רשומה נבחרת

בקשת מידע ועזרה


לצורך ייעול האתר, אשמח לקבל מן הקורא היקר נתונים איך הוא נחשף-הגיע לאתר.

אשמח למידע גם אם הוא יהיה אנונימי. אפשר להגיב בצורה אנונימית בתגובות, ללא מייל וללא שם – כמו לכל רשומה המתפרסמת פה. אך עם כל זאת, אשמח לבחירת כינוי או שם בדוי שיבדל המגיב היקר ממגיבים אחרים.

בנוסף אם יש מישהו שרוצה לכתוב איזה נושאים הוא אוהב שעליהם הוא רוצה שאכתוב. אודה לו מאוד.

בתודה מראש לכל המגיבים.

להיות ציפור


פַּעַם אָהַבְתִּי הָרִים גְּבֹהִים וּתְמִירִים.
הָרִים רָמִים, שֶׁגְּבָעוֹת נוֹשְׂאוֹת אֲלֵיהֶם עֵינַיִם בְּהַעֲרָצָה
רָצִיתִי לִהְיוֹת הַר חָכָם, שֶׁרָזָיו נִשְׁקָפִים לַמֶּרְחַקִּים.

אַךְ הָהָר הַגָּדוֹל מַסְתִּיר
אֶת הַנּוֹף וְאֶת הַשֶּׁמֶשׁ
הָהָר גַּם עוֹמֵד דּוֹמֵם בִּמְקוֹמוֹ

הֶחְלַטְתִּי לִהְיוֹת צִפּוֹר
וּלְהַטִּיל מֵעֵת לְעֵת לַשְׁלֶשֶׁת
עַל מֵצַח אֲנָשִׁים מֵהַמְּרוֹמִים. 

מקור חביונות שירה ט"ז – חנוכה.

נר


כָּל נֵר שַׁבָּת, חַג אוֹ חֲנֻכָּה
אֲפִילּוּ עִם אוֹר גָּדוֹל וְעָצוּם
דּוֹעֵךְ מִתְכַּלֶּה כָּבֶה וְנֶעְלָם

מַגִּיעִים הִנֶּנוּ
אֶל הַחֹשֶׁךְ שֶׁלָּנוּ
שֶׁמִּשָּׁם בָּאנוּ

וְלָנוּ הַזִּכָּרוֹן
שֶׁנֶּחְקַק בָּנוּ
עַד לֶכְתֵּנוּ לַאֲבַדּוֹן

לינק למקור.

בקשת מידע ועזרה


אלוהים איתנו - מחשבותיו של שמרן עצמאי

לצורך ייעול האתר, אשמח לקבל מן הקורא היקר נתונים איך הוא נחשף-הגיע לאתר.

אשמח למידע גם אם הוא יהיה אנונימי. אפשר להגיב בצורה אנונימית בתגובות, ללא מייל וללא שם – כמו לכל רשומה המתפרסמת פה. אך עם כל זאת, אשמח לבחירת כינוי או שם בדוי שיבדל המגיב היקר ממגיבים אחרים.

בנוסף אם יש מישהו שרוצה לכתוב איזה נושאים הוא אוהב שעליהם הוא רוצה שאכתוב. אודה לו מאוד.

בתודה מראש לכל המגיבים.

View original post

הצדדים – שיר נאה לרגל הבחירות והפילוג בעם ישראל


הַצְּדָדִים

בְּרֵאשִׁית עוֹלָמֵנוּ לֹא הָיוּ צְדָדִים
כָּל אֶחָד הָיָה שָׁרוּי בְּתֹהוּ וָבֹהוּ

אֲבָל אַט אַט נִהְיוּ הַצְּדָדִים
לְכָל אֶחָד נִהְיָה נוֹחַ צַד סְפֵּצִיפִי בַּחַיִּים

יֵשׁ צַד יָמִין וְצַד שְׂמֹאל
וְגַם יָמִין קִיצוֹנִי וּשְׂמֹאל קִיצוֹנִי

כָּעֵת יֵשׁ אֶת הַצַּד שֶׁלִּי וְאֶת הַצַּד שֶׁלָּהּ
מַעְגַּל הַשָּׁנָה שֶׁל מִקּוּם בִּצְדָדִים קִיצוֹנִיִּים אוֹ קְרוֹבִים

וַאֲנִי צָד לִי קְצָת שֶׁקֶט בַּלַּיְלָה וְרוֹשֵׁם
וְחוֹשֵׁב עַל הַגָּלוּת בַּצַּד שֶׁלָּהּ – הֱוֵי גּוֹלֶה לַמָּקוֹם שֶׁלָּהּ.

מקור.

האם לנתניהו יש יותר סיכויים לנצח הבחירות לכנסת ה-25?


האם כאן היה רגע הניצחון?

אלוהים איתנו - מחשבותיו של שמרן עצמאי

לאחרונה כתבתי פחות עקב מסע לחו"ל וכן כי נשבר לי הטלפון שלפתע חדל לעבוד ופשוט נכנס למצב קראש מוד. כעת אני משתמש בטלפון חילופי ישן ואני מחפש לרכוש טלפון ומבצע מחקר. בטלפון הישן הייתי יכול גם לכתוב בקלות יחסית מהטלפון וכעת זה מורכב יותר ולכן אני כותב מהמחשב. תודה על ההבנה.

יש האומרים שהבחירות האמיתיות מתחילות ביום קביעת הרשימות לכנסת ויש האומרים שאז הבחירות כבר הוכרעו.

במקרה שלנו, הבחירות לכנסת ה-25, יש שיגידו למפרע שהבחירות כבר הוכרעו ביום הגשתסגירת הרשימות לעומת סבבי בחירות קודמות מהסיבות כדלהלן:

  1. השמאל הסוציאליסטי הציוני של מרץ והעבודה לא הצליח להתאחד יחדיו, עניין שיוביל למפלגות קטנות יותר המקבלות פחות מנדטים מהשארית וכן מונע מלפיד לשתות להן קולות בטיעון של הצבעה אסטרטגית שהרי אם אחת מן המפלגות הללו לא תעבורנה אזי זה מפחית את סיכוייו.
  2. בנט ומפלגתו לא רלוונטיים כבר ובכך יש פחות סיכוי לעורקים מהימין לקואליציית לפיד, מה שמחזיר מצביעי ימין לגוש הימין.
  3. אותו הדבר לגבי

View original post 755 מילים נוספות

לעד – שיר


אַתּ לֹא עָלֶה נִדָּף הַדּוֹאֶה בָּרוּחַ
הַמְעוֹפֵף לוֹ יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה
וּמְנַשֵּׁק אֶת הַקַּרְקַע
וּלְבַסּוֹף נָמוֹג

אַתּ שׁוֹרָה בַּבַּיִת
בַּבַּיִת יֵשׁ חֲדָרִים
בַּחֲדָרִים יֵשׁ אֲנָשִׁים
וְלַאֲנָשִׁים מִנְהָגִים שׁוֹנִים

אַתְּ לֹא לְבַד
לֹא בָּדָד
וְלֹא אֶחָד
לָעַד

מקור.

יום הכיפורים ותודעת החטא של האדם המצוי


במדינה מסורתית דתית כמו מדינת ישראל רבים רואים את עצמם כלא מושלמים. הם חשים עצמם ככאלו שצריכים לעשות תיקון. הם רואים בעצמם ייצור פגום שפה ושם עושה רע ולכן צריכים לתקן זאת. בדת זה על ידי הנוסחה הדתית של תשובה ואלו שפחות דתיים זה על ידי הצהרה שהם פה ושם רעים וכעת מנסים להיות יותר טובים.

ולמשל מי שאומר וידוי גם יכול להגיד דברים מופרכים, כגון: שהוא נאף, חמס, מרד וכולהו. אתה הרי לא נאפת ולא חמסת, מה אתה משקר על עצמך ועל האל שלך? מה אתה מרוויח מכך? אם כבר אתה אמור להפסיד. במקום לעשות תשובה באופן רציני אתה מעמיס עליך חטאים שלא עשית ופשוט מגזים בצורה לא רצינית ומשטה באל. והנה לינק לסדר הוידוי ביום הכיפורים.

מה שרואים כאן זה שרבים פה במרחב המסורתי דתי מאמינים שהם כבני אדם חוטאים. לא משנה כמה יפעלו להיות טובים.

ואני תוהה מדוע? הרי יש להם היגיון והם החליטו לפעול לפיו כי הם חשבו שזו דרך חייהם הנכונה. זו לא מעידה חד פעמית, אלא תפיסה, אם כן מדוע יש עניין לשחק כאילו הם בעלי חטא ורשע הדרושים כפרה. בגלל שאתם מאמינים באלוהים אז אתם צריכים לשחק בתחפושת?

אם אתה מחלל שבת ומאמין שזו הדרך הנכונה, אם אתה אדם מוסרי ועשית כל מאמץ להיות כזה, על מה אתה מבקש סליחה ביום כיפור?

לדעתי העניה אכן יש מורשת היסטורית שהאדם מלא חטא, אבל זה היה פעם בעידן הקדום יותר שהאנשים היו פחות מתוקנים והיה פחות הרתעה וחינוך מוצלח כמו היום – ורבים היו ברברים חיים בשביל לשרוד וכדומה. ברם היום אנשים הרבה יותר מתורבתים. לא חסר לנו הזדמנויות לעשות רע ואנו לא עושים זאת כי זה לא לכבוד שלנו.

לתחושתי העניין כיום מגיע מהנצרות שרואה את האדם מזוהם מהחטא הקדמון מלא חטא היכול להיגאל רק על ידי חסד האל. [זו ההשערה שלי ואשמח לשמוע כיוונים אחרים.]

מבחינתי המסורת היהודית כיום צריכה להכיר בכך שאנו בני אדם המנסים להיות טובים בדרכינו שלנו ולא מלאי חטא. ואין טעם להכביר בחטאים שלא היו. ולבקש סליחה על מה שאנו לא רואים כחטא. מבחינתי האדם המצוי הוא אדם מושלם.

מבלי קשר, יפה מאד שזה עידן של פיוס ואז אנשים מרצים האחד את השני ועושים הרבה טוב בעולם.

וזה עוד לפני הדיון האם האדם יכול בכלל לשגות ועל כך בהרחבה פה.

האם לנתניהו יש יותר סיכויים לנצח הבחירות לכנסת ה-25?


לאחרונה כתבתי פחות עקב מסע לחו"ל וכן כי נשבר לי הטלפון שלפתע חדל לעבוד ופשוט נכנס למצב קראש מוד. כעת אני משתמש בטלפון חילופי ישן ואני מחפש לרכוש טלפון ומבצע מחקר. בטלפון הישן הייתי יכול גם לכתוב בקלות יחסית מהטלפון וכעת זה מורכב יותר ולכן אני כותב מהמחשב. תודה על ההבנה.

יש האומרים שהבחירות האמיתיות מתחילות ביום קביעת הרשימות לכנסת ויש האומרים שאז הבחירות כבר הוכרעו.

במקרה שלנו, הבחירות לכנסת ה-25, יש שיגידו למפרע שהבחירות כבר הוכרעו ביום הגשת\סגירת הרשימות לעומת סבבי בחירות קודמות מהסיבות כדלהלן:

  1. השמאל הסוציאליסטי הציוני של מרץ והעבודה לא הצליח להתאחד יחדיו, עניין שיוביל למפלגות קטנות יותר המקבלות פחות מנדטים מהשארית וכן מונע מלפיד לשתות להן קולות בטיעון של הצבעה אסטרטגית שהרי אם אחת מן המפלגות הללו לא תעבורנה אזי זה מפחית את סיכוייו.
  2. בנט ומפלגתו לא רלוונטיים כבר ובכך יש פחות סיכוי לעורקים מהימין לקואליציית לפיד, מה שמחזיר מצביעי ימין לגוש הימין.
  3. אותו הדבר לגבי מפלגת דרך ארץ. היא הוקמה על ידי מקורבים של נתניהו לשעבר וטענה שבגלל שצריך יציבות וניקיון כפיים היא בוחרת בגוש השמאל. לבסוף תמכה בממשלת בנט ולפיד ואיבדה את המנדט מהציבור.
  4. גדעון סער שהיה בליכוד שנים רבות הלך למפלגה משלו בשם תקווה חדשה. כעת הוא התחבר למחנה הממלכתי של בני גנץ. כך שהוא נתפס פחות ימין וגם הסיבה שהתאחד עם גנץ זה כי יש לו פחות מנדט מהציבור. רואים שחל שינוי וכן המסווה הוסר – הוא לא רק אנטי ביבי אלא מוכן לשתף פעולה עם המרכז שמאל בשביל מעט כבוד אישי ולא להיות בצל של נתניהו בליכוד.
  5. לפיד בשלטון, עד לבחירות הבאות עלינו, נתניהו היה בשלטון והיה יותר טענות מדוע הדברים התנהלו בצורה מסוימת ומצביעים רבים כנראה חשבו לעצמם שבגללו המצב לא השתנה בתחומים רבים. כעת הם רואים שלא משנה מי בממשלה, קשה לשנות דברים בתחומים רבים במדינה. מה שיגרום לחבר'ה להישאר בבית ולא להצביע שוב לפיד או לחזור לנתניהו.
  6. בנוסף גם נוצר פחד וגעגוע. רבים בימין לא הצביעו כי אמרו מה כבר יקרה, נתניהו יהיה שוב בממשלת מעבר. לבסוף לפיד ובנט עלו יחד עם סיוע ערבי הנתפס כלא לגיטימי. יש גם געגוע ואולי כבר נוסטלגיה לנתניהו מה שגורם לאנשים שכעסו עליו לשכוח הדברים הרעים שלו ולהיזכר בדברים הטובים.
  7. המשפט לא טרי ולא כזה מעניין. בשעתו המשפט נגד נתניהו היה נוכח מאוד בדעת הקהל, אמרו שזה לא ראוי שנתניהו יתמודד כשמוגש נגדו כתב אישום. כעת רואים את המשפט ואפילו התקשורת לא מתעניינת בזה כל כך וכן שומעים על אי סדרים רבים בנוגע למשפט נתניהו. עניין זה מפחית משפעת המשפט נגדו ובכך מעלה את סיכוייו.
  8. ממשלת לא ביבי לא מבטיחה יציבות, רבים טענו שאין ברירה צריך להצביע ללפיד או גנץ כי זו הדרך לחלץ המדינה מהשיתוק הפרלמנטרי, והנה מתברר שגוש השמאל לא מצליח להעמיד אלטרנטיבה, שהרי הממשלה לא שרדה מעבר לשנה בערך. וכן היא הייתה מליאת חיכוכים פנימיים, ורק נתניהו באופק לבינתיים מבטיח יציבות. אז חלק ישארו בבית או ישובו להצביע נתניהו יותר מהבחירות האחרונות.
  9. פיצול במפלגות הערביות. הפיצול במפלגות הערביות יכול להוביל לכך שא. יותר סיכוי שרשימה אחת לא תעבור ובכך גוש השמאל יאבד מנדטים, ב. אולי אחוז הצבעה נמוך יותר עקב חוסר רצון להשתתף בקונפליקט המפלגתי. ג. מפלגה קטנה יותר פחות בעלת לקבל מנדט מהשארית לפי חוק באדר עופר.
  10. המפלגות הערביות תמכו ברמה זו או אחרת בממשלה שלבסוף הרגה ערבים בעזה. מה שיכול להוביל לזעם נגד המפלגות או הבנה שלא חשוב להצביע למפלגה שלבסוף שותפה להרג ערבים בעזה. עניין שיוביל לפחות קולות של ערבים לגוש השמאל ככלל שהרי גם ממשלת לא ביבי הנחשבת בציבור כממשלת שמאל הרגה ערבים.
  11. הספר של ביבי. קמפיין מחוכם של ביבי המאפשר לו לדבר על עצמו כאיש ספרות וכאחד המנהיגים הגדולים של ישראל. רשמית הספר אמור לצאת בנובמבר נראה לי בסוף נובמבר, אחרי הבחירות – כך אפשר להגיד שזה לא קשור לבחירות אולם הפרסום לספר יהיה במקביל למערכת הבחירות על ידי ההוצאה בישראל ובאמריקה מה שייתן לו יח"ץ. נתניהו כתב הספר באנגלית ובעברית . ברם המכירה המוקדמת כבר התחילה באוגוסט. נתניהו מצא דרך לקדם עצמו על ידי ספר, ללהג בתקשורת על הספר המוצלח… לספר מדוע כדאי לרכוש הספר כשלמעשה הספר מקדם את תדמיתו ועצם פרסום הספר במדיה כבר מקדם אותו.
  12. הרחקת אבי מעוז מנעם למקום לא ריאלי ברשימת הציונות הדתית. אבי מעוז ממפלגת נעם של החברה החרדלית בראשות הרב טאו מהר המור נחשבת סהרורית ומדירה מצביעים יותר מאשר בן גביר, שאגב דאג לקונפליקט מול מרזל ובן ארי שעדיין תומכים בכהנא, בעוד שהוא אמר שהוא המשיך הלאה ולא ממשיך את דרכו.
  13. כישלון ממשלת לפיד ובנט לשרוד ולנהל קואליציה מבלי מתחים שוב ושוב. הכישלון כידוע פוגע ביוקרה ובכך המשיכה כלפי המצביעים
  14. חזרת הפיגועים, אצל נתניהו התרגלנו לפחות אובדן בחיי אדם. בעוד שבממשלה החדשה יש יותר פיגועים. עניין המחזק את יוקרתו של נתניהו.
  15. אינפלציה וגזירות כלכליות, בתחום החד פעמי, התחבורה והשתייה המתוקה. העידן של נתניהו היה ללא אינפלציה כמעט וכן הכל השתפר אולי חוץ מהדיור. בעוד שכאן הממשלה המכהנת דאגה להכות בכיסו של האזרח הקטן מתוך אידיאליזם. ועל זה יש סיכוי רב שישלמו מחיר.

איני מסכים שהבחירות כבר הוכרעו לגמרי, תמיד יש מקום לשינויים ותעלולים ברם אכן יש כעת מצב שונה מבחירות קודמות ונראה לאחר הבחירות מה יקרה לבסוף.

מה דעתכם? אשמח לשמוע.

נ.ב. חשוב לומר שלא חשוב להצביע וקול אחד לא אמור סטטיסטית להשפיע. לפיכך תנהגו כפי שאתם רוצים ואין שום סיבה לריב בגלל הצבעה גרידא.

אולי לא אכתוב שוב עד ראש השנה, אזי אני מנצל ההזדמנות לאחל לכל הקוראים היקרים: שנה טובה ומתוקה, שנה של עשיה ברוכה, שנה של שגשוג והצלחה ושנה של אושר לכם ולכל המשפחה.

עדכון: לאחר הזמן האחרון לחתימת הסכמי העודפים – שהמפלגות הערביות וליברמן לא חתמו הסכמי עודפים יש כאן עוד יתרון לגוש הימין התומך בנתניהו.

מה עושים כשמקבלים הודעה לאסוף דואר אבל אי אפשר לאסוף זאת בזמן הנקוב?


קיבלתי הודעה לבוא לאסוף דואר. הזמנתי משהו מחו"ל והחבילה הגיעה לפני הזמן. כתוצאה מכך נוצר מצב שלא יכולתי לאסוף החבילה בזמן.

זכותנו לקבל דואר ואין אנו צריכים להיות בכלא ולא לעשות כלום רק כי אנו אמורים לקבל דואר. איני יודע מה החוק בנושא. ומעניין גם איך חולי קורונה וחייבי בידוד פעלו בנושא. למזלי לא הייתה לי קורונה בזמן שיש לי דואר לאסוף מגורר ישראל. מעניין גם מה עושה מי שבמילואים? מה עושה מי שנמצא בכלא?

שאלתי חברים ואף אחד לא ידע מה לעשות.

חבר אחד הציע אולי פשוט תתקשר אליהם.

אני אמרתי לעצמי למה בכלל אני צריך לצלצל, אפנה אליהם בכתב.

כתבתי להם מכתב הזדהיתי והבאתי להם הקוד של החבילה והם הודיעו לי כך:

"בוצע חסימה לפריט במערכות דואר ישראל, כדי שלא ייצא מישראל. במקביל, נשלחה בקשה לכל תחנות המעבר המטפלות בדברי דואר רשומים לאתר את הפריט, על מנת שייחסם ולא יישלח חזרה לשולח בחו"ל. אם פעולת החסימה תצליח, יוחזר הפריט לסניף, ותישלח אליך הודעה על כך מדואר ישראל. כמו כן, בהתאם להנחיות איגוד הדואר העולמי, האחריות על המשלוח הינה על השולח, ועל מנת לאפשר בירור מקיף בנושא, ניתן לפנות לשולח, כדי שיבקש ממינהל דואר המוצא, לבדוק מה עלה בגורלו של הפריט."

אז עכשיו אני יודע מה לעשות כשיש דואר ואיני יכול לאסוף אותו בזמן הנקוב.

איני יודע מה ההנחיה החוקית, אבל הטיפול של דואר ישראל היה יעיל ומהיר.

מעשה בבת מלך שאהבה חומות


מאז שלום עליכם, מנדלי מוכר הספרים, יצחק בשביס זינגר וש״י עגנון, הקורא היהודי החילוני כמעט ולא נחשף לספרות יהודית בת זמננו: אגדות ומעשיות יהודיות, סיפורי שטייטעל, סיפורי מוסר השכל יהודיים, סיפורי הווי יהודי שיש להם לשון מיוחדת והומור ייחודי ופונקציונליות דתית, חברתית ותרבותית.

לשמחתי כתב העת 'קול ההמון' לקח על עצמו לטפח את המחבר שיצירותיו הם מי מעיינות זכים ומאפשר לקורא הצצה עכשיו לנכתב על החברה החרדית, על העולם היהודי אז והיום.

לשונו של המחבר עשירה, מגוונת, מפתיעה וקולחת וסגנונו מלא הומור יהודי, אך גם ביקורת ופרובוקציות שהופכים את יצירותיו למחכימות, משעשעות ומעניינות.

הקדמה מאת איש האקדמיה, התרבות והספרות ניקולא יוזגוף, מומלץ לעקוב למי שאוהב לקרוא ספרות מגוונת.

והנה הסיפור: מעשה בבת מלך שאהבה חומות.

חוק הפיקדון בישראל – ישראבלוף


חוק הפיקדון של בקבוקים גדולים נכשל – ואנו משלמים מחיר יקר סתם

חצי שנה אחרי שהורחב חוק הפיקדון על בקבוקים גדולים מתברר שהמדינה לא נערכה כיאות לתקן תקנות ולאכוף הנושא וכך הציבור משליך הבקבוקים לפח – אפילו לא למחזור, כי פחי המחזור נאספו מהרחובות.

אספר שגם שאני השלכתי בקבוקים לפח. הלכתי להשיב בקבוקים בסופר הקרוב לבית. והאחראי בסופר אמר לי תבוא עד חמש. בניגוד לחוק. אולם אני לא בא לריב איתו כשלא ברור לי כמה משאבים זה יקח. באתי פעם אחרת בזמן שהוא אמר לי והוא התחיל לסנן לי הבקבוקים. הוא ההתחיל להגיד לי שבקבוקים רבים הוא לא צריך לקבל כי הוא לא מוכר אותם. נניח בקבוקי יין ומיצים.

החוק באמת איתו הוא לא צריך לקבל בקבוקים שהוא לא מוכר בסופר. כתוצאה מכך לכמה חודשים לא היה לי היכן להחזיר חצי מהבקבוקים.

בהמשך התקינו ליד סופר אחר רחוק יותר מכונה. מכונה שפועלת לאט ונתקעת. וכך האזרח הקטן סובל. יש לי חבר שבכלל משאיר הבקבוקים בסופר מבלי לאסוף עליהם הפיקדון – ובכך החבר האידאליסט תורם לעשירים… ואם משיבים הבקבוקים בשעת שמש, ממש קשה לקרוא את ההוראות במסך כי המסך לא מאיר מספיק… כמובן שכשהמכונה נתקעת אז היא בולעת בקבוקים בלי לשלם. וכן לפעמים המכונה לא מזהה הברקוד.

הממשלה פעלה בכוונות טובות למען איכות הסביבה ובפועל המצב נהיה יותר גרוע, כי מתברר מכתבה בכלכליסט שהציבור שם הבקבוקים למחזור כעת כבעבר.

ברם מה שהכי גרוע זה העושק של מיליוני שקלים, אולי אפילו מאות מיליוני שקלים. הציבור הרי מתבקש לשלם כיון 30 אגורות יותר לדמי פיקדון ובפועל אין לו אופציות נוחות להשיב הבקבוקים. וזה נגד החוק ופשוט לקחת מהציבור כסף עקב רשלנות של הממשל בישראל.

אז אין מספיק מכונות ומניסיון שלי המכונה היחידה שאני מכיר גרועה הגוזלת זמן מיותר. וכך נכתב בעיתון כלכליסט בנושא:

"במהלך קידום החוק, העריכו במשרד כי רשתות השיווק יצטיידו בכ־3,000 מכונות אוטומטיות להחזרת בקבוקים, אלא שחצי שנה אחרי שהחוק נכנס לתוקף ונעקרו כ־23 אלף מיחזוריות שהיו אחראיות לאיסוף כ־20% מכמות המיכלים הגדולים, הוצבו ברשתות כ־250 מכונות אוטומטיות בלבד. בשופרסל 80 מתוך כ־300 סניפים, ביוחננוף ובטיב טעם כ־25 בכל רשת, ברמי לוי 11 מכונות ובמגה־יינות ביתן 2 מכונות בלבד".

בתגובה של המשרד להגנת הסביבה נאמר בין הייתר: "יש לזכור כי הדבר הנכון ביותר בכל הקשור למכלי המשקה הוא למנוע במקור וכלל לא לצרוך אותם".

כלומר, בכלל לא רוצים שננקנה ואולי לכן לא השקיעו מספיק בנגישות להשיב הבקבוקים ולקבל הפיקדון חזרה אל האזרח הקטן.

30 אגורות לבקבוק זה נזק יקר ושעלול להגיע לאלפי שקלים בשנה ובפרט אצל אלו הצורכים מים מינרלים. זה לא ירתיע מלקנות אבל זה לקחת כסף מהאזרח הקטן ולהעביר אותו לאזרח הגדול…

כמובן שחשוב להגיד שגם המס על הבקבוקים נופל פר נפש ובכך נפגע ביותר הציבור החרדי שמורכב ממשפחות עם נפשות רבות. ובכך הנזק שם קשה יותר.

פשוט פגיעה בזכויות האזרח. הממשלה צריכה להתעורר ולא לשכוח את האזרח הקטן ובפרט שכך פוגעים במטרה הגדולה של איכות הסביבה כי לציבור אין היכן להשיבה הבקבוקים למחזור.

ותמוה שחוק שנקבע על ידי שמאלנים המצהירים שצריך לעזור לחלשים לבסוף פוגע בחלשים ומפרנס העשירים.

הערה על גירושין וגרושים


פגשתי לאחרונה חבר גרוש שמאז נישא בשנית לגברת מוצלחת. ואמרתי לעצמי שהגיע הזמן להבין משהו חשוב על תופעת הגירושין.

האגדה הנפוצה בציבור היא שאם מישהו התגרש הוא בעייתי שלא מצליח להשאר נשוי. ולכן הוא נחות יותר ועדיף שלא לצאת עימו בתחילה, אלא אם כן אין ברירה – כלומר מתבגרים והוא יותר נורמלי מהרווקים האחרים שלא התמסדו.

לדעתי הענייה היא תפיסה שטחית שאומרת שזוגיות היא דבר פשוט מאוד כי כולם יכולים להסתדר עם כולם. וזה לא נכון.

יש לי מכר דתי שכעת מעגן את אשתו, אז על פניו אני חושב שהאיש עם השנים הפך להיות מושחת. ואני אגב הכרתיו כאדם גומל חסדים בכלל – אדם שבשעתו היה מהווה דוגמה של התנהגות מופתית. אנשים משתנים במשך השנים וגם לרעה.

אנשים בעלי אופי שונה. ולפעמים לומדים להכיר עצמם או משתנים עם השנים. לפיכך לפעמים אדם מתחתן ורואה מה מתאים לו ואז יכול להתחתן שוב לעשרות שנים. ואפילו להשאר בזוגיות מוצלחת עשרות שנים עד מותו או מות בן הזוג.

לפיכך אני לא מגנה גרושים ולא מטיף לראות בגירושין אסון.

לדעתי זו מתנה שיש לנו היכולת להתגרש ולא להשאר בשיעבוד אם לא רוצים. אנחנו, תודה לאל, לא קתולים. בזכות זה שניתן להתגרש האדם מקבל הזדמנות למצוא התאמה טובה לזוגיות שלו.

ואם מישהו יגיד שאלו שחיים יחדיו לפני החתונה אמורים כבר לדעת, זה לא מדויק. יש דברים שהם קולטים ויש דברים שרואים או לומדים רק אחרי החתונה.

מרפאת מוות עוברים לנערות חרדיות


כיום יש דיון בעולם לגבי הפלות בעקבות פסיקת בית המשפט בארצות הברית בנוגע להיתר ההפלות המפורסם -במשפט רואו נגד וייד – בית המשפט טען שהפסיקה המפורסמת אינה חוקית וצריך לחוקק חוק בעד הפלות ולא להסתמך על פסיקה זו.

והנה נזכרתי שהיה מי שכתב פעם סיפור קצר על חרדים והפלות ואתם מוזמנים לקרוא ולחוות את דעתכם על הסיפור.

והנה המעשיה:

מעשה שנתקבל בהקהילה לפני שנים מספר. וכדאי לספרו בהקהילה אימתי שמתפרסמים דברי מחלוקת השקפתית בעם ישראל. וכל המרבה הרי זה משובח. עריכה: מערכת כמראה הקשת קראו לו שמחה ושם משפחתו היה שטורם. מינקותו תכונתו המרכזית הייתה הסערה. היה נוגס במאכלי אביו האהוב כהוריקן קתרינה, ומשאיר חורבן בצלחת וסימן של מערבולת בכוס. היה נכנס לשירותים בטריקת […]

מעשה משמחה המודרנישער ופנחס הטשאלמער

הטריק של אוקראינה וכמות הרוגים אוקראינים ליום – הלחימה באוקראינה רשומה 3


לא כתבתי רבות על הלחימה באוקראינה. בגלל מספר סיבות. א. היה חסר מידע. ב. לא היה ברור מה הרוסים עושים. וכעת יותר ברור. הרוסים הרחיבו השליטה במחוזות המורדים, דונצק ולוגנסק. בנוסף השתלטו על חבל חרסון. כל הים השחור האוקראיני במצור. והם נלחמים לאט ובטוח.

זלנסקי עצמו הודה לאחרונה שאוקראינה משלמת מחיר כבד – בין 60 ל-100 בלוחמים הרוגים ליום. לא כולל פצועים ואזרחים. וזה מה שהוא מודה, יכול להיות שמחיר המאבק האוקראיני יותר כבד. כעת אנו כבר לא רואים ושומעים על פשלות רוסיות. נראה שהם עשו שיעורי בית ומפעילים את כוחותיהם כראוי. וזה למרות הסיוע המערבי בנשק מתקדם. לאחר שהמתנתי עם פרסום דברי התפרסם שיש עד 1000 נפגעים ביום בין 200 עד 500 הרוגים והשאר פצועים. לא צריך מחשבון לחשב זאת, זה באזור 30000 נפגעים בחודש. ואם נרצה לחשב הרוגים, נזרוק מספר של 30X300 וזה יוצא 9000. האוקראינים אוכלים הרוגים במונחים של משכורת בישראל. היגיוני שהרוסים גם משלמים מחיר כבד, ברם מאז המספרים שזרקו בתחילת המערכה, אין צמיחה משמעותית של המספרים ועל המספר הרוסי אשלח לינק לויקי. אין לי מספר הרוגים או נפגעים ליום. נראה שהם כבר לא עושים טעויות כמו בתחילה כשחשבו שזו תהיה אינתיפאדה. טעות מודיעינית חמורה מאד.

לאחר כל זאת ארצה לדבר על מה שידוע כעת על תחילת הלחימה. ועל כך להלן.

לאוקראינה מגיע פרגון. ראשית כל הכבוד על הפייט שהם נותנים כנגד הפולש הרוסי. בנוסף, בתחילת הלחימה הם הצהירו שהם לא רואים סיבה שהרוסים יפלשו ובעצם נתנו לרוסים תחושה שהם לא נערכים לפלישה.

במקביל הם לא נערכו צבאית קרוב לגבול, אלא נסוגו עשרות קילומטרים מעבר לגבול. אם היו קרובים היה לרוסים יכולת לטחון אותם עם ארטילריה. בגלל השטח הריק מבחינה צבאית שהם השאירו, אז הכוחות הרוסים התקדמו מהר ללא ארטילריה.

גם כתוצאה מכך שהאוקראינים לא גילו התנגדות בתחילה וכן הצהירו שהרוסים לא יכנסו בהתאם למודיעין ולתפיסה שלהם, הרוסים נפלו בפח. הם נכנסו שאננים וספגו את רוב ההרוגים שלהם בעקבות כך בימים הראשונים. הם חשבו שהאוקראינים לא חכמים, לא מבינים מה קורה ולכן לא מוכנים ולא ילחמו כראוי. ופתאום הם החלו לקבל אש. והם הופתעו ואכלו הרוגים. הם נפלו למארב אוקראיני פשוט. חשוב גם להגיד שהם נפלו כנראה בעכבות כשל מודיעיני חמור שלא ידעו שתהיה התנגדות כזו וכן היו להם כישלונות באחזקת הציוד שלהם. כנראה בעקבות מפקדים מושחתים וכושלים שלא תחזקו הציוד כראוי.

כתוצאה מהטריק הזה, המערב ראה שהוא יכול לסמוך יותר על האוקראינים ושהם יעמדו על שלהם נגד רוסיה. לפיכך המערב שם הרבה יותר סנקצויות על רוסיה – שכמובן ניתן לדון האם העלאת מחירי האנרגיה והסחורות לא תורמת לרוסיה. וכן שלחו המון נשק וסיוע צבאי וכלכלי לאוקראינה.

והדברים בניגוד למה שאמר ביידן:

ביידן: הזהרנו את זלנסקי שפוטין יפלוש, הוא לא רצה לשמוע

נשיא ארה"ב בביקורת נדירה על נשיא אוקראינה, שכעס על הדיווחים האמריקניים שהזהירו מפלישה. "הרבה אנשים חשבו שאני מגזים, אבל ידעתי שיש מידע שמאשר שפוטין יחצה את הגבול", אמר ביידן בכנס של הדמוקרטים

ברור שהאסטרטגיה שהאוקראינית עבדה. וביידן סתם מדבר.

ועדיין ניתן לדון האם זה היה שווה בגלל ההרס שזה ממיט על העם האוקראיני הפשוט והוא מקושר ועשיר כמו זלנסקי.

צריך לכתוב עוד, אולם אין הרבה מידע. ולפעמים אני נתקל במידע סותר ואיני יודע למי להאמין. מה שאני כן יודע למרות כל האמירות שאוקראינה תנצח, האוקראינים נוזפים במערב שלא שולח מספיק סיוע. וכן הרוסים ממשיכים להתקדם.

לקריאת פוסטים קודמים:

גרמניה נירנברג – יומן מסע 22 חלק שלישי


התחנה הבאה שלנו אחרי קרקאו שבפולין, היא נירנברג. במקור תכננו לטוס לאחר יום בקרקאו ליעד הנוסף. ברם לבסוף הטיסה הפנים אירופאית שלנו בוטלה. כתוצאה מכך התארגנו והארכנו השהות במלון בקרקאו. עניין מהנה מאוד.

לפרקים קודמים:

נחתנו מאוחר בנירנברג אז שכרנו חדר במלון אינטר-סיטי. מומלץ רק למי שרוצה לתפוס רכבת. בבוקינג ראינו שיש מלון הרבה יותר טוב המשקיף לעיר העתיקה ולמים זורמים, אולי נחל או תעלה. ברם בגלל שאנו נחתנו מאוחר ורציתי לבצע טיול בנירנברג העתיקה והנאה, אז העדפתי לשלם יותר ולקבל תמורה רעה יותר למחיר, בשביל לטייל יותר ולהספיק בניחותא לרכבת המהירה לתחנה הבאה שלי בגרמניה.

היה לי חשוב להספיק להגיע מספיק מוקדם לתחנה הבאה – וזאת כי זה היה ערב שבת. ואני שומר. ונכון שאנו מתארחים אצל מכרים. לבת זוגי היקרה היה חשוב שיהיה לנו אוכל משלנו. מה שנאמר במקורות: ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם…

זה לא אומר שאי אפשר ליהנות ממתנות. זה אומר שלא צריך להצטרך לכך ולהיות תלויים בעניין ובעצם להשתעבד. וזה מוסר השכל חשוב מאוד לא להשתעבד לבני אדם בחיים, לא בוס ולא גברת או חבר טוב או הורה. אנו בני אדם חופשיים. עבדים לאל ולא לבני תמותה. כמובן כמה שיותר חופש בלא להתאבד. ככתוב אל תבטחו בנדיבים.

אני ואשתי מורגלים בהכנת מזון חיש. ועל כך נרחיב אולי בתחנה הבאה.

בקיצור יצאנו בנזק של אקסטרה יומיים במלון ותשלום מחיר מופקע על רכבת ביום שישי שהייתה תחת ביקוש גבוה ולכן עלתה מחיר מופקע. הכי יקר ששילמתי אי פעם על רכבת. לא נורא. יהיה בסדר.

אני אוהב את נירנברג העתיקה. בלילה יש שם תאורה יפה ברחוב ועל הבניינים שלא מסנוורת לי את העיניים כשאני מהלך ברחוב. בנוסף נשארו שם עתיקות. ובראש ההר בעיר העתיקה יש גם מבצר גדול ואימתני.

אז נחתנו מאוחר בלילה, אבל הגענו לעיר באזור 12. שזה אומר נחיתה פתיחת דלתות, המתנה למזוודה והמתנה לרכבת המהירה – האס באהן שהטילה אותנו לעיר. S זה ראש התיבה 'שנעל' – מהר. כלומר, רכבת מהירה.

עשו לנו צ'ק אין. והתברר שקיבלנו חדר לא נוח – אז החליפו לנו ללא עלות לחדר אחר. ואז החלטנו ללכת להטיב את ליבנו. ברם בצירוף מקרים, גם אני וגם זוגתי שומרים כשרות… אז היכן ומה נאכל?

ברוך ה' אלוקי הטונה התעשייתית היה בעזרינו. בקרקאו הכנו מאכל של פיתות מרוחות בטחינה עם טונה ומעט ירקות. מה שנקרא סנדוויץ' על שמו של הלורד סנדוויץ' ז"ל מהממלכה המאוחדת. פיתות הבאנו מהארץ לקרקאו ורכשנו כמה פיתות ב'פלאפל שלנו' שעל כך כתבתי ברשומה הקודמת.

ואגב המסורת בבית הורי דגלה בהכנת טונה עם מיונז. ולאחר זמן מה עברה להכנת טונה בבלנדר וללא תוספות. פשוט לאכול כך לאחר מריחה נדיבה. ברם זוגתי הנפלאה לימדה אותי הרעיון של ערבוב הטונה בטחינה. אם כי היא מעדיפה גבישי דג טונה וממרח טחינה על הלחם.

ואגב אם רוצים למרוח ממש שכבה נדיבה של טחינה, ומפחדים שהטחינה תטפטף ותטנף אותנו ואת בגדינו, הפתרון הוא להוסיף מעט מים ואז הטחינה מתקשה יותר ופחות בורחת לנו בין אצבעות הידיים אל עבר האזור הרגיש לניקיון בפומבי… ולסיום פיתה זה לחם ביוונית – למי שלא ידע.

יצאנו חיש מהמלון וחיפשנו לוקיישן לאכול. בת זוגי חששה מכל מיני מהגרים ששהו במרכז העיר העתיקה אז הרחקתי לכת למקום שמם. ואז היא חששה שהמקום מסוכן כי הוא שמם… לפיכך מצאנו מקום אחר, ללא מהגרים שהפחידוה ועם עוברים ושבים. ואגב, אני אוהב שבגרמניה אין תאורה חזקה מידי בלילה. ברם לא ידעתי שבשעה מאוחרת בלילה כבר מכבים את רוב התאורה היפה על הבניינים. לפיכך היה קשה לראות מרחוק ולצלם מבנים נאים. כל הכבוד להם לחסוך סנוור ודלק. אולי הם בגרמניה לא מאמינים במיתוס שאולי חברת החשמל מפיצה, ששפע אור מסנוור הכואב לעיניים מונע פשע וכדומה.

בקיצור טיילנו מעט בעיר בהלוך ובחזור לסעודת הלילה. סעדנו את ליבנו כראוי והלכנו לנום עד הבוקר.

בבוקר סידרנו את חפצינו והשארנו אותם במלון. שם יש להם צ'ק אאוט מאוחר. אז העדפתי לא לשמור החפצים אצל פקיד המלון שיכול לשכוח לתת לי אותם. וגם העדפתי לא להמתין לפקיד שיתפנה אלי כשארצה לעזוב המלון לרכבת.

הלכנו לטייל לאורך העיר העתיקה. כשהצטלמנו מעט. אני מתעניין בעיר נירנברג מחמת זאת שאבותי באו בפרוור של נירנברג ואפילו אחד מאבותי היה הרב הראשי של המדינה בשעתו מה שנקרא לאנדס-רבינער. ברם לא היה עמדי זמן להגיע לעיר של אבות משפחתי ונקווה שבעתיד אוכל.

טיילנו בכל מיני מקומות נאים שהכרתי מהטיול שעשיתי בשעתו לנירנברג. מה שעזר לנו לזרז עניינים. אם כי את המקום ראיתי לבד וכעת באתי יחדיו עם אהובתי. את ליבנו סעדנו בסנדוויץ' כשר שהכנתי בלילה לפני השינה ובפירות.

יהודיה מתבוללת אוהבת ישראל שמעה את אישתי מדברת איתי ואיחלה לנו חג שמח בעברית. מתברר שהיא נוסעת הרבה לישראל. לפיכך ביקשנו שתצלם אותנו ונסינו להבין מדוע היא יודעת עברית ושכעת חג. ואז היא סיפרה לנו את סיפורה בקצרה.

הלכנו חזרה מהר מאוד למלון כדי שנוכל לאפשר זמן לבלת"מים. אם הפקיד ירצה לדבר עמנו בצ'ק-אאוט. היינו זקוקים לזמן של מספר דקות הליכה להגיע להאופט-באהן-הוף – התחנה המרכזית של הרכבת בעיר. ושאר הזמן למצוא הרכבת עצמה. מתברר שזה באמת היה חכם. הרי איני בקיא בלמצוא הרכבת ללא שילוט באנגלית. והגרמנית שלי חלשה ולקח לי זמן להבין. לבסוף מתברר שהרכבת שלנו הייתה ברציף אחר ממה שתוכנן לה. והמידע נכתב על מסך דיגיטלי בפניה הלא נכונה של המסילה. הלכנו למקום הלא נכון ואז מצאנו המקום הנכון לאחר שביקרו ונאמר לנו ללכת למדרגות אחרות למסילה אחרת. ובכך עלינו לרכבת שקצת איחרה ונסעה לאט יותר ממה שתוכנן לה.

עזבנו את נירנברג לתחנה הבאה שאתם מוזמנים לנחש את שמה. וידענו שעלינו לעבוד קשה, כי יש שני ימי חג ושבת, כלומר חג שבועות יומיים ויום השבת לפני. בחו"ל שומרים היכן שיש קהילה יהודית יום טוב – שומרים יום טוב שני ברמה זו או אחרת. כך או כך יש הגבלות של חג. וידענו שהקהילה מקבלת גם שבת מוקדם. לא רצינו להגיע למארחינו בערב שבת, אבל כך יצא בעקבות ביטול הכרטיס.

העיר העתיקה של נירנברג יפה, יש רחובות עתיקים, סגנון עתיק. מרגישים את גרמניה של פעם. לא חווים העתק תפל של אמריקה. ויש גם מבני ביטחון עתיקים כגון טירה ועמדות הגנה. נחל וחומת עיר. דבר שחסר בארץ כי לא טרחו לשמר מספיק.

פולין קרקאו – יומן מסע 22 חלק שני


כזכור החלטתי לכתוב על המסע שלי. עניין לא פשוט לכתיבה. לכתוב כל יום קשה אז החלטתי לכתוב לפי אזורים או מצבים. כתבתי על הדרך הקשה לצאת מהארץ. כעת הנני כותב פה את החלק הבא.

אני וזוגתי היקרה היינו צריכים להגיע למדינה חשובה באירופה. החלטנו לסוע דרך קרקאו. חשבנו שנוכל לבלות שם ואולי לחסוך כסף. לבסוף הטיסה הפנים אירופאית שלנו בוטלה. ואז נאלצנו להזמין כרטיס חדש למקום אחר באירופה. דבר שהצריך אותנו לקנות כרטיסי רכבת במחיר מופקע ולשכור מלון ללילה. ברם הרווחנו ביקור בעיר היסטורית חשובה ואשר קרובה לאזור מגורים של אבותי. ועל כך אולי אדבר ברשומה אחרת.

בכל מקרה, אם רכבת ישראל איחרה ועיכבה. כאן בחברת הטיסה, הצליחו להביא אותנו בזמן.

ברם כמו שברכבת ישראל הייתה תחושת חנק ברכבת השניה החלופית לעומת הראשונה. כנראה המזגן לא עבד כמו שצריך, וגם במטוס היה חם מאוד. זה משהו שנהיה נורמה לטוס במטוס עם אוויר חם.

בכל מקרה גיליתי לפני כמה חודשים שאין כבר עניין לרכוש קפה במטוס, כמו שנהגתי עידן. מומלץ להתענג על משקה חם ואהוב ובכך להתעורר ולהעביר את הזמן.

אני אוהב לישון בטיסות בשעות הלילה בזמן השינה, אבל כעת הטיסה הייתה לפני זמן השינה, אז קשה לישון. ואם אני עירני, אני יכול להעביר את הזמן בקריאת ספרים דיגיטליים ולקרוא ספרים טובים. כעת אגב, אני קורא פושקין.

הטריק שגיליתי, זה להביא קפה מהבית. וזה בלי טירחה. אני מביא קפה באריזת נייר כמו שיש בבתי מלון ואירועים. לפני כן אני מבקש מהדייל/ת מים חמים ואני מתענג לי על הקפה – ובמקרה הזה גם מרגיש טוב על כך שאני מנצל את חברת התעופה שלא מסדרת לי אוויר צח. מתברר שיש נוהל שחברות התעופה חייבות לספק מים חמים חמים למבקשים.

טסנו לקרקאו. המכונה קרקוב בעברית עכשווית. אבל אני אדם מיושן. אומר קרקאו. בקרקאו היה לי חשוב לבקר אחד מהאחים של אבות משפחתי וכן לראות היסטוריה יהודית ומקומית.

בנחיתה היה תור ענק ועצום. משהו שלא נתקלתי בו באירופה. התחלתי לחשוב לעצמי שאולי הפולנים פרימיטיביים כמו הרבה מדינות סלאביות. ברם הם קתולים וחלק מהאיחוד, מדוע שיהיו כאלו פרימיטיביים?

מתברר שהיה תור מהיר לחבר'ה מהאיחוד האירופאי. ברם אני אירופאי שיצא מהאיחוד. וזוגתי מהמעצמה החזקה בתבל. בקיצור חיכינו בתור הרגיל. ברם המתנו קרוב לשעה. באיזשהו שלב אישרו לנו לגשת לעמדת הדרכונים האירופאים שהייתה ללא תור. ברם שמתי לב שכל מי שיש לו דרכון כחול, מעוכב הרבה זמן. ומהמרחק ששמרתי לא יכולתי לדעת אם זה דרכון רוסי או ישראלי. היה נראה שהם עוברים על רשימות בכתב יד על נייר. לפיכך הגעתי למסקנה שיש בעיה עם ישראלים או כנקמה על כך שאנו לא חלק מהבלוק האנטי רוסי במלחמת אוקראינה רוסיה או כי הרבה במטוס היו בעצם רוסים ישראלים – אולי יש על חלקם סנקציות… למי שלפנינו לקח כעשר דקות ולי ולאשתי לקח כדקה וחצי לשנינו עם הדרכונים הלא ישראלים ולא רוסיים שלנו.

הלכנו לבית הכנסת של הרמ"א. הרמ"א הוא אשכנזי חשוב שהשפיע על התרבות האשכנזית עד היום. רמ"א זה ראשי תיבות של רבי משה איסרליש. לאביו קראו ישראל המכונה איסר. וכך למדתי שאיסר זה קיצור של ישראל. דבר שלא ידעתי. וכעת אני חושב איסר הראל זה שם של בן אדם שכנראה בחר בשם שדומה לישראל…

בבית כנסת הרמ"א ניתן לראות בחוש שפעם לא טרחו לבנות עזרת נשים ולארגן לנשים מקום להתפלל. עזרת הנשים שם היא תוספת לבית הכנסת, תוספת מאוחרת מאוד – מה נשים הן גויות?! מדוע יגרע חלקן? ואגב, זכור לי ששמעתי פעם שעזרת הנשים התחילה במאה הי"ט. ואגב, שרה שנירר פוליטיקאית קדם חרדית ומייסדת רשת בתי הספר לבנות – בית יעקב, הקימה את בית יעקב ללימוד נשים בקרקאו. היא גם ייסדה את הסתדרות בנות אגודת ישראל. היא נולדה בקרקאו ונפטרה שם. וכן קבורה שם. הרבה מהליקויים שהיא מצאה רלוונטיים למגזר הדתי חרדי גם כיום, ולא רק לבנות, אלא גם לבנים.

הלכנו גם לבית הקברות היהודי העתיק. שם ניתן לראות מצבות עתיקות. נהנתי לראות את העיצוב ואת הטקסטים הכתובים על המצבות. גרם לי לחשוק במצבה נאה עם טקסט יפה ונוגע ללב… והבדיחה היא שזה חסר משמעות, הרי אחרי שאני אמות מה אכפת לי. זו חולשת האדם שהוא רוצה דברים חסרי היגיון.

הלכנו לטירת ואוול. טירה נאה הנמצאת על גבעה גבוהה המאפשרת להשקיף על העיר. שם ראינו דרקון הפולט אש לאחר שאמרתי דרוקריס. נסו ותווכחו. בתנאי שתגידו כל חמש דקות בזמן הנכון. יש שם כנראה מצית גז המדליק להבה כל חמש דקות.

צעדנו לאורך הויסטולה הנקרא כיום ויסלה ונהגית ויסווה. מדובר בנהר שחותך את פולין מאזור קרקאו עד הים הבלטי. נהר די משעמם לעומת נהרות אחרים שראיתי בחיי.

צעדנו גם במרכז העיר, כיכרות נאות ובניינים נאים. וכן הרבה פסלים נאים. חבל שהארץ שלנו כה משעממת. צריך ליצור קצת יצירות ברחוב, קצת מבנים מעניינים. ואם יש לנו בניין מנדטורי נאה, גם אותו מחריבים. היזמים מתעקשים להפוך לברברים.

הלכנו גם לכיכר האומשלגפלאץ הכיכר הרחבה ליד הגטו היהודי של קרקאו – ליד תחנת הרכבת הקלה. שם אספו את היהודים לגירוש. משם ראיתי גבעה מיוערת ירוקה. שהזכירה לי היכן שינדלר עמד והשקיף יחד עם הפילגש שלו למיטב זיכרוני, לפי הסרט אז כשהביט בילדה במעיל אדום החליט לפעול למען היהודים – קטע שלא נמצא בספר של קינלי. עלינו על הגבעה ואכן היה נוף נחמד – כולל גישה לכיכר האומשלגפלאץ. אם כי לא ברור לי שהייתי באותו לוקיישן בדיוק. היה שם צלע הר שניתן היה לטפס עליו עד הפסגה. ראיתי עד לתחנת הרכבת הקלה שנושקת לכיכר הכיסאות. מיזם אומנותי של כיסאות מתכת. אני הייתי עושה מיצג אחר של מזוודות ופריטי לבוש על הרצפה ובכך ממחיש את הגירוש. מה הכיסאות ממחישות בדיוק?

המרד בגטו – בפעם אחרת נרחיב על המרידות האחרות בוורשא ובוילנא. בכל מקרה פה בקרקאו דגלו בלהלחם גם למען כבוד, אבל לא להתבצר בגטו, אלא להלחם החוצה. חלק פשוט ברחו לצד הארי. וחלק נלחמו כפולנים כדי למנוע ענישה קולקטיבית נגד היהודים. רוב יהודי הגטו לא ידעו על העניין. ארגוני המורדים היהודים היו שמאלנים. לא ידוע לי על ארגון רוויזיוניסטי. ברם היה שתיים, אי"ל ואיסקרא. איסקרא היו יותר מיליטנטים בתחילה.

אני בהליכי כתיבה פה באתר על המרידות בגטאות. באם תהיה התעניינות, אזדרז יותר. המסר הוא שמרד גטו ורשא היה כישלון מוחץ. כמה גרמנים הרגו שם? תוצאה עלובה. כמה ברחו מהגטו לאחר המרד? בקיצור, בעתיד אפרט. אין לי טענות אישיות נגד צעירים חסרי השכלה וידע היסטורי, אבל חשוב לציין שלרוויזיוניסטים הייתה תוכנית טובה יותר. ובכל מקרה מרד וורשא היה כושל ולא סמל לחוכמה יהודית גדולה.

מבחינת מזון. אני אוכל כשר. לפיכך הצטיידתי במעט אוכל בתקווה שאם לא אמצא מזון כשר אוכל להתייעץ עם מביני כשרות מה לרכוש. רכשנו מוצרים כשרים בחנות. מצאנו מסעדה יהודית בשם פלאפל שלנו – בגוגל יש לכתוב באנגלית. הוא אמור למכור גם פיצה אבל בזמן שהיינו הוא לא מכר. הוא גם מכין שקשוקה למי שאוהב. ביום האחרון מישהו סיפר לנו שיש הכנסת אורחים של חסיד אחד. פשוט לחפש בגוגל הכנסת אורחים קרקוב. שם היה נחמד ביותר. זה נמצא ליד בית כנסת הרמ"א ברחוב קופא 12.

את דודי הרחוק מצאתי בבית הקברות החדש. חבל שחלק מהשילוט היה שבור. הכניסה לשם היא חינם. וניתן לראות שם חומות משברי מצבות וקברי אחים. מצאתי גם קרוב משפחה שלי, ככל הנראה, שנהרג במלחמת העולם הראשונה בצבא האוסטרי. הוא קבור בחלקה צבאית שם.

לא היה לנו זמן להספיק הכל. לא היה לי כוח ליותר מידי מוות יהודי. אני מתעלם שואה… אזי טיילנו ללא לחץ. תמיד נוכל לבוא שוב ולראות דברים אחרים.

היינו צריכים ללכת לשדה. התבטלה לנו טיסה ליעד איקס ולכן נאלצנו להחליף יעד כדי שנוכל להגיע להיכן שהוזמנתי לדבר. כתוצאה מכך נאלצנו גם לשלם מלון לשהות לילה במקום אחר ליד היכן שעמדנו לנחות ולהזמין כרטיסים לרכבת במחיר גבוה.

אלו היו הוצאות לא מתוכננות – אבל זה החיים. תמיד צריך לקחת בחשבון שזה עלול לקרות. אנו חשבנו שנחסוך בטיסה לייעד ועל הדרך ננפוש במחיר סביר. ברם העלות של הרכבות היקרות במקום החדש והמלון ניפחו את התענוג פי ארבע. לפחות טיילנו ביעד החדש. ועל כך בחלק הבא.

בכל מקרה, השארנו חפצים לשמירה במלון ביום האחרון לאחר הצ'קאאוט מן המלון. אגב, ביקשנו הארכה של שעה וחצי וקיבלנו. כשבאנו לאסוף החפצים שכחו לתת לנו תיק אחד. שמתי לב רק בשדה… כעת נאלצנו חיש להזמין מונית אובר שתעשה משלוח של התיק לשדה. התיק לא שלי ואני סחבתי זאת לחבר ולכן לא זכרתי. בכל מקרה,זה אומר שאי אפשר לסמוך על המלון ויש להגיד להם לבדוק שוב, וכדאי לרשום התיקים ובכך למנוע עוגמת נפש והוצאה כספית מיותרת. כשעשינו הצ'ק אאוט פרגנתי להם על המלון. והם אמרו לי שאם אני רוצה לבוא שוב, כדאי שאסגור הזמנה דרכם ולא דרך בוקינג. כך יעשו לי מחיר זול. וזה היה חדש לי. מסקנה, שווה להרים טלפון למלון בחו"ל ולברר מחירים ואז להחליט לפי המחיר הטוב יותר.

המשך יבוא.

כעת אתם מוזמנים לנחש היכן היעד הבא…

נסיעה לחו"ל ורכבת ישראל – יומן מסע 22


לפני זמן מה החלטתנו אני ובת זוגי היקרה לסוע לחו"ל. התארגנו. ביום הנקוב לקחנו רכבת לנתב"ג. הגענו לרכבת. והרכבת נשארה בתחנה שלנו למעלה ממחצית השעה עקב תקלה עלומה.

וחשבתי על העניין מספר תובנות. כעת החלטתי להעלות רשימה בנושא.

א. חוצפה שלא מסבירים לנו האזרחים הקטנים מה התקלה, סיפור יותר מעניין מעבר לכך שאומרים שישנה תקלה כדי שנבין מה קורה איתנו. ובפרט למי שנתקע יותר מפעם אחת.

ב. העניין כמובן הפחיד מאוד אותי ואת בת זוגי מאוד שהרי פעם כבר פספסנו טיסה לאחר שכלאו אותנו ברכבת ישראל קרוב לשעתיים. וכתוצאה מכך פספסנו טיסה לאחר שהפסדנו צ'ק אין בשדה בזמן. עניין שהזיק לנו מאוד.

ג. גם פה כלאו אותנו לכמה דקות כשמשום מקום נעלו אותנו ברכבת על אף שאמרו שישנה תקלה ותוך כמה דקות נעזוב.

ד. לבסוף עזבנו ברכבת אחרת לאחר שהואילו לשחרר אותנו. באיחור של למעלה מחצי שעה. ואם לא היו נועלים אותנו היינו כבר עוזבים לרכבת אחרת. לאחר ששיחררו הנעילה, רוב יושבי הרכבת עברו לרכבת הבאה. וזה עיכב את עזיבת הרכבת הבאה.

ה. כתוצאה מכך הפסדנו זמן יקר והיה לחץ כמה זמן נתקע.

ו. אם זה קשור לעבודה המאורגנת הסוציאליסטית שיש ברכבת ישראל – מסקנה: העבודה המאורגנת אינה משחררת.

ז. בישראל אומרים שאנו מדינה חופשית, ברם כל הזמן אנשים נכלאים, נכלאים על לא עוול בכפם בתחבורה ציבורית קלוקלת. נכלאים ברכבת כשלא מנסים לחלץ הנוסעים בזמן. וגם באוטובוסים בפקקים, כשלמיטב זיכרוני, הנהגים אינם רוצים או מורשים לשחרר את קהל הנוסעים לדרכו.

פעם נתקעתי ברכבת הקלה בירושלים בעקבות חפץ חשוד זמן רב ללא יכולת לצאת בגלל שהרכבת נעצרה שלא כדרכה ולא בתחנה – זו חטיפה לכל דבר וצריך לעשות שינוי בעניין. שחררו אותנו מהעול המיותר במדינה.

ח. העניין קרה קרוב יום ירושלים שהוא סוף החגיגות הציוניות במדינה – ותחושתי הייתה: גועל נפש, זוהמה, מדינה פח לעם פח. במקום להשקיע בלאומנות ריקה, תשקיעו ברווחת האזרח הקטן.

ט. תובנה שחשבתי לעצמי בראש כמה פעמים: איזה מזל ביש! חבל שהיהודונים לא ארגנו את הרכבות להשמדה במלחמת העולם השניה, שהרי אם כן, לכאורה לא היו מתים לנו שישה מיליון יהודים מסכנים. דמיינו לעצמכם שנהג הקטר מכריז: תקלה ברכבת לאושוויץ, נשוב אליכם כשהתקלה תתוקן. אחרי שבוע אולי הרכבת הייתה מתחילה לנוע וכמובן נתקעת בדרך וכך היו ניצלים המוני יהודים.

י. נחתנו במדינת היעד. והציבור מחא כפיים. גועל נפש. נחיתה קשה, חשנו החבטה בקרביים שלנו ובכל גופנו. המטוס גם האט מהר מידי ולכן עפנו לכיוון המושבים שלפנינו. על מה אתם מוחאים כף? חסרי תרבות. נחיתה גרועה. תתחילו להעריך עצמכם ולדרוש יותר – אולי כך המצב במדינה ובמרחב שלנו ישתנה לטובה. תפסיקו לעוף על עצמכם שהכל טוב סביבכם. תהיו ריאלים.

לאיזו יבשת טסנו או מדינה, אתם מוזמנים לנחש…

נ.ב. אחד מקוראי הרשומה פנה אלי ואמר שהיה עמדי על אותה רכבת לנתב"ג. מתברר שאנו חברים טובים שהיינו על אותה רכבת על אף שלא ידענו אלא לאחר מעשה. הגורל שלנו מחובר, ימים יגידו עד כמה.

ערכה של מילה – הגיגים על מחשבות היוצאות מגופי


יש בלוג מעניין בשם השרביט החם. הבלוג מקושר לפרפרים – קהילה מוצלחת של בלוגרים בישראל. דרך אתר זה נחמד לעקוב אחרי בלוגים בפלטפורמות שונות. השרביט החם הוא סניף של פרפרים.

בשרביט החם באים לקדם קהילתיות של בלוגים על ידי העלאת נושאים משותפים לכתיבה. לא תמיד יוצא לי לכתוב לפי הנושא, כי זה לפעמים אישי לי מידי וכדומה. ברם השבוע שאלו לגבי ערכה של המילה אצל האדם. בנוגע למילה שנרשמה ומילה שנאמרה. הפעם הנושא מצא חן בעיני. ועל כך ארחיב בהמשך.

באופן עקרוני אני אדם קפדן בן קפדן ונכד של קפדן. אני מודד דברים גם עם הבנתי בחיי שהמנדט על הערכים בעולם לא נמצא אצלי. ברם אני עדיין מודד דברים בעולמי. זו דרך בשבילי לחוש שליטה במרחב. להבין את המציאות וכדומה. על כן, כאדם מדוד וקפדן, איני יכול לבזבז מעשים ללא מחשבה, שהרי אז אני לא רציני ולא יכול למדוד אחרים כביכול. ולכן בגיל צעיר לא נהגתי להוציא מחשבות סתם.

אני זוכר שבגיל 14 קבעתי לעצמי שלא אשאל את המורה שאלה, אלא אם כן חשבתי על זה קודם וניסיתי להגיד תשובה משלי. הדבר הזה פיתח אצלי דעה אישי. כשעד היום אני זוכר שני רגעים בחיי בהקשר הזה. שלפעמים הייתי לומד דעות שונות לגבי נושא מסוים וכל פעם מזדהה לגמרי עם הצד שבו עסקתי. וכן פעם הלכתי לחנות משקפיים. ורציתי כל כך הרבה משקפיים ולא יכולתי להחליט איזה משקפיים אני רוצה.

כתוצאה מכך קבעתי לעצמי מאז שאני אתאמץ להביע עמדה אישית בכל נושא. ואז מנסה להרחיב את עולמי. כך נהיה לי חיבור חזק יותר לנושאי מחשבה ויכולת אבחנה טובה יותר. גם יש לי מעורבות אישית ואיני רק מדקלם.

ואז יצא מצב שעד היום אני כך. אין לי בהכרח הרבה דעות על כל נושא, כי לפעמים אני מגיע למסקנה, שאין לי היכולת או העניין להחליט. או שהדעות שלי דעות קונצנזוס, אזי מדוע לטרוח להגיד אותם. ואני שומר את האנרגיה שלי לדעות של חידוש בדרך או בתוכן.

ואז חבר'ה מכירים אותי דרך הפריזמה של האיש המקורי החדשן – חושבים שאני חייב להגיד צד שני, חייב להיות מקורי ולהביא דברים חדשים. עניין היוצר קונפליקטים. כי הם טוענים שאני לא מתון חלק מהחברה הרגילה.

וכל פעם שאנו מעמיקים קצת את הקשר, הם מופתעים מחדש עד כמה הנני די אפור ודי קוצנזואלי. ממש תבנית של נוף מולדתי. ואז הם פתאום מפסקים להגיע לקונפליקט עימי.

בכל מקרה, השתתפתי בשנים האחרונות מספר פעמים בפעילות תקשורתית. ותמיד יש לי פחד שמא אגיד משהו שהציבור לא יאהב (פשוט בגלל שאיני תמיד מעודכן בכללי השפה החדשים) ובכך אמתח את הגבול החברתי. ואם בשוגג חלילה אעבור על חוקי הפוליטיקלי קורקט יוציאו אותי להורג לנצח מבחינת חברה ועבודה.

אז תמיד לפני האירוע התקשורתי, אני לוחש לעצמי: אני מוכן להגיד דברי שעמום. ולפעמים אני חושב לעצמי בצורה מפורטת, עדיף להגיד דברי שעמום מאשר להתאבד לנצח בדעת הקהל.

עד היום אם יש לי חבר שבא להגיד לי דבר נדוש, אני יכול להגיד לו, תגיד לי משהו שאני לא יודע… אני מצפה שכל אחד יחשוב לפני שהוא מדבר. מבחינתי זה כבוד עצמי והתנהלות אחראית.

אדם עצל מחשבתית הוא נגרר של סיטואציית חיים ופחות אחראי ורציני – זו התפיסה שלי, זה לא חייב להיות נכון תמיד. יש אנשים שלפעמים מדברים פסיכולוגית, ואין להם בעיה להגיד שטויות, כי הם בעצם משתמשים בי כתרפיה, אז אני מבין שהם במוד של תרפיה ואני משהה את העירנות המחשבתי שלי.

אולם לוקח לי זמן לתפוס את זה. וזה לפעמים מעייף אותי, כי הנני מקשיב להם בעירנות גבוהה וברצינות, ולבסוף יוצא להם סתירות לוגיות מהפה. וכשאני אומר להם שיש להם סתירה, הם עונים לי שזו צורת השיחה שלהם. על כן אני בעצם מנמיך פעילות בשיחה עמם, כי אחרת הם נפגעים לריק. ואין לי כל עניין בכך.

חשיבותה של המילה אצלי, היא אינה רק בדיבור אלא גם בכתיבה. מבחינתי זה עצם הוצאת המחשבה מגופי החוצה לעולם החיצוני לי. לאו דווקא בדיבור.

אם יש לכם מה לשתף בנושא, אשמח לשמוע את דעתכם?

משולש האהבה של שטרנברג – מושגים לחיים


חשבתי לעצמי פתאום לאחרונה שהגיע הזמן לשתף מידע פשוט שיכול לעזור הרבה לקוראים.

ואחד הרעיונות שחשבתי על כך הוא משולש האהבה של שטרנברג (יש הכותבים סטרנברג). בכל מקרה שוחחתי היכנשהו על החברה החרדית (אני מדבר לפעמים על החברה החרדית תמורת תשלום או בהתנדבות). ודיברו עימי על המושג החרדי 'שידוך'. ואז הסברתי להם העניין בהתאם למשולש האהבה. וכך אעשה גם בהמשך, פה.

למעשה בעקבות כך החלטתי שכדאי שאביא פה ושם מושג חשוב לחיים. הדגש הוא על מושג שאני חווה אותו כדי פשוט, מסביר הרבה ונח לעיכול. לדוגמה אחד המושגים הבאים יהיה תאוריה של היקשרות. משהו פשוט שאני חושב שמסביר הרבה התנהגויות של אנשים שמשום מה לא הפך להיות מידע רווח בקרב הציבור.

משולש האהבה של שטרנברג

שטרנברג חקר ממה מורכבת אהבה והוא שם לב שיש שלושה מרכיבים:

לפי שטרנברג אהבה מוצלחת נחשבת כאשר יש בקשר, בצורה משביעת רצון את כל שלושת המרכיבים: אינטימיות, מחויבות ותשוקה.

  • המרכיב האינטימי רגשי – כלומר קשר אינטגרלי רגשי בין בני הזוג. בלטינית אינטימיות זה פנימיות. פנימיות רגשית בין שני הצדדים מסייעת לחיבור. לבד זה לא מספיק חזק כי אין מחויבות ואין מספיק תשוקה. ונרחיב עוד בהמשך.
  • מרכי התשוקה – משיכה מינית לצד השני. עניין שלפעמים יכול להיות חזק אבל פג מהר. העניין נשמר כשיש גם אינטימיות ונשמר להרבה זמן כשיש מחויבות.
  • ומרכיב המחויבות – שאני גם רואה בעניין מסירות כשאדם מקריב למען קשר ובעצם מוסר עצמו ברמה מסוימת לצד השני זה חיבור חזק. ברם לבד זה כמו חיים בפנימיה, אין רעיות אינטימית ואין תשוקה זוגית בסיסית.

לפי שטרנברג אהבה מוצלחת זו אהבה עם שלושת המרכיבים; אינטימיות, תשוקה ומחויבות.

אז ניקח לדוגמה קשר חילוני. הוא יכול להתחיל בטינדר או פאב. שם נפגשים על בסיס התשוקה. ואז הקשר יכול לדאוך די מהר. אולם אם יש אינטימיות זה כבר יותר חזק. ברם אם אין מחויבות תוך כמה חודשים גם הקשר הזה ידאך. ואם יש גם מחויבות אזי הקשר חזק יותר משאר הקשרים והגיע למקום הנכון באידיאל הזוגי.

כמובן שקשר חילוני יכול להתחיל בין חברים, בעבודה, כלומר, בין שני בני זוג בעלי היכרות ולדעתי לכן הוא חזק יותר במקרה זה מאשר קשר שהגיע על בסיס מראה בלבד.

בכל מקרה קשר חרדי סטנדרטי מגיע משידוך. ועדיין לא נהוג 'למקבל- בחברה הזו. אז יש כבר מרכיב מסוים של מחויבות מסוימת מהרגע הראשון. ואחרי החתונה, היות שלא נהוג להתגרש כל כך במגזר החרדי, אזי יש קשר של מחויבות חזק. בנוסף רבים אם לא הרוב הגדול מתחתן בשביל המצווה ולהיות חוליה בשרשרת הדורת – ובכך בעצם רואים שרוב החרדים מתחילים קשר זוגי על בסיס מחויבות. גם תמיד שמים דגש בחברה החרדית שאהבה זו נינה ונתינה מולידה אהבה. במאמר המוסגר חשוב להגיד שנתינה יוצרת קשר, זה לא אומר שזה באמת אהבה או העניין מביא לכך תמיד. בכל מקרה חרדי אשכנזי רגיל או ספרדי שנפגש שש פגישות בשונה מחסידים שנפגשים פגישה אחת לפני החתונה, מונחה כבר לספר סיפורים ולשאול שאלות ומתחיל ליצור אינטימויות רגשית לפני החתונה ובכך הוא מגיע לאינטימיות רגשית מהר יותר בקשר מבחינת סדר הדברים החילוני. חילונים רבים הרי מתחילים מתשוקה למיטה ורק אז מתחילים בקשר האינטימי וכולהו. החרדים לא מחונכים לאהוב בתשוקה לפני החתונה ולא ברור כמה זה לגיטימי. אולי זה חשוד כבר על מצב גופני אסור… בכל מקרה התשוקה מגיעה לקראת החתונה או אחריה. רבים במגזר אומרים שמתאהבים אחרי החתונה. אז דווקא זה שלא מתגרשים עוזר באופן מסויים בקשר. מאידך הוא יכול להוביל לאהבה ריקה כמו בפנימיה. עצוב.

וארחיב שעדיין רבים בחברה החרדית לא בוחרים את בת הזוג שלהם. הוריהם בוחרים להם. וזה לא קורה בהתנדבות, זה קורה על ידי שטיפת מוח, תלות וכפיה. והסיבה שהמדינה לא מתערבת כי קשה להוכיח שיש כאן בעיה חוקית, אולם ברור שיש כאן כאב גדול. במצב זה מצד אחד יש מחויבות על בסיס דתית חברתי משפחתי וכדומה, וחסר בתחושה שהאדם בחר לעצמו מה שמתאים לו. מאידך יש כאן אחוות גורל של שני מסכנים שנמכרו לעבדות זוגית וכעת יש להם הרבה מן המשותף והגורל הועיד אותם זה לזו – מה יש לא לאהוב?…

דתיים לאומיים רבים מתחילים בקשר של חברות על בסיס אינטימיות ואז מגיעה התשוקה ואז באה המחויבות. גם דתיים לאומיים שמרנים בהרבה דברים שרואים עניין לא להתגרש לריק, אלא אם אין ברירה. יהיו שיגידו שזה קשר חזק מאוד. יש להם אינטימיות רגשית טובה ובריאה, יש להם תשוקה טובה והם גם בעלי מחויבות תרבותית דתית לא להתגרש ולהתמסר האחד לשני.

בקיצור מי שרוצה זוגיות טובה שינסה למצוא את שלושת המאפיינים הללו של שטרנברג. בברכת זוגיות טובה לכולנו.

רשימת קריאה בסוגיות מדינה לרגל חג העצמאות של מדינת היהודים


חשבתי לאגד את כל הכתבים שלי שיכולים לעניין בנושא מדינת ישראך. א. זה טוב לי כסדר בראש. ב. זה יכול לאפשר לחבר'ה להבין אותי יותר טוב. ג. אולי מישהו פספס פרסום. ד. אני משער שאפילו אני פספסתי רשומה בנושא. לפיכך אם מישהו זוכר קטע שלי שרלוונטי לפרסום, אנא ובבקשה שיזכיר לי בתגובה ואוסיף. תהנו.

הרשת הביטחונית בישראל – רבים חושבים שיש להם חופש. ונפלא שיש כאן מדינה העוזרת לממש את עצמם, ובפרט שהם יהודים. בלינק על הרשת החברתית בישראל ניתן לראות חוסר שוויון מערכתי לטובת המילטריסטים. ומה שמצחיק הוא שעדיין רובם מזוהים עם המרכז שמאל. והנה הקישור לסיכום מאמר בנושא.

על הלאומיות והציונות שלי – דיון מורכב על לאומיות בכלל ועל ציונות. על קידום תרבות, מלחמת תרבות ומעט על טבע האדם. והנה הקישור להגיגים על תפיסת הלאום והציונות.

מעולמו של אזרח במצב חירום ומצב חירום-מנטלי – מה חושב אזרח ישראלי שפוי בהקשר להפעלת כוחות השלטון כנגד יהודים ומוסלמים. והנה הקישור.

כיצד אדם יכול לחוש אתאיסט ושמרן בו זמנית – על הקדושה הציונית במדינה. וכיצד אדם יכול להיות שמרן ועדיין לא להזדהות הפולחן המדינה. והנה הקישור להגיגים של יחידאי מול הקולקטיב במספר נושאים הקשורים לאמונות הנהוגות במדינה.

הצפירה – שיר על מחשבות בנוגע לצפירה ויחסי אזרח קטן עם המדינה הגדולה. והנה הקישור לשיר.

קולטורה – למה התן מיילל? – גרסת מרלן דיטריך


שיר התן

הו-הו, מה הקולות שם בלילה?
הו, תן מיילל.
הו-הו, למה התן מיילל שם בלילה?
כי הוא רעב.

הו-הו, מה הקולות שם בלילה?
הו, ילד בוכה.
הו-הו, למה הילד בוכה שם בלילה?
כי הוא רעב.

הו-הו, מה הקולות שם בלילה?
הו, תן מיילל.
הו-הו, למה התן מיילל שם בלילה?
כי הוא בודד.

הו-הו, מה הקולות שם בלילה?
הו, ילד בוכה.
הו-הו, למה הילד בוכה שם בלילה?
כי הוא בודד.

יקה, ליטאי, שלושה שלבים ליציאה מן המגזר החרדי – ראיון עם חבר מתל אביב


י. מהמרכז הוא חבר טוב שלי, אני לא זוכר בדיוק איך הכרנו, אולי מחנות ספרים, אולי מאירוע שהשתתפנו בו. י. הוא גם פרטנר טוב שלי ללימודי יהדות, תורה, מדרשים ועוד. אני חש שי. הוא חבר טוב וסוג של בן זוג לימודי להגיגים ומחשבה.

פניתי אליו לא מזמן ושאלתיו האם אני אוכל לראיינו לאתר והוא הסכים לאלתר. וכאן אני מציע לכל מי שחושב שיש לו משהו מעניין להגיד לכם, שיפנה אלי ואשמח לראיינו.

להלן הראיון:

מה הרקע שלך?

נולדתי וגדלתי בבית חרדי אשכנזי קלסי, מה שמכונה "ליטאי" בגלל ההשתייכות לעולם הישיבות הליטאיות בארץ. הרקע האשכנזי האמתי הוא יקה, סבא שלי גדל בגרמניה וברח בראשית מלחמת העולם השניה לשוויץ, ולאחר המלחמה עלה לארץ.

אשמח לביאור למי שלא יודע, מה נה ההבדלים בין ליטאי ליקה, איך נראה בית ליטאי יקה?

למעשה אין הבדלים גדולים, המנהגים היקים מתבטאים בעיקר במנהגי הלכה מסוימים, דוגמאות: להתעטף בטלית מהבר מצוה ולא רק מהחתונה, נטילת ידיים לפני קידוש, מנגינות מסוימות בתפילה. אבל בקו הכללי היקים והליטאים כולם אשכנזים, ולמעשה בגלל שאחרי השואה עולם הישיבות האשכנזיות שהגיע לארץ מאירופה היה בעיקר ליטאי – היקים קצת נטמעו בתוכו. לא מעט יקים שהכרתי – חלקם גם מבני משפחתי – עברו בהשפעת הישיבות שבהן למדו כאן בארץ לנהוג גם בהלכות היומיומיות כאחיהם הליטאים.

מה המשמעות של הביטוי יקה לדעתך?

האמת שאין לי מושג, ואין לי תשובה מעניינת. מבחינתי זה כמו לשאול מה האטימולוגיה של "אשכנזי" או "ליטאי"…

טוב… אני שמעתי פעמים רבות שיקה זה יהודי קשה הבנה בראשי תיבות… נראה לי שההסבר המחקרי הוא כי הגרמנים ובדגש על היהודים המתנהגים כמו הגרמנים ולובשים ז'קט קצר במקום מעיל ארוך מסורתי יותר וזה בגרמנית נקרא יקה.

האם אפשר להגיד שעברתם הכחדה תרבותית תחת ההגמוניה החרדית הליטאית?

אכן, ניתן לומר שהיקים החרדים בארץ עברו מעין הכחדה תרבותית. יש יהודי יקה יקר בבני ברק – ר' בנימין שלמה המבורגר, שהקים את "מכון מורשת אשכנז" שהוא מכון מחקר למנהגי קהילות אשכנז, ובמסגרתו הוציא מספר ספרים בנושא, וכן הקים בית כנסת שבו נוהגים באופן מלא כמנהגי היקים במאמץ לשמר את התרבות הזו, והתרשמותי ממנו וממעשיו הייתה שהוא אכן מנסה לשמר את התרבות היקית שלא תיכחד כליל.

בנוסף האם יש הבדל בין האופי של הליטאי מול היקה?

לדעתי יש הבדל, אני חושב על עצמי שיש לי אופי יקה למרות שגדלתי תחת השפעת החרדיות הליטאית, יקה מתבטא בכלל כמו שהכינוי העממי מתייחס גם לחתירה לדיוק ודקדקנות. מאידך גיסא אני סבור שאופי כללי של אדם מתעצב ממכלול של גורמים שהם הבית בו גדל, החינוך אותו הוא מקבל במוסדות הלימוד, החברים שלו ועוד, ולכן איני מרגיש שיש לי יכולת להגדיר בבירור את ההבדל בין אופי ליטאי ליקה. לכל אדם יש אופי קצת שונה.

יש בדיחה בנושא מה ההבדל בין יקה ישראלי ליקה רגיל? יקה רגיל מגיע בדיוק בזמן לא דקה לפני ולא דקה אחרי. יקה ישראלי מגיע בדיוק חצי שעה אחרי הזמן לא דקה לפני ולא דקה אחרי.

האם אתה עדיין נחשב חרדי כיום?

לא

מה קרה?

היו לי תהיות רבות על אורח החיים האמוני. חלקן היו על החרדיות בפרט, אבל כאשר העמקתי בהן מצאתי שאני תוהה גם על היהדות בכלל.

לאיזה מגזר עברת כיום?

מן הסתם מכריי יאמרו שאני משתייך למגזר החילוני. אני אישית לא מגדיר את עצמי כמשתייך למגזר מסוים, אלא אדם שחי חיים אינדיבידואליים.

אני מבין. מניסיוני אדם שמשנה משהו חשוב בחיים שלו, לא עושה זאת בבת אחת, אלא בשלבים. אשמח לשמוע, אם תרצה, מה הסיפור שלך של ההליכה לדרך החדשה שלך?

אכן, זה סיפור שנמשך על פני זמן רב בכמה שלבים.

השלב הראשון היה מחשבתי בלבד, ובכללו קראתי ספרים וחומרים שונים, והרהרתי בתוכן. הלמידה של זה די מהר גילתה לי שכמו דרך החיים החרדית בפני עצמה כך היהדות כולה בנויה ממסורות שניתן לתהות על אמיתותן המוחלטת.

השלב השני שהיה לאחר יותר משנה וחצי היה קצת יותר מעשי מבחינה אמונית, בהדרגה הפחתתי תפילות קבע או דברים אחרים שנחשבים "קלים" ולאחר מכן זה עבר גם לדברים שנחשבים "חמורים" כמו חילול שבת. גם במהלך התקופה הזו המשכתי ללמוד ולקרוא דברים, עד שלבסוף חדלתי מלהאמין שיש ביהדות משהו אמתי ומחייב יותר מאשר כל דת אחרת בעולם, הן בימינו כמו נצרות ואיסלאם והן דתות קדומות אחרות כמו הדתות הנורדיות ועד אמונות פגאניות מתקופת התנ"ך. ככל שחדלתי מלהאמין כך גם ההימנעות שלי מלקיים מצוות הלכה ונהייתה יותר פשוטה ולא לוותה עוד בחששות ובספקות שמא אני עושה משהו פסול.

השלב השלישי היה היציאה בפועל מהעולם החרדי, והיא התרחשה לאחר יותר משלוש שנים מתחילת השלב השני. גם זה תהליך שיש בו שלבים, במעבר למגורים בסביבה חדשה, עבודה, לבוש, ובכלל החלק הכי מאתגר הוא להכיר את הנורמות הרגילות להתנהגות בעולם אחר שלא גדלתי לתוכו.

מהקשבה לדברים הרהוטים שלך נשמע שזה די פשוט… אני משער שזה לא כך. השאלה היא מדוע דווקא אתה לדעתך יצאת לדרך חדשה לעומת אחרים? וכן מעניין מה היו הקשיים שהיו לך בתהליך?

זה מתומצת, אבל זה אכן לא תהליך פשוט כלל וכלל.
תחילה אומר שזה לא בדיוק דווקא אני יצאתי כאילו אני יחיד סגולה בכך, הרי יש עוד לא מעטים שעוזבים את הדרך שבה גדלו ופונים לדרך אחרת. אמנם, אני מבין שהכוונה היא לעומת אותם רבים אחרים שבכל זאת נשארים.

ובכן, לדעתי לאופי היקי שגדלתי אליו במשפחה יש חלק בכך. הרצון להגיע למקסימום הדיוק האפשרי, שהוביל אותי בחיי כחרדי לחתור לקיום מדוקדק של ההלכות ככל האפשר, והגילוי שפעם אחר פעם אחר פעם הדבר אינו מתאפשר, וההבנה שההסברים שספרי הדת נותנים לקשיים האלה אינם אלא תירוצים שנועדו לשמר צורת חיים אמונית נטולת היגיון – כל זה גרם לי ללמוד ולחקור תחילה אם משהו בזרם החרדי לא תקין, שהרי יש זרמים יהודיים נוספים שסבורים שמקיימים את רצון השם כראוי וגם הם נשענים על אותה מסורת של מתן תורה בהר סיני; משם למדתי שלמעשה אותם יהודים שעליהם אנחנו מסתמכים – שהם חכמי היהדות לדורותיהם לפני מאות ואלפי שנים – לא בהכרח נהגו בכל דבר כמו חרדים; משם למדתי שכמו שמנהגים מסוימים השתנו כך כל הבסיס של המסורת היהודית השתנה באופן דינמי במשך השנים, וסימוכין לכך יש גם בתנ"ך עצמו במקומות שרואים כיצד הפרשנים המקובלים מתאמצים להסבירם בדרך שתתיישב עם המסורת וחורגים בכך מאוד מפשוטו של מקרא. סוף דבר יותר התקבל על דעתי שהדת היהודית לא נוצרה באופן יותר מיוחד ואמתי לעומת כל שאר האמונות והדתות הקיימות.

הקשיים בתהליך זה הינם רבים, אנסה לתמצת את עיקרם: הקושי התיאורטי והקושי המעשי. התיאורטי הוא שלא קל לקבל את זה שדורות על גבי דורות אנשים רבים מאוד מאמינים בתורה מסיני ושזה לא אמת מוחלטת, זה גרם לי לא מעט לבדוק את מה שאני קורא שוב ושוב עד שהשתכנעתי שזה דבר שיתכן, ושכמו שאנשים בסוף קיבלו את ספר הזוהר שכתב משה די ליאון לפני כ־700 שנה כאילו הוא נכתב על ידי רבי שמעון בר יוחאי יותר מאלף שנה מוקדם יותר, וכמו שלא מעט יהודים חרדים כיום מאמינים בגלגול נשמות למרות שזה דבר שנשלל על ידי רב סעדיה גאון ועוד חכמים ראשונים – כך גם עצם קיום הדת יכול להתפתח באופן אנושי לגמרי ושאנשים רבים יאמינו לו אחרי זמן רב, אך אין לו ביסוס אלוהי.
בנוסף קיים הקושי המעשי במעבר לחיות בסביבה זרה לזו שבה גדלתי. יש הרבה דקויות בהתנהגות, מעין קודם חברתיים, שמי שלא גדל לתוכם לוקח לו זמן ללמוד ולהפנים אותם. זה כמו להגר לארץ אחרת.

מרתק. מתי לראשונה חשת עצמאות מחשבתית בנושאים הללו בשונה מחבריך?

לפני 12 שנה. למפרע לאחר כמה שנים הבנתי שניצני המחשבות האלו היו בי כבר קודם לכן.

הרבה זמן. מה היו הניצנים? ואגב החינוך החרדי מחנך ללימוד, הבנה וציות איך זה עובד והאם זה לא גורם להתנגשויות?

בקצרה, תהיות על כך שאלוהים כביכול מקשה עלינו לקיים את מצוותיו בגלל ש"טוב אחד בצער ממאה שלא בצער" ו"לפום צערא אגרא" (לפי הצער, כך השכר מאת האל) וכדומה, וההתנגשות של זה עם כך שאלוהים כל יכול ואם כך יכל לתכנן את העולם מלכתחילה בצורה שונה ולא מוזרה כזו.

אכן, החינוך החרדי באופן כללי הוא כזה, אבל לכך התווסף חינוך פרטני שקיבלתי בבית לא לקבל כל דבר כמובן מאליו, אלא ללמוד בעצמי מהגמרא ועד השולחן ערוך ואחריו, כמו שנאמר "לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא" (ללמוד עם מסקנה הלכתית ולא רק כהנאה או עיסוק אינטלקטואלי גרידא), וכיון שהתרגלתי ללימוד שלא מציית ספונטנית לכל מה שנאמר לו – בסוף הדרך הזו הובילה אותי גם לחקור מאחורי הבסיס הכי בסיסי של הכול.

מזדהה לחלוטין. מעניין מאוד. אשמח להמשיך בחלק הבא על התפיסות החדשות שלך כיום – מערך האמונות החילופי שלך לעומת התפיסה הישנה שלך.

אכן לפעמים נוטים לחשוב שיציאה בשאלה זה הליך של איבוד האמונה ובעצם לחדול כליל מלהאמין במשהו; אבל האמת לדעתי שכל החיים מבוססים על אמונות בדברים, כל אדם בונה לעצמו אמונות ותפיסות עולם שלפיהן הוא מתנהג בחייו, בין אם זה הזדהות עם מחנה פוליטי מסוים, טבעונות, סביבתנות, או אמונה בשיטה כלכלית כזו או אחרת. אז גם אני אשמח שנרחיב בחלק הבא.

עד כאן חלק א'. חלק ב' בהמשך.

נס פח האבק – טיפים קטנים לחיים בסלט טונה ובחור הטענה למכשיר


לאחרונה הייתה לי תקלה בטלפון הסלולרי. הלכתי לבקר חבר. הטענתי אצלו את מכשיר הסלולר שלי. אולם כשבאתי לביתי היה לי קשיים לפתע להטעין באמצעות הכבל טייפ סי שלי את המכשיר. הכבל היה יוצא מחור ההטענה נופל מהמכשיר ומפסיק להטעין. אמרתי לעצמי אולי בעיה בכבל, וניסיתי כבל אחר והבעיה נשארה, הכבל נפל והפסיק להטעין. ניסיתי להעביר שם קיסם, אמרתי לעצמי אולי זה יעזור וזה לא עזר, הכבל המשיך ליפול. כבל עם מחלת הנפילה…

אמרתי לעצמי לא נורא, נצטרך לארגן מכשיר חדש. נזק של כמה אלפים. ואז פגשתי חבר אחר שמבין במכשירי סלולר. החבר אמר לי, אתה יכול להחליף את החלק הפגום במכשיר, יעלה באזור השמונים שקלים. אך דע לך שאין ערובה שזה יהיה מצויין והמכשיר לא ייפגם.

אמרתי לעצמי אולי אין ברירה. ואז נפל לי הרעיון להכניס קיסם ולבדוק שמא הצטבר לכלוך – לא העברתי קיסם בהססנות – אלא אמרתי לעצמי כנראה שאין לי מה להפסיד אם אני צריך כבר להחליף החלק המטעין במכשיר. ולהפתעתי קרה נס – נס מכשיר הסלולר שלי. היה לכלוך, המכשיר הפך להיות פח אבק, שבלחות הפך להיות בוצי ונדבק לדפנות אזור ההטענה במכשיר. העברתי קיסם כמה פעמים והלכלוך יצא. וכך נמנעה לי טרחה גדולה ואולי גם נזק למכשיר הנייד שלי.

יום אחד זמן מה לאחר הנס הטכנולוגי שלי נזכרתי שיש לי בעיה באוזניות שרכשתי ברשת. שמתי לב שהאוזניות החדשות גם לא נתפסות לי בחור של השמע. אני לא אוהב בלוטות' עדיין. (מפריע לי להטעין אותו כמו חיית מחמד – זה מזכיר לי את הארנבות שלי בבית) שמתי אוזניות אחרות והכל נפל לי חוץ מסוג אחד של אוזניות – אז הייתי בטוח שהאוזניות לא איכותיות והמכשיר פגום, ורק סוג אחד של אוזניות מקצועיות עבד כראוי. אז הגיע הזמן לרכוש מכשיר חדש. אמרתי השבוע לעצמי, רגע אולי גם פה הצטבר אבק?! אני אגב רוצה לרכוש לעצמי מכשיר חדש ויקר, אולם דוחה זאת משיקולים כלכליים (אני מחפש עוד עבודה בכתיבה ולבינתיים אני חוסך). לפעמים אני תוהה לעצמי האם אני מחפש תרוץ לרכוש מכשיר חדש ויקר…

טוב, העברתי קיסם ואכן נמצא גם לכלוך בחור היוני של הסאונד במכשיר. ניקיתי כמה פעמים בצורות שונות. אפילו מצאתי דרך להעמיד המכשיר הפוך בזווית שהאור מהתקרה בבית יחדור לחור ויראה לי מה קורה שם. לאחר הניקיון היסודי, הכנסתי האוזניות והכל עבד פיקס. שוב פעם זכיתי בנס. נס טכנולוגי. נס פח האבק. ישתבח שמו. כעת הפלאפון שלי יכול להאיר באור יקרות בזכות ההטענה ואם אני רוצה להתחבר לאוזניות פשוטות ולא לבלוטות', אני יכול בקלות. ישתבח שם הבורא יתברך. בורא מיני טכנולוגיה.

וכעת לטיפ אחר. לאחרונה הייתי רעב ולא היה לי רצון לאכול ולחמם מה שיש במקרר. והחלטתי לסעוד את ליבי בסלט טונה. אני כדרכי בקודש אוהב להכין סלט טונה בבלנדר – אני פותח שימור, מוציא את רוב השמן, לא כולו שלא יהיה יבש וחונק בגרון… ואז טוחן בבלנדר את רוב הטונה, לא הכל שלא יהיה טפל מידי. ואז אני מערבב בין החלק הטחון לחלק הלא טחון. מעדן. והשבוע לא היה לי כוח לטחון בבלנדר, לא היה לי כוח מאוחר בלילה לנקות את מכשיר הבלנדר. וכן לא היה לי כוח לבקש מזוגתי לנקות. נזכרתי שבכמה טיולים בשנה האחרונה זוגתי עירבה בטונה טחינה ופשוט לחצה על הטונה כמה פעמים במזלג לשחרר את הטחינה מהגושים. הרווח הוא שלא שמנו מיונז שזה לא הכי בריא וכן שזה יותר טעים. וכך עשיתי ויצא בסדר גמור.

חשבתי לשתף עמכם כמה טיפים לחיים. יש לכולנו טיפים מעניינים. אפילו לי יש בטח עוד כמה טיפים, ברם אני לא זוכר אותם מהרגע להרגע. חשבתי פשוט להתחיל לכתוב על פתרון בעיות בחיים או שיפורים קטנים. בשבילי זה גם פיתרון בעיה. אני הרי נוהג לכתוב פוסט פעם בחודש ולפעמים פוסטים שאני רוצה לכתוב שאפתניים מידי ולוקחים יותר מידי זמן, ולפוסטים אחרים בטיוטה אין לי חשק לפתח, אז על מה אני אכתוב?! לפעמים אני צריך טריגר, וכעת הטריגר שלי הוא פתרון בעיות. חח.

מה הטיפים הקטנים שלכם לשדרג את החיים?

יצירה תורנית חופשית


פוסט מעניין שאני חושב שכדאי לשתף את כולו – למקור פה בלינק.

כמה חרדים זכו בפרס נובל? כמה חרדים הפכו לסופרים בין לאומיים? מדוע איננו זוכים לקדש שם שמים בתחום היצירה התרבותית?

מי מאיתנו, אלו שבעשור השלישי בחייהם לפחות, לא נתקל במכות בחיידר או בעוד מעשים לא ראויים. והנה אימצנו נורמות משופרות יותר ומלמדים כבר מאמינים שהכאת תלמידים חלשים מהם היא לא הדרך הראויה. וזאת לאחר שהציבור הפנים השפעות מערביות בתחום. ובכך נמנע סבל מיותר מילדים רבים.

וכמו שכאן אימצנו רעיונות "מערביים" חדשים ובכך שיפרנו את החינוך התורני, מי יודע כמה רעיונות הולכים אצלנו לטמיון רק כי אין לנו עיתונות וחשיבה עצמאית בחברה החרדית.

מתייונים או מתנוונים

הכיצד שעלינו נאמר שאנו עם הספר – ומי כמו החברה החרדית אשר שקועה בלימוד התורה במסירות נפש רבה מתוך ספרים רבים, יום יום, ועדיין לא הצלחנו להגיע לפרסום עולמי בתחום היצירה הכתובה.

ונשאלת השאלה האם אנו מחויבים לבחור בין התייונות להתנוונות?

בנוסף, אנו החרדים החשופים לעולם המודרני ורגילים להיחשף לעיתונות ולסיפרות שהיא מחוץ למגזר שלנו כשיש כאלו שבתחומי חופש המחשבה החופשית נחשפים בעיקר להגות ורעיונות שכותבים חוץ מגזריים כתבו.

וכי מדוע יגרע חלקנו ואנו לא נוכל לקדם קול תרבותי שלנו שיאיר כאבוקה למרחקים. אור לנו ואור לגוים.

מדוע אנו הרוצים לצרוך רעיונות חופשיים צריכים להתקשות למצוא זאת אצלנו וזקוקים לרעות בשדות זרים?

מסכה חילונית לזהות חרדית

אדם הרועה יותר מידי בשדות זרים יכול חלילה לאמץ לעצמו זהות דואלית של מסכה חילונית לזהות חרדית. אדם כזה יכול לשאוף להיות חלק מתרבות חיצונית לו כשמבחינת מצוות הוא עדיין נשאר דתי. אולם הוא אינו מכבד את הנורמות הנהוגות אצלו בקהילה החרדית בגלל חוסר הכבוד להגות של המגזר מחוץ למגזר שלנו.

מרחב כתיבה חופשי ותורני

לפיכך חשוב לקדם חשיבה חרדית כוללנית חופשית לכל תחומי החיים. העניין ישפיע לקידום חידושים, למניעת ניוון ושחיתות לשמירה על צעירי הצאן שלא יתקלקלו ולקידום חברה מוערכת יותר ולקידוש שם שמיים.

דבר זה ניתן לקדם על ידי מרחב כתיבה חופשי שיאפשר יצירה מתוך העולם התורני שלנו.

כמו כן, האדם נברא על ידי הקב"ה חופשי במחשבתו. ובחברה שבה מדכאים מסיבות שונות חשיבה עצמאית פומבית, ניתן לחוש דיכאון שהרי האדם חש לו בודד בעולמו כשאינו יכול לתת דרור למחשבותיו ואז יש מעטים הנטושים את צור מחצבתם ויש שמתרגלים לחנוק את עצמם והופכים פסיביים. ועל כן שומה עלינו לקדם יצירה תרבותית.

הקב"ה איפשר את היצירה האנושית כדרך להועיל לאדם ולעולם ויהי רצון שנקדם את היצירה החרדית הכתובה ונחדש ימינו כקדם.

מהפכה במשלוחי המנות בחג הפורים


חג הפורים מגיע. ושאלת השאלות נשאלת, איזה משלוח מנות לתת למקבלים?

תעשיית משלוחי המנות משגשגת לקראת פורים. אך כדאי להתעורר לחשוב מהו משלוח המנות האידיאלי?

יש משלוחי מנות יקרים ויש מעוצבים וכדומה. אולם איני בא לדבר על הצורה והמחיר, אלא בדגש על התוכן.

ומבחינת תוכן משלוחי המנות, חשבתי לייעץ באופן פרטני. וגם כאן מומלץ להביא מה שהחבר המקבל אוהב ושמתאים לנו להביא לו זאת. אולם אם אנו לא יודעים באופן מדויק, מה לעשות? על כך אדבר בהמשך.

בגדול מומלץ להביא מה שמקובל. אדם שיחרוג מהנורמה עלול להביך את המקבל או לגרום לו להיעלב או לשנוא הנותן אם לדעתו משלוח המנות לא עמד בציפיה הנורמטיבית שלו לקבל משהו מכבד לפי הנורמה. באופן כללי צריך לדעת שיש נורמות חברתיות שמי ששובר אותן שובר כביכול חוזה חברתי.

רבים אוהבים להביא סלסלה גדולה שאין בה שימוש והיא גם לא מקורית. בתוך הסלסלה יש ממתקים לא מיוחדים ואז המקבל שואל עצמו איך הוא יפטר מהעניין. ומה שמצחיק שלפעמים הוא נותן את זה למישהו אחר ואז יש כאן מעגל של סובלים.

ועוד היבט, אם זה חמץ והמקבל מסורתי ומעלה, אז יש לו דד-ליין עד פסח. ופעמים רבות הממתקים עצמם אינם בריאים, ותמוה שתעשיית הפורים מקפידה לתת מזון לא הכי בריא. עניין תמוה שהרי חג הפורים בא לחוג את הצלת עם ישראל ולא את המתתו על ידי בעיות בריאות.

לפיכך לדעתי כדאי לתת מתנות של צורך ועדיף צורך בריא. כלומר, מילוי צורך של המקבל. נניח אם הוא שותה יין אז להביא לו יין, אם הוא מבשל להביא לו שמן, אם הוא שותה קפה, להביא לו קפה וכולהו.

רצוי גם אוכל שהוא כשר לפסח וכך מקבל המשלוח יוכל לחשוב עליך בחג ולכל הפחות אם הוא מסורתי ויותר, שלא יצטרך להיפטר מזאת או לטרוח למכור זאת.

ולמקפידים על המנהג המסורתי המקובל, ניתן לתת מנות של שני דברים חלקיים את המינימום של ההלכה המקובלת. ומאידך ניתן לתת ספר, קישוט, גאדג'ט וכדומה. כך המקבל קיבל משלוח מנות ומאידך קיבל מתנה שלא אוכלים אותה, אלא נהנים ממנה בצורה אחרת.

מתנה כשרה לפסח, אם היא מזון, מסייעת למקבל להתכונן לחג הפסח הממשמש ובא ואולי גם חוסך זמן של הליכה לקניות וכנראה חוסך טרחה של לסחוב ולחפש בחנות. כאן המקום לברך על האפשרות להזמין מזון ברשת. ברם לפעמים מזמינים והמוצר לא מגיע…

וכעת אביא רעיון מפורט יותר: רוב האנשים צריכים קפה, דבש, פירות יבשים, יין, שמן זית וכדומה. ניתן לתת למקבל יין סביר, יחד עם שמן זית וחסכנו לו משקל של ייבוא ביתי באזור שני קילו לשאת אל ביתו. מתנה זו גם בריאה יותר וגם נשמרת לאורך זמן מאשר שוקולד או מתנה אחרת גדושת סוכר שעלולה להאכל בבולמוס… מתנה שנשארת לזמן רב ונמצאת בשימוש תדיר מסייעת על המקבל לחשוב טובות על הנותן האדיב.

הנה משלוח מנות הטקסטואלי לחג הפורים השנה. אשמח לעוד הערות והארות. חג פורים שמח.

למה אני כותב באלוהים איתנו?


יש בלוג בשם השרביט החם שנתן משימה לקוראיו הכותבים לכתוב בנושא "מדוע הם כותבים?".

ובכן אגש ישר למשימה. לפני כמה שנים התברר לי שאני אוהב לכתוב, גם אם לא תמיד אנשים אוהבים את דעותי או את הסגנון שלי. הכתיבה מעניקה לי שלווה, מצב רוח טוב וכדומה.

אני אוהב גם גם לחקור דברים או לחשוב בנושאים מסוימים ולהעלות אותם על הכתב ולקרוא כותרות ולהיזכר ואם אני לא נזכר אז לקרוא שוב את עצמי. אני לפעמים מסתכל בהנאה על החומרים שלי ומרגיש שאני מחובר לקיום שלי וחש בנוח בנכתב. אני גם מעדיף להקדיש זמן לכתיבה מאשר בילויים אחרים…

ככל שאני כותב יותר, אני מתקצע יותר. ולאחרונה אפילו זכיתי בפרס על סיפור קצר, בסכום יפה. אני מאמין שיום אחד אוציא כמה ספרים. ברם בתחילת כתיבתי, לא כתבתי כמו היום. ואני ממליץ לחבר'ה הרוצים לשפר את כתיבתם, פשוט להתחיל לכתוב והשיפור יבוא עם הזמן. ובפרט אם הם יקבלו משוב מקוראים נאמנים. כיום אני עובד בכתיבה ומחפש להחליף תחום בעבודה בכתיבה.

כשהתחלתי לכתוב, התחלתי לכתוב מאמרים קצרים. לאחר זמן ניסיתי סיפורים קצרים. ואחר כך עברתי גם לשירה. פרסמתי תחת שמי סיפורים, מאמרים ושירים ברחבי הרשת ובכתבי עת. אני חושב שלא רק אני יכול להתקדם כך, אלא גם מי שרוצה לדם את כתיבתו.

פשוט תתחילי לכתוב, אפשר בתחילה למגירה. כשמתחילים לכתוב מפתחים את החוש ונהיים אקטיביים ולא רק פסיביים. ואז שמים לב לעריכה ולסגנון כתיבה כשלפני כן לא תמיד שמים לב. אחר כך רצוי להראות לחבר קרוב או לבת זוג וכדומה. וכך מקבלים עוד משוב וזה עוזר לקדם הכתיבה ולקבל רעיונות נאים. אחרי שממשיכים תקופה מכובדת כבר רואים את השינוי מול העיניים. ופתאם אפשר לשים לב שהכותב מייעץ לאנשים אחרים…

אני חש צורך לכתוב גם בשביל להבריק ולחדש בחיים שלי. פעם בחודש אני חייב לכתוב באתר שלי. אעשה כל מאמץ לא לפספס התאריך. זה המינמום שאני כותב. ותמיד אני מוצא רעיון חביב לכתוב.

לפעמים אני כותב טיוטות ואז אני מרחיב, אני גם כך יוצר לעצמי בנקל נושאים וגם מקל על עצמי לכתוב כשאני לא יודע על מה לכתוב ועומד כך ביעד של לפחות פעם אחת בחודש. לפעמים אני בכלל רוצה לכתוב בכיוון מסויום, סיפור או שיר או מאמר ולבסוף יוצא לי משהו אחר. וכאן אני חווה את קסם היצירה.

מבחינתי כיום הכתיבה היא חלק מהחיים שלי ואם אפסיק אחוש נכה.

למעשה אני לא חייב לכתוב לבלוג, פעם הייתי כותב למגירה. ועד היום היום אני כותב למגירה בנושאים שונים. אך הכתיבה הפומבית היא רצינית יותר למרות שזה פוגע בחירות – שהרי בסופו של דבר אני מתחשב בדעת הקהל של קוראי וכדומה.

תודה רבה לשרביט החם על העלאת הנושא.

ההרוג או הנרצח הישראלי הראשון במלחמת רוסיה באוקראינה – הלחימה באוקראינה רשומה 2


אני מתעניין רבות במלחמה באוקראינה ומנסה לקרוא דברים מעניינים בנושא, וכן להקשיב לפודקאסטים וכדומה. אפילו כתבתי רשומה ארוכה ומושקעת – בשבח הכיבוש הרוסי ההדרגתי-איטי באוקראינה – הלחימה באוקראינה רשומה 1.

גם אני כמו רבים בארץ התעניינתי בסיפור של מותו של האזרח הישראלי – ברודסקי. בתחילה חשבתי שהרוסים הרשעים הרעים הרגוהו. ברם התברר שהוא נהרג במחסום אוקראיני, כלומר הטובים הרגוהו.

והנה הלינק לכתבת ב-YNET. וכאן נתקלתי בקטע הזה"אחרי מותו של ברודסקי סיפר חברו ואדים, שהיה איתו בשיירה כי "הייתי חמישה מטרים לידו כשזה קרה". ואדים סיפר כי רומן לא רצה לצאת לשום מקום אך החברים שכנעו אותו לצאת ואמרו לו לי שמסוכן להיות בבית. "יצאנו שישה רכבים, יש בכל עיר מחסומים ועברנו את כולם. במחסום אחד אמרנו שאנחנו ישראלים שרוצים לצאת מאוקראינה. אני עברתי ראשון ואחרי עוד שתי מכוניות התחילו לירות באוטו שלו כי חשבו שהוא צ'צ'ני, וכל זה כשאשתו הייתה מאחוריו וראתה הכל". ובבנוסף גם הקטע הזה "ברכב בו נורה ברודסקי היו גם חברתו האוקראינית ועוד שומר ראש". משמע שהוא, אשתו והפילגש היו ביחד בשיירה – האם לרומן היה רומן? ואם כן מדוע וויינט כתב על זה? בנוסף תהיתי מדוע יש לו שומר ראש, האם הוא מהמאפייה או פשוט איש בידור עשיר ומוצלח – יש לציין שהמנוח עבד כ-DJ.

עד כאן הפנינים שמצאתי מקריאה עירנית ב-YNET. ברם מצאתי אוצר במה שכתבו בנושא בעיתון הארץ. והנה הטקסט המעניין ואדגיש קטעים חשובים. "ישראלי בן 42 שהתגורר בשנים האחרונות באוקראינה נהרג היום (שני) מירי חיילים אוקראינים – כך אישר משרד החוץ. ההרוג, רומן ברודסקי, נסע בשיירת כלי רכב שעשו את דרכם לגבול עם מולדובה. ממידע שהגיע לישראל עולה שחיילים אוקראינים הוציאו אותו מהרכב במחסום שנמצא 95 קילמטרים דרומית לקייב וירו בו, ככל הנראה בשל טעות בזיהוי. רעייתו, השוהה באוקראינה יחד עם ילדיהם, וכן הוריו, המתגוררים בישראל, קיבלו את ההודעה".

רואים שהוא הוצא מהרכב, לא הוזכר עניין ההתנגדות ולבסוף ירו בו. על פניו נשמע כמו פשע מלחמה ורצח. לא ראיתי גינוי של משפחתו עדיין. וכמובן מדוע זה לגיטימי להרוג בן אדם מטווח אפס בגלל טעות בזיהוי שחשבו שהוא צ'צ'ני? מעניין למה המשפחה לא התלוננה נגד האוקראינים? האם זה בגלל שחלק מהמשפחה נשארה באוקראינה? האם הם מפחדים? ולא ראינו את השלטון הישראלי מגנה את הרצח לכאורה.

ואכן מתברר שהאיש היה פרוד והוא נסע ברכב עם הפילגש שלו ובעוד שאשתו הייתה ברכב אחר. ועל כך ניתן להקשיב בהקלטה של התוכנית של גולן יוכפז וענת דוידוב. הנה הלינק.

וחשוב להגיד שהארץ לא אומר שחשבו שהוא צ'צ'ני, אלא טעות בזיהוי – וזו העיתונות הישראלי המשובחת ביותר. וכמובן שלאף אחד לא אכפת כי לא כתבו לו בעיתון בצורה שיהיה אכפת לו. עניין זה מעיד על חשיבות הכתיבה. ועל הכוח העצום של מנהיגי הדעה בחברה. אנשים יכולים לקרוא ופשוט לא לשים לב לפרטים אם זה לא יהיה כתוב בצורה ברור על ידי השופר או הבן אדם הלגיטמי, הנכון, הצודק וכדומה.

עדכון: לאחר פרסום הפוסט, בלינק ניתן לראות את האוקראינים מרססים הרכב שבו שהה רומן ברודסקי. נאמר היכנשהו שהוא רוסס כארבע דקות.

בשבח הכיבוש הרוסי ההדרגתי-איטי באוקראינה – הלחימה באוקראינה רשומה 1


אני אכתוב בקצרה על משהו שעולה כעת בהקשר למלחמת אוקראינה. אנשים רבים תוהים הכיצד רוסיה, המעצמה האדירה, כביכול, לא כובשת את אוקראינה במהרה? האם זה מוכיח שרוסיה נחותה צבאית ואינה מסוגלת לכבוד את אוקראינה או להחזיק בה לאורך זמן?

והנה אני אשאל עוד שאלה, הכיצד סוריה הנתמכת על ידי רוסיה לא סיימה לדכא את המתקוממים עד היום למרות שרוסיה מסייעת לה רבות ולכאורה יכולה לכתוש המורדים בקלות אם הייתה רוצה?

שאלה זו אומרת דרשני, הרי המלחמה עולה הרבה כסף ומזיקה לכלכלת סוריה, אם כן מדוע רוסיה וסוריה לא מדכאות את המרד כמה שיותר מהר?

ומכיוון אחר חשבתי בשעתו על כיבוש עירק על ידי האמריקנים במלחמת המפרץ השניה. הנה הם לחמו מהר יחסית, עיקר הלחימה לקחה כשלושה שבועות. ודי מהר לאחר הכיבוש העירקים החלו להתקומם כשהתברר שהם צברו נשק והחלו להלחם באמריקנים אחרי שהסתיים מסע הכיבוש, כביכול. בעקבות הבעיה הו הפנמתי שעדיף להלחם לאט, לפגוע הרבה, להתיש את האויב, לשחוק ולפגוע בנשק שלו וכדומה ואז לכבוש את המרחב. כי אם לא, אז האויב נכנע, לא מוסר את כל הנשק שלו ושב להלחם.

והנה גם בסוריה זה כך, בסוריה נלחמים לאט ומשאירים קיני התנגדות. בסוריה רוב העם הוא לא עלוואי כשהשלטון הוא עלוואי. אם היו כובשים מהר, הציבור עלול להתקומם שוב. לפיכך עדיף להשאיר מרד בקצה המדינה. מי שרוצה למרוד בשלטון נמצא או הולך לשם. הם כיום גם קיצוניים ורוב העם מוקיע אותם וכך לשלטון הסורי יש יותר לגיטמציה. וכמו כן, לחימה איטית גם מראה לעולם שאין טבח, אלא יש לוחמה הוגנת.

גם באוקראינה, אם הייתי רוסיה הגדולה לא הייתי כובש הכי מהר. אעדיף לתת למורדים הבדלנים לשחרר חבלי ארץ לידם ולבסס גאווה מקומית. במקביל פושט ומפחיד בכל מיני מקומות. כתוצאה מכך ניאו נאצים ולאומנים אוקראינים יברחו למערב אוקראינה ומזרח ומרכז אוקראינה יטוהרו יותר מגורמים בעייתיים. גם עדיף לחכות שיגמר לאוקראינים הנשק והתחמושת ובכך הם יכולו פחות לפגוע בכוחות רוסיים או פרו-רוסיים מנובו-רוסיה. על כן מבחינתי לחימה איטית אינה מעידה על בעיה צבאית. עדיף כך לעניות דעתי להלחם. כך מונעים התקוממות טרוריסטית לאחר הכיבוש.

הסכמי מינסק חתרו לקדם פדרציה, לא סיפוח לרוסיה. נראה לי שבגדול זה עדיין רצון הרוסים. הם לא צריכים שאוקראינה תהיה שלהם רשמית. הם צריכים שלטון קשור אליהם כלכלית ברמה מסוימת ושלא יעבור לנאט"ו. התעמולה המערבית אומרת שאין פרו-רוסיים בכמות משמעותית באוקראינה וזה שקר. הרי זלנסקי שם בכלא ראשי אופוזיציה פרו-רוסיים וכן סגר רשתות תקשורת פרו-רוסיים הפועלים באוקראינה. אם זלנסקי לא היה חושש מכך, הוא לא היה טורח לעצור ראשי אופזיציה ולסגור ערוצי תקשורת. העניין מוכיח שגם הוא חושש ויודע שיש פרו-רוסיים רבים ברמה שמאיימת עליו בצורה דמוקרטית. אחד מראשי האופוזיציה היה אפילו בסקרים מעל זלנצקי.

לאחר שיש לנו המידע הזה, מובן בהחלט שלחימה לחימה איטית ומפחידה תעודד לאומנים אוקראינים לברוח על נפשם מאזורי השליטה של הרוסים ואולי לא לחזור אי פעם לאוקראינה. תופעה זו תשנה גם את המאזן האנטי רוסי במדינה. וכך יהיו יותר פרו-רוסים במדינת אוקראינה באחוזים רבים יותר. לפיכך כיבוש איטי גם משתלם למרות תעמולת המערב הנאור. ולמרות ספיגת המחיר של הרוגים רבים יותר.

ואגב פעם היו מדכאים מלחמה בצורה מאוד איטית. היה לוקח זמן לגייס צבא, לארגן אספקה, לאמן עוד לוחמים. היו עושים משא ומתן, שמים מצור – ובקיצור נלחמים די לאט. מצב זה של זמן למרד פלוס דיכוי המרד בזמן ארוך נתן לקהל המורדים להבין שאין סיכוי ושבר להם את רוח הלחימה. אנו חושבים כיום שהסיבה היחידה שזה קרה זה בגלל שלא היה להם היכולת או הטכנולוגיה לסיים במהירות הכי גדולה – אולם היה פה עוד רווח, רווח של דיכוי המרד והוצאת רוח המרד ושחיקת אמצעי הלחימה.

קצת רקע מקדים על המצב באוקראינה

  • ב-2013 הייתה הפיכה אלימה בגיבוי מערבי מסוים כנגד נשיאה הנבחר והחוקי של אוקראינה.
  • הנשיא נמלט על נפשו לרוסיה ומבקש מרוסיה עזרה. ועל כך גם עמד לדין. כלומר הוא נתן בסיס חוקי לפוטין, אחרת מדוע הוא עמד על כך לדין.
  • בתחילת מאי 2013 מפגינים למען הנשיא ובעד הקשר עם רוסיה נשרפו למוות על ידי לאומנים אוקראינים, לאחר שהלאומנים הציתו בניין שבו הם הפגינו. מדובר היה בעשרות הרוגים של פרו-רוסים שנטבחו בניגוד לחוק.
  • חלק מהלאומנים האוקראינים מזוהים עם ארגונים ששיתפו פעולה עם הנאצים כגון באטליון אזוב.
  • הנשיא ויקטור ינוקוביץ'מגיע מדונצק – בעקבות הדחתו הבלתי חוקית מנהיגי האזור הפרו רוסים מארגנים משאל עם בחודש מאי ולאחר שרוב הציבור חפץ בהם הם הכריזו על עצמאות.
  • הסכמי מינסק קבעו שאוקראינה צריכה לאפשר למורדים אוטונומיה ולקחת חלק בבחירות – העניין לא קויים ולמעש בעצם המשיכו לפגוע בפרו רוסים.
  • 2021 אוקראינה מבצעת תרגיל מאיים\הגנתי עם נאט"ו מול רוסיה.
  • 2022 האוקראינים מתחילים לכבוש שטחי נובו רוסיה העצמאים על ידי מל"טים מטורקיה.
  • 2022 פוטין דורש מאוקראינה להתחייב לא להיות חברה בנאט"ו – רעיון שהוקם נגד רוסיה בזמן ברית המועצות וממשיך לגדול ולהתרחב.
  • 2022 פוטין מכיר בעצמאות נובו-רוסיה ובא להגן עליהם מפני האוקראינים המפרים את הסכמי מינסק.
  • פברואר 2022 – רוסיה מכריזה על כניסת כוחות צבא לבצע דה-מילטריזציה ודה-נאציפיקציה של אוקראינה.

הערת אגב, ישראל לא חייבת אוטומטית ללקק את הישבן המתקדם של ביידן – הוא לא צירף אותנו לנאט"ו, הוא לא מאפשר לנו להתמודד עם אירן בדרך שלנו – הוא כבר הפקיר את אפגניסטן ומפקיר כעת את אוקראינה – אי אפשר לסמוך עליו.

האם פוטין סתם בריון הפועל כי הוא יכול ולא בשם הצדק?

הרבה אומרים שפוטין בריון, ברם יש לפוטין קייס. עובדה שהוא לא פלש קודם, אלא רק כעת. הוא לא בריון גרידא. הוא מחכה שהתנאים יתאימו לו ושיהיה לו טיעון קביל במשפט הבינ"ל, כגון סיוע למדינת נובו רוסיה, דיכוי רוסים בניגוד לחוק באוקראינה והפרה של הסכם מינסק על ידי אוקראינה ועוד. אמריקה, אגב, יכולה הייתה גם לעמוד על כך שאוקראינה תקיים את הסכמי מינסק, שאגב רוסיה גם חתומה עליהם. אדגיש שהמשטר האוקראיני גם עצר אזרחים רוסיים אוקראינים פרו-רוסים וסגר רשתות תקשורת דוברי רוסית מרכזיים במדינה ואפילו פוליטיקאים בכירים מן האופוזיצה כגון קוזק ומדבצ'וק.

האם המערב יכול היה לפעול אחרת בנוגע לאוקראינה?

המערב הנאור היה צריך למתן את הנשיא זלנסקי שלא יתגרה ברוסים ובכך יזמין אותם לכבוש את אוקראינה. בזה שהוא לא פעל כך באמצעים שונים, כגון התניית הטבות, הוקעה, איומים או סנקציות או אפילו התחייבות עם ערבויות לרוסיה שאוקראינה לא תהיה חברה בנאט"ו הוא עלול לאבד מדינה ממצב פרו אירופי למצב הפוך ובכן יביא להרוגים רבים ומיותרים. המערב משיקולים שונים מעדיף להקריב את אוקראינה, הוא לא באמת דואג לאוקראינה. חשוב שנבין שהמערב לפעמים מסוכן. עצוב שהלאומנים האוקראינים נפלו בפך המערבי. צריך איזון בהנהגת העולם ובכך מדינות חלשות כמו ישראל יכול לבצע משא ומתן בין המעצמות ובכל לקדם את המדינה למקום טוב יותר.

הרשומה מוקדשת לא"א שתרם מזמנו ומכספו ובכך היה לי יכולת לחקור הנושא.

והנה קישור מעניין בנושא המלחמה באוקראינה על ידי הכותב אישתון.

מעשה ממשומד שיצא לתרבות רעה


סיפור נאה עם מוסר השכל חזק ומרענן.

הרבי שליט"א קרא מעשיה שהוא אהב מאוד וביקש לפרסם. מעשה מחופשי משומד בעל תאווה שחישב לעצמו הקץ. וזהו סיפור חשוב שמספרים בהקהילה ב'הוורט' לאחר שנסתיימו התנאים בין הורי החתן להורי הכלה. פרק א לפני שנים רבות בארץ פולין היה אדם שהגיע ממקום ליד פראג שתחת שלטון האשכנזים. הגיע מכפר הנקרא בשם הורביץ, ושמו של אותו […]

מעשה ממשומד שיצא לתרבות רעה

נלחמים ביוקר המחיה – ילו YELLOW


ילו היא לא החנות הכי זולה. ברם מי שנמצא בדרכים לפעמים זקוק לרכוש משהו. והנה נודע לי שיש להם מחירים שונים למשלמים דרך האפליקציה שלהם YELLOW. והנה הקישור לאפליקציה שלהם. כל המוריד האפליקציה גם צובר כסף באחוז מסוים על כל קניה או תדלוק אצלהם וכן מקבל כוס קפה חינם על עצם התקנת האפליקציה וכן כל כמה כוסות קפה. נלחמים ביוקר המחיה.

חדשות פולדא: יהודי פולדא מוקירים טובה לקיסר בעקבות הענקת הפריווילגיה ליהודים מאת הקיסר פרידריך השני יר"ה אשר גם כינה את היהודים "משרתי האוצר שלנו" – על אף זאת בקרב יהודים רואי שחורות ישנו חשש מפני הבאות


לסופר חדשות פולדא נודע כי הקיסר פרידריך השני, הנכבד ירום הודו, העניק השנה בשנת ד'תתקצ"ו (1236), לנו היהודים בקהילת קודש פולדא הגנה מאת אויבינו המעלילים עלינו עלילות דברים שפלים. ולמען הגנתינו הקיסר העניק לנו זכויות ומעמד משפטי מיוחד הכפוף לקיסר.

כידוע הקיסר פרידריך פסק גם מוקדם יותר השנה שאין היהודים שותים דם, ואין היהודים יכולים להיות צמאים לדם האדם, כי דם האדם הוא תועבה ליהודים. הקיסר החכם הזמין, בשעתו, בהזמנה קיסרית מיוחדת משומדים שיגידו האמת. הקיסר העדיף לקחת דווקא משומדים מכיוון שאמר שהמשומדים נחשבים ביותר בעדותם מכיוון שהם מכירים הדת היהודית יותר מכמרי דת הנוצרי, וכן הם אוהבי הדת הנוצרית, ומתנגדי היהדות. והנה אותם משומדים, ישיבם ה' בתשובה שלימה אמן, ואולי יהיה הדבר בזכות עמידתם לחלץ את עם ישראל מצרה, אמרו לפליאת היהודים שאין למצוא בשום מקום בהתנ"ך ולא בספר הביביליא הנוצרי שהיהודים זקוקים לדם בני האדם. אשרינו שזכינו לקיסר רב חסד.

הוד מעלתו הקיסר הגדול והנכבד כינה את היהודים בפולדא 'משרתי האוצר שלנו'. ובמילים אלו כוונתו שהיהודים מסייעים לקיסר ובעצם נספחים ומסייעים לאוצר הקיסר. העניין מראה למי שאינו יהודי וצר ליהודים שהקיסר חפץ בשלומנו, שבני ישראל מסייעים להשלטון ותורמים לתיקון העולם בארצות הקיסר, אשר המלך מופקד על השלום בארצות מלכותו. וכן מי שמזיק לנו היהודים כמזיק את הקיסר, ולכן יזהרו האנשים כעת יותר לבל היות צוררים לנו. כמו כן העניין מעניק ליהודים בפולדא ובשאר ארצות הקיסר סטטוס חוקי רשמי המונע מכל אחד לעשות בנו מה שיחפוץ.

עובדי אדמה רבים הנמצאים המכודנים למקומם (צמיתים), מקנאים ביהודי פולדא על זכייתם בפריבילגיה מאת הקיסר המעניקה להם חירות ואפשרויות רבות יותר לפעולה כרצונם. בנוסף, היהודים אינם כפופים לאצילים או לטובי העיר. היהודים כפופים לקיסר.

רואי שחורות חוששים מפני הצעד – הם מעדיפים פריבילגיות ללא המונח המשפטי: "משרתי האוצר שלנו". הם חוששים שהמונח משרת אוצר בלטינית יכול להתפרש כעבד או כצמית המשועבד או הכפוף לקיסר היכול לעשות בהם ברצונו. וגם אם פה בארץ החסד של הקיסר פרידריך השני לבית ההונשטאופן רואים בנוסח זה הגנה על עם ישראל – ייתכן שבמקום אחר יעתיקו מפסק המלכות לקהילת קודש פולדא ויפרשו זאת לרעת היהודים ויהפכו את אחינו לעבדים או עובדי אדמה המכודנים למקומם וכפופים לשליט ללא זכויות רבות. בנוסף אין הפריוולגיה מעניקה ליהודים סטטוס של אנשים מן השורה, אלא אנשים הזקוקים לחסד המלך לפנים משורת הדין בגלל שהמלך זקוק ליהודים בשביל כספו. היהודים זקוקים לסטטוס של צדק ולא סטטוס של לפנים משורת הדין. היום הקיסר האהוב והמרומם דואג לנו, ואולי בעתיד ,חלילה, יהיה שליט אחר שלא יחפוץ בטובת היהודים. כמו שפרעה לא ידע את יוסף.

סופרנו מזכיר שסיפור המעשה התחיל מוקדם יותר השנה, בעקבות מותם שלא כדרך הטבע על ידי שריפה איומה של ה' בני משפחה של טוחן נוצרי בעיצומו של יום לידת אותו האיש. האב והאם הלכו לבית תיפלתם והשאירו את בניהם בביתם והם מתו בתבערה. אצל ההמון הבור והתמים נפוצה שמועה שהיהודים מפולדא הרגו את חמשת בני המשפחה המסכנים לצורך שימוש בדמם למען הסרת קללת הנוצרי עלינו היהודים; כלומר, שאנו היהודים בפולדא שחטנו את בני הטוחן ואז שרפנום כדי להסתיר המעשה. יצא מכך שנושאי-צלב שהיו בעיר הרגו ל"ד יהודים, הי"ד. הערלים רצו להמשיך להרוג את כל היהודים בעיר, אולם השם זימן לנו הצלה – טובי העיר הגנו על היהודים בגופם ממש כנגד המון הערלים הרצחנים. אמנם השונאים לא התייאשו, אזי שלחו לקיסר שליחים לאמור שיעניש היהודים. על כן הקיר"ה הקים בית דין מיוחד לחקור העניין. הם בבית דין המיוחד הפריכו העניין בעזרת המשומדים שהוזכרו לעיל. וכעת הקיסר גם העניק לנו יהודי פולדא פריבילגיה. ובכך נתהפכה מחשבת שונאינו. לא די שהקיסר לא העניש אותנו, אלא גם רומם אותנו. קיסר הקיסרות הרומית הקדושה ומלך הגרמנים וכו' הכריז וקבע שאין היהודים הורגים נוצרים לצורך דמם ואין היהודים זקוקים לדם הנוצרים כלל, כי מעשה זה תועבה ליהודים.

נ.ב. 'שיעורי בית' שראיתי בספר לימוד היסטורי. ביקשו לכתוב כתבה חדשותית בעת מתן הפריבילגיה ליהודי פולדא.

מוצא וגזענות


טקסט ששלפתי מאוד מהטקסטים שרשמתי לעצמי. אין לי עדיין יומן, אלא פשוט התחשק לי לכתוב בסגנון כתיבה יומני.

יומני היקר: ראיתי היום מישהי עם תווי פנים אינדיאניים במקום ימני מוצהר. ולכן לא חשבתי שהיא תהיה פוליטיקלי קורקט. מישהו ניגש להכיר בינינו ונוצרה שיחה.

דיברנו באנגלית, והיה לה מבטא מסוים. שאלתי אם היא אמריקאית, היא אמרה לי כן, אבל דרום אמריקאית שחיה בארה"ב.

שאלתי אם יש לה מוצא אינדיאני? – לא יצא לי אף פעם לקשור בשיחה מעמיקה עם אינדיאני וזה עניין אותי. והיא אמרה שאומרים אצלה במשפחה שהם לא. אמרתי לה אבל את נראית אינדיאנית, מעניין.

היא שאלה מה הכוונה? אמרתי לה שיש לה עיניים אסייתיות.

לפתע היא אמרה לי, אתה לא יודע שמה שאתה אומר זה גזעני קיצוני?! אמרתי לה, שלא, אבל אני לומד. התנצלתי בנימוס ופרשתי מהשיחה עמה.

כשעזבתי חשבתי לעצמי שהיא הגזענית שרואה בייחודיות דבר שלילי ולא מאפשרת לשוחח על כך. מוזר לי שאדם יתבייש במוצאו הגלוי ולא יאפשר לשוחח על כך. עלי כל הזמן מדברים על מוצאי וכולל על מוצאי הגנטי.

ברם אלמד לעתיד להזהר. לא באתי למקום הזה לפגוע ולמה שלמישהו יהרס היום בגללי.

נ.ב. האם היא באמת לא מאמינה שזה גזעני לדבר על המוצא שלה, אלא פשוט מתביישת משום מה במוצאה ומעדיפה להאשים אותי בגזענות?!

אחדות יהודית אלוקית


הרבה אנשים מטיפים מסביבנו לאחדות כל הזמן. הם גם משתיקים ביקורות מסוימות באמתלא שזה מפלג. הם מדגישים שצריך אחדות בעם ישראל. אולם למעשה הם מנציחים את הסטטוס קוו ואת החזקים הקיימים. העניין גם קשור לגישות להבנת החברה. האם החברה הרמונית קונצנזוסיאלית או קונפליקטואלית. והשאלה האם באמת יש אחדות ישראל כמו שהם חשים ומטיפים.

ברם אם נסתכל על ההיסטוריה נראה שמאוד מהר משפחת יעקב\ישראל אבינו הפכה לשבטים עם אינטרסים שונים. הדבר הגיע עד כדי כך שהם חיו בנחלות שונות בארץ ישראל ונלחמו אפילו אחד בשני לפעמים. מאוד מהר אחר כך גם נוצרו שתי ממלכות בעם ישראל. ממלכת ישראל וממלכת יהודה. והנה רואים שעדיין לא הייתה אחדות מלאה ונשארו פילוגים כולל עם סגרגציה מגורית.

הפיצול כמובן המשיך לאחר פירוק הנחלות השבטיות לפילוג בין פלגים דתיים שחלקם גם היום נחשב בלתי לגיטימי, כגון: שומרונים, מתייוונים, צדוקים, קראים וכדומה. וגם בתקופה המודרנית יש פיצול דתי שכבר הפך להיות בעיקר אתני, חילונים, דתיים ומסורתיים, רפורמים, קונסרבטיביים ואורותודוקסים.

וגם אצל האורתודוקסים יש פיצול בין חסידים לכלל אשכנזים, בין מודרן אורתודוקס לבין אורתודקוסיה ואולטרא אורתודוקסיה וכן יש פיצול בין החסידיות הממוסדות עצמן ובין הלא חסידים החרדים, בין פלג בני ברק לפלג ירושלמי. ובל נשכח גם את הפיצול העדתי, בין מנהגי תימן, אשכנז ויהדות המזרח.

הדבר הזה גם משפיע על פיצול מפלגתי, ורשמית היום יש פיצול של הדת היהודית לשלוש זרמי מפלגות, ציונות דתית, חרדית אשכנזית וחרדית מזרחית. בעיריות יש אפילו יותר מפלגות ואיני בעל מידע מלא בעניין.

הרבה מן האנשים המטיפים לאחדות ישראל המזוייפת הזו מאמינים גם שהשידוך נקבע בשמים ככתוב בתלמוד בבלי מסכת סוטה ב עמוד א: "אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, בית פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני". והנה לאחר שמקבלים את העניין שהשידוך נקבע משמים, רואים דבר מופלא. רואים שהקדוש ברוך הוא לא רוצה אחדות מלאה. כמה שידוכים הוא עושה בין מגזרים ועדות? בהכרח שהקב"ה לא רוצה באחדות מלאה. כרגע הוא רוצה פלגים. מותר להיות מפולג במשהו כל עוד מאוחדים במשהו גדול. זו האחדות-ישראל האמיתית.

בקיצור מותר לחלוק מותר לא להסכים ואולי אפילו כך מקדמים עולם טוב יותר. אולי מנחילי המסורת היהודית בכוונה מראים לנו הפלגנויות הללו כדי שנדע לא לכסות על אי צדק. אנו לא צריכים להאמין באחדות מזויפת על חשבון נפגעים הנרמסים בשם אחדות הקבוצה.

יש בחיים מאבקים וצריך לקדם עולם נאה יותר. החברה מורכבת ממאבקי אנרגיה ולכן יש לעמוד על שלנו למען הטוב. וכך גם העולם טוב יותר, לא רק שהעולם נהיה טוב לפי הרצון שלנו בדרגה מסוימת, אלא גם אנחנו חלק מהטוב הזה. אנו לא מתנוונים ומחכים שאנשים יעבדו בשבילנו ואנו יושבים ומתפנקים לנו על מי מנוחות תחת עצי הגפן והתאנה שלנו. יכולים אנו לחשוב על החיים ולהיאבק על המרחב שלנו ובכך אנו גם מרוויחים משמעות.

עט החיים – שיר


נִלְחַץ כַּפְתּוֹר הָעֵט לְמַעְלָה
נִשְׁלַף רֹאשׁ הַדְּיוֹ הַחוּצָה

כּוֹתֵב בְּכֹחַ עַל הַדַּף הָרַךְ
וְיֵשׁ חֲרִיטוֹת שְׁקוּעוֹת לָנֶצַח

וְהָרֵיחַ שֶׁל הַדְּיוֹ מַסְרִיחַ
הֶעֱבִיר אֶת זֻהֲמָתוֹ לַדַּף

וְכַפְתּוֹר הָעֵט נִשְׁבַּר
וְאִי אֶפְשָׁר בּוֹ לִכְתֹּב

כְּבָר לֹא מַשְׁאִיר סִימָנִים
עַל דַּפִּים לְבָנִים וּנְקִיִּים

לַפַּח הָעֵט הַוָּתִיק נִזְרַק
שָׁקַע נֶעְלַם וְכָעֵת נִשְׁכַּח

מקור

הלל גולדמן – ראיון עם אקטיביסטית בדרום תל אביב


מי את הלל גולדמן?

להלן התשובה…

שאלה עמוקה , אני אני . לפחות משתדלת להיות;)

אוקיי. אז מה את עושה ביום יום?

מתחילה עכשיו עבודה חדשה במקלט לנשים .. בחורף נמצאת הרבה בדרום תל אביב
מפעילה שם בית תמחוי ופרוקיטים כאילו ואחרים לעזרה 😁

יפה מאוד. בהצלחה במקום החדש. מה זה אומר מקלט לנשים?

תודה!!

מלט לנשים זה בית מוגן לנשים שנמצאות במצוקה . חלקן יצאו מהחיים ברחוב, חלקן עם סיפור אחר . מקום לריפוי והתחלה חדשה.

איזה סוג נשים מגיעות למקלט לנשים?

עוד לא התחלתי את העבודה הייתי שם פעם אחת בלבד אז אז מה שכתבתי זה זה בעקרון 😅

אמרת שאת מפעילה בית תמחוי – מה קורה שם?

אני מביאה צוותי לילה. בזמן האחרון אסור לפתוח את הבית תמחוי אז אנחנו רק משתמשים בו להכנת האוכל, שתיה חמה ומיון בגדים חמים. עושים תדריך צוות מתנדבים לאותו ערב. ויוצאים עם עגלות לסייר בדרום תל אביב. שם אנחנו מכירים את רוב דרי הרחוב, שזה לרוב מכורים ונשים במעגל הזנות. אנחנו מביאים להם עזרה ראשונה, שזה מאוד נחוץ, של ובגדים חמים ושתיה ואוכל. וכן מנסים לעודד אותם להמשיך טיפול שזה אומר עזרה בבירוקרטיה לפנות לבתי שיקום/גמילה. שזה אומר לקבל ביטוח לאומי וכו'. בעיקר מנסים לעזור לצורך המיידי לתת תקווה, נחמה אהבה וברכה.

כל הכבוד ממש להחיות מתים. מה קורה בתדרוך?

מתחילים בסדיר, שזה להכין אנשים למה שהם הולכים לראות ומה יש לנו להציע כעזרה וכו'. ומכיוון שרוב הצוות מתנדבים הם כמוני, אנשים מאוד מאמינים/רוחנים, אז אנחנו מסיימים בלהתפלל עבור האנשים ברחובות ולבקש את עזרת אלוקים לסייע ולהיות לברכה ברחובות.

למה חשוב התדריך והתפילה?

התדריך חשוב מאוד אם תבוא מתישהו אז תבין 😂

תראה… המצב ברחובות האלו לא פשוט ואנשים צריכים להיות מוכנים לזה וגם לדעת לא להידחף למרחב אישי ברחוב. וכמובו פשוט לשמוע קצת מה הולך לקרות ואיך עלינו להגיב. זה עוזר לאנשים לצאת בהרגשה יותר בטוחה/מועילה.

לגבי התפילה. אני מאמינה שזה הכל! שבלי היד של אלוקים כל מה שנעשה יהיה לשווא. המצב של האנשים שם הוא כל כך שבור וכל כך חסר תקווה – בלי חסד על טבעי. שזה כמו להוציא אדם על ערש דווי לשופינג, אם באמת רק היינו הולכים להביא סנוודיץ.

אין שם תקווה בלי אלוקים המצב קשה מידי. בנוסף, אני חושבת שזה עוזר לנו כצוות להזכר מאין התקווה.

איך הגעת לבית התמחוי?

הממ, הוא הגיעה אלי. אני "עובדת" ברחובות הילו כבר בערך שמונה שנים. כשהתחלתי להתקרב לאלוקים דרך ישוע, אז הייתי מגיעה בערך למקום היחיד שבו הכרתי שיש יהודים משיחיים. וזה היה בפלורנטיין אז יצא לי לטייל ברחובות דרום תל אביב בדרכי והלב שלי נשבר. גם זה היה באותו זמן שהתחלתי ממש להאמין באלוקים גרם לי להרגיש ש"הכל אני יכול בעזרתו של הנותן לי כוח". והייתי פשוט מדברת עם דרי הרחוב, מכירה אותם, מביאה להם אוכל, ולאט לאט זה גדל ונהפך לממש פרוייקטים.

לפני איזה שנתיים שלוש הציעו לי להתשמש בבית תמחוי שנמצא בדרום תל אביב. קיבלתי מפתח והרבה תמיכה ויציבות להפוך הכל למסודר יותר. אני ממש מרגישה שאלוהים יצק את זה בלב שלי, ואני לא יכולה להשתחרר מהרחובות הללו.

תודה רבה.מרתק. כל הכבוד לך על העזרה הברוכה לאותם אנשים שהגורל לא האיר להם פנים. אשמח לראיין אותך שוב.

בכיף. שבוע מבורך😁

הזכות לניוד המספר הסלולר במכשירים הסלולרים הכשרים של החברה החרדית וניידות סמלית בחברה החרדית


מאמר מזמן ישראל על פרשיית הטלפונים הכשרים במגזר החרדי. חשבתי שאולי זה יעניין את קהל הקוראים. תהנו.

לא מזמן התפרסם בכלי התקשורת הישראליים דבר פגישתו של שר התקשורת יועז הנדל עם מספר רבנים, אדמו"רים ועסקנים, ובהם חבר מועצת גדולי התורה הרב אליעזר יהודה פינקל, ראש ישיבת מיר – הישיבה הגדולה בעולם. נציגי המגזר פנו לדבר על ליבו של שר התקשורת שישאיר את האיסור על ניוד מספרים.

ראשית כל, קצת רקע. פעם, לפני הטלפון הכשר, מי שרצה לנייד את מספרו מחברה לחברה, לא יכול היה לעשות זאת. כתוצאה מכך היה כשל שוק שגרם לאנשים להשאר בתוכנית יקרה ולא לעבור לתוכנית משתלמת יותר. כתוצאה מכך שוק התקשורת הסלולרית היה יקר ולא יעיל.

בעידן של היום, המספר הסלולרי הוא חלק מזיהויו של האדם. אדם המחליף מספר טלפון מאבד דרך תקשורת עם אנשים רבים שלא יודעים מה מספרו החדש. הוא בעצם נמחק להם מהחיים, אלא אם כן הוא יוצר עמם קשר. ברם אדם רגיל לא ילך לדבר או להתכתב עם מאות איש להודיע להם שהחליף מספר.

ראה משרד התקשורת שזו פגיעה כלכלית בשוק הסלולר הישראלי וקבע לחברות הסלולר שהן חייבות לאפשר ניוד. מני אז שוק הסלולר בישראל הוא בין הזולים במערב ותמיד אפשר לעזוב חברה לחברה יותר טובה. ויש כאלה שאפילו מאיימים לעזוב כדי לקבל דיל יותר טוב מהחברה הסלולרית שלהם. אני עצמי אפילו נוהג לעבור חברה כל שנה או שנתיים מתוך מטרה לחסוך כסף או משיקולי קליטה סלולרית טובה יותר וכדומה.

במקביל, ככל שהסלולר נכנס לחברה החרדית, ראו מנהיגי החברה החרדית שהעניין מחליש בדת את מחזיקי הסלולרי. לפיכך הרבנים הגיעו למסקנה שצריך סגרגציה על הטלפונים מכמה כיוונים:

  1. איסור על בחורי ישיבות להחזיק טלפון עד גיל מסוים כדי למנוע ביטול תורה ואולי גם קשר עם בנות, הנחשב לעניין לא צנוע ולא ראוי. לדוגמה, בישיבה שלי העיפו בחור מבוגר כי היה לו טלפון ללא אישור מהישיבה.
  2. אירגון מכשירים כשרים עם חותמות הניכרות לעין ומצהירות על כשרות המכשיר לפי מנהגי החברה החרדית. החותמות מראות שבעלי המכשירים מצייתים לכללים החרדיים ולכן הם אנשים טובים. זאת לעומת מי שמחזיק במכשיר ללא חותמות, שהוא אדם פחות מקפיד ולכן נתפס כסוג של עבריין דתי.

    היו רבנים שאמרו שהסלולרי הלא כשר זה אביזרייהו דעריות (אביזר לא צנוע המוביל לאיסורים חמורים של עריות), ולכן שמי שמחזיק מכשיר כזה הוא אדם פרוץ הפסול לעדות.
  3. בנוסף, אירגון מספרים מיוחדים שהם כשרים. בכשרים, הכוונה ללא אינטרנט וללא מסרוני S.M.S – אלא אם כן מדובר על מכשירים מיוחדים. אלה נקראים תואם כשר, לעסקים ואנשי עסקים, בהם יש הגבלה על אפליקציית רבות והגבלה אפילו על קבוצות בוואטסאפ, ויש כאלו שיש להם אפילו צנזורים ברשת המפקחים עליהם ויכולים לראות מה הם כותבים ועושים.

הרעיון בהפרדה הטכנולוגית הזו לדעתי הוא:

א. מניעת גישה לתכנים לא טובים בהתאם לאמונה היהודית, כגון אתרי זימה, היכרויות וכדומה. וכן קווי תוכן בעייתיים מבחינת המגזר, מבידור חילוני ועד היכרויות ותכנים למבוגרים.

א. סינון אתרי תקשורת חיצוניים לחברה החרדית. ובכך מונעים חדירת דעות זרות וחילוניות לחברה החרדית.

ג. חיזוק הזהות והמובחנות החרדית – עניין המסייע לחזק את שרידות המגזר מבחינה דתית וסוציולוגית.

כיום יש מונופול על הקומות הכשרות. אכן אפשר לעבור מחברה לחברה, ברם לא באותם התנאים של הקומות הלא כשרות. המונופול הכלכלי מוביל למחיר יקר – למשל, כדי לקבל מכשיר כשר צריך לשלם יותר ולקבל מכשיר שביר עם איכות סאונד בעייתית.

ויש גם מונופול על דעות – יש מי שמחליט איזה קו תוכן יהיה פתוח לחברה החרדית או איזה אתר יסונן וכדומה. בשעתו חסמו קווי עזרה וסיוע למצוקה לנפגעי אלימות ואלימות מינית. בנוסף נחסמו מוקדי שירות של קופת חולים.

חבר פסיכולוג חרדי אמר לי לאחרונה, שהבן שלו לא יכול לצלצל אליו מהטלפון הכשר שלו. כלומר ב' הוא איש עובד, אבל חרדי, שטרח לקנות טלפון כשר לבן שלו, אבל הבן שלו לא יכול לצלצל אליו כי המספר של אבא חסום לו. כל הנסיונות לשחרר החסימה עלו בתוהו. ולא ברור למה חסמו אותו. אותו פסיכולוג אולי גם מאבד מטופלים בגלל שהוא חסום וזה ממש לא הוגן.

ומה קורה אם חרדי החליט שהוא משנה את דעתו ורוצה לנייד את המספר שאיתו גדל אחרי כמה שנים לחברה אחרת, שאין בה קומה כשרה, או שהוא רוצה בכלל לצרוך טלפון חכם וקווי תוכן רגילים? עד עכשיו חרדי כזה היה צריך לנטוש את המספר שלו או להחזיק שני מכשירים – מכשיר וקו כשר לחברים מפעם ומכשיר עם קו לא כשר למטרות שלו כעת.

הרבה מחבריי היו בעלי שני קווים, קו כשר וקו רגיל. אחד מסיבות של הצהרה לחברה החרדית הממסדית ומוסדות הלימוד של הילדים. אלה מתנים קבלת ילדים בהחזקת קו כשר – ולכן רושמים למוסד הלימוד מספר כשר כדי לתקשר עם ההורים. והקו השני, הלא כשר, מיועד לחיים המודרניים. וידועה האמירה כמענה לאדם הנשאל מדוע הוא מחזיק שני מכשירי סלולר: "אחד כשר והשני בשביל להתקשר".

פתיחה לניוד המספרים יכולה לגרום לחרדים מסוימים להחליט שנכון שחשוב לאפשר סינון, ברם במחיר ראוי ובמכשיר ראוי ולא בניתוק והפסד.

ואכן חשוב שלאדם תהיה העצמאות לחסום תכנים לא ראויים לעצמו ולילדיו. אך לא ברור מדוע צריך להקים ברשות הממשלה קומה כשרה. או למנוע ניוד. ונכון שמספר מיוחד מכריח אנשים להיות בקומה הכשרה, ברם זה מונע חירות ממי שרוצה לעזוב לקומה לא כשרה לאחר ששינה את דעתו.

בעצם האדם משלם לרכוש קו ולא יכול לממש את רצונו בקניינו. הקו שלו שייך לוועדת הרבנים. ולא ברור מדוע מדינה מודרנית מאפשרת מונופול כלכלי זה לאנשים מסוימים על חשבון הכלל.

אכן נעשה משהו חשוב כדי לסנן תכנים לא ראויים, אבל למה על חשבון זכותי לפנות לעזרה אם נפגעתי מינית או אם נפגעתי, לא עלינו, מאלימות? מדוע אני צריך לשלם יותר על מכשיר נחות יותר?

כמובן שהפתיחה לניוד המספרים לא תעזור לחילון החברה החרדית כמו שיש החושבים. מה שיקרה שימצאו פתרונות עוקפים. נניח קווים עם קדימון המצהיר שהקו כשר, בזמן שמצלצלים לקו כשר. וכן המצב כיום לא שונה מהותית מכך, שהרי חרדי הרוצה להיות חילוני, לדוגמה, ונזקק למספר הישן שלו ללא יכולת לניידו – פשוט מחזיק שני קווים. ולאחר כמה שנים מנתקו אם מפריע לו להוציא הכסף על מכשיר נוסף.

ונקודה לסיום, למעשה העניין של הניוד הוא עניין סמלי, שהרי גם בחברה החרדית הניוד החברתי הוא חלש. הסיכוי של מישהו שלא מוברג נכון להתקדם נמוך יותר. רבנים רבים מתפקדים כנסיכויות חברתיות לכל דבר כבר כמה דורות ויש אפילו כמה מאות שנים. החברה החרדית לא רוצה ניוד. החברה החרדית רוצה קיבעון בתחומים רבים כי זה משרת להם את מבני הכוח ולדעתם מונע גם שינויים לא טובים העלולים להזיק. ואולי לכן אין הוקעה של כלל המגזר החרדי נגד חסידות ברלנד וחסידות אלתר בגור הממסדית וכדומה. העניין אגב מזכיר את עיקרון הריבונות… ועל כך אעריך פעם בארוכה בהמשך.

לא למחיקת והדרת חרדיות וחרדים משוק העבודה


לא מזמן כתבה מישהי שגדלה במגזר החרדי מאמר בהארץ שהיא שמחה על כך שמבטלים את התוכנית לקדם הכשרה ייעודית לחרדים בשירות הציבורי, שהייתה אמורה גם לעבוד בהפרדה מגדרית. שם המאמר: המטרה היא למחוק נשים. אל תסכימו. ואני לא מסכים ועל כל בהמשך.

היא טענה שאין זה ראוי לחרדים בשירות הציבורי להתבדל, היות שהם הולכים לשירות ציבורי. ולכן אמורים להכיר את כל המגזרים בארץ כדי לתת שירות יעיל יותר. ולמעשה המטרה החרדית העסקנית-רבנית היא להדיר ולמחוק נשים.

אני מכבד את הכותבת ומבין שהיא חוששת לערכים שהיא רכשה לגבי חירות והפרדת דת למדינה ושוויון ופמניזם.

ברם כל אדם חושב יודע שרוב העובדים בחברה החרדית הם נשים. יוצא מזאת שסגירת התוכנית בעצם פוגעת בנשים חרדיות. הפוך מפמיניזם.

למעשה גם לא ברור כיצד העניין מוחק נשים. הרי על ידי ההכשרה הנפרדת זה מסייע לנשים לקבל הכשרה ממשלתית לעבודה טובה ובכך להעצים את מצבן.

כמו כן ברור שעובדים חרדים יעבדו עם לא חרדים ועם בני המין השני – כך שלא חשוב דווקא בהכשרה לכפות קרבה הדוקה עם המין השני.

על ידי מניעת התוכנית הנפרדת המגדרית מדירים חרדים מהשירות הציבורי. חרדים שכל יכולים להשתלב ולחיות בכבוד ולא להצטרך למתנת בשר ודם והלוואות. המדינה היא המעסיקה הגדולה במשק וכך היא ממשיכה להשאר יותר סגורה כלפי חרדים.

זכותן של נשים חרדיות לעבוד. זכותן לבקש בזמן ההכשרה האינטנסיבית – הכשרה נפרדת כדי למנוע בעיות דתיות.

זכותנו כחרדים לבקש עבודה המתאימה לדתינו.

המדינה מורכבת מאנשים, גם מחרדים, זכותנו לבקש הכרה בתרבותינו הדתית במוסדות המדינה שאנו שותפים בה מבחינה אזרחית.

טעות עושה המדינה שמעדיפה, כביכול, בשם תמיכה בזכויות נשים חרדיות להדיר נשים חרדיות בפועל – והכל בשם השוויון.

אותה כותבת כותבת על עצמה שהיא אקטיביסטית פמניסטית מנבחרות – ארגון חרדי הפועל למען ייצוג וקול לנשים חרדיות. במציאות שהיא פועלת כעת, זה להדיר נשים משוק העבודה ולמנוע מהן ייצוג וקול וזאת במקביל שהיא מקדמת את עצמה בהארץ כאחת שיש לה את הדעות המקובלות בדת השמאל הנאורה.

על ההלכה, על המנהג ועל הדין


"הלכה" זה מה שהולך, מה שהולכים בו, כלומר, מה שנהוג. לפיכך אם מישהו רוצה לדעת מבחינה פילוסופית מה ההבדל בין ההלכה למנהג ודין, אז שידע שאין. מנהג זה שאוהבים לעשות בפועל. הלכה זה מה שנוהגים לעשות. ודים זה מה שנוהגים לפסוק.

ברם באיזשהו שלב, המילה הלכה הפכה להיות המשגה של דין. ואז נוצר ההבדל בין ההלכה למנהג.

לאחר זמן נהיה חשוב גם לקיים המנהג ואז חלק מהמנהגים נחשבו הלכות ודין וחלק נשארו במעמד נמוך יותר, ברם מחייבים בדרגה מסוימת ונחשבים משהו נעלה מעבר לאופנה התנהגותית.

ולמעשה נשאלת השאלה מה זה דין? ואיך זה מחייב אותנו כלומר, מה הסמכות של הקונספט בנוגע אל האדם? ולמעשה יש כאן שאלה דתית (ודת במקור זה חוק) ושאלה אזרחית.

מבחינה אזרחית זה זה טאבו או כפיה. ומבחינה דתית כיום זה טאבו יחד עם תוספת של אמונה שזה הדבר הנכון או פחד מעונש שזה חוזר להיות סוג של כפיה. בדת האל יותר חזק מאיתנו ולכן יכול לכפות עלינו את רצונו.

זו דעתי העניה. אשמח לשמוע דעות אחרות.

האור שלי הוא החושך של האחר | שיתוף לרגל חג האורים – חג החנוכה


טקסט נועז שאני מביא פה בשמו של חבר בקהילה החפץ בעילום שמו “אומרים לאדם בוא תתקדם, גלה את האור. והנאור החדש מביא את החושך שלו איתו לכל מקום. וכמו קורונה והזרע של ברלנד הוא מפזר את החושך שלו לכל עבר. ויום אחד נגמר לו. וכמו איקרוס שהתקרב לשמש ומרוב היבריס הוא התרסק, כך גם הוא […]

האור שלי הוא החושך של האחר

כיצד להתגונן מפני הטרדה מינית בחברה החרדית


מאמר מעניין הקורא לקדם בית דין לטיפול בבעיות מיניות בחברה החרדית. חשבתי שאולי זה יעניין את הקוראים ולכן חשבתי שמן הראוי לשתף זאת פה.

כבן לחברה החרדית, גם אני בתור ילד אהבתי לקרוא את הספרים של חיים ולדר, וכמו רבים במגזר החרדי גם אני הוכיתי לאחרונה בתדהמה, כאשר נודע לנו שיש מספר נשים הטוענות שחיים ולדר הטריד אותן.

תהיתי לעצמי אם ניתן ללמד ילדים להתגונן מפני תוקפים כאלה, ואם כן, כיצד הייתי מלמד את ילדיי להתגונן מפני תוקף פוטנציאלי כדי למנוע מהם סבל ועוגמת נפש רבה בעת התקיפה וטראומה לשנים ארוכות ועצובות.

אני חושב שחשוב לעסוק בנושא, בפרט אנו, בני המגזר החרדי, הרגילים לחשוב שברוך ה', ה' שומר עלינו ואצלנו זה לא יקרה. צריך לעשות השתדלות ואני תוהה בכאב מדוע לא לימדו אותנו על העניין, ומה מנע ממני להפוך לקרבן כשהייתי צעיר וחלש?

בפרט אנו, בני המגזר החרדי, רגילים לחשוב שברוך ה', ה' שומר עלינו ואצלנו זה לא יקרה. אני תוהה בכאב מדוע לא לימדו אותנו על העניין, ומה מנע ממני להפוך לקרבן כשהייתי צעיר וחלש?

העניין חשוב בפרט לחברה החרדית, שהרי אנו בבעיה חזקה בנושא.אנו בחברה מחנכים לצייתנות. ורבים מהפוגעים הם לא רק אנשים חינוך, אלא אנשי דת עם סמכות בעולם החברתי החרדי. מי מאיתנו ירצה להסתבך בשמועות רעות שיפגעו בו בשידוכים או יפגעו בשם ילדיו בשידוכים? כתוצאה מכך רבים נתונים בסכנה כזו והייתי מצפה לשיחות בנושא ולחינוך נגד אלימות מיניות במרחב.

והנושא גם חשוב לדת, שהרי מחקרים רבים מצאו שאם אדם דתי סבל מאלימות מינית על ידי אדם בעל סמכות דתית, יש לו סיכויים רבים יותר לנטוש את הדת והאמונה, לא עלינו.

ואולי מכיוון שאנו חברה כה צייתנית אז לא חינכנו להגנה עצמית מעצימה, כי זה נתפס כעלול לעורר את הילד למרדנות – ולא כך אפשר ללכת בדרך האמצע, לחנך הילד להתכונן מפני עבירות חמורות ומאידך לכבד את המערכת.

לצערי אני מכיר באופן אישי מכר, בחור ישיבה יקר מישיבה מובחרת, המתקשה כיום בשידוכים כי הוא חווה אלימות מינית במגזר. הוא הלך למטפלים רבים ולוקח כדורים המומלצים לו, אך מזור לנשמתו הפגועה אין. כיום הוא תקוע בשידוכים ואינו יודע מה לעשות עם עצמו, והכל בגלל העבר הטראומטי שלו. עצוב מאוד.

במניעת תקיפות מיניות במגזר יש את ההיבט של הפוגע ואת ההיבט של הנפגע. בהיבט של הפוגע, צריך לחנך חינוך מיני לאור ההלכה והמוסר ובכך נחסוך ונמנע הטרדות מיניות של חבר'ה שהטרידו מחוסר מודעות לחומרת המעשים. נמנע בדרגה מסוימת אולי גם התרגלות למצב זה, ואז כשאדם פוגע חסר מודעות נחשף לכך שהוא חוטא גדול ועבריין מיני – אולי הוא מתייאש מעצמו ולא רואה סיבה להפסיק כבר. ועל ההיבטל של הנפגע, אדבר בהמשך.

בנוסף, אם בכל פעם שמתפרסם סיפור של תקיפה מינית במגזר נתקוף את הקרבנות כאילו פיתו את התוקף וכדומה, אזי לא יהיה תמריץ למותקפים ומותקפות להוקיע את התוקף. הם יחששו שדעת הקהל במגזר תתקוף אותם, ואולי גם תייחס להם שיתוף פעולה עם החילונים נגד אנשי סמכות חרדיים.

לגבי חינוך והעצמת הנפגע האופציונלי, לא ברור אם ניתן בכלל להתגונן לגמרי מפני פגיעה מינית, אבל המחקר מצא שמי שעבר אימוני הגנה עצמית מעצימה מגן על עצמו טוב יותר ממי שלא. לעתים ניתן להתגונן על ידי איומים וצעקות על הפוגע או על ידי הכאת הפוגע בסטירות, באגרופים, בבעיטות ונשיכות. ואפשר גם לברוח או לחסום את מכות התוקף על ידי תרגילי חסימה.

לצערי אני מכיר באופן אישי מכר, בחור ישיבה יקר מישיבה מובחרת, המתקשה כיום בשידוכים כי הוא חווה אלימות מינית במגזר. הוא הלך למטפלים רבים ולוקח כדורים המומלצים לו, אך מזור לנשמתו הפגועה אין

התגובות לתקיפה בטבע האנושי וגם בקרב בעלי החיים הן החזרת מלחמה, בריחה או קפיאה. ולפעמים כשאנו נוהגים ברכב ולפתע יש בעל חיים או ילד על הכביש, שבמקום להימלט מאיתנו קופא ונשאר במקומו. מתברר שמסיבות אבולוציוניות הגוף משתק אותו כדי שלא יהווה איום על הטורף, כדי שזה לא יתביית עליו ויהרוג אותו. כך לעתים גם בתקיפה מינית, הגוף קופא, אולי בנסיון אינסטינקטיבי להיעלם מן העין.

למעשה המותקף שנהיה משותק או קופא לא עושה זאת בכוונה, אלא איבד שליטה על גופו. מצב טבעי זה למעשה מעניק יתרון לתוקף, שבעצם האיום שלו משתק את הקרבן.

הרעיון בהגנה עצמית מעצימה הוא לתרגל מצבי סכנה. לתרגל פתרונות ובכך אולי להיות מוכנים יותר לקראת תוקף עתידי. לא תמיד זה יעזור, אבל כשתוקף מזהה אדם שמתנגד, אפילו מילולית, לעתים הוא יחשוש להסתבך בבעיות.

בעולם שלנו יש לא רק יצר הטוב, יש גם יצר הרע. ויש אנשים שהם בעלי יצר הרע חזק ושומה עלינו להתגונן מפניהם. חובה עלינו ללמד את ילדינו הרכים והתמימים להתכונן לקראתם ולתרגל מצבים לא נעימים שיכולים לקרות ודרכי התנגדות למצב הזה, ובכך אולי לנסות להכין אותם טוב יותר לחיים.

חוץ מיצר הטוב, יש בעולמנו גם יצר הרע. ויש אנשים שהם בעלי יצר הרע חזק ושומה עלינו לנסות התגונן מפניהם. חובה עלינו ללמד את ילדינו הרכים והתמימים להתכונן ולתרגל מצבים לא נעימים שיכולים לקרות

לאחר התחקיר שהתפרסם בהארץ על הידוען החרדי חיים ולדר, רבים ממכרי ברשתות החברתיות טרחו להגן על שמו הטוב. זאת למרות שהם לא מכירים אותו אישית. הרבה אמרו שעדות ממקור אחד של עיתון הארץ אינה אמינה וצריך עוד עדויות.

לפיכך אני קורא להקים בחברה החרדית בית דין לענייני צניעות כמו פורום תקנה בחברה הדתית לאומית העוסק בענייני פגיעה מינית. ושם ימונו כמה פעילי ציבור ובכך יקדמו הוקעה של אנשים נקלים שעשו מעשים שלא יעשו בחברה החרדית.

צריך בית דין שינוהל על ידי גורמים מתונים בנושא, שלא יתקפו בפזיזות את הקורבנות. צריכים להיות שם צעירים שיתחלפו כל כמה שנים. א. כדי שלא יאשימו רבנים גדולים שמשהים פרסום לא מספיק אמין או לא מספק כהגנה על הפוגע או האנס. ב. כדי שיהיה אכפת להם. ג. כדי שתהיה תחלופה וככל שיהיו יותר רבנים יהיה יותר קונצנזוס.

בית דין כזה יכול לקדם מהפכת מודעות בחברה החרדית, ולמנוע מאנשים המתקשים להאמין עד להרשעה מוחלטת בבית משפט להכחיש את הפגיעה ובעצם להגן על התוקף המיני.

לפיכך אני קורא להקים בחברה החרדית בי"ד לענייני צניעות כמו פורום תקנה בחברה הדתית לאומית, לענייני פגיעה מינית. פעילי ציבור שיקדמו הוקעה של אנשים נקלים שעשו מעשים שלא יעשו בחברה החרדית

אני מציע לקרוא לבית הדין "בית דינה ותמר" על שם דינה בת יעקב אבינו ועל תמר בת דוד המלך שסבלו גם הן מפגיעה מינית אכזרית.

לנו יש רבי, להם אין, הם מסכנים! – ראיון עם חסידית אלמונית


פלונית היא חסידית אלמונית הקוראת באתר אלוהים איתנו. והיות ואני חפץ להעמיק את ההיכרות שלי עם המגזר החסידי חשבתי לנהל איתה דיון או ראיון ולהעלות אולי לאתר אם היא תסכים. להפתעתי היא הסכימה.

אני: שלום אלמונית חסידית, איך זה לגדול חסידית, מה זה אומר להיות חסיד, לדעתך? מה זה אומר חיי חסידות לילדה-נערה-בחורה עד החתונה?

חסידית אלמונית: לדעתי אין הרבה השפעה לחסידות על חיי הילדה באופן ישיר. זו רק דרך חיים שהיא מחונכת לפיה, אמונה מסוימת שהאדמו"ר הוא הסמכות, יודע ומבין, אבל בפועל אין לזה השפעה ישירות על חייה, רק במצבים שצריך להתייעץ עם האדמו"ר לגביה.

אני חושבת שלא ניתן להשוות לעולם החילוני, זה רחוק מידי, עולם אחר פשוט. יעידו על כך הסרטים/הסדרות על החרדים שהחילונים צופים בהם כמו שהיו צופים בשבט באמזונס, התרבות מעניינת אותם כעולם חדש שהם לומדים עליו, לא בהשוואה לחיים חילוניים. לדעתי כמובן…

בקשר לעולם החרדי הכללי הליטאי, יש לי חברות ליטאיות, מה שבעיקר מוזר להן זה שהחסיד נותן למישהו אחר להחליט בשבילו (הרבי – א"א). יש הבדל מאד ברור בדרך החינוך, אותם מחנכים ע"פ דין (מה יהיה העונש). ואותי לימדו שקיים עונש, אבל הדגישו בעיקר את השכר.

יש הבדלים הנובעים מההשתייכות לקהילה, אבל אני חושבת שאין החסידות משהו מהותי שמשפיע ישירות על חיי הבנות בבית.

אני: אז חוץ מהציות לרבי איך חווים החסידות?

אלמונית חסידית: יש את ביהכ"נ, הרבה בחורות הולכות בשבתות, יש את ה"טיש", גם לשם הרבה בחורות הולכות
מתפללים שם בימים הנוראים, מי שלא גר בעיר, בד"כ ימצא מקום להתארח/ ישכור דירה באיזור, יש לפעמים אירועים/תכניות/טיולים לבנות החסידות. המפגשים המשפחתיים מתוכננים לפי הלו"ז של החסידות ("טיש" בפורים, שמחת בית השואבה, הדלקת נרות חנוכה…). כלומר, חיי הקהילה יוצרים מחויבות. אבל לא שיש משהו שמשפיע ישירות דווקא על הבנות.

אני: מה זה אומר להיות חסידית לעומת חסיד?

אלמונית חסידית: מהצד אני יכולה להניח את האצבע על מספר הבדלים. הבנים בד"כ ילכו כל שבת לביכ"נ, כך שהם הופכים לחלק מהקהילה מגיל צעיר ממש. מהסיבה הזו ההורים ישלחו אותם כמעט תמיד למוסדות של החסידות, אחרת רוב הסיכויים שהוא לא יצליח להסתדר חברתית בביהכ"נ.

הוא יהיה נוכח בכל התפילות וה"טישים" ישימו לב אם הוא לא היה, ויהיו לכך השלכות…הוא ישמע כל שבוע את ד"ת של האדמו"ר, את ה"שיחה" שנתן בסעודה שלישית, את ה"תקנות" מכלי ראשון. יש לו קשר ישיר עם האדמו"ר, הוא יכול להתייעץ איתו בעצמו, הוא ילמד בישיבה של החסידות וישן בפנימיה. הוא יודע שכל דבר יועבר לאדמו"ר, והוא עשוי לקרוא לו לשיחה. בגדול, הגברים חיים את החסידות ומושפעים ממנה הרבה יותר מאשר הנשים (יש שאומרים שאין דבר כזה "אישה חסידית", אלא רק "בת/אשת חסיד").

אני: את גדלת בחברה חסידית – מה הסברת לעצמך כשפגשת אחרים כמו ספרדים, חרדים ליטאיים, חסידים אחרים, חילונים, גויים וכדומה – איך הם חיים אחרת ממך?

אלמונית חסידית: וואוו זו שאלה ממש מורכבת. אני באופן אישי גדלתי בלי שמץ של גזענות, מכיוון שבילדותי גרתי (תודה לה') מספר שנים בפריפריה, אם הייתה גזענות, היא הייתה מופנית כלפי…

אני כן רואה את ההבדלים הקיימים בסגנון החיים, אבל דווקא חושבת שבנושא הזה החסידים יכלו ללמוד מהם… למדתי לראות אנשים באופן שווה, ללא שיפוטיות/ תחושת עליונות, לבוא ממקום שווה, אם לא נחות.

לעומת זאת כשעברנו דירה לעיר מרכזית נדהמתי מהיחס של החברות החדשות שלי לנושא… היה להן ברור שהן נעלות מאחרות, שהן צודקות וכל השאר טועים, שהן הטובות ביותר, וכל השאר נחותים. היה לי קשה מאד למצוא איתן שפה משותפת עם הגישה הזו, לא הצלחתי להבין אותה.

היום אני חושבת שזה נובע מכך שההורים חוששים שהילדים שלהם יתיידדו עם ילדים מחוץ לקהילה ויתכן שיראו את הצדדים הנוחים שם, ו"יכנסו להם רעיונות"… אז הם בוחרים בדרך הקלה ומלמדים אותם ש"יש אותם ויש אותנו, ואין לנו מה לחפש שם".

אני: אז למה אתם מאמינים באיקס והאחרים לא – מה הסברת לעצמך או הסבירו לך?

אלמונית חסידית: מה שהסבירו לי- לנו יש רבי, להם אין. הם "מסכנים", צריכים להחליט על הכל בעצמם, לקחת את האחריות.

מה שהסברתי לעצמי – אני נולדתי במקום מסוים, כך בחרו לגדל אותי ולכן אני שם, אבל זה לא אומר שמה שאומרים לי בהכרח נכון. אלוקים בחר לשלוח אותי למקום הזה, כנראה שזה מה שטוב לי, והוא שלח אותם לשם אז כנראה שזה מה שטוב להם… (מגיל צעיר ממש יש בי צורך לערער על כל מה שאומרים לי, לחשוב ולהחליט בעצמי…)

אני: למעשה החילוני לפי מה שנהוג להגיד בחברה החרדית באופן כללי אמור לקבל גיהנום כשהוא חוטא. ולפי דעתך הוא לא אשם הוא פשוט חי במקום אחר. מה שאומר שאת התחלת לפרוץ המסגרת בגיל צעיר כבר. איך את מסבירה את זה שאת בעצם כופרת במוסכמות הדתיות שלך?

אלמונית חסידית: אותי לא לימדו שחילוני אמור לקבל גיהנום, לימדו אותי שהוא תינוק שנשבה, שלא יודע משהו אחר, זו לא אשמתו. בדיוק כמו שאני אחטא בשוגג, לא מחייב שאקבל על כך עונש. לימדו אותי להתרחק מהם כדי לשמור על השם שלי, כי אין לי מה ללמוד מהם, אבל האמת היא שזה היה כדי שלא אושפע.

אני לא כופרת במוסכמות הדתיות, הייתי ילדה ממש טובה, מעולם לא גרמתי לבעיות אבל הייתי מאד דעתנית, לא קיבלתי אף פעם את מה שאמרו לי כמובן מאליו, השאלה הראשונה שהייתי שואלת את עצמי תמיד היא "מי אמר?". זה גרם לי לחקור, לדרוש תשובות, ואם לא קיבלתי תשובות מספיק טובות הנחתי שאני צודקת.

אני: תודה רבה חסידית אלמונית על השיתוף והתובנות ואשמח לראיין אותך שוב.

שוברות שתיקה – על אלימות בין בני זוג בחברה החרדית


צילום מסך מתוך כתבה של "כאן11" על אלימות נגד נשים במגזר החרדי

טקסט מעניין שחשבתי לשתף.

בימים אלה התפרסם בתכנית "זמן אמת" בכאן 11 נושא חשוב ומצער מאוד בתקשורת הכללית – אלימות במשפחה. בתוכנית ניתן לראות נשים חרדיות מעדות שונות הסובלות מאלימות בצורות שונות ואפילו מאונס. בתוכנית גם מראים אנשי דת חשובים במגזר המעודדים לא לפרק את הנישואין. כתוצאה מכך בעצם יש תמריץ לבן הזוג האלים להמשיך להיות אלים. היה עצוב מאוד לשמוע את התיאור המזעזע של הנשים בתוכנית וכן לשמוע אנשים מסוימים המטפלים בנושא בצורה לא ראויה. לפיכך חשבתי, כי מן הראוי לכתוב על הנושא החשוב.

אקדים ואומר שהבעיה קיימת בכל המגזרים ולאו דווקא במגזר החרדי. וכל אחד שאוהב את עם ישראל אמור להצטער בצער הנשים הללו מהתוכנית ומי שנמצא במצב דומה להן. וגם אנו מצווים בדת לא לעמוד על דם רעינו ולמנוע נזק ליהודי אחר.

בתכנית נראו נשים חרדיות מעדות שונות הסובלות מאלימות ואפילו מאונס, ואנשי דת חשובים במגזר המעודדים לא לפרק את הנישואין. כתוצאה מכך בעצם יש תמריץ לבן הזוג האלים להמשיך להיות אלים

בנוסף כדאי לנו לחנך את הבנות שלנו לדעת שיש מה לעשות – בנות ישראל אינן הפקר. כולנו צריכים לדאוג לכלל השותפים בחברה שלנו.

רבי יוסף קארו, מחבר הספר השולחן ערוך, פוסק אפילו:

"איש המכה אשתו עבירה היא בידו כמכה חברו, ואם רגיל בכך יש ביד בית דין לייסרו ולהחרימו ולהלקותו בכל מיני רידוי וכפייה ולהשביעו שלא יעשה עוד".

וכן רבי יצחק בן משה מוינה, מחבר הספר אור זרוע פסק:

"יש ללמוד שאסור לאדם להכות את אשתו וגם חייב בנזקיה אם הזיקה. ואם הוא רגיל תדיר להכותה ולהבזותה ברבים כופין אותו להוציאה.

וכבר היה מעשה באחד שהיה רגיל תדיר להכות את אשתו. ונשאר מורנו ורבנו רבינו שמחה זצ"ל והשיב שכופין אותו להוציאה, זה לשונו. אחר כותבי כתב ראשון קבל לפנינו ר' ירמיה על חתנו שהיה מכה את בתו תדיר ומבזה אותה בפריעת ראשה שלא כדת יהודים. דלחיים נתנה ולא לצער. ואפי' קונה אמה העבריה כקונה אדון לעצמו ככל שכן אשתו ועל כל הכאה עובר בפן לא יוסיף. ועונשו גדול ממכה חבירו כי היא יושבת לבטח אתו ודמעתה מצויה.

…ואם דבריו אמתים תקנסהו קנס חמור בין בגופו בין בממונו על מה שעבר. אמנם צריך כפרה גדולה ותכבידו עליו להבא לפי הנראה בעיניכם שיכול לעמוד שיהא מותרה ועומד מיכן ולהבא. ותטילו שלום ביניהם שלום מקויים ומסויים ותבררו שנים או שלשה שיהיו מוכיחים ביניהם. וכל קבלה שיהיה להם זה על זה ישפטו הם.

ואם לא יעמוד הבעל בקיום השלום שיוסיף להכותה ולבזותה, אנו מסכימים אחריכם להיות מנודה בב"ד העליון ובב"ד התחתון – ויעשוהו על ידי גוים".

רואים באופן מפורש שגדולי ישראל במשך הדורות אסרו על האלימות במשפחה. וברור שהאשה לא העניקה עצמה לבעלה לגבי העניין כשיש רבנים האוסרים להכות וכשהיום העניין לא נהוג ונגד מנהג המדינה – אין פה שום הוראת היתר.

וכמו שהעניין נכון בנוגע לסבל האשה, העניין נכון גם לגבי סבל באיש מאלימות בזוגיות. ברם בדרך כלל האיש יותר חזק ולכן הוא פחות מאויים.

כאן ניתן להיעזר בחמישה תמרורי אזהרה בזוגיות מטעם פורום מיכל סלה:

לפרטי עזרה רבים לגבי זוגיות אלימה בצורה מסודרת באתר כל זכות – מדריך לנפגעות אלימות במשפחה.

במצב שבו אחד מבני הזוג חש שהוא במצב בעייתי של אלימות בזוגיות, יש לחייג 118 למוקד משרד הרווחה או למוקד עמותת ל.א. *6724. חשוב מאוד לשתף גורם מקצועי.

רגע הפרידה מבן זוג אובססיבי יכול להיות מסוכן ביותר. ולכן כדאי להיוועץ.

בתקווה שייעלם הרוע לנצח, אמן.

לולי גופתך שעשועי – שיר


לולי גופתך שעשועי
אז אבדתי בעניי

הנה גופתך שעשועי
האם אבדתי בעווני

את יפה ושקטה ודלוק הייתי
והציבור אומר הסי שתקי

אל תעשי פיגוע חברתי
לנו זה יעשה נזק תדמיתי

אותי יהללו וישירו
אותך יחרימו וינדו

אומרים שלא הורשעתי
נס שבהתקף לב לקיתי

ואני פגעתי בך בגיל כה צעיר עמוק בלב
והנה עליתי לשמים והלב דואב לא שואב

וכך אבדתי עצמי בעוניי הרוחני
איך שכחתי לעצמי שתורתי שעשועי

אולם אותי מחקים חסידים רבים שוטים
ואותך מחשים מוחקים עד תחיית המתים

מוקדש לשלמה קרליבך הפדופיל. ולא ברור למה הוא טרם הוקע.

מתכון טעים ופשוט להכנת קומפוט תפוחים


אני אוהב מאכלי תפוחים כגון עוגות תפוחים וקומפוט (לפתן). ושנים רבות חשבתי שהכנת קומפוט היא עניין מסובך, שהרי זה כל כך טעים… עד שלקחתי את המתכון של אמא שלי שלקחה אותה מאמא שלה ומתברר שהעניין פשוט מאוד.

כיום אני כבר מכין קומפוט דומה עם שינויים מעטים.

למעשה מה שצריך זה הרבה תפוחים ירוקים לפי הכמות המתבקשת.

אפשר גם מעט תפוחים מסוג אחר.

אפשר גם אגס אחד וכדומה. כאן אני ממליץ להזהר – כי יש אגסים מרים ויש שלא אוהבים הרבה אגסים. ויש שאוהבים אגסים, אבל לא אוהבים את התחושה הפרוותית שלו בפה לאחר האכילה. אני שם לפעמים אגס אחד כטיבול.

אני אוהב לשים לפעמים תה בטעם פירות יער ואז הקומפוט הופך להיות כהה ואדמדם עם ריח מרענן וטעם מעט שונה. אפשר לשים תיון אחד או שניים.

אני נוהג לקלף הפירות שיהיה להם טעם יותר טעים. וכן אני מקפיד להוציא מהתפוח את החלק באמצע הקשה ולא טעים עם הגרעינים.יש שמוציאים עם כלי מיוחד עגול שמנסר לתוך התפוח ומשאיר את התפוח חלול. ויש שפשוט חותכים התפוח מסביב לחלק האמצעי הלא טעים.

אפשר לשים מעט יין.

אני אוהב לשים גם קמצוץ מלח וכמה קמצוצי פלפל שחור – מה שלמדתי מהכנת החרוסת הנפלאה שלי.

אפשר להוסיף מעט קינמון. אני בדרך כלל לא מוסיף כי יש הרבה שלא אוהבים קינמון.

מבשלים העניין כחצי שעה, תלוי בגודל הלהבה. העניין הוא לבשל עד שזה נהיה רך והתפוח נחצה בקלות ואז מחכים שיתקרר.

יש האוהבים שהתפוח נשאר גדול ושלם וללא הרבה מים. יש האוהבים שהתפוח מרוסק ויש הרבה מים – וכך אפשר לשתות יותר נוזל בטעם טעים עם חלקי פירות.

אמא שלי לא מוסיפה סוכר משיקולי בריאות.

מי שרוצה להוסיף סוכר, יכול להוסיף לפני הבישול או אחרי.

בכל מקרה אם בטעות לא שמו מספיק תפוחים ויש עדיין טעם של תפוח ניתן להוסיף מעט סוכר או ממתיק.

למי שמבשל רק לפי מספרים – כשני קילו תפוחים ירוקים מקולפים – 12 תפוחים בינוניים, אגס אחד מקולף וליטר וחצי מים – אמא שלי אומרת שהתפוחים יהיו מכוסים במים לאחר שקיעתם היחסית, לא יותר. תיון פירות יער אחד או שניים למי שרוצה לשים. לא חייבים לשים סוכר או עוד תוספות. כל כך קל להכין הקומפוט שאני פשוט ממליץ להתחיל להכין רק עם תפוחים ולאט לאט ללמוד התיבול האהוב עליכם.

בתיאבון.

יש דברים נסתרים


מוטל בן גנב
קוראים לי צביקי גרין
אנשים מספרים על עצמם

אנשים ללא מסכות
עצות מהחיים
סיפורים מהחיים
ניסים מספרים על עצמם

שימו לב אל הנשמה
מאחורי המסיכה
יש דברים נסתרים
בארגז הכלים שלי

סיפורים מתוך הלב של תמי
בן תחת בן
סיפורים מתוך הלב של אמא
עשר דקות לפני שהולכים לרופא
סיפורים מתוך הלב של אורי

צ'אלמר
הכי חזק שיש

מה עושים עכשיו
ילדים מספרים על עצמם
ילדים בעקבות העבר

בארץ החיות – חיות מספרות על עצמן

להקשר ראו את כתבתם של אהרן רבינוביץ ושירה אלק

פנאטיות חברתית-דתית בקרב החברה החרדית-מודרנית


לאחרונה פגשתי אקטיביסט מהמגזר החרדי והוא סיפר לי מעשיה וחשבתי שכדאי להעביר זאת לתועלת כלל הקוראים.

"בשיעור שהייתי שם היום עסקנו בתפילה.

מה מטרת התפילה?

ועלתה שאלה בנוגע לרבקה אמנו (אשתו של יצחק אבינו ביתו של לבן בן נחור אחי אברהם) – הרי לרש"י (פרשן תנ"כי מימי הביניים) היא לא רוצה יותר להתפלל על ההיריון שלה – ויוצא מכאן תובנה שאדם יכול להתפלל לאל ולקבל משהו רע לאחר התפילה. כלומר, לה היה היריון עם תאומים ולפי המדרש בן אחד רצה לצאת כשעברה ליד בית עבודה זרה (מבנה דתי פאגני) ובן אחר רצה לצאת כשעברה ליד בית מדרש (מקום שלמדו מוסר עברי-ישראלי-יהודי והאמינו בדת האל היחיד של נח ואברהם). היא לא ידעה שיש לה תאומים וחשבה שיש לה בן מבולבל – לפיכך היא הלכה לדרוש את אלוקים – ותהתה למה זה אנוכי – ורש"י פירש למה להתפלל על ההיריון כשיש לה בן רשע. לאחר הדרישה, שם נאמר לה שיש לה שני בנים שיהפכו לשני עמים – אחד צדיק ואחד רשע.

ונשאלת השאלה האם האל יכול להיענות לרעה לתפילת האדם – ואם כן אולי להתפלל זה סיכון? אז אולי אין עניין מבחינה דתית להכביר בתפילה שהרי זה סיכון שיהיה יותר גרוע.

אני רציתי להגיד שהתפילה לא משנה כלום – אלא מעשה בשבילנו. עניין הנועד לחבר אותנו להשם ולדת. הדת צריכה קשר אישי עם האדם גם כשיש אקסיומה רמב"מית שהאל יודע הכל וקובע הכל מראש, ולכן הוא לא צריך התפילות שלנו והן לא משפיעות.

והדרשן רצה להגיד בשם ר"ח מוולוזין (ראש ישיבה ליטאי שנחשב למייסד הישיבה המודרנית ושרוחו שורה בעולם הישיבות החרדי) שצריך להתפלל שה' לא יצטער בצער שלנו – ובתוך כך יש בונוס וה' עוזר לנו. לפיכך יוצא שרבקה דיברה על כך שהיא לא צריכה להמשיך להתפלל שהרי יש לה בן (עשו) אשר הולך לצער האל. ואם כן למה זה אנוכי.

בקיצור אני טענתי שהתפילה היא בשביל לחבר אותנו לאל וכדומה. הבאתי רמב"ם בנושא וטענתי שזה בדרך הרמב"ם שלא מאמין במלאכים כמציאות מוחשית ולא בשדים וכישופים.

והנה הרמב"ם: "לפי שהיא (המצווה להתפלל) פעולה שבה מתבססת ההשקפה האמיתית, והיא שהוא יתעלה משיג מצבינו ובידו להטיבם אם נהיה נשמעים, ולהפסידם אם מרינו, ולא נהיה בדעה שזה מקרה ודבר שאירע" , מורה נבוכים חלק ג פרק לו.

ובדומה לכך כתב הרב יוסף דב סולובייצ'יק שהתפילה מותרת מכיוון שהיא הכרחית מבחינה נפשית לאדם. האדם לא יכול להחזיק מעמד בלי לפרוק את רגשותיו באמצעות התפילה אל בורא העולם.

הדרשן רצה לחזק את דבריו שכתוב שאנו צריכים להצטער בצער השכינה – אני טענתי שזה לא כפשוטו ולא שלאל כזה אכפת לו בצורה אנושית כמונו – ולכן לדעתי העניה זו לא מטרת התפילה.

בקיצור – הדרשן טען שאם כתוב בגמרא שהקב"ה מצטער זה ברור שאנו צריכים לקבל את דברי הגמרא ולהאמין שזה נכון – וגם אם זה משל – זה נכתב בצורה כזו בכוונה וכך אנו צריכים לקבל.

אני אמרתי שזה נאמר לנו להבין איך שאנו רוצים בהתאם להיגיון שלנו.

הדרשן המשמש גם כרב טען שחסר לי באמונת חכמים – ואחד השומעים אמר לו או לכולנו שאני כמו רפורמי שאני מחליט לבד למה להאמין ולמה לא. וכן שאין מעלי היררכיה. אז אמרתי לו שתוספות אומר שהשתנו הטבעים ולכן אין היום הרבה דברים שפעם היה כמו שההיררכיה קבעה- האם תוספות רפורמי?

החזרתי את הנושא לרמב"ם – ואז אותו שומע טען שאני גם לא מאמין בזוהר – וכך עשה בי פיגוע השקפתי דתי – נמנעתי במשך שנים לא להגיע לפרובוקציה בנושא במשך העשור האחרון שלנו. משום מה בחברה החרדית האמונה היא שרבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו כתבו את הזוהר ומי שלא מקבל זאת נחשב בעייתי. לפיכך גזרתי על עצמי שתיקה.

כמובן שאני טענתי שאני מאמין גדול בזוהר – אבל אין על זה מסורת.

הרב גם רצה להביא ראיה מכך שכתוב שתפילת ציבור נשמעת תמיד – הרי הקב"ה תמיד שומע – בהכרח שהיא נענית.

אני טענתי שהכוונה שהיא נשמעת אם יש חוטאים בקהל וכדומה – כלומר החוטא גם יכול להתפלל.

ומה שמעניין הוא שאותו חבר הוא לא חרדי שנראה פנאט שחור לבן עם זקן, אלא איזה חרדי בעל חולצה כחולה והמקפיד על מותגים ככתוב דאשתמש בתגא חלף המקפיד לשים בושם מספר פעמים ביום שבטוח שהוא החרדי המודרני הכי נורמלי בעולם. והוא חש צורך דחוף להגיד שאני רפורמי .

שאלתי אותו מה זה רפורמי והוא כמובן לא ידע… הוא טען שזה מי שלא מאמין שיש מעליו תלמידי חכמים – ולכן הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

דרשן השיעור הוא חבר שלי והוא לא התייחס לטענות יותר מידי ואפילו הגן עלי. אז כאן החבר החרדק נזכר להוכיח לדרשן שבהכרח שאני רפורמי – "כי גדעון לא מאמין בזוהר" , כך הוא אמר לי. אני כמובן לא נבהלתי על אף שתמיד נזהרתי לא לעורר פרובוקציה מיותרת בנושא הזה עם הדרשן. אמרתי בתגובה שאכן אין מסורת לזוהר. ברם ברור שאני מאמין בזוהר – אבל לא כתנא, אלא כראשון מתקופת הראשונים. הדרשן גם טען שברור שרשב"י לא כתב את זוהר, אלא מבית מדרשו. בעצם החרדי המודרני יותר קתולי מהדרשן.

והכל החל כשאמרתי בדיון שמטרת התפילה היא לחבר אותנו לאל ולכאורה כך ברמב"ם. ולא להתפלל שלקב"ה לא יהיה צער כי אנחנו מצטערים ולא כי אנו כך מפעילים את השם שיתן לנו מה שאנו רוצים – שזה לא ברור מדוע צריך לקשר זאת לרפורמה.

למעשה העניין לדעתי מראה שיש עניין לחבר'ה שהם קצת מודרנים לתקוף אנשים בשם הדת. יש אנשים שחושבים שהם חוטאים גדולים ואז הם מגיעים לעסקה עם הקב"ה – תן לי להיות חופשי בדרכי ואני אדאג לך במה שחשוב לדעתי – כגון האמונה הנכונה ברבנים ובזוהר. בפועל אותו מאמין בעל דפוס זה מרוויח חירות ומאידך מצהיר הצהרות שלא אכפת לו להצהיר. יתר מכך, אותם מודרנים מדומים בעצם בעלי ברית של הקיצונים שבקיצונים בחברה החרדית – במקום להיות חרדים מתונים בדרך האמצע.

עד כאן הסיפור. בסיפור רואים שיש מפגש של חרדים עובדים המתלבשים אפילו צבעוני. אולם התרבות של החרדי לא השתנתה לחשיבה מודרנית – אלא פשוט הוא רוצה נהנתנות – רווחה חומרית. בשכל הוא אפילו נהיה פרימיטיבי יותר, כי הוא לא מונח בעולם החשיבה הדתית-תטרנית והגישה שלו היא להצהיר חומרות ובפועל לעשותמה שבא לו. ובכל הוא מקדם ספירלת סחרור של חומרות והמצב אולי נהייה יותר גרוע. העניין לדעתי מראה שלא מן החרדים המודרניים של היום תבוא הישועה לחברה החרדית. הם לא עשויים מחומר גלם יציב ביל ראש פתוח. אלא הם פעם מודרנים מבחינת חטאים והנאות ופעם מקצינים כדי שאלוהים לא ישרוף אותם בגהנום וכגון דא.

ובדומה לדברי הסיפור רואים בוידאו למעלה נשים חרדיות מרקדות כשחלק לא שומר נגיעה ומחזיק ידיים עם גבר בקהל לפני ערבי עם גלימה בדובאי לשירת השיר מי שמאמין לא מפחד. העניין גלוי וידוע שמנוגד לנורמות הדתיות החרדיות. ברם יש להן שיר אמונה ברקע ולצליליו הן רוקדות. הן חרדיות שהבעלים שלהן אברכים ולכן מכונות בלעג נשות האברכים.


מעניין אותי מה עמדתכם בנוגע לתפילה?

ואיך אתם מתמודדים עם אאוטינג מול ציבור קטן (נניח מישהו מאשים אתכם שאתם קפיטליסטים ואתם מגיעים מחברה סוציאליסטית ובדומה לכך אם מישהו מוציא אתכם מהארון ועוד ועוד)?

אלוהים לא חייב לי כלום – ראיון עם מכרה שהחלה להתחזק בדת


ע. היא מכרה שנראית חילונית וגרה באזור המרכז ובעבר שייכה את עצמה למפלגה של גנץ. אולם לאחרונה היא החלה להתקרב לדת והעניין מעניין אותי ואולי גם אתכם.

גאורג: שלום ע,

את לאחרונה החלת להתחזק כידוע. ומעניין אותי מאוד התהליך שלך ואשמח לשאול כמה שאלות ברשותך. ועל כך בהמשך.

מעניין אותי מתי התחיל תהליך ההתחזקות הרוחני/היהודי שלך?

ע: שלום גאורג,

אני חושבת שתמיד הייתי באיזה שהוא שיח עם הבורא. מגיל מאוד צעיר. רק שתמיד הייתי מתלוננת וחושבת שהוא חייב לי משהו. 

תמיד שאלתי למה בנים לא רצו אותי בעבר ועוד שאלות רבות אחרות… אבל הוא ניסה כל השנים האלה ללמד אותי שאני צריכה קודם כל בכלל לרצות את עצמי, ולחיות באיזו שהיא שלוות נפש עם עצמי, או לחיות בשלום עם עצמי אם תרצה…. 

ואז תמיד הייתי מבקשת שייקח את חיי. ומבקשת לעצמי דברים מאוד נוראיים אם מישהו היה מסרב לי, או שהייתי מרגישה כשלון – אולי מסביר את השנאה העצמית שפיתחתי במרוצת השנים.

אני חושבת שבשנתיים האחרונות מאוד התחזקתי בנסיון להבין את החיים באמת, והשיח שלי איתו תדיר יותר. על בסיס מאוד צפוף.

ועל הרבה קריאת תהילים, שהם התפילה שלי כל יום ביומו עם תחינות ובקשות, זה עוזר לי להמשיך לחיות… (נטילת ידיים ממש ליד המיטה בבוקר, וקריאת שמע בוקר וערב, תפילות של ממש כמו על פי הספר קצת יותר מתקשה.) ונסיון ללמוד את התניא, ואת נחמן, ואת האר״י (מאוד רוצה להעמיק עליו אך טרם מצאתי מקור נאות).  

איבדתי קצת עניין בכל הטראש שהיה מציף אותי, סדרות / סרטים, או רחמנא ליצלן טלויזיה. מוצאת את עצמי חסרת מנוחה ולא מתעניינת בזה.

בעיקר מנסה להעמיק בתוך הנפש (מה שתמיד הייתי עושה), אבל בשמיעה (ובתקווה,למידה) של ממש על קבלה, פרשות השבוע, תלמוד עשר הספירות ומוסרי השכל מהתורה עצמה רק בשנתיים – שלוש האחרונות.

גאורג: מרגש מאוד לשמוע שתמיד היית בשיח עם בורא העולם. זה לא דבר פשוט.

איך את מתמודדת עם הטענות של פילוסופים רבים שאין אלוקים?

ע: אני חושבת שאני בעיקר לא מקיימת שיח על זה.

לא מנסה לשכנע אחרים.

אני מבינה שככל הנראה כל בוקר מחזירים בי חיים כי אני נחוצה כאן. ושכל הסיפור הזה עמוק יותר ממה שאני באמת יכולה להבין.

פעם שאל אותי מישהו : האם השם איכזב אותך? וזו היתה שאלה קשה, כי אני למודת כאבים רבים כל כך, בכל מיני צורות, גוונים וניחוחות. עמד לי על הלשון לומר לו שכן. 

היום אני יוצאת מנקודת ההנחה שאף אחד לא חייב לי כלום, גם לא הבורא. ועל כן, אני חיה את החיים כפי שהם. אמנם בעצב מסוים, אבל חיה.

ומשהו שהפך להיות מנטרה לאחרונה: לעשות הכל לשם שמיים, מתוך אהבה אל הבורא, לא משנה כמה אושפל או כמה ארומם, או כמה בתוך תוכי אכאב.

אז אני משתדלת לעשות ממש הכל ביסודיות, ומכל הלב. מקפידה יותר מקודם

גאורג: אני אוהב הגישה שאת מקבלת את החיים ללא טענות. ממש התחברתי.

תודה רבה על המענה הלבבי.

ע: מודה שאני נופלת לעיתים קרובות ומתלוננת. או, שואלת ״למה?״. אבל בנסיון מתמיד להשיל מעליי את היצר הזה.

תודה רבה ששאלת גאורג.

נ.ב. מי שרוצה שאראיין אותו – שייצור עמי קשר.

מאו דזה-דונג — לאדם מושחת ישנה אידאולוגיה והאם הגמרא מפתחת את הראש החרדי? — שיחה בפני צעירים חרדים


יצא לי להתקל בצעירים חרדים אמיצים הנפגשים במחתרת לשיעורי מחשבה. אני דיברתי באיזשהו מקום תרבותי והם באו, הקשיבו ושאלו שאלות – כתוצאה מכך התאמתי פעם הרצאה שמתעניין אותם ותעסוק בהם.

האם יש לפוליטיקאים אידאות או שהם רק בעלי אינטרסים?

אקדים הקדמה, פעם נשאלתי האם התלמוד מפתח את הראש השל החרדי המצוי והופך אותו לבעל יתרון לעומת האיש מן המגזר הכללי.

עניתי: שלא. זה עניין של דקלום והמצאת הבנות שונות וראייה שיש בהן עומק. והאמת היא שלפי דעתי העניה ההבנה בגמרא אחת היא, כך נהוג, כך נהוג לעשות או כך נהוג לחשוב יחד עם מנהג לחדש בהתאם למקורות. מה שכתוב בעיתונים זה מיתוס – החרדים לא מצליחים בקלות בשוק העבודה.

על אף חוכמתו הרבה של המגזר החרדי כי הוא לומד גמרא וציניקן בנושאים מסויימים, עדיין ישנם דברים שהוא מתקשה לקלוט.

לדוגמה, מישהו יגיד רעיון תורני ויתאר את עשיו אחי יעקב כבעל תאוה רשע. ואז מישהו שואל: "אבל איזו תאווה הייתה לו במקרה איקס, נניח בהלעטת העדשים ישר לתוך הגרון וללא הנאת החיך?!" עונים לו: "הייתה לו לעשיו תאווה, רק צריך לגלות, אולי הוא היה שקוע כל כך בתאווה ולכן הוא רצה לאכול מהר ללא הנאה או שהוא טיפש שלא חישב התאווה שלו."

נשאלת השאלה: "רגע, אז אם הוא הוא טעה אולי הייתה לו אמונה או השקפת עולם חוץ מתאוה?" עונה לו איש הרעיון התורני\חרדי: "אבל אני ואתה יודעים שזה לא כך, תשאל כל ילד קטן וכך ידוע, מה ואולי תגיד שאין אלוהים?! ככה זה!"

נהוג להגיד במגזר החרדי שלפוליטיקאים מן המגזר הכללי יש רק אינטרסים ואין להם רעיונות רוחניים (כאילו שיש הבדל מהותי..). לעומת זאת הפוליטיקאים החרדים כפופים לרבנים (מדינאים) החרדים ולכן יש להם עניין רוחני ולא רק אינטרסים (העניין גם קשור לדיון האם יש מוסר ללא אל – ועל כך ארחיב פעם אחרת).

האם לרבנים יש אינטרסים?! "חס וחלילה", החרדים ודומיהם יגידו. "הם לא פוליטיקאים כלל להם יש להם רק תורה והשקפה", יוסיפו.

אז הנה, על אף לימוד הגמרא שאמור לשפשף את הראש, הציבור החרדי מדקלם קלישאות נהוגות שאין לאחרים רעיונות, ושהפוליטיקאים שלהם אינם אינטרסנטיים ושמנהיגי הדור אינם פוליטיקאים (אגב פוליטיקאי זה מדינאי, כלומר אחד המנווט את המדינה שלו וכמו הרב שמנווט את הקהילה שלו ויש לו פוליסות בהנושאים מסוימים.) כלל, אלא שקועים רק בצו השם יתברך.

האם בכלל יש אדם לא אינטרסנט? האם אדם חדור אידאלים אין לו אינטרס להיות כזה אדם?

כשמוכרים את הרוע בצורה שטחית, השומע מסתכל על הבזויים בצורה הזו ולא יכול לראות שיש להם גם רעיונות. למשל, בסרטים הוליוודיים הרשע הוא אנרכיסט או בעל תאוה זומבי-אורקי או ליברל-קפיטליסט חסר מוסר. אצל המגזר החרדי, הרעים הם חכמים מעט, אבל סוג של זומבים.

זה לא קשור רק לרדידות גרידא ושהחרדים תופסים את העולם בציניות, העניין קשור לחינוך שהם קיבלו כלפי האדם שהוא לא משלהם וצדיק כמותם. ההסבר של תפיסת הרוע של האחר יכול להסביר איך החרדים תופסים את הפוליטיקה של הפריץ-האחר הדואג רק לעצמו ולקרובים לו. ולאחר שהם בעצמם נהיים בפוליטיקה הם חושבים שכך עובדים – תמונת ראי.

זה כמו המושג תרבות השטעטעל. מגיעים יהודים שמבריחים העוברים על החוק כי זו מדינה של שונאים – גויים שונאי ישראל. הם מגיעים לארץ וממשיכים לפעול כך. וכעת החרדי מצפה מכלל הפוליטיקאים לפעול בצורה הזו. וכולל מן הפוליטקאים שלו אשר אמורים לפעול כך בכפוף לדעת גדולי הדור, ותו לא.

הדיון בנושא מזכיר לי את יוסי שריד או מישהו אחר בדומה שפעם הודיע שיש לו מכנה משותף עם החרדים לגבי היחס למדינה. הוא והחרדים מסתכלים על המדינה כגוף חילוני ולא דתי כמו הדתיים הלאומיים שרואים במדינה קדושה ומצווה.

אני כמובן חלוק, על אף שאיני מייחס חשיבות גדולה לאידאות ואני רואה בהם תולדה פיזית, אני מכיר בכך שהרבה אנשים חושבים בצורות מסוימות ואולי גם מאמינים בזאת.

ואביא דוגמה של אידאולוגיה של אדם מושחת ממאו דזה-דונג – אפילו אדם מושחת המושחתים יכול להיות אידאליסט:

עיקרי האידיאולוגיה של מאו הם כדלהלן:


א. עליונות האידיאולוגיה — כלומר לא להפריד בין התנהגות נכונה לחשיבה נכונה – צריך לחשוב נכון. האידאולוגיה הנכונה שמוחדרת על ידי החינוך חשובים כדי שהמהפכה תצליח. זה עוזר לעם להישלט על ידי המשטר. כמו כן הייתה בעיה בסין של טכנולוגיה ירודה, כך שהייתה בעיה לקבל מידע על העם. דרך האידאולוגיה מאו חשב שזה יעזור לעם לציית ולפקידים הנמוכים להיות נאמנים לשלטון. זה גם עוזר לחנך את העם מחדש.

ב. וולונטריזם — מאו האמין שאם האדם או העם מתנדבים הם מצליחים להתגבר על הקשיים. מאו האמין בכך עקב הישרדותה של המפלגה וניצחונה בסוף למרות הקשיים הגדולים במשך השנים הרבות. הרעיון הוא לעצב את רצון (ההתנדבות) של העם. וזה על ידי שותפות ההמונים, הקמפיין ההמוני, המאבק והאלימות והשוויוניות.

העיקרון הוולונטרי נחלק לארבעה עקרונות:

  1. שותפות ההמונים — מאו תיעב את התפיסה הקונפוציאנית שבה מי ששולט בכתבים יודע הכול והעם הנבער צריך לציית. מאו טען שזה יוצר אוכלוסייה פסיבית שפניה על העבר שאינה שואפת לשינויים ולהתקדם. לדעתו כך אי אפשר להוביל מהפכה, למהפכה צריך אקטיביות. הרעיון הוא שבעלי התפקידים, במקום לעבוד לפי הידע הקונפוציאני צריכים לרדת אל העם ולשמוע מה הוא צריך. בעלי התפקידים ידווחו למעלה בסולם ההיררכי. עם הנתונים הללו המנהיגים יידעו להחליט מה העם רוצה ויישמו זאת, לעומת הדברים שהעם לא רוצה. הרעיון נועד כדי לדעת מה העם רוצה ולא להתנתק ממנו. כמו כן זה גורם לעם לא להיות אדיש פוליטית כי הוא לא מאמין שיש ביכולתו להשפיע, אלא הפוך הוא יודע שמקשיבים לו למעלה ומתנהגים בהתאם. מאו האמין שזה יגרום לציבור להתלהב וכך יהיה אפשר לגייסו לשנות את סין ולהתגבר על הבעיות הקשות.
  2. הקמפיין ההמוני — מאמץ לטפל בסוגיה מסוימת על ידי גיוס רחב של ההמונים במטרה לחולל תמורה חברתית-פוליטית או קידום כלכלי. בשלב הראשון העלו נושא מסוים. נתנו לאנשים מסמכים שיעיינו בזה. התקשורת ופקידים בכל הדרגים שלהבו את האווירה על ידי התרעה מפני הסכנות האדירות לחברה בנושא. בשלב השני סימנו את האויב או את הבעיה. הם יכלו לקחת אנשים או קבוצות למפגשי מאבק, בו הם הטיחו בהם האשמות והתעמרו בהם גופנית ונפשית. המטרה הייתה לגרום להם להודות בפשע ולבקש סליחה מן ההמון. השלב השלישי היה עונש של או מאסר עם עבודות פרך לשנים ארוכות או הוצאה פומבית להורג או תוכחה בלבד. הרעיון של הקמפיין ההמוני היה לטפל בבעיות תוך כדי עקיפת הבירוקרטיה. זה עזר לחנך את ההמון לתורה של מאו. מאו האמין שמאבק ומתח זה הכרחי לדרבון העם להשגת כל מטרה שתוצב בפניו.
  3. המאבק — מאו בז לגישת קונצנזוס של קונפוציוס שבו ההרמוניה היא ערך חברתי מוחלט, וטען שזו דרך של האליטות לשלוט ולהביט אל העבר בלא להתקדם קדימה ולאפשר לסין להגיע למרכז הבימה של העולם כראוי לה. מאו החזיק בדעה שהמאבק מנפץ כללים קודמים ומאפשר להתקדם. הוא האמין שזה מחזק ומחשל ומחדיר אומץ לאנשים. גם הוא האמין שזה נותן דרך לצאת מהפסיביות שלהם ולהגשים את גורלם ואת היכולות שלהם. הרעיון היה לנפץ עכבות חברתיות ולגרום למצב שהמצב החברתי הקודם, לעולם לא יוכל לשוב למצב שהיה לפני נמהפכה. זה נתן לעם תחושה טובה של עוצמה וכך יהיה קל לגייס את ההמון להגשמת שינויים חברתיים, מהפכניים וכלכליים. הוא גם עשה את זה נגד הדעה הקונפוציאנית שאמרה שאדם אמור להסתדר עם החברה הקרובה שלו בלבד. מאו רצה לשבור את החברות הקטנות הסיניות של מעגל קרוב ולאחד את החברה הסינית לקבוצות גדולות.
  4. שוויוניות — מאו פירש זאת כאורח חיים צנוע. זה גורם לאנשים להרגיש שווים. אדם שחי שבאורח חיים צנוע, כלומר עני, מוכן לשנות ולבנות חברה חדשה, מפני שאין לו כמעט עניין לשמר את החברה הישנה. זה גם מצמצם פערים בין חבלי הארץ השונים בסין, עקב שינויים בכלכלה בין המקומות השונים, וכך יהיה פחות מתח כלכלית ויהיה פחות שסעים. זה חיוני כדי לגרום לעם להרגיש שווה ולא מנוצל וכך ניתן לגייסו לשותפות ההמונים. ללא הגיוס ההמוני התפיסה הוולונטרית שאיתה אפשר להתגבר על כל הקשיים תכשל.

ג. אנטי אינטלקטואליזם — מאו האמין שדברים הם מדעיים כיוון שהם נוסו בפועל ולא כי עדיין לא הופרכו. האינטלקטואלים מנסים להפריך כל הזמן כדי להוכיח שאם לא הצלחנו להפריך זה מדעי. מאו החזיק בדעה שזה טעות. האינטלקטואלים ייצגו לפיו את האליטה ואת העבר הקיסרי בזה שלא עסקו בכלום מלבד חשיבה, לא התחברו לעם וכך לא הבינו מה זה החיים האמתיים. וכן שבטיעונים טכניים היו מעכבים או עוצרים שינויים. האליטיזם שלהם גם יוצר חוסר שוויון חברתי חזק. כמו כן האינטלקטואלים היו מעבירים ביקורת נגד שליטי סין הקיסריים וזה טען מאו שזה חוסר נאמנות לשלטון באשר הוא.

ד. ניגודים וחזית מאוחדת — מאו, כנראה בשפעת מרקס והגל, האמין שקיים מתח בעולם בין כוחות כל הזמן ומהמתח הזה נוצרים שינויים. הוא טען שיש מדרג במתחים וצריך לזהות מהו המתח או הניגוד המרכזי. כדי לפתור את הניגוד המרכזי יש לעשות הכול ולאחד את החזית נגד הקונפליקט בעזרת אסטרטגיות פעולה. אחרי שהניגוד המרכזי נפתר יש לזהות את הניגוד המרכזי החדש ולטפל בו. מאו האמין בגישת קונפליקט ובה הדברים עובדים לפי המאבק בין הכוחות ולא לפי הסכמה כמו אצל קונפוציוס.

ה. מעמדות ומאבק מעמדי — מאו בראותו את החברה הסינית שאינה עובדת לפי מעמדות יחסי הייצור החליט לסווג אחרת את המעמד. הוא קבע שהמעמד נקבע לפי דעתו הפוליטית של האדם, אם האדם לא שינה את דעתו, זה היה עובר בירושה כנראה על ידי חינוך וזהות. אדם שיש לו תפיסות ימניות נחשב כך ויש להתייחס אליו ככזה ולטפל בבעיה בהתאם.

ו. אי תלות — מאו האמין שצריך להיות אי תלותיים בין ברמה הבינ"ל ובין ברמה הכלכלית. הרעיון הוא שסין לא תהיה תלותית בשום גורם. ואם היא תותקף היא תוכל להתגונן במקום אחר. זה גם השתלב עם השוויוניות היות שזה ייצר עלויות גבוהות.

מאו הצליח בחלק ונכשל בחלק. לדוגמה הוולונטריזם לא עזר להתגבר על קשיים אובייקטיבים ובד"כ הוביל לשיבושים ואסונות. הוא הצליח לגרום לאנשים להתנדב אך זה לא שינה את המציאות כמו שהוא חשב.

שותפות ההמונים הצליחה עד 1949 מאז, כשהפקידים איבדו את הלהט המהפכני, זה לא עבד והפקידים לא העבירו מידע למעלה וההמונים לא שיתפו כי פחדו מהפקידים.

הקמפיינים ההמוניים הצליחו במובן מה . ומאו מימש בממוצע קמפיין בשנה. אולם הם התגברו על קשיים מסוימים ויצרו קשיים אחרים במקום. הרעיון היה להשיג שינויים בחברה. עד הזינוק הגדול עשו קמפיינים לשינויים גם בכלכלה. לאחר זאת הבין מאו שזה לא כל כך עובד ועשה קמפיינים לשינויי ערכי.

המאבק, מאו הצליח לגרום לאנשים לצאת נגד החברים שלהם ובני משפחתם אולם חלק מן המטרה הייתה ליצור חברה רחבה. אולם מאו על ידי תיוג מעמדי העובר בירושה בעצם סתר את עצמו. כך שניתן להגיד שזה הצליח והתממש, אולם היו דברים אחרים שמנעו למטרות העקרון להתממש.

שוויוניות, אנשי המפלגה לא צייתו. מאו עצמו לא ציית. וכן היו פערים בין חבלי הארץ השונים. בסופו של דבר רוב העם כן חי בפשטות. השאלה היא האם בגלל שזה הצליח או כי לא הייתה לו אופציה אחרת. תשובתי ששתי התשובות נכונות.

אנטי אינטלקטואליזם, מאו הצליח במאבקו נגד האינטלקטואלים וחיסל עשרות אלפים מהם. אולם אחרי הזינוק הגדול הוא ריכך את עמדתו כלפיהם מתוך צורך לייעל את המערכת.

ניגודים וחזית מאוחדת, מאו מימש זאת והשתמש בעקרון כדי לרכוש תמיכה בעם ואפילו הקים לשכת עבודה של החזית המאוחדת.

מעמדות ומאבק מעמדי, מאו תייג אנשים על פי דעותיהם, כגון האינטלקטואלים. אולם ניתן להגיד שהוא לא כל כך הצליח במימוש, היות שעצם התיוג יצר אותם כקאסטה נפרדת כך שזה לא קרא את המציאות אלא ייצר אותה.

אי תלות, סין לכאורה הצליחה, היות שהעיקרון לא היה להיות עצמאית באופן מוחלט, אלא האם סין או המחוז בתוך סין יכול לקיים עצמו במצבים קשים ונסיבות עוינות. מאו דאג לקנות מוצרים מכמה מדינות ולפתח כל מחוז שיוכל לדאוג לעצמו. אולם היה לזה מחיר כלכלי כבד וזה פגע בצמיחה.

הנה, ניתן לראות שגם לאדם מושחת יש אידאות. וזאת גם כשהן לא כל כך משתלמות לו, ברם כך הייתה צורת מחשבתו.

נ.ב. אידאות זה רעיונות למי שלא ידע, השקפת עולם זה אוסף של רעיונות שהאדם משקיף איתם על העולם וחלק מן הרעיונות הללו הם דדוקטיביים ולא אינדוקטיביים-אמפריים. אידאולוגיה, זו תורה של רעיונות, לא אוסף של אידאות בלבד, אלא מערכת של רעיונות כמו הליברליזם, המרקסיזם וכד'. בחברה החרדית יש בגדול תפיסה של פסיביות, אמונה וציות. אין אידאולוגיה. אולם יש השקפת אולם, התרבות החרדית בעלת השקפת עולם בנושאים רבים לדוגמה קרובים לשמרנים, מתנגדים להפלות, לא מאמינים בשוויון, לא רואים בעיה בגזענות, נגד המתת חסד, בעד פריוולגיות והיררכיה ועוד.

קללת המשאבים של השמאל בישראל ורצח יצחק רבין


שיתוף ההסבר הטוב ביותר לשקיעת השמאל לאחר רצח רבין. למעשה רבין לא היה כזה אהוב והעם די שנא אותו. בפרט לאחר הפיגועים הגדולים. וניתן לראות בקליפ שנתניהו מביס את רבין בפער מטורף של מעל עשרה אחוזים. בעצם רצח רבין פגע בנתניהו פוליטית והפך אותו לראש ממשלה חלש ושלכן נפל ולא השלים את כהונתו.

עברייני בעלזא ועברייני ההפגנות בעזה בעלי תפיסה אנטי דמוקרטית


אני כעת מעלה משהו לא הכי אקטואלי שכתבתי כטיוטה חלקית בתחילת הקורונה. ולבסוף לא פרסמתי כי איבדתי עניין. ברם לקראת סוף שנה אזרחית אני עובר על כל מיני טיוטות שלא הספקתי לפרסם. וחשבתי שאולי הנושא הזה עדיין מעניין או אפילו יעניין יותר לגבי התפיסה שלי בשעתו. כמובן השלמתי המאמר מעבר לגירסת הטיוטה.

בחודשים האחרונים אנו כבר מתרגלים לחיים בעידן מגיפת הקורונה. והנה אנו רואים לאחרונה בתקשורת שחסידות בעלזא חוגגת אירוע חתונה של נסיך חברתי חסידי – הבן של הבן של הרבי מבעלזא, וכן שיש הפגנות שמאל ברחוב עזה בירושלים ובעוד מקומות נגד רצון העם כפי שהתבטא בקואליציה העכשווית שתיקנו את תקנות הקורונה. אלו אירועים העוברים על חוקי הקורונה ובכך מזיקות לכלכלה ומסכנות אנשים.

אפשר להפגין נגד דיקטטורה בדרך חוקית. ואפשר להתחתן בצורה חוקית.

הבעיה הגדולה בעניין היא לא רק הפרת הדמוקרטיה. לא כולם מתעניינים בדמוקרטיה. הבעיה היא שהפרה בריש גלי מזמינה אנשים אחרים להפר או פחות להקפיד בעניין הקורונה. ובכך לפגוע באזרחי המדינה.

לדעתי אנשים המפרים האיש בריש גלי חוקי קורונה שהתקבלו בצורה דמוקרטית בעידן סכנה ומשבר כלכלי שהרבה מהעם חסרי עבודה – הם לא דמוקרטים, פשוט אגואיסטים.

חסידי בעלזא דואגים רק לקבוצה שלהם, וכן המפגינים בעזה דואגים לעצמם. בדיוק כמו שהעזתים בעזה לא מכירים בחוקי הדמוקרטיה הישראלית ולא רואים בעיה לסכן ולהרוג אזרחים ישראלים. ולכן לדעתי ניתן לפעול נגדם ביד קשה. ואם הנזק שלהם בעיקר כלכלי – אז לקנוס אותן כהוגן – ואם בפעילותם הם מאריכים הסגר וההגבלות, אז לשים אותם בהסגר באיזה כפר וכדומה. מידה כנגד מידה.

אנשי בעלזא, הצוענים, חיים בתת מדינה ולא מנסים לטעון פה למשהו מודרני מלבד האמת הדתית החסידית שלהם. שלדעתי היא שקרית והם סתם משועבדים לרבי ולחצר שלהם. ברם אנשי ההפגנות בעזה נגד בלפור, טוענים שהם דמוקרטים ושהם דואגים לכולם – וכאן דווקא נראה הפוך. מפגינים מול דיקטטורה לא קיימת ובפועל מוצאים תרוצים לפגוע בחלשים שבעם – באלו שלא מבוססים ולא עובדים מהייטק מהבית.

אולי זו טיפשות או צביעות או שפשוט המפגינים בעזה – משועבדים לחצר שלהם ומאמינים באמת של החצר שלהם עם הנסיכים החברתיים שלהם. אולי הם עלובים בדיוק כמו בעלזא.

חשוב גם להגיד שמדיניות אי האכיפה של המשטרה והעלמת העין מעודדת אירועים כאלו כמקום בילוי, גיבוש חברתי ואולי גם מציאת פרטנרים מיניים. וכאן המשטרה גם מפגעת בעם ובדמוקרטיה.

ולבסוף יאריכו הסגר או ההגבלות. והעם רואה זאת ואומר אם כולם עושים מה שבא להם. גם אנו נעשה מה שבא לנו ונחליט מה לשבור ומה לא.

וזה לגבי קורונה – ומה לבסוף יחליטו לגבי חוקים אחרים?

מבחינתי זה טבע העולם – האדם דואג לעצמו ולא יכול לצאת מזה. האלטרואיסט הוא אגואיסט האוהב לדאוג לזולת. משום מה אנשים רבים מכחישים זאת ואומרים שיש אנשים לא אגואיסטים – וכאן זה בולט שאפילו אנשים הרואים עצמם כאלטרואיסטים פשוט דואגים לעצמם או לקבוצה שלהם.

בגץ קול העם וחשיבות חופש הביטוי


ב-1953 התפרסם בעיתון קומוניסטי השם קול העם מאמר שגרם לשר הפנים להורות על סגירת העיתון לעשרה ימים 
ב-1953 התפרסמה ידיעה ב'הארץ' שממשלת ישראל תעמיד 200,000 חיילים לעזרת ארצות הברית נגד ברית המועצות – הקומוניסטים.

הקומוניסטים בישראל לא אהבו זאת שישראל לוקחת צד נגד הקומוניסטים ברוסיה וכתבו בעיתון שלהם מאמר:

"באם אבא אבן רוצה להילחם לצד מציתי המלחמה האמריקאים שילך, אך שילך לבדו. אנחנו, המוני העם רוצים בשלום ועצמאות לאומית ואיננו מוכנים לוותר על החזון תמורת הצטרפות ל'פיקוד המזרח התיכוני. 

נגביר את מאבקנו נגד המדיניות האנטי-לאומית של ממשלת בן גוריון המספסרת בדם הנוער הישראלי."

כלומר, ניתן להבין שיש כאן קריאה לאי ציות לממשלה וכן הסתה נגד הממשלה המפקירה את דם הנוער הישראלי ושצריך להלחם במעשה הרע הזה בהתאם.

בגץ פסק שבמדינה דמוקרטית ישנה חשיבות לחופש הביטוי ולכן יש להסיר את סגירת העיתון ולא לסגור יותר עיתונים אלא אם כן ישנה סכנה קרובה ודאית .

בגץ נימק את חשיבות חופש הביטוי בשני ממדים: 

א. המדינה מקשיבה לרצון העם לפי מה שהוא אומר. וכן שעל ידי דיון אפשר להגיע למסקנה טובה יותר. משטר דמוקרטי הוא משטר של הסכמה, ולכן מותר לאנשים לחלוק וצריך שידעו שעות שונות כדי שיוכלו לקבל החלטות.

ב. בגץ לא עצר פה בנימוקים של אינטרס הכלל במדינה דמוקרטית, אלא ממשיך להיבט אישי. ואביא העניין בציטוט:
"לענינו של כל אדם, באשר הוא אדם, לתת ביטוי מלא לתכונותיו ולסגולותיו האישיות: לטפח ולפתח, עד הגבול האפשרי, את האני שבו; להביע את דעתו על כל נושא שהוא חושבו כחיוני בשבילו; בקיצור — להגיד את אשר בלבו, כדי שהחיים ייראו כדאיים בעיניו.

כלומר לא רק שחשוב לחברה שיהיה חופש הביטוי, אלא חשוב לאדם כדי שיהנה בחיים ולא יהיה בדיכאון וחסר רצון לחיות.

משהו מעניין שקראתי בקו 400.

אותי תפס בעיקר העניין של חופש הביטוי – כעניין שכדאיות החיים תלויה בו. מי שקולו מושתק באחוזים גבוהים מרגיש מת.

זה היבט שמשום מה פחות מדגישים לגבי חופש הביטוי. הרבה מדברים על התועלת החברתית ולא על התועלת האישית. חבל, אולי כל היינו מקבלים את האחר יותר.

כיצד פסקתי מלעשן קנאביס


פה ושם חברי היו מעשנים קנאביס משהו עם ריח חמוץ ולא הכי נעים לפעמים ומבקשים ממני להצטרף. בהתחלה ראיתי בהם מסוממים וסירבתי בנחרצות. וראיתי בזאת גם סימן לניוון מוסרי.

לאחר זמן נחשפתי לקמפיינים של ליגליזציה שאמרו שזה לא מסוכן וכן שיש מקומות בעולם שזה מותר או מעלימים עין. אחרי זה ראיתי גם שהיסטורית זה היה נהוג לצרוך קנאביס עד לפני פחות ממאה שנה.

לאט לאט כבר לא ראיתי בהם אנשים רעים המזיקים לעצמם. הבנתי שזה הבדלי תרבות ואינטרסים שונים של בני אדם.

ופעם ביום הולדת של חבר לקחתי כמה שאיפות מסיגריה ולא חשתי כלום. וכך פה ושם לקחתי כמה שאיפות מחבר באירועים שונים ולא חשתי כלום. לאחר כמה שנים התחלתי לחוש נינוח לאחר השאיפות הללו ולאחר עוד כמה שנים כבר התחלתי לחוש טוב.

אבל לעולם לא הייתה לי תאווה לזה, פשוט אם מישהו מבקש הייתי לוקח. זה היה הרבה יותר קל מאשר להגיד לו שאני לא מעשן ואז הוא היה פוצח במסע שכנוע שאין מה לפחד ושכדאי לי לנסות ושום דבר לא יקרה לי.

יום אחד נפגשתי עם חבר בבית קפה והוא עישן והציע לי לעשן עימו. לקחתי כמה שאיפות ולאחר שעה הרגשתי עליזות ואחרי עוד חצי שעה הרגשתי פתאום לא טוב חלש מאוד. ביקשתי מחבר אחר שיבדוק לי דופק. ותוך כדי הבדיקה התעלפתי.

אני זוכר שחברי צעקו משהו ולא הבנתי שהם מדברים איתי. אחד מהם הזכיר את שמי, ואז הבנתי שהוא מדבר אלי. קמתי והרגשתי רק חולשה. אולם הרגשתי בשליטה. מתברר שהתעלפתי לכמה שניות והם השכיבו אותי לרצפה.

כעת למשך כחודש חשתי אורח בגופי שלי. זה היה נחמד מאוד, סוג של היי תמידי. יכולתי לעשות ספורט ולא לחוש כל כך המאמץ, לא אני סובל מהמאמץ אלא הגוף שלי, ברם זה הרגיש כמו גוף של מישהו אחר.

והיות שלא נעים להתעלף, מני אז התחלתי לסרב להצעות עישון. ולאחר שנה ומחצה חבר הציע לי באירוע משפחתי. ואמרתי לעצמי, אולי התעלפתי רק אז, אז לקחתי כמה שאיפות. וחשתי לאחר כארבעים דקות שאני הולך להתעלף נשכבתי על אדמת הגינה שלי עם הרגליים למעלה והעניין עבר. חשתי רק עליזות והלכתי לישון.

ומני אז, אני מסרב באדיקות לעשן קנאביס. אין לי שום עניין לאבד שליטה על עצמי. אני שבחיי לא השתכרתי, גם לא בפורים. לא רואה עניין לעשן עד להודעה חדשה. וכשאני מריח את הריח החמוץ של הקנאביס אני מעקם האף. לא מרגיש שפספסתי משהו. ברם נזכר שאני לא רוצה להתעלף.

מה שכן עם מישהו מעשן לידי, לא כזה מפריע לי. לפני כמה חודשים ישבתי ליד כמה פנסיונרים שהעבירו ביניהם סיגריות בעלות ריח חמוץ. וכשקמתי חשתי קצת סחרור והבנתי שאני כעת מעשן פסיבי. חייכתי בעליזות והמשכתי ללכת בדרכי.

אני עדיין בעד ליגליזציה מגיל מסוים. ברם אני לא חש צורך לעשן.

כיצד צמצמתי העישון וצריכת הטבק שלי

נישואים מעורבים בין חרדי לחילוניה


חיפשתי כמה ימים רעיון לכתיבה ולא מצאתי. והנה נתקלתי בשאלה שהגיעה לקבוצה שבה אני חבר. וחשבתי במקום לענות בקבוצה, אענה פה. וכך כל מי שירצה יוכל לקרוא, ולא רק החברים בפורום שבו ראיתי השאלה. והנה ציטוט השאלה:

היי חברים יש לי שאלה ואם אפשר לענות תשובה מפורטת❤
אתם מאמינים בזוגיות שהגבר חרדי והבחורה חילוניה?
אצלי זה קורה אבל זה מרגיש לי מאוד הזוי ואת האמת זה מפחיד אותי בטירוף כל הסיפור הזה כי הרי אם אני מסתכל קדימה אני רוצה שהילדים שלי יגדלו בבית של תורה ויראת שמים אבל אם יש אמא לא דתייה איך זה אמור לקרות?
*חייב לציין שמדובר באמת בבחורה טובה רק פשוט לא דתייה. שבת. כשרות. צניעות. פחות מדבר אליה לצערי😓

עד כאן ציטוט השאלה, וכעת לתשובה:

לדעתי לדת הרשמית הפורמלית אין בעיה, שהרי לא נאמר איסור של לא תישא חילונים. והנה מה שנאמר בספר שמות, פרק ל"ד, יב-טז:

הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ: פֶּן-יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ. כִּי אֶת-מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת-מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן; וְאֶת-אֲשֵׁרָיו, תִּכְרֹתוּן. כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר: כִּי ה' קַנָּא שְׁמוֹ, אֵל קַנָּא הוּא. פֶּן-תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ; וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם, וְקָרָא לְךָ, וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ. וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ; וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן, וְהִזְנוּ אֶת-בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן.

רואים שהבעיה עם יושב הארץ ולא עם בן ישראל חוטא. מצד שני יבוא מישהו ויגיד שסוף כל סוף בן הזוג החילוני יכול להשתנות את הצאצא המשותף לדת החילונית. ואכן יש כאן בעיה, השאלה אם זה אסור. נראה לי שניתן לדייק שהבעיה היא לזנות אחר אלוהים אחרים ולא אחרי אמונה בכלום או מסורתיות חילונית בסיסית. הדת פחות מקפידה על חטאים.

העניין מזכיר את העניין מכנר על הגג: "ציפור יכולה לאהוב דג, אבל איפה הם יחיו?! איפה הם יבנו בית ביחד?!".

היכן בני זוג עם סתירות עמוקות יכולים להקים בית? איזה בית זה יהיה? האם הילד יקבל בית או יקבל מצב של בחר כפי יכולתך ומה שנוח לך כלומר יותר מידי בתים ואז יחוש חסר בית?

כאן הייתי מחלק העניין לפי האינטרס של בני הזוג. אם אחד רוצה בנים חילוניים והאחר בנים חרדים, זו בעיה. ואם הם חוששים יותר לא להיות ביחד מאשר הילדים יצאו בצורה אחרת מהם, אז שיקדמו הקשר.

כמובן נשאלת השאלה איך בן זוג חרדי פוגש חילוניה? זה הרי לא נהוג ולא צנוע, והרי למה שהחילוניה תעניק עצמה לפני שהתנסתה במגע ויחסי מין, הרי שמא המגע הרומנטי ויחסי המין יהיו גרועים מאוד. ונראה שיש כאן מצב ביניים, מחד החרדי פה בשאלה מתיר לעצמו להתנסות ולספק סקרנות וכדומה. ומאידך יש לו גבולות אדומים שעליהם הוא לא מתפשר. הוא לא מתפשר על השתייכות והבאת בנים למקום של יראת שמיים. וצריך להבין מה זה אומר, האם הוא יכול לחטוא והבנים שלו לא? או בכלל שהכוונה להשאר שייך למגזר החרדי הנחשב ירא שמיים.

ואגב, יש עמדי עוד ראיות להיתר. ברם אני חושב שזה מספיק.

כמובן שצריך לשאול האם זה משתלם. כיום הזוג מסתדר אחד עם השני. אולם בהמשך בני הזוג יקצינו בתפיסתם, אחד יתעקש על חינוך הילדים בסגנון החרדי והאחר החילוני דמוקרטי ליברלי וכדומה וזה יכול לגרום לקרע.

כאן הייתי ממליץ פילוסופית או פסיכולוגית מי האדם ממול וכמה הוא יתעקש בעתיד – האם הוא יכבד את הפרטנר ואת הזכויות המשותפות הילד או לא. זה הימור, אבל כל נישואין הן בעצם הימור. אז תעשו מה שאתם רוצים אולי זה מה שנקבע לכם.

חשוב להגיד שמבחינת עם ישראל חשוב שיהיה נישואין מעורבים. אם לזמן ארוך נהיה כמה שבטים, נהפוך לכמה ימים. עדיף להשתלב אחד בשני ולחזק את העם.

מעמד האשה בשחר ההיסטוריה על פי ספר בראשית


שיתוף טקסט על מעמד האשה בספר בראשית. העניין חשוב לדעתי כנגד אלו המנסים לומד שיש ביהדות שוויון מלא בין הגבר לאישה. לדעתי עד היום זה לא כל וכל אחד יכול לראות לעצמו.

סוכתו של יונה הנביא – מעלילות מפטיר יונה בבית הכנסת


חברים יקרים ביום הכיפורים חשבתי על שאלה מרתקת. אולם לפני כן אספר על מקרה מופלא שקרה עמדי. אני וחבר יקר המתגורר במרכז, ידיד משכיל בעל הבנה בתחומי השפה המסורת ועוד, נוהגים להתדיין בינינו על סוגיות שונות. וחשבתי שאשאל אותו שאלה בנושא שראיתי במחזור של יום כיפור בבית כנסת. ברם, שכחתי מה רציתי לשאול אותו. ועדיין פניתי אליו כי זו הייתה בעיני שליחות אלוהית לפנות אליו ולדבר עימו שהרי לא סתם חשבתי עליו בעת התפילה ביום הקדוש ביותר ליהדות – אולי זה אומר שהגיע הזמן לתקשר עימו.

אמרתי לו שאני פונה אליו כי הייתה לי שאלה לשאול אותו ועל אף ששכחתי אני עדיין פונה אליו כי כך הועיד הגורל שנדבר. סיפרתי לו היכן הייתי והתעניינתי בו היכן הוא היה ומה עשה בצום כיפור.

ואז החבר אמר לי שגם לו הייתה שאלה. ומתברר שגם לי הייתה אותה שאלה אולם פתרתי אותה ורציתי לדון עימו על כך לאחר שאסיים לכתוב זאת פה – והנה הוא הקדים אותי. חבר טוב, חברותא טלפתית. ועל השאלה אכתוב פה להלן.

והנה השאלה בקצרה ואחר כך בארוכה. כתוב שיונה הנביא הקים סוכה לצל. ואז האל הביא לו קיקיון, ויום אחר כך האל הביא תולעת שגרמה לקיקיון להפסיק לעשות לו צל – הנה לינק למי שתוהה ורוצה להבין איך קיקיון נעלם כה מהר. וכתוצאה מכך יונה הנביא סובל מאוד מהשמש ורוצה למות.

ונשאלת השאלה, מדוע הוא כל כך סובל הרי הוא הקים סוכה לצל? ואם היה גל חום פתאומי גם קיקיון לא היה עוזר לו שהרי חם גם תחת הקיקיון, אם כך משהו כאן לכאורה לא מסתדר.

חשבתי על כך במקביל לחברי ברם לי היה כמה הסברים התומכים במסורת ולחבר היה הסבר שנעשתה שם עריכה לא ברורה ולא אמינה.

עד כאן בקצרה וכעת אאריך והנה הטקסט

 ה וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה יִּהְיֶה בָּעִיר. ו וַיְמַן יְהוָה אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה. ז וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ. ח וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי.

רואים שיונה הנביא בונה לעצמו סוכה לצל והוא יושב תחתיה בצל. בהמשך האל מארגן לו קיקיון ואז הקיקיון קמל. בעקבות כך אין לו צל וכעת הוא שואל את נפשו למות.

ונשאלת השאלה מדוע לא היה לו צל הרי הוא בנה לעצמו סוכה. ואני חשבתי על העניין בבית הכנסת בזמן תפילת המנחה. וחשבתי על כמה תשובות:

א. יונה הנביא בנה סוכה לצל מהדפנות ולא מהרקיע. וכך הקיקיון סייע לו כגג.

ב. עוד אפשרות שהוא עשה צל שעוזר למזג אוויר קריר ולא למזג אוויר חמים. הקיקיון סייע לו לסבול את חום השמש וכשהקיקיון נעלם הוא סבל – וזה ההסבר לרוח קדים חרישית, אולי חום מעיק ללא רוח המאווררת את האדם.

ג. הוא בנה סוכה לצל ובמקביל האל זימן לו קיקיון לצל לראשו וכתוצאה מכך הוא זנח את שימת סכך הסוכה כי סמך על הקיקיון.

ד. הוא בנה סוכה לצל ולא לצל מלא, מה שאומר שהוא התרגל לסוכה ללא קרני שמש כמעט או שהקיקיון תפקד לו כשכבה נוספת של סכך. ואז היה לו יותר יותר קריר, ואחרי שהקיקיון הלך הוא סבל כי הוא התרגל למצב הזה.

הסיפור עם הקיקיון מלמד אותנו לחשוב על כך שהאדם הוא כה פגיע כמו קיקיון – הוא רק נעלם והאדם רוצה למות. זה אומר שלכן כדאי להתעורר ולהבין שצריך לשוב אל האל המגן.

כמו כן אפשר להגיד שהאדם לא יכול לסמוך על התשובה שלו ולהגיד, הנה עשיתי, מגיע לי כי הקרבתי ועבדתי קשה, אלא על האל בלבד, כגון יונה שבנה סוכה וזה לא היה מספיק.

בנוסף זה מראה לנו את אופי האדם, האדם חלש יותר ממה שחושב ויכול לרצות למות בקלות על אף שזה רק חום.

הסברים אלו מראים ליונה הנביא שרצה לראות מה יקרה עם נינווה – שיבין שלא רק שהאל דואג לברואיו וקשור אליהם, אלא גם שהכל יכול להשתנות. כלומר האל נותן צ'אנס אבל אל לו ליונה הנביא לחשוש שיוקע כנביא שקר או לא להבין מדוע האל מרחם על נינווה כשהם עשו תשובה שאינה מספקת.

ובברכת שנה טובה וחורף בריא לקוראים היקרים.

נ.ב. לסיום, אעיר הערב בנוגע לנושא אחר שכתבתי עליו בעבר. בשעתו כתבתי על עקידת יצחק ששם אברהם אבינו לכאורה ביצע שביתה איטלקית. כדרך להמנע ולהתחכם לעשות המקסימום – סוג של התמקחות עם האל. כמו שאברהם עושה בסדום ומשה מבצע אחרי חטא העגל. אז כאן רואים שיונה הנביא מנסה לברוח מדבר האל והאל לא כועס עליו. וזה מצחיק (והנה רעיון ששמעתי מחבר אחר שאיתו שוחחתי על הסיפור), הים מציית להקב"ה, הדגים מצייתים, העיר נינווה צמה כולל הבהמות, רוח הקדים, הקיקיון והתולעת – אבל נביא ה' הוא זה שבורח או לא אוהב את דבר ה'. הנביא יונה לא נענש על זה. ואולי זה גם מסר לכך שלפעמים הצדיק צריך ללכת בדרך שלו ולא בדרך הסלולה והפשוטה.

עקידת יצחק – שיתוף פרשנות לעקידת יצחק


בעקידת יצחק יש מימד של מסירות לאל שמתאים לעידן של שיעבוד וצייתנות. בעידן כזה החזקים משעבדים ואוהבים שיעבוד. החלשים רוצים להתקדם ומחנכים לשיעבוד מוצלח מרצון והזדהות כדרך או כתקווה להתקדם בחיים למקום טוב יותר.

אולם כיום לא ברור למה יש לקדם את סיפור עקידת יצחק, מדוע יש צורך לקרוא על העניין בראש השנה? מה מעורר השראה בסיפור על אב הרוצה להקריב את בנו בגלל קול שהוא שמע. איל האדם מרגיש שהוא נהיה טוב יותר במצב הזה?

ועל כך בלינק הבא העוסק בפרשנות עכשווית לעקידת יצחק. ומה שיפה בתורה שהיא פתוחה לפרשנות גם מהעידן של היום ולא תקועה בעבר כמו שיש החושבים. עקידת יצחק במבט עכשווי.

חטיפה של ההיסטוריה – על פרשת ילדי תימן – שיתוף


פעם חשבתי שילדים תימן באמת נחטפו בידי השמאל הרשע – מפא"י. בשנים האחרונות התחלתי לקרוא על הנושא ושיניתי את דעתי. לא הוכח שנחטף תימני אחד. ולכן היום אשתף קישור ארוך שקראתי לאחרונה בנושא והנה הקישור: חטיפתה של ההיסטוריה.

אמש פתחתי פטריאון. היה לי חשש שלא אבין איך לתפעל זאת. ואכן איני מומחה עדיין. אשמח כמובן לעיצות. וכן איני יודע כיצד זה עובד מבחינה חוקית. והנה הלינק: הפטריאון שלי.

הילד המפונדק של מירב מיכאלי וליאור שליין


התפרסם בתקשורת הממוסדת שמנהיגת מפלגת העבודה, מירב מיכאלי, הודיעה שהיא טסה לחו"ל בניגוד להמלצות הממשלה. לאחר מכן התברר שזה לא היה למטרת בילוי, אלא כדי לאסוף את בנה המאומץ, המפונדק של בן זוגה, ליאור שליין, – אורי (ומעניין ההקשר בין השם ליאור לשם אורי).

יש שרצו להגיד, הנה גם האשה המוזרה והקיצונית הזו לבסוף רוצה ילד, העניין מעיד על נצחון השמרנות והטבע האנושי, כביכול.

ראשית כל, צריך להגיד שהיא לא חזרה בה לגבי זה שלא רצתה להביא ילד לעולם. היא לא נימקה זאת בשעתו כעניין מחשבתי. היא פשוט אמרה שלא חשה צורך להיות אמא. וכעת מי שרצה ושותף גנטית בילד זה שליין. בנוסף הכל טבעי.

ברם צריך לדעת שראש מפלגת העבודה כן הצהירה על בעייתיות בפונדקאות. היא אמרה שעדיף לאמץ ולא לעשות פונדקאות. היא אמרה שהיא גם לא רואה את הסכמת האישה המולידה בנושא כאמיתית. היא אמרה שהיא, האם הפונדקאית, עושה זאת בדרך כלל רק בשביל כסף כשהיא נואשת ולא כי היא רוצה באמת, כביכול. "אלמנט הבחירה הוא קצת מפוקפק", היא אמרה. ועם כל זאת היא אמרה שאם מותר לבצע פונדקאות בארץ צריך שזה יהיה נגיש לכולם. שזה תמוה, הרי למה לקדם עוד רוע?! ואולי היא תענה שהשוויון יותר חשוב מפגיעה בנשים פונדקאות עניות.

ויש כאן גם בעיה של הגינות, עד עכשיו שנים רבות היא נצפתה כמצפן מוסרי חברתי, והיא דיברה ממגדל השן הפריוולגי שלה. כעת כשהיה לה אינטרס זוגי בעניין, היא בסדר עם זה. וזה לא הוגן כלפי נשים רבות שהקשיבו לה וחשו לא טוב בנושא או אפילו לא הביאו ילד מפונדקאות מחמת האמירות שלה.

והיא גם הצהירה שהמשפחה היא המקום הכי פחות בטוח לילד ובעד שהמדינה תיקח את הילדים ותגדל אותם במקום ההורים. והנה כעת היא מגדלת ילד בביתה. האם היא מדברת מהרהורי ליבה? או שהיא חושבת שרוב העולם לא טוב ובטוח בגידול ילדים, אבל היא כפריוולגית בסדר?

הבחירה של מירב מיכאלי להביא ילד לעולם היא לא ניצחון של השמרנות. הגישה השמרנית רואה עניין להפוך להורה על פי הניסיון האנושי שזה א. בגיל צעיר. ב. שני ההורים שותפים גנטית בוולד. ג. לא על פונדקאות ושלושה הורים, זרע, ביצית ורחם.

הצאצאית של קסטנר הביאה ילד ועל פניו ההגדרה למעשה שלה זה אימוץ (ובעצם היא הופכת לאם חורגת), כי היא לא ההורה הביולוגי של התינוק. וכן התינוק נלקח מהיולדת תמורת בצע כסף. וכעת המוני שמרנים או ריאקציונרים – מצהירים לכל שומע וקורא, הנה נצחון השמרנות.

מיכאלי לא ביצעה את מה שהטיפה לו – אולם היא עדיין מקדמת פה צעד פרוגרסיבי ענק של ילדי מעבדה ומכונות. "עולם חדש מופלא". וזאת כשלכאורה אם הייתה מנסה ללדת לפני 30 שנה, הייתה יכולה ללדת לבד.

מי שחושב שזה ניצחון השמרנות נפל בקסמה הפרוגרסיבי ומקבל את הדרך הפרוגרסיבית החדשה להביא ילד לחיק המשפחה – שזה לקנות ילד מהיולדת או לשכור את רוצה כדי לא לסבול בסבל ההיריון. ילד צרכני זה פחות מחובר להוריו ואת ההשפעות נראה בהמשך.

תרבות שלמה של ילדים שפחות מחוברים למשפחתם היא פחות משפחתית קבוצתית/לאומית. מצב כזה הורס מסורת ומקדם נוודות מחשבתית ורדיפת החדש בטיעון שזה אינדיבידואליסטי – כשהתוצאה היא להיות רדוד כמו כולם יחד עם הרס המוסדות המייצגים את החברה. וכן הרס מוקדי ההתנגדות למנגוננים דיקטטורים רבי עוצמה כמו תאגידים בינ"ל וכוח המדינה.

מאידך גיסא חשוב להגיד שאנו חיים בעולם מתפתח ודברים יכולים להשתנות ואפשר לאמץ דברים חדשים לאחר בחינה מפוקחת של המציאות. שמרן לא אמור להתפס לעבר, הוא אמור להתפס למה שעובד במציאות ולא להדבק לחדש.

הנסיגה האמריקאית מאפגניסטן 2021


אנשים רבים תוהים על ההפסד של ארצות הברית מול חיילים פרימיטיביים של הטאליבן באפגניסטן. והם שואלים עצמם מדוע ארצות הברית המדינה החזקה בעולם כך נוהגת וחושבים שהיא תבוסתנית או בחולשה.

וכאן צריך להבין האמריקאים במטרתם לא באו להקים שם מדינה מערבית, הם באו להתנקם באלקעידה על פיגועי האחד עשר בספטמבר 2001. ולמנוע מהם לפגוע בייבוא הנפט לארצות הברית אם הם מקימים תאי טרור בדרך הנפט לארצות הברית. לא רק שאמריקה התנקמה, אלא היא גם שהתה שם עשרים שנה. נכון שזה עלה הרבה כסף, אולם זה מרתיע מספיק וגורם לגורמים להיות מורתעים ולפחד מארצות הברית שמא אם הם יעברו הגבול, ארצות הברית תבוא לעשרים שנה. גם כיום אחרי שהטאליבן ניצח בדרגה זו או אחרת ברור שגם השפעה מערבית חדרה למרחב ויהיה להם יותר קשר להשליט את רצונם הדתי כמו בעבר. וכלל הנראה יבינו שהציבור צריך לעבור חינוך מחדש או לקבל התחשבות ויש להעניק לעם זמן ללמוד את החוקים החדשים. תחשבו כמה ילדים יש שלא זוכרים בכלל את חוקי ההלכה המוסלמיים של הטאליבן. ייקח זמן להנחיל את חוקי השריעה הנוקשים כפעם וזה עדיין הפסד של הטאליבן.

מדוע אמריקה חשה צורך לסגת, מה השתנה? בשעתו אמריקה ייבאה המון נפשט ממדינות ערביות ומוסלמיות, אזורים שבהם האסלאם הקיצוני יכול לשבש את אספקת הנפט לארצות הברית ובכך לפגוע בכלכלתה ובעוצמתה. אולם כיום אמריקה לא צריכה נפט – היא מייצאת נפט ואנרגיה, אולי הראשונה בעולם אפילו. ואם כן מה הטעם כבר להשאר שם? לכן כבר הגיע הזמן לעזוב. והיה עדיף לעזוב בצורה מדורגת ואיטית כדי לא לנטוש בני ברית, לא לאבד מדינה שעובדת עם ארצות הברית ולא לצאת בתודעת הקהל בעולם כמפסידים.

האג'נדה הריאליסטית ביחב"ל אומרת שבריתות צריך לשבור אם זה לא משרת את המטרה של ביטחון המדינה. אז הנה יהיו אלו שיגידו שבנטישת בעלי הברית האפגנים, ארצות הברית מאבדת עוצמה בינ"ל כי בעלי ברית ובעלי ברית בכוח יפחדו לסמוך על ארצות הברית ולשתף עמה פעולה שמא יינטשו לגורלם ויפסידו משיתוף הפעולה. במקרה של אפגניסטן ניתן לראות שארצות חיכתה עשרים שנה שהמדינה תתייעל ותתחיל לדאוג לעצמה. וזה לא קרה.

אם אני הייתי ארצות הברית הייתי מקים שם אזורי שליטה כמו בלבנון, כמו בסוריה ועירק עם הכורדים – כדי שבעלי הברית לא יפגעו. כך אולי מפסידים השלטון על כלל המדינה. אולם לא נטבחים ועדיין לא מפסידים השלטון באופן מלא ונשאר בסיס של שת"פ במדינה האפגנית

פגיעה והפקרת בעלי ברית של ארצות הברית פוגעת בניסיון של ארצות הברית בעתיד לקדם בריתות במקומות דומים. אולם בעלי הברית של ארצות הברית היו לא יוצלחים מושחתים במשך עשרות שנים והעולם מבין שארצות הברית נתנה להם הרבה הזדמנויות וזמן והם נכשלו.

ואכן לא כדאי שארצות הברית תצא תוך כדי שהטליבאן כובש ומשיג תמונת ניצחון. אולם מה המחיר שמשתלם למנוע זאת? עוד טריליוני דולרים? עוד הרוגים מיותרים משני הצדדים? אם המחיר גבוה, כדאי לחתוך בהפסדים לפעמים. מאידך שווה להשקיע קצת מאמץ שלפחות לא תהיה תמונת ניצחון. בנוסף, יציאה מהירה נותנת הרגשת התפוררות, היו צריכים לצאת יותר לאט בסוף כדי לעזור לאפגנים תומכי ארצות הברית להתאמן בשליטה עצמית ללא גב מארצות הברית וכך להתבסס יותר באזור שליטה או בשלטון.

כעת ניתן להבין מדוע טראמפ עצמו שלדעתי הוא ריאליסט באופיו ולא רק בהשקפתו רצה לסגת. ברם הוא לא היה עוזב ללא תמונת ניצחון לטאליבן גם במחיר של הרוגים רבים מצד האפגנים וגם במחיר כלכלי מסוים והרוגים מכוחות הקואליציה באפגניסטן. הוא רצה לצאת ודחה זאת שוב ושוב כי חש שהעת ליציאה טרם הגיעה.

והנשיא ביידן טעה בכך שחשב שהשלטון האפגני יחזיק מעמד, וכן בנוגע לזמן שייקח אולי לטאליבן להשתלט על בירת המדינה. כעת הוא נתפס כנשיא נכשל שלא מבין מה שהוא עושה, ליברל פחדן. מצב זה מזמין גורמים סוררים המנסים לעשות רוויזיה למצב הקיים ולנגוס לעצמם שטחים כי הם יודעים שארצות הברית לא תתערב וגם אם כן יעשו זאת בשלומיאליות. התנהגות כזו מזמינה פגיעה באינטרסים של ארצות הברית בעולם כולו. וכך גם מייקרת את עלויות הביטחון של האינטרסים של ארצות הברית – וזה כישלון.

רשימת קריאה לכבוד הגל הרביעי של הקורונה


אחד הניסים הגדולים שקרו למדינה זה שהרב קניבסקי נדבק בקורונה. ואדגיש שלא ידוע לי שהוא לקח את החיסון השלישי. לא הצלחתי לגייס כל עדות התומכת בנושא. וזו עוד עדות על הרדידות של התקשורת שהיא לא מדברת על הנושא. היא לא חושבת לחשוף אפילו שהוא מסרב להתחסן ובמקביל מורה לעדר שלו להתחסן.

חשיפה: הנס הגדול של מאמיני הרב חיים קנייבסקי זה שהרב נדבק בקורונה

לא רבים שמעו על המזל הגדול של צמיתי החצר של הרב קנייבסקי, שהם ממש לא מודעים למזל הגדול שלהם. ויש שיאמרו שזה לא מזל, אלא נס ענק. והנס הוא כדלהלן – הנס הגדול הוא שהרב חיים קנייבסקי נדבק במחלת הקורונה. ידוע שהרב חיים קנייבסקי נמצא בחזית נגד חיסונים ולא היה מסכים לדקור את עצמו בשום … המשך לקרוא

סוף כל סוף כעת מתחילות לעלות דעות שהסגר הקשוח אולי מזיק יותר מידי ואולי הפיתרון הוא הגבלות ולא סגר קשוח המפחיד אנשים מלצאת את ביתם ומונע מאנשים רבים לעבוד ולבוא במגע עם חברה בסיסית. עניין הפוגע באנשים בודדים. אולם עדיין גדולי הנאורים פה לא מאפשרים לסגור את נתב"ג או לכלוא נכנסים לארץ לבידוד מפוקח במלון על חשבונם עד שיתברר שהם לא מדבקים.

שלטון האחוזים – הרהורי כפירה בקורונה בערב עוצר, סגר הגבלות נוספות

המדינה המודרנית החליטה שתפקידה לדאוג לנו ליחיד ולרבים. ובשם כך היא מגבילה אותנו קרוב לשנה. ואנו גם התרגלנו שכך צריך להיות. בו זמנית שהתקשורת הנאורה שלנו מגבה את צעדי הממשלה, מפיצה דיסאינפורמציה לגבי המצב, כגון שהמגפה לא רצינית, שהיא לא תגיע, שזה שימוש פוליטי של ראש הממשלה ושלא פעלו והגבילו מספיק. אנשי התקשורת כלבות הדמוקרטיה … המשך לקרוא

שיר הלועג לעברייני קורונה ולשוטרים הקשוחים.

הפרו הפרו את חוקי הקורונה – שיר

הָפֵרוּ הָפֵרוּ אֶת חֻקֵּי הַקּוֹרוֹנָה עֲשׂוּ בְּפַרְהֶסְיָה אֵירוּסִין אוֹ מְסִבָּה תְּפִלָּה הֲמוֹנִית אוֹ חֲתֻנָּה הִרְסוּ הַכַּלְכָּלָה וְהָעֲבוֹדָה זַהֲמוּ בַּנָּגִיף אֶת כָּל הַסְּבִיבָה וְהַחֲרִיבוּ אֶת הַחֶבְרָה וְהַמְּדִינָה רִיבוּ עִם קַלְגַּסֵּי הַמִּשְׁטָרָה צַעֲקוּ אֶל שׁוֹטֶרֶת: שִׁיקְסֶע פְּרוּצָה קַבְּלוּ בָּרֹאשׁ בּוֹמְבָּה עַזָּה מֵאַלָּה קִרְסוּ שְׁדוּדִים אֶל הַמִּדְרָכָה נַעְנְעוּ רַגְלֵיכֶם מוּל הַמַּצְלֵמָה כְּשֶׁאַתֶּם נִהְיִים לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה הִפְכוּ הָאֵירוּעַ מֵהַפְגָּנָה … המשך לקרוא

ביקורת נגד הקומוניסטים, ואיך אנו הציבור קיבלנו את ההגבלות הממשלתיות על החופש שלנו בקלות כהמוני מפגינים הלכו להפגנות הדבקה כבילוי ומנעו צייתנות קורונה ממגזרים אחרים בארץ שראן את עבריינות הקרונה מול המצלמה בטלוויזיה מקבלת אישר של היועמ"ש והמשטרה.

כשסגרו את הגבול בגלל וירוס הקורונה הקומוניסטי הסיני

כשסגרו את הגבול בגלל וירוס הקורונה הקומוניסטי הסינילא התנגדתי, כי לא הייתי בחוץ לארץ, חזרתי פשוט שבוע קודם כשסגרו במדינה את העסקיםלא התנגדתי, כי הייתי שכיר ולי לא היה עסק כשסגרו את הישיבות, בתי הכנסת ומוסדות החינוךלא התנגדתי, כי לא היה לי כוח לגבאי ולעסקן הקשקשן ולבסוף לקחו אותי באלונקה של מד"א עם תלבושת לבנה … המשך לקרוא

תיאור הפכפכותם של האופוזיציה במדינה בנוגע לקורונה ועוד. ואגב נאה לראות שהליכוד לא משנה דעה ותוקף את זה שממשלת בנט לפיד לא דמוקרטית בגלל ההגבלות החדשות, הליכוד ממשיך להגיד שהם לא עושים מספיק ברוח צעדי הליכוד שהצילו חיים רבים בשעתו וכעת נקווה שלא ניפול לקטסטרופה.

הסגר השני במדינת ישראל מנקודת המבט שלי -התנהלות הממשלה בזמן הקורונה

כעת אנו בעיצמם של הגבלות חמורות בעקבות הקורונה אשר הוכנסו לתוקף בימים האחרונים ועוד היד נטויה. הנני האזרח הקטן מעוניין לתאר את התנהלות השלטון הישראלי מן הזווית שלי ולעורר מחשבה בנושא. ועל כך להלן: אנו כעת נמצאים בסגר ורבים בקרב האזרחים וחלק מן הפוליטיקאים באופוזיציה משמאל ומימין חולקים ביקורת רבה נגד הממשלה. ברם אני זוכר … המשך לקרוא

שיר עליז המתאר את משחק השוטרים והגנבים ואת הזמנת האלימות של עברייני קורונה רבים ביחסם מול המשטרה במצב חירום.

משטרה חולת קורונה – שיר

הַקּוֹרוֹנָה מִתְפַּשֶּׁטֶת כְּמוֹ אֵשׁצָרִיךְ לְהַפְחִיד בְּלֹא לְהִתְבַּיֵּשׁ עֲבַרְיָן! לֹא חָבַשְׁתָּ מַסֵּכָהגַּם מֵאַנְתָּ לְהִזְדַּהוֹת לַמִּשְׁטָרָה חֲרֵדִי אוֹ שְׂמֹאלָן לִבְרֹחַ נִסִּיתָ כְּמוֹ יַלְדּוֹן קְטַנְטַןבָּרוּךְ הַשֵּׁם חֻשְׁמַלְתָּ בְּטֵיזֶר מְסֻכָּן וְאַתָּה הָפַכְתָּ יְדוּעָן, מַמָּשׁ קָרְבָּןבַּכְיָן, בִּקַּשְׁתָּ שֶׁיִּבְעֲטוּ לְךָ בַּיַּשְׁבָן.

שיר רומנטי בהשראת הקורונה – תמיד אפשר למצוא השראה בחיים גם מדברים מפחידים.

הדביקיני – שיר

הַדְבִּיקִינִי הִכָּנְסִי בִּי חָזָק חוֹלֶה אָנוּשׁ עֲשִׂינִי נִהְיֶה מְבוֹדְדִים לָנוּ וְנַבְרִיא בִּנְשִׁיקוֹת וּבְחִבּוּקִים וּבַלְּטִיפוֹת וּבְמַגָּע נָעִים.

שוואג בישיבת פוניבז’ – על קנאביס בחברה החרדית – מגזין קנאביס


מעשנים מה שיש, לפעמים יש ירוק לפעמים חום, לפעמים יש ‘שוואג’” ● “יהי רצון שנוכל לקיים את המצווה של קח לך סמים, ככתוב בתורתנו הקדושה” ● על הקנאביס בחברה החרדית – עד מתי ימלאו הרבנים פיהם קוגל?

כתבה נאה על קנאביס במגזר החרדי – ואחת הכתבות המשעשעות ביותר שנתקלתי בהן.

כיצד צמצמתי העישון וצריכת הטבק שלי


התחלתי להתרגל לעשן בעקבות סרהוב מחבריי שאעשן. זה התחיל מהצעה של סיגריה פה ושם כבר מגיל צעיר בעת דיון מעניין או באירוע חברתי. לבסוף לאחר כמה שנים התרגלתי ואהבתי. אני מושפע מחברים ובפרט מחברים טובים. אם כי אני עדיין מעשן קל מאוד כיום.

אולם הייתה תקופה שהייתי מעשן כשתיים וחצי קופסאות סיגריות לשבוע, אולי מעט פחות כי דאגתי להביא למי שרצה ולא היה לו. שתים וחצי קופסאות זו בעיה שזה כבר עישון מזיק.

ויום אחד קראתי ספר בשם גנבת הספרים ושם גיבור הספר מגלגל לעצמו סיגריות ואפילו מלמד את ביתו לגלגל לו. אמרתי לעצמי, גם אני יכול. זה נראה טקס מעניין. אולי גם יותר זול. אולי יותר בריא כי הטבק יותר בריא לכאורה בטבק לגלגול שיש בו פחות תוספות לטבק.

יום אחד ראיתי ביו טיוב סרטון כיצד לגלגל, ראיתי שזה לכאורה לא כזה מסובך. הלכתי וביררתי על חנות טבק גלגול והתחלתי לגלגל ולעשן. כאדם לא מושלם קניתי מכונת גלגול, במקום לעשות ביד. וכך החלתי לגלגל לעצמי סיגריות ולכל מי שמסביב. הפכתי למכונת טובות למי שמסביבי רוצה סיגריה בין כי נתקע בלי או כי קצר במזומנים.

התחלתי לגלגל בביתי תחילה ולעשן בקופסה בחוץ – כנאמר "גלגל סיגריה בביתך ועשן קופסה בצאתך". לפתע שמתי לב שגם הסיגריות הקנויות מחזיקות יותר זמן בקופסה, ואני ממש צורך פחות טבק. בהמשך כבר התחלתי לגלגל מחוץ לבית כולל ברחוב. תהליך המרתי מנטיית העישון הקופסאתית שלי הומרה לנטיית עישון בגלגול מאבק משקית.

לפני הגלגול כבר החלטתי להמנע מעישון כשאני חולה, כשאני צרוד, כשמגרד לי בגרון וכשכואב לי הראש. הרעיון היה לא לסבול מהעישון ולצמצם. ובנוסף כבר הפסקתי לסיים את הסיגריה עד הסוף. מי אמר שחייבים לסיים את הסיגריה?!

דבר זה התעצם יותר כשהחלתי לגלגל. שמתי לב שהחבילה מחזיקה לי כמה שבועות. וכן היא לא יקרה, אז כך שלפעמים אני מפסיק יותר העישון ומסיים רק חצי סיגריה. ובנוסף אפשר לגלגל עם פחות טבק ולעשות סיגריה דקה או אוורירית יותר.

המעבר לגלגול גרם לכך שהפחתתי את העישון שלי מסיבית ועוד מבלי מאמץ רב. כפתיחה הורדתי את צריכת הטבק שלי ב-75% לפחות.

ולפעמים אני גם לא מעשן כמה ימים. וכן חלק מהימים מעשן כארבע סיגריות ומטה.

התפיסה שלי גם שלא חייבים לעשות כל יום משהו כמו היום הקודם בצורה סימטרית. למעשה מחלת הסימטריה מזיקה לנו פעמים רבות. היא גורמת לנו לצרוך יותר אוכל כדי שהמאכל ישאר סימטרי ואז אוכלים יותר – או בכלל לסיים את החבילה עד הסוף למען הסדר הטוב. כמו לסיים הסיגריה עד הסוף – מה הבעיה לזרוק רבע סיגריה לקראת הסוף? וכן לעשן יותר כי צריך שהעישון יהיה טוב וסביר. ידוע הכלל שצריך לחסל חבילת סיגריות ביומיים כי אחרת זה לא נשאר טרי. וזה אבסורד. חבילת הטבק שלי מחזיקה חודש במצב סביר כשהיא בנרתיק ובתיק. יש המעשנים כל יום חצי קופסה, מה הם לא יכולים להפחית?

אני כאן ממליץ לכם, מי שרוצה להפחית בסיגריות, לעבור לגלגול. לא חייבים לגלגל תמיד. אפשר להתחיל לגלגל בבית ובמשרד ואז אם רוצים, אפשר להמשיך לגלגל תמיד. לגלגל זה נחמד, תעסוקה, צומי עצמי – הענקת זמן שהאדם מעניק לעצמו וגם יותר בריא.

כשמרן אני מאמין שלא הכל בחיים זה או הכל או כלום. אפשר להפחית ולצמצם צריכת רעלים. ומאידך להמשיך לעשן כל עוד זה חוקי. זה עדיף מרעלים אחרים רבים שאנשים צורכים. הרבה אנשים המפסיקים לגמרי, לבסוף נשברים ושבים לעשן. ניתן פשוט להפחית או עוברים להשמנה ערב אכילת יתר. האדם צריך תענוגות…

אני כיום מעשן קל מתון מאוד. העישון שלי מתון מאוד וכשליש מסיגריה רגילה בסיגריה שלי. כך שהסיכון מהעישון ממש הופחת דרסטית אצלי.

לבריאות.

קיימו וקיבלו עליהם מאהבה – סיפור לפורים – מעשה באברך שהחליט להיות מזרוחניק (דתי לאומי) – שיתוף


הנה בלינק פה בהמשך סיפור הממחיש חלק מבעיות ההשתלבות של חרדים רבים אפילו בחברה הדתית לאומית שהיא שומרת מצוות ולכן קרובה יותר לחברה החרדית.

https://wp.me/p6PCPs-C2

יום הולדת שמח – טקסט שנכתב ליום הולדת לא מזמן


יום הולדת שמח לך, אהובה.

יודעת בת כמה את היום?

לרגע אחד חישבתי שאת בת שלושים. אולם שניה אחרי הרהרתי שאפשר לומר שאת רק בת עשרים ושמונה, צעירה, יפה ומלאת חיים. וייתכן בכלל שזה כבר לא יום ההולדת שלך יותר.

את יצאת ועזבת, ניתקת קשר, כבר לא עונה ולא חוזרת. כעת הפכת אולי לבת שנה וחצי. ויש לך יום הולדת חדש בעצם.

לא נורא, אחגוג לי לעד בדד. ואולם את תמיד שותקת, לא מחייכת ולעולם כבר לא חוגגת.

בשם האב והאם – שימוש בשמות ההורים במסורת והדת


פעם התעניינתי לגבי השימוש בשם האם ושם האב ביהדות, כגון דוד בן ישי ואבישי בן צרויה. וגם מי שלא הולך לבאבות ושאר מטפלים רוחניים, יודע שנהוג לגבי תפילות בדת היהודית להזכיר את שם האם, ובעליה לתורה, בכתובה ואזכרת נשמות, מזכירים את שם האב. העניין לא ברור מדוע ולא ברור מדוע לא עשו זיהוי אחיד לכל המקרים. לא ברור מדוע נוצר פיצול בעניין והעניין תמוה. שמתי לי זאת ברשימת נושאים לכתיבה בעבר וכעת חשבתי שהגיע הזמן לדון בכך.

כזכור, נהוג לעניינים מסוימים להשתמש בשם האב כזיהוי האיש ובעניינים מסוימים את שם האם. נניח לעליה בתורה או בשטרות משתמשים בשם האב, כגון יוסף בן שמעון. ובענייני רפואה-תפילה לרפואה את שם האם כגון יוסף בן דינה .

ונשאלת השאלה מדוע העניין כך?

הדתיים נוהגים לענות שבענייני רוחניות וזיהוי הולכים לפי האב ובענייני רפואה לפי האם. וזאת כי צריך יותר רחמים. וכן כי האמא כנראה אימו, ופחות יודעים מי האב, שמא חלילה אולי היא הייתה עם כמה גברים ואז יש בעיה בזיהוי מבחינת יעילות התפילה – וכאן לא ברור מדוע עד עכשיו לא חששו בבעיות של זיהוי, וגם בונה עולם יודע הכל, אז הכיצד יכולה להיות בעיה של זיהוי?! ויש האומרים שהאשה רחמנית ומזכירים את שם האם כדי שה' יעזור לנו כמו אמא. ולא ברור מתי ההמצאה של יותר רחמים דרך הזכרת האשה התפתחה. וכן יש האומרים שהאשה פחות עושה עוונות ולכן יש על שמה פחות קטרוגים, אולם למעשה, זה שם הבן או הבת ולא אמור להפעיל טריגר לגבי שם ההורים, וגם את מי אנו מרמים, האל הרי יודע הכל והכל מסונכרן אצלו, עושים מאיתנו צחוק?

וזה הפוך מהביטוי כרחם אב על בנים. ונאמר בתהלים ק"ג י"ג "כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם יְהוָה עַל יְרֵאָיו". ונשאלת השאלה הרי לכאורה האם רחמנית יותר, היא מטפלת יותר בילדים וסובלת צער הלידה, ועל כן מדוע כתוב כרחם אב ולא כרחם אם על בנים?

ואולי יענו על זה שהאבא יותר רחמן (וידוע הסיפור המחריד של יואב לגבי כרחם אב על בנים – הסיפור בקצרה הוא כך: פעם אחת שמע יואב בן צרויה שדוד המלך אומר כרחם אב על בנים וכולהו. התפלא מדוע לא כתוב כרחם אם על בנים. הלך ועשה ניסוי. מצא לו איש שעובד קשה למען ילדיו, 12 במספר, וכל היום אשתו מטפלת בהם והוא עובד קשה. הציע לו יואב למכור אחד מבניו וכך יוכל לכלכל את ביתו ברווחה. סירב האיש ונזף ביואב על שאלתו. הלך לאשה והיא לבסוף הסכימה למכור בן אחד. בלילה האב שם לב ושאל את אשתו. סיפרה לו, התחיל מפיל עצמו על הארץ מרוב צער. למחרת חגר כלי זין ולקח הכסף, דמי מכירת הילד להשיב ליואב, והלך להתעמת עם יואב בן צרויה. פגש את יואב בן צרויה וביקש הילד חזרה ויואב לא הסכים. איים עליו ויואב החזיר לו הילד. אמר יואב אכן דוד אמר נכון שהאב על אף שהוא טורח קשה דואג לילד ומרחם עליו יותר מהאם שעבדה פחות קשה ועדיין מכרה ילד אחד כדי לחיות ברווחה. קישור למקור), אבל האמא עוזרת בנעימות יותר… וכך אנו רוצים הישועה מהקב"ה – וכאן נשאלת השאלה, הרי עדיף רחמים מקסימליים ולא רק נעימות. וכן אפשר לשלב, ולהזכיר את שם האב והאם.

ואולי יענו על זה שהאבא יותר רחמן, אבל האמא עוזרת בנעימות יותר… וכך אנו רוצים הישועה מהקב"ה – וכאן נשאלת השאלה, הרי עדיף רחמים מקסימליים ולא רק נעימות. ובנוסף אפשר גם לשלב, ולהזכיר את שם האב והאם.

ויש ועוד ועוד ביאורים שלא מרגשים אותי שבהמשך אוסיף בקישור.

ואני תוהה לעצמי לגבי האמירה שצריך את שם האם, הרי ברוב השימוש בתנ"ך מוזכר גברים ושמות אב ובתי אב וכולהו. אם כן משמע שנקטו קודם בשם האב לזיהוי האדם בכל נושא, לכאורה גם בתפילות. ולא רואים בכלל שכזה חשוב להשתמש בשם האם בתפילות שזקוקים לרחמים. ועל פני הדברים, לכאורה, אפשר אם לא יודעים את שם האם או שזה לא נוח, להגיד זיהוי אחר אם רוצים – לדוגמה, אבישג השונמית. כגון שם האב או לפי אזור מגורים או כינוי ידוע. וכן התופעה של הזכרת שם האם היא מאוחרת יותר מבחינת האזכור במקורות, העניין לא נמצא בתנ"ך. אם כך ניתן להניח שהוסיפו את את המנהג של שימוש בשם האם יותר מאוחר משם האב – ועל כך גם בקישור להרחבה בסוף.

ועניין זה היגיוני כי האב היה הרבה יותר חשוב בדרך כלל מהאם. וממילא התרבות נטתה לחזקים יותר והם היו גברים. (אם כי מצב רוב הנשים היה יותר טוב מרוב הגברים – שלא התרבו בכלל וסבלו מאוד.)

ואם כך נשאלת השאלה מה גרם לכך ששם האם החל להיות מוזכר לגבי רפואות?

ואולי יש להגיד שהאמא יותר מטפלת בילד ולכן היא זאת שלקחתהו לרופא, השמאן, איש הדת, הנביא, איש האלוקים וכולהו. ושם שאלו מי הילד? והכריזו למטפלים הוא "שמעון הבן של מסעודה". ואם בעל השם שעזר לילד אז אמר שהוא רוצה להתפלל אזי המשמשים אמרו לו תגיד כבר שמעון בן מסעודה, אנו לא יודעים מה שם האב, הוא לא הגיע, זה לא כזה חשוב, העיקר תתפלל. ונראה במקור התפילה לא הייתה צריכה זיהוי מעבר לכוונת המתפלל, אולם אולי נצרכי הישועות ביקשו דיוק כדי להרגיע את נפשם הלחיצה ולייעל הטיפול לייצר ביטחון.

ברם ישנה אופציה שלמדתי מ"הרב" מברלנד ודומיו, חישבו מה יקרה אם אותו באבא עושה ישועות חושק בהוד שביופיה של אימו של אלחנן? איך הוא ידע מיהי?! איך הוא ידע את מי הוא רוצה לצוד ולפתות בלילה?! לכן הוא צריך לכרות מידע ולחלץ באמצעות הילדים את שם האם. שוו בנפשכם ודמיינו, נניח שמגיע אל "הצדיק" או הכומר ילד חולה עם אמא יפהפייה. הצדיק עושה איזה טקס רפואי. לטובת הילד ומבקש כסף ואז הוא אומר שהוא רוצה להתפלל. ועל כן הוא שואל מה שם הילד. ואומרים לו ששם הילד הוא אלחנן. הוא שואל אלחנן מי?! ועונים לו: אלחנן בן יעקב. והוא אומר בעצימת עיניים ובפרצוף מלא חשיבות גורלית, "אני מרגיש שצריך את שם האמא"… ואז אומרים לו: אההה, אלחנן בן מסעודה. וכעת המטפל יודע על מי לברר ואת מי לחפש וכיצד לעשות און, הון ושלטון.

מה דעתכם?

לעיון נוסף ניתן לעיין בלינק.

הטבע האנושי 2001 Human Nature ואור חוזר 2019


לאחרונה ראיתי שני סרטים שנורא נהניתי מהם. לסרט אחד קוראים: הטבע האנושי Human Nature 2001. הסרט ממש ריתק אותי. הסרט מדבר על ילד שגדל ביער ונמצא כמבוגר על ידי מדען. המדען מחליט לחנך-לאלף אותו להיות אדם מן היישוב והוא נוקט לשם כך בפרקטיקות ברוטליות. הוא מכנה אותו פאף ומפרסם הסיפור של פאף בכל העולם. לבסוף פאף דואג לעצמו ונמלט משליטתו של המדען. אני לא מספר את כל הסיפור כדי לא לעשות יותר מידי ספויילרים. הסרט מועבר בצורה מעניינת פורמליסטית שלא תמיד יודעים מה מתרחש במציאות ומה בדמיון ולוקח זמן לשים לב ולסדר את העניין. בכל מקרה בימאות סבירה בהחלט ועם סיפור מעניין.

פאף אומר בסרט שהסיבה שהוא רצה להצליח בתהליך החינוכי שנכפה עליו על ידי המדען, היה למצוא קשר עם אישה. הוא ראה לראשונה אישה יחד עם המדען ורצה והתאווה להשיג אישה כמו שלמדען יש. ולכן הדרך היא על ידי ציות למדען. לבסוף הוא אכן מוצא בדרכים שלו, לאחר החינוך מהמדען.

לקח לי זמן להבין את הסרט, האם הטבע האנושי זה בכלל על המדען? ולא על פאף שהיה כמו קוף והפך להיות מתורבת – שבזה הטבע האנושי נבדל מהחיות – ולבסוף התנהל בדרך שלו להשיג את מבוקשו והתבגר או שהיה מאולף לעשות זאת בתהליך החינוך שקיבל.

הסרט מזכיר את פיגמליון שגם שם איש התרבות והמדע הנכבד פרופסור היגינס לוקח גולם תרבותי, אלייזה, מבחינת התרבות הגבוהה ומפתח אותו. ולבסוף אלייזה משתחררת או ממשיכה החינוך שקיבלה בדרך שלה שדומה לפאף. הסרט גם מזכיר את פרנקנשטיין, ששם מדען יוצר משהו והייצור נוטש את המדען – סוג של הגולם קם על יוצר.

לי יש חיבה למצב אפס. לראות או לקרוא עולם קדם תרבותי. עולם קדום ששם בקושי ידעו לדבר. וכן מצבים של ילדי יער או ילדים שנכלאו בבור כמו קספר האוזר כמו בעל זבוב ששם אוניה עם ילדים קטנים טובעת והילדים צריכים להקים חברה משלהם כדי לשרוד באי. וכן הלגונה הכחולה ששם ילד וילדה נחלצים מאוניה טובעת לאי בודד וצריכים לשרוד. אני אוהב לראות את העניין ולחשוב על הטבע והתרבות האנושי אילולי החיברות שלנו.

נחמד גם לראות את שיטות החינוך של המדען ולהבין שזה בעצם קשור לחינוך שהוא קיבל. הסרט לדעתי ביקורת על החברה שלנו ועל המתנשאים שחושבים שהם מעל האחרים, כשלמעשה הם מסכנים חסרי חמלה. ואולי בעצם כולנו פאף בצורה זו או אחרת.

אני ממליץ לראות וחושב שזה פלא שהסרט לא מספיק מוכר. חבל מאוד.

יש קטע משעשע בסרט שגם מלא ביקורת על התרבות המערבית. פאף נותן עדות בקונגרס בזכות זה שהוא יכול להיות איש יער או משהו כזה. לאחר הנאום ששם הוא נראה ג'נטלמן מכובד עם גינונים של האריסטוקרטיה, הוא פושט את בגדיו וצועד ליער. נוצרת סנסציה עקב העירום הפומבי שלו והעניין כמובן מוסרט ומועבר לטלוויזיה. ומראים אנשים צופים בעניין בהשתאות. והוא עובר ברחוב ומראים שם שבבית מעדיפים לצפות בהעתק של העניין בטלוויזיה ולא צופים בחלון איך העניין קורא בפועל. זה רגע ביקורתי חמוד ומלא אמת על התרבות שלנו שמנותקת ומשועבדת למסך – להגמוניה התרבותית.

אור חוזר 2019

אור חוזר הוא סרט דוקו שנעשה על ידי מרדכי ורדי, קולנוען בעל תשובה. והוא מתמקד בחוזרים בתשובה שלא השתלבו בחברה החרדית – ובקבוצה הסוציולוגית החרדית – בעלי התשובה. ובזרם החרדי העצמאי החדש – זרם התשובה או זרם בעלי התשובה. מדובר בתנועה לא מוכרת, זרם של קהילות קטנות המנסות לארגן לעצמם קהילות משלהם, בין כחרדים ובין בקבוצה משלהם בין חרדיות לישראליות.

הם מנסים בכל כוחם להשתלב בחברה החרדית. הם חושבים שהם במקום טוב לכאורה, שהרי הם הקריבו רבות כדי להיות חרדים וכן הם מחמירים בלבוש ובהלכה וכדומה. אולם החברה החרדית קיבלה אותם בחשש, בהסתייגות ורתיעה. מעבר להימנעות מקרבתם, לעג להם והדרתם, החברה החרדית נמנעה מלקבל אותם כשווים, אלא קיבלה אותם כנחותים. נמנעו מלקבלם למוסדות לימוד, ודי החרימו אותם בשוק השידוכים.

הכאב גדול, מעבר למכה שהם חשים, הם מבינים שהחברה החרדית לא מתאימה להם. הם שמים לב שרוב הנושרים מבחינה דתית בחברה החרדית הם בני בעלי התשובה – הדור השני, מעניין גם כמה נשירה חינוכית ופשע יש – מראים בסרט גם טיפול של עמותת עלם, המטפלת בנוער בסיכון, בבני זרם בעלי התשובה. הם לא רק סובלים מיחס שלילי, אלא גם מאבדים את הילדים שלהם. וחלק מהסובלים הם דור שלישי בעלי תשובה. כלומר יש כאן זרם, יש כאן ילדים שההורים שלהם הם בנים של בעלי תשובה שלא רק שההורים ניסו להשתלב בחברה החרדית ונכשלו, אלא גם הסבות והסבתות שלהם שגם הם בעלי תשובה שהתחתנו זה בזה, ניסו להשתלב וכשלו. וכעת הילדים האלו שגם הם סובלים מקשיי השתלבות משתלבים במוסדות לזרם התשובה. העניין תמוה לי שהרי מי אמור לדעת שההורים בעלי תשובה, וייתכן שהעניין הוא שההורים נמצאים בקהילה בעלי תשובה. והעניין חשוב כדי לדון לגבי אי ההשתלבות של בעלי התשובה, במה הם תורמים לכך מצידם ובמה הקהילה החרדית תורמת לכך מצידה.

בסרט גם רואים דמות שופעת כריזמה, הרב עודד ניצני. הוא פתח לעצמו קהילה משלו במעלות, קהילת שדה צופים. עיר מקלט משלו למסכנים שסבלו במגזר החרדי. רב שגם עובד, רואים אותו כותב טקסט בכתב של ספר תורה על קלף, אדם מכיל ואב לקהילתו. איש מרתק שהייתי שמח לפגוש ולראות מיהו. הרב מתנער מהצורך החרדי לגיבוי רבני של מנהיג עליון כדוגמת גדול הדור, מצהיר על עצמו כישראלי, מטיף לאמנות וחשיבה פתוחה, מעניין עד כמה? וכן מקדם את הצורך לעבוד ומדגיש שזה טבע האדם.

האיש נראה עניו וחכם, בנו שהפך לבעל שאלה מטיח בו דברי ביקורת על טעויות שהוא ביצע בתהליך החזרה בתשובה ושזה השליך על הבן כילד שגדל במוסדות חרדים מפלים. והוא יכול להגיב לו בקלות אמירות שהוא מאמין בהם בשם האל ובשם הבגרות ווהוא פשוט נושך את השפתיים, העיקר לא להעליב את הבן שלו שכעת סובל וחש כאב על כך, ובפרט מול המצלמה. ונראה שזו התאפקות משיקולי אהבה ואולי גם רצון שהילד יחזור בתשובה.

המסר של הסרט הוא שהחברה החרדית נכשלת בלהכות על חטא וחשוב בתשובה ולהתנהג בצורה נאותה לחוזרים בתשובה החברים לזרם החרדי ובעצם באותה הדת. ולפיכך אין מנוס, אלא להתנתק קצת וללכת לחיים דתיים עצמאיים. ובהקשר הזה מעניין מה הפירוש לשם הסרט – אור חוזר. אור חוזר זה אומר בקבלה משהו שמקבל אור רוחני מלמעלה ומחזיר זאת למעלה ומאיר גם שם – סוג של השפעה אלוקית. האם הכוונה שהחוזרים בתשובה מאירים בעולם למעלה מבחינה רוחנית או הכוונה שהם מאירים בחברה החרדית או בכלל הכוונה על היוצאים בשאלה בני החוזרים בתשובה שיש להם קצת אור שמאיר למעלה ברקיע ומקדם קהילות בעלי תשובה עצמאיות.

דברי סנגוריה על החברה החרדית ביחסה לבעלי התשובה

וכאן נשאלת השאלה האם הציבור החרדי כזה רע? החברה היא פעמים רבות פוגענית, לא משנה אם זה חרדים או חילונים ישראלים או חילונים גרמנים שעשו עליה. החברה לא תמיד מאירה פניה לחלש ולפעמים גם נרתעת. החברה החרדית לא רדפה את בעלי התשובה, אלא היא פשוט חסרת נורמות נחמדות של החלת האחד. וכאן יש עוד מקום לדיון, מי צריך להחיל אותם? לאיזו עדה בעלי התשובה משתייכים? וכאן לפעמים הם נפלו בין הכיסאות. החברה החרדית הפכה קפיטליסטית תרבותית בעניין הזה ומקבלת מי שמשתלם לה ועל כך פעם נכתב שיש קפיטליזם של מצוות או הקפיטליזם של היהדות החרדית. גם מנהלי המוסדות חרדים שדי פטורים ממעורבות המדינה משמשים כגורמים חינוכיים, משטרתיים ודתיים בחברה החרדית, והם רואים את תפקידם כתפקיד קפיטליסטי. יש להם חשבון בנק רוחני אצל 'הקבה' בונה העולם או שבמקרה הגרוע, הם רוצים לחזק את השפעתם וכוחם. לפיכך אם מישהו לא מתאים להם לפס ייצור שלהם מדוע שיקבלוהו למפעל הרוחני שלהם? הרבה מהאשמה גם נופלת על החברה החרדית הכלל אשכנזית הלא חסידית, וכאן ישנה תמיהה מדוע אותם מופלים לא הולכים למגזרים אחרים? זה לא הוגן להאשים את מי שדווקא מנסה להכיל בעלי תשובה ברמה מסוימת מאשר אלו שלא מנסים בכלל. וכאן צריך להבין שאם הם היו מקבלים את כולם הם היו נטמעים תרבותית. ולחברה החרדית יש הסכם עם המדינה לזרם עצמאי ולא לזרם בלתי פוסק של טרנס חילונים ישראלים חרדים – בעלי תשובה – שישנה אותם תרבותית. ובנוסח אחר, יש כמה עמים יהודים, יש את העם החילוני ויש את העם החרדי הארץ ישראלי ויש גם בעלי תשובה מחו"ל כמו אמריקה. האתניות החרדית נמצאת בשבט משלה, היא צריכה לקרב אותם לדת, לספק להם מצוות, אולם לא חייבת להזדווג עמם או לקבלם למוסדות שלה. כל שבט דואג לעצמו. החברה החרדית חוששת מבעלי התשובה שהם מפיצים חילוניות בחברה החרדית ולכן מובנת ברמה מסוימת הסינון. וחרדים רבים יגידו: הנה הראיה, יש להם הרבה נשירה דתית בגלל נורמות חילוניות. והם לא נאמנים דתית. חלקם מורד במגזר החרדי ונוטש את הדת החרדית האמיתית לדת של בעלי תשובה.

ברם לא יפה שארגוני התשובה לא פעלו לעצור התופעה. אין עניין לייבא מהגרים לחברה החרדית שלבסוף יסבלו. לפיכך הבעיה הגדולה היא ארגוני התשובה הממוסדים העושים את דיג הנשמות החילוניות אומנותם.

בעיה נפרדת יש עם בעלי תשובה הבטוחים שהם יודעים הכל ולא מבינים שאנו חיים בעולם של ספק. ואותם יודעי כל ומגלי האור, נראים מגוחכים. הם ביררו על הדת החדשה שלהם פחות מאשר אדם לא מואר, "חשוך", מברר על רכב או בית חדש. מה, הם לא יכלו לברר על היחס לזרים במגזר החרדי? על הפלייה במוסדות? האם האור נמצא רק אצל החרדים, מה עם הדתיים לאומיים והחרד"לניקים? הם לא יודעי כל, אלא מהלכי חושך. ולפיכך מדוע החברה החרדית צריכה לייבא טיפוסים כאלו? ובנוסף, אם מישהו לא נמשך מינית לבעלת תשובה, אז צריך לאנוס אותו להתחתן איתה? יש אפליות אנושיות לגיטימיות. מותר לאנשים לאהוב דברים מסוימים ולחשוש. ואלו הסובלים יכולים לעשות קמפיין לשינוי טעמים ולהפגת פחד. זה לא שונה ממי שאוהב גלידה בטעם שוקו ולא וניל.

ועל אף זאת מבחינה דתית, נראה לי שהאל העברי רוצה שיתייחסו בנחמדות לחוזרים בתשובה. ולכן הדת החרדית צריכה להתעורר ולהיות נחמדה יותר לבעלי תשובה. אולם כדאי לעצור את ההגירה המסיבית של בעלי התשובה למגזר אשכנזי מדיר. ובכך למנוע סבל מיותר. האל היהודי רוצה שיתקרבו אליו ומצווה לאהוב את הגר. והסברה היא שאם לא כך מספר המאמינים יפחת וגם להזכיר את זאת שעם ישראל היה גר במצרים והאל חילץ את עם ישראל משם. ולכאורה היחס לבעל תשובה אמור להיות כמו לגר.

אני ממליץ לראות הסרט. נחמד לראות התפתחות של חרדים לעבר מערביות ומחשבה עצמאית ובוגרת. אולם כדאי להתייחס לחלק מהנאמר בסרט בחשדנות.

חשבתי לפרסם כל ביקורת לסרט בנפרד, ברם חשבתי שיש דמיון לסרט של מישל גונדרי הטבע האנושי 2001. שם מישהו שחושב שהאמת אצלו מחנך והנה החרדים חושבים שהאמת אצלם מחנכים.

הם מחנכים את בעלי התשובה להבין בשונה מהחרדי המצוי, שהמנדט של הקבה לא נמצא במגזר החרדי. אפשר לעבוד אותו בצורה חלופית. אפשר לפרוש ולהיות הגולם הקם על יוצרו. החרדים לא היו נאמנים להם, אלא היו קפיטליסטים של מצוות וסתם לא נחמדים. החרדים מראים להם שמי שיש לו קהילה יכול להדיר ולהחליט מה אלוקים אומר קהילתית בדרך שלו וגם הם יכולים. בעלי התשובה בדומה לפאף – איש היער של הטבע האנושי. בעלי התשובה סיימו את החניכה-אילוף שלהם או שהם תוכנתו מראש שצריך להתפלג לדרך שלהם עם הטייטלים שלהם. כמו ששס דאגה לעצמם למוסדות ולא חברה באגודת ישראל וכן לא מצייתת לגדולי הדור האשכנזים. וכמו שהפלג הירושלמי פרש מדגל התורה ודואג לעצמו ולא ראה בעיה לא להקשיב לגדול הדור של דגל התורה. וכמו שדגל התורה הליטאית בעצמה פרשה מאגודת ישראל בארץ ישראל. בעלי התשובה מהבחינה הזו יכולים להחשב כבנים מוצלחים של החברה החרדית.

מסירות הנפש של האיש שביקש למצוא לעצמו רב


משתף כעת סיפור מוזר על אדם המחפש רב. האיש מגיע למבוקשו והסיפור מסתיים. האם החיפוש הוא מה שחשוב? האם הסטטוס של מצא רב? או האם יש כאן לעג לחיפוש ההיררכי הזה בכלל?

בגנות מתן טיפים והאם זה מוסרי?


מדוע צריך לתת טיפ?

מכירים את זה שאתם מבצעים משהו כמו ארוחה במסעדה או הובלה של דירה ומבקשים ממכם טיפ?

העניין נהיה מושרש וחלק מהתרבות. ואתה רוצה להיות הגון ומרגיש שאתה חייב לתת טיפ. ואתה נותן טיפ גם כשזה לא משפר את השירות או כשהשירות היה רע. וגרוע מכך, גם כשהטיפ לא הולך לעובד, אלא למעסיק שכבר מרוויח עליך. אז למה צריך לתת טיפ?

יש מקומות בעבר שהיה נהוג להניח הטיפ על השולחן במסעדה לפני הארוחה כדי לעודד המלצר לפעול בשבילכם יותר טוב. אולם כיום, זה רק דרך לחלץ כסף מהאזרח בצורה של נורמה – עניין המעוות מחירים ומייקר החיים. במקרה כזה הפעם, העניין לגיטימי. מישהו רוצה שירות טוב יותר מהרגיל ולכן הוא משלם על זה.

וכיום זה הפך לחלק ממחיר השירות, ועולה השאלה, מדוע לא לקחת את זה כמחיר רשמי של המוצר במסעדה או השירות?! מה האינטרס של אותם ספקי שירות לפצל העניין? האם הם רוצים לחסוך תשלומי מס, אם כן מדוע שאדם ישר וחכם ישתף עמם פעולה?! העניין גם נגד החוק וגם פוגע בהכנסות המדינה המיועדות לרווחת האזרחים ולא רק לנותני שירות.

ואם הם רוצים להטעות הצרכן לגבי מחיר השירות, אז שוב, מה האינטרס לשתף פעולה עם פרקטיקה פסולה של הטעיית לקוחות תמימים?

לפיכך אני בעד להפסיק עם תשלום הטיפים. אני בדרך כלל לא עומד בזה כי לא נעים לי. אולם צריך לאט לאט להקשיח הלב בעניין. אני צריך לזכור שאולי אני שותף על ידי מתן הטיפ לנורמה לא מוסרית.

נתינת טיפ אוטומטית היא אמירה שהאדם הולך בתלם החברתי. אדם שמשחק עם הכללים החברתיים בעניין של בעלי האינטרס בכסף שלנו, הוא אדם שלא הולך בתלם.

אז לפעמים תתנו טיפ, לפעמים אל תתנו. לפעמים תתנו אחוזים גבוהים ולפעמים אחוזים נמוכים. ומי שרוצה לחוש מוסרי יכול את דמי הטיפ לתת לצדקה.

וחשוב שהמלצרים ידעו שמי שלא נותן טיפ הוא לא גנב ולא שפל, אלא אדם החושב אחרת.

האם זה מוסרי לתת טיפ?

מצד אחד, הרוב נותן טיפ ומי שלא נותן נתפס כאדם בעייתי ולא הגון. מאידך הטיפ עצמו מקדם העלמת מס או הטעיית הצרכן.

מה דעתכם?

נ.ב. אחד מקוראי האתר, בצלאל, טען שלמעשה כיום בעלי המסעדות לוקחים את הרווח של הטיפ בחשבון. ואם אף אחד לא ייתן טיפ, אזי המחיר יעלה. לכן המצב כיום הוא טוב. מי שיש לו נותן יותר ומי שיש לו פחות נותן פחות וכך יש איזון. סוג של 'שלם כפי יכולתך'. אני תומך במתווה כזה ללא השיימינג כלפי מי שלא נותן טיפ. זה מתווה נאה ויאה.

אחד מאיתנו (One of Us 2017) ומורדת (Unorthodox 2020) – סקירת סרטים


נזדמן לי לאחרונה להתבונן בסרט הנקרא 'אחד מאיתנו' 2017. סרט זה מתרחש בארצות הברית. הסרט הוא דוקמנטרי ועוסק בחייהם של שלושה חסידים לשעבר.

הסרט מתאר מצוקה של, אטי, אישה הנראית בתחילה חרדית חסידית אדוקה, הטוענת שבעלה התעלל בה ושיש לה בעיה נפשית בגלל זאת. הקהילה מתגייסת לעזור לבעלה במשפט גירושין נגדה. במשפט בעלה מנצח והשופט נוזף בה על כך שהיא מפרה את הסטטוס קוו, ומסיתה את הילדים נגד אביהם. המסר בנרטיב של האישה המתקדמת הוא שהיא הוכשרה בקהילה שלה רק להיות אימא. וזה לא התאים לה והיא החלה לחוש לא טוב.

בנוסף יש את השחקן לוזר טברסקי, שחקן שאני אוהב מהסרט פליקס ומאירה. הוא מספר שהוא היה סקרן ואהב לראות סרטים וכל חינוכו המערבי כמעט מגיע מסרטים והוא החליט שהוא רוצה גן עדן כמו שרואים בסרטים. הוא התגרש וגם נפל למשבר לאחר שמשפחתו התרחקה ממנו ואחרי שלא הצליח לכבוש את השוק כשחקן מוצלח. הוא החליט לוותר על המאבק בילדים כשטען שחבל להשקיע שמונה שנים במשפט ואז להפסיד – אדם חכם. הוא גם מספר שהוא ניסה להתאבד ולכן נזקק לטיפול רפואי. אולם בסרט לא מראים בדיוק באיזו תקופה זה אירע.

והאחרון הוא ארי הרשקוביץ, גם הוא נהיה שחקן, אגב, אולם לא רואים זאת בסרט עדיין, אולם הוא סבל מהתעללות מינית בידי איש צוות. העניין לא טופל ולבסוף הוא הדרדר לסמים קשים וגם אובדנות. והוא החליט לצאת מהדת. למרות זאת אביו מממן לו טיפול נפשי יקר. והוא לבסוף חוזר לחיות בסביבת המשפחה עם כיפה קטנה, אולם לכאורה פסק להיות חסיד ונשאר דתי.

המסר של הסרט שהחברה החרדית דואגת לשים את הצעירים בתת פיתוח וידע, כדי שיישארו בתוך הקהילה. וכן שהקהילה יכולה להחרים חלק מבניה ובנוסף שייאבקו בכל הכוח לשמור את הילדים בצד הזוגי הדתי של הקהילה ולא להפקיר אותם לצד הזוגי הנוטש.

הסרט מומלץ למי שמתעניין בזרם החרדי. אולם יש להגיד שהסרט עוסק בהיבט מסוים של המגזר החסידי ולא מייצג מגזרים חרדיים אחרים.

על אף שאני מסכים עם המסר של הסרט יש לי כמה הערות. א. מדוע הם העדיפו לנטוש הדת ולא ללכת ולהיות יהודים קלילים יותר, כגון אורתודוקסיה מודרנית – מדוע הם לא מצליחים להשתלב באורתודוקסיה קשוחה פחות? ב. לכולם יש עבר נפשי בעייתי כך שלא ברור האם הם מייצגים את החברה החסידית בתחום של היציאה או פשוט את אוכלוסיית מאותגרי הנפש במגזר שהחליטו לצאת – ועל כן בחירתם כשחקנים בסרט דוקו על המגזר החרדי אינה מייצגת, ולא ברור מדוע הבימאי בחר בהם? ג. רואים את חלקם שואלים שאלות מאתגרות או פרובוקטיביות נגד הסביבה שלהם, עניין המעיד שהם עושים צרות ולאו דווקא יוצאים בשאלה נחמדים. ד. חסר היה את החיבוט הנפשי של הריגת או נטישת האל אצלם. כל יוצא שאני מכיר מתחבט בדבר והעניין מרכזי. וכאן החליטו לשטח את הסוגיה ולא להראות זאת.

מורדת 2020

לא מזמן יצאה סדרה קצרה בשם המורדת. הסדרה מבוססת על סיפור חייה של דבורה פלדמן. המילה אנ-אורתודוקס Unorthodox, היא כינוי לגיבורת הסדרה. הסדרה באה לומר לנו שלא רק שהיא כבר לא חלק מהקהילה, אלא היא בעלת סיפור חיים מהפכני. אך תרגום המילה אנאורתודוקס הוא לא ישרה. ואולי זה מרמז שהגברת שלנו לא ישרה ואדם לקוי מוסרית. וכל אחד יבין לפי דעתו. בכל מקרה שם הסרט מזכיר את הסרט The Unorthodox (2018) הידוע אצלנו בארץ כ-הבלתי רשמיים. העניין אולי מראה שהיוצר חש עצמו כבן לעדת המזרח כלא אורתודוקס או שהוא חש את בני עדות המזרח כך בחברה החרדית – כלומר שאינם מספיק חרדים בעיני ההגמוניה האשכנזית. והנה יש בקישור סקירה וביקורת מעולה על הסרט.

הסדרה מורדת לדעתי עם סיפור בעייתי ובלתי אמין. אולם הבימאות טובה. כאחד המכיר חרדים ויוצאים בשאלה אני חושב שחסר עומק לסיפור. הסיפור לא עוסק בהתמודדות שלה עם הדת והאל שיוצאים נורמלים מתחבטים בכך רבות.

מה שיש זה סיפור פסיכולוגי משפחתי ולא פסיכולוגי דתי, כמו שיש באמת אצל יוצאים. וזה לא היה אמין. העניין נתפס בעיני כחומר כתעמולה מערבי. היא יכולה לבגוד, לעזוב בן זוג בלי להגיד לו, לנטוש את סבתה הזקנה והאהובה בלי לומר מילה של פרידה וסיבה. רק לדמיין את ההיעלמות הזו ולמה זה מגיע להם, זה מעציב את הנפש. העניין היה נתפס פעם כהתעללות, ונזכרתי בעלובי החיים ששם יש חבר העוזב את בת זוגו, פנטין, פתאום באמצע טיול.

אוקיי אז אסתי שפירו גיבורת הסיפור היא אאוטסיידרית שהתחתנה עם נער חסידי ופחות משכיל ממנה כשהיא לפחות קיבלה השכלה מוסיקלית מסוימת. נראה שיש להם זוגיות לא הכי טובה, שהרי היא חוששת לספר לו שהיא רוצה ללמוד מוסיקה וכדומה. ברם יש להם בעיה זוגית. לה כואב ביחסים ולמשך זמן ארוך הם לא מצליחים לממש את הנישואין. כתוצאה מכך המשפחה שואלת למה היא לא בהיריון? ומנסים לייעץ לה כיצד לפתור הבעיה. העניין פוגע בה כשהיא מרגישה פגומה וכן פגיעה בפרטיות. בנוסף באיזשהו שלב מתייחסים אליה כמסכנה ממורמרת.

היא נזכרת שאמא שלה ברחה מהבית ויצאה בשאלה ומחליטה לבצע את אותו הדבר. היא לא אומרת לבן זוג שלה כלום ופשוט בורחת כשהיא בהיריון לאחר שיום אחד היא התגברה על הכאב והצליחה לממש הנישואין.

ובכן אמא שלה חיה בגרמניה, אז היא הולכת לגרמניה, מה שמייצג בזיכרון היהודי ההיסטורי כהכי אנטי הדת היהודית, עקב השואה (מתברר שבסיפור ההיסטורי סבא רבא של אסתי היה גרמני לא יהודי).

וזה לא ברור מדוע היא מרגישה שהיא חייבת לנטוש הכל, הרי הטראומה שלה זה שהיא לא הצליחה לממש הנישואין עקב כאבים ובקהילה הציקו לה שאין לה ילדים וכעת היא הצליחה והיא בהיריון והכל יהיה בסדר לכאורה. אז בסדר היא יכולה לנטוש את הקהילה של סאטמר, אבל למה את אלוהים – יש עוד מודלים דתיים? וכן לא חסרים חרדים עם בעיות פסיכולוגיות או בעיות זוגיות שלא יוצאים בשאלה. חסר כאן עומק מה גרם לה לחצות את הגבול. מה גרם לה להבין שהיא חייבת ללכת. וגם אם היא הייתה חריגה אאוטסיידרית, זה לא מסביר מדוע היא נטשה? ואולי מה שגרם לכך זה המוצא הלא יהודי שלה, מה שלא רואים בסרט, או בכך שאימה כבר עזבה את המגזר, ואת זאת לא הדגישו די ולא הסביר התהליך המחשבתי – שהרי אימה פשוט נטשה אותה. וכן אם אימה גילתה את האור החילוני הפרוגרסיבי, מדוע היא הפקירה אותה לחושך החרדי?

ולכן הסיפור הרגיש לי מאוד חלול. היא לא מורדת, היא פשוט לא רציונלית שהחליטה לברוח מהבית כמו ילדה קטנה לאחר שכמה חברות ובני משפחה ריחמו עליה – נחשו מה… זה דבר הקורה תדיר אצל עוד אנשים רבים בעולם. ועל אף הבריחה שלה, בעלה מסכים להיות איתה במצב הזה והיא מתעקשת להתבולל בתרבות הגויית ולא לחזור אליו.

וכעת נשאלת השאלה מדוע המוני גויים וחילונים אהבו הסדרה, האם בגלל שזה מציצנות דתית מסויימת, האם בגלל שזה מצדיק את דרכם?

אסתי נוטשת מטען דתי של הרבה שנים בגלל רכילות שאין לה ילדים וקושי במימוש הנישואין. היא פוגעת בסבתה הנחמדה אליה, ובגורמים רבים במשפחה שהיו טובים אליה. וכן פוגעת בבעלה שלא מבין בכלל מהיכן זה נפל עליו. וכל זה קורה בצורה נבזית של ניתוק קשר ביום אחד בהיר וללא מתן הסבר מראש. וזה כביכול סיפור של אישה שברחה מבור חשוך וגילתה את האור. איזה אור זה? לבגוד זה אור? לפגוע זה אור?

לכן לקח לי זמן רב לראות את הסדרה ואני לא רואה בה סדרה המייצגת את החיים האותנטיים של חרדים ולא של סאטמר. סתם סיפור של אדם מופרע המגיש לנו כתב האשמה חברתי במקום להתמודד ולהיות אדם טוב או פשוט רוצה להתפרנס ולמקסם עצמו בחיים. ואם זה אמור להיות תעמולה למען הנאורות החילונית, זה בפועל תעמולה אנטי חילונית. בקצרה, הסדרה לא מומלצת.

לסיכום, בשני הסרטים רואים ליקוי קשה בהצגת החרדים כבני אדם ככל בני האדם, ופשוט מציגים אותם בצורה לא מייצגת ועם נרטיבים שבורים ולא אמינים. ולא ברור מדוע הקהל רואה ומזדהה עם המצב הרדוד הזה. מדוע יגרע חלקנו ולא מגיע לנו סרטים טובים יותר בסרטים המעוררים הד תקשורתי.

סיור מקוצר על החברה החרדית בטלוויזיה החברתית


הנה סיור מעניין על החברה החרדית. הסיור מקוצר, אבל מפנה להקלטה של כל הסיור עצמו. הסיור הוא סיור עומק על החברה החרדית ולא בורח משאלות קשות.

המסר הוא פה שאין קהילה חרדית, אלא זרם והחרדים אינם מלאכים או דמונים. הם פשוט בני אדם שמנסים לקדם את הרצון שלהם כמו כל בני האדם.

סיור כזה בגובה העיניים מפחית מתח ושנאה, ומקדם עתיד טוב יותר. אקווה שתהנו.

כל הכבוד לטלוויזיה החברתית שמימנו את הסיור המצולם. צריך גם סיורים כאלו בעוד עדות בארץ. ובפרט לאחר המהומות שהיו לאחרונה בין יהודים וערבים ברמדאן 21.

אפשר לצפות בסיור בפייס או ביו טיוב לבחירתכם.

הסיור המלא באודיו

אהבת נפש – סקירת ספר


סקירה יפה על הספר אהבת נפש של יהושע בר יוסף. לדעתי זה הספר הטוב ביותר על החברה החרדית בישראל. הספר שנון ומצחיק ותענוג לעיניים.

https://wp.me/p7fgEk-eH

תפילין שלך – שיר



בָּא לִי לִהְיוֹת תְּפִלִּין שֶׁלָּךְ,

שֶׁתִּשְּׁקִי לִי כָּל בֹּקֶר, הַשְׁכֵּם,
וּלְעִתִּים גַּם בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן,
לִפְנֵי הַשְּׁקִיעָה.

גַּלְגְּלִי אוֹתִי עַל גּוּפֵךְ
חָזָק
עַל הָרֹאשׁ
וּלְיַד הַלֵּב

קִשְׁרִי אוֹתִי
אֵלָיִךְ
צָמוּד
וַתְּהִי לִי בַּיִת

Watch "האם הכוזרים אכן הפכו ליהודים ? עם פרופסור שאול שטמפפר" on YouTube


המלצת שמיעה. אני אוהב כל הרצאה של פרופסור שאול שטמפר. כאן הוא מדבר יפה מאוד על המיתוס הכוזרי. הוא מוכיח נאה מאוד שזה עורבא פרח.

מבצע שומרי החומות – פרעות תשפ"א


רבים שואלים מה קרה כעת, מה קרה שהחמאס החליט לתקוף את ישראל כשהיא לא עשתה כל פרובוקציה?

והאם יש קשר בין הירי הרקטי מעזה לבין הפרעות של חלקים רבים באוכלוסיה הערבית נגד היהודים בארץ ישראל.

יש האומרים שנתניהו יזם את המצב הזה כדי למנוע מלפיד ובנט להקים קואליציה ולהדיח אותו. אולם העניין לא ברור, נתניהו ביקש לדחות את ההחלטה של שייח ג'ראח, מנע כניסת יהודים להר הבית, הסיט את צעדת יום ירושלים משער שכם לשער יפו ועוד. וזאת כדי למתן המצב. כך שעל פניו נתניהו ניסה להמנע מבעיות עם החמאס ואובדן השליטה ברחובות לקיצונים שבערביי ישראל בערים המעורבות.

יש האומרים שבגלל המהומות בירושלים החמאס נתן אולטימטום כדי להתפס כמגן ירושלים וכמגן ירושלים האמיתי לעומת ארגון הפתח. החמאס נתן אולטימטום שעל משטרת ישראל לסגת מהר הבית ומשייח ג'אראח. ולאחר שירה לעבר ערי ישראל, צה"ל החזיר ונוצר מעגל של אלימות.

השאלה היא כעת למה המהומות בירושלים התחילו שלבסוף התפשטו לעזה ולעוד מהומות בערי ישראל.

כאן יש ההולכים לטרור הטיקטוק שנהיה חזק ברמדאן 21 ובאופן מקרי יצר אהדה במגזר הערבי ולכן תפקד כפעולה מסיתה לעוד אירועים אנטי יהודיים ויצא תגובה של צעירים לאומנים יהודים נגד ערבים. כך נוצרה התחממות, ואז הגיע המשפט על פינוי שש משפחות בשייח ג'אראח. עניין שקידם עוד התחממות באלימות.

בנוסף המשטרה הגבילה כניסת מתפללים להר הבית לכמות של עד 10.000 איש. וכן סגרה את שער שכם לישיבה בתחילת הרמדאן, כנראה משיקולים של ביטחון כי יש שם מהומות של פיצוצי חומר נפץ ופעולות נגד יהודים בראמאדאן. אולם אולי בגלל הקורונה שזה נהיה מקום צפוף של חגיגת סיום הצום היומי בראמאדאן ואז קל יותר ליצור מוקד הדבקה. לאחר כמה ימי הפגנה, המשטרה התקפלה ואז הערבים עשו חגיגות נצחון והמשיכו להפגין כי רצו שהמדינה תפתח את הר הבית לגמרי. וכאן החמאס הרגיש שהוא חייב להתערב כדי להביע סולידריות עם אחיו ממזרח העיר.

עוד עניין זה הבחירות ברשות הפלסטינית – הרשות הודיעה על בחירות לאחר שנים רבות שלא היה. לאחר מכן הוחלט לדחות את זה לאחר שישראל אמרה שתמנע את הבחירות במזרח ירושלים. כעת יש האומרים שהיה עניין לחמאס לחמם את המצב כדי להראות שהוא שומר על ירושלים, מגן על העם הפלסטיני ופתח לא רלוונטי. החמאס בעצם אומר שהוא מנסה לכפות את הבחירות בירושלים וכך גם מאחד את העם. וכמו כן אולי גם יהיו בחירות שבהם חמאס ינצח את הפתח, אז שווה להמר על זה ואולי ישראל תכנע ולאבו מאזן לא יהיה תרוץ למנוע את הבחירות. אדגיש שישראל מתירה להצביע מהדואר רק לא כבחירות רשמיות. ועוד נקודה, השם של הרשימה של החמאס הוא נפגש בירושלים. כלומר, החמאס שם את ירושלים כמטרה עוד לפני העימות הצבאי. וכעת על פניו לא יהיו בחירות, אולם אם יהיו החמאס מציג עצמו כמי שדאג לכבוד של העם המוסלמי פלסטיני ולמען הבחירות לעומת הפתח שרצה תירוץ לבטל הבחירות לאחר שראה שיפסיד.

לאחר הסברים נאים אלו, אני תוהה האם בכלל הכל בגלל מנסור עבאס. אסביר, מנסור עבאס שייך לתנועה האסלאמית. גוף דתי אסלמי מאוד המושפע כמו החמאס מתנועת האחים המוסלמים. התנועה האסלאמית בישראל התפצלה לשתיים. הפלג הצפוני והפלג הדרומי. הפלג הצפוני מתנגד לקיום המדינה ולהסכם אוסלו כמו החמאס שגם קשור לתנועת האחים המוסלמים. והפלג הדרומי מתנגד למדינה יהודית אולם לא רואה בעיה לשתף פעולה עם השלטון ולהכיר במדינה ולהתמודד למשרות פוליטיות.

מנסור עבאס הוא מספר שתיים בפלג הדרומי של התנועה האסלאמית ומוסר דרשות אסלמיות מגיל 17. דבר זה יכול להזיק מאוד לחמאס א. יש כאן תנועה אסלאמית המשתפת פעולה עם המדינה הציונית יותר מאי פעם – דבר שפוגע ביוקרה הדתית המוסלמית כדבר שקורא למלחמה בישראל וכן ארגון שקרוב לחמאס שמשתף פעולה עם השלטון הציוני ואולי כך החמאס מפסיד תמיכה של תרומות. לפיכך החמאס חייב ליצור הסלמה ולעודד מהומות ערבים באמתלה של מצור על הר הבית כדי למנוע את השת"פ של התנועה האסלאמית עם הציונים. וכאן החמאס על פניו נחל כעת הצלחה מלאה. רע"ם (רשימה ערבית מאוחדת) הודיעו מיד על התנגדות לאלימות של צעירים ערבים ומאידך על עצירת המגעים להקמת הקואליציה – בגלל הפגיעה באחיהם בעזה. וכך לכאורה לא יהיה לטווח הקרוב כניסה של התנועה האסלאמית לקואליציה או שת"פ להקמת קואליציה ציונית על ידי אי התנגדות מבחוץ בתמורה להטבות. גם בנט הודיע שהוא נוטש את לפיד, כי אי אפשר לשבת עם תומכי עזה-חמאס בקואליציה וכדומה. וכעת סיכויי עבאס לקדם קואליציה עם לפיד גם אם ירצה, אפסו.

כעת נשאר הקשר בין המהומות בישראל לבין החמאס, אולי חמאס שלהב הרוחות או ביקש מגורמים אחרים לעשות זאת. אולי הגורמים האחרים עשו זאת כדי לטרפד את כניסת עבאס לקואליציה וכדומה. באמת רבין מאשימים את הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בשלהוב הרוחות. הם גם הכי קרובים לחמאס ובשעתו תרמו להם כספים והם גם נגד הפלג הדרומי וכניסתו לקואליציה וכדומה.

נ.ב. לאחר דברים אלה הצגתי הדברים לחבר. והוא אמר שפשוט לו שהחמאס רצה למנוע נורמליזציה בין הערבים לישראל. ולכן ברגע שנוצרה שנאה גדולה בין העדות בישראל והפסקת צעדי נורמליזציה החמאס כבר השיג את מטרתו ולמעשה ניצח. שזה דומה לדברי אם כי לא לגמרי. חבל שלא ראיתי שום דבר בנושא מהכיוון שלי ושלו.

חרדים, קורונה והמגזר החרדי – ראיון עומק על הקורונה – המלצת קריאה


חרדים קורונה והמגזר החרדי, אני ממליץ לכולם לקרוא דברי טעם שאדם פשוט בן המגזר החרדי יכול להגיד ולא איש פרסום או מישהו מבחוץ עם ליקוי או אינטרס.

מתכון לחרוסת


אני אחראי על החרוסת במשפחה במשך הרבה שנים כבר. ויש החולים על הרכיבים שלי ומבקשים שאפרסם העניין. לפיכך אני כעת מביא המתכון למען הרוצים.

תפוח ירוק
תפוח אדום
תמר מיובש
משמש מיובש
יין מתוק
אגוזים טחונים
שקדים טחונים
קוקוס
מלח
פלפל שחור
דבש

אם מכינים כמות הנאכלת באותו היום, אפשר גם קיווי ובננה. אחרת זה משחיר ולא כל כך אסתטי.

בשעת הדחק אפשר לשחק עם הגיוון ולהשמיט חלק מהמצרכים או להחליפם במשהו אחר.

וכן לגבי כמויות, לא להשתגע לשים קצת, לטעום ולהחליט.

המטרה שתהיה תחושה נחמדה של גרד קל בגרון כמו שייק פירות עם תות וקיווי.

אצלי החרוסת היא סלט פירות מתוק ואפש להכין זאת גם בשאר ימות השנה.

תהנו.

מחירה של ההתחלה


נָע וָנָד אֲנִי
כְּעָלֶה נוֹפֵל.

בְּמָקוֹם בְּלִי קַרְקַע
צוֹנֵחַ אֶל הַבִּלְתִּי נוֹדָע.

וְלִפְעָמִים יֵשׁ רוּחוֹת
וְהִנְנִי יוֹצֵא לְמַסָּעוֹת.

וּכְמוֹ הַמִּשְׁכָּן מֵפִיץ קְדֻשָּׁה
בְּכָל הָאֻמָּה וְהַסְּבִיבָה.

זוֹ מְחִירָהּ שֶׁל הַהַתְחָלָה
הַהֲכָנָה לְמִקְדָּשׁ קְיָמָא.

חפירה בועטת ונושכת בעניין ימי האבל הלאומיים של המדינה


המלצת קריאה לרגל הימים הלאומיים כעת – חפירה לימי אבל לאומיים. אכן קצת קשה להבין. אולם עדיין חושב הנני ששווה לשתף ולחוות דרך עין הכותב את התנהלות החד גדיא של החברה בין יום השואה ליום העצמאות.

ובברכת חג עצמאות שמח למי שחוגג.

נתניהו כמנהיג רוחני ופיתרון המשבר הקולאציוני המתמשך


יש כידוע בעיה בישראל שאין לנו ממשלה יציבה כבר כמה מערכות בחירות. וגם כעת בתוצאות הבחירות האחרונות 2021 לא ברור איך אפשר להקים פה ממשלה. והעניין לכאורה פןגע בכלכלה של המדינה ומזיק לאזרחי המדינה ובפרט לעניים החלשים.

לדעתי חלק מהגורמים האשמים במצב פה הם היועץ המשפטי ובג"ץ שהגבילו את המשילות פה של ממשלת מעבר, בניגוד למה שהמחוקק קבע. הגבלת ממשלה נבחרת עד לבוא של מחליפתה מעודדת מפלגות להחרים יחדיו מפלגות אחרות הנמצאות בשלטון ולא להקים קואליציה. הם יודעים שיש שיתוק ממשלתי ושזה פוגע בממשלה מונע משילות לראש הממשלה ובכך מחלישים את יכולתו של ראש הממשלה נתניהו, השנוא אצלם, לפעול, להשפיע ולשנות מדיניות. וגם הם לא חשים כל כך מפסידים במצב הזה, כי השלטון שלו חלש ובעצם המדינה פועלת בתחומים רבים על סמך החלטות קודמות – וכך יש שלטון פקידים ולא שלטון של מפלגה שנואה כמו מפלגת הליכוד.

מאידך גיסא ראש ממשלה ימני חייב 'לתת פייט' כנגד השמאל שמחרים את הימין. כנגד השמאל הפקידותי שבטי שנלחם באג'נדות שמרניות מסורתיות במערכת המשפט ובעוד תחומים. אם הוא לא ייתן פייט הם ינסו יותר לפגוע בפוליטיקאים מהמחנה השמרני-ימני.

השאלה אם הוא עדיין צריך לתת פייט במצב כזה שהמדינה משותקת כמה שנים?

מצד אחד כן כאמור שהרי מה מונע מהם, מתנגדי השלטון הקיים, להמשיך להחרים כל מועמד ימני. מצד שני לא, כי הגיע הזמן לאפשר לעם פה ממשלה מתפקדת שיכולה לנווט טוב. גם במחיר ויתור מול טקטיקות ברוטאליות.

לפיכך יש לי הצעה לנתניהו, וההצעה יכולה להיות קבועה או זמנית – לתת למישהו אחר מטעמו להיות ראש ממשלה – נניח שטייניץ, שהוא חכם מוכשר, שמאלני לשעבר, מתון והגון. ואחר כך נתניהו יעשה הסבה ולהפוך ממנהיג פוליטי גרידא למנהיג רוחני כמו באבא קנייבסקי. סער ולפיד כבר לא יוכלו להשתמש בתרוץ לא ביבי ואז יתפסו במערומיהם השקרים או יצטרכו להמציא טענות חדשות – עניין שיחזור את הימין הקלאסי פה.

נתניהו כבר הוריש לשרון את השלטון בליכוד ולבסוף שרון גבר עליו בבחירות פנימיות בליכוד. זה סיכון פוליטי. אולם אם נתניהו ינסה להפוך למנהיג רוחני ולאו דווקא בתפקיד פוליטי מעשי רשמי, הוא יכול בוודאי להמשיך לעשות טוב לעם ישראל לפי הבנתו.

הגיע הזמן שגם לחילונים יהיו מנהיגים רוחניים, ואולי בעתיד מנהיג רוחני עליון או גדול הדור, מה רע?!

קישור

גליתי את לורנס איש ערב בסרט המפורסם לורנס איש ערב. ומני אז אני מתעניין באיש. ואפילו רכשתי ספר עליו, וכן הקשבתי לפודקאסטים עליו. וניסיתי להשיג כתב שלו מתורגם לעברית ובפרט שהוא מתאר בספרו שבעת עמודי החוכמה על הקרבות במלחמת העולם. ולא הצלחתי. מצאתי באנגלית ואיכשהו לא יצא לי לקרוא. ומאז החלפתי מכשיר סלולרי ואיבדתי הספר. אולי אנסה להשיג זאת שוב.

והנה שמתי לב פתאום שיש במעבורת קטע שלו

על לפוצץ רכבת. קראתי אהבתי התרגום המשובח והחלטתי לשתף.

לפוצץ רכבת – תומאס אדוארד לורנס

מוברחות 2017 Trafficked


לאחרונה יצא לי לראות סרט עצוב, קשה ומדכא בשם טראפיקד 2017 שאני מתרגמו כמוברחות 2017. מדובר על נושא כאוב של עבדות לא חוקית אצל ארגוני פשע בעולם כשהקרבנות העיקריים הם נשים – כלומר, עבדות מינית. הסרט מבוצע כראוי ומומלץ כצפיה של עניין ולא כבידור.

ואני מהרהר בנושא. ברור שהעולם נחמד יותר לאחר שביטלו העבדות. אולם מאידך חלק מהעבדים סובלים יותר מאי פעם, כי העבדות הזו לא חוקית. וכתוצאה מכך האדון מעדיף להרוג את העבדים מאשר לטפל בהם כראוי במצב מסוים. וכן הוא לעולם לא משחרר אותם. וגם אין פיקוח. וגן ממצב ארגוני פשע אלימים לעסוק בתחום.

עוד דבר שמעודד את התופעת הסחר הלא חוקי בבני אדם זה הקרימינלזציה של שירותי המין. זה שולח ארגוני פשע לתחום. משאיר עבריינים לצרוך השירות. מונע פיקוח וכן גורם לכך שהיחס לעובדי התעשיה הלא חוקית הוא יחס ברוטלי כי הפושעים לא רוצים להסתכן בתפיסה על ידי המשטרה.

אז אנו באנו בעום הפרוגרסיבי שלנו לעשות טוב כפי ראות עינינו. אולם אין שוויון ויש כאלו הסובלים יותר בגלל מיגור העבדות הרשמית שביצענו.

ואגב, מדובר בשדה כלכלי המגלגל סכום של כמאה מיליארד דולר בשנה. מה שמסביר מדוע משתלם מאוד לעסוק בתחום.

דבר עצוב הוא גם שיש משפחות וחברות המתאימות קרבן הברחת מין סחר בבני אדם רואים בהן זונות ובכך אין לנשים הללו לאן לחזור והיכן ללכת. וכן הן סובלות כך פעמיים. פעם אחת על ידי ארגוני הפשע ופעם שניה בידי החברה.

חלק מהנשים מגיעים מרצון לאחר שמתמרנים אותן שזו עבודה בשמרטפות. חלק פשוט מתחייבים לשלם סכום כסף גבוה בשביל להבריח את הגבול וצריכים לעבוד עד שמשלמים את החוב וחלק פשוט נחטפים. כך או כך ארגוני הפשע לא משחררים אותן ותמיד מוצאים דרך להשאיר חוב שישעבד את חירות הנשים לטובת הארגון.

והסרט מדבר בעיקר על חטופות או מתומרנות, אבל גם על כאלו שבאו מרצון לזמן מה ולבסוף רימו אותן ולא שיחרררו אותן.

מדובר בסרט עצוב ואלים המתאר נשים במצוקה קשה כשאנו האנשים המהוגנים לא מוקיעים התופעה מספיק ולא מדביקים אותה.

אין לי פתרון לפטור הבעיה ומעניין מה אתם מציעים לשפר העניין.

להיות בארצנו – סיפור על ויכוח עם שמאלני נאור


חשוב לי פה ושם לצאת מהבועה שלי ולהכיר בני אדם אחרים ממני ובעלי דעות שונות. אני חושב שזה בריא לנפש, למחשבה ולעם. וכן זה נראה לי מקדם דו קיום בין הפלגים בארצנו. ולא מזמן השתתפתי בויכוח שהוביל לצד השני לנטוש את השיחה המתורבתת ולעבור להתקפות אישיות והעלבות ועדיין אני תומך בהידברות. ולהלן רשמים שכתבתי בעקבות המקרה.

הותקפתי לא מזמן באלימות מילולית על ידי אקטיביסט פוליטי חילוני הומוסקסואל – חילוני עם כל הדעות הנכונות, גבר תל-אביבי לבוש טוב, נראה מנומס מרחוק, מטופח, עם תנועות גוף מערביות, בעל מראה אשכנזי ואנגלית מהוקצעת.

נפגשנו והוא ישר ניסה לברר את עמדותי בדעות שונות לאחר שהביע את דעתו נגד ביבי, החרדים ואחרים. אני שתקתי. האיש לא הרפה, אז אמרתי לו שאני לא מאמין בשוויון, אלא בצדק אגואיסטי – ולכן אני מכבד את הפעילות שלך ומבין שאין לי יתרון עליך וכל אחד פועל לפי מה שנכון לו. אולם איני חש מחובר בהכרח לאג'נדה שלך. הוא לא אהב זאת.

ההוא טען בפומבי שאני הומופוב בגלל שאמרתי שאיני חש צורך לשתף פעולה עם דת ההומופמיניזם השמאלנית העולמית ולכן אני חשוך ואדם מגעיל. והוא הסביר שבגלל אנשים כמוני, קווירים מינית נהרגים בעולם. והוסיף ואמר שאני כמו נאצי ושצריכים לשים אותי בכלא.

אמרתי לו: אידיוט מקצועי! קוויריות מתחילה בחשיבה שמובילה לפרקטיקה מובחנת הנתפסת כמוזרה בעיני החברה. ואם כן הרי אני אבי אבות הקוויירים המחשבתיים בזה שאני מתנגד להומופמיניזם התרבותי בדרגה מסוימת. אני לא אמרתי לרדוף בעלי פרקטיקות הומוסקסואליות (להלן הומואים), יש לי אפילו חבר אחד הומוסקסואל… אני בסך טענתי: שלא חייבים להכיר בזהות הומואית, שלא חייבים לחתן אתכם במדינה שלנו, לא חייבים לקדם תרבות הומוסקסואלית וכדומה. וברמה הפשוטה – קל להגיד זאת בשם הדמוקרטיה, חופש הדת, הליברליזם וזה שאיני מאמין שצריך לקדם שוויון. מותר לחשוב אחרת.

אני לא אומר שצריך להרוג אותך או לשים אותך ודומך במחנה ריכוז. אם ישימו אותך, עלולים לשים אותי. אין לי שום עניין להעניק כוח כזה לעם שאוהב כיום הומואים בטא-מיילים ולבסוף ישנאו אותי. אני הקוויר המתנחל המחשבתי בתוך הקו הירוק, אני זה שנתפס כעוכר ישראל ואתה כאחד שמקיים יחסי-מין במסירות נפש. למעשה אתה הפריווילג התרבותי ואני המוחלש ואתה עוד תוקף אותי בפומבי על דברים שאתה מפרש ושלא אמרתי.

וכן אתה טוען שאנשים כמוני גורמים לפשעי שנאה ומוות של הומואים, דע לך שכמות ההומואים שנהרגו על ידי הומואים מאיידס עד סמים ואלימות היא פי כמה וכמה מאשר הרג על ידי סטרייטים.

בקיצור שים לב, אתה מכונה אקטיביסט מהקהילה הגאה, אני לא אכונה בשום גוף פייק-ניוז אקטיביסט של הקהילה הסטרייטית. ואתה טוען שאתה נרדף?!

אידיוט נאור מזויף!

לאחר זאת האיש קרא לאבטחה ואמר שהוא חש מאוים על ידי…

(אמת היפורבלית)

א.נשי שמאל יקרים, תפסיקו להתעצל – לכו לשכנע!


רבים בשמאל אומרים שההפסד שלהם בקלפי הוא עניין דמוגרפי. הם באים להגיד שהם נכשלו בשכנוע ואי אפשר לשכנע – זה לא עובד: הימין מתרבה, הדתיים מתרבים יותר והחרדים עוד יותר. ומשום מה זה נאמר בשפה בכיינית ותבוסתנית: "זה דמוגרפי".

והנה, דתיים רבים הצביעו לליכוד על אף שהיא לא מפלגה דתית או בגלל זאת. מה עם הדמוגרפיה?! וכן הרבה אנשי ימין רך עזבו את הליכוד לשמאלבן של גנץ, ליש עתיד של לפיד וכעת לתקוה חדשה של סער. ויש לי אפילו חבר מתנחל התומך באדיקות בסער, על אף שהוא נמצא בבלוק האנטי ביבי יחד עם השמאל התומך בגירוש שלו מביתו ורואה בו מתנחבל רק על כך שהוא גר בשטחים.

ונרד לפרטים: מי זה בנימין נתניהו, הוא מקפיד לאכול כשר? הוא לא נאף? הוא לא בעל גויה ונידות? הוא מאמין באלוהים בכלל?!

ועדיין ימנים ומסורתיים יהודים מצביעים לו או תומכים במפלגות של הבלוק שלו. נתניהו לא קוסם, לא ולא, הוא פשוט טרח ועשה שיעורי בית.

הוא הפך את עצמו לקדוש דתי, שם כיפה, שרים לו שירי קודש ואמונה והוא אפיפיור ליכודניקי או באבא, עוזר לדתיים ולרבנים, מקיף עצמו בדתיים וממלא אותם בליכוד. והוא אפילו שכנע שמאלן כמו בני ציפר לחזור בתשובה ולהיות ימני. הוא לא מתייאש משום איש שמאל.

נתניהו בעל כבוד לאדם המצוי ורואה בו קול אופצינלי בשבילו. הוא לא מזלזל בו. הוא פונה אליו ומנסה לדבר. ובשנים האחרונות הוא אפילו מבצע מהלך שרבים יקראו לו מהלך הזוי – הוא פונה לאחינו הערבים ומנסה לשכנע אותם להצביע לו. זו התנהגות ממלכתית ומכבדת, דבר שלא ז'בוטינסקי או בגין עשו. אולם נתניהו נחוש ולא מתבייש. הוא מנסה. ואולי זו גדולתו.

השמאל צריך ללמוד מנתניהו ולא להתייאש לשכנע. צריך לדבר עם ימנים, עם דתיים, עם חרדים וכולהו. פשוט לנסות. מפגש כזה גם יתרום לגיבוש האומה, להחלשת מתחים ולאהבה ורעות.

שכנעו בבנק, בתאטרון, בסופר, בקניון וכדומה. שכנעו שכנים, קרובים, חברים וכל מי שרואים. ושכנעו צעירים, מבוגרים וזקנים.

ואותו איש שמאל מיואש הנוקט במילה דמוגרפיה צריך לדעת שעל השמאל הישראלי נאמר בשיר מפורסם השנוי במחלוקת: "גירשת את ילדינו בשם הדמוגרפיה".

חשיפה: הנס הגדול של מאמיני הרב חיים קנייבסקי זה שהרב נדבק בקורונה


לא רבים שמעו על המזל הגדול של צמיתי החצר של הרב קנייבסקי, שהם ממש לא מודעים למזל הגדול שלהם. ויש שיאמרו שזה לא מזל, אלא נס ענק. והנס הוא כדלהלן – הנס הגדול הוא שהרב חיים קנייבסקי נדבק במחלת הקורונה.

ידוע שהרב חיים קנייבסקי נמצא בחזית נגד חיסונים ולא היה מסכים לדקור את עצמו בשום פנים ואופן. הוא מעדיף לתת לטבע הפשוט להתנהל ולסמוך על הקדוש ברוך הוא.

בהתאם לזאת הוא היה מכריז פתווה ואומר: שומר פתאים ה' וצריך ביטחון האל ולא לקחת חיסון. ומלא פתאים חרדים (מעריצים, צמיתיו ודומיהם) היו אומרים לעצמם: אם הרב לו לוקח גם אני לא אקח. ואז היה חלילה המוני מתים והיה נוצר ביזיון גדול למגזר החרדי.

ולאחר זאת נתניהו היה מאיים בסנקציות ומבצע אותן כדרך להכריח החברה החרדית להתחסן. וזה היה אולי מפרק לו הקואליציה.

ואז אולי היה נוצר פילוג חריף יותר בתוך הפלג הבני ברקי על ידי הר' גרשון אדלשטיין שמאמין בזהירות בריאותית, בהישמעות לחוקים ולא לגדל דור של עבריינים. והוא היה חוזר לקואליציה עם נתניהו, ואפילו מתכנן לאכיפה מחמירה במגזר. וכל זה כשברקע יש המוני מתים מן המגפה. בתגובה לכך המוני מעריצים של הרב קנייבסקי היו יוצאים להפגין ולשתק את הרחובות והכבישים במדינה והיה לנו ששון ושמחה וכל המדינה אנדרלמוסיה.

ברוך ה' הרב חיים קנייבסקי נדבק, לכן הוא לא היה צריך להתחסן לקורונה ואז בפועל לסרב לחיסון. כעת פשוט החתימו אותו על טקסט להתחסן מבלי שהוא שם לב או שחתמו בשמו והחצר ניצלה יחד עם המוני מאמינים ואזרחים תמימים במדינה.

נחכה מה יקרה לאחר תפוגת החיסון. אולי עדיין יהיה אקשן בסוף. איזה מתח…

העדפת אקטיביסטים של מוות ופשע במקום סולידריות עם העני בשמאל


השמאל הקיצוני הנאור אמר שזה לגיטימי לפגוע במתנחלים כיוון שהם אשמים על כך שהם גרים מעבר לקו הירוק – שהרי הם לא צריכים להיות שם. אחרי זה הוא אמר שזה לגיטימי לפגוע בחיילים צה"ל בגלל הכיבוש. צה"ל כובש השטחים ולכן הוא מהווה מטרה לגיטימית.

כעת בדואים פוגעים באנשים חפים מפשע בנגב, ולאחרונה התפרסם על אונס של ילדה קטנה על ידי כמה גנבים בדואים – והחלק השמאלי שלי, כמו ילד טוב, שואל את עצמי במוחי – למה הם בחרו לגור בנגב ליד בדואים?!

מעניין למה הם אותם שמאלנים קיצוניים לא יגידו לבחורה שהותקפה מינית, מדוע היא מסתובבת במקום שהותקפה ואם מישהו יגיד משהו כזה, הם יגידו שזו האשמת הקורבן.

השמאל ההגמוני בעצם גורם לנו החלשים להיות מתנחלים בארצנו, מתנחלים בביתנו ומתנחלים בגופנו. והכל בשם שוויון מזויף. הוא אוהב יותר ואולי גם חש קרוב יותר לאקטיביסט של מוות הפועל נגד מתנחלים, וקורא לו לוחם חופש, כי זה בא לו יותר טוב מלאהוב מתנחל פסיבי עני שאין לו היכן לגור מלבד השטחים.

המתנחל לא רק גר מחוץ למדינה, אלא הוא הופך למוקצה מחשבתית בקרב רבים מאנשי המרכז-שמאל. הוא עני בהון התרבותי שלו מול העושר של השמאל מרכז. וזה רק מוכיח שהם לא רוצים שוויון אלא פריבלגיות התירוצים של שוויון.

וגם במהגרים, השמאל בעולם תומך בהבאת מהגרים עם תרבות בעייתית. והם לא שמים אותם בשכונות היוקרה ששם השמאל ההגמוני גר, אלא אצל העניים ובכך גורמים לעניים להיות מתנחלים בבית שלהם.

וכמובן לא כל השמאל אשם שהרי האדם המצוי בשמאל פשוט רוצה להיות אדם טוב. אולם אומרים לו שזה הדרך להיות אדם טוב ולכן הוא תומך במבני כוח המקדמים את העניין הזה.

זה מה יש העולם מורכב ממאבקי כוח בין כוחות חברתיים ומכך העולם המורכב שלנו מתעצב. ולכן חשוב להאבק בדרכי נועם ולנסות להשפיע.

לקריאה עוד:
טראמפ, הפוליטקלי קורקט, עילות ושפה.

נשים נעלות או נחותות באג'נדה החרדית


פרובוקטור אחד אמר באיזשהו מקום לנשים "חרדיות מודרנית" שלפי הכתוב הן נחותות בדברים מסוימים, ונועדו 'לעזר כנגדו' וגם נתקללו בעץ הדעת וכן יש להן פחות מצוות. כנראה רצה להכריח אותם להבין משהו

והן ענו לו שמה פתאום – נשים שוות לגברים בכל וזו סתם גזענות… ובכלל לאשה יש בינה יתרה והאשה רוחנית יותר מן הגבר וטהורה יותר ולכן הן לא צריכות לקיים כל כך מצוות (מעניין שלהגיד שהאשה יותר טובה מהגבר מותר וזה לא גזעני).

והוא ענה – אתן בכלל פסולות לעדות, אתן לא אזרח בכלל. וגם לגוי ולבהמה ולכסא יש פחות מצוות מלגבר היהודי, זה לא הופך אותך לנעלים ומתוקנים יותר. וכן הגמ' פוסקת – גדול מצווה ועושה משאינו מצווה ועושה ולפום צערא אגרא – מה זה אומר?!

המשיך ואמר – יש לכן בעיה לכו לה' שעשה אתכן. אולי אתן גלגול של גבר פגום ולכן נולדתן נשים. והבינה יתרה זה אולי מלשון מיותר, כי אתן לא תמיד משתמשות בשכל שלכן אלא בדברים אחרים אולי…

מעניין כיצד נשים חרדיות רגילות מתמודדות עם הנושא.

הסגר השלישי במדינה – בני גנץ התחמן


בני גנץ, רב אלוף בדימוס וראש כחול לבן, גילה לנו לאחרונה שהוא ילד קטן וחצוף. על ידי שהוא מנע את אכיפת הסגר הלכו לנו כמה שבועות של חירות, פלוס הדבקות גבוהות גם כעת והרבה מתים, כאלף מתים בחודש. עצוב מאוד. לא להאמין שהוא היה הבשורה של המגזר החילוני האשכנזי במדינה.

ברצונו של גנץ לכלוא את ביבי מחוץ לפוליטיקה הממשלתית, האיש כלא אותנו האזרחים סתם אקסטרה זמן, מסכים לסגר כביכול ומונע אכיפה של המשטרה – מנע הסגר המהודק. האיש פשוט השתמש בנו כצאן לטבח וכחיילים במטווח.

ולא מזמן כשהיו אחוזי הדבקה ותחלואה גבוהים וכבר קרו פשלות בבתי החולים הוא המשיך להטיל ספק בסגר ואיים להתנגד. אולם אם הוא היה מסכים לאכיפה בתחילת הסגר הזה, בשבועיים הראשונים לא היינו במצב הקשה כעת. חב מאוד. מה זו הרשעות הזו? מה הוא ירוויח?

היה ברור לי שהוא מעדיף לגרור את הטלת הסגר כדי שנתניהו יתפס רע לפני הבחירות עקב המצב הקטסטרופלי במדינה. ברם נתניהו אלוף העולם בתחום חיסוני הקורונה ודקר כבר כשליש מאזרחי ישראל. בקיצור התחמן הגדול החליט לנסות לתחמן את נתניהו ולא הלך לו וכעת הוא מאשים את נתניהו בתחמנות.

כעת די ברור שלפני הבחירות נתניהו יראה כמו מלך ישראל, האבא של הלאום והדוקר והחודר הגדול. אז כעת גנץ מחליט להיות אטום לב ומנסה להראות כאילו הוא דואג לחירות האזרחים ולוויון באכיפה. וזאת אולי על חשבון בני משפחתנו או שכננו המתים וכדומה. אולי הוא יודע שמי שמת לא יוכל להצביע לגוש של ביבי, אז כל מת זה רווח. עצוב מאוד…

נ.ב. כמובן שהעם אשם גם בזה שהוא לא נזהר ומדביק ונדבק. ובפרט בחברה החרדית שמתעקשת לחיות בדרך שלה על חשבון שאר המדינה. אתה רוצה ללמוד מהישיבה, אל תצא מהישיבה, ופעם בשבוע תצא ליער באישור ועם ליווי. לא מסובך. אתה לא חייב ללכת לחתונות ושלל אירועים ולהדביק ולהרוג. חבל על חילול ה' המיותר. אפשר היה בקלות לנעול ישיבות מבלי להדביק ולהפוך למפיצי מחלות ומוות.

נ.ב. 2. העם גם תרם לכך שבחר בבני בגנץ.

נ.ב. 3. גנץ, אם אתה רוצה להאשים בתחמנות, תסביר מדוע זה רע למדינה, אחרת למה נשתכנע? אולי זה טוב למדינה שיש אנשים חכמים וערמומיים המנהלים אותה. והנה לינק לעניין.

גנץ, אני במקומך הייתי מתפטר מהבושה.

צפו: מארש האימפריה בבני ברק החרדית


נתקלתי בפנינה וחשבתי באופן חריג שכדאי לשתף את אלפי הקוראים והקוראות פה. תהנו.

לא תדביק בקורונה – שיר


לֹא תַדְבִּיק בְּקוֹרוֹנָה
לֹא אֶת אַבָּא ולֹא אֶת אִמָּא
לֹא אֶת סַבָּא וְלֹא אֶת סַבְתָּא
וְלֹא אֶת הַדּוֹד וְהַדּוֹדָה

לֹא תִרְצַח בְּקוֹרוֹנָה
לֹא תִרְצַח זָקֵן וּזְקֵנָה
לֹא אַלְמָן וְאַלְמָנָה
לֹא חוֹלֶה וְלֹא חוֹלָה

לֹא תַהֲרֹג בְּקוֹרוֹנָה
לֹא תַהֲרֹג שְׂמֹאלָן מֵקִים מְדִינָה
וְלֹא יְמָנִי נִצּוֹל שׁוֹאָה
גַּם לֹא גִּ'ינְגִּ'יָה יָפָה וְנֶחְשָׁקָה

לֹא תִתֵּן לָהֶם קוֹרוֹנָה
לֹא תִתֵּן לְגוּפְךָ בַּעַל הַתַּאֲוָה
הָרוֹצֶה יְרֻשָּׁה, נַחֲלָה וַעֲבוֹדָה
דַּי לַהֲפָצַת הַמַּגֵּפָה

תִּחְיֶה בְּקוֹרוֹנְטִינָה
לֹא תִשְׁכָּח

מלקולם אקס – פתיחה מהסרט Malcolm X 1992


אחים ואחיות אני פה כדי לספר לכם…
שאני מאשים את האדם הלבן,
על זה שהוא הרוצח הגדול ביותר עלי אדמות!

אני מאשים את האדם הלבן
על זה שהוא החוטף הכי גדול עלי אדמות!

אין שום מקום בעולם שלנו שהאדם הזה יכול ללכת
ולהגיד שהוא הביא שלום והרמוניה.

כל מקום אליו הוא הלך הוא יצר חורבן.

כל מקום אליו הוא הלך הוא יצר הרס.

אז אני מאשים אותו, אני מאשים אותו על זה,
שהוא החוטף הגדול ביותר עלי האדמות!

אני מאשים אותו על זה שהוא
הרוצח הגדול ביותר עלי האדמות!

אני מאשים אותו על זה שהוא
השודד והמשעבד הגדול ביותר עלי האדמות!

אני מאשים את האדם הלבן על זה
שהוא אוכל החזיר הגדול ביותר עלי אדמות!
השיכור הגדול ביותר עלי האדמות!

הוא לא יכול להכחיש את ההאשמות,
אתם לא יכולים להכחיש את האשמות.
אנחנו ההוכחות החיות של ההאשמות האלו!
אני ואתם ההוכחה!

אתם לא אמריקאים,
אתם הקרבן של אמריקה!

לכם לא היה בחירה להגיע עד לפה…
הוא לא אמר: איש שחור אשה שחורה בואו לעבר אמריקה ותעזרו לי לבנות את אמריקה…
הוא אמר כ-ו-ש-י בוא למטה!
לתחתית הספינה ההיא, ואני ל-ו-ק-ח אותך לשם,
לעזור לי, לבנות את אמריקה.

זה שנולדתם פה לא עושה אותכם לאמריקאים.
אני לא אמריקאי!
אתם לא אמריקאים!…
אתם אחד מתוך 22,000,000 אנשים שחורים,
אשר הם הקורבנות של אמריקה!

אני ואתם אף פעם לא ראינו דמוקרטיה…
לא ראינו שם דמוקרטיה ב…שדות הכותנה של ג'ורג'יה.
אין דמוקרטיה שם…

לא ראינו דמוקרטיה ברחובות של הארלם…
ברחובות של ברוקלין…
ברחובות של דטרויט ושיקגו…
לא!… אנחנו לעולם לא ראינו דמוקרטיה.
כל מה שראינו זו היפוקרטיה!

אנחנו לא רואים את החלום האמריקאי…
אנחנו חוינו את הסיוט האמריקאי!

מלכולם X גדול הנואמים השחורים אי פעם, לטעמי. אני המתרגם מאנגלית לעברית.

בוגי יעלון ואיימן אבו-רייא – פוליטיקה של נקיון כפיים ושחיתות אישית


לא מזמן התבשרנו על הצבת איימן אבו-רייא לרשימתו הגוססת של הבוגי מאן. לאחר מכן התבשרנו על ידי הבוגי מאן שהוא מסיר את מועמדותו של איימן אבו-רייא בגלל שהוא נחשד בפרשיית שוחד.

איימן אבו-רייא טען שהוא הניח הכל על השולחן בפני הבוגי-מאן. אם כך מה קרה בתל"ם של הבוגי מאן? למה החליטו להציבו ואז לבטל את מועמדותו?

יש האומרים שבוגי והמפלגה שלו התרשלו בבדיקה על המועמד ואז חזרו בהם לאחר שהתברר שהוא אולי מעורב בפרשת שוחד וממתין לשימוע – ובגישה הזו נוקט גיא זוהר מהצד השני (אגבי התוכנית היחידה שאני עוקב מבחינה חדשותית בשפה העברית)

.ברם לא אתפלא אם בוגי שמע העניין מאבו-רייא והחליט להצהיר על מועמדותו של הפראייר, למרות החשדות. וזאת אולי כדי שיוכל לבטל המועמדות. ואז כעת הוא יכול לנסות למתג את עצמו ואת המפלגה שלו כמפלגה נקיית כפיים הנלחמת בשחיתות ובכך להרוויח כותרות ולמשוך מצביעים.

אם זה נכון, זה מראה שבוגי לא כזה טיפש ותמים, אלא עם הבנה נאה בשחיתות ומבצע טריקים על הציבור הטיפש שלו. וכם הוא לא כזה זקן, אלא מושפע מן השמאל הצעיר באץ ובעול שאוהב להשוויץ בנקיון כפיו ולעשות "וירטו סיגנלינג", במקום להיות עניו בנושא כמו שנהגו בעולם בעבר.