מעשה מילד חרדי בערב פסח בתקופת מלחמת חרבות ברזל

מעשיה שהתקבלה במערכת אושרה לפרסום:

אני מתגורר בשכונה מעורבת בעיר מעורבת שיש בה שכונות נפרדות ושכונות מעורבות. ולפעמים אני עובר בשכונה החרדית הסמוכה. ובפרט כשאני זקוק לתשמיש דתי – ובמקרה דנן ללכת למקווה ולהטביל את הכלי שלי לחג פסח במצוות הגברת בעלת הבית זוגתי.

צעדתי מעדנות בשכונה החרדית ואני רואה מעבר לגדר בית ספר ילד כבן שמונה בעל חזות חרדית מתחנן בקול לעזרה מחרדית שחלפה לידו.

מתברר שהוא חדר על ידי טיפוס לבית ספר שהיה סגור לרגל חג הפסח וכעת הוא טען שהוא זקוק לעזרה לצאת ולהגיע הביתה. והאשה לא ידעה מה לעשות, בפרט שהיה מסביבה טף שהייתה צריכה לדאוג להם.

אני עברתי ושמעתי חלק ממה שהילד הנזקק אמר ונידבתי את עצמי לעזרה כמו יהודי טוב. עיניי הביעו חשש שאקרא פדופיל והאשה שלא סייעה לו ושנמנעה מלשוחח עימדי אישרה לי בעיניה שאעזור לילד. ואני בכלל מיהרתי להטביל הכלי שעמדי במקווה כי העסקנים המנהלים את המקווה סוגרים אותו בדקות הקרובות, כי לא רוצים שמטבילי הכלים יראו את הנשים שהולכות להטביל את הכלי שמשתמש בו הדיוט או אדם גדול… או שהנשים מתביישות מכך שידעו שהן הולכות להזדקק בקרוב.

אמרתי לעצמי שיש עוד זמן ללכת ביום אחר למקווה, אבל כעת יש פה חרדי מסכן הזקוק לישועה. ועל כגון דא אולי נאמר – מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה – אפילו כעת בערב פסח…

הדרכתי את הילד המסכן היכן לטפס בצורה בטיחותית ולצאת לגדר הגבוהה של מתחם האשפה. וכעת הילד פחד לרדת. ועתה חששתי. האם עלי להסתכן ולאחוז בילד או שבכך אני מקריב את נפשי לכלא הישראלי באשמת פדופיליה.

הכרעתי כמו חייל המסתער על רימון להציל את חבריו שלמען עם ישראל אקריב עצמי. ובפרט שמא הילד יקפוץ ויפצע עצמו או חלילה גרוע מכך. ובכך אולי חסכתי צער גדול לילד ומשפחתו. וכן מנעתי בזבוז מיותר של משאבים למדינה. וכתוצאה מכך תרמתי לכל העם בישראל בזמן מלחמת חרבות ברזל.

ואז הילד ביקש שאקח אותו לביתו כי הוא לא זוכר איך מגיעים הביתה. למרות חששותיי פסקתי לעצמי שעדיף שאקח אותו לביתו. ואכן זה מוזר שהוא לא זוכר איך להגיע הביתה, אבל אולי מהפחד שהוא נתקע בבית ספר הוא מבולבל או שהוא תושב חדש בשכונה.

הודעתי לו שאני חייב לעבור דרך המקווה ולכן אאעכב אותו קמעה לדקה בדרך. הילד אמר בסדר. התחלתי ללכת מהר כדי שהילד שלא נראה שייך או קשור אלי יראה מנותק ומעט מרוחק ממני ולא מנוצל מינית על ידי חלילה.

הטבלתי את מה שהיה צריך להטביל ותוך כדי ההליכה הקצרה אני נוזף בילד שהוא לא אמור לסבך עצמו באופן כזה ולהסתמך על זרים – והרי ייתכן שאני אדם רע שרוצה לעשות לו דברים רעים. אז הוא אמר שהוא יודע – כי הוא למד על זה בחיידר והוא נזהר… העניין אגב מעיד עד כמה סדנאות מוגנות לא משהו…

ביקשתי ממנו את כתובתו. אמרתי שאני יודע בערך היכן זה ואקחהו לשם. שאלתי לשם משפחתו ואמר לי. בכל מקרה, עברנו ליד חנויות ברחוב בהמשך הדרך והילד החרדי הצדיק, הגאון והמתוק ביקש ממני כסף לאכול.

הוא סיפר לי שהוא לא אכל כל היום. שאלתי: "מה כן אכלת הבוקר?". אז הוא ענה: "שוקולד". חשבתי לעצמי שאולי הופקר על ידי הוריו ונתנו לו לאכול שוקולד שאריות מחג הפורים ולא דאגו לו לארוחה מזינה בלחץ של ערב פסח.

אמרתי לילד שאין עלי כסף – אז הילד התחיל להסביר לי שאפשר גם לשלם באשראי – הסברתי לו שהארנק לא עלי. ואז נזכרתי שיש לי בכיס לפעמים כמה מטבעות שאני שומר לעת צרה. ואכן היה לי כמה מטבעות. הבאתי לו את הכסף ושאלתי אם לחכות לו או לא.

הילד לקח הכסף ואמר שהוא כבר זוכר הדרך ואץ לו במרוצה. הילד נעלם ואני החלטתי להשאר על עומדי ולחשוב. חשבתי שהילד ירכוש לעצמו פיצה בפיצריה או מאפה במאפייה – אבל לא. הילד שב תיכף עם שוקו בשקית וחפיסת שוקולד. הילד המשיך לרוץ במהירות לכיוון ביתו. חלף על פני ולא התייחס אלי כלל. ובכך הרווחתי מעשיה.

וכעת תהיתי לעצמי האם זו טעות לעזור לקטין צעיר עם כסף ובכך להרגיל אותו לסמוך על אנשים זרים שעלולים לפגוע בו?

או שהילד מסכן ואכן באמת רעב ומופקר אולי, ולכן יש עניין לעזור לו ובנוסף, בסופו של דבר רוב הפוגעים מכירים את הילד ומוכרים למשפחתו ולא זרים מוחלטים כמוני ולכן לכאורה זה בסדר.

אולם עדיין חשתי לא נעים שמא אואשם בהטרדה מינית או גרוע מכך – ברם אלוקים גדול, מזל שהילד חרדי וחרדים הרי פחות מתלוננים על פגיעות מיניות…

ומה שמשעשע שהילד למעשה בפועל ניצל אותי ממונית.

עט החיים – שיר

נִלְחַץ כַּפְתּוֹר הָעֵט לְמַעְלָה
נִשְׁלַף רֹאשׁ הַדְּיוֹ הַחוּצָה

כּוֹתֵב בְּכֹחַ עַל הַדַּף הָרַךְ
וְיֵשׁ חֲרִיטוֹת שְׁקוּעוֹת לָנֶצַח

וְהָרֵיחַ שֶׁל הַדְּיוֹ מַסְרִיחַ
הֶעֱבִיר אֶת זֻהֲמָתוֹ לַדַּף

וְכַפְתּוֹר הָעֵט נִשְׁבַּר
וְאִי אֶפְשָׁר בּוֹ לִכְתֹּב

כְּבָר לֹא מַשְׁאִיר סִימָנִים
עַל דַּפִּים לְבָנִים וּנְקִיִּים

לַפַּח הָעֵט הַוָּתִיק נִזְרַק
שָׁקַע נֶעְלַם וְכָעֵת נִשְׁכַּח

מקור

כיצד להתגונן מפני הטרדה מינית בחברה החרדית

מאמר מעניין הקורא לקדם בית דין לטיפול בבעיות מיניות בחברה החרדית. חשבתי שאולי זה יעניין את הקוראים ולכן חשבתי שמן הראוי לשתף זאת פה.

כבן לחברה החרדית, גם אני בתור ילד אהבתי לקרוא את הספרים של חיים ולדר, וכמו רבים במגזר החרדי גם אני הוכיתי לאחרונה בתדהמה, כאשר נודע לנו שיש מספר נשים הטוענות שחיים ולדר הטריד אותן.

תהיתי לעצמי אם ניתן ללמד ילדים להתגונן מפני תוקפים כאלה, ואם כן, כיצד הייתי מלמד את ילדיי להתגונן מפני תוקף פוטנציאלי כדי למנוע מהם סבל ועוגמת נפש רבה בעת התקיפה וטראומה לשנים ארוכות ועצובות.

אני חושב שחשוב לעסוק בנושא, בפרט אנו, בני המגזר החרדי, הרגילים לחשוב שברוך ה', ה' שומר עלינו ואצלנו זה לא יקרה. צריך לעשות השתדלות ואני תוהה בכאב מדוע לא לימדו אותנו על העניין, ומה מנע ממני להפוך לקרבן כשהייתי צעיר וחלש?

בפרט אנו, בני המגזר החרדי, רגילים לחשוב שברוך ה', ה' שומר עלינו ואצלנו זה לא יקרה. אני תוהה בכאב מדוע לא לימדו אותנו על העניין, ומה מנע ממני להפוך לקרבן כשהייתי צעיר וחלש?

העניין חשוב בפרט לחברה החרדית, שהרי אנו בבעיה חזקה בנושא.אנו בחברה מחנכים לצייתנות. ורבים מהפוגעים הם לא רק אנשים חינוך, אלא אנשי דת עם סמכות בעולם החברתי החרדי. מי מאיתנו ירצה להסתבך בשמועות רעות שיפגעו בו בשידוכים או יפגעו בשם ילדיו בשידוכים? כתוצאה מכך רבים נתונים בסכנה כזו והייתי מצפה לשיחות בנושא ולחינוך נגד אלימות מיניות במרחב.

והנושא גם חשוב לדת, שהרי מחקרים רבים מצאו שאם אדם דתי סבל מאלימות מינית על ידי אדם בעל סמכות דתית, יש לו סיכויים רבים יותר לנטוש את הדת והאמונה, לא עלינו.

ואולי מכיוון שאנו חברה כה צייתנית אז לא חינכנו להגנה עצמית מעצימה, כי זה נתפס כעלול לעורר את הילד למרדנות – ולא כך אפשר ללכת בדרך האמצע, לחנך הילד להתכונן מפני עבירות חמורות ומאידך לכבד את המערכת.

לצערי אני מכיר באופן אישי מכר, בחור ישיבה יקר מישיבה מובחרת, המתקשה כיום בשידוכים כי הוא חווה אלימות מינית במגזר. הוא הלך למטפלים רבים ולוקח כדורים המומלצים לו, אך מזור לנשמתו הפגועה אין. כיום הוא תקוע בשידוכים ואינו יודע מה לעשות עם עצמו, והכל בגלל העבר הטראומטי שלו. עצוב מאוד.

במניעת תקיפות מיניות במגזר יש את ההיבט של הפוגע ואת ההיבט של הנפגע. בהיבט של הפוגע, צריך לחנך חינוך מיני לאור ההלכה והמוסר ובכך נחסוך ונמנע הטרדות מיניות של חבר'ה שהטרידו מחוסר מודעות לחומרת המעשים. נמנע בדרגה מסוימת אולי גם התרגלות למצב זה, ואז כשאדם פוגע חסר מודעות נחשף לכך שהוא חוטא גדול ועבריין מיני – אולי הוא מתייאש מעצמו ולא רואה סיבה להפסיק כבר. ועל ההיבטל של הנפגע, אדבר בהמשך.

בנוסף, אם בכל פעם שמתפרסם סיפור של תקיפה מינית במגזר נתקוף את הקרבנות כאילו פיתו את התוקף וכדומה, אזי לא יהיה תמריץ למותקפים ומותקפות להוקיע את התוקף. הם יחששו שדעת הקהל במגזר תתקוף אותם, ואולי גם תייחס להם שיתוף פעולה עם החילונים נגד אנשי סמכות חרדיים.

לגבי חינוך והעצמת הנפגע האופציונלי, לא ברור אם ניתן בכלל להתגונן לגמרי מפני פגיעה מינית, אבל המחקר מצא שמי שעבר אימוני הגנה עצמית מעצימה מגן על עצמו טוב יותר ממי שלא. לעתים ניתן להתגונן על ידי איומים וצעקות על הפוגע או על ידי הכאת הפוגע בסטירות, באגרופים, בבעיטות ונשיכות. ואפשר גם לברוח או לחסום את מכות התוקף על ידי תרגילי חסימה.

לצערי אני מכיר באופן אישי מכר, בחור ישיבה יקר מישיבה מובחרת, המתקשה כיום בשידוכים כי הוא חווה אלימות מינית במגזר. הוא הלך למטפלים רבים ולוקח כדורים המומלצים לו, אך מזור לנשמתו הפגועה אין

התגובות לתקיפה בטבע האנושי וגם בקרב בעלי החיים הן החזרת מלחמה, בריחה או קפיאה. ולפעמים כשאנו נוהגים ברכב ולפתע יש בעל חיים או ילד על הכביש, שבמקום להימלט מאיתנו קופא ונשאר במקומו. מתברר שמסיבות אבולוציוניות הגוף משתק אותו כדי שלא יהווה איום על הטורף, כדי שזה לא יתביית עליו ויהרוג אותו. כך לעתים גם בתקיפה מינית, הגוף קופא, אולי בנסיון אינסטינקטיבי להיעלם מן העין.

למעשה המותקף שנהיה משותק או קופא לא עושה זאת בכוונה, אלא איבד שליטה על גופו. מצב טבעי זה למעשה מעניק יתרון לתוקף, שבעצם האיום שלו משתק את הקרבן.

הרעיון בהגנה עצמית מעצימה הוא לתרגל מצבי סכנה. לתרגל פתרונות ובכך אולי להיות מוכנים יותר לקראת תוקף עתידי. לא תמיד זה יעזור, אבל כשתוקף מזהה אדם שמתנגד, אפילו מילולית, לעתים הוא יחשוש להסתבך בבעיות.

בעולם שלנו יש לא רק יצר הטוב, יש גם יצר הרע. ויש אנשים שהם בעלי יצר הרע חזק ושומה עלינו להתגונן מפניהם. חובה עלינו ללמד את ילדינו הרכים והתמימים להתכונן לקראתם ולתרגל מצבים לא נעימים שיכולים לקרות ודרכי התנגדות למצב הזה, ובכך אולי לנסות להכין אותם טוב יותר לחיים.

חוץ מיצר הטוב, יש בעולמנו גם יצר הרע. ויש אנשים שהם בעלי יצר הרע חזק ושומה עלינו לנסות התגונן מפניהם. חובה עלינו ללמד את ילדינו הרכים והתמימים להתכונן ולתרגל מצבים לא נעימים שיכולים לקרות

לאחר התחקיר שהתפרסם בהארץ על הידוען החרדי חיים ולדר, רבים ממכרי ברשתות החברתיות טרחו להגן על שמו הטוב. זאת למרות שהם לא מכירים אותו אישית. הרבה אמרו שעדות ממקור אחד של עיתון הארץ אינה אמינה וצריך עוד עדויות.

לפיכך אני קורא להקים בחברה החרדית בית דין לענייני צניעות כמו פורום תקנה בחברה הדתית לאומית העוסק בענייני פגיעה מינית. ושם ימונו כמה פעילי ציבור ובכך יקדמו הוקעה של אנשים נקלים שעשו מעשים שלא יעשו בחברה החרדית.

צריך בית דין שינוהל על ידי גורמים מתונים בנושא, שלא יתקפו בפזיזות את הקורבנות. צריכים להיות שם צעירים שיתחלפו כל כמה שנים. א. כדי שלא יאשימו רבנים גדולים שמשהים פרסום לא מספיק אמין או לא מספק כהגנה על הפוגע או האנס. ב. כדי שיהיה אכפת להם. ג. כדי שתהיה תחלופה וככל שיהיו יותר רבנים יהיה יותר קונצנזוס.

בית דין כזה יכול לקדם מהפכת מודעות בחברה החרדית, ולמנוע מאנשים המתקשים להאמין עד להרשעה מוחלטת בבית משפט להכחיש את הפגיעה ובעצם להגן על התוקף המיני.

לפיכך אני קורא להקים בחברה החרדית בי"ד לענייני צניעות כמו פורום תקנה בחברה הדתית לאומית, לענייני פגיעה מינית. פעילי ציבור שיקדמו הוקעה של אנשים נקלים שעשו מעשים שלא יעשו בחברה החרדית

אני מציע לקרוא לבית הדין "בית דינה ותמר" על שם דינה בת יעקב אבינו ועל תמר בת דוד המלך שסבלו גם הן מפגיעה מינית אכזרית.

הקול הרם 2019 The Loudest Voice

סיימתי לאחרונה לצפות במיני סדרה בשם The Loudest Voice המבוססת על ספר של גבריאל שרמן בשם הקול הרם ביותר בחדר – ביטוי אמריקאי על אדם טיפש הצועק, אולם יכול גם להתפרש כתיאור של אדם שצועק יותר חזק מכולם. הסדרה עוסקת בחדשות פוקס ורוג'ר איילס. כאדם ימני הזלזול בימין שהסדרה מביעה קצת הפריעה לי. אולם אני משתדל ללמוד מכל דבר ואני חושב שמדובר בסדרה חשובה וטובה. הסדרה מלמדת מה השמאל חושב על הימין ומאידך על איך תקשורת עובדת ואיך אנשים מושחתים מתנהלים. מחשש לספויילרים אנסה לכתוב ללא קלקולים, ברם מי שירצה יותר תיאור, יוכל לבקש זאת בתגובות לרשומה פה ואענה לו פה בתגובות.

הסדרה מראה איך הוקמה חדשות פוקס וכאן בעצם הסדרה מראה שיש גורמים חכמים בימין וגורמת לחשוב האם הפטריוטיות היא מפלטו של הנבל? הסדרה מראה איך מקימי פוקס ניוז, ערוץ החדשות שמרני בארה"ב, הבינו שעדיף להקים טלוויזיה למגזר מסוים, המגזר השמרני, החש שאין לו קול, ולא לכלל החברה ואכן החברה הגיעה חיש למקום הראשון בטלוויזיה בארה"ב.

איני יודע עד כמה הסדרה אמינה (לינק לביקורת על כל פרק לגבי אמינות העלילה) ולא ברור מניין המידע אולם הסיפור הוא יפה כשלעצמו וכמו שנכתב למעלה יש מה ללמוד ממנו על התפיסה של אנשי התקשורת לגבי קהל הצופים וכן לחוש את השפעת התקשורת על החברה.

בנוסף יש להבין מדוע חדשות פוקס הצליחה, אפשר לחשוב שזה אינטרס קפיטליסטי של רופרט מורדוק וטיפשות של הימנים האמריקאים, אולם אם נחשוב טיפה יותר נבין שהקמת רשת חדשות חדשה שהופכת למספר אחת בכבלים היא לא קורית סתם. פתאום נגלה שציבור שלם הוזנח או אפילו חש שהתקשורת נגדו או בזה לו וכדומה ולכן רצה תקשורת אחרת. וכך בשלו התנאים להקמת חדשות ניוז על ידי רוג'ר איילס. ולאחר הקמתה עם ניהול מוצלח מבחינה מקצועית והבנה של איך האדם המצוי חש.

הסדרה גם מקשרת בין הסיפור לטראמפ מה שמצד אחד הופך העניין למעניין ומאידך למגמתי שהרי הצופה יכול לחוות שיש כאן אנשים שטניים הבאים להשתלט עליו ולכן יש נגדו איום דימוני וחובה עליו להציל עצמו על ידי התנגדות.

הסדרה העלתה אצלי את השאלה האם יש קשר בין תאבי הנאות לאנשים מוצלחים? (מי מאיתנו לא נתקל בחדשות באדם בכיר בארגון שניצל את מעמדו לרעה מרבנים ועד קצינים?) אדם אחד בסדרה מוצג כתאב אוכל ונשים ומאידך אותו אדם הגיע רחוק. האם אנו כחברה מעודדים אנשים רעים להגיע רחוק יותר משאר האנשים אולי כי אנו פוחדים מהם או כי אנו נמשכים לפעלתנות שלהם וכדומה? או זה פשוט עניין של אנשים מוכשרים הפעילים יותר האדם הממוצע.

הסדרה גם עוסקת בהטרדה מינית יותר מההיבט של ההשפלה ופחות מבחינת ההיבט המיני, הטאבו-גיבושי והרתעתי. בסדרה עוסקים בהטרדה מינית לפי נקודת המבט המצויה משום מה שזה עניין של כוח ולא מיניות. וכאן אני חולק. יש במיניות כפויה על ידי צד אחד גם עונג מיני ולא בהכרח עניין של סתם הפעלת כוח והתעללות מרושעת. יש בעניין גם אינטרסים שניתן להגיד שהם אינטרסים כלכליים. נניח אם אדם מעליב מישהו מינית וכעת הוא מתבייש לדבר על כך בגלל הטאבו החברתי וממילא הוא שותק ואז מפחד או מאפשר לעניין להמשך ואז מפחד יותר או נהיה כלוא ומשועבד לפוגע. הבנת העניין חשובה לדעתי כדי למנוע העניין. נניח אם אני הופך לבת ואני מפחדת מאונס אדע לשתף פעולה אם אנשים חזקים מראש ולהיראות מפוחדת וכך למנוע הצקות מיניות שהרי הם יחשבו שאני איתם, אדע להימנע מאנשים תאוותניים ולנקוט באמצעי הגנה למניעת תאווה כלפי גם אם הם לא נראים חפצי כוח, היות שהם עלולים להימשך אלי. זו דעתי הפשוטה ואשמח לביקורת. בכל מקרה הבאת הנושא של ההטרדה המינית, בדרגותיה השונות, למרכז הסדרה היא חשובה בקידום מניעת האלימות המינית בחברה שלנו.

חשוב להגיד שהבימוי טוב וסביר והמשחק גם משכנע ולכן מי שלא חייב לראות רק סרטי אקשן ויכול להתחבר לסדרות פוליטיות-תקשורתיות, מומלץ לו לראות. ברם שיראה בראש פתוח.

בני בני ילד רע? – הגיגים בעקבות התלונה נגד בני גנץ על הטרדה מינית

לאחרונה התפרסם שראש מפלגת כחול לבן, האדם הנכבד והרמטכ"ל לשעבר הטריד מינית. וכך נכתב בנושא:

"החיים אכזבו אותי בגיל 14 כשבני גנץ הוריד את מכנסיו. לילדה בת 14 זה כמו שמישהו יצמיד לה אקדח לראש ויהרוג אותה. זו הטראומה שנכנסתי אליה. אני לא לבד סיפור הזה. זה קרה גם ליד ילדה בת 7. כל האמת עוד תצא לאור. העדות פורסמה ב'ישראל היום'".

חשוב להגיד שלא ברור שבני גנץ הטריד מינית, אלא העניין רק לכאורה, היות שהעניין לא הוכח ומה שיש לנו זה עדות לא ברורה בנושא.

---

העניין מזכיר לי את הסיפור של שופט בית משפט העליון הפדרלי בארה"ב ברט קוואנו. האיש הואשם בהטרדה מינית על ידי ד"ר פורד לאחר שכבר עבר את כל ההליכים כמעט לכל המינוי, כולל הזמן שיש לאנשים להתלונן נגדו. ד"ר פורד, המתלוננת שסירבה להתלונן במשטרה והחליטה ללכת לתקשורת לאחר שהתייעצה עם אנשים בחוף הים… אמרה שהיא לא זוכרת בוודאות, היא לא יכולה להגיד מתי בדיוק ואיפה, רק בני אדם ספציפיים בקיץ מסוים. וכל מי ששמו ששורבב לסיפור מכחיש. ד"ר פורד האשימה את ברט קוונאו. הוא הציע לעבור חקירה בסנאט כבר לפני עשרה ימים, ברם השמאל טען שהאשה המסכנה לא יכולה לבוא, כתוצאה מכך נוצר לו בית משפט שדה ציבורי במדיה ההמונית. ושמו של הנשיא טראמפ הוכפש כאדם שתומך בטורפים סקסואליים. למעשה זה נראה היה כטריק למנוע את הבחירה שלו.

---

בהקשר שלנו, בין אם בני גנץ עשה זאת או דברים גרועים יותר או לא, אני חושב שעבריין כלשהו גם אם הוא עבר את העבירה בגיל 17 יכול להשתלב בחברה וזכאי להמשיך בחייו ולכן זכאי להתיישנות, אחרת לא משתלם לאנשים לחזור למוטב וכך החברה תהיה אלימה יותר ואנו האזרחים החלשים והפשוטים נפסיד מכך.

ברם עדיין זכותה של הנפגעת לתקוף אותו על התנהגותו. אני גם בעד חסינות זמנית למתמודדים בבחירות מפני חקירות משטרתיות או כליאה בנושא, אלא אם כן הם מהווים סכנה לציבור. לדעתי זה לא הוגן לציבור עד שהוא מוצא מישהו שייצג אותו, שיבוא נפגע עבירה שהמתין עשרות שנים ובעצם גרם לצד הפוליטי לבחור באדם בעל השם הרע ויחסל אותו על ידי המערכת המשפטית. ברם אני כן בעד לאפשר לנפגע להתלונן על אותו נציג ציבור, הנפגע זכאי לחופש הביטוי ולהתנקם באותו מתמודד וכך ליצור הרתעה חברתית שתמנה עבריינים וכן הציבור נהנה ממידע שיכול להעזור לו להחליט. ואת כל זה אני אומר על אף שאיני חסיד של המפלגה של האדונים הצבאיים והביטחוניים של גנץ. אז אני בעד לאפשר לנאווה ג'ייקובס להתלונן כאוות נפשה בכל כלי תקשורת, אבל איני בעד שהמשטרה תאשים את בני גנץ בנושא. כעת הוא נבחר ציבור והציבור לא אשם שלא היה לו המידע הזה, בעוד שאם היה לו הוא היה יכול למצוא קצין צבאי בכיר אחד שייצג את נטיותיו המיליטריסטיות.

ולסיום שיר מוזר המקדם אלימות על ידי תיאור זוגיות אלימה בשיר עליז ורומנטי.