תגית: אהבה

משולש האהבה של שטרנברג – מושגים לחיים


חשבתי לעצמי פתאום לאחרונה שהגיע הזמן לשתף מידע פשוט שיכול לעזור הרבה לקוראים.

ואחד הרעיונות שחשבתי על כך הוא משולש האהבה של שטרנברג (יש הכותבים סטרנברג). בכל מקרה שוחחתי היכנשהו על החברה החרדית (אני מדבר לפעמים על החברה החרדית תמורת תשלום או בהתנדבות). ודיברו עימי על המושג החרדי 'שידוך'. ואז הסברתי להם העניין בהתאם למשולש האהבה. וכך אעשה גם בהמשך, פה.

למעשה בעקבות כך החלטתי שכדאי שאביא פה ושם מושג חשוב לחיים. הדגש הוא על מושג שאני חווה אותו כדי פשוט, מסביר הרבה ונח לעיכול. לדוגמה אחד המושגים הבאים יהיה תאוריה של היקשרות. משהו פשוט שאני חושב שמסביר הרבה התנהגויות של אנשים שמשום מה לא הפך להיות מידע רווח בקרב הציבור.

משולש האהבה של שטרנברג

שטרנברג חקר ממה מורכבת אהבה והוא שם לב שיש שלושה מרכיבים:

לפי שטרנברג אהבה מוצלחת נחשבת כאשר יש בקשר, בצורה משביעת רצון את כל שלושת המרכיבים: אינטימיות, מחויבות ותשוקה.

  • המרכיב האינטימי רגשי – כלומר קשר אינטגרלי רגשי בין בני הזוג. בלטינית אינטימיות זה פנימיות. פנימיות רגשית בין שני הצדדים מסייעת לחיבור. לבד זה לא מספיק חזק כי אין מחויבות ואין מספיק תשוקה. ונרחיב עוד בהמשך.
  • מרכי התשוקה – משיכה מינית לצד השני. עניין שלפעמים יכול להיות חזק אבל פג מהר. העניין נשמר כשיש גם אינטימיות ונשמר להרבה זמן כשיש מחויבות.
  • ומרכיב המחויבות – שאני גם רואה בעניין מסירות כשאדם מקריב למען קשר ובעצם מוסר עצמו ברמה מסוימת לצד השני זה חיבור חזק. ברם לבד זה כמו חיים בפנימיה, אין רעיות אינטימית ואין תשוקה זוגית בסיסית.

לפי שטרנברג אהבה מוצלחת זו אהבה עם שלושת המרכיבים; אינטימיות, תשוקה ומחויבות.

אז ניקח לדוגמה קשר חילוני. הוא יכול להתחיל בטינדר או פאב. שם נפגשים על בסיס התשוקה. ואז הקשר יכול לדאוך די מהר. אולם אם יש אינטימיות זה כבר יותר חזק. ברם אם אין מחויבות תוך כמה חודשים גם הקשר הזה ידאך. ואם יש גם מחויבות אזי הקשר חזק יותר משאר הקשרים והגיע למקום הנכון באידיאל הזוגי.

כמובן שקשר חילוני יכול להתחיל בין חברים, בעבודה, כלומר, בין שני בני זוג בעלי היכרות ולדעתי לכן הוא חזק יותר במקרה זה מאשר קשר שהגיע על בסיס מראה בלבד.

בכל מקרה קשר חרדי סטנדרטי מגיע משידוך. ועדיין לא נהוג 'למקבל- בחברה הזו. אז יש כבר מרכיב מסוים של מחויבות מסוימת מהרגע הראשון. ואחרי החתונה, היות שלא נהוג להתגרש כל כך במגזר החרדי, אזי יש קשר של מחויבות חזק. בנוסף רבים אם לא הרוב הגדול מתחתן בשביל המצווה ולהיות חוליה בשרשרת הדורת – ובכך בעצם רואים שרוב החרדים מתחילים קשר זוגי על בסיס מחויבות. גם תמיד שמים דגש בחברה החרדית שאהבה זו נינה ונתינה מולידה אהבה. במאמר המוסגר חשוב להגיד שנתינה יוצרת קשר, זה לא אומר שזה באמת אהבה או העניין מביא לכך תמיד. בכל מקרה חרדי אשכנזי רגיל או ספרדי שנפגש שש פגישות בשונה מחסידים שנפגשים פגישה אחת לפני החתונה, מונחה כבר לספר סיפורים ולשאול שאלות ומתחיל ליצור אינטימויות רגשית לפני החתונה ובכך הוא מגיע לאינטימיות רגשית מהר יותר בקשר מבחינת סדר הדברים החילוני. חילונים רבים הרי מתחילים מתשוקה למיטה ורק אז מתחילים בקשר האינטימי וכולהו. החרדים לא מחונכים לאהוב בתשוקה לפני החתונה ולא ברור כמה זה לגיטימי. אולי זה חשוד כבר על מצב גופני אסור… בכל מקרה התשוקה מגיעה לקראת החתונה או אחריה. רבים במגזר אומרים שמתאהבים אחרי החתונה. אז דווקא זה שלא מתגרשים עוזר באופן מסויים בקשר. מאידך הוא יכול להוביל לאהבה ריקה כמו בפנימיה. עצוב.

וארחיב שעדיין רבים בחברה החרדית לא בוחרים את בת הזוג שלהם. הוריהם בוחרים להם. וזה לא קורה בהתנדבות, זה קורה על ידי שטיפת מוח, תלות וכפיה. והסיבה שהמדינה לא מתערבת כי קשה להוכיח שיש כאן בעיה חוקית, אולם ברור שיש כאן כאב גדול. במצב זה מצד אחד יש מחויבות על בסיס דתית חברתי משפחתי וכדומה, וחסר בתחושה שהאדם בחר לעצמו מה שמתאים לו. מאידך יש כאן אחוות גורל של שני מסכנים שנמכרו לעבדות זוגית וכעת יש להם הרבה מן המשותף והגורל הועיד אותם זה לזו – מה יש לא לאהוב?…

דתיים לאומיים רבים מתחילים בקשר של חברות על בסיס אינטימיות ואז מגיעה התשוקה ואז באה המחויבות. גם דתיים לאומיים שמרנים בהרבה דברים שרואים עניין לא להתגרש לריק, אלא אם אין ברירה. יהיו שיגידו שזה קשר חזק מאוד. יש להם אינטימיות רגשית טובה ובריאה, יש להם תשוקה טובה והם גם בעלי מחויבות תרבותית דתית לא להתגרש ולהתמסר האחד לשני.

בקיצור מי שרוצה זוגיות טובה שינסה למצוא את שלושת המאפיינים הללו של שטרנברג. בברכת זוגיות טובה לכולנו.

תפילין שלך – שיר



בָּא לִי לִהְיוֹת תְּפִלִּין שֶׁלָּךְ,

שֶׁתִּשְּׁקִי לִי כָּל בֹּקֶר, הַשְׁכֵּם,
וּלְעִתִּים גַּם בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן,
לִפְנֵי הַשְּׁקִיעָה.

גַּלְגְּלִי אוֹתִי עַל גּוּפֵךְ
חָזָק
עַל הָרֹאשׁ
וּלְיַד הַלֵּב

קִשְׁרִי אוֹתִי
אֵלָיִךְ
צָמוּד
וַתְּהִי לִי בַּיִת

סרטן – שיר


מִתְחַשֵּׁק לִי
לִהְיוֹת
סַרְטָן אַלִּים מְסֻכָּן

אֶגְדַּל אֶצְלֵךְ בְּגוּפֵךְ
גְּרוּרוֹת אָפִיץ לְלִבֵּךְ
בְּמוֹחֵךְ וּבְכָל יָפְיֵךְ

אֶהְיֶה בְּתוֹכֵךְ חָזָק
לֹא יוֹעִילוּ הַהַקְרָנוֹת
וְגַם לֹא הַכִּימוֹתְרַפְּיוֹת

הַמָּוֶת אוֹתָנוּ לֹא יְפַצֵּל
נִגְמֹר כְּאֶחָד לִפְנֵי הָאֵל
בְּיַחַד נֹאמַר שְׁמַע יִשְׂרָאֵל

ניקוד: עִבְרִי בֶּן־קֹהֶלֶת

 

כבר יש לי – שיר


יוֹם אֶחָד אַגִּיעַ לַתּוֹבָנָה
אֵינֶנִּי צָרִיך לִמְצוֹא אַהֲבָה
וְגַם לֹא יְלָדִים חֲתֻנָּה
כָּעֵת נִשְׁאֲרָה רַק הַקְּבוּרָה

אֲבָל אֲחַיֵּך בְּפִי
אֶצְהַל וַאֲגַחֵך בְּלִבִּי
בְּמַבָּט מְמֻשָּׁך אֶתְבּוֹנֵן בְּמִי שֶׁלְּצִדִּי
וְאַפְטִיר 'פָּשׁוּט כְּבָר יֵשׁ לִי' בְּקוֹל חֲרִישִׁי

קולטורה – "שיר הנחש" של אל ווילסון בתרגומי


בדרכה לעבודה בוקר אחד
בעוברה ליד האגם
אשה עם לב רחום ראתה נחש חצי קפוא-מת
עורו הצבוע יפה היה, כולו מזוגג בטל
"ייצור מסכן", קראה, "אקח אותך ואני אדאג לך"
"הכניסיני, אשה עדינה
הכניסיני פנימה, למען השם
הכניסיני, אשה עדינה", נאנח הנחש.

עטפתו כולו בחום במצע משי רך ונעים
והשכיבתו ליד האש שלה עם דבש וחלב
בחיפזון שבה הביתה מהעבודה בלילה ומייד כשהגיעה
גילתה שהנחש היפה שהכניסה אליה קם לתחיה
"הכניסיני פנימה, אשה עדינה
הכניסיני פנימה למען השם
הכניסיני, אשה עדינה", נאנח הנחש.

חיבקתו לחיקה, "אתה כל כך יפה", היא נאנקה
"אם לא הכנסתיך אלי פנימה אולי כעת היית מת"
ליטפה עורו היפה והנעים שוב ונשקה והחזיקה בו חזק
ובמקום אמירת תודה, הנחש העניק לה נשיכה מרושעת
"הכניסיני, אשה עדינה
הכניסיני פנימה, למען השם
הכניסיני, אשה עדינה", נאנח הנחש.

"הצלתיך", בכתה האשה
"ואתה נשכתני, מדוע?"
"אתה הרי יודע שהכשתך היא ארסית ועתה אני גוססת ומתה"
"הו, שתקי, אשה טיפשה", אמר הנחש בחיוך מרושע
"ידעת מצוין, לכל הרוחות, שאני נחש לפני שהכנסתני אלייך פנימה"
"הכניסיני, אשה עדינה
הכניסיני פנימה, למען השם
הכניסיני, אשה עדינה", נאנח הנחש.

תרגמתי הגרסה הזו.

מוגן: שומר הנגיעה


התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

מוגן: סיר הסירים


התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

מוגן: פרח יפה אדום


התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

מוגן: המרירות


התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

שיר לסיגי 


אֲהוּבָה
דְּלוּקָה
מְאִירָה
אֲדֻמָּה

בּוֹעֶרֶת
מְחַמֶּמֶת
נֶאֱכֶלֶת
מְלַכְלֶכֶת
וְנִגְמֶרֶת

יֵשׁ הַרְבֵּה
זֶה רַק עוֹלֶה
וְהַמְּחִיר
תָּדִיר מִשְׁתַּנֶּה

הוֹרֶגֶת
קוֹבֶרֶת
נְשָׁמוֹת מְרוֹקֶנֶת

בָּדָד
אֵינָהּ נִדְלֶקֶת
מְחַכָּה לְמַגַּע הַיָּד

אֵינָהּ מִתְנַגֶּדֶת
שְׂפָתַי נוֹשֶׁקֶת
בְפִי רוֹטֶטֶת
וּלְגוּפִי חוֹדֶרֶת

סִיגַרְיָה נֶאֱמָנָה

ניקד: עִבְרִי בֶּן־קֹהֶלֶת

 

אהבתם? אתם מוזמנים להגיב, להעיר ולשתף.

שמשון


אחד השופטים המעניינים ששפטו את עם ישראל בראשית ההיסטוריה שלו, הוא שמשון, ומסיבות מסוימות החלטתי לקרוא עליו. ונחה עלי רוח יי והצלחתי לרשום ניתוח של האיש המיוחד. ומי שלא מכיר את שמשון במקורות, מוזמן לקרוא את פרקים י"ג – י"ו ולמי שחושב שזו עברית עתיקה וקשה והנה לינק עם ביאור המתחיל ישר בפרק י"ג.

ייחודיותו של שמשון – אני קראתי על שמשון בשופטים וזה ממש נפלא. ראיתי זאת מגישה ביקורתית והנני רואה שהבן אדם עושה 'מה שבא לו'. כל מה שהוא עושה זה לא בשם בני ישראל, אלא בשמו הוא. זו שיטה מתוחכמת מאוד. כך הוא יכול לחסל פלישתים כאוות נפשו וכן עם ישראל לא נענש מפעולת התגמול שלהם.

הרתעה – שמשון לא נהיה חבר של הפלשתים לאחר שהם עשו לו עוול, אלא הוא מרתיע אותם על ידי נקמה. ולכאורה הוא שופט את ישראל בשלווה 20 שנה ורק לאחר שחדר לשטחם של הפלשתים שוב אז הם ניסו למוצאו.

היבריס ונמסיס – אך גם אדם כמוהו לא רצה לסבול מבדידות. בתחילה הוא הולך לאשה שאתה הוא מתחתן והיא בוגדת באמונו, ברם עליה לא נאמר ששמשון אהב אותה, אלא שהיא ישרה בעיניו (סטרייטית?). בהמשך הוא הלך לזונה בעיר עזה. אך בסופו של דבר הוא התאהב באשה בשם דלילה, משום מה, הוא הרגיש את הצורך לספר לדלילה מה שעל ליבו. (אגב, יש פירושים שונים איך היא הוציאה ממנו את המידע…) וכששמשון האינדיבידואל הקיצוני הוציא את המידע הגורלי מקרבו החוצה, נלקחו ממנו לבסוף כוחו ועיניו. הוא נהפך לתלותי והיה צריך אנשים שיוליכוהו ממקום למקום. חולשתו הייתה שהלך אחר עיניו. ואכן הפלשתים ניקרו ולקחו לו את עיניו ומני אז הוא רואה את הכול אותו הדבר. כלומר, האישה בתרבות מיוצגת על ידי היופי ('לכאורה'), יופי הניתן להתבוננות. הוא נמשך אחר הנשים 'בעיניו', ולבסוף כל הנשים נהיו לו אותו הדבר והוא אינו יכול לצפות בהן ולראות את יופיין על פי תחושתו. ניתן להגיד שזה מסביר את הנפילה שלו שוב ושוב עם דלילה ומדוע הוא מאס בחייו. [אזכיר למי ששכח, דלילה שאלתו לסוד כוחו ובחנה אותו ואמרה לו שהוא לא מספיק אוהב אותה ולכן הוא שיקר לה מספר פעמים. אנשים מתוחכמים שיכולים להשיג הכול מאבדים עניין בחיים.]

העניין דומה לנחש הקדמוני שקולל שהכול יהיה אצלו בטעם עפר. האם הוא קולל או שאולי כך תנאי החיים של הערמומי בתור מציאות מתבקשת ולא הרתעה או גמול על מעשה רע? הנחש הרי היה ערום\חכם מכל חיית השדה ומרוב חוכמתו הוא לא ראה משמעות לחיים ובכך הכול משול לו לעפר וחסר משמעות ותוחלת. בסופו של דבר, שמשון ששאף לפשטות ולכנות והיה מעוניין באישה פשוטה כדלילה פעל כיחידאי מתוחכם מידי ואיבד המשמעות לחייו וזו מפלתו של הערמומי.

מהות האהבה – בשונה מאלו שאמרו שהאהבה עיוורת ואינה מבחינה בין מושאיה ואינה תמיד מתממשת, אצל שמשון בספר שופטים כתוב שהאהבה מעוורת. אך גם יותר מזה, כמו טרגדיה טובה, כאן הגיבור מתאבד ומת, כך שהאהבה גם הורגת. ועל כן האהבה מרה מן המוות, היא גם מעוורת וגם מחסלת. ככתוב במשלי: "על כי- רבים חללים הפילה ועצמים כל-הרגיה".

מוות – גם אם בא לך למות עקב סבל והשפלה, אל תמות ללא סיבה טובה ומספקת. ודוגמה לדבר, זאת ששמשון בחר למות תוך כדי הרג רב של אויבי ישראל. כך צריך למות. ואצלנו תהיה דוגמה, כגון למות בדרך שתאפשר לתרום אברים לנצרכים.

לסיום, קשה להימנע מהמחשבה על שמו של שמשון, ולכאורה שמו קשור לשמש. השמש כידוע נראית כשוקעת ממי שנמצא בכדור הארץ. העניין סימבולי מאוד לשמשון שלכאורה שוקע וזורח, מוצא אשה ישרה, והיא בוגדת באמונו, מוצא רעים פלשתים והם רבים עימו, אוהב את דלילה והיא מספרת את שיערו. אולם לבסוף שמשון מכריז: תמות נפשי עם פלשתים! והוא מקבל את כוחו בחזרה והורג באותה הפעולה יותר מאשר בחייו וכך גם ברגע מותו שקיעתו של חייו, הוא זורח בגבורתו. ועל אף חולשתו לנשים ולתרבות הפלשתית ושהוא לא הלך לפי הקונצנזוס בעם ופעל לבד, הוא נחשב בעם ישראל כגיבור, כי מה שחשוב זה המעשים ולא המחשבות ובפועל הוא הגן על עם ישראל מפני הפלשתים.

שמשון – יפים ריננברג | תאטרון המיקרו


ההצגה שמשון במיקרו מרתקת חווייתית ומרגשת. כאחד שקרא ז'בוטינסקי חלמתי שיעסקו יותר בחזון לבניית אומה, בפועל זה היה סיפור אהבה טרגדי ועם מעט חזון על המנהיג והאומה. ההצגה ממחישה טוב את חיי ישראל בזמנים עברו ומי שרוצה להתחבר לתקופה, כדאי לו לבוא ולצפות. זהירות ספוילרים (קלקולים)! מומלץ לקרוא לאחר הצפיה בהצגה או אם אתם לא מתכננים ללכת להצגה.

שמשון הוא דמות מהנביאים שופט ידוע ומפורסם ששפט את ישראל 20 שנה ושלו מוקדשים מס' פרקים בספר שופטים, יותר מכל שופט אחר. שמשון במיקרו הוא אדם מנותק. הוא משבט דן הנוהג לבלות אצל הפלשתים. הוא רוצה להינשא לקרני בת שבט דן שדוחה אותו כי היא לא חשה שהוא יהיה עמה בכל ליבה. מאידך הוא מתחתן עם סמדר הפלשתית אולם היא בוגדת באמונו על ידי זאת שגילתה את סוד חידתו לפלשתים. הוא נוטש את סמדר וחוזר לדן. לאחר זמן הוא שב ומחפש את סמדר ומגלה שהיא ניתנה לאחר. הוא שוקע בעצבות שותה ומשתכר עם אלינער. אולם הוא חושב על סמדר וכשהוא מתעורר ומגלה שזו לא היא. הוא נוקם בפלשתים והם נוקמים וממיתים אותה ואת אביה אולם אחותה הקטנה אלינער שרדה.

כתוצאה מכך הוא שוקע בדיכאון ושופט את עם ישראל 20 שנה, הדיכאון מאפשר לו להתנתק מהפרעות ולשקוע בהנהגה. לאחר זמן רב זה הוא חוזר לשוטט, הוא מגיע לעזה ויוצר קשר עם דלילה שכועסת עליו כשהוא חושב על סמדר, היא כורתת את שבעת מחלפות שיערו ומסגירתו לפלשתים שמעוורים אותו לאחר שהציעו לו להפוך לסרן פלשתי והוא סירב ואפילו סירב לשקר כי הוא מתעב צבועים.

הוא הופך לצעצוע של הפלשתים ויום אחד הוא מקבל מאלינער חידה ושפתרונה הוא שבנך המשותף מחריב את ישראל והיא שמה לו בן בחיקו. הוא מכריז על חידה שהוא יהרוג יותר אנשים במותו מאשר בחייו. הוא הורג את בנו ולא ברור איך הוא הורג את שאר האנשים, אולם זה די ברור לנו הצופים שהוא ממוטט את עמודי התווך שעליו נשען הבית.

שמשון הוא נזיר ששותה יין. יהודי שחבר של גויים. אדם אלים ואימפולסיבי המעריץ את הטקטיקה הצבאית של הפלשתים. הוא גם מקנא בטכנולוגיה שלהם ומצווה שעם ישראל ישיג חרבות, מלך ויצחק. כנזיר הוא אמור להתנזר מתענוגות העולם אולם הוא שותה יין ומאוהב בסמדר שזה שם של ענב לא בשל. כמנהיג יש לו את שועלי שמשון והוא פועל לבד בלי הסכמת העם. הוא גם משחרר את עצמו מהחוקים של שאר העם וחי בניגוד לכללים. אולי זה מתחבר עם דמות המנהיג של ז'בוטינסקי, אדם שיש לו חירויות משאר העם המוביל יוזמות עם חיל החלוץ שלו, כמו תנועת ביתר.

ניתן לראות כאן דמות של מנהיג שצריך להשתחרר ממסוכמות ודמות של מנהיג הנצרך לעם שיעבוד מבלי הסכמת האומה אלא לבד. כמו כן, כשמנסים ליצור אומה צריך מישהו מנותק. מישהו שלא בטוח האם אביו פלשתי או יהודי ושבכל מקרה אימו נאנסה. אדם חסר זהות המחובר לעם ופחות לעצמו עקב צערו על סמדר. ולבסוף המנהיג צריך להיות עיוור לעצמו ולהתאבד למען העם.

על אף שקרני שעדיין אוהבת אותו ושהוא לכאורה עדיין אוהב אותה מציעה לו לבוא לגור עימה גם אם הוא יחשוב במקביל על סמדר, שמשון מסרב. רגע זה של מסירות מרגש ביותר ומראה שגם האשה שסירבה להצעת נישואיו, עדיין שמרה לו אמונים יותר מכל הנשים שיצר איתן קשר ויותר מסמדר, קטע זה מרגש מאוד לדעתי. אולם הוא חושש להיות צעצוע עיוור שלה כמו שהוא אצל הפלשתים לאחר שעיוורהו ומעדיף להיתפס בזיכרון הישראלי כגיבור ולא כמסכן. דבר זה יכול להסביר מדוע הוא התאבד באקט של הרג המוני.

עוד דבר שרואים במחזה זה שניתן לגור עם כל עממי כנען ולהתבולל עימם אולם הפלשתים עם כל הטקסים שלהם הפכו למנוונים בעיני שמשון ולכן הוא אומר שעימם חייבים להילחם ואי אפשר לחיות בשלווה. ואגב, בהקשר הזה, ניתן לראות לאורך המחזה שימוש בחימר וחרס ונראה שהכוונה היא שהפלשתים הם ברזל חומר קשיח שקשה לעצב ועם ישראל הם חימר, חומר רך שקל לעיצוב. ולכן יש הרבה פיסול, חימר וטיח בדברים שקשורים לישראל.

שמשון בסופו של דבר הוא דמות של מנהיג ללא גבולות ברורים עם מסירות לעמו ורגש של כבוד. הוא שותה, שוכב, יוצא עם גויות, מעריץ תרבות לא ישראלית אולם בוחר להיות חלק מדן ולא להשתלב בפלשתים. מאידך שמשון כאדם הוא דמות טרגדית, ללא אבא ברור, ללא חברים, ללא עיניים, ללא האשה שאהב ושלא מוכן לחיות עם אשה אחרת שהוא מחבב כי הוא מפחד להיות צעצוע, ועדיין הוא נחרט בזיכרוננו כאחד השופטים המפורסמים ביותר.