פגשתי ליברל נאור עם מוט ארוך ביד ולמוט מודבק בד לבן ותכול. נתקלתי בו בחשמלית מדרום לסוריה בעיר שמעבר לקו הירוק – קורפוס ספרטום ירושלים הקדושה לנצח נצחים. שנינו היינו לאותו הכיוון והתפתחה בינינו שיחה.
אמרתי לו: כל הכבוד על האקטיביזם. טוב מאוד שאתה טורח להביע את דעתך במרחב הציבורי. חשוב מאוד לקדם את חופש הביטוי. גם נחמד שאתה טורח לשאת את המקל הזה וכך רואים מרחוב שאתה הולך להפגין נגד הקיסר נהנתניהו.
הוא שאל אותי לדעתי בנוגע למהפכה של העם. עניתי לו שאני תומך לעת עתה ברצון העם. הוא אמר לי בתגובה שהוא חושב שחשוב להגן על בג"צ שהרי העם יכול לדרוס את רצון המיעוט. ושגם כל אדם שפוי אמור לדעת שאם אתה לא רוצה לגייס לומדי תורה לצבא שיעשו הדתה וכפיה דתית בצבא צריך את בג"צ. וגם אני למרות שאני מפגין נגד הרפורמה שהדתיים החרדים תומכים בה, אני נגד לגייס חרדים שלומדים תורה כל היום. גם הם צריכים לדעת שבג"צ דואג למיעוטים והוא זה שימנע מהמיעוט החרדי שלומד תורה להתגייס. פלא שהם לא רואים זאת!
אמרתי לו: אתה נגד בג"צ! הרי בג"צ ביטל את מתווי הגיוס כי טען שזה לא שוויוני לא לגייס את החרדים. אז אם אתה בעד שלא יגייסו אותם, את החרדים שרוצים ללמוד תורה, אתה בעצמך נגד בג"צ – כמו תומכי הרפורמה. ואם אתה חושב שבג"צ ישנה את דעתו כי אתה ודומיך לא רוצים את החרדים בצבא, אז אתה חושב שבג"צ בכיס שלך ולכן אתה תומך בו ולא כי אתה דואג למיעוטים או לרצון העם ולשאר הגיגים דמוקרטיים.
אמר לי הנאור: טוב טוב טוב בוא לא נערב את בג"צ, עד כאן, נמשיך לדבר, אבל בלי לדבר על בג"צ…
נהיה חיש שקט הס ונסענו בשתיקה בתחב"ץ.