הו-הו, מה הקולות שם בלילה?
הו, תן מיילל.
הו-הו, למה התן מיילל שם בלילה?
כי הוא רעב.
הו-הו, מה הקולות שם בלילה?
הו, ילד בוכה.
הו-הו, למה הילד בוכה שם בלילה?
כי הוא רעב.
הו-הו, מה הקולות שם בלילה?
הו, תן מיילל.
הו-הו, למה התן מיילל שם בלילה?
כי הוא בודד.
הו-הו, מה הקולות שם בלילה?
הו, ילד בוכה.
הו-הו, למה הילד בוכה שם בלילה?
כי הוא בודד.
כאשר מביטה היא אל השמים,
האור מפוחד,
זורח על פניה מלמטה,
וחייבת היא להסתיר פניה ביום.
היא פשוט לא רוצה להפחיד את האור,
חיה בצל עד נמוג זוהר,
רואה הכוכב זוהר באור דמדומים,
מתחננת: אנא צבע יופי על לחיי.
מורגנשטרן (כוכב השחר),
הו, זרח על דמותי,
שלח אור חמים על פני המפחידות,
תגיד לי שאיני לבד.
מכוערת!
את מכוערת!
הלכתי לבד בלילה,
הציפורים המאוחרות שרו.
כבר לא ראיתי את המון ילדי השמש,
ובכיתי אל השמים זרועי הכוכבים.
מורגנשטרן,
הו, זרח על אהובתי,
שלח אור חמים,
על הפנים המפחידות שלה,
תגיד לה שהיא לא לבד.
מורגנשטרן,
הו, זרח על נשמתי,
שלח אור חמים על לב שבור,
תגיד לה שאני בוכה.
כי את, את מכוערת!
את פשוט מכוערת!
בני אדם הם רק יצורים של העין.
דברים יפים הם מה שאני רוצה,
אבל את, את לא יפה,
לא!
מורגנשטרן,
הו, זרח על אהובתי,
שלח אור חמים על הפנים המפחידות שלה,
תגיד לה שהיא לא לבד.
והכוכב רוצה לזרוח,
על אהובתי,
זה מחמם את חזי,
מנענע,
איפה שהחיים פועמים,
כדי לראות עם הלב,
היא פשוט יפה!
לי יש חיבה לשירה ברוטאלית הנתפסת לי כשירה אותנטית ולא סתם ובפרט בתחום הרומנטי.
השם הוא מלכנו ולו אנחנו עבדים
התורה היא חיינו ולה אנו משועבדים.
במשטר הציוני אין אנו מאמינים
ובחוקותיהם אין אנו מתחשבים.
בדרך התורה נלך לקדש שם שמים.
הֵי יַחַד, הֵי יַחַד
עוֹד הַפַּעַם וְעוֹד פַּעַם
הֵי יַחַד, הֵי יַחַד
עוֹד הַפַּעַם וְעוֹד פַּעַם
עֵץ לִבְנֶה גָדוֹל נַצְמִיחַ
מְתֻלְתָּל – יָפֶה נַצְמִיחַ
אַיְדָה דָה אַיְדָה
אַיְדָה דָה אַיְדָה
מְתֻלְתָּל – יָפֶה נַצְמִיחַ
הֵי יַחַד…
בַּגָּדָה גָדָה נֵלֵכָה
שֶׁמֶשׁ חֶמֶד נְבָרֵכָה
אַיְדָה דָה אַיְדָה
אַיְדָה דָה אַיְדָה
שֶׁמֶשׁ חֶמֶד נְבָרֵכָה
הֵי יַחַד…
הוֹי אַתְּ ווֹלְגָה עֲנָקָה
אִמָּא ווֹלְגָה עֲמוּקָה
אַידְָה דָה אַיְדָה
אַיְדָה דָה אַיְדָה
אִמָּא ווֹלְגָה עֲמוּקָה
הֵי יַחַד…
תרגום ילן-שטקליס מרים
השיר בביצוע על ידי הזמר האהוב עלי איוואן רברוף:
בדרכה לעבודה בוקר אחד
בעוברה ליד האגם
אשה עם לב רחום ראתה נחש חצי קפוא-מת
עורו הצבוע יפה היה, כולו מזוגג בטל
"ייצור מסכן", קראה, "אקח אותך ואני אדאג לך"
"הכניסיני, אשה עדינה
הכניסיני פנימה, למען השם
הכניסיני, אשה עדינה", נאנח הנחש.
עטפתו כולו בחום במצע משי רך ונעים
והשכיבתו ליד האש שלה עם דבש וחלב
בחיפזון שבה הביתה מהעבודה בלילה ומייד כשהגיעה
גילתה שהנחש היפה שהכניסה אליה קם לתחיה
"הכניסיני פנימה, אשה עדינה
הכניסיני פנימה למען השם
הכניסיני, אשה עדינה", נאנח הנחש.
חיבקתו לחיקה, "אתה כל כך יפה", היא נאנקה
"אם לא הכנסתיך אלי פנימה אולי כעת היית מת"
ליטפה עורו היפה והנעים שוב ונשקה והחזיקה בו חזק
ובמקום אמירת תודה, הנחש העניק לה נשיכה מרושעת
"הכניסיני, אשה עדינה
הכניסיני פנימה, למען השם
הכניסיני, אשה עדינה", נאנח הנחש.
"הצלתיך", בכתה האשה
"ואתה נשכתני, מדוע?"
"אתה הרי יודע שהכשתך היא ארסית ועתה אני גוססת ומתה"
"הו, שתקי, אשה טיפשה", אמר הנחש בחיוך מרושע
"ידעת מצוין, לכל הרוחות, שאני נחש לפני שהכנסתני אלייך פנימה"
"הכניסיני, אשה עדינה
הכניסיני פנימה, למען השם
הכניסיני, אשה עדינה", נאנח הנחש.
תרגמתי הגרסה הזו.
שני שירים בנושא האבולוציה עם קליפים נאים. תהנו.
בְּגֶרְמַנְיָה לָקְחוּ הַנָּאצִים תְּחִלָּה אֶת הַקּוֹמוּנִיסְטִים,
וַאֲנִי לֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי, כִּי לֹא הָיִיתִי קוֹמוּנִיסְט;
וְאָז הֵם לָקְחוּ אֶת הַיְּהוּדִים,
וַאֲנִי לֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי, כִּי לֹא הָיִיתִי יְהוּדִי;
וְאָז הֵם לָקְחוּ אֶת חַבְרֵי הָאִגּוּדִים הַמִּקְצוֹעִיִּים,
וַאֲנִי לֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי, כִּי לֹא הָיִיתִי חָבֵר אִגוּד מִקְצוֹעִי;
וְאָז הֵם לָקְחוּ אֶת הַקָּתוֹלִים,
וַאֲנִי לֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי, כִּי הָיִיתִי פְּרוֹטֶסְטַנְטִי;
וְאָז הֵם לָקְחוּ אוֹתִי,
אַךְ בְּאוֹתָהּ עֵת כְּבָר לֹא נוֹתַר אַף אֶחָד שֶׁיָרִים אֶת קוֹלוֹ לְמַעַנִי.
השיר יפה מאוד ומבטא את הצורך של החלשים בחברה לעבוד בשת"פ מול האויב כי אחרת הוא עלול גם לתקוף את מי שעד אז משקיף מנגד. בעיני השיר ריאליסטי מבחינת גישתו החברתית כי השיר פונה לאינטרסים של האדם ולא בשם איזה ערך שאי אפשר לחוש בחמשת החושים וזה משהו לא ברור.
מה יפה אהבתי, הו, מה יפה היא
בשמלת החול הפשוטה שלה
עם מסרקות בשערה,
איש לא ראה, איש לא ידע,
עד מה יפה היתה.
הגדנה בנות אושויץ
בנות דכאו אמרנה:
ראיתן את אהבתי שלי?
ראינו אותה במסע ארוך,
שוב לא לבשה את שמלתה
ואין מסרקות בשערה.
מה יפה אהבתי…
כה יקרה היא לאמה שלה
ולנשיקות שפתי אחיה.
איש לא ראה, איש לא ידע,
עד כמה יפה היתה.
אמרו בנות מטהאוזן,
הגדנה בנות בלזן:
ראיתן את אהבתי שלי?
ראינו אותה קפואה –
בכיכר גדולה,
מספר לה על זרועה הלבנה,
כוכב צהוב רוטט לה על לבה.
מתוך הבלדה על מטהאוזן.
מילים: יאקובוס קמבנליס.
נוסח עברי: אביבה אור שלום.
לחן: מיקיס תיאודורקיס.
שַׂר הַיָּעַר / י. ו. גֵּיטֶה / שאול טשרניחובסקי
מִי הוּא הָרוֹכֵב בְּסוּפָה וַחֲצוֹת?
הָאָב הוּא עִם בְּנוֹ. בִּזְרֹעוֹת אַמִּיצוֹת
יְאַמְּצֶנּוּ הַלָּה, יְחַבְּקֶנּוּ חָבֹק
וּבְיָד חֲזָקָה וְיֵחַם לַתִּינוֹק.
– מַה תִּירָא, הַיֶּלֶד, פָּנֶיךָ תַּסְתִּיר?
– אָבִי, שַׂר הַיַּעַר, כְּלוּם אֵינְךָ מַכִּיר?
בְּרֹאשׁו לוֹ עֲטֶרֶת, זָנָב לוֹ שָׁחוֹר.
– מַטְלִית עֲרָפֶל הִיא, בְּנִי, עַל פְּנֵי הַיְאוֹר.
אֵלַי בֹּא, הַיֶּלֶד, אֵלַי, הַנָּעִים –
"אִתְּךָ אֶשְׁתַּעֲשֵׁעַ שַׁעֲשׁוּעִים נָאִים.
פִּרְחֵי צִבְעוֹנִים עַל גְּדוֹתַי לִי לָרֹב,
"אִמִּי לָהּ כַּמָּה גְּלִימוֹת כֶּתֶם טוֹב".
– אָבִי, הוֹי אָבִי! וּכְלוּם לֹא תִשְׁמַע
מַה שָׂח שַׂר הַיַּעַר, מַבְטִיחַ לִי מָה?
– הֵרָגַע, הֵרָגַע, יַלְדִּי הַנָּעִים:
אַךְ רוּחַ מְרַשְׁרֶשֶׁת בְּעָלִים יְבֵשִׁים.
"הוֹי נַעַר נֶחְמָד, כְּלוּם אֵלַי לֹא תֹאבֶה?
"בְּנוֹתַי תְּטַפֵּלְנָה בְּךָ מַה יָפֶה,
"בְּנוֹתַי כִּי תֵצֶאנָה בַּלַּיְלָה בַּסָּךְ, –
"תָּחוֹלְנָה, תָּשׁוֹרְנָה, תְּיַשְׁנֶנָּה אוֹתָךְ".
– אָבִי, הוֹי, אָבִי, כְּלוּם רוֹאֶה אֵינְךָ
אֶת בְּנוֹת שַׂר הַיַּעַר שָׁם בַּחֲשֵׁכָה?
– הוֹי, בְּנִי! הוֹי, בְּנִי, מְאֹד אֵטָב לִרְאוֹת,
לֹא, כִּי עֲרָבִים עַתִּיקוֹת מַקְדִּירוֹת.
"אֲנִי אֲהַבְתִּיךָ, נָעַמְתָּ לִי מְאֹד,
"אִם לֹא בִּרְצוֹנְךָ, אָבֹא בְּחֹזֶק יָד".
– אָבִי, הוֹי, אָבִי! הִנֵּה תָפַס בִּי.
הוֹי הוֹי, שַׂר הַיַּעַר פָּגַע בִּי, אָבִי!
נִבְהַל הַפָּרָשׁ, הוּא נֶחְפָּז, הוּא שׁוֹקֵק,
הַיֶּלֶד בְּיָדוֹ נֶאֱנָק וְצוֹעֵק.
דּוֹפֵק אֶת סוּסוֹ וּבָא חֲצֵרוֹ.
וּבִזְרֹעוֹתָיו מֵת מוּטָל – נַעֲרוֹ.
לחן לשיר בביצועו של פרנץ שוברט:
"בת שר היער" מבוסס על הבלאדה הדנית "הֶר אולוף רוכב" שיוהן גוטפריד פון הֶרְדֶר עיבד.
http://blogs.bananot.co.il/182/?p=271
The erlkeing – Sequester
אלוהים איתנו - מחשבותיו של שמרן עצמאי 