכתב זה גם לצורך מי שעלול להצטרך לחשוב על ניסוח מכתב בדומה. וכמובן הפרטים האישיים שונו בהתאמה.

הצבעת מוגבלים בעלי רמה שכלית פגועה בבחירות פוגעת בשוויון


יש לי קרוב משפחה נכה. הוא לא מבין הרבה, הוא אינו אחראי על עצמו לפי החוק ולמעשה הוא מצביע יותר ממני. מדוע? כי האפוטרופוס שלו דתי קובע בשבילו מה להצביע ודואג שהוא יצביע תמיד. זה קצת משעשע שלפעמים הוא מצהיר שהוא לא יצביע שהרי מה זה ישנה לו, אבל לבסוף הוא מצביע למפלגה רבנית כלשהי.

וכאן נשאלת השאלה מדוע להעניק למוגבלים שאינם אחראים לעצמם וכן זקנים זכות הצבעה?

מדוע לילד קטן צעיר מגיל ההצבעה בעל רמת משכל ושפיות גבוהה יותר ממוגבל אנו לא מאפשרים להצביע ולמוגבח שכלית כן?!

בפועל ההצבעה עוברת למי שאחראי עליו ואז למעשה הבאנו לאחראי עליו עוד קול לעומת אזרח רגיל.

ואולי ישנה מחשבה שמה זה משנה רמת הנכים מתאזנת בכל המגזרים.

ואולי הפוך דווקא אלו שמקשיבים למנהיג דעה קשוח נניח חדורי מטרה בשמאל וחדורי מטרה אצל הדתיים – ברם למעשה רוב המוגבלים הללו לא מצביעים ולמעשה זה כמו להעניק קולות למפלגות מסוימות.

ואם זה מתאזן כביכול בשווה מגזרית – אז אפשר לבטל בשווה…

בכל מקרה – בעירייה העניין יותר משפיע שהרי צריך פחות קולות ואז אולי כמה מאות מוגבלים וקשישים יכולים להכריע בחירות לראשות או על מנדט למפלגה וכדומה.

הבחירות הן לא זכות להצביע – אלא דרך לנהל את רצון העם בכל רגע. ואין עניין בגלל כמה מצביעים לשעבד את כל העם לרצון המצביעים. ואולי בעתיד ארחיב מדוע אני רוצה הצבעה למחוזות כדי לא למחוק אוכלוסיות לא מצביעות כל כך.

אנו כיום ברוב העולם נמצאים במשטרים הטוענים שהם דמוקרטיה ייצוגית. כלומר, העם בוחר נציגים שיחיליטו בשבילו. וזה בשונה מבעבר שהייתה דמוקרטיה השתתפותית בתחילת המשטרים הדמוקרטיים. וזה אבסורד שאם לא היינו נותנים לאותם בלתי אחראיים על עצמם פגועי מוח וכדומה להשתתף בדמוקרטיה השתתפותית שניתן להם, כביכול, לבחור נציגים. כשלמעשה מישהו מורה להם מה להצביע ואנו מתמרצים את המורה.

אני מציע לספור אלו מוגבלים חסרי אחריות על עצמם מצביעים ואם מתברר שרק מגזרים מסויימים מצביעים והשאר משאירים אותם לנפשם. אני בעד לנטרל להם את זכות ההצבעה ולהניח להם לנפשם.

וזכרו אין עניין לריב על הבחירות – קול אחד לא משפיע!

האלוף בריק לא מבריק


האלוף בריק המכונה אצל רבים 'זאב זאב' כי שנים רבות הזהיר שוב ושוב כמו פטר והזאב. חלק קטן ממה שהזהיר התרחש. וכעת הוא רוכב על גל הרייטינג שלו. אומר מה שבא לו ובהתלהמות מפחידה. ממש אלרמיסט.

הוא אמר לאחרונה שיהיה קשה מאוד לכבוש את דרום הרצועה כי יהיו עוד עשרות אלפי הרוגים ערבים והעולם לא ייתן לזאת לקרות – וכן המחיר הישראלי גם יהיה כבד ומר.

ואני שואל מה מפריע לצבא הגנת לישראל לנקוט בטרנספר בעזה.

פשוט לכתר את דרום הרצועה. ואז להודיע לאזרחי עזה לחזור צפונה יותר. ולתת עוד הפעם זמן לעוד אזרחים להתפנות. ומצידי עוד הפעם עד שרוב מוחלט של האזרחים יעברו. ואם יסתננו גם לוחמי חמאס, הם לא יוכלו לעשות זאת עם כל הנשק שלהם.

ובכך אנו מדללים להם את אמצעי הלחימה. ורק אחר כך לאחר שנתנו שמעבר הומוניטרי לעזתים להתחיל לטהר את דרום הרצועה בעוצמה רבה – וכל מי שלא עזב את דרום הרצועה זה או מרצונו או בגלל החמאס ולכן דמו על החמאס. ישראל בסופו של דבר מתחשבת באזרחים נותנת להם דרך להנצל.

ואם זה לא יפסיק את הלחימה, כי הלחימה תעבור לצפון, עושים זאת שוב ושוב. עד שהטריטוריה תשקוט.

למה האלוף בריק לא מציע זאת לממשלה?

ברית מילה – הרהורים


בספר בראשית עוסקים בברית מילה מספר פעמים וכעת לכבוד סוף ספר בראשית חשבתי להגג מעט בנושא.

אחד הטקסים היהודיים העתיקים זה טקס ברית המילה שעושים כבר לתינוק. לתינוק רך אין אוטונומיה. הוא לא מביע הסכמה, הוא אפילו לא מקיים המצווה, אלא מקיימים בו המצווה. רוב הבריאות מבוצעות בתינוקות ומיעוט אצל מבוגרים יותר.

למי שרוצה לדעת מדוע קוראים לטקס החיתוך ברית שילמד הפסוקים המצוטטים להלן:

ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא יהוה אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים. ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד. ויפל אברם על פניו וידבר אתו אלהים לאמר. אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים. ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך. והפרתי אתך במאד מאד ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו. והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך. ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם והייתי להם לאלהים. ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדרתם. זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר. ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם. ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר לדרתיכם יליד בית ומקנת כסף מכל בן נכר אשר לא מזרעך הוא. המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם. וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה את בריתי הפר. 

בראשית יז

יש עוד אזכורים לברית בתורה ברם אני מביא רק את זה.

את טקס הברית לא רק עושים, אלא גם חוגגים אותו באולם עם קוד לבוש, מתנות ומזון מכובד וכו'. אנשים שמחים על טקס המעבר של העולל החדש או שמחים על השייכות לברית. וכמובן שישנם מיסטיקנים המאמינים בסגולות גדולות בעת הברית.

במאמר המוסגר, לא ברור כיצד הילד משתייך לברית על ידי מעשה שנעשה בו בכפיה. ואפשר אולי לומר שכשהילד מתבגר ומבצע ברית בילד שלו אז הוא מגלה במעשיו שלדעתו מסכימה עם מעשה הברית. אבל עדיין קשה מה קורה אם אין לו ילדים וכדומה. ואולי אפשר להגיד שמי שאקטיבי הוא אכן המבצע, אבל כולם רואים המבוצע גם חלק מהברית וכך הוא חש. הוא מוחתם – כמו בעלי חיים העוברים החתמה, עניין המשפיע על התנהגותם. כדי לצפות ולקרוא על העניין, זה משעשע. והנה לינק.

וכן זהו אחד המעשים הראשונים בחוויית האדם היהודי בעולם. כמו כן אין הסברים ברורים לאקט הזה. מדוע מקיימים הברית על ידי הסרת העולה ולא בצורה אחרת. בסופו של דבר אנו עושים כי כך נכתב. אבל מה הההסבר של המעשה מלבד הציווי איננו יודעים. יש דעות לכאן ולכאן ברם, הדעות סותרות האחת את השניה כשהסיבות לא כתובות במקור הקדמון בחומש בראשית.

ואולי זה סמלי ובא להראות לנו משהו על העולם.

כזכור ולא אנחנו עושים את הברית לעצמנו, בדרך כלל, אלא עושים לנו. זהו בסיס האמונה היהודית – להיוולד לתוך משהו ולא לבחור. להיות חלק ולא לבחור לקחת חלק. השתייכות אורגנית. הלשון לא בוחרת להשתייך לראש.

והעניין משתלב בתפילה ולדוגמה אומרים: אלוקינו ואלוקי אבותינו. לא אומרים: אלוקי עצמי ובשרי, תודעתי ורגשי וכדומה. הכל במסגרת קבוצתית מרובת דורות.

זה החיים כולנו חלק קטן ממשהו גדול יותר מאיתנו הנכפה מעלינו וגן אלמסבירה עד הסוף. העניין תואם לתפיסה הדתית ההיררכית. אלוהים למעלה ואז יש איש האלוהים וההורים. ככתוב: "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו אני יהוה אלהיכם" – ויקרא יט ג. על ידי מורא ההורים מגיעים לשמירת הדת. צריך תפיסה היררכית המכירה במישהו למעלה היכול להגיד לנו מה לעשות.

מצב יהודים בחו"ל והגיגים בהקשר למצב בעקבות טבח אוקטובר שנעשה על ידי החמאס


החודש האחרון היה עצוב מאוד מרגע האירוע המחריד בדרום שנעשה על ידי הפלסטינים מעזה. וקשה היה לי לכתוב עד סוף החודש. ברם אני מקפיד לכתוב מינימום פוסט חודשי אחד פה באתר, אז התאזרתי במעט כוח. ואנו כמובן עדיין באירוע מתמשך שלא ברור מה תוצאותיו מה שאנו יודעים הוא שאנו במצב מלחמה ויש לה שם רשמי – מלחמת חרבות ברזל. לענייננו, אתחיל לכתוב בהתאם למה שעובר לי בראש ואזרום עם זרם המחשבות.

בני המשפחה חוששים מאוד וכמה מבני המשפחה הגרעינית והמורחבת הפכו לפליטים בארץ ובחו"ל. ואחד מן הנמצאים בחו"ל במדינה מערבית מאוד הטוען שהוא חטוף בידי אשתו שלא מרשה למשפחה לחזור ארצה מחששות רבים מדווח שנאמר לו על ידי מארחיו בחו"ל להצניע כל סממן יהודי או ישראלי. ורב הקהילה שהוא פגש אמר לו שהוא בעצמו מאוד דואג וברור לו שאמורה להתחיל תקופה חשוכה ליהודי חו"ל על ידי מפגעים מוסלמים. וכן הוסיף אותו איש דת שלמעשה כעת לאחר 22 שנה שהקפיד ללכת עם כיפה ברחוב הוא החליט לכסות אותה מרוב פחד.

למעשה מה שרואים כאן שהמערב שמדבר יפה יפה על חופש דת וזכות לחירות קיבל החלטה להפקיר את הזהות היהודית הציבורית על ידי קבלת מהגרים ועל ידי אי אכיפה או ענישה לא מרתיעה.

וכעת ניתן לדון מה עדיף להיות בחו"ל ולחיות בחשש מפיגוע בבית הכנסת או מתקיפה על ידי מוסלמי המזהה שאתה יהודי או לחיות בארץ ולחשוש מטיל או מפיגוע כלשהו על ידי מפגע ערבי מוסלמי.

החיים תחת איום מתמיד הם גם חיים בעייתיים ולא ברור מדוע דעת הקהל לא מבינה שצריך לנקוט ביד קשה כי יש לנו זכות לחיים הוגנים.

ואכן לא פשוט לפגוע כחלק מנזק היקפי בחפים מפשע אבל המשפט המנהלי מתיר זאת. והגיע הזמן לנקוט ביד קשה. ואולי כך לבסוף תהיה שלווה לשני הצדדים.

ההמתקפה הרצחנית לא חידשה לי כלום ואני צופה מרותק בחברי המשנים את השקפתם בעקבות האירוע העצוב.

אני חש שננטשנו על ידי מערכת הביטחון שפשוט הייתה שבויה בתפיסת עולם שמאלית פרוגרסיבית שהעולם הוא טוב מיסודו ונהיה יותר טוב ולכן אמור להיות בסדר ואנו בדרך למקום טוב.

מערכת ביטחון שדאגה לצנטרליזציה כושלת מנעה מיגון, התחמשות, מידע והתרעות מיישובי הנפגעים. ואכן הלקח הצנוע שלי לבינתיים שצריך לחשוב על הגנה עצמית ובפרט לכל מי שגר בעיר מעורבת. הגנה עצמית מנשק מאולתר שיכול להיות בבית. מים רותחים, שמן רותח, חץ וקשת, חרב, בקבוקי תבערה ועוד. וכן כדאי לחלק יישובים לכמה חלקים שאם מחבלים חודרים לחלק מן היישוב לא יוכלו להמשיך לחלק השני או שיהיה להם יותר קשה.

הפיגוע האדיר הזה מזמין עוד פיגועי חיקוי והערצה כשהוא מאוד פרימיטיבי ופשוט. כמות מסויימת של אנשים פורצים למקום מסויים מתגברים על האבטחה והשטח שלהם.

נקווה שהעולם המערבי יבין שהגיע הזמן לשנות את חוקי הלחימה הבינלאומיים בנוגע ללוחמים טרוריסטים אסימטריים. רצחניים. ויש מקום גם לשקול שינוי ביחס לאזור שלהם.

אפשר להסתכל על זה גם מגישה תועלתנית – כמות הרוגים גדולה במקום טרוריסטי תיצור תמריץ שלילי לטרור ושני הצדדים ירוויחו לטווח הארוך גם אם כעת נהרגים חפים מפשע.

בכל מקרה צריך להבין שהחמאס שולט על מיליון וחצי בני אדם. לקרוא להם מאפיה או ארגון טרור בלבד זה להתעלם מהיכולות שלהם כמדינה לא רשמית. והם צריכים לקבל יחס אובייקטיבי כמו שמתייחסים למדינה עויינת.

ומה שחשוב זה גם להיחשף למידע התקשורת הממסדית כשלה בהעברת האיום מעזה כלפי ישראל. כשלה בלהיות כלב שמירה נגד עמדת מערכת הביטחון ובהצגת דעות שונות בעניין. ובדרך אגב, מישהו שאני מכיר נוהג לצפות בכל סרטוני הזוועה מהאירוע שהוא יכול כשהוא מכריז חשוב להכיר ולהפנים את הרוע כדי לקבל תובנות ופרופרציות. חוסר האיזון בידע ובתחושה עלול להוביל לניתוק מהמציאות צריך כעין יד נעלמה גם בתקשורת.

הצבא רקוב וצריך להתייחס לראשיו כדמויות פוליטיות ללא אופוזיציה ראויה לשמה. מגוחך שהטילו עלינו כעת עוד שני גנרלים לחונטה צבאית חלקית. הצבא גם חייב פיקוח אזרחי. ואני בעד לחוקק הוראת שעה ל-20 שנה שכל אלוף ומעלה לא יכול להתמנות לתפקיד חבר פרלמנט או חבר ממשלה מלבד תפקיד במשרד הביטחון. צריך לקעקע את השפעת הצבא המוגזמת שלנו במדינה. צבא שלא יודע להחזיק גבול צריך להבין שמותר לחלוק עליו ומותר לו לקבל את עמדת הדרג הפוליטי מבלי מסע תעמולה. הצבא בכה שהמדינה נחלשת בגלל השסע הפוליטי ונכשל בלקדם מארב לאויבנו ולנצל המצב לטובתו. פולחן ההייטק שגם נתניהו לוקה בו הראה לנו שאנשי ההייטק לא יודעים להחזיק גבול. ובלינק המצורף פה עופר שלח תוקף את ההפרות של הצבא ואומר בפרוש שזה לא קשור לנתניהו. אם אני מבין נכון זה עניין בסיסי שראש ממשלה לא עוסק בתחום הזה ולא אמור לדעת על ההפקרות הזו.

ואדביק פה לאחר הפסקה סרטון שמראה האינטרסים של חלק גדול מאנשי הביטחון. מדעי החברה אומרים לפי אסכולות רבות שיש לנתח יחסים כלכליים והנה דוגמה לתמריץ של אלופים לפעול נגד האינטרס של האדם הפשוט. ולכן יש להבין שגם אחדות לאומית, כביכול, עלולה להוביל לעיוורון ולציות למומחים כביכול שדואגין למדינה כשא. לא ברור שהם מבינים במה שהם מדברים. בנוסף אולי הם לא פועלים כל כך לטובת המדינה אלא לטובת עצמם או אפילו לטובת מדינה אחרת נגד טובת המדינה.

הגיע הזמן שכולנו נהיה פתוחים לביקורת מבלי אד הומינם שבגלל שמישהו רופא או הייטקיסט או איש צבא או משפטן הוא צודק מבלי טיעונים. הגיע הזמן לחזור לדבר ולהסביר דברים.

ראיתי רבים שאמרו שהם היו בשמאל והשקפת עולמם השתנתה והצד השני ברברי חיות וצריך לנהוג בצורה קשה כי הם חיות. ועדיין חשוב לי להגיד שזה לא אומר שצריך להחריב את עזה ולטבוח בחפים מפשע או לגרש את האוכלוסיה בניגוד לחוק והמוסר הבינלאומי.

ומשעשע שמר ביטחון כביכול הפך להיות בין רגע למר אי-ביטחון. אני מחכה לגרף שיציג לי את כל ההרוגים תחת שלטון נתניהו פר שנה לעומת ראשי ממשלה אחרים. וכמובן להדיח רק כי הוא ראה"מ בעת המשבר זה לא פיתרון ולא אחריות מיניסטריאלית אם הצבע בתחום הזה עצמאי. כדאי לחקור ואם התרשל, להביא הנתונים לציבור ואם נהג כשורה גם להביא לציבור ולהציג האשם האחר, ולאחר קבלת המידע הציבור מחליט איך לנהוג ולא איזה מומחה יהיר שלא בהכרח מבין בכלל בתחום. ועדיין להחזיק גבול זה משהו די פשוט ולא עניין שאמור להעסיק ראש ממשלה. אין עניין לתת פרס לטרור שיכול כל כך להשפיע שהוא יכול גם להדיח פוליטיקאים בכירים.

עד כאן מעט ההגיגים והנני מאחל לכל הקוראים היקרים – חורף בריא מלא שמחה ושלווה, ביטחון ובשורות טובות.

והנה שתי הרצאות על התמודדות עם המצב

המחסור בחלב בישראל – פתרונות לכל בית


בשנים האחרונות מדברים בארץ שוב ושוב על בעיית המחסור בחלב.

יש האומרים שזה באשמת הממשלה. יש האומרים שהעניין באשמת הגאופוליטיקה הישראלית שאנו ביחסים עוינים יחסית עם המרחב ויותר קשה להביא לפה אספקת מזון ושאר סוגי ייבוא בזול יחסית. יש האומרים שזה באשמת המונופולים העוצרים התחרות ושמונעים התייעלות. יש האומרים שזה באשמת היצרנים שגוזרים קופון, לא מתחילים, חוסמים על ידי רגולציה תחרות המביאה התייעלות או לכל הפחות הפחתת מחירים. וכמובן שיש האומרים שזה בגלל הכשרות.

כך או כך הפרה ישראלית מניבה הכי הרבה חלב, כמדומני, אבל החלב פה בין היקרים בעולם. עניין משעשע.

לאחרונה רואים שוב ושוב ידיעות על מחסור בחלב או מחסור בחלב צפוי. או משא ומתן על העלאת מחירי החלב המפוקח אחרת המחלבה תפסיק לייצר חלב ויה מחסור לצרכנים.

בכל מקרה, אצלנו בבית בקושי שותים חלב פרה. בביתי זוגתי נגד החלב הישראלי. היא אומרת שזה גורם לה להרגיש לה לא טוב בשונה מהחלב בחו"ל שמתעכל אצלה מעולה. אם עוד מישהו מכיר התופעה אשמח לשמוע..

אדלג על העניין המוסרי – לגבי האם העניין מוסרי לנצל בעלי חיים. אדלג על העניין, אם כי אני בעד לכתוב יום אחד על המוסריות בניצול בעלי החיים לטובת האדם כשלפעמים גם בעלי החיים סובלים מעט. ברם כמובן שאני בעד להמעיט הסבל ככל שניתן ואיני רואה בעיה מוסרית כעת לצרוך החלב. ונקווה להאריך בנושא החשוב בעתיד. עניין של מוזה.

ולפעמים בביתנו החלב מתקלקל כי אין מספיק צורכים לזמן קצר. ולכן חשבתי על פתרונות בנושא. איני חש בנוח לרכוש ליטר חלב להשתמש בכוס ואת השאר לשפוך בכיור. על כן עשיתי ניסוי והכנתי דגנים במקום עם חלב במים קרים – במים קרים דווקא. הרציונל היה שאנו רגילים לשתות חלב קר ורוצים משהו עם אפקט קר בחך. גוף האדם רגיל להרגלים ולא תמיד שם לב להבדל. לדוגמה אני רגיל לשתות קפה ללא חלב, אם אוסיף חלב לא תמיד אזכור ולאתמיד זה יהיה כזה משמעותי בשבילי. וכן הפוך, אני רגיל לצרוך פה ושם, לא כל יום כקפה, קקאו עם חלב. ולפעמים אני שותה קאקאו ללא חלב, בטעות. כי שכחתי לשים חלב… ולפעמים אני לא שם לב עד שאני בודק. וכך גם במים בדגני הבוקר, להפתעתי המאכל היה די טעים ודומה למקור – כשאני שם מים קרים כמו חלב קר מהמקרר ולא הרבה מים, אלא פחות מהחלב כי המים תפלים לעומת החלב. וכך לאחר זאת חשבתי על ניסוי חדש, דילול החלב, וזה היה בסדר גמור, יותר טוב ממים. וכך אני נוהג פעמים רבות, תלוי במצב החלב במקרר או לפי הטעם – אם אני רוצה פחות טעם פחות מתוק.

שני הפתרונות הראשונים, דרך אגב, גם תורמים לפחות ניצול בעלי החיים ומשאירים יותר חלב למי שבאמת זקוק לזה כמו תינוקות רכים וכדומה.

חשבנו בבית גם על תחליפי חלב, משהו שפעם אני לא אהבתי, אבל זוגתי כן. קנינו. טעמתי והתברר שטעם תחליפי החלב השתפר נורא מבעבר או שהחך שלי כבר לא מקפיד על חלב בדווקא, כך שכבר לא חשוב לי לשתות רק חלב – אם כי בחלב יש אלקטרוליטים שזה טוב לאנרגיה ולעוד דברים טובים. אז איני מזלזל בחלב הפרה עדיין.

מה שהפריע לי בחלב המלאכותי, המכונה תחליף חלב, שהוא מאוד יקר פה במדינה. אז חשבתי שגם פה אפשר לדלל, ויצא בסדר. וכל אחד יכול לדלל לפי טעמו האישי. אני מדלל כשיש צורך לדיסת שיבולת שועל ולדגני בוקר.

לשמחתי נפתח סניף של קרפור לא רחוק מביתי הקט והם מוכרים חלב ביותר זול. מה שמכעיס, שפעמים רבות תחליף החלב הזול אצלם אוזל, אזי אני נאלץ לרכוש תחליף חלב יקר יותר שעדיין יותר זול ממה שיש בחנויות אחרות.

פתרונות נוספים שחשבתי זה שיתחילן למכור חלב חצי ליטר. וכך יש פחות בזבוז למי שלא צורך הרבה ונשאר חלב מפוקח לאחרים.

עוד אופציה זה חלב בזול מחו"ל מה שהתחיל לאחרונה. ואולי אפשר מאבקת חלב מחו"ל או מאבקה שציבור הצרכנים מכין בבית או שחברה תשחזר החלב מחדש בארץ קרוב יותר למקרר הישראלי. אולי אפשר ליצור חלב מפוסטר בוואקום ואז יש לזה תפוגה ארוכה ולייבא מחו"ל – כמו בקבוקי המיץ תפוזים.

ואפשר כמובן לוותר על החלב… ולמצוא תחליפים ובכך לפרק את המונופול הנצלני של מועצת החלב וכדומה.

טוב, אז זה הפתרונות שחשבתי לעצמי, אשמח לעוד הערות ואולי אערוך ואוסיף לרשומה.

להרחבה מומלץ לצפות בישי שנרב על הנושא והנה הלינק.

ההפיכה בגבון 2023


כעת גבון באמצע הפיכה צבאית. לאחר הבחירות האחרונות הוכרז על הזוכה הנשיא המכהן עלי בונגו בקדנציה השלישית שלו. לאחר הודעת מנצח הבחירות 12 קצינים בכירים על הפיכה.

הם הודיעו בשידור חי באמצעי התקשורת שהבחירות בטלות ומבוטלות והם לוקחים כעת השלטון לעצמם. הם טענו שהם מייצגים את כל כוחות הביטחון הטוענים לזיוף הבחירות. הם קוראים לעצמם הוועדה להעברה ושיקום המוסדות. ומינו את הגנרל בריס קלוטר אוליגי נווגמה – נקווה שאני מבטא נכון.

הנשיא עלי בונגו נמצא במעצר בית וכעת בא לקיצה שלטונה של משפחת בונגו הנמשך 56 שנים.

גם מספר השתיים בתוצאות הבחירות, אלברט אונדו אוסה, הודיע שהיו אי סדרים בבחירות. ושעתיים לפני סגירת הקלפיות הודיע שיש זיופים על ידי מחנה בונגו. הוא גם הודיע על ניצחונו ותבע העברת שלטון מסודרת.

צצו בראשי מספר סוגיות שלא ראיתי להן מענה מספק באתרי החדשות.

שאלה שניקרה לי במוחי מדוע כוחות הביטחון לא פיקחו על תוצאות הבחירות וכך היו בחירות הוגנות ללא צורך בהפיכה צבאית?

אופציה א. שהם לא חשבו שהצד שלהם יפסיד למרות הזיופים. ב. שאולי כעת יש להם תירוץ לאחוז במושכות השלטון. ג. לא הבינו הסנטימנט בעם – תודעה קבוצתית. ורק לאחר הבחירות שבה הממשלה הודיעה על עוצר וניתוק המדינה מרשת האינטרנט בעילה של חשש מהומות. לפיכך החליטו למרוד כשראו יותר תמיכה בעם. ד. אולי כעת יודעים שיקבלו תמיכה ממדינות לא מערביות ובפרט לאחר שרשרת הפיכות לאחרונה באפריקה עם סנטימנט אנטי נאו קולוניאלי מערבי.

וכן מציקה התהיה מדוע לא מינו את מספר שתיים בתוצאות הבחירות לשלטון?

א. אולי מחפשים תירוץ לאחוז במושכות. ב. הבחירות כל כך מזויפות שאין משמעות לבחירות. ג. שמא הוא גם זייף.

מה אתם יכולים להוסיף להבנה?

המלך צ'ארלס לא ירום הודו


כאזרח בריטי אני תחת מרות המלך צ'ארלס השלישי בן ה-74. למרות שהנני בריטי אינני תומך במלוכה על אף שאני מכיר ביתרונות של המלוכה כמשהו ממתן ומפשר בפוליטיקה. ברם אני חושב שזה נגד רצונות חדשים של רוב העם ובעד לבטל המלוכה כמשהו לא דמוקרטי-שוויוני.

חשבתי לעצמי עוד לפני עלייתו לשלטון שלכאורה הוא לא אמור למות על כסאו בצורה טבעית אם מסתכלים על פקטור שמו בלבד. וכעת נחה עלי הרוח לספר העניין.

הבה נתבונן במלכים קודמים באנגליה תחת השם הזה. המלך צ'ארלס הראשון הוכרח להשיל מגופו את ראשו. המלך צ'ארלס מלך בצורה רודנית שהובילה למרד של הפרלמנט הבריטי. הגיע עמם להסכם ואז ברח שוב להילחם עמם. כעת הפרלמנט הבריטי לא הסכים להגיע עמו להסדר והוחלט לשפוט אותו למוות. ובכך אנו רואים שמלך בשם צ'ארלס איבד את שלטונו בצורה לא רגילה.

המלך צ'ארלס השני – צ'ארלס עלה לשלטון לאחר ההחלטה להשיב את המלוכה לאנגליה. אופס, מתברר שאני התבלבלתי בין צ'ארלס השני שלא הודח לבין יורשו, אחיו ג'יימס השני שכן הודח מחמת זאת שהאנגלים חשש משלטון שושלתי קתולי.

ג'יימס השני היה קתולי לאחר שהמיר את דתו, כנראה בעקבות חינוך קתולי מאמו הקתולית הנרייט מארי נסיכת צרפת הקתולית. בכל מקרה שנים רבות הוא היה אנגליקן שזה סוג של פרוטסטנט ולבסוף בגיל 36 בערך הוא המיר את דתו לקתוליות באופן רשמי. אחיו המלך צ'ארלס המיר את דתו לפני מותו ב-1685. כל עוד שלג'יימס לא היו ילדים הציבור האנגלי הסכין למלכותו על אף שהוא קתולי. ברם לאחר שנולד לו ילד ב-1688, פרצה המהפכה המהוללת והוחלט להדיחו. כנראה שלא תמיד ילד זה ברכה.

אז יוצא שחמישים אחוז סיכוי לאיבוד המלוכה אם קוראים לך צ'ארלס. לא מספיק מפחיד… ובכל מקרה בית המלוכה השתנה ואולי זה משפיע. וגם המלך הקיים לא ידוע בנטיותיו הקתוליות. האיש אפילו התגרש בניגוד לעמדת הכנסיה הקתולית.

הדבר גם יכול להוות מראה למה שאולי קורה כיום שחילונים מיליטנטיים מסוימים נאבקים בעיני רוחם על צביונה של הטריטוריה הישראלית פה וחוששים מאוד מעליית הדת לשלטון. וכן אפשר לדמיין מה יקרה במאבקים בין הפלגים הדתיים בעתיד – נניח בין הכתות החסידיות לבין שאר הדתיים האורתודוקסים – החסידים ינסו לכפות ערכים שלהם על שאר החרדים, או אם יתרבו יותר ושאר החרדים יפחדו מהם.

צריך לומר שמלך זה ביטוי לשלטון ולא מהות, אז אם השלטון יהיה מן הדת המסורתית הרבה חילונים יחששו בעתיד – כי הכוח אצל מי שלא חושב כמותם ומאיים עליהם . כמובן שיש להגיד שהחילונים בעצמם דתיים כדברי החוקר אמיל דירקהיים.

במקום לקבל מתנות נתניהו צריך לתת מתנות לשמאלנים


נשאלת השאלה מדוע הקיסר נתניהו מחליט להמשיך להעביר חוקים המתסיסים את השמאל גם כשבעקבות כך הוא יורד לפחות זמנית בסקרים ולא רואים שזה מסייע לו להיבחר שוב או לקבל יותר תמיכה מהעם.

ניתן להגיד שנתניהו פועל דיאלקטית ואולי בהשפעת הגות סוציאליסטית… הוא רואה בעיני רוחו שהשמאל הקיצוני ימשיך להפגין בצורה קיצונית מעצבנת שגורמת לעם להתעורר. אז העם מתחיל להבין שהשמאל הינדס את המערכות כדי שימשיך לשלוט גם לאחר שמפסיד רשמית את השלטון .וכן להבין שהשמאל הקיצוני לא כזה טוב כפי שהם טוענים אלא דכאנים המוכנים להרוס לכולם בלבד שרצונם ישמע. מוכנים לפגוע בהמוני אזרחים תמימים – פוגעים להם בחופש התנועה וכדומה רק בשביל שיוכלו להראות שהם בעלי הבית. הם מרגישים חובה להפגין בכביש מרכזי שוב ושוב במקום להפגין בכיכר חשובה כלשהי שלא חוסמת הכביש ומראה לכולם שהמשטרה משרתת אותם כי הם בעלי הבית פה במדינה.

עוד מספר מסוים של הפגנות לא לגיטימיות והשמאל הקיצוני ייתפס ברחוב כמו אנשי הפלג הירושלמי שבמקור שלטו בהגמוניה החרדית ולבסוף הפכו לשולי השוליים. ואולי גם השמאל יקצין יותר כדי להגיע לכותרות לאחר שהציבור הישראלי מתרגל לפסטיבל המחאה שלהם. הפנינג שהתחיל מהקורונה באזורים מסוימים וכעת עובר לכל אזור חשוב בארץ ובצמתים מרכזיים. כשהשמאל נהיה שנוא, אזי סיכוייו להדיח את הקיסר והקיסרית נתניהו יורדים.

לדוגמה השמאל המחאתי בחר לתקוף את החרדים והדתיים במקום לחבקם. ובכך הם גורמים למגזרים שלמים לסלוד מהם לעתיד. הם גורמים למגזרים הללו להסתכל על גוש השמאל כגוש ששונא אותם ואי אפשר לעבוד איתם. וזו טעות פוליטית גדולה.

למעשה מי שמנציח את נתניהו בשלטון ומונע מאדם ראוי והגון יותר לעלות במקומו זה השמאל הקיצוני. צריך להחליף את השמאל.

במקום שנתניהו יקבל מתנות מכל מיני גורמים, הוא צריך לומר תודה ולתת מתנות לחברים הקיצונים בשמאל.

הפוסט מפורסם היום ב-20 ליולי. מה קרה בתאריך זה יודעים?

תרומת איברים ליהודי בלבד?


לא מזמן אישיות תקשורתית מפורסמת הודיעה שהיא התעקשה לתרום איבר ליהודי בלבד. העניין לכאורה מובן בראיה היסטורית הלכתית פשוטה ושטוחה שהרי מושגים כגון מבשרך לא תתעלם, כמו עניי עירך קודמים, וכן שמצילין יהודי לפני עכו"ם וכדומה. התפיסה היהודית העתיקה רואה ביהדות משפחה בדרגה מסויימת ויש עניין לדאוג למשפחה קודם.

ברם יש מושג גם של דרכי שלום – שאחד מהסבריו אומר שאין עניין להכנס לקונפליקטים מיותרים העלולים להזיק לעם ישראל. כמו שמפרנסים עניי עכו"ם ועוד.

והנה, האדם יכול להתעקש לתרום ליהודי, אבל הוא לא צריך לעשות מזה משהו פומבי הגורר התנגדויות ושנאה למגזר שלו.

בנוסף לדעתי הוא אידיוט, הרי ערבים רבים תורמים ליהודים בארץ. ואחד מהדברים המקרבים בין הבריות פה היא תרומת האיברים. שאגב, שמעתי פעם שאחת הסיבות להתאמה הגבוהה בין הערבים ליהודים פה היא קרבת דם. מה שאומר שערבי רגיל עלול להיות יהודי ברמה גבוהה.

ועוד, ערבי עלול לאהוב ישראל בגלל התרומה. וכעת הוא הגביר שנאה מיותרת של ערבים ושל שמאלנים.

וחשוב להדגיש שאם ערבי תורם איבר ליהודי אז יש פה פיקוח נפש, אז מה הבעיה לתרום לערבי כשהם מחזירים מבחינה סטטיסטית ברמה זו או אחרת.

אז לזלזל בו אני מבין. הוא לא חשב עד הסוף או פנה ליצרים לאומיים וזנח המסורת היהודית שמנסה להמנע מפרובוקציות כאלו. ברם לצאת למסע שיסוי זה יותר מידי. זכותו של האדם לטעות ואפשר לשכנע אותו בדרכי נועם.

ברם לראות בו אדם שפל, איני בטוח, שהרי באמת זכותו לתרום את האיבר שלו למי שהוא רוצה.לקרוא לו גזען, זה גם מוזר שהרי כמו שלאדם מותר ל'תרום' את האיבר שלו למי שמוצאת חן בעיניו .ובמקרה הזה רוב האוכלוסיה היהודית מעדיפה להזדווג עם יהודים – וזה נתפס עדיין כלגיטימי ומה ההבדל. וכמו שמותר נורמטיבי לתרום כסף למגזר מסוים.

יתר על כן, בזה שהוא תורם ליהודי בלבד הוא משחרר יהודי ברשימה ומאפשר לשאינו יהודי להתקדם בתור ובכל הוא מעניק יותר אחוזים ללא יהודים לקבל תרומת איבר. כך שבסך הכללי התורם ליהודי בלבד עדיין מסייע ללא יהודי.

בכל מקרה, אני מציע לשמאלנים להתחיל לתרום לערבים או שאינם יהודים בלבד ולהרבות אהבה ואחווה בין המגזרים. מגוחך למנוע מאנשים לתרום לאדם ספציפי במסווה נאור, מה אתם מציעים לעצור השתלות ולהציל חיים בגלל השקפה בעייתית? אתם מציעים לאנוס בן אדם לתרום איבר שלו לאחר?

היכן קבור הרמב"ם?


האגדה מספרת שהרמב"ם נקבר בטבריה כי הגמל הביא אותו לשם בדרך פלאית. וכך נכתב בנושא.

"כמה שנים לפני מותו הוא היה מתאווה לילך לארץ ישראל. והמלך לא הניח לו לילך. כשבא יום פקודתו למות, קרא לתלמידים שלו וציווה להם קודם מותו, תיכף מיד ייקחו גמל אחד, ובראשונה יטהרו אותו ויעשו לו צורכו עם התכריכין וכל צרכי מת. ואחר כך יניחו אותו על הגמל, והגמל ילך למקום שירצה, ותלמידים ילכו עם הגמל. ובמקום שיעמיד הגמל את עצמו ולא ירצה לזוז משם, שם יקברו אותו. וכך עשו. והלך הגמל מאליו, מבוקר עד ערב, ובא הגמל עד עיר טבריה ועמד במקום אחד סמוך לרבן יוחנן בן-זכאי ולא רצה לזוז משם. וכיוון שראו תלמידים הנס הגדול הזה, לקחו אותו מן הגמל וקברו אותו שם". מקור עדות ביהוסף, עמודים 35-36.

סיפור זה עונה על השאלה מדוע הרמב"ם נקבר בטבריה ולא במצרים שם נפטר. השאלה האם זה נכון שהרמב"ם נקבר בטבריה?

עוד גרסאות למקום קבורת הרמב"ם יש בספר יוחסין:

"ואחר ימים העלוהו לארץ ישראל. ופגעו לסטים בהם. וברחו העולים והניחו הארון שם. והלסטים בראותם כי ברחו, רצו להשליך הארון בים (למה"!). ולא יכלו להקים מן הארץ. והיו יותר משלושים איש. וכיון שראו כך, אמרו: איש אלקים קדוש הוא. והלכו והבטיחו (כלומר, שהיהודים יקברוהו) את היהודים שיוליכוהו למחוץ חפצם. והם גם כן לוו אותו. ונקבר בטבריה. וי"א שנקבר בין האבות בחברון. מקור ספר יוחסין, עמוד 220.

אז הרמב"ם נפטר במצרים ברם יש גרסאות מופתיות שהוא הגיע בדרך ניסית לטבריה. ויש גרסה שהוא נקבר בחברון.

השאלה האם זה נכון שהרמב"ם נקבר בטבריה נשארת פתוחה בספר יוחסין.

מקורות ברורים ואמינים היכן הוא נקבר אין. ברם פלא שמי שחי בזמן או קרוב לרמב"ם ממש לא מזכירים שנקבר בארץ ישראל למרות שנפטר במצרים.

להרחבה, עיינו בעיתון הארץ גליון 4788 מ-1925.

שאלה נוספת הכיצד אנו יודעים שהרמב"ם נקבר באותו מקום – אולי הוא נקבר באזור אחר ליד טבריה של פעם?

נקודה מעוררת שאלה היא מדוע הרבה קברים נמצאים בגליל. וכאן התשובה מובנת שהיישוב היהודית אחרי המרד הגדול ובייתר שאת אחרי מרד בר כוכבא התרכז שם. ברם למה הרבה קברי צדיקין ספציפיים נמצאים בין הכנרת לצפת ועוד ממסורות בשם הארי הקדוש גורמת לחשוב שייתכן שהציבור המיסטי המציא קברים היכן שהסתובב.

קשה לשנוא חרדים


לאחרונה נכנסנו לגל של אנטי חרדיות. העניין לכאורה הוא בגלל שהחרדים תומכים ברפורמות של נתניהו נגד בג"ץ וכדומה. וכן מכך שחלק מהחילונים האקטיביסטים מבינים שהם מפסידים בקרב ולכן רוצים פחות רווחה במדינה או לכל הפחות להתאים את הרווחה בהתאם לעבודה לפי קריטריונים מדירים. ולאחרונה אפילו נאמר בתקשורת שהחרדים האלה מוצצי דם. אמירה חריפה שבאה להגיד שהחרדים פרזיטים כמו כל מיני יצורים הניזונים מדם של בעלי חיים ובכך מקיימים עצמם על חשבון העבודה של האחרים. לדעתי העניה הגל האנטי חרדי כעת לא רק בגלל חוסר השוויון המיסים ובצבא, שהרי לא היה הרבה זמן קמפיין אנטי חרדי וכן לא היה אי פעם שאני זוכר קמפיין חריף כזה שהוביל להפגנות משפילות נגד חרדים כולל פיזור שטרות כסף אמתיים או מזויפים מול נוער חרדי.

אף אחד לא אוהב להיות מנוצל וטבעי לשנוא מי שעושה לך רע. אולי זה מנגנון שנועד להרחיק מאיתנו עוולות. מי שעושה לנו רע, אנו מתרחקים ממנו וכך הוא פחות עושה לנו רע כי הוא לא לידנו.

רוב החרדים מתחת גיל 18 – האם אתה רוצה לשנוא ילד מסכן שאינו אחראי לגורלו? רוב המגזר החרדי מקבל ביטוח לאומי ואינו בוגר לעבוד. האם הילד החרדי אשם בכך שהוא לא עובד? אני לא רואה את עצמי שונא תינוק חרדי שלא עובד. וגם תינוק חילוני לא עובד. וכן לגבי צבא, זאטוט לא עושה צבא, לא משנה אם הוא חילוני, ערבי או חרדי.

אז את מי אפשר לשנוא?

לכאורה אפשר לשנוא את החרדים הבוגרים שמעל גיל 18 ומסרבים לשאת בנטל. וגם אז לא את כולם שהרי הרוב עובד. וגם אם אינו מרוויח כמו החילוני הממוצע. צריך להבין מדוע.

אם מעמיקים ומנסים להבין מדוע החרדי המבוגר שלא נושא בנטל מבינים שרוב החרדים הבוגרים הפשוטים עברו חינוך לכך או שטיפת מוח בעידוד המדינה – במה הם אשמים? ומדוע זו לא האשמת הקורבן.

אז את מי נשאר לשנוא? עניין מסובך לשנוא ולחשוב.

לכאורה אפשר לשנוא את המנהיגים שלהם. אבל הם גם קיבלו חינוך להיות חרדים ופני הדור כפני הכלב נאמר גם כלפי החרדים. המנהיגים החרדים לא רק מנהיגים אלא גם מונהגים על ידי התנאים החברתיים שלהם כשהיו צעירים ועל ידי דעת הקהל החרדית כיום.

אם כך אפשר לשנוא את החרדים לפני עשרות שנים שחינכו את החברה החרדית למצב שלא לשאת בנטל. אולם הם היו ניצולי שואה או מוכי טראומת שואה שרצו להציל את החברה החרדית מחילון ולא מצאו דרך לשלב בין חיים דתיים לחיים של נשיאה בנטל. וגם אז לא היו הרבה חרדים במדינה בשעתו שלא נשאו בנטל והם לא ידעו שמה שהם עושים יהיה לדורות.

ואם נדבר ספציפית על הנטל הצבאי, הרי דתיים ומוסלמים מהפלגים שהולכים לצבא, בנות המגזר שלהם לא הולכים לצבא. אצל דתיות הולכות הרוב לשירות אזרחי – אבל כיום החרדים אוסרים בגדול ללכת לצבא ולשירות אזרחי. דעת הקהל החרדית נגד וכן הרבנים נגד – צבא ושירות אזרחי זה די טאבו. הצבא לא מוכן לגייס חרדים בכפיה והמשטרה לא מגייסת לשירות אזרחי בכוח. וברור שאפשר לשלם לחיילים שהולכים מרצון וכן לשירות אזרחי ובכך המשרת לא פראייר ומאידך החרדי לא שנוא על כך שמשתמט.

אז איזה חרדי אפשר לשנוא כעת?

זה לא סוד גדול שיש לחילונים דרך להעיף את החרדים על ידי אחדות חילונית פוליטית. אז אולי שהחילוני יתחיל לשנוא חילונים נאורים שמעדיפים לתמוך בחרדים. כלומר חילונים המשמשים כפוליטיקאים המעדיפים לעודד מצב שבו חלק גדול מהחברה החרדית אינו נושא בנטל כראוי לפי הערכים של שוויון.

לפיכך אולי נוצר מצב שהחילוני שונא את עצמו א. על כך שהוא פראייר מנוצל – האשמת הקורבן. ב. על כך שהוא דואג להכאיב לעצמו על ידי שהוא לא מתאחד עם כלל החברה החילונית מול החברה החרדית ומעדיף להישאר בתפיסה של ימין ושמאל ושאר מחלוקות ואז הוא הופך לשונא של קרבנות ועושה האשמת הקורבן. ובמה החילוני הקטן אשם במצב הזה?

יתרה מכך, אם החילונים הנאורים השמאליים יתחנפו לחרדים, אזי הם יעזבו את נתניהו מתישהו. אולם החילוני הנאור מעדיף להקריב במסירות נפש בשביל לשנוא חרדים ולהשאיר את נתניהו בשלטון על ידי כך שהחרדים חשים נרדפים בידי השמאל ועדיפים להתחבק עם נתניהו.

אז איך אפשר לשנוא חרדים ולחוש בטוב עם כך מבחינה הגיונית?

המפגין נגד הרפורמה שדיבר נגד בג"צ בתחב"ץ


פגשתי ליברל נאור עם מוט ארוך ביד ולמוט מודבק בד לבן ותכול. נתקלתי בו בחשמלית מדרום לסוריה בעיר שמעבר לקו הירוק – קורפוס ספרטום ירושלים הקדושה לנצח נצחים. שנינו היינו לאותו הכיוון והתפתחה בינינו שיחה.

אמרתי לו: כל הכבוד על האקטיביזם. טוב מאוד שאתה טורח להביע את דעתך במרחב הציבורי. חשוב מאוד לקדם את חופש הביטוי. גם נחמד שאתה טורח לשאת את המקל הזה וכך רואים מרחוב שאתה הולך להפגין נגד הקיסר נהנתניהו.

הוא שאל אותי לדעתי בנוגע למהפכה של העם. עניתי לו שאני תומך לעת עתה ברצון העם. הוא אמר לי בתגובה שהוא חושב שחשוב להגן על בג"צ שהרי העם יכול לדרוס את רצון המיעוט. ושגם כל אדם שפוי אמור לדעת שאם אתה לא רוצה לגייס לומדי תורה לצבא שיעשו הדתה וכפיה דתית בצבא צריך את בג"צ. וגם אני למרות שאני מפגין נגד הרפורמה שהדתיים החרדים תומכים בה, אני נגד לגייס חרדים שלומדים תורה כל היום. גם הם צריכים לדעת שבג"צ דואג למיעוטים והוא זה שימנע מהמיעוט החרדי שלומד תורה להתגייס. פלא שהם לא רואים זאת!

אמרתי לו: אתה נגד בג"צ! הרי בג"צ ביטל את מתווי הגיוס כי טען שזה לא שוויוני לא לגייס את החרדים. אז אם אתה בעד שלא יגייסו אותם, את החרדים שרוצים ללמוד תורה, אתה בעצמך נגד בג"צ – כמו תומכי הרפורמה. ואם אתה חושב שבג"צ ישנה את דעתו כי אתה ודומיך לא רוצים את החרדים בצבא, אז אתה חושב שבג"צ בכיס שלך ולכן אתה תומך בו ולא כי אתה דואג למיעוטים או לרצון העם ולשאר הגיגים דמוקרטיים.

אמר לי הנאור: טוב טוב טוב בוא לא נערב את בג"צ, עד כאן, נמשיך לדבר, אבל בלי לדבר על בג"צ…

נהיה חיש שקט הס ונסענו בשתיקה בתחב"ץ.

לייפציג וקרב העמים – יומן מסע 22 חלק רביעי


לרשומה קודמת

הגענו ללייפציג. עיר הירידים המפורסמת. עם כיכר השוק שהכילה המוני סוחרים מקצוות אירופה… עיר זו ידועה היסטורית למי שמתעניין בנפוליאון. כשהגענו לכיכר השוק ראינו שזה די קטן, אז התאכזבנו, אבל שמעתי שבעצם לא היו מביאים לשם את כל הסחורה, אלא היו מביאים דוגמיות. ואדם שהיה רוצה היה מזמין או אוסף זאת ממחסן במקום אחר. עד היום השוק פעיל ובעצם אנשים באים לשם עם דוכנים ניידים כמו העגלות של פעם ובכך השוק מותאם לפי קונספט כשלפעמים זה הופך לדוכני בירה ומאכל ולפעמים קונצרטים.

התארגנות לחג – אנו הגענו ביום שישי שזה אומר ערב שבת שלאחריו שני ימי חג שבועות כנהוג בחו"ל. אנו רצינו להגיע מוקדם יותר, אבל לא יכולנו לבסוף. בכל מקרה היינו צריכים להתארגן בזריזות ולרכוש לעצמנו מעט מצרכים לשלושה ימים. מכיוון שהיינו מאורגנים למסע, אז הכל היה מאורגן כבר יחסית וכן התארחנו אצל מכרים בקהילה היהודית ובכך לא היינו צריכים לארגן חג.

תיאור החג – חג שבועות בקהילה הוא חג פשוט. הקהילה מורכבת מיוצאי ברית המועצות. לא נשארים ערים כל הלילה, אלא עושים סעודה קהילתית כשלצעירים מתחם אחד ולמבוגרים מתחם אחר – המתחם של המבוגרים פעיל בעיקר בחגים, בעוד שלצעירים יש גם בשבת ואירועים לפעמים גם בימי חול. האינטרס של הקהילה זה כנראה, לספק תרבות יהודית, קשר קהילתי בריא, רווחה חומרית למי שמתקשה לרכוש מזון או מבוגר וקשה לו לבשל. הקהילה לא עשירה, אבל זה חשוב לה ליצור האירוע הזה. כמובן שבכך יש גם מזון כשר למי שבלי זה יכול לאכול מזון לא כשר או שחלילה יוותר על סעודת שבת או חג.

חשוב להגיד שהקהילה כל כך מושפעת מהתרבות של ברית המועצות שלא היה עוגת גבינה או משהו מגבינה בחג, כנראה כי המבשלים שהם גם יהודים יוצאי ברית המועצות לא מודעים למנהג יהודי עתיק יומין זה. ומכיוון שאני שומר כשרות אזי הייתה בעיה להשיג בעיר. המסעדה הכשרה שהייתה נסגרה בקורונה, נראה לי. אולי הגיע הזמן להתחיל להכין עוגות גבינה לבד.

בליל חג ראשון העברתי שם כמה הרצאות עד תחילת הבוקר – נתנו לי מחלקה מבינה אנגלית והרצתי בשלושה נושאים שונים הקשורים לחג השבועות. לאחר ההרצאה השניה ביקשתי מנוחה אקסטרה כי נתפסו לי השרירים בכל מיני מקומות בגוף שלעולם לא נמתחו לי שם השרירים. עניין זה גורם לי להעריך דברנים המדברים במקומות מסוימים ברצף.

טיילנו בחג ראשון בפארק שליד גן החיות של לייפציג ושם אפשר ליהנות ממרחב ירוק מלא בדשא ועצים וכן לראות כמה בעלי חיים. ליד הפארק יש מתחם של גינות עם צריפים. ביררנו מה זה ומתברר שאפשר לשכור מהעירייה מתחם לצורך מרחב אחר חוץ מהבית או מחסן ובנוסף גינה. זה טוב לארגן אירועים חברתיים, אבל אסור לישון שם. כנראה העירייה לא רוצה להתערב במחירי השכירות על ידי זאת.

טיילנו בחג שני בפארק נאה בשם קלרה צטקין. הפארק נאה ויאה עם אגם וגשרים, צמחיה מפותחת ועצים שבאמת עושים צל. לא כמו בארץ שלא רוצים שנהיה בגינות נאות ומשובחות.

בהמשך מה שנקרא חול המועד, עשינו שייט קייקים בחמישית מחיר מהארץ. ספורט מעייף למדי ולכן אני מעדיף שעה ולא שעתיים.

הלכנן לאגם כוספודנר. שזה אגם בהיקף של כעשרה קילומטר. אגם מלאכותי זה נוצר לאחר שלא היה כלכלי כבר לכרות שם פחם. בעבר היה שם מכרה, ואז במקום להשאיר בור באדמה, הפכוהו לאגם יפה. חשיבה נאה.

בשבת לאחר חג השבועות פגשנו זוג ישראלים נחמדים שהיו בשליחות בברלין ובאו להתארח אצל הרב לשעבר של הקהילה. הם באו להפיץ תרבות יהודית ולמצוא מקום ומרחב חופשי יותר מבארץ. היה נחמד לדבר עם מישהו בעברית קצת וכן לרכוש חברים חדשים.

פגשנו גם את הרב הלא רשמי. הרב נולד בהונגריה לאיש צבא בכיר בהונגריה. וכעת משמש כרב צבאי בגרמניה. אדם שייחשב מודרן-אורתודוקס-מחמיר. אדם נשכיל וחכם איש אשכולות ובעל ראיה למרחוק.

לרב יש שתי תורות ששמעתי ממנו. א. לכל רב צריך להיות 4 התנהלויות: לכתחילה, בדיעבד, שעת הדחק ולהתפטר… בנוסף שיש ביהדות שלושה כתרים: כתר תורה – מה התורה מתירה לבצע. כתר כהונה – הקשר הבין אישי עם האל ועם החברה, על אהרן נאמר שהיה אוהב שלום ורודף שלום, כתר מלכות – הממד החברתי, כיצד ההחלטה התורנית משפיעה על החברה. וכל פעם השילוב בין האספקטים השונים הללו מניב פסיקה אחרת.

הלכנו למגדל – קרב העמים, האנדרטה הגבוהה באירופה שמשם ניתן להשקיף על כל האזור. האנדרטה נבנתה לזכר קרב העמים, כלומר קרב של הרבה עמים ביחד מול נפוליאון. נפוליאון הפסדי ומאה שנה אחר כך החליטו להקים האנדרטה. אומרים שהרוסים לא הרסו האנדרטה כי גם הם היו שותפים של הפרוסים בקרב העמים מול צרפת.

והלכנו גם יום אחד לטיול מהעיר 13 קילומטר דרך תעלה, כפרים, שדות ויער וסיימנו בטירה. יש משהו נחמד שמדינות שטוחות שפשוט קל ללכת. בנוסף מי שיצר המסלול בנה משהו נפלא. הוא לקח אותנו דרך פרקים ותעלות בתוך העיר. מה שאומר שפחות חשנו שאנו מטיילים בעיר אלא במקום יותר פסטורלי ואז הוא שלי אותנו לכפר ושדות ועוד כפר ושדות וגשרים מול יערות עד שהגענו לשלוס – המצודה. שם סעדנו את ליבנו והתקפלנו ברכבת.

יום אחד הקדשנו כמה שעות לשופינג קטן. שלדעתי כיום פחות זול בחו"ל עקב האינפלציה והלחימה באוקראינה יחד עם התחרות מול אתרי הקניות ברשת. לדוגמה אני רכשתי נעליים השנה ברשת. דבר שלא עשיתי אי פעם. לעומת זאת רכשתי חולצה מכופתרת ולא הייתי מרוצה וכן רכשתי אפודת מסעות כמו של צלמים ולא הייתי מרוצה. מאידך רכשתי גם משהו כזה בארץ והריצ'רץ' הלך לי די מה. אם מישהו מקום אמין במחיר סביר לרכוש אפודה כזו, אשמח.

טיילנו עוד, אולם איני זוכר כי רשימה זו נכתבה לאחר זמן והיא לא נכתבה מיד לאחר המסע כמו הרשומות הקודמות. ואולי שאר השוטטות הייתה פחות משמעותית.

ברוך ה' חזרנו ארצה. מזל שיש את חוץ לארץ שאפשר לצאת וליהנות שם ולהרגיש שיש תמיד מקום שניתן לבלות שם ולבצע אסקפיזם.

לסיכום טיול נאה יחד עם ביקור מכרים וקצת יהדות.

האם היטלר נבחר בבחירות דמוקרטיות?


פה ושם אנו שומעים מימין ומשמאל על ידי חבר'ה שלא אוהבים את המעשים שנעשים בשם דמוקרטיה כלשהי ואז הם צוהלים ואומרים: היטלר גם נבחר בבחירות דמוקרטיות. משום מה הם לא מדגישים שהיטלר פעל במדינה עם חוקה ובית משפט עליון. אגב, נשיא בית המשפט העליון הזה, ארווין בומקה, היה אמור לרשת את הינדנבורג לאחר מותו. ברם היטלר ירש את הינדנבורג נשיא גרמניה בניגוד לחוקה.

ארווין קונרד אדוארד בומקה

היטלר נבחר בבחירות דמוקרטיות כחבר פרלמנט ואפילו כראש ממשלה. אבל לא כפיהרר – הרעיון של פיהרר היה לאחד את משרת הנשיא יחד עם משרת ראש ממשלה ולתת יותר כוח להיטלר. אז היטלר בעצם מבצע הפיכה ולוקח לעצמו את השלטון בגרמניה ויורש את הנשיא המת הינדנבורג שמת ב-2 לאוגוסט 1934.

אחר כך היטלר מבצע משאל עם בזק ב-19 לאוגוסט 1934 וזוכה ברוב מוחץ. אבל זו הכשרה בדיעבד לאחר שעבר על החוק ועל החוקה ולקח את הנשיאות מנשיא בית המשפט העליון של גרמניה דאז – אותו איש, בומקה, נהיה חבר במפלגה הנאצית והתאבד בסוף המלחמה כמו הרבה נאצים בכירים. אדגיש שאותו משאל עם נערך עם זיופים, הפחדות ואי סדרים רבים. אזכיר לקהל הקוראים היקר שליל הסכינים הארוכים התרחש ב-30 ליוני 1934.

אז אכן היטלר נבחר בבחירות דמוקרטיות כראש ממשלה. אבל לא לפיהרר שזה איחוד משרת ראש הממשלה עם משרת הנשיא. את השלטון הוא לקח לעצמו ואחרי זה ביצע משאל עם. במשאל עם הוא נבחר בבחירות מפוקפקות ועל ידי איומים לאחר שהשתלט על סמכויות הינדנבורג בפועל. מה שהפך את היטלר לדיקטטור מוחלט, היה לקיחת סמכויותיו של הינדנבורג לאחר מותו וזה קרה לא בבחירות, אלא בבחירות מפוקפקות בדיעבד.

לסיום, לבני אדם יש מוסדות ומנהגים, כגון הפרדת רשויות, חוקה, חוק, שיטת הצבעה וכדומה. הפרקטיקות הללו מורכבים בפועל מאנשים שלהם יש השקפות ורצונות וכדומה. ואז אם הם רוצים לשבור את הנורמות שאמורים להבטיח מדינה מהוגנת, העניין לא ילך ואפילו נשיא בית המשפט העליון, למשל, יהפוך לנאצי ויוותר על תפקידו כנשיא במקום הינדנבורג.

אם יש לכם הערות והארות אשמח לשמוע ולתקן אם צריך.

אהבתם? שתפו והגיבו. ברשומה זו הושקעו מאמצים רבים ואשמח לקבל משוב.

יום הכיפורים ותודעת החטא של האדם המצוי


במדינה מסורתית דתית כמו מדינת ישראל רבים רואים את עצמם כלא מושלמים. הם חשים עצמם ככאלו שצריכים לעשות תיקון. הם רואים בעצמם ייצור פגום שפה ושם עושה רע ולכן צריכים לתקן זאת. בדת זה על ידי הנוסחה הדתית של תשובה ואלו שפחות דתיים זה על ידי הצהרה שהם פה ושם רעים וכעת מנסים להיות יותר טובים.

ולמשל מי שאומר וידוי גם יכול להגיד דברים מופרכים, כגון: שהוא נאף, חמס, מרד וכולהו. אתה הרי לא נאפת ולא חמסת, מה אתה משקר על עצמך ועל האל שלך? מה אתה מרוויח מכך? אם כבר אתה אמור להפסיד. במקום לעשות תשובה באופן רציני אתה מעמיס עליך חטאים שלא עשית ופשוט מגזים בצורה לא רצינית ומשטה באל. והנה לינק לסדר הוידוי ביום הכיפורים.

מה שרואים כאן זה שרבים פה במרחב המסורתי דתי מאמינים שהם כבני אדם חוטאים. לא משנה כמה יפעלו להיות טובים.

ואני תוהה מדוע? הרי יש להם היגיון והם החליטו לפעול לפיו כי הם חשבו שזו דרך חייהם הנכונה. זו לא מעידה חד פעמית, אלא תפיסה, אם כן מדוע יש עניין לשחק כאילו הם בעלי חטא ורשע הדרושים כפרה. בגלל שאתם מאמינים באלוהים אז אתם צריכים לשחק בתחפושת?

אם אתה מחלל שבת ומאמין שזו הדרך הנכונה, אם אתה אדם מוסרי ועשית כל מאמץ להיות כזה, על מה אתה מבקש סליחה ביום כיפור?

לדעתי העניה אכן יש מורשת היסטורית שהאדם מלא חטא, אבל זה היה פעם בעידן הקדום יותר שהאנשים היו פחות מתוקנים והיה פחות הרתעה וחינוך מוצלח כמו היום – ורבים היו ברברים חיים בשביל לשרוד וכדומה. ברם היום אנשים הרבה יותר מתורבתים. לא חסר לנו הזדמנויות לעשות רע ואנו לא עושים זאת כי זה לא לכבוד שלנו.

לתחושתי העניין כיום מגיע מהנצרות שרואה את האדם מזוהם מהחטא הקדמון מלא חטא היכול להיגאל רק על ידי חסד האל. [זו ההשערה שלי ואשמח לשמוע כיוונים אחרים.]

מבחינתי המסורת היהודית כיום צריכה להכיר בכך שאנו בני אדם המנסים להיות טובים בדרכינו שלנו ולא מלאי חטא. ואין טעם להכביר בחטאים שלא היו. ולבקש סליחה על מה שאנו לא רואים כחטא. מבחינתי האדם המצוי הוא אדם מושלם.

מבלי קשר, יפה מאד שזה עידן של פיוס ואז אנשים מרצים האחד את השני ועושים הרבה טוב בעולם.

וזה עוד לפני הדיון האם האדם יכול בכלל לשגות ועל כך בהרחבה פה.

האם לנתניהו יש יותר סיכויים לנצח הבחירות לכנסת ה-25?


לאחרונה כתבתי פחות עקב מסע לחו"ל וכן כי נשבר לי הטלפון שלפתע חדל לעבוד ופשוט נכנס למצב קראש מוד. כעת אני משתמש בטלפון חילופי ישן ואני מחפש לרכוש טלפון ומבצע מחקר. בטלפון הישן הייתי יכול גם לכתוב בקלות יחסית מהטלפון וכעת זה מורכב יותר ולכן אני כותב מהמחשב. תודה על ההבנה.

יש האומרים שהבחירות האמיתיות מתחילות ביום קביעת הרשימות לכנסת ויש האומרים שאז הבחירות כבר הוכרעו.

במקרה שלנו, הבחירות לכנסת ה-25, יש שיגידו למפרע שהבחירות כבר הוכרעו ביום הגשת\סגירת הרשימות לעומת סבבי בחירות קודמות מהסיבות כדלהלן:

  1. השמאל הסוציאליסטי הציוני של מרץ והעבודה לא הצליח להתאחד יחדיו, עניין שיוביל למפלגות קטנות יותר המקבלות פחות מנדטים מהשארית וכן מונע מלפיד לשתות להן קולות בטיעון של הצבעה אסטרטגית שהרי אם אחת מן המפלגות הללו לא תעבורנה אזי זה מפחית את סיכוייו.
  2. בנט ומפלגתו לא רלוונטיים כבר ובכך יש פחות סיכוי לעורקים מהימין לקואליציית לפיד, מה שמחזיר מצביעי ימין לגוש הימין.
  3. אותו הדבר לגבי מפלגת דרך ארץ. היא הוקמה על ידי מקורבים של נתניהו לשעבר וטענה שבגלל שצריך יציבות וניקיון כפיים היא בוחרת בגוש השמאל. לבסוף תמכה בממשלת בנט ולפיד ואיבדה את המנדט מהציבור.
  4. גדעון סער שהיה בליכוד שנים רבות הלך למפלגה משלו בשם תקווה חדשה. כעת הוא התחבר למחנה הממלכתי של בני גנץ. כך שהוא נתפס פחות ימין וגם הסיבה שהתאחד עם גנץ זה כי יש לו פחות מנדט מהציבור. רואים שחל שינוי וכן המסווה הוסר – הוא לא רק אנטי ביבי אלא מוכן לשתף פעולה עם המרכז שמאל בשביל מעט כבוד אישי ולא להיות בצל של נתניהו בליכוד.
  5. לפיד בשלטון, עד לבחירות הבאות עלינו, נתניהו היה בשלטון והיה יותר טענות מדוע הדברים התנהלו בצורה מסוימת ומצביעים רבים כנראה חשבו לעצמם שבגללו המצב לא השתנה בתחומים רבים. כעת הם רואים שלא משנה מי בממשלה, קשה לשנות דברים בתחומים רבים במדינה. מה שיגרום לחבר'ה להישאר בבית ולא להצביע שוב לפיד או לחזור לנתניהו.
  6. בנוסף גם נוצר פחד וגעגוע. רבים בימין לא הצביעו כי אמרו מה כבר יקרה, נתניהו יהיה שוב בממשלת מעבר. לבסוף לפיד ובנט עלו יחד עם סיוע ערבי הנתפס כלא לגיטימי. יש גם געגוע ואולי כבר נוסטלגיה לנתניהו מה שגורם לאנשים שכעסו עליו לשכוח הדברים הרעים שלו ולהיזכר בדברים הטובים.
  7. המשפט לא טרי ולא כזה מעניין. בשעתו המשפט נגד נתניהו היה נוכח מאוד בדעת הקהל, אמרו שזה לא ראוי שנתניהו יתמודד כשמוגש נגדו כתב אישום. כעת רואים את המשפט ואפילו התקשורת לא מתעניינת בזה כל כך וכן שומעים על אי סדרים רבים בנוגע למשפט נתניהו. עניין זה מפחית משפעת המשפט נגדו ובכך מעלה את סיכוייו.
  8. ממשלת לא ביבי לא מבטיחה יציבות, רבים טענו שאין ברירה צריך להצביע ללפיד או גנץ כי זו הדרך לחלץ המדינה מהשיתוק הפרלמנטרי, והנה מתברר שגוש השמאל לא מצליח להעמיד אלטרנטיבה, שהרי הממשלה לא שרדה מעבר לשנה בערך. וכן היא הייתה מליאת חיכוכים פנימיים, ורק נתניהו באופק לבינתיים מבטיח יציבות. אז חלק ישארו בבית או ישובו להצביע נתניהו יותר מהבחירות האחרונות.
  9. פיצול במפלגות הערביות. הפיצול במפלגות הערביות יכול להוביל לכך שא. יותר סיכוי שרשימה אחת לא תעבור ובכך גוש השמאל יאבד מנדטים, ב. אולי אחוז הצבעה נמוך יותר עקב חוסר רצון להשתתף בקונפליקט המפלגתי. ג. מפלגה קטנה יותר פחות בעלת לקבל מנדט מהשארית לפי חוק באדר עופר.
  10. המפלגות הערביות תמכו ברמה זו או אחרת בממשלה שלבסוף הרגה ערבים בעזה. מה שיכול להוביל לזעם נגד המפלגות או הבנה שלא חשוב להצביע למפלגה שלבסוף שותפה להרג ערבים בעזה. עניין שיוביל לפחות קולות של ערבים לגוש השמאל ככלל שהרי גם ממשלת לא ביבי הנחשבת בציבור כממשלת שמאל הרגה ערבים.
  11. הספר של ביבי. קמפיין מחוכם של ביבי המאפשר לו לדבר על עצמו כאיש ספרות וכאחד המנהיגים הגדולים של ישראל. רשמית הספר אמור לצאת בנובמבר נראה לי בסוף נובמבר, אחרי הבחירות – כך אפשר להגיד שזה לא קשור לבחירות אולם הפרסום לספר יהיה במקביל למערכת הבחירות על ידי ההוצאה בישראל ובאמריקה מה שייתן לו יח"ץ. נתניהו כתב הספר באנגלית ובעברית . ברם המכירה המוקדמת כבר התחילה באוגוסט. נתניהו מצא דרך לקדם עצמו על ידי ספר, ללהג בתקשורת על הספר המוצלח… לספר מדוע כדאי לרכוש הספר כשלמעשה הספר מקדם את תדמיתו ועצם פרסום הספר במדיה כבר מקדם אותו.
  12. הרחקת אבי מעוז מנעם למקום לא ריאלי ברשימת הציונות הדתית. אבי מעוז ממפלגת נעם של החברה החרדלית בראשות הרב טאו מהר המור נחשבת סהרורית ומדירה מצביעים יותר מאשר בן גביר, שאגב דאג לקונפליקט מול מרזל ובן ארי שעדיין תומכים בכהנא, בעוד שהוא אמר שהוא המשיך הלאה ולא ממשיך את דרכו.
  13. כישלון ממשלת לפיד ובנט לשרוד ולנהל קואליציה מבלי מתחים שוב ושוב. הכישלון כידוע פוגע ביוקרה ובכך המשיכה כלפי המצביעים
  14. חזרת הפיגועים, אצל נתניהו התרגלנו לפחות אובדן בחיי אדם. בעוד שבממשלה החדשה יש יותר פיגועים. עניין המחזק את יוקרתו של נתניהו.
  15. אינפלציה וגזירות כלכליות, בתחום החד פעמי, התחבורה והשתייה המתוקה. העידן של נתניהו היה ללא אינפלציה כמעט וכן הכל השתפר אולי חוץ מהדיור. בעוד שכאן הממשלה המכהנת דאגה להכות בכיסו של האזרח הקטן מתוך אידיאליזם. ועל זה יש סיכוי רב שישלמו מחיר.

איני מסכים שהבחירות כבר הוכרעו לגמרי, תמיד יש מקום לשינויים ותעלולים ברם אכן יש כעת מצב שונה מבחירות קודמות ונראה לאחר הבחירות מה יקרה לבסוף.

מה דעתכם? אשמח לשמוע.

נ.ב. חשוב לומר שלא חשוב להצביע וקול אחד לא אמור סטטיסטית להשפיע. לפיכך תנהגו כפי שאתם רוצים ואין שום סיבה לריב בגלל הצבעה גרידא.

אולי לא אכתוב שוב עד ראש השנה, אזי אני מנצל ההזדמנות לאחל לכל הקוראים היקרים: שנה טובה ומתוקה, שנה של עשיה ברוכה, שנה של שגשוג והצלחה ושנה של אושר לכם ולכל המשפחה.

עדכון: לאחר הזמן האחרון לחתימת הסכמי העודפים – שהמפלגות הערביות וליברמן לא חתמו הסכמי עודפים יש כאן עוד יתרון לגוש הימין התומך בנתניהו.

הערה על גירושין וגרושים


פגשתי לאחרונה חבר גרוש שמאז נישא בשנית לגברת מוצלחת. ואמרתי לעצמי שהגיע הזמן להבין משהו חשוב על תופעת הגירושין.

האגדה הנפוצה בציבור היא שאם מישהו התגרש הוא בעייתי שלא מצליח להשאר נשוי. ולכן הוא נחות יותר ועדיף שלא לצאת עימו בתחילה, אלא אם כן אין ברירה – כלומר מתבגרים והוא יותר נורמלי מהרווקים האחרים שלא התמסדו.

לדעתי הענייה היא תפיסה שטחית שאומרת שזוגיות היא דבר פשוט מאוד כי כולם יכולים להסתדר עם כולם. וזה לא נכון.

יש לי מכר דתי שכעת מעגן את אשתו, אז על פניו אני חושב שהאיש עם השנים הפך להיות מושחת. ואני אגב הכרתיו כאדם גומל חסדים בכלל – אדם שבשעתו היה מהווה דוגמה של התנהגות מופתית. אנשים משתנים במשך השנים וגם לרעה.

אנשים בעלי אופי שונה. ולפעמים לומדים להכיר עצמם או משתנים עם השנים. לפיכך לפעמים אדם מתחתן ורואה מה מתאים לו ואז יכול להתחתן שוב לעשרות שנים. ואפילו להשאר בזוגיות מוצלחת עשרות שנים עד מותו או מות בן הזוג.

לפיכך אני לא מגנה גרושים ולא מטיף לראות בגירושין אסון.

לדעתי זו מתנה שיש לנו היכולת להתגרש ולא להשאר בשיעבוד אם לא רוצים. אנחנו, תודה לאל, לא קתולים. בזכות זה שניתן להתגרש האדם מקבל הזדמנות למצוא התאמה טובה לזוגיות שלו.

ואם מישהו יגיד שאלו שחיים יחדיו לפני החתונה אמורים כבר לדעת, זה לא מדויק. יש דברים שהם קולטים ויש דברים שרואים או לומדים רק אחרי החתונה.

גרמניה נירנברג – יומן מסע 22 חלק שלישי


התחנה הבאה שלנו אחרי קרקאו שבפולין, היא נירנברג. במקור תכננו לטוס לאחר יום בקרקאו ליעד הנוסף. ברם לבסוף הטיסה הפנים אירופאית שלנו בוטלה. כתוצאה מכך התארגנו והארכנו השהות במלון בקרקאו. עניין מהנה מאוד.

לפרקים קודמים:

נחתנו מאוחר בנירנברג אז שכרנו חדר במלון אינטר-סיטי. מומלץ רק למי שרוצה לתפוס רכבת. בבוקינג ראינו שיש מלון הרבה יותר טוב המשקיף לעיר העתיקה ולמים זורמים, אולי נחל או תעלה. ברם בגלל שאנו נחתנו מאוחר ורציתי לבצע טיול בנירנברג העתיקה והנאה, אז העדפתי לשלם יותר ולקבל תמורה רעה יותר למחיר, בשביל לטייל יותר ולהספיק בניחותא לרכבת המהירה לתחנה הבאה שלי בגרמניה.

היה לי חשוב להספיק להגיע מספיק מוקדם לתחנה הבאה – וזאת כי זה היה ערב שבת. ואני שומר. ונכון שאנו מתארחים אצל מכרים. לבת זוגי היקרה היה חשוב שיהיה לנו אוכל משלנו. מה שנאמר במקורות: ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם…

זה לא אומר שאי אפשר ליהנות ממתנות. זה אומר שלא צריך להצטרך לכך ולהיות תלויים בעניין ובעצם להשתעבד. וזה מוסר השכל חשוב מאוד לא להשתעבד לבני אדם בחיים, לא בוס ולא גברת או חבר טוב או הורה. אנו בני אדם חופשיים. עבדים לאל ולא לבני תמותה. כמובן כמה שיותר חופש בלא להתאבד. ככתוב אל תבטחו בנדיבים.

אני ואשתי מורגלים בהכנת מזון חיש. ועל כך נרחיב אולי בתחנה הבאה.

בקיצור יצאנו בנזק של אקסטרה יומיים במלון ותשלום מחיר מופקע על רכבת ביום שישי שהייתה תחת ביקוש גבוה ולכן עלתה מחיר מופקע. הכי יקר ששילמתי אי פעם על רכבת. לא נורא. יהיה בסדר.

אני אוהב את נירנברג העתיקה. בלילה יש שם תאורה יפה ברחוב ועל הבניינים שלא מסנוורת לי את העיניים כשאני מהלך ברחוב. בנוסף נשארו שם עתיקות. ובראש ההר בעיר העתיקה יש גם מבצר גדול ואימתני.

אז נחתנו מאוחר בלילה, אבל הגענו לעיר באזור 12. שזה אומר נחיתה פתיחת דלתות, המתנה למזוודה והמתנה לרכבת המהירה – האס באהן שהטילה אותנו לעיר. S זה ראש התיבה 'שנעל' – מהר. כלומר, רכבת מהירה.

עשו לנו צ'ק אין. והתברר שקיבלנו חדר לא נוח – אז החליפו לנו ללא עלות לחדר אחר. ואז החלטנו ללכת להטיב את ליבנו. ברם בצירוף מקרים, גם אני וגם זוגתי שומרים כשרות… אז היכן ומה נאכל?

ברוך ה' אלוקי הטונה התעשייתית היה בעזרינו. בקרקאו הכנו מאכל של פיתות מרוחות בטחינה עם טונה ומעט ירקות. מה שנקרא סנדוויץ' על שמו של הלורד סנדוויץ' ז"ל מהממלכה המאוחדת. פיתות הבאנו מהארץ לקרקאו ורכשנו כמה פיתות ב'פלאפל שלנו' שעל כך כתבתי ברשומה הקודמת.

ואגב המסורת בבית הורי דגלה בהכנת טונה עם מיונז. ולאחר זמן מה עברה להכנת טונה בבלנדר וללא תוספות. פשוט לאכול כך לאחר מריחה נדיבה. ברם זוגתי הנפלאה לימדה אותי הרעיון של ערבוב הטונה בטחינה. אם כי היא מעדיפה גבישי דג טונה וממרח טחינה על הלחם.

ואגב אם רוצים למרוח ממש שכבה נדיבה של טחינה, ומפחדים שהטחינה תטפטף ותטנף אותנו ואת בגדינו, הפתרון הוא להוסיף מעט מים ואז הטחינה מתקשה יותר ופחות בורחת לנו בין אצבעות הידיים אל עבר האזור הרגיש לניקיון בפומבי… ולסיום פיתה זה לחם ביוונית – למי שלא ידע.

יצאנו חיש מהמלון וחיפשנו לוקיישן לאכול. בת זוגי חששה מכל מיני מהגרים ששהו במרכז העיר העתיקה אז הרחקתי לכת למקום שמם. ואז היא חששה שהמקום מסוכן כי הוא שמם… לפיכך מצאנו מקום אחר, ללא מהגרים שהפחידוה ועם עוברים ושבים. ואגב, אני אוהב שבגרמניה אין תאורה חזקה מידי בלילה. ברם לא ידעתי שבשעה מאוחרת בלילה כבר מכבים את רוב התאורה היפה על הבניינים. לפיכך היה קשה לראות מרחוק ולצלם מבנים נאים. כל הכבוד להם לחסוך סנוור ודלק. אולי הם בגרמניה לא מאמינים במיתוס שאולי חברת החשמל מפיצה, ששפע אור מסנוור הכואב לעיניים מונע פשע וכדומה.

בקיצור טיילנו מעט בעיר בהלוך ובחזור לסעודת הלילה. סעדנו את ליבנו כראוי והלכנו לנום עד הבוקר.

בבוקר סידרנו את חפצינו והשארנו אותם במלון. שם יש להם צ'ק אאוט מאוחר. אז העדפתי לא לשמור החפצים אצל פקיד המלון שיכול לשכוח לתת לי אותם. וגם העדפתי לא להמתין לפקיד שיתפנה אלי כשארצה לעזוב המלון לרכבת.

הלכנו לטייל לאורך העיר העתיקה. כשהצטלמנו מעט. אני מתעניין בעיר נירנברג מחמת זאת שאבותי באו בפרוור של נירנברג ואפילו אחד מאבותי היה הרב הראשי של המדינה בשעתו מה שנקרא לאנדס-רבינער. ברם לא היה עמדי זמן להגיע לעיר של אבות משפחתי ונקווה שבעתיד אוכל.

טיילנו בכל מיני מקומות נאים שהכרתי מהטיול שעשיתי בשעתו לנירנברג. מה שעזר לנו לזרז עניינים. אם כי את המקום ראיתי לבד וכעת באתי יחדיו עם אהובתי. את ליבנו סעדנו בסנדוויץ' כשר שהכנתי בלילה לפני השינה ובפירות.

יהודיה מתבוללת אוהבת ישראל שמעה את אישתי מדברת איתי ואיחלה לנו חג שמח בעברית. מתברר שהיא נוסעת הרבה לישראל. לפיכך ביקשנו שתצלם אותנו ונסינו להבין מדוע היא יודעת עברית ושכעת חג. ואז היא סיפרה לנו את סיפורה בקצרה.

הלכנו חזרה מהר מאוד למלון כדי שנוכל לאפשר זמן לבלת"מים. אם הפקיד ירצה לדבר עמנו בצ'ק-אאוט. היינו זקוקים לזמן של מספר דקות הליכה להגיע להאופט-באהן-הוף – התחנה המרכזית של הרכבת בעיר. ושאר הזמן למצוא הרכבת עצמה. מתברר שזה באמת היה חכם. הרי איני בקיא בלמצוא הרכבת ללא שילוט באנגלית. והגרמנית שלי חלשה ולקח לי זמן להבין. לבסוף מתברר שהרכבת שלנו הייתה ברציף אחר ממה שתוכנן לה. והמידע נכתב על מסך דיגיטלי בפניה הלא נכונה של המסילה. הלכנו למקום הלא נכון ואז מצאנו המקום הנכון לאחר שביקרו ונאמר לנו ללכת למדרגות אחרות למסילה אחרת. ובכך עלינו לרכבת שקצת איחרה ונסעה לאט יותר ממה שתוכנן לה.

עזבנו את נירנברג לתחנה הבאה שאתם מוזמנים לנחש את שמה. וידענו שעלינו לעבוד קשה, כי יש שני ימי חג ושבת, כלומר חג שבועות יומיים ויום השבת לפני. בחו"ל שומרים היכן שיש קהילה יהודית יום טוב – שומרים יום טוב שני ברמה זו או אחרת. כך או כך יש הגבלות של חג. וידענו שהקהילה מקבלת גם שבת מוקדם. לא רצינו להגיע למארחינו בערב שבת, אבל כך יצא בעקבות ביטול הכרטיס.

העיר העתיקה של נירנברג יפה, יש רחובות עתיקים, סגנון עתיק. מרגישים את גרמניה של פעם. לא חווים העתק תפל של אמריקה. ויש גם מבני ביטחון עתיקים כגון טירה ועמדות הגנה. נחל וחומת עיר. דבר שחסר בארץ כי לא טרחו לשמר מספיק.

פולין קרקאו – יומן מסע 22 חלק שני


כזכור החלטתי לכתוב על המסע שלי. עניין לא פשוט לכתיבה. לכתוב כל יום קשה אז החלטתי לכתוב לפי אזורים או מצבים. כתבתי על הדרך הקשה לצאת מהארץ. כעת הנני כותב פה את החלק הבא.

אני וזוגתי היקרה היינו צריכים להגיע למדינה חשובה באירופה. החלטנו לסוע דרך קרקאו. חשבנו שנוכל לבלות שם ואולי לחסוך כסף. לבסוף הטיסה הפנים אירופאית שלנו בוטלה. ואז נאלצנו להזמין כרטיס חדש למקום אחר באירופה. דבר שהצריך אותנו לקנות כרטיסי רכבת במחיר מופקע ולשכור מלון ללילה. ברם הרווחנו ביקור בעיר היסטורית חשובה ואשר קרובה לאזור מגורים של אבותי. ועל כך אולי אדבר ברשומה אחרת.

בכל מקרה, אם רכבת ישראל איחרה ועיכבה. כאן בחברת הטיסה, הצליחו להביא אותנו בזמן.

ברם כמו שברכבת ישראל הייתה תחושת חנק ברכבת השניה החלופית לעומת הראשונה. כנראה המזגן לא עבד כמו שצריך, וגם במטוס היה חם מאוד. זה משהו שנהיה נורמה לטוס במטוס עם אוויר חם.

בכל מקרה גיליתי לפני כמה חודשים שאין כבר עניין לרכוש קפה במטוס, כמו שנהגתי עידן. מומלץ להתענג על משקה חם ואהוב ובכך להתעורר ולהעביר את הזמן.

אני אוהב לישון בטיסות בשעות הלילה בזמן השינה, אבל כעת הטיסה הייתה לפני זמן השינה, אז קשה לישון. ואם אני עירני, אני יכול להעביר את הזמן בקריאת ספרים דיגיטליים ולקרוא ספרים טובים. כעת אגב, אני קורא פושקין.

הטריק שגיליתי, זה להביא קפה מהבית. וזה בלי טירחה. אני מביא קפה באריזת נייר כמו שיש בבתי מלון ואירועים. לפני כן אני מבקש מהדייל/ת מים חמים ואני מתענג לי על הקפה – ובמקרה הזה גם מרגיש טוב על כך שאני מנצל את חברת התעופה שלא מסדרת לי אוויר צח. מתברר שיש נוהל שחברות התעופה חייבות לספק מים חמים חמים למבקשים.

טסנו לקרקאו. המכונה קרקוב בעברית עכשווית. אבל אני אדם מיושן. אומר קרקאו. בקרקאו היה לי חשוב לבקר אחד מהאחים של אבות משפחתי וכן לראות היסטוריה יהודית ומקומית.

בנחיתה היה תור ענק ועצום. משהו שלא נתקלתי בו באירופה. התחלתי לחשוב לעצמי שאולי הפולנים פרימיטיביים כמו הרבה מדינות סלאביות. ברם הם קתולים וחלק מהאיחוד, מדוע שיהיו כאלו פרימיטיביים?

מתברר שהיה תור מהיר לחבר'ה מהאיחוד האירופאי. ברם אני אירופאי שיצא מהאיחוד. וזוגתי מהמעצמה החזקה בתבל. בקיצור חיכינו בתור הרגיל. ברם המתנו קרוב לשעה. באיזשהו שלב אישרו לנו לגשת לעמדת הדרכונים האירופאים שהייתה ללא תור. ברם שמתי לב שכל מי שיש לו דרכון כחול, מעוכב הרבה זמן. ומהמרחק ששמרתי לא יכולתי לדעת אם זה דרכון רוסי או ישראלי. היה נראה שהם עוברים על רשימות בכתב יד על נייר. לפיכך הגעתי למסקנה שיש בעיה עם ישראלים או כנקמה על כך שאנו לא חלק מהבלוק האנטי רוסי במלחמת אוקראינה רוסיה או כי הרבה במטוס היו בעצם רוסים ישראלים – אולי יש על חלקם סנקציות… למי שלפנינו לקח כעשר דקות ולי ולאשתי לקח כדקה וחצי לשנינו עם הדרכונים הלא ישראלים ולא רוסיים שלנו.

הלכנו לבית הכנסת של הרמ"א. הרמ"א הוא אשכנזי חשוב שהשפיע על התרבות האשכנזית עד היום. רמ"א זה ראשי תיבות של רבי משה איסרליש. לאביו קראו ישראל המכונה איסר. וכך למדתי שאיסר זה קיצור של ישראל. דבר שלא ידעתי. וכעת אני חושב איסר הראל זה שם של בן אדם שכנראה בחר בשם שדומה לישראל…

בבית כנסת הרמ"א ניתן לראות בחוש שפעם לא טרחו לבנות עזרת נשים ולארגן לנשים מקום להתפלל. עזרת הנשים שם היא תוספת לבית הכנסת, תוספת מאוחרת מאוד – מה נשים הן גויות?! מדוע יגרע חלקן? ואגב, זכור לי ששמעתי פעם שעזרת הנשים התחילה במאה הי"ט. ואגב, שרה שנירר פוליטיקאית קדם חרדית ומייסדת רשת בתי הספר לבנות – בית יעקב, הקימה את בית יעקב ללימוד נשים בקרקאו. היא גם ייסדה את הסתדרות בנות אגודת ישראל. היא נולדה בקרקאו ונפטרה שם. וכן קבורה שם. הרבה מהליקויים שהיא מצאה רלוונטיים למגזר הדתי חרדי גם כיום, ולא רק לבנות, אלא גם לבנים.

הלכנו גם לבית הקברות היהודי העתיק. שם ניתן לראות מצבות עתיקות. נהנתי לראות את העיצוב ואת הטקסטים הכתובים על המצבות. גרם לי לחשוק במצבה נאה עם טקסט יפה ונוגע ללב… והבדיחה היא שזה חסר משמעות, הרי אחרי שאני אמות מה אכפת לי. זו חולשת האדם שהוא רוצה דברים חסרי היגיון.

הלכנו לטירת ואוול. טירה נאה הנמצאת על גבעה גבוהה המאפשרת להשקיף על העיר. שם ראינו דרקון הפולט אש לאחר שאמרתי דרוקריס. נסו ותווכחו. בתנאי שתגידו כל חמש דקות בזמן הנכון. יש שם כנראה מצית גז המדליק להבה כל חמש דקות.

צעדנו לאורך הויסטולה הנקרא כיום ויסלה ונהגית ויסווה. מדובר בנהר שחותך את פולין מאזור קרקאו עד הים הבלטי. נהר די משעמם לעומת נהרות אחרים שראיתי בחיי.

צעדנו גם במרכז העיר, כיכרות נאות ובניינים נאים. וכן הרבה פסלים נאים. חבל שהארץ שלנו כה משעממת. צריך ליצור קצת יצירות ברחוב, קצת מבנים מעניינים. ואם יש לנו בניין מנדטורי נאה, גם אותו מחריבים. היזמים מתעקשים להפוך לברברים.

הלכנו גם לכיכר האומשלגפלאץ הכיכר הרחבה ליד הגטו היהודי של קרקאו – ליד תחנת הרכבת הקלה. שם אספו את היהודים לגירוש. משם ראיתי גבעה מיוערת ירוקה. שהזכירה לי היכן שינדלר עמד והשקיף יחד עם הפילגש שלו למיטב זיכרוני, לפי הסרט אז כשהביט בילדה במעיל אדום החליט לפעול למען היהודים – קטע שלא נמצא בספר של קינלי. עלינו על הגבעה ואכן היה נוף נחמד – כולל גישה לכיכר האומשלגפלאץ. אם כי לא ברור לי שהייתי באותו לוקיישן בדיוק. היה שם צלע הר שניתן היה לטפס עליו עד הפסגה. ראיתי עד לתחנת הרכבת הקלה שנושקת לכיכר הכיסאות. מיזם אומנותי של כיסאות מתכת. אני הייתי עושה מיצג אחר של מזוודות ופריטי לבוש על הרצפה ובכך ממחיש את הגירוש. מה הכיסאות ממחישות בדיוק?

המרד בגטו – בפעם אחרת נרחיב על המרידות האחרות בוורשא ובוילנא. בכל מקרה פה בקרקאו דגלו בלהלחם גם למען כבוד, אבל לא להתבצר בגטו, אלא להלחם החוצה. חלק פשוט ברחו לצד הארי. וחלק נלחמו כפולנים כדי למנוע ענישה קולקטיבית נגד היהודים. רוב יהודי הגטו לא ידעו על העניין. ארגוני המורדים היהודים היו שמאלנים. לא ידוע לי על ארגון רוויזיוניסטי. ברם היה שתיים, אי"ל ואיסקרא. איסקרא היו יותר מיליטנטים בתחילה.

אני בהליכי כתיבה פה באתר על המרידות בגטאות. באם תהיה התעניינות, אזדרז יותר. המסר הוא שמרד גטו ורשא היה כישלון מוחץ. כמה גרמנים הרגו שם? תוצאה עלובה. כמה ברחו מהגטו לאחר המרד? בקיצור, בעתיד אפרט. אין לי טענות אישיות נגד צעירים חסרי השכלה וידע היסטורי, אבל חשוב לציין שלרוויזיוניסטים הייתה תוכנית טובה יותר. ובכל מקרה מרד וורשא היה כושל ולא סמל לחוכמה יהודית גדולה.

מבחינת מזון. אני אוכל כשר. לפיכך הצטיידתי במעט אוכל בתקווה שאם לא אמצא מזון כשר אוכל להתייעץ עם מביני כשרות מה לרכוש. רכשנו מוצרים כשרים בחנות. מצאנו מסעדה יהודית בשם פלאפל שלנו – בגוגל יש לכתוב באנגלית. הוא אמור למכור גם פיצה אבל בזמן שהיינו הוא לא מכר. הוא גם מכין שקשוקה למי שאוהב. ביום האחרון מישהו סיפר לנו שיש הכנסת אורחים של חסיד אחד. פשוט לחפש בגוגל הכנסת אורחים קרקוב. שם היה נחמד ביותר. זה נמצא ליד בית כנסת הרמ"א ברחוב קופא 12.

את דודי הרחוק מצאתי בבית הקברות החדש. חבל שחלק מהשילוט היה שבור. הכניסה לשם היא חינם. וניתן לראות שם חומות משברי מצבות וקברי אחים. מצאתי גם קרוב משפחה שלי, ככל הנראה, שנהרג במלחמת העולם הראשונה בצבא האוסטרי. הוא קבור בחלקה צבאית שם.

לא היה לנו זמן להספיק הכל. לא היה לי כוח ליותר מידי מוות יהודי. אני מתעלם שואה… אזי טיילנו ללא לחץ. תמיד נוכל לבוא שוב ולראות דברים אחרים.

היינו צריכים ללכת לשדה. התבטלה לנו טיסה ליעד איקס ולכן נאלצנו להחליף יעד כדי שנוכל להגיע להיכן שהוזמנתי לדבר. כתוצאה מכך נאלצנו גם לשלם מלון לשהות לילה במקום אחר ליד היכן שעמדנו לנחות ולהזמין כרטיסים לרכבת במחיר גבוה.

אלו היו הוצאות לא מתוכננות – אבל זה החיים. תמיד צריך לקחת בחשבון שזה עלול לקרות. אנו חשבנו שנחסוך בטיסה לייעד ועל הדרך ננפוש במחיר סביר. ברם העלות של הרכבות היקרות במקום החדש והמלון ניפחו את התענוג פי ארבע. לפחות טיילנו ביעד החדש. ועל כך בחלק הבא.

בכל מקרה, השארנו חפצים לשמירה במלון ביום האחרון לאחר הצ'קאאוט מן המלון. אגב, ביקשנו הארכה של שעה וחצי וקיבלנו. כשבאנו לאסוף החפצים שכחו לתת לנו תיק אחד. שמתי לב רק בשדה… כעת נאלצנו חיש להזמין מונית אובר שתעשה משלוח של התיק לשדה. התיק לא שלי ואני סחבתי זאת לחבר ולכן לא זכרתי. בכל מקרה,זה אומר שאי אפשר לסמוך על המלון ויש להגיד להם לבדוק שוב, וכדאי לרשום התיקים ובכך למנוע עוגמת נפש והוצאה כספית מיותרת. כשעשינו הצ'ק אאוט פרגנתי להם על המלון. והם אמרו לי שאם אני רוצה לבוא שוב, כדאי שאסגור הזמנה דרכם ולא דרך בוקינג. כך יעשו לי מחיר זול. וזה היה חדש לי. מסקנה, שווה להרים טלפון למלון בחו"ל ולברר מחירים ואז להחליט לפי המחיר הטוב יותר.

המשך יבוא.

כעת אתם מוזמנים לנחש היכן היעד הבא…

נסיעה לחו"ל ורכבת ישראל – יומן מסע 22


לפני זמן מה החלטתנו אני ובת זוגי היקרה לסוע לחו"ל. התארגנו. ביום הנקוב לקחנו רכבת לנתב"ג. הגענו לרכבת. והרכבת נשארה בתחנה שלנו למעלה ממחצית השעה עקב תקלה עלומה.

וחשבתי על העניין מספר תובנות. כעת החלטתי להעלות רשימה בנושא.

א. חוצפה שלא מסבירים לנו האזרחים הקטנים מה התקלה, סיפור יותר מעניין מעבר לכך שאומרים שישנה תקלה כדי שנבין מה קורה איתנו. ובפרט למי שנתקע יותר מפעם אחת.

ב. העניין כמובן הפחיד מאוד אותי ואת בת זוגי מאוד שהרי פעם כבר פספסנו טיסה לאחר שכלאו אותנו ברכבת ישראל קרוב לשעתיים. וכתוצאה מכך פספסנו טיסה לאחר שהפסדנו צ'ק אין בשדה בזמן. עניין שהזיק לנו מאוד.

ג. גם פה כלאו אותנו לכמה דקות כשמשום מקום נעלו אותנו ברכבת על אף שאמרו שישנה תקלה ותוך כמה דקות נעזוב.

ד. לבסוף עזבנו ברכבת אחרת לאחר שהואילו לשחרר אותנו. באיחור של למעלה מחצי שעה. ואם לא היו נועלים אותנו היינו כבר עוזבים לרכבת אחרת. לאחר ששיחררו הנעילה, רוב יושבי הרכבת עברו לרכבת הבאה. וזה עיכב את עזיבת הרכבת הבאה.

ה. כתוצאה מכך הפסדנו זמן יקר והיה לחץ כמה זמן נתקע.

ו. אם זה קשור לעבודה המאורגנת הסוציאליסטית שיש ברכבת ישראל – מסקנה: העבודה המאורגנת אינה משחררת.

ז. בישראל אומרים שאנו מדינה חופשית, ברם כל הזמן אנשים נכלאים, נכלאים על לא עוול בכפם בתחבורה ציבורית קלוקלת. נכלאים ברכבת כשלא מנסים לחלץ הנוסעים בזמן. וגם באוטובוסים בפקקים, כשלמיטב זיכרוני, הנהגים אינם רוצים או מורשים לשחרר את קהל הנוסעים לדרכו.

פעם נתקעתי ברכבת הקלה בירושלים בעקבות חפץ חשוד זמן רב ללא יכולת לצאת בגלל שהרכבת נעצרה שלא כדרכה ולא בתחנה – זו חטיפה לכל דבר וצריך לעשות שינוי בעניין. שחררו אותנו מהעול המיותר במדינה.

ח. העניין קרה קרוב יום ירושלים שהוא סוף החגיגות הציוניות במדינה – ותחושתי הייתה: גועל נפש, זוהמה, מדינה פח לעם פח. במקום להשקיע בלאומנות ריקה, תשקיעו ברווחת האזרח הקטן.

ט. תובנה שחשבתי לעצמי בראש כמה פעמים: איזה מזל ביש! חבל שהיהודונים לא ארגנו את הרכבות להשמדה במלחמת העולם השניה, שהרי אם כן, לכאורה לא היו מתים לנו שישה מיליון יהודים מסכנים. דמיינו לעצמכם שנהג הקטר מכריז: תקלה ברכבת לאושוויץ, נשוב אליכם כשהתקלה תתוקן. אחרי שבוע אולי הרכבת הייתה מתחילה לנוע וכמובן נתקעת בדרך וכך היו ניצלים המוני יהודים.

י. נחתנו במדינת היעד. והציבור מחא כפיים. גועל נפש. נחיתה קשה, חשנו החבטה בקרביים שלנו ובכל גופנו. המטוס גם האט מהר מידי ולכן עפנו לכיוון המושבים שלפנינו. על מה אתם מוחאים כף? חסרי תרבות. נחיתה גרועה. תתחילו להעריך עצמכם ולדרוש יותר – אולי כך המצב במדינה ובמרחב שלנו ישתנה לטובה. תפסיקו לעוף על עצמכם שהכל טוב סביבכם. תהיו ריאלים.

לאיזו יבשת טסנו או מדינה, אתם מוזמנים לנחש…

נ.ב. אחד מקוראי הרשומה פנה אלי ואמר שהיה עמדי על אותה רכבת לנתב"ג. מתברר שאנו חברים טובים שהיינו על אותה רכבת על אף שלא ידענו אלא לאחר מעשה. הגורל שלנו מחובר, ימים יגידו עד כמה.

ערכה של מילה – הגיגים על מחשבות היוצאות מגופי


יש בלוג מעניין בשם השרביט החם. הבלוג מקושר לפרפרים – קהילה מוצלחת של בלוגרים בישראל. דרך אתר זה נחמד לעקוב אחרי בלוגים בפלטפורמות שונות. השרביט החם הוא סניף של פרפרים.

בשרביט החם באים לקדם קהילתיות של בלוגים על ידי העלאת נושאים משותפים לכתיבה. לא תמיד יוצא לי לכתוב לפי הנושא, כי זה לפעמים אישי לי מידי וכדומה. ברם השבוע שאלו לגבי ערכה של המילה אצל האדם. בנוגע למילה שנרשמה ומילה שנאמרה. הפעם הנושא מצא חן בעיני. ועל כך ארחיב בהמשך.

באופן עקרוני אני אדם קפדן בן קפדן ונכד של קפדן. אני מודד דברים גם עם הבנתי בחיי שהמנדט על הערכים בעולם לא נמצא אצלי. ברם אני עדיין מודד דברים בעולמי. זו דרך בשבילי לחוש שליטה במרחב. להבין את המציאות וכדומה. על כן, כאדם מדוד וקפדן, איני יכול לבזבז מעשים ללא מחשבה, שהרי אז אני לא רציני ולא יכול למדוד אחרים כביכול. ולכן בגיל צעיר לא נהגתי להוציא מחשבות סתם.

אני זוכר שבגיל 14 קבעתי לעצמי שלא אשאל את המורה שאלה, אלא אם כן חשבתי על זה קודם וניסיתי להגיד תשובה משלי. הדבר הזה פיתח אצלי דעה אישי. כשעד היום אני זוכר שני רגעים בחיי בהקשר הזה. שלפעמים הייתי לומד דעות שונות לגבי נושא מסוים וכל פעם מזדהה לגמרי עם הצד שבו עסקתי. וכן פעם הלכתי לחנות משקפיים. ורציתי כל כך הרבה משקפיים ולא יכולתי להחליט איזה משקפיים אני רוצה.

כתוצאה מכך קבעתי לעצמי מאז שאני אתאמץ להביע עמדה אישית בכל נושא. ואז מנסה להרחיב את עולמי. כך נהיה לי חיבור חזק יותר לנושאי מחשבה ויכולת אבחנה טובה יותר. גם יש לי מעורבות אישית ואיני רק מדקלם.

ואז יצא מצב שעד היום אני כך. אין לי בהכרח הרבה דעות על כל נושא, כי לפעמים אני מגיע למסקנה, שאין לי היכולת או העניין להחליט. או שהדעות שלי דעות קונצנזוס, אזי מדוע לטרוח להגיד אותם. ואני שומר את האנרגיה שלי לדעות של חידוש בדרך או בתוכן.

ואז חבר'ה מכירים אותי דרך הפריזמה של האיש המקורי החדשן – חושבים שאני חייב להגיד צד שני, חייב להיות מקורי ולהביא דברים חדשים. עניין היוצר קונפליקטים. כי הם טוענים שאני לא מתון חלק מהחברה הרגילה.

וכל פעם שאנו מעמיקים קצת את הקשר, הם מופתעים מחדש עד כמה הנני די אפור ודי קוצנזואלי. ממש תבנית של נוף מולדתי. ואז הם פתאום מפסקים להגיע לקונפליקט עימי.

בכל מקרה, השתתפתי בשנים האחרונות מספר פעמים בפעילות תקשורתית. ותמיד יש לי פחד שמא אגיד משהו שהציבור לא יאהב (פשוט בגלל שאיני תמיד מעודכן בכללי השפה החדשים) ובכך אמתח את הגבול החברתי. ואם בשוגג חלילה אעבור על חוקי הפוליטיקלי קורקט יוציאו אותי להורג לנצח מבחינת חברה ועבודה.

אז תמיד לפני האירוע התקשורתי, אני לוחש לעצמי: אני מוכן להגיד דברי שעמום. ולפעמים אני חושב לעצמי בצורה מפורטת, עדיף להגיד דברי שעמום מאשר להתאבד לנצח בדעת הקהל.

עד היום אם יש לי חבר שבא להגיד לי דבר נדוש, אני יכול להגיד לו, תגיד לי משהו שאני לא יודע… אני מצפה שכל אחד יחשוב לפני שהוא מדבר. מבחינתי זה כבוד עצמי והתנהלות אחראית.

אדם עצל מחשבתית הוא נגרר של סיטואציית חיים ופחות אחראי ורציני – זו התפיסה שלי, זה לא חייב להיות נכון תמיד. יש אנשים שלפעמים מדברים פסיכולוגית, ואין להם בעיה להגיד שטויות, כי הם בעצם משתמשים בי כתרפיה, אז אני מבין שהם במוד של תרפיה ואני משהה את העירנות המחשבתי שלי.

אולם לוקח לי זמן לתפוס את זה. וזה לפעמים מעייף אותי, כי הנני מקשיב להם בעירנות גבוהה וברצינות, ולבסוף יוצא להם סתירות לוגיות מהפה. וכשאני אומר להם שיש להם סתירה, הם עונים לי שזו צורת השיחה שלהם. על כן אני בעצם מנמיך פעילות בשיחה עמם, כי אחרת הם נפגעים לריק. ואין לי כל עניין בכך.

חשיבותה של המילה אצלי, היא אינה רק בדיבור אלא גם בכתיבה. מבחינתי זה עצם הוצאת המחשבה מגופי החוצה לעולם החיצוני לי. לאו דווקא בדיבור.

אם יש לכם מה לשתף בנושא, אשמח לשמוע את דעתכם?

משולש האהבה של שטרנברג – מושגים לחיים


חשבתי לעצמי פתאום לאחרונה שהגיע הזמן לשתף מידע פשוט שיכול לעזור הרבה לקוראים.

ואחד הרעיונות שחשבתי על כך הוא משולש האהבה של שטרנברג (יש הכותבים סטרנברג). בכל מקרה שוחחתי היכנשהו על החברה החרדית (אני מדבר לפעמים על החברה החרדית תמורת תשלום או בהתנדבות). ודיברו עימי על המושג החרדי 'שידוך'. ואז הסברתי להם העניין בהתאם למשולש האהבה. וכך אעשה גם בהמשך, פה.

למעשה בעקבות כך החלטתי שכדאי שאביא פה ושם מושג חשוב לחיים. הדגש הוא על מושג שאני חווה אותו כדי פשוט, מסביר הרבה ונח לעיכול. לדוגמה אחד המושגים הבאים יהיה תאוריה של היקשרות. משהו פשוט שאני חושב שמסביר הרבה התנהגויות של אנשים שמשום מה לא הפך להיות מידע רווח בקרב הציבור.

משולש האהבה של שטרנברג

שטרנברג חקר ממה מורכבת אהבה והוא שם לב שיש שלושה מרכיבים:

לפי שטרנברג אהבה מוצלחת נחשבת כאשר יש בקשר, בצורה משביעת רצון את כל שלושת המרכיבים: אינטימיות, מחויבות ותשוקה.

  • המרכיב האינטימי רגשי – כלומר קשר אינטגרלי רגשי בין בני הזוג. בלטינית אינטימיות זה פנימיות. פנימיות רגשית בין שני הצדדים מסייעת לחיבור. לבד זה לא מספיק חזק כי אין מחויבות ואין מספיק תשוקה. ונרחיב עוד בהמשך.
  • מרכי התשוקה – משיכה מינית לצד השני. עניין שלפעמים יכול להיות חזק אבל פג מהר. העניין נשמר כשיש גם אינטימיות ונשמר להרבה זמן כשיש מחויבות.
  • ומרכיב המחויבות – שאני גם רואה בעניין מסירות כשאדם מקריב למען קשר ובעצם מוסר עצמו ברמה מסוימת לצד השני זה חיבור חזק. ברם לבד זה כמו חיים בפנימיה, אין רעיות אינטימית ואין תשוקה זוגית בסיסית.

לפי שטרנברג אהבה מוצלחת זו אהבה עם שלושת המרכיבים; אינטימיות, תשוקה ומחויבות.

אז ניקח לדוגמה קשר חילוני. הוא יכול להתחיל בטינדר או פאב. שם נפגשים על בסיס התשוקה. ואז הקשר יכול לדאוך די מהר. אולם אם יש אינטימיות זה כבר יותר חזק. ברם אם אין מחויבות תוך כמה חודשים גם הקשר הזה ידאך. ואם יש גם מחויבות אזי הקשר חזק יותר משאר הקשרים והגיע למקום הנכון באידיאל הזוגי.

כמובן שקשר חילוני יכול להתחיל בין חברים, בעבודה, כלומר, בין שני בני זוג בעלי היכרות ולדעתי לכן הוא חזק יותר במקרה זה מאשר קשר שהגיע על בסיס מראה בלבד.

בכל מקרה קשר חרדי סטנדרטי מגיע משידוך. ועדיין לא נהוג 'למקבל- בחברה הזו. אז יש כבר מרכיב מסוים של מחויבות מסוימת מהרגע הראשון. ואחרי החתונה, היות שלא נהוג להתגרש כל כך במגזר החרדי, אזי יש קשר של מחויבות חזק. בנוסף רבים אם לא הרוב הגדול מתחתן בשביל המצווה ולהיות חוליה בשרשרת הדורת – ובכך בעצם רואים שרוב החרדים מתחילים קשר זוגי על בסיס מחויבות. גם תמיד שמים דגש בחברה החרדית שאהבה זו נינה ונתינה מולידה אהבה. במאמר המוסגר חשוב להגיד שנתינה יוצרת קשר, זה לא אומר שזה באמת אהבה או העניין מביא לכך תמיד. בכל מקרה חרדי אשכנזי רגיל או ספרדי שנפגש שש פגישות בשונה מחסידים שנפגשים פגישה אחת לפני החתונה, מונחה כבר לספר סיפורים ולשאול שאלות ומתחיל ליצור אינטימויות רגשית לפני החתונה ובכך הוא מגיע לאינטימיות רגשית מהר יותר בקשר מבחינת סדר הדברים החילוני. חילונים רבים הרי מתחילים מתשוקה למיטה ורק אז מתחילים בקשר האינטימי וכולהו. החרדים לא מחונכים לאהוב בתשוקה לפני החתונה ולא ברור כמה זה לגיטימי. אולי זה חשוד כבר על מצב גופני אסור… בכל מקרה התשוקה מגיעה לקראת החתונה או אחריה. רבים במגזר אומרים שמתאהבים אחרי החתונה. אז דווקא זה שלא מתגרשים עוזר באופן מסויים בקשר. מאידך הוא יכול להוביל לאהבה ריקה כמו בפנימיה. עצוב.

וארחיב שעדיין רבים בחברה החרדית לא בוחרים את בת הזוג שלהם. הוריהם בוחרים להם. וזה לא קורה בהתנדבות, זה קורה על ידי שטיפת מוח, תלות וכפיה. והסיבה שהמדינה לא מתערבת כי קשה להוכיח שיש כאן בעיה חוקית, אולם ברור שיש כאן כאב גדול. במצב זה מצד אחד יש מחויבות על בסיס דתית חברתי משפחתי וכדומה, וחסר בתחושה שהאדם בחר לעצמו מה שמתאים לו. מאידך יש כאן אחוות גורל של שני מסכנים שנמכרו לעבדות זוגית וכעת יש להם הרבה מן המשותף והגורל הועיד אותם זה לזו – מה יש לא לאהוב?…

דתיים לאומיים רבים מתחילים בקשר של חברות על בסיס אינטימיות ואז מגיעה התשוקה ואז באה המחויבות. גם דתיים לאומיים שמרנים בהרבה דברים שרואים עניין לא להתגרש לריק, אלא אם אין ברירה. יהיו שיגידו שזה קשר חזק מאוד. יש להם אינטימיות רגשית טובה ובריאה, יש להם תשוקה טובה והם גם בעלי מחויבות תרבותית דתית לא להתגרש ולהתמסר האחד לשני.

בקיצור מי שרוצה זוגיות טובה שינסה למצוא את שלושת המאפיינים הללו של שטרנברג. בברכת זוגיות טובה לכולנו.

רשימת קריאה בסוגיות מדינה לרגל חג העצמאות של מדינת היהודים


חשבתי לאגד את כל הכתבים שלי שיכולים לעניין בנושא מדינת ישראך. א. זה טוב לי כסדר בראש. ב. זה יכול לאפשר לחבר'ה להבין אותי יותר טוב. ג. אולי מישהו פספס פרסום. ד. אני משער שאפילו אני פספסתי רשומה בנושא. לפיכך אם מישהו זוכר קטע שלי שרלוונטי לפרסום, אנא ובבקשה שיזכיר לי בתגובה ואוסיף. תהנו.

הרשת הביטחונית בישראל – רבים חושבים שיש להם חופש. ונפלא שיש כאן מדינה העוזרת לממש את עצמם, ובפרט שהם יהודים. בלינק על הרשת החברתית בישראל ניתן לראות חוסר שוויון מערכתי לטובת המילטריסטים. ומה שמצחיק הוא שעדיין רובם מזוהים עם המרכז שמאל. והנה הקישור לסיכום מאמר בנושא.

על הלאומיות והציונות שלי – דיון מורכב על לאומיות בכלל ועל ציונות. על קידום תרבות, מלחמת תרבות ומעט על טבע האדם. והנה הקישור להגיגים על תפיסת הלאום והציונות.

מעולמו של אזרח במצב חירום ומצב חירום-מנטלי – מה חושב אזרח ישראלי שפוי בהקשר להפעלת כוחות השלטון כנגד יהודים ומוסלמים. והנה הקישור.

כיצד אדם יכול לחוש אתאיסט ושמרן בו זמנית – על הקדושה הציונית במדינה. וכיצד אדם יכול להיות שמרן ועדיין לא להזדהות הפולחן המדינה. והנה הקישור להגיגים של יחידאי מול הקולקטיב במספר נושאים הקשורים לאמונות הנהוגות במדינה.

הצפירה – שיר על מחשבות בנוגע לצפירה ויחסי אזרח קטן עם המדינה הגדולה. והנה הקישור לשיר.

יצירה תורנית חופשית


פוסט מעניין שאני חושב שכדאי לשתף את כולו – למקור פה בלינק.

כמה חרדים זכו בפרס נובל? כמה חרדים הפכו לסופרים בין לאומיים? מדוע איננו זוכים לקדש שם שמים בתחום היצירה התרבותית?

מי מאיתנו, אלו שבעשור השלישי בחייהם לפחות, לא נתקל במכות בחיידר או בעוד מעשים לא ראויים. והנה אימצנו נורמות משופרות יותר ומלמדים כבר מאמינים שהכאת תלמידים חלשים מהם היא לא הדרך הראויה. וזאת לאחר שהציבור הפנים השפעות מערביות בתחום. ובכך נמנע סבל מיותר מילדים רבים.

וכמו שכאן אימצנו רעיונות "מערביים" חדשים ובכך שיפרנו את החינוך התורני, מי יודע כמה רעיונות הולכים אצלנו לטמיון רק כי אין לנו עיתונות וחשיבה עצמאית בחברה החרדית.

מתייונים או מתנוונים

הכיצד שעלינו נאמר שאנו עם הספר – ומי כמו החברה החרדית אשר שקועה בלימוד התורה במסירות נפש רבה מתוך ספרים רבים, יום יום, ועדיין לא הצלחנו להגיע לפרסום עולמי בתחום היצירה הכתובה.

ונשאלת השאלה האם אנו מחויבים לבחור בין התייונות להתנוונות?

בנוסף, אנו החרדים החשופים לעולם המודרני ורגילים להיחשף לעיתונות ולסיפרות שהיא מחוץ למגזר שלנו כשיש כאלו שבתחומי חופש המחשבה החופשית נחשפים בעיקר להגות ורעיונות שכותבים חוץ מגזריים כתבו.

וכי מדוע יגרע חלקנו ואנו לא נוכל לקדם קול תרבותי שלנו שיאיר כאבוקה למרחקים. אור לנו ואור לגוים.

מדוע אנו הרוצים לצרוך רעיונות חופשיים צריכים להתקשות למצוא זאת אצלנו וזקוקים לרעות בשדות זרים?

מסכה חילונית לזהות חרדית

אדם הרועה יותר מידי בשדות זרים יכול חלילה לאמץ לעצמו זהות דואלית של מסכה חילונית לזהות חרדית. אדם כזה יכול לשאוף להיות חלק מתרבות חיצונית לו כשמבחינת מצוות הוא עדיין נשאר דתי. אולם הוא אינו מכבד את הנורמות הנהוגות אצלו בקהילה החרדית בגלל חוסר הכבוד להגות של המגזר מחוץ למגזר שלנו.

מרחב כתיבה חופשי ותורני

לפיכך חשוב לקדם חשיבה חרדית כוללנית חופשית לכל תחומי החיים. העניין ישפיע לקידום חידושים, למניעת ניוון ושחיתות לשמירה על צעירי הצאן שלא יתקלקלו ולקידום חברה מוערכת יותר ולקידוש שם שמיים.

דבר זה ניתן לקדם על ידי מרחב כתיבה חופשי שיאפשר יצירה מתוך העולם התורני שלנו.

כמו כן, האדם נברא על ידי הקב"ה חופשי במחשבתו. ובחברה שבה מדכאים מסיבות שונות חשיבה עצמאית פומבית, ניתן לחוש דיכאון שהרי האדם חש לו בודד בעולמו כשאינו יכול לתת דרור למחשבותיו ואז יש מעטים הנטושים את צור מחצבתם ויש שמתרגלים לחנוק את עצמם והופכים פסיביים. ועל כן שומה עלינו לקדם יצירה תרבותית.

הקב"ה איפשר את היצירה האנושית כדרך להועיל לאדם ולעולם ויהי רצון שנקדם את היצירה החרדית הכתובה ונחדש ימינו כקדם.

מהפכה במשלוחי המנות בחג הפורים


חג הפורים מגיע. ושאלת השאלות נשאלת, איזה משלוח מנות לתת למקבלים?

תעשיית משלוחי המנות משגשגת לקראת פורים. אך כדאי להתעורר לחשוב מהו משלוח המנות האידיאלי?

יש משלוחי מנות יקרים ויש מעוצבים וכדומה. אולם איני בא לדבר על הצורה והמחיר, אלא בדגש על התוכן.

ומבחינת תוכן משלוחי המנות, חשבתי לייעץ באופן פרטני. וגם כאן מומלץ להביא מה שהחבר המקבל אוהב ושמתאים לנו להביא לו זאת. אולם אם אנו לא יודעים באופן מדויק, מה לעשות? על כך אדבר בהמשך.

בגדול מומלץ להביא מה שמקובל. אדם שיחרוג מהנורמה עלול להביך את המקבל או לגרום לו להיעלב או לשנוא הנותן אם לדעתו משלוח המנות לא עמד בציפיה הנורמטיבית שלו לקבל משהו מכבד לפי הנורמה. באופן כללי צריך לדעת שיש נורמות חברתיות שמי ששובר אותן שובר כביכול חוזה חברתי.

רבים אוהבים להביא סלסלה גדולה שאין בה שימוש והיא גם לא מקורית. בתוך הסלסלה יש ממתקים לא מיוחדים ואז המקבל שואל עצמו איך הוא יפטר מהעניין. ומה שמצחיק שלפעמים הוא נותן את זה למישהו אחר ואז יש כאן מעגל של סובלים.

ועוד היבט, אם זה חמץ והמקבל מסורתי ומעלה, אז יש לו דד-ליין עד פסח. ופעמים רבות הממתקים עצמם אינם בריאים, ותמוה שתעשיית הפורים מקפידה לתת מזון לא הכי בריא. עניין תמוה שהרי חג הפורים בא לחוג את הצלת עם ישראל ולא את המתתו על ידי בעיות בריאות.

לפיכך לדעתי כדאי לתת מתנות של צורך ועדיף צורך בריא. כלומר, מילוי צורך של המקבל. נניח אם הוא שותה יין אז להביא לו יין, אם הוא מבשל להביא לו שמן, אם הוא שותה קפה, להביא לו קפה וכולהו.

רצוי גם אוכל שהוא כשר לפסח וכך מקבל המשלוח יוכל לחשוב עליך בחג ולכל הפחות אם הוא מסורתי ויותר, שלא יצטרך להיפטר מזאת או לטרוח למכור זאת.

ולמקפידים על המנהג המסורתי המקובל, ניתן לתת מנות של שני דברים חלקיים את המינימום של ההלכה המקובלת. ומאידך ניתן לתת ספר, קישוט, גאדג'ט וכדומה. כך המקבל קיבל משלוח מנות ומאידך קיבל מתנה שלא אוכלים אותה, אלא נהנים ממנה בצורה אחרת.

מתנה כשרה לפסח, אם היא מזון, מסייעת למקבל להתכונן לחג הפסח הממשמש ובא ואולי גם חוסך זמן של הליכה לקניות וכנראה חוסך טרחה של לסחוב ולחפש בחנות. כאן המקום לברך על האפשרות להזמין מזון ברשת. ברם לפעמים מזמינים והמוצר לא מגיע…

וכעת אביא רעיון מפורט יותר: רוב האנשים צריכים קפה, דבש, פירות יבשים, יין, שמן זית וכדומה. ניתן לתת למקבל יין סביר, יחד עם שמן זית וחסכנו לו משקל של ייבוא ביתי באזור שני קילו לשאת אל ביתו. מתנה זו גם בריאה יותר וגם נשמרת לאורך זמן מאשר שוקולד או מתנה אחרת גדושת סוכר שעלולה להאכל בבולמוס… מתנה שנשארת לזמן רב ונמצאת בשימוש תדיר מסייעת על המקבל לחשוב טובות על הנותן האדיב.

הנה משלוח מנות הטקסטואלי לחג הפורים השנה. אשמח לעוד הערות והארות. חג פורים שמח.

למה אני כותב באלוהים איתנו?


יש בלוג בשם השרביט החם שנתן משימה לקוראיו הכותבים לכתוב בנושא "מדוע הם כותבים?".

ובכן אגש ישר למשימה. לפני כמה שנים התברר לי שאני אוהב לכתוב, גם אם לא תמיד אנשים אוהבים את דעותי או את הסגנון שלי. הכתיבה מעניקה לי שלווה, מצב רוח טוב וכדומה.

אני אוהב גם גם לחקור דברים או לחשוב בנושאים מסוימים ולהעלות אותם על הכתב ולקרוא כותרות ולהיזכר ואם אני לא נזכר אז לקרוא שוב את עצמי. אני לפעמים מסתכל בהנאה על החומרים שלי ומרגיש שאני מחובר לקיום שלי וחש בנוח בנכתב. אני גם מעדיף להקדיש זמן לכתיבה מאשר בילויים אחרים…

ככל שאני כותב יותר, אני מתקצע יותר. ולאחרונה אפילו זכיתי בפרס על סיפור קצר, בסכום יפה. אני מאמין שיום אחד אוציא כמה ספרים. ברם בתחילת כתיבתי, לא כתבתי כמו היום. ואני ממליץ לחבר'ה הרוצים לשפר את כתיבתם, פשוט להתחיל לכתוב והשיפור יבוא עם הזמן. ובפרט אם הם יקבלו משוב מקוראים נאמנים. כיום אני עובד בכתיבה ומחפש להחליף תחום בעבודה בכתיבה.

כשהתחלתי לכתוב, התחלתי לכתוב מאמרים קצרים. לאחר זמן ניסיתי סיפורים קצרים. ואחר כך עברתי גם לשירה. פרסמתי תחת שמי סיפורים, מאמרים ושירים ברחבי הרשת ובכתבי עת. אני חושב שלא רק אני יכול להתקדם כך, אלא גם מי שרוצה לדם את כתיבתו.

פשוט תתחילי לכתוב, אפשר בתחילה למגירה. כשמתחילים לכתוב מפתחים את החוש ונהיים אקטיביים ולא רק פסיביים. ואז שמים לב לעריכה ולסגנון כתיבה כשלפני כן לא תמיד שמים לב. אחר כך רצוי להראות לחבר קרוב או לבת זוג וכדומה. וכך מקבלים עוד משוב וזה עוזר לקדם הכתיבה ולקבל רעיונות נאים. אחרי שממשיכים תקופה מכובדת כבר רואים את השינוי מול העיניים. ופתאם אפשר לשים לב שהכותב מייעץ לאנשים אחרים…

אני חש צורך לכתוב גם בשביל להבריק ולחדש בחיים שלי. פעם בחודש אני חייב לכתוב באתר שלי. אעשה כל מאמץ לא לפספס התאריך. זה המינמום שאני כותב. ותמיד אני מוצא רעיון חביב לכתוב.

לפעמים אני כותב טיוטות ואז אני מרחיב, אני גם כך יוצר לעצמי בנקל נושאים וגם מקל על עצמי לכתוב כשאני לא יודע על מה לכתוב ועומד כך ביעד של לפחות פעם אחת בחודש. לפעמים אני בכלל רוצה לכתוב בכיוון מסויום, סיפור או שיר או מאמר ולבסוף יוצא לי משהו אחר. וכאן אני חווה את קסם היצירה.

מבחינתי כיום הכתיבה היא חלק מהחיים שלי ואם אפסיק אחוש נכה.

למעשה אני לא חייב לכתוב לבלוג, פעם הייתי כותב למגירה. ועד היום היום אני כותב למגירה בנושאים שונים. אך הכתיבה הפומבית היא רצינית יותר למרות שזה פוגע בחירות – שהרי בסופו של דבר אני מתחשב בדעת הקהל של קוראי וכדומה.

תודה רבה לשרביט החם על העלאת הנושא.

ההרוג או הנרצח הישראלי הראשון במלחמת רוסיה באוקראינה – הלחימה באוקראינה רשומה 2


אני מתעניין רבות במלחמה באוקראינה ומנסה לקרוא דברים מעניינים בנושא, וכן להקשיב לפודקאסטים וכדומה. אפילו כתבתי רשומה ארוכה ומושקעת – בשבח הכיבוש הרוסי ההדרגתי-איטי באוקראינה – הלחימה באוקראינה רשומה 1.

גם אני כמו רבים בארץ התעניינתי בסיפור של מותו של האזרח הישראלי – ברודסקי. בתחילה חשבתי שהרוסים הרשעים הרעים הרגוהו. ברם התברר שהוא נהרג במחסום אוקראיני, כלומר הטובים הרגוהו.

והנה הלינק לכתבת ב-YNET. וכאן נתקלתי בקטע הזה"אחרי מותו של ברודסקי סיפר חברו ואדים, שהיה איתו בשיירה כי "הייתי חמישה מטרים לידו כשזה קרה". ואדים סיפר כי רומן לא רצה לצאת לשום מקום אך החברים שכנעו אותו לצאת ואמרו לו לי שמסוכן להיות בבית. "יצאנו שישה רכבים, יש בכל עיר מחסומים ועברנו את כולם. במחסום אחד אמרנו שאנחנו ישראלים שרוצים לצאת מאוקראינה. אני עברתי ראשון ואחרי עוד שתי מכוניות התחילו לירות באוטו שלו כי חשבו שהוא צ'צ'ני, וכל זה כשאשתו הייתה מאחוריו וראתה הכל". ובבנוסף גם הקטע הזה "ברכב בו נורה ברודסקי היו גם חברתו האוקראינית ועוד שומר ראש". משמע שהוא, אשתו והפילגש היו ביחד בשיירה – האם לרומן היה רומן? ואם כן מדוע וויינט כתב על זה? בנוסף תהיתי מדוע יש לו שומר ראש, האם הוא מהמאפייה או פשוט איש בידור עשיר ומוצלח – יש לציין שהמנוח עבד כ-DJ.

עד כאן הפנינים שמצאתי מקריאה עירנית ב-YNET. ברם מצאתי אוצר במה שכתבו בנושא בעיתון הארץ. והנה הטקסט המעניין ואדגיש קטעים חשובים. "ישראלי בן 42 שהתגורר בשנים האחרונות באוקראינה נהרג היום (שני) מירי חיילים אוקראינים – כך אישר משרד החוץ. ההרוג, רומן ברודסקי, נסע בשיירת כלי רכב שעשו את דרכם לגבול עם מולדובה. ממידע שהגיע לישראל עולה שחיילים אוקראינים הוציאו אותו מהרכב במחסום שנמצא 95 קילמטרים דרומית לקייב וירו בו, ככל הנראה בשל טעות בזיהוי. רעייתו, השוהה באוקראינה יחד עם ילדיהם, וכן הוריו, המתגוררים בישראל, קיבלו את ההודעה".

רואים שהוא הוצא מהרכב, לא הוזכר עניין ההתנגדות ולבסוף ירו בו. על פניו נשמע כמו פשע מלחמה ורצח. לא ראיתי גינוי של משפחתו עדיין. וכמובן מדוע זה לגיטימי להרוג בן אדם מטווח אפס בגלל טעות בזיהוי שחשבו שהוא צ'צ'ני? מעניין למה המשפחה לא התלוננה נגד האוקראינים? האם זה בגלל שחלק מהמשפחה נשארה באוקראינה? האם הם מפחדים? ולא ראינו את השלטון הישראלי מגנה את הרצח לכאורה.

ואכן מתברר שהאיש היה פרוד והוא נסע ברכב עם הפילגש שלו ובעוד שאשתו הייתה ברכב אחר. ועל כך ניתן להקשיב בהקלטה של התוכנית של גולן יוכפז וענת דוידוב. הנה הלינק.

וחשוב להגיד שהארץ לא אומר שחשבו שהוא צ'צ'ני, אלא טעות בזיהוי – וזו העיתונות הישראלי המשובחת ביותר. וכמובן שלאף אחד לא אכפת כי לא כתבו לו בעיתון בצורה שיהיה אכפת לו. עניין זה מעיד על חשיבות הכתיבה. ועל הכוח העצום של מנהיגי הדעה בחברה. אנשים יכולים לקרוא ופשוט לא לשים לב לפרטים אם זה לא יהיה כתוב בצורה ברור על ידי השופר או הבן אדם הלגיטמי, הנכון, הצודק וכדומה.

עדכון: לאחר פרסום הפוסט, בלינק ניתן לראות את האוקראינים מרססים הרכב שבו שהה רומן ברודסקי. נאמר היכנשהו שהוא רוסס כארבע דקות.

מוצא וגזענות


טקסט ששלפתי מאחד מהטקסטים שרשמתי לעצמי. אין לי עדיין יומן, אלא פשוט התחשק לי לכתוב בסגנון כתיבה יומני.

יומני היקר: ראיתי היום מישהי עם תווי פנים אינדיאניים במקום ימני מוצהר. ולכן לא חשבתי שהיא תהיה פוליטיקלי קורקט. מישהו ניגש להכיר בינינו ונוצרה שיחה.

דיברנו באנגלית, והיה לה מבטא מסוים. שאלתי אם היא אמריקאית, היא אמרה לי כן, אבל דרום אמריקאית שחיה בארה"ב.

שאלתי אם יש לה מוצא אינדיאני? – לא יצא לי אף פעם לקשור בשיחה מעמיקה עם אינדיאני וזה עניין אותי. והיא אמרה שאומרים אצלה במשפחה שהם לא. אמרתי לה אבל את נראית אינדיאנית, מעניין.

היא שאלה מה הכוונה? אמרתי לה שיש לה עיניים אסייתיות.

לפתע היא אמרה לי, אתה לא יודע שמה שאתה אומר זה גזעני קיצוני?! אמרתי לה, שלא, אבל אני לומד. התנצלתי בנימוס ופרשתי מהשיחה עמה.

כשעזבתי חשבתי לעצמי שהיא הגזענית שרואה בייחודיות דבר שלילי ולא מאפשרת לשוחח על כך. מוזר לי שאדם יתבייש במוצאו הגלוי ולא יאפשר לשוחח על כך. עלי כל הזמן מדברים על מוצאי וכולל על מוצאי הגנטי.

ברם אלמד לעתיד להזהר. לא באתי למקום הזה לפגוע ולמה שלמישהו יהרס היום בגללי.

נ.ב. האם היא באמת לא מאמינה שזה גזעני לדבר על המוצא שלה, אלא פשוט מתביישת משום מה במוצאה ומעדיפה להאשים אותי בגזענות?!

אחדות יהודית אלוקית


הרבה אנשים מטיפים מסביבנו לאחדות כל הזמן. הם גם משתיקים ביקורות מסוימות באמתלא שזה מפלג. הם מדגישים שצריך אחדות בעם ישראל. אולם למעשה הם מנציחים את הסטטוס קוו ואת החזקים הקיימים. העניין גם קשור לגישות להבנת החברה. האם החברה הרמונית קונצנזוסיאלית או קונפליקטואלית. והשאלה האם באמת יש אחדות ישראל כמו שהם חשים ומטיפים.

ברם אם נסתכל על ההיסטוריה נראה שמאוד מהר משפחת יעקב\ישראל אבינו הפכה לשבטים עם אינטרסים שונים. הדבר הגיע עד כדי כך שהם חיו בנחלות שונות בארץ ישראל ונלחמו אפילו אחד בשני לפעמים. מאוד מהר אחר כך גם נוצרו שתי ממלכות בעם ישראל. ממלכת ישראל וממלכת יהודה. והנה רואים שעדיין לא הייתה אחדות מלאה ונשארו פילוגים כולל עם סגרגציה מגורית.

הפיצול כמובן המשיך לאחר פירוק הנחלות השבטיות לפילוג בין פלגים דתיים שחלקם גם היום נחשב בלתי לגיטימי, כגון: שומרונים, מתייוונים, צדוקים, קראים וכדומה. וגם בתקופה המודרנית יש פיצול דתי שכבר הפך להיות בעיקר אתני, חילונים, דתיים ומסורתיים, רפורמים, קונסרבטיביים ואורותודוקסים.

וגם אצל האורתודוקסים יש פיצול בין חסידים לכלל אשכנזים, בין מודרן אורתודוקס לבין אורתודקוסיה ואולטרא אורתודוקסיה וכן יש פיצול בין החסידיות הממוסדות עצמן ובין הלא חסידים החרדים, בין פלג בני ברק לפלג ירושלמי. ובל נשכח גם את הפיצול העדתי, בין מנהגי תימן, אשכנז ויהדות המזרח.

הדבר הזה גם משפיע על פיצול מפלגתי, ורשמית היום יש פיצול של הדת היהודית לשלוש זרמי מפלגות, ציונות דתית, חרדית אשכנזית וחרדית מזרחית. בעיריות יש אפילו יותר מפלגות ואיני בעל מידע מלא בעניין.

הרבה מן האנשים המטיפים לאחדות ישראל המזוייפת הזו מאמינים גם שהשידוך נקבע בשמים ככתוב בתלמוד בבלי מסכת סוטה ב עמוד א: "אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, בית פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני". והנה לאחר שמקבלים את העניין שהשידוך נקבע משמים, רואים דבר מופלא. רואים שהקדוש ברוך הוא לא רוצה אחדות מלאה. כמה שידוכים הוא עושה בין מגזרים ועדות? בהכרח שהקב"ה לא רוצה באחדות מלאה. כרגע הוא רוצה פלגים. מותר להיות מפולג במשהו כל עוד מאוחדים במשהו גדול. זו האחדות-ישראל האמיתית.

בקיצור מותר לחלוק מותר לא להסכים ואולי אפילו כך מקדמים עולם טוב יותר. אולי מנחילי המסורת היהודית בכוונה מראים לנו הפלגנויות הללו כדי שנדע לא לכסות על אי צדק. אנו לא צריכים להאמין באחדות מזויפת על חשבון נפגעים הנרמסים בשם אחדות הקבוצה.

יש בחיים מאבקים וצריך לקדם עולם נאה יותר. החברה מורכבת ממאבקי אנרגיה ולכן יש לעמוד על שלנו למען הטוב. וכך גם העולם טוב יותר, לא רק שהעולם נהיה טוב לפי הרצון שלנו בדרגה מסוימת, אלא גם אנחנו חלק מהטוב הזה. אנו לא מתנוונים ומחכים שאנשים יעבדו בשבילנו ואנו יושבים ומתפנקים לנו על מי מנוחות תחת עצי הגפן והתאנה שלנו. יכולים אנו לחשוב על החיים ולהיאבק על המרחב שלנו ובכך אנו גם מרוויחים משמעות.

הזכות לניוד המספר הסלולר במכשירים הסלולרים הכשרים של החברה החרדית וניידות סמלית בחברה החרדית


מאמר מזמן ישראל על פרשיית הטלפונים הכשרים במגזר החרדי. חשבתי שאולי זה יעניין את קהל הקוראים. תהנו.

לא מזמן התפרסם בכלי התקשורת הישראליים דבר פגישתו של שר התקשורת יועז הנדל עם מספר רבנים, אדמו"רים ועסקנים, ובהם חבר מועצת גדולי התורה הרב אליעזר יהודה פינקל, ראש ישיבת מיר – הישיבה הגדולה בעולם. נציגי המגזר פנו לדבר על ליבו של שר התקשורת שישאיר את האיסור על ניוד מספרים.

ראשית כל, קצת רקע. פעם, לפני הטלפון הכשר, מי שרצה לנייד את מספרו מחברה לחברה, לא יכול היה לעשות זאת. כתוצאה מכך היה כשל שוק שגרם לאנשים להשאר בתוכנית יקרה ולא לעבור לתוכנית משתלמת יותר. כתוצאה מכך שוק התקשורת הסלולרית היה יקר ולא יעיל.

בעידן של היום, המספר הסלולרי הוא חלק מזיהויו של האדם. אדם המחליף מספר טלפון מאבד דרך תקשורת עם אנשים רבים שלא יודעים מה מספרו החדש. הוא בעצם נמחק להם מהחיים, אלא אם כן הוא יוצר עמם קשר. ברם אדם רגיל לא ילך לדבר או להתכתב עם מאות איש להודיע להם שהחליף מספר.

ראה משרד התקשורת שזו פגיעה כלכלית בשוק הסלולר הישראלי וקבע לחברות הסלולר שהן חייבות לאפשר ניוד. מני אז שוק הסלולר בישראל הוא בין הזולים במערב ותמיד אפשר לעזוב חברה לחברה יותר טובה. ויש כאלה שאפילו מאיימים לעזוב כדי לקבל דיל יותר טוב מהחברה הסלולרית שלהם. אני עצמי אפילו נוהג לעבור חברה כל שנה או שנתיים מתוך מטרה לחסוך כסף או משיקולי קליטה סלולרית טובה יותר וכדומה.

במקביל, ככל שהסלולר נכנס לחברה החרדית, ראו מנהיגי החברה החרדית שהעניין מחליש בדת את מחזיקי הסלולרי. לפיכך הרבנים הגיעו למסקנה שצריך סגרגציה על הטלפונים מכמה כיוונים:

  1. איסור על בחורי ישיבות להחזיק טלפון עד גיל מסוים כדי למנוע ביטול תורה ואולי גם קשר עם בנות, הנחשב לעניין לא צנוע ולא ראוי. לדוגמה, בישיבה שלי העיפו בחור מבוגר כי היה לו טלפון ללא אישור מהישיבה.
  2. אירגון מכשירים כשרים עם חותמות הניכרות לעין ומצהירות על כשרות המכשיר לפי מנהגי החברה החרדית. החותמות מראות שבעלי המכשירים מצייתים לכללים החרדיים ולכן הם אנשים טובים. זאת לעומת מי שמחזיק במכשיר ללא חותמות, שהוא אדם פחות מקפיד ולכן נתפס כסוג של עבריין דתי.

    היו רבנים שאמרו שהסלולרי הלא כשר זה אביזרייהו דעריות (אביזר לא צנוע המוביל לאיסורים חמורים של עריות), ולכן שמי שמחזיק מכשיר כזה הוא אדם פרוץ הפסול לעדות.
  3. בנוסף, אירגון מספרים מיוחדים שהם כשרים. בכשרים, הכוונה ללא אינטרנט וללא מסרוני S.M.S – אלא אם כן מדובר על מכשירים מיוחדים. אלה נקראים תואם כשר, לעסקים ואנשי עסקים, בהם יש הגבלה על אפליקציית רבות והגבלה אפילו על קבוצות בוואטסאפ, ויש כאלו שיש להם אפילו צנזורים ברשת המפקחים עליהם ויכולים לראות מה הם כותבים ועושים.

הרעיון בהפרדה הטכנולוגית הזו לדעתי הוא:

א. מניעת גישה לתכנים לא טובים בהתאם לאמונה היהודית, כגון אתרי זימה, היכרויות וכדומה. וכן קווי תוכן בעייתיים מבחינת המגזר, מבידור חילוני ועד היכרויות ותכנים למבוגרים.

א. סינון אתרי תקשורת חיצוניים לחברה החרדית. ובכך מונעים חדירת דעות זרות וחילוניות לחברה החרדית.

ג. חיזוק הזהות והמובחנות החרדית – עניין המסייע לחזק את שרידות המגזר מבחינה דתית וסוציולוגית.

כיום יש מונופול על הקומות הכשרות. אכן אפשר לעבור מחברה לחברה, ברם לא באותם התנאים של הקומות הלא כשרות. המונופול הכלכלי מוביל למחיר יקר – למשל, כדי לקבל מכשיר כשר צריך לשלם יותר ולקבל מכשיר שביר עם איכות סאונד בעייתית.

ויש גם מונופול על דעות – יש מי שמחליט איזה קו תוכן יהיה פתוח לחברה החרדית או איזה אתר יסונן וכדומה. בשעתו חסמו קווי עזרה וסיוע למצוקה לנפגעי אלימות ואלימות מינית. בנוסף נחסמו מוקדי שירות של קופת חולים.

חבר פסיכולוג חרדי אמר לי לאחרונה, שהבן שלו לא יכול לצלצל אליו מהטלפון הכשר שלו. כלומר ב' הוא איש עובד, אבל חרדי, שטרח לקנות טלפון כשר לבן שלו, אבל הבן שלו לא יכול לצלצל אליו כי המספר של אבא חסום לו. כל הנסיונות לשחרר החסימה עלו בתוהו. ולא ברור למה חסמו אותו. אותו פסיכולוג אולי גם מאבד מטופלים בגלל שהוא חסום וזה ממש לא הוגן.

ומה קורה אם חרדי החליט שהוא משנה את דעתו ורוצה לנייד את המספר שאיתו גדל אחרי כמה שנים לחברה אחרת, שאין בה קומה כשרה, או שהוא רוצה בכלל לצרוך טלפון חכם וקווי תוכן רגילים? עד עכשיו חרדי כזה היה צריך לנטוש את המספר שלו או להחזיק שני מכשירים – מכשיר וקו כשר לחברים מפעם ומכשיר עם קו לא כשר למטרות שלו כעת.

הרבה מחבריי היו בעלי שני קווים, קו כשר וקו רגיל. אחד מסיבות של הצהרה לחברה החרדית הממסדית ומוסדות הלימוד של הילדים. אלה מתנים קבלת ילדים בהחזקת קו כשר – ולכן רושמים למוסד הלימוד מספר כשר כדי לתקשר עם ההורים. והקו השני, הלא כשר, מיועד לחיים המודרניים. וידועה האמירה כמענה לאדם הנשאל מדוע הוא מחזיק שני מכשירי סלולר: "אחד כשר והשני בשביל להתקשר".

פתיחה לניוד המספרים יכולה לגרום לחרדים מסוימים להחליט שנכון שחשוב לאפשר סינון, ברם במחיר ראוי ובמכשיר ראוי ולא בניתוק והפסד.

ואכן חשוב שלאדם תהיה העצמאות לחסום תכנים לא ראויים לעצמו ולילדיו. אך לא ברור מדוע צריך להקים ברשות הממשלה קומה כשרה. או למנוע ניוד. ונכון שמספר מיוחד מכריח אנשים להיות בקומה הכשרה, ברם זה מונע חירות ממי שרוצה לעזוב לקומה לא כשרה לאחר ששינה את דעתו.

בעצם האדם משלם לרכוש קו ולא יכול לממש את רצונו בקניינו. הקו שלו שייך לוועדת הרבנים. ולא ברור מדוע מדינה מודרנית מאפשרת מונופול כלכלי זה לאנשים מסוימים על חשבון הכלל.

אכן נעשה משהו חשוב כדי לסנן תכנים לא ראויים, אבל למה על חשבון זכותי לפנות לעזרה אם נפגעתי מינית או אם נפגעתי, לא עלינו, מאלימות? מדוע אני צריך לשלם יותר על מכשיר נחות יותר?

כמובן שהפתיחה לניוד המספרים לא תעזור לחילון החברה החרדית כמו שיש החושבים. מה שיקרה שימצאו פתרונות עוקפים. נניח קווים עם קדימון המצהיר שהקו כשר, בזמן שמצלצלים לקו כשר. וכן המצב כיום לא שונה מהותית מכך, שהרי חרדי הרוצה להיות חילוני, לדוגמה, ונזקק למספר הישן שלו ללא יכולת לניידו – פשוט מחזיק שני קווים. ולאחר כמה שנים מנתקו אם מפריע לו להוציא הכסף על מכשיר נוסף.

ונקודה לסיום, למעשה העניין של הניוד הוא עניין סמלי, שהרי גם בחברה החרדית הניוד החברתי הוא חלש. הסיכוי של מישהו שלא מוברג נכון להתקדם נמוך יותר. רבנים רבים מתפקדים כנסיכויות חברתיות לכל דבר כבר כמה דורות ויש אפילו כמה מאות שנים. החברה החרדית לא רוצה ניוד. החברה החרדית רוצה קיבעון בתחומים רבים כי זה משרת להם את מבני הכוח ולדעתם מונע גם שינויים לא טובים העלולים להזיק. ואולי לכן אין הוקעה של כלל המגזר החרדי נגד חסידות ברלנד וחסידות אלתר בגור הממסדית וכדומה. העניין אגב מזכיר את עיקרון הריבונות… ועל כך אעריך פעם בארוכה בהמשך.

על ההלכה, על המנהג ועל הדין


"הלכה" זה מה שהולך, מה שהולכים בו, כלומר, מה שנהוג. לפיכך אם מישהו רוצה לדעת מבחינה פילוסופית מה ההבדל בין ההלכה למנהג ודין, אז שידע שאין. מנהג זה שאוהבים לעשות בפועל. הלכה זה מה שנוהגים לעשות. ודים זה מה שנוהגים לפסוק.

ברם באיזשהו שלב, המילה הלכה הפכה להיות המשגה של דין. ואז נוצר ההבדל בין ההלכה למנהג.

לאחר זמן נהיה חשוב גם לקיים המנהג ואז חלק מהמנהגים נחשבו הלכות ודין וחלק נשארו במעמד נמוך יותר, ברם מחייבים בדרגה מסוימת ונחשבים משהו נעלה מעבר לאופנה התנהגותית.

ולמעשה נשאלת השאלה מה זה דין? ואיך זה מחייב אותנו כלומר, מה הסמכות של הקונספט בנוגע אל האדם? ולמעשה יש כאן שאלה דתית (ודת במקור זה חוק) ושאלה אזרחית.

מבחינה אזרחית זה זה טאבו או כפיה. ומבחינה דתית כיום זה טאבו יחד עם תוספת של אמונה שזה הדבר הנכון או פחד מעונש שזה חוזר להיות סוג של כפיה. בדת האל יותר חזק מאיתנו ולכן יכול לכפות עלינו את רצונו.

זו דעתי העניה. אשמח לשמוע דעות אחרות.

כיצד להתגונן מפני הטרדה מינית בחברה החרדית


מאמר מעניין הקורא לקדם בית דין לטיפול בבעיות מיניות בחברה החרדית. חשבתי שאולי זה יעניין את הקוראים ולכן חשבתי שמן הראוי לשתף זאת פה.

כבן לחברה החרדית, גם אני בתור ילד אהבתי לקרוא את הספרים של חיים ולדר, וכמו רבים במגזר החרדי גם אני הוכיתי לאחרונה בתדהמה, כאשר נודע לנו שיש מספר נשים הטוענות שחיים ולדר הטריד אותן.

תהיתי לעצמי אם ניתן ללמד ילדים להתגונן מפני תוקפים כאלה, ואם כן, כיצד הייתי מלמד את ילדיי להתגונן מפני תוקף פוטנציאלי כדי למנוע מהם סבל ועוגמת נפש רבה בעת התקיפה וטראומה לשנים ארוכות ועצובות.

אני חושב שחשוב לעסוק בנושא, בפרט אנו, בני המגזר החרדי, הרגילים לחשוב שברוך ה', ה' שומר עלינו ואצלנו זה לא יקרה. צריך לעשות השתדלות ואני תוהה בכאב מדוע לא לימדו אותנו על העניין, ומה מנע ממני להפוך לקרבן כשהייתי צעיר וחלש?

בפרט אנו, בני המגזר החרדי, רגילים לחשוב שברוך ה', ה' שומר עלינו ואצלנו זה לא יקרה. אני תוהה בכאב מדוע לא לימדו אותנו על העניין, ומה מנע ממני להפוך לקרבן כשהייתי צעיר וחלש?

העניין חשוב בפרט לחברה החרדית, שהרי אנו בבעיה חזקה בנושא.אנו בחברה מחנכים לצייתנות. ורבים מהפוגעים הם לא רק אנשים חינוך, אלא אנשי דת עם סמכות בעולם החברתי החרדי. מי מאיתנו ירצה להסתבך בשמועות רעות שיפגעו בו בשידוכים או יפגעו בשם ילדיו בשידוכים? כתוצאה מכך רבים נתונים בסכנה כזו והייתי מצפה לשיחות בנושא ולחינוך נגד אלימות מיניות במרחב.

והנושא גם חשוב לדת, שהרי מחקרים רבים מצאו שאם אדם דתי סבל מאלימות מינית על ידי אדם בעל סמכות דתית, יש לו סיכויים רבים יותר לנטוש את הדת והאמונה, לא עלינו.

ואולי מכיוון שאנו חברה כה צייתנית אז לא חינכנו להגנה עצמית מעצימה, כי זה נתפס כעלול לעורר את הילד למרדנות – ולא כך אפשר ללכת בדרך האמצע, לחנך הילד להתכונן מפני עבירות חמורות ומאידך לכבד את המערכת.

לצערי אני מכיר באופן אישי מכר, בחור ישיבה יקר מישיבה מובחרת, המתקשה כיום בשידוכים כי הוא חווה אלימות מינית במגזר. הוא הלך למטפלים רבים ולוקח כדורים המומלצים לו, אך מזור לנשמתו הפגועה אין. כיום הוא תקוע בשידוכים ואינו יודע מה לעשות עם עצמו, והכל בגלל העבר הטראומטי שלו. עצוב מאוד.

במניעת תקיפות מיניות במגזר יש את ההיבט של הפוגע ואת ההיבט של הנפגע. בהיבט של הפוגע, צריך לחנך חינוך מיני לאור ההלכה והמוסר ובכך נחסוך ונמנע הטרדות מיניות של חבר'ה שהטרידו מחוסר מודעות לחומרת המעשים. נמנע בדרגה מסוימת אולי גם התרגלות למצב זה, ואז כשאדם פוגע חסר מודעות נחשף לכך שהוא חוטא גדול ועבריין מיני – אולי הוא מתייאש מעצמו ולא רואה סיבה להפסיק כבר. ועל ההיבטל של הנפגע, אדבר בהמשך.

בנוסף, אם בכל פעם שמתפרסם סיפור של תקיפה מינית במגזר נתקוף את הקרבנות כאילו פיתו את התוקף וכדומה, אזי לא יהיה תמריץ למותקפים ומותקפות להוקיע את התוקף. הם יחששו שדעת הקהל במגזר תתקוף אותם, ואולי גם תייחס להם שיתוף פעולה עם החילונים נגד אנשי סמכות חרדיים.

לגבי חינוך והעצמת הנפגע האופציונלי, לא ברור אם ניתן בכלל להתגונן לגמרי מפני פגיעה מינית, אבל המחקר מצא שמי שעבר אימוני הגנה עצמית מעצימה מגן על עצמו טוב יותר ממי שלא. לעתים ניתן להתגונן על ידי איומים וצעקות על הפוגע או על ידי הכאת הפוגע בסטירות, באגרופים, בבעיטות ונשיכות. ואפשר גם לברוח או לחסום את מכות התוקף על ידי תרגילי חסימה.

לצערי אני מכיר באופן אישי מכר, בחור ישיבה יקר מישיבה מובחרת, המתקשה כיום בשידוכים כי הוא חווה אלימות מינית במגזר. הוא הלך למטפלים רבים ולוקח כדורים המומלצים לו, אך מזור לנשמתו הפגועה אין

התגובות לתקיפה בטבע האנושי וגם בקרב בעלי החיים הן החזרת מלחמה, בריחה או קפיאה. ולפעמים כשאנו נוהגים ברכב ולפתע יש בעל חיים או ילד על הכביש, שבמקום להימלט מאיתנו קופא ונשאר במקומו. מתברר שמסיבות אבולוציוניות הגוף משתק אותו כדי שלא יהווה איום על הטורף, כדי שזה לא יתביית עליו ויהרוג אותו. כך לעתים גם בתקיפה מינית, הגוף קופא, אולי בנסיון אינסטינקטיבי להיעלם מן העין.

למעשה המותקף שנהיה משותק או קופא לא עושה זאת בכוונה, אלא איבד שליטה על גופו. מצב טבעי זה למעשה מעניק יתרון לתוקף, שבעצם האיום שלו משתק את הקרבן.

הרעיון בהגנה עצמית מעצימה הוא לתרגל מצבי סכנה. לתרגל פתרונות ובכך אולי להיות מוכנים יותר לקראת תוקף עתידי. לא תמיד זה יעזור, אבל כשתוקף מזהה אדם שמתנגד, אפילו מילולית, לעתים הוא יחשוש להסתבך בבעיות.

בעולם שלנו יש לא רק יצר הטוב, יש גם יצר הרע. ויש אנשים שהם בעלי יצר הרע חזק ושומה עלינו להתגונן מפניהם. חובה עלינו ללמד את ילדינו הרכים והתמימים להתכונן לקראתם ולתרגל מצבים לא נעימים שיכולים לקרות ודרכי התנגדות למצב הזה, ובכך אולי לנסות להכין אותם טוב יותר לחיים.

חוץ מיצר הטוב, יש בעולמנו גם יצר הרע. ויש אנשים שהם בעלי יצר הרע חזק ושומה עלינו לנסות התגונן מפניהם. חובה עלינו ללמד את ילדינו הרכים והתמימים להתכונן ולתרגל מצבים לא נעימים שיכולים לקרות

לאחר התחקיר שהתפרסם בהארץ על הידוען החרדי חיים ולדר, רבים ממכרי ברשתות החברתיות טרחו להגן על שמו הטוב. זאת למרות שהם לא מכירים אותו אישית. הרבה אמרו שעדות ממקור אחד של עיתון הארץ אינה אמינה וצריך עוד עדויות.

לפיכך אני קורא להקים בחברה החרדית בית דין לענייני צניעות כמו פורום תקנה בחברה הדתית לאומית העוסק בענייני פגיעה מינית. ושם ימונו כמה פעילי ציבור ובכך יקדמו הוקעה של אנשים נקלים שעשו מעשים שלא יעשו בחברה החרדית.

צריך בית דין שינוהל על ידי גורמים מתונים בנושא, שלא יתקפו בפזיזות את הקורבנות. צריכים להיות שם צעירים שיתחלפו כל כמה שנים. א. כדי שלא יאשימו רבנים גדולים שמשהים פרסום לא מספיק אמין או לא מספק כהגנה על הפוגע או האנס. ב. כדי שיהיה אכפת להם. ג. כדי שתהיה תחלופה וככל שיהיו יותר רבנים יהיה יותר קונצנזוס.

בית דין כזה יכול לקדם מהפכת מודעות בחברה החרדית, ולמנוע מאנשים המתקשים להאמין עד להרשעה מוחלטת בבית משפט להכחיש את הפגיעה ובעצם להגן על התוקף המיני.

לפיכך אני קורא להקים בחברה החרדית בי"ד לענייני צניעות כמו פורום תקנה בחברה הדתית לאומית, לענייני פגיעה מינית. פעילי ציבור שיקדמו הוקעה של אנשים נקלים שעשו מעשים שלא יעשו בחברה החרדית

אני מציע לקרוא לבית הדין "בית דינה ותמר" על שם דינה בת יעקב אבינו ועל תמר בת דוד המלך שסבלו גם הן מפגיעה מינית אכזרית.

שוברות שתיקה – על אלימות בין בני זוג בחברה החרדית


צילום מסך מתוך כתבה של "כאן11" על אלימות נגד נשים במגזר החרדי

טקסט מעניין שחשבתי לשתף.

בימים אלה התפרסם בתכנית "זמן אמת" בכאן 11 נושא חשוב ומצער מאוד בתקשורת הכללית – אלימות במשפחה. בתוכנית ניתן לראות נשים חרדיות מעדות שונות הסובלות מאלימות בצורות שונות ואפילו מאונס. בתוכנית גם מראים אנשי דת חשובים במגזר המעודדים לא לפרק את הנישואין. כתוצאה מכך בעצם יש תמריץ לבן הזוג האלים להמשיך להיות אלים. היה עצוב מאוד לשמוע את התיאור המזעזע של הנשים בתוכנית וכן לשמוע אנשים מסוימים המטפלים בנושא בצורה לא ראויה. לפיכך חשבתי, כי מן הראוי לכתוב על הנושא החשוב.

אקדים ואומר שהבעיה קיימת בכל המגזרים ולאו דווקא במגזר החרדי. וכל אחד שאוהב את עם ישראל אמור להצטער בצער הנשים הללו מהתוכנית ומי שנמצא במצב דומה להן. וגם אנו מצווים בדת לא לעמוד על דם רעינו ולמנוע נזק ליהודי אחר.

בתכנית נראו נשים חרדיות מעדות שונות הסובלות מאלימות ואפילו מאונס, ואנשי דת חשובים במגזר המעודדים לא לפרק את הנישואין. כתוצאה מכך בעצם יש תמריץ לבן הזוג האלים להמשיך להיות אלים

בנוסף כדאי לנו לחנך את הבנות שלנו לדעת שיש מה לעשות – בנות ישראל אינן הפקר. כולנו צריכים לדאוג לכלל השותפים בחברה שלנו.

רבי יוסף קארו, מחבר הספר השולחן ערוך, פוסק אפילו:

"איש המכה אשתו עבירה היא בידו כמכה חברו, ואם רגיל בכך יש ביד בית דין לייסרו ולהחרימו ולהלקותו בכל מיני רידוי וכפייה ולהשביעו שלא יעשה עוד".

וכן רבי יצחק בן משה מוינה, מחבר הספר אור זרוע פסק:

"יש ללמוד שאסור לאדם להכות את אשתו וגם חייב בנזקיה אם הזיקה. ואם הוא רגיל תדיר להכותה ולהבזותה ברבים כופין אותו להוציאה.

וכבר היה מעשה באחד שהיה רגיל תדיר להכות את אשתו. ונשאר מורנו ורבנו רבינו שמחה זצ"ל והשיב שכופין אותו להוציאה, זה לשונו. אחר כותבי כתב ראשון קבל לפנינו ר' ירמיה על חתנו שהיה מכה את בתו תדיר ומבזה אותה בפריעת ראשה שלא כדת יהודים. דלחיים נתנה ולא לצער. ואפי' קונה אמה העבריה כקונה אדון לעצמו ככל שכן אשתו ועל כל הכאה עובר בפן לא יוסיף. ועונשו גדול ממכה חבירו כי היא יושבת לבטח אתו ודמעתה מצויה.

…ואם דבריו אמתים תקנסהו קנס חמור בין בגופו בין בממונו על מה שעבר. אמנם צריך כפרה גדולה ותכבידו עליו להבא לפי הנראה בעיניכם שיכול לעמוד שיהא מותרה ועומד מיכן ולהבא. ותטילו שלום ביניהם שלום מקויים ומסויים ותבררו שנים או שלשה שיהיו מוכיחים ביניהם. וכל קבלה שיהיה להם זה על זה ישפטו הם.

ואם לא יעמוד הבעל בקיום השלום שיוסיף להכותה ולבזותה, אנו מסכימים אחריכם להיות מנודה בב"ד העליון ובב"ד התחתון – ויעשוהו על ידי גוים".

רואים באופן מפורש שגדולי ישראל במשך הדורות אסרו על האלימות במשפחה. וברור שהאשה לא העניקה עצמה לבעלה לגבי העניין כשיש רבנים האוסרים להכות וכשהיום העניין לא נהוג ונגד מנהג המדינה – אין פה שום הוראת היתר.

וכמו שהעניין נכון בנוגע לסבל האשה, העניין נכון גם לגבי סבל באיש מאלימות בזוגיות. ברם בדרך כלל האיש יותר חזק ולכן הוא פחות מאויים.

כאן ניתן להיעזר בחמישה תמרורי אזהרה בזוגיות מטעם פורום מיכל סלה:

לפרטי עזרה רבים לגבי זוגיות אלימה בצורה מסודרת באתר כל זכות – מדריך לנפגעות אלימות במשפחה.

במצב שבו אחד מבני הזוג חש שהוא במצב בעייתי של אלימות בזוגיות, יש לחייג 118 למוקד משרד הרווחה או למוקד עמותת ל.א. *6724. חשוב מאוד לשתף גורם מקצועי.

רגע הפרידה מבן זוג אובססיבי יכול להיות מסוכן ביותר. ולכן כדאי להיוועץ.

בתקווה שייעלם הרוע לנצח, אמן.

פנאטיות חברתית-דתית בקרב החברה החרדית-מודרנית


לאחרונה פגשתי אקטיביסט מהמגזר החרדי והוא סיפר לי מעשיה וחשבתי שכדאי להעביר זאת לתועלת כלל הקוראים.

"בשיעור שהייתי שם היום עסקנו בתפילה.

מה מטרת התפילה?

ועלתה שאלה בנוגע לרבקה אמנו (אשתו של יצחק אבינו ביתו של לבן בן נחור אחי אברהם) – הרי לרש"י (פרשן תנ"כי מימי הביניים) היא לא רוצה יותר להתפלל על ההיריון שלה – ויוצא מכאן תובנה שאדם יכול להתפלל לאל ולקבל משהו רע לאחר התפילה. כלומר, לה היה היריון עם תאומים ולפי המדרש בן אחד רצה לצאת כשעברה ליד בית עבודה זרה (מבנה דתי פאגני) ובן אחר רצה לצאת כשעברה ליד בית מדרש (מקום שלמדו מוסר עברי-ישראלי-יהודי והאמינו בדת האל היחיד של נח ואברהם). היא לא ידעה שיש לה תאומים וחשבה שיש לה בן מבולבל – לפיכך היא הלכה לדרוש את אלוקים – ותהתה למה זה אנוכי – ורש"י פירש למה להתפלל על ההיריון כשיש לה בן רשע. לאחר הדרישה, שם נאמר לה שיש לה שני בנים שיהפכו לשני עמים – אחד צדיק ואחד רשע.

ונשאלת השאלה האם האל יכול להיענות לרעה לתפילת האדם – ואם כן אולי להתפלל זה סיכון? אז אולי אין עניין מבחינה דתית להכביר בתפילה שהרי זה סיכון שיהיה יותר גרוע.

אני רציתי להגיד שהתפילה לא משנה כלום – אלא מעשה בשבילנו. עניין הנועד לחבר אותנו להשם ולדת. הדת צריכה קשר אישי עם האדם גם כשיש אקסיומה רמב"מית שהאל יודע הכל וקובע הכל מראש, ולכן הוא לא צריך התפילות שלנו והן לא משפיעות.

והדרשן רצה להגיד בשם ר"ח מוולוזין (ראש ישיבה ליטאי שנחשב למייסד הישיבה המודרנית ושרוחו שורה בעולם הישיבות החרדי) שצריך להתפלל שה' לא יצטער בצער שלנו – ובתוך כך יש בונוס וה' עוזר לנו. לפיכך יוצא שרבקה דיברה על כך שהיא לא צריכה להמשיך להתפלל שהרי יש לה בן (עשו) אשר הולך לצער האל. ואם כן למה זה אנוכי.

בקיצור אני טענתי שהתפילה היא בשביל לחבר אותנו לאל וכדומה. הבאתי רמב"ם בנושא וטענתי שזה בדרך הרמב"ם שלא מאמין במלאכים כמציאות מוחשית ולא בשדים וכישופים.

והנה הרמב"ם: "לפי שהיא (המצווה להתפלל) פעולה שבה מתבססת ההשקפה האמיתית, והיא שהוא יתעלה משיג מצבינו ובידו להטיבם אם נהיה נשמעים, ולהפסידם אם מרינו, ולא נהיה בדעה שזה מקרה ודבר שאירע" , מורה נבוכים חלק ג פרק לו.

ובדומה לכך כתב הרב יוסף דב סולובייצ'יק שהתפילה מותרת מכיוון שהיא הכרחית מבחינה נפשית לאדם. האדם לא יכול להחזיק מעמד בלי לפרוק את רגשותיו באמצעות התפילה אל בורא העולם.

הדרשן רצה לחזק את דבריו שכתוב שאנו צריכים להצטער בצער השכינה – אני טענתי שזה לא כפשוטו ולא שלאל כזה אכפת לו בצורה אנושית כמונו – ולכן לדעתי העניה זו לא מטרת התפילה.

בקיצור – הדרשן טען שאם כתוב בגמרא שהקב"ה מצטער זה ברור שאנו צריכים לקבל את דברי הגמרא ולהאמין שזה נכון – וגם אם זה משל – זה נכתב בצורה כזו בכוונה וכך אנו צריכים לקבל.

אני אמרתי שזה נאמר לנו להבין איך שאנו רוצים בהתאם להיגיון שלנו.

הדרשן המשמש גם כרב טען שחסר לי באמונת חכמים – ואחד השומעים אמר לו או לכולנו שאני כמו רפורמי שאני מחליט לבד למה להאמין ולמה לא. וכן שאין מעלי היררכיה. אז אמרתי לו שתוספות אומר שהשתנו הטבעים ולכן אין היום הרבה דברים שפעם היה כמו שההיררכיה קבעה- האם תוספות רפורמי?

החזרתי את הנושא לרמב"ם – ואז אותו שומע טען שאני גם לא מאמין בזוהר – וכך עשה בי פיגוע השקפתי דתי – נמנעתי במשך שנים לא להגיע לפרובוקציה בנושא במשך העשור האחרון שלנו. משום מה בחברה החרדית האמונה היא שרבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו כתבו את הזוהר ומי שלא מקבל זאת נחשב בעייתי. לפיכך גזרתי על עצמי שתיקה.

כמובן שאני טענתי שאני מאמין גדול בזוהר – אבל אין על זה מסורת.

הרב גם רצה להביא ראיה מכך שכתוב שתפילת ציבור נשמעת תמיד – הרי הקב"ה תמיד שומע – בהכרח שהיא נענית.

אני טענתי שהכוונה שהיא נשמעת אם יש חוטאים בקהל וכדומה – כלומר החוטא גם יכול להתפלל.

ומה שמעניין הוא שאותו חבר הוא לא חרדי שנראה פנאט שחור לבן עם זקן, אלא איזה חרדי בעל חולצה כחולה והמקפיד על מותגים ככתוב דאשתמש בתגא חלף המקפיד לשים בושם מספר פעמים ביום שבטוח שהוא החרדי המודרני הכי נורמלי בעולם. והוא חש צורך דחוף להגיד שאני רפורמי .

שאלתי אותו מה זה רפורמי והוא כמובן לא ידע… הוא טען שזה מי שלא מאמין שיש מעליו תלמידי חכמים – ולכן הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

דרשן השיעור הוא חבר שלי והוא לא התייחס לטענות יותר מידי ואפילו הגן עלי. אז כאן החבר החרדק נזכר להוכיח לדרשן שבהכרח שאני רפורמי – "כי גדעון לא מאמין בזוהר" , כך הוא אמר לי. אני כמובן לא נבהלתי על אף שתמיד נזהרתי לא לעורר פרובוקציה מיותרת בנושא הזה עם הדרשן. אמרתי בתגובה שאכן אין מסורת לזוהר. ברם ברור שאני מאמין בזוהר – אבל לא כתנא, אלא כראשון מתקופת הראשונים. הדרשן גם טען שברור שרשב"י לא כתב את זוהר, אלא מבית מדרשו. בעצם החרדי המודרני יותר קתולי מהדרשן.

והכל החל כשאמרתי בדיון שמטרת התפילה היא לחבר אותנו לאל ולכאורה כך ברמב"ם. ולא להתפלל שלקב"ה לא יהיה צער כי אנחנו מצטערים ולא כי אנו כך מפעילים את השם שיתן לנו מה שאנו רוצים – שזה לא ברור מדוע צריך לקשר זאת לרפורמה.

למעשה העניין לדעתי מראה שיש עניין לחבר'ה שהם קצת מודרנים לתקוף אנשים בשם הדת. יש אנשים שחושבים שהם חוטאים גדולים ואז הם מגיעים לעסקה עם הקב"ה – תן לי להיות חופשי בדרכי ואני אדאג לך במה שחשוב לדעתי – כגון האמונה הנכונה ברבנים ובזוהר. בפועל אותו מאמין בעל דפוס זה מרוויח חירות ומאידך מצהיר הצהרות שלא אכפת לו להצהיר. יתר מכך, אותם מודרנים מדומים בעצם בעלי ברית של הקיצונים שבקיצונים בחברה החרדית – במקום להיות חרדים מתונים בדרך האמצע.

עד כאן הסיפור. בסיפור רואים שיש מפגש של חרדים עובדים המתלבשים אפילו צבעוני. אולם התרבות של החרדי לא השתנתה לחשיבה מודרנית – אלא פשוט הוא רוצה נהנתנות – רווחה חומרית. בשכל הוא אפילו נהיה פרימיטיבי יותר, כי הוא לא מונח בעולם החשיבה הדתית-תטרנית והגישה שלו היא להצהיר חומרות ובפועל לעשותמה שבא לו. ובכל הוא מקדם ספירלת סחרור של חומרות והמצב אולי נהייה יותר גרוע. העניין לדעתי מראה שלא מן החרדים המודרניים של היום תבוא הישועה לחברה החרדית. הם לא עשויים מחומר גלם יציב ביל ראש פתוח. אלא הם פעם מודרנים מבחינת חטאים והנאות ופעם מקצינים כדי שאלוהים לא ישרוף אותם בגהנום וכגון דא.

ובדומה לדברי הסיפור רואים בוידאו למעלה נשים חרדיות מרקדות כשחלק לא שומר נגיעה ומחזיק ידיים עם גבר בקהל לפני ערבי עם גלימה בדובאי לשירת השיר מי שמאמין לא מפחד. העניין גלוי וידוע שמנוגד לנורמות הדתיות החרדיות. ברם יש להן שיר אמונה ברקע ולצליליו הן רוקדות. הן חרדיות שהבעלים שלהן אברכים ולכן מכונות בלעג נשות האברכים.


מעניין אותי מה עמדתכם בנוגע לתפילה?

ואיך אתם מתמודדים עם אאוטינג מול ציבור קטן (נניח מישהו מאשים אתכם שאתם קפיטליסטים ואתם מגיעים מחברה סוציאליסטית ובדומה לכך אם מישהו מוציא אתכם מהארון ועוד ועוד)?

מאו דזה-דונג — לאדם מושחת ישנה אידאולוגיה והאם הגמרא מפתחת את הראש החרדי? — שיחה בפני צעירים חרדים


יצא לי להתקל בצעירים חרדים אמיצים הנפגשים במחתרת לשיעורי מחשבה. אני דיברתי באיזשהו מקום תרבותי והם באו, הקשיבו ושאלו שאלות – כתוצאה מכך התאמתי פעם הרצאה שמתעניין אותם ותעסוק בהם.

האם יש לפוליטיקאים אידאות או שהם רק בעלי אינטרסים?

אקדים הקדמה, פעם נשאלתי האם התלמוד מפתח את הראש השל החרדי המצוי והופך אותו לבעל יתרון לעומת האיש מן המגזר הכללי.

עניתי: שלא. זה עניין של דקלום והמצאת הבנות שונות וראייה שיש בהן עומק. והאמת היא שלפי דעתי העניה ההבנה בגמרא אחת היא, כך נהוג, כך נהוג לעשות או כך נהוג לחשוב יחד עם מנהג לחדש בהתאם למקורות. מה שכתוב בעיתונים זה מיתוס – החרדים לא מצליחים בקלות בשוק העבודה.

על אף חוכמתו הרבה של המגזר החרדי כי הוא לומד גמרא וציניקן בנושאים מסויימים, עדיין ישנם דברים שהוא מתקשה לקלוט.

לדוגמה, מישהו יגיד רעיון תורני ויתאר את עשיו אחי יעקב כבעל תאוה רשע. ואז מישהו שואל: "אבל איזו תאווה הייתה לו במקרה איקס, נניח בהלעטת העדשים ישר לתוך הגרון וללא הנאת החיך?!" עונים לו: "הייתה לו לעשיו תאווה, רק צריך לגלות, אולי הוא היה שקוע כל כך בתאווה ולכן הוא רצה לאכול מהר ללא הנאה או שהוא טיפש שלא חישב התאווה שלו."

נשאלת השאלה: "רגע, אז אם הוא הוא טעה אולי הייתה לו אמונה או השקפת עולם חוץ מתאוה?" עונה לו איש הרעיון התורני\חרדי: "אבל אני ואתה יודעים שזה לא כך, תשאל כל ילד קטן וכך ידוע, מה ואולי תגיד שאין אלוהים?! ככה זה!"

נהוג להגיד במגזר החרדי שלפוליטיקאים מן המגזר הכללי יש רק אינטרסים ואין להם רעיונות רוחניים (כאילו שיש הבדל מהותי..). לעומת זאת הפוליטיקאים החרדים כפופים לרבנים (מדינאים) החרדים ולכן יש להם עניין רוחני ולא רק אינטרסים (העניין גם קשור לדיון האם יש מוסר ללא אל – ועל כך ארחיב פעם אחרת).

האם לרבנים יש אינטרסים?! "חס וחלילה", החרדים ודומיהם יגידו. "הם לא פוליטיקאים כלל להם יש להם רק תורה והשקפה", יוסיפו.

אז הנה, על אף לימוד הגמרא שאמור לשפשף את הראש, הציבור החרדי מדקלם קלישאות נהוגות שאין לאחרים רעיונות, ושהפוליטיקאים שלהם אינם אינטרסנטיים ושמנהיגי הדור אינם פוליטיקאים (אגב פוליטיקאי זה מדינאי, כלומר אחד המנווט את המדינה שלו וכמו הרב שמנווט את הקהילה שלו ויש לו פוליסות בהנושאים מסוימים.) כלל, אלא שקועים רק בצו השם יתברך.

האם בכלל יש אדם לא אינטרסנט? האם אדם חדור אידאלים אין לו אינטרס להיות כזה אדם?

כשמוכרים את הרוע בצורה שטחית, השומע מסתכל על הבזויים בצורה הזו ולא יכול לראות שיש להם גם רעיונות. למשל, בסרטים הוליוודיים הרשע הוא אנרכיסט או בעל תאוה זומבי-אורקי או ליברל-קפיטליסט חסר מוסר. אצל המגזר החרדי, הרעים הם חכמים מעט, אבל סוג של זומבים.

זה לא קשור רק לרדידות גרידא ושהחרדים תופסים את העולם בציניות, העניין קשור לחינוך שהם קיבלו כלפי האדם שהוא לא משלהם וצדיק כמותם. ההסבר של תפיסת הרוע של האחר יכול להסביר איך החרדים תופסים את הפוליטיקה של הפריץ-האחר הדואג רק לעצמו ולקרובים לו. ולאחר שהם בעצמם נהיים בפוליטיקה הם חושבים שכך עובדים – תמונת ראי.

זה כמו המושג תרבות השטעטעל. מגיעים יהודים שמבריחים העוברים על החוק כי זו מדינה של שונאים – גויים שונאי ישראל. הם מגיעים לארץ וממשיכים לפעול כך. וכעת החרדי מצפה מכלל הפוליטיקאים לפעול בצורה הזו. וכולל מן הפוליטקאים שלו אשר אמורים לפעול כך בכפוף לדעת גדולי הדור, ותו לא.

הדיון בנושא מזכיר לי את יוסי שריד או מישהו אחר בדומה שפעם הודיע שיש לו מכנה משותף עם החרדים לגבי היחס למדינה. הוא והחרדים מסתכלים על המדינה כגוף חילוני ולא דתי כמו הדתיים הלאומיים שרואים במדינה קדושה ומצווה.

אני כמובן חלוק, על אף שאיני מייחס חשיבות גדולה לאידאות ואני רואה בהם תולדה פיזית, אני מכיר בכך שהרבה אנשים חושבים בצורות מסוימות ואולי גם מאמינים בזאת.

ואביא דוגמה של אידאולוגיה של אדם מושחת ממאו דזה-דונג – אפילו אדם מושחת המושחתים יכול להיות אידאליסט:

עיקרי האידיאולוגיה של מאו הם כדלהלן:


א. עליונות האידיאולוגיה — כלומר לא להפריד בין התנהגות נכונה לחשיבה נכונה – צריך לחשוב נכון. האידאולוגיה הנכונה שמוחדרת על ידי החינוך חשובים כדי שהמהפכה תצליח. זה עוזר לעם להישלט על ידי המשטר. כמו כן הייתה בעיה בסין של טכנולוגיה ירודה, כך שהייתה בעיה לקבל מידע על העם. דרך האידאולוגיה מאו חשב שזה יעזור לעם לציית ולפקידים הנמוכים להיות נאמנים לשלטון. זה גם עוזר לחנך את העם מחדש.

ב. וולונטריזם — מאו האמין שאם האדם או העם מתנדבים הם מצליחים להתגבר על הקשיים. מאו האמין בכך עקב הישרדותה של המפלגה וניצחונה בסוף למרות הקשיים הגדולים במשך השנים הרבות. הרעיון הוא לעצב את רצון (ההתנדבות) של העם. וזה על ידי שותפות ההמונים, הקמפיין ההמוני, המאבק והאלימות והשוויוניות.

העיקרון הוולונטרי נחלק לארבעה עקרונות:

  1. שותפות ההמונים — מאו תיעב את התפיסה הקונפוציאנית שבה מי ששולט בכתבים יודע הכול והעם הנבער צריך לציית. מאו טען שזה יוצר אוכלוסייה פסיבית שפניה על העבר שאינה שואפת לשינויים ולהתקדם. לדעתו כך אי אפשר להוביל מהפכה, למהפכה צריך אקטיביות. הרעיון הוא שבעלי התפקידים, במקום לעבוד לפי הידע הקונפוציאני צריכים לרדת אל העם ולשמוע מה הוא צריך. בעלי התפקידים ידווחו למעלה בסולם ההיררכי. עם הנתונים הללו המנהיגים יידעו להחליט מה העם רוצה ויישמו זאת, לעומת הדברים שהעם לא רוצה. הרעיון נועד כדי לדעת מה העם רוצה ולא להתנתק ממנו. כמו כן זה גורם לעם לא להיות אדיש פוליטית כי הוא לא מאמין שיש ביכולתו להשפיע, אלא הפוך הוא יודע שמקשיבים לו למעלה ומתנהגים בהתאם. מאו האמין שזה יגרום לציבור להתלהב וכך יהיה אפשר לגייסו לשנות את סין ולהתגבר על הבעיות הקשות.
  2. הקמפיין ההמוני — מאמץ לטפל בסוגיה מסוימת על ידי גיוס רחב של ההמונים במטרה לחולל תמורה חברתית-פוליטית או קידום כלכלי. בשלב הראשון העלו נושא מסוים. נתנו לאנשים מסמכים שיעיינו בזה. התקשורת ופקידים בכל הדרגים שלהבו את האווירה על ידי התרעה מפני הסכנות האדירות לחברה בנושא. בשלב השני סימנו את האויב או את הבעיה. הם יכלו לקחת אנשים או קבוצות למפגשי מאבק, בו הם הטיחו בהם האשמות והתעמרו בהם גופנית ונפשית. המטרה הייתה לגרום להם להודות בפשע ולבקש סליחה מן ההמון. השלב השלישי היה עונש של או מאסר עם עבודות פרך לשנים ארוכות או הוצאה פומבית להורג או תוכחה בלבד. הרעיון של הקמפיין ההמוני היה לטפל בבעיות תוך כדי עקיפת הבירוקרטיה. זה עזר לחנך את ההמון לתורה של מאו. מאו האמין שמאבק ומתח זה הכרחי לדרבון העם להשגת כל מטרה שתוצב בפניו.
  3. המאבק — מאו בז לגישת קונצנזוס של קונפוציוס שבו ההרמוניה היא ערך חברתי מוחלט, וטען שזו דרך של האליטות לשלוט ולהביט אל העבר בלא להתקדם קדימה ולאפשר לסין להגיע למרכז הבימה של העולם כראוי לה. מאו החזיק בדעה שהמאבק מנפץ כללים קודמים ומאפשר להתקדם. הוא האמין שזה מחזק ומחשל ומחדיר אומץ לאנשים. גם הוא האמין שזה נותן דרך לצאת מהפסיביות שלהם ולהגשים את גורלם ואת היכולות שלהם. הרעיון היה לנפץ עכבות חברתיות ולגרום למצב שהמצב החברתי הקודם, לעולם לא יוכל לשוב למצב שהיה לפני נמהפכה. זה נתן לעם תחושה טובה של עוצמה וכך יהיה קל לגייס את ההמון להגשמת שינויים חברתיים, מהפכניים וכלכליים. הוא גם עשה את זה נגד הדעה הקונפוציאנית שאמרה שאדם אמור להסתדר עם החברה הקרובה שלו בלבד. מאו רצה לשבור את החברות הקטנות הסיניות של מעגל קרוב ולאחד את החברה הסינית לקבוצות גדולות.
  4. שוויוניות — מאו פירש זאת כאורח חיים צנוע. זה גורם לאנשים להרגיש שווים. אדם שחי שבאורח חיים צנוע, כלומר עני, מוכן לשנות ולבנות חברה חדשה, מפני שאין לו כמעט עניין לשמר את החברה הישנה. זה גם מצמצם פערים בין חבלי הארץ השונים בסין, עקב שינויים בכלכלה בין המקומות השונים, וכך יהיה פחות מתח כלכלית ויהיה פחות שסעים. זה חיוני כדי לגרום לעם להרגיש שווה ולא מנוצל וכך ניתן לגייסו לשותפות ההמונים. ללא הגיוס ההמוני התפיסה הוולונטרית שאיתה אפשר להתגבר על כל הקשיים תכשל.

ג. אנטי אינטלקטואליזם — מאו האמין שדברים הם מדעיים כיוון שהם נוסו בפועל ולא כי עדיין לא הופרכו. האינטלקטואלים מנסים להפריך כל הזמן כדי להוכיח שאם לא הצלחנו להפריך זה מדעי. מאו החזיק בדעה שזה טעות. האינטלקטואלים ייצגו לפיו את האליטה ואת העבר הקיסרי בזה שלא עסקו בכלום מלבד חשיבה, לא התחברו לעם וכך לא הבינו מה זה החיים האמתיים. וכן שבטיעונים טכניים היו מעכבים או עוצרים שינויים. האליטיזם שלהם גם יוצר חוסר שוויון חברתי חזק. כמו כן האינטלקטואלים היו מעבירים ביקורת נגד שליטי סין הקיסריים וזה טען מאו שזה חוסר נאמנות לשלטון באשר הוא.

ד. ניגודים וחזית מאוחדת — מאו, כנראה בשפעת מרקס והגל, האמין שקיים מתח בעולם בין כוחות כל הזמן ומהמתח הזה נוצרים שינויים. הוא טען שיש מדרג במתחים וצריך לזהות מהו המתח או הניגוד המרכזי. כדי לפתור את הניגוד המרכזי יש לעשות הכול ולאחד את החזית נגד הקונפליקט בעזרת אסטרטגיות פעולה. אחרי שהניגוד המרכזי נפתר יש לזהות את הניגוד המרכזי החדש ולטפל בו. מאו האמין בגישת קונפליקט ובה הדברים עובדים לפי המאבק בין הכוחות ולא לפי הסכמה כמו אצל קונפוציוס.

ה. מעמדות ומאבק מעמדי — מאו בראותו את החברה הסינית שאינה עובדת לפי מעמדות יחסי הייצור החליט לסווג אחרת את המעמד. הוא קבע שהמעמד נקבע לפי דעתו הפוליטית של האדם, אם האדם לא שינה את דעתו, זה היה עובר בירושה כנראה על ידי חינוך וזהות. אדם שיש לו תפיסות ימניות נחשב כך ויש להתייחס אליו ככזה ולטפל בבעיה בהתאם.

ו. אי תלות — מאו האמין שצריך להיות אי תלותיים בין ברמה הבינ"ל ובין ברמה הכלכלית. הרעיון הוא שסין לא תהיה תלותית בשום גורם. ואם היא תותקף היא תוכל להתגונן במקום אחר. זה גם השתלב עם השוויוניות היות שזה ייצר עלויות גבוהות.

מאו הצליח בחלק ונכשל בחלק. לדוגמה הוולונטריזם לא עזר להתגבר על קשיים אובייקטיבים ובד"כ הוביל לשיבושים ואסונות. הוא הצליח לגרום לאנשים להתנדב אך זה לא שינה את המציאות כמו שהוא חשב.

שותפות ההמונים הצליחה עד 1949 מאז, כשהפקידים איבדו את הלהט המהפכני, זה לא עבד והפקידים לא העבירו מידע למעלה וההמונים לא שיתפו כי פחדו מהפקידים.

הקמפיינים ההמוניים הצליחו במובן מה . ומאו מימש בממוצע קמפיין בשנה. אולם הם התגברו על קשיים מסוימים ויצרו קשיים אחרים במקום. הרעיון היה להשיג שינויים בחברה. עד הזינוק הגדול עשו קמפיינים לשינויים גם בכלכלה. לאחר זאת הבין מאו שזה לא כל כך עובד ועשה קמפיינים לשינויי ערכי.

המאבק, מאו הצליח לגרום לאנשים לצאת נגד החברים שלהם ובני משפחתם אולם חלק מן המטרה הייתה ליצור חברה רחבה. אולם מאו על ידי תיוג מעמדי העובר בירושה בעצם סתר את עצמו. כך שניתן להגיד שזה הצליח והתממש, אולם היו דברים אחרים שמנעו למטרות העקרון להתממש.

שוויוניות, אנשי המפלגה לא צייתו. מאו עצמו לא ציית. וכן היו פערים בין חבלי הארץ השונים. בסופו של דבר רוב העם כן חי בפשטות. השאלה היא האם בגלל שזה הצליח או כי לא הייתה לו אופציה אחרת. תשובתי ששתי התשובות נכונות.

אנטי אינטלקטואליזם, מאו הצליח במאבקו נגד האינטלקטואלים וחיסל עשרות אלפים מהם. אולם אחרי הזינוק הגדול הוא ריכך את עמדתו כלפיהם מתוך צורך לייעל את המערכת.

ניגודים וחזית מאוחדת, מאו מימש זאת והשתמש בעקרון כדי לרכוש תמיכה בעם ואפילו הקים לשכת עבודה של החזית המאוחדת.

מעמדות ומאבק מעמדי, מאו תייג אנשים על פי דעותיהם, כגון האינטלקטואלים. אולם ניתן להגיד שהוא לא כל כך הצליח במימוש, היות שעצם התיוג יצר אותם כקאסטה נפרדת כך שזה לא קרא את המציאות אלא ייצר אותה.

אי תלות, סין לכאורה הצליחה, היות שהעיקרון לא היה להיות עצמאית באופן מוחלט, אלא האם סין או המחוז בתוך סין יכול לקיים עצמו במצבים קשים ונסיבות עוינות. מאו דאג לקנות מוצרים מכמה מדינות ולפתח כל מחוז שיוכל לדאוג לעצמו. אולם היה לזה מחיר כלכלי כבד וזה פגע בצמיחה.

הנה, ניתן לראות שגם לאדם מושחת יש אידאות. וזאת גם כשהן לא כל כך משתלמות לו, ברם כך הייתה צורת מחשבתו.

נ.ב. אידאות זה רעיונות למי שלא ידע, השקפת עולם זה אוסף של רעיונות שהאדם משקיף איתם על העולם וחלק מן הרעיונות הללו הם דדוקטיביים ולא אינדוקטיביים-אמפריים. אידאולוגיה, זו תורה של רעיונות, לא אוסף של אידאות בלבד, אלא מערכת של רעיונות כמו הליברליזם, המרקסיזם וכד'. בחברה החרדית יש בגדול תפיסה של פסיביות, אמונה וציות. אין אידאולוגיה. אולם יש השקפת אולם, התרבות החרדית בעלת השקפת עולם בנושאים רבים לדוגמה קרובים לשמרנים, מתנגדים להפלות, לא מאמינים בשוויון, לא רואים בעיה בגזענות, נגד המתת חסד, בעד פריוולגיות והיררכיה ועוד.

עברייני בעלזא ועברייני ההפגנות בעזה בעלי תפיסה אנטי דמוקרטית


אני כעת מעלה משהו לא הכי אקטואלי שכתבתי כטיוטה חלקית בתחילת הקורונה. ולבסוף לא פרסמתי כי איבדתי עניין. ברם לקראת סוף שנה אזרחית אני עובר על כל מיני טיוטות שלא הספקתי לפרסם. וחשבתי שאולי הנושא הזה עדיין מעניין או אפילו יעניין יותר לגבי התפיסה שלי בשעתו. כמובן השלמתי המאמר מעבר לגירסת הטיוטה.

בחודשים האחרונים אנו כבר מתרגלים לחיים בעידן מגיפת הקורונה. והנה אנו רואים לאחרונה בתקשורת שחסידות בעלזא חוגגת אירוע חתונה של נסיך חברתי חסידי – הבן של הבן של הרבי מבעלזא, וכן שיש הפגנות שמאל ברחוב עזה בירושלים ובעוד מקומות נגד רצון העם כפי שהתבטא בקואליציה העכשווית שתיקנו את תקנות הקורונה. אלו אירועים העוברים על חוקי הקורונה ובכך מזיקות לכלכלה ומסכנות אנשים.

אפשר להפגין נגד דיקטטורה בדרך חוקית. ואפשר להתחתן בצורה חוקית.

הבעיה הגדולה בעניין היא לא רק הפרת הדמוקרטיה. לא כולם מתעניינים בדמוקרטיה. הבעיה היא שהפרה בריש גלי מזמינה אנשים אחרים להפר או פחות להקפיד בעניין הקורונה. ובכך לפגוע באזרחי המדינה.

לדעתי אנשים המפרים האיש בריש גלי חוקי קורונה שהתקבלו בצורה דמוקרטית בעידן סכנה ומשבר כלכלי שהרבה מהעם חסרי עבודה – הם לא דמוקרטים, פשוט אגואיסטים.

חסידי בעלזא דואגים רק לקבוצה שלהם, וכן המפגינים בעזה דואגים לעצמם. בדיוק כמו שהעזתים בעזה לא מכירים בחוקי הדמוקרטיה הישראלית ולא רואים בעיה לסכן ולהרוג אזרחים ישראלים. ולכן לדעתי ניתן לפעול נגדם ביד קשה. ואם הנזק שלהם בעיקר כלכלי – אז לקנוס אותן כהוגן – ואם בפעילותם הם מאריכים הסגר וההגבלות, אז לשים אותם בהסגר באיזה כפר וכדומה. מידה כנגד מידה.

אנשי בעלזא, הצוענים, חיים בתת מדינה ולא מנסים לטעון פה למשהו מודרני מלבד האמת הדתית החסידית שלהם. שלדעתי היא שקרית והם סתם משועבדים לרבי ולחצר שלהם. ברם אנשי ההפגנות בעזה נגד בלפור, טוענים שהם דמוקרטים ושהם דואגים לכולם – וכאן דווקא נראה הפוך. מפגינים מול דיקטטורה לא קיימת ובפועל מוצאים תרוצים לפגוע בחלשים שבעם – באלו שלא מבוססים ולא עובדים מהייטק מהבית.

אולי זו טיפשות או צביעות או שפשוט המפגינים בעזה – משועבדים לחצר שלהם ומאמינים באמת של החצר שלהם עם הנסיכים החברתיים שלהם. אולי הם עלובים בדיוק כמו בעלזא.

חשוב גם להגיד שמדיניות אי האכיפה של המשטרה והעלמת העין מעודדת אירועים כאלו כמקום בילוי, גיבוש חברתי ואולי גם מציאת פרטנרים מיניים. וכאן המשטרה גם מפגעת בעם ובדמוקרטיה.

ולבסוף יאריכו הסגר או ההגבלות. והעם רואה זאת ואומר אם כולם עושים מה שבא להם. גם אנו נעשה מה שבא לנו ונחליט מה לשבור ומה לא.

וזה לגבי קורונה – ומה לבסוף יחליטו לגבי חוקים אחרים?

מבחינתי זה טבע העולם – האדם דואג לעצמו ולא יכול לצאת מזה. האלטרואיסט הוא אגואיסט האוהב לדאוג לזולת. משום מה אנשים רבים מכחישים זאת ואומרים שיש אנשים לא אגואיסטים – וכאן זה בולט שאפילו אנשים הרואים עצמם כאלטרואיסטים פשוט דואגים לעצמם או לקבוצה שלהם.

כיצד פסקתי מלעשן קנאביס


פה ושם חברי היו מעשנים קנאביס משהו עם ריח חמוץ ולא הכי נעים לפעמים ומבקשים ממני להצטרף. בהתחלה ראיתי בהם מסוממים וסירבתי בנחרצות. וראיתי בזאת גם סימן לניוון מוסרי.

לאחר זמן נחשפתי לקמפיינים של ליגליזציה שאמרו שזה לא מסוכן וכן שיש מקומות בעולם שזה מותר או מעלימים עין. אחרי זה ראיתי גם שהיסטורית זה היה נהוג לצרוך קנאביס עד לפני פחות ממאה שנה.

לאט לאט כבר לא ראיתי בהם אנשים רעים המזיקים לעצמם. הבנתי שזה הבדלי תרבות ואינטרסים שונים של בני אדם.

ופעם ביום הולדת של חבר לקחתי כמה שאיפות מסיגריה ולא חשתי כלום. וכך פה ושם לקחתי כמה שאיפות מחבר באירועים שונים ולא חשתי כלום. לאחר כמה שנים התחלתי לחוש נינוח לאחר השאיפות הללו ולאחר עוד כמה שנים כבר התחלתי לחוש טוב.

אבל לעולם לא הייתה לי תאווה לזה, פשוט אם מישהו מבקש הייתי לוקח. זה היה הרבה יותר קל מאשר להגיד לו שאני לא מעשן ואז הוא היה פוצח במסע שכנוע שאין מה לפחד ושכדאי לי לנסות ושום דבר לא יקרה לי.

יום אחד נפגשתי עם חבר בבית קפה והוא עישן והציע לי לעשן עימו. לקחתי כמה שאיפות ולאחר שעה הרגשתי עליזות ואחרי עוד חצי שעה הרגשתי פתאום לא טוב חלש מאוד. ביקשתי מחבר אחר שיבדוק לי דופק. ותוך כדי הבדיקה התעלפתי.

אני זוכר שחברי צעקו משהו ולא הבנתי שהם מדברים איתי. אחד מהם הזכיר את שמי, ואז הבנתי שהוא מדבר אלי. קמתי והרגשתי רק חולשה. אולם הרגשתי בשליטה. מתברר שהתעלפתי לכמה שניות והם השכיבו אותי לרצפה.

כעת למשך כחודש חשתי אורח בגופי שלי. זה היה נחמד מאוד, סוג של היי תמידי. יכולתי לעשות ספורט ולא לחוש כל כך המאמץ, לא אני סובל מהמאמץ אלא הגוף שלי, ברם זה הרגיש כמו גוף של מישהו אחר.

והיות שלא נעים להתעלף, מני אז התחלתי לסרב להצעות עישון. ולאחר שנה ומחצה חבר הציע לי באירוע משפחתי. ואמרתי לעצמי, אולי התעלפתי רק אז, אז לקחתי כמה שאיפות. וחשתי לאחר כארבעים דקות שאני הולך להתעלף נשכבתי על אדמת הגינה שלי עם הרגליים למעלה והעניין עבר. חשתי רק עליזות והלכתי לישון.

ומני אז, אני מסרב באדיקות לעשן קנאביס. אין לי שום עניין לאבד שליטה על עצמי. אני שבחיי לא השתכרתי, גם לא בפורים. לא רואה עניין לעשן עד להודעה חדשה. וכשאני מריח את הריח החמוץ של הקנאביס אני מעקם האף. לא מרגיש שפספסתי משהו. ברם נזכר שאני לא רוצה להתעלף.

מה שכן עם מישהו מעשן לידי, לא כזה מפריע לי. לפני כמה חודשים ישבתי ליד כמה פנסיונרים שהעבירו ביניהם סיגריות בעלות ריח חמוץ. וכשקמתי חשתי קצת סחרור והבנתי שאני כעת מעשן פסיבי. חייכתי בעליזות והמשכתי ללכת בדרכי.

אני עדיין בעד ליגליזציה מגיל מסוים. ברם אני לא חש צורך לעשן.

כיצד צמצמתי העישון וצריכת הטבק שלי

נישואים מעורבים בין חרדי לחילוניה


חיפשתי כמה ימים רעיון לכתיבה ולא מצאתי. והנה נתקלתי בשאלה שהגיעה לקבוצה שבה אני חבר. וחשבתי במקום לענות בקבוצה, אענה פה. וכך כל מי שירצה יוכל לקרוא, ולא רק החברים בפורום שבו ראיתי השאלה. והנה ציטוט השאלה:

היי חברים יש לי שאלה ואם אפשר לענות תשובה מפורטת❤
אתם מאמינים בזוגיות שהגבר חרדי והבחורה חילוניה?
אצלי זה קורה אבל זה מרגיש לי מאוד הזוי ואת האמת זה מפחיד אותי בטירוף כל הסיפור הזה כי הרי אם אני מסתכל קדימה אני רוצה שהילדים שלי יגדלו בבית של תורה ויראת שמים אבל אם יש אמא לא דתייה איך זה אמור לקרות?
*חייב לציין שמדובר באמת בבחורה טובה רק פשוט לא דתייה. שבת. כשרות. צניעות. פחות מדבר אליה לצערי😓

עד כאן ציטוט השאלה, וכעת לתשובה:

לדעתי לדת הרשמית הפורמלית אין בעיה, שהרי לא נאמר איסור של לא תישא חילונים. והנה מה שנאמר בספר שמות, פרק ל"ד, יב-טז:

הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ: פֶּן-יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ. כִּי אֶת-מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת-מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן; וְאֶת-אֲשֵׁרָיו, תִּכְרֹתוּן. כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר: כִּי ה' קַנָּא שְׁמוֹ, אֵל קַנָּא הוּא. פֶּן-תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ; וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם, וְקָרָא לְךָ, וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ. וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ; וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן, וְהִזְנוּ אֶת-בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן.

רואים שהבעיה עם יושב הארץ ולא עם בן ישראל חוטא. מצד שני יבוא מישהו ויגיד שסוף כל סוף בן הזוג החילוני יכול לשנות את הצאצא המשותף לדת החילונית. ואכן יש כאן בעיה, השאלה אם זה אסור. נראה לי שניתן לדייק שהבעיה היא לזנות אחר אלוהים אחרים ולא אחרי אמונה בכלום או מסורתיות חילונית בסיסית. הדת פחות מקפידה על חטאים.

העניין מזכיר את העניין מכנר על הגג: "ציפור יכולה לאהוב דג, אבל איפה הם יחיו?! איפה הם יבנו בית ביחד?!".

היכן בני זוג עם סתירות עמוקות יכולים להקים בית? איזה בית זה יהיה? האם הילד יקבל בית או יקבל מצב של בחר כפי יכולתך ומה שנוח לך כלומר יותר מידי בתים ואז יחוש חסר בית?

כאן הייתי מחלק העניין לפי האינטרס של בני הזוג. אם אחד רוצה בנים חילוניים והאחר בנים חרדים, זו בעיה. ואם הם חוששים יותר לא להיות ביחד מאשר הילדים יצאו בצורה אחרת מהם, אז שיקדמו הקשר.

כמובן נשאלת השאלה איך בן זוג חרדי פוגש חילוניה? זה הרי לא נהוג ולא צנוע, והרי למה שהחילוניה תעניק עצמה לפני שהתנסתה במגע ויחסי מין, הרי שמא המגע הרומנטי ויחסי המין יהיו גרועים מאוד. ונראה שיש כאן מצב ביניים, מחד החרדי פה בשאלה מתיר לעצמו להתנסות ולספק סקרנות וכדומה. ומאידך יש לו גבולות אדומים שעליהם הוא לא מתפשר. הוא לא מתפשר על השתייכות והבאת בנים למקום של יראת שמיים. וצריך להבין מה זה אומר, האם הוא יכול לחטוא והבנים שלו לא? או בכלל שהכוונה להשאר שייך למגזר החרדי הנחשב ירא שמיים.

ואגב, יש עמדי עוד ראיות להיתר. ברם אני חושב שזה מספיק.

כמובן שצריך לשאול האם זה משתלם. כיום הזוג מסתדר אחד עם השני. אולם בהמשך בני הזוג יקצינו בתפיסתם, אחד יתעקש על חינוך הילדים בסגנון החרדי והאחר החילוני דמוקרטי ליברלי וכדומה וזה יכול לגרום לקרע.

כאן הייתי ממליץ פילוסופית או פסיכולוגית מי האדם ממול וכמה הוא יתעקש בעתיד – האם הוא יכבד את הפרטנר ואת הזכויות המשותפות הילד או לא. זה הימור, אבל כל נישואין הן בעצם הימור. אז תעשו מה שאתם רוצים אולי זה מה שנקבע לכם.

חשוב להגיד שמבחינת עם ישראל חשוב שיהיה נישואין מעורבים. אם לזמן ארוך נהיה כמה שבטים, נהפוך לכמה ימים. עדיף להשתלב אחד בשני ולחזק את העם.

סוכתו של יונה הנביא – מעלילות מפטיר יונה בבית הכנסת


חברים יקרים ביום הכיפורים חשבתי על שאלה מרתקת. אולם לפני כן אספר על מקרה מופלא שקרה עמדי. אני וחבר יקר המתגורר במרכז, ידיד משכיל בעל הבנה בתחומי השפה המסורת ועוד, נוהגים להתדיין בינינו על סוגיות שונות. וחשבתי שאשאל אותו שאלה בנושא שראיתי במחזור של יום כיפור בבית כנסת. ברם, שכחתי מה רציתי לשאול אותו. ועדיין פניתי אליו כי זו הייתה בעיני שליחות אלוהית לפנות אליו ולדבר עימו שהרי לא סתם חשבתי עליו בעת התפילה ביום הקדוש ביותר ליהדות – אולי זה אומר שהגיע הזמן לתקשר עימו.

אמרתי לו שאני פונה אליו כי הייתה לי שאלה לשאול אותו ועל אף ששכחתי אני עדיין פונה אליו כי כך הועיד הגורל שנדבר. סיפרתי לו היכן הייתי והתעניינתי בו היכן הוא היה ומה עשה בצום כיפור.

ואז החבר אמר לי שגם לו הייתה שאלה. ומתברר שגם לי הייתה אותה שאלה אולם פתרתי אותה ורציתי לדון עימו על כך לאחר שאסיים לכתוב זאת פה – והנה הוא הקדים אותי. חבר טוב, חברותא טלפתית. ועל השאלה אכתוב פה להלן.

והנה השאלה בקצרה ואחר כך בארוכה. כתוב שיונה הנביא הקים סוכה לצל. ואז האל הביא לו קיקיון, ויום אחר כך האל הביא תולעת שגרמה לקיקיון להפסיק לעשות לו צל – הנה לינק למי שתוהה ורוצה להבין איך קיקיון נעלם כה מהר. וכתוצאה מכך יונה הנביא סובל מאוד מהשמש ורוצה למות.

ונשאלת השאלה, מדוע הוא כל כך סובל הרי הוא הקים סוכה לצל? ואם היה גל חום פתאומי גם קיקיון לא היה עוזר לו שהרי חם גם תחת הקיקיון, אם כך משהו כאן לכאורה לא מסתדר.

חשבתי על כך במקביל לחברי ברם לי היה כמה הסברים התומכים במסורת ולחבר היה הסבר שנעשתה שם עריכה לא ברורה ולא אמינה.

עד כאן בקצרה וכעת אאריך והנה הטקסט

 ה וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה יִּהְיֶה בָּעִיר. ו וַיְמַן יְהוָה אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה. ז וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ. ח וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי.

רואים שיונה הנביא בונה לעצמו סוכה לצל והוא יושב תחתיה בצל. בהמשך האל מארגן לו קיקיון ואז הקיקיון קמל. בעקבות כך אין לו צל וכעת הוא שואל את נפשו למות.

ונשאלת השאלה מדוע לא היה לו צל הרי הוא בנה לעצמו סוכה. ואני חשבתי על העניין בבית הכנסת בזמן תפילת המנחה. וחשבתי על כמה תשובות:

א. יונה הנביא בנה סוכה לצל מהדפנות ולא מהרקיע. וכך הקיקיון סייע לו כגג.

ב. עוד אפשרות שהוא עשה צל שעוזר למזג אוויר קריר ולא למזג אוויר חמים. הקיקיון סייע לו לסבול את חום השמש וכשהקיקיון נעלם הוא סבל – וזה ההסבר לרוח קדים חרישית, אולי חום מעיק ללא רוח המאווררת את האדם.

ג. הוא בנה סוכה לצל ובמקביל האל זימן לו קיקיון לצל לראשו וכתוצאה מכך הוא זנח את שימת סכך הסוכה כי סמך על הקיקיון.

ד. הוא בנה סוכה לצל ולא לצל מלא, מה שאומר שהוא התרגל לסוכה ללא קרני שמש כמעט או שהקיקיון תפקד לו כשכבה נוספת של סכך. ואז היה לו יותר יותר קריר, ואחרי שהקיקיון הלך הוא סבל כי הוא התרגל למצב הזה.

הסיפור עם הקיקיון מלמד אותנו לחשוב על כך שהאדם הוא כה פגיע כמו קיקיון – הוא רק נעלם והאדם רוצה למות. זה אומר שלכן כדאי להתעורר ולהבין שצריך לשוב אל האל המגן.

כמו כן אפשר להגיד שהאדם לא יכול לסמוך על התשובה שלו ולהגיד, הנה עשיתי, מגיע לי כי הקרבתי ועבדתי קשה, אלא על האל בלבד, כגון יונה שבנה סוכה וזה לא היה מספיק.

בנוסף זה מראה לנו את אופי האדם, האדם חלש יותר ממה שחושב ויכול לרצות למות בקלות על אף שזה רק חום.

הסברים אלו מראים ליונה הנביא שרצה לראות מה יקרה עם נינווה – שיבין שלא רק שהאל דואג לברואיו וקשור אליהם, אלא גם שהכל יכול להשתנות. כלומר האל נותן צ'אנס אבל אל לו ליונה הנביא לחשוש שיוקע כנביא שקר או לא להבין מדוע האל מרחם על נינווה כשהם עשו תשובה שאינה מספקת.

ובברכת שנה טובה וחורף בריא לקוראים היקרים.

נ.ב. לסיום, אעיר הערב בנוגע לנושא אחר שכתבתי עליו בעבר. בשעתו כתבתי על עקידת יצחק ששם אברהם אבינו לכאורה ביצע שביתה איטלקית. כדרך להמנע ולהתחכם לעשות המקסימום – סוג של התמקחות עם האל. כמו שאברהם עושה בסדום ומשה מבצע אחרי חטא העגל. אז כאן רואים שיונה הנביא מנסה לברוח מדבר האל והאל לא כועס עליו. וזה מצחיק (והנה רעיון ששמעתי מחבר אחר שאיתו שוחחתי על הסיפור), הים מציית להקב"ה, הדגים מצייתים, העיר נינווה צמה כולל הבהמות, רוח הקדים, הקיקיון והתולעת – אבל נביא ה' הוא זה שבורח או לא אוהב את דבר ה'. הנביא יונה לא נענש על זה. ואולי זה גם מסר לכך שלפעמים הצדיק צריך ללכת בדרך שלו ולא בדרך הסלולה והפשוטה.

הילד המפונדק של מירב מיכאלי וליאור שליין


התפרסם בתקשורת הממוסדת שמנהיגת מפלגת העבודה, מירב מיכאלי, הודיעה שהיא טסה לחו"ל בניגוד להמלצות הממשלה. לאחר מכן התברר שזה לא היה למטרת בילוי, אלא כדי לאסוף את בנה המאומץ, המפונדק של בן זוגה, ליאור שליין, – אורי (ומעניין ההקשר בין השם ליאור לשם אורי).

יש שרצו להגיד, הנה גם האשה המוזרה והקיצונית הזו לבסוף רוצה ילד, העניין מעיד על נצחון השמרנות והטבע האנושי, כביכול.

ראשית כל, צריך להגיד שהיא לא חזרה בה לגבי זה שלא רצתה להביא ילד לעולם. היא לא נימקה זאת בשעתו כעניין מחשבתי. היא פשוט אמרה שלא חשה צורך להיות אמא. וכעת מי שרצה ושותף גנטית בילד זה שליין. בנוסף הכל טבעי.

ברם צריך לדעת שראש מפלגת העבודה כן הצהירה על בעייתיות בפונדקאות. היא אמרה שעדיף לאמץ ולא לעשות פונדקאות. היא אמרה שהיא גם לא רואה את הסכמת האישה המולידה בנושא כאמיתית. היא אמרה שהיא, האם הפונדקאית, עושה זאת בדרך כלל רק בשביל כסף כשהיא נואשת ולא כי היא רוצה באמת, כביכול. "אלמנט הבחירה הוא קצת מפוקפק", היא אמרה. ועם כל זאת היא אמרה שאם מותר לבצע פונדקאות בארץ צריך שזה יהיה נגיש לכולם. שזה תמוה, הרי למה לקדם עוד רוע?! ואולי היא תענה שהשוויון יותר חשוב מפגיעה בנשים פונדקאות עניות.

ויש כאן גם בעיה של הגינות, עד עכשיו שנים רבות היא נצפתה כמצפן מוסרי חברתי, והיא דיברה ממגדל השן הפריוולגי שלה. כעת כשהיה לה אינטרס זוגי בעניין, היא בסדר עם זה. וזה לא הוגן כלפי נשים רבות שהקשיבו לה וחשו לא טוב בנושא או אפילו לא הביאו ילד מפונדקאות מחמת האמירות שלה.

והיא גם הצהירה שהמשפחה היא המקום הכי פחות בטוח לילד ובעד שהמדינה תיקח את הילדים ותגדל אותם במקום ההורים. והנה כעת היא מגדלת ילד בביתה. האם היא מדברת מהרהורי ליבה? או שהיא חושבת שרוב העולם לא טוב ובטוח בגידול ילדים, אבל היא כפריוולגית בסדר?

הבחירה של מירב מיכאלי להביא ילד לעולם היא לא ניצחון של השמרנות. הגישה השמרנית רואה עניין להפוך להורה על פי הניסיון האנושי שזה א. בגיל צעיר. ב. שני ההורים שותפים גנטית בוולד. ג. לא על פונדקאות ושלושה הורים, זרע, ביצית ורחם.

הצאצאית של קסטנר הביאה ילד ועל פניו ההגדרה למעשה שלה זה אימוץ (ובעצם היא הופכת לאם חורגת), כי היא לא ההורה הביולוגי של התינוק. וכן התינוק נלקח מהיולדת תמורת בצע כסף. וכעת המוני שמרנים או ריאקציונרים – מצהירים לכל שומע וקורא, הנה נצחון השמרנות.

מיכאלי לא ביצעה את מה שהטיפה לו – אולם היא עדיין מקדמת פה צעד פרוגרסיבי ענק של ילדי מעבדה ומכונות. "עולם חדש מופלא". וזאת כשלכאורה אם הייתה מנסה ללדת לפני 30 שנה, הייתה יכולה ללדת לבד.

מי שחושב שזה ניצחון השמרנות נפל בקסמה הפרוגרסיבי ומקבל את הדרך הפרוגרסיבית החדשה להביא ילד לחיק המשפחה – שזה לקנות ילד מהיולדת או לשכור את רוצה כדי לא לסבול בסבל ההיריון. ילד צרכני זה פחות מחובר להוריו ואת ההשפעות נראה בהמשך.

תרבות שלמה של ילדים שפחות מחוברים למשפחתם היא פחות משפחתית קבוצתית/לאומית. מצב כזה הורס מסורת ומקדם נוודות מחשבתית ורדיפת החדש בטיעון שזה אינדיבידואליסטי – כשהתוצאה היא להיות רדוד כמו כולם יחד עם הרס המוסדות המייצגים את החברה. וכן הרס מוקדי ההתנגדות למנגוננים דיקטטורים רבי עוצמה כמו תאגידים בינ"ל וכוח המדינה.

מאידך גיסא חשוב להגיד שאנו חיים בעולם מתפתח ודברים יכולים להשתנות ואפשר לאמץ דברים חדשים לאחר בחינה מפוקחת של המציאות. שמרן לא אמור להתפס לעבר, הוא אמור להתפס למה שעובד במציאות ולא להדבק לחדש.

הנסיגה האמריקאית מאפגניסטן 2021


אנשים רבים תוהים על ההפסד של ארצות הברית מול חיילים פרימיטיביים של הטאליבן באפגניסטן. והם שואלים עצמם מדוע ארצות הברית המדינה החזקה בעולם כך נוהגת וחושבים שהיא תבוסתנית או בחולשה.

וכאן צריך להבין האמריקאים במטרתם לא באו להקים שם מדינה מערבית, הם באו להתנקם באלקעידה על פיגועי האחד עשר בספטמבר 2001. ולמנוע מהם לפגוע בייבוא הנפט לארצות הברית אם הם מקימים תאי טרור בדרך הנפט לארצות הברית. לא רק שאמריקה התנקמה, אלא היא גם שהתה שם עשרים שנה. נכון שזה עלה הרבה כסף, אולם זה מרתיע מספיק וגורם לגורמים להיות מורתעים ולפחד מארצות הברית שמא אם הם יעברו הגבול, ארצות הברית תבוא לעשרים שנה. גם כיום אחרי שהטאליבן ניצח בדרגה זו או אחרת ברור שגם השפעה מערבית חדרה למרחב ויהיה להם יותר קשר להשליט את רצונם הדתי כמו בעבר. וכלל הנראה יבינו שהציבור צריך לעבור חינוך מחדש או לקבל התחשבות ויש להעניק לעם זמן ללמוד את החוקים החדשים. תחשבו כמה ילדים יש שלא זוכרים בכלל את חוקי ההלכה המוסלמיים של הטאליבן. ייקח זמן להנחיל את חוקי השריעה הנוקשים כפעם וזה עדיין הפסד של הטאליבן.

מדוע אמריקה חשה צורך לסגת, מה השתנה? בשעתו אמריקה ייבאה המון נפשט ממדינות ערביות ומוסלמיות, אזורים שבהם האסלאם הקיצוני יכול לשבש את אספקת הנפט לארצות הברית ובכך לפגוע בכלכלתה ובעוצמתה. אולם כיום אמריקה לא צריכה נפט – היא מייצאת נפט ואנרגיה, אולי הראשונה בעולם אפילו. ואם כן מה הטעם כבר להשאר שם? לכן כבר הגיע הזמן לעזוב. והיה עדיף לעזוב בצורה מדורגת ואיטית כדי לא לנטוש בני ברית, לא לאבד מדינה שעובדת עם ארצות הברית ולא לצאת בתודעת הקהל בעולם כמפסידים.

האג'נדה הריאליסטית ביחב"ל אומרת שבריתות צריך לשבור אם זה לא משרת את המטרה של ביטחון המדינה. אז הנה יהיו אלו שיגידו שבנטישת בעלי הברית האפגנים, ארצות הברית מאבדת עוצמה בינ"ל כי בעלי ברית ובעלי ברית בכוח יפחדו לסמוך על ארצות הברית ולשתף עמה פעולה שמא יינטשו לגורלם ויפסידו משיתוף הפעולה. במקרה של אפגניסטן ניתן לראות שארצות חיכתה עשרים שנה שהמדינה תתייעל ותתחיל לדאוג לעצמה. וזה לא קרה.

אם אני הייתי ארצות הברית הייתי מקים שם אזורי שליטה כמו בלבנון, כמו בסוריה ועירק עם הכורדים – כדי שבעלי הברית לא יפגעו. כך אולי מפסידים השלטון על כלל המדינה. אולם לא נטבחים ועדיין לא מפסידים השלטון באופן מלא ונשאר בסיס של שת"פ במדינה האפגנית

פגיעה והפקרת בעלי ברית של ארצות הברית פוגעת בניסיון של ארצות הברית בעתיד לקדם בריתות במקומות דומים. אולם בעלי הברית של ארצות הברית היו לא יוצלחים מושחתים במשך עשרות שנים והעולם מבין שארצות הברית נתנה להם הרבה הזדמנויות וזמן והם נכשלו.

ואכן לא כדאי שארצות הברית תצא תוך כדי שהטליבאן כובש ומשיג תמונת ניצחון. אולם מה המחיר שמשתלם למנוע זאת? עוד טריליוני דולרים? עוד הרוגים מיותרים משני הצדדים? אם המחיר גבוה, כדאי לחתוך בהפסדים לפעמים. מאידך שווה להשקיע קצת מאמץ שלפחות לא תהיה תמונת ניצחון. בנוסף, יציאה מהירה נותנת הרגשת התפוררות, היו צריכים לצאת יותר לאט בסוף כדי לעזור לאפגנים תומכי ארצות הברית להתאמן בשליטה עצמית ללא גב מארצות הברית וכך להתבסס יותר באזור שליטה או בשלטון.

כעת ניתן להבין מדוע טראמפ עצמו שלדעתי הוא ריאליסט באופיו ולא רק בהשקפתו רצה לסגת. ברם הוא לא היה עוזב ללא תמונת ניצחון לטאליבן גם במחיר של הרוגים רבים מצד האפגנים וגם במחיר כלכלי מסוים והרוגים מכוחות הקואליציה באפגניסטן. הוא רצה לצאת ודחה זאת שוב ושוב כי חש שהעת ליציאה טרם הגיעה.

והנשיא ביידן טעה בכך שחשב שהשלטון האפגני יחזיק מעמד, וכן בנוגע לזמן שייקח אולי לטאליבן להשתלט על בירת המדינה. כעת הוא נתפס כנשיא נכשל שלא מבין מה שהוא עושה, ליברל פחדן. מצב זה מזמין גורמים סוררים המנסים לעשות רוויזיה למצב הקיים ולנגוס לעצמם שטחים כי הם יודעים שארצות הברית לא תתערב וגם אם כן יעשו זאת בשלומיאליות. התנהגות כזו מזמינה פגיעה באינטרסים של ארצות הברית בעולם כולו. וכך גם מייקרת את עלויות הביטחון של האינטרסים של ארצות הברית – וזה כישלון.

כיצד צמצמתי העישון וצריכת הטבק שלי


התחלתי להתרגל לעשן בעקבות סרהוב מחבריי שאעשן. זה התחיל מהצעה של סיגריה פה ושם כבר מגיל צעיר בעת דיון מעניין או באירוע חברתי. לבסוף לאחר כמה שנים התרגלתי ואהבתי. אני מושפע מחברים ובפרט מחברים טובים. אם כי אני עדיין מעשן קל מאוד כיום.

אולם הייתה תקופה שהייתי מעשן כשתיים וחצי קופסאות סיגריות לשבוע, אולי מעט פחות כי דאגתי להביא למי שרצה ולא היה לו. שתים וחצי קופסאות זו בעיה שזה כבר עישון מזיק.

ויום אחד קראתי ספר בשם גנבת הספרים ושם גיבור הספר מגלגל לעצמו סיגריות ואפילו מלמד את ביתו לגלגל לו. אמרתי לעצמי, גם אני יכול. זה נראה טקס מעניין. אולי גם יותר זול. אולי יותר בריא כי הטבק יותר בריא לכאורה בטבק לגלגול שיש בו פחות תוספות לטבק.

יום אחד ראיתי ביו טיוב סרטון כיצד לגלגל, ראיתי שזה לכאורה לא כזה מסובך. הלכתי וביררתי על חנות טבק גלגול והתחלתי לגלגל ולעשן. כאדם לא מושלם קניתי מכונת גלגול, במקום לעשות ביד. וכך החלתי לגלגל לעצמי סיגריות ולכל מי שמסביב. הפכתי למכונת טובות למי שמסביבי רוצה סיגריה בין כי נתקע בלי או כי קצר במזומנים.

התחלתי לגלגל בביתי תחילה ולעשן בקופסה בחוץ – כנאמר "גלגל סיגריה בביתך ועשן קופסה בצאתך". לפתע שמתי לב שגם הסיגריות הקנויות מחזיקות יותר זמן בקופסה, ואני ממש צורך פחות טבק. בהמשך כבר התחלתי לגלגל מחוץ לבית כולל ברחוב. תהליך המרתי מנטיית העישון הקופסאתית שלי הומרה לנטיית עישון בגלגול מאבק משקית.

לפני הגלגול כבר החלטתי להמנע מעישון כשאני חולה, כשאני צרוד, כשמגרד לי בגרון וכשכואב לי הראש. הרעיון היה לא לסבול מהעישון ולצמצם. ובנוסף כבר הפסקתי לסיים את הסיגריה עד הסוף. מי אמר שחייבים לסיים את הסיגריה?!

דבר זה התעצם יותר כשהחלתי לגלגל. שמתי לב שהחבילה מחזיקה לי כמה שבועות. וכן היא לא יקרה, אז כך שלפעמים אני מפסיק יותר העישון ומסיים רק חצי סיגריה. ובנוסף אפשר לגלגל עם פחות טבק ולעשות סיגריה דקה או אוורירית יותר.

המעבר לגלגול גרם לכך שהפחתתי את העישון שלי מסיבית ועוד מבלי מאמץ רב. כפתיחה הורדתי את צריכת הטבק שלי ב-75% לפחות.

ולפעמים אני גם לא מעשן כמה ימים. וכן חלק מהימים מעשן כארבע סיגריות ומטה.

התפיסה שלי גם שלא חייבים לעשות כל יום משהו כמו היום הקודם בצורה סימטרית. למעשה מחלת הסימטריה מזיקה לנו פעמים רבות. היא גורמת לנו לצרוך יותר אוכל כדי שהמאכל ישאר סימטרי ואז אוכלים יותר – או בכלל לסיים את החבילה עד הסוף למען הסדר הטוב. כמו לסיים הסיגריה עד הסוף – מה הבעיה לזרוק רבע סיגריה לקראת הסוף? וכן לעשן יותר כי צריך שהעישון יהיה טוב וסביר. ידוע הכלל שצריך לחסל חבילת סיגריות ביומיים כי אחרת זה לא נשאר טרי. וזה אבסורד. חבילת הטבק שלי מחזיקה חודש במצב סביר כשהיא בנרתיק ובתיק. יש המעשנים כל יום חצי קופסה, מה הם לא יכולים להפחית?

אני כאן ממליץ לכם, מי שרוצה להפחית בסיגריות, לעבור לגלגול. לא חייבים לגלגל תמיד. אפשר להתחיל לגלגל בבית ובמשרד ואז אם רוצים, אפשר להמשיך לגלגל תמיד. לגלגל זה נחמד, תעסוקה, צומי עצמי – הענקת זמן שהאדם מעניק לעצמו וגם יותר בריא.

כשמרן אני מאמין שלא הכל בחיים זה או הכל או כלום. אפשר להפחית ולצמצם צריכת רעלים. ומאידך להמשיך לעשן כל עוד זה חוקי. זה עדיף מרעלים אחרים רבים שאנשים צורכים. הרבה אנשים המפסיקים לגמרי, לבסוף נשברים ושבים לעשן. ניתן פשוט להפחית או עוברים להשמנה ערב אכילת יתר. האדם צריך תענוגות…

אני כיום מעשן קל מתון מאוד. העישון שלי מתון מאוד וכשליש מסיגריה רגילה בסיגריה שלי. כך שהסיכון מהעישון ממש הופחת דרסטית אצלי.

לבריאות.

יום הולדת שמח – טקסט שנכתב ליום הולדת לא מזמן


יום הולדת שמח לך, אהובה.

יודעת בת כמה את היום?

לרגע אחד חישבתי שאת בת שלושים. אולם שניה אחרי הרהרתי שאפשר לומר שאת רק בת עשרים ושמונה, צעירה, יפה ומלאת חיים. וייתכן בכלל שזה כבר לא יום ההולדת שלך יותר.

את יצאת ועזבת, ניתקת קשר, כבר לא עונה ולא חוזרת. כעת הפכת אולי לבת שנה וחצי. ויש לך יום הולדת חדש בעצם.

לא נורא, אחגוג לי לעד בדד. ואולם את תמיד שותקת, לא מחייכת ולעולם כבר לא חוגגת.

בשם האב והאם – שימוש בשמות ההורים במסורת והדת


פעם התעניינתי לגבי השימוש בשם האם ושם האב ביהדות, כגון דוד בן ישי ואבישי בן צרויה. וגם מי שלא הולך לבאבות ושאר מטפלים רוחניים, יודע שנהוג לגבי תפילות בדת היהודית להזכיר את שם האם, ובעליה לתורה, בכתובה ואזכרת נשמות, מזכירים את שם האב. העניין לא ברור מדוע ולא ברור מדוע לא עשו זיהוי אחיד לכל המקרים. לא ברור מדוע נוצר פיצול בעניין והעניין תמוה. שמתי לי זאת ברשימת נושאים לכתיבה בעבר וכעת חשבתי שהגיע הזמן לדון בכך.

כזכור, נהוג לעניינים מסוימים להשתמש בשם האב כזיהוי האיש ובעניינים מסוימים את שם האם. נניח לעליה בתורה או בשטרות משתמשים בשם האב, כגון יוסף בן שמעון. ובענייני רפואה-תפילה לרפואה את שם האם כגון יוסף בן דינה .

ונשאלת השאלה מדוע העניין כך?

הדתיים נוהגים לענות שבענייני רוחניות וזיהוי הולכים לפי האב ובענייני רפואה לפי האם. וזאת כי צריך יותר רחמים. וכן כי האמא כנראה אימו, ופחות יודעים מי האב, שמא חלילה אולי היא הייתה עם כמה גברים ואז יש בעיה בזיהוי מבחינת יעילות התפילה – וכאן לא ברור מדוע עד עכשיו לא חששו בבעיות של זיהוי, וגם בונה עולם יודע הכל, אז הכיצד יכולה להיות בעיה של זיהוי?! ויש האומרים שהאשה רחמנית ומזכירים את שם האם כדי שה' יעזור לנו כמו אמא. ולא ברור מתי ההמצאה של יותר רחמים דרך הזכרת האשה התפתחה. וכן יש האומרים שהאשה פחות עושה עוונות ולכן יש על שמה פחות קטרוגים, אולם למעשה, זה שם הבן או הבת ולא אמור להפעיל טריגר לגבי שם ההורים, וגם את מי אנו מרמים, האל הרי יודע הכל והכל מסונכרן אצלו, עושים מאיתנו צחוק?

וזה הפוך מהביטוי כרחם אב על בנים. ונאמר בתהלים ק"ג י"ג "כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם יְהוָה עַל יְרֵאָיו". ונשאלת השאלה הרי לכאורה האם רחמנית יותר, היא מטפלת יותר בילדים וסובלת צער הלידה, ועל כן מדוע כתוב כרחם אב ולא כרחם אם על בנים?

ואולי יענו על זה שהאבא יותר רחמן (וידוע הסיפור המחריד של יואב לגבי כרחם אב על בנים – הסיפור בקצרה הוא כך: פעם אחת שמע יואב בן צרויה שדוד המלך אומר כרחם אב על בנים וכולהו. התפלא מדוע לא כתוב כרחם אם על בנים. הלך ועשה ניסוי. מצא לו איש שעובד קשה למען ילדיו, 12 במספר, וכל היום אשתו מטפלת בהם והוא עובד קשה. הציע לו יואב למכור אחד מבניו וכך יוכל לכלכל את ביתו ברווחה. סירב האיש ונזף ביואב על שאלתו. הלך לאשה והיא לבסוף הסכימה למכור בן אחד. בלילה האב שם לב ושאל את אשתו. סיפרה לו, התחיל מפיל עצמו על הארץ מרוב צער. למחרת חגר כלי זין ולקח הכסף, דמי מכירת הילד להשיב ליואב, והלך להתעמת עם יואב בן צרויה. פגש את יואב בן צרויה וביקש הילד חזרה ויואב לא הסכים. איים עליו ויואב החזיר לו הילד. אמר יואב אכן דוד אמר נכון שהאב על אף שהוא טורח קשה דואג לילד ומרחם עליו יותר מהאם שעבדה פחות קשה ועדיין מכרה ילד אחד כדי לחיות ברווחה. קישור למקור), אבל האמא עוזרת בנעימות יותר… וכך אנו רוצים הישועה מהקב"ה – וכאן נשאלת השאלה, הרי עדיף רחמים מקסימליים ולא רק נעימות. וכן אפשר לשלב, ולהזכיר את שם האב והאם.

ואולי יענו על זה שהאבא יותר רחמן, אבל האמא עוזרת בנעימות יותר… וכך אנו רוצים הישועה מהקב"ה – וכאן נשאלת השאלה, הרי עדיף רחמים מקסימליים ולא רק נעימות. ובנוסף אפשר גם לשלב, ולהזכיר את שם האב והאם.

ויש ועוד ועוד ביאורים שלא מרגשים אותי שבהמשך אוסיף בקישור.

ואני תוהה לעצמי לגבי האמירה שצריך את שם האם, הרי ברוב השימוש בתנ"ך מוזכר גברים ושמות אב ובתי אב וכולהו. אם כן משמע שנקטו קודם בשם האב לזיהוי האדם בכל נושא, לכאורה גם בתפילות. ולא רואים בכלל שכזה חשוב להשתמש בשם האם בתפילות שזקוקים לרחמים. ועל פני הדברים, לכאורה, אפשר אם לא יודעים את שם האם או שזה לא נוח, להגיד זיהוי אחר אם רוצים – לדוגמה, אבישג השונמית. כגון שם האב או לפי אזור מגורים או כינוי ידוע. וכן התופעה של הזכרת שם האם היא מאוחרת יותר מבחינת האזכור במקורות, העניין לא נמצא בתנ"ך. אם כך ניתן להניח שהוסיפו את את המנהג של שימוש בשם האם יותר מאוחר משם האב – ועל כך גם בקישור להרחבה בסוף.

ועניין זה היגיוני כי האב היה הרבה יותר חשוב בדרך כלל מהאם. וממילא התרבות נטתה לחזקים יותר והם היו גברים. (אם כי מצב רוב הנשים היה יותר טוב מרוב הגברים – שלא התרבו בכלל וסבלו מאוד.)

ואם כך נשאלת השאלה מה גרם לכך ששם האם החל להיות מוזכר לגבי רפואות?

ואולי יש להגיד שהאמא יותר מטפלת בילד ולכן היא זאת שלקחתהו לרופא, השמאן, איש הדת, הנביא, איש האלוקים וכולהו. ושם שאלו מי הילד? והכריזו למטפלים הוא "שמעון הבן של מסעודה". ואם בעל השם שעזר לילד אז אמר שהוא רוצה להתפלל אזי המשמשים אמרו לו תגיד כבר שמעון בן מסעודה, אנו לא יודעים מה שם האב, הוא לא הגיע, זה לא כזה חשוב, העיקר תתפלל. ונראה במקור התפילה לא הייתה צריכה זיהוי מעבר לכוונת המתפלל, אולם אולי נצרכי הישועות ביקשו דיוק כדי להרגיע את נפשם הלחיצה ולייעל הטיפול לייצר ביטחון.

ברם ישנה אופציה שלמדתי מ"הרב" מברלנד ודומיו, חישבו מה יקרה אם אותו באבא עושה ישועות חושק בהוד שביופיה של אימו של אלחנן? איך הוא ידע מיהי?! איך הוא ידע את מי הוא רוצה לצוד ולפתות בלילה?! לכן הוא צריך לכרות מידע ולחלץ באמצעות הילדים את שם האם. שוו בנפשכם ודמיינו, נניח שמגיע אל "הצדיק" או הכומר ילד חולה עם אמא יפהפייה. הצדיק עושה איזה טקס רפואי. לטובת הילד ומבקש כסף ואז הוא אומר שהוא רוצה להתפלל. ועל כן הוא שואל מה שם הילד. ואומרים לו ששם הילד הוא אלחנן. הוא שואל אלחנן מי?! ועונים לו: אלחנן בן יעקב. והוא אומר בעצימת עיניים ובפרצוף מלא חשיבות גורלית, "אני מרגיש שצריך את שם האמא"… ואז אומרים לו: אההה, אלחנן בן מסעודה. וכעת המטפל יודע על מי לברר ואת מי לחפש וכיצד לעשות און, הון ושלטון.

מה דעתכם?

לעיון נוסף ניתן לעיין בלינק.

הטבע האנושי 2001 Human Nature ואור חוזר 2019


לאחרונה ראיתי שני סרטים שנורא נהניתי מהם. לסרט אחד קוראים: הטבע האנושי Human Nature 2001. הסרט ממש ריתק אותי. הסרט מדבר על ילד שגדל ביער ונמצא כמבוגר על ידי מדען. המדען מחליט לחנך-לאלף אותו להיות אדם מן היישוב והוא נוקט לשם כך בפרקטיקות ברוטליות. הוא מכנה אותו פאף ומפרסם הסיפור של פאף בכל העולם. לבסוף פאף דואג לעצמו ונמלט משליטתו של המדען. אני לא מספר את כל הסיפור כדי לא לעשות יותר מידי ספויילרים. הסרט מועבר בצורה מעניינת פורמליסטית שלא תמיד יודעים מה מתרחש במציאות ומה בדמיון ולוקח זמן לשים לב ולסדר את העניין. בכל מקרה בימאות סבירה בהחלט ועם סיפור מעניין.

פאף אומר בסרט שהסיבה שהוא רצה להצליח בתהליך החינוכי שנכפה עליו על ידי המדען, היה למצוא קשר עם אישה. הוא ראה לראשונה אישה יחד עם המדען ורצה והתאווה להשיג אישה כמו שלמדען יש. ולכן הדרך היא על ידי ציות למדען. לבסוף הוא אכן מוצא בדרכים שלו, לאחר החינוך מהמדען.

לקח לי זמן להבין את הסרט, האם הטבע האנושי זה בכלל על המדען? ולא על פאף שהיה כמו קוף והפך להיות מתורבת – שבזה הטבע האנושי נבדל מהחיות – ולבסוף התנהל בדרך שלו להשיג את מבוקשו והתבגר או שהיה מאולף לעשות זאת בתהליך החינוך שקיבל.

הסרט מזכיר את פיגמליון שגם שם איש התרבות והמדע הנכבד פרופסור היגינס לוקח גולם תרבותי, אלייזה, מבחינת התרבות הגבוהה ומפתח אותו. ולבסוף אלייזה משתחררת או ממשיכה החינוך שקיבלה בדרך שלה שדומה לפאף. הסרט גם מזכיר את פרנקנשטיין, ששם מדען יוצר משהו והייצור נוטש את המדען – סוג של הגולם קם על יוצר.

לי יש חיבה למצב אפס. לראות או לקרוא עולם קדם תרבותי. עולם קדום ששם בקושי ידעו לדבר. וכן מצבים של ילדי יער או ילדים שנכלאו בבור כמו קספר האוזר כמו בעל זבוב ששם אוניה עם ילדים קטנים טובעת והילדים צריכים להקים חברה משלהם כדי לשרוד באי. וכן הלגונה הכחולה ששם ילד וילדה נחלצים מאוניה טובעת לאי בודד וצריכים לשרוד. אני אוהב לראות את העניין ולחשוב על הטבע והתרבות האנושי אילולי החיברות שלנו.

נחמד גם לראות את שיטות החינוך של המדען ולהבין שזה בעצם קשור לחינוך שהוא קיבל. הסרט לדעתי ביקורת על החברה שלנו ועל המתנשאים שחושבים שהם מעל האחרים, כשלמעשה הם מסכנים חסרי חמלה. ואולי בעצם כולנו פאף בצורה זו או אחרת.

אני ממליץ לראות וחושב שזה פלא שהסרט לא מספיק מוכר. חבל מאוד.

יש קטע משעשע בסרט שגם מלא ביקורת על התרבות המערבית. פאף נותן עדות בקונגרס בזכות זה שהוא יכול להיות איש יער או משהו כזה. לאחר הנאום ששם הוא נראה ג'נטלמן מכובד עם גינונים של האריסטוקרטיה, הוא פושט את בגדיו וצועד ליער. נוצרת סנסציה עקב העירום הפומבי שלו והעניין כמובן מוסרט ומועבר לטלוויזיה. ומראים אנשים צופים בעניין בהשתאות. והוא עובר ברחוב ומראים שם שבבית מעדיפים לצפות בהעתק של העניין בטלוויזיה ולא צופים בחלון איך העניין קורה בפועל. זה רגע ביקורתי חמוד ומלא אמת על התרבות שלנו שמנותקת ומשועבדת למסך – להגמוניה התרבותית.

אור חוזר 2019

אור חוזר הוא סרט דוקו שנעשה על ידי מרדכי ורדי, קולנוען בעל תשובה. והוא מתמקד בחוזרים בתשובה שלא השתלבו בחברה החרדית – ובקבוצה הסוציולוגית החרדית – בעלי התשובה. ובזרם החרדי העצמאי החדש – זרם התשובה או זרם בעלי התשובה. מדובר בתנועה לא מוכרת, זרם של קהילות קטנות המנסות לארגן לעצמם קהילות משלהם, בין כחרדים ובין בקבוצה משלהם בין חרדיות לישראליות.

הם מנסים בכל כוחם להשתלב בחברה החרדית. הם חושבים שהם במקום טוב לכאורה, שהרי הם הקריבו רבות כדי להיות חרדים וכן הם מחמירים בלבוש ובהלכה וכדומה. אולם החברה החרדית קיבלה אותם בחשש, בהסתייגות ורתיעה. מעבר להימנעות מקרבתם, לעג להם והדרתם, החברה החרדית נמנעה מלקבל אותם כשווים, אלא קיבלה אותם כנחותים. נמנעו מלקבלם למוסדות לימוד, ודי החרימו אותם בשוק השידוכים.

הכאב גדול, מעבר למכה שהם חשים, הם מבינים שהחברה החרדית לא מתאימה להם. הם שמים לב שרוב הנושרים מבחינה דתית בחברה החרדית הם בני בעלי התשובה – הדור השני, מעניין גם כמה נשירה חינוכית ופשע יש – מראים בסרט גם טיפול של עמותת עלם, המטפלת בנוער בסיכון, בבני זרם בעלי התשובה. הם לא רק סובלים מיחס שלילי, אלא גם מאבדים את הילדים שלהם. וחלק מהסובלים הם דור שלישי בעלי תשובה. כלומר יש כאן זרם, יש כאן ילדים שההורים שלהם הם בנים של בעלי תשובה שלא רק שההורים ניסו להשתלב בחברה החרדית ונכשלו, אלא גם הסבות והסבתות שלהם שגם הם בעלי תשובה שהתחתנו זה בזה, ניסו להשתלב וכשלו. וכעת הילדים האלו שגם הם סובלים מקשיי השתלבות משתלבים במוסדות לזרם התשובה. העניין תמוה לי שהרי מי אמור לדעת שההורים בעלי תשובה, וייתכן שהעניין הוא שההורים נמצאים בקהילה בעלי תשובה. והעניין חשוב כדי לדון לגבי אי ההשתלבות של בעלי התשובה, במה הם תורמים לכך מצידם ובמה הקהילה החרדית תורמת לכך מצידה.

בסרט גם רואים דמות שופעת כריזמה, הרב עודד ניצני. הוא פתח לעצמו קהילה משלו במעלות, קהילת שדה צופים. עיר מקלט משלו למסכנים שסבלו במגזר החרדי. רב שגם עובד, רואים אותו כותב טקסט בכתב של ספר תורה על קלף, אדם מכיל ואב לקהילתו. איש מרתק שהייתי שמח לפגוש ולראות מיהו. הרב מתנער מהצורך החרדי לגיבוי רבני של מנהיג עליון כדוגמת גדול הדור, מצהיר על עצמו כישראלי, מטיף לאמנות וחשיבה פתוחה, מעניין עד כמה? וכן מקדם את הצורך לעבוד ומדגיש שזה טבע האדם.

האיש נראה עניו וחכם, בנו שהפך לבעל שאלה מטיח בו דברי ביקורת על טעויות שהוא ביצע בתהליך החזרה בתשובה ושזה השליך על הבן כילד שגדל במוסדות חרדים מפלים. והוא יכול להגיב לו בקלות אמירות שהוא מאמין בהם בשם האל ובשם הבגרות ווהוא פשוט נושך את השפתיים, העיקר לא להעליב את הבן שלו שכעת סובל וחש כאב על כך, ובפרט מול המצלמה. ונראה שזו התאפקות משיקולי אהבה ואולי גם רצון שהילד יחזור בתשובה.

המסר של הסרט הוא שהחברה החרדית נכשלת בלהכות על חטא וחשוב בתשובה ולהתנהג בצורה נאותה לחוזרים בתשובה החברים לזרם החרדי ובעצם באותה הדת. ולפיכך אין מנוס, אלא להתנתק קצת וללכת לחיים דתיים עצמאיים. ובהקשר הזה מעניין מה הפירוש לשם הסרט – אור חוזר. אור חוזר זה אומר בקבלה משהו שמקבל אור רוחני מלמעלה ומחזיר זאת למעלה ומאיר גם שם – סוג של השפעה אלוקית. האם הכוונה שהחוזרים בתשובה מאירים בעולם למעלה מבחינה רוחנית או הכוונה שהם מאירים בחברה החרדית או בכלל הכוונה על היוצאים בשאלה בני החוזרים בתשובה שיש להם קצת אור שמאיר למעלה ברקיע ומקדם קהילות בעלי תשובה עצמאיות.

דברי סנגוריה על החברה החרדית ביחסה לבעלי התשובה

וכאן נשאלת השאלה האם הציבור החרדי כזה רע? החברה היא פעמים רבות פוגענית, לא משנה אם זה חרדים או חילונים ישראלים או חילונים גרמנים שעשו עליה. החברה לא תמיד מאירה פניה לחלש ולפעמים גם נרתעת. החברה החרדית לא רדפה את בעלי התשובה, אלא היא פשוט חסרת נורמות נחמדות של החלת האחד. וכאן יש עוד מקום לדיון, מי צריך להחיל אותם? לאיזו עדה בעלי התשובה משתייכים? וכאן לפעמים הם נפלו בין הכיסאות. החברה החרדית הפכה קפיטליסטית תרבותית בעניין הזה ומקבלת מי שמשתלם לה ועל כך פעם נכתב שיש קפיטליזם של מצוות או הקפיטליזם של היהדות החרדית. גם מנהלי המוסדות חרדים שדי פטורים ממעורבות המדינה משמשים כגורמים חינוכיים, משטרתיים ודתיים בחברה החרדית, והם רואים את תפקידם כתפקיד קפיטליסטי. יש להם חשבון בנק רוחני אצל 'הקבה' בונה העולם או שבמקרה הגרוע, הם רוצים לחזק את השפעתם וכוחם. לפיכך אם מישהו לא מתאים להם לפס ייצור שלהם מדוע שיקבלוהו למפעל הרוחני שלהם? הרבה מהאשמה גם נופלת על החברה החרדית הכלל אשכנזית הלא חסידית, וכאן ישנה תמיהה מדוע אותם מופלים לא הולכים למגזרים אחרים? זה לא הוגן להאשים את מי שדווקא מנסה להכיל בעלי תשובה ברמה מסוימת מאשר אלו שלא מנסים בכלל. וכאן צריך להבין שאם הם היו מקבלים את כולם הם היו נטמעים תרבותית. ולחברה החרדית יש הסכם עם המדינה לזרם עצמאי ולא לזרם בלתי פוסק של טרנס חילונים ישראלים חרדים – בעלי תשובה – שישנה אותם תרבותית. ובנוסח אחר, יש כמה עמים יהודים, יש את העם החילוני ויש את העם החרדי הארץ ישראלי ויש גם בעלי תשובה מחו"ל כמו אמריקה. האתניות החרדית נמצאת בשבט משלה, היא צריכה לקרב אותם לדת, לספק להם מצוות, אולם לא חייבת להזדווג עמם או לקבלם למוסדות שלה. כל שבט דואג לעצמו. החברה החרדית חוששת מבעלי התשובה שהם מפיצים חילוניות בחברה החרדית ולכן מובנת ברמה מסוימת הסינון. וחרדים רבים יגידו: הנה הראיה, יש להם הרבה נשירה דתית בגלל נורמות חילוניות. והם לא נאמנים דתית. חלקם מורד במגזר החרדי ונוטש את הדת החרדית האמיתית לדת של בעלי תשובה.

ברם לא יפה שארגוני התשובה לא פעלו לעצור התופעה. אין עניין לייבא מהגרים לחברה החרדית שלבסוף יסבלו. לפיכך הבעיה הגדולה היא ארגוני התשובה הממוסדים העושים את דיג הנשמות החילוניות אומנותם.

בעיה נפרדת יש עם בעלי תשובה הבטוחים שהם יודעים הכל ולא מבינים שאנו חיים בעולם של ספק. ואותם יודעי כל ומגלי האור, נראים מגוחכים. הם ביררו על הדת החדשה שלהם פחות מאשר אדם לא מואר, "חשוך", מברר על רכב או בית חדש. מה, הם לא יכלו לברר על היחס לזרים במגזר החרדי? על הפלייה במוסדות? האם האור נמצא רק אצל החרדים, מה עם הדתיים לאומיים והחרד"לניקים? הם לא יודעי כל, אלא מהלכי חושך. ולפיכך מדוע החברה החרדית צריכה לייבא טיפוסים כאלו? ובנוסף, אם מישהו לא נמשך מינית לבעלת תשובה, אז צריך לאנוס אותו להתחתן איתה? יש אפליות אנושיות לגיטימיות. מותר לאנשים לאהוב דברים מסוימים ולחשוש. ואלו הסובלים יכולים לעשות קמפיין לשינוי טעמים ולהפגת פחד. זה לא שונה ממי שאוהב גלידה בטעם שוקו ולא וניל.

ועל אף זאת מבחינה דתית, נראה לי שהאל העברי רוצה שיתייחסו בנחמדות לחוזרים בתשובה. ולכן הדת החרדית צריכה להתעורר ולהיות נחמדה יותר לבעלי תשובה. אולם כדאי לעצור את ההגירה המסיבית של בעלי התשובה למגזר אשכנזי מדיר. ובכך למנוע סבל מיותר. האל היהודי רוצה שיתקרבו אליו ומצווה לאהוב את הגר. והסברה היא שאם לא כך מספר המאמינים יפחת וגם להזכיר את זאת שעם ישראל היה גר במצרים והאל חילץ את עם ישראל משם. ולכאורה היחס לבעל תשובה אמור להיות כמו לגר.

אני ממליץ לראות הסרט. נחמד לראות התפתחות של חרדים לעבר מערביות ומחשבה עצמאית ובוגרת. אולם כדאי להתייחס לחלק מהנאמר בסרט בחשדנות.

חשבתי לפרסם כל ביקורת לסרט בנפרד, ברם חשבתי שיש דמיון לסרט של מישל גונדרי הטבע האנושי 2001. שם מישהו שחושב שהאמת אצלו מחנך והנה החרדים חושבים שהאמת אצלם מחנכים.

הם מחנכים את בעלי התשובה להבין בשונה מהחרדי המצוי, שהמנדט של הקבה לא נמצא במגזר החרדי. אפשר לעבוד אותו בצורה חלופית. אפשר לפרוש ולהיות הגולם הקם על יוצרו. החרדים לא היו נאמנים להם, אלא היו קפיטליסטים של מצוות וסתם לא נחמדים. החרדים מראים להם שמי שיש לו קהילה יכול להדיר ולהחליט מה אלוקים אומר קהילתית בדרך שלו וגם הם יכולים. בעלי התשובה בדומה לפאף – איש היער של הטבע האנושי. בעלי התשובה סיימו את החניכה-אילוף שלהם או שהם תוכנתו מראש שצריך להתפלג לדרך שלהם עם הטייטלים שלהם. כמו ששס דאגה לעצמם למוסדות ולא חברה באגודת ישראל וכן לא מצייתת לגדולי הדור האשכנזים. וכמו שהפלג הירושלמי פרש מדגל התורה ודואג לעצמו ולא ראה בעיה לא להקשיב לגדול הדור של דגל התורה. וכמו שדגל התורה הליטאית בעצמה פרשה מאגודת ישראל בארץ ישראל. בעלי התשובה מהבחינה הזו יכולים להחשב כבנים מוצלחים של החברה החרדית.

בגנות מתן טיפים והאם זה מוסרי?


מדוע צריך לתת טיפ?

מכירים את זה שאתם מבצעים משהו כמו ארוחה במסעדה או הובלה של דירה ומבקשים ממכם טיפ?

העניין נהיה מושרש וחלק מהתרבות. ואתה רוצה להיות הגון ומרגיש שאתה חייב לתת טיפ. ואתה נותן טיפ גם כשזה לא משפר את השירות או כשהשירות היה רע. וגרוע מכך, גם כשהטיפ לא הולך לעובד, אלא למעסיק שכבר מרוויח עליך.

אז למה צריך לתת טיפ?

יש מקומות בעבר שהיה נהוג להניח הטיפ על השולחן במסעדה לפני הארוחה כדי לעודד המלצר לפעול בשבילכם יותר טוב. אולם כיום, זה רק דרך לחלץ כסף מהאזרח בצורה של נורמה – עניין המעוות מחירים ומייקר החיים. במקרה כזה כפעם, העניין לגיטימי. מישהו רוצה שירות טוב יותר מהרגיל ולכן הוא משלם על זה.

וכיום זה הפך לחלק ממחיר השירות, ועולה השאלה, מדוע לא לקחת את זה כמחיר רשמי של המוצר במסעדה או השירות?! מה האינטרס של אותם ספקי שירות לפצל העניין? האם הם רוצים לחסוך תשלומי מס, אם כן מדוע שאדם ישר וחכם ישתף עמם פעולה?! העניין גם נגד החוק וגם פוגע בהכנסות המדינה המיועדות לרווחת האזרחים ולא רק לנותני שירות.

ואם הם רוצים להטעות הצרכן לגבי מחיר השירות, אז שוב, מה האינטרס לשתף פעולה עם פרקטיקה פסולה של הטעיית לקוחות תמימים?

לפיכך אני בעד להפסיק עם תשלום הטיפים. אני בדרך כלל לא עומד בזה כי לא נעים לי. אולם צריך לאט לאט להקשיח הלב בעניין. אני צריך לזכור שאולי אני שותף על ידי מתן הטיפ לנורמה לא מוסרית.

נתינת טיפ אוטומטית היא אמירה שהאדם הולך בתלם החברתי. אדם שמשחק עם הכללים החברתיים בעניין של בעלי האינטרס בכסף שלנו, הוא אדם שלא הולך בתלם.

אז לפעמים תתנו טיפ, לפעמים אל תתנו. לפעמים תתנו אחוזים גבוהים ולפעמים אחוזים נמוכים. ומי שרוצה לחוש מוסרי יכול את דמי הטיפ לתת לצדקה.

וחשוב שהמלצרים ידעו שמי שלא נותן טיפ הוא לא גנב ולא שפל, אלא אדם החושב אחרת.

האם זה מוסרי לתת טיפ?

מצד אחד, הרוב נותן טיפ ומי שלא נותן נתפס כאדם בעייתי ולא הגון. מאידך הטיפ עצמו מקדם העלמת מס או הטעיית הצרכן.

מה דעתכם?

נ.ב. אחד מקוראי האתר, בצלאל, טען שלמעשה כיום בעלי המסעדות לוקחים את הרווח של הטיפ בחשבון. ואם אף אחד לא ייתן טיפ, אזי המחיר יעלה. לכן המצב כיום הוא טוב. מי שיש לו נותן יותר ומי שיש לו פחות נותן פחות וכך יש איזון. סוג של 'שלם כפי יכולתך'. אני תומך במתווה כזה ללא השיימינג כלפי מי שלא נותן טיפ. זה מתווה נאה ויאה.

והנה עוד דיון בנושא הטיפ.

סיור מקוצר על החברה החרדית בטלוויזיה החברתית


הנה סיור מעניין על החברה החרדית. הסיור מקוצר, אבל מפנה להקלטה של כל הסיור עצמו. הסיור הוא סיור עומק על החברה החרדית ולא בורח משאלות קשות.

המסר הוא פה שאין קהילה חרדית, אלא זרם והחרדים אינם מלאכים או דמונים. הם פשוט בני אדם שמנסים לקדם את הרצון שלהם כמו כל בני האדם.

סיור כזה בגובה העיניים מפחית מתח ושנאה, ומקדם עתיד טוב יותר. אקווה שתהנו.

כל הכבוד לטלוויזיה החברתית שמימנו את הסיור המצולם. צריך גם סיורים כאלו בעוד עדות בארץ. ובפרט לאחר המהומות שהיו לאחרונה בין יהודים וערבים ברמדאן 21.

אפשר לצפות בסיור בפייס או ביו טיוב לבחירתכם.

הסיור המלא באודיו

מבצע שומרי החומות – פרעות תשפ"א


רבים שואלים מה קרה כעת, מה קרה שהחמאס החליט לתקוף את ישראל כשהיא לא עשתה כל פרובוקציה?

והאם יש קשר בין הירי הרקטי מעזה לבין הפרעות של חלקים רבים באוכלוסיה הערבית נגד היהודים בארץ ישראל.

יש האומרים שנתניהו יזם את המצב הזה כדי למנוע מלפיד ובנט להקים קואליציה ולהדיח אותו. אולם העניין לא ברור, נתניהו ביקש לדחות את ההחלטה של שייח ג'ראח, מנע כניסת יהודים להר הבית, הסיט את צעדת יום ירושלים משער שכם לשער יפו ועוד. וזאת כדי למתן המצב. כך שעל פניו נתניהו ניסה להמנע מבעיות עם החמאס ואובדן השליטה ברחובות לקיצונים שבערביי ישראל בערים המעורבות.

יש האומרים שבגלל המהומות בירושלים החמאס נתן אולטימטום כדי להתפס כמגן ירושלים וכמגן ירושלים האמיתי לעומת ארגון הפתח. החמאס נתן אולטימטום שעל משטרת ישראל לסגת מהר הבית ומשייח ג'אראח. ולאחר שירה לעבר ערי ישראל, צה"ל החזיר ונוצר מעגל של אלימות.

השאלה היא כעת למה המהומות בירושלים התחילו שלבסוף התפשטו לעזה ולעוד מהומות בערי ישראל.

כאן יש ההולכים לטרור הטיקטוק שנהיה חזק ברמדאן 21 ובאופן מקרי יצר אהדה במגזר הערבי ולכן תפקד כפעולה מסיתה לעוד אירועים אנטי יהודיים ויצא תגובה של צעירים לאומנים יהודים נגד ערבים. כך נוצרה התחממות, ואז הגיע המשפט על פינוי שש משפחות בשייח ג'אראח. עניין שקידם עוד התחממות באלימות.

בנוסף המשטרה הגבילה כניסת מתפללים להר הבית לכמות של עד 10.000 איש. וכן סגרה את שער שכם לישיבה בתחילת הרמדאן, כנראה משיקולים של ביטחון כי יש שם מהומות של פיצוצי חומר נפץ ופעולות נגד יהודים בראמאדאן. אולם אולי בגלל הקורונה שזה נהיה מקום צפוף של חגיגת סיום הצום היומי בראמאדאן ואז קל יותר ליצור מוקד הדבקה. לאחר כמה ימי הפגנה, המשטרה התקפלה ואז הערבים עשו חגיגות נצחון והמשיכו להפגין כי רצו שהמדינה תפתח את הר הבית לגמרי. וכאן החמאס הרגיש שהוא חייב להתערב כדי להביע סולידריות עם אחיו ממזרח העיר.

עוד עניין זה הבחירות ברשות הפלסטינית – הרשות הודיעה על בחירות לאחר שנים רבות שלא היה. לאחר מכן הוחלט לדחות את זה לאחר שישראל אמרה שתמנע את הבחירות במזרח ירושלים. כעת יש האומרים שהיה עניין לחמאס לחמם את המצב כדי להראות שהוא שומר על ירושלים, מגן על העם הפלסטיני ופתח לא רלוונטי. החמאס בעצם אומר שהוא מנסה לכפות את הבחירות בירושלים וכך גם מאחד את העם. וכמו כן אולי גם יהיו בחירות שבהם חמאס ינצח את הפתח, אז שווה להמר על זה ואולי ישראל תכנע ולאבו מאזן לא יהיה תרוץ למנוע את הבחירות. אדגיש שישראל מתירה להצביע מהדואר רק לא כבחירות רשמיות. ועוד נקודה, השם של הרשימה של החמאס הוא נפגש בירושלים. כלומר, החמאס שם את ירושלים כמטרה עוד לפני העימות הצבאי. וכעת על פניו לא יהיו בחירות, אולם אם יהיו החמאס מציג עצמו כמי שדאג לכבוד של העם המוסלמי פלסטיני ולמען הבחירות לעומת הפתח שרצה תירוץ לבטל הבחירות לאחר שראה שיפסיד.

לאחר הסברים נאים אלו, אני תוהה האם בכלל הכל בגלל מנסור עבאס. אסביר, מנסור עבאס שייך לתנועה האסלאמית. גוף דתי אסלמי מאוד המושפע כמו החמאס מתנועת האחים המוסלמים. התנועה האסלאמית בישראל התפצלה לשתיים. הפלג הצפוני והפלג הדרומי. הפלג הצפוני מתנגד לקיום המדינה ולהסכם אוסלו כמו החמאס שגם קשור לתנועת האחים המוסלמים. והפלג הדרומי מתנגד למדינה יהודית אולם לא רואה בעיה לשתף פעולה עם השלטון ולהכיר במדינה ולהתמודד למשרות פוליטיות.

מנסור עבאס הוא מספר שתיים בפלג הדרומי של התנועה האסלאמית ומוסר דרשות אסלמיות מגיל 17. דבר זה יכול להזיק מאוד לחמאס א. יש כאן תנועה אסלאמית המשתפת פעולה עם המדינה הציונית יותר מאי פעם – דבר שפוגע ביוקרה הדתית המוסלמית כדבר שקורא למלחמה בישראל וכן ארגון שקרוב לחמאס שמשתף פעולה עם השלטון הציוני ואולי כך החמאס מפסיד תמיכה של תרומות. לפיכך החמאס חייב ליצור הסלמה ולעודד מהומות ערבים באמתלה של מצור על הר הבית כדי למנוע את השת"פ של התנועה האסלאמית עם הציונים. וכאן החמאס על פניו נחל כעת הצלחה מלאה. רע"ם (רשימה ערבית מאוחדת) הודיעו מיד על התנגדות לאלימות של צעירים ערבים ומאידך על עצירת המגעים להקמת הקואליציה – בגלל הפגיעה באחיהם בעזה. וכך לכאורה לא יהיה לטווח הקרוב כניסה של התנועה האסלאמית לקואליציה או שת"פ להקמת קואליציה ציונית על ידי אי התנגדות מבחוץ בתמורה להטבות. גם בנט הודיע שהוא נוטש את לפיד, כי אי אפשר לשבת עם תומכי עזה-חמאס בקואליציה וכדומה. וכעת סיכויי עבאס לקדם קואליציה עם לפיד גם אם ירצה, אפסו.

כעת נשאר הקשר בין המהומות בישראל לבין החמאס, אולי חמאס שלהב הרוחות או ביקש מגורמים אחרים לעשות זאת. אולי הגורמים האחרים עשו זאת כדי לטרפד את כניסת עבאס לקואליציה וכדומה. באמת רבין מאשימים את הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בשלהוב הרוחות. הם גם הכי קרובים לחמאס ובשעתו תרמו להם כספים והם גם נגד הפלג הדרומי וכניסתו לקואליציה וכדומה.

נ.ב. לאחר דברים אלה הצגתי הדברים לחבר. והוא אמר שפשוט לו שהחמאס רצה למנוע נורמליזציה בין הערבים לישראל. ולכן ברגע שנוצרה שנאה גדולה בין העדות בישראל והפסקת צעדי נורמליזציה החמאס כבר השיג את מטרתו ולמעשה ניצח. שזה דומה לדברי אם כי לא לגמרי. חבל שלא ראיתי שום דבר בנושא מהכיוון שלי ושלו.

נתניהו כמנהיג רוחני ופיתרון המשבר הקולאציוני המתמשך


יש כידוע בעיה בישראל שאין לנו ממשלה יציבה כבר כמה מערכות בחירות. וגם כעת בתוצאות הבחירות האחרונות 2021 לא ברור איך אפשר להקים פה ממשלה. והעניין לכאורה פןגע בכלכלה של המדינה ומזיק לאזרחי המדינה ובפרט לעניים החלשים.

לדעתי חלק מהגורמים האשמים במצב פה הם היועץ המשפטי ובג"ץ שהגבילו את המשילות פה של ממשלת מעבר, בניגוד למה שהמחוקק קבע. הגבלת ממשלה נבחרת עד לבוא של מחליפתה מעודדת מפלגות להחרים יחדיו מפלגות אחרות הנמצאות בשלטון ולא להקים קואליציה. הם יודעים שיש שיתוק ממשלתי ושזה פוגע בממשלה מונע משילות לראש הממשלה ובכך מחלישים את יכולתו של ראש הממשלה נתניהו, השנוא אצלם, לפעול, להשפיע ולשנות מדיניות. וגם הם לא חשים כל כך מפסידים במצב הזה, כי השלטון שלו חלש ובעצם המדינה פועלת בתחומים רבים על סמך החלטות קודמות – וכך יש שלטון פקידים ולא שלטון של מפלגה שנואה כמו מפלגת הליכוד.

מאידך גיסא ראש ממשלה ימני חייב 'לתת פייט' כנגד השמאל שמחרים את הימין. כנגד השמאל הפקידותי שבטי שנלחם באג'נדות שמרניות מסורתיות במערכת המשפט ובעוד תחומים. אם הוא לא ייתן פייט הם ינסו יותר לפגוע בפוליטיקאים מהמחנה השמרני-ימני.

השאלה אם הוא עדיין צריך לתת פייט במצב כזה שהמדינה משותקת כמה שנים?

מצד אחד כן כאמור שהרי מה מונע מהם, מתנגדי השלטון הקיים, להמשיך להחרים כל מועמד ימני. מצד שני לא, כי הגיע הזמן לאפשר לעם פה ממשלה מתפקדת שיכולה לנווט טוב. גם במחיר ויתור מול טקטיקות ברוטאליות.

לפיכך יש לי הצעה לנתניהו, וההצעה יכולה להיות קבועה או זמנית – לתת למישהו אחר מטעמו להיות ראש ממשלה – נניח שטייניץ, שהוא חכם מוכשר, שמאלני לשעבר, מתון והגון. ואחר כך נתניהו יעשה הסבה ולהפוך ממנהיג פוליטי גרידא למנהיג רוחני כמו באבא קנייבסקי. סער ולפיד כבר לא יוכלו להשתמש בתרוץ לא ביבי ואז יתפסו במערומיהם השקרים או יצטרכו להמציא טענות חדשות – עניין שיחזור את הימין הקלאסי פה.

נתניהו כבר הוריש לשרון את השלטון בליכוד ולבסוף שרון גבר עליו בבחירות פנימיות בליכוד. זה סיכון פוליטי. אולם אם נתניהו ינסה להפוך למנהיג רוחני ולאו דווקא בתפקיד פוליטי מעשי רשמי, הוא יכול בוודאי להמשיך לעשות טוב לעם ישראל לפי הבנתו.

הגיע הזמן שגם לחילונים יהיו מנהיגים רוחניים, ואולי בעתיד מנהיג רוחני עליון או גדול הדור, מה רע?!

להיות בארצנו – סיפור על ויכוח עם שמאלני נאור


חשוב לי פה ושם לצאת מהבועה שלי ולהכיר בני אדם אחרים ממני ובעלי דעות שונות. אני חושב שזה בריא לנפש, למחשבה ולעם. וכן זה נראה לי מקדם דו קיום בין הפלגים בארצנו. ולא מזמן השתתפתי בויכוח שהוביל לצד השני לנטוש את השיחה המתורבתת ולעבור להתקפות אישיות והעלבות ועדיין אני תומך בהידברות. ולהלן רשמים שכתבתי בעקבות המקרה.

הותקפתי לא מזמן באלימות מילולית על ידי אקטיביסט פוליטי חילוני הומוסקסואל – חילוני עם כל הדעות הנכונות, גבר תל-אביבי לבוש טוב, נראה מנומס מרחוק, מטופח, עם תנועות גוף מערביות, בעל מראה אשכנזי ואנגלית מהוקצעת.

נפגשנו והוא ישר ניסה לברר את עמדותי בדעות שונות לאחר שהביע את דעתו נגד ביבי, החרדים ואחרים. אני שתקתי. האיש לא הרפה, אז אמרתי לו שאני לא מאמין בשוויון, אלא בצדק אגואיסטי – ולכן אני מכבד את הפעילות שלך ומבין שאין לי יתרון עליך וכל אחד פועל לפי מה שנכון לו. אולם איני חש מחובר בהכרח לאג'נדה שלך. הוא לא אהב זאת.

ההוא טען בפומבי שאני הומופוב בגלל שאמרתי שאיני חש צורך לשתף פעולה עם דת ההומופמיניזם השמאלנית העולמית ולכן אני חשוך ואדם מגעיל. והוא הסביר שבגלל אנשים כמוני, קווירים מינית נהרגים בעולם. והוסיף ואמר שאני כמו נאצי ושצריכים לשים אותי בכלא.

אמרתי לו: אידיוט מקצועי! קוויריות מתחילה בחשיבה שמובילה לפרקטיקה מובחנת הנתפסת כמוזרה בעיני החברה. ואם כן הרי אני אבי אבות הקוויירים המחשבתיים בזה שאני מתנגד להומופמיניזם התרבותי בדרגה מסוימת. אני לא אמרתי לרדוף בעלי פרקטיקות הומוסקסואליות (להלן הומואים), יש לי אפילו חבר אחד הומוסקסואל… אני בסך טענתי: שלא חייבים להכיר בזהות הומואית, שלא חייבים לחתן אתכם במדינה שלנו, לא חייבים לקדם תרבות הומוסקסואלית וכדומה. וברמה הפשוטה – קל להגיד זאת בשם הדמוקרטיה, חופש הדת, הליברליזם וזה שאיני מאמין שצריך לקדם שוויון. מותר לחשוב אחרת.

אני לא אומר שצריך להרוג אותך או לשים אותך ודומך במחנה ריכוז. אם ישימו אותך, עלולים לשים אותי. אין לי שום עניין להעניק כוח כזה לעם שאוהב כיום הומואים בטא-מיילים ולבסוף ישנאו אותי. אני הקוויר המתנחל המחשבתי בתוך הקו הירוק, אני זה שנתפס כעוכר ישראל ואתה כאחד שמקיים יחסי-מין במסירות נפש. למעשה אתה הפריווילג התרבותי ואני המוחלש ואתה עוד תוקף אותי בפומבי על דברים שאתה מפרש ושלא אמרתי.

וכן אתה טוען שאנשים כמוני גורמים לפשעי שנאה ומוות של הומואים, דע לך שכמות ההומואים שנהרגו על ידי הומואים מאיידס עד סמים ואלימות היא פי כמה וכמה מאשר הרג על ידי סטרייטים.

בקיצור שים לב, אתה מכונה אקטיביסט מהקהילה הגאה, אני לא אכונה בשום גוף פייק-ניוז אקטיביסט של הקהילה הסטרייטית. ואתה טוען שאתה נרדף?!

אידיוט נאור מזויף!

לאחר זאת האיש קרא לאבטחה ואמר שהוא חש מאוים על ידי…

(אמת היפורבלית)

א.נשי שמאל יקרים, תפסיקו להתעצל – לכו לשכנע!


רבים בשמאל אומרים שההפסד שלהם בקלפי הוא עניין דמוגרפי. הם באים להגיד שהם נכשלו בשכנוע ואי אפשר לשכנע – זה לא עובד: הימין מתרבה, הדתיים מתרבים יותר והחרדים עוד יותר. ומשום מה זה נאמר בשפה בכיינית ותבוסתנית: "זה דמוגרפי".

והנה, דתיים רבים הצביעו לליכוד על אף שהיא לא מפלגה דתית או בגלל זאת. מה עם הדמוגרפיה?! וכן הרבה אנשי ימין רך עזבו את הליכוד לשמאלבן של גנץ, ליש עתיד של לפיד וכעת לתקוה חדשה של סער. ויש לי אפילו חבר מתנחל התומך באדיקות בסער, על אף שהוא נמצא בבלוק האנטי ביבי יחד עם השמאל התומך בגירוש שלו מביתו ורואה בו מתנחבל רק על כך שהוא גר בשטחים.

ונרד לפרטים: מי זה בנימין נתניהו, הוא מקפיד לאכול כשר? הוא לא נאף? הוא לא בעל גויה ונידות? הוא מאמין באלוהים בכלל?!

ועדיין ימנים ומסורתיים יהודים מצביעים לו או תומכים במפלגות של הבלוק שלו. נתניהו לא קוסם, לא ולא, הוא פשוט טרח ועשה שיעורי בית.

הוא הפך את עצמו לקדוש דתי, שם כיפה, שרים לו שירי קודש ואמונה והוא אפיפיור ליכודניקי או באבא, עוזר לדתיים ולרבנים, מקיף עצמו בדתיים וממלא אותם בליכוד. והוא אפילו שכנע שמאלן כמו בני ציפר לחזור בתשובה ולהיות ימני. הוא לא מתייאש משום איש שמאל.

נתניהו בעל כבוד לאדם המצוי ורואה בו קול אופצינלי בשבילו. הוא לא מזלזל בו. הוא פונה אליו ומנסה לדבר. ובשנים האחרונות הוא אפילו מבצע מהלך שרבים יקראו לו מהלך הזוי – הוא פונה לאחינו הערבים ומנסה לשכנע אותם להצביע לו. זו התנהגות ממלכתית ומכבדת, דבר שלא ז'בוטינסקי או בגין עשו. אולם נתניהו נחוש ולא מתבייש. הוא מנסה. ואולי זו גדולתו.

השמאל צריך ללמוד מנתניהו ולא להתייאש לשכנע. צריך לדבר עם ימנים, עם דתיים, עם חרדים וכולהו. פשוט לנסות. מפגש כזה גם יתרום לגיבוש האומה, להחלשת מתחים ולאהבה ורעות.

שכנעו בבנק, בתאטרון, בסופר, בקניון וכדומה. שכנעו שכנים, קרובים, חברים וכל מי שרואים. ושכנעו צעירים, מבוגרים וזקנים.

ואותו איש שמאל מיואש הנוקט במילה דמוגרפיה צריך לדעת שעל השמאל הישראלי נאמר בשיר מפורסם השנוי במחלוקת: "גירשת את ילדינו בשם הדמוגרפיה".

חשיפה: הנס הגדול של מאמיני הרב חיים קנייבסקי זה שהרב נדבק בקורונה


לא רבים שמעו על המזל הגדול של צמיתי החצר של הרב קנייבסקי, שהם ממש לא מודעים למזל הגדול שלהם. ויש שיאמרו שזה לא מזל, אלא נס ענק. והנס הוא כדלהלן – הנס הגדול הוא שהרב חיים קנייבסקי נדבק במחלת הקורונה.

ידוע שהרב חיים קנייבסקי נמצא בחזית נגד חיסונים ולא היה מסכים לדקור את עצמו בשום פנים ואופן. הוא מעדיף לתת לטבע הפשוט להתנהל ולסמוך על הקדוש ברוך הוא.

בהתאם לזאת הוא היה מכריז פתווה ואומר: שומר פתאים ה' וצריך ביטחון האל ולא לקחת חיסון. ומלא פתאים חרדים (מעריצים, צמיתיו ודומיהם) היו אומרים לעצמם: אם הרב לו לוקח גם אני לא אקח. ואז היה חלילה המוני מתים והיה נוצר ביזיון גדול למגזר החרדי.

ולאחר זאת נתניהו היה מאיים בסנקציות ומבצע אותן כדרך להכריח החברה החרדית להתחסן. וזה היה אולי מפרק לו הקואליציה.

ואז אולי היה נוצר פילוג חריף יותר בתוך הפלג הבני ברקי על ידי הר' גרשון אדלשטיין שמאמין בזהירות בריאותית, בהישמעות לחוקים ולא לגדל דור של עבריינים. והוא היה חוזר לקואליציה עם נתניהו, ואפילו מתכנן לאכיפה מחמירה במגזר. וכל זה כשברקע יש המוני מתים מן המגפה. בתגובה לכך המוני מעריצים של הרב קנייבסקי היו יוצאים להפגין ולשתק את הרחובות והכבישים במדינה והיה לנו ששון ושמחה וכל המדינה אנדרלמוסיה.

ברוך ה' הרב חיים קנייבסקי נדבק, לכן הוא לא היה צריך להתחסן לקורונה ואז בפועל לסרב לחיסון. כעת פשוט החתימו אותו על טקסט להתחסן מבלי שהוא שם לב או שחתמו בשמו והחצר ניצלה יחד עם המוני מאמינים ואזרחים תמימים במדינה.

נחכה מה יקרה לאחר תפוגת החיסון. אולי עדיין יהיה אקשן בסוף. איזה מתח…

העדפת אקטיביסטים של מוות ופשע במקום סולידריות עם העני בשמאל


השמאל הקיצוני הנאור אמר שזה לגיטימי לפגוע במתנחלים כיוון שהם אשמים על כך שהם גרים מעבר לקו הירוק – שהרי הם לא צריכים להיות שם. אחרי זה הוא אמר שזה לגיטימי לפגוע בחיילים צה"ל בגלל הכיבוש. צה"ל כובש השטחים ולכן הוא מהווה מטרה לגיטימית.

כעת בדואים פוגעים באנשים חפים מפשע בנגב, ולאחרונה התפרסם על אונס של ילדה קטנה על ידי כמה גנבים בדואים – והחלק השמאלי שלי, כמו ילד טוב, שואל את עצמי במוחי – למה הם בחרו לגור בנגב ליד בדואים?!

מעניין למה הם אותם שמאלנים קיצוניים לא יגידו לבחורה שהותקפה מינית, מדוע היא מסתובבת במקום שהותקפה ואם מישהו יגיד משהו כזה, הם יגידו שזו האשמת הקורבן.

השמאל ההגמוני בעצם גורם לנו החלשים להיות מתנחלים בארצנו, מתנחלים בביתנו ומתנחלים בגופנו. והכל בשם שוויון מזויף. הוא אוהב יותר ואולי גם חש קרוב יותר לאקטיביסט של מוות הפועל נגד מתנחלים, וקורא לו לוחם חופש, כי זה בא לו יותר טוב מלאהוב מתנחל פסיבי עני שאין לו היכן לגור מלבד השטחים.

המתנחל לא רק גר מחוץ למדינה, אלא הוא הופך למוקצה מחשבתית בקרב רבים מאנשי המרכז-שמאל. הוא עני בהון התרבותי שלו מול העושר של השמאל מרכז. וזה רק מוכיח שהם לא רוצים שוויון אלא פריבלגיות התירוצים של שוויון.

וגם במהגרים, השמאל בעולם תומך בהבאת מהגרים עם תרבות בעייתית. והם לא שמים אותם בשכונות היוקרה ששם השמאל ההגמוני גר, אלא אצל העניים ובכך גורמים לעניים להיות מתנחלים בבית שלהם.

וכמובן לא כל השמאל אשם שהרי האדם המצוי בשמאל פשוט רוצה להיות אדם טוב. אולם אומרים לו שזה הדרך להיות אדם טוב ולכן הוא תומך במבני כוח המקדמים את העניין הזה.

זה מה יש העולם מורכב ממאבקי כוח בין כוחות חברתיים ומכך העולם המורכב שלנו מתעצב. ולכן חשוב להאבק בדרכי נועם ולנסות להשפיע.

לקריאה עוד:
טראמפ, הפוליטקלי קורקט, עילות ושפה.

נשים נעלות או נחותות באג'נדה החרדית


פרובוקטור אחד אמר באיזשהו מקום לנשים "חרדיות מודרנית" שלפי הכתוב הן נחותות בדברים מסוימים, ונועדו 'לעזר כנגדו' וגם נתקללו בעץ הדעת וכן יש להן פחות מצוות. כנראה רצה להכריח אותם להבין משהו

והן ענו לו שמה פתאום – נשים שוות לגברים בכל וזו סתם גזענות… ובכלל לאשה יש בינה יתרה והאשה רוחנית יותר מן הגבר וטהורה יותר ולכן הן לא צריכות לקיים כל כך מצוות (מעניין שלהגיד שהאשה יותר טובה מהגבר מותר וזה לא גזעני).

והוא ענה – אתן בכלל פסולות לעדות, אתן לא אזרח בכלל. וגם לגוי ולבהמה ולכסא יש פחות מצוות מלגבר היהודי, זה לא הופך אותך לנעלים ומתוקנים יותר. וכן הגמ' פוסקת – גדול מצווה ועושה משאינו מצווה ועושה ולפום צערא אגרא – מה זה אומר?!

המשיך ואמר – יש לכן בעיה לכו לה' שעשה אתכן. אולי אתן גלגול של גבר פגום ולכן נולדתן נשים. והבינה יתרה זה אולי מלשון מיותר, כי אתן לא תמיד משתמשות בשכל שלכן אלא בדברים אחרים אולי…

מעניין כיצד נשים חרדיות רגילות מתמודדות עם הנושא.

הסגר השלישי במדינה – בני גנץ התחמן


בני גנץ, רב אלוף בדימוס וראש כחול לבן, גילה לנו לאחרונה שהוא ילד קטן וחצוף. על ידי שהוא מנע את אכיפת הסגר הלכו לנו כמה שבועות של חירות, פלוס הדבקות גבוהות גם כעת והרבה מתים, כאלף מתים בחודש. עצוב מאוד. לא להאמין שהוא היה הבשורה של המגזר החילוני האשכנזי במדינה.

ברצונו של גנץ לכלוא את ביבי מחוץ לפוליטיקה הממשלתית, האיש כלא אותנו האזרחים סתם אקסטרה זמן, מסכים לסגר כביכול ומונע אכיפה של המשטרה – מנע הסגר המהודק. האיש פשוט השתמש בנו כצאן לטבח וכחיילים במטווח.

ולא מזמן כשהיו אחוזי הדבקה ותחלואה גבוהים וכבר קרו פשלות בבתי החולים הוא המשיך להטיל ספק בסגר ואיים להתנגד. אולם אם הוא היה מסכים לאכיפה בתחילת הסגר הזה, בשבועיים הראשונים לא היינו במצב הקשה כעת. חב מאוד. מה זו הרשעות הזו? מה הוא ירוויח?

היה ברור לי שהוא מעדיף לגרור את הטלת הסגר כדי שנתניהו יתפס רע לפני הבחירות עקב המצב הקטסטרופלי במדינה. ברם נתניהו אלוף העולם בתחום חיסוני הקורונה ודקר כבר כשליש מאזרחי ישראל. בקיצור התחמן הגדול החליט לנסות לתחמן את נתניהו ולא הלך לו וכעת הוא מאשים את נתניהו בתחמנות.

כעת די ברור שלפני הבחירות נתניהו יראה כמו מלך ישראל, האבא של הלאום והדוקר והחודר הגדול. אז כעת גנץ מחליט להיות אטום לב ומנסה להראות כאילו הוא דואג לחירות האזרחים ולוויון באכיפה. וזאת אולי על חשבון בני משפחתנו או שכננו המתים וכדומה. אולי הוא יודע שמי שמת לא יוכל להצביע לגוש של ביבי, אז כל מת זה רווח. עצוב מאוד…

נ.ב. כמובן שהעם אשם גם בזה שהוא לא נזהר ומדביק ונדבק. ובפרט בחברה החרדית שמתעקשת לחיות בדרך שלה על חשבון שאר המדינה. אתה רוצה ללמוד מהישיבה, אל תצא מהישיבה, ופעם בשבוע תצא ליער באישור ועם ליווי. לא מסובך. אתה לא חייב ללכת לחתונות ושלל אירועים ולהדביק ולהרוג. חבל על חילול ה' המיותר. אפשר היה בקלות לנעול ישיבות מבלי להדביק ולהפוך למפיצי מחלות ומוות.

נ.ב. 2. העם גם תרם לכך שבחר בבני בגנץ.

נ.ב. 3. גנץ, אם אתה רוצה להאשים בתחמנות, תסביר מדוע זה רע למדינה, אחרת למה נשתכנע? אולי זה טוב למדינה שיש אנשים חכמים וערמומיים המנהלים אותה. והנה לינק לעניין.

גנץ, אני במקומך הייתי מתפטר מהבושה.

בוגי יעלון ואיימן אבו-רייא – פוליטיקה של נקיון כפיים ושחיתות אישית


לא מזמן התבשרנו על הצבת איימן אבו-רייא לרשימתו הגוססת של הבוגי מאן. לאחר מכן התבשרנו על ידי הבוגי מאן שהוא מסיר את מועמדותו של איימן אבו-רייא בגלל שהוא נחשד בפרשיית שוחד.

איימן אבו-רייא טען שהוא הניח הכל על השולחן בפני הבוגי-מאן. אם כך מה קרה בתל"ם של הבוגי מאן? למה החליטו להציבו ואז לבטל את מועמדותו?

יש האומרים שבוגי והמפלגה שלו התרשלו בבדיקה על המועמד ואז חזרו בהם לאחר שהתברר שהוא אולי מעורב בפרשת שוחד וממתין לשימוע – ובגישה הזו נוקט גיא זוהר מהצד השני (אגבי התוכנית היחידה שאני עוקב מבחינה חדשותית בשפה העברית)

.ברם לא אתפלא אם בוגי שמע העניין מאבו-רייא והחליט להצהיר על מועמדותו של הפראייר, למרות החשדות. וזאת אולי כדי שיוכל לבטל המועמדות. ואז כעת הוא יכול לנסות למתג את עצמו ואת המפלגה שלו כמפלגה נקיית כפיים הנלחמת בשחיתות ובכך להרוויח כותרות ולמשוך מצביעים.

אם זה נכון, זה מראה שבוגי לא כזה טיפש ותמים, אלא עם הבנה נאה בשחיתות ומבצע טריקים על הציבור הטיפש שלו. וכם הוא לא כזה זקן, אלא מושפע מן השמאל הצעיר באץ ובעול שאוהב להשוויץ בנקיון כפיו ולעשות "וירטו סיגנלינג", במקום להיות עניו בנושא כמו שנהגו בעולם בעבר.

הנגחת וגם טייחת? על המוות של אהוביה סנדק


אין לי חיבה לימין קיצוני ולגבעונים (נוער גבעות) חסרי חוק. ברם, במקרה הזה כשיש עוד אנשים באוטו ולא ברור מי העבריין מלבד הנהג, זו חוצפה לאפשר למשטרה להרוג את כל יושבי הרכב רק כי הנהג לא עצר. וזה לפני שאני נכנס לרשלנות שלא מצאו את גופתו, אלא לאחר חצי שעה.

את פרטי האירוע אביא מויקי:

ב-21 בדצמבר 2020, סמוך לשעה 12 בצהריים, בלשים מימ"ר ש"י שנסעו במכונית אזרחית, ביצעו מרדף אחרי מכונית שחשדו בחלק מיושביה שיידו אבנים לעבר פלסטינים. במהלך המרדף בכביש 449 באזור כוכב השחר – כביש ללא מוצא המסתיים בבסיס צבאי, אירעה התנגשות בין המכונית בה נסעו השוטרים למכונית בה נסעו הנערים.

כתוצאה מההתנגשות, התהפכה מכוניתם של הנערים, ואחד מנוסעי המכונית, אהוביה סנדק, נער בן 16 נהרג. עדי ראייה טענו שהבלשים אזקו מיד את ארבעת הנערים שנפצעו באירוע, אך לא ביצעו סריקה מידית של תחתית המכונית. רק לאחר למעלה מחצי שעה התגלתה גופתו הלכודה של סנדק מתחת למכונית.

הנערים טענו שמכונית הבלשים ניגחה את מכוניתם בכוונה וכתוצאה מכך הם הועפו מהכביש והתהפכו. המשטרה מסרה בתחילה גרסה רשמית בה טענה שהמכונית של הנערים התהפכה רק בשל איבוד שליטה של הנערים. אולם יום למחרת, לאחר שהוצגו ראיות להתנגשות בין המכוניות, שונתה גרסת המשטרה וטענה שהתאונה אירעה כתוצאה מהתנגשות בין המכוניות בעת ניסיונם של הבלשים לעקוף את מכוניתם של הנערים.

היגיוני מאוד שאהוביה התחנן לנהג לעצור והנהג לא עצר. אז לא די שהוא אולי נחטף על ידי הנהג, אז המשטרה גם הרגה אותו. וקשה להאמין למשטרה המשנה את גרסתה, פעם היא אומרת שהרכב התהפך לבד, ופעם היא אומרת שזה כתוצאה מתאונה.

וכן, נדמיין לעצמנו כיצד לא מצאו את אהוביה סנדק מיד אחרי התאונה, הרי המשטרה הישראלית אזקה אותם מיד ואולי העצורים צעקו , כנראה, שיש עוד אחד והמשטרה חיפפה, כנראה חשבה שברח רגלית או משהו כעין זה. וייתכן שהעצורים עצמם חשבו שברח, אולם תפקיד המשטרה היה לבדוק בכל מקרה.

משהו כאן מסריח, היום זה ימני קיצוני ומחר זה שמאלן מתון. הסכנה היא לכולנו.

כל עוד שלא יהיה בעניין שקיפות, אני תומך בהפגנות לפי החוק הדמוקרטי ליברלי במדינה בעניין. והנני מקווה שלא יעשו לנו אום אל חיראן.

תמוה גם שהמשטרה מנעה מחבר כנסת להגיע לזירת האירוע.

לינק לטקסט אחר בנושא.

נ.ב. לאחר כתיבה בנושא התפרסם שפורעים חרדים המפגינים בנושא היכו ופגעו ברכוש ערבים עוברי אורח באחת ההפגנות, העניין דוחה וגם פה חבל שהמשטרה לא גדעה העניין.

שלטון האחוזים – הרהורי כפירה בקורונה בערב עוצר, סגר הגבלות נוספות


המדינה המודרנית החליטה שתפקידה לדאוג לנו ליחיד ולרבים. ובשם כך היא מגבילה אותנו קרוב לשנה. ואנו גם התרגלנו שכך צריך להיות.

בו זמנית שהתקשורת הנאורה שלנו מגבה את צעדי הממשלה, מפיצה דיסאינפורמציה לגבי המצב, כגון שהמגפה לא רצינית, שהיא לא תגיע, שזה שימוש פוליטי של ראש הממשלה ושלא פעלו והגבילו מספיק. אנשי התקשורת כלבות הדמוקרטיה לא הציעו פתרונות ריאליים והם שווים פחות מנייר טואלט שאיתו לפחות אפשר לנקות את הגוף. והתקשורת הממסדית שלנו כל כך חולה שלא משנה לאיזה זרם היא שייכת, הם פועלים באותו האופן. רטרואקטיבי ולא לפני המכה ומתמקחים על הגבלה, היתר קניות או תפילות (קניות אצל קונה עולם) וכדומה ברמה זו או אחרת ולא על עיקרון ההגבלה על הרוב גלל המיעוט. ואנו אשמים בכך שאנו צורכים את התקשורת השפלה והמגעילה הזו. ואפילו בטעות הם לא פועלים אחרת. ואולי זה כי כולם אוהבים להעתיק מכולם, וחוץ מכמה המחדשים בטעות או בלא כוונה וכמה מחוברים לאינטרסים או מקוריים אף אחד לא יוצר, אלא מעתיקה בצורה חדשה.

בשם כמה אחוזים מהאוכלוסיה, החלטנו לדפוק את עצמנו. ומדובר באחוזים העשירים יותר משאר האוכלוסייה, האחוזים בחברה הישראלית שעבדו כבר, האחוזים שיש להם יותר דירות, האחוזים עם הטבות פנסיוניות וכלכליות גדולות יותר, אותם אחוזים שחזקים יותר מאיתנו הצעירים. אנשים שעדיף לקרוא להם שלטון האחוזים – אחוזים באוכלוסיה האחוזים גם בשלטון עלינו. ומשום מה יש הרואים ברובם מסכנים ועניים יותר מהצעירים.

אותה המדינה יכולה הייתה לסגור את הגבולות ולהכריח נכנסים לארץ לבידוד, והיא לא פעלה כך. בשם הדאגה לכלכלה שלנו… ואותה המדינה הציונית האגדית שלנו עושה זאת, הייתה יכולה לקדם פה את הכלכלה על חשבון שאר העולם החולה. אולם המומחים הטועים והמרובעים החליטו אחרת וזה אות אזהרה נגד שלטון הפקידים.

המדינה יכלה להכריז על אזור לצעירים ללא הגבלות, וגם לא פעלה כך. בשם לא ברור. ואני עדיין קורא לנהוג כך עד למיגור קטלניות המגפה. תחשבו על כפרים וערים לצעירים שבין כך לא עובדים ושלא בסכנה.

במקום הזאת המדינה החליטה "להגן" על מבוגרים בעוד שהם יכולים להגן על עצמם. על ידי בידוד והליכה למרחב זקנים הרמטי.

יותר פשוט להגביל ביקורי זקנים לאנשים בסיכון. ולהעניש את העבריינים בנושא. וכן אפשר לארגן שחולים לשעבר יבקרו אותם ויטפלו בהם ברם בפועל כולאים אותנו והורסים הכלכלה הישנה ומפתחים כלכלה חדשה. וזה על חשבון החלשים, הלא יוזמתיים והלא מקושרים. ובעצם כל המדינה כלא אחד גדול.

אז המדינה כאילו דואגת לנו ובשם הדאגה הזו היא כולאת אותנו ומחליטה לחזק את העשירים שלנו ולהעניק להם הקלות מסחריות. ברם בפועל המדינה מעניקה את המדינה שלנו לעשירים עלינו.

שהמדינה הציונית והחילונית פה לא תדאג לנו ולא תכלא אותנו. כל פקיד דואג לעצמו וזה על חשבוננו. להיות עם משועבד בארצנו. הידד!

נ.ב. אני תומך בחוקי הקורונה בדרגה גבוהה. אך הנני תומך בציות לחוקי הקורונה הקיימים ולא בחוקים עצמם.

נ.ב. 2. לא ברור לי שכל העוסקים פה המלאכת המאבק בקורונה פושעים בזדון החפצים בטובתם על חשבונינו. אני חושב שהם חיים בבועה שלהם ושבויים בתפיסות המנוגדות לרצון חלק מהעם. לא ברור שאפשר לטפל בעניין מעבר לטיפול זמנו ולנסיון להעיר את מקבלי ההחלטות בנושא. די ברור לי שגם אם נחליף אותם העניין ישוב על עצמו שוב ושוב. לאחר כל זאת זה לא אומר שאסור לנו למחות ולעורר כדי לעזור לעם שבמדינה פה.

התמיכה הישראלית ביונתן פולארד


לא ברור מדוע התמיכה בפולארד רבה. פולארד היה מרגל שריגל לטובת ישראל בתמורה למענק מכובד. הוא בעצם גם בוגד אמריקאי וגם פגע בידידות הישראלית אמריקאית בכך שבעצם הראה לאמריקה שישראל מרגלת אחריה. אותה ישראל המסתייעת בארה"ב כלכלית ודיפלומטית וכדומה.

ואולי במסורת היהודית פולארד זכאי לפדיון שבויים. אולם בהתנהלותו הוא הזיק ואולי עדיין אולי מזיק לכלל עם ישראל. וכעת נשאלת השאלה מדוע נתניהו עבד קשה לפחות הצהרתית לשחרר אותו.

אכן לא ברור למה הוא עשה זאת. בפועל הוא רצה כסף ולא רק מישראל אלא מעוד מדינות שאליהן פנה. מה האינטרס שלו, לא ברור. מה שברור שהוא לא כזה ציוני והמדינה לא מחויבת לו. ואני מצטט בנושא מויקי:

"הפרשה גרמה נזק גדול ליחסים בין ישראל לארצות הברית ועלתה השאלה כיצד אושרה פעילות כזו. בישראל הוקמו שתי ועדות חקירה (של ועדת החוץ והביטחון ושל הקבינט הביטחוני) שקבעו כי פולארד הופעל על ידי הלשכה לקשרי מדע (לק"ם), גוף ביון ישראלי שפעל במסגרת משרד הביטחון, ללא ידיעת שרי הביטחון, יצחק רבין ומשה ארנס. כתוצאה ממסקנותיהן של ועדות חקירה אלו פורקה הלק"ם. עם זאת, בראיון ב־2014 טען איתן כי הפעלתו של פולארד נעשתה בידיעת שמעון פרס ויצחק רבין, שהיו ראש הממשלה ושר הביטחון, לדבריו של איתן, הוא התנדב להציג את גיוסו של פולארד כיוזמה פרטית שלו ללא ידיעת גורמי ממשל ישראלים, על מנת למזער את המשבר עם הממשל האמריקאי."

כעת מובן מדוע השמאל מתנער ממנו זה מזיק לטעמם מבחינת יחסי החוץ של ישראל עם ידידותיה. לעומת זאת נשאלת השאלה: מדוע הימין ונתניהו כן מתעקשים לחבק אותו על אף שהוא לא טלית שכולה תכלת?

הדתיים למינם מאמינים במצוות פדיון שבויים ואולי חלקם חסר אחריות מדינתית טצריך לחשוב בכלל האם הוא זכאי לעמוד בקטגוריה המתאימה למצווה הזו. חלק מהימין חושב שפולארד עשה זאת למען המדינה ולכן צריך לעזור לו. חלק חושב שהוא חזר בתשובה ולכן צריך לעזור לו ואפשר למכור שהוא מתחיל את חייו מחדש. ברם נתניהו יודע שהוא לא רגיל ממטרות ציוניות וזה מזיק, ולכן מעניין מה יהיה ההסבר שלו.

ונראה לי שנתניהו יודע שחשוב להראות למרגלים בכוח שישראל דואגת לסוכנים שלה. מאידך אסור לעצבן את ארצות הברית. ואולי הפיתרון שלו להגיד שמי שהפעיל את הסוכנים הם אנשי שמאל סוציאליסטים השייכים למפלגת העבודה. כתוצאה מכך הם היו עוינים כלפי אמריקה הקפיטליסטית.

לעומת זאת נתניהו הימני לא עוין ואפילו מכבד ואוהב את הקפיטליזם ברמה מסוימת. ולכן הוא יכול להגיד לאמריקאים, אני בחיים לא הייתי מרגל אחרי ידידת האמת של ישראל מאידך אני האבא של העם והדת שלי ולכן חשוב לדאוג לו וגם זה יעזור לי בבחירות.

על מעורבות חרדים בקידום שלום – הרב יהושע פפר


ראיון מעניין מן הטלוויזיה החברתית על נושא מעניין וחסר סיקור. ולמי שרוצה יש גם התמלול מתחת לקישור ליוטיוב.

תמלול מהטלוויזיה החברתית:
גרשון מושקוביץ: הרב פפר, אתה ידוע כרב, רב, גם דיין גם מקליט שיעור, וגם אחד שמקדם תנועת נקרא לזה מחשבה חרדית תורנית בחברה החרדית. מעניין אותי, האם יש ניסיונות לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני במגזר החרדי?

יהושע פפר: נסיונות לפתור אין עדיין אבל לא כי, לא בגלל שלא ראוי שיהיו כאלה נסיונות, אלא כי החברה החרדית לא רואה את עצמה במקום כזה שהיא מוכנה לקחת אחריות על נושאים של מדיניות, נושאים מדיניים. זה נכון גם בנוגע לכלכלה וגם אפילו בנוגע לדת ומדינה, קל וחומר בנוגע ליישוב הסכסוך. אז לא שאין דיבורים על זה ואין עמדות, אבל נסיון של לקיחת אחריות ופתרון בפועל, זה עדיין לא הבשיל.

גרשון מושקוביץ: אז אתה אומר לי, אפשר להגיד שיש גורמים בחברה הערבית שיש גורמים שעוד מפגינים נגד השלטון הישראלי, החברה החרדית כל כך שולית שהיא בכלל לא מתערבת בנושא הזה בדרך כלל.

יהושע פפר: בגדול נכון, לא שהחברה החרדית היא שולית, היא משפיעה. אבל היא בוחרת בקפידה את האזורים שבהם היא רוצה להיות דומיננטית ולנקוט בעמדה ואיפה שלא ולכן יש גם השלכות בנוגע להצבעה על תוכנית אוסלו או על הצבעה בנוגע לתוכנית ההתנתקות. וככה שהחרדים לא הביעו עמדה בוא נאמר מאוד פוזיטיבית. אלא יותר היו מוכנים לזרום כדי לקבל את מה שהם רצו בפוליטיקה הישראלית איפה שהיה אכפת להם. אבל זה לא אומר שאין להם עמדה כלשהי. זה פשוט שזה לא עדיין התפתח לכדי משהו אקטיבי וחיובי במישור הפוליטי.

גרשון מושקוביץ: ואיך אתה מסביר את זה שלכאורה יש קווי דמיון בין חרדים לערבים? זה אמור לצור שיתופי פעולה או קרבה או לפחות פגישות פיוס? פיקוח נפש הרי…

יהושע פפר: זו שאלה טובה. תראה, מצד אחד אפשר לומר שיש דמיון לפחות של חלק מהציבור החרדי, שהוא גם לא ציבור ציוני, כלומר אין לו את החלק האידיאולוגי של הציבור הדתי-לאומי. אם זה הרב קוק, אם זה גם בלי הרב קוק. לחלק מהציבור החרדי אין את זה. אבל מצד שני, צריך גם להכיר בכך שהציבור החרדי הוא מאמין גדול באתוס יהודי, אתוס יהודי לאומי. עכשיו, הוא לא מבטא את זה בשפה הלאומית המודרנית. אבל זה לא אומר שאין לו תפישה יהודית לאומית. ולכן אפשר לקרוא לציבור החרדי באיזה שהוא מקום ציוניות או ציוניות רדומה. יש שם משהו ציוני, אבל זה לא ציוני במובן המודרני של התנועה הפוליטית אלא ציוני במובן של זהות יהודית חזקה מאוד בתור עם. עם ישראל, הרעיון של עם ישרואל, עם ישראל, זה רעיון עמוק ונוכח וקיים מאוד מאוד בתוך הציבור החרדי, ולכן בסוף יש כן חיבור, הזדהות, מכנה משותף עמוק בין הציבור החרדי לבין התנועה הציונית בוריאציה כזו או אחרת. בפוליטיקה זה מסתבך. והעובדה שהתנועה הציונית היתה תנועה מאוד חילונית אז זה מסבך. ואפילו מדינת ישראל הייתה סוג של אנטי-דתית לפחות בתקופה של קום המדינה. אבל לכן גם הברית עם הערבים סביב הנושא הזה של ציונות ואנטי-ציונות היא ברית לא טבעית. היא טבעית אולי לחלקים הקיצוניים, מאה שערים, חלק מהקבוצות, נטורי קרתא וכדומה. אבל למיינסטרים החרדי זה לא איזה שידוך ש…

גרשון מושקוביץ: ומה לגבי המעמד הסוציו-אקונומי?

יהושע פפר: סוציו-אקונומי, תראה הציבור החרדי, הסוציו והאקונומי לא בדיוק הולך ביחד. בדרך כלל יש דבר כזה מעמד סוציו-אקונומי. מי שנמצא בתחתית של המעמד הכלכלי הוא גם בדרך כלל בתחתית של המעמד הסוציאלי ולכן יש שם תרבות של פשע וסמים וזנות וכל מיני תופעות מאוד בעייתיות. הציבור החרדי הוא אמנם בנוגע לאקונומי, המצב הכלכלי הוא לא משהו. אבל דווקא במובן המעמד הסוציאלי, הציבור החרדי יש… אין הרבה פשע, יש דווקא אזרחות למופת בחלק, לא לקיחת אחריות אזרחית, אבל אזרחות טובה, ומעבר לכך חיים רגועים וטובים. המשטרה יודעת מה היא עושה, או הממשלה יודעת מה היא עושה, כאשר היא בוחרת הערים החרדיות בתור ערים הראויות לסגר או לעוצר או לא משנה למה, כי הם יודעים שהחרדים לא יעשו הפגנות אלימות, הם לא יעשו התפרעויות וכדומה וגם בזה… אני אגיד לך משהו נוסף, גם בנוגע ל, היחס בין החברה החרדית לחברה הערבית היא גם לא פשוטה בגלל ש… החברה החרדית יש לה גם כן אתוס גלותי, עכשיו האתוס הגלותי זה מצד אחד מתח מול הציונות אבל זה גם מתח מול הגויים. (5:38) מול אומות העולם והערבים גם הם, ככל שהם יהיו נאורים וטובים הם עדיין אומות העולם וגם פה יש לך איזושהי נקודת מתח.

גרשון מושקוביץ: הבנתי אז מספר שאלות לסיום. בעצם שאלה אחת משתי זוויות. מה הפתרון שלך שאפשר לעשות בשביל להוריד את מפלס העויינות לגבי לקדם שלום או נקרא לזה בטחון בין חרדים לערבים? ואם אפשר להעמיק אם זה לא הפתרון שלך אז לפחות מה הפתרון שיוכל לעבוד? משהו…

יהושע פפר: אז אני חושב שני דברים, קודם כל הערך של השלום הוא ערך מובהק ביהדות, בדת. אין לנו ברכה, סדר ברכות שלא מסתיים עם שלום. התפילה שמתפללים שלוש פעמים ביום, מסתיימת בברכת שלום. "שים שלום". ברכת המזון מסיימים עם שלום, ברכת הכוהנים מסיימים עם שלום, הכל מסתיים בשלום. אלא שאנחנו מתפללים את הברכות הללו ושמים את השלום באיזשהו מקום מטא-פיזי, מקום מטא-פיזי, מקום רוחני. איזה רעיון נשגב של שלום, לא חושבים על השלום במונחים ארציים. ולכן קודם כל הייתי מנסה להביא לתוך העולם החרדי – דתי, את החרדי בפרט, את הרעיון של השלום במובנים ארציים. תבינו שהשלום עליו אנחנו מתפללים הוא לא שלום בשמיים, הוא לא שלום רעיוני, הוא שלום פה וצריכים להשקיע בו, וצריכים לחשוב עליו. אז זה א. (7:20) ב. בנוגע לתהליכי שלום הייתי מנסה לערב רבנים, יש אפשרות כזו. יש מספיק אנשים, שהיום גם בתוך העולם החרדי, שמרגישים את האחריות הזאת. הם מספיק שנים חיים במדינה, מספיק מרגישים את המתח הזה, את הצורך הזה להיות מוכנים. וככל שיהיו יותר נציגים ודמויות שיש להם נראות חרדית נורמלית, לא קיצוניים מנטורי קרתא, אלא מיינסטרימים שמעורבים בכל מיני תהליכים, מפגשים ולא יודע מה. הדבר הזה יכול להביא לידי איזושהי התקדמות, אי אפשר לצפות לאיזה פתרון קסם, אבל עצם זה שמעברים דמויות דתיות וגם רעיונות דתיים בתהליכי שלום ולא הולכים מיד למכנה המשותף הליברלי שהוא דווקא מכנה משותף מאוד חילוני, ואומרים "מה יביא שלום?" ככל שנהיה כמה שיותר חילונים ולא יהיה מתח דתי אז זה יביא שלום. לא. כל אומה וכל צד יש לו בשורות, יש לו זיקה לדת, וכמובן אם מדברים על הציבור החרדי, הוא רוצה לראות שיש לו הזדהות, שהוא לא מוותר על כל הערכים הבסיסיים למען השלום. ולכן לערב חרדים, לערב רעיונות דתיים שיכולים להשתלב טוב מאוד עם העקרון של השלום וזה יכול לעשות הרבה טוב.

גרשון מושקוביץ: אז אם מערבים רבנים מה הם יעשו? הם יפגשו עם אנשי דת או עם אישי ציבור מהמגזר הערבי כדי להוריד את העוינות?

יהושע פפר: כן, ככל שנוכל לעשות מפגשים של דמויות חרדיות שמוכנים, מוכנות להיפגש עם דמויות מקבילות מהצד הערבי ובסוף מפגשים בין דתיים זה לא איזה משהו זר שמעולם לא היה. תמיד זה היה והעקרון הזה של לחיות ביחד זה סך הכל דבר שמופיע בתנ"ך, בתלמוד, בכל מקום. מפני איבה ולא רק מפני איבה, אלא לקדם שלום, אבל אם אף אחד לא יזום את זה, זה לא יקרה לבד. אף אחד לא ילך לדפוק על דלתות של שכונות ערביות ליזום את זה.

גרשון מושקוביץ: אתה נפגשת עם איש דת מוסלמי או ערבי?

יהושע פפר: בהחלט. הייתי חלק מפרוייקט… אם אני זוכר נכון זה היה יוזמה שהייתה קשורה לאוניברסיטה העברית והיו לנו כמה מפגשים עם אימאמים. היה שם אה… זה לא היה הכי מוצלח בעולם, אולי בגלל הדמויות שנבחרו, אני לא יודע למה. זה היה סוג של כל צד ניסה לעשות איזה שכנוע, אם שכנוע עצמי או כלפי חוץ, שהיא הדת היותר אמיתית ויותר נכונה או יותר כדאית, לא יודע. אבל הרעיון הוא נכון.

גרשון מושקוביץ: אתה תסכים, אם אני אזמין אותך לדבר עם איש דת ערבי לבוא ולדבר איתו בצורה נקרא לזה אחוותית, בשביל לקדם פה חיים משותפים באץ הקודש?

יהושע פפר: עקרונית אם זה יכול להביא טוב אז אני מוכן, אבל זה הכל תלוי. תלוי במסגרת, תלוי בפורום, תלוי במי הם האנשים.  

גרשון מושקוביץ: אז אתה מוכן, תודה רבה לך הרב יהושע פפר, היה תענוג לנהל איתך שיחה.

בשמחה רבה, בהצלחה

ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש


מסופר שלפני כמה שנים יצאתי עם מישהי והיא אכלה יותר מידי בערב יום הכיפורים. וכתוצאה מכך היא סבלה בערב יום הכיפורים וביום הכיפורים בלילה.

אמרתי לה שכעת אני מבין את הפסוק של "ועיניתם" ואת מה שהגמרא אומרת על כך. והנה:

"ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב (ויקרא), וכי בתשעה מתענין? והלא בעשרה מתענין! אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי ברכות דף ח)".

לא כתוב כאילו הוא צם, אלא כאילו הוא מתענה, וזה בגמרא למעשה בתורה כתוב להתענות. להתענות מלשון עינוי, ואם כך אפשר לענות עצמנו על ידי צום ואפשר על ידי אכילה יתירה.

למעשה העניין לא קורה סתם, האכילה היתרה והצער מכך מובילה לחרטה, עניין זה הוא סימבולי ומסייע לחוש את מהות החג. כך האדם הסביר מתחבר לחרטה על החטא, הוא עשה משהו, זה היה טעים, אחר כך הוא הוא סובל מכך ואז הוא מתחרט.

צום קל וגמר חתימה טובה חברים, תחושו טוב ותהנו מהתעוררות רוחנית אמיתית.

נ.ב. לבקש סליחה מעצמכם בפייסבוק קבל עם ועדה זה אוטופיליה או נרקסיזם ולא מעיד על חיבור לגוף, אלא על ניכור מלחיץ, ניכור סכיזופרני… בסופו של דבר האדם מתייחס לעצמו כאל אחר כדי למקסם לעצמו תחושה טובה, אבל בפועל הוא מתנתק מעצמו כביכול.

תחשבו קצת ותגלו בגרות. תעשו חשבון הנפש, אבל תשארו עצמכם, חבל לי עליכם.

הסגר השני במדינת ישראל מנקודת המבט שלי -התנהלות הממשלה בזמן הקורונה


כעת אנו בעיצמם של הגבלות חמורות בעקבות הקורונה אשר הוכנסו לתוקף בימים האחרונים ועוד היד נטויה. הנני האזרח הקטן מעוניין לתאר את התנהלות השלטון הישראלי מן הזווית שלי ולעורר מחשבה בנושא. ועל כך להלן:


אנו כעת נמצאים בסגר ורבים בקרב האזרחים וחלק מן הפוליטיקאים באופוזיציה משמאל ומימין חולקים ביקורת רבה נגד הממשלה. ברם אני זוכר שהאופוזיציה בכלל התנגדה להטלת הגבלת הטיסות מסין ומשאר מדינות תבל והם האשימו את הממשלה ברצון לקדם דיקטטורה. למנוע ממצביעי שמאל להצביע על ידי עצירת טיסות מחו"ל. ועל ידי גניבת הבחירות, זיוף ומניעת הצבעה בחזות הקורונה וכדומה.

וגם לא מזמן כשהממשלה רצתה הגבלות מסוימות והגבלות באזורים ספציפיים, הייתה התנגדות רבה בציבור, באופוזיציה ואפילו בקרב חברים מהקואליציה כגון החרדים וכחול לבן – כשברקע יש הפגנות שמאל קטנות האומרות שיש כאן פאשיזם, ושנתניהו הופך לדיקטטור, ושאין לו לגיטימציה להיות ראש ממשלה כשהוא נאשם על אף שהוא זכה במנדט מהעם. ועכשיו המצב מפחיד ויש קרוב ל-7000 חולים ביום אחד. לאחר הדברים האלה הממשלה גייסה מספיק רצון להכריז על סגר ארצי, וכעת אסור לעזוב את הבית ללא סיבה המותרת בחוק מעבר לאלף מטר של חירות יחסית.

וגם רבים בקרב חברי מטילים דופי על פעילות הממשלה. ואני חושב לעצמי, אכן יש פה הרבה חולים, ברם אין כאן הרבה מתים. וניתן להשתבח במערכת הרפואה שלנו שמנעה מוות המוני של חולי קורונה וכן הממשלה דאגה להציל זקנים רבים בפעולות שונות. ובנוסף נציגי הממשלה הקודמת (שחלקם משרתים בממשלה העכשווית) גם עשו פעולות הסברה אשר דאגו לעם להבין שהמערכת לא מוכנה לחולים רבים, וכן להזהיר זקנים שיידעו שהם בסכנה גדולה.

לאחר סגר ניסן מרץ-אפריל ניסו לקדם מתווה חזרה לשגרה עם מיעוט חולים למען הכלכלה וחוסן המדינה והאזרחים. אולם מתברר שזה לא עובד, כי האזרחים לא מצייתים. ולשלטון לא היה רצון להתעמת עם העם והאופוזיציה הקטנונית שלא מוכנה לגלות בגרות בנושא ולהציל את האנשים שלהם ממות ונזק כלכלי. וכך קפצנו למאות נדבקים, ואז לאלפיים נדבקים פחות או יותר לכחודשיים. ברם בשבועות האחרונים המספרים החלו לעלות מעלה במהירות וכבר הגענו לאזור השבעת אלפים.

ואני אומר לעצמי טוב מאוד. כך קידמנו הצלת נפשות והיערכות למגיפה. ומאידך חזרנו לעבודה כמה שאפשר וללימודים. וכרגע שוב נהיה בסגר לזמן מה. בשעתו הממשלה חשבה שהיא תקבל תמיכה סולידרית מהאופוזיצה ומהאופוזיציה שבתוך הממשלה. וזה לא קרה. כעת אולי זה יקרה. אינשאללה. גם אני לא הייתי מאמין שהאופוזיציה שלנו במדינה הציונית תגלה כזו אטימות יחד עם חרדים רבים.

ואם לא, זה ייתן לגיטימציה לממשלה לפעול בנושא ביד קשה יותר למען טובת חירותם הכלכלית של האזרחים. וגם אם היועץ המשפטי או בג"ץ לא יתירו להגביל הפגנות, אולי עדיף חצי שנה של עבודה וחמישה שבועות של סגר ובכך אפשר בשנה לעבוד קצת ולהשיב את הכלכלה ליושנה, לעומת מדינות רבות שנמצאות עדיין בהגבלות קשות על הכלכלה מאז הסגר הראשון.

כמה שאלות על מערכת המשפט ועל המפגינים

וכעת לשאלה על מערכת המשפט פה, מדוע זכות ההפגנה חשובה יותר מזכות החירות הכלכלית וחופש התנועה? ונראה לי שזה כל אחד והדת שלו. וכמובן ישנה שאלה נוספת, מדוע הפגנה נגד משהו זה בסדר והפגנת אמונה או ציות לרבנים או אהבה לשכינה או הפגנת אהבת שופינג, זה לא חוקי?

לי אין חידוש בהבנה שכל אחד מקדם מה שהוא רוצה והחזק קובע בצורות ואמירות שונות את מה שהוא רוצה והכל עניין של לחץ מתמיד. ברם אנצל את זכותי לומר זאת כל עוד העניין לא נאסר עלי על ישי השלטון המשפטי פה ב"מדינת היהודים".

בברכת שנה טובה, בריאות איתנה ופרנסה הגונה לכלל הקוראים ובני משפחותיהם.

נ.ב. כיצד חבר'ה "נאורים" מפגינים למען "הדמוקרטיה" והיושר ובפועל רומסים את החלטות הדמוקרטיה בנושא בריאות הציבור בתקופת הקורונה?

גירוש הדיבוק של אמילי רוז (2005) The Exorcism of Emily Rose 2005


יצא לי לא מזמן להתבונן בסרט תחת השם הזה The Exorcism of Emily Rose 2005. הסרט הוא מצוין. הבימוי עד כמה שאני מבין בסדר גמור.

בתור אדם שפעם חשב באופן זמני או לפחות לא הייתה לו בעיה להצהיר שדיבוקים קיימים, ועדיין מתעניין במיסטיקה כיום, חיפשתי סרט על הנושא שיעזור לי לחוות את העניין. לפיכך התחלתי לצפות בסרט.

הסרט עוסק בניסיון לגרש שד מגופה של אמילי רוז, ברם לבסוף הניתוח הרוחני כשל והיא מתה. מה שתפס אותי, זה שהסרט לא בא להביע עמדה ברורה בנושא. הסרט בצורה אנושית הולך לכיוון של מה אמילי אחוזת הדיבוק חשבה ומה מגרש השדים, העומד למשפט על מעורבות במותה של אמילי על ידי רשלנות, חשב.

הסנגורית החליטה ללכת על הקו של – אולי גירוש השדים היה מוצדק ויכול היה לעזור לאמילי להירפא ועניין של זמן וזה יהיה מדעי. היא מציגה למושבעים את החוויה של גירוש השדים על ידי הקרנת הקלטה של החולה בזמן הטקס ועל ידי עדויות של הצופים בטקס.

בזמן המשפט, רופא שנכח בטקס, שיכול היה להעיד לטובת הכומר מגרש השדים, מת בנסיבות מוזרות והסנגורית חווה פחדים, היות שכל מיני דברים מוזרים קרו לה בביתה.

ההתייחסות שלי בנושא הדיבוקים לא השתנתה ואני לא יודע שיש כיום דיבוקים וכן לא מאמין בהם.

מה שאהבתי גם, זה שבניהול המשפט הם בחרו איש דת נוצרי בעל הכשרה משפטית שיהיה הקטגור. הוא מאמין לכאורה בשדים אך הוא תובע על רשלנות. כמו כן הוא טוען שלא הוכח שזה היה דיבוק, אלא זו פסיכוזה ואפילפסיה, ועקב הזנחה רפואית קרה מה שקרה לאמילי. בסופו של דבר, הסוף לא משנה, ואני לא אקלקל לקורא יותר מידי.

לאחר הצפיה עולה השאלה האם דיבוקים קיימים?

  • מצד אחד בעולם שלנו יש יסוד חומרי חזק מאד שבו ניתן לצפות בחמשת החושים או על ידי עשייה חוזרת ונשנית ודיבוקים לא הוכחו כקיימים בהתאם למדע, היות שלא הצליח לצפות בו.
  • מצד שני אי אפשר להסביר איך היסוד החומרי קיים ואולי הוא תולדה של הרוח ואז ניתן להגיד שיכול להיות שיש דיבוקים, סוף כל סוף העולם הוא רוחני.
  • לי, כידוע, אין עמדה בנושא, אך לו הייתה לי, אז עמדתי הייתה שגם אם העיסוק בנושא הוא רלוונטי, העניין של הדיבוקים הוא לא מוכח כלל, גם אם נקבל את הקונספט הרוחני של היקום. כמו כן למה לא להאמין בעוד דברים רוחניים לא מוכחים מעבר לדיבוקים ואולי גם להאמין מבחינה רוחנית שאין דיבוקים.

בסופו של דבר ההתרשמות הכללית שלי מן הסרט, שהוא בא להציג שאנו בני אדם, ואם בני אדם מאמינים בדברים שאנו לא… עדיין אנו צריכים לנסות להבין אותם, שזה לא סתם, אלא הם חווים דברים אחרת. 


אך שאלתי היא, אם אני לא מאמין למישהו וחוויותיו האם אני לא אנושי, סוף כל סוף החוויות שלי הן אלו שגרמו לי לא להאמין לו?

סיכום של הסיפור בעברית להלן בקישור:

בלארוס, אמריקה, רוסיה וגרמניה – נורד סטרים 2


השערה שלי למתרחש בבלארוס והנה מספר נקודות:

אשה אלמונית מקבלת יחסית הרבה קולות ממצביעים בבחירות בבלארוס, ותוצאות הבחירות נתנו עדיין נוק אאוט ללוקשנקו. שם האלמונית, אגב, הוא סבטלנה טיכאנובסקאיה. לאחר הבחירות פורצות הפגנות ברחבי המדינה, וחשבתי לכתוב מעט מהגיגי בנושא.

נראה לי שאם לוקשנקו היה מזייף את הבחירות הוא היה יכול לבחור תוצאה נמוכה יותר ולא תוצאה של 80%. העניין יכול להראות שהעם באמת אוהב אותו על אף שהוא לא נחשב מנהיג ישר בסטנדרטים מערביים.

בנוסף ראינו תמונה של אשה יורדת בסולם לזייף קולות. אם לוקשנקו היה רוצה לזייף הוא יכול לזייף בדרכים סמויים יותר. ולכן לא אתפלא אם יש מעורבות אמריקאית בנושא.

ואסביר מדוע: נניח שהאמריקאים מסייעים לאותה נציגת אופוזיציה אלמונית להשיג תוצאה גדולה יותר. במקביל הם מייעצים לאנשי הקמפיין שלה להגיד שהתוצאות יזויפו ואחרי הבחירות להגיד שהם זויפו. הם, האמריקאים או אנשי האופוזיציה יוצרים פרובוקציה של זיופי בחירות מגוחכים שמצולמים. וכעת יש להם קייס להתחיל בהתקוממות עממית. למרות שזה לא נשמע הכי אמין.

האינטרס האמריקאי, לכאורה, הוא לגרום למהומות בבלארוס וזאת כדי שרוסיה תתערב. לדוגמה בהמשך נראה הפיכה במערב המדינה והאיחוד האירופאי ונאט"ו יתערבו ויסייעו למתקוממים. העניין יתחיל עם אבנים, בקבוקי מולטוב ולבסוף נשק יופיע משום מקום. בהמשך מישהו יירה בשוטר, שוטר אחר יטבח בכמה מפגינים ויציגו זאת כטבח של הדיקטטורה. ואז עוד חלקים של העם יתקוממו.

רוסיה תכנס להציל את בלארוס, כביכול, והיא תציל את החלק המזרחי של המדינה לפחות. כעת יגידו שרוסיה פולשת וכובשת. ורוסיה תגיד שהיא באה להציל רוסים וכדומה.

האינטרס הרוסי הוא למנוע מהמערב להתערב בחצר האחורית ההיסטורית שלה וכן להרוויח עוד שטחים. אולי במקביל רוסיה תגיד למורדים שלה באוקראינה להשתלט על עוד שטחים כדרך לגרום למערב לפצל כוחות וכך לא להשתלט על כל בלארוס. לבסוף יהיה אולי פיצול במדינה בדרגה זו או אחרת כמו אוקראינה.

וכעת האמריקאים יארגנו קמפיין סנקציות נגד רוסיה והם יכפו על גרמניה לבטל את פרויקט הגז עם רוסיה נורד סטרים 2. ועכשיו גרמניה צריכה אנרגיה, וממי גרמניה תרכוש אנרגיה בתמורה?! ברור מארה"ב שהיא מעצמת אנרגיה…

העניין מתרחש לפני הבחירות בארה"ב וכעת טראמפ יראה שהוא מנהיג המערב וכן הוא יקדם את כלכלתו על ידי מכירת גז ונפט לגרמניה פלוס סנקציות על רוסיה שימנעו תחרות עם רוסיה וגם עוד עבודות לאמריקאים. למעשה טראמפ ירוויח עוד אזור למערב, עוד כסף לאמריקה, תדמית של מנהיג המערב החופשי והוא ינצח בבחירות כסופר-מן של המערב

אולם לבינתיים אנו רואים שאנשי כוחות הביטחון תומכים השליט ולא בכדי, שהרי הוא לכאורה זכה ברוב העם שאולי די אוהב אותו כי הוא טוב לעצמאות המדינה, ולכלכלה שלה ועוד. וכן אנו לא רואים עדיין שביתות מהותיות במדינה. אז כרגע העניין מתעכב, נחיה ונראה.

החזן מווילנא Overture To Glory 1940


טקסט מעניין לקריאה:

צפיתי לפני כתיבת טקסט זה בסרט נפלא בביצועו של החזן האגדי בעל קול הזהב מוישה אוישר וחשבתי שיש כאן סיפור חשוב עם מוסר השכל נכבד.


המעשיה מתחילה בסוף תקיעת שופר דמיושב. המצלמה מראה את הציבור בבית הכנסת ממלמל משהו מוזר במהירות. דבר זה מעיד על היחס של הבימאי למתפללים החשוכים הללו.

החזן יואל דוד סטרשונסקי מתחיל הנני העני ממעש בצורה מרגשת ומרוממת מאד. מוניושקו וחבר שלו הגויים ששמעו על החזן והגיעו במיוחד לבית הכנסת לשמוע אותו נדהמים. כאן כבר המצלמה יותר אוהדת ומראה את מבטי הקנאה והערגה לחזן בעזרת הנשים. כמו כן רואים את הציבור מתעלה לעולמות גבוהים בעקבות הביצועים המרהיבים של החזן בקולו המדהים. רואים במצלמה את השילוב בין האסתטיקה למוזיקה.

מוניושקו הוא קומפוזיטור מפורסם בכל פולין. האיש המפורסם מתפעל מיואל דוד ומציע את עצמו בתור מורה למוזיקה לחזן המוכשר. "השווער" רואה זאת ומרחיק את הקומפוזיטור מיואל דוד, תוך כדי שהוא אומר הם אנשים זרים לנו.

יואל דוד היה סקרן והחליט שהוא רוצה ללמוד מוזיקה. בלילה הוא היה נעלם. שלחו את שמש הקהל לעקוב אחריו והשמש השלימזל לא מוצא אותו. יום אחד הוא רואה אור בבית של מוניושקו בשעת לילה מאוחרת תוך כדי שהוא שומע מוזיקה שמיימית אלוהית מן הבית.

השמש חש שהוא נמשך למוזיקה כמו שהיהודים נמשכים למוות. הוא מתקרב בצעדים איטיים לחלון וכשהוא פותח את עיניו הוא רואה את יואל דוד. וכעת אכן נודע הדבר, עכשיו יודעים לאן הוא נעלם. יואל דוד הולך לשמוע מוזיקה אצל השקצים הטמאים. השמש נכנס ומתפרץ לחדר במלון ומודיע ליואל דוד, אתה חייב לעזוב אותם שלא ידיחו אותך לתרבות רעה. יואל דוד מודיע למוניושקו אני לא יכול יותר להגיע, ומפסיק להגיע.

יואל דוד שוקע בדיכאון עמוק. הוא שותק כל היום ואינו מוציא הגה כמעט בפיו, אולי הוא עסוק בלחשוב על החלום שגווע או שהוא חסר מוטיבציה וחיות בעולמו עקב כך שאינו עושה מה שנמשך לעשות. יום אחד יואל דוד הלך לטייל עם אשתו חנה. בטיול הוא שומע מוזיקה מבית מוניושקו. הוא מסתכל לכיוון הבית בערגה. אשתו אומרת לו תכנס ואני אחכה בחוץ, לא אגלה לאבא.

חוץ מאשתו אף אחד לא תומך ברצונו ללמוד מוזיקה. חמיו אפילו קורע לו את התווים, שמצא אצלו בבית, בזעם. אחר זאת, יואל דוד מודיע שהוא הולך לוורשא לשיר. לפיכך מביאים את הרב שישכנע אותו להישאר.

הרב רואה שיואל דוד קיבל את ההחלטה ובדיעבד תומך בו. יואל דוד מצהיר שעל ידי שירתו יהיה קידוש השם עצום והגויים יכבדו את היהודים בזכות כך. יואל דוד הולך באמצע הלילה כגנב, היות שמפחד שהקהילה לא תיתן לא לעזוב. הוא נפרד מחנה אשתו ופרץ ילדו והולך לבית הכנסת שם נפרד מן העמוד (דוכן התפילה של החזן).

בוורשא הגדולה ההצלחה מאירה לו פנים. כולם מתלהבים מהזמר המדהים והאנשים מתמוגגים מנחת. לקח לו אמנם זמן להתרגל לנימוסים הנהוגים. קשה היה לו לנטוש את נימוסי השטעטל. הוא עדיין התנהג בנימוסיו היהודיים, משתחווה בצורה מוזרה, לא מסתכל על נשים בעיניים בצורה מערבית על אף שבולש בקצה עיניו. ברם חיש מהר הוא מסגל לעצמו הופעה אירופאית, הוא קוצץ את זקנו, אולם את הכיפה הוא משאיר בגאון על ראשו. כמו כן, הוא שומר אמונים לאשתו. הוא עושה מאמצים להזמין את חנה אשתו ופרץ ילדו לוורשא, אולם המשפחה מתנגדת וזה לא קורה.

לאחר זמן כשהוא מנותק מן הקהילה היהודית וממשפחתו הוא מבקש מהחייט שיהודי אדוק היה שיארגן לו בית כנסת להתפלל. "אני מתגעגע לתפילה לפני העמוד". תפילה עילאית התפלל שם החזן להשתוממות המתפללים שלא הבינו מדוע זמר אופרה אגדי מגיע להתפלל אצלם. אחרי התפילה הזו הוא חש התרוממות רוחנית והוא מודיע למוניושקו שהוא עוזב את האופרה, אני לא יכול יותר, אני חייב לחזור לווילנא. הם מצליחים לשכנע אותו להישאר.

בהופעה האופראית הבאה באמצע שהוא על הבמה מודיעים לו על ידי שליח מווילנא שבנו היחיד פרץ מת. השליח מוסיף: "שאלוהים העניש אותו כי הוא נהיה זמר אופרה". לאחר הבשורה הרעה, במקום לשיר את האופרה הוא שר שיר ערש ביידיש שנהג לשיר לילדו והתעלף. מיד הזמינו רופא לבדוק אותו והארופא הכריז שהוא לעולם לא יוכל לשיר יותר ואם הוא ישיר הוא ימות.

יואל דוד המסכן והשבור חוזר לביתו בווילנא מוורשא ברגל כמו בעל תשובה סגפן. לאחר חודשים של נדודים הוא מגיע לווילנא בדיוק בשעת אמירת "קול נדרי" (תחילת יום הכיפורים). הוא שומע את החזן מסלסל בקולו, והחזן לא משהו. לאחר עמידה בפתח בית הכנסת שם השתהה לשעה ארוכה אזר אומר והתחיל לסלסל בקולו וניגש לבימת בית הכנסת.

הקהל מתרגש כולו, החזן חזר הם אומרים בלחש מרוגש זה לזה. חיש מתנדבים מיד טלית עליו שמים. קולו הנפלא ממלא את בית הכנסת בעוז, תוך כדי ששם את ידיו על ליבו לאות שסוף כל סוף מצא את מקומו.

כך יואל דוד כשהוא חולה ומותש מן המסע שר את כל נידרי – הקטע המבשר את תחילת היום הקדוש ביותר לעם היהודי, היום של הכפרה. בסוף הקול נדרי הוא מתמוטט ומת. לאחר יום הכיפורים, בהספד הרב אומר: "הוא ייזכר לעולמי עד, לא נשכח אותו. אנחנו לא נשכח את החזן מווילנא!".

סיפור זה מבוסס על סיפור אמיתי על חזן העיר ווילנא בשם יואל דוד שטראשון. הסרט מתאר את היהודים המנותקים מן המודרנה, איך חלקם נסחף אחריו כשמגלה אותו. הנסחפים לא מוצאים שם את מקומם. רק כשחוזרים לשטעטל הם מוצאים את מקומם, עצמם ומרגישים "היימיש" (בבית). אך הם לא מוצאים את מקומם לאורך זמן, אלא הם מתים…

התופעה הזו קיימת גם כיום, אחוזים מסוימים מן החברה הדתית-חרדית עוזבים את החברה שלהם, משפחה, את הדת, ואת סביבת המגורים ומנסים להגר ולהשתלב בעולם הכללי. אולם מכיוון שזהותם היא חייהם הישנים רובם לא מוצאים את מקומם והם לא פה ולא שם, בין קודש לחול, בין אור לחושך ובין שמיים לארץ (חלק ממש תולה עצמו כך). ועל זה נהוג להגיד: "השם ירחם, אין להם, לא עולם הבא ולא עולם הזה".

זהו תמה פה סקירת הסרט שמספר הסיפור של החזן מווילנא. אך קיימת גרסה דומה שבה יש תרגום לעברית וזו הצגה שנעשתה על ידי תיאטרון היידישפיל. שם הם הסריטו הצגה בצורה מאוד נחמד מזויות שונות ומומלץ לתת צ'אנס למי שרוצה הסיפור בצבעוני ועברית.


"החזן מוילנה" של תיאטרון היידישפיל, בשפת היידיש, מספר את סיפורו של חזן יהודי, יואל דוד סטרשונסקי, שקולו המיוחד מלהיב את דמיונם של מנהלי האופרה בוורשה. הם מציעים לו קריירה אופראית. הוא נענה. נפרד מאשתו ומבנו היחיד. מצליח. הופך ל'כוכב'. משנה את חזותו ה'יהודית'. אבל גם משלם את המחיר. הסיום טרגי. בנו היחיד מת מצער ומגעגועים. הוא משתגע. חוזר לעירו, אל בית הכנסת, ביום הכיפורים. מוכה, מיואש. ללא עתיד וללא תקווה.

פרשת בכרי – אלג'יריה


כיבוש אלג'יריה שנת 1827 פרשת בכרי

בכרי הוא יהודי עשיר שעשה עסקים עם צרפת וצרפת לא שילמה לו חוב זמן רב. הוא מקורב היה ל"דיי" שליט אלג'יריה. הצרפתים לא שילמו בעקבות חילופי השלטון בצרפת, משלטון מהפכני-קיסרי לשלטון מלוכני. סירבו לשלם כי לא הכירו בשלטון המהפכני.

הדיי שאל את שגריר צרפת האם ממשלתו מתכננת לשלם? השגריר ענה שלא. כתוצאה מכך הדיי (תוארו של שליט אלג'יריה) הכה את השגריר בידית של מניפה. ממשלת צרפת טענה שהיא אינה יכולה לשאת את הפגיעה בשגריר והיא דרשה מהדיי להתנצל, הדיי סירב וצרפת פלשה לאלג'יריה.

הפלישה קרתה בשנת 1830, ומאז עד שנות השישים צרפת שלטה באלג'יריה. צרפת סיפחה בשנת 1870 את אלג'יריה לצרפת וראתה בזה מחוז צרפתי לכל דבר.

הרכב האוכלוסייה באלג'יריה
בשנות החמישים של המאה העשרים כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה היו קולוניאליסטים, ביחד עם היהודים שזכו באזרחות בעל כורחם על ידי אדולף כרמיה.

הוא הציע ליהודים לקבל אזרחות אך הם לא רצו בין מסיבות לאומיות ערביות ובין שלא רצו לאבד את האוטונומיה הדתית שהייתה נהוגה לגבי היהודים באלג'יריה. כרמייה פסק שהיהודים יקבלו זאת בעל כרחם, היות שהם נכנעים "לדינא דמלכותא דינא" זה יעבוד והם יוכלו לעזור לצרפתים לנצל את תושבי המדינה. הקולוניאליסטים השפילו וניצלו את האלג'יראים. הם לא רק ניצלו אותם, אלא באו להשתלט על חבל הארץ ובאו לשנות את תרבותם.

הקרב על אלג'יר

  • הסלמת המאבק
    • המחתרת האלג'יראית ה-F.L.N החליטה בשנות החמישים לשים לזה סוף. קודם כל הם טיפלו בזונות, שיכורים ומסוממים, כדי להבריא את העם ולהפסיק את שעבודו לתרבות הצרפתית הקלוקלת. ביחד עם זה הם הטיפו לאיסלמיזציה. המחתרת ידעה לעבוד והמשיכה בצעד של פיגועי טרור מאורגנים, בהפתעה, וביום אחד.
    • הצרפתים הגיבו בכתר על הקסבה, שזה הרובע הערבי של אלג'יר. הם עשו אזורים סטריליים מערבים. ולקחו ערבים לעבודות כפייה כדי לטפל בנזקים.
    • המחתרת הגיבה עוד הפעם בפיגועים מתואמים ביום אחד. כתוצאה מכך המתיישבים הקולוניאליסטים בפרץ שנאה אכזרי, מכים ערבים חפים מפשע וצועקים קריאות שנאה. המחתרת הגיבה בפיגועים כנגד המתיישבים הצרפתים. המתיישבים הקולו' הגיבו בפיגועים כנגד אזרחים אלג'ירים. בעקבות כך ה-F.L.N זוכה באהדת ההמון ובעצם השתלטו על הזעם הציבורי.
    • המאבק הסלים, המחתרת שלחה נשים להניח מטענים באזורים הומי אדם. הם שלחו נשים, היות שהצרפתים היו בודקים כל אחד ונותנים להסתובב באזורים האירופאים רק למי שיש בידו תעודות מיוחדות, על נשים הם פחות הקפידו. הנשים הללו על אף שהיו איסלאמיות דתיות דאגו להתלבש כצרפתיות (לבוש המאפשר לאנשים להתבונן בגופן החשוף…).
  • הצבא הצרפתי מגיע בשנת 1957 לטפל במורדים
    • באותה תקופה המחתרת ארגנה כחמש פיגועים ביום. המחתרת מארגנת שביתה, כדי להוכיח לאו"ם שיש עם אלג'יראי, שהוא לא צרפתי ורוצה עצמאות. הצבא הצרפתי שבר את השביתה בכוח, תוך כדי שהוא מחלק ממתקים לילדים ומצרכי מזון לאלג'ירים. הצבא חקר עשרות אלפי איש עד שפיצח את מבנה המחתרת, תוך כדי עינויים קשים. דעת הקהל בעולם הייתה נגד. המחתרת הגיבה בפיגועים נגד רופאים, היות שהם עזרו בחקירות עם העינויים.
    • לבסוף הצבא הצרפתי חיסל את המרד. אולם דעת הקהל הצרפתי השתנתה ודה-גול החליט להעניק להם עצמאות הוא עשה משאל עם, האלג'יראים החרימו את ההצבעה אך בצרפת הציבור הצביע בעד עצמאות לאלג'יראים. בעוד שהמתיישבים הקולוניאליסטים היו פה אחד, כמעט, נגד.
  • אלג'יריה מקבלת עצמאות בשנת 1962
    • אחרי שמונה שנות מאבק האלג'יראים קיבלו עצמאות. רוב מוחלט של היהודים עזבו לצרפת וחלק היגר לארץ ישראל. היהודים לא עזבו בגלל שהם יהודים אלא בגלל שהם צרפתים. הם עזבו ביחד עם כל המיליון ארבע מאות אלף, אזרחי צרפת הקולוניאליסטים שגרו באלג'יר.
  • זהו סיפור טראגי של כובש ונכבש ואלה שהזדהו עם הכובש כגון, יהודים ועשירים אלג'יראים וסתם אלג'יראים שקיבלו אזרחות צרפתית והזדהו עם צרפת.
    • כל השוואה של הקורא עם הרשות הפלסטינית היא על דעת הקורא בלבד…
    • שכל אחד יבין את מוסר ההשכל שלו…
    • אני הולך למוסר ההשכל הרגיל שלי.

האם יש לכפות חיסון בחברה?


כל שנה יש מגפת שפעת בארץ. והשנה הציע שר הבריאות לכפות חיסון על הציבור הנצרך לכך. וכך הכריז ליצמן:

"יש קבוצות באוכלוסייה שמסרבות להתחסן. נודע לי בימים האחרונים על רופאים הממליצים לא לחסן. כרגע מוקדם לדבר על זה כי אין כנסת, אבל בהחלט צריך לעשות משהו. נשקול להעביר חוק".

ונשאלת השאלה האם העניין מוצדק\ראוי או לא?


יש האומרים שזו פגיעה בחירות של האדם וכן מעודד המדינה (מפעיליה) לנוהגים של אלימות, שליטה ופגיעה בחירות. היום המדינה פוגעת בחירות בגלל סיבה מוצדקת אולי, ברם בעתיד היא יכולה להפעיל הכפיה על סיבות לא נצרכות כגון בכפיית הצהרות על אמונות מקובלות בתחומים של דת, גזענות והתחממות גלובלית וכדומה. לפיכך יש להמליץ על חיסון אין אין לכפות.

ויש הממליצים על דרך האמצע, הטלת סנקציות כלכליות על הנמנעים מחיסון ולא על ידי כפיית חיסון בכוח. כך המדינה מאפשרת לאדם לסרב, אבל מתמרצת אותו לבחור נכון ולא לסכן את העם.

יש האומרים שלמדינה חובה לשמור עלינו האזרחים הנרדפים על ידי הנגיפים אצל הבלתי מחוסנים ובכך היא צריכה לכפות חיסון או להרחיק מן הספרה הציבורית את אלו המסרבים להתחסן. ובכך למנוע את מגפת השפעת.

כמובן שהדוגמה לא חייבת להיות דווקא שפעת אלא כל מחלה מסוכנת שיש להתחסן מפניה.

ואפשר לשאול: מדוע לכפות חיסון כשאם מישהו יתחסן אז הוא יגן על עצמו לכאורה?! והתשובה היא: שלפעמים אדם מקבל כמה סוגי נגיפים שאליהם הציבור מחוסן ואז כשהם בגופו יחדיו, הוא יוצר מוטציה, שילוב של הנגיפים יחדיו וכך הוא מחמיר המגפה שאליה הציבור כבר לא מחוסן.


דעתי הענייה נכון לעת עתה היא שנכון שעדיף לא לעודד את המדינה (מפעיליה) לנוהגים פסולים של התערבות מסוכנת העלולה להגיע למדרון חלקלק של שתלטנות פרוגרסיבית מסוכנת היכולה להוביל למצב של דיקטטורה דכאנית ורצחנית.

ברם במקרה הזה מסרבי החיסון בעצם מאיימים על שלום הציבור והם כמו מחבלים טרוריסטים המאיימים על שלום בציבור. ולכן דעתי שאפשר להסיר אותם מן המרחב הציבור לגטו מבודד שלא יפיצו מחלות. ומאידך לאפשר להם להתנגד ולא לכפות חדירה לגופם שהיא לא מחוייבת כל עוד הם לא מהווים סכנה קרובה ומידית לשלום הציבור. ובכך אנו לא מתערבים יותר מדי ועדיין מונעים מגפות המאיימות על בריאות אזרחי הארץ הזכאים לביטחון ובריאות.

הגיגים לדת השואה – שואה שיש לה מדינה


במוסדות לימוד עד לפני כמה שנים היו שקראו לי נאצי בגלל אופיי ומראי. מדובר בהמון אנושי שהיה עושה בי לינץ' בכיף אם הוא היה יכול. אותו המון שהיה בשמחה מציית לפקודות לחסל אותי ושכמותי. אותו אוסף אנושי שלא מכבד את החופש, רוצה שיעבוד ועסוק בצריכת חדשות העוסקות בשנאה והפחדה באופן יום יומי.

זה טבע האדם. לקולקטיב יש נטיה לשנוא אנשים שמהווים עליו איום, אא"כ הוא מקבל את המאיימים עליו כשליטים שלו. זה לא משנה אם זה נתניהו, הרב אליהו, הרב קנייבסקי, ישו, פליקס דזרז'ינסקי, הרב אדלשטיין או פון מאנשטיין, אייכמן, מנגלה, איימן עודה וכדומה.

מנהג האדם לציית. הוא הורג מישהו בקרב ומרגיש גיבור. והוא יכול לחסל יהודים ולחוש שהוא עושה טוב, מה שטוב לעצמו, למשפחתו ולמדינתו.

מאידך לא לכולם קל להרוג. לא קל לקחת חיים ומי שעושה זאת עלול לשלם מחירים. הרבה נאצים שעסקו במלאכה הזו, שילמו מחיר פסי-כו-לו-גי גבוה. ולכן מעניין מדוע ההמון או חלק מההמון רוצה להרוג או מציית בקלות לפקודות להרוג.

זו תפיסתי לגבי אותם פושעים. אשנא אותם מבחינה אסתטית. וכן פחות ארחם עליהם. אולם אני מבין אותם.

אדם יהודי שחי במרחב יהודי עם מלא תפיסות יהודיות מקובלות שרוצה להבין מה קרה בשעתו, צריך לשאול את עצמו האם יש כזה דבר שואה? שואה יהודית בלבד? האם יש שואה ארמנית? מה זה ג'נוסייד? מי קבע? מי הגדיר? מה הגדיר? ומה מיוחד בזאת? וכן מה זו שנאה? ומה זו אנטישמיות? ואם אומרים שזה קשור לגזענות ולאומיות, אז מה זו לאומיות, ומה זו גזענות? והאם בכלל הדברים הללו באמת קיימים או שמדובר בסתם מילים ריקות?!

לדעתי העניה, לאומיות היא מהותנות. גזענות טהורה לא קיימת. ושנאה קבוצתית או אנטישמיות זה עניין לא מוכח. ויותר פשוט להגיד שנאה אינטרסנטית או שטיפת מוח בגלל אינטרס של גורם אחר. ואם מדובר בשעיר לעזאזל, זה גם אינטרס להרגיע את ההמון ולנתב אותו.

כמו כן מתבקש לתהות למה דווקא קבוצה מסויימת שונאת וקבוצה אחרת היא השנואה. האם זה שונה ממי ששונא ג'ינג'יות, הומוסקסואלים, חילונים, חרדים או שמאלנים? אולי זה עניין של טעם תרבותי נרכש ויש כאן מאבק של קהל טעם תרבותי?

וכן כדאי לחקור היכן ומתי מתרחשות רציחות המוניות והיכן מתי רציחות קבוצתיות. כלומר מעניין מה התנאים שגורמים לכך. מתי אנחנו נהפוך לאומיים ומתי לנרצחים?

האם יש קשר בין המתה לשנאה, לאינטרס כלכלי או לצורת משטר וכדומה?

והיה והוחלט להנציח את זיכרון העוול שנעשה, האם לעשות זאת באופן פרטיקולורי או אוניברסלי? האם להשאיר בזיכרון את ההשפלה או להכחיש/להסתיר את תקופת ההשפלה הזו ופשוט להציג דברים טובים.

וכן כדאי לתהות מה המסר שאנו רוצים שהאנשים יפנימו מהטקסים. האם אנו רוצים שהם יבינו שזה קרה בגלל שנאה וישיבו שנאה? האם זה קרה בגלל אפליה כלכלית? האם זה קרה בגלל החולשה שלנו שהזמינה את החזק לטרוף אותנו?

טוב זה ארוך, אז אסיים בכך שמבחינתי הנאצים הם שמאלנים. ולא כל השמאלנים אנשים רעים. וכן לא כל הנאצים.

דת האי טאנה – דת מטען וג'ון פרום


לאחרונה אני קורא שוב על הילידים הפולינזים והמלנזים ופרסמתי רשומה בנושא.

וגיליתי שיש באי טאנא דת מטען המאמינה שאם הם יחקו פרקטיקות מודרניות של המערב הם יקבלו מתנות של אספקה ומטען מהשמים, כמו קבלת רגל מזהב מהשמים ביהדות. לפיכך הם לובשים חיקוי של אוזניות של פקח תעופה, בונים מגדל פיקוח מבמבוק, ושדה תעופה פיקטיבי יחד עם מטוסים מעץ וכד'.

הם מאמינים שאם הם ינהגו כך אז ישויות נעלות יעניקו להם מתנות של אספקה או מטען. ועל כן התופעה קרויה דת מטען.

בעצם הם מבינים שכל הטכנולוגיה שהם רואים בעולם זה מגיע מהאלים וזה נמצא אצל הזרים או כי הם גנבו זאת או מצאו זאת כשלמעשה זה מיועד להם הילידים. ולכן הם יוצרים חיקוי של דרכים בהם המטען יכול להגיע להם מהשמים כגון בניית שדה תעופה פיקטיבי ומתפללים לאלים שיפנקו אותם בטכנולוגיה.

הם גם מתחפשים לחיילים עם רובי צעצוע ועושים מצעדים. הם רואים במצעד הצבאי טקס פולחני הגורם לאלים לפרגן מטען מהשמים. תחשבו מה הם ראו במלחמת העולם השניה שכוחות מפותחים טכנולוגית נלחמו אחד בשני באזור שלהם והצניחו מטען מהשמים או העבירו אספקה ממטוסים. נניח חייל אמריקאי חילק להם אספקה צבאית בזמן המלחמה ולאחר המלחמה נעלם אז הם ראו בו שליח האל. ולכן הם מחקים התנהגות צבאית כמו שהם ראו בעבר בזמן המלחמה.

הם גם מאמינים בדמות קדושה אלוהית משיחית בשם ג'ון פרום. דמות שמקור שמה לא ברור. הם מאמינים שהוא ישוב ב-15 לפברואר, אבל לא ידוע באיזו שנה. אחד ממנהיגיהם אמר: "ג'ון פרום היה אלוהינו, ישו שלנו, והוא עתיד לשוב אלינו".

יש להם אפילו מפלגה פוליטית משלהם המייצגת את המאמינים.

יש האומרים שג'ון פרום זה שיבוש של Jhon From America.

בכל מקרה זה משל נחמד לאיך החיים אצלנו במערב. ולא ברור האם המנהיגים הדתיים שלהם מבצעים מניפולציה על המאמינים או הם באמת מאמינים בכך.

התופעה יכולה להסביר שיש לאדם תאוה אנושית להאמין בדברים נשגבים ממנו כדרך להסביר את העולם. ולפעמים זה מגוחך.

הם לא רק שכחו להיות יהודים, אלא הם גם שכחו להיות ישראלים


יש חילוקי דעות בגוש השמאל. והכהן הגדול של השמאל 'האלטרנטיבה הגדולה' ובעל הכי הרבה המלצות ומקבל המנדט הגדול החליט לנטוש את השמאל בזמן משבר חירום חמור עקב מחלת הקורונה ולחבור לנתניהו.

והאמת אני לא מאשים אותו, אני מבין שהוא קלט שנתניהו הרבה יותר אמין מאשר חבריו 'לדרך'.

אפשר לא להסכים ואפשר לגנות, אבל לכתוב את כל דברי הבלע בבת אחת בשצף קצף ובלי עיקרון החסד כמעט, זה מעיד על ניוון ובהמיות. לשמוע השמצות חריפות וכינויי גנאי בריש גלי בכל אתר, זה לא אמין ומראה על הפרעה נפשית הקשורה בתפיסה עצמית נעלה ונאורה על חשבון הצד השני שהוא כביכול נחות וחשוך כמובן. וכמובן שאז הם אומרים שהימין מפלג…

הגיע אצלם הזמן להתבגר. ואולי אם השמאל סובל 'ממגפה פסי-כו-לו-גית' בנושא ולא מצליח להתבגר לבד, אז אולי שהממשלה תשקיע במימון טיפול פסי-כו-לו-גי לשמאלנים. וזאת ללא כפיה כמובן וכך ליצור אווירה רגועה, אחדות שלום ושלווה. וזה יכול להיות סטארט-אפ כחולבן.

נ.ב. ראו ההבדל בין החמוצים למתוקים. החמוצים קיבלו שנתיים והם בוכים, מתלוננים בנרגנות ועוד, על אף שאף אחד מהם לא הגיע להישג הזה מעל עשור. לעומת זאת הם המתוקים הפסידו שנתיים ושמחים ועושים קידוש ממלכתי על חצי הכוס המלאה של נתניהו. והם אפילו מתעלמים מכך שגנץ העלוב פוליטית יהיה ראש ממשלה שלהם לשנתיים – הם פשוט מוצאים סיבה לשמוח על האחדות וטובת העם.

הימין שמח באחדות הטובה למען יושבי הארץ לכל הפחות. והשמאל החמוץ שכח, לא רק שכח להיות יהודי, אלא שכח להיות ישראלי.

תהי בריאים ושבת שלום.ש

בג"ץ מול הכנסת


בג"ץ קבע לעצמו השבוע שמותר לו להתערב בסדרים הפנימיים של הכנסת. הוא קבע שאדלשטיין, המשמש כראש הרשות המחוקקת, חייב להעמיד להצבעה את תפקיד יו"ר הכנסת עד לשבוע ביום רביעי למרות שהחוק אומר שהוא צריך לעשות זאת עד לכינוס של הקמת הממשלה.

 

אדלשטיין סירב ואמר כך:

״בכל הכבוד הראוי, ככל שביהמ"ש הנכבד מציב בפניי ובפני כנסת ישראל אולטימטום בדורשו ממני לקיים את הדיון "לא יאוחר מיום 25.3.20", לא אוכל להסכים לכך. שהרי משמעות הדבר שסדר יומה של הכנסת ייקבע בידי בית המשפט העליון ולא על ידי יושב ראש הכנסת, שלו מסור תפקיד זה״.

כעת נוצר מצב מעניין, מה יקרה אם אדלשטיין יסרב עד הסוף, מה משמר הכנסת יחליט?

ואם משמר הכנסת יתמוך באדלשטיין, מה המשטרה תעשה? הרי הכנסת היא עצמאית ובעלת חסינות וכשטח אקס טריטוריאלי.

האם בג"ץ יורה למשטרה לכבוש את הכנסת?

יש כאן שאלה יפה של סמכויות ויפה שאדלשטיין סירב לבג"ץ בנימוס וכעת נוכל לבחון למי המדינה מצייתת.

וכן יש כאן שאלה על בג"ץ הרי ברור שיהיה בחירות ליו"ר הכנסת כנהוג אז מדוע להתערב? להראות שהוא הרשות החשובה והמהותית במדינה? וזה תמוה שהרי הוא לא נבחר באופן ישיר על ידי העם ואין שם שוויון של הזכות לבחור ולהבחר. בכל מקרה בג"ץ בטוח שהוא הכי טוב בשיקול הדעת האובייקטיבי שלו ולכן זה בסמכותו להחליט בנושאים אפורים (בעיניו) שהם לא במסגרת ודאית של הרשות השופטת. מה שמעלה שאלה מדוע צריך בחירות בכלל הרי יש בג"ץ?!

וכן השליטה על הוועדה המסדרת נמצאת אצל גוש השמאל ואם כך הם יכולים להכריח את אדלשטיין לארגן הצבעה בהתאם לרצונם ואם כן מדוע היה חשוב לבג"ץ להתערב? האם בג"ץ קטנוני? נראה אולי שבג"ץ בא להראות שהוא הבוס ותוך כדי הוא פוגע בלגיטימציה שלו מול חלקים נרחבים בעם. ממש היבריס.

נקווה שיו"ר הכנסת לא יתקפל ונקווה שמשמר הכנסת יציית לאדלשטיין בנושא והנושא בעצם יראה לבג"ץ את מגבלות הכוח שלו.


ויש כאן עוד שאלה האם ניתן וצריך לעצור את שופטי בג"ץ שפסקו נגד הכנסת בעוון המרדה?

 

ראש הממשלה היחיד שנרצח בישראל – נרצח תחת שלטון השמאל


ראיתי שטוענים שוב ושוב שהימין מבצע הפיכה. וכן הרבה מגוש השמאל ועוזריהם תוקפים את השלטון הנבחר בישראל שהוא פוגע בדמוקרטיה. וכן שהוא סתם סוגר המדינה כדי לפגוע בזכויות של המתנגדים לו וכדי למנוע המשפט. וחשבתי לעצמי שאפשר ללכת לשמאל ולבדוק מה היה כשהם היו בשלטון. והנה מספר כותרות המראות את טיעוני גוש השמאל לגבי הפיכה.

ברק: "נתניהו לא רוצה אחדות – מתבצעת הפיכה שלטונית"

ראש הממשלה לשעבר תקף את ראש הממשלה נתניהו ואמר כי "צריך להיות תמים ברמות עליונות כדי להאמין למילה אחת שלו". ברק הזהיר: "אלו הימים שילמדו בדפי ההיסטוריה כחניקתה של הדמוקרטיה"

לפיד: "נתניהו סגר את הדמוקרטיה", הליכוד: "גנץ וליברמן עוסקים בעסקנות"

בכירי כחול לבן פרסמו פוסטים תוקפניים כלפי התנהלות הממשלה. דיווח: גורמים בסביבת נתניהו מספרים כי הוא חושש לכסאו כתוצאה ממשבר כלכלי, ולכן דוחה הטלת סגר

והנה שמתי לב שראש הממשלה היחיד שנרצח בישראל נרצח בזמן ממשלת שמאל ומי שהחליף אותו והרוויח ממותו היה בעצמו גם פוליטיקאי מן השמאל.

העניין מעלה השערה שהשמאלנים הם אלו שאולי התרשלו בזאת. וכן ייתכן שהעניין יכול ללמד אותנו על מצב הדמוקרטיה תחת שלטון השמאל.

והנה מספר ציטוטים בנושא:

  • "עד היום אין הסבר למי עמד מאחורי הרצח של אבא שלי", אמרה דליה רבין בראיון נועז ל"עולם האשה" בדיוק לפני 20 שנה, "אז האשימו את לי אוסוולד, שמייד נרצח. אצלנו מאשימים את יגאל עמיר… זה הרבה יותר עמוק והרבה יותר מורכב… במי אני חושדת, אני לא אגיד… לפעמים אני מפליגה למחשבות קשות ביותר. אני יודעת שלא תהיה לנו במשפחה מנוחה עד שלא נדע את האמת" – אמנון לורד "24 שנה אחרי: המחדל ועץ הרעל"
  • ועדת החקירה לעניין רצח יצחק רבין פרסמה את ממצאיה, ובהם כתבה על גילון: "במילוי תפקידו לא שקד במידה נדרשת ולא פיקח כנאות על הארגון, ההיערכות, הדריכות, הכוננות והפעולה התקינה של אגף האבטחה בכל הנוגע ליחידה לאבטחת אישים שבו, ובפרט בקשר לאבטחת ראש הממשלה המנוח", וציינה כי החלטתו להתפטר תוך כדי עבודתה "משקפת את דעתנו ואיננו רואים צורך בהמלצה נוספת". – ויקיפדיה בערך כרמי גילון

ואני תוהה לעצמי האם כל השיגעון הזה של הפיכה כשהם יכולים בקלות טכנית לפי מספרי הממליצים שהיה לגנץ אצל הנשיא להיכנס לאחדות או להקים ממשלה, זה נועד להכשיר את הקהל לשת"פ עם גורמים שרוצים לבטל את המדינה היהודית. ואולי כך הם יוכלו לא להיפגע בסקרים אם יהיו בחירות רביעיות או בכך להפעיל לחץ על גורמים במפלגה לתמוך בקואליציה הנשענת על גורמים הרוצים לבטל המדינה היהודית או לגרום להתפטרותם של הח"כים הסרבנים בנושא ובכך להשיג רוב קואליציוני. וכל זה במצב של מגפת קורונה חמורה ומשבר כלכלי.

השמאל לדעתי מנותק.

ג'וקר 2019 Joker


ראיתי לא מזמן את הסרט ג'וקר. הסרט עשה רעש גדול וחשבתי שכדאי לראותו. את הג'וקר של הית' לדג'ר נורא אהבתי וכן את השחקן יוהכין פיניקס אני די אוהב מהסרט חייל מצטיין 2001 ומעוד כמה סרטים. זהירות ספויילרים!


לא נעים לי להגיד אך הסרט מבחינתי הוא סרט בכייני שמתאר רקע משעמם של איש קטן שללא כוונה הפך לגיבורשל ההמונים בעוד שהוא עצוב ומדוכא.

הוא מזכיר לי את המשל הרוסי – על האיש שהלך לכומר ואמר לו שהוא בדיכאון. הכומר אמר לו, לך לליצן פה שנצא בקרקס לידנו וכל מי שהולך אליו צוחק וחוזר שמח והוא ישמח אותך,.אמר לו האיש: "אני הליצן".

הסרט לדעתי משמים ומעניין מדוע הצעירים אהבו אותו – ונדמה לי שזה אולי כי הם ממש מזדהים עם התחושה שלו לגבי החיים. פשוט אוהבים שיח קרבני. ממש לא הסגנון שלי.

הסרט מתאר עיר שבה יש זוהמה ואי סדר חברתי של הפגנות ומהומות – ממש כמו התפיסה המצויה של איש השמאל הקיצוני – מחר העולם יחרב מזיהום ומשבר אקלימי יחד עם הפגנות כנגד המושחתים העשירים שגרמו לכך. העיר מסריחה מלאה אשפה, הרס, גרפיטי והזנחה.

ובתוך העיר הזו חי אדם מסכן, חסר אבא ועם אמא רעה ושמו ארתור כמו שם המלך באגדה האנגלית המפורסמת. הנה גם כאן אנשים הסרט מקדמים אגדה חדשה… האיש עובד בעבודה לא טובה ויש לו חלום להיות סלב-סטנדאפיסט. כנראה מרוב שהוא עצוב הוא רוצה לחיות במקום של צחוק. ואולי גם לכן ארתור צוחק כדרך לכסות על העצב שלו.

השלימזל שלנו הסובל מהתעללויות מקבל אקדח מתנה מחבר כדי שהוא יוכל להגן על עצמו מפני בריונים וילדים המתנכלים לו. השלימזל שלנו לא דואג לשמור על האקדח כראוי והוא נופל לו באמצע העבודה וכתוצאה מכך הוא מפוטר.

במקביל חבורה של צעירים מושחתים מן האליטה מתעללת בו, שניים הוא הורג כהגנה עצמית ושלישי כנקמה. העניין מתפרסם שמישהו על מסיכת ליצן הרג שלושה עשירים מסריחים והאספסוף מתחיל לרכוש מסכות כאלו ולהפגין כל כנגד בעלי הכוח בעיר גות'האם

כעת הוא מתחיל להיות שמח על כך שהוא סוף כל סוף הופך לגבר ומגן על עצמו. הרי הוא גדל בסביבה של חולשה. ואז הוא הורג את החבר שלו שהביא לו את האקדח במתנה. רבותי, לא תמיד צריך לעזור למסכנים…

במקביל הוא שומע מאימו שהוא צאצא של האדם הכי מוצלח בעיר, תומס ווין. הוא מנסה לברר מיהו והוא מגלה שהוא עבר הזנחה קשה מצד אימו שגם היא עברה התעללות על ידי בני זוג. הוא מבין שהוא מסכן בגלל אימו ומחליט לחסל אותה.

לאחר מכן אחרי הופעה מוזרה של סטנדאפ הוא מוזמן לטלוויזיה ושם הוא נכשל. לפיכך היא מתוודה שהוא הרג את השלושה ובעצם כך הוא יצר את תנועת מסכות הליצן בעיר. כשממשיכים לצחוק עליו הוא מסביר שהוא הרג אנשים רעים וגם המנחה בטלוויזיה הוא איש רע והוא הורג אותו בשידור חי.

הוא נעצר על ידי המשטרה ומשוחרר על ידי מעריצים ואז הוא מעצב לעצמו חיוך רחב על הפרצוף בדם שיש לו על הפנים והוא מקבל משמעות חדשה לחייו וכאן הסרט נגמר.

ממש התאכזבתי, אין תמה מעבר לתנאים רעים, אין מניעים כמעט לאנשים בסרט, ממש לא ברור מדוע הם תומכים הליצן לא מצחיק הרוצח אנשים. על אף המשחק המצוין והבימאות הטובה נראה שהעלילה ניסתה להשיג תוצאה כמו של הסרט V for Vandeta אולי מתוך רצון להתחיל למכור מסכות ליצן כמו שמוכרים מסכות של גאי פוקס כסמל של התנגדות בגלל הסרט הזה. ההתרשמות שלי היא שסרט פשוט סרט בכייני, לא נראה שהגיבור מתמודד בכלל עם שאלות מוסריות. הוא מנסה לעשות מה שבא וכשמשהו לא הולך לו אז הוא צוחק בקול ולאחר שהוא מגלה שהוא לא אשם הוא יוצא למסע הרג הופך לגיבור המונים.


לא ברור לי מה צעירים רבים אהבו בסרט. מה זה אומר?

באמת לא היה ברור לי. הייתי צריך לחשוב כמה עשרות שעות כדי להבין למוחות הצעירים. ועדיין איני בטוח ולכן אגיד בספקנות שאולי הם אוהבים שאדם מסכן ערך מצליח להוביל שינוי. הם מרגישים אי צדק ואולי תקיעות בחיים – בפרט שמבוגרים בעלי תוחלת חיים גבוהה. ואז קשה להתחרות בהם על תפקידים במקומות עבודה רבים. אותם מבוגרים גם תמכו, כביכול, בסדר הכלכלי שקידם זיהום ומשבר.  ובקצרה הצעירים נגד המבוגרים. הם הצעירים, במערב התעשייתי השמן, השבע ובעל הזמן לעצמו, מחכים למהפכה ועונש על הדור המבוגר. הם כועסים כמו גרטה פון ת'ונברג. מבחינתם יש חוסר צדק בעולם הדורש עונש ורצוי דם. וכשישעונש על ידי אדם מסכן ההופך לגיבור זה מילוי משאלות. הבעת האמפתיה לחלש מקדמת תחושה של צדק יחד עם כאוס נגד הקיים. וזה שיש זיהום סביבתי עקב ההפגנות הללו לא מעניין אותם. הם רוצים סדר עולמי חדש. הם חשים כמו המפגינים בסרט שפשוט מחכים להלל מישהו, גם אם הוא רוצח חסר מוסר, העיקר שיהיה מסכן ונגד הממסד.

 

 

ימי בנימין – חלק ג וחלק ד- עמית סגל – הגיגים אחרונים


כזכור למי שכבר קרא את שני הפוסטים הקודמים שלי בנוגע לסדרה ימי בנימין ימי בנימין – עמית סגל – הגיגים וימי בנימין חלק ב – עמית סגל – הגיגים. אהבתי הסדרה והחלטתי לכתוב הגיגים בנושא שאולי גם יעניינו ציבור הקוראים הנאמן.


החלטתי לאחד ברשומה זו את החלקים הבאים בסדרה לפוסט אחד כי הם קצרים יותר ופחות בעלי סוגיות. חלק ג עוסק בהאם נתניהו רודף התקשורת או נרדף התקשורת. וחלק ד האם הוא פושע עבריין או נרדף על ידי המערכת.

תקשורת – נתניהו הצליח לקבל הרבה עיסוק מטעם התקשורת, ברם התקשורת ברובה גם התנהגה אליו בזלזול. וכאן יש שתי דעות, דעה אחת שהוא המכשף עשה זאת בכוונה כדי להיתפס כנרדף וכך לגייס קהל. ודנה שניה אומרת שצריך להכיר בכך שהיהודים במדינה מרכז ימין והתקשורת אז הייתה ברובה המוחלט והיום ברובה מרכז שמאל. כתוצאה מכך אין פלא שלא כיבדו אותו. דעתי היא שאני באמת מאמין שאנשים התקשורת ברובם שואפים להיות הגונים ולכן הם לא רודפים אנשי ימין כי הם ימנים באופן מודע. הם פשוט מחלקים את העולם לגבי האור ולבני החושך, הימני הוא חשוך וממילא עושים לו דמוניזציה. ולכן ברור שצריך להתייחס עליו כך וברור שהוא עושה זאת לעצמו וכדומה. ואכן לא התייחסו בהגינות לשרון אז שרון נטש אותם (לעומת נתניהו הראשון שלא נטש אותם וחשב שאפשר לדבר עמם) וכששרון החליט להתנתק אז הוא אותרג על ידי התקשורת שרצתה לקדם אג'נדה יונית-שמאלית כפי הביטוי: כעומק החקירה כך עומק הנסיגה.

ועדיין נשאלת השאלה מדוע נתניהו בהסכם וואי לא זכה לאיתרוג על ידי התקשורת והרי הוא קידם נסיגה?

  1. אולי אפשר לומר שנתניהו לא אמר שהוא שינה השקפת עולם, אלא מכבד הסכמים קודמים, כלומר הוא עדיין ימני. ושאון שינה את דעתו.
  2. נתניהו ימני ותיק גם שבטית בעוד ששרון שמאלני שבטי שהפך ביטחוניסט ולכן עבר לליכוד, כלומר לא ימני אלא משתלב עם הימין.
  3. שרון בא אחרי אהוד ברק שהיה אדם בעל יחסי אנוש גרועים ביותר ולכן הפך לגיטימי לשמאל.
  4. שרון בעל חוש הומור מיוחד ששבר המחיצות.

כך או כך התקשורת צריכה להבין שהוא נבחר ציבור ופגיעה בו היא פגיעה גם בציבור הבוחרים שלו וזה לא רק חוסר כבוד כלפיו. וכן שאולי הוא מעצבן אותם כי הם לא אוהבים את המצביעים שלו כי הם שייכים לחושך ולא רואים את האור של הצד של רוב אנשי התקשורת.

חוק – יש האומרים שנתניהו עבריין שהרי מצופה ממנו להיות כזה 'הרי הוא חשוך חסר אידיאולוגיה. לכן זה ברור שהוא מנסה לנצל ולהרוויח בניגוד לחוק ולכן מקומו בכלא או מחוץ לממשל. ויש שיגידו שמתחילת כהונתו הוא בחקירות כל הזמן ולבסוף לא קרה כלום חוץ מהפרשות האחרונות שבהם בית משפט יחליט וגם פה לא בטוח שיהיה משהו שיפסול אותו מייצג את הציבור שלו. ויש המרחיבים גם שתראו מי מפגין נגדו, שזה אנשי שמאל, ולכן בהכרח שזה עניין של הדרך של השמאל להיפטר ממנו במקום על ידי בחירות. ולדעתי הטיעון האחרון לא טוב שהרי הפוליטיקה כיום נחלקת לשבטים ופחות לטיעונים ולכן איש ימין יכול לאהוב את המושחת שלו וכן לגבי השמאל שאוהב את המושחתים שלו ושונא את מושחתי האחר.

זיכרון נתניהו – הסדרה שואלת כיצד הוא יזכר ושני הדוברים, עמית סגל ואמנון אברמוביץ' טוענים שהוא לא יזכר מהפרשיות המשפטיות.

  • לפי אמנון, כאיש שמנע שלום וקידם מדינה דו לאומית וחשב על עצמו ולא על המדינה.
  • ולפי עמית, כאיש שהגן על ישראל והביאם להישגים גדולים.

כעת נותר לנו העם לנהל דיון מתורבת בנושא. וכן חסר סדרה על נתניהו שלפני הפוליטיקה וכך אולי נבין אותו יותר טוב. כך או כך, נתניהו הוא אחד מאבות המדינה וראש הממשלה שכיהן הכי הרבה זמן מקום המדינה.

 

ימי בנימין – עמית סגל – הגיגים


טוב. צפיתי הערב בחלק א. של ימי בנימין של עמית סגל וחשבתי לכתוב מעט תובנות למען עם ישראל שקורא פה


ההתרשמות שלי היא מהפרק שנשמע שנתניהו הוא מנהיג נחמד שפעם היה מקדם בצורה קבוצתית חברים למפלגה, אולם הם בגדו בו ואז הגיע ברק שהחליף אותו ושפגע יותר במדינה מבחינתו.

הוא קידם שלום כשהבטיחו לו רשת הגנה ולבסוף השמאל הפיל אותו יחד עם טיפשי הימין.

אין פלא שהוא הפנים לקחים ולמד שהליכוד מצמיח מתחרים שפורשים, כגון בני בגין, דן מרידור, איציק מרדכי ודוד לוי שאפילו הלך עם העבודה ועוד. עדיף להשאיר תיקים בכירים אצלו או אצל השותפים הקואליציונים.

והוא גם למד שהשמאל שקרן ולא יתמוך בו גם אם הוא יעשה צעדים לשלום. השמאל שונא אותו אולי כי הוא מייצג את הימין.

הדרך שלו להצעיד את המדינה לפי החזון שלו זה לעבוד עם המקופחים היהודים, חרדים, דתיים, רוסים וימנים ובכל להיבחר שוב ושוב.

כעת גנץ טוען שהוא ימין מרכז ורוב השמאל מצביע לו. ליברמן בשביתה – וכאן נתניהו בבעיה.

נחכה ונראה האם הוא יצליח לפתור זאת.

היה חסר לי כיצד נתניהו הצליח להיבחר לליכוד למרות חוסר נסיונו הרב. זה מסקרן מאוד. וכן היה חסר לי מה סוד כוחו בחברה החרדית שהחרדים לא מעזים לנטוש אותו תמורת נזיד עדשים מגוש השמאל. אולי הוא ידבר על כך בהמשך. כמו כן חסרה לי פרספקטיבה, נכון שנתניהו המנהיג שכיהן הכי הרבה זמן פה במדינה כראש ממשלה, אולם היה לנו גם את בן גוריון שגם שימש כראש ממשלה עידן ארוך אם כי בעידן של השמאל הלא כל כך דמוקרטי ומעניין לראות איך הוא או מנהיגים אחרים פה שימרו את כוחם וניצחו את מתחריהם. לאחר השוואה יהיה יותר קל להעריך את המותג בנימין נתניהו.

אגב שמתי לב כבר תקופה ארוכה אבל בפרק הזה זה צף לי שוב שהיחידים שמאיימים על נתניהו הם גנרלים, יש משהו בנתניהו שגורם לעם לרצות גנרלים בעלי תרבות צבאית ולא אזרחית שיחליפו אותו. מעניין מה זה.

לסיכום נתניהו מנהיג מוכשר, נועז, בעל שאיפות ואולי שליחות, שנכשל, הפיק לקחים והעז שוב.

חינוך חרדי ככשל שוק


הייתי באיזשהו כנס ודיברו שם לגבי המצב שבו יש חינוך לא מערבי בחברה החרדית ולכן העניין מקשה עליהם להשתלב בעולם המערבי כיום ועם דגש מבחינה תעסוקתית.

ולפיכך עלתה השאלה, האם המדינה צריכה להגן על הילדים הרכים של החרדים ולהכריחם לחינוך מסוים שיכשיר אותם לחיי העולם?

  • היו כאלו שטענו שכן שהלא צריכים לדאוג לילד והוא לא שייך להוריו, אלא לעצמו.
  • היו כאלו שטענו שלא, שהרי המסורת מניחה את הילד בחזקת הוריו עד לגיל בגרותו ומדוע שהמדינה תיקח זאת על עצמה או באיזו זכות היא תפקיע את הילד מחזקת הוריו בנושא זה?
  • היו כאלו שטענו שאסור למדינה להתערב בזאת מכיוון שבכך היא מנציחה את שליטתה בחיי האזרח כשאין סיבה נצרכת לכך ובכך היא מתקרבת לדיקטטורה ואז המצב יותר גרוע. ולכן המדינה צריכה להשאיר החירות למשפחת הילד.
  • היה שם אחד, חרדי הידוע כמקדם מודרניזציה, שמחשיב את עצמו כבעל השקפה ליברלית קלאסית שטען שזהו "כשל שוק" (כשל שוק זה אמירה שהשוק החופשי אינו יכול לטפל בתופעה בכוחות עצמו ולכן נזקק להתערבות המדינה). ומכיוון שאדם רגיל לא יכול להקים בית ספר ובחברה החרדית בתי הספר אינם מחנכים בצורה מערבית. ועל כן אולי המדינה צריכה להתערב ולהקים לחרדים בית ספר ממלכתי חרדי (להקים ולא רק לממן בתי ספר קיימים המבקשים מימון) כדי שיוכלו להשתלב, אבל אין למדינה לכפות החינוך שלה בכפיה, שהרי זכותם של ההורים לחנך לפי דרכם.

חשבתי לעצמי שנראה לי שהיום זה באופנה להשתמש במונח כשל שוק שהרי נאו-ליברלים (כלשון השמאל) דגולים טוענים שעל המדינה להתערב בכשל שוק. ואני חושש שזה שימוש ברעיונות הרווחים אצל גורמים שמאלנים תחת כסות ליברלית קלאסית. כלומר, השמאל רוצה חינוך פרוגרסיבי אז הנאו-ליברל ודומיו מוצאים כשל שוק שמתיר להם להיות כמו השמאל.

השאלה היא אם זה באמת כשל שוק, האם אזרחי המדינה החילונים ועוזריהם חייבים לתמוך בפינוק של אזרחים חרדים המעוניינים בחינוך מודרני בסטייל שלהם ולא להשתלב בעלות נמוכה יותר בחינוך ממלכתי דתי וכדומה?מ

ושמא מכיוון שהמדינה מעניקה כבר המון תקציבים ופריבילגיות למחוברים, אזי אפשר לטעון שבינתיים המדינה יכולה לאזן את המצב על ידי תמיכה בפתרונות חלופיים לחרדים.


בכל מקרה, צריך להבין מדוע המדינה אפשרה למצב הזה לקרות. יש תאוריה שהדמוקרטיה צריכה להיות מורכבת מאקטיביסטים, ממצביעים ומשוליים. החלוקה הזו של החברה מאפשרת משילות למדינה. תדמיינו שבכל נושא אנשים היו מגישים בג"צים, זה היה משתק את המדינה. אם בכל נושא כל העם היה מפגין, זה היה חונק לנו את הכבישים. תדמיינו שכל אזרחי המדינה היו מנסים להיות אקטיביסטים. תדמיינו מה היה קורה אם החרדים היו מקבלים חינוך מערבי שהיה גורם להם לחשוב על הזכויות האזרחיות שלהם, הם היו מזמן רוצים כמגזר להתחלק בעוגת השלטון עם המחוברים ולא להסתפק בצדקה.

המדינה ברחה מאחריותה החינוכית. איני יודע האם זה במודע, אולם האנשים ששלטו הבריחו ציבור שולי שחלקו כל כך שולי שהוא אינו דובר את השפה, וכך חברי ציבור זה לא מתחרים על מוקדי הכוח במדינה ומשאירים את השלטון לאליטה.


חינוך וחופש דת. אחד מן הערכים הדמוקרטיים הוא חופש דת. וכיום כשגורמים דתיים טוענים למדינה שזו זכותם הדתית להעניק חינוך לגאולה במקום חינוך לחיי העולם הזה, קשה למצוא עילה להכריח אותם לחינוך בסגנון של בעלי הכוח במדינה. במה חינוך חרדי שונה ממצוות ברית מילה שגם רוב החרדים והדתיים חושבים שזו חלק ממצוות דתם?!

מחמת הספק אטען שכל דאלים גבר. העניין תלוי באינטרס של מקבלי ההחלטות. אם צריך להכשירם להיות חיילים טובים כדי שהמדינה תוכל לשרוד כנגד אויביה, ניתן להכשירם בכוח כמו כל מדינה וכן בנושאים דומים. וכמו שגם אצל החברה החרדית הדברים נקבעים ידי החזקים והופכים לנוהג.

הקול הרם 2019 The Loudest Voice


סיימתי לאחרונה לצפות במיני סדרה בשם The Loudest Voice המבוססת על ספר של גבריאל שרמן בשם הקול הרם ביותר בחדר – ביטוי אמריקאי על אדם טיפש הצועק, אולם יכול גם להתפרש כתיאור של אדם שצועק יותר חזק מכולם. הסדרה עוסקת בחדשות פוקס ורוג'ר איילס. כאדם ימני הזלזול בימין שהסדרה מביעה קצת הפריעה לי. אולם אני משתדל ללמוד מכל דבר ואני חושב שמדובר בסדרה חשובה וטובה. הסדרה מלמדת מה השמאל חושב על הימין ומאידך על איך תקשורת עובדת ואיך אנשים מושחתים מתנהלים. מחשש לספויילרים אנסה לכתוב ללא קלקולים, ברם מי שירצה יותר תיאור, יוכל לבקש זאת בתגובות לרשומה פה ואענה לו פה בתגובות.

הסדרה מראה איך הוקמה חדשות פוקס וכאן בעצם הסדרה מראה שיש גורמים חכמים בימין וגורמת לחשוב האם הפטריוטיות היא מפלטו של הנבל? הסדרה מראה איך מקימי פוקס ניוז, ערוץ החדשות שמרני בארה"ב, הבינו שעדיף להקים טלוויזיה למגזר מסוים, המגזר השמרני, החש שאין לו קול, ולא לכלל החברה ואכן החברה הגיעה חיש למקום הראשון בטלוויזיה בארה"ב.

איני יודע עד כמה הסדרה אמינה (לינק לביקורת על כל פרק לגבי אמינות העלילה) ולא ברור מניין המידע אולם הסיפור הוא יפה כשלעצמו וכמו שנכתב למעלה יש מה ללמוד ממנו על התפיסה של אנשי התקשורת לגבי קהל הצופים וכן לחוש את השפעת התקשורת על החברה.

בנוסף יש להבין מדוע חדשות פוקס הצליחה, אפשר לחשוב שזה אינטרס קפיטליסטי של רופרט מורדוק וטיפשות של הימנים האמריקאים, אולם אם נחשוב טיפה יותר נבין שהקמת רשת חדשות חדשה שהופכת למספר אחת בכבלים היא לא קורית סתם. פתאום נגלה שציבור שלם הוזנח או אפילו חש שהתקשורת נגדו או בזה לו וכדומה ולכן רצה תקשורת אחרת. וכך בשלו התנאים להקמת חדשות ניוז על ידי רוג'ר איילס. ולאחר הקמתה עם ניהול מוצלח מבחינה מקצועית והבנה של איך האדם המצוי חש.

הסדרה גם מקשרת בין הסיפור לטראמפ מה שמצד אחד הופך העניין למעניין ומאידך למגמתי שהרי הצופה יכול לחוות שיש כאן אנשים שטניים הבאים להשתלט עליו ולכן יש נגדו איום דימוני וחובה עליו להציל עצמו על ידי התנגדות.

הסדרה העלתה אצלי את השאלה האם יש קשר בין תאבי הנאות לאנשים מוצלחים? (מי מאיתנו לא נתקל בחדשות באדם בכיר בארגון שניצל את מעמדו לרעה מרבנים ועד קצינים?) אדם אחד בסדרה מוצג כתאב אוכל ונשים ומאידך אותו אדם הגיע רחוק. האם אנו כחברה מעודדים אנשים רעים להגיע רחוק יותר משאר האנשים אולי כי אנו פוחדים מהם או כי אנו נמשכים לפעלתנות שלהם וכדומה? או זה פשוט עניין של אנשים מוכשרים הפעילים יותר האדם הממוצע.

הסדרה גם עוסקת בהטרדה מינית יותר מההיבט של ההשפלה ופחות מבחינת ההיבט המיני, הטאבו-גיבושי והרתעתי. בסדרה עוסקים בהטרדה מינית לפי נקודת המבט המצויה משום מה שזה עניין של כוח ולא מיניות. וכאן אני חולק. יש במיניות כפויה על ידי צד אחד גם עונג מיני ולא בהכרח עניין של סתם הפעלת כוח והתעללות מרושעת. יש בעניין גם אינטרסים שניתן להגיד שהם אינטרסים כלכליים. נניח אם אדם מעליב מישהו מינית וכעת הוא מתבייש לדבר על כך בגלל הטאבו החברתי וממילא הוא שותק ואז מפחד או מאפשר לעניין להמשך ואז מפחד יותר או נהיה כלוא ומשועבד לפוגע. הבנת העניין חשובה לדעתי כדי למנוע העניין. נניח אם אני הופך לבת ואני מפחדת מאונס אדע לשתף פעולה אם אנשים חזקים מראש ולהיראות מפוחדת וכך למנוע הצקות מיניות שהרי הם יחשבו שאני איתם, אדע להימנע מאנשים תאוותניים ולנקוט באמצעי הגנה למניעת תאווה כלפי גם אם הם לא נראים חפצי כוח, היות שהם עלולים להימשך אלי. זו דעתי הפשוטה ואשמח לביקורת. בכל מקרה הבאת הנושא של ההטרדה המינית, בדרגותיה השונות, למרכז הסדרה היא חשובה בקידום מניעת האלימות המינית בחברה שלנו.

חשוב להגיד שהבימוי טוב וסביר והמשחק גם משכנע ולכן מי שלא חייב לראות רק סרטי אקשן ויכול להתחבר לסדרות פוליטיות-תקשורתיות, מומלץ לו לראות. ברם שיראה בראש פתוח.

נתניהו, סיגריות, הפלות וכריתת עצים במדינה היהודית


הייתה לנו שיחה במקום העבודה בוקר אחד, היינו כמה חבר'ה מהמינים\המגדרים השונים. חבר אחד שם גינה את נתניהו תוך כדי שפיו מלא בעשן על כך שהוא העלה את מחירי הטבק, ולכן הוא רכש כעת כמה סטוקים בחו"ל במחיר של ארבע חפיסות בארץ.

חבר שני הגיב לו שזה כחלון בכלל ולא ביבי.

הגיב לו הראשון שזה ביחד בשת"פ. חבר שלישי אמר שנמאס לו שבהצלחות של עידן נתניהו, כגון רפורמת הסלולר, הקרדיט הולך לכחלון, אולם כשכחלון מעלה את מחירי הטבק אז אנשים אומרים שזה ביבי. צריך לא להיות מגמתיים.

אני הגבתי שזה מערכתי. יש כאן מזימה של גורמים במדינה לדחוף את המעשנים לפינה החברתית ולהפוך אותם למצורעים בעיני החברה. לאט לאט הציבור מסתכל על המעשנים כאילו הם מדביקי איידס מסוכנים. כאילו הם חרדים\יהודים טפילים החיים על חשבון תושבי המדינה. ועוד יש כאן נציגי ציבור ושלטון האומרים שזה בשביל לעזור למעשנים ולהציל את החיים שלהם. ואז אמרתי שמממנים ומעודדים הפלות, אבל את המעשנים מבזים.

חברה אחת התחילה להגיד שזה לא ככה יש הבדל בין אדם שמזיק לעצמו לבין אדם שמזיק לאחר – האשה ההרה שמשמידה את עוברה, זה הגוף שלה והיא לא מזיקה לאחר.

אמרתי לה שגם המעשן – זה הגוף שלו הבחירה שלו והוא מזיק כשהוא מעשן במרחב שלו רק לעצמו ולכאורה כשהוא חולה ומת בגיל צעיר יותר מן הממוצע אז הוא חוסך למדינה כסף כי היא לא צריכה לטפל בו ולהעביר לו כסף בגיל הזקנה שהרי הוא מת.

היא טענה שזה לא נכון שהמדינה מעודדת הפלות.

הוספתי ואמרתי שמי שמקצר את החיים שלו, המעשן, זה לא לגיטימי והמדינה פועלת במזימות שונות להפחית העישון ולנצל את כספו של המעשן – ובשם הטיעון שהוא לא יודע להחליט וצריכים לעזור לו להציל את החיים של עצמו. אולם כשאשה רוצה לקצר חיים זה בסדר ובעידוד המדינה.

אז החברה וחברה אחרת אמרו שעובר זה לא חיים. וכעת חבר זכר אחר אמר, מה זה אם לא סוג של חיים ולמה המדינה לא מתערבת פה נגד העניין כמו שהיא פועלת נגד המעשנים?

אני סיימתי ואמרתי שפה בארץ הציונית יותר קשה לכרות עץ מאשר להפיל. ונתניהו נכנע לשמאל ורודף מעשנים למען הצלת חיים ובמקביל מאפשר השמדת עוברים.


להלן כמה ציטוטים למי שרוצה להעשיר את עולמו:

"כל אישה המעוניינת להפסיק את ההריון, רשאית לפנות לוועדה להפסקת הריון."
מאתר כל זכות
15. (א) לא יכרות אדם אילן מוגן או עץ בוגר ולא יעתיקו וכן לא יוביל אדם אילן מוגן או עץ בוגר או חלק מהם, שלגביהם קבע השר כי הובלתם טעונה רישיון, והכל אלא אם כן קיבל תחילה רישיון לכך מפקיד היערות.
מפקודת היערות

בגלל האצת הבנייה: משרד החקלאות מקצר את הדרך לכריתת עצים

אחד מצווארי הבקבוק המכבידים ביותר בהליכי היתר בנייה הוא קבלת אישור מפקיד היערות לכרות עצים. על פי הרפורמה של משרד החקלאות להגדלת הוודאות התכנונית וקיצור ההמתנה להיתר, רישיון כריתה מושהה יינתן כבר בתב"ע

כלכליסט

מחוללת – מוכתאר מאי


אני מודה לאל שלא ברא אותי כאשה בפקיסטן – רשמים לאחר סיום הספר מחוללת של מוכתאר מאי.


הספר מספר על אונס אכזרי שאשה מוסלמית עברה בפקיסטן כשהאונס נעשה על ידי מוסלמים. במקביל הגיבורה מתארת את מצבה העגום של האשה במצבה בתרבות שבטית גם בעידן מודרני.

יש מקומות בעולם שכוחי אל ששם הנשים סובלות יותר מצאן. אם גבר מהשבט שלהן פגע במישהי משבט אחר, אזי יחטפו אישה מהשבט הפוגע ויפגעו בה. במקביל עדיין נהוג להחליט לזווג שם בני זוג עוד לפני שהם באו לעולם. והרשויות משתפות פעולה עם המצב.

וכשהאשה לא יודעת קרוא וכתוב ומודרת מהחיים הציבוריים כי היא בהמה, היא לא יודעת להאבק על זכויות שלה גם אם זו זכותה בהתאם לחוק המוסלמי או אפילו כתוב בקוראן. ועדיין נחמד לקרוא את הספר הזה ולראות שיש תקוה, תקוה כי כך מבינים איך דיכוי עובד.

וגם בחברה החרדית מחתנים צעירים שלא יודעים שיש להם יכולת לסרב. וגם בחברה החרדית לא אומרים או לא אומרים מספיק לצעירים שיש להם זכויות כנגד הורה מכה או מורה מכה או כל בעל סמכות המנצל את כוחו לרעה בניגוד לחוק. ואז אין פלא שנפגעי מין רבים מספרים שהם לא ידעו שיש להם זכות להתנגד. זה בסדר לתמוך בחברה היררכית ולהבין שאין שוויון, אולם זה לא אומר שצריכים לסבול הכל.

די לשוליות, צריך ללמוד, להבין ולגלות מעורבות. וצריך להשיג כוח הרתעה וכך להגן על מה שרוצים להגן, שהרי גם משטר מתקדם של מדינה גרעינית משתף פעולה עם מצב עגום זה. אין אידאלים מעבר לכוח תרבותי, יש רק אינטרסים.

מחוללת – מוכתאר מאי
כנרת זמורה ביתן 2006

וכאן אני נוזף בהוצאה לאור על בעיות קשות שיש לה בספר, דפים חוזרים לעצמם וקטע נשאר קטוע, בשביל זה ניצחנו ב-48?!

טיפולי המרה, דת וסובלנות


השבוע רעמה וגעשה הארץ בנוגע לסוגיה של מיניות בעקבות אמירות של שר בממשלה. אפילו ראש הממשלה התנער מדברי השר. עניין זה גרם לי לנהל דיון ולחשוב בנושא. ובעקבות כך הצלחתי לרשום מחשבות על הסוגיה המעניינית ואקווה שדברי ימצאו חן בעיני הקורא הנבון.


שר החינוך הרב רפי פרץ על טיפולי המרה: "זה אפשרי, וגם עשיתי זאת"

הרב רפי פרץ אמר כי "אפשר לבצע טיפולי המרה" בהומואים ולסביות. הוא הוסיף כי הוא אף "עשה זאת בעבר". נתניהו: "דבריו אינם מקובלים עליי ולא משקפים את עמדת הממשלה". מנכ"ל האגודה למען הלהט"ב תקף בתגובה: "טיפולי ההמרה שפרץ מטיף להם מסוכנים על פי משרד הבריאות הישראלי וגופי מקצוע בינלאומיים". – כך התפרסם.

כך התפרסם השבוע ודעת הקהל געשה ורבים מהפוליטיקאים גינוהו בחריפות, והנה מספר ציטוטים:

יו"ר מרצ, ניצן הורוביץ, אמר: "ישראל שנת 2019. רפי פרץ, שר החינוך, תומך בטיפולי המרה ללהט"בים. לא רק שהוא תומך, הוא גם מצהיר בגאון שעשה את זה. רפי פרץ, במה אתה מתגאה? בכך שמחקת זהות של נערות ונערים? בכך שגרמת להם להרגיש שהנטייה המינית שלהם היא מחלה? שאין להם מקום להיות מי שהם ולאהוב את מי שהם רוצים?". הורוביץ הוסיף: "טיפולי 'המרה' זה דבר מסוכן שגורם למצבים קשים אצל צעירים, עד כדי אובדנות. זה לא רק חוסר אחריות, זה דיני נפשות ממש. אתה לא שר חינוך, אתה שר החושך. אתה לא ראוי להיות מופקד על עתיד הילדים שלנו. אותך צריך להמיר משר חינוך לעמדה שבה תעשה פחות נזק. אני קורא לנתניהו לפטר את השר רפי פרץ לאלתר".

ח"כ איציק שמולי (העבודה) הגיב גם הוא: "מאחל ל'רברפי' רפואה שלמה, אין טיפול המרה חזק דיו שיוכל להבריא מדעות חשוכות, מסוכנות וגזעניות כל כך. כל דקה שאדם כזה אחראי על החינוך הממלכתי זו סכנה לילדי ישראל. מציע להורים לפקוח שבע עיניים על הנעשה בגן או בבית הספר". ח"כ עידן רול (כחול לבן) אמר: "הייתי שמח לשלוח את הרב פרץ לטיפולי המרה מאיש חשוך ומסוכן לאדם טוב שמכבד בני אדם. אחרי שננצח בבחירות אגיש שוב את הצעת החוק שלי לאיסור טיפולי המרה ואדאג שאף ילד בישראל לא יאולץ לעבור את הסיוט הזה. מזל שפרץ הולך להיות שר החינוך לתקפה מאוד קצרה". ח"כ שלי יחימוביץ' (העבודה) הוסיפה: "טיפולי המרה הם סאדיסטיים, אכזריים ופרימיטיביים. דמיין אדוני שר החינוך רפי פרץ שישלחו אותך לטיפולי המרה כדי לאלץ אותך להימשך לגברים. חושבת על להטב״ק בבתי הספר ששומעים את הזוועה הזאת מפי שר החינוך שלהם ויש לי דמעות בעיניים".

יו"ר סיעת ישראל ביתנו, ח"כ עודד פורר, הגיב לדבריו של פרץ בחשבון הטוויטר שלו: "‏הטירלול ממשיך. והפעם זה שר החינוך בישראל. הממשלה הזו מזמן ירדה מהפסים. חייבים להחזיר את ישראל להיות נורמלית". מקור.

שר החינוך *של נתניהו*, מקדם טיפולי המרה ללהט״ב?! ממשלת ימי הביניים?? תוהו ובהו וסמוטריץ׳ על פני תהום? הלו, כאן ישראל 2019!! ביבי, פרץ, אתם לא תמירו אף אחד. אנחנו נמיר את ממשלת החושך שלכם בממשלה נאורה, של שוויון, ערכים ודמוקרטיה. מטוויטר.


דעת הקהל הייתה אלימה מאוד נגדו. ולא אכפת לי שהעליבו אותו ולמעשה אני לא כל כך אוהב את הפרצוף שלו, זו בעיה שלו שהוא בחר להיות נבחר ציבור, כאישיות פוליטית הוא מונע קידום אגנ'דה כזו או אחרת. ולכן צריך שיהיה אפשרי לתקוף בצורה חוקית בכל צורה שהיא נבחרי ציבור כדי שיקדמו את רצון האזרח הקטן – העם. אולם הייתה כאן רדיפת דעה שונה שצרמה לי. וגרמה לי לחוש נרדף בפוטנציאל במקרה שאביע דעה חריגה בטעות. ובהקשר לנושא החלטתי לצרף לפה בהמשך מספר מחשבות.


קשה להיות חילוני

  • חשבתי לעצמי שקשה להיות חילוני כיום, שהרי במקרה שהאדם רוצה לעשות טיפול המרת מין – אומרים בנושא: זה כבוד וגבורה – האדם יכול לבחור מה לעשות עם עצמו. הידד!! יש לנו טרנס חדש!
    • ואם אדם מכריז שהוא סטרייט ולאחר זמן מכריז שהוא הומו ולבסוף הוא מכריז שהוא גם וגם, זה בסדר שהרי מיניות זה ספקטרום וכל אחד נמשך להכל בדרגות שונות ואולי הוא יכול לבחור ולהעצים נטיות שונות. כלומר, זו לא המרה אלא מימוש רצונו המיני המקודש.
    • לעומת זאת – להציע לעשות טיפול המרה לנטייה מינית, עוכר ישראל! חשוך!
    • פתאום אנו כבר לא מאמינים שלאדם יש זכות לגיטימית לממש את רצונו המיני ולנסות טיפול המרה.
  • עוד דוגמה, יש האומרים שהמדע הוא כלי הגמוני פריווילגי פשיסטי לבן זכר שקרני המדכא אחרים – מדוע זה חשוב בנוגע לטיפולי המרה כשזכותו של האדם להזיק לגופו ולהזמין טיפול המרה?
  • דוגמה נוספת, יש היגד רווח: טיפולי המרה זה מסוכן בגלל מוות של בעל נטיה מינית להט"בית מסכנים שמתאבדים. לעומת זאת, גם יציאה בשאלה היא מסוכנת וגם ניתוחים לשינוי מין. אולם התרבות החילונית מעודדת את נטישת הדת ושינוי מין.
  • קשה להיות חילוני.

טולרנטיות

טולרנטיות: "היכולת של האדם לקבל את דעותיו של האחר והשונה, גם אם הן סותרות את שלו" – מויקי מילון.

איני מאמין, כספקן הנוטה לשטירנריזם, שהאדם חייב להיות טולרנט, איני רואה בעיה באי-שוויון ועוד כל מיני מחשבות הנחשבות "חשוכות". לעומת זאת אנשים מסוימים המאמינים שצריכים להיות טולרנטים אינם טולרנטים כלפי ודומי.

ומי מקוראי לא מצנזר עצמו באופן קבוע כדי לא לסבול מאי טולרנטיות של סביבתו?

העניין הזה מוכיח את הצביעות של האנשים הללו ואת המשמעות של השפה והקונסטרוקציה בחברה. אנשים מצהירים X, עושם Y ולא רואים סתירה.

תפנימו עניין פשוט, אמונות, ערכים וכדומה זה עניין של אופנה, והאופנה היא להצהיר סובלנות ולנהוג אחרת. כך הם, המאמינים בטולרנטיות שאינם נוהגים לפי הקונספט כלל, תופסים את הערך של טולרנטיות ודעה אחרת משלהם.


טיפולי המרה

לעניין דעתי האזרחית על טיפולי המרה – אני חושב שנטיה מינית היא עניין חמקמק ולא מוכח. מה שמוכח זו פרקטיקה מינית. עניין שניתן לראות בחמשת החושים – עובדה. מה מתרחש בתוך ראשו של הבן אדם, עדיין לא הצליחו לגלות

לפיכך איני רואה פסול, בעולם של ספק תמידי, שאדם יצליח לחיות עם כל בן זוג – מבחינה מינית. שהרי בכלא ובמקומות חד-מגדריים הפרקטיקה המינית משתנה. החברה בתרבות הקיימת או תנאי קיום אנושיים אחרים חינכן שהאדם יחוש לא בנוח להיות הומו או לסבית וכדומה. ברם אני חושב שאם נוריד את מחיצת חוסר הנוחות יהיה בסדר. כלומר, אם נשים אדם באי בודד הוא יימשך למי שלידו. וזה בעיני כהמרה.

מעבר לכך, חשבתי שנהוג להגיד שמיניות היא מנעד רחב ובעצם כולם דו-מיניים בדרגות שונות, אז בעצם כל אחד הוא דו-מיני ולכאורה יכול להתחבר לנטיה הזו – לכל הפחות במקרי האמצע ולא במקרי קיצון – כי אולי נגיד אמפירית שמקרי קיצון מתאבדים.

כמו כן אני רווק שחי לבד ולא ממש טורח לממש את נטייתי המינית ואם כן מדוע אני לא חש צורך להתאבד עדיין?! תעלומה!

על כן מה ההבדל בין מי שלא מצא בן זוג מעניין לבין מי שמתפשר להיות עם בן זוג הטרוסקסואלי?

נראה לי שפשוט שהנאורות היא דת חסרת תחושת היגיון כמו הרבה ממצות הדת היהודית או האיסלאם. אני מאמין שאם חילוני נאור היה מנסח בצורה נאורה של דיס-אופריה פסיכולוגית בנוגע לנטיה המינית, וכן שיש לאדם זכות לבחור ולממש את הרצון האנושי המושפע מן התרבות להיות הטרוסקסואל – והכל בהסכמה, זה היה עובר מסך שמותר לבצע טיפולי המרה.


לסיכום:

  • קשה להיות חילוני, החילוניות הנאורה, כביכול, הפכה לדת.
  • טיפולי המרה בהסכמה לא שונים מהרצון להיות חופשי או לצרוך סמים
  • וגם הדגמה שאנשים הטוענים שהם סובלניים, הם לא בהכרח כאלו.

למי שמתעניין בנושא הלהט"בי, הנה רשומות אחרות בנושא:

  1. התורה לא נחמדה (גם לא נחמדה להומוסקסואלים)
  2. סרטים על מיניות
  3. המפגע באורלנדו הומופוב או מוסלמי קיצוני  ומדוע הדתיים נגד מצעד הגאווה ומעלימים עין מהטרדות מיניות וזנות

התורה לא נחמדה (גם לא נחמדה להומוסקסואלים)


הרבה אנשים ממגזרים שונים, דתיים וחילונים, מוסלמים ויהודים אומרים שהאל נחמד ותורתו נחמדה. אני לא בקיא באסלאם עדיין, אז אדבר לפחות על הדת שלי. הדת היהודית המשפחתית שלי. בהמשך אדבר על ההקשר ההומוסקסואלי, אני מחבב את אמיר אוחנה וברכות על התרוממותו למעלת שר בממשלה הישראלית, אבל ישנם הומואים מ'הומואים דתיים' (?!) להומואים "נחמדים" שבדרך כלל שמאלנים שמפריעים לי מבחינה אסתטית מבחינת טיעוניהם. וחלקם אפילו טרחו לתקוף את השר הטרי על סיבות שלא הבנתי מה רוצים ממנו.

הרשומה פה מבטאת קונפליקט שיש לי עם אנשים שחלקם גם במעגל החברים הקרוב שלי שבאמת מאמינים בזאת שביהדות יש עקרון של נחמדות והתאמה לחיים טובים לדעתם, ואם לא, אזי זו לא יהדות מבחינתם – אלא תורת מוות או יהדות מיושנת.

דתי אחד, מודרני בעיני עצמו, בוגר תואר בפילוסופיה טען לי שלדעתו התורה צריכה להיות מחוברת לחיים של העולם הזה, העולם הארצי שלנו. ולכן אם היא מנותקת מהחיים, אזי היא לא תורה אלא סם המוות. ונשמע אצלו שחיבור לחיים זו נחמדות מסוימת כלפי האדם. לא ברור מה הוא רוצה הרי כל מה שיש לנו בעולם קשור לבני אדם, אז מדוע זה לא מתאים לחיים וגם עניין נורא כמו מוות מתאים לתנאי החיים שלנו עלי האדמות. אדם מת לא יכול למות שוב.

השבתי לאיש המלומד כך: התורה מונעת מממזר להתחתן עם אשה רגילה. הוא חייב להתחתן רק עם נשים במעמד נחות וטמא שאינן ראויות לשאר העם וכן למעמד הכהני. לעומת זאת יהודי יכול להתחתן עם גויה שהרי היא יכולה להתגייר בעתיד – כלומר הוא יכול להתחתן עם אשה גויה כעת שיכולה להתייהד. מה נחמד כשאדם אוהב מישהי בכל ישותו, אולם התורה לא מרשה לו?!

ועוד דוגמה, זוג נשוי שרב ויחסיו עלו על שרטון, הזוג התגרש והאשה נישאה לאחר. כעת האשה מבינה שהיה עדיף להיות עם הבעל הקודם וגם הילדים המשותפים, אם יש, חושבים כך. ברם, התורה "הנחמדה" אוסרת עליהם להתחתן שוב.

בגלל הדוגמאות הללו ועוד דוגמאות אחרות שלא הזכרתי ובגלל תפיסת עולם אחרת שלי לגבי האלוהים, איני מקבל זאת שהתורה נחמדה וחייבת להיות מחוברת לחיים ואחרת היא סם המוות. התורה היא כוח בעולם שלנו שמשפיע. היא לא נחמדה, היא פשוט קיימת. בדיוק כמו האל שהוא פשוט קיים מעבר לטוב ולרע. טוב ורע זה המשגה למתאים לי או לא – שלילי או חיובי. אני ממליץ להכיר את מקס האיום בנושא.

עניין זה חשוב גם בנוגע ללהט"בים המצדיקים את מעשיהם בשם אהבה ונחמדות ושאלוהים והתורה שלהם אומרים "ואהבת לרעך כמוך". הם אידיוטים או שקרנים. א. התורה היהודית מתירה להרוג באופן עקרוני, ומצווה לרדוף שוכבי זכר. ב. אפשר להגיב להם שזה נחמד לא להכיר בהומואים, מה הם יגבי בעניין?! זכותו של הדתי להיות נחמד קווירי (בדרכו המוזרה שלו) ולהיות עוין כלפי הפרקטיקה המינית הלהט"בית. הם, הלהט"בים פשוט צריכים להגיד בכנות שיש כאן מאבקי רצונות ושכך בא להם. הם לא צריכים לזהם את העם בישראל בשקרים.

הבוטים נוהרים לקלפיות – מדוע הימין פגיע יותר להתנשאות השמאל ולא הפוך?


לפני הבחירות התפרסם בידיעות אחרונות שגורמים מסוימים אולי אוהדי ליכוד הם בעצם בוטים שהליכוד מפעיל,

"כך פועל מערך עצום של חשבונות מזויפים למען קמפיין הליכוד

הרשת הזו הפיצה יותר מ-130 אלף מסרים, לחומרים שפרסמה נחשפו הישראלים 2.5 מיליון פעמים ומטרתה אחת – להלל את נתניהו ולהפיץ מידע כוזב על יריביו, ובראשם גנץ. חשיפת "ידיעות אחרונות" ו"ניו יורק טיימס", המתבססת על דו"ח "פרויקט הבוטים הגדול", מגלה את השיטה. הליכוד: "המפלגה לא קשורה לרשת"

העניין מגוחך משום שיש מסורת ארוכה של משתמשי רשת חברתית בעלי חזות מומצאת וזה לא הופך אותם לבוטים ואם יש להם דעה פוליטית מדוע שלא יפיצו זאת.

חלק ממשתמשי הרשתות החברתיות שהוזכרו הגיבו לתקשורת כך:

"הבוטים מגיבים לטענות: "תביעת דיבה בדרך"

לאחר שתחקיר "ידיעות אחרונות" חשף כי הליכוד מפעיל רשת של "בוטים" שמפיצים מסרים התומכים ברה"מ, משתמשי הטוויטר שנטענו כחשודים הכחישו את הטענות נגדם: "אני לא בוט, אני אמיתי, חי ונושם". אחרים זעמו: "התביעה בדרך"."

הליכוד הוציא סרטון נחמד בתגובה לדיווח הלא מוכח הזה שמשפיל אוהדי ליכוד ברשתות החברתיות:

הנה תמלול:

"הם קוראים לכם, למצביעי הליכוד, 'בוטים'" נאמר בסרטון. "הם לא יאמינו כמה 'בוטים' פעילים בליכוד: 985,408 מצביעי ליכוד בבחירות 2015. ב-9 באפריל ה'בוטים' נוהרים לקלפיות. לא ניתן להם להפיל את הימין".

יאמר לשבחו של הליכוד שהוא שם בפרסום חרדי שמצביע מחל וזה יפה ונחמד.


משום מה, אולי בגלל אווירת המאבק בבחירות – של אנחנו מול הם, צד מסוים נופל לזלזול בצד השני. וזה סביר ונהוג.

נשאלת השאלה, הרי גם הימין מזלזל בשמאל, ואם כן מדוע אין חלק בשמאל שעושה דווקא לימין כמו שניתן לראות בסרטון של הליכוד או כמו שהיה אם "אני אספסוף גאה או פרשיית הצ'חצ'חים?

האם ניתן להגיד שהזלזול מן הצד הימני הוא שונה מהזלזול מן הצד השמאלי?

אני לא בטוח בכך. אני חושב שהשמאלני יודע שהוא בשקיעה, כלומר היה לו את החלק שלו בשלטון ויש לו עדיין שליטה הגמונית מסוימת לפי רבים, ואז הוא מרגיש חזק, ובפרט שהשמאלני הממוצע מבוסס יותר מן הימני הממוצע. וכשהימין מזלזל בו הוא רואה בזאת זלזול של חלשים ולא דבר שמפריע לו. הוא לא מרגיש שהימני איני מקבלו כשווה בין שווים, אלא הפוך, הימני רוצה להורידו מעליונותו. בעצם הוא מוחמא מהתנגדות הימני כלפיו במובן מסוים.

לעומת זאת הימני בארץ היה צריך להיאבק נגד השמאל, למשל במקום העבודה בלי פנקס אדום ועוד. ואם הוא ימני מזרחי, אז גם נגד הקיפוח והבוז הממוסד.

ולכן הוא, הימני הממוצע, עדיין לא מרגיש שהוא הגיע לשובע. הוא חושב שהצבא עדיין שמאלני, בג"צ ועוד מוסדות של המדינה. ממילא כשמזלזלים בו, הוא לא חש שמתייחסים אליו כשווה בין שווים. לא מכבדים את דעתו וחולקים עליו, אלא הופכים אותו לאנטי נאור, לאדם רע ולא מתורבת וכדומה. זה גורם לאנטי חזק לצד שמזלזלים בו.

ואותו הדבר כמו תחושת הימני הנרדף יש לחרדים ודתיים שלא היו מקושרים בהסתדרות למצוא עבודה והשמאל דאג לעצמו. וכן לגבי המזרחיים שהודרו מתפקידים בצבא ובעבודה – ואפילו מודרים עד היום במערכת המשפט והתרבות הגבוה וכולהו. לדעתי אחדות נרדפי השמאל היא משהו שמאוד מחזק את הימין המסורתי הפוליטי.

עד כאן הכל נשמע טוב ויפה, אולם אם כך, מדוע הערבים בארץ שחיים בתחושת קיפוח ובמאבק לא עושים דווקא לממשלות הימין ומצביעים למה שנחשב גוש השמאל?

אין לי תשובה ברורה עדיין. אני עדיין חושב ופתוח לקבל רעיונות, אולם אולי הערבי יודע שכל עוד יש בעיות ביטחון במדינה שהוא מהווה בעיית ביטחון ולכן אינו יכול לצפות ליחס הוגן שיקבל בעקבות הצבעה של דווקא נגד הימין, ובפרט שהשמאל לא מתייחס אליו הכי טוב במיוחד. וביחוד שדווקא נתניהו הימני הקיצוני בעיני השמאל הוא זה שהשקיע במגזר הערבי יותר מאי פעם. כך שאין פלא אם אחוז המצביעים הערבי ימשיך לרדת תחת שלטון נתניהו, שהרי אולי נתניהו דואג לו יותר מנציגי המגזר שלו.

אפקט אלאור עזריה


היום, ה-17.3.19 קרה במדינה ברוכת הפיגועים שלנו פיגוע טרור וכך נכתב על המקרה המצער:

"המחבל, שהגיח מאחת החנויות באזור צומת אריאל, הגיע לטרמפיאדה בצומת ודקר את קיידאן – שעמד במקום יחד עם לוחם נוסף כחלק ממשימת אבטחה של הטרמפיאדה. המחבל חטף את רובה ה-M-16 של קיידאן – ואז ירה בו למוות מטווח קצר. לאחר מכן פתח במסע ירי, שבמהלכו נפצע אנושות הרב אחיעד אטינגר, אב ל-12 מעלי, ונפצע קשה חייל נוסף בצומת גיתי אבישר. השניים הובהלו לבית החולים בילינסון בפתח תקווה, שם ממשיכים הרופאים להילחם על חייהם. שני חיילי אבטחה נוספים עמדו בקרבת מקום, בצדו השני של הכביש. בצה"ל מתחקרים כיצד הצליח המחבל להימלט עם רובה ה-M-16 מבלי שהחיילים הסתערו לעברו וסיימו את האירוע".


ראיתי מישהו עצבני פייסבוק שאמר שהסיבה שהמחבל היום לא נורה זה בגלל "אפקט אלאור עזריה". כלומר, בגלל שאלאור עזריה נענש כשניסה למנוע פיגוע, אז חיילים חוששים לפגוע המחבלים. ומי שאשם פה וגם יש כאן הרוג אחד לפחות על ידיו בדרגה מסוימת, זה בוגי יעלון שתקף את מעשה עזריה. ויש גם בתגובות לכתב גל"צ צחי דבוש בטוויטר דברים דומים.

בכל מקרה, אמירה זו לא מוצאת חן בעיני, אני לא חושב שבוגי הוא אדם כזה טיפש שסתם מעניש חיילים. אני לא חושב שהוא כה אוהב אדם שאכפת לו מהרג או רצח מחבל פלסטיני. הוא פשוט יודע שבמפירי נהלים צבאיים תריך לטפל מחמת זאת כי זה מפריע להתנהלות הצבא וכך מזמין עוינות נגד הצבא בגלל הריגה לא חוקית של מחבל לעיני מצלמות. אז חשוב להגיד, אלאור עזריה הפר נהלים של הצבא ואפילו הטיעון המשפטי של עקרון הצורך לא עמד לו. ונדמה לי שכל מיני גורמים אינטרסנטיים טענו שנעשה לו עוול ובעצם הוא, כביכול, חף מפשע שבסך הכל ניסה למנוע פיגוע. (ניתן להגיד כמה דברים לטובתו ואולי אכתוב על כך פעם בהמשך, אולם הוא עדיין פעל בניגוד לנהלי הצבא)

אני חושב שייתכן שאולי ניתן להגיד, הפוך, אם כבר עוסקים באפקט עזריה, אז אפשר להגיד שכתוצאה מכך חיילים חושבים 'שכל אחד שפוגע במחבל כשהוא מנסה להציל חיים יעמוד למשפט ואז יחליטו אם הוא פעל נכון כשיש סיכוי רב שהוא יופלל, אז עדיף להימנע מלחצים מיותרים'. ברם חשוב להגיד שאלאור עזריה הלך וביצע וידוא הריגה במחבל שהיה הולך למות בין כך וזאת דקות רבות לאחר הפיגוע.

אז בקצרה – אפשר אולי להגיד בקצרה שעזריה במעשיו גרם לעוד הרג יהודים בגלל הפחדה מיותרת של חיילים מתוך מטרה להצדיק את מעשהו הנפשע.

נ.ב. שמעתי שיש כאלו שקוראים לענישה קולקטיבית ולפעולות תגמול, אני מתנגד לכך בתוקף, זה נגד דיני הלחימה במשפט הבינ"ל. אפשר לפעול על פי חוק בטרור ועדיין להרתיע. היום אנו חזקים ולכן יש החושבים שזה משתלם לנו, אולי יום אחד בעתיד נהיה חלשים ואז אנו לא נרצה שינהגו כך כלפינו.

בני בני ילד רע? – הגיגים בעקבות התלונה נגד בני גנץ על הטרדה מינית


לאחרונה התפרסם שראש מפלגת כחול לבן, האדם הנכבד והרמטכ"ל לשעבר הטריד מינית. וכך נכתב בנושא:

"החיים אכזבו אותי בגיל 14 כשבני גנץ הוריד את מכנסיו. לילדה בת 14 זה כמו שמישהו יצמיד לה אקדח לראש ויהרוג אותה. זו הטראומה שנכנסתי אליה. אני לא לבד סיפור הזה. זה קרה גם ליד ילדה בת 7. כל האמת עוד תצא לאור. העדות פורסמה ב'ישראל היום'".

חשוב להגיד שלא ברור שבני גנץ הטריד מינית, אלא העניין רק לכאורה, היות שהעניין לא הוכח ומה שיש לנו זה עדות לא ברורה בנושא.


העניין מזכיר לי את הסיפור של שופט בית משפט העליון הפדרלי בארה"ב ברט קוואנו. האיש הואשם בהטרדה מינית על ידי ד"ר פורד לאחר שכבר עבר את כל ההליכים כמעט לכל המינוי, כולל הזמן שיש לאנשים להתלונן נגדו. ד"ר פורד, המתלוננת שסירבה להתלונן במשטרה והחליטה ללכת לתקשורת לאחר שהתייעצה עם אנשים בחוף הים… אמרה שהיא לא זוכרת בוודאות, היא לא יכולה להגיד מתי בדיוק ואיפה, רק בני אדם ספציפיים בקיץ מסוים. וכל מי ששמו ששורבב לסיפור מכחיש. ד"ר פורד האשימה את ברט קוונאו. הוא הציע לעבור חקירה בסנאט כבר לפני עשרה ימים, ברם השמאל טען שהאשה המסכנה לא יכולה לבוא, כתוצאה מכך נוצר לו בית משפט שדה ציבורי במדיה ההמונית. ושמו של הנשיא טראמפ הוכפש כאדם שתומך בטורפים סקסואליים. למעשה זה נראה היה כטריק למנוע את הבחירה שלו.


בהקשר שלנו, בין אם בני גנץ עשה זאת או דברים גרועים יותר או לא, אני חושב שעבריין כלשהו גם אם הוא עבר את העבירה בגיל 17 יכול להשתלב בחברה וזכאי להמשיך בחייו ולכן זכאי להתיישנות, אחרת לא משתלם לאנשים לחזור למוטב וכך החברה תהיה אלימה יותר ואנו האזרחים החלשים והפשוטים נפסיד מכך.

ברם עדיין זכותה של הנפגעת לתקוף אותו על התנהגותו. אני גם בעד חסינות זמנית למתמודדים בבחירות מפני חקירות משטרתיות או כליאה בנושא, אלא אם כן הם מהווים סכנה לציבור. לדעתי זה לא הוגן לציבור עד שהוא מוצא מישהו שייצג אותו, שיבוא נפגע עבירה שהמתין עשרות שנים ובעצם גרם לצד הפוליטי לבחור באדם בעל השם הרע ויחסל אותו על ידי המערכת המשפטית. ברם אני כן בעד לאפשר לנפגע להתלונן על אותו נציג ציבור, הנפגע זכאי לחופש הביטוי ולהתנקם באותו מתמודד וכך ליצור הרתעה חברתית שתמנה עבריינים וכן הציבור נהנה ממידע שיכול להעזור לו להחליט. ואת כל זה אני אומר על אף שאיני חסיד של המפלגה של האדונים הצבאיים והביטחוניים של גנץ. אז אני בעד לאפשר לנאווה ג'ייקובס להתלונן כאוות נפשה בכל כלי תקשורת, אבל איני בעד שהמשטרה תאשים את בני גנץ בנושא. כעת הוא נבחר ציבור והציבור לא אשם שלא היה לו המידע הזה, בעוד שאם היה לו הוא היה יכול למצוא קצין צבאי בכיר אחד שייצג את נטיותיו המיליטריסטיות.

ולסיום שיר מוזר המקדם אלימות על ידי תיאור זוגיות אלימה בשיר עליז ורומנטי.

השדכן נתניהו – כתב הגנה על הבלוק הטכני | בחירות 2019


איני חסיד של נתניהו או של סמוטריץ. ומצידי ששניהם יעזבו את הפוליטיקה ויעשו לביתם. אני הכותב לא מושקע בהם ולא חייב להם. הנחת היסוד שלי היא שקול אחד לא משפיע ולפיכך גם אם אני מעוניין בתוצאה ספציפית אין לי תמריץ להצביע. פשוט עלי להיות טרמפיסט (Free Rider). ואם אלו שמסביבי דורשים שאצביע, אפשר להגיד להם שאני חולה או שכבר הצבעתי. כמובן שאם אשתי תרצה שאצביע למפלגה מסוימת אשתדל להצביע למפלגה שלה כדי לגרום לה לחוש טוב, כך לפחות אדם אחד יוצא מורווח. בקצרה, שכל אחד יעשה מה שבא לו בנושא. ולפיכך די ברור שאיני בא להכעיס אנשים בכתיבה ברשומה הזו ואם מישהו חש מורת רוח, הנני מצטער בצערו.

בכל מקרה, כעת יש תקופת בחירות במדינה שלנו שפרופסור הר סגור המנוח והאהוב היה קורא לה המדינה מדרום לסוריה. ובערב סגירת הגשת הרשימות נתניהו פעל לאיחוד קולות בימין גם עם מפלגה שנתפסת כלא לגיטימית עקב זאת שהיא קשורה למפלגת הימין הקיצוני 'כך' שהוצאה מחוץ לחוק מבחינת היכולת להתמודד. וזאת בגלל מצע השולל את הדמוקרטיה, גזענות והרס סוג המשטר במדינה הקיימת כעת במדינת דרום לסוריה.

גרפיטי כהנא מת

העניין לא מצא חן בעיני רבים על אף שברור שנתניהו שידך איחוד מפלגות כבלוק טכני ועל פניו לאחר הבחירות 'עוצמה יהודית' הנחשבת הממשיכה של 'כך' תהיה סיעה נפרדת מהאיחוד הלאומי-תקומה הבית היהודי. ברם הכועסים בנושא טוענים שנתניהו מכשיר השרץ וכדומה.

וכאן לא ברור על מה הם כועסים, הרי ברור שמגני נתניהו בהקשר ל'עוצמה יהודית' נגדו כי היא 'כך' ו'כך' היא לא דמוקרטית או לא משתלבת עם הדמוקרטיה הליברלית שהיא חלק מדת המערב. ואם כן, הרי הדמוקרטיה הליברלית תומכת ברעיון הדמוקרטיה הייצוגית. שזה אומר שהאזרחים יכולים להשפיע על גורלם ולא מנוהלים על ידי טיראן וזאת באמצעות בחירת נציג שייצג אותם. אולם בדרום לסוריה החליטו שיהיה רק 120 ח"כים בגלל תקציב או סימליות יהודית היסטורית. ואחר כך החליטו שאחוז החסימה יהיה גבוה יותר וכיום הוא עומד על על 3.25. אחוז החסימה הגבוה מקשה על מפלגות להיבחר לפרלמנט ובעצם זורק קולות מצביעים רבים לפח. ומונע ייצוג של חלקים גדולים מהעם. העניין מונע כניסת מתחרים חדשים המשיגים תמיכה באיטיות, הוא נחשב כמונע סחטנות של מפלגות קטנות ומקדם מפלגות גדולות וממילא הוא מקדם יציבות ממשלתית ופרלמנטרית.

כתוצאה מכך גם מפלגות ותיקות כמרצ, הבית היהודי ועוד מפלגות חוששות שלא יעברו את אחוז החסימה. אז האיחוד הלאומי-תקומה והבית היהודי החליטו לרוץ ביחד עם עוצמה יהודית בשביל לגרום לכך שהם עברו את אחוז החסימה. ודרך אגב, בהסכם לכאורה יש ניצול מסוים שהרי נותנים לנבחרי עוצמה יהודית רק את המקומות 5 ו-8. כשברור שיש להם מעל שני מנדטים של תמיכה בעם – כך על פי סקרים רבים, נכון לזמן כתיבת שורות אלו.

אז כעת נתניהו החליט לקדם את הייצוג הדמוקרטי במדינה ואיפשר שנציגי ציבור מצביעים רב של מס' מפלגות יעברו את אחוז החסימה. ולא ברור על מה הכעס הגדול הוא בעצם פועל ברוח הדמוקרטיה?

ואם נגיד שנציגי עוצמה יהודית הם תועבה, אז שהחוק ימנע מהם להתמודד. הבעיה היא שהחוק מאפשר להם להתמודד ואז יש להם תומכים שבלי זה היו מצביעים למפלגה ימנית אחרת שהייתה עוברת אבל כעת יש מצב שהם לא יעברו. אז נתניהו מאחד שורות בימין ומקדם שקול ציבור מקופח ישמע בכנסת, מה הביג דיל? לא טוב לכם המתלוננים הנכבדים, שנו את החוק, הוריד את מס' אחוז החסימה או חוקקו חוק האוסר על עוצמה יהודית להתמודד.

עד אז אני מבין את נתניהו והאיחוד-הלאומי הבית היהודי. זו לא חוכמה גדולה לאפשר למתחרים של נתניהו בימין לשרוף לו מנדטים כל בחירות ואז למנוע ממנו להציל מנדטים על ידי איחוד. אתם הכועסים רוצים לנצח לכו לשטחים ושכנעו אנשים שמתוקף לידתם-מגוריהם במרחב מאויים פינוי על ידי השמאל הם בימין ונגד השמאל, אנשי בית יהודי שנגעלים ממנו, תשיגו אנשים שידאגו שהבית היהודי יעבור לבד ללא עזרת בריוני עוצמה יהודית. אין עניין סתם לבכות.

כרגע זה נראה שנתניהו בהצלת קולות הימין שלו מירידה לטמיון השיג לעצמו את הקואליציה וכעת הרצון להצביע בשמאל ירד כי כבר אין סיכוי, כביכול. אז יש גל קטן של השמצות מהשמאל, מרכז ואפילו ימין מתון, ברם זה יעבור. זה הרציונל של נתניהו, כנראה.

התפתחות השלטון בעם ישראל – פרשת יתרו


יצא לי לדבר עם חבר על יתרו והתפתחות השלטון בעם ישראל לפי המקרא. לאחר השיחה פתחתי תנ"ך ועיינתי בטקסט וחשבתי לחלוק עם קהל הקוראים היקר את תובנותי.

אני מצטט הפסוקים שמות יח יג-כז הקשורים לדברי ומעיר בין קטע לקטע וכן הנני מדגיש כדי להקל על הקריאה ולהאיר קטעים חשובים בטקסט. מה שעניין אותי זה הסיפור של ביקור יתרו שמביא את ביתו ונכדיו ובהמשך מבקר את התנהלותו של משה.

ואם כך נשאלת השאלה: האם משה לא היה מודע לבעיית המשילות שלו? ועל כך בהמשך הדברים.

יג וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב. יד וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב. טו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים. טז כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו.

בקטע הזה רואים שיתרו נוזף במשה על התנהלותו הבעייתית שבו העם ניצב עליו כשהוא מטפל בהם לבד. והבעיה היא, לכאורה:

  1. שזה מעייף את העם ומשה.
  2. לא יעיל מבחינת הטיפול בצורכי העם והשלטון.
  3. הופך את משה אחראי לבעיות של העם כשהוא טועה או מכריע באופן שלא מוצא חן בעיני מישהו וכן משה ונתפס אחראי לעם בבעיותיו היומיומיות ויכול להיות שלא ניתן לשפר העניין בכלל ובכך מעמדו נפגע.
  4. ויש בעניין חוסר בידול מהעם ובכך משה נתפס כאדם עממי פשוט פחות נשגב שלא ראוי למשול ואז פחות יצייתו לסמכותו.

יז וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. יח נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָיט עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִיםכ וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן. כא וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹתכב וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְכג אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם.

יתרו אומר למשה שהוא לא יכול לשרוד לבד, שהרי מה זה הוא לא יכול "לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ", הוא הרי עושה כעת מה שהוא יכול. בהכרח שהעניין יוביל באיזשהו שלב למרד ולכן הוא לא יכול. אז יתרו מציע לפתח מנגנון של תומכי שלטון שיתעסקו בדברים הקטנים ובכך ישאו עם משה את השלטון. ברם הם גם האנשים שאחראים בפני העם על הדברים הקטנים והתדירים ונתפסים כקטנים. בעוד שמי שעוסק בדברים הנדירים החשובים הגדולים, נתפס כגדול ומורם מעם.

מעבר לכך יתרו גם מדגיש שצריך להשיג לעניין לגיטימציה מהאל, כנראה, כדי שהעם יקבל את הסתלקותו של משה מחייהם ביום יום ואת זה שהוא משית עליהם מנגנון שליטה מפותח משרי עשרות לשרי אלפים. ובעוד כששלט לבד, כביכול, הוא לא היה יכול לפקח באלפי עיניים, אבל כעת יש לו אלפי עיני-שופט-דיקטטור הבאים במגע עם העם ויכולים לעדכן אותו על העם כשצריך. והעניין משתלב שאיש חיל הוא חומר גלם צבאי, חזק אמיץ המקבל תפקיד הדומה למסגרת ארגונית צבאית.

כד וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר. כה וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. כו וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם.

משה לא היה טיפש והיה בעל חינוך אצולתי ואולי נסיכי שהרי גדל אצל בתיה בת פרעה. אולם הוא לא היה יכול להציע העניין שהרי אז:

  • הוא יתפס כאחד שבורח מעבודה קשה, מנסה להשתלט על העם וכדומה.
  • הוא גם לא יכול לשנות לפני שהוא "מנסה" לעבוד לבד ובכך העם שם לב שהוא מותש ואין לו חיים ויש תור ובאלגן וכך יש לגיטמציה לבצע שינוי וזה לא שהוא בורח מאחריות או סולד מהעם ולא ניסה, הוא ניסה אבל זה לא עבד…
  • בנוסף הוא לא היה יכול לאפשר לעם להציע זאת כי אז הוא נכנע לעם ואז העם לא יפסיק אולי לנסות להביע את דעתו ואז העניין יכול לפגוע במשילות.
  • וכן אולי שהעם לא היה יכול להציע זאת כי הוא עדיין היה ב'אורות' וחסר ביקורת נגד משה כי זיכרונם מיציאת מצרים שהושיעה אותם היה עדיין טרי.
  • וכמו כן אפשר להגיד שהם פשוט פחדו ממשה ולכן לא העזו להגיד לו ביקורת.

אולם יתרו הוא משפחה עם משה שהרי משה אבי נכדיו, הוא לא היה ביציאת מצרים, הוא אציל ולא חלק מהעם ובעל מעמד דיפלומטי מדייני המקנה לו הגנה שהרי היה הכהן של מדיין וזה שאירח את משה כשברח על נפשו מפני פרעה.

כז וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ.

ניתן להגיד שמשה חיכה שזר מתאים יציע הפיתרון ואז הוא גירש אותו כדי שהעם יפחד מלהעביר ביקורת וכעת מובן מדוע הוא שלח אותו.

Moses takes his leave of Jethro by Jan Victors

לסיכום, כעת מובן מדוע משה השתהה ופעל באופן אישי עם העם וחיכה ליתרו שיבוא, אולי הוא אפילו קרא לו שיביא את ציפורה והילדים. ולאחר שיתרו העביר ביקורת בונה, משה "מקבל" את עצתו אבל משלחו ממחנה עם ישראל בצורה עדינה כדי למנוע בעיות וכעת הוא יכול להתנתק לו מהעם ולזכות במעמד של מנהיג עליון. התורה מבינה שזה חשוב ולא מנסה להצניע זאת. אין ברירה העם צריך מישהו מנותק ממנו כדי שהוא יוכל לציית לו. התורה בעצם מלמדת אותנו כיצד להעביר תהליך פוליטי לטובת העם ויתקבל בצורה מוחצת בעם.

אני יודע שניתן להגיד שמשה לא חשב על הצעת יתרו ושניהול ארגוני לא היה חזק אצלו. אולם העניין נשמע לי מופרך, הוא לא אדם פשוט הוא היה חלק מהמעמד השליט במצרים עד שערק. לכן אני משער שהוא חיכה לשעת הכושר המתאימה.

בונוס – השוואה עם גרסת ספר דברים פרק א

חבר דתי הלומד תלמוד ביקש ממני להתייחס ברשומה לגרסת ספר דברים שיש השואלים מדוע היא שונה מהגרסה שלנו. לפיכך החלטתי להוסיף הטקסט מדברים ועל כך להלן:

יב אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם. יג הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם. יד וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת. טו וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם. טז וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. יז לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו.

  • רואים שכאן לכאורה העם רואה את משה כורע תחת העומס. משה לא מזכיר את יתרו בכלל. האם זה שקר?! ניתן להגיד שזה רעיון של משה והוא פשוט חיכה שמישהו מתאים יכין את העם לשינוי הזה כמו שנכתב למעלה.
  • כאן משה מוצג כדמוקרט יותר מבספר שמות בזאת שמבקש מהעם לבחור את האנשים המתאימים עניין שנתפס כדמוקרטי יותר.
  • משה מבקש אנשים חכמים נבונים וידועים ולא אנשי חיל יראי אלוהים אנשי אמת שונאי בצע – זה משתלב עם הדגש התדמיתי של משה שהוא צריך חכם ונבון וידוע ולאו דווקא מישהו אמיץ-איש-חיל ירא אלוהים איש אמת שונא בצע. פשוט כי הדגש הוא על המוצלחות של האדם ולא על חוסר האומץ שלו ויושרו, וצריך להראות לעם את המוצלחות של האנשים לפי מה שהוא מכיר ככתוב חכמים נבונים וידועים, מי שלא ידוע לא התמנה, כביכול.
  • וגם כאן משה מדגיש קושי הדבר ולא גודל. עניין שנתפס כהסבר מדוע הוא מטפל בעניינים החשובים, לא בגלל כבוד, אלא בגלל הקושי והוא המומחה.

כך או כך, אני לא רואה צורך להשוואות עם גרסאות במקרא שניתן להגיד עליהם שהם קיצורים ובעצם שולחים אותנו למקור או לעשות השוואות עם היבטים שונים, אלא אם כן יש סתירה מפורשת.

קרולה הילפריך – דברי סנגוריה על המרצה מהעברית שחטאה באכפתיות והסבירה משהו לסטודנטית חיילת


כותרות האתרים צעקו השבוע האינטרנט שמרצה באוניברסיטה העברית נזפה בחיילת ישראלית על זה שהיא בצבא הישראלי. חברים רבים שלי בפייס תקפו את המרצה השמאלנית ואמרו שהיא חצופה ועוד שלל מילות גנאי. מדובר בחוקרת ספרות ותרבות. מרצה בכירה בחוג לספרות כללית והשוואתית ובתכנית ללימודי תרבות שלמדה פילוסופיה וספרות באוניברסיטאות מינכן, ברלין, וירושלים. כעת המבטא שיש לה בעברית מובן.

הנה הסרטון שמתעד חלק מהשיחה בין המרצה לחיילת ותודה למסריט האלמוני:

 

 

וכך כתב על זה עיתון מסוים: "במהדורת החדשות של "כאן" נחשפה אתמול (שלישי) תקרית חמורה, שבמסגרתה העירה מרצה בשם ד"ר קרולה הילפריך מהפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה לסטודנטית שהגיעה כשהיא לבושה במדי צה"ל. התקרית החלה לאחר שסטודנטית ערבייה העירה לחיילת, ובין השתיים פרץ ויכוח. לאחר ההרצאה ניגשה המרצה לחיילת ונזפה בה בחומרה. "את לא יכולה להיות נאיבית ולבקש שיתייחסו אלייך כאזרחית, כשאת מבקשת להיות במדים. את חיילת בצבא של ישראל ויתייחסו אלייך בהתאם", אמרה לה".

אני שומע בתיעוד מרצה אכפתית שמרגישה צורך להסביר לחיילת מדוע סטודנטית העירה לה משהו. איני רואה נזיפה. זה ברור שהתנדבות בצבא או להתעקש ללבוש מדים הן ערכים מסוימים שיכולים להתפס רע בידי אנשים אחרים. ומי שלא רואה זאת הוא מושפע מערכים קונצנזוסיאלים או מערכים מיליטריסטים המקדשים עניינים צבאיים.

נראה שהבחורה לא מבינה מדוע שמישהו לא יאהב את זה שהיא חיילת או מגיעה לצבא. היא לא נחטפה לצבא, אלא התנדבה, כך לטענתה. זו עובדה שמישהו לא אהב זאת, כעת המרצה מסבירה שיש כאן מיליטריזם, פגיעה בחברה אזרחית, בחירה לשים מדים. ואני לא אתפלא אם גם נאמר שערביה שחשה מדוכאת על ידי הצבא ישראלי חשה צורך להעיר איזו הערה נגד המדים או הצבא. לבסוף המרצה אומרת לחיילת שהיא מצטערת שאין לה כעת זמן, היא צריכה ללכת לכיתה אחרת ושהיא תשמח לקרוא מכתב בנושא מהחיילת. נשמע לי התנהגות אדיבה מאוד. אני חושב שהמרצה בגלל האכפתיות הנחמדה שלה, כעת סובלת מ"עליהום" ציבורי על לא עוול בכפה במקרה הזה.

אני לא רואה כאן הצקה לחיילת בכיינית, אולי אמרו לה מילה או משפט, ביג דיל. האוניברסיטה לא אמורה להתערב בכל אמירה בין סטודנטים. נראה לי שהחיילת התרגלה לפנות לגורמי סמכות שיעזרו לה וכשהמרצה סירבה להתערב לטובתה ועוד הסבירה את המניעים של הערביה שהעירה לחיילת זה הפליא אותה וגרם לה לבכות. "חאלאס" המדינה ומנגנונים הקשורים למדינה לא אמורים להתערב בכל נושא שתינוקות מהעם רוצים. יש חופש ביטוי פה, הגיע הזמן שנפסיק לבכות על כך.

משום מה הוחלט שמדובר בנזיפה של המרצה כנגד החיילת המסכנה וכתוצאה מכך התארגנה הפגנה והנה תיעוד:

 

אז אולי המרצה שמאלנית ואפילו שמאלנית קיצונית, אולם נראה לי שבמקרה הזה משלהבים את הציבור על משהו שהיא לא עשתה. כמובן שלגיטימי לרצות בהתפטרותה כי היא לא פטריוטית ישראלית. זכותו של האדם להתמקח על גורלו.

לסיום, בונוס, קטע מדברי לייבוביץ שאיני חסיד שלו לגבי תפקידה של המדינה כמסגרת ולא כתוכן ושכדאי לצמצם את מעורבותה. אני לא ליברל כמו לייבוביץ ואני חושב שהמדינה היא סוג של ערך ושאי אפשר לפצל בין ערכים למעשים וכדומה, וכן איני ליברל שחושב שחייבים לצמצם את מוערבות המדינה. אני מאמין ביחסי כוח בהתאם לאינטרס של מקבלי ההחלטות. ברם במקרה שלנו זה בזבוז משאבים שגורמי סמכות אמורים להתערב למען חיילת בכיינית שטוענת שהיא מגנה על המדינה.

הנה הקטע:

 

 

 

והאבסורד הוא שהחיילת אומרת שהיא בצבא לשמור על המדינה. הצבא שולח אותה ללמוד אצל מרצה שמבינה מדוע שמישהו יעיר לחייל שלובש מדים ואז החיילת בוכה. החיילת צריכה להעריך את המרצה שעוזרת לה לשמור על המדינה על ידי הלימוד באוניברסיטה. לפיכך בעצם המרצה בזה שבטעות גרמה לחיילת להפגע ולבכות היא שומרת על המדינה אולי…

נ.ב. לאחר פרסום הרשומה בשישי, ביום ראשון דף בפייסבוק בשם מדינת ירושלים פרסם את התחקיר שלו בנושא, שאפו.

גם זו לטובה – תגובה ל"תמריץ" בנוגע להודעת טראמפ לגבי "היציאה" של כוחות ארצות הברית של אמריקה מסוריה


הבלוג תמריץ הוא בלוג מעניין ומוצלח העוסק בתמריצי האדם בתחומים שונים. הבלוג מוצלח מאוד ויש כבר קהילת מגיבים גדולה וקבועה. העניין מרשים ואיני מכיר עוד בלוג שמצליח לאגד מגיבים לקהילת קוראים-כותבים מוצלחת. תמריץ כתב לאחרונה שהיציאה מסוריה מזיקה לארה"ב ולישראל. והנה ציטוט:

החלטתו מסכנת את ישראל ועדיין אינו ממצמץ.

הנזק לאמריקה ולתפקידה בעולם הוא עצום וארוך טווח. היא מאבדת אמינות כבעלת ברית. גם אם היא ידידותית תחת נשיא אחד, איש אינו ערב לכך שיחליפו בהמשך נשיא אחר לגמרי בסגנונו. רק שוטה ישים בה מבטחו. פוטין קיבל בונוס נאה לכאורה על הקמפיין הנסתר שניהל למען בחירת טראמפ.

  • אני לא רואה נזק עדיין ביציאה מסוימת מסוריה, לאמריקה או לישראל. טראמפ עדיין יכול לתמוך בכורדים, וגם אם הוא יפסיק, הם כנראה קיבלו המון הטבות חומריות בתמורה לשת"פ שלהם עם ארה"ב, בנשק, בכסף ועוד. ברית לא חייבת להיות לנצח, ברית אמורה לשרת את הצדדים השונים בהתאם לרצונות שלהם. אם כבר העניין יאותת לבעלי ברית של ארה"ב שהם לא אמורים לסמוך על הסכם ולא לתרום לברית, אלא יש עליהם להתאמץ לשמר הברית. העניין תואם לגישה הריאליסטית לגבי בריתות.
  • טראמפ יכול לתקוף גם אחרי נסיגה או להיכנס מחדש או שהוא לא ייסוג לגמרי.
  • "נסיגתו" לא בהכרח תגרום לאיסור מעורבות על ישראל.
  • עולם שקונה נשק, קונה גם נשק אמריקאי. זה אומר יותר כסף ועבוד לארה"ב.
  • עולם שקונה נשק ונמצא ביותר קונפליקטים מאפשר לארה"ב להתערב לטובת אחד מהצדדים ולהרוויח.
  • השיטה האמריקאית במלחמות העולם הייתה לתת לעולם לריב ואז להתערב אחרי כמה שנים ולהביס אחד מהצדדים ואז להרוויח יוקרה ורווחים.
  • ויש כאן גם רווח למילטריזם, "העולם" שנוזף בטראמפ על דבר יציאתו מסוריה בעצם מטיף לשימוש בכוח צבאי בריש גלי ובכך הוא מעניק לגיטימציה לכוחנות צבאית ברמה מסוימת. ואז אם טרמפ ירצה להתערב, יהיה לו יותר קל וכן לישראל.
  • ואחרון חביב, אף אחד לא מונע ממדינה שנוזפת בטראמפ על יציאה מסוריה, להחליף את מקומו…

להתגרש מהשמאל


יש קמפיין אידיוטי שאומר להתגרש מהערבים… ואני שומע את הפרסומת הזאת ביו-טיוב ומדלג עליה רק בסוף הפרסומת. ואסביר מה עובר לי בראש בעניין. הוא אידיוטי מכיוון שרוב הציבור בישראל לא מרגיש את הפלסטיני כבן אלא אם כבר כמטריד מיני המנסה לחזר בכפיה וכשהימני המצוי מרגיש נשוי לארץ האהובה והיפה שלו. לפיכך הוא מדיר את השמאל מהשיח הלגיטימי בחברה הישראלית. וכן ימנים קיצונים יכולים להשתמש באותם טיעונים בשביל לבקש לעשות טרנספר לכל ערבי שלא בא להם בטוב.

בקליפים שונים נשמעים גבר או גברת המתארים שהשמאל בישראל שאגב שנפרד מהיהדות המזרחית בעלת התרבות הערבית בקום המדינה מבקש שכעת נתגרש מהערבים הלא יהודים. ואני שומע שחקן שמתאר כמה הוא מסכן וסובל, לא משנה שהוא נראה חזק. לקראת הסוף כשאני מבין שמדובר בתעמולה פוליטית אני שואל, בראש שלי, מתי התחתנו, איזה סם אונס הכניסו לי?

ואני גם שואל עצמי, אם כבר מתגרשים מדוע לא להתגרש מהשמאל המעצבן? ואני מתחיל לדמיין לעצמי עולם חדש נפלא כשאנשי העולם התאחדים ללא מרצ וכל השמאל הקיצוני.

והשמאלני בראש שלי אומר לי שהתאלמנתם מאתנו כשהרגתם לנו את רבין ומאז אתם בשלטון. המדען הקפדן שבי עונה שראשית תימני-דתי הרג את רבין. ושנית, לגבי התאלמנות, לא סיימנו את העבודה. ושלישית לא תמיד היינו בשלטון מאז רצח רבין.

כשאני גומר לחשוב על זה אני מרגיש פחד לא רציונלי שהשמאל עלול לעודד אותי לרצח על ידי  פרסומת מעצבנת המכניסה בקרבי רצון להתאלמן מהשמאל ואני מדלג בפחד על הפרסומת כשאני אומר לעצמי: נמאאססתם. צריך להחליף את השמאל…

חשמל, רצונות וזרימה


חשבתי לא מזמן על החשמל לא החשמל של הנביאים העתיקים, אלא על החשמל שלנו.

לחשמל לא משנה אם אתה אומר שאתה אוהב אותו, אם אתה רוצה אותו לכתחילה או בלית ברירה. לחשמל לא משנה אם הוא טוב מוסרית בעיניך. לא משנה לו אם הוא יפה. אם הוא טעים אם הוא נשמע טוב אם הוא מריח טוב. אם הוא בידור אם הוא צדק אם הוא הקרבה אם הוא גבורה אם הוא סקסי.

לחשמל לא אכפת מכלום.

ולמפעילי החשמל אכפת רק אם הפעלת אותו או לא, חיובי או שלילי. יש זרם, רוצה, אין זרם, לא רוצה. יש זרם כנראה שזה ממלא את רצון המפעיל, הסיבות לא משנות את העניין.

כשמתחשמלים בזרמים קטנים, לפעמים לא שמים לב. בעוצמה חזקה יותר זה מדגדג, יותר זה כבר עוקץ, עוד יותר זה כואב. ויותר חזק זה כבר פוצע ובעוצמה גבוהה מאוד, מתים, בעוצמות אדירות מתפחמים.

ועדיין ניתן ליהנות מהחשמל לצרכנו ולהפעיל איתו דברים נחמדים כגון אורות של מגדל איפל, גדרות חשמליות נגד משיגי גבול וכיסאות חשמליים נגד אנסים.

כך גם הרצון האנושי, הוא משוחרר מחיפוש נימוקים, הוא פשוט זורם. עד שיום אחד הוא מפסיק לזרום.

לפעמים נגמרת האנרגיה שמפעילה את הגנרטור שמוליך החשמל, לפעמים הוא זורם מחדש באותה הצורה, לפעמים הוא מתחיל לזרום בדרך אחרת כמו רצון חדש, לפעמים יש תקלות וקופץ הפיוז, לפעמים יש שביתה והעובדים מורידים את השאלטר ולפעמים מישהו משמיד את תחנת החשמל ואין כרגע חשמל.

ולפעמים עולים מחירי החשמל או שזה יקר לאדם ואז יש רצונות בלתי ממומשים או שמחכים ואוגרים תקציב להפיק העניין.

ילדי האנרכיה (Sons of Anarchy (2008 –2014


לא מזמן התחלתי לצפות במשך כמה חודשים בסדרה בשם ילדי האנרכיה – סדרה אמריקאית. החלטתי להתבונן בה כדי להבין את אנשי טראמפ – Trumpland. הסדרה עוסקת במועדון אופנועים משפחתי שמתפקד כקהילה לכל דבר עם טקסים ואירועים משלהם. מתוך שיקולים של פרנסה הקהילה עוברת על החוק ולאט לאט הופכת למאפייה אלימה.

הסדרה מדברת על האדם הלבן הפשוט שחי במקום שכוח אל באיזשהו חור בארה"ב. הקידמה הטכנולוגית לא מגיעה אליו, אין לו השכלה והוא חי במנותק מיושבי הערים הגדולות. הוא משמר את התרבות שלו וחי את חייו הפשוטים וחסרי היומרות.

ממש התחברתי לסדרה, התעניינתי באופן נדיר מה קורה עם הדמויות. ואפילו התחברתי לדמות חדשה שבאה פתאום כשאני ממש מזדהה עם דמויות מסוימות בסדרה ונגעל מאחרות – אם כי אולי הם היו שחקנים מכוערים במיוחד…

הסדרה קשורה לאנרכיה ולכן קרויה ילדי האנרכיה, ברם הם הלכו לאיבוד ועוסקים בהישרדות בחיים ולא מחוברים לרעיון של מייסד המועדון-קהילה. האם זה משל נגד האנרכיזם שבסופו של דבר גם סינדיקט שלו יסתאב וישכח את מטרתו?! אולי.

בכל מקרה טענתי הפשוטה בנושא האנרכיזם, דרך אגב, שאנו חיים בעולם עם סדר אנרכי:

  • א. המדינה פועלת בסדר בין לאומי אנרכי. והסדר הבין לאומי העולמי מכתיב גם מה קורה בתוך המדינה בדרגה זו או אחרת – כגון היכולת לכבוש מדינה אחרת ולהשית שם חוקים חדשים או היכולת למרוד ולהכריז עצמאות.
  • ב. מי קבע את הכללים של העולם כעת בתוך המדינה? החליטו כך קרה… אם כן אזי העניין יכול להשתנות.

כלומר, אנו חיים בעולם אנרכי ואז אין הבדל גדול בין אנרכיזם לדמוקרטיה שהרי הכל אנרכיזם. ברם מבחינה המשגית יש מודלים שונים של אנרכיה… אנרכיה דיקטטורית, אנרכיה מלוכנית, אנרכיה אוליגרכית, אנרכיה דמוקרטית וכדומה.

לא מזמן ראיתי ראיתי את פרק הסיום של עונה שש ולכן החלטתי לכתוב רשומה זו. בפרק הזה הגיבור, ברנש בשם ג'קס טלר מגיע לדיל עם התובעת של המחוז שהוא יסגיר עצמו על פשע מסוים – שהוא קשור אליו בעקיפין על ידי מכירת הנשק בלתי חוקי ששימש לפשע – וילך לכלא בתנאי שאשתו לא תלך לכלא על פשע אחר שנוצר בגלל שהיא העבירה צלב למישהו בכלא והוא הרג עם זה גורם בכלא. אימו שומעת שהוא הולך לכלא, היא חושבת שכלתה אהובת ליבו של ג'קס הלשינה במשטרה ובעצם הולכת להעיד נגד בעלה כדי שהיא תוכל לשמור על הילדים אצלה ולא תאלץ להיפרד מהם בגלל הכלא. החמות הולכת ורוצחת את כלתה. בסוף היום הבעל מגיע ורואה את אשתו מתה.

הצטערתי מאוד בצערו. זה הזכיר לי רגעים שהזדהיתי עם צער בחיי, למשל ברצח משפחת פוגל באיתמר. שהילד ששרד מנסה להעיר את אימו והוא לא מבין שהיא מתה. היה גם דוגמה של ילד סורי קורא לאימו "אום, אום" וגם זה תפס אותי חזק. גם כעת שאני נזכר בזה דמעות יורדות לי כמעט מעיני. ואני לא יודע למה. יש משהו בחוסר אונים של ילד או של בעל שעושה הכל למען אהובתו – אבל היא מתה.

ומה שמעניין הוא שהיא בדמותה בסדרה כבר נמאסה עלי, היא הפסיקה לעבוד בצורה רציונלית סבירה – בעצם יש לה שיגעון להציל את ילדיה מלגדול בחיי פשע ואז אולי הם יהפכו מושחתים או שימותו. ברם היא בעצם מסכנת את חייהם ואת חיי בן זוגה ולפעמים ללא סיבה ספציפית מובנת והיא עושה שגיאות ובעיות כבר כמה עונות, וזמן מה חשבתי לעצמי שאם היא תמות אני אשמח. ברם הסיום של העונה היה עצוב לי מאוד. למרבה האבסורד, מותה היסב לי נחת, צערו של בן זוגה היסב ליה צער. כנראה הוא משחק טובבב… הרהרתי בתוכי שאולי לאחר שאני מבין מה זו פרידה, אזי אני רואה במוות של אמא אהובה או של האשה סוג של פרידה כואבת וזה מה שחיבר אותי לסצנה. בכל מקרה, למי שרוצה לשאול, אחסוך לו השאלה, הסדרה מומלצת מאוד.

וילי הרולד – סקירת הסרט דֶר האופטמן 2017 Der Hauptmann


לאחרונה נתקלתי בסרט העוסק באדם נרדף, אדם הנרדף בזמן של כאוס וכעת עומד למבחן בעצמו בנושא, האם הוא ירדוף או יזדהה עם הנרדפות כמו שהוא היה בעצמו ואם כן מה יגרום לו להחליט ומה יהיה המחיר לכך?

זהירות קלקלנים…

ראיתי לאחרונה סרט שחור לבן בשם: 2017 Der Hauptmann העוסק בסיפור אמיתי על חייל שנפרד מיחידתו בסער הקרבות בשלהי מלחמת העולם השניה עם בעלי הברית המערביים. החייל הוא גרמני שנמלט מהמשטרה הצבאית שחושדת בו כעריק ואולי גם כחייל פשוט שעוסק בגנבות ואולי בעוד פשעים. הם מושחתים שלא מנסים לעוצרו למעצר, שהופכים את המרדף לציד והוא נמלט על נפשו כנגד הסיכויים.

לאחר שהם נואשו למוצאו, הוא מבין שהוא תמיד ייחשב כעריק ולכן הוא חייב למצוא דרך להנצל. הוא בעצם צריך להמלט מבנות הברית, מהמשטרה הצבאית ומהרעב. לפתע הוא מוצא רכב נטוש עם מדים של קצין ומעט אוכל והוא מחליט להתחזות לקצין. הוא מבין שכקצין הוא לא יכול ךלהתנהג כחייל פשוט. לפיכך הוא מתאמן רבות על הגינונים שלו כקצין וממש מרגישים אין הבגדים עושים את האדם הוא מתחיל להיות איש אחר.

מעט זמן לאחר מכך, חייל אחר שנאבד מיחידתו נדבק אליו וכך בעצם האיש מתחיל להקים לעצמו יחידה כשהוא בזהות מזוייפת. החייל החדש הפך לשלישו וכך הם מתחילים להסתובב באזור כשעוד חיילים. החיילים מצטרפים אליו בשמחה, חלק כי הם רוצים להצטרף לצבא וחלק כי הם מבינים שללא זאת הם ייחשבו כעריקים ולכן עלולים להתפס ולהיו מוצאים להורג.

לעת לילה הוא מגיע לפונדק ושם הם חוששים שהוא בא להחרים מזון לצבא הגרמני, הוא מרגיע אותם שהוא בא להלחם בעריקים הפושעים. הם עולזים ומביאים לו מכל טוב. לבסוף הם מביאים לו עריק או חייל אבוד ומצפים שהוא ינקום את נקמתם ויוציאו להורג בשבילם. הוא חושש שהם יעלו על כך שהוא מתחזה אז לאחר לבטים הוא מוציא את החייל להורג.

בהמשך הוא מגיע לבית מבודד והוא מוצא שם חיילים הוללים המתעללים בבעלי הבית בחינגה של עולם ללא ערכים, הם חוששים ממנו ומאיימים עליו בנשקם, אבל הוא מצליח למשטר אותם. לאחר שהוא לוקח להם את נשקם, הוא לא הורג אותם כפושעים על אף שהעניין די ברור שהם כך, אלא הוא מצרפם לכוח שלו ומגדיל את כוחו.

האיש ממשיך ומצרף עוד חיילים לכוח שלו, לבסוף הוא מגיע למחנה מלא עריקים או חיילים אבודים הנתפסים כך, והנה אנו מצפים שהוא ימצא דרך לשחרר את העריקים, אולם בפועל הוא מוצא דרך לערוף טבח בעריקים רבים וכך הוא משנכע את אנשי המנהל במחנה שהוא קצין בעל סמכות בנושא. בעלי הכוח בהמחנה הרוצים להפטר מהמטלה הזו שמחים על העניין ובכך מניחים לעצמם להשתכנע שיש לו הסמכות לפעול במחנה. וכאן יש מספר סצנות המראות את העולם המנותק משאר העולם – פלנטה אחרת בעקבות התנאים השונים מכל מה שהאדם חונך להם, אלימות גופנית, סדיזם ופשוט התנהגות חייתית לא ברורה. לבסוף המחנה הופצץ והוא ממשיך לדרכו תוך כדי שהוא חוגג כמלך, שופט אנשים על פשעים על פי דעתו ומתהולל גם הוא. אולם לא לעולם חוסן הוא נתפס על ידי המשטרה צבאית, אבל מצליח להנצל במשפט. כאן הסרט מסתיים, ברם כתוביות בסוף מודיעות לנו שהרשויות הבריטיות עלו עליו והוא נעצר והוצא להורג על פשעי מלחמה בגיל 21.

לדעתי הסרט נפלא ואני ממליץ לראותו בחום רב. הסיבה שבחרו בשחור לבן זאת כי הם רצו להכניס אותנו לעולם של פעם, אבל גם להדגיש לנו את הממד השונה. הרעיון הוא שבמלחמה גם אנשים טובים כביכול, אנשים שלכאורה נרדפו על לא עוול בכפם על ידי גורמים מושחתי הופכים למושחתי בעצמם, ההיגיון האנושי משתנה במצבים כאלו. הם מראים גם עד כמה קל לשכנע חיילים אבודים לשתף פעולה במעשים הרעים הללו ועד כמה בעצם במצבי קיצון חריגים דברים משתנים. אדם שמשחק בשפת גוף מרשימה של קצין נתפס כקצין ומתפקד כמו עריץ באיזשהו שלב. הסיפור משתלב לי עם לב המאפליה ועוד סיפורים בנושא המראים עד כמה הטוב והרע האנושים הם לא עניין קבוע בנפשו של האדם אלא תלויי אינטרסים אישיים. למשך חלק גדול מהסרט הייתי בטוח שמטרתו היא להנצל ולהציל אחרים על הדרך ברם לבסוף כרבר ברור שהוא לא הורג כי אין ברירה אלא הוא הפך לשעתוק של כוחות הרוע שהוא נחשך אליהם או שהתנאים הפכו אותו לרע וכך הוא מתנהל כמאפיונר חייל בסוף המלחמה. עוד נקודה יפה בבימוי זה שהוא מתחבא במהלך המרדף אחריו מתחת לשורשים של עץ וזה כביכול שהוא שותל את עצמו באדמה. ואז כשהוא יוצא הוא כביכול צומח, עד שלבסוף מתברר שיש כאן צמח פרא.

הסיפור עצוב, יש כאן חייל שנחטף לעבדות צבאית ואיבד בעצם שלטון על גופו ואת ההרגל לשלוט בהתאם לצו החברה על עצמו ולא בגלל מה שהוא מוכרח לעשות אחרת ימררו את חייו, והנה הוא נרדף על נפשו על לא עוול בכפו על ידי המדינה שהיא מייצגת באופן רשמי את החברה ואז הוא מבין שכמו שהם מושחתים גם הוא יכול, מה ההבדל אם זה בשם המדינה או בשם עצמו. קראתי עליו שהוא נזרק מתנועת הנוער שלו.

למי שרוצה לקרוא עוד סקירה מאתר מוצלח באנגלית שיקרא פה.

אוטונומיה חרדית – "אוטונומיות"


לאחרונה החלו לשדר בהוט סדרה בשם אוטונומיות, הסדרה עוסקת במצב שבה הטריטוריה הישראלית הפכה לקונפדרציה שבה פועלות שתי אוטונומיות, טריטוריה חילונית וטריטוריה עם חוקי הלכה. והנה מעט הגיגים שלי בנושא.

לא צפיתי בסדרה עדיין אז לא אוכל לדבר על הסדרה. ברם כן אוכל לדבר על התופעה של שתי מדינות לשני עמים, החילונים והחרדים. זה עניין פשוט שעמים נוצרים ונמוגים וכך כן אין מניעה שיום אחד העולם יכיר בכך יש כמה עמים יהודים כמו שיש כמה עמים גרמאנים.

יש שיגידו שמצב של מדינה או כל שלטון עצמי חרדי זה חלום בלהות לא ריאלי. ואם זה יקרה אז החרדים יהפכו מותאמים יותר לחיי המודרנה ובעצם לא יהיו חרדים כל כך אלא חרדים מודרנים או כעין דתיים לאומיים.

ואני חושב שניתן ללמוד מאירן שכן יש חיים מותאמים לעולם ושלטון המקדם אדיקות דתית יותר מפעם, כך שחרדיות יכולה להקצין גם כשהחרדים יהיו בשלטון ואם כך אז לכאורה גם להשאר כמות שהם. בנוסף שחיים מותאמים לתנאים הכלכליים לא שוללים את הזהות החרדית. חרדים רבים עובדים בהתאם ליחסים הכלכליים ובהתאם לצורך התרבותו-הדתי שלהם.

ייתכן מאוד שהסיבה שחרדים מתרחקים מפן מסוים של החיים המודרנים זה בגלל הרצון להיבדל מהחיים החילוניים. ובמקום שתהיה הפרדה וכבר לא יהיה חשש מהאיום החילוני, הם יקדמו אלטרנטיבה. יהיה משטרה חרדית, צבא חרדי, פועלים חרדים ועוד.

אני מאמין שהרבנים יוציאו פסקי הלכה מותאמים למצב שהחילונים כבר לא יהוו איום. זה כמו שהחסידים יותר עובדים מהלא חסידים ואף אחד לא אומר שהם לא חרדים וזה כמו שספרדים עובדים יותר מהזרם הליטאי ואף אחד לא אומר שהם לא חרדים. לא כל החרדים לא עובדים, אז אולי הם נגד אקדמיה חילונית, אבל יש מספיק הכשרות לחרדים שהרבנים תומכים בהם. במצב שאין לחרדים חשש של השחתת המידות והדת על ידי החברה החילונית יצאו פסקי הלכה שיעדיפו לבחור דווקא את הצדיקים הגדולים למשטרה ולצבא. וכן יצאו הנחיות שמותר לעבוד ושאסור לעבוד בשחור ועוד.

למעשה יש כאן שתי סוגיות: א. היתכנות המדינה החרדית. ב. האם העניין רצוי.

אני עונה בחיוב על שתי הסוגיות. העניין ריאלי גם אם יהיה לו מחיר של עוני יחסי. וכן העניין רצוי, אני חושב שטוב לנו, לחרדים ולחילונים אם יהיה פיצול. כל אחד יחיה באזור מחייה שלו. יהיה כך פחות חיכוכים, החילונים פחות יסבלו מאי הזדהות עם חוקים דתיים שהחרדים משמרים. וכן השחרור לחרדים יוכל לקדם תרבות חרדית וחיים חרדים חופשיים מפחד החילוניים.

מעניין יהיה איזה מודל של מדינה חרדית תהיה, האם מדינה חרדית נוקשה מאוד או משהו ביניים, או בכלל קואליציה עממית של חרדים שבה בעצם יהיה חופש גדול לחרדים כל עוד הם מקבלים 'פתווה' מרב שמגבה את מעשיהם גם אם הם חרדים מודרנים ובעצם חיים חיים מערביים לכל דבר כמו החו"לניקים.

אוקיי, זה מה שיש לי עד עתה להגג בנושא.. כעת צריך למצוא זמן ולראות הסדרה ולבדוק את החוויה הזו.

אתם מוזמנים לקרוא את פיתרון שתי המדינות של תמריץ, פה.

פרי ביאושים של החברה החרדית – מחשבות בעקבות מקרה אלימות קשה ונדיר אצל החרדים


שלום לקוראים, לא כתבתי זמן רב, לאחרונה לא מצאתי נושא שיעניין אותי עד כדי כתיבה. וכאן אנצל המרחב לקריאה לקורא, אם יש לך נושא מעניין שהיית רוצה לשמוע על זה מחשבה מסודרת של מאות מילים, אל תהסס בתגובות להזמין נושא. והיות וחשוב לי לכתוב פה לפחות פעם בחודש, אז הוחלט אצלי היום שחובה למצוא נושא לכתיבה. אמרתי לעצמי: "לך לגוגל חדשות ואולי תמצא משהו". ואכן מצאתי, "אאוריקה". כל הקטעים באדום הם שלי ונועדו להסביר דברים, תודה לחרדי המחמד שעזר לי ולאתר כיכר השבת.


תלמיד ישיבת "כנסת הגדולה" ("ר' הלל – שמו של מקים הישיבה") במודיעין עילית (עיר חרדית) נדקר הבוקר (ראשון) בחזהו על-ידי חברו, ככל הנראה בעקבות ויכוח, ופונה במצב קשה לבית החולים. הדוקר נעצר לאחר זמן קצר ע"י המשטרה.

שמו של הנדקר, לתפילה: ידידיה בן מיכל, לרפואה שלמה. (למי שלא יודע, בחברה החרדית מאמינים בכוחה הרב של התפילה, ומאמינים שבשביל שהתפילה תהיה טובה יותר צריך להזכיר את שם האמא וכך בעולם העליון יודעים כיצד לזהות על מי הולכת התפילה. כמובן שפעם שלא היו שמות משפחה ניתן להבין שיש עניין בזיהוי הזה או לעזור לאל או בשביל שהשומע את התפילה מהצד ידע על מי הולכת התפילה ואולי זה יעשה לו טוב. אך כיום נהו להתמש בשמות משפחה, ולא ברור מדוע יש עניין להשתמש בשם האמא לצורך התפילה.)

בשעות הבוקר המאוחרות התקבל דיווח במוקדי ההצלה על אירוע דקירה ברחוב חפץ חיים פינת קצות החושן (נראה לי שזה שמות של ספרים פופלריים בקרב המגזר) בעיר החרדית מודיעין עילית. כונני ההצלה שהגיעו למקום, גילו לתדהמתם בחור ישיבה בן 17, תלמיד ישיבת 'כנסת הגדולה', כשהוא דקור בחזהו.

הבחור קיבל טיפול רפואי ראשוני בסיומו פונה לבית החולים שיבא בתל השומר במצב קשה.

עדי ראייה סיפרו כי ככל הנראה הפצוע נדקר על ידי חברו שנמלט מהזירה, בעקבות ויכוח שהתגלע ביניהם. המשטרה פתחה בחיפושים אחר הדוקר שנמלט מהמקום וכעבור זמן קצר נמסר כי "החשוד אותר ונתפס על ידי כוחות המשטרה".

שמואל רוזנגרטן ראש סניף איחוד הצלה במודיעין עילית מסר כי הפצוע בן 17 פונה בניידת טיפול נמרץ להמשך קבלת טיפול רפואי בבית החולים תל השומר כשהוא סובל מדקירה בפלג גופו העליון ובהכרה מלאה. נסיבות ואופי המקרה בבדיקה.

דובר מד"א, זכי הלר מסר כי "בשעה 12:06 התקבל דיווח במוקד 101 של מד"א במרחב איילון על נער שנדקר (ככל הנראה במהלך קטטה) בישיבה במודיעין עילית. חובשים ופראמדיקים של מד"א מעניקים טיפול רפואי ומפנים לבי"ח שיבא בתל השומר נער במצב קשה לא יציב, בהכרה, עם פצעי דקירה בפלג גופו העליון".

פראמדיק מד"א אלון כהן סיפר: "כשהגענו למקום ראינו נער שוכב על מדרגות הישיבה כשהוא בהכרה מלאה, כאוב וסובל ממספר פצעי דקירה בגופו, הענקנו לו טיפול רפואי מציל חיים שכלל עצירת דימומים, מתן נוזלים וטיפול תרופתי ופינינו אותו בדחיפות לבית החולים כשמצבו קשה ולא יציב".

מדוברות המשטרה מחוז ש"י נמסר כי "מתחקור ראשוני עולה כי בעקבות ויכוח שהתגלע בין תלמידי ישיבה בעיר דקר החשוד את אחד הצעירים וברח מהמקום.

"הצעיר שנדקר פונה על ידי מד"א במצב קשה לביה"ח תל השומר. כוחות משטרה שהוזעקו למקום פתחו בחקירה ונעשות פעולות לאיתור החשוד שזהותו ידועה". כעבור זמן קצר נמסר כי "החשוד אותר ונתפס על ידי כוחות המשטרה".

סיימתי לקרוא הכתבה הזו ואמרתי לעצמי, הידד, הנה נושא שניתן לכתוב עליו. ידוע שחרדים רבים מטיחים בחילונים, תראו את פרי הביאושים שלכם, אלימות בבתי ספר, סמים פשע ועוד. והנה כעת ניתן להגיד לחרדים, הנה! תראו את פרי הביאושים שלכם, יש בכם אלימות בישיבות או אלימות בין פלגים בקרב המגזר החרדי וניתן להשתמש במקרה הדקירה הזה כעת בשביל הרושם.

ומצאתי ידיעה הקשורה למקרה אעתיק קטע קצר, והנה:

לדברי עדי ראייה, זה החל בצעקות, "יש פה בחורים שיודעים לתת מכות, הם יפרקו אותך, תיזהר", "תביא את הטלפון; תמחק את מה שצילמת", אך כשהכתב החרדי השיב להם "אני לא עובד אצלכם", הגיעו הדחיפות והאגרופים.

בשלב מסוים הבחורים תפסו את ידיו של וייס, שלפו ממנו בכוח את הטלפון עמו צילם ונמלטו מהמקום. רק לאחר מכן, בעקבות התלונה שהוא הגיש בתחנת המשטרה, הוחזר לו הטלפון שהגיע "באורח פלא" לידי השוטרים, אך זה כבר היה שבור.

כאן יש אלימות חרדית קלאסית, אלימות שלא מכירה את הליברליזם, אלימות שלא מכירה בזכויות הפרט ובבעלות על רכוש ובחופש הביטוי על חשבון אי-נוחות. כנראה שהבחורים רצו להגן על שם המוסד שבו הם לומדים. הם חשו איום מצד הכתב של "כאן" שהגיע לשם וחשו צורך עז להרחיקו. במקרה הזה שקרה בעקבות הדקירה, אם תגידו לחרדים רבים הנה פרי ביאושים שלכם, תראו איך הצעירים שלכם מתנהגים, הם אפילו לא יבינו מה הבעיה. לכן זה טוב לויכוח ציבורי שראה בצורה גלויה שהמגזר החרדי בעייתי מבחינה מערבית, אבל זה עניין ידוע…


ואגב חיפשתי ברשת את הביטוי פרי ביאושים והגעתי למשל הכרם של הנביא ישעיהו ואולי זה המקור לביטוי. הנה:

א אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי, שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ: כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי, בְּקֶרֶן בֶּן-שָׁמֶן. ב וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ, וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק, וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ, וְגַם-יֶקֶב חָצֵב בּוֹ; וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים, וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים. ג וְעַתָּה יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, וְאִישׁ יְהוּדָה–שִׁפְטוּ-נָא, בֵּינִי וּבֵין כַּרְמִי. ד מַה-לַּעֲשׂוֹת עוֹד לְכַרְמִי, וְלֹא עָשִׂיתִי בּוֹ: מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים, וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים. ה וְעַתָּה אוֹדִיעָה-נָּא אֶתְכֶם, אֵת אֲשֶׁר-אֲנִי עֹשֶׂה לְכַרְמִי: הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ וְהָיָה לְבָעֵר, פָּרֹץ גְּדֵרוֹ וְהָיָה לְמִרְמָס. ו וַאֲשִׁיתֵהוּ בָתָה, לֹא יִזָּמֵר וְלֹא יֵעָדֵר, וְעָלָה שָׁמִיר, וָשָׁיִת; וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה, מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר. ז כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאִישׁ יְהוּדָה, נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו; וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה.


התפיסה שלי בחיים שאין ערכים מוחלטים והכל יחסי ולכן איני חש צורך גדול להגיד שאני הכי מוצלח או שייך לקבוצה הכי מוצלחת ושלכן מגיע לי. אני חושב שהחיים זה עניין של אנרגיה – יכולות המגיעות לידי ביטוי. וכתבתי על העניין מכיוונים שונים. אני כמובן מודה לאל על זאת שלא נולדתי חרדי במאה שערים או בני ברק, אבל זה לא מחייב שאני יותר טוב, פשוט איני מזדהה כל כך עם שוכני הקבוצות הללו. בכל מקרה, איני מתרגש מחברה שמוציאה פירות ביאושים, לא משנה עם היא סקולרית או דתית. אני רואה את החברה כמרחב עם כללים, ומה ששורד זו הצלחה ומה שנכחד נעלם, זה עניין של אבולציה. בכל מקרה, כשמגיעים חבר'ה ומטיחים בנו להיות כמותם אחרת אנו בעייתיים, אזי ניתן להתעלם בחוסר נחמדות היוצרת מצב א-סימטרי במאבקי הדעה בחברה או ניתן להתמודד ולהגיב וליצור כך איזון נחמד.

משאלת מוות (2018) Death Wish


מה דעתכם על אדם שלוקח את החוק לידיו? האם לקיחת החוק לידיים תורמת לחברה במצבים מסוימים?

לאחרונה יצא לי לראות סרט אמריקאי העוסק בחיי הפשע בשיקגו. במסגרת שוד שהתשתבש עקב הטרדה מינית שגרמה לבת המשפחה הנשדדת להאבק נפגעו בני המשפחה שהיו בבית.

אב המשפחה המשמש כרופא שהה מחוץ לבית וחיכה שהמשטרה תפעל למען תחושת הצדק שלו. הוא רואה שהעניין לא מתקדם והוא הולך למשטרה להפעיל לחץ. בתחנת המשטרה הוא רואה קיר של עשרות אם לא מאות מקרי פשע לא פטורים והוא מבין שהוא צריך אולי לקדם העניין בעצמו על אף שכרופא הוא מתאמץ להציל עבריינים כי גם להם מגיע לחיות.

הוא יוצא לשוטט בעיר, אולי באזורי פשע, ושם הוא נתקל במקרה שנטפלים לבחורה, ספק הטרדה מינית אולי שוד. הוא מתערב לטובתה והפושעים זונחים אותה ומפליאים בו מכות נאמנות. כאן נראה שגמלה בליבו ההחלטה שהוא יגן על עצמו וכן ינקה את העיר מפשע עד שימצא את הפוגעים במשפחתו. כנראה מתוך תחושה שהפגיעה לא הייתה לשוא וכעת הוא ידאג שהם ימותו, להם לא מגיע לחיות, הם רעים.

הסרט פשוט, עוסק בתיקון עולם, שחרור כעסים ונקמה. ומאידך בהעלמת עין של החוק. אין בימאות מיוחדת ששמתי לב אליה. אן תחכום מיוחד. מה שיש זה אקשן נחמד שאולי גן מקדן את הרעיון של הזכות להחזקת נשק להגנה עצמית ולמניעת פשע.

בסרט המשטרה לא מנסה לתפוס אותו וכן גורמים רבים בחברה רואים בו מלאך המושיע ותמונותיו הופכים למם ויראלי והוא לאייקון תרבות שקמים לו מעריצים. ניתן לראות בעניין תמריץ למשטרה לעבוד בשיא היעילות כדי למנוע את לקיחת החוק לידיים העלולה להוביל לכאוס. וכן הרתעה נגד הפושעים, שהרי המשטרה מחויבת לנהלים המגנים על זכויות האזרח של הפושעים. בעוד שמי שלוקח החוק לידיים לא מתעניין בכך.

לעומת זאת מרקסיסט יגיד שזו בדיחה, המשטרה דואגת למעמד השליט ורק מוכרת עם התקשורת סרט ההמראה אדם המתנקם ברעים, אבל בפועל המשטר הבורגני זקוק לפושעים שיצדיקו את השלטון הקיים כאילו הוא מגן על האזרחים והפעילות של אותו "אינדיבידואליסט" לא עוזרת לחלשים.

אני מאמין שככל שיהיו נהוג פה ושם שאנשים שיקחו החוק לידיים המצב יוטב לאזרח הפשוט. בסופו של דבר העניין יגלוש גם לפגיעה במנגנוני השליטה בחברה ובכך תיווצר הרתעה שתגרום לשליטים לפעול בנחמדות יותר למען האזרח.

צריך גם להבין מה מרגש את האמריקאים בשחקנים שהם עבריינים טובים מבחינה חברתית, כלומר, עוברים על החוק למען החברה או כדי להגן על עצמם וכדומה? אני חושב על אף שאיני יכול להוכיח זאת שיש הרבה סרטים אמריקאים העוסקים בעבריינים יטובים כביכול. האם כך הם חווים חירות? אין לי תשובה ברורה עדיין ואמשיך לחשוב על כך.

לסיכום, לא סרט מופת, לא סוגיה מרתקת, לא משחק מדהים. מה שיש כאן זה סרט בינוני ונחמד העוסק בלקיחת החוק לידיים ובזכות של האזרחים להחזיק נשק.

קטע קצר על מונדיאל – משהו שכתבתי פעם


כעת יש חג של הדת האזרחית הגלובלית הידועה ומפורסמת בשם "מונדיאל". בחג כדורגל זה, שאותו חוגגים חילונים וחרדים, מתנחלים וערבים, חיילים ואזרחים וגויים ויהודים, יש מנהג מקודש בקרב אוהדי הכדורגל לסבוא בירה בכמות רבה. וממש קשה שלא להתקל בפרסומות מלאי הבעה ותשוקה למשקה העתיק – הבירה.

ובהקשר הזה לגבי מנהג שתיית הבירה משקה הבירה, ידועה אמירה של אנגלי אחד, בשם ווינסטון צ'רצ'יל, שאומרים בשמו: "אני אוהב את הבירות שלי קרות ואת הנשים שלי חמות". וכשהציבור שומע זאת הוא מחייך בהנאה רבה או צוחק. אך אני אוהב את הבירה שלי קרה קפואה ברד ואת האשה שלי קרה גם. יש לי מלא בירה או בירות, מקומיות ותוצרת חוץ אבל אשה אין כעת, לא חמה, לא קרה.

אולי כתחליף אני אוהב להתנשק עם בקבוק הבירה הקרה כשהמשקה הקר חודר כלשון של ים לפי ומקרר את גופי ומרגיע את נשמתי. אנוכי גם אוהב קרח, לטחון קרח בשיני. לנשוך במוצק כמו חיית טרף ולחסל ולא להותיר מאומה ולקרר את נפשי. ולכן בירה עם קרח הולכת אצלי חזק.

אשה קרה צריך לחמם אותה וגוף האחד נהנה מגוף השני גם מההיבט של החום. אשה קרה נסבלת ביום חם כמים קרים לנפש עיפה ובכל מזג אוויר. אשה קרה כיף להדליק אותה ולחוש את גופה מפרפר.

ואכן, רוב מוחלט של הבירות הקרות מושכות אותי יותר מנשים רגילות. ועל כן אין פלא שיש בירה קרה ואין אשה ואני מתנשק עם בקבוקי בירה…

אני גם לא מחבב כדורגל כצופה, ואיני מתרגש להיות חלק מקהל אוהד שצועק יששש! או גוללל! או וואו! אני מעדיף לשחק בעצמי כדורגל, רק לא יוצא לי לשחק עם הגורמים המתאימים. וגם בירה שאני אוהב לשתות איני שותה סתם כך, זה משמין…