תגית: ראיון

יקה, ליטאי, שלושה שלבים ליציאה מן המגזר החרדי – ראיון עם חבר מתל אביב


י. מהמרכז הוא חבר טוב שלי, אני לא זוכר בדיוק איך הכרנו, אולי מחנות ספרים, אולי מאירוע שהשתתפנו בו. י. הוא גם פרטנר טוב שלי ללימודי יהדות, תורה, מדרשים ועוד. אני חש שי. הוא חבר טוב וסוג של בן זוג לימודי להגיגים ומחשבה.

פניתי אליו לא מזמן ושאלתיו האם אני אוכל לראיינו לאתר והוא הסכים לאלתר. וכאן אני מציע לכל מי שחושב שיש לו משהו מעניין להגיד לכם, שיפנה אלי ואשמח לראיינו.

להלן הראיון:

מה הרקע שלך?

נולדתי וגדלתי בבית חרדי אשכנזי קלסי, מה שמכונה "ליטאי" בגלל ההשתייכות לעולם הישיבות הליטאיות בארץ. הרקע האשכנזי האמתי הוא יקה, סבא שלי גדל בגרמניה וברח בראשית מלחמת העולם השניה לשוויץ, ולאחר המלחמה עלה לארץ.

אשמח לביאור למי שלא יודע, מה נה ההבדלים בין ליטאי ליקה, איך נראה בית ליטאי יקה?

למעשה אין הבדלים גדולים, המנהגים היקים מתבטאים בעיקר במנהגי הלכה מסוימים, דוגמאות: להתעטף בטלית מהבר מצוה ולא רק מהחתונה, נטילת ידיים לפני קידוש, מנגינות מסוימות בתפילה. אבל בקו הכללי היקים והליטאים כולם אשכנזים, ולמעשה בגלל שאחרי השואה עולם הישיבות האשכנזיות שהגיע לארץ מאירופה היה בעיקר ליטאי – היקים קצת נטמעו בתוכו. לא מעט יקים שהכרתי – חלקם גם מבני משפחתי – עברו בהשפעת הישיבות שבהן למדו כאן בארץ לנהוג גם בהלכות היומיומיות כאחיהם הליטאים.

מה המשמעות של הביטוי יקה לדעתך?

האמת שאין לי מושג, ואין לי תשובה מעניינת. מבחינתי זה כמו לשאול מה האטימולוגיה של "אשכנזי" או "ליטאי"…

טוב… אני שמעתי פעמים רבות שיקה זה יהודי קשה הבנה בראשי תיבות… נראה לי שההסבר המחקרי הוא כי הגרמנים ובדגש על היהודים המתנהגים כמו הגרמנים ולובשים ז'קט קצר במקום מעיל ארוך מסורתי יותר וזה בגרמנית נקרא יקה.

האם אפשר להגיד שעברתם הכחדה תרבותית תחת ההגמוניה החרדית הליטאית?

אכן, ניתן לומר שהיקים החרדים בארץ עברו מעין הכחדה תרבותית. יש יהודי יקה יקר בבני ברק – ר' בנימין שלמה המבורגר, שהקים את "מכון מורשת אשכנז" שהוא מכון מחקר למנהגי קהילות אשכנז, ובמסגרתו הוציא מספר ספרים בנושא, וכן הקים בית כנסת שבו נוהגים באופן מלא כמנהגי היקים במאמץ לשמר את התרבות הזו, והתרשמותי ממנו וממעשיו הייתה שהוא אכן מנסה לשמר את התרבות היקית שלא תיכחד כליל.

בנוסף האם יש הבדל בין האופי של הליטאי מול היקה?

לדעתי יש הבדל, אני חושב על עצמי שיש לי אופי יקה למרות שגדלתי תחת השפעת החרדיות הליטאית, יקה מתבטא בכלל כמו שהכינוי העממי מתייחס גם לחתירה לדיוק ודקדקנות. מאידך גיסא אני סבור שאופי כללי של אדם מתעצב ממכלול של גורמים שהם הבית בו גדל, החינוך אותו הוא מקבל במוסדות הלימוד, החברים שלו ועוד, ולכן איני מרגיש שיש לי יכולת להגדיר בבירור את ההבדל בין אופי ליטאי ליקה. לכל אדם יש אופי קצת שונה.

יש בדיחה בנושא מה ההבדל בין יקה ישראלי ליקה רגיל? יקה רגיל מגיע בדיוק בזמן לא דקה לפני ולא דקה אחרי. יקה ישראלי מגיע בדיוק חצי שעה אחרי הזמן לא דקה לפני ולא דקה אחרי.

האם אתה עדיין נחשב חרדי כיום?

לא

מה קרה?

היו לי תהיות רבות על אורח החיים האמוני. חלקן היו על החרדיות בפרט, אבל כאשר העמקתי בהן מצאתי שאני תוהה גם על היהדות בכלל.

לאיזה מגזר עברת כיום?

מן הסתם מכריי יאמרו שאני משתייך למגזר החילוני. אני אישית לא מגדיר את עצמי כמשתייך למגזר מסוים, אלא אדם שחי חיים אינדיבידואליים.

אני מבין. מניסיוני אדם שמשנה משהו חשוב בחיים שלו, לא עושה זאת בבת אחת, אלא בשלבים. אשמח לשמוע, אם תרצה, מה הסיפור שלך של ההליכה לדרך החדשה שלך?

אכן, זה סיפור שנמשך על פני זמן רב בכמה שלבים.

השלב הראשון היה מחשבתי בלבד, ובכללו קראתי ספרים וחומרים שונים, והרהרתי בתוכן. הלמידה של זה די מהר גילתה לי שכמו דרך החיים החרדית בפני עצמה כך היהדות כולה בנויה ממסורות שניתן לתהות על אמיתותן המוחלטת.

השלב השני שהיה לאחר יותר משנה וחצי היה קצת יותר מעשי מבחינה אמונית, בהדרגה הפחתתי תפילות קבע או דברים אחרים שנחשבים "קלים" ולאחר מכן זה עבר גם לדברים שנחשבים "חמורים" כמו חילול שבת. גם במהלך התקופה הזו המשכתי ללמוד ולקרוא דברים, עד שלבסוף חדלתי מלהאמין שיש ביהדות משהו אמתי ומחייב יותר מאשר כל דת אחרת בעולם, הן בימינו כמו נצרות ואיסלאם והן דתות קדומות אחרות כמו הדתות הנורדיות ועד אמונות פגאניות מתקופת התנ"ך. ככל שחדלתי מלהאמין כך גם ההימנעות שלי מלקיים מצוות הלכה ונהייתה יותר פשוטה ולא לוותה עוד בחששות ובספקות שמא אני עושה משהו פסול.

השלב השלישי היה היציאה בפועל מהעולם החרדי, והיא התרחשה לאחר יותר משלוש שנים מתחילת השלב השני. גם זה תהליך שיש בו שלבים, במעבר למגורים בסביבה חדשה, עבודה, לבוש, ובכלל החלק הכי מאתגר הוא להכיר את הנורמות הרגילות להתנהגות בעולם אחר שלא גדלתי לתוכו.

מהקשבה לדברים הרהוטים שלך נשמע שזה די פשוט… אני משער שזה לא כך. השאלה היא מדוע דווקא אתה לדעתך יצאת לדרך חדשה לעומת אחרים? וכן מעניין מה היו הקשיים שהיו לך בתהליך?

זה מתומצת, אבל זה אכן לא תהליך פשוט כלל וכלל.
תחילה אומר שזה לא בדיוק דווקא אני יצאתי כאילו אני יחיד סגולה בכך, הרי יש עוד לא מעטים שעוזבים את הדרך שבה גדלו ופונים לדרך אחרת. אמנם, אני מבין שהכוונה היא לעומת אותם רבים אחרים שבכל זאת נשארים.

ובכן, לדעתי לאופי היקי שגדלתי אליו במשפחה יש חלק בכך. הרצון להגיע למקסימום הדיוק האפשרי, שהוביל אותי בחיי כחרדי לחתור לקיום מדוקדק של ההלכות ככל האפשר, והגילוי שפעם אחר פעם אחר פעם הדבר אינו מתאפשר, וההבנה שההסברים שספרי הדת נותנים לקשיים האלה אינם אלא תירוצים שנועדו לשמר צורת חיים אמונית נטולת היגיון – כל זה גרם לי ללמוד ולחקור תחילה אם משהו בזרם החרדי לא תקין, שהרי יש זרמים יהודיים נוספים שסבורים שמקיימים את רצון השם כראוי וגם הם נשענים על אותה מסורת של מתן תורה בהר סיני; משם למדתי שלמעשה אותם יהודים שעליהם אנחנו מסתמכים – שהם חכמי היהדות לדורותיהם לפני מאות ואלפי שנים – לא בהכרח נהגו בכל דבר כמו חרדים; משם למדתי שכמו שמנהגים מסוימים השתנו כך כל הבסיס של המסורת היהודית השתנה באופן דינמי במשך השנים, וסימוכין לכך יש גם בתנ"ך עצמו במקומות שרואים כיצד הפרשנים המקובלים מתאמצים להסבירם בדרך שתתיישב עם המסורת וחורגים בכך מאוד מפשוטו של מקרא. סוף דבר יותר התקבל על דעתי שהדת היהודית לא נוצרה באופן יותר מיוחד ואמתי לעומת כל שאר האמונות והדתות הקיימות.

הקשיים בתהליך זה הינם רבים, אנסה לתמצת את עיקרם: הקושי התיאורטי והקושי המעשי. התיאורטי הוא שלא קל לקבל את זה שדורות על גבי דורות אנשים רבים מאוד מאמינים בתורה מסיני ושזה לא אמת מוחלטת, זה גרם לי לא מעט לבדוק את מה שאני קורא שוב ושוב עד שהשתכנעתי שזה דבר שיתכן, ושכמו שאנשים בסוף קיבלו את ספר הזוהר שכתב משה די ליאון לפני כ־700 שנה כאילו הוא נכתב על ידי רבי שמעון בר יוחאי יותר מאלף שנה מוקדם יותר, וכמו שלא מעט יהודים חרדים כיום מאמינים בגלגול נשמות למרות שזה דבר שנשלל על ידי רב סעדיה גאון ועוד חכמים ראשונים – כך גם עצם קיום הדת יכול להתפתח באופן אנושי לגמרי ושאנשים רבים יאמינו לו אחרי זמן רב, אך אין לו ביסוס אלוהי.
בנוסף קיים הקושי המעשי במעבר לחיות בסביבה זרה לזו שבה גדלתי. יש הרבה דקויות בהתנהגות, מעין קודם חברתיים, שמי שלא גדל לתוכם לוקח לו זמן ללמוד ולהפנים אותם. זה כמו להגר לארץ אחרת.

מרתק. מתי לראשונה חשת עצמאות מחשבתית בנושאים הללו בשונה מחבריך?

לפני 12 שנה. למפרע לאחר כמה שנים הבנתי שניצני המחשבות האלו היו בי כבר קודם לכן.

הרבה זמן. מה היו הניצנים? ואגב החינוך החרדי מחנך ללימוד, הבנה וציות איך זה עובד והאם זה לא גורם להתנגשויות?

בקצרה, תהיות על כך שאלוהים כביכול מקשה עלינו לקיים את מצוותיו בגלל ש"טוב אחד בצער ממאה שלא בצער" ו"לפום צערא אגרא" (לפי הצער, כך השכר מאת האל) וכדומה, וההתנגשות של זה עם כך שאלוהים כל יכול ואם כך יכל לתכנן את העולם מלכתחילה בצורה שונה ולא מוזרה כזו.

אכן, החינוך החרדי באופן כללי הוא כזה, אבל לכך התווסף חינוך פרטני שקיבלתי בבית לא לקבל כל דבר כמובן מאליו, אלא ללמוד בעצמי מהגמרא ועד השולחן ערוך ואחריו, כמו שנאמר "לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא" (ללמוד עם מסקנה הלכתית ולא רק כהנאה או עיסוק אינטלקטואלי גרידא), וכיון שהתרגלתי ללימוד שלא מציית ספונטנית לכל מה שנאמר לו – בסוף הדרך הזו הובילה אותי גם לחקור מאחורי הבסיס הכי בסיסי של הכול.

מזדהה לחלוטין. מעניין מאוד. אשמח להמשיך בחלק הבא על התפיסות החדשות שלך כיום – מערך האמונות החילופי שלך לעומת התפיסה הישנה שלך.

אכן לפעמים נוטים לחשוב שיציאה בשאלה זה הליך של איבוד האמונה ובעצם לחדול כליל מלהאמין במשהו; אבל האמת לדעתי שכל החיים מבוססים על אמונות בדברים, כל אדם בונה לעצמו אמונות ותפיסות עולם שלפיהן הוא מתנהג בחייו, בין אם זה הזדהות עם מחנה פוליטי מסוים, טבעונות, סביבתנות, או אמונה בשיטה כלכלית כזו או אחרת. אז גם אני אשמח שנרחיב בחלק הבא.

עד כאן חלק א'. חלק ב' בהמשך.

הלל גולדמן – ראיון עם אקטיביסטית בדרום תל אביב


מי את הלל גולדמן?

להלן התשובה…

שאלה עמוקה , אני אני . לפחות משתדלת להיות;)

אוקיי. אז מה את עושה ביום יום?

מתחילה עכשיו עבודה חדשה במקלט לנשים .. בחורף נמצאת הרבה בדרום תל אביב
מפעילה שם בית תמחוי ופרוקיטים כאילו ואחרים לעזרה 😁

יפה מאוד. בהצלחה במקום החדש. מה זה אומר מקלט לנשים?

תודה!!

מלט לנשים זה בית מוגן לנשים שנמצאות במצוקה . חלקן יצאו מהחיים ברחוב, חלקן עם סיפור אחר . מקום לריפוי והתחלה חדשה.

איזה סוג נשים מגיעות למקלט לנשים?

עוד לא התחלתי את העבודה הייתי שם פעם אחת בלבד אז אז מה שכתבתי זה זה בעקרון 😅

אמרת שאת מפעילה בית תמחוי – מה קורה שם?

אני מביאה צוותי לילה. בזמן האחרון אסור לפתוח את הבית תמחוי אז אנחנו רק משתמשים בו להכנת האוכל, שתיה חמה ומיון בגדים חמים. עושים תדריך צוות מתנדבים לאותו ערב. ויוצאים עם עגלות לסייר בדרום תל אביב. שם אנחנו מכירים את רוב דרי הרחוב, שזה לרוב מכורים ונשים במעגל הזנות. אנחנו מביאים להם עזרה ראשונה, שזה מאוד נחוץ, של ובגדים חמים ושתיה ואוכל. וכן מנסים לעודד אותם להמשיך טיפול שזה אומר עזרה בבירוקרטיה לפנות לבתי שיקום/גמילה. שזה אומר לקבל ביטוח לאומי וכו'. בעיקר מנסים לעזור לצורך המיידי לתת תקווה, נחמה אהבה וברכה.

כל הכבוד ממש להחיות מתים. מה קורה בתדרוך?

מתחילים בסדיר, שזה להכין אנשים למה שהם הולכים לראות ומה יש לנו להציע כעזרה וכו'. ומכיוון שרוב הצוות מתנדבים הם כמוני, אנשים מאוד מאמינים/רוחנים, אז אנחנו מסיימים בלהתפלל עבור האנשים ברחובות ולבקש את עזרת אלוקים לסייע ולהיות לברכה ברחובות.

למה חשוב התדריך והתפילה?

התדריך חשוב מאוד אם תבוא מתישהו אז תבין 😂

תראה… המצב ברחובות האלו לא פשוט ואנשים צריכים להיות מוכנים לזה וגם לדעת לא להידחף למרחב אישי ברחוב. וכמובו פשוט לשמוע קצת מה הולך לקרות ואיך עלינו להגיב. זה עוזר לאנשים לצאת בהרגשה יותר בטוחה/מועילה.

לגבי התפילה. אני מאמינה שזה הכל! שבלי היד של אלוקים כל מה שנעשה יהיה לשווא. המצב של האנשים שם הוא כל כך שבור וכל כך חסר תקווה – בלי חסד על טבעי. שזה כמו להוציא אדם על ערש דווי לשופינג, אם באמת רק היינו הולכים להביא סנוודיץ.

אין שם תקווה בלי אלוקים המצב קשה מידי. בנוסף, אני חושבת שזה עוזר לנו כצוות להזכר מאין התקווה.

איך הגעת לבית התמחוי?

הממ, הוא הגיעה אלי. אני "עובדת" ברחובות הילו כבר בערך שמונה שנים. כשהתחלתי להתקרב לאלוקים דרך ישוע, אז הייתי מגיעה בערך למקום היחיד שבו הכרתי שיש יהודים משיחיים. וזה היה בפלורנטיין אז יצא לי לטייל ברחובות דרום תל אביב בדרכי והלב שלי נשבר. גם זה היה באותו זמן שהתחלתי ממש להאמין באלוקים גרם לי להרגיש ש"הכל אני יכול בעזרתו של הנותן לי כוח". והייתי פשוט מדברת עם דרי הרחוב, מכירה אותם, מביאה להם אוכל, ולאט לאט זה גדל ונהפך לממש פרוייקטים.

לפני איזה שנתיים שלוש הציעו לי להתשמש בבית תמחוי שנמצא בדרום תל אביב. קיבלתי מפתח והרבה תמיכה ויציבות להפוך הכל למסודר יותר. אני ממש מרגישה שאלוהים יצק את זה בלב שלי, ואני לא יכולה להשתחרר מהרחובות הללו.

תודה רבה.מרתק. כל הכבוד לך על העזרה הברוכה לאותם אנשים שהגורל לא האיר להם פנים. אשמח לראיין אותך שוב.

בכיף. שבוע מבורך😁

לנו יש רבי, להם אין, הם מסכנים! – ראיון עם חסידית אלמונית


פלונית היא חסידית אלמונית הקוראת באתר אלוהים איתנו. והיות ואני חפץ להעמיק את ההיכרות שלי עם המגזר החסידי חשבתי לנהל איתה דיון או ראיון ולהעלות אולי לאתר אם היא תסכים. להפתעתי היא הסכימה.

אני: שלום אלמונית חסידית, איך זה לגדול חסידית, מה זה אומר להיות חסיד, לדעתך? מה זה אומר חיי חסידות לילדה-נערה-בחורה עד החתונה?

חסידית אלמונית: לדעתי אין הרבה השפעה לחסידות על חיי הילדה באופן ישיר. זו רק דרך חיים שהיא מחונכת לפיה, אמונה מסוימת שהאדמו"ר הוא הסמכות, יודע ומבין, אבל בפועל אין לזה השפעה ישירות על חייה, רק במצבים שצריך להתייעץ עם האדמו"ר לגביה.

אני חושבת שלא ניתן להשוות לעולם החילוני, זה רחוק מידי, עולם אחר פשוט. יעידו על כך הסרטים/הסדרות על החרדים שהחילונים צופים בהם כמו שהיו צופים בשבט באמזונס, התרבות מעניינת אותם כעולם חדש שהם לומדים עליו, לא בהשוואה לחיים חילוניים. לדעתי כמובן…

בקשר לעולם החרדי הכללי הליטאי, יש לי חברות ליטאיות, מה שבעיקר מוזר להן זה שהחסיד נותן למישהו אחר להחליט בשבילו (הרבי – א"א). יש הבדל מאד ברור בדרך החינוך, אותם מחנכים ע"פ דין (מה יהיה העונש). ואותי לימדו שקיים עונש, אבל הדגישו בעיקר את השכר.

יש הבדלים הנובעים מההשתייכות לקהילה, אבל אני חושבת שאין החסידות משהו מהותי שמשפיע ישירות על חיי הבנות בבית.

אני: אז חוץ מהציות לרבי איך חווים החסידות?

אלמונית חסידית: יש את ביהכ"נ, הרבה בחורות הולכות בשבתות, יש את ה"טיש", גם לשם הרבה בחורות הולכות
מתפללים שם בימים הנוראים, מי שלא גר בעיר, בד"כ ימצא מקום להתארח/ ישכור דירה באיזור, יש לפעמים אירועים/תכניות/טיולים לבנות החסידות. המפגשים המשפחתיים מתוכננים לפי הלו"ז של החסידות ("טיש" בפורים, שמחת בית השואבה, הדלקת נרות חנוכה…). כלומר, חיי הקהילה יוצרים מחויבות. אבל לא שיש משהו שמשפיע ישירות דווקא על הבנות.

אני: מה זה אומר להיות חסידית לעומת חסיד?

אלמונית חסידית: מהצד אני יכולה להניח את האצבע על מספר הבדלים. הבנים בד"כ ילכו כל שבת לביכ"נ, כך שהם הופכים לחלק מהקהילה מגיל צעיר ממש. מהסיבה הזו ההורים ישלחו אותם כמעט תמיד למוסדות של החסידות, אחרת רוב הסיכויים שהוא לא יצליח להסתדר חברתית בביהכ"נ.

הוא יהיה נוכח בכל התפילות וה"טישים" ישימו לב אם הוא לא היה, ויהיו לכך השלכות…הוא ישמע כל שבוע את ד"ת של האדמו"ר, את ה"שיחה" שנתן בסעודה שלישית, את ה"תקנות" מכלי ראשון. יש לו קשר ישיר עם האדמו"ר, הוא יכול להתייעץ איתו בעצמו, הוא ילמד בישיבה של החסידות וישן בפנימיה. הוא יודע שכל דבר יועבר לאדמו"ר, והוא עשוי לקרוא לו לשיחה. בגדול, הגברים חיים את החסידות ומושפעים ממנה הרבה יותר מאשר הנשים (יש שאומרים שאין דבר כזה "אישה חסידית", אלא רק "בת/אשת חסיד").

אני: את גדלת בחברה חסידית – מה הסברת לעצמך כשפגשת אחרים כמו ספרדים, חרדים ליטאיים, חסידים אחרים, חילונים, גויים וכדומה – איך הם חיים אחרת ממך?

אלמונית חסידית: וואוו זו שאלה ממש מורכבת. אני באופן אישי גדלתי בלי שמץ של גזענות, מכיוון שבילדותי גרתי (תודה לה') מספר שנים בפריפריה, אם הייתה גזענות, היא הייתה מופנית כלפי…

אני כן רואה את ההבדלים הקיימים בסגנון החיים, אבל דווקא חושבת שבנושא הזה החסידים יכלו ללמוד מהם… למדתי לראות אנשים באופן שווה, ללא שיפוטיות/ תחושת עליונות, לבוא ממקום שווה, אם לא נחות.

לעומת זאת כשעברנו דירה לעיר מרכזית נדהמתי מהיחס של החברות החדשות שלי לנושא… היה להן ברור שהן נעלות מאחרות, שהן צודקות וכל השאר טועים, שהן הטובות ביותר, וכל השאר נחותים. היה לי קשה מאד למצוא איתן שפה משותפת עם הגישה הזו, לא הצלחתי להבין אותה.

היום אני חושבת שזה נובע מכך שההורים חוששים שהילדים שלהם יתיידדו עם ילדים מחוץ לקהילה ויתכן שיראו את הצדדים הנוחים שם, ו"יכנסו להם רעיונות"… אז הם בוחרים בדרך הקלה ומלמדים אותם ש"יש אותם ויש אותנו, ואין לנו מה לחפש שם".

אני: אז למה אתם מאמינים באיקס והאחרים לא – מה הסברת לעצמך או הסבירו לך?

אלמונית חסידית: מה שהסבירו לי- לנו יש רבי, להם אין. הם "מסכנים", צריכים להחליט על הכל בעצמם, לקחת את האחריות.

מה שהסברתי לעצמי – אני נולדתי במקום מסוים, כך בחרו לגדל אותי ולכן אני שם, אבל זה לא אומר שמה שאומרים לי בהכרח נכון. אלוקים בחר לשלוח אותי למקום הזה, כנראה שזה מה שטוב לי, והוא שלח אותם לשם אז כנראה שזה מה שטוב להם… (מגיל צעיר ממש יש בי צורך לערער על כל מה שאומרים לי, לחשוב ולהחליט בעצמי…)

אני: למעשה החילוני לפי מה שנהוג להגיד בחברה החרדית באופן כללי אמור לקבל גיהנום כשהוא חוטא. ולפי דעתך הוא לא אשם הוא פשוט חי במקום אחר. מה שאומר שאת התחלת לפרוץ המסגרת בגיל צעיר כבר. איך את מסבירה את זה שאת בעצם כופרת במוסכמות הדתיות שלך?

אלמונית חסידית: אותי לא לימדו שחילוני אמור לקבל גיהנום, לימדו אותי שהוא תינוק שנשבה, שלא יודע משהו אחר, זו לא אשמתו. בדיוק כמו שאני אחטא בשוגג, לא מחייב שאקבל על כך עונש. לימדו אותי להתרחק מהם כדי לשמור על השם שלי, כי אין לי מה ללמוד מהם, אבל האמת היא שזה היה כדי שלא אושפע.

אני לא כופרת במוסכמות הדתיות, הייתי ילדה ממש טובה, מעולם לא גרמתי לבעיות אבל הייתי מאד דעתנית, לא קיבלתי אף פעם את מה שאמרו לי כמובן מאליו, השאלה הראשונה שהייתי שואלת את עצמי תמיד היא "מי אמר?". זה גרם לי לחקור, לדרוש תשובות, ואם לא קיבלתי תשובות מספיק טובות הנחתי שאני צודקת.

אני: תודה רבה חסידית אלמונית על השיתוף והתובנות ואשמח לראיין אותך שוב.

אלוהים לא חייב לי כלום – ראיון עם מכרה שהחלה להתחזק בדת


ע. היא מכרה שנראית חילונית וגרה באזור המרכז ובעבר שייכה את עצמה למפלגה של גנץ. אולם לאחרונה היא החלה להתקרב לדת והעניין מעניין אותי ואולי גם אתכם.

גאורג: שלום ע,

את לאחרונה החלת להתחזק כידוע. ומעניין אותי מאוד התהליך שלך ואשמח לשאול כמה שאלות ברשותך. ועל כך בהמשך.

מעניין אותי מתי התחיל תהליך ההתחזקות הרוחני/היהודי שלך?

ע: שלום גאורג,

אני חושבת שתמיד הייתי באיזה שהוא שיח עם הבורא. מגיל מאוד צעיר. רק שתמיד הייתי מתלוננת וחושבת שהוא חייב לי משהו. 

תמיד שאלתי למה בנים לא רצו אותי בעבר ועוד שאלות רבות אחרות… אבל הוא ניסה כל השנים האלה ללמד אותי שאני צריכה קודם כל בכלל לרצות את עצמי, ולחיות באיזו שהיא שלוות נפש עם עצמי, או לחיות בשלום עם עצמי אם תרצה…. 

ואז תמיד הייתי מבקשת שייקח את חיי. ומבקשת לעצמי דברים מאוד נוראיים אם מישהו היה מסרב לי, או שהייתי מרגישה כשלון – אולי מסביר את השנאה העצמית שפיתחתי במרוצת השנים.

אני חושבת שבשנתיים האחרונות מאוד התחזקתי בנסיון להבין את החיים באמת, והשיח שלי איתו תדיר יותר. על בסיס מאוד צפוף.

ועל הרבה קריאת תהילים, שהם התפילה שלי כל יום ביומו עם תחינות ובקשות, זה עוזר לי להמשיך לחיות… (נטילת ידיים ממש ליד המיטה בבוקר, וקריאת שמע בוקר וערב, תפילות של ממש כמו על פי הספר קצת יותר מתקשה.) ונסיון ללמוד את התניא, ואת נחמן, ואת האר״י (מאוד רוצה להעמיק עליו אך טרם מצאתי מקור נאות).  

איבדתי קצת עניין בכל הטראש שהיה מציף אותי, סדרות / סרטים, או רחמנא ליצלן טלויזיה. מוצאת את עצמי חסרת מנוחה ולא מתעניינת בזה.

בעיקר מנסה להעמיק בתוך הנפש (מה שתמיד הייתי עושה), אבל בשמיעה (ובתקווה,למידה) של ממש על קבלה, פרשות השבוע, תלמוד עשר הספירות ומוסרי השכל מהתורה עצמה רק בשנתיים – שלוש האחרונות.

גאורג: מרגש מאוד לשמוע שתמיד היית בשיח עם בורא העולם. זה לא דבר פשוט.

איך את מתמודדת עם הטענות של פילוסופים רבים שאין אלוקים?

ע: אני חושבת שאני בעיקר לא מקיימת שיח על זה.

לא מנסה לשכנע אחרים.

אני מבינה שככל הנראה כל בוקר מחזירים בי חיים כי אני נחוצה כאן. ושכל הסיפור הזה עמוק יותר ממה שאני באמת יכולה להבין.

פעם שאל אותי מישהו : האם השם איכזב אותך? וזו היתה שאלה קשה, כי אני למודת כאבים רבים כל כך, בכל מיני צורות, גוונים וניחוחות. עמד לי על הלשון לומר לו שכן. 

היום אני יוצאת מנקודת ההנחה שאף אחד לא חייב לי כלום, גם לא הבורא. ועל כן, אני חיה את החיים כפי שהם. אמנם בעצב מסוים, אבל חיה.

ומשהו שהפך להיות מנטרה לאחרונה: לעשות הכל לשם שמיים, מתוך אהבה אל הבורא, לא משנה כמה אושפל או כמה ארומם, או כמה בתוך תוכי אכאב.

אז אני משתדלת לעשות ממש הכל ביסודיות, ומכל הלב. מקפידה יותר מקודם

גאורג: אני אוהב הגישה שאת מקבלת את החיים ללא טענות. ממש התחברתי.

תודה רבה על המענה הלבבי.

ע: מודה שאני נופלת לעיתים קרובות ומתלוננת. או, שואלת ״למה?״. אבל בנסיון מתמיד להשיל מעליי את היצר הזה.

תודה רבה ששאלת גאורג.

נ.ב. מי שרוצה שאראיין אותו – שייצור עמי קשר.