תגית: קור

קטע קצר על מונדיאל – משהו שכתבתי פעם


כעת יש חג של הדת האזרחית הגלובלית הידועה ומפורסמת בשם "מונדיאל". בחג כדורגל זה, שאותו חוגגים חילונים וחרדים, מתנחלים וערבים, חיילים ואזרחים וגויים ויהודים, יש מנהג מקודש בקרב אוהדי הכדורגל לסבוא בירה בכמות רבה. וממש קשה שלא להתקל בפרסומות מלאי הבעה ותשוקה למשקה העתיק – הבירה.

ובהקשר הזה לגבי מנהג שתיית הבירה משקה הבירה, ידועה אמירה של אנגלי אחד, בשם ווינסטון צ'רצ'יל, שאומרים בשמו: "אני אוהב את הבירות שלי קרות ואת הנשים שלי חמות". וכשהציבור שומע זאת הוא מחייך בהנאה רבה או צוחק. אך אני אוהב את הבירה שלי קרה קפואה ברד ואת האשה שלי קרה גם. יש לי מלא בירה או בירות, מקומיות ותוצרת חוץ אבל אשה אין כעת, לא חמה, לא קרה.

אולי כתחליף אני אוהב להתנשק עם בקבוק הבירה הקרה כשהמשקה הקר חודר כלשון של ים לפי ומקרר את גופי ומרגיע את נשמתי. אנוכי גם אוהב קרח, לטחון קרח בשיני. לנשוך במוצק כמו חיית טרף ולחסל ולא להותיר מאומה ולקרר את נפשי. ולכן בירה עם קרח הולכת אצלי חזק.

אשה קרה צריך לחמם אותה וגוף האחד נהנה מגוף השני גם מההיבט של החום. אשה קרה נסבלת ביום חם כמים קרים לנפש עיפה ובכל מזג אוויר. אשה קרה כיף להדליק אותה ולחוש את גופה מפרפר.

ואכן, רוב מוחלט של הבירות הקרות מושכות אותי יותר מנשים רגילות. ועל כן אין פלא שיש בירה קרה ואין אשה ואני מתנשק עם בקבוקי בירה…

אני גם לא מחבב כדורגל כצופה, ואיני מתרגש להיות חלק מקהל אוהד שצועק יששש! או גוללל! או וואו! אני מעדיף לשחק בעצמי כדורגל, רק לא יוצא לי לשחק עם הגורמים המתאימים. וגם בירה שאני אוהב לשתות איני שותה סתם כך, זה משמין…