לאחרונה יצא לי לראות סרט עצוב, קשה ומדכא בשם טראפיקד 2017 שאני מתרגמו כמוברחות 2017. מדובר על נושא כאוב של עבדות לא חוקית אצל ארגוני פשע בעולם כשהקרבנות העיקריים הם נשים – כלומר, עבדות מינית. הסרט מבוצע כראוי ומומלץ כצפיה של עניין ולא כבידור.
ואני מהרהר בנושא. ברור שהעולם נחמד יותר לאחר שביטלו העבדות. אולם מאידך חלק מהעבדים סובלים יותר מאי פעם, כי העבדות הזו לא חוקית. וכתוצאה מכך האדון מעדיף להרוג את העבדים מאשר לטפל בהם כראוי במצב מסוים. וכן הוא לעולם לא משחרר אותם. וגם אין פיקוח. וגן ממצב ארגוני פשע אלימים לעסוק בתחום.
עוד דבר שמעודד את התופעת הסחר הלא חוקי בבני אדם זה הקרימינלזציה של שירותי המין. זה שולח ארגוני פשע לתחום. משאיר עבריינים לצרוך השירות. מונע פיקוח וכן גורם לכך שהיחס לעובדי התעשיה הלא חוקית הוא יחס ברוטלי כי הפושעים לא רוצים להסתכן בתפיסה על ידי המשטרה.
אז אנו באנו בעום הפרוגרסיבי שלנו לעשות טוב כפי ראות עינינו. אולם אין שוויון ויש כאלו הסובלים יותר בגלל מיגור העבדות הרשמית שביצענו.
ואגב, מדובר בשדה כלכלי המגלגל סכום של כמאה מיליארד דולר בשנה. מה שמסביר מדוע משתלם מאוד לעסוק בתחום.
דבר עצוב הוא גם שיש משפחות וחברות המתאימות קרבן הברחת מין סחר בבני אדם רואים בהן זונות ובכך אין לנשים הללו לאן לחזור והיכן ללכת. וכן הן סובלות כך פעמיים. פעם אחת על ידי ארגוני הפשע ופעם שניה בידי החברה.
חלק מהנשים מגיעים מרצון לאחר שמתמרנים אותן שזו עבודה בשמרטפות. חלק פשוט מתחייבים לשלם סכום כסף גבוה בשביל להבריח את הגבול וצריכים לעבוד עד שמשלמים את החוב וחלק פשוט נחטפים. כך או כך ארגוני הפשע לא משחררים אותן ותמיד מוצאים דרך להשאיר חוב שישעבד את חירות הנשים לטובת הארגון.
והסרט מדבר בעיקר על חטופות או מתומרנות, אבל גם על כאלו שבאו מרצון לזמן מה ולבסוף רימו אותן ולא שיחרררו אותן.
מדובר בסרט עצוב ואלים המתאר נשים במצוקה קשה כשאנו האנשים המהוגנים לא מוקיעים התופעה מספיק ולא מדביקים אותה.
אין לי פתרון לפטור הבעיה ומעניין מה אתם מציעים לשפר העניין.
השמאל הקיצוני הנאור אמר שזה לגיטימי לפגוע במתנחלים כיוון שהם אשמים על כך שהם גרים מעבר לקו הירוק – שהרי הם לא צריכים להיות שם. אחרי זה הוא אמר שזה לגיטימי לפגוע בחיילים צה"ל בגלל הכיבוש. צה"ל כובש השטחים ולכן הוא מהווה מטרה לגיטימית.
כעת בדואים פוגעים באנשים חפים מפשע בנגב, ולאחרונה התפרסם על אונס של ילדה קטנה על ידי כמה גנבים בדואים – והחלק השמאלי שלי, כמו ילד טוב, שואל את עצמי במוחי – למה הם בחרו לגור בנגב ליד בדואים?!
מעניין למה הם אותם שמאלנים קיצוניים לא יגידו לבחורה שהותקפה מינית, מדוע היא מסתובבת במקום שהותקפה ואם מישהו יגיד משהו כזה, הם יגידו שזו האשמת הקורבן.
השמאל ההגמוני בעצם גורם לנו החלשים להיות מתנחלים בארצנו, מתנחלים בביתנו ומתנחלים בגופנו. והכל בשם שוויון מזויף. הוא אוהב יותר ואולי גם חש קרוב יותר לאקטיביסט של מוות הפועל נגד מתנחלים, וקורא לו לוחם חופש, כי זה בא לו יותר טוב מלאהוב מתנחל פסיבי עני שאין לו היכן לגור מלבד השטחים.
המתנחל לא רק גר מחוץ למדינה, אלא הוא הופך למוקצה מחשבתית בקרב רבים מאנשי המרכז-שמאל. הוא עני בהון התרבותי שלו מול העושר של השמאל מרכז. וזה רק מוכיח שהם לא רוצים שוויון אלא פריבלגיות התירוצים של שוויון.
וגם במהגרים, השמאל בעולם תומך בהבאת מהגרים עם תרבות בעייתית. והם לא שמים אותם בשכונות היוקרה ששם השמאל ההגמוני גר, אלא אצל העניים ובכך גורמים לעניים להיות מתנחלים בבית שלהם.
וכמובן לא כל השמאל אשם שהרי האדם המצוי בשמאל פשוט רוצה להיות אדם טוב. אולם אומרים לו שזה הדרך להיות אדם טוב ולכן הוא תומך במבני כוח המקדמים את העניין הזה.
זה מה יש העולם מורכב ממאבקי כוח בין כוחות חברתיים ומכך העולם המורכב שלנו מתעצב. ולכן חשוב להאבק בדרכי נועם ולנסות להשפיע.
ראיתי לא מזמן את הסרט ג'וקר. הסרט עשה רעש גדול וחשבתי שכדאי לראותו. את הג'וקר של הית' לדג'ר נורא אהבתי וכן את השחקן יוהכין פיניקס אני די אוהב מהסרט חייל מצטיין 2001 ומעוד כמה סרטים. זהירות ספויילרים!
לא נעים לי להגיד אך הסרט מבחינתי הוא סרט בכייני שמתאר רקע משעמם של איש קטן שללא כוונה הפך לגיבורשל ההמונים בעוד שהוא עצוב ומדוכא.
הוא מזכיר לי את המשל הרוסי – על האיש שהלך לכומר ואמר לו שהוא בדיכאון. הכומר אמר לו, לך לליצן פה שנצא בקרקס לידנו וכל מי שהולך אליו צוחק וחוזר שמח והוא ישמח אותך,.אמר לו האיש: "אני הליצן".
הסרט לדעתי משמים ומעניין מדוע הצעירים אהבו אותו – ונדמה לי שזה אולי כי הם ממש מזדהים עם התחושה שלו לגבי החיים. פשוט אוהבים שיח קרבני. ממש לא הסגנון שלי.
הסרט מתאר עיר שבה יש זוהמה ואי סדר חברתי של הפגנות ומהומות – ממש כמו התפיסה המצויה של איש השמאל הקיצוני – מחר העולם יחרב מזיהום ומשבר אקלימי יחד עם הפגנות כנגד המושחתים העשירים שגרמו לכך. העיר מסריחה מלאה אשפה, הרס, גרפיטי והזנחה.
ובתוך העיר הזו חי אדם מסכן, חסר אבא ועם אמא רעה ושמו ארתור כמו שם המלך באגדה האנגלית המפורסמת. הנה גם כאן אנשים הסרט מקדמים אגדה חדשה… האיש עובד בעבודה לא טובה ויש לו חלום להיות סלב-סטנדאפיסט. כנראה מרוב שהוא עצוב הוא רוצה לחיות במקום של צחוק. ואולי גם לכן ארתור צוחק כדרך לכסות על העצב שלו.
השלימזל שלנו הסובל מהתעללויות מקבל אקדח מתנה מחבר כדי שהוא יוכל להגן על עצמו מפני בריונים וילדים המתנכלים לו. השלימזל שלנו לא דואג לשמור על האקדח כראוי והוא נופל לו באמצע העבודה וכתוצאה מכך הוא מפוטר.
במקביל חבורה של צעירים מושחתים מן האליטה מתעללת בו, שניים הוא הורג כהגנה עצמית ושלישי כנקמה. העניין מתפרסם שמישהו על מסיכת ליצן הרג שלושה עשירים מסריחים והאספסוף מתחיל לרכוש מסכות כאלו ולהפגין כל כנגד בעלי הכוח בעיר גות'האם
כעת הוא מתחיל להיות שמח על כך שהוא סוף כל סוף הופך לגבר ומגן על עצמו. הרי הוא גדל בסביבה של חולשה. ואז הוא הורג את החבר שלו שהביא לו את האקדח במתנה. רבותי, לא תמיד צריך לעזור למסכנים…
במקביל הוא שומע מאימו שהוא צאצא של האדם הכי מוצלח בעיר, תומס ווין. הוא מנסה לברר מיהו והוא מגלה שהוא עבר הזנחה קשה מצד אימו שגם היא עברה התעללות על ידי בני זוג. הוא מבין שהוא מסכן בגלל אימו ומחליט לחסל אותה.
לאחר מכן אחרי הופעה מוזרה של סטנדאפ הוא מוזמן לטלוויזיה ושם הוא נכשל. לפיכך היא מתוודה שהוא הרג את השלושה ובעצם כך הוא יצר את תנועת מסכות הליצן בעיר. כשממשיכים לצחוק עליו הוא מסביר שהוא הרג אנשים רעים וגם המנחה בטלוויזיה הוא איש רע והוא הורג אותו בשידור חי.
הוא נעצר על ידי המשטרה ומשוחרר על ידי מעריצים ואז הוא מעצב לעצמו חיוך רחב על הפרצוף בדם שיש לו על הפנים והוא מקבל משמעות חדשה לחייו וכאן הסרט נגמר.
ממש התאכזבתי, אין תמה מעבר לתנאים רעים, אין מניעים כמעט לאנשים בסרט, ממש לא ברור מדוע הם תומכים הליצן לא מצחיק הרוצח אנשים. על אף המשחק המצוין והבימאות הטובה נראה שהעלילה ניסתה להשיג תוצאה כמו של הסרט V for Vandeta אולי מתוך רצון להתחיל למכור מסכות ליצן כמו שמוכרים מסכות של גאי פוקס כסמל של התנגדות בגלל הסרט הזה. ההתרשמות שלי היא שסרט פשוט סרט בכייני, לא נראה שהגיבור מתמודד בכלל עם שאלות מוסריות. הוא מנסה לעשות מה שבא וכשמשהו לא הולך לו אז הוא צוחק בקול ולאחר שהוא מגלה שהוא לא אשם הוא יוצא למסע הרג הופך לגיבור המונים.
לא ברור לי מה צעירים רבים אהבו בסרט. מה זה אומר?
באמת לא היה ברור לי. הייתי צריך לחשוב כמה עשרות שעות כדי להבין למוחות הצעירים. ועדיין איני בטוח ולכן אגיד בספקנות שאולי הם אוהבים שאדם מסכן ערך מצליח להוביל שינוי. הם מרגישים אי צדק ואולי תקיעות בחיים – בפרט שמבוגרים בעלי תוחלת חיים גבוהה. ואז קשה להתחרות בהם על תפקידים במקומות עבודה רבים. אותם מבוגרים גם תמכו, כביכול, בסדר הכלכלי שקידם זיהום ומשבר. ובקצרה הצעירים נגד המבוגרים. הם הצעירים, במערב התעשייתי השמן, השבע ובעל הזמן לעצמו, מחכים למהפכה ועונש על הדור המבוגר. הם כועסים כמו גרטה פון ת'ונברג. מבחינתם יש חוסר צדק בעולם הדורש עונש ורצוי דם. וכשישעונש על ידי אדם מסכן ההופך לגיבור זה מילוי משאלות. הבעת האמפתיה לחלש מקדמת תחושה של צדק יחד עם כאוס נגד הקיים. וזה שיש זיהום סביבתי עקב ההפגנות הללו לא מעניין אותם. הם רוצים סדר עולמי חדש. הם חשים כמו המפגינים בסרט שפשוט מחכים להלל מישהו, גם אם הוא רוצח חסר מוסר, העיקר שיהיה מסכן ונגד הממסד.
לסקירה שקורא דתי שלח לי – בלינק הזה יש סקירה לסרט בשולי הרשומה של הכותב, שם הוא מדבר דומה לדברי.
אני חובב צפיה בסרטים. אני רואה במדיום הזה כלי טוב להעברת מסרים ואיני רואה בו פחיתות לעומת קריאת ספרים. לאחרונה יצא לי לראות סרט מעניין העוסק בסוגיה שנויה במחלוקת והמראה את גיבור הסיפור בעין חיובית ואולי אפילו הירואית.
רק לפני שאמשיך בסקירה, מה אתם חושבים על פושעי מלחמה? האם תסכימו לראותם בעין חיובית מסוימת? האם תבינו אותם או רק תוקיעו אותם לדראון? האם תרצו לראות סרט בנושא?
אדם רגיל או אדם פשוט 2017 הוא סרט קשה רעיונית העוסק בגנרל סרבי נחמד פושע מלחמה שטבח באנשים שלא הגיע להם למות בגלל מעשיהם בזמן אחת המלחמות שהיו בשנות התשעים של המאה העשרים כשיגוסלביה התפרקה. וכעת אמשיך בסקירה עם מעט ספוילרים, ראו הוזהרתם.
הגנרל נמלט ממקום למקום כשהוא מאובטח על ידי קומץ נאמניו. הוא לא מוכן להתחבא או לעשות ניתוח פלסטי ולהסתיר את זהותו. כתוצאה מכך הוא זקוק להחליף מקומות שהות. המאבטחים לא יודעים מה לעשות. מצד אחד הוא רוצים לשמור עליו מהגעה לכל, ומאידך הם רואים שהוא טורח להסתובב בציבור ובכך המשטרה תעלה על עקבותיו.
הדהים אותי שאנשים במקום לנזוף בו על התנהגותו, אלו שזיהו אותו, פנו אליו ביראת כבוד וכינוהו 'גנרל'. חלק אפילו מעניקים לו מנחות. והוא גם מוצג כאדם מורכב, מצד אחד עבר בעייתי, ומאידך הוא טוב לב קשוח המציל אדם משוד גם במחיר שאולי לכן הוא יאלץ לברוח מהמשטרה. אדם של כבוד וסטייל. הוא לא לא מוכן לחיות כעכבר המתחבא, ולא לשנות את פרצופו שלא יזהוהו על ידי ניתוח. הוא איש של כבוד שרוצה להשאר כמו שהוא גם במחיר גבוה. ברם, הוא לא מעוניין להתפס ולכן חומק ממקום למקום ואם יבואו לתופסו הוא מצהיר שיעשה הכל על מנת שלא יתפסוהו חי. הוא לא יחיה בכלא.
לבסוף מאבטחיו חושבים שהם ישיגו לו בחורה נחמדה כמשרתת (העניין גרם לי לחשוב על הסוכנת של דוד – אבישג) וכך היא תעסיק אותו איה שהם נכשלו) שלא יברח להם ויצא להסתובב בין הבריות וכך אולי הוא ייתפס חלילה. הם מוצאים לו משרתת, והוא מגלה שמדובר ביתומה ללא משפחה, חברים או בן זוג. שקופה כמותו. שהרי הוא כיום מנותק מעולמו החברתי. וזו אמירה מוסרית נאה שבעצם מרמזת שאולי מי שחי לעצמו כשקוף הוא כמו פושע מלחמה נמלט. הוא מלמד אותה איך לבשל, משפר את אופנת הלבוש שלה ומשכנע אותה להסתובב עמה ברחוב כשהוא מתעניין בחייה וחולק עמה תובנות של אדם מבוגר. הוא גם מבקש ממנה לקחתו לעיירת הולדתו וזה בניגוד לדעתם של האחראים לשלומו. ולא ברור בקשר שלהם שנראה כמו דייט ארוך, האם הם בני זוג או שהוא ממלא אצלה דמות אב והיא דמות בת במקום ביתו שלא מתקשרת עימו.
כשהוא מתעקש ללכת לעיירת הולדתו וכשהוא מקנטר את החברה שנטשה אותו ולא מאפשרת לו לחיות, היא נוזפת בו שהוא כפוי טובה לחברים שלו ששומרים עליו ודואגים לו. ואז הוא עונה: נראה לך שסתם הרגתי את אותם אנשים, זה היה הלוואה על העתיד. אם כבר אתם חייבים לי. אתם ששלחתם אותי לדאוג לכם. אתם שהקרבתי את עצמי למענכם. יש כאן אמירה נדירה בחברה הליברלית שלנו, סוג של מתן הסבר לרצח עם הנתפס כטאבו יותר מרצח רגיל. הוא כאדם נורמטיבי ברמה מסוימת אומר נימוק שהוא הסכים לשלם מחיר ולהקריב עצמו למעם העם שלו.
לא אגיד הסוף, אבל אני חושב שמה שמעניין בסרט זו הדמות של הגנרל, הקונפליקט החברתי שלו, ההקבלה של האדם שחי מנותק מהחברה כאדם שחי בעונש מסוים והאומץ לדון בהסברים לפשע חמור כמו פשע מלחמה.
הסרט הוא אמיץ וחשוב לפי דעתי. כצאצא לנרצחים במה שמוגדר כרצח עם, אני חושב שרצוי לפי דעתי העניה להבין מה קרה לקרובינו ולאבותינו. והמסקנה שלי היא עדיין שאנשים טובים יכולים להרוג בהתאם לנורמות של החברה וטוב ורע זה לא עניין קבוע אלא יחסי. יכול להיות אדם נחמד ונדיב שיהרוג כי הוא חושב כך בזמן מסוים וזה לא הופך אותו לאנטי סוציאלי כמו 'מאפיונר' או עבריין רגיל אשר נמצא מחוץ לחברה, הפושע שלנו הוא בעצם אדם רגיל. וזו תמה אמיצה מעוררת מחשבה ורעננה על אף כל הכאב ואי הנעימות. צריך לדעתי לצלול ולהבין את הרוע שמפריע לנו. למעשה הסרט הזכיר לי את החטא ועונשו במובן מסוים, ששם הגיבור למעשה סובל מזה שהוא מנותק מהחברה, כלומר יש מחיר לחטא.
אלוהים איתנו - מחשבותיו של שמרן עצמאי 