פה ושם אנו שומעים מימין ומשמאל על ידי חבר'ה שלא אוהבים את המעשים שנעשים בשם דמוקרטיה כלשהי ואז הם צוהלים ואומרים: היטלר גם נבחר בבחירות דמוקרטיות. משום מה הם לא מדגישים שהיטלר פעל במדינה עם חוקה ובית משפט עליון. אגב, נשיא בית המשפט העליון הזה, ארווין בומקה, היה אמור לרשת את הינדנבורג לאחר מותו. ברם היטלר ירש את הינדנבורג נשיא גרמניה בניגוד לחוקה.
ארווין קונרד אדוארד בומקה
היטלר נבחר בבחירות דמוקרטיות כחבר פרלמנט ואפילו כראש ממשלה. אבל לא כפיהרר – הרעיון של פיהרר היה לאחד את משרת הנשיא יחד עם משרת ראש ממשלה ולתת יותר כוח להיטלר. אז היטלר בעצם מבצע הפיכה ולוקח לעצמו את השלטון בגרמניה ויורש את הנשיא המת הינדנבורג שמת ב-2 לאוגוסט 1934.
אחר כך היטלר מבצע משאל עם בזק ב-19 לאוגוסט 1934 וזוכה ברוב מוחץ. אבל זו הכשרה בדיעבד לאחר שעבר על החוק ועל החוקה ולקח את הנשיאות מנשיא בית המשפט העליון של גרמניה דאז – אותו איש, בומקה, נהיה חבר במפלגה הנאצית והתאבד בסוף המלחמה כמו הרבה נאצים בכירים. אדגיש שאותו משאל עם נערך עם זיופים, הפחדות ואי סדרים רבים. אזכיר לקהל הקוראים היקר שליל הסכינים הארוכים התרחש ב-30 ליוני 1934.
אז אכן היטלר נבחר בבחירות דמוקרטיות כראש ממשלה. אבל לא לפיהרר שזה איחוד משרת ראש הממשלה עם משרת הנשיא. את השלטון הוא לקח לעצמו ואחרי זה ביצע משאל עם. במשאל עם הוא נבחר בבחירות מפוקפקות ועל ידי איומים לאחר שהשתלט על סמכויות הינדנבורג בפועל. מה שהפך את היטלר לדיקטטור מוחלט, היה לקיחת סמכויותיו של הינדנבורג לאחר מותו וזה קרה לא בבחירות, אלא בבחירות מפוקפקות בדיעבד.
לסיום, לבני אדם יש מוסדות ומנהגים, כגון הפרדת רשויות, חוקה, חוק, שיטת הצבעה וכדומה. הפרקטיקות הללו מורכבים בפועל מאנשים שלהם יש השקפות ורצונות וכדומה. ואז אם הם רוצים לשבור את הנורמות שאמורים להבטיח מדינה מהוגנת, העניין לא ילך ואפילו נשיא בית המשפט העליון, למשל, יהפוך לנאצי ויוותר על תפקידו כנשיא במקום הינדנבורג.
אם יש לכם הערות והארות אשמח לשמוע ולתקן אם צריך.
אהבתם? שתפו והגיבו. ברשומה זו הושקעו מאמצים רבים ואשמח לקבל משוב.
התחנה הבאה שלנו אחרי קרקאו שבפולין, היא נירנברג. במקור תכננו לטוס לאחר יום בקרקאו ליעד הנוסף. ברם לבסוף הטיסה הפנים אירופאית שלנו בוטלה. כתוצאה מכך התארגנו והארכנו השהות במלון בקרקאו. עניין מהנה מאוד.
נחתנו מאוחר בנירנברג אז שכרנו חדר במלון אינטר-סיטי. מומלץ רק למי שרוצה לתפוס רכבת. בבוקינג ראינו שיש מלון הרבה יותר טוב המשקיף לעיר העתיקה ולמים זורמים, אולי נחל או תעלה. ברם בגלל שאנו נחתנו מאוחר ורציתי לבצע טיול בנירנברג העתיקה והנאה, אז העדפתי לשלם יותר ולקבל תמורה רעה יותר למחיר, בשביל לטייל יותר ולהספיק בניחותא לרכבת המהירה לתחנה הבאה שלי בגרמניה.
היה לי חשוב להספיק להגיע מספיק מוקדם לתחנה הבאה – וזאת כי זה היה ערב שבת. ואני שומר. ונכון שאנו מתארחים אצל מכרים. לבת זוגי היקרה היה חשוב שיהיה לנו אוכל משלנו. מה שנאמר במקורות: ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם…
זה לא אומר שאי אפשר ליהנות ממתנות. זה אומר שלא צריך להצטרך לכך ולהיות תלויים בעניין ובעצם להשתעבד. וזה מוסר השכל חשוב מאוד לא להשתעבד לבני אדם בחיים, לא בוס ולא גברת או חבר טוב או הורה. אנו בני אדם חופשיים. עבדים לאל ולא לבני תמותה. כמובן כמה שיותר חופש בלא להתאבד. ככתוב אל תבטחו בנדיבים.
אני ואשתי מורגלים בהכנת מזון חיש. ועל כך נרחיב אולי בתחנה הבאה.
בקיצור יצאנו בנזק של אקסטרה יומיים במלון ותשלום מחיר מופקע על רכבת ביום שישי שהייתה תחת ביקוש גבוה ולכן עלתה מחיר מופקע. הכי יקר ששילמתי אי פעם על רכבת. לא נורא. יהיה בסדר.
אני אוהב את נירנברג העתיקה. בלילה יש שם תאורה יפה ברחוב ועל הבניינים שלא מסנוורת לי את העיניים כשאני מהלך ברחוב. בנוסף נשארו שם עתיקות. ובראש ההר בעיר העתיקה יש גם מבצר גדול ואימתני.
אז נחתנו מאוחר בלילה, אבל הגענו לעיר באזור 12. שזה אומר נחיתה פתיחת דלתות, המתנה למזוודה והמתנה לרכבת המהירה – האס באהן שהטילה אותנו לעיר. S זה ראש התיבה 'שנעל' – מהר. כלומר, רכבת מהירה.
עשו לנו צ'ק אין. והתברר שקיבלנו חדר לא נוח – אז החליפו לנו ללא עלות לחדר אחר. ואז החלטנו ללכת להטיב את ליבנו. ברם בצירוף מקרים, גם אני וגם זוגתי שומרים כשרות… אז היכן ומה נאכל?
ברוך ה' אלוקי הטונה התעשייתית היה בעזרינו. בקרקאו הכנו מאכל של פיתות מרוחות בטחינה עם טונה ומעט ירקות. מה שנקרא סנדוויץ' על שמו של הלורד סנדוויץ' ז"ל מהממלכה המאוחדת. פיתות הבאנו מהארץ לקרקאו ורכשנו כמה פיתות ב'פלאפל שלנו' שעל כך כתבתי ברשומה הקודמת.
ואגב המסורת בבית הורי דגלה בהכנת טונה עם מיונז. ולאחר זמן מה עברה להכנת טונה בבלנדר וללא תוספות. פשוט לאכול כך לאחר מריחה נדיבה. ברם זוגתי הנפלאה לימדה אותי הרעיון של ערבוב הטונה בטחינה. אם כי היא מעדיפה גבישי דג טונה וממרח טחינה על הלחם.
ואגב אם רוצים למרוח ממש שכבה נדיבה של טחינה, ומפחדים שהטחינה תטפטף ותטנף אותנו ואת בגדינו, הפתרון הוא להוסיף מעט מים ואז הטחינה מתקשה יותר ופחות בורחת לנו בין אצבעות הידיים אל עבר האזור הרגיש לניקיון בפומבי… ולסיום פיתה זה לחם ביוונית – למי שלא ידע.
יצאנו חיש מהמלון וחיפשנו לוקיישן לאכול. בת זוגי חששה מכל מיני מהגרים ששהו במרכז העיר העתיקה אז הרחקתי לכת למקום שמם. ואז היא חששה שהמקום מסוכן כי הוא שמם… לפיכך מצאנו מקום אחר, ללא מהגרים שהפחידוה ועם עוברים ושבים. ואגב, אני אוהב שבגרמניה אין תאורה חזקה מידי בלילה. ברם לא ידעתי שבשעה מאוחרת בלילה כבר מכבים את רוב התאורה היפה על הבניינים. לפיכך היה קשה לראות מרחוק ולצלם מבנים נאים. כל הכבוד להם לחסוך סנוור ודלק. אולי הם בגרמניה לא מאמינים במיתוס שאולי חברת החשמל מפיצה, ששפע אור מסנוור הכואב לעיניים מונע פשע וכדומה.
בקיצור טיילנו מעט בעיר בהלוך ובחזור לסעודת הלילה. סעדנו את ליבנו כראוי והלכנו לנום עד הבוקר.
בבוקר סידרנו את חפצינו והשארנו אותם במלון. שם יש להם צ'ק אאוט מאוחר. אז העדפתי לא לשמור החפצים אצל פקיד המלון שיכול לשכוח לתת לי אותם. וגם העדפתי לא להמתין לפקיד שיתפנה אלי כשארצה לעזוב המלון לרכבת.
הלכנו לטייל לאורך העיר העתיקה. כשהצטלמנו מעט. אני מתעניין בעיר נירנברג מחמת זאת שאבותי באו בפרוור של נירנברג ואפילו אחד מאבותי היה הרב הראשי של המדינה בשעתו מה שנקרא לאנדס-רבינער. ברם לא היה עמדי זמן להגיע לעיר של אבות משפחתי ונקווה שבעתיד אוכל.
טיילנו בכל מיני מקומות נאים שהכרתי מהטיול שעשיתי בשעתו לנירנברג. מה שעזר לנו לזרז עניינים. אם כי את המקום ראיתי לבד וכעת באתי יחדיו עם אהובתי. את ליבנו סעדנו בסנדוויץ' כשר שהכנתי בלילה לפני השינה ובפירות.
יהודיה מתבוללת אוהבת ישראל שמעה את אישתי מדברת איתי ואיחלה לנו חג שמח בעברית. מתברר שהיא נוסעת הרבה לישראל. לפיכך ביקשנו שתצלם אותנו ונסינו להבין מדוע היא יודעת עברית ושכעת חג. ואז היא סיפרה לנו את סיפורה בקצרה.
הלכנו חזרה מהר מאוד למלון כדי שנוכל לאפשר זמן לבלת"מים. אם הפקיד ירצה לדבר עמנו בצ'ק-אאוט. היינו זקוקים לזמן של מספר דקות הליכה להגיע להאופט-באהן-הוף – התחנה המרכזית של הרכבת בעיר. ושאר הזמן למצוא הרכבת עצמה. מתברר שזה באמת היה חכם. הרי איני בקיא בלמצוא הרכבת ללא שילוט באנגלית. והגרמנית שלי חלשה ולקח לי זמן להבין. לבסוף מתברר שהרכבת שלנו הייתה ברציף אחר ממה שתוכנן לה. והמידע נכתב על מסך דיגיטלי בפניה הלא נכונה של המסילה. הלכנו למקום הלא נכון ואז מצאנו המקום הנכון לאחר שביקרו ונאמר לנו ללכת למדרגות אחרות למסילה אחרת. ובכך עלינו לרכבת שקצת איחרה ונסעה לאט יותר ממה שתוכנן לה.
עזבנו את נירנברג לתחנה הבאה שאתם מוזמנים לנחש את שמה. וידענו שעלינו לעבוד קשה, כי יש שני ימי חג ושבת, כלומר חג שבועות יומיים ויום השבת לפני. בחו"ל שומרים היכן שיש קהילה יהודית יום טוב – שומרים יום טוב שני ברמה זו או אחרת. כך או כך יש הגבלות של חג. וידענו שהקהילה מקבלת גם שבת מוקדם. לא רצינו להגיע למארחינו בערב שבת, אבל כך יצא בעקבות ביטול הכרטיס.
העיר העתיקה של נירנברג יפה, יש רחובות עתיקים, סגנון עתיק. מרגישים את גרמניה של פעם. לא חווים העתק תפל של אמריקה. ויש גם מבני ביטחון עתיקים כגון טירה ועמדות הגנה. נחל וחומת עיר. דבר שחסר בארץ כי לא טרחו לשמר מספיק.
אשה אלמונית מקבלת יחסית הרבה קולות ממצביעים בבחירות בבלארוס, ותוצאות הבחירות נתנו עדיין נוק אאוט ללוקשנקו. שם האלמונית, אגב, הוא סבטלנה טיכאנובסקאיה. לאחר הבחירות פורצות הפגנות ברחבי המדינה, וחשבתי לכתוב מעט מהגיגי בנושא.
נראה לי שאם לוקשנקו היה מזייף את הבחירות הוא היה יכול לבחור תוצאה נמוכה יותר ולא תוצאה של 80%. העניין יכול להראות שהעם באמת אוהב אותו על אף שהוא לא נחשב מנהיג ישר בסטנדרטים מערביים.
בנוסף ראינו תמונה של אשה יורדת בסולם לזייף קולות. אם לוקשנקו היה רוצה לזייף הוא יכול לזייף בדרכים סמויים יותר. ולכן לא אתפלא אם יש מעורבות אמריקאית בנושא.
ואסביר מדוע: נניח שהאמריקאים מסייעים לאותה נציגת אופוזיציה אלמונית להשיג תוצאה גדולה יותר. במקביל הם מייעצים לאנשי הקמפיין שלה להגיד שהתוצאות יזויפו ואחרי הבחירות להגיד שהם זויפו. הם, האמריקאים או אנשי האופוזיציה יוצרים פרובוקציה של זיופי בחירות מגוחכים שמצולמים. וכעת יש להם קייס להתחיל בהתקוממות עממית. למרות שזה לא נשמע הכי אמין.
האינטרס האמריקאי, לכאורה, הוא לגרום למהומות בבלארוס וזאת כדי שרוסיה תתערב. לדוגמה בהמשך נראה הפיכה במערב המדינה והאיחוד האירופאי ונאט"ו יתערבו ויסייעו למתקוממים. העניין יתחיל עם אבנים, בקבוקי מולטוב ולבסוף נשק יופיע משום מקום. בהמשך מישהו יירה בשוטר, שוטר אחר יטבח בכמה מפגינים ויציגו זאת כטבח של הדיקטטורה. ואז עוד חלקים של העם יתקוממו.
רוסיה תכנס להציל את בלארוס, כביכול, והיא תציל את החלק המזרחי של המדינה לפחות. כעת יגידו שרוסיה פולשת וכובשת. ורוסיה תגיד שהיא באה להציל רוסים וכדומה.
האינטרס הרוסי הוא למנוע מהמערב להתערב בחצר האחורית ההיסטורית שלה וכן להרוויח עוד שטחים. אולי במקביל רוסיה תגיד למורדים שלה באוקראינה להשתלט על עוד שטחים כדרך לגרום למערב לפצל כוחות וכך לא להשתלט על כל בלארוס. לבסוף יהיה אולי פיצול במדינה בדרגה זו או אחרת כמו אוקראינה.
וכעת האמריקאים יארגנו קמפיין סנקציות נגד רוסיה והם יכפו על גרמניה לבטל את פרויקט הגז עם רוסיה נורד סטרים 2. ועכשיו גרמניה צריכה אנרגיה, וממי גרמניה תרכוש אנרגיה בתמורה?! ברור מארה"ב שהיא מעצמת אנרגיה…
העניין מתרחש לפני הבחירות בארה"ב וכעת טראמפ יראה שהוא מנהיג המערב וכן הוא יקדם את כלכלתו על ידי מכירת גז ונפט לגרמניה פלוס סנקציות על רוסיה שימנעו תחרות עם רוסיה וגם עוד עבודות לאמריקאים. למעשה טראמפ ירוויח עוד אזור למערב, עוד כסף לאמריקה, תדמית של מנהיג המערב החופשי והוא ינצח בבחירות כסופר-מן של המערב
אולם לבינתיים אנו רואים שאנשי כוחות הביטחון תומכים השליט ולא בכדי, שהרי הוא לכאורה זכה ברוב העם שאולי די אוהב אותו כי הוא טוב לעצמאות המדינה, ולכלכלה שלה ועוד. וכן אנו לא רואים עדיין שביתות מהותיות במדינה. אז כרגע העניין מתעכב, נחיה ונראה.
לאחרונה נתקלתי בסרט העוסק באדם נרדף, אדם הנרדף בזמן של כאוס וכעת עומד למבחן בעצמו בנושא, האם הוא ירדוף או יזדהה עם הנרדפות כמו שהוא היה בעצמו ואם כן מה יגרום לו להחליט ומה יהיה המחיר לכך?
זהירות קלקלנים…
ראיתי לאחרונה סרט שחור לבן בשם: 2017 Der Hauptmann העוסק בסיפור אמיתי על חייל שנפרד מיחידתו בסער הקרבות בשלהי מלחמת העולם השניה עם בעלי הברית המערביים. החייל הוא גרמני שנמלט מהמשטרה הצבאית שחושדת בו כעריק ואולי גם כחייל פשוט שעוסק בגנבות ואולי בעוד פשעים. הם מושחתים שלא מנסים לעוצרו למעצר, שהופכים את המרדף לציד והוא נמלט על נפשו כנגד הסיכויים.
לאחר שהם נואשו למוצאו, הוא מבין שהוא תמיד ייחשב כעריק ולכן הוא חייב למצוא דרך להנצל. הוא בעצם צריך להמלט מבנות הברית, מהמשטרה הצבאית ומהרעב. לפתע הוא מוצא רכב נטוש עם מדים של קצין ומעט אוכל והוא מחליט להתחזות לקצין. הוא מבין שכקצין הוא לא יכול ךלהתנהג כחייל פשוט. לפיכך הוא מתאמן רבות על הגינונים שלו כקצין וממש מרגישים אין הבגדים עושים את האדם הוא מתחיל להיות איש אחר.
מעט זמן לאחר מכך, חייל אחר שנאבד מיחידתו נדבק אליו וכך בעצם האיש מתחיל להקים לעצמו יחידה כשהוא בזהות מזוייפת. החייל החדש הפך לשלישו וכך הם מתחילים להסתובב באזור כשעוד חיילים. החיילים מצטרפים אליו בשמחה, חלק כי הם רוצים להצטרף לצבא וחלק כי הם מבינים שללא זאת הם ייחשבו כעריקים ולכן עלולים להתפס ולהיו מוצאים להורג.
לעת לילה הוא מגיע לפונדק ושם הם חוששים שהוא בא להחרים מזון לצבא הגרמני, הוא מרגיע אותם שהוא בא להלחם בעריקים הפושעים. הם עולזים ומביאים לו מכל טוב. לבסוף הם מביאים לו עריק או חייל אבוד ומצפים שהוא ינקום את נקמתם ויוציאו להורג בשבילם. הוא חושש שהם יעלו על כך שהוא מתחזה אז לאחר לבטים הוא מוציא את החייל להורג.
בהמשך הוא מגיע לבית מבודד והוא מוצא שם חיילים הוללים המתעללים בבעלי הבית בחינגה של עולם ללא ערכים, הם חוששים ממנו ומאיימים עליו בנשקם, אבל הוא מצליח למשטר אותם. לאחר שהוא לוקח להם את נשקם, הוא לא הורג אותם כפושעים על אף שהעניין די ברור שהם כך, אלא הוא מצרפם לכוח שלו ומגדיל את כוחו.
האיש ממשיך ומצרף עוד חיילים לכוח שלו, לבסוף הוא מגיע למחנה מלא עריקים או חיילים אבודים הנתפסים כך, והנה אנו מצפים שהוא ימצא דרך לשחרר את העריקים, אולם בפועל הוא מוצא דרך לערוף טבח בעריקים רבים וכך הוא משנכע את אנשי המנהל במחנה שהוא קצין בעל סמכות בנושא. בעלי הכוח בהמחנה הרוצים להפטר מהמטלה הזו שמחים על העניין ובכך מניחים לעצמם להשתכנע שיש לו הסמכות לפעול במחנה. וכאן יש מספר סצנות המראות את העולם המנותק משאר העולם – פלנטה אחרת בעקבות התנאים השונים מכל מה שהאדם חונך להם, אלימות גופנית, סדיזם ופשוט התנהגות חייתית לא ברורה. לבסוף המחנה הופצץ והוא ממשיך לדרכו תוך כדי שהוא חוגג כמלך, שופט אנשים על פשעים על פי דעתו ומתהולל גם הוא. אולם לא לעולם חוסן הוא נתפס על ידי המשטרה צבאית, אבל מצליח להנצל במשפט. כאן הסרט מסתיים, ברם כתוביות בסוף מודיעות לנו שהרשויות הבריטיות עלו עליו והוא נעצר והוצא להורג על פשעי מלחמה בגיל 21.
לדעתי הסרט נפלא ואני ממליץ לראותו בחום רב. הסיבה שבחרו בשחור לבן זאת כי הם רצו להכניס אותנו לעולם של פעם, אבל גם להדגיש לנו את הממד השונה. הרעיון הוא שבמלחמה גם אנשים טובים כביכול, אנשים שלכאורה נרדפו על לא עוול בכפם על ידי גורמים מושחתי הופכים למושחתי בעצמם, ההיגיון האנושי משתנה במצבים כאלו. הם מראים גם עד כמה קל לשכנע חיילים אבודים לשתף פעולה במעשים הרעים הללו ועד כמה בעצם במצבי קיצון חריגים דברים משתנים. אדם שמשחק בשפת גוף מרשימה של קצין נתפס כקצין ומתפקד כמו עריץ באיזשהו שלב. הסיפור משתלב לי עם לב המאפליה ועוד סיפורים בנושא המראים עד כמה הטוב והרע האנושים הם לא עניין קבוע בנפשו של האדם אלא תלויי אינטרסים אישיים. למשך חלק גדול מהסרט הייתי בטוח שמטרתו היא להנצל ולהציל אחרים על הדרך ברם לבסוף כרבר ברור שהוא לא הורג כי אין ברירה אלא הוא הפך לשעתוק של כוחות הרוע שהוא נחשך אליהם או שהתנאים הפכו אותו לרע וכך הוא מתנהל כמאפיונר חייל בסוף המלחמה. עוד נקודה יפה בבימוי זה שהוא מתחבא במהלך המרדף אחריו מתחת לשורשים של עץ וזה כביכול שהוא שותל את עצמו באדמה. ואז כשהוא יוצא הוא כביכול צומח, עד שלבסוף מתברר שיש כאן צמח פרא.
הסיפור עצוב, יש כאן חייל שנחטף לעבדות צבאית ואיבד בעצם שלטון על גופו ואת ההרגל לשלוט בהתאם לצו החברה על עצמו ולא בגלל מה שהוא מוכרח לעשות אחרת ימררו את חייו, והנה הוא נרדף על נפשו על לא עוול בכפו על ידי המדינה שהיא מייצגת באופן רשמי את החברה ואז הוא מבין שכמו שהם מושחתים גם הוא יכול, מה ההבדל אם זה בשם המדינה או בשם עצמו. קראתי עליו שהוא נזרק מתנועת הנוער שלו.
למי שרוצה לקרוא עוד סקירה מאתר מוצלח באנגלית שיקרא פה.
אלוהים איתנו - מחשבותיו של שמרן עצמאי 