האם היטלר נבחר בבחירות דמוקרטיות?

פה ושם אנו שומעים מימין ומשמאל על ידי חבר'ה שלא אוהבים את המעשים שנעשים בשם דמוקרטיה כלשהי ואז הם צוהלים ואומרים: היטלר גם נבחר בבחירות דמוקרטיות. משום מה הם לא מדגישים שהיטלר פעל במדינה עם חוקה ובית משפט עליון. אגב, נשיא בית המשפט העליון הזה, ארווין בומקה, היה אמור לרשת את הינדנבורג לאחר מותו. ברם היטלר ירש את הינדנבורג נשיא גרמניה בניגוד לחוקה.

ארווין קונרד אדוארד בומקה

היטלר נבחר בבחירות דמוקרטיות כחבר פרלמנט ואפילו כראש ממשלה. אבל לא כפיהרר – הרעיון של פיהרר היה לאחד את משרת הנשיא יחד עם משרת ראש ממשלה ולתת יותר כוח להיטלר. אז היטלר בעצם מבצע הפיכה ולוקח לעצמו את השלטון בגרמניה ויורש את הנשיא המת הינדנבורג שמת ב-2 לאוגוסט 1934.

אחר כך היטלר מבצע משאל עם בזק ב-19 לאוגוסט 1934 וזוכה ברוב מוחץ. אבל זו הכשרה בדיעבד לאחר שעבר על החוק ועל החוקה ולקח את הנשיאות מנשיא בית המשפט העליון של גרמניה דאז – אותו איש, בומקה, נהיה חבר במפלגה הנאצית והתאבד בסוף המלחמה כמו הרבה נאצים בכירים. אדגיש שאותו משאל עם נערך עם זיופים, הפחדות ואי סדרים רבים. אזכיר לקהל הקוראים היקר שליל הסכינים הארוכים התרחש ב-30 ליוני 1934.

אז אכן היטלר נבחר בבחירות דמוקרטיות כראש ממשלה. אבל לא לפיהרר שזה איחוד משרת ראש הממשלה עם משרת הנשיא. את השלטון הוא לקח לעצמו ואחרי זה ביצע משאל עם. במשאל עם הוא נבחר בבחירות מפוקפקות ועל ידי איומים לאחר שהשתלט על סמכויות הינדנבורג בפועל. מה שהפך את היטלר לדיקטטור מוחלט, היה לקיחת סמכויותיו של הינדנבורג לאחר מותו וזה קרה לא בבחירות, אלא בבחירות מפוקפקות בדיעבד.

לסיום, לבני אדם יש מוסדות ומנהגים, כגון הפרדת רשויות, חוקה, חוק, שיטת הצבעה וכדומה. הפרקטיקות הללו מורכבים בפועל מאנשים שלהם יש השקפות ורצונות וכדומה. ואז אם הם רוצים לשבור את הנורמות שאמורים להבטיח מדינה מהוגנת, העניין לא ילך ואפילו נשיא בית המשפט העליון, למשל, יהפוך לנאצי ויוותר על תפקידו כנשיא במקום הינדנבורג.

אם יש לכם הערות והארות אשמח לשמוע ולתקן אם צריך.

אהבתם? שתפו והגיבו. ברשומה זו הושקעו מאמצים רבים ואשמח לקבל משוב.

הצדדים – שיר נאה לרגל הבחירות והפילוג בעם ישראל

הַצְּדָדִים

בְּרֵאשִׁית עוֹלָמֵנוּ לֹא הָיוּ צְדָדִים
כָּל אֶחָד הָיָה שָׁרוּי בְּתֹהוּ וָבֹהוּ

אֲבָל אַט אַט נִהְיוּ הַצְּדָדִים
לְכָל אֶחָד נִהְיָה נוֹחַ צַד סְפֵּצִיפִי בַּחַיִּים

יֵשׁ צַד יָמִין וְצַד שְׂמֹאל
וְגַם יָמִין קִיצוֹנִי וּשְׂמֹאל קִיצוֹנִי

כָּעֵת יֵשׁ אֶת הַצַּד שֶׁלִּי וְאֶת הַצַּד שֶׁלָּהּ
מַעְגַּל הַשָּׁנָה שֶׁל מִקּוּם בִּצְדָדִים קִיצוֹנִיִּים אוֹ קְרוֹבִים

וַאֲנִי צָד לִי קְצָת שֶׁקֶט בַּלַּיְלָה וְרוֹשֵׁם
וְחוֹשֵׁב עַל הַגָּלוּת בַּצַּד שֶׁלָּהּ – הֱוֵי גּוֹלֶה לַמָּקוֹם שֶׁלָּהּ.

מקור.

האם לנתניהו יש יותר סיכויים לנצח הבחירות לכנסת ה-25?

לאחרונה כתבתי פחות עקב מסע לחו"ל וכן כי נשבר לי הטלפון שלפתע חדל לעבוד ופשוט נכנס למצב קראש מוד. כעת אני משתמש בטלפון חילופי ישן ואני מחפש לרכוש טלפון ומבצע מחקר. בטלפון הישן הייתי יכול גם לכתוב בקלות יחסית מהטלפון וכעת זה מורכב יותר ולכן אני כותב מהמחשב. תודה על ההבנה.

יש האומרים שהבחירות האמיתיות מתחילות ביום קביעת הרשימות לכנסת ויש האומרים שאז הבחירות כבר הוכרעו.

במקרה שלנו, הבחירות לכנסת ה-25, יש שיגידו למפרע שהבחירות כבר הוכרעו ביום הגשת\סגירת הרשימות לעומת סבבי בחירות קודמות מהסיבות כדלהלן:

1. השמאל הסוציאליסטי הציוני של מרץ והעבודה לא הצליח להתאחד יחדיו, עניין שיוביל למפלגות קטנות יותר המקבלות פחות מנדטים מהשארית וכן מונע מלפיד לשתות להן קולות בטיעון של הצבעה אסטרטגית שהרי אם אחת מן המפלגות הללו לא תעבורנה אזי זה מפחית את סיכוייו.
2. בנט ומפלגתו לא רלוונטיים כבר ובכך יש פחות סיכוי לעורקים מהימין לקואליציית לפיד, מה שמחזיר מצביעי ימין לגוש הימין.
3. אותו הדבר לגבי מפלגת דרך ארץ. היא הוקמה על ידי מקורבים של נתניהו לשעבר וטענה שבגלל שצריך יציבות וניקיון כפיים היא בוחרת בגוש השמאל. לבסוף תמכה בממשלת בנט ולפיד ואיבדה את המנדט מהציבור.
4. גדעון סער שהיה בליכוד שנים רבות הלך למפלגה משלו בשם תקווה חדשה. כעת הוא התחבר למחנה הממלכתי של בני גנץ. כך שהוא נתפס פחות ימין וגם הסיבה שהתאחד עם גנץ זה כי יש לו פחות מנדט מהציבור. רואים שחל שינוי וכן המסווה הוסר – הוא לא רק אנטי ביבי אלא מוכן לשתף פעולה עם המרכז שמאל בשביל מעט כבוד אישי ולא להיות בצל של נתניהו בליכוד.
5. לפיד בשלטון, עד לבחירות הבאות עלינו, נתניהו היה בשלטון והיה יותר טענות מדוע הדברים התנהלו בצורה מסוימת ומצביעים רבים כנראה חשבו לעצמם שבגללו המצב לא השתנה בתחומים רבים. כעת הם רואים שלא משנה מי בממשלה, קשה לשנות דברים בתחומים רבים במדינה. מה שיגרום לחבר'ה להישאר בבית ולא להצביע שוב לפיד או לחזור לנתניהו.
6. בנוסף גם נוצר פחד וגעגוע. רבים בימין לא הצביעו כי אמרו מה כבר יקרה, נתניהו יהיה שוב בממשלת מעבר. לבסוף לפיד ובנט עלו יחד עם סיוע ערבי הנתפס כלא לגיטימי. יש גם געגוע ואולי כבר נוסטלגיה לנתניהו מה שגורם לאנשים שכעסו עליו לשכוח הדברים הרעים שלו ולהיזכר בדברים הטובים.
7. המשפט לא טרי ולא כזה מעניין. בשעתו המשפט נגד נתניהו היה נוכח מאוד בדעת הקהל, אמרו שזה לא ראוי שנתניהו יתמודד כשמוגש נגדו כתב אישום. כעת רואים את המשפט ואפילו התקשורת לא מתעניינת בזה כל כך וכן שומעים על אי סדרים רבים בנוגע למשפט נתניהו. עניין זה מפחית משפעת המשפט נגדו ובכך מעלה את סיכוייו.
8. ממשלת לא ביבי לא מבטיחה יציבות, רבים טענו שאין ברירה צריך להצביע ללפיד או גנץ כי זו הדרך לחלץ המדינה מהשיתוק הפרלמנטרי, והנה מתברר שגוש השמאל לא מצליח להעמיד אלטרנטיבה, שהרי הממשלה לא שרדה מעבר לשנה בערך. וכן היא הייתה מליאת חיכוכים פנימיים, ורק נתניהו באופק לבינתיים מבטיח יציבות. אז חלק ישארו בבית או ישובו להצביע נתניהו יותר מהבחירות האחרונות.
9. פיצול במפלגות הערביות. הפיצול במפלגות הערביות יכול להוביל לכך שא. יותר סיכוי שרשימה אחת לא תעבור ובכך גוש השמאל יאבד מנדטים, ב. אולי אחוז הצבעה נמוך יותר עקב חוסר רצון להשתתף בקונפליקט המפלגתי. ג. מפלגה קטנה יותר פחות בעלת לקבל מנדט מהשארית לפי חוק באדר עופר.
10. המפלגות הערביות תמכו ברמה זו או אחרת בממשלה שלבסוף הרגה ערבים בעזה. מה שיכול להוביל לזעם נגד המפלגות או הבנה שלא חשוב להצביע למפלגה שלבסוף שותפה להרג ערבים בעזה. עניין שיוביל לפחות קולות של ערבים לגוש השמאל ככלל שהרי גם ממשלת לא ביבי הנחשבת בציבור כממשלת שמאל הרגה ערבים.
11. הספר של ביבי. קמפיין מחוכם של ביבי המאפשר לו לדבר על עצמו כאיש ספרות וכאחד המנהיגים הגדולים של ישראל. רשמית הספר אמור לצאת בנובמבר נראה לי בסוף נובמבר, אחרי הבחירות – כך אפשר להגיד שזה לא קשור לבחירות אולם הפרסום לספר יהיה במקביל למערכת הבחירות על ידי ההוצאה בישראל ובאמריקה מה שייתן לו יח"ץ. נתניהו כתב הספר באנגלית ובעברית . ברם המכירה המוקדמת כבר התחילה באוגוסט. נתניהו מצא דרך לקדם עצמו על ידי ספר, ללהג בתקשורת על הספר המוצלח… לספר מדוע כדאי לרכוש הספר כשלמעשה הספר מקדם את תדמיתו ועצם פרסום הספר במדיה כבר מקדם אותו.
12. הרחקת אבי מעוז מנעם למקום לא ריאלי ברשימת הציונות הדתית. אבי מעוז ממפלגת נעם של החברה החרדלית בראשות הרב טאו מהר המור נחשבת סהרורית ומדירה מצביעים יותר מאשר בן גביר, שאגב דאג לקונפליקט מול מרזל ובן ארי שעדיין תומכים בכהנא, בעוד שהוא אמר שהוא המשיך הלאה ולא ממשיך את דרכו.
13. כישלון ממשלת לפיד ובנט לשרוד ולנהל קואליציה מבלי מתחים שוב ושוב. הכישלון כידוע פוגע ביוקרה ובכך המשיכה כלפי המצביעים
14. חזרת הפיגועים, אצל נתניהו התרגלנו לפחות אובדן בחיי אדם. בעוד שבממשלה החדשה יש יותר פיגועים. עניין המחזק את יוקרתו של נתניהו.
15. אינפלציה וגזירות כלכליות, בתחום החד פעמי, התחבורה והשתייה המתוקה. העידן של נתניהו היה ללא אינפלציה כמעט וכן הכל השתפר אולי חוץ מהדיור. בעוד שכאן הממשלה המכהנת דאגה להכות בכיסו של האזרח הקטן מתוך אידיאליזם. ועל זה יש סיכוי רב שישלמו מחיר.

איני מסכים שהבחירות כבר הוכרעו לגמרי, תמיד יש מקום לשינויים ותעלולים ברם אכן יש כעת מצב שונה מבחירות קודמות ונראה לאחר הבחירות מה יקרה לבסוף.

מה דעתכם? אשמח לשמוע.

נ.ב. חשוב לומר שלא חשוב להצביע וקול אחד לא אמור סטטיסטית להשפיע. לפיכך תנהגו כפי שאתם רוצים ואין שום סיבה לריב בגלל הצבעה גרידא.

אולי לא אכתוב שוב עד ראש השנה, אזי אני מנצל ההזדמנות לאחל לכל הקוראים היקרים: שנה טובה ומתוקה, שנה של עשיה ברוכה, שנה של שגשוג והצלחה ושנה של אושר לכם ולכל המשפחה.

עדכון: לאחר הזמן האחרון לחתימת הסכמי העודפים – שהמפלגות הערביות וליברמן לא חתמו הסכמי עודפים יש כאן עוד יתרון לגוש הימין התומך בנתניהו.

חוק הפיקדון בישראל – ישראבלוף

חוק הפיקדון של בקבוקים גדולים נכשל – ואנו משלמים מחיר יקר סתם

חצי שנה אחרי שהורחב חוק הפיקדון על בקבוקים גדולים מתברר שהמדינה לא נערכה כיאות לתקן תקנות ולאכוף הנושא וכך הציבור משליך הבקבוקים לפח – אפילו לא למחזור, כי פחי המחזור נאספו מהרחובות.

אספר שגם שאני השלכתי בקבוקים לפח. הלכתי להשיב בקבוקים בסופר הקרוב לבית. והאחראי בסופר אמר לי תבוא עד חמש. בניגוד לחוק. אולם אני לא בא לריב איתו כשלא ברור לי כמה משאבים זה יקח. באתי פעם אחרת בזמן שהוא אמר לי והוא התחיל לסנן לי הבקבוקים. הוא ההתחיל להגיד לי שבקבוקים רבים הוא לא צריך לקבל כי הוא לא מוכר אותם. נניח בקבוקי יין ומיצים.

החוק באמת איתו הוא לא צריך לקבל בקבוקים שהוא לא מוכר בסופר. כתוצאה מכך לכמה חודשים לא היה לי היכן להחזיר חצי מהבקבוקים.

בהמשך התקינו ליד סופר אחר רחוק יותר מכונה. מכונה שפועלת לאט ונתקעת. וכך האזרח הקטן סובל. יש לי חבר שבכלל משאיר הבקבוקים בסופר מבלי לאסוף עליהם הפיקדון – ובכך החבר האידאליסט תורם לעשירים… ואם משיבים הבקבוקים בשעת שמש, ממש קשה לקרוא את ההוראות במסך כי המסך לא מאיר מספיק… כמובן שכשהמכונה נתקעת אז היא בולעת בקבוקים בלי לשלם. וכן לפעמים המכונה לא מזהה הברקוד.

הממשלה פעלה בכוונות טובות למען איכות הסביבה ובפועל המצב נהיה יותר גרוע, כי מתברר מכתבה בכלכליסט שהציבור שם הבקבוקים למחזור כעת כבעבר.

ברם מה שהכי גרוע זה העושק של מיליוני שקלים, אולי אפילו מאות מיליוני שקלים. הציבור הרי מתבקש לשלם כיון 30 אגורות יותר לדמי פיקדון ובפועל אין לו אופציות נוחות להשיב הבקבוקים. וזה נגד החוק ופשוט לקחת מהציבור כסף עקב רשלנות של הממשל בישראל.

אז אין מספיק מכונות ומניסיון שלי המכונה היחידה שאני מכיר גרועה הגוזלת זמן מיותר. וכך נכתב בעיתון כלכליסט בנושא:

"במהלך קידום החוק, העריכו במשרד כי רשתות השיווק יצטיידו בכ־3,000 מכונות אוטומטיות להחזרת בקבוקים, אלא שחצי שנה אחרי שהחוק נכנס לתוקף ונעקרו כ־23 אלף מיחזוריות שהיו אחראיות לאיסוף כ־20% מכמות המיכלים הגדולים, הוצבו ברשתות כ־250 מכונות אוטומטיות בלבד. בשופרסל 80 מתוך כ־300 סניפים, ביוחננוף ובטיב טעם כ־25 בכל רשת, ברמי לוי 11 מכונות ובמגה־יינות ביתן 2 מכונות בלבד".

בתגובה של המשרד להגנת הסביבה נאמר בין הייתר: "יש לזכור כי הדבר הנכון ביותר בכל הקשור למכלי המשקה הוא למנוע במקור וכלל לא לצרוך אותם".

כלומר, בכלל לא רוצים שננקנה ואולי לכן לא השקיעו מספיק בנגישות להשיב הבקבוקים ולקבל הפיקדון חזרה אל האזרח הקטן.

30 אגורות לבקבוק זה נזק יקר ושעלול להגיע לאלפי שקלים בשנה ובפרט אצל אלו הצורכים מים מינרלים. זה לא ירתיע מלקנות אבל זה לקחת כסף מהאזרח הקטן ולהעביר אותו לאזרח הגדול…

כמובן שחשוב להגיד שגם המס על הבקבוקים נופל פר נפש ובכך נפגע ביותר הציבור החרדי שמורכב ממשפחות עם נפשות רבות. ובכך הנזק שם קשה יותר.

פשוט פגיעה בזכויות האזרח. הממשלה צריכה להתעורר ולא לשכוח את האזרח הקטן ובפרט שכך פוגעים במטרה הגדולה של איכות הסביבה כי לציבור אין היכן להשיבה הבקבוקים למחזור.

ותמוה שחוק שנקבע על ידי שמאלנים המצהירים שצריך לעזור לחלשים לבסוף פוגע בחלשים ומפרנס העשירים.

הטריק של אוקראינה וכמות הרוגים אוקראינים ליום – הלחימה באוקראינה רשומה 3

לא כתבתי רבות על הלחימה באוקראינה. בגלל מספר סיבות. א. היה חסר מידע. ב. לא היה ברור מה הרוסים עושים. וכעת יותר ברור. הרוסים הרחיבו השליטה במחוזות המורדים, דונצק ולוגנסק. בנוסף השתלטו על חבל חרסון. כל הים השחור האוקראיני במצור. והם נלחמים לאט ובטוח.

זלנסקי עצמו הודה לאחרונה שאוקראינה משלמת מחיר כבד – בין 60 ל-100 בלוחמים הרוגים ליום. לא כולל פצועים ואזרחים. וזה מה שהוא מודה, יכול להיות שמחיר המאבק האוקראיני יותר כבד. כעת אנו כבר לא רואים ושומעים על פשלות רוסיות. נראה שהם עשו שיעורי בית ומפעילים את כוחותיהם כראוי. וזה למרות הסיוע המערבי בנשק מתקדם. לאחר שהמתנתי עם פרסום דברי התפרסם שיש עד 1000 נפגעים ביום בין 200 עד 500 הרוגים והשאר פצועים. לא צריך מחשבון לחשב זאת, זה באזור 30000 נפגעים בחודש. ואם נרצה לחשב הרוגים, נזרוק מספר של 30X300 וזה יוצא 9000. האוקראינים אוכלים הרוגים במונחים של משכורת בישראל. היגיוני שהרוסים גם משלמים מחיר כבד, ברם מאז המספרים שזרקו בתחילת המערכה, אין צמיחה משמעותית של המספרים ועל המספר הרוסי אשלח לינק לויקי. אין לי מספר הרוגים או נפגעים ליום. נראה שהם כבר לא עושים טעויות כמו בתחילה כשחשבו שזו תהיה אינתיפאדה. טעות מודיעינית חמורה מאד.

לאחר כל זאת ארצה לדבר על מה שידוע כעת על תחילת הלחימה. ועל כך להלן.

לאוקראינה מגיע פרגון. ראשית כל הכבוד על הפייט שהם נותנים כנגד הפולש הרוסי. בנוסף, בתחילת הלחימה הם הצהירו שהם לא רואים סיבה שהרוסים יפלשו ובעצם נתנו לרוסים תחושה שהם לא נערכים לפלישה.

במקביל הם לא נערכו צבאית קרוב לגבול, אלא נסוגו עשרות קילומטרים מעבר לגבול. אם היו קרובים היה לרוסים יכולת לטחון אותם עם ארטילריה. בגלל השטח הריק מבחינה צבאית שהם השאירו, אז הכוחות הרוסים התקדמו מהר ללא ארטילריה.

גם כתוצאה מכך שהאוקראינים לא גילו התנגדות בתחילה וכן הצהירו שהרוסים לא יכנסו בהתאם למודיעין ולתפיסה שלהם, הרוסים נפלו בפח. הם נכנסו שאננים וספגו את רוב ההרוגים שלהם בעקבות כך בימים הראשונים. הם חשבו שהאוקראינים לא חכמים, לא מבינים מה קורה ולכן לא מוכנים ולא ילחמו כראוי. ופתאום הם החלו לקבל אש. והם הופתעו ואכלו הרוגים. הם נפלו למארב אוקראיני פשוט. חשוב גם להגיד שהם נפלו כנראה בעכבות כשל מודיעיני חמור שלא ידעו שתהיה התנגדות כזו וכן היו להם כישלונות באחזקת הציוד שלהם. כנראה בעקבות מפקדים מושחתים וכושלים שלא תחזקו הציוד כראוי.

כתוצאה מהטריק הזה, המערב ראה שהוא יכול לסמוך יותר על האוקראינים ושהם יעמדו על שלהם נגד רוסיה. לפיכך המערב שם הרבה יותר סנקצויות על רוסיה – שכמובן ניתן לדון האם העלאת מחירי האנרגיה והסחורות לא תורמת לרוסיה. וכן שלחו המון נשק וסיוע צבאי וכלכלי לאוקראינה.

והדברים בניגוד למה שאמר ביידן:

ביידן: הזהרנו את זלנסקי שפוטין יפלוש, הוא לא רצה לשמוע

נשיא ארה"ב בביקורת נדירה על נשיא אוקראינה, שכעס על הדיווחים האמריקניים שהזהירו מפלישה. "הרבה אנשים חשבו שאני מגזים, אבל ידעתי שיש מידע שמאשר שפוטין יחצה את הגבול", אמר ביידן בכנס של הדמוקרטים

ברור שהאסטרטגיה שהאוקראינית עבדה. וביידן סתם מדבר.

ועדיין ניתן לדון האם זה היה שווה בגלל ההרס שזה ממיט על העם האוקראיני הפשוט והוא מקושר ועשיר כמו זלנסקי.

צריך לכתוב עוד, אולם אין הרבה מידע. ולפעמים אני נתקל במידע סותר ואיני יודע למי להאמין. מה שאני כן יודע למרות כל האמירות שאוקראינה תנצח, האוקראינים נוזפים במערב שלא שולח מספיק סיוע. וכן הרוסים ממשיכים להתקדם.

לקריאת פוסטים קודמים:

• בשבח הכיבוש הרוסי ההדרגתי-איטי באוקראינה – הלחימה באוקראינה רשומה 1
• ההרוג או הנרצח הישראלי הראשון במלחמת רוסיה באוקראינה – הלחימה באוקראינה רשומה 2

יצירה תורנית חופשית

פוסט מעניין שאני חושב שכדאי לשתף את כולו – למקור פה בלינק.

כמה חרדים זכו בפרס נובל? כמה חרדים הפכו לסופרים בין לאומיים? מדוע איננו זוכים לקדש שם שמים בתחום היצירה התרבותית?

מי מאיתנו, אלו שבעשור השלישי בחייהם לפחות, לא נתקל במכות בחיידר או בעוד מעשים לא ראויים. והנה אימצנו נורמות משופרות יותר ומלמדים כבר מאמינים שהכאת תלמידים חלשים מהם היא לא הדרך הראויה. וזאת לאחר שהציבור הפנים השפעות מערביות בתחום. ובכך נמנע סבל מיותר מילדים רבים.

וכמו שכאן אימצנו רעיונות "מערביים" חדשים ובכך שיפרנו את החינוך התורני, מי יודע כמה רעיונות הולכים אצלנו לטמיון רק כי אין לנו עיתונות וחשיבה עצמאית בחברה החרדית.

מתייונים או מתנוונים

הכיצד שעלינו נאמר שאנו עם הספר – ומי כמו החברה החרדית אשר שקועה בלימוד התורה במסירות נפש רבה מתוך ספרים רבים, יום יום, ועדיין לא הצלחנו להגיע לפרסום עולמי בתחום היצירה הכתובה.

ונשאלת השאלה האם אנו מחויבים לבחור בין התייונות להתנוונות?

בנוסף, אנו החרדים החשופים לעולם המודרני ורגילים להיחשף לעיתונות ולסיפרות שהיא מחוץ למגזר שלנו כשיש כאלו שבתחומי חופש המחשבה החופשית נחשפים בעיקר להגות ורעיונות שכותבים חוץ מגזריים כתבו.

וכי מדוע יגרע חלקנו ואנו לא נוכל לקדם קול תרבותי שלנו שיאיר כאבוקה למרחקים. אור לנו ואור לגוים.

מדוע אנו הרוצים לצרוך רעיונות חופשיים צריכים להתקשות למצוא זאת אצלנו וזקוקים לרעות בשדות זרים?

מסכה חילונית לזהות חרדית

אדם הרועה יותר מידי בשדות זרים יכול חלילה לאמץ לעצמו זהות דואלית של מסכה חילונית לזהות חרדית. אדם כזה יכול לשאוף להיות חלק מתרבות חיצונית לו כשמבחינת מצוות הוא עדיין נשאר דתי. אולם הוא אינו מכבד את הנורמות הנהוגות אצלו בקהילה החרדית בגלל חוסר הכבוד להגות של המגזר מחוץ למגזר שלנו.

מרחב כתיבה חופשי ותורני

לפיכך חשוב לקדם חשיבה חרדית כוללנית חופשית לכל תחומי החיים. העניין ישפיע לקידום חידושים, למניעת ניוון ושחיתות לשמירה על צעירי הצאן שלא יתקלקלו ולקידום חברה מוערכת יותר ולקידוש שם שמיים.

דבר זה ניתן לקדם על ידי מרחב כתיבה חופשי שיאפשר יצירה מתוך העולם התורני שלנו.

כמו כן, האדם נברא על ידי הקב"ה חופשי במחשבתו. ובחברה שבה מדכאים מסיבות שונות חשיבה עצמאית פומבית, ניתן לחוש דיכאון שהרי האדם חש לו בודד בעולמו כשאינו יכול לתת דרור למחשבותיו ואז יש מעטים הנטושים את צור מחצבתם ויש שמתרגלים לחנוק את עצמם והופכים פסיביים. ועל כן שומה עלינו לקדם יצירה תרבותית.

הקב"ה איפשר את היצירה האנושית כדרך להועיל לאדם ולעולם ויהי רצון שנקדם את היצירה החרדית הכתובה ונחדש ימינו כקדם.

בשבח הכיבוש הרוסי ההדרגתי-איטי באוקראינה – הלחימה באוקראינה רשומה 1

אני אכתוב בקצרה על משהו שעולה כעת בהקשר למלחמת אוקראינה. אנשים רבים תוהים הכיצד רוסיה, המעצמה האדירה, כביכול, לא כובשת את אוקראינה במהרה? האם זה מוכיח שרוסיה נחותה צבאית ואינה מסוגלת לכבוד את אוקראינה או להחזיק בה לאורך זמן?

והנה אני אשאל עוד שאלה, הכיצד סוריה הנתמכת על ידי רוסיה לא סיימה לדכא את המתקוממים עד היום למרות שרוסיה מסייעת לה רבות ולכאורה יכולה לכתוש המורדים בקלות אם הייתה רוצה?

שאלה זו אומרת דרשני, הרי המלחמה עולה הרבה כסף ומזיקה לכלכלת סוריה, אם כן מדוע רוסיה וסוריה לא מדכאות את המרד כמה שיותר מהר?

ומכיוון אחר חשבתי בשעתו על כיבוש עירק על ידי האמריקנים במלחמת המפרץ השניה. הנה הם לחמו מהר יחסית, עיקר הלחימה לקחה כשלושה שבועות. ודי מהר לאחר הכיבוש העירקים החלו להתקומם כשהתברר שהם צברו נשק והחלו להלחם באמריקנים אחרי שהסתיים מסע הכיבוש, כביכול. בעקבות הבעיה הו הפנמתי שעדיף להלחם לאט, לפגוע הרבה, להתיש את האויב, לשחוק ולפגוע בנשק שלו וכדומה ואז לכבוש את המרחב. כי אם לא, אז האויב נכנע, לא מוסר את כל הנשק שלו ושב להלחם.

והנה גם בסוריה זה כך, בסוריה נלחמים לאט ומשאירים קיני התנגדות. בסוריה רוב העם הוא לא עלוואי כשהשלטון הוא עלוואי. אם היו כובשים מהר, הציבור עלול להתקומם שוב. לפיכך עדיף להשאיר מרד בקצה המדינה. מי שרוצה למרוד בשלטון נמצא או הולך לשם. הם כיום גם קיצוניים ורוב העם מוקיע אותם וכך לשלטון הסורי יש יותר לגיטמציה. וכמו כן, לחימה איטית גם מראה לעולם שאין טבח, אלא יש לוחמה הוגנת.

גם באוקראינה, אם הייתי רוסיה הגדולה לא הייתי כובש הכי מהר. אעדיף לתת למורדים הבדלנים לשחרר חבלי ארץ לידם ולבסס גאווה מקומית. במקביל פושט ומפחיד בכל מיני מקומות. כתוצאה מכך ניאו נאצים ולאומנים אוקראינים יברחו למערב אוקראינה ומזרח ומרכז אוקראינה יטוהרו יותר מגורמים בעייתיים. גם עדיף לחכות שיגמר לאוקראינים הנשק והתחמושת ובכך הם יכולו פחות לפגוע בכוחות רוסיים או פרו-רוסיים מנובו-רוסיה. על כן מבחינתי לחימה איטית אינה מעידה על בעיה צבאית. עדיף כך לעניות דעתי להלחם. כך מונעים התקוממות טרוריסטית לאחר הכיבוש.

הסכמי מינסק חתרו לקדם פדרציה, לא סיפוח לרוסיה. נראה לי שבגדול זה עדיין רצון הרוסים. הם לא צריכים שאוקראינה תהיה שלהם רשמית. הם צריכים שלטון קשור אליהם כלכלית ברמה מסוימת ושלא יעבור לנאט"ו. התעמולה המערבית אומרת שאין פרו-רוסיים בכמות משמעותית באוקראינה וזה שקר. הרי זלנסקי שם בכלא ראשי אופוזיציה פרו-רוסיים וכן סגר רשתות תקשורת פרו-רוסיים הפועלים באוקראינה. אם זלנסקי לא היה חושש מכך, הוא לא היה טורח לעצור ראשי אופזיציה ולסגור ערוצי תקשורת. העניין מוכיח שגם הוא חושש ויודע שיש פרו-רוסיים רבים ברמה שמאיימת עליו בצורה דמוקרטית. אחד מראשי האופוזיציה היה אפילו בסקרים מעל זלנצקי.

לאחר שיש לנו המידע הזה, מובן בהחלט שלחימה לחימה איטית ומפחידה תעודד לאומנים אוקראינים לברוח על נפשם מאזורי השליטה של הרוסים ואולי לא לחזור אי פעם לאוקראינה. תופעה זו תשנה גם את המאזן האנטי רוסי במדינה. וכך יהיו יותר פרו-רוסים במדינת אוקראינה באחוזים רבים יותר. לפיכך כיבוש איטי גם משתלם למרות תעמולת המערב הנאור. ולמרות ספיגת המחיר של הרוגים רבים יותר.

ואגב פעם היו מדכאים מלחמה בצורה מאוד איטית. היה לוקח זמן לגייס צבא, לארגן אספקה, לאמן עוד לוחמים. היו עושים משא ומתן, שמים מצור – ובקיצור נלחמים די לאט. מצב זה של זמן למרד פלוס דיכוי המרד בזמן ארוך נתן לקהל המורדים להבין שאין סיכוי ושבר להם את רוח הלחימה. אנו חושבים כיום שהסיבה היחידה שזה קרה זה בגלל שלא היה להם היכולת או הטכנולוגיה לסיים במהירות הכי גדולה – אולם היה פה עוד רווח, רווח של דיכוי המרד והוצאת רוח המרד ושחיקת אמצעי הלחימה.

קצת רקע מקדים על המצב באוקראינה

• ב-2013 הייתה הפיכה אלימה בגיבוי מערבי מסוים כנגד נשיאה הנבחר והחוקי של אוקראינה.
• הנשיא נמלט על נפשו לרוסיה ומבקש מרוסיה עזרה. ועל כך גם עמד לדין. כלומר הוא נתן בסיס חוקי לפוטין, אחרת מדוע הוא עמד על כך לדין.
• בתחילת מאי 2013 מפגינים למען הנשיא ובעד הקשר עם רוסיה נשרפו למוות על ידי לאומנים אוקראינים, לאחר שהלאומנים הציתו בניין שבו הם הפגינו. מדובר היה בעשרות הרוגים של פרו-רוסים שנטבחו בניגוד לחוק.
• חלק מהלאומנים האוקראינים מזוהים עם ארגונים ששיתפו פעולה עם הנאצים כגון באטליון אזוב.
• הנשיא ויקטור ינוקוביץ'מגיע מדונצק – בעקבות הדחתו הבלתי חוקית מנהיגי האזור הפרו רוסים מארגנים משאל עם בחודש מאי ולאחר שרוב הציבור חפץ בהם הם הכריזו על עצמאות.
• הסכמי מינסק קבעו שאוקראינה צריכה לאפשר למורדים אוטונומיה ולקחת חלק בבחירות – העניין לא קויים ולמעש בעצם המשיכו לפגוע בפרו רוסים.
• 2021 אוקראינה מבצעת תרגיל מאיים\הגנתי עם נאט"ו מול רוסיה.
• 2022 האוקראינים מתחילים לכבוש שטחי נובו רוסיה העצמאים על ידי מל"טים מטורקיה.
• 2022 פוטין דורש מאוקראינה להתחייב לא להיות חברה בנאט"ו – רעיון שהוקם נגד רוסיה בזמן ברית המועצות וממשיך לגדול ולהתרחב.
• 2022 פוטין מכיר בעצמאות נובו-רוסיה ובא להגן עליהם מפני האוקראינים המפרים את הסכמי מינסק.
• פברואר 2022 – רוסיה מכריזה על כניסת כוחות צבא לבצע דה-מילטריזציה ודה-נאציפיקציה של אוקראינה.

הערת אגב, ישראל לא חייבת אוטומטית ללקק את הישבן המתקדם של ביידן – הוא לא צירף אותנו לנאט"ו, הוא לא מאפשר לנו להתמודד עם אירן בדרך שלנו – הוא כבר הפקיר את אפגניסטן ומפקיר כעת את אוקראינה – אי אפשר לסמוך עליו.

האם פוטין סתם בריון הפועל כי הוא יכול ולא בשם הצדק?

הרבה אומרים שפוטין בריון, ברם יש לפוטין קייס. עובדה שהוא לא פלש קודם, אלא רק כעת. הוא לא בריון גרידא. הוא מחכה שהתנאים יתאימו לו ושיהיה לו טיעון קביל במשפט הבינ"ל, כגון סיוע למדינת נובו רוסיה, דיכוי רוסים בניגוד לחוק באוקראינה והפרה של הסכם מינסק על ידי אוקראינה ועוד. אמריקה, אגב, יכולה הייתה גם לעמוד על כך שאוקראינה תקיים את הסכמי מינסק, שאגב רוסיה גם חתומה עליהם. אדגיש שהמשטר האוקראיני גם עצר אזרחים רוסיים אוקראינים פרו-רוסים וסגר רשתות תקשורת דוברי רוסית מרכזיים במדינה ואפילו פוליטיקאים בכירים מן האופוזיצה כגון קוזק ומדבצ'וק.

האם המערב יכול היה לפעול אחרת בנוגע לאוקראינה?

המערב הנאור היה צריך למתן את הנשיא זלנסקי שלא יתגרה ברוסים ובכך יזמין אותם לכבוש את אוקראינה. בזה שהוא לא פעל כך באמצעים שונים, כגון התניית הטבות, הוקעה, איומים או סנקציות או אפילו התחייבות עם ערבויות לרוסיה שאוקראינה לא תהיה חברה בנאט"ו הוא עלול לאבד מדינה ממצב פרו אירופי למצב הפוך ובכן יביא להרוגים רבים ומיותרים. המערב משיקולים שונים מעדיף להקריב את אוקראינה, הוא לא באמת דואג לאוקראינה. חשוב שנבין שהמערב לפעמים מסוכן. עצוב שהלאומנים האוקראינים נפלו בפך המערבי. צריך איזון בהנהגת העולם ובכך מדינות חלשות כמו ישראל יכול לבצע משא ומתן בין המעצמות ובכל לקדם את המדינה למקום טוב יותר.

הרשומה מוקדשת לא"א שתרם מזמנו ומכספו ובכך היה לי יכולת לחקור הנושא.

והנה קישור מעניין בנושא המלחמה באוקראינה על ידי הכותב אישתון.

אחדות יהודית אלוקית

הרבה אנשים מטיפים מסביבנו לאחדות כל הזמן. הם גם משתיקים ביקורות מסוימות באמתלא שזה מפלג. הם מדגישים שצריך אחדות בעם ישראל. אולם למעשה הם מנציחים את הסטטוס קוו ואת החזקים הקיימים. העניין גם קשור לגישות להבנת החברה. האם החברה הרמונית קונצנזוסיאלית או קונפליקטואלית. והשאלה האם באמת יש אחדות ישראל כמו שהם חשים ומטיפים.

ברם אם נסתכל על ההיסטוריה נראה שמאוד מהר משפחת יעקב\ישראל אבינו הפכה לשבטים עם אינטרסים שונים. הדבר הגיע עד כדי כך שהם חיו בנחלות שונות בארץ ישראל ונלחמו אפילו אחד בשני לפעמים. מאוד מהר אחר כך גם נוצרו שתי ממלכות בעם ישראל. ממלכת ישראל וממלכת יהודה. והנה רואים שעדיין לא הייתה אחדות מלאה ונשארו פילוגים כולל עם סגרגציה מגורית.

הפיצול כמובן המשיך לאחר פירוק הנחלות השבטיות לפילוג בין פלגים דתיים שחלקם גם היום נחשב בלתי לגיטימי, כגון: שומרונים, מתייוונים, צדוקים, קראים וכדומה. וגם בתקופה המודרנית יש פיצול דתי שכבר הפך להיות בעיקר אתני, חילונים, דתיים ומסורתיים, רפורמים, קונסרבטיביים ואורותודוקסים.

וגם אצל האורתודוקסים יש פיצול בין חסידים לכלל אשכנזים, בין מודרן אורתודוקס לבין אורתודקוסיה ואולטרא אורתודוקסיה וכן יש פיצול בין החסידיות הממוסדות עצמן ובין הלא חסידים החרדים, בין פלג בני ברק לפלג ירושלמי. ובל נשכח גם את הפיצול העדתי, בין מנהגי תימן, אשכנז ויהדות המזרח.

הדבר הזה גם משפיע על פיצול מפלגתי, ורשמית היום יש פיצול של הדת היהודית לשלוש זרמי מפלגות, ציונות דתית, חרדית אשכנזית וחרדית מזרחית. בעיריות יש אפילו יותר מפלגות ואיני בעל מידע מלא בעניין.

הרבה מן האנשים המטיפים לאחדות ישראל המזוייפת הזו מאמינים גם שהשידוך נקבע בשמים ככתוב בתלמוד בבלי מסכת סוטה ב עמוד א: "אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, בית פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני". והנה לאחר שמקבלים את העניין שהשידוך נקבע משמים, רואים דבר מופלא. רואים שהקדוש ברוך הוא לא רוצה אחדות מלאה. כמה שידוכים הוא עושה בין מגזרים ועדות? בהכרח שהקב"ה לא רוצה באחדות מלאה. כרגע הוא רוצה פלגים. מותר להיות מפולג במשהו כל עוד מאוחדים במשהו גדול. זו האחדות-ישראל האמיתית.

בקיצור מותר לחלוק מותר לא להסכים ואולי אפילו כך מקדמים עולם טוב יותר. אולי מנחילי המסורת היהודית בכוונה מראים לנו הפלגנויות הללו כדי שנדע לא לכסות על אי צדק. אנו לא צריכים להאמין באחדות מזויפת על חשבון נפגעים הנרמסים בשם אחדות הקבוצה.

יש בחיים מאבקים וצריך לקדם עולם נאה יותר. החברה מורכבת ממאבקי אנרגיה ולכן יש לעמוד על שלנו למען הטוב. וכך גם העולם טוב יותר, לא רק שהעולם נהיה טוב לפי הרצון שלנו בדרגה מסוימת, אלא גם אנחנו חלק מהטוב הזה. אנו לא מתנוונים ומחכים שאנשים יעבדו בשבילנו ואנו יושבים ומתפנקים לנו על מי מנוחות תחת עצי הגפן והתאנה שלנו. יכולים אנו לחשוב על החיים ולהיאבק על המרחב שלנו ובכך אנו גם מרוויחים משמעות.

הזכות לניוד המספר הסלולר במכשירים הסלולרים הכשרים של החברה החרדית וניידות סמלית בחברה החרדית

מאמר מזמן ישראל על פרשיית הטלפונים הכשרים במגזר החרדי. חשבתי שאולי זה יעניין את קהל הקוראים. תהנו.

לא מזמן התפרסם בכלי התקשורת הישראליים דבר פגישתו של שר התקשורת יועז הנדל עם מספר רבנים, אדמו"רים ועסקנים, ובהם חבר מועצת גדולי התורה הרב אליעזר יהודה פינקל, ראש ישיבת מיר – הישיבה הגדולה בעולם. נציגי המגזר פנו לדבר על ליבו של שר התקשורת שישאיר את האיסור על ניוד מספרים.

ראשית כל, קצת רקע. פעם, לפני הטלפון הכשר, מי שרצה לנייד את מספרו מחברה לחברה, לא יכול היה לעשות זאת. כתוצאה מכך היה כשל שוק שגרם לאנשים להשאר בתוכנית יקרה ולא לעבור לתוכנית משתלמת יותר. כתוצאה מכך שוק התקשורת הסלולרית היה יקר ולא יעיל.

בעידן של היום, המספר הסלולרי הוא חלק מזיהויו של האדם. אדם המחליף מספר טלפון מאבד דרך תקשורת עם אנשים רבים שלא יודעים מה מספרו החדש. הוא בעצם נמחק להם מהחיים, אלא אם כן הוא יוצר עמם קשר. ברם אדם רגיל לא ילך לדבר או להתכתב עם מאות איש להודיע להם שהחליף מספר.

ראה משרד התקשורת שזו פגיעה כלכלית בשוק הסלולר הישראלי וקבע לחברות הסלולר שהן חייבות לאפשר ניוד. מני אז שוק הסלולר בישראל הוא בין הזולים במערב ותמיד אפשר לעזוב חברה לחברה יותר טובה. ויש כאלה שאפילו מאיימים לעזוב כדי לקבל דיל יותר טוב מהחברה הסלולרית שלהם. אני עצמי אפילו נוהג לעבור חברה כל שנה או שנתיים מתוך מטרה לחסוך כסף או משיקולי קליטה סלולרית טובה יותר וכדומה.

במקביל, ככל שהסלולר נכנס לחברה החרדית, ראו מנהיגי החברה החרדית שהעניין מחליש בדת את מחזיקי הסלולרי. לפיכך הרבנים הגיעו למסקנה שצריך סגרגציה על הטלפונים מכמה כיוונים:

1. איסור על בחורי ישיבות להחזיק טלפון עד גיל מסוים כדי למנוע ביטול תורה ואולי גם קשר עם בנות, הנחשב לעניין לא צנוע ולא ראוי. לדוגמה, בישיבה שלי העיפו בחור מבוגר כי היה לו טלפון ללא אישור מהישיבה.
2. אירגון מכשירים כשרים עם חותמות הניכרות לעין ומצהירות על כשרות המכשיר לפי מנהגי החברה החרדית. החותמות מראות שבעלי המכשירים מצייתים לכללים החרדיים ולכן הם אנשים טובים. זאת לעומת מי שמחזיק במכשיר ללא חותמות, שהוא אדם פחות מקפיד ולכן נתפס כסוג של עבריין דתי.
   
   היו רבנים שאמרו שהסלולרי הלא כשר זה אביזרייהו דעריות (אביזר לא צנוע המוביל לאיסורים חמורים של עריות), ולכן שמי שמחזיק מכשיר כזה הוא אדם פרוץ הפסול לעדות.
3. בנוסף, אירגון מספרים מיוחדים שהם כשרים. בכשרים, הכוונה ללא אינטרנט וללא מסרוני S.M.S – אלא אם כן מדובר על מכשירים מיוחדים. אלה נקראים תואם כשר, לעסקים ואנשי עסקים, בהם יש הגבלה על אפליקציית רבות והגבלה אפילו על קבוצות בוואטסאפ, ויש כאלו שיש להם אפילו צנזורים ברשת המפקחים עליהם ויכולים לראות מה הם כותבים ועושים.

הרעיון בהפרדה הטכנולוגית הזו לדעתי הוא:

א. מניעת גישה לתכנים לא טובים בהתאם לאמונה היהודית, כגון אתרי זימה, היכרויות וכדומה. וכן קווי תוכן בעייתיים מבחינת המגזר, מבידור חילוני ועד היכרויות ותכנים למבוגרים.

א. סינון אתרי תקשורת חיצוניים לחברה החרדית. ובכך מונעים חדירת דעות זרות וחילוניות לחברה החרדית.

ג. חיזוק הזהות והמובחנות החרדית – עניין המסייע לחזק את שרידות המגזר מבחינה דתית וסוציולוגית.

כיום יש מונופול על הקומות הכשרות. אכן אפשר לעבור מחברה לחברה, ברם לא באותם התנאים של הקומות הלא כשרות. המונופול הכלכלי מוביל למחיר יקר – למשל, כדי לקבל מכשיר כשר צריך לשלם יותר ולקבל מכשיר שביר עם איכות סאונד בעייתית.

ויש גם מונופול על דעות – יש מי שמחליט איזה קו תוכן יהיה פתוח לחברה החרדית או איזה אתר יסונן וכדומה. בשעתו חסמו קווי עזרה וסיוע למצוקה לנפגעי אלימות ואלימות מינית. בנוסף נחסמו מוקדי שירות של קופת חולים.

15. אביאור אבו כלכליסט, "היעדר הפיקוח על הטלפונים הכשרים נמשך: קווי חירום לעזרה נפשית נחסמו לאחר שנפתחו לשימוש באפריל 2019 בעקבות פנייה לבג"ץ בנושא – קו הסיוע של עמותת ער"ן, המעניקה שירותי עזרה נפשית. חוק התקשורת אוסר על חסימת קווי חירום":https://t.co/BI06lvkov3

— החסימה היומית❌ (@Censorship_il) June 30, 2020

חבר פסיכולוג חרדי אמר לי לאחרונה, שהבן שלו לא יכול לצלצל אליו מהטלפון הכשר שלו. כלומר ב' הוא איש עובד, אבל חרדי, שטרח לקנות טלפון כשר לבן שלו, אבל הבן שלו לא יכול לצלצל אליו כי המספר של אבא חסום לו. כל הנסיונות לשחרר החסימה עלו בתוהו. ולא ברור למה חסמו אותו. אותו פסיכולוג אולי גם מאבד מטופלים בגלל שהוא חסום וזה ממש לא הוגן.

ומה קורה אם חרדי החליט שהוא משנה את דעתו ורוצה לנייד את המספר שאיתו גדל אחרי כמה שנים לחברה אחרת, שאין בה קומה כשרה, או שהוא רוצה בכלל לצרוך טלפון חכם וקווי תוכן רגילים? עד עכשיו חרדי כזה היה צריך לנטוש את המספר שלו או להחזיק שני מכשירים – מכשיר וקו כשר לחברים מפעם ומכשיר עם קו לא כשר למטרות שלו כעת.

הרבה מחבריי היו בעלי שני קווים, קו כשר וקו רגיל. אחד מסיבות של הצהרה לחברה החרדית הממסדית ומוסדות הלימוד של הילדים. אלה מתנים קבלת ילדים בהחזקת קו כשר – ולכן רושמים למוסד הלימוד מספר כשר כדי לתקשר עם ההורים. והקו השני, הלא כשר, מיועד לחיים המודרניים. וידועה האמירה כמענה לאדם הנשאל מדוע הוא מחזיק שני מכשירי סלולר: "אחד כשר והשני בשביל להתקשר".

פתיחה לניוד המספרים יכולה לגרום לחרדים מסוימים להחליט שנכון שחשוב לאפשר סינון, ברם במחיר ראוי ובמכשיר ראוי ולא בניתוק והפסד.

ואכן חשוב שלאדם תהיה העצמאות לחסום תכנים לא ראויים לעצמו ולילדיו. אך לא ברור מדוע צריך להקים ברשות הממשלה קומה כשרה. או למנוע ניוד. ונכון שמספר מיוחד מכריח אנשים להיות בקומה הכשרה, ברם זה מונע חירות ממי שרוצה לעזוב לקומה לא כשרה לאחר ששינה את דעתו.

בעצם האדם משלם לרכוש קו ולא יכול לממש את רצונו בקניינו. הקו שלו שייך לוועדת הרבנים. ולא ברור מדוע מדינה מודרנית מאפשרת מונופול כלכלי זה לאנשים מסוימים על חשבון הכלל.

אכן נעשה משהו חשוב כדי לסנן תכנים לא ראויים, אבל למה על חשבון זכותי לפנות לעזרה אם נפגעתי מינית או אם נפגעתי, לא עלינו, מאלימות? מדוע אני צריך לשלם יותר על מכשיר נחות יותר?

כמובן שהפתיחה לניוד המספרים לא תעזור לחילון החברה החרדית כמו שיש החושבים. מה שיקרה שימצאו פתרונות עוקפים. נניח קווים עם קדימון המצהיר שהקו כשר, בזמן שמצלצלים לקו כשר. וכן המצב כיום לא שונה מהותית מכך, שהרי חרדי הרוצה להיות חילוני, לדוגמה, ונזקק למספר הישן שלו ללא יכולת לניידו – פשוט מחזיק שני קווים. ולאחר כמה שנים מנתקו אם מפריע לו להוציא הכסף על מכשיר נוסף.

ונקודה לסיום, למעשה העניין של הניוד הוא עניין סמלי, שהרי גם בחברה החרדית הניוד החברתי הוא חלש. הסיכוי של מישהו שלא מוברג נכון להתקדם נמוך יותר. רבנים רבים מתפקדים כנסיכויות חברתיות לכל דבר כבר כמה דורות ויש אפילו כמה מאות שנים. החברה החרדית לא רוצה ניוד. החברה החרדית רוצה קיבעון בתחומים רבים כי זה משרת להם את מבני הכוח ולדעתם מונע גם שינויים לא טובים העלולים להזיק. ואולי לכן אין הוקעה של כלל המגזר החרדי נגד חסידות ברלנד וחסידות אלתר בגור הממסדית וכדומה. העניין אגב מזכיר את עיקרון הריבונות… ועל כך אעריך פעם בארוכה בהמשך.

מאו דזה-דונג — לאדם מושחת ישנה אידאולוגיה והאם הגמרא מפתחת את הראש החרדי? — שיחה בפני צעירים חרדים

יצא לי להתקל בצעירים חרדים אמיצים הנפגשים במחתרת לשיעורי מחשבה. אני דיברתי באיזשהו מקום תרבותי והם באו, הקשיבו ושאלו שאלות – כתוצאה מכך התאמתי פעם הרצאה שמתעניין אותם ותעסוק בהם.

האם יש לפוליטיקאים אידאות או שהם רק בעלי אינטרסים?

אקדים הקדמה, פעם נשאלתי האם התלמוד מפתח את הראש השל החרדי המצוי והופך אותו לבעל יתרון לעומת האיש מן המגזר הכללי.

עניתי: שלא. זה עניין של דקלום והמצאת הבנות שונות וראייה שיש בהן עומק. והאמת היא שלפי דעתי העניה ההבנה בגמרא אחת היא, כך נהוג, כך נהוג לעשות או כך נהוג לחשוב יחד עם מנהג לחדש בהתאם למקורות. מה שכתוב בעיתונים זה מיתוס – החרדים לא מצליחים בקלות בשוק העבודה.

על אף חוכמתו הרבה של המגזר החרדי כי הוא לומד גמרא וציניקן בנושאים מסויימים, עדיין ישנם דברים שהוא מתקשה לקלוט.

לדוגמה, מישהו יגיד רעיון תורני ויתאר את עשיו אחי יעקב כבעל תאוה רשע. ואז מישהו שואל: "אבל איזו תאווה הייתה לו במקרה איקס, נניח בהלעטת העדשים ישר לתוך הגרון וללא הנאת החיך?!" עונים לו: "הייתה לו לעשיו תאווה, רק צריך לגלות, אולי הוא היה שקוע כל כך בתאווה ולכן הוא רצה לאכול מהר ללא הנאה או שהוא טיפש שלא חישב התאווה שלו."

נשאלת השאלה: "רגע, אז אם הוא הוא טעה אולי הייתה לו אמונה או השקפת עולם חוץ מתאוה?" עונה לו איש הרעיון התורני\חרדי: "אבל אני ואתה יודעים שזה לא כך, תשאל כל ילד קטן וכך ידוע, מה ואולי תגיד שאין אלוהים?! ככה זה!"

נהוג להגיד במגזר החרדי שלפוליטיקאים מן המגזר הכללי יש רק אינטרסים ואין להם רעיונות רוחניים (כאילו שיש הבדל מהותי..). לעומת זאת הפוליטיקאים החרדים כפופים לרבנים (מדינאים) החרדים ולכן יש להם עניין רוחני ולא רק אינטרסים (העניין גם קשור לדיון האם יש מוסר ללא אל – ועל כך ארחיב פעם אחרת).

האם לרבנים יש אינטרסים?! "חס וחלילה", החרדים ודומיהם יגידו. "הם לא פוליטיקאים כלל להם יש להם רק תורה והשקפה", יוסיפו.

אז הנה, על אף לימוד הגמרא שאמור לשפשף את הראש, הציבור החרדי מדקלם קלישאות נהוגות שאין לאחרים רעיונות, ושהפוליטיקאים שלהם אינם אינטרסנטיים ושמנהיגי הדור אינם פוליטיקאים (אגב פוליטיקאי זה מדינאי, כלומר אחד המנווט את המדינה שלו וכמו הרב שמנווט את הקהילה שלו ויש לו פוליסות בהנושאים מסוימים.) כלל, אלא שקועים רק בצו השם יתברך.

האם בכלל יש אדם לא אינטרסנט? האם אדם חדור אידאלים אין לו אינטרס להיות כזה אדם?

כשמוכרים את הרוע בצורה שטחית, השומע מסתכל על הבזויים בצורה הזו ולא יכול לראות שיש להם גם רעיונות. למשל, בסרטים הוליוודיים הרשע הוא אנרכיסט או בעל תאוה זומבי-אורקי או ליברל-קפיטליסט חסר מוסר. אצל המגזר החרדי, הרעים הם חכמים מעט, אבל סוג של זומבים.

זה לא קשור רק לרדידות גרידא ושהחרדים תופסים את העולם בציניות, העניין קשור לחינוך שהם קיבלו כלפי האדם שהוא לא משלהם וצדיק כמותם. ההסבר של תפיסת הרוע של האחר יכול להסביר איך החרדים תופסים את הפוליטיקה של הפריץ-האחר הדואג רק לעצמו ולקרובים לו. ולאחר שהם בעצמם נהיים בפוליטיקה הם חושבים שכך עובדים – תמונת ראי.

זה כמו המושג תרבות השטעטעל. מגיעים יהודים שמבריחים העוברים על החוק כי זו מדינה של שונאים – גויים שונאי ישראל. הם מגיעים לארץ וממשיכים לפעול כך. וכעת החרדי מצפה מכלל הפוליטיקאים לפעול בצורה הזו. וכולל מן הפוליטקאים שלו אשר אמורים לפעול כך בכפוף לדעת גדולי הדור, ותו לא.

הדיון בנושא מזכיר לי את יוסי שריד או מישהו אחר בדומה שפעם הודיע שיש לו מכנה משותף עם החרדים לגבי היחס למדינה. הוא והחרדים מסתכלים על המדינה כגוף חילוני ולא דתי כמו הדתיים הלאומיים שרואים במדינה קדושה ומצווה.

אני כמובן חלוק, על אף שאיני מייחס חשיבות גדולה לאידאות ואני רואה בהם תולדה פיזית, אני מכיר בכך שהרבה אנשים חושבים בצורות מסוימות ואולי גם מאמינים בזאת.

ואביא דוגמה של אידאולוגיה של אדם מושחת ממאו דזה-דונג – אפילו אדם מושחת המושחתים יכול להיות אידאליסט:

עיקרי האידיאולוגיה של מאו הם כדלהלן:

א. עליונות האידיאולוגיה — כלומר לא להפריד בין התנהגות נכונה לחשיבה נכונה – צריך לחשוב נכון. האידאולוגיה הנכונה שמוחדרת על ידי החינוך חשובים כדי שהמהפכה תצליח. זה עוזר לעם להישלט על ידי המשטר. כמו כן הייתה בעיה בסין של טכנולוגיה ירודה, כך שהייתה בעיה לקבל מידע על העם. דרך האידאולוגיה מאו חשב שזה יעזור לעם לציית ולפקידים הנמוכים להיות נאמנים לשלטון. זה גם עוזר לחנך את העם מחדש.

ב. וולונטריזם — מאו האמין שאם האדם או העם מתנדבים הם מצליחים להתגבר על הקשיים. מאו האמין בכך עקב הישרדותה של המפלגה וניצחונה בסוף למרות הקשיים הגדולים במשך השנים הרבות. הרעיון הוא לעצב את רצון (ההתנדבות) של העם. וזה על ידי שותפות ההמונים, הקמפיין ההמוני, המאבק והאלימות והשוויוניות.

העיקרון הוולונטרי נחלק לארבעה עקרונות:

1. שותפות ההמונים — מאו תיעב את התפיסה הקונפוציאנית שבה מי ששולט בכתבים יודע הכול והעם הנבער צריך לציית. מאו טען שזה יוצר אוכלוסייה פסיבית שפניה על העבר שאינה שואפת לשינויים ולהתקדם. לדעתו כך אי אפשר להוביל מהפכה, למהפכה צריך אקטיביות. הרעיון הוא שבעלי התפקידים, במקום לעבוד לפי הידע הקונפוציאני צריכים לרדת אל העם ולשמוע מה הוא צריך. בעלי התפקידים ידווחו למעלה בסולם ההיררכי. עם הנתונים הללו המנהיגים יידעו להחליט מה העם רוצה ויישמו זאת, לעומת הדברים שהעם לא רוצה. הרעיון נועד כדי לדעת מה העם רוצה ולא להתנתק ממנו. כמו כן זה גורם לעם לא להיות אדיש פוליטית כי הוא לא מאמין שיש ביכולתו להשפיע, אלא הפוך הוא יודע שמקשיבים לו למעלה ומתנהגים בהתאם. מאו האמין שזה יגרום לציבור להתלהב וכך יהיה אפשר לגייסו לשנות את סין ולהתגבר על הבעיות הקשות.
2. הקמפיין ההמוני — מאמץ לטפל בסוגיה מסוימת על ידי גיוס רחב של ההמונים במטרה לחולל תמורה חברתית-פוליטית או קידום כלכלי. בשלב הראשון העלו נושא מסוים. נתנו לאנשים מסמכים שיעיינו בזה. התקשורת ופקידים בכל הדרגים שלהבו את האווירה על ידי התרעה מפני הסכנות האדירות לחברה בנושא. בשלב השני סימנו את האויב או את הבעיה. הם יכלו לקחת אנשים או קבוצות למפגשי מאבק, בו הם הטיחו בהם האשמות והתעמרו בהם גופנית ונפשית. המטרה הייתה לגרום להם להודות בפשע ולבקש סליחה מן ההמון. השלב השלישי היה עונש של או מאסר עם עבודות פרך לשנים ארוכות או הוצאה פומבית להורג או תוכחה בלבד. הרעיון של הקמפיין ההמוני היה לטפל בבעיות תוך כדי עקיפת הבירוקרטיה. זה עזר לחנך את ההמון לתורה של מאו. מאו האמין שמאבק ומתח זה הכרחי לדרבון העם להשגת כל מטרה שתוצב בפניו.
3. המאבק — מאו בז לגישת קונצנזוס של קונפוציוס שבו ההרמוניה היא ערך חברתי מוחלט, וטען שזו דרך של האליטות לשלוט ולהביט אל העבר בלא להתקדם קדימה ולאפשר לסין להגיע למרכז הבימה של העולם כראוי לה. מאו החזיק בדעה שהמאבק מנפץ כללים קודמים ומאפשר להתקדם. הוא האמין שזה מחזק ומחשל ומחדיר אומץ לאנשים. גם הוא האמין שזה נותן דרך לצאת מהפסיביות שלהם ולהגשים את גורלם ואת היכולות שלהם. הרעיון היה לנפץ עכבות חברתיות ולגרום למצב שהמצב החברתי הקודם, לעולם לא יוכל לשוב למצב שהיה לפני נמהפכה. זה נתן לעם תחושה טובה של עוצמה וכך יהיה קל לגייס את ההמון להגשמת שינויים חברתיים, מהפכניים וכלכליים. הוא גם עשה את זה נגד הדעה הקונפוציאנית שאמרה שאדם אמור להסתדר עם החברה הקרובה שלו בלבד. מאו רצה לשבור את החברות הקטנות הסיניות של מעגל קרוב ולאחד את החברה הסינית לקבוצות גדולות.
4. שוויוניות — מאו פירש זאת כאורח חיים צנוע. זה גורם לאנשים להרגיש שווים. אדם שחי שבאורח חיים צנוע, כלומר עני, מוכן לשנות ולבנות חברה חדשה, מפני שאין לו כמעט עניין לשמר את החברה הישנה. זה גם מצמצם פערים בין חבלי הארץ השונים בסין, עקב שינויים בכלכלה בין המקומות השונים, וכך יהיה פחות מתח כלכלית ויהיה פחות שסעים. זה חיוני כדי לגרום לעם להרגיש שווה ולא מנוצל וכך ניתן לגייסו לשותפות ההמונים. ללא הגיוס ההמוני התפיסה הוולונטרית שאיתה אפשר להתגבר על כל הקשיים תכשל.

ג. אנטי אינטלקטואליזם — מאו האמין שדברים הם מדעיים כיוון שהם נוסו בפועל ולא כי עדיין לא הופרכו. האינטלקטואלים מנסים להפריך כל הזמן כדי להוכיח שאם לא הצלחנו להפריך זה מדעי. מאו החזיק בדעה שזה טעות. האינטלקטואלים ייצגו לפיו את האליטה ואת העבר הקיסרי בזה שלא עסקו בכלום מלבד חשיבה, לא התחברו לעם וכך לא הבינו מה זה החיים האמתיים. וכן שבטיעונים טכניים היו מעכבים או עוצרים שינויים. האליטיזם שלהם גם יוצר חוסר שוויון חברתי חזק. כמו כן האינטלקטואלים היו מעבירים ביקורת נגד שליטי סין הקיסריים וזה טען מאו שזה חוסר נאמנות לשלטון באשר הוא.

ד. ניגודים וחזית מאוחדת — מאו, כנראה בשפעת מרקס והגל, האמין שקיים מתח בעולם בין כוחות כל הזמן ומהמתח הזה נוצרים שינויים. הוא טען שיש מדרג במתחים וצריך לזהות מהו המתח או הניגוד המרכזי. כדי לפתור את הניגוד המרכזי יש לעשות הכול ולאחד את החזית נגד הקונפליקט בעזרת אסטרטגיות פעולה. אחרי שהניגוד המרכזי נפתר יש לזהות את הניגוד המרכזי החדש ולטפל בו. מאו האמין בגישת קונפליקט ובה הדברים עובדים לפי המאבק בין הכוחות ולא לפי הסכמה כמו אצל קונפוציוס.

ה. מעמדות ומאבק מעמדי — מאו בראותו את החברה הסינית שאינה עובדת לפי מעמדות יחסי הייצור החליט לסווג אחרת את המעמד. הוא קבע שהמעמד נקבע לפי דעתו הפוליטית של האדם, אם האדם לא שינה את דעתו, זה היה עובר בירושה כנראה על ידי חינוך וזהות. אדם שיש לו תפיסות ימניות נחשב כך ויש להתייחס אליו ככזה ולטפל בבעיה בהתאם.

ו. אי תלות — מאו האמין שצריך להיות אי תלותיים בין ברמה הבינ"ל ובין ברמה הכלכלית. הרעיון הוא שסין לא תהיה תלותית בשום גורם. ואם היא תותקף היא תוכל להתגונן במקום אחר. זה גם השתלב עם השוויוניות היות שזה ייצר עלויות גבוהות.

מאו הצליח בחלק ונכשל בחלק. לדוגמה הוולונטריזם לא עזר להתגבר על קשיים אובייקטיבים ובד"כ הוביל לשיבושים ואסונות. הוא הצליח לגרום לאנשים להתנדב אך זה לא שינה את המציאות כמו שהוא חשב.

שותפות ההמונים הצליחה עד 1949 מאז, כשהפקידים איבדו את הלהט המהפכני, זה לא עבד והפקידים לא העבירו מידע למעלה וההמונים לא שיתפו כי פחדו מהפקידים.

הקמפיינים ההמוניים הצליחו במובן מה . ומאו מימש בממוצע קמפיין בשנה. אולם הם התגברו על קשיים מסוימים ויצרו קשיים אחרים במקום. הרעיון היה להשיג שינויים בחברה. עד הזינוק הגדול עשו קמפיינים לשינויים גם בכלכלה. לאחר זאת הבין מאו שזה לא כל כך עובד ועשה קמפיינים לשינויי ערכי.

המאבק, מאו הצליח לגרום לאנשים לצאת נגד החברים שלהם ובני משפחתם אולם חלק מן המטרה הייתה ליצור חברה רחבה. אולם מאו על ידי תיוג מעמדי העובר בירושה בעצם סתר את עצמו. כך שניתן להגיד שזה הצליח והתממש, אולם היו דברים אחרים שמנעו למטרות העקרון להתממש.

שוויוניות, אנשי המפלגה לא צייתו. מאו עצמו לא ציית. וכן היו פערים בין חבלי הארץ השונים. בסופו של דבר רוב העם כן חי בפשטות. השאלה היא האם בגלל שזה הצליח או כי לא הייתה לו אופציה אחרת. תשובתי ששתי התשובות נכונות.

אנטי אינטלקטואליזם, מאו הצליח במאבקו נגד האינטלקטואלים וחיסל עשרות אלפים מהם. אולם אחרי הזינוק הגדול הוא ריכך את עמדתו כלפיהם מתוך צורך לייעל את המערכת.

ניגודים וחזית מאוחדת, מאו מימש זאת והשתמש בעקרון כדי לרכוש תמיכה בעם ואפילו הקים לשכת עבודה של החזית המאוחדת.

מעמדות ומאבק מעמדי, מאו תייג אנשים על פי דעותיהם, כגון האינטלקטואלים. אולם ניתן להגיד שהוא לא כל כך הצליח במימוש, היות שעצם התיוג יצר אותם כקאסטה נפרדת כך שזה לא קרא את המציאות אלא ייצר אותה.

אי תלות, סין לכאורה הצליחה, היות שהעיקרון לא היה להיות עצמאית באופן מוחלט, אלא האם סין או המחוז בתוך סין יכול לקיים עצמו במצבים קשים ונסיבות עוינות. מאו דאג לקנות מוצרים מכמה מדינות ולפתח כל מחוז שיוכל לדאוג לעצמו. אולם היה לזה מחיר כלכלי כבד וזה פגע בצמיחה.

הנה, ניתן לראות שגם לאדם מושחת יש אידאות. וזאת גם כשהן לא כל כך משתלמות לו, ברם כך הייתה צורת מחשבתו.

נ.ב. אידאות זה רעיונות למי שלא ידע, השקפת עולם זה אוסף של רעיונות שהאדם משקיף איתם על העולם וחלק מן הרעיונות הללו הם דדוקטיביים ולא אינדוקטיביים-אמפריים. אידאולוגיה, זו תורה של רעיונות, לא אוסף של אידאות בלבד, אלא מערכת של רעיונות כמו הליברליזם, המרקסיזם וכד'. בחברה החרדית יש בגדול תפיסה של פסיביות, אמונה וציות. אין אידאולוגיה. אולם יש השקפת אולם, התרבות החרדית בעלת השקפת עולם בנושאים רבים לדוגמה קרובים לשמרנים, מתנגדים להפלות, לא מאמינים בשוויון, לא רואים בעיה בגזענות, נגד המתת חסד, בעד פריוולגיות והיררכיה ועוד.

הילד המפונדק של מירב מיכאלי וליאור שליין

התפרסם בתקשורת הממוסדת שמנהיגת מפלגת העבודה, מירב מיכאלי, הודיעה שהיא טסה לחו"ל בניגוד להמלצות הממשלה. לאחר מכן התברר שזה לא היה למטרת בילוי, אלא כדי לאסוף את בנה המאומץ, המפונדק של בן זוגה, ליאור שליין, – אורי (ומעניין ההקשר בין השם ליאור לשם אורי).

יש שרצו להגיד, הנה גם האשה המוזרה והקיצונית הזו לבסוף רוצה ילד, העניין מעיד על נצחון השמרנות והטבע האנושי, כביכול.

ראשית כל, צריך להגיד שהיא לא חזרה בה לגבי זה שלא רצתה להביא ילד לעולם. היא לא נימקה זאת בשעתו כעניין מחשבתי. היא פשוט אמרה שלא חשה צורך להיות אמא. וכעת מי שרצה ושותף גנטית בילד זה שליין. בנוסף הכל טבעי.

ברם צריך לדעת שראש מפלגת העבודה כן הצהירה על בעייתיות בפונדקאות. היא אמרה שעדיף לאמץ ולא לעשות פונדקאות. היא אמרה שהיא גם לא רואה את הסכמת האישה המולידה בנושא כאמיתית. היא אמרה שהיא, האם הפונדקאית, עושה זאת בדרך כלל רק בשביל כסף כשהיא נואשת ולא כי היא רוצה באמת, כביכול. "אלמנט הבחירה הוא קצת מפוקפק", היא אמרה. ועם כל זאת היא אמרה שאם מותר לבצע פונדקאות בארץ צריך שזה יהיה נגיש לכולם. שזה תמוה, הרי למה לקדם עוד רוע?! ואולי היא תענה שהשוויון יותר חשוב מפגיעה בנשים פונדקאות עניות.

ויש כאן גם בעיה של הגינות, עד עכשיו שנים רבות היא נצפתה כמצפן מוסרי חברתי, והיא דיברה ממגדל השן הפריוולגי שלה. כעת כשהיה לה אינטרס זוגי בעניין, היא בסדר עם זה. וזה לא הוגן כלפי נשים רבות שהקשיבו לה וחשו לא טוב בנושא או אפילו לא הביאו ילד מפונדקאות מחמת האמירות שלה.

והיא גם הצהירה שהמשפחה היא המקום הכי פחות בטוח לילד ובעד שהמדינה תיקח את הילדים ותגדל אותם במקום ההורים. והנה כעת היא מגדלת ילד בביתה. האם היא מדברת מהרהורי ליבה? או שהיא חושבת שרוב העולם לא טוב ובטוח בגידול ילדים, אבל היא כפריוולגית בסדר?

הבחירה של מירב מיכאלי להביא ילד לעולם היא לא ניצחון של השמרנות. הגישה השמרנית רואה עניין להפוך להורה על פי הניסיון האנושי שזה א. בגיל צעיר. ב. שני ההורים שותפים גנטית בוולד. ג. לא על פונדקאות ושלושה הורים, זרע, ביצית ורחם.

הצאצאית של קסטנר הביאה ילד ועל פניו ההגדרה למעשה שלה זה אימוץ (ובעצם היא הופכת לאם חורגת), כי היא לא ההורה הביולוגי של התינוק. וכן התינוק נלקח מהיולדת תמורת בצע כסף. וכעת המוני שמרנים או ריאקציונרים – מצהירים לכל שומע וקורא, הנה נצחון השמרנות.

מיכאלי לא ביצעה את מה שהטיפה לו – אולם היא עדיין מקדמת פה צעד פרוגרסיבי ענק של ילדי מעבדה ומכונות. "עולם חדש מופלא". וזאת כשלכאורה אם הייתה מנסה ללדת לפני 30 שנה, הייתה יכולה ללדת לבד.

מי שחושב שזה ניצחון השמרנות נפל בקסמה הפרוגרסיבי ומקבל את הדרך הפרוגרסיבית החדשה להביא ילד לחיק המשפחה – שזה לקנות ילד מהיולדת או לשכור את רוצה כדי לא לסבול בסבל ההיריון. ילד צרכני זה פחות מחובר להוריו ואת ההשפעות נראה בהמשך.

תרבות שלמה של ילדים שפחות מחוברים למשפחתם היא פחות משפחתית קבוצתית/לאומית. מצב כזה הורס מסורת ומקדם נוודות מחשבתית ורדיפת החדש בטיעון שזה אינדיבידואליסטי – כשהתוצאה היא להיות רדוד כמו כולם יחד עם הרס המוסדות המייצגים את החברה. וכן הרס מוקדי ההתנגדות למנגוננים דיקטטורים רבי עוצמה כמו תאגידים בינ"ל וכוח המדינה.

מאידך גיסא חשוב להגיד שאנו חיים בעולם מתפתח ודברים יכולים להשתנות ואפשר לאמץ דברים חדשים לאחר בחינה מפוקחת של המציאות. שמרן לא אמור להתפס לעבר, הוא אמור להתפס למה שעובד במציאות ולא להדבק לחדש.

הנסיגה האמריקאית מאפגניסטן 2021

אנשים רבים תוהים על ההפסד של ארצות הברית מול חיילים פרימיטיביים של הטאליבן באפגניסטן. והם שואלים עצמם מדוע ארצות הברית המדינה החזקה בעולם כך נוהגת וחושבים שהיא תבוסתנית או בחולשה.

וכאן צריך להבין האמריקאים במטרתם לא באו להקים שם מדינה מערבית, הם באו להתנקם באלקעידה על פיגועי האחד עשר בספטמבר 2001. ולמנוע מהם לפגוע בייבוא הנפט לארצות הברית אם הם מקימים תאי טרור בדרך הנפט לארצות הברית. לא רק שאמריקה התנקמה, אלא היא גם שהתה שם עשרים שנה. נכון שזה עלה הרבה כסף, אולם זה מרתיע מספיק וגורם לגורמים להיות מורתעים ולפחד מארצות הברית שמא אם הם יעברו הגבול, ארצות הברית תבוא לעשרים שנה. גם כיום אחרי שהטאליבן ניצח בדרגה זו או אחרת ברור שגם השפעה מערבית חדרה למרחב ויהיה להם יותר קשר להשליט את רצונם הדתי כמו בעבר. וכלל הנראה יבינו שהציבור צריך לעבור חינוך מחדש או לקבל התחשבות ויש להעניק לעם זמן ללמוד את החוקים החדשים. תחשבו כמה ילדים יש שלא זוכרים בכלל את חוקי ההלכה המוסלמיים של הטאליבן. ייקח זמן להנחיל את חוקי השריעה הנוקשים כפעם וזה עדיין הפסד של הטאליבן.

מדוע אמריקה חשה צורך לסגת, מה השתנה? בשעתו אמריקה ייבאה המון נפשט ממדינות ערביות ומוסלמיות, אזורים שבהם האסלאם הקיצוני יכול לשבש את אספקת הנפט לארצות הברית ובכך לפגוע בכלכלתה ובעוצמתה. אולם כיום אמריקה לא צריכה נפט – היא מייצאת נפט ואנרגיה, אולי הראשונה בעולם אפילו. ואם כן מה הטעם כבר להשאר שם? לכן כבר הגיע הזמן לעזוב. והיה עדיף לעזוב בצורה מדורגת ואיטית כדי לא לנטוש בני ברית, לא לאבד מדינה שעובדת עם ארצות הברית ולא לצאת בתודעת הקהל בעולם כמפסידים.

האג'נדה הריאליסטית ביחב"ל אומרת שבריתות צריך לשבור אם זה לא משרת את המטרה של ביטחון המדינה. אז הנה יהיו אלו שיגידו שבנטישת בעלי הברית האפגנים, ארצות הברית מאבדת עוצמה בינ"ל כי בעלי ברית ובעלי ברית בכוח יפחדו לסמוך על ארצות הברית ולשתף עמה פעולה שמא יינטשו לגורלם ויפסידו משיתוף הפעולה. במקרה של אפגניסטן ניתן לראות שארצות חיכתה עשרים שנה שהמדינה תתייעל ותתחיל לדאוג לעצמה. וזה לא קרה.

אם אני הייתי ארצות הברית הייתי מקים שם אזורי שליטה כמו בלבנון, כמו בסוריה ועירק עם הכורדים – כדי שבעלי הברית לא יפגעו. כך אולי מפסידים השלטון על כלל המדינה. אולם לא נטבחים ועדיין לא מפסידים השלטון באופן מלא ונשאר בסיס של שת"פ במדינה האפגנית

פגיעה והפקרת בעלי ברית של ארצות הברית פוגעת בניסיון של ארצות הברית בעתיד לקדם בריתות במקומות דומים. אולם בעלי הברית של ארצות הברית היו לא יוצלחים מושחתים במשך עשרות שנים והעולם מבין שארצות הברית נתנה להם הרבה הזדמנויות וזמן והם נכשלו.

ואכן לא כדאי שארצות הברית תצא תוך כדי שהטליבאן כובש ומשיג תמונת ניצחון. אולם מה המחיר שמשתלם למנוע זאת? עוד טריליוני דולרים? עוד הרוגים מיותרים משני הצדדים? אם המחיר גבוה, כדאי לחתוך בהפסדים לפעמים. מאידך שווה להשקיע קצת מאמץ שלפחות לא תהיה תמונת ניצחון. בנוסף, יציאה מהירה נותנת הרגשת התפוררות, היו צריכים לצאת יותר לאט בסוף כדי לעזור לאפגנים תומכי ארצות הברית להתאמן בשליטה עצמית ללא גב מארצות הברית וכך להתבסס יותר באזור שליטה או בשלטון.

כעת ניתן להבין מדוע טראמפ עצמו שלדעתי הוא ריאליסט באופיו ולא רק בהשקפתו רצה לסגת. ברם הוא לא היה עוזב ללא תמונת ניצחון לטאליבן גם במחיר של הרוגים רבים מצד האפגנים וגם במחיר כלכלי מסוים והרוגים מכוחות הקואליציה באפגניסטן. הוא רצה לצאת ודחה זאת שוב ושוב כי חש שהעת ליציאה טרם הגיעה.

והנשיא ביידן טעה בכך שחשב שהשלטון האפגני יחזיק מעמד, וכן בנוגע לזמן שייקח אולי לטאליבן להשתלט על בירת המדינה. כעת הוא נתפס כנשיא נכשל שלא מבין מה שהוא עושה, ליברל פחדן. מצב זה מזמין גורמים סוררים המנסים לעשות רוויזיה למצב הקיים ולנגוס לעצמם שטחים כי הם יודעים שארצות הברית לא תתערב וגם אם כן יעשו זאת בשלומיאליות. התנהגות כזו מזמינה פגיעה באינטרסים של ארצות הברית בעולם כולו. וכך גם מייקרת את עלויות הביטחון של האינטרסים של ארצות הברית – וזה כישלון.

הטבע האנושי 2001 Human Nature ואור חוזר 2019

לאחרונה ראיתי שני סרטים שנורא נהניתי מהם. לסרט אחד קוראים: הטבע האנושי Human Nature 2001. הסרט ממש ריתק אותי. הסרט מדבר על ילד שגדל ביער ונמצא כמבוגר על ידי מדען. המדען מחליט לחנך-לאלף אותו להיות אדם מן היישוב והוא נוקט לשם כך בפרקטיקות ברוטליות. הוא מכנה אותו פאף ומפרסם הסיפור של פאף בכל העולם. לבסוף פאף דואג לעצמו ונמלט משליטתו של המדען. אני לא מספר את כל הסיפור כדי לא לעשות יותר מידי ספויילרים. הסרט מועבר בצורה מעניינת פורמליסטית שלא תמיד יודעים מה מתרחש במציאות ומה בדמיון ולוקח זמן לשים לב ולסדר את העניין. בכל מקרה בימאות סבירה בהחלט ועם סיפור מעניין.

פאף אומר בסרט שהסיבה שהוא רצה להצליח בתהליך החינוכי שנכפה עליו על ידי המדען, היה למצוא קשר עם אישה. הוא ראה לראשונה אישה יחד עם המדען ורצה והתאווה להשיג אישה כמו שלמדען יש. ולכן הדרך היא על ידי ציות למדען. לבסוף הוא אכן מוצא בדרכים שלו, לאחר החינוך מהמדען.

לקח לי זמן להבין את הסרט, האם הטבע האנושי זה בכלל על המדען? ולא על פאף שהיה כמו קוף והפך להיות מתורבת – שבזה הטבע האנושי נבדל מהחיות – ולבסוף התנהל בדרך שלו להשיג את מבוקשו והתבגר או שהיה מאולף לעשות זאת בתהליך החינוך שקיבל.

הסרט מזכיר את פיגמליון שגם שם איש התרבות והמדע הנכבד פרופסור היגינס לוקח גולם תרבותי, אלייזה, מבחינת התרבות הגבוהה ומפתח אותו. ולבסוף אלייזה משתחררת או ממשיכה החינוך שקיבלה בדרך שלה שדומה לפאף. הסרט גם מזכיר את פרנקנשטיין, ששם מדען יוצר משהו והייצור נוטש את המדען – סוג של הגולם קם על יוצר.

לי יש חיבה למצב אפס. לראות או לקרוא עולם קדם תרבותי. עולם קדום ששם בקושי ידעו לדבר. וכן מצבים של ילדי יער או ילדים שנכלאו בבור כמו קספר האוזר כמו בעל זבוב ששם אוניה עם ילדים קטנים טובעת והילדים צריכים להקים חברה משלהם כדי לשרוד באי. וכן הלגונה הכחולה ששם ילד וילדה נחלצים מאוניה טובעת לאי בודד וצריכים לשרוד. אני אוהב לראות את העניין ולחשוב על הטבע והתרבות האנושי אילולי החיברות שלנו.

נחמד גם לראות את שיטות החינוך של המדען ולהבין שזה בעצם קשור לחינוך שהוא קיבל. הסרט לדעתי ביקורת על החברה שלנו ועל המתנשאים שחושבים שהם מעל האחרים, כשלמעשה הם מסכנים חסרי חמלה. ואולי בעצם כולנו פאף בצורה זו או אחרת.

אני ממליץ לראות וחושב שזה פלא שהסרט לא מספיק מוכר. חבל מאוד.

יש קטע משעשע בסרט שגם מלא ביקורת על התרבות המערבית. פאף נותן עדות בקונגרס בזכות זה שהוא יכול להיות איש יער או משהו כזה. לאחר הנאום ששם הוא נראה ג'נטלמן מכובד עם גינונים של האריסטוקרטיה, הוא פושט את בגדיו וצועד ליער. נוצרת סנסציה עקב העירום הפומבי שלו והעניין כמובן מוסרט ומועבר לטלוויזיה. ומראים אנשים צופים בעניין בהשתאות. והוא עובר ברחוב ומראים שם שבבית מעדיפים לצפות בהעתק של העניין בטלוויזיה ולא צופים בחלון איך העניין קורא בפועל. זה רגע ביקורתי חמוד ומלא אמת על התרבות שלנו שמנותקת ומשועבדת למסך – להגמוניה התרבותית.

אור חוזר 2019

אור חוזר הוא סרט דוקו שנעשה על ידי מרדכי ורדי, קולנוען בעל תשובה. והוא מתמקד בחוזרים בתשובה שלא השתלבו בחברה החרדית – ובקבוצה הסוציולוגית החרדית – בעלי התשובה. ובזרם החרדי העצמאי החדש – זרם התשובה או זרם בעלי התשובה. מדובר בתנועה לא מוכרת, זרם של קהילות קטנות המנסות לארגן לעצמם קהילות משלהם, בין כחרדים ובין בקבוצה משלהם בין חרדיות לישראליות.

הם מנסים בכל כוחם להשתלב בחברה החרדית. הם חושבים שהם במקום טוב לכאורה, שהרי הם הקריבו רבות כדי להיות חרדים וכן הם מחמירים בלבוש ובהלכה וכדומה. אולם החברה החרדית קיבלה אותם בחשש, בהסתייגות ורתיעה. מעבר להימנעות מקרבתם, לעג להם והדרתם, החברה החרדית נמנעה מלקבל אותם כשווים, אלא קיבלה אותם כנחותים. נמנעו מלקבלם למוסדות לימוד, ודי החרימו אותם בשוק השידוכים.

הכאב גדול, מעבר למכה שהם חשים, הם מבינים שהחברה החרדית לא מתאימה להם. הם שמים לב שרוב הנושרים מבחינה דתית בחברה החרדית הם בני בעלי התשובה – הדור השני, מעניין גם כמה נשירה חינוכית ופשע יש – מראים בסרט גם טיפול של עמותת עלם, המטפלת בנוער בסיכון, בבני זרם בעלי התשובה. הם לא רק סובלים מיחס שלילי, אלא גם מאבדים את הילדים שלהם. וחלק מהסובלים הם דור שלישי בעלי תשובה. כלומר יש כאן זרם, יש כאן ילדים שההורים שלהם הם בנים של בעלי תשובה שלא רק שההורים ניסו להשתלב בחברה החרדית ונכשלו, אלא גם הסבות והסבתות שלהם שגם הם בעלי תשובה שהתחתנו זה בזה, ניסו להשתלב וכשלו. וכעת הילדים האלו שגם הם סובלים מקשיי השתלבות משתלבים במוסדות לזרם התשובה. העניין תמוה לי שהרי מי אמור לדעת שההורים בעלי תשובה, וייתכן שהעניין הוא שההורים נמצאים בקהילה בעלי תשובה. והעניין חשוב כדי לדון לגבי אי ההשתלבות של בעלי התשובה, במה הם תורמים לכך מצידם ובמה הקהילה החרדית תורמת לכך מצידה.

בסרט גם רואים דמות שופעת כריזמה, הרב עודד ניצני. הוא פתח לעצמו קהילה משלו במעלות, קהילת שדה צופים. עיר מקלט משלו למסכנים שסבלו במגזר החרדי. רב שגם עובד, רואים אותו כותב טקסט בכתב של ספר תורה על קלף, אדם מכיל ואב לקהילתו. איש מרתק שהייתי שמח לפגוש ולראות מיהו. הרב מתנער מהצורך החרדי לגיבוי רבני של מנהיג עליון כדוגמת גדול הדור, מצהיר על עצמו כישראלי, מטיף לאמנות וחשיבה פתוחה, מעניין עד כמה? וכן מקדם את הצורך לעבוד ומדגיש שזה טבע האדם.

האיש נראה עניו וחכם, בנו שהפך לבעל שאלה מטיח בו דברי ביקורת על טעויות שהוא ביצע בתהליך החזרה בתשובה ושזה השליך על הבן כילד שגדל במוסדות חרדים מפלים. והוא יכול להגיב לו בקלות אמירות שהוא מאמין בהם בשם האל ובשם הבגרות ווהוא פשוט נושך את השפתיים, העיקר לא להעליב את הבן שלו שכעת סובל וחש כאב על כך, ובפרט מול המצלמה. ונראה שזו התאפקות משיקולי אהבה ואולי גם רצון שהילד יחזור בתשובה.

המסר של הסרט הוא שהחברה החרדית נכשלת בלהכות על חטא וחשוב בתשובה ולהתנהג בצורה נאותה לחוזרים בתשובה החברים לזרם החרדי ובעצם באותה הדת. ולפיכך אין מנוס, אלא להתנתק קצת וללכת לחיים דתיים עצמאיים. ובהקשר הזה מעניין מה הפירוש לשם הסרט – אור חוזר. אור חוזר זה אומר בקבלה משהו שמקבל אור רוחני מלמעלה ומחזיר זאת למעלה ומאיר גם שם – סוג של השפעה אלוקית. האם הכוונה שהחוזרים בתשובה מאירים בעולם למעלה מבחינה רוחנית או הכוונה שהם מאירים בחברה החרדית או בכלל הכוונה על היוצאים בשאלה בני החוזרים בתשובה שיש להם קצת אור שמאיר למעלה ברקיע ומקדם קהילות בעלי תשובה עצמאיות.

דברי סנגוריה על החברה החרדית ביחסה לבעלי התשובה

וכאן נשאלת השאלה האם הציבור החרדי כזה רע? החברה היא פעמים רבות פוגענית, לא משנה אם זה חרדים או חילונים ישראלים או חילונים גרמנים שעשו עליה. החברה לא תמיד מאירה פניה לחלש ולפעמים גם נרתעת. החברה החרדית לא רדפה את בעלי התשובה, אלא היא פשוט חסרת נורמות נחמדות של החלת האחד. וכאן יש עוד מקום לדיון, מי צריך להחיל אותם? לאיזו עדה בעלי התשובה משתייכים? וכאן לפעמים הם נפלו בין הכיסאות. החברה החרדית הפכה קפיטליסטית תרבותית בעניין הזה ומקבלת מי שמשתלם לה ועל כך פעם נכתב שיש קפיטליזם של מצוות או הקפיטליזם של היהדות החרדית. גם מנהלי המוסדות חרדים שדי פטורים ממעורבות המדינה משמשים כגורמים חינוכיים, משטרתיים ודתיים בחברה החרדית, והם רואים את תפקידם כתפקיד קפיטליסטי. יש להם חשבון בנק רוחני אצל 'הקבה' בונה העולם או שבמקרה הגרוע, הם רוצים לחזק את השפעתם וכוחם. לפיכך אם מישהו לא מתאים להם לפס ייצור שלהם מדוע שיקבלוהו למפעל הרוחני שלהם? הרבה מהאשמה גם נופלת על החברה החרדית הכלל אשכנזית הלא חסידית, וכאן ישנה תמיהה מדוע אותם מופלים לא הולכים למגזרים אחרים? זה לא הוגן להאשים את מי שדווקא מנסה להכיל בעלי תשובה ברמה מסוימת מאשר אלו שלא מנסים בכלל. וכאן צריך להבין שאם הם היו מקבלים את כולם הם היו נטמעים תרבותית. ולחברה החרדית יש הסכם עם המדינה לזרם עצמאי ולא לזרם בלתי פוסק של טרנס חילונים ישראלים חרדים – בעלי תשובה – שישנה אותם תרבותית. ובנוסח אחר, יש כמה עמים יהודים, יש את העם החילוני ויש את העם החרדי הארץ ישראלי ויש גם בעלי תשובה מחו"ל כמו אמריקה. האתניות החרדית נמצאת בשבט משלה, היא צריכה לקרב אותם לדת, לספק להם מצוות, אולם לא חייבת להזדווג עמם או לקבלם למוסדות שלה. כל שבט דואג לעצמו. החברה החרדית חוששת מבעלי התשובה שהם מפיצים חילוניות בחברה החרדית ולכן מובנת ברמה מסוימת הסינון. וחרדים רבים יגידו: הנה הראיה, יש להם הרבה נשירה דתית בגלל נורמות חילוניות. והם לא נאמנים דתית. חלקם מורד במגזר החרדי ונוטש את הדת החרדית האמיתית לדת של בעלי תשובה.

ברם לא יפה שארגוני התשובה לא פעלו לעצור התופעה. אין עניין לייבא מהגרים לחברה החרדית שלבסוף יסבלו. לפיכך הבעיה הגדולה היא ארגוני התשובה הממוסדים העושים את דיג הנשמות החילוניות אומנותם.

בעיה נפרדת יש עם בעלי תשובה הבטוחים שהם יודעים הכל ולא מבינים שאנו חיים בעולם של ספק. ואותם יודעי כל ומגלי האור, נראים מגוחכים. הם ביררו על הדת החדשה שלהם פחות מאשר אדם לא מואר, "חשוך", מברר על רכב או בית חדש. מה, הם לא יכלו לברר על היחס לזרים במגזר החרדי? על הפלייה במוסדות? האם האור נמצא רק אצל החרדים, מה עם הדתיים לאומיים והחרד"לניקים? הם לא יודעי כל, אלא מהלכי חושך. ולפיכך מדוע החברה החרדית צריכה לייבא טיפוסים כאלו? ובנוסף, אם מישהו לא נמשך מינית לבעלת תשובה, אז צריך לאנוס אותו להתחתן איתה? יש אפליות אנושיות לגיטימיות. מותר לאנשים לאהוב דברים מסוימים ולחשוש. ואלו הסובלים יכולים לעשות קמפיין לשינוי טעמים ולהפגת פחד. זה לא שונה ממי שאוהב גלידה בטעם שוקו ולא וניל.

ועל אף זאת מבחינה דתית, נראה לי שהאל העברי רוצה שיתייחסו בנחמדות לחוזרים בתשובה. ולכן הדת החרדית צריכה להתעורר ולהיות נחמדה יותר לבעלי תשובה. אולם כדאי לעצור את ההגירה המסיבית של בעלי התשובה למגזר אשכנזי מדיר. ובכך למנוע סבל מיותר. האל היהודי רוצה שיתקרבו אליו ומצווה לאהוב את הגר. והסברה היא שאם לא כך מספר המאמינים יפחת וגם להזכיר את זאת שעם ישראל היה גר במצרים והאל חילץ את עם ישראל משם. ולכאורה היחס לבעל תשובה אמור להיות כמו לגר.

אני ממליץ לראות הסרט. נחמד לראות התפתחות של חרדים לעבר מערביות ומחשבה עצמאית ובוגרת. אולם כדאי להתייחס לחלק מהנאמר בסרט בחשדנות.

חשבתי לפרסם כל ביקורת לסרט בנפרד, ברם חשבתי שיש דמיון לסרט של מישל גונדרי הטבע האנושי 2001. שם מישהו שחושב שהאמת אצלו מחנך והנה החרדים חושבים שהאמת אצלם מחנכים.

הם מחנכים את בעלי התשובה להבין בשונה מהחרדי המצוי, שהמנדט של הקבה לא נמצא במגזר החרדי. אפשר לעבוד אותו בצורה חלופית. אפשר לפרוש ולהיות הגולם הקם על יוצרו. החרדים לא היו נאמנים להם, אלא היו קפיטליסטים של מצוות וסתם לא נחמדים. החרדים מראים להם שמי שיש לו קהילה יכול להדיר ולהחליט מה אלוקים אומר קהילתית בדרך שלו וגם הם יכולים. בעלי התשובה בדומה לפאף – איש היער של הטבע האנושי. בעלי התשובה סיימו את החניכה-אילוף שלהם או שהם תוכנתו מראש שצריך להתפלג לדרך שלהם עם הטייטלים שלהם. כמו ששס דאגה לעצמם למוסדות ולא חברה באגודת ישראל וכן לא מצייתת לגדולי הדור האשכנזים. וכמו שהפלג הירושלמי פרש מדגל התורה ודואג לעצמו ולא ראה בעיה לא להקשיב לגדול הדור של דגל התורה. וכמו שדגל התורה הליטאית בעצמה פרשה מאגודת ישראל בארץ ישראל. בעלי התשובה מהבחינה הזו יכולים להחשב כבנים מוצלחים של החברה החרדית.

נתניהו כמנהיג רוחני ופיתרון המשבר הקולאציוני המתמשך

יש כידוע בעיה בישראל שאין לנו ממשלה יציבה כבר כמה מערכות בחירות. וגם כעת בתוצאות הבחירות האחרונות 2021 לא ברור איך אפשר להקים פה ממשלה. והעניין לכאורה פןגע בכלכלה של המדינה ומזיק לאזרחי המדינה ובפרט לעניים החלשים.

לדעתי חלק מהגורמים האשמים במצב פה הם היועץ המשפטי ובג"ץ שהגבילו את המשילות פה של ממשלת מעבר, בניגוד למה שהמחוקק קבע. הגבלת ממשלה נבחרת עד לבוא של מחליפתה מעודדת מפלגות להחרים יחדיו מפלגות אחרות הנמצאות בשלטון ולא להקים קואליציה. הם יודעים שיש שיתוק ממשלתי ושזה פוגע בממשלה מונע משילות לראש הממשלה ובכך מחלישים את יכולתו של ראש הממשלה נתניהו, השנוא אצלם, לפעול, להשפיע ולשנות מדיניות. וגם הם לא חשים כל כך מפסידים במצב הזה, כי השלטון שלו חלש ובעצם המדינה פועלת בתחומים רבים על סמך החלטות קודמות – וכך יש שלטון פקידים ולא שלטון של מפלגה שנואה כמו מפלגת הליכוד.

מאידך גיסא ראש ממשלה ימני חייב 'לתת פייט' כנגד השמאל שמחרים את הימין. כנגד השמאל הפקידותי שבטי שנלחם באג'נדות שמרניות מסורתיות במערכת המשפט ובעוד תחומים. אם הוא לא ייתן פייט הם ינסו יותר לפגוע בפוליטיקאים מהמחנה השמרני-ימני.

השאלה אם הוא עדיין צריך לתת פייט במצב כזה שהמדינה משותקת כמה שנים?

מצד אחד כן כאמור שהרי מה מונע מהם, מתנגדי השלטון הקיים, להמשיך להחרים כל מועמד ימני. מצד שני לא, כי הגיע הזמן לאפשר לעם פה ממשלה מתפקדת שיכולה לנווט טוב. גם במחיר ויתור מול טקטיקות ברוטאליות.

לפיכך יש לי הצעה לנתניהו, וההצעה יכולה להיות קבועה או זמנית – לתת למישהו אחר מטעמו להיות ראש ממשלה – נניח שטייניץ, שהוא חכם מוכשר, שמאלני לשעבר, מתון והגון. ואחר כך נתניהו יעשה הסבה ולהפוך ממנהיג פוליטי גרידא למנהיג רוחני כמו באבא קנייבסקי. סער ולפיד כבר לא יוכלו להשתמש בתרוץ לא ביבי ואז יתפסו במערומיהם השקרים או יצטרכו להמציא טענות חדשות – עניין שיחזור את הימין הקלאסי פה.

נתניהו כבר הוריש לשרון את השלטון בליכוד ולבסוף שרון גבר עליו בבחירות פנימיות בליכוד. זה סיכון פוליטי. אולם אם נתניהו ינסה להפוך למנהיג רוחני ולאו דווקא בתפקיד פוליטי מעשי רשמי, הוא יכול בוודאי להמשיך לעשות טוב לעם ישראל לפי הבנתו.

הגיע הזמן שגם לחילונים יהיו מנהיגים רוחניים, ואולי בעתיד מנהיג רוחני עליון או גדול הדור, מה רע?!

א.נשי שמאל יקרים, תפסיקו להתעצל – לכו לשכנע!

רבים בשמאל אומרים שההפסד שלהם בקלפי הוא עניין דמוגרפי. הם באים להגיד שהם נכשלו בשכנוע ואי אפשר לשכנע – זה לא עובד: הימין מתרבה, הדתיים מתרבים יותר והחרדים עוד יותר. ומשום מה זה נאמר בשפה בכיינית ותבוסתנית: "זה דמוגרפי".

והנה, דתיים רבים הצביעו לליכוד על אף שהיא לא מפלגה דתית או בגלל זאת. מה עם הדמוגרפיה?! וכן הרבה אנשי ימין רך עזבו את הליכוד לשמאלבן של גנץ, ליש עתיד של לפיד וכעת לתקוה חדשה של סער. ויש לי אפילו חבר מתנחל התומך באדיקות בסער, על אף שהוא נמצא בבלוק האנטי ביבי יחד עם השמאל התומך בגירוש שלו מביתו ורואה בו מתנחבל רק על כך שהוא גר בשטחים.

ונרד לפרטים: מי זה בנימין נתניהו, הוא מקפיד לאכול כשר? הוא לא נאף? הוא לא בעל גויה ונידות? הוא מאמין באלוהים בכלל?!

ועדיין ימנים ומסורתיים יהודים מצביעים לו או תומכים במפלגות של הבלוק שלו. נתניהו לא קוסם, לא ולא, הוא פשוט טרח ועשה שיעורי בית.

הוא הפך את עצמו לקדוש דתי, שם כיפה, שרים לו שירי קודש ואמונה והוא אפיפיור ליכודניקי או באבא, עוזר לדתיים ולרבנים, מקיף עצמו בדתיים וממלא אותם בליכוד. והוא אפילו שכנע שמאלן כמו בני ציפר לחזור בתשובה ולהיות ימני. הוא לא מתייאש משום איש שמאל.

נתניהו בעל כבוד לאדם המצוי ורואה בו קול אופצינלי בשבילו. הוא לא מזלזל בו. הוא פונה אליו ומנסה לדבר. ובשנים האחרונות הוא אפילו מבצע מהלך שרבים יקראו לו מהלך הזוי – הוא פונה לאחינו הערבים ומנסה לשכנע אותם להצביע לו. זו התנהגות ממלכתית ומכבדת, דבר שלא ז'בוטינסקי או בגין עשו. אולם נתניהו נחוש ולא מתבייש. הוא מנסה. ואולי זו גדולתו.

השמאל צריך ללמוד מנתניהו ולא להתייאש לשכנע. צריך לדבר עם ימנים, עם דתיים, עם חרדים וכולהו. פשוט לנסות. מפגש כזה גם יתרום לגיבוש האומה, להחלשת מתחים ולאהבה ורעות.

שכנעו בבנק, בתאטרון, בסופר, בקניון וכדומה. שכנעו שכנים, קרובים, חברים וכל מי שרואים. ושכנעו צעירים, מבוגרים וזקנים.

ואותו איש שמאל מיואש הנוקט במילה דמוגרפיה צריך לדעת שעל השמאל הישראלי נאמר בשיר מפורסם השנוי במחלוקת: "גירשת את ילדינו בשם הדמוגרפיה".

הסגר השלישי במדינה – בני גנץ התחמן

בני גנץ, רב אלוף בדימוס וראש כחול לבן, גילה לנו לאחרונה שהוא ילד קטן וחצוף. על ידי שהוא מנע את אכיפת הסגר הלכו לנו כמה שבועות של חירות, פלוס הדבקות גבוהות גם כעת והרבה מתים, כאלף מתים בחודש. עצוב מאוד. לא להאמין שהוא היה הבשורה של המגזר החילוני האשכנזי במדינה.

ברצונו של גנץ לכלוא את ביבי מחוץ לפוליטיקה הממשלתית, האיש כלא אותנו האזרחים סתם אקסטרה זמן, מסכים לסגר כביכול ומונע אכיפה של המשטרה – מנע הסגר המהודק. האיש פשוט השתמש בנו כצאן לטבח וכחיילים במטווח.

ולא מזמן כשהיו אחוזי הדבקה ותחלואה גבוהים וכבר קרו פשלות בבתי החולים הוא המשיך להטיל ספק בסגר ואיים להתנגד. אולם אם הוא היה מסכים לאכיפה בתחילת הסגר הזה, בשבועיים הראשונים לא היינו במצב הקשה כעת. חב מאוד. מה זו הרשעות הזו? מה הוא ירוויח?

היה ברור לי שהוא מעדיף לגרור את הטלת הסגר כדי שנתניהו יתפס רע לפני הבחירות עקב המצב הקטסטרופלי במדינה. ברם נתניהו אלוף העולם בתחום חיסוני הקורונה ודקר כבר כשליש מאזרחי ישראל. בקיצור התחמן הגדול החליט לנסות לתחמן את נתניהו ולא הלך לו וכעת הוא מאשים את נתניהו בתחמנות.

כעת די ברור שלפני הבחירות נתניהו יראה כמו מלך ישראל, האבא של הלאום והדוקר והחודר הגדול. אז כעת גנץ מחליט להיות אטום לב ומנסה להראות כאילו הוא דואג לחירות האזרחים ולוויון באכיפה. וזאת אולי על חשבון בני משפחתנו או שכננו המתים וכדומה. אולי הוא יודע שמי שמת לא יוכל להצביע לגוש של ביבי, אז כל מת זה רווח. עצוב מאוד…

נ.ב. כמובן שהעם אשם גם בזה שהוא לא נזהר ומדביק ונדבק. ובפרט בחברה החרדית שמתעקשת לחיות בדרך שלה על חשבון שאר המדינה. אתה רוצה ללמוד מהישיבה, אל תצא מהישיבה, ופעם בשבוע תצא ליער באישור ועם ליווי. לא מסובך. אתה לא חייב ללכת לחתונות ושלל אירועים ולהדביק ולהרוג. חבל על חילול ה' המיותר. אפשר היה בקלות לנעול ישיבות מבלי להדביק ולהפוך למפיצי מחלות ומוות.

נ.ב. 2. העם גם תרם לכך שבחר בבני בגנץ.

נ.ב. 3. גנץ, אם אתה רוצה להאשים בתחמנות, תסביר מדוע זה רע למדינה, אחרת למה נשתכנע? אולי זה טוב למדינה שיש אנשים חכמים וערמומיים המנהלים אותה. והנה לינק לעניין.

גנץ, אני במקומך הייתי מתפטר מהבושה.

בוגי יעלון ואיימן אבו-רייא – פוליטיקה של נקיון כפיים ושחיתות אישית

לא מזמן התבשרנו על הצבת איימן אבו-רייא לרשימתו הגוססת של הבוגי מאן. לאחר מכן התבשרנו על ידי הבוגי מאן שהוא מסיר את מועמדותו של איימן אבו-רייא בגלל שהוא נחשד בפרשיית שוחד.

איימן אבו-רייא טען שהוא הניח הכל על השולחן בפני הבוגי-מאן. אם כך מה קרה בתל"ם של הבוגי מאן? למה החליטו להציבו ואז לבטל את מועמדותו?

יש האומרים שבוגי והמפלגה שלו התרשלו בבדיקה על המועמד ואז חזרו בהם לאחר שהתברר שהוא אולי מעורב בפרשת שוחד וממתין לשימוע – ובגישה הזו נוקט גיא זוהר מהצד השני (אגבי התוכנית היחידה שאני עוקב מבחינה חדשותית בשפה העברית)

.ברם לא אתפלא אם בוגי שמע העניין מאבו-רייא והחליט להצהיר על מועמדותו של הפראייר, למרות החשדות. וזאת אולי כדי שיוכל לבטל המועמדות. ואז כעת הוא יכול לנסות למתג את עצמו ואת המפלגה שלו כמפלגה נקיית כפיים הנלחמת בשחיתות ובכך להרוויח כותרות ולמשוך מצביעים.

אם זה נכון, זה מראה שבוגי לא כזה טיפש ותמים, אלא עם הבנה נאה בשחיתות ומבצע טריקים על הציבור הטיפש שלו. וכם הוא לא כזה זקן, אלא מושפע מן השמאל הצעיר באץ ובעול שאוהב להשוויץ בנקיון כפיו ולעשות "וירטו סיגנלינג", במקום להיות עניו בנושא כמו שנהגו בעולם בעבר.

צאר התורה – שיר

שַׂר הַתּוֹרָה
שָׁר הַתּוֹרָה

מַר הַתּוֹרָה
הַר הַתּוֹרָה
פַּר הַתּוֹרָה
קַר הַתּוֹרָה
סָר הַתּוֹרָה

זָר לַתּוֹרָה
סָגַר לַתּוֹרָה

חָסַר הַתּוֹרָה
שָׁבַר הַתּוֹרָה
קָבַר הַתּוֹרָה
גָּמַר הַתּוֹרָה
צָעַר הַתּוֹרָה

צַר הַתּוֹרָה
צַאר הַתּוֹרָה

תודה לעברי בן קהלת על הניקוד.

הסגר השני במדינת ישראל מנקודת המבט שלי -התנהלות הממשלה בזמן הקורונה

כעת אנו בעיצמם של הגבלות חמורות בעקבות הקורונה אשר הוכנסו לתוקף בימים האחרונים ועוד היד נטויה. הנני האזרח הקטן מעוניין לתאר את התנהלות השלטון הישראלי מן הזווית שלי ולעורר מחשבה בנושא. ועל כך להלן:

---

אנו כעת נמצאים בסגר ורבים בקרב האזרחים וחלק מן הפוליטיקאים באופוזיציה משמאל ומימין חולקים ביקורת רבה נגד הממשלה. ברם אני זוכר שהאופוזיציה בכלל התנגדה להטלת הגבלת הטיסות מסין ומשאר מדינות תבל והם האשימו את הממשלה ברצון לקדם דיקטטורה. למנוע ממצביעי שמאל להצביע על ידי עצירת טיסות מחו"ל. ועל ידי גניבת הבחירות, זיוף ומניעת הצבעה בחזות הקורונה וכדומה.

וגם לא מזמן כשהממשלה רצתה הגבלות מסוימות והגבלות באזורים ספציפיים, הייתה התנגדות רבה בציבור, באופוזיציה ואפילו בקרב חברים מהקואליציה כגון החרדים וכחול לבן – כשברקע יש הפגנות שמאל קטנות האומרות שיש כאן פאשיזם, ושנתניהו הופך לדיקטטור, ושאין לו לגיטימציה להיות ראש ממשלה כשהוא נאשם על אף שהוא זכה במנדט מהעם. ועכשיו המצב מפחיד ויש קרוב ל-7000 חולים ביום אחד. לאחר הדברים האלה הממשלה גייסה מספיק רצון להכריז על סגר ארצי, וכעת אסור לעזוב את הבית ללא סיבה המותרת בחוק מעבר לאלף מטר של חירות יחסית.

וגם רבים בקרב חברי מטילים דופי על פעילות הממשלה. ואני חושב לעצמי, אכן יש פה הרבה חולים, ברם אין כאן הרבה מתים. וניתן להשתבח במערכת הרפואה שלנו שמנעה מוות המוני של חולי קורונה וכן הממשלה דאגה להציל זקנים רבים בפעולות שונות. ובנוסף נציגי הממשלה הקודמת (שחלקם משרתים בממשלה העכשווית) גם עשו פעולות הסברה אשר דאגו לעם להבין שהמערכת לא מוכנה לחולים רבים, וכן להזהיר זקנים שיידעו שהם בסכנה גדולה.

לאחר סגר ניסן מרץ-אפריל ניסו לקדם מתווה חזרה לשגרה עם מיעוט חולים למען הכלכלה וחוסן המדינה והאזרחים. אולם מתברר שזה לא עובד, כי האזרחים לא מצייתים. ולשלטון לא היה רצון להתעמת עם העם והאופוזיציה הקטנונית שלא מוכנה לגלות בגרות בנושא ולהציל את האנשים שלהם ממות ונזק כלכלי. וכך קפצנו למאות נדבקים, ואז לאלפיים נדבקים פחות או יותר לכחודשיים. ברם בשבועות האחרונים המספרים החלו לעלות מעלה במהירות וכבר הגענו לאזור השבעת אלפים.

ואני אומר לעצמי טוב מאוד. כך קידמנו הצלת נפשות והיערכות למגיפה. ומאידך חזרנו לעבודה כמה שאפשר וללימודים. וכרגע שוב נהיה בסגר לזמן מה. בשעתו הממשלה חשבה שהיא תקבל תמיכה סולידרית מהאופוזיצה ומהאופוזיציה שבתוך הממשלה. וזה לא קרה. כעת אולי זה יקרה. אינשאללה. גם אני לא הייתי מאמין שהאופוזיציה שלנו במדינה הציונית תגלה כזו אטימות יחד עם חרדים רבים.

ואם לא, זה ייתן לגיטימציה לממשלה לפעול בנושא ביד קשה יותר למען טובת חירותם הכלכלית של האזרחים. וגם אם היועץ המשפטי או בג"ץ לא יתירו להגביל הפגנות, אולי עדיף חצי שנה של עבודה וחמישה שבועות של סגר ובכך אפשר בשנה לעבוד קצת ולהשיב את הכלכלה ליושנה, לעומת מדינות רבות שנמצאות עדיין בהגבלות קשות על הכלכלה מאז הסגר הראשון.

כמה שאלות על מערכת המשפט ועל המפגינים

וכעת לשאלה על מערכת המשפט פה, מדוע זכות ההפגנה חשובה יותר מזכות החירות הכלכלית וחופש התנועה? ונראה לי שזה כל אחד והדת שלו. וכמובן ישנה שאלה נוספת, מדוע הפגנה נגד משהו זה בסדר והפגנת אמונה או ציות לרבנים או אהבה לשכינה או הפגנת אהבת שופינג, זה לא חוקי?

לי אין חידוש בהבנה שכל אחד מקדם מה שהוא רוצה והחזק קובע בצורות ואמירות שונות את מה שהוא רוצה והכל עניין של לחץ מתמיד. ברם אנצל את זכותי לומר זאת כל עוד העניין לא נאסר עלי על ישי השלטון המשפטי פה ב"מדינת היהודים".

בברכת שנה טובה, בריאות איתנה ופרנסה הגונה לכלל הקוראים ובני משפחותיהם.

נ.ב. כיצד חבר'ה "נאורים" מפגינים למען "הדמוקרטיה" והיושר ובפועל רומסים את החלטות הדמוקרטיה בנושא בריאות הציבור בתקופת הקורונה?

הביצה 2020 The Swamp ומבוגרים בחדר 2019 Adults in the room

ראיתי לאחרונה שני סרטים פוליטיים מעניינים ברמה מסוימת וחשבתי לחלוק מעט תובנות.

---

הביצה 2020 The Swamp

יצא כעת ממש לאחרונה סרט דוקומנטרי חדש בשם הביצה. הסרט מתאר את הצורך לשפר את הפוליטיקה האמריקאית. הסרט מביא דוברים מצדדים שונים של המפה הפוליטית ונראה שהבעיה היא קבוצות האינטרס והלוביזם.

הם מתארים את התלות של המחוקקים בכסף. פשוט כי נקבעו כללי קידום פוליטיים בבית המחוקקים לפי גיוס כסף למפלגה. וכן כי צריך לממן קמפיין בחירות. כתוצאה מכך צריך לדבר עם תורמים בעלי אינטרס או לעבוד עם לוביסטים. במצב זה האג'נדה שמקודמת, לכאורה היא האג'נדה של בעלי האינטרס העשירים ולא של העם שמצביע.

כוכב הסרט הוא מאט גייטץ רפובליקני רהוט, חתיך, נחמד וכן אדם שיודע לשמור על קשר טוב עם חברים לקונגרס מהמפלגה הדמוקרטית.

הוא יודע להמרות את רצון בעלי הכוח במפלגה ואפילו את הרצון הנשיא ועדיין לשמור על קשר טוב עם הנשיא והמפלגה. בסוף הסרט אומרים שהוא הראשון מהמפלגה שלו שהודיע שלא יקבל כסף מקבוצות אינטרס.

הסרט מביא אג'נדה חשובה בצורה יפה ומעניינת לצופה. ברם היה חסר צדדים אחרים וניכרר היה שהוא מגמתי. הסרט טוען שקבוצות אינטרס זו בעיה ולא מסביר את הטיעונים שאולי זה כן טוב – למשל אם כמה קבוצות אינטרס נאבקות יחד זו בזו, או על כך שכל מביאים דעות שונות אז יש כאן ריבוי דעות, וכן שגם העם יכול לשכור לוביסטים. בנוסף אדם יכול להיבחר בכסף של קבוצות אינטרס ולא להיות שפוט שלהם וכעת יש לו זמן לעבוד ולהיות מוכר ולגרום לציבור לבחור בו. ועוד טיעונים כגון שאין ברירה או שעדיף שהדברים יהיו בפיקוח מאשר מתחת לשולחן. וברור שיש עוד טיעונים שאפשר להגיד וחבל שלא הביאו. (אני ממליץ, אגב, לקרוא על רוברט מיכלס).

בסרט השמיעו גם ביקורת על כך שטראמפ בשעתו תקף את קבוצות האינטרס וקרא לייבש הביצה, אבל בפועל הוא מינה לוביסטים לתפקידי ממשל. כאן זה כבר היה תעמולה והם לא הביאו בכלל את הצד של טראמפ למהלך. אני משוכנע שטראמפ יכול להגן על עצמו. ואולי יגיד למשל שהוא לקח חלק מהלוביסטים שרוצים כבוד ויהיו מחויבים לו ולא לקבוצות האינטרס וכדומה.

אז הסרט לא מחדש יותר מידי, אלא יותר מציף בעיה ומעורר דיון. הוא מגמתי לצד הדמוקרטי, אבל עדיין הגיבור שלו הוא רפובליקני, כנראה עקב כך שהוא עובר מסך בקלות ויש לו איכויות של שחקן קולנוע. הסרט טוב כדי להתחיל להתעניין בתחום, אבל למי שרוצה להבין ולהיות יותר אובייקטיבי, הוא יצטרך לחקור לבד. היה נחמד לראות הסרט והבימאות הייתה סבירה ולא חשתי שיעמום כמו בסרטי דוקו אחרים.

---

מבוגרים בחדר 2019

הסרט השני עוסק ביוון. והוא אינו דוקו. יוון בשעתו נפלה למשבר כלכלי והייתה בחוב כלפי האיחוד האירופאי והייתה בעצם נתונה לשליטת זרים מחוץ למדינה מבחינת ההיבטים הכלכליים של הריבונות שלה.

הסרט מדבר על נפילת ממשלת הימין עקב המשבר. ממשלת השמאל שעלתה הבטיחה הבטחות פופוליסטיות. מי שהתמנה לשר האוצר הוא יאניס וארופאקיס. הוא מוצג כרדיקל שרוצה להביא כבוד והוגנות לעם היווני. הוא לא רוצה לחתום על הסכם שיכניס את יוון לצנע והוא לא רוצה לאבד את עצמאותה הכלכלית של יוון – אולם הוא לא מוכן לפרוש או לאיים בפרישה מן האיחוד האירופאי. הוא מאמין שחלק מן הדרישות מיוון לא הוגנות נגד יוון. לא רק שמפילים עליהם חובות ממשלת ימין אלא גם כי רוצים לקדם אינטרסים גרמנים ושל עסקים לא יווניים על חשבון היוונים.

לבסוף ראש הממשלה ציפראס חותם על הסכם עם הטרויקה (נציבות האיחוד, הבנק האירופאי לקרן המטבע הבינלאומית) בניגוד לדעתו והוא פורש מן הממשלה. ראש הממשלה מבין שאין ברירה ומעדיף לחתום ולהציל את המדינה ממשבר כלכלי חמור מאוד.

בסרט מציגים את נוקשותם של נציגי הטרויקה גם במחיר הפסד לטווח ארוך. מציגים שהם חשבו שהם צריכים לנקוט ביד קשה כדי למנוע ממדינות אחרות לסחוט את האיחוד האירופאי. ברם לא מציגים את הרציונל של האיחוד האירופאי באי הסכמה לנהל משא ומתן. חבל שהסרט מגיע מהזווית של יאניס וארופאקיס ולא מאיר את שאר הזוויות והאינטרסים. אולם כן חשוב בסרט שרואים את הברוטאליות של הטרויקה מול מדינות חלשות ושבכך בעצם יש גירעון דמוקרטי.

אני אירופאי לשעבר אזרח של האיחוד האירופי אוהב את אירופה. אולם לא ברור למה חייבים להישאר עם הסיסטם הזה. חשוב שהוא יהיה כדרך לקדם אינטרסים של של אנשים הגרים שם. אולם לא חייבים להיות חברים באיחוד בכל מחיר.

הסרט היה קצת מייגע ולא מביא את כל הזוויות ומגיע מזווית שמאלית רדיקלית. ועל אף שאהבתי את הדמות של שר האוצר יאניס וארופאקיס אני חושב שהסרט לא מספיק מעניין ולא מספיק אובייקטיבי. הוא אומר טוב למי שרוצה לעורר דיון או למי שמתעניין ביוון וכדומה.

---

לסיכום שני סרטים בינוניים ומומלצים רק למי שרוצה ללמוד הנושאים הללו ושני הסרטים עוסקים בהשפעתם של גופים מעל האזרח הבוחר. בנוסף מאט גייטץ הוא כוכב עולה ודגם לפוליטיקאי צעיר ומצליח ומומלץ לראות הסרט למי שאוהב אותו או למי שרוצה להיות פוליטיקאי.

שיר הסיפוח

הרי את מסופחת לנו כדת מדינת ישראל
ולא ישמע אל לישמעאל
גם לא בבית אל
כי טראמפ חושק להיות המשיח הגואל
למען שהאוונגליסט אותו יהלל

פיוט היתולי קצרצר לרגל הסיפוח המתעכב

גישות קונפליקט וקונצנזוס

משהו שלמדתי פעם בקורס בתקשורת ואני חושב שזה מעניין, חשוב ורלוונטי. העניין גם יכול להסביר תפיסות הקיימות בשמאל ובימין ולהסביר גישות מיוחדות בשמאל ובימין.

---

החברה

לפי גישת הקונצנזוס החברה פועלת מהסכמה בין הגורמים המרכיבים אותה והסדר החברתי הוא תוצאה של שיתוף פעולה והסכמה. לעומת זאת לגישת הקונפליקט החברה מבוססת על חוסר הסכמה ומאבקים והסדר החברתי הקיים, הוא תוצאה של מאבקים.

השינויים בחברה

לפי גישת קונצנזוס נוצרים באטיות, היות שכל שינוי משפיע על מרכיבים נוספים בחברה ויוצרים עוד שינוי. כנגד זה, לפי גישת הקונפליקט, קבוצות חזקות כופות את השינויים על החברה.

תמיכה בשינויים

לפי גישת הקונצנזוס מצב הסטטוס קוו זה המצב הטוב ביותר כי זה שומר על היציבות, אם עושים שינוי, השינויים צריכים להיות באיטיות ובהדרגתיות. אולם לפי גישת הקונפליקט, הסטטוס קוו זה הסכמה מזויפת, אשר נקבעה על ידי החזק נגד החלש, על כן היא בעד שינויים, וביקורת כלפי תקשורת ההמונים העוזרת לשמר מצב מזויף זה.

תפקיד התקשורת

על פי גישת הקונצנזוס הוא לשמר את היציבות בחברה ולכן יחסה כלפי התקשורת ההמון היא חיובית מאד, אבל לגישת הקונפליקט תפקידה לעודד שינויי ולכן יחסה לתקשורת שלילי היות שבוגדת ביעודה.

אבסורדים בעולם הדמוקרטי ליברלי

• כיום השמאל המרקסיסטי לגווניו מנסה לקדם הרמוניה, נגד שינויים ותומך בתקשורת כגורם חיובי לאדם. השמאל גם רואה בשינויים רבים הרס הדמוקרטיה הליברלית.
• הימין נגד התקשורת, כי היא מנציחה המצב הבעייתי של אליטיזם נגד המקופחים וכן מונעת שינויים שכביכול פוגעים בהרמוניה. הימין גם נגד הסטטוס קוו שנגדו ולא נקבע בהסכמה, אלא בצורה אגרסיבית על ידי החזקים ונגד היציבות האליטיסטית על חשבון הפשוטים.

הרב חיים קינבסקי טועה – וא-סימטריה בין חילונים לחרדים

מיליוני יהודים מעריצים את הרב קינבסקי. כשהוא מנחש נכון נותנים לו קרדיט. כשהוא טועה ומטעה מאשימים את העסקנים שלו – כדאי לקרוא את נדב שנרב בנושא. ואומרים שהוא לא טעה כלל. יש לו כוח התורה ולכן זה חילול הקודש להגיד שהוא טעה או טועה. והוא לא יכול לטעות בכלל כי יש לו רוח הקודש והוא גדול הדור או כי אנחנו לא יכולים לדעת אם הוא טעה כי אנו לא בדרגתו הרוחנית הגבוהה.

הרינו מורים ומגדירים כדוגמה-שבהתגלות [את העיקרון] כי הכהן הגדול של רומא [האפיפיור], כאשר הוא מדבר בשבתו על כסאו (ex cathedra), היינו בהיותו במילוי תפקידו כרועה וכמורה-דת של כל קהל הנוצרים מכח סמכותו האפוסטולית [השליחותית], ומגדיר דוקטרינה הנוגעת לענייני אמונה ומוסר כראויה להתקבל על הכנסייה האוניברסלית [הקתולית] – הרי שבעזרה האלוהית המובטחת לו על ידי פטרוס המבורך, הריהו מחזיק באותה אַלְטָעוּת שחפץ הגואל להעניק לכנסייתו בענייני אמונה ומוסר, ולפיכך קביעות אלה של הכהן הגדול מרומא הן בלתי ניתנות לשינוי, וזאת מכוחן-שלהן ולא מכח הסכמת הכנסייה. אשר על כן, מי אשר יעז פניו, חס וחלילה, להמרות את פי קביעתנו זו – יהיה באנתמה [חרם]. – אני מצטט את עיקרון האל טעות הקתולי כדי שנוכל להשוות ולהבין התהליך ממבט כללי יותר.

אולם הוא עדיין טועה כשהוא בחר בעסקנים המסוגלים להטעות אותו. אזי בטוח שהוא לא אל כשל. וכאן רואים בעיה לוגית חרדית. מאמיני הרב קינבסקי, תחשבו מסודר קצת.

בכל מקרה הייתי מצפה לשמוע יותר ביקורת בחברה החילונית והדתית וגם החרדית נגדו. מותר לחלוק ומותר להתווכח ומותר להגיד שהוא טועה.

יש כאן מנהיג שלא עומד כל כך לביקורת הציבור ולכן קשה לתקן אותו. וכעת הוא ממלא משבצת חברתית חשובה וכן הוא מהווה מנהיג דעה חשוב במגזר שלו. חייבים לבקר אותו גם כשהוא טועה בקטנה כרגע כשהוא נוכח במשבצת לו הוא מונע ממישהו אחר מוצלח יותר למלא המשבצת.

חשוב לבקר. ביקורת עניינית בסגנון מכבד תגרום לציבור החרדי להבין שיש כאן בעיית פיקוח ואיזון דבר היכול להוביל לרשומות אצלם.

וחשוב לאלו שלא מאמיניו שלא יקבלו את הבכירות שלו. אתם לא משועבדים. אתם לא חייבים להתייחס אליו כרב דתי חשוב. תתייחסו אליו כפוליטיקאי חשוב או דוגמן מצוות חשוב. אתם לא חייבים לקבל גישה של קבוצה דתית מסוימת.

אולם יש בעיה, בעיה של א-סימטריה ביחסי המאמין מול הלא מאמין. המאמין אומר הרב הנעלה והחזק קובע כך והלא מאמין שותק. וכך נוצר מצב שכביכול המשועבדים לרב קינבסקי מפסידים במאבק. כלומר, הם אומרים הרב אמר מה אני יכול לעשות. והאחרים שותקים ולא נותנים קונטרה ובדרך כלל מוותרים.

צריך לתת קונטרה, צריך איזון. אני אומר להם: אני מאמין באל בעל מודל אחר משלך, אני מאמין ברב שטירנר זי"ע או אני מאמין ברב הגאון שר התורה מקיאוולי זצ"ל. אתם יכולים להגיד גם אני מאמין בגדול הדור נתניהו שליט"א או ברב הרצל ז"ל או מרקס זצוק"ל. האיזון הזה עוזר לתקשר עם החרדים בשפה שלהם שהם מבינים יותר. ןכך לא צריך תמיד לכבד את הצד שלהם יותר מהצדדים האחרים.

להלן מספר סרטונים של צאר התורה בנוגע לקורונה. הצפייה מומלצת ומביאה להתעוררות.

מרן גדול הדור הרב קנייבסקי מבטיח: מי שיצביע ליהדות התורה – הזכות הזו תהיה שמירה עבורו מהידבקות במגיפת הקורונה pic.twitter.com/SwO5ottrZ8

— אברהם גרינצייג (@avigrin10) March 1, 2020

הם לא רק שכחו להיות יהודים, אלא הם גם שכחו להיות ישראלים

יש חילוקי דעות בגוש השמאל. והכהן הגדול של השמאל 'האלטרנטיבה הגדולה' ובעל הכי הרבה המלצות ומקבל המנדט הגדול החליט לנטוש את השמאל בזמן משבר חירום חמור עקב מחלת הקורונה ולחבור לנתניהו.

והאמת אני לא מאשים אותו, אני מבין שהוא קלט שנתניהו הרבה יותר אמין מאשר חבריו 'לדרך'.

אפשר לא להסכים ואפשר לגנות, אבל לכתוב את כל דברי הבלע בבת אחת בשצף קצף ובלי עיקרון החסד כמעט, זה מעיד על ניוון ובהמיות. לשמוע השמצות חריפות וכינויי גנאי בריש גלי בכל אתר, זה לא אמין ומראה על הפרעה נפשית הקשורה בתפיסה עצמית נעלה ונאורה על חשבון הצד השני שהוא כביכול נחות וחשוך כמובן. וכמובן שאז הם אומרים שהימין מפלג…

הגיע אצלם הזמן להתבגר. ואולי אם השמאל סובל 'ממגפה פסי-כו-לו-גית' בנושא ולא מצליח להתבגר לבד, אז אולי שהממשלה תשקיע במימון טיפול פסי-כו-לו-גי לשמאלנים. וזאת ללא כפיה כמובן וכך ליצור אווירה רגועה, אחדות שלום ושלווה. וזה יכול להיות סטארט-אפ כחולבן.

נ.ב. ראו ההבדל בין החמוצים למתוקים. החמוצים קיבלו שנתיים והם בוכים, מתלוננים בנרגנות ועוד, על אף שאף אחד מהם לא הגיע להישג הזה מעל עשור. לעומת זאת הם המתוקים הפסידו שנתיים ושמחים ועושים קידוש ממלכתי על חצי הכוס המלאה של נתניהו. והם אפילו מתעלמים מכך שגנץ העלוב פוליטית יהיה ראש ממשלה שלהם לשנתיים – הם פשוט מוצאים סיבה לשמוח על האחדות וטובת העם.

הימין שמח באחדות הטובה למען יושבי הארץ לכל הפחות. והשמאל החמוץ שכח, לא רק שכח להיות יהודי, אלא שכח להיות ישראלי.

תהי בריאים ושבת שלום.ש

ימי בנימין – חלק ג וחלק ד- עמית סגל – הגיגים אחרונים

כזכור למי שכבר קרא את שני הפוסטים הקודמים שלי בנוגע לסדרה ימי בנימין ימי בנימין – עמית סגל – הגיגים וימי בנימין חלק ב – עמית סגל – הגיגים. אהבתי הסדרה והחלטתי לכתוב הגיגים בנושא שאולי גם יעניינו ציבור הקוראים הנאמן.

---

החלטתי לאחד ברשומה זו את החלקים הבאים בסדרה לפוסט אחד כי הם קצרים יותר ופחות בעלי סוגיות. חלק ג עוסק בהאם נתניהו רודף התקשורת או נרדף התקשורת. וחלק ד האם הוא פושע עבריין או נרדף על ידי המערכת.

תקשורת – נתניהו הצליח לקבל הרבה עיסוק מטעם התקשורת, ברם התקשורת ברובה גם התנהגה אליו בזלזול. וכאן יש שתי דעות, דעה אחת שהוא המכשף עשה זאת בכוונה כדי להיתפס כנרדף וכך לגייס קהל. ודנה שניה אומרת שצריך להכיר בכך שהיהודים במדינה מרכז ימין והתקשורת אז הייתה ברובה המוחלט והיום ברובה מרכז שמאל. כתוצאה מכך אין פלא שלא כיבדו אותו. דעתי היא שאני באמת מאמין שאנשים התקשורת ברובם שואפים להיות הגונים ולכן הם לא רודפים אנשי ימין כי הם ימנים באופן מודע. הם פשוט מחלקים את העולם לגבי האור ולבני החושך, הימני הוא חשוך וממילא עושים לו דמוניזציה. ולכן ברור שצריך להתייחס עליו כך וברור שהוא עושה זאת לעצמו וכדומה. ואכן לא התייחסו בהגינות לשרון אז שרון נטש אותם (לעומת נתניהו הראשון שלא נטש אותם וחשב שאפשר לדבר עמם) וכששרון החליט להתנתק אז הוא אותרג על ידי התקשורת שרצתה לקדם אג'נדה יונית-שמאלית כפי הביטוי: כעומק החקירה כך עומק הנסיגה.

ועדיין נשאלת השאלה מדוע נתניהו בהסכם וואי לא זכה לאיתרוג על ידי התקשורת והרי הוא קידם נסיגה?

1. אולי אפשר לומר שנתניהו לא אמר שהוא שינה השקפת עולם, אלא מכבד הסכמים קודמים, כלומר הוא עדיין ימני. ושאון שינה את דעתו.
2. נתניהו ימני ותיק גם שבטית בעוד ששרון שמאלני שבטי שהפך ביטחוניסט ולכן עבר לליכוד, כלומר לא ימני אלא משתלב עם הימין.
3. שרון בא אחרי אהוד ברק שהיה אדם בעל יחסי אנוש גרועים ביותר ולכן הפך לגיטימי לשמאל.
4. שרון בעל חוש הומור מיוחד ששבר המחיצות.

כך או כך התקשורת צריכה להבין שהוא נבחר ציבור ופגיעה בו היא פגיעה גם בציבור הבוחרים שלו וזה לא רק חוסר כבוד כלפיו. וכן שאולי הוא מעצבן אותם כי הם לא אוהבים את המצביעים שלו כי הם שייכים לחושך ולא רואים את האור של הצד של רוב אנשי התקשורת.

חוק – יש האומרים שנתניהו עבריין שהרי מצופה ממנו להיות כזה 'הרי הוא חשוך חסר אידיאולוגיה. לכן זה ברור שהוא מנסה לנצל ולהרוויח בניגוד לחוק ולכן מקומו בכלא או מחוץ לממשל. ויש שיגידו שמתחילת כהונתו הוא בחקירות כל הזמן ולבסוף לא קרה כלום חוץ מהפרשות האחרונות שבהם בית משפט יחליט וגם פה לא בטוח שיהיה משהו שיפסול אותו מייצג את הציבור שלו. ויש המרחיבים גם שתראו מי מפגין נגדו, שזה אנשי שמאל, ולכן בהכרח שזה עניין של הדרך של השמאל להיפטר ממנו במקום על ידי בחירות. ולדעתי הטיעון האחרון לא טוב שהרי הפוליטיקה כיום נחלקת לשבטים ופחות לטיעונים ולכן איש ימין יכול לאהוב את המושחת שלו וכן לגבי השמאל שאוהב את המושחתים שלו ושונא את מושחתי האחר.

זיכרון נתניהו – הסדרה שואלת כיצד הוא יזכר ושני הדוברים, עמית סגל ואמנון אברמוביץ' טוענים שהוא לא יזכר מהפרשיות המשפטיות.

• לפי אמנון, כאיש שמנע שלום וקידם מדינה דו לאומית וחשב על עצמו ולא על המדינה.
• ולפי עמית, כאיש שהגן על ישראל והביאם להישגים גדולים.

כעת נותר לנו העם לנהל דיון מתורבת בנושא. וכן חסר סדרה על נתניהו שלפני הפוליטיקה וכך אולי נבין אותו יותר טוב. כך או כך, נתניהו הוא אחד מאבות המדינה וראש הממשלה שכיהן הכי הרבה זמן מקום המדינה.

 

שתף

באמצעות תועלות האייקונין של הרבנים בחברה החרדית – מעולם השידוכים

עוצמה יהודית 2019

ישנה מפלגה בישראל בשם עוצמה יהודית. להפתעתי אני רואה כל מיני חילונים שמצהירים בגלוי שהם מתכננים להצביע למפלגה. אולם לא אתפלא שהם יצביעו לבסוף מחל לאחר קמפיין הצילו של נתניהו.

במקביל יש ימנים רבים ברשתות החברתיות הקוראים לעוצמה לפרוש, וכן ראש ממשלת ישראל קרא למפלגה לפרוש והודיע שאין לה סיכוי להיכנס לכנסת בהתאם לאחוז החסימה.

נתניהו קורא: "לא להצביע עוצמה יהודית"; בן גביר: "אין רוב לימין"

איני מסתיר זאת. אני ימני מתון מאוד, הנני רואה בעצמי ימין תרבותי שלא מפריעה לו היררכיה, אדם שאינו מחפש שוויון, אינו מאמין בזכויות אדם או אזרח ועוד. אולם עם כל זאת, אם הייתי איש של עוצמה יהודית הייתי אומר להם רוצו בכל הכוח. וזאת ממספר סיבות:

1. ליצור איזון רעיוני, בשוק הדעות חשוב שלהם ולכאורה גם לי שהם יהיו קיימים, הם מייצגים אנטי תיזה מסוימת מול השמאל ובכך מעניקים לדעתי הלגיטימית לעומתם יותר לגיטימציה וכן מניעת סחף תמידי לצד השמאלי.
2. ליצור איזון מול השמאל, אם הם יעברו הם יצרו איזון מול השמאל הקיצוני ואם הימין יקים קואליציה בלעדיהם, אזי הימין ייתפס כיותר הגון.
3. להכריח את הפוליטיקאים להתחשב בהם, חשוב לאנשי עוצמה יהודית לגרום לפוליטיקאים להתחשב במצביעיהם בהתנהגותם כפוליטיקאים וכן שבפעם הבאה יבטיחו להם דיל משתלם, אפילו כיסוי חובות כמו עם זהות.
4. ואם הימין יפסיד בבחירות ותקום לנו ממשלת שמאל. אז הם יגידו שאם הם היו נכנסים הם היו מונעים זאת ולכן צריך להצביע להם או שהשמאל יפנה ישובים ואז הציבור יפנה אליהם אוטומטית או שיהיו פיגועים והציבור יפנה אליהם אוטומטית.

אני משוכנע שיש עוד סיבות אולם כרגע אני לא רואה אותן.

לאחר כל זאת לבוחר הימני הקיצוני יש דילמה האם לבחור למישהו שיעבור את אחוז החסימה בוודאות ולמישהו שבוודאי יחליש את הצד השני או לסייע למטרות המפלגה לטווח ארוך.

השיקולים שלי בהצבעה הם שונים, אני מצביע לפי הסיפור שאני מעוניין לספר, ולכן אתחשב ברצון משפחתי הקרובה וכדומה. ועל אף שאני ממש נגד עוצמה יהודית, הייתי מצביע אם זה מה שישמח את אשתי. וזה פשוט מאוד בהצבעה אולי אני מרוויח משהו, ולאחר עיקרון הטרמפיסט שאומר שאנשים טרמפיסטים ומצפים שמישהו יצביע והם ינוחו… הסיכוי שמנדט יעבור על הקול שלי הוא קלוש. לכן עדיף לי לשמח את בת זוגי.

חג בחירות שמח

מחוללת – מוכתאר מאי

אני מודה לאל שלא ברא אותי כאשה בפקיסטן – רשמים לאחר סיום הספר מחוללת של מוכתאר מאי.

---

הספר מספר על אונס אכזרי שאשה מוסלמית עברה בפקיסטן כשהאונס נעשה על ידי מוסלמים. במקביל הגיבורה מתארת את מצבה העגום של האשה במצבה בתרבות שבטית גם בעידן מודרני.

יש מקומות בעולם שכוחי אל ששם הנשים סובלות יותר מצאן. אם גבר מהשבט שלהן פגע במישהי משבט אחר, אזי יחטפו אישה מהשבט הפוגע ויפגעו בה. במקביל עדיין נהוג להחליט לזווג שם בני זוג עוד לפני שהם באו לעולם. והרשויות משתפות פעולה עם המצב.

וכשהאשה לא יודעת קרוא וכתוב ומודרת מהחיים הציבוריים כי היא בהמה, היא לא יודעת להאבק על זכויות שלה גם אם זו זכותה בהתאם לחוק המוסלמי או אפילו כתוב בקוראן. ועדיין נחמד לקרוא את הספר הזה ולראות שיש תקוה, תקוה כי כך מבינים איך דיכוי עובד.

וגם בחברה החרדית מחתנים צעירים שלא יודעים שיש להם יכולת לסרב. וגם בחברה החרדית לא אומרים או לא אומרים מספיק לצעירים שיש להם זכויות כנגד הורה מכה או מורה מכה או כל בעל סמכות המנצל את כוחו לרעה בניגוד לחוק. ואז אין פלא שנפגעי מין רבים מספרים שהם לא ידעו שיש להם זכות להתנגד. זה בסדר לתמוך בחברה היררכית ולהבין שאין שוויון, אולם זה לא אומר שצריכים לסבול הכל.

די לשוליות, צריך ללמוד, להבין ולגלות מעורבות. וצריך להשיג כוח הרתעה וכך להגן על מה שרוצים להגן, שהרי גם משטר מתקדם של מדינה גרעינית משתף פעולה עם מצב עגום זה. אין אידאלים מעבר לכוח תרבותי, יש רק אינטרסים.

מחוללת – מוכתאר מאי
כנרת זמורה ביתן 2006

וכאן אני נוזף בהוצאה לאור על בעיות קשות שיש לה בספר, דפים חוזרים לעצמם וקטע נשאר קטוע, בשביל זה ניצחנו ב-48?!

טיפולי המרה, דת וסובלנות

השבוע רעמה וגעשה הארץ בנוגע לסוגיה של מיניות בעקבות אמירות של שר בממשלה. אפילו ראש הממשלה התנער מדברי השר. עניין זה גרם לי לנהל דיון ולחשוב בנושא. ובעקבות כך הצלחתי לרשום מחשבות על הסוגיה המעניינית ואקווה שדברי ימצאו חן בעיני הקורא הנבון.

---

שר החינוך הרב רפי פרץ על טיפולי המרה: "זה אפשרי, וגם עשיתי זאת"

הרב רפי פרץ אמר כי "אפשר לבצע טיפולי המרה" בהומואים ולסביות. הוא הוסיף כי הוא אף "עשה זאת בעבר". נתניהו: "דבריו אינם מקובלים עליי ולא משקפים את עמדת הממשלה". מנכ"ל האגודה למען הלהט"ב תקף בתגובה: "טיפולי ההמרה שפרץ מטיף להם מסוכנים על פי משרד הבריאות הישראלי וגופי מקצוע בינלאומיים". – כך התפרסם.

כך התפרסם השבוע ודעת הקהל געשה ורבים מהפוליטיקאים גינוהו בחריפות, והנה מספר ציטוטים:

יו"ר מרצ, ניצן הורוביץ, אמר: "ישראל שנת 2019. רפי פרץ, שר החינוך, תומך בטיפולי המרה ללהט"בים. לא רק שהוא תומך, הוא גם מצהיר בגאון שעשה את זה. רפי פרץ, במה אתה מתגאה? בכך שמחקת זהות של נערות ונערים? בכך שגרמת להם להרגיש שהנטייה המינית שלהם היא מחלה? שאין להם מקום להיות מי שהם ולאהוב את מי שהם רוצים?". הורוביץ הוסיף: "טיפולי 'המרה' זה דבר מסוכן שגורם למצבים קשים אצל צעירים, עד כדי אובדנות. זה לא רק חוסר אחריות, זה דיני נפשות ממש. אתה לא שר חינוך, אתה שר החושך. אתה לא ראוי להיות מופקד על עתיד הילדים שלנו. אותך צריך להמיר משר חינוך לעמדה שבה תעשה פחות נזק. אני קורא לנתניהו לפטר את השר רפי פרץ לאלתר".

ח"כ איציק שמולי (העבודה) הגיב גם הוא: "מאחל ל'רברפי' רפואה שלמה, אין טיפול המרה חזק דיו שיוכל להבריא מדעות חשוכות, מסוכנות וגזעניות כל כך. כל דקה שאדם כזה אחראי על החינוך הממלכתי זו סכנה לילדי ישראל. מציע להורים לפקוח שבע עיניים על הנעשה בגן או בבית הספר". ח"כ עידן רול (כחול לבן) אמר: "הייתי שמח לשלוח את הרב פרץ לטיפולי המרה מאיש חשוך ומסוכן לאדם טוב שמכבד בני אדם. אחרי שננצח בבחירות אגיש שוב את הצעת החוק שלי לאיסור טיפולי המרה ואדאג שאף ילד בישראל לא יאולץ לעבור את הסיוט הזה. מזל שפרץ הולך להיות שר החינוך לתקפה מאוד קצרה". ח"כ שלי יחימוביץ' (העבודה) הוסיפה: "טיפולי המרה הם סאדיסטיים, אכזריים ופרימיטיביים. דמיין אדוני שר החינוך רפי פרץ שישלחו אותך לטיפולי המרה כדי לאלץ אותך להימשך לגברים. חושבת על להטב״ק בבתי הספר ששומעים את הזוועה הזאת מפי שר החינוך שלהם ויש לי דמעות בעיניים".

יו"ר סיעת ישראל ביתנו, ח"כ עודד פורר, הגיב לדבריו של פרץ בחשבון הטוויטר שלו: "‏הטירלול ממשיך. והפעם זה שר החינוך בישראל. הממשלה הזו מזמן ירדה מהפסים. חייבים להחזיר את ישראל להיות נורמלית". מקור.

שר החינוך *של נתניהו*, מקדם טיפולי המרה ללהט״ב?! ממשלת ימי הביניים?? תוהו ובהו וסמוטריץ׳ על פני תהום? הלו, כאן ישראל 2019!! ביבי, פרץ, אתם לא תמירו אף אחד. אנחנו נמיר את ממשלת החושך שלכם בממשלה נאורה, של שוויון, ערכים ודמוקרטיה. מטוויטר.

---

דעת הקהל הייתה אלימה מאוד נגדו. ולא אכפת לי שהעליבו אותו ולמעשה אני לא כל כך אוהב את הפרצוף שלו, זו בעיה שלו שהוא בחר להיות נבחר ציבור, כאישיות פוליטית הוא מונע קידום אגנ'דה כזו או אחרת. ולכן צריך שיהיה אפשרי לתקוף בצורה חוקית בכל צורה שהיא נבחרי ציבור כדי שיקדמו את רצון האזרח הקטן – העם. אולם הייתה כאן רדיפת דעה שונה שצרמה לי. וגרמה לי לחוש נרדף בפוטנציאל במקרה שאביע דעה חריגה בטעות. ובהקשר לנושא החלטתי לצרף לפה בהמשך מספר מחשבות.

---

קשה להיות חילוני

• חשבתי לעצמי שקשה להיות חילוני כיום, שהרי במקרה שהאדם רוצה לעשות טיפול המרת מין – אומרים בנושא: זה כבוד וגבורה – האדם יכול לבחור מה לעשות עם עצמו. הידד!! יש לנו טרנס חדש!
  • ואם אדם מכריז שהוא סטרייט ולאחר זמן מכריז שהוא הומו ולבסוף הוא מכריז שהוא גם וגם, זה בסדר שהרי מיניות זה ספקטרום וכל אחד נמשך להכל בדרגות שונות ואולי הוא יכול לבחור ולהעצים נטיות שונות. כלומר, זו לא המרה אלא מימוש רצונו המיני המקודש.
  • לעומת זאת – להציע לעשות טיפול המרה לנטייה מינית, עוכר ישראל! חשוך!
  • פתאום אנו כבר לא מאמינים שלאדם יש זכות לגיטימית לממש את רצונו המיני ולנסות טיפול המרה.
• עוד דוגמה, יש האומרים שהמדע הוא כלי הגמוני פריווילגי פשיסטי לבן זכר שקרני המדכא אחרים – מדוע זה חשוב בנוגע לטיפולי המרה כשזכותו של האדם להזיק לגופו ולהזמין טיפול המרה?
• דוגמה נוספת, יש היגד רווח: טיפולי המרה זה מסוכן בגלל מוות של בעל נטיה מינית להט"בית מסכנים שמתאבדים. לעומת זאת, גם יציאה בשאלה היא מסוכנת וגם ניתוחים לשינוי מין. אולם התרבות החילונית מעודדת את נטישת הדת ושינוי מין.
• קשה להיות חילוני.

---

טולרנטיות

טולרנטיות: "היכולת של האדם לקבל את דעותיו של האחר והשונה, גם אם הן סותרות את שלו" – מויקי מילון.

איני מאמין, כספקן הנוטה לשטירנריזם, שהאדם חייב להיות טולרנט, איני רואה בעיה באי-שוויון ועוד כל מיני מחשבות הנחשבות "חשוכות". לעומת זאת אנשים מסוימים המאמינים שצריכים להיות טולרנטים אינם טולרנטים כלפי ודומי.

ומי מקוראי לא מצנזר עצמו באופן קבוע כדי לא לסבול מאי טולרנטיות של סביבתו?

העניין הזה מוכיח את הצביעות של האנשים הללו ואת המשמעות של השפה והקונסטרוקציה בחברה. אנשים מצהירים X, עושם Y ולא רואים סתירה.

תפנימו עניין פשוט, אמונות, ערכים וכדומה זה עניין של אופנה, והאופנה היא להצהיר סובלנות ולנהוג אחרת. כך הם, המאמינים בטולרנטיות שאינם נוהגים לפי הקונספט כלל, תופסים את הערך של טולרנטיות ודעה אחרת משלהם.

---

טיפולי המרה

לעניין דעתי האזרחית על טיפולי המרה – אני חושב שנטיה מינית היא עניין חמקמק ולא מוכח. מה שמוכח זו פרקטיקה מינית. עניין שניתן לראות בחמשת החושים – עובדה. מה מתרחש בתוך ראשו של הבן אדם, עדיין לא הצליחו לגלות

לפיכך איני רואה פסול, בעולם של ספק תמידי, שאדם יצליח לחיות עם כל בן זוג – מבחינה מינית. שהרי בכלא ובמקומות חד-מגדריים הפרקטיקה המינית משתנה. החברה בתרבות הקיימת או תנאי קיום אנושיים אחרים חינכן שהאדם יחוש לא בנוח להיות הומו או לסבית וכדומה. ברם אני חושב שאם נוריד את מחיצת חוסר הנוחות יהיה בסדר. כלומר, אם נשים אדם באי בודד הוא יימשך למי שלידו. וזה בעיני כהמרה.

מעבר לכך, חשבתי שנהוג להגיד שמיניות היא מנעד רחב ובעצם כולם דו-מיניים בדרגות שונות, אז בעצם כל אחד הוא דו-מיני ולכאורה יכול להתחבר לנטיה הזו – לכל הפחות במקרי האמצע ולא במקרי קיצון – כי אולי נגיד אמפירית שמקרי קיצון מתאבדים.

כמו כן אני רווק שחי לבד ולא ממש טורח לממש את נטייתי המינית ואם כן מדוע אני לא חש צורך להתאבד עדיין?! תעלומה!

על כן מה ההבדל בין מי שלא מצא בן זוג מעניין לבין מי שמתפשר להיות עם בן זוג הטרוסקסואלי?

נראה לי שפשוט שהנאורות היא דת חסרת תחושת היגיון כמו הרבה ממצות הדת היהודית או האיסלאם. אני מאמין שאם חילוני נאור היה מנסח בצורה נאורה של דיס-אופריה פסיכולוגית בנוגע לנטיה המינית, וכן שיש לאדם זכות לבחור ולממש את הרצון האנושי המושפע מן התרבות להיות הטרוסקסואל – והכל בהסכמה, זה היה עובר מסך שמותר לבצע טיפולי המרה.

---

לסיכום:

• קשה להיות חילוני, החילוניות הנאורה, כביכול, הפכה לדת.
• טיפולי המרה בהסכמה לא שונים מהרצון להיות חופשי או לצרוך סמים
• וגם הדגמה שאנשים הטוענים שהם סובלניים, הם לא בהכרח כאלו.

למי שמתעניין בנושא הלהט"בי, הנה רשומות אחרות בנושא:

1. התורה לא נחמדה (גם לא נחמדה להומוסקסואלים)
2. סרטים על מיניות
3. המפגע באורלנדו הומופוב או מוסלמי קיצוני  ומדוע הדתיים נגד מצעד הגאווה ומעלימים עין מהטרדות מיניות וזנות

• הפניות למאמרים של אחרים בנושא:
  על טיפולי המרה והבעיות בשיח עליהם
• קצת על המדע שמאחורי טיפולי ההמרה
• דעה אישית: האם לאפשר טיפולי המרה? [רשומה שנייה בנושא]

סלומון טקה – מחשבות לאחר מותו

מבדיקת הכדור שהרג את סלמון טקה, האתיופי שמותו הצית מהומות והפרות סדר בימים האחרונים, נמצא שהקליע היה מעוך, עניין המעיד שהוא לא כיוון לעברו, אלא על הרצפה. לא שיטור יתר, לא גזענות, אלא הגנה עצמית ותאונה.

ביום ראשון, ה-30 ביוני 2019, בשעה 20:08 ובסמוך למועדון "נירים" בקריית חיים, בו מועסקים צעירים מהעדה האתיופית, נורה סלומון טקה על ידי שוטר שהיה בלבוש אזרחי. בתחילת האירוע, התפרסמו גרסאות שונות. חלק מעדי הראייה לאירוע סיפרו כי השוטר שאל את סלומון וצעיר נוסף אם הם מעורבים בשוד, וכשאלו נמלטו, הוא רדף אחריהם וירה בסלומון. לעומת זאת, גרסת השוטר הייתה שהוא נכח בסביבה עם אשתו וילדיו כשהבחין בקטטה בין צעירים. לדבריו, כשניסה להפריד ביניהם, הם החלו ליידות לעברו אבנים, והוא, שחש סכנה מיידית לחייו, ירה באקדחו. בחקירתו במח"ש בחשד להריגה, מסר השוטר כי הכדור ניתז מהקרקע ופגע בסלומון בחזהו. השוטר שוחרר למעצר בית. – מויקי

הסיפור לפי הגרסה באתר וואלה הוא שקצין המשטרה יצא עם משפחתו לגינה ראה כמה נערים מכים נער אחר והוא פנה אליהם שיפסיקו. השוטר היה לבוש אזרחית והם לא ידעו שהוא שוטר. הם החלו לריב עימו והוא עזב אותם. לאחר שהוא חזר למשפחתו הם החלו לזרוק אבנים לעברם. השוטר התקשר למשטרה וחיכה לעזרה. השוטר נפגע מהאבנים בגופו ואפילו קיבל פגיעה קשה בפלג גופו העליון. השוטר חש סכנה לחיים וירה לעבר הקרקע ולא באוויר מכיוון שהוא היה בגינה בשטח מאוכלס. הקליע מהקרקע פגע בסלמון טקה והוא נהרג.

לעדה האתיופית האמת לא משנה בשעת כאבם או משיקולי אינטרס, והם החליטו לא להמתין לאימות גירסתו של השוטר ואצו להפגין ולעורר מהומות. אני מבין אותם הם חשים שהמדינה ובפרט המשטרה עושה להם עוול. ברם הם בחרו להפגין על מקרה לא נכון, מקרה שלא נותן להם כבוד. עצוב מאוד. חבל, הם יכלו לחכות לשעת כושר אחרת וכך לקדם את הדמוקרטיה וזכויות הפרט בישראל.

למעשה השוטר גילה, לכאורה, אם גרסתו נכונה, אחריות אזרחית ולא חלם שכך הם יתנהגו כלפיו. השוטר טען שהוא חשב ששני צעירים מבצעים פשע בצעיר שלישי ואם כן מה היינו אומרים אם שוטר היה ליד אירוע פשע ולא מנע אותו?

---

חבריו של סלמון טקה מספרים על ירי השוטר בחיפה

בקטע מגוחך המשפחה והעדה מקשיבה לנערים שמספרים סיפור מעניין, הקשבתי לילדים המתארים באופן לא ברור (יש שם מחלוקת לגבי האבן, הנער הגדול מכחיש והקטן מודה) מה היה לפני ההרג של סלמון טקה. הם אומרים שבסופו של דבר הוא ניסה לירות בילד לבן ובטעות ירה בשחור. אם כן, אם אתם מאמינים לנערים, היכן הגזענות?! יש שטענו שהמחאה היא על אכיפת יתר? ברם במקרה הזה הוא חיפש נער לבן וסלמון טקה התערב, לא חיפשו אותו. היכן הגזענות של המשטרה או של השוטר פה? איפה ההיגיון של המפגינים?!

בנוסף, עדיין לא ברור לי מאיזה מוצא השוטר. מזאת שראיתי שהוא הוגדר בדרגת איום גבוהה, זה גרם לי לחשוב שאולי הוא אתיופי בעצמו וגר בסביבת ההרוג.

---

שיטור יתר האמנם?

יש האומרים שהיה שם שיטור יתר ולא רצח בדם קר וזה מה שהוביל להרג המצער של סלמון טקה. ואם כך נשאלת השאלה:

למה -נערים-אזרחים מתנפלים על שוטר עם אקדח? כנראה כי הם ידעו שהוא לא יירה בהם. אבל אם הם אתיופים, הם אמורים לחשוב כמו שכתוב בחלק מהעיתונים שיש סיכוי גבוה שהוא יירה בהם?! לפיכך נראה לי שהם חשבו שהוא לא יירה בהם על אף שהם אתיופים. כנראה, הם יודעים שיש הוראה של המשטרה להתייחס בעדינות יותר לפושעים אתיופים כמו שנהוג בארה"ב לגבי שחורים. ואולי גם הקלות בשיטור מעודדים שם פשע. וכך בשם הנחמדות אנו הורסים להם את הנוער. אני לא השתכנעתי על שיטור יתר ואתם מוזמנים לתקן אותי. בכל מקרה כשמרן, אני חש שהאחריות היא לא על המשטרה-המדינה, אלא גם על המשפחה ועל התרבות המקומית ועל הפושעים עצמם מחנכים או מקבלים החלטות בניגוד למוסר המקובל ואז הולכים לכלא.

---

הגיגים על הפגנות האתיופים והחרדים

היו אמש שתי הפגנות: של אתיופים | וחרדים – השחורים של החברה הישראלית. להפגנה אחת קראו הפגנת האתיופים ולאחרת, הפגנת החרדים. חרדי אחד אמר לי שחשוב להגיד שהעדה האתיופית מאוחדת בתמיכתה בהפרת הסדר שהייתה אמש. לעומת זאת רוב החרדים התנגדו אמש להפרת הסדר של ה'פלג הירושלמי'. לכן יש הבדל בין משמעות המונח הפגנת האתיופים לעומת הפגנת החרדים. ההפגנות האתיופים הכוונה הכוונה של רוב העדה. לעומת זאת הפגנת החרדים, זה אומר שחרדים מסוימים הפגינו – לא רוב.

ולכן הוא הציע בהומור שבהתאם לכך במקום להגיד מצעד הגאווה של ההומואים, נגיד מצעד החילונים ונגמור עניין או במקום הפגנה של מצביעי מרץ, נגיד הפגנת החילונים. אמר טוב.

אוסיף, ששתי ההפגנות נכשלו. הרעיון הוא שההפגנה של האתיופים תהיה הפגנת זכויות האזרח ותחבר את כל העם בישראל יחדיו אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד, והפגנת החרדים תהיה הפגנה בעד זכויות האזרח או האדם או חופש הדת של כל האזרחים במדינה וכך נקדם עולם טוב יותר. בפועל נוצר מצב שהעם פשוט שונא את המגזרים האלה ולא מזדהה.

---

מי מרוויח מן ההפגנות הללו?

הפגנת האתיופים מזיקה לקידום העדה האתיופית בעוד שהפגנת החרדים מקדמת את הפלג הירושלמי שבכך הם גורמים לחילונים לשנוא את החרדים ולהתנהל בהתאם. ואז יש פחות השתלבות וחילון של החרדים הלא מפגינים. חרדי שיקבל נאצות עלול להתחזק בדתו, חרדי שיראה חרדי אחר מקבל מכות ובפרט אם זה בלא עוול בכפו, אלא עובר אורח תמים עלול אפילו לערוק צד לפלג הירושלמי. ואם המשטר הישראלי יתקפל מחמת ההפגנות אז מנהיגי הפלג הירושלמי צדקו\ וניצחו את האויב החילוני והפלג הבני-ברקי טעה ויאבד מיוקרתו. וכך בעצם התנהלות לא נכונה של המשטרה מקדמת את הצד הקיצוני בחברה החרדית הלא חסידית ובעצם משרתת את מטרותיהם.

לפיכך נכון לעת עתה, עמדתי בנושא שחבל שהאתיופים לא חיכו לשעת כושר מתאימה יותר לקדם את עדתם. אני לא בצד שלהם בסיפור הזה ונוטה לכיוון צד השוטר וחבל, רציתי דווקא להיות בצד שלהם ולחוש נאור. אני כמובן פתוח לשנות את דעתי.

 

בני בני ילד רע? – הגיגים בעקבות התלונה נגד בני גנץ על הטרדה מינית

לאחרונה התפרסם שראש מפלגת כחול לבן, האדם הנכבד והרמטכ"ל לשעבר הטריד מינית. וכך נכתב בנושא:

"החיים אכזבו אותי בגיל 14 כשבני גנץ הוריד את מכנסיו. לילדה בת 14 זה כמו שמישהו יצמיד לה אקדח לראש ויהרוג אותה. זו הטראומה שנכנסתי אליה. אני לא לבד סיפור הזה. זה קרה גם ליד ילדה בת 7. כל האמת עוד תצא לאור. העדות פורסמה ב'ישראל היום'".

חשוב להגיד שלא ברור שבני גנץ הטריד מינית, אלא העניין רק לכאורה, היות שהעניין לא הוכח ומה שיש לנו זה עדות לא ברורה בנושא.

---

העניין מזכיר לי את הסיפור של שופט בית משפט העליון הפדרלי בארה"ב ברט קוואנו. האיש הואשם בהטרדה מינית על ידי ד"ר פורד לאחר שכבר עבר את כל ההליכים כמעט לכל המינוי, כולל הזמן שיש לאנשים להתלונן נגדו. ד"ר פורד, המתלוננת שסירבה להתלונן במשטרה והחליטה ללכת לתקשורת לאחר שהתייעצה עם אנשים בחוף הים… אמרה שהיא לא זוכרת בוודאות, היא לא יכולה להגיד מתי בדיוק ואיפה, רק בני אדם ספציפיים בקיץ מסוים. וכל מי ששמו ששורבב לסיפור מכחיש. ד"ר פורד האשימה את ברט קוונאו. הוא הציע לעבור חקירה בסנאט כבר לפני עשרה ימים, ברם השמאל טען שהאשה המסכנה לא יכולה לבוא, כתוצאה מכך נוצר לו בית משפט שדה ציבורי במדיה ההמונית. ושמו של הנשיא טראמפ הוכפש כאדם שתומך בטורפים סקסואליים. למעשה זה נראה היה כטריק למנוע את הבחירה שלו.

---

בהקשר שלנו, בין אם בני גנץ עשה זאת או דברים גרועים יותר או לא, אני חושב שעבריין כלשהו גם אם הוא עבר את העבירה בגיל 17 יכול להשתלב בחברה וזכאי להמשיך בחייו ולכן זכאי להתיישנות, אחרת לא משתלם לאנשים לחזור למוטב וכך החברה תהיה אלימה יותר ואנו האזרחים החלשים והפשוטים נפסיד מכך.

ברם עדיין זכותה של הנפגעת לתקוף אותו על התנהגותו. אני גם בעד חסינות זמנית למתמודדים בבחירות מפני חקירות משטרתיות או כליאה בנושא, אלא אם כן הם מהווים סכנה לציבור. לדעתי זה לא הוגן לציבור עד שהוא מוצא מישהו שייצג אותו, שיבוא נפגע עבירה שהמתין עשרות שנים ובעצם גרם לצד הפוליטי לבחור באדם בעל השם הרע ויחסל אותו על ידי המערכת המשפטית. ברם אני כן בעד לאפשר לנפגע להתלונן על אותו נציג ציבור, הנפגע זכאי לחופש הביטוי ולהתנקם באותו מתמודד וכך ליצור הרתעה חברתית שתמנה עבריינים וכן הציבור נהנה ממידע שיכול להעזור לו להחליט. ואת כל זה אני אומר על אף שאיני חסיד של המפלגה של האדונים הצבאיים והביטחוניים של גנץ. אז אני בעד לאפשר לנאווה ג'ייקובס להתלונן כאוות נפשה בכל כלי תקשורת, אבל איני בעד שהמשטרה תאשים את בני גנץ בנושא. כעת הוא נבחר ציבור והציבור לא אשם שלא היה לו המידע הזה, בעוד שאם היה לו הוא היה יכול למצוא קצין צבאי בכיר אחד שייצג את נטיותיו המיליטריסטיות.

ולסיום שיר מוזר המקדם אלימות על ידי תיאור זוגיות אלימה בשיר עליז ורומנטי.

השדכן נתניהו – כתב הגנה על הבלוק הטכני | בחירות 2019

איני חסיד של נתניהו או של סמוטריץ. ומצידי ששניהם יעזבו את הפוליטיקה ויעשו לביתם. אני הכותב לא מושקע בהם ולא חייב להם. הנחת היסוד שלי היא שקול אחד לא משפיע ולפיכך גם אם אני מעוניין בתוצאה ספציפית אין לי תמריץ להצביע. פשוט עלי להיות טרמפיסט (Free Rider). ואם אלו שמסביבי דורשים שאצביע, אפשר להגיד להם שאני חולה או שכבר הצבעתי. כמובן שאם אשתי תרצה שאצביע למפלגה מסוימת אשתדל להצביע למפלגה שלה כדי לגרום לה לחוש טוב, כך לפחות אדם אחד יוצא מורווח. בקצרה, שכל אחד יעשה מה שבא לו בנושא. ולפיכך די ברור שאיני בא להכעיס אנשים בכתיבה ברשומה הזו ואם מישהו חש מורת רוח, הנני מצטער בצערו.

בכל מקרה, כעת יש תקופת בחירות במדינה שלנו שפרופסור הר סגור המנוח והאהוב היה קורא לה המדינה מדרום לסוריה. ובערב סגירת הגשת הרשימות נתניהו פעל לאיחוד קולות בימין גם עם מפלגה שנתפסת כלא לגיטימית עקב זאת שהיא קשורה למפלגת הימין הקיצוני 'כך' שהוצאה מחוץ לחוק מבחינת היכולת להתמודד. וזאת בגלל מצע השולל את הדמוקרטיה, גזענות והרס סוג המשטר במדינה הקיימת כעת במדינת דרום לסוריה.

העניין לא מצא חן בעיני רבים על אף שברור שנתניהו שידך איחוד מפלגות כבלוק טכני ועל פניו לאחר הבחירות 'עוצמה יהודית' הנחשבת הממשיכה של 'כך' תהיה סיעה נפרדת מהאיחוד הלאומי-תקומה הבית היהודי. ברם הכועסים בנושא טוענים שנתניהו מכשיר השרץ וכדומה.

וכאן לא ברור על מה הם כועסים, הרי ברור שמגני נתניהו בהקשר ל'עוצמה יהודית' נגדו כי היא 'כך' ו'כך' היא לא דמוקרטית או לא משתלבת עם הדמוקרטיה הליברלית שהיא חלק מדת המערב. ואם כן, הרי הדמוקרטיה הליברלית תומכת ברעיון הדמוקרטיה הייצוגית. שזה אומר שהאזרחים יכולים להשפיע על גורלם ולא מנוהלים על ידי טיראן וזאת באמצעות בחירת נציג שייצג אותם. אולם בדרום לסוריה החליטו שיהיה רק 120 ח"כים בגלל תקציב או סימליות יהודית היסטורית. ואחר כך החליטו שאחוז החסימה יהיה גבוה יותר וכיום הוא עומד על על 3.25. אחוז החסימה הגבוה מקשה על מפלגות להיבחר לפרלמנט ובעצם זורק קולות מצביעים רבים לפח. ומונע ייצוג של חלקים גדולים מהעם. העניין מונע כניסת מתחרים חדשים המשיגים תמיכה באיטיות, הוא נחשב כמונע סחטנות של מפלגות קטנות ומקדם מפלגות גדולות וממילא הוא מקדם יציבות ממשלתית ופרלמנטרית.

כתוצאה מכך גם מפלגות ותיקות כמרצ, הבית היהודי ועוד מפלגות חוששות שלא יעברו את אחוז החסימה. אז האיחוד הלאומי-תקומה והבית היהודי החליטו לרוץ ביחד עם עוצמה יהודית בשביל לגרום לכך שהם עברו את אחוז החסימה. ודרך אגב, בהסכם לכאורה יש ניצול מסוים שהרי נותנים לנבחרי עוצמה יהודית רק את המקומות 5 ו-8. כשברור שיש להם מעל שני מנדטים של תמיכה בעם – כך על פי סקרים רבים, נכון לזמן כתיבת שורות אלו.

אז כעת נתניהו החליט לקדם את הייצוג הדמוקרטי במדינה ואיפשר שנציגי ציבור מצביעים רב של מס' מפלגות יעברו את אחוז החסימה. ולא ברור על מה הכעס הגדול הוא בעצם פועל ברוח הדמוקרטיה?

ואם נגיד שנציגי עוצמה יהודית הם תועבה, אז שהחוק ימנע מהם להתמודד. הבעיה היא שהחוק מאפשר להם להתמודד ואז יש להם תומכים שבלי זה היו מצביעים למפלגה ימנית אחרת שהייתה עוברת אבל כעת יש מצב שהם לא יעברו. אז נתניהו מאחד שורות בימין ומקדם שקול ציבור מקופח ישמע בכנסת, מה הביג דיל? לא טוב לכם המתלוננים הנכבדים, שנו את החוק, הוריד את מס' אחוז החסימה או חוקקו חוק האוסר על עוצמה יהודית להתמודד.

עד אז אני מבין את נתניהו והאיחוד-הלאומי הבית היהודי. זו לא חוכמה גדולה לאפשר למתחרים של נתניהו בימין לשרוף לו מנדטים כל בחירות ואז למנוע ממנו להציל מנדטים על ידי איחוד. אתם הכועסים רוצים לנצח לכו לשטחים ושכנעו אנשים שמתוקף לידתם-מגוריהם במרחב מאויים פינוי על ידי השמאל הם בימין ונגד השמאל, אנשי בית יהודי שנגעלים ממנו, תשיגו אנשים שידאגו שהבית היהודי יעבור לבד ללא עזרת בריוני עוצמה יהודית. אין עניין סתם לבכות.

כרגע זה נראה שנתניהו בהצלת קולות הימין שלו מירידה לטמיון השיג לעצמו את הקואליציה וכעת הרצון להצביע בשמאל ירד כי כבר אין סיכוי, כביכול. אז יש גל קטן של השמצות מהשמאל, מרכז ואפילו ימין מתון, ברם זה יעבור. זה הרציונל של נתניהו, כנראה.

התפתחות השלטון בעם ישראל – פרשת יתרו

יצא לי לדבר עם חבר על יתרו והתפתחות השלטון בעם ישראל לפי המקרא. לאחר השיחה פתחתי תנ"ך ועיינתי בטקסט וחשבתי לחלוק עם קהל הקוראים היקר את תובנותי.

אני מצטט הפסוקים שמות יח יג-כז הקשורים לדברי ומעיר בין קטע לקטע וכן הנני מדגיש כדי להקל על הקריאה ולהאיר קטעים חשובים בטקסט. מה שעניין אותי זה הסיפור של ביקור יתרו שמביא את ביתו ונכדיו ובהמשך מבקר את התנהלותו של משה.

ואם כך נשאלת השאלה: האם משה לא היה מודע לבעיית המשילות שלו? ועל כך בהמשך הדברים.

יג וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב. יד וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב. טו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים. טז כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו.

בקטע הזה רואים שיתרו נוזף במשה על התנהלותו הבעייתית שבו העם ניצב עליו כשהוא מטפל בהם לבד. והבעיה היא, לכאורה:

1. שזה מעייף את העם ומשה.
2. לא יעיל מבחינת הטיפול בצורכי העם והשלטון.
3. הופך את משה אחראי לבעיות של העם כשהוא טועה או מכריע באופן שלא מוצא חן בעיני מישהו וכן משה ונתפס אחראי לעם בבעיותיו היומיומיות ויכול להיות שלא ניתן לשפר העניין בכלל ובכך מעמדו נפגע.
4. ויש בעניין חוסר בידול מהעם ובכך משה נתפס כאדם עממי פשוט פחות נשגב שלא ראוי למשול ואז פחות יצייתו לסמכותו.

יז וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. יח נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ. יט עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים. כ וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן. כא וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. כב וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ. כג אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם.

יתרו אומר למשה שהוא לא יכול לשרוד לבד, שהרי מה זה הוא לא יכול "לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ", הוא הרי עושה כעת מה שהוא יכול. בהכרח שהעניין יוביל באיזשהו שלב למרד ולכן הוא לא יכול. אז יתרו מציע לפתח מנגנון של תומכי שלטון שיתעסקו בדברים הקטנים ובכך ישאו עם משה את השלטון. ברם הם גם האנשים שאחראים בפני העם על הדברים הקטנים והתדירים ונתפסים כקטנים. בעוד שמי שעוסק בדברים הנדירים החשובים הגדולים, נתפס כגדול ומורם מעם.

מעבר לכך יתרו גם מדגיש שצריך להשיג לעניין לגיטימציה מהאל, כנראה, כדי שהעם יקבל את הסתלקותו של משה מחייהם ביום יום ואת זה שהוא משית עליהם מנגנון שליטה מפותח משרי עשרות לשרי אלפים. ובעוד כששלט לבד, כביכול, הוא לא היה יכול לפקח באלפי עיניים, אבל כעת יש לו אלפי עיני-שופט-דיקטטור הבאים במגע עם העם ויכולים לעדכן אותו על העם כשצריך. והעניין משתלב שאיש חיל הוא חומר גלם צבאי, חזק אמיץ המקבל תפקיד הדומה למסגרת ארגונית צבאית.

כד וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר. כה וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. כו וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם.

משה לא היה טיפש והיה בעל חינוך אצולתי ואולי נסיכי שהרי גדל אצל בתיה בת פרעה. אולם הוא לא היה יכול להציע העניין שהרי אז:

• הוא יתפס כאחד שבורח מעבודה קשה, מנסה להשתלט על העם וכדומה.
• הוא גם לא יכול לשנות לפני שהוא "מנסה" לעבוד לבד ובכך העם שם לב שהוא מותש ואין לו חיים ויש תור ובאלגן וכך יש לגיטמציה לבצע שינוי וזה לא שהוא בורח מאחריות או סולד מהעם ולא ניסה, הוא ניסה אבל זה לא עבד…
• בנוסף הוא לא היה יכול לאפשר לעם להציע זאת כי אז הוא נכנע לעם ואז העם לא יפסיק אולי לנסות להביע את דעתו ואז העניין יכול לפגוע במשילות.
• וכן אולי שהעם לא היה יכול להציע זאת כי הוא עדיין היה ב'אורות' וחסר ביקורת נגד משה כי זיכרונם מיציאת מצרים שהושיעה אותם היה עדיין טרי.
• וכמו כן אפשר להגיד שהם פשוט פחדו ממשה ולכן לא העזו להגיד לו ביקורת.

אולם יתרו הוא משפחה עם משה שהרי משה אבי נכדיו, הוא לא היה ביציאת מצרים, הוא אציל ולא חלק מהעם ובעל מעמד דיפלומטי מדייני המקנה לו הגנה שהרי היה הכהן של מדיין וזה שאירח את משה כשברח על נפשו מפני פרעה.

כז וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ.

ניתן להגיד שמשה חיכה שזר מתאים יציע הפיתרון ואז הוא גירש אותו כדי שהעם יפחד מלהעביר ביקורת וכעת מובן מדוע הוא שלח אותו.

Moses takes his leave of Jethro by Jan Victors

לסיכום, כעת מובן מדוע משה השתהה ופעל באופן אישי עם העם וחיכה ליתרו שיבוא, אולי הוא אפילו קרא לו שיביא את ציפורה והילדים. ולאחר שיתרו העביר ביקורת בונה, משה "מקבל" את עצתו אבל משלחו ממחנה עם ישראל בצורה עדינה כדי למנוע בעיות וכעת הוא יכול להתנתק לו מהעם ולזכות במעמד של מנהיג עליון. התורה מבינה שזה חשוב ולא מנסה להצניע זאת. אין ברירה העם צריך מישהו מנותק ממנו כדי שהוא יוכל לציית לו. התורה בעצם מלמדת אותנו כיצד להעביר תהליך פוליטי לטובת העם ויתקבל בצורה מוחצת בעם.

אני יודע שניתן להגיד שמשה לא חשב על הצעת יתרו ושניהול ארגוני לא היה חזק אצלו. אולם העניין נשמע לי מופרך, הוא לא אדם פשוט הוא היה חלק מהמעמד השליט במצרים עד שערק. לכן אני משער שהוא חיכה לשעת הכושר המתאימה.

בונוס – השוואה עם גרסת ספר דברים פרק א

חבר דתי הלומד תלמוד ביקש ממני להתייחס ברשומה לגרסת ספר דברים שיש השואלים מדוע היא שונה מהגרסה שלנו. לפיכך החלטתי להוסיף הטקסט מדברים ועל כך להלן:

יב אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם. יג הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם. יד וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת. טו וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם. טז וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. יז לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו.

• רואים שכאן לכאורה העם רואה את משה כורע תחת העומס. משה לא מזכיר את יתרו בכלל. האם זה שקר?! ניתן להגיד שזה רעיון של משה והוא פשוט חיכה שמישהו מתאים יכין את העם לשינוי הזה כמו שנכתב למעלה.
• כאן משה מוצג כדמוקרט יותר מבספר שמות בזאת שמבקש מהעם לבחור את האנשים המתאימים עניין שנתפס כדמוקרטי יותר.
• משה מבקש אנשים חכמים נבונים וידועים ולא אנשי חיל יראי אלוהים אנשי אמת שונאי בצע – זה משתלב עם הדגש התדמיתי של משה שהוא צריך חכם ונבון וידוע ולאו דווקא מישהו אמיץ-איש-חיל ירא אלוהים איש אמת שונא בצע. פשוט כי הדגש הוא על המוצלחות של האדם ולא על חוסר האומץ שלו ויושרו, וצריך להראות לעם את המוצלחות של האנשים לפי מה שהוא מכיר ככתוב חכמים נבונים וידועים, מי שלא ידוע לא התמנה, כביכול.
• וגם כאן משה מדגיש קושי הדבר ולא גודל. עניין שנתפס כהסבר מדוע הוא מטפל בעניינים החשובים, לא בגלל כבוד, אלא בגלל הקושי והוא המומחה.

כך או כך, אני לא רואה צורך להשוואות עם גרסאות במקרא שניתן להגיד עליהם שהם קיצורים ובעצם שולחים אותנו למקור או לעשות השוואות עם היבטים שונים, אלא אם כן יש סתירה מפורשת.

קרולה הילפריך – דברי סנגוריה על המרצה מהעברית שחטאה באכפתיות והסבירה משהו לסטודנטית חיילת

כותרות האתרים צעקו השבוע האינטרנט שמרצה באוניברסיטה העברית נזפה בחיילת ישראלית על זה שהיא בצבא הישראלי. חברים רבים שלי בפייס תקפו את המרצה השמאלנית ואמרו שהיא חצופה ועוד שלל מילות גנאי. מדובר בחוקרת ספרות ותרבות. מרצה בכירה בחוג לספרות כללית והשוואתית ובתכנית ללימודי תרבות שלמדה פילוסופיה וספרות באוניברסיטאות מינכן, ברלין, וירושלים. כעת המבטא שיש לה בעברית מובן.

הנה הסרטון שמתעד חלק מהשיחה בין המרצה לחיילת ותודה למסריט האלמוני:

 

 

וכך כתב על זה עיתון מסוים: "במהדורת החדשות של "כאן" נחשפה אתמול (שלישי) תקרית חמורה, שבמסגרתה העירה מרצה בשם ד"ר קרולה הילפריך מהפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה לסטודנטית שהגיעה כשהיא לבושה במדי צה"ל. התקרית החלה לאחר שסטודנטית ערבייה העירה לחיילת, ובין השתיים פרץ ויכוח. לאחר ההרצאה ניגשה המרצה לחיילת ונזפה בה בחומרה. "את לא יכולה להיות נאיבית ולבקש שיתייחסו אלייך כאזרחית, כשאת מבקשת להיות במדים. את חיילת בצבא של ישראל ויתייחסו אלייך בהתאם", אמרה לה".

אני שומע בתיעוד מרצה אכפתית שמרגישה צורך להסביר לחיילת מדוע סטודנטית העירה לה משהו. איני רואה נזיפה. זה ברור שהתנדבות בצבא או להתעקש ללבוש מדים הן ערכים מסוימים שיכולים להתפס רע בידי אנשים אחרים. ומי שלא רואה זאת הוא מושפע מערכים קונצנזוסיאלים או מערכים מיליטריסטים המקדשים עניינים צבאיים.

נראה שהבחורה לא מבינה מדוע שמישהו לא יאהב את זה שהיא חיילת או מגיעה לצבא. היא לא נחטפה לצבא, אלא התנדבה, כך לטענתה. זו עובדה שמישהו לא אהב זאת, כעת המרצה מסבירה שיש כאן מיליטריזם, פגיעה בחברה אזרחית, בחירה לשים מדים. ואני לא אתפלא אם גם נאמר שערביה שחשה מדוכאת על ידי הצבא ישראלי חשה צורך להעיר איזו הערה נגד המדים או הצבא. לבסוף המרצה אומרת לחיילת שהיא מצטערת שאין לה כעת זמן, היא צריכה ללכת לכיתה אחרת ושהיא תשמח לקרוא מכתב בנושא מהחיילת. נשמע לי התנהגות אדיבה מאוד. אני חושב שהמרצה בגלל האכפתיות הנחמדה שלה, כעת סובלת מ"עליהום" ציבורי על לא עוול בכפה במקרה הזה.

אני לא רואה כאן הצקה לחיילת בכיינית, אולי אמרו לה מילה או משפט, ביג דיל. האוניברסיטה לא אמורה להתערב בכל אמירה בין סטודנטים. נראה לי שהחיילת התרגלה לפנות לגורמי סמכות שיעזרו לה וכשהמרצה סירבה להתערב לטובתה ועוד הסבירה את המניעים של הערביה שהעירה לחיילת זה הפליא אותה וגרם לה לבכות. "חאלאס" המדינה ומנגנונים הקשורים למדינה לא אמורים להתערב בכל נושא שתינוקות מהעם רוצים. יש חופש ביטוי פה, הגיע הזמן שנפסיק לבכות על כך.

משום מה הוחלט שמדובר בנזיפה של המרצה כנגד החיילת המסכנה וכתוצאה מכך התארגנה הפגנה והנה תיעוד:

 

מחאת הסטודנטים באוניברסיטה העברית: פרופסור דוד אנוך הגיע להתעמת עם המפגינים. אנוך צילם את המפגינים, חלקם הופיעו עם מדים, ואמר "התחזות לחייל זו עבירה פלילית" @yaara_shapira pic.twitter.com/Me5lsDI8qb

— כאן חדשות (@kann_news) January 2, 2019

אז אולי המרצה שמאלנית ואפילו שמאלנית קיצונית, אולם נראה לי שבמקרה הזה משלהבים את הציבור על משהו שהיא לא עשתה. כמובן שלגיטימי לרצות בהתפטרותה כי היא לא פטריוטית ישראלית. זכותו של האדם להתמקח על גורלו.

לסיום, בונוס, קטע מדברי לייבוביץ שאיני חסיד שלו לגבי תפקידה של המדינה כמסגרת ולא כתוכן ושכדאי לצמצם את מעורבותה. אני לא ליברל כמו לייבוביץ ואני חושב שהמדינה היא סוג של ערך ושאי אפשר לפצל בין ערכים למעשים וכדומה, וכן איני ליברל שחושב שחייבים לצמצם את מוערבות המדינה. אני מאמין ביחסי כוח בהתאם לאינטרס של מקבלי ההחלטות. ברם במקרה שלנו זה בזבוז משאבים שגורמי סמכות אמורים להתערב למען חיילת בכיינית שטוענת שהיא מגנה על המדינה.

הנה הקטע:

 

 

 

והאבסורד הוא שהחיילת אומרת שהיא בצבא לשמור על המדינה. הצבא שולח אותה ללמוד אצל מרצה שמבינה מדוע שמישהו יעיר לחייל שלובש מדים ואז החיילת בוכה. החיילת צריכה להעריך את המרצה שעוזרת לה לשמור על המדינה על ידי הלימוד באוניברסיטה. לפיכך בעצם המרצה בזה שבטעות גרמה לחיילת להפגע ולבכות היא שומרת על המדינה אולי…

נ.ב. לאחר פרסום הרשומה בשישי, ביום ראשון דף בפייסבוק בשם מדינת ירושלים פרסם את התחקיר שלו בנושא, שאפו.

הרשת הביטחונית בישראל

בתקשורת מדברים על בני גנץ שאולי יקים מפלגה שתושיע את ישראל. אני נגד מעורבות היתר של בכירים צבאיים בפוליטיקה. מאידך אני מבין שזכותם לבחור ולהבחר. אולם לדעתי אנו האזרחים אמורים להבין שלא צריכים מעורבות יתר של קצינים בפוליטיקה. אמריקה היא מדינה במצב מלחמה תמידי כמעט כבר כ-120 שנה ובקושי היו להם נשיאים גנרלים. רואים לא חייבים פוליטיקאים מהצבא בשביל להיות מעצמה. לפיכך החלטתי לצרף לפה מאמר שסיכמתי פעם של החוקרים ברק ושפר מתוך מאמרם 'הרשת הביטחונית'. אני חושב שהרשומה יכולה לעזור לקורא להבין אינטרסים של בכירים בעלי תדמית ביטחונית ובכך להבין שלא כל מה שהם אומרים הוא קדוש.

מקום המדינה וביתר שאת לאחר מלחמת 1967 יש חדירה של אנשי הצבא לחברה האזרחית. יש בה שני סוגי חברים: 1. אישי ביטחון בכירים בתפקיד, לאו דווקא צה"ל אלא מכל המערכת הביטחונית. 2. שחקנים בעלי השפעה בתחומים אזרחיים שונים.

הקבוצה הזו מורכבת מחברי קבוצה מאישי ביטחון בדימוס וכל מיני חבר'ה שהשתלבו ב'רשת הביטחונית'. ב'רשת ביטחונית' הכוונה למארג קשרים בלתי פורמלי בין חברי הקבוצות שהוזכרו לעיל ואשר בזכות הגיבוש שלהם הם משיגים השפעה רבה בחברה. הרשת מונה מספר אלפים והם מסייעים האחד לשני וגם אם הם נחלקים ביניהם, הם עדיין מתעקשים בדבר חשיבותם של אנשי הרשת הביטחונית בשיח הזה. ובכך הם בולטים בחברה ומבטלים גבולות מסוימים בין הצבא לחברה האזרחית ובכך אין גבולות ברורים בין המגזרים.

כמובן שלשחקנים האזרחיים ברשת יש השפעה פחותה מאנשי הצבא וה'לשעברים'. הם מגיעים לכל ענפי המשק ומכתיבים מדיניות. הם משפיעים על 'הפוליטיקה' ויותר חברים ברשת נהיים פוליטיקאים והאחוזים עולים כל שנה. כמו כן הם מקימים ארגונים אזרחיים המשפיעים על השיח שזה לדוגמה כל מיני מועצות של בכירים צבאיים משמאל ומימין, וחברי הקבוצה המדברים בשם האינטרסים של הרשת (אין פקודה, זה קורה לבד כמו מעמד אצל מרקס) ומשפיעים על 'החברה האזרחית'.

הם גם שולטים על מפעלים כלכליים במדינה, כגון תעשיות צבאיות וכן שחצי מהקרקע וחלק נכבד מהמרחב האווירי שייכים לצה"ל או בשליטתו. 'עסקני' הרשת משמשים כמנהלי חברות במשק הכלכלי במדינה ובכך משפיעים על 'כלכלת המדינה'. הם גם משפיעים על 'התרבות' ועל השיח הציבורי התקשורתי במדינה ובכך מסייעים ללגיטימיות היתר של הרשת. וזאת על ידי הצנזורה הצבאית וכן שהעיתונאים נוקטים ריסון עצמי ובנוסף שהתקשורת תלויה בצבא כמקור המידע, וכך התקשורת מדבררת את הרשת הביטחונית. בנוסף הרשת משפיעה על החינוך, הרשת מצהירה שצריך לבדוק את ביצועי החינוך במדינה בהתאם לביטחון הלאומי במדינה. במכוני מחקר במדניה יש הרבה חברי רשת שעומדים בראשם. כמו כן הם עושים ימי עיון ומעבירים את גישת הרשת.

חשוב להגיד שוב, הרשת אינה אומרת דברים ספציפיים בהכרח, אולם היא כן טוענת שאנשי הביטחון קרי חברי הרשת צריכים לייעץ ולהחליט כי הם המבינים כביכול. חברי הרשת מצליחים בגלל שיש להם גב כלכלי פנסיה מצה"ל וכן שהם נתפסים כמוכשרים וכן שיש להם קשרים אישיים.

לסיכום, אמנם הצבא הוא גוף נפרד מן החברה האזרחית בישראל, אולם חברי הרשת הביטחונית שחלקם גם ראשי המערכת ביטחונית בישראל מתערבים בשם הביטחון בכל התחומים בישראל ובכך הם מטשטשים הגבולות בין המגזרים הצבאי והאזרחי.

לינק למאמר.

ילדי האנרכיה (Sons of Anarchy (2008 –2014

לא מזמן התחלתי לצפות במשך כמה חודשים בסדרה בשם ילדי האנרכיה – סדרה אמריקאית. החלטתי להתבונן בה כדי להבין את אנשי טראמפ – Trumpland. הסדרה עוסקת במועדון אופנועים משפחתי שמתפקד כקהילה לכל דבר עם טקסים ואירועים משלהם. מתוך שיקולים של פרנסה הקהילה עוברת על החוק ולאט לאט הופכת למאפייה אלימה.

הסדרה מדברת על האדם הלבן הפשוט שחי במקום שכוח אל באיזשהו חור בארה"ב. הקידמה הטכנולוגית לא מגיעה אליו, אין לו השכלה והוא חי במנותק מיושבי הערים הגדולות. הוא משמר את התרבות שלו וחי את חייו הפשוטים וחסרי היומרות.

ממש התחברתי לסדרה, התעניינתי באופן נדיר מה קורה עם הדמויות. ואפילו התחברתי לדמות חדשה שבאה פתאום כשאני ממש מזדהה עם דמויות מסוימות בסדרה ונגעל מאחרות – אם כי אולי הם היו שחקנים מכוערים במיוחד…

הסדרה קשורה לאנרכיה ולכן קרויה ילדי האנרכיה, ברם הם הלכו לאיבוד ועוסקים בהישרדות בחיים ולא מחוברים לרעיון של מייסד המועדון-קהילה. האם זה משל נגד האנרכיזם שבסופו של דבר גם סינדיקט שלו יסתאב וישכח את מטרתו?! אולי.

בכל מקרה טענתי הפשוטה בנושא האנרכיזם, דרך אגב, שאנו חיים בעולם עם סדר אנרכי:

• א. המדינה פועלת בסדר בין לאומי אנרכי. והסדר הבין לאומי העולמי מכתיב גם מה קורה בתוך המדינה בדרגה זו או אחרת – כגון היכולת לכבוש מדינה אחרת ולהשית שם חוקים חדשים או היכולת למרוד ולהכריז עצמאות.
• ב. מי קבע את הכללים של העולם כעת בתוך המדינה? החליטו כך קרה… אם כן אזי העניין יכול להשתנות.

כלומר, אנו חיים בעולם אנרכי ואז אין הבדל גדול בין אנרכיזם לדמוקרטיה שהרי הכל אנרכיזם. ברם מבחינה המשגית יש מודלים שונים של אנרכיה… אנרכיה דיקטטורית, אנרכיה מלוכנית, אנרכיה אוליגרכית, אנרכיה דמוקרטית וכדומה.

לא מזמן ראיתי ראיתי את פרק הסיום של עונה שש ולכן החלטתי לכתוב רשומה זו. בפרק הזה הגיבור, ברנש בשם ג'קס טלר מגיע לדיל עם התובעת של המחוז שהוא יסגיר עצמו על פשע מסוים – שהוא קשור אליו בעקיפין על ידי מכירת הנשק בלתי חוקי ששימש לפשע – וילך לכלא בתנאי שאשתו לא תלך לכלא על פשע אחר שנוצר בגלל שהיא העבירה צלב למישהו בכלא והוא הרג עם זה גורם בכלא. אימו שומעת שהוא הולך לכלא, היא חושבת שכלתה אהובת ליבו של ג'קס הלשינה במשטרה ובעצם הולכת להעיד נגד בעלה כדי שהיא תוכל לשמור על הילדים אצלה ולא תאלץ להיפרד מהם בגלל הכלא. החמות הולכת ורוצחת את כלתה. בסוף היום הבעל מגיע ורואה את אשתו מתה.

הצטערתי מאוד בצערו. זה הזכיר לי רגעים שהזדהיתי עם צער בחיי, למשל ברצח משפחת פוגל באיתמר. שהילד ששרד מנסה להעיר את אימו והוא לא מבין שהיא מתה. היה גם דוגמה של ילד סורי קורא לאימו "אום, אום" וגם זה תפס אותי חזק. גם כעת שאני נזכר בזה דמעות יורדות לי כמעט מעיני. ואני לא יודע למה. יש משהו בחוסר אונים של ילד או של בעל שעושה הכל למען אהובתו – אבל היא מתה.

ומה שמעניין הוא שהיא בדמותה בסדרה כבר נמאסה עלי, היא הפסיקה לעבוד בצורה רציונלית סבירה – בעצם יש לה שיגעון להציל את ילדיה מלגדול בחיי פשע ואז אולי הם יהפכו מושחתים או שימותו. ברם היא בעצם מסכנת את חייהם ואת חיי בן זוגה ולפעמים ללא סיבה ספציפית מובנת והיא עושה שגיאות ובעיות כבר כמה עונות, וזמן מה חשבתי לעצמי שאם היא תמות אני אשמח. ברם הסיום של העונה היה עצוב לי מאוד. למרבה האבסורד, מותה היסב לי נחת, צערו של בן זוגה היסב ליה צער. כנראה הוא משחק טובבב… הרהרתי בתוכי שאולי לאחר שאני מבין מה זו פרידה, אזי אני רואה במוות של אמא אהובה או של האשה סוג של פרידה כואבת וזה מה שחיבר אותי לסצנה. בכל מקרה, למי שרוצה לשאול, אחסוך לו השאלה, הסדרה מומלצת מאוד.

וילי הרולד – סקירת הסרט דֶר האופטמן 2017 Der Hauptmann

לאחרונה נתקלתי בסרט העוסק באדם נרדף, אדם הנרדף בזמן של כאוס וכעת עומד למבחן בעצמו בנושא, האם הוא ירדוף או יזדהה עם הנרדפות כמו שהוא היה בעצמו ואם כן מה יגרום לו להחליט ומה יהיה המחיר לכך?

זהירות קלקלנים…

ראיתי לאחרונה סרט שחור לבן בשם: 2017 Der Hauptmann העוסק בסיפור אמיתי על חייל שנפרד מיחידתו בסער הקרבות בשלהי מלחמת העולם השניה עם בעלי הברית המערביים. החייל הוא גרמני שנמלט מהמשטרה הצבאית שחושדת בו כעריק ואולי גם כחייל פשוט שעוסק בגנבות ואולי בעוד פשעים. הם מושחתים שלא מנסים לעוצרו למעצר, שהופכים את המרדף לציד והוא נמלט על נפשו כנגד הסיכויים.

לאחר שהם נואשו למוצאו, הוא מבין שהוא תמיד ייחשב כעריק ולכן הוא חייב למצוא דרך להנצל. הוא בעצם צריך להמלט מבנות הברית, מהמשטרה הצבאית ומהרעב. לפתע הוא מוצא רכב נטוש עם מדים של קצין ומעט אוכל והוא מחליט להתחזות לקצין. הוא מבין שכקצין הוא לא יכול ךלהתנהג כחייל פשוט. לפיכך הוא מתאמן רבות על הגינונים שלו כקצין וממש מרגישים אין הבגדים עושים את האדם הוא מתחיל להיות איש אחר.

מעט זמן לאחר מכך, חייל אחר שנאבד מיחידתו נדבק אליו וכך בעצם האיש מתחיל להקים לעצמו יחידה כשהוא בזהות מזוייפת. החייל החדש הפך לשלישו וכך הם מתחילים להסתובב באזור כשעוד חיילים. החיילים מצטרפים אליו בשמחה, חלק כי הם רוצים להצטרף לצבא וחלק כי הם מבינים שללא זאת הם ייחשבו כעריקים ולכן עלולים להתפס ולהיו מוצאים להורג.

לעת לילה הוא מגיע לפונדק ושם הם חוששים שהוא בא להחרים מזון לצבא הגרמני, הוא מרגיע אותם שהוא בא להלחם בעריקים הפושעים. הם עולזים ומביאים לו מכל טוב. לבסוף הם מביאים לו עריק או חייל אבוד ומצפים שהוא ינקום את נקמתם ויוציאו להורג בשבילם. הוא חושש שהם יעלו על כך שהוא מתחזה אז לאחר לבטים הוא מוציא את החייל להורג.

בהמשך הוא מגיע לבית מבודד והוא מוצא שם חיילים הוללים המתעללים בבעלי הבית בחינגה של עולם ללא ערכים, הם חוששים ממנו ומאיימים עליו בנשקם, אבל הוא מצליח למשטר אותם. לאחר שהוא לוקח להם את נשקם, הוא לא הורג אותם כפושעים על אף שהעניין די ברור שהם כך, אלא הוא מצרפם לכוח שלו ומגדיל את כוחו.

האיש ממשיך ומצרף עוד חיילים לכוח שלו, לבסוף הוא מגיע למחנה מלא עריקים או חיילים אבודים הנתפסים כך, והנה אנו מצפים שהוא ימצא דרך לשחרר את העריקים, אולם בפועל הוא מוצא דרך לערוף טבח בעריקים רבים וכך הוא משנכע את אנשי המנהל במחנה שהוא קצין בעל סמכות בנושא. בעלי הכוח בהמחנה הרוצים להפטר מהמטלה הזו שמחים על העניין ובכך מניחים לעצמם להשתכנע שיש לו הסמכות לפעול במחנה. וכאן יש מספר סצנות המראות את העולם המנותק משאר העולם – פלנטה אחרת בעקבות התנאים השונים מכל מה שהאדם חונך להם, אלימות גופנית, סדיזם ופשוט התנהגות חייתית לא ברורה. לבסוף המחנה הופצץ והוא ממשיך לדרכו תוך כדי שהוא חוגג כמלך, שופט אנשים על פשעים על פי דעתו ומתהולל גם הוא. אולם לא לעולם חוסן הוא נתפס על ידי המשטרה צבאית, אבל מצליח להנצל במשפט. כאן הסרט מסתיים, ברם כתוביות בסוף מודיעות לנו שהרשויות הבריטיות עלו עליו והוא נעצר והוצא להורג על פשעי מלחמה בגיל 21.

לדעתי הסרט נפלא ואני ממליץ לראותו בחום רב. הסיבה שבחרו בשחור לבן זאת כי הם רצו להכניס אותנו לעולם של פעם, אבל גם להדגיש לנו את הממד השונה. הרעיון הוא שבמלחמה גם אנשים טובים כביכול, אנשים שלכאורה נרדפו על לא עוול בכפם על ידי גורמים מושחתי הופכים למושחתי בעצמם, ההיגיון האנושי משתנה במצבים כאלו. הם מראים גם עד כמה קל לשכנע חיילים אבודים לשתף פעולה במעשים הרעים הללו ועד כמה בעצם במצבי קיצון חריגים דברים משתנים. אדם שמשחק בשפת גוף מרשימה של קצין נתפס כקצין ומתפקד כמו עריץ באיזשהו שלב. הסיפור משתלב לי עם לב המאפליה ועוד סיפורים בנושא המראים עד כמה הטוב והרע האנושים הם לא עניין קבוע בנפשו של האדם אלא תלויי אינטרסים אישיים. למשך חלק גדול מהסרט הייתי בטוח שמטרתו היא להנצל ולהציל אחרים על הדרך ברם לבסוף כרבר ברור שהוא לא הורג כי אין ברירה אלא הוא הפך לשעתוק של כוחות הרוע שהוא נחשך אליהם או שהתנאים הפכו אותו לרע וכך הוא מתנהל כמאפיונר חייל בסוף המלחמה. עוד נקודה יפה בבימוי זה שהוא מתחבא במהלך המרדף אחריו מתחת לשורשים של עץ וזה כביכול שהוא שותל את עצמו באדמה. ואז כשהוא יוצא הוא כביכול צומח, עד שלבסוף מתברר שיש כאן צמח פרא.

הסיפור עצוב, יש כאן חייל שנחטף לעבדות צבאית ואיבד בעצם שלטון על גופו ואת ההרגל לשלוט בהתאם לצו החברה על עצמו ולא בגלל מה שהוא מוכרח לעשות אחרת ימררו את חייו, והנה הוא נרדף על נפשו על לא עוול בכפו על ידי המדינה שהיא מייצגת באופן רשמי את החברה ואז הוא מבין שכמו שהם מושחתים גם הוא יכול, מה ההבדל אם זה בשם המדינה או בשם עצמו. קראתי עליו שהוא נזרק מתנועת הנוער שלו.

למי שרוצה לקרוא עוד סקירה מאתר מוצלח באנגלית שיקרא פה.

הפלות באירלנד ומעצר טומי רובינסון

מספר סוגיות מהאיים הבריטיים

הפלות באירלנד

בעקבות המשאל שהיה לאחרונה באירלנד לגבי הפלות חשבתי להביע דעה שלא תתפס כהכי ליברלית בנושא אשר בנויה על הספק שזהו עניין מרכזי פה בבלוג. האבסורד הוא שאמירת הדעה היא ליברלית ועדיין ליברלים יכעסו. ובמקרה הזה יש כאן גם שאלה של זכויות התינוק מעבר להרג כשלעצמו.

דעתי היא שרצח היא הגדרה חברתית ואין בה חידוש. שהרי במלחמה במשך הדורות הרגנו חופשי וקבענו הבדל בין רצח בתוך העם לבין רצח מחוץ לעם. וכן מי קובע מה נחשב רצח ומה הריגה? נניח להרוג עבריינים בדרגה מסוימת זה בסדר ולא רצח. ואם כן מה ההבהדל בין הרג חיות להפלה? מה ההבדל בין הפלה לרצח? ומה ההבדל הין הפלה לרצח עם?

אין הבדל. זהו פשוט אינטרס שלנו של החזקים בחברה הקובעים את הנורמות. אנו רוצים את מה שנוח לנו, וכשנוח לנו נתיר רצח זרים ועבדות של חלשים. וכיש לנו אינטרס הפוך מפחד או מסיבות כלכליות נאסור זאת שוב. וכמובן שאין הגדרה מיוחדת לרצח עם מאשר על המוות כשלעצמו, זהו עניין משפטי שנקבע על פי רפאל למפקין והפך למשהו חשוב ומיוחד, והוא פשוט רצה לאזור מיתות רבות של אנשים והגדרי זאת במגוון דרכים אבל זה לא מה שאושר.

כל מה שיש זה מה שאנו רוצים, טוב ורע זה לא עניין קבוע, אלא תלוי באינטרסים שלנו. יש מה שאנו אוהבים ומה שאנו לא אוהבים, טוב זה משהו שאנו אוהבים, ורע זה מה שאנו לא אוהבים.

כמובן שדעה ספקנית כזו תיחשב בידי רוב העם, העסוק מלחשוב בביקורתיות והמציית לנורמות המקובלות, כדעה אנטי נשית כשבעצם יש כאן שאלה על חיים וזכויות של הילד. והעניין מתקשר להתנהלות של החזקים בנושא הבא שלי.

טומי רובינסון נעצר בבריטניה

סטיבן כריסטופר יאקסלי לנון (נולד ב-27 בנובמבר 1982), ידוע גם בכינוי טומי רובינסון, הוא איש ימין קיצוני בריטי שהתמתן ולאחרונה החל לקדם חופש ביטוי מעבר לאזהרה מסכנת האסלאם (הקיצוני). לאחרונה הוא צילם בטלפון הנייד שלו בשידור חי את מבנה המשפט ששם פסקו לגבי עברייני מין מוסלמים רבים. לאחר מעל כשעה הגיעו שוטרים שעצרו אותו על הפרעה לשלום הציבור. באותו היום הוא הובא למשפט על ביזוי בית המשפט ונשלח לכלא.

העניין ממש מפחיד ומראה לאן אנו מגיעים. וזה מראה שאנו הופכים לדמוקרטיה שאינה ליברלית. אנו מתיימרים לתמוך בחופש הביטוי אבל בפועל עוצרים חבר'ה ללא סיבה ברורה וכך מנתבים את התנהגות העם לכיוון מסוים.

ברם כך אנו רואים בבירור איך החזקים קובעים לנו הנורמות ואנו הולכים כצאן לטבח בנושא הזה. הגיע הזמן להתקומם בצורה חוקית ולקדם את מה שאנו רוצים. כאן מדובר בטיפשות של הממסד כנגד דעות ימניות. כעת העם יראה את הצביעות של הממסד ויעמוד על שלו. ואם הוא ינצח הוא יבין את הכוח שלו ויתחיל לקדם עוד דברים שהוא רוצה.

אמשיך לעקוב בעניין רב. מי יודע מה יתפתח מהעניין לטובת הימין החדש.

חברה צודקת – המלחמה היא שוד / סמדלי באטלר

אחד מהדברים המהותיים שלנו בעולם, זה המלחמה. כאדם השואף להבין את העולם הנני מתעניין גם במלחמות, וכאחד בעל מחשבה ריאליסטית הנני נהנה לראות איך לצורך המלחמה משעבדים את הנתינים או האזרחים המחויבים בגיוס וכהרוויח הגדול הם בעלי האינטרס. המאמר שאצרף בהמשך בלינק חשוב מאוד. הוא עוזר להבין חלק מההיבטים למלחמה ובכך קל יותר להביע ספק כשמישהו מעוניין ליזום מלחמה. כמובן שלא תמיד המלחמה היא בגלל בעלי האינטרס בתוך המדינה, לפעמים אין ברירה והמצב נכפה עקב גורמים חיצוניים. ברם גם אז יש לבדוק כמה בזבוז יש בצבא למען בעלי האינטרס עמם הוא מקושר. בנוסף, חשוב להגיד שכריאליסטי, איני נגד מלחמות, ברם חשוב להבין למה אנו נלחמים והאם זה משתלם לנו.

סמדלי באטלר היה מייג'ור-גנראל בצבא ארה"ב. המאמר מתורגם מתוך נאום שנשא בשנת 1933 נגד מה שהוא חשד ככוונותיו של הממשל האמריקני לחזור למעורבות צבאית ברחבי העולם. דבריו שהתבססו בעיקר על נסיונו במעורבות ארה"ב במלחמת העולם הראשונה, מהדהדים כאילו נכתבו היום על ידי מתנגד חריף לפלישה אל עירק, ולכוונותיו של הממשל להשליט סדר אמריקני ברחבי העולם.

הנה המאמר המרתק:

"מלחמה היא מסע שוד. היא תמיד היתה. היא השוד העתיק ביותר, הרווחי ביותר ובוודאי גם הזדוני ביותר. מלחמה היא הצורה האפשרית היחידה של שוד ברמה בינלאומית. היא גם הביזנס היחיד שבו נמנים הרווחים בדולרים, וההפסדים בגוויות אדם.

רוב בני האדם אינם יודעים שמלחמה היא שוד. את זאת יודעת רק קבוצה 'פנימית' קטנה שהמלחמה מנוהלת לתועלתה. כי זאת טבעה של המלחמה: היא מנוהלת לטובת המעטים על חשבון הרבים. מלחמת העולם הראשונה, למשל, יצרה בארה"ב 21,000 מיליונרים ומיליארדרים חדשים. אנו יודעים עליהם, מכיוון שהם טרחו לדווח על רווחיהם לרשויות המס. על האחרים שהצליחו להעלים את רווחי המלחמה, אין לנו מושג.

אבל השאלה שאינה נשאלת היא: כמה מאותם מיליונרים של המלחמה אחזו ברובה? כמה מהם התבוססו בחפירות? כמה מהם חוו את תחושת הרעב במחפורת שורצת עכברים? כמה מהם בילו לילות אימים, חסרי שינה בחיפוש נואש אחר מסתור מפני הפגזים והכדורים? כמה מהם יצאו להדוף התקפת כידונים? כמה מהם נפצעו או נהרגו בקרב?

במלחמה, האומות המנצחות, מנכסות לעצמן שטחים חדשים. הן פשוט לוקחות אותם. השטחים שנתווספו מנוצלים מיד על ידי מיעוט: אלו אותם מעטים שהצליחו לסחוט דולרים מהדם. הציבור הרחב, לעומת זאת, מקבל את החשבון ונושא במחיר. ומהו אותו מחיר? המחיר כולל חשבון מחריד: קברים חדשים, גופות מרוטשים, מחלות נפש, לבבות שבורים ומשפחות הרוסות. הוא כולל אי יציבות משקית, מיתון כלכלי על כל מצוקותיו, ובעיקר, עול מסים כבד לדורות הבאים.

במרוצת השנים הרבות בהן שירתתי כחייל, היו לי חשדות כי מלחמה היא סוג של הונאה. רק כשפרשתי לחיים אזרחיים נוכחתי שאכן כך הדבר. עכשו, אני רואה את ענני המלחמה העולמית מתעבים, ואני חייב לומר את דברי.

ביליתי שלושים ושלוש שנים וארבעה חודשים בשירות פעיל, כחבר בכוח הצבאי הנמרץ ביותר של מדינתנו: בגדודי המארינס. שירתתי בכל הדרגות, מסגן-משנה ועד לגנראל. ובמשך כל התקופה הזאת ביליתי את מרבית הזמן כבריון צמרת של העסקים הגדולים, של וול-סטריט, ושל הבנקאים. בקצרה, הייתי אקדוחן, גנגסטר של הקפיטליזם. כך למשל סייעתי בשנת 1914 להפוך את מקסיקו, ובמיוחד את מחוז טמפיקו, לאזור בטוח עבור האינטרסים של הנפט האמריקני. עזרתי להפוך את האיטי ואת קובה למקום מהוגן לגביית הכנסות בעבור 'נשיונל סיטי בנק'. השתתפתי בפלישה לכחצי תריסר רפובליקות במרכז אמריקה למען רווחי הוול-סטריט. ועוד רשימת השוד ארוכה: בין 1909 לבין 1912 עזרתי לטהר את ניקרגואה בעבור הבנק הבינלאומי של האחים בראון. בשנת 1916 הבאתי אור לרפובליקה הדומיניקנית, למען האינטרסים של הסוכר האמריקני. בשנת 1903 השלטתי סדר בהונדורס למען חברות הפרי האמריקניות. בשנת 1927 סייעתי לפלס את דרכה של 'סטנדרד-אויל' בסין. במבט לאחור, אני חש שיכולתי להעניק לאל-קפונה כמה עצות מועילות. אל-קפונה הצליח, במיטבו, לסחוט דמי חסות בשלוש ערים. אנו המארינס, עשינו זאת בשלוש יבשות.

מי הם מרוויחני המלחמה?

במלחמת העולם הראשונה הצטרפה ארה"ב למלחמה רק בסופה. ואף על פי כן העלות שלה לאמריקאים היתה 52 מיליארד דולר. תחשבו רגע: פירושו של דבר שהעלות לכל אמריקאי, גבר, אישה וילד, היא 400 דולר. ועדיין לא שילמנו את החוב. אל דאגה, אנחנו משלמים אותו, ילדינו ישלמו אותו וכנראה גם נכדינו יזכו לשלם.

שיעור הרווח הנורמלי של העסקים בארה"ב נע בין ששה לעשרה אחוז ולעתים אף מגיע לשנים-עשר אחוז. אבל כאשר מדובר ברווחי מלחמה? זה כבר סיפור אחר. כאן מדברים על עשרים, ששים, מאות ולעתים אף על אלפי אחוזים. כמה שאפשר להעמיס. רק השמים הם הגבול. לדוד סם יש כסף. קדימה נוציא אותו ממנו.

ברור, שהדברים אינם מוצגים כך. הם מוסווים היטב בנאומים פטריוטיים, באהבת מולדת, בקריאות "אנו חייבים לתת כתף". אלא שבאותה עת, הרווחים קופצים, הם ממריאים ומרקיעים, והם מוגנים היטב.

הבה נבחן כמה דוגמאות בלבד. ניקח את ידידינו מ'דו-פונט', אנשי אבק-השריפה. האם לא העיד אחד מאנשיהם רק לאחרונה בפני ועדה בסנאט, שהאבקה שלהם נצחה את המלחמה? האם הוא לא הכריז שהם הצילו את הדמוקרטיה בעולם? אז מה קרה ל'דו-פונט', התאגיד הפטריוטי במלחמה? ובכן, ההכנסה הממוצעת של 'דו-פונט' בשנים 1910-1914 היתה 6 מיליון דולר לשנה. לא משהו, אבל 'דו-פונט' איכשהו הסתדרה עם זה. אלא שאז באו השנים הטובות של המלחמה. בשנים 1914-1918 הרוח הממוצע קפץ ל- 58 מיליון דולר לשנה, כלומר פי עשרה מהזמנים הנורמליים.

או ניקח את עסקי המתכת הנחמדים שלנו, שבפרץ פטריוטי נטשו את עסקי מסילות הברזל, את קורות הבניין ואת הגשרים, ועברו לייצור מלחמתי. אז ככה: בשנים 1910-1914 הרווח הממוצע היה 6 מיליון דולר לשנה. ואז באה המלחמה, וכדרכו של אזרח נאמן, 'בתלהם-סטיל' עברה לייצור נשק. וכך בשנים 1914-1918 הגיע הרווח הממוצע לסכום של 49 מיליון דולר לשנה. לא רע. או אם ניקח את אחותה בענף, 'יו.אס סטיל'. בחמש השנים שלפני המלחמה, הרווח הממוצע שלה היה 105 מיליון דולר לשנה, ובשנות המלחמה הגיעו הרווחים לסכום נאה של 240 מיליון דולר לשנה. גם כן לא רע.

ומה עם ענף הנחושת? 'אנאקונדה' למשל, בשנים 1910-1914 הרוויחה בממוצע 10 מיליון דולר. בשנות המלחמה היא עשתה 34 מיליון לשנה. אחותה 'יוטה-קופר' הרוויחה לפני המלחמה 5 מיליון דולר וקפצה לרווח של 21 מיליון לשנה בתקופת המלחמה.

אם ניקח ונחבר את הרווחים של חמש הפירמות, ספקי האבקה, הפלדה והנחושת, נקבל רווח ממוצע שנתי של 137.5 מיליון דולר, שקפץ בשנות המלחמה והגיע לרווח ממוצע של 408.3 לשנה בתקופת המלחמה. מה תאמרו על עלייה קטנה כזאת של 200 אחוז ברווח הממוצע?

אבל היו שעשו הרבה יותר. קחו למשל דוגמא יוצאת מן הכלל: 'אינטרנשיונל-ניקל'. אי אפשר ללכת למלחמה בלי ניקל, וכך עלו הרווחים מ- 4 מיליון לשנה ל- 73 מיליון דולר בממוצע לשנת מלחמה. לא רע אתם אומרים? זאת קפיצה של 1700 אחוז ברווח!!

איך גורפים רווחי מלחמה?

יש דרכים. למשל, למישהו היה המון כילות ליתושים. הוא מכר אותן לדוד סם. 20 מיליון כילות ליתושים עבור חיילינו בחזית בצרפת. אני מניח שמישהו ציפה שהחיילים יכסו עצמם בכילות בשעה שינסו להירדם בחפירות מלאות הבוץ; מן הסתם בשעה שיד אחד פולה כינים מהגב והיד השניה מגרשת עכברים מתרוצצים. ליתר ביטחון, אותו תעשיין מתוחכם רצה להיות משוכנע שאין חייל בחזית ללא כילת יתושים, וכך הוא מכר לדוד סם עוד 40 מיליון כילות. אלו היו הימים הטובים של המלחמה. מכל מקום, אני יכול להעיד, שאף אחת מהכילות הללו לא הגיעה לצרפת.

היו עוד דרכים מעניינות. למשל, פטריוט בעל-תושיה הצליח למכור לדוד סם כמות לא מבוטלת של מפתחות לאומים בני 48 אינץ'. אלו היו מפתחות טובים, אלא שהיה רק אום אחד שאי-פעם יוצר בגודל כזה: זה היה האום שהחזיק את הציר של הטורבינה במפלי ניאגרה.

היה עוד יזם בעל רעיון מבריק. היזם טען שאסור לקולונלים לנהוג במכונית ובוודאי שלא לרכב על סוסים. במקום זאת, הוא טען, הקולונלים זקוקים לכרכרה. וכך, נמכרו לדוד סם 6,000 כרכרות לשימוש הקולונלים. הן נותרו כמובן ללא שימוש, אבל לפחות התעשיין גרף קצת רווחים.
תעשייני המטוסים והמנועים חשו כי גם להם מגיע חלק הוגן ברווחים. למה לא בעצם? כולם מסביב עשו רווחים. וכך, מיליארד אחד שלם של דולרים (ספור אותם אם תצליח לחיות חיים ארוכים) הוציא דוד סם על בניית מטוסים, שמעולם לא עזבו את הקרקע. אפילו מטוס אחד, אפילו מנוע אחד, שיוצרו בהזמנה של מיליארד דולר, לא הגיע אי פעם לחזית בצרפת. אבל בעלי העסקים בענף המטוסים והמנועים עשו את הרווח הקטן שלהם, רווח של 30, 100 או אפילו 300 אחוז. לך תדע.

גם עסקי הספנות רצו להשתתף במאמץ. הם ייצרו המון ספינות שנשאו המון רווחים. ליתר דיוק משהו כמו 3 מיליארד דולר. חלק מהספינות היו תקינות, אבל חלק מהן, בשווי של 635 מיליון דולר, היו עשויות מעץ שלא יכול לצוף. החיבורים נפרמו והספינות שקעו. אף על פי כן אנו שילמנו עבורן ומישהו זכה ברווחים.

כן, היו המון רעיונות מבריקים כיצד להרוויח במלחמה.

אבל שכחנו את העיקר, את הבנקאים, המממנים של המלחמה. אם מישהו רדה את הקצפת של הרווחים, היו אלה הבנקאים. בהיותם מאורגנים בעיקר כשותפויות ולא כפירמות, הבנקאים לא היו חייבים לדווח למחזיקי המניות. וככל שרווחיהם תפחו כך הם היו אפופים בסודיות.
כיצד עשו הבנקאים את המיליונים והמיליארדים שלהם? אינני יודע, משום שסודותיהם לא נחשפו בציבור, אף לא בפני ועדות חקירה של הסנאט.

סטטיסטיקאים, כלכלנים וחוקרים אמדו את עלויות המלחמה של הדוד סם בסביבות 52 מיליארד דולר. מהסכום הזה היו הוצאות ישירות של 39 מיליארד. ואלו כללו רווחים של 16 מיליארד דולר. הנה, כך צמחו לנו 21 אלף מיליונרים ומיליארדרים חדשים.

מי משלם את המחיר? מי פורע את החשבון?

משלמי המחיר הם אלו שמספקים את הרווחים הנאים של המלחמה. אנו כולנו שילמנו את הרווחים הללו. במיסים. שילמנו לבנקאים את רווחיהם כאשר רכשנו את מלוות המלחמה שהם הפיצו. הם מכרו לנו את אגרות-החוב למימון המלחמה בערך נקוב של 100 דולר וקנו אותן בחזרה בערך של 86 ואף בערך של 84 דולר. זה היה תעלול פשוט. הבנקאים שלטו בשוק ניירות-הערך. בקלות הם הצליחו ללחוץ למטה את מחירי האג"חים שהם מכרו לנו קודם. ואז כמובן, אנו העדר נתקפנו בבהלה ומכרנו במהירות את האגרות ב-84 דולר. הבנקאים ששו לקנות בחזרה. ושוב יצרו הבנקאים אווירת אופוריה במלווים הממשלתיים, ושוב חוזר חלילה. בקיצור הבנקאים עשו רווחים טובים מעסקי מימון המלחמה.

אבל החיילים. הם אלה ששילמו את עיקר המחיר. אם אינכם מאמינים, לכו לבקר בבתי הקברות האמריקניים בצרפת. או בקרו בבתי החולים לחיילים משוחררים בארה"ב. במסע שערכתי לא מכבר ברחבי ארה"ב, ביקרתי בשמונה-עשר בתי-חולים ממשלתיים לחיילים משוחררים. שוהים בהם בערך חמישים-אלף בני-אדם הרוסים. אלו בני-אדם שהיו הטובים באומה לפני שמונה-עשרה שנה.

נערים נורמליים נלקחו מהשדות, מהמשרדים, מבתי-החרושת ומבתי-הספר, והוצעדו בסך. הם נכבשו ועוצבו מחדש. הם הותנו, באמצעות פסיכולגית-המון לראות ברצח כחלק מהשגרה. השתמשנו בהם לכמה שנים כמכונות הרג צייתניות ואז סתם כך נפטרנו מהם בפקודת 'אחורה-פנה'. לפתע הם נאלצו לדאוג לעצמם, ללא פסיכולגית-המון. להסתדר ללא סדר-יום, ללא סמכות וללא תמיכה. לא נזקקנו להם יותר. פיזרנו אותם ללא נאומים ומצעדים. רבים, רבים מידי, מאותם בחורים נפגעו ברוחם, בעיקר משום שאת ה'אחורה-פנה' האחרון הם לא הצליחו לבצע. וזה רק חלק מהמחיר. הוא כבר שולם על ידי המתים. הם סיימו לשלם את חלקם למרוויחני המלחמה. הוא עדיין משולם על ידי הנפגעים, פיזית ונפשית.

אבל היו עוד אחרים ששילמו את חלקם לרווחי המלחמה. הם שילמו בלבבות שבורים בשעה שנקרעו מחייהם הנורמליים כדי ללבוש את המדים של דוד סם. הם שילמו באובדן מקומות עבודתם, בעת שאחרים תפסו את מקומם. הם שילמו בעת שחוו את מלחמת החפירות על כל תלאותיה.

כדי להגדיל את הרווחים לא השתמשנו בשכירי חרב. גילינו את הפטנט של נפוליאון ופיתחנו את עסקי המדליות והעיטורים. במלחמת העולם הראשונה גילינו שניתן לגייס חיילים בזול, בעזרת תעמולה. הם מתמלאים בושה אם הם לא מתגייסים לצבא. וכך, שלחנו את נערינו למות כשהם מלווים באידיאלים על "המלחמה האחרונה למען קץ המלחמות", או על "המלחמה כדי להפוך את העולם למקום בטוח עבור הדמוקרטיה". כמובן, בעת שהם צעדו אף אחד לא סיפר להם, כי מותם מבטיח רווחים גדולים. לא נאמר להם, למשל, כי הם עלולים למות מכדור גרמני המיוצר על ידי תעשיינים אמריקניים. לא סיפרו להם כי הספינות שמובילות אותם, עלולות לספוג טורפדו מצוללות שתוכננו בארה"ב. הם שמעו רק נאומים על הודות "הרפתקה מפוארת" שמחכה להם.

טוב, אז אחרי שהם הולעטו היטב בפטריוטיות, לא נותר אלא לסייע להם לשלם עבור המלחמה. ואז נתנו להם משכורת ענקית של 30 דולר לחודש. ופה מתחיל העוקץ.

חצי מהמשכורת הזאת (ששוויה היה שכר יומי של פועל מספנה או של פועל בבית-חרושת לנשק), היתה מיד נלקחת מהחייל, כדי לתמוך בבני משפחתו, למען לא יהפכו חלילה לנטל על הקהילה שלהם. ואחר כך הורדנו לו עוד סכום של 6 דולר לביטוח תאונות. החייל נותר עם פחות מתשעה דולר לחודש. אבל המשפיל מכל היה, שסחטנו ממנו תשלום השתתפות עבור הנשק שלו, עבור הציוד שלו ועבור המזון שלו. זאת עשינו כשהשפענו עליו לרכוש את אגרות 'מלווה החירות' הממשלתי. כך יצא שרוב החיילים בחזית לא זכו לקבל תשלום כלשהו. השפענו עליהם לרכוש מלווה מלחמה בסכום של 100 דולר לשטר. והחיילים רכשו את המלווה בשווי כולל של 2 מיליארד דולר. כך הם שילמו את מזונם וציודם. ואז, בשעה שהם שבו הביתה ולא מצאו עבודה, ניצלנו את מצוקתם וקנינו מהם את האג"ח חזרה במחיר של 84 דולר.

אבל לא רק החייל לבדו משלם את המחיר. החשבון מוגש גם לבני משפחתו. מעבר ללילות הדאגה והסבל שעוברת המשפחה המודאגת, כאשר החייל חוזר לבסוף מהמלחמה, עם פחות עין, עם פחות רגל או עם מוח משובש, הם סובלים לעתים יותר ממנו, ובמשך שנים רבות. גם הם, אגב, תרמו את הדולרים שלהם לרווחים של עסקי הנשק, הבנקאים, ספקי הצי והספקולנטים. גם הם רכשו את 'מלווה החירות'. גם הם תרמו לרווחי הספקולציה של אגרות-החוב המלחמתיות, בעקבות הלהטוטים של הבנקאים.

כיצד לחסל את השוד?

טוב, הבנו שמדובר בשוד. תפסנו שמעט מרוויחים והרוב משלמים. אבל כיצד עוצרים זאת? אי אפשר לשים לכך קץ בעזרת כינוסי שלום או ובאמצעות ועידות לפירוק נשק. הועדות מורכבות מחיילים מקצועיים, מפוליטיקאים ומדיפלומטים. ואלו אין להם רצון להיוותר חסרי תעסוקה. גם קבוצות פוליטיות בעלות רצון טוב חסרות יכולת לעשות זאת. אפשר לשים קץ למלחמה רק אם גוזלים ממנה את רווחי המלחמה.

הדרך לחסל את טעם המלחמה היא פשוט לגייס את מרוויחני המלחמה לפני שמגייסים את שאר האומה. וכך הדבר יעשה: חודש לפני שמותר לממשל לגייס את צעירי האומה, הממשל חייב לגייס את המרוויחנים. הבה נראה כיצד הממשל מגייס תחילה את הקצינים והמנהלים ואת הפקידים הבכירים של תעשיית הנשק, ואת יזמי הספינות והמטוסים ואת תעשייני וספקי הצבא, וכן את הבנקאים והפיננסיירים. הם יגויסו ויחוילו ויזכו כולם לתשלום של 30 דולר לחודש, אותו תשלום שמקבל חייל חפירות רגיל.

גם העובדים של תעשיית הנשק, יקבלו 30 דולר לחודש. גם הנשיאים, המנהלים, המממנים, הסנאטורים, הטייקונים ואלי העסקים, וכמובן כל הגנראלים, האדמירלים ופקידי הממשל, כל אלה שמתכננים תוכניות מלחמה. הם לא יקופחו. הם יקבלו את משכורתו של הלוחם בחפירות. למען רווחיהם, הם יפרישו ממשכורתם החודשית בת 30 דולר, מחציתה כדי לקיים את משפחתם וכמובן כדי לממן את סיכוני המלחמה שלהם. ומעל לכל, כדי לרכוש את מלוות המלחמה שלהם. הרי מישהו צריך לעשות זאת. ומדוע שהם לא יעשו זאת? הרי הם לא הולכים לחזית. הם לא רובצים בחפירות. הם לא רעבים. לא נשקפת להם סכנה שהם יהרגו חלילה או שיהפכו לנכים בגופם או שדעתם תיטרף. הרי הם בכלל לא חיילים.

זהו. תנו לכל המרוויחנים הללו שלושים יום של מחשבה בשלושים דולר, ותגלו שתוך זמן קצר מסתיימות המלחמות. נגמר השוד. זה הצעד הראשון.

צעד שני לחיסול מלחמות הביזה, הוא לערוך משאלי-עם, שמוגבלים לאוכלוסיות המתגייסות בלבד, כדי לקבוע אם לצאת למלחמה או לאו. הכוונה היא שהמצביעים יהיו רק אלה שבאים מתוך קבוצות המגויסים. הרי לא יהיה זה חכם שאיזשהו נשיא תעשיית נשק בן 76 יהיה שותף בהצבעה. או שאיזה בנקאי או מנהל במשרד הביטחון, או בקיצור, כל אחד שרואה עצמו גורף הררי דולרים מהמלחמה, ישתתף בהצבעה כזאת. ממילא לא יגייסו אותם כחיילים לחפירות. על ההחלטה, אם כן, להתקבל בידי אלה שמסכנים את חייהם. לפחות תהיה נתונה בידיהם הזכות להחליט אם האומה תילחם.

צעד שלישי לניפוץ המלחמה כעסק של הונאה, הוא לדאוג לכך שהצבא יעסוק אך ורק בהגנה. בכל שנה עולים בקונגרס קולות הדורשים להגדיל את תקציב הרכש של הצי. כל מיני אדמירלים, שוושינגטון מלאה בהם, מפעילים לחצים. והם די פיקחים. הם לא עומדים ומכריזים משהו בנוסח "אנו זקוקים להמון ספינות קרב כדי לצאת למלחמה נגד אומה זאת או אחרת". בטח שלא. קודם הם דואגים להפיץ ידיעות על כך שהכוח הימי של האויב מאיים על חירותה של אמריקה. מידי יום ביומו, הם יתריעו, שהנה צי גדול של אלה שהוכרזו כאויב, יכה לפתע וישמיד 125 אלף איש. פשוט ככה. ואז הם מתחילים לדרוש בקולי קולות צי גדול. בשביל מה? בשביל להלחם באויב? בחיים לא. הם זקוקים לצי גדול, שימו לב, רק למטרות הגנה…

ואז, ככה לפתע, הם פותחים בתמרונים ימיים באוקיינוס השקט. ברור: לצורך הגנה. אבל האוקיינוס השקט הוא ים גדול ויש לנו חוף ענק בצד הזה של האוקיינוס. אז האם התרגיל הימי יערך בסמוך לקו החוף? נניח במרחק של מאתים או שלוש-מאות מיל מהחוף? איפה. התרגילים יערכו במרחק של אלפים או שלושת-אלפי מיל מהחוף. אין ספק, היפאנים יהיו מרוצים ביותר לראות את צי ארה"ב משוטט ליד חופיהם, בערך כמו שתושבי קליפורניה ישמחו לגלות שהצי היפאני מתרגל משחקי מלחמה על לוס-אנג'לס.

בקיצור, עלינו לדאוג לחוקים המגבילים את הצי לטווח של 200 מיל מחופי ארה"ב. אילו היו קיימים חוקים כאלה בשנת 1898, לא היתה עילה לממשל ולעסקים האמריקניים לפתוח במלחמה נגד ספרד ולכבוש את הקאריביים. חוק כזה ימנע מהם תירוצים לפתוח בהתקפה. הוא מאפשר להבטיח את הגנת החופים של ארה"ב. החוק גם יגביל את המטוסים לטווח של 500 מיל מהחוף האמריקאי. הוא גם ימנע מהצבא לעזוב אי-פעם את הטריטוריה של האומה האמריקנית למען הרפתקאות מעבר לים.

לסיכום

המלחמה היא שוד. רק קבוצה קטנה ומאורגנת מנהלת את המלחמה, וזאת היא עושה כדי להרוויח. את החשבון משלמים הרוב. אני מאמין כי הצבא מיועד להגנה בלבד. משום כך יש להגביל את ההגנה לטריטוריה של ארה"ב בלבד. הבעיה העיקרית נעוצה באופי האמריקני שאינו מסתפק ברווח ישר. אם הדולר נושא תשואה של 6 סנט בלבד, הוא הופך לעצבני ומחפש מעבר לים תשואות של 100 אחוז. ואז כמובן הדגל בא בעקבות הדולר ובעקבות הדגל נוהרים החיילים.

אני לא הייתי יוצא שוב למלחמה, כפי שעשיתי בצעירותי, כדי להגן על כמה השקעות מזוינות של בנקאים. קיימים שני דברים בלבד הראויים שנלחם עבורם. האחד הוא הגנה על בתינו. השני הוא הגנה על חירותנו. מלחמה על משהו אחר היא פשוט עסק נכלולי.

יש צורך בשלושה אמצעים כדי לחסל את מלחמות השוד. ראשית, עלינו לסלק את רווחי המלחמה. שנית, עלינו לדאוג לכך שהצעירים שיתגייסו לצבא, הם שיחליטו אם תהיה מלחמה או לאו. שלישית, אנו חייבים להגביל את הצבא שלנו למשימות הגנה בלבד.

לעזאזל המלחמה"

המלחמה היא שוד / סמדלי באטלר

המקור באנגלית

הקשר בין מקיאוולי למלחמת התרבות הישראלית

בספרו המפורסם "הנסיך", משרטט ניקולו מקיאוולי שתי מערכות מוסר — פוליטית וערכית — ומציע אפשרות שנראתה אז חתרנית: יש יותר מאמת אחת. במלאת 490 שנה למותו, אולי כדאי לזכור זאת כשמדברים על תקציבי התרבות.

קישור מאתר הארץ למאמר מאת יגאל ליברנט, יגאל אהוב על בעל הבלוג והוא ממליץ לעקוב אחר דף הפייסבוק שלו.

 

נאמנות החרדי למגזר שלו

בזמן האחרון יצא לי לשמוע כל מיני חבר'ה מקטרים על התופעה שקרוב ל-90% מהחברה החרדית נשאר בחברה הזו. וחבר'ה קיטרו וטענו שזה לא חכמה כי החרדים טיפשים, פחדנים, שטופי מוח, חסרי חירות וכדומה. וכל הדברים הללו בעיני קונספירציה של אנשים שחושבים שהם נאורים ולכן החרדי אמור להיות כמוהם ואם הוא לא, בהכרח שמשהו בחרדי (הדתי והמסורתי אם יש להם אומץ להודות בזאת) פגום. ולפיכך הם לא התרשמו מהכוח התרבותי הדומיננטי בחברה החרדית שמשמר אותם. והנה קישור עם מידע על אחוזי החרדים הנשארים בחברה ששלהם למי שרוצה להעמיק.

---

ואם כבר עוסקים בנאמנות החרדי לחברה שלו, הנני חושב שהגיע הזמן שהחוקרים בנושא יבינו שהחרדיות היא לא רק דת, שאז יש בה נשירה כמו בדתות. אלא משהו אחר, כגון אתניות. ושרוב האנשים הטוענים שהם חזרו בתשובה או הספחות למיניהם המהגרים לחברה החרדית מגיעים ממשפחות מסורתיות שחינכו אותם שהחרדים צודקים, ובעצם החינוך שלהם כבר חינך אותם לזאת או שהם אנשים מוזרים שאי אפשר ללמוד מהם על הכלל.

וזו הגדולה של המערכת החרדית כיום, ואקווה שלא אכעיס את קוראי הנאמנים באמירה הזו, המערכת הזו הצליחה ליצור תרבות תורנית מנותקת באופן גבוה יחסי מהתרבות הלא-חרדית המערבית. וכתוצאה מכך אין להם רצון לחטוא, כביכול, ולבצע מעשים כמו האדם החופשי המצוי, כלומר, ליהנות ממה שאסור לפי הנורמות הנהוגות במגזר בחרדי, ובלשון אחר, אין להם קונפליקט שגורם להם לנשור לחברה האחרת.

בעצם אפשר להגיד שהחרדים בעצם שבויים בחרדיות שלהם עצמם – בדיוק כמו שרוב האנשים בעולם שבויים בזהות שלהם, כמו שצרפתי נשאר צרפתי שבויים, לא שטופי מוח.. וזה מצב שלא היה בזמן משה רבינו, שאז רואים בתנ"ך שלבני ישראל היה רצון לעבוד את עגל הזהב והיה רצון לפעמים להיות ככל הגויים ולהמליך מלך. התרבות החרדית חזקה באוכלוסיה החרדית ואם הקתולי יכול להיות מוסלמי, ברם, אנו לא אומרים שהצרפתי יכול להיות אנגלי, אלא הוא גם וגם, כי הוא לא יכול לעזוב את הלאום שלו (ועיינו בדברי סמואל הנטיגטון בנושא), וכעת זה גם בחברה החרדית אולי לא כלאום אבל לכאורה כן כאתניות. ויש לזה חסרונות שהרי אז כל מיני חרדים שהם חילונים ברוחם ובמעשיהם שלא שומרים תורה ומצוות בדרך האורתודוקסית נשארים במגזר ומסיתים ומדיחים פרטים בחברה החרדית נגד הדת החרדית מבפנים.

ולכן אין פלא לראות שיש כל מיני בוגרי המערכת החרדית של המערכת הזו שאינה מושלמת לגמרי מבחינתם עצמם, שמתעקשים להצהיר שהם לא חרדים בכל מקום ולכל מסכן שמוכן להקשיב. אך בפועל יש להם חולצה לבנה או שהם יתעקשו לגור ליד חרדים ובוודאי שהם מתעקשים על מוסדות חברתיים-חרדיים לילדיהם. וזה מגוחך.

וזה מדהים שחרדים מודרנים רבים שונאים את החרדיות הישנה ובכל זאת הם קרובים להם ודואגים לחיות במחיצתם. וזו הגדולה של המערכת החרדית. יש בה ציות פוליטי במערכת דמוקרטית כשהרבנים חיים אצלם כמו נסיכים. וכשבכל מקום בעולם, כמעט, המדינה מגבשת האחדה בתוככי שטחי המדינה, רבנים כדוגמת הרב שך קידמו עצמאות תרבותית למתנגדים לחסידות ויצירת תרבות וגאווה להיות חרדי באשר הוא. ואפילו ספרדי שנחשב נמוך במערך ההיררכיות החרדי גאה לטעון שהוא משתייך לה וכן אשה. וכעת ניתן לראות את קידום התרבות האתנית החרדית על ידי הכרה ממוסדת ממדינת ישראל אשר מקדמת אפליה מתקנת לחברה החרדית כמו למיעוט האתני הערבי במדינה.

בסופו של דבר, כולנו חיים בדת מסוימת (וראו בדברי דירקהיים האומר שדת זה מערכת של קדושות ואיסורים) וככל שהדת החרדית מחילה את המודרנה, כלומר, את האופנה העכשווית, אין סיבה לאנשים לערוק לדת המערב ובפרט שבמערב עצמו יש המון אספסופיות, דבר שלא עושה חשק גדול להיות מערבי.

---

החברה החרדית מחילה את המודרנה, אצל החרדים שולחים את החולים של המגזר לטובי הרופאים, בגור משתמשים בכדורים פסיכיאטריים לפתור בעיות הלכתיות, ובחברה החרדית לפני קיום יחסי המין משביחים את הגזע החרדי על ידי בדיקה גנטית בדור-ישרים. אולם החרדים רואים באנשים החכמים שטרחו ללמוד את התחומים הללו, פראיירים שלא מבינים מה חשוב באמת ושהם בעצם משרתי החברה החרדית וכעבדים כנענים מודרניים ונאמר עליהם: חרדים מלאכתם נעשית בידי פראיירים (בד"כ חילונים וגויים). לפיכך אין לחרדים קונפליקט עם המודרניות והיא שפחתה של הדת החרדית.

---

כעת אני מקווה שמובן יותר מדוע רוב חרדים לא עוזבים את המגזר, אין למערב כוח משיכה מספיק חזק עליהם, וכן שזה כמו שרוב הבריטים לא נהפכים לבלגים, החרדי לא חש צורך להיות ישראלי. ואם הציונים הקימו בית לעם היהודי בארץ ישראל, כעת הקימו עם-אתניות חדש שגר בארץ הקודש וטוען שהוא בגלות בארצו למרבה האבסורד.

שואה והנצחתה – טקסט של צאצא לנרצחים

הנני העני ממעש עומד וחושב על התופעה שבה אנשים מחסלים אנשים אחרים, אחרים הנחשבים כבני עמי שלי. אחרים המונצחים מספר פעמים במשך השנה, אחרים שחלקם היו דודים שלי, סבות-רבות וקרובי משפחה. אחרים המונצחים בצורה רשמית ממלכתית-מאוד במדינה שבה הנני מתגורר כעת, מדינה הקרויה מדינת היהודים. הנני חושב ומגיע למסקנה מאוד ברורה.

מוסר ההשכל שלי מה"שואה היהודית"

הרי אומרים שזה רצח ולכן זה חמור. ואז הנני שואל עצמי, מי החליט שרצח הוא עניין חמור? ועד היום אין לי תשובה. ולפיכך מסקנתי הריאליסטית פשוטה מאוד. והנה היא: הכל בנוי על כוח. שומה עלינו להיות חזקים כדי שלא יהרגו אותנו. שומה עלינו לפעול בצורה של כוח בכל צורה שהיא, לא רק כוח פיזי, אלא גם גם עוצמה רכה, כגון, תרבות. ובכך לעדן את האחר.

בעצם כולנו אחרים. כולנו על פי טבענו שואפים למקסם את רצוננו ללא גבול. אין טוב ורע שהוא לא יחסי וכשאין משהו שמגביל אותנו, אנו נעשה כל שביכולתנו. ולא משנה כמה רע זה יעשה לאחר. כולנו נאצים בפוטנציאל.

לפיכך מסקנתי מההרג הגדול במלחמת העולם השניה ובפרט מההרג המשונה של אלו שנקראו אז יהודים, זו מסקנה אוניברסלית שצריך לשים לב לכוח הפיזי שלנו ולכוח התרבותי. אין כאן אישהו הסבר על-טבעי ששם אותנו במקום מיוחד.

ביקורת כנגד פסטיבל השואה

ולאחר שהפנמנו את הכתוב למעלה, ולאחר שהנה, ניתן לראות שגם אני לומד משהו מהאסון האנושי הנורא הזה. עדיין יש לי בעיה עם המוסר ההשכל הפסטיבלי הנהוג בעולם לזכר הריגת היהודים במלחמת העולם השניה. מוסר ההשכל כיום שצריך להזכיר מה שקרה לעם היהודי, שוב ושוב, או לאלו שנחשבו על ידי הנאצים כיהודים.

ואני רואה בזאת הפגנת חולשה, נתינת רעיונות לצוררים עתידיים ויצירת הבנה נפוצה אצלנו ובעולם כולו שהיהודים הם קרבן נצחי ומושפל. וכשיש כאלו שאומרים שעדיף להיות מהנרדפים ולא מן הרודפים, אני חושב הפוך. אני לא גאה בעבר זה של החלק ממשפחתי שנהרג במלחמה שלא בצורה מכובדת. אני מציע להתעלם מהעניין, ובמובן מסוים הייתי מעדיף להכחיש את מה שקרה. ואם זה היה חוקי, הייתי מכחיש את השואה. והייתי מעדיף להגיד שהיהודים עשו שואה לגרמנים.

האם שואה זה רק ליהודים? עיון קצר בביטוי המונח שואה

עד כאן לגבי הנצחת האסון הנורא שנעשה לנו, לאחינו ולאבותינו. ומה לגבי הייחודיות שאנו מנסים להלביש על המילה 'שואה'? וכאן דעתי הענייה סקפטית ולא מצליחה להבין מה מיוחד בלמות על ידי גרמני בצורה מכוונת, ומיוחדת, כביכול, לבין למות בכל צורה שהיא. המוות הוא אחד! ולא משנה עד כמה מוכרים לנו או שאנו משום מה מרגישים שהמוות שלנו הכי מיוחד וסקסי. אי לכך אני לא מתרגש מהמילה בעלת המטען שואה כמייחדת רק את העם היהודי בגלל שזה היה הכי חמור. אני מוכן לקבל את המילה שואה כמכוונת להרג יהודים במלחמה העולמית השניה, כי זה הסלנג המצוי. ובעצם מבחינה מהותית איני רואה בזה משהו מיוחד השונה מהרג הטוטסים או הארמנים וכדומה.

לפיכך, כתבתי שני שירים שהועלו לאתר:

א. שמו של השיר האחד נקרא "עַם נִבְחָר".

ב. שמו של השיר השני נקרא "שיר השואה – שׁוֹאָה מַתִּישָׁה".

בשירים הללו אני חותר לאוניברסליות של מוסר ההשכל מהסבל, חותר בניגוד למיסטיקה פרטיקולרית גרמנית-יהודית, ולריאליזם ולא לאידאליזם שמאלני בעיקר אולם שקיים גם במה נקרא בציבור ימין, שעובר 'השמאלה'. אין להיות טוב יותר ולבסס נורמות יהודיות נחמדות ונכונות. כולנו בהמות ושומה עלינו להיות אריות ולא כבשים (או ארים ולא יהודים, כביכול). אחרת, אנו לנצח נשאר כבשים ואנו נהיה שותפים להרג צאצאנו על ידי הנאצים העתידיים שיקומו בעולם.

שלא אובן לא נכון, אין לי בעיה עם רצון של אנשים בייחודיות, אינני אוניברסליטס מבחינה תרבותית, הנני מבין פרקטיקולריזם, אולם ההיגיון הוא אחד ולא מיוחד לנו או לאחר. אחרת, אין סיג ושיח ואפשר להפסיק להידבר בין בני האדם.

נ.ב. הבעת עמדה אישית בנושא השואה והנצחתה הנחשב טאבו 

ניתן להתנגד לנאמר פה ובשירים, במחולות ובאלימות מילולית, זה לא מפריע לי במיוחד. אולם שתדעו שזה מגיע מהזווית שלי לנושא כאחד שגם נחשב קרבן של הגרמנים מבחינת מוצאו המשפחתי. בנוסף, אני תומך גדול בחופש המחשבה והביטוי. אם כואב לכם, אתם יכולים להגיב בצורה מכובדת או לחלופין לסגור את הקישור ולעזוב את הטקסט. ובתודה מראש. איני פרובוקטור, אנו חיים, תודה לאל, במדינה חופשית המעודדת חופש ביטוי כדי למנוע עריצות נאצית המביאה לסבל והרג בני אדם. אין עניין להשבית לי את האתר, לבזותי באופן אישי, לכנותי בשלל כינויים, כך לא מעודדים חופש, אלא מעודדים דיכוי.

לגבי השירים, איני מתיימר להיות מומחה לשירה ואשמח לביקורת שתסייע להתקדם בתחום, בכל מקרה, שירים אלו נכתבו כי אני רוצה להתפתח בתחום ולהעביר דרכם מסר לאזרחים.

קללת המשאבים של השמאל בישראל ורצח יצחק רבין

ברביעי לנובמבר 1995 נהרג אחד מאזרחי המדינה אשר עבד לפני מותו כראש ממשלתה של מדינת ישראל. הלה נהרג מחמת חדירת קליע לגופו. הוא מת תחת טיפולם של רופאים עם דם על הידיים במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב). שמו של האזרח היה יצחק רבין ומי שגרם למותו הוא יגאל עמיר. רבין היה ממפלגת העבודה המזוהה כיום עם השמאל בישראל ויגאל עמיר היה ימני מוכרז על פי עצמו. לאחר הרצח גורמים בשמאל נוהגים להאשים את הימין בגרימת הרצח. בנוסף הם נוהגים להגיד שהימין רצח את ראש הממשלה ובכך הוא גנב את השלטון מהשמאל.

זוהי רשומה לרגל יום הזיכרון למותו של ראש הממשלה.

וכך כתב אקטיביסט המשתייך לארגון בצד השמאלי של המפה הפוליטית:

לצד העיסוק ביצחק רבין האיש, ברצח שלו ובמורשת הפוליטית שהותיר אחריו, חשוב לא פחות להיזכר בעובדה הבאה: רצח רבין היה אות הפתיחה של התפרקות השמאל הפוליטי בישראל ושל עליית הימין הדתי, כפי שאנחנו מכירים אותו היום. מבחינת הימין הדתי – כבר קשה להאמין – תחילת שנות ה-90 היו שנים של מצוקה קיומית ואנדרדוֹגיוּת מלנכולית... רצח רבין הזניק את הימין הדתי מסקטור שולי יחסית למגזר שמוביל ללא עוררין את מחנה הימין – עד כדי כך שהיום מדינת ישראל כולה יוצאת למאבקים מדיניים, כלכליים ובינלאומיים על סוגיות שבעבר עניינו אך ורק את הנהגת המתנחלים (שממשיכים להציג את עצמם כמיעוט נרדף). תפילת יהודים בהר הבית – רעיון מופרך ושולי עד לפני כמה שנים – היא דוגמה מובהקת לכך.

ניתן לדון האם הוא התכוון לכך שהימין רצח את האיש היחיד המוצלח של השמאל או לחלופין שבגלל רצח רבין הימין הרגיש נרדף ונאלץ להיות ממלכתי יותר ופחות מגזרי ובכך הוא יכול היה לצאת מהגטו התרבותי שלו. ושהוא בעצם משווה בין ניוון השמאל לעליית הימין. ברם, עדיין לא ברור לפי דעתו מדוע השמאל נהפך לסקטור שולי. וניתן להבין שרצח רבין גרם לזאת כמו שהוא כתב שרצח רבין היה אות הפתיחה של השמאל.

ועדיין לא ברור לי מדוע השמאל לא הצליח למנף את הרצח לטובתו. הרי מי רוצה לתמוך באנשים שגרמו לרצח, ומי לא חש אהדה כלפי נרצח?! לא ברור גם מה גרם לשמאל להתנוון ולא למצוא רעיונות לקדם את עצמו בספירה הרעיונית-חברתית-פוליטית במדינתנו האהובה.

בעקבות שאלות אלו אביא הסברים אחרים לירידת קרן השמאל בישראל בגלל רצח רבין

• ניתן להגיד שמכיוון שרבין היה ניצי-'בטחוניסט' ופרס יונה-איש-שלום, שזה גרם לשמאל להיות פחות ריאליסט ובכך לאבד את הלגיטימציה שלו בעם. אולם זה לא בדיוק רצח רבין שגרם לנזק, הזה אלא בחירתם בפרס ודומיו. וכך אם השמאל שגה, קשה להטיח את כל האשמה על הימין בנושא הזה. ובפרט שרצח על ידי ימני אמור לגרום לאנשים לברוח מהימין ככתוב לעיל.

לפיכך דעתי היא שהימין ניצח למרות הרצח. וכמובן שהרצח לא הזניק את הימין הדתי בבחירות הללו. הרצח הזניק את השמאל. ולמרות זאת השמאל הפסיד. ובהמשך הפסיד עוד יותר במאבק התרבותי-פוליטי במדינה.

ואם בהשערות ללא בסיס עסקינן, אזי אפשר להגיד שאולי הימין הוזנק כי הוא זייף בקלפי וכך צבר כוח ולא בגלל הרצח.

• ושמא בגלל משיחיות של גורמים המזוהים עם השמאל, והם נתפסו כאנשים לא שפויים.
• בנוסף, ייתכן שזה בגלל הפיגועים מהרש"פ בעידן שלטון השמאל והעם רצה מישהו שיגן עליו. וכן אפשרי שזה בגלל העלייה מבריה"מ, שהם היו אולי בעלי תרבות ימנית או תיעוב נגד השמאל עקב הסבל במדינה השמאלנית שלהם.

קללת המשאבים ורצח רבין

ב-1959 התגלה בהולנד גז רב והם העבירו את רוב הגז לייצוא. העניין גרם לייסוף המטבע שלהם. וכעת הם התקשו למכור תוצרת מחמת שהמטבע שלהם היה חזק יותר לעומת מטבעות אחרים. אולם הם עדיין חיו ברמת מחייה בהתאם לשווי הישן של המטבע. העניין הוביל לירידה בייצוא ובאבטלה. וכיום קוראים לסוג זה של קללת המשאבים המחלה ההולנדית. העניין כעת מובן שההסתמכות על משאבי הטבע יכולה להוביל לניוון מסוים של המדינה ובכך המדינה יוצאת מופסדת. גם אמא אפריקה סובלת רבות מקללת המשאבים. ביבשת עתירת מחצבים זו. המשאבים גורמים לכך שהשלטון משקיע בייצוא המשאב כדרך להכניס כסף למדינה. ובכך הוא משאיר את מדינתו בתת-פיתוח, וכשנגמר המשאב או כשיורד ערכו מצבו רע. כמו כן, המשאבים גורמים ללחימה על המשאב ולפרוץ מלחמות ומלחמות אזרחים. ובנוסף לשחיתות של פוליטיקאים שחומדים הכסף לעצמם, שהרי הוא מגיע מהמשאב ולא מכיסו של האזרח. עוד דוג' מעניינת לכך, היא הנצחת התלות של אפריקה בידי המערב על ידי תעשיית הצדקה. ישנם "ארגוני צדקה" אשר מעניקים כסף לקטועי גפיים מחמת איזו מלחמה. אך המקומיים במקום לנצל את הכסף ולקדם את המדינה, הם משכנעים אנשים אחרים לקטוע את אבריהם ובכך להשיג כסף מהמערביים הטיפשים. אולם בפועל אפריקה מערב יבשת חלשה ובתת-פיתוח אשר לא מתחרה במערב. הכסף המגיע בחינם לאפריקאים-האפריקאים הוא משאב טבע שאין הם צריכים לעבוד בשבילו ואשר מביאם לניוון. וכשהם בתת-פיתוח, הם תלותיים במערב ונאלצים למכור את תוצרתם ואת כוח עבודתם בזול. וכך אנו המערביים מרוויחים.

לפי דעתי יתכן שההסבר הטוב ביותר הוא שהשמאל נתלה ברצח רבין כמשאב טבע והחל לסבול מקללת המשאבים מבחינה אינטלקטואלית, וכך הוא התנוון.

במקום להתאים את עצמו מבחינה תרבותית לעולם הפוליטי של היום ולחדש בתחום, הם בשמאל נהגו לנבוח: 'אתם רצחתם לנו את רבין', שוב ושוב ככלב אשר שב על קיאו. בעוד שבזמן הזה הימין היה מוכה אשמה ובושה והחל לחשוב על דרכים מעניינים לייצוגו ולהבנת העולם. וייתכן שזה מה שכעת עובד לו באופן זמני עד לבואה של תרבות עולה אחרת שתביס אותו וכתוב במקורות: "על דאטפת אטפוך וסוף מטיפייך יטופון".

לסיכום, השמאל הרס את עצמו.

ניצול נשים על ידי טראמפ והפללת מנהיגים בעידן הבחירות – דיון

"כשאתה כוכב נותנים לך לעשות הכול", נשמע טראמפ אומר לבילי בוש, מנחה של תכנית הבידור "אקסס הוליווד", בעת שהשניים היו על אוטובוס בדרכם לסט של תכנית אופרת הסבון "ימי חיינו", שבה התארח טראמפ. "תפוס אותן באיבר המין שלהן (השתמש במילת הגנאי "פוסי"). אתה יכול לעשות הכול". כך התפרסם לא מכבר לגבי המועמד הרפובליקני לנשיאות ארה"ב, דונלד טראמפ.

'פלונית' שיודעת שהנני מחבב את 'הדונלד' ניהלה איתי דיון חיש לאחר התפוצצות הפרשה. אקווה שזה יעניין אתכם. הנה הטקסט אשר צורף באישורה:

"פלונית: הבנתי מאתרי החדשות כי טראמפ מנצל נשים.

אני: הקשר?

פלונית: קראתי חדשות.

אני: אנו דיברנו על טראמפ בהקשר הזה לאחרונה?

פלונית: לא.

פלונית: אולי כך ירד לך ממנו 🙂

אני: באופן אישי זה לא נעים.

פלונית: כלומר?

אני: אני אוהב לשלב בין ערכיי האסטטיים לתפיסותיי הפוליטיות. וכאן יש בעיה. ברם, עדיין הוא חומר הגלם הריאליסטי שהמדינה זקוקה לו על פי דעתי. אני מבקר את עצמי מזה זמן מה שאיני מנהיג מוצלח, על אף שאנשים רבים חושבים אחרת. ומזמן שמתי לב שמנהיגים "אמיתיים" מוצלחים הם אנשים אכזריים ורודפי, כולאי ומנצלי נשים. וכל שאינו אלפא מייל טורף איננו מנהיג מוצלח. המאבק על האשה נהפך מהר מאוד למאבק ייצוגי על משאבים וזאת שמין האשה הוא כמו כסף, יש לו שווי חברתי-סימבולי ומי שמחזיק באשה או בנשים נתפס כמוצלח (אולי זה מכיוון שבימים עברו היו צריכים לרכוש נשים, ועל כן מי שהחזיק אשה נתפס כעשיר, קל וחומר כשיש לו מס' רב של נשים.). וגם אם האדם לא שורד עם האשה או סובל כעת מזוגיות לקויה, הוא עבר שלב, ובתדמית הציבורית נחשב אדם ראוי ומוצלח. בעוד שההססן ובעל האחריות ייתפס כחלש, רכרוכי וחסר יכולת החלטה.

פלונית: אהבתי מאוד את ההסבר שלך על המבט הגברי-חברתי כלפי הנשים. מעניין גם מה שאתה אומר על גברים טורפים הנתפסים כמוצלחים. לפני זמן לא רב התפרסמו סיפורים על שחיתויות מיניות של רחבעם זאבי 'גנדי', זה תואם למה שאתה אומר. ועדיין אני חושבת שצריך מנהיג ראוי שלא יקדם שחיתות מוסרית. מנהיג הוא סמל לחיקוי, ואם נושחת למה לנו מדינה. בנוסף, מנהיג מושחת יכול להשתלט על המדינה ולהיות דיקטטור. ולכן לא כדאי לבחור בו. אתה ככל הנראה תגיד שכל מנהיג עלול להיות מושחת ושלכן יש עניין לאזרחים לקדם מוסדות לפיקוח על המנהיג שלא יסתאב. ומתאים לך להוסיף שעדיף מנהיג מושחת, כי כך הציבור עירני ובעל מודעות לפיקוח. וזאת בשונה ממנהיג הנתפס כישר ונקי כפיים.

אני: יש כאן מקום למחקר פסיכולוגי, צריך לבחון הקשר בין מוצלחות של אנשים וניצול וניצול נשים בפרט. טראמפ סוטר לי על פני. טראמפ מראה לי שוב ושוב שהשיטה היא לעבוד כמו הנבל. טראמפ מראה שהחינוך שקיבלתי כושל ואני תמים. טראמפ גורם לי לחשוב שיש למצוא איזון בנושא. וגם אם אני חלש ולא אהיה מוכן לעשות הכל, עלי לפחות ללכלך את שמי כדי שאתפס כאחד המסוגל להכל. נחמדות לא עובדת, אלא האכזריות והפגנת האלימות. הכוחניות היא כריזמטית והנחמדות נתפסת כחולשה ואנטגוניסטית. אני לא נבהל מהצהרות, השאלה היא במעשים. וייתכן שטראמפ התרברב ושיקר. אולם בכזה מצב איני יודע מי הוא טראמפ האמיתי. כך שאני שופט על פי הדימוי וזה לא מרנין.

פלונית: נשמע שירד לך ממנו, הנה, אתה טוען שאולי הוא מנהיג בעל ידיים מלוכלכות. בנוגע למחקר שלך, אתה יכול לנסות. אנו חיים במדינה חופשית.. יהיה מעניין לראות הכיצד תיכשל.

אני: לא ירד לי לגמרי, יש הרבה מה ללמוד ממנו. בנוסף, לעולם לא טענתי שהוא דמות מופת. ראי את טראמפ, הוא גיבור אמיתי. גם במצב מצוקה כביר, כמו במקרה שלנו, הוא לא נבהל. הוא פונה לעם ומתנצל, לא מתפטר. הוא מפגין עוצמה. והעם מגיע להריע לו. בתמורה הוא יורד מ'מגדל טראמפ' לעם, וכן הוא מפגין כוח ונחישות גם מול הפגיעה בכבודו על ידי בכירי מפלגתו ובתקשורת. אין הרבה אנשים שהיו סובלים את המשבר הזה מבחינה פסיכולוגית. זה מזכיר לי סצנה מפורסמת מהסרט 'חלף עם הרוח'. סקרלט נתפסה מנשקת את אשלי, בעלה, רט, לא מתרגש במיוחד. היא פגועה ומבוישת ומסתגרת בביתה. באותו הזמן הייתה מסיבת יום הולדת לאשלי וכל החברים מהכפר אמורים להגיע. סקרלט מעדיפה להמשיך להסתגר כדי לא להיות מטרה ללשונות הרעות. רט אומר, שהפוך, עדיף ללכת כמו אדם אמיץ למסיבה, מובל כולם ולהקרין גבורה ולא חולשה. וכך הציבור יתפעל ולא ילעג לה. לטראמפ יש את זה באופן "טבעי".

טראמפ בכניסה ל'מגדל טראמפ' בניו-יורק "יורד" למעריציו הרבים שבאו לתמוך בו לאחר הסקנדל התקשורתי שהוזכר קודם בלינק

פלונית: יש הרבה מושחתים שלא מודים באשמה עד הרגע האחרון ומשחקים אותה אנשים ישרים עד הסוף המר. ביג דיל.

אני: עדיין, הרבה פושעים, לא עושים את המשחק מול החברה. אני עדיין רואה בזה גבורה מסוימת.

אני: יש כאן עוד בעיה, זה לא הוגן כלפי העם כשמישהו רץ מטעמו, אזי תובעים אותו. אם היו תובעים את האיש לפני שהיה נבחר, אזי העם יכול היה לבחור מישהו אחר ואולי אפילו הגון יותר. כעת העם בעל העמדה הפוליטית הספציפית המעוניין להצביע למפלגה מסוימת מפסיד מועמד היכול להביס את המועמד הנגדי. בעוד שאם האיש הנבחר היה מופלל בזמן הבחירות המקדימות במפלגה המסוימת, אז העם יכול היה לבחור מישהו ראוי יותר. לפיכך אני אמליץ עדיין לבחור באיש. ואם יתברר שהוא יופלל, אזי סגנו יוכל להחליף את מקומו. וסגנו ייצג את העם שבחר בקודמו.

פלונית: אני מבינה את הצד שלך. אך עדיין מה תגיד כשהוא יעשה פשע בזמן הבחירות לאחר שנבחר כמועמד של מפלגה?

אני: אם המועמד מסכן חיים או אפילו רכוש צריך לעצור אותו ובעצם מתכנן לעבור על החוק. אולם אם מדובר על משהו מפעם או אפילו משהו חדש ולא משהו לעתיד, ניתן לפקח עליו שלא יעשה עוד פשעים. ואחרי הבחירות המפלגה תמנה לו יורש, אם ימצא אשם על פי המערכת המשפטית. הבעיה היא שיש מנהלי קמפיינים שעובדים בכל שיטה כדי להגיע לניצחון. לפעמים הם ממציאים עלילות שהן עורבא פרח והמועמד פורש מרוב בושה או כי מבין שהציבור חושב שהוא אינו ראוי. זה פוגע בעם ויש למנוע את העניין הזה.

פלונית: הנחת את דעתי.

אני: תודה רבה.

פלונית: 🙂 ".

סוף.

פוסט קצרצר לרגל יום הכיפורים לגבי חשבון-הנפש ובחירה חופשית

על עשיית הסליחה, המחילה, הכפרה, הווידוי, חשבון-הנפש והתשובה, שהאנשים נוהגים לעשות או אשר חושבים שהם עושים

---

כל שנה לקראת יום כיפור כל מיני פוליטיקאים ואזרחים נוהגים לבקש סליחה ומחילה או לעשות תשובה על חטאים שהם חושבים שהם עשו. אולם לא רק ביום כיפור, אלא במשך השנה אנשים מבקשים סליחה וכדומה. גבר שפגע בגבירתו מבקש סליחה וכן להפך.

ונשאלת השאלה מה המשמעות של הטקסים הללו של בקשת הסליחה ומחילה?

לכאורה המעשים הללו קשורים לרעיון שנעשה דבר רע או לא נכון ואפשר לתקן המעשה הרע או הלא נכון שנעשה על ידי מילים או מעשים או כל צורה אחרת שנתפסת כפוגענית כלפי האדם ואפילו על ידי מניעת המעשה הנכון במסגרת אחריותו של האדם. פרקטיקות אלו נתפסות איכשהו כמעידים על התנהגות עתידית או של ההווה או מעידים על התרחקות מן העבר (הסליחה-המחילה, הכפרה, הווידוי, הצגת החרטה והתשובה כנראה קשורים להתנהגות עתידית, תלוי, כמובן, בשאלה מה האינטרס במעשים הללו, שהרי מה העניין לדון בעבר ללא משמעות של הווה או עתיד?!).

הדברים הללו, לפי בני האדם מן היישוב, מבוססים על זה שהאדם טועה. ברם, מניין לנו לדעת שהאדם בכלל מסוגל לטעות?! שהרי לכאורה כשהאדם מקבל החלטה הוא מבצעה לפי מה שמשתלם לו. בדיעבד התברר לו שזה לא משתלם לו. אז, אם כן, במה הוא טעה?! האם יכול היה בהתאם לשיקול דעתו לעשות אחרת?! לכאורה זו טעות בקבלת החלטות ועל כן מה העניין בכל הטקסים הללו?!

הנה, אפשר להגיד שהוא לא יכול היה כלל לעשות אחרת! האיש קיבל החלטה וביצע אותה בהתאם למה שחשב לנכון באותו הזמן! ההיגיון מחייב שהאדם אינו טועה כלל ואינו מסוגל בכלל לטעות, שהרי האדם קיבל ההחלטה ופועל לפי הדברים שכך חשב. והם גרמו לו לעשות את מה שהתברר בשפה המדוברת של ההמון כ"טעות". ואם נגיד שהוא לא בעל בחירה חופשית ולכן הוא לא קיבל באמת החלטה, אז אין לנו במה לדון בנושא שהרי אין לו בחירה חופשית.

יהיו אולי אי אלה אנשים שינסו לטעון, משום מה, שהאדם הוא רציונלי באופן חלקי. ועל כן יש מקום לטעות. ואני לא מסבירם, כי איני מבינם כלל. בעיני, הם הוכיחו שעוד הפעם הם חייבים להגיד מה שהם חושבים, ותו לא. הרי, סוף כל סוף כשעשו את אשר עשו, הם היו בטוחים שזה מקדם אותם, אזי איך הם יכולים לטעות?!

ידועה השאלה המפורסמת, מה האדם עושה כשהוא עייף, רעב וצמא באותה המידה, מה הוא יחליט לבצע קודם לשאר צרכיו?! יש האומרים שלפי מה שחושק יותר כך יחליט. כלומר, אין לו באמת בחירה, אחרת הוא ימות מרעב, צמא או עייפות כי הוא לא יוכל לקבל החלטה. וגם אם נגיד שהוא יטיל גורל וכך יחליט מה לבצע קודם. עדיין לא הייתה לו בחירה לגבי הטלת הגורל. [ואם אנו אומרים שהאדם מקבל החלטות בהתאם למה שהוא מעוניין יותר, אזי אנו מגיעים למצב שלכאורה איבדנו את האקסיומה שיש לאדם בחירה חופשית שהרי כל דבר שהוא מחליט זה בהתאם לסולם הצרכים שתנאי חייו מכתיבים לו.] ועל כן המסקנה הפשוטה היא, שבהכרח אין מקום או משמעות לטעות אצל האדם. אין מקום לבקשת הסליחה, ואין מקום לסלוח לאחר. אין מקום לאמירת הווידוי. אין מקום להבעת החרטה. אין מקום לעשיית התשובה.

כשבני האדם תובעים התנצלות ובקשת מחילה ודואגים להראות חרטה מהאנשים ושאר ירקות, הם מוכיחים שבני האדם אינם רציונליים. כמובן שאם בני האדם אינם רציונליים אין מקום להקשות קושיות על בני האדם, מדוע הם מתנצלים ותובעים התנצלות וכו', שהרי סוף כל סוף בני האדם אינם רציונליים, ועל כן הדיון תם.

דברי ריאליסט שמאלי הממחישים את האג'נדה הריאליסטית בפוליטיקה ובדיפלומטיה

הרוצה בשלום: כוח ודיבורים בין בוז’י לאובמה – http://wp.me/p1YoCq-WR

פילגש בגבעה

אחד האירועים שקרו על פי המסורת היהודית בט"ו באב זהו הצלת שבט בנימין מכיליון עקב זאת שחוסלו כלל אנשי השבט, הגברים והנשים, מלבד שש מאות זכרים. כיום הציבור חוגג גם את הסיפור הזה כ'יום האהבה'. ברשומה זו אביא היבט אחר של הסיפור פילגש בגבעה והצלת בנימין מכליון שבטו. מסיפור זה ניתן ללמוד רבות על ערכי התקופה ועל יחס רכושני לאשה החלשה.

---

ויאמר האיש הזקן שלום לך רק כל מחסורך עלי רק ברחוב אל תלן – שפטים י"ט, כ' -פיטר דה גרבר

כתוב במשנה במסכת תענית:

"אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים שבהם בני ירושלים יוצאין בכלי לבן שאולים כדי שלא לבייש את מי שאין לו וכל הכלים טעונין טבילה ובנות ירושלים יוצאות וחונות בכרמים וכך הן אומרות שא נא בחור עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תיתן עיניך בנואי אלא תן עיניך במשפחה וכן הוא אומר צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעיטרה לו אימו ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בניין בית המקדש יהי רצון שייבנה בימינו", (תענית ד ח').

הגמרא שואלת מה אירע באותו יום של ט"ו באב. בתלמוד בבלי במסכת תענית כתוב כך:

"אמר רבי שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה"כ:.. אמר רב יוסף אמר רב נחמן: יום שהותר שבט בנימין לבוא ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה. מאי דרוש? אמר רב: 'ממנו' – ולא מבנינו". (תענית ל:)

כלומר: עם ישראל החרים את ניצולי שבט בנימין מקשר זוגי ומקשר עם שאר העם. ככתוב בספר שופטים כ"א, א-ד:

"א. ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה. ב. ויבא העם בית אל וישבו שם עד הערב לפני האלהים וישאו קולם ויבכו בכי גדול. ג. ויאמרו למה יהוה אלהי ישראל היתה זאת בישראל להפקד היום מישראל שבט אחד. ד. ויהי ממחרת וישכימו העם ויבנו שם מזבח ויעלו עלות ושלמים".

לבסוף עם ישראל חזר בו ומצא טיעון מחוכם להתיר את השבט בקהל. ודרך אגב, מעניין מדוע הם לא לקחו או יכלו לשאת גיורות?! אולי זה מעיד שלא נהגו כל כך לגייר בתקופה ההיא או שגרים לא רצו לבוא עקב מצבו הירוד של עם ישראל. והנה הסיפור של הטיעון המחוכם מספר שופטים כ"א, ט"ז-כ"ג:

"טז. ויאמרו זקני העדה מה נעשה לנותרים לנשים כי נשמדה מבנימן אשה. יז. ויאמרו ירשת פליטה לבנימן ולא ימחה שבט מישראל. יח. ואנחנו לא נוכל לתת להם נשים מבנותינו כי נשבעו בני ישראל לאמר ארור נתן אשה לבנימן. יט. ויאמרו הנה חג יהוה בשלו מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרחה השמש למסלה העלה מבית אל שכמה ומנגב ללבונה. כ. ויצו [ויצוו] את בני בנימן לאמר לכו וארבתם בכרמים. כא. וראיתם והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחלות ויצאתם מן הכרמים וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילו והלכתם ארץ בנימן. כב. והיה כי יבאו אבותם או אחיהם לרוב [לריב] אלינו ואמרנו אליהם חנונו אותם כי לא לקחנו איש אשתו במלחמה כי לא אתם נתתם להם כעת תאשמו. כג. ויעשו כן בני בנימן וישאו נשים למספרם מן המחללות אשר גזלו וילכו וישובו אל נחלתם ויבנו את הערים וישבו בהם. כד. ויתהלכו משם בני ישראל בעת ההיא איש לשבטו ולמשפחתו ויצאו משם איש לנחלתו כה בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה".

רואים שהיה איזה חג בשילה, ייתכן שהצלת כל שבט בנימין הפכה זאת לחג עממי יותר. ברם בגמ' יש סיבות אחרות לחג הזה ואיני נכנס לזאת. מה שמעניין אותי זה מעשיית פילגש בגבעה כשלעצמה והנני מקשר את הסיפור הזה לחג לטובת אלו שחוגגים את ט"ו באב בגלל הסיפור הזה. עד כאן מעט מקורות. כעת אספר הסיפור וכדלהלן.

היה היה איש מבית לוי שפילגשו ברחה לו לבית אביה, לכאורה זה קרה בגלל סכסוך, שהרי כתוב שהיא זינתה עליו, כלומר: שהיא בגדה בו ולא הודיעה לו על ניתוק הזוגיות. ומה מנע ממנה להמשיך כך? אלא לכאורה הוא גילה זאת וכנראה נזף בה ואז היא החליטה לסיים את הקשר הזוגי ולחזור לבית אביה. קורה.

הוא אהב אותה מאוד. הוא טרח והתאמץ, חזר חזרה לבית אביה והשלים עמה. בדרך חזור ביתו הוא עבר ליד ירושלים שהייתה שייכת אז ליבוסים והעדיף להקים באזור אוהל ולפרוש למנוחת הליל בנחלת בנימין. לבסוף איש זקן מהר אפרים אירח אותו ללילה.

אנשי שבט בנימין הקיפו את בית המארח ודרשו מהמארח להוציא את האורח כדי להתעלל בו מינית. המארח סירב להוציא את האורח. לבסוף המארח הוציא את הפילגש בחוזקה בעל כורחה החוצה והיא נאנסה באכזריות. היה עדיף להם להוציא את הפילגש מאשר את האורח המבוקש, העניין מעיד על מעמדה של האשה או הפילגש וזאת לאחר שהאיש משבט לוי טרח להשלים עימה וחיזר אחריה עד בית הוריה.

[וזה עניין מעניין שהם רצו לדעת אותו ולא את הפילגש ולא את נערו. לגבי נערו, ניתן להגיד שהוא היה חזק או ברח או מכוער. אולם עדיין אנשי בנימין יכלו לדרוש את הלוי ואת הפילגש שלו. ואי אפשר להגיד שהם לא התתאוו לנשים כלל, שהרי לבסוף הם כן התעללו בה. ואולי אפשר לומר שכמו שרואים בסיפור של סדום (ולא אאריך על זה כעת), בסדום היה מעמד בעייתי לאורחים שלא נתן להם הגנה, אלא אם כן מישהו אירח אותם וערב להם. והם חשבו שהפילגש של הלוי היא אישה המסופחת למארח. בכל מקרה, זה מראה שלרוע אין גבולות. הם רצו בתחילה להתעלל בזכר, והזכר ניצל בזה ששלח להם את הפילגש שלו.]

והנה האשה פלגשו נפלת פתח הבית – שופטים י"ט, כ"ז – אפיפיאנו גאריי

בבוקר האיש מבית לוי גילה שפילגשו האהובה מתה על מפתן הבית. לאות מחאה הוא מבתר את גופתה לשתיים עשרה חתיכות, ושלח זאת לכל שבטי ישראל. עם ישראל הזדעזע קשות והתאחד. הם פנו לשבט בנימין בדרישה שיסגירו את המפגעים. שבט בנימין סירב וכתוצאה מכך פרצה מלחמה. בסופו של דבר שבט בנימין הפסיד והם נענשו קשות בצורת רצח עם למען ישמעו ויראו. עם ישראל לא התרגש מזאת שהאיש כפה על הפילגש שלו לסבול בידי אנשי בנימין, אלא בגלל המוות שלה שנגרם לו ואי הסגרת הפוגעים בה.

ויקח את המאכלת ויחזק בפילגשו וינתחה לעצמיה לשנים עשר נתחים וישלחה בכל גבול ישראל – שופטים י"ט, כ"ט – אוטו אליגר

הסיפור הזה ממחיש על פי ספר שופטים מה קורה כשאין מלך בישראל, ככתוב: "ובימים ההם אין מלך בישראל ואיש הישר בעיניו יעשה" (שופטים כ"א, כ"ה). אך הוא ממחיש גם את מעמדם של החלשים בחברה. וכמו שבן זוגה הלוי הכריח את בת זוגו לסבול מהתעללות על ידי אנשי בנימין, כך גם הוא ביתר את גופתה לשתים עשרה חתיכות וללא הסכמת אביה. העניין גם מראה את היחס לאוטונומיית האישה בימי קדם ושכל שנים עשר חלקי העם נהגו אותו הדבר. ומבחינה סימבולית אולי הגורל גרם לכך שגופתה תקרע לשנים עשר גזרים כדי לרמז על כך. ולכאורה מצבה של הפילגש שיש לה אב שידאג לה היה אמור להיות טוב לעומת אשה נשואה הנלקחת לבעלה ומשועבדת לו. אולם זה עדיין לא עזר לה מכיוון שלא התייחסו אליה כישות עצמאית. ולא זו בלבד אלא המארח הזקן מהר אפרים מציע את ביתו, העיקר לא את האורח הזכר. וגם אם נגיד שהייתה חשיבות להכניס אורחים גם על חשבון בני הבית, אם כן מדוע הוא הוציא את הפילגש ולא את ביתו, הרי הפילגש גם אורחת?! ובימים ההם בזמן הזה ומעשה אבות סימן לבנים.

לקריאה נוספת:

• שיר ליום האהבה ט"ו באב

פמיניזם, צדק וגזענות

אני קורא כעת ספר על פמיניזם. נשאלת שם שאלה מעניינת: "מדוע מוסד האזרחות הדמוקרטי ליברלי הדיר את העניים, הפועלים, השחורים ואת הנשים ממעמד אזרחי מלא?"

התשובה בספר היא: שהליברליזם הובנה על בסיס יחסים מעמדיים, גזעיים, פטריארכליים. מושג האדם התפרש כגבר לבן חופשי בעל רכוש. כל השאר נתפסו כלא מתאימים וכלא מסוגלים למלא את הזכויות והחובות האזרחיות. הבניה חברתית זו נתפסה כראויה מוסרית, כטבעית וכתואמת את האינטרס הכללי. (לא הובא בקטע בספר כל נימוק אחר).

במקום אחר נכתב שהפמיניסטיות פעלו על פי עקרונות הנאורות ודרשו להחיל עקרונות אלו גם עליהן. הן "שכחו" שמדובר בעקרונות שגברים לבנים אשר רובם בעלי רכוש ניסחו.

מרקסיסטים רבים ביקרו את האנרכיסטים שהם לא מוכנים להתפשר ולעבוד בתוכנית איטית שיכולה לקבל את תמיכת העם. כתוצאה מכך הם מפסידים מאבקים. אותו דבר כלפי הנשים שתומכות בזכויות של חוצנים על חשבון האזרחים מבית. בדנמרק לעומת זאת גם השמאל הסוציאליסטי התאחד עם הימין כדי למצוא פתרון לבעיית הזרים.

אני בא להגיד שהנשים הפמיניסטיות לאו דווקא בעלי תפיסה של צדק, שהרי אז הן היו שוקלות את הפגיעה באזרחים שלהן, בנשים כמותן במערב הסובלות ממהגרים בעלי תרבות ויחס אחרים כלפי נשים ובנשים בעולם הלא מערבי. במקום זאת הן נאבקות בדיכוי מדומיין ובגברים שמרנים לבנים שלא קיבלו על עצמם הדרה מרצון כגזענים ומשעבדים מעצם היותם מוצא מסוים.

יש כאלו שיגידו שהעניין הזה הוא דוגמה לאופנה מחשבתית ושאין באמת צדק. באותו הקשר ניתן להגיד שלכן לא החלו הזכויות הדמוקרטיות ליברליות על שחורים וכו'.

זו גם תהיה תשובה טובה לגבי השאלה בתחילת מאמר זה לגבי מדוע הייתה צביעות בנוגע לזכויות החלשים. בסופו של דבר בעלי האינטרסים שהם בעלי הכוח מנסחים אידאולוגיה בהתאם לעניין שלהם או שהם בעצמם שפוטים של רוח התקופה. ובכל מקרה הצדק הוא עניין חמקמק ולא קבוע. וידועה אמרתו הנפלאה של תרדימכוס: צדק זהו מה שהחזק קובע.

צריך להיזהר שבני אדם בעלי תודעה קרבנית לא ירדפו בני אדם אחרים לריק עקב חשש אמיתי מחמת הבנה מוטעית של המציאות. לא כל גבר לבן הוא גזען ולא כל אשה היא קרבן. בכל מקרה יש להתייחס לגופו של רעיון או השקפה ולא לגופו של אדם.

לסיום, זה מגוחך שמחמת חשש מגזענות גברית לבנה אנו כחברה יוצרים גזענות נגדית. אין עניין להילחם במשהו ולהפוך לבעיה בעצמה.

המפגע באורלנדו הומופוב או מוסלמי קיצוני ומדוע הדתיים נגד מצעד הגאווה ומעלימים עין מהטרדות מיניות וזנות

ב-12.6.16 עומר מאטין נכנס לבית כנסת של הומוסקסואלים בשם ה'פולס' בעיר אורלנדו אשר בארצות הברית. הוא הרג את מאבטח בית הכנסת של ההומוסקסואלים והשתלט על המרחב. בסוף האירוע התברר שנהרגו מעל חמישים בני אדם. עומר מאטין הוא מוסלמי ממוצא אפגני שהצהיר שהוא עושה את הפיגוע למען אבו-בכר אל בגדדי מנהיג המדינה האסלאמית. כמו שאתם רואים אני קורא למקום בית כנסת כקונטרה לאלו שאמרו שמדובר באולם אירועים מכיוון שהם לא רצו להוציא מפיהם את המילה הומו וכדומה.

---

עומר מאטין

השמאל ברובו מעדיף להגיד שהרוצח הומופוב והבעיה היא ההומופוביה וההיתר החוקי לרכישת נשק בארה"ב. הוא לא מוכן להגיד שהוא מוסלמי ששונא הומואים, טרוריסט אשר היה משיג נשק בצורה לא חוקית. והסיבה היאא, ככל הנראה, מכיוון שעל פי הנורמה של השיח הקרבני אסור להכליל את הקבוצה הקרבנית וכמו שההומואים נחשבים קרבן, כך גם המוסלמים. ולכן הם לא רוצים להכליל קבוצה שמודה בעצמה שהיא נגד הומוסקסואלים. בעוד שהימין אומר שזה קשור לטרוריזם מוסלמי ולמחסור בנשק. אם היה שם יותר נשק לא היו כה הרבה נפגעים באירוע הזה. על כן צריך להילחם באסלם הקיצוני ולשמור על החירות בעניין כלי הנשק. השמאל אומר שהוא לא מוצא קשר בין האסלם לפגיעה בהומואים ואומר שהאסלאם רב-קולי ומוכיח זאת ממוסלמים מתונים. לעומת זאת, הימין מוצא קשר בין התרבות המוסלמית וההוראות הדתיות שלה לבין טרור ופגיעה בהומוסקסואלים. אתם מוזמנים לקרוא  על העניין אצל דני אורב אשר כתב על זה פוסט על העיוורון: האם המחבל מאורלנדו מייצג את ה"אסלאם האמיתי"?.

אני כריאליסט מקבל זאת שלא חייב להיות קשר בין מה שכתוב בקוראן ובין מה שחכמי הדת אומרים לבין ההתנהגות בפועל. ולכן אני מסכים שהאסלאם הוא רב-קולי. אני מאמין שהעולם תלוי ביחסי כוח והנני שם דגש על אינטרסים והרתעה. אולם אהיה בת יענה אם לא אשים את ליבי לקשר בין האסלאם למלחמה במערב ובערכים המערביים. ושומה עלינו לפעול על ידי חינוך והרתעה.

במקביל יש כאלו האומרים ששנים רבות האסלם לא רדף הומואים וקיים אצלם יחסים בין מבוגרים לצעירים וזנות ורק בעקבות המאבק נגד המערב הם החלו לרדוף הומואים. כיום בתרבות הגלובלית הליברליזם האמריקאי מקדם ערכים אמריקאים ובין היתר הומוסקסואליות. ולכן המוסלמים שנמצאים במאבק מול ארה"ב והמערב החלו להאבק כנגד ההומוסקסואלים הנתפסים כסוכני תרבות של המערב. כלומר, האסלאם רודף את ההומואים באשמת המערב.

ובעניין הזה דעתי היא שלא אכפת לי מדוע הוא פוגע, סוף כל סוף הוא פוגע באנשים חפים מפשע בצורה אכזרית. זה האסלאם המזרחי ולא הנצרות המערבית שפוגע בהומוסקסואלים ואף אחד לא כופה עליהם לעשות זאת. וצריכים אנו להפעיל סנקציות בנושא כדי לנוע את הפגיעה בחפים מפשע.

טראמפ וקילנטון נאחזים בפיגוע ומשתמשים בו למוסר השכל על פי האג'נדה שלהם

או אז מתעוררת השאלה מדוע הדתיים בעולם כולל החרדים בישראל מעלימים עין מאונס, פגיעות מיניות ופדופיליה בעוד שאם גאים יעשו מצעד שבו הם לא עוברים על איסור משכב זכור וכדומה הם ישתגעו. בנוסח אחר, מדוע הם כה נגד הומואים ולא כל כך נגד יחסים מיניים של ניצול או זנות גם כשזה חד-מגדרי?

יש החושבים שהדת מקבלת את המין במסגרת היררכית ויש לה בעיה עם מין שוויוני. לפיכך אין לה בעיה עם ריבוי נשים באסלאם ועל אף שזו מיניות גבוהה ולא פרישות. וכן אין לה בעיה גדולה נגד זנות או הטרדה מינית. ובנוסף אם כומר או רב מתעלל בילד הדתיים נוטים להעלים עין ולהגיד שזה לא כה חמור. אולם כשיש מצעד הגאווה או הומואים המתנשקים בפומבי או חלילה וחס משלבים ידיים, אלוהים כועס נורא, כך על פי הדתיים.

אני הקטן חושב לעומת זאת שזה עניין פשוט יותר. אכן הדתיים שקועים עמוק בנורמות היררכיות. הדתיים היהודים בארץ אפילו נוהגים לברך לפני האוכל ברכה שמשמעה כך: ברוך אתה אדוני אלהינו דיקטטור העולם וכו'. אצלם העולם בנוי מיחסי כוח לא שוויוניים. ועדיין אני חושב שזה עניין של החטא במרחב הפרטי לעומת מרחב ציבורי ועניין של לכתחילה או בדיעבד. כלומר, הזנות מתרחשת בד"כ במקום חשוך ולא בפומבי ולא כעניין ראוי לכתחילה, אלא עניין של בדיעבד. האונס וההטרדות, כנ"ל, מתחת לשולחן ולא כעניין שיש במה להתגאות בו. אולם ההומואים מצהירים על חטאם ברבים וזה מקומם את הדתיים ונדמה כמלחמה בסדר האלוהי.

כמובן שהדת עצמה היא נורמה תרבותית ואשר אינה שונה מאופנה מינית או מטרנד של לבוש. ועל כן אם רוצים באמת להבין את העניין יש לחקור את התרבויות הדומיננטיות בעולם. אולם ברמת המיקרו מה מפריע לדתיים, אני נוקט בכיוון של הפומבי והראוי לעומת הנסתר והלא ראוי לעומת הבעיה בשוויוניות. יחסי מין שוויוניים, הצדק ושאר ערכי האדם וגם אם המערב "הנאור" בטוח שהם "נכונים" הן נורמות אופנתיות שיום אחד יתחלפו באחרות.

ירושלים של זהב, כסף, האו"ם והמגזריים – ג'רוסלם קורפוס ספראטום

ירושלים הייתה אמורה להיות עיר בינלאומית לשלושת הדתות האברהמיות: הנצרות, האיסלאם והיהדות.  האו"ם בתוכנית החלוקה קבע שהמקום יהיה קורפוס ספרטום (גוף מופרד) תחת שלטון בין-לאומי. וכך הוחלט ברזולוציה 303,

"the City of Jerusalem shall be established as a corpus separatum under a special international regime and shall be administered by the United Nations… the City of Jerusalem shall include the present municipality of Jerusalem plus the surrounding villages and towns, the most eastern of which shall be Abu Dis; the most southern, Bethlehem; the most western, Ein Karim (including also the built-up area of Motsa); and the most northern, Shu'fat.."

מפת הקרופוס ספרטום בירושלים

בן גוריון הבין זאת ונמנע מכיבוש מזרח העיר. וזאת בכדי שהירדנים יסרבו לבינאום. לאחר שהם סירבו לבינאום, העולם האינטרסנטי כבר לא ניסה כל כך לבנאם את העיר. כך הוא יכול היה לספח את מערב העיר בניחותא.

מי שהפסיד פה אלו הנוצרים והיהודים האנטי-ציוניים שטענו שהם יהודים בדתם ולא יהודים בלאומיותם ואין עם יהודי קולקטיבי. משום מה, לעולם לא שמעתי אי פעם שוחר צדק או אדם המכונה שמאלן המעוניין לבנאם את העיר. שוחרי הצדק בדר"כ מתעקשים על הטענה שכל מזרח העיר שייכת לפלסטינים. ומה עם הנוצרים?! את זאת הם שוכחים. והם טוענים שהנוצרים שגרו פה הם פלסטינים כולם.

'הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל', גם התורה הערכית שלפיה אנשים פועלים עובדת לפי מזל רוח התקופה – צייטגייסט. לגור בעיר חופשית בינלאומית זה משתלם לתושבי העיר. הם לא צריכים לממן צבא, האו"ם שומר עליהם בחינם ותושבי האזור הבינלאומי נהנים משגשוג כלכלי רב.

פעם דמיינתי את נציגי 'המגזריים' (החרדים, הדתיים ואולי גם הרוסים) בירושלים יחד עם הנוצרים  (המוסלמים תומכים רשמית בפלסטין לכן לא מניתים) תובעים את בינאום העיר כמו עמדת האיחוד האירופי גם כיום. האם הם ישאירו את הכנסת או יהפכו זאת לפרלמנט שלהם? ירושלים של זהב תישלט על ידי המגזרים השונים בעיר והם יוכלו להחכיר שטחים מסוימים לשלטון הציוני.. וכך ירושלים תהיה גם של כסף..

יכול להיות מעניין  ומשתלם אם ירושלים תבונאם. ירושלים איננה כבושה מפלסטין ועל פי החוק הבינלאומי. דין ירושלים אינו שווה ליריחו או עזה. תמיד צרמו לי הטענות המגמתיות ולא ההיסטוריות שהעיר ירושלים היא שטח כבוש.

דגל ממלכת ירושלים

זה נכון שהתושבים אינם מעוניינים בשלטון ישראלי, אך זו לא ההגדרה לשטח כבוש. מי כן מעוניין בשלטון שאוסר עליו קאנביס, מחלק נדל"ן בזול לצבא, מעלה את ערך הדירות, סוגר את המדינה בפני השוק העולמי, תוקע אותה בשיטה מרקנטיליסטית ויוצר ריכוזיות כלכלית שמעלה את מחיר המחייה במדינה?

בסופו של דבר כמו המון שטחים בינלאומיים רבים שהיו והיו אמורים להיות, האו"ם לא הצליח להגן על הרעיון או על השטח, כמו ממל ודנציג ועוד.

כמובן שבעיר מבונאמת ניתן לעשות משאל עם ולבקש לעבור לשליטת ישראל..

האם משתלם להכחיש רצח עם?!

אני יודע שיהיו אי אלו אנשים שעלולים להיפגע מתשובתי לשאלה הזו, לפיכך אבקש את סליחתם ועדיין אענה את תשובתי כי חופש הביטוי הוא עקרון חשוב אצלי.

---

תשובתי היא כדלהלן:

ניתן להגיד שכן והראייה שסוף כל סוף העולם בקושי מודע בכלל על הטרגדיה הארמנית ואלה ששמעו לא יודעים מה הגרסה הנכונה וזאת כי הטורקים מספרים גרסה משלהם. למי שלא יודע… בשנת 1915 הטורקים טבחו באופן שיטתי במאות אלפי ארמנים. זה גם משתלם מצד אינטרסים צרים של המדינה בייצוג, כבוד, אי החזרת הפליטים ואי מתן פיצויים.

שמונה פרופסורים ארמנים שנטבחו על ידי הטורקים

לעומת זאת ניתן להגיד שמבחינה מוסרית זה לא משתלם שהרי זה מעשה רע ומחריד. בנוסף זה גם יכול לעודד מקרי רציחות בתוך טורקיה או ג'נוסייד נגד טורקים בעולם והצד המבצע יודע שהוא יכול להכחיש. מעבר לכך ניתן להוסיף, שההכחשה גורמת לדמוניזציה של הטורקים כמרושעים וכך הם מפסידים את הרווחים שהם רוצים להרוויח מההכחשה והם רק חוסכים פיצוים וחזרה ארמנית ובתמורה מפסידים דברים אחרים כגון יוקרה תרבותית וכו'. ניתן להגיד עוד שאולי גם הטורקים עצמם סובלים במצפונם מזה שהם מכחישים את העניין, כך שהטורקים יוצרים עם מסכן עם בעיות נפשיות עקב מעשה הכחשה זה.

איזה ג'נוסייד?

דעתי העניה היא שמשתלם להכחיש, אם מכחישים זאת כמו שצריך. במקרה כזה העולם משתכנע שזה לא היה או שזה שנוי במחלוקת. טורקיה היא מדינה חזקה ואין לה מה לפחד מרצח עם.

כמו כן מה שחשוב זה המחשבה על ההווה ועכשיו זה משתלם. חסיכת הפיצויים היא דבר חשוב ואם יחזירו את הארמנים זה רק יעורר מהומות ויהרוס את המרקם החברתי של טורקיה. "הג'נוסייד הארמני לעולם לא אירע ועל כן לא צריך להכחיש את זה. אין שום דבר רע בהכחשת דברים שלא קרו".

האימפריה העות'מנית 1915: המילה רצח עם עדיין לא קיימת!

מעבר לכך אם הם יודו מחולשה יטפלו על הטורקים עוד עלילות כאלו כגון רצח של האשורים ושאר עוולות. כמו כן אם הטורקים יודו אז זה גם ייצור דמוניזציה של הטורקים, כך שבוודאי משתלם להכחיש את העניין.

 

רצח העם הארמני ה-23-24 באפריל 1915

"קשרו את הארמנים כחמשת אלפים נפש, יד אל יד. הקיפו אותם כמו בטבעת, בזרדים ודרדרים. הדליקו אש, שעלתה לשמיים יחד עם צרחות האומללים והמסכנים. כך הם רקדו בתוך המדורה כבמחול שדים". -איתן בלקינד-

הרהורים על רצח העם הארמני בעקבות קריאה מסודרת על הנושא – מפורסם לרגל שנת המאה ואחת לטרגדיה

שקר וכזב לא היה רצח עם ארמני, שהתחיל בלילה שבין ה-23 ל-24 באפריל 1915. זו עלילה ציונית, ארמנית, של מעצמות ההסכמה או של הקומוניסטים. לא היו הרבה ארמנים הרוגים. הארמנים מתו במלחמה או במגיפות ורעב. גם טורקים מתו. רצח עם היה רק ליהודים, לארמנים לא. לא היו כמעט ארמנים בכלל, המספרים מופרכים. הם מרדו בנו ובגדו בנו. מדינת היהודים אינה מכירה ברצח העם הארמני, זה אומר שלא היה…

חיילים עות'מאנים מגרשים ארמנים מהעיר הרפוט, אפריל 1915

יום אחד לקחו הטורקים את כל החיילים הארמנים ששירתו בצבא הטורקי "והעבירו אותם ליחידות עורפיות". כולם חוסלו. הייתה שיירה ארמנית של 18,000 נפש מתוכם שרדו 150 נשים וילדים בלבד. שוטרים חמושים אמרו להם לעזוב לחאלב בסוריה. השוטרים לא הביאו להם לאכול או לשתות כמעט או שדרשו כסף רב. הם אנסו אותם ואפשרו לכורדים, ערבים וצ'רקסים לשדוד אותם, לאנוס אותם או לחטוף ילדות קטנות. בהתחלת הדרך הגיעו היחידות המיוחדות ולקחו את הגברים וחיסלו אותם בדרכים מגוונות. התינוקות מתו מרעב וצמא ולא היה כוח לאמהות לקבור אותם וחיות השדה או הציפורים אכלו אותם. לזקנות לא היה כוח ללכת והם מתו ברעב על אם הדרך. היו שיירות ששדדו אותם לגמרי מכספם, מרכושם ומלבושם. הם סבלו מהשמש ומהקור מהרעב ומהצמא. לא היה להם כסף לכלכל את עצמם. היו נשים שהחביאו כסף או יהלומים באזור הנשי שלהן, אולם השודדים היו בעלי תושייה ידעו לבדוק ולחפש שם ללא בושה. הגרמנים בעלי בריתם של העות'מאנים ידעו ומחו רק לצאת ידי חובה ולא מנעו את הרצח עם.

ילדים מזי רעב

מוסה דאג – היו ארמנים שהתנגדו בצורה הרואית חמישים ושלושה ימים הם התגוננו בעוז עד שהצי הצרפתי חילץ אותם. בגטאות אנשי ההתנגדות שאבו השראה מהספר ארבעים הימים של מוסה דאג.

גורל הנשים ששרדו – מחיר נערה ארמנית נע בין שלושה מג'דים לשלוש לירות טורקיות. היו נשים שנאלצו לעבוד בזנות כדי לא למות ברעב. מכרו אותן כעבדים ובפרט למטרה שיהיו שפחות מין.

הטורקים מכחישים את העניין, כמו הבדיחה היהודית שהושמעה ברייכסטאג. שתי נשים באו לרבי. אחת אומרת שהשנייה לא השיבה לה את המטאטא. השנייה ענתה: א. אין לי מושג על מה את מדברת. ב. החזרתי את זה מזמן. ג. המטאטא היה שבור ולא שווה כלום. -פרו ארמניה-

ב-1864 הצ'רקסים נטבחו וגורשו מרוסיה. אותם אנשים עתה שיתפו פעולה עם הטורקים בכל התהליך ובפרט בשוד ובאונס. מה שהם למדו מהרוסים הם עשו לארמנים. הכורדים שכיום נטבחים על יד הטורקים עשו אותו הדבר. עולם כמנהגו נוהג. וככתוב אצל קדמונינו: "על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון".

החלש בהתנהגותו מזמין את רדיפתו בידי החזק. הארמנים כאילו רצו שהטורקים יטבחו בהם. הם כעין מבקשים שיכחישו את רצח העם הארמני. הטורקים משמידים מבנים ארמנים. כל דבר תרבותי שארמני שהיה גר בטורקיה וייצר, הוא נחשב טורקי. רמת ארמניה שונתה לאנטוליה. תבינו לא היה רצח עם ארמני. לא היו אי פעם ארמנים בטורקיה. זו עלילה!

A line of naked, crucified Armenian girls

משום מה, היהודים לא מכירים עדיין ברצח העם הארמני. הם יהודים, רק הם זכו לקבל ג'נוסייד, רק הם נרדפו, רק הם חיים בתחושת רדיפה. ועם כל זאת אני מצדיק את התחמקותה של המדינה בנושא עקב אינטרסים של ריאל פוליטיק. ויפה אמירתו של נתניהו כסגן שר החוץ ב-1989 בעת שהשיב לשאילתא בכנסת של ח"כ יאיר צבן: "יש דברים שהם מעבר לפוליטיקה, ויש דברים שהם מעבר לדיפלומטיה: שואות של עמים הן מקרה מובהק של קטגוריה כזאת".

לפיכך אני מציע מחד הכרה עממית ומאידך התעלמות ממשלתית עקב אינטרסים של טובת המדינה מצד אזרבייג'אן הטורקמנית וטורקיה. אין ברירה, שומה עלינו להיות חזקים. כך נוכל למנוע טבח של מיעוטים אחרים במרחב. ככל שישראל תהיה חזקה מבחינה כלכלית השפעתה תתורגם לכוח בטחוני וממילא כך נוכל להציל חיים.

---

קישורים תרבותיים בנושא:

הסרט 40 הימים של מוסא דאג.

טריילר הסרט של פאטי אקין אשר אני אתרגמו כהשחיטה 2014 (the cut 2014). הנני ממליץ לצפות בו ואקווה שאמצא השראה לכתוב עליו ביקורת.

---

https://youtu.be/qA7j6zvApPI

טראמפ, הפוליטקלי קורקט, עילות ושפה

הפוליטיקאי הכוכב, דונאלנד טראמפ, נתפס בעיני הציבור כאחד האומר בגלוי, כביכול, את דעותיו וללא משוא פנים. הוא מוגדר כלא פוליטיקלי קורקט וכאחד שלא מתנהג בצורה נשיאותית, כלומר, ממלכתית וייצוגית. הוא מחמיא לשליט הלא ליברלי של רוסיה, ולדימיר פוטין. הוא אומר שיש מקסיקנים אנסים ופושעים ושהם שולחים את הבעייתיים שלהם אל ארה"ב. הוא גם אמר שהוא ימנע כניסה של מוסלמים לארה"ב עד שנציגי המדינה יבינו את בעיית הטרור והשנאה. הוא גם טען שהסנאטור ג'ון מקיין אינו גיבור צבאי אמיתי, מכיוון שהוא נהפך לגיבור בגלל שהוא נשבה ולא בגלל שהוא נלחם. בנוסף האיש תקף שדרנית ואמר שיצא לה דם מכל מיני מקומות ועל שדרנית אחרת הוא אמר שהיא שמנה. הוא נוהג להגיד שהוא מאמין בחופש הביטוי ושהוא אומר את מה שהוא חושב ושהוא לא מאמין במשטר ה-P.C. ושצריך להפסיק להיות תקינים פוליטית וטיפשים, כלומר, הוא לא מאמין שמילים מכוננות מציאות.

אנשי התקינות הפוליטית מאמינים שהשפה משפיעה על המציאות. כשהחברה דוברת בצורה משפילה לאנשים או למיעוטים או לחלשים, אזי זה מנציח את השעבוד של החברות הללו. זה גם משפיע על התפיסה של המשועבדים עצמם. כמובן שאני הקטן חלוק, ורואה בזה רווח זמני, שהרי השפה משתנה כל הזמן ותמיד יהיה מונח אחר שיתאר את התופעה והכל על פי הצורך שלנו. אנשי ה-P.C. תוקפים את טראמפ בחריפות ורואים בו גזען חשוך שיהרוס את אמריקה עם חוסר התקינות הפוליטית שלו שיפגע בחלשים בחברה.

אנשי התקינות הפוליטית ודונאלנד טראמפ רבים ועל כן היינו מצפים שהם לא יחלקו אמונה משותפת לגבי השפה. דונאלנד טראמפ נוהג לספר שביום ראשון לאחר שדרשתו של הרועה נסתיימה הם היו שוקעים בדיכאון. אותו רועה, נורמן וינסנט פייל מחבר הספר 'הכוח של החשיבה החיובית', האמין שצריך לחשוב בשפה אופטימית ואומרים שטראמפ מחקהו. טראמפ נוהג לדבר בצורה חיובית, ציורית ואסתטית על נושאים רבים. טראמפ אומר שהאיש ההוא חבר שלי, ההוא איש מדהים ולעובד שלי הזה יש ארבעה ילדים יפהפיים ושאני אבנה חומה גדולה ויפהפייה ועוד ביטויים דומים. והנה ה'אנטי-קרייסט' של אנשי התקינות הפוליטית חולק עימם מאפיינים דומים ומאמין כמותם שהשפה האופטימית משפיעה על החיים של בני האדם. ועם כל זאת האיש לא תקין פוליטית ואין לו בעיה בכוונה לדבר בצורה שמתפרשת כגזעית. דרך אגב, העניין הגורם לי לחשוב שמא הוא מבצע זאת בכוונה וכך הוא יוצר פרובוקציה מדהימה, מאשימים אותו במשהו שהוא לא אמר וכך הוא גם רוכש את הגזענים, את חובבי האקשן ואת האנשים שלא מצאו פגם במה שהוא אמר. מבריק. אולם עם כל המשותף בין אנשי התקינות הפוליטית לבין מתנגדיו הוא עדיין מודע לחשיבות של חופש הביטוי ורואה בה ערך רב ואולי חלק מהבנתו שלמילים ולרעיונות יש משמעות ושלכן אסור לשתוק בנושאים הללו. בנוסף, הוא מאמין בכוח של האופטימיות ופחות בחשיבותן של המילים כשלעצמן.

נורמן וינסנט פייל מחבר הספר 'הכוח של החשיבה החיובית'

צביעותן של אנשי התקינות הפוליטית והעילות של השכונות המוזנחות

במקומות רבים בעולם ישנם אזורים מוזנחים. באזורים הללו ישנה בעיה של עבודה, ניקיון ופשע. הכיצד פותרים את הבעיות הללו?! הגו אנשים רעיון, צריך לשפר את התשתיות בשכונה, להביא לשם מעט תושבים מוצלחים יותר שישפרו את ההון האנושי בסביבה ואז הכל יסתדר. הם יקימו עסקים וירכשו מוצרים באזור וישביחו את החברה שם. בפועל נוצר מצב שצעירים משכבת הביניים מוצאים מקום זול יחסית למגורים. בהמשך הם מעלים את רמת המחיה שם ולבסוף נוצרת הדרה של התושבים המקוריים שנאלצים לעזוב לאחר שהם אינם עומדים ביוקר המחיה של אותו האזור "המשוקם למענם". בעצם, בשם העזרה לחלשים החזקים מדירים את החלשים מבחינה חברתית ממולדתם ומגרשים אותם למקום בלתי נודע. זו קולוניזציה של המרחב למען העשירים. אין בעיה מהותית עם הגירה ושינויים סוציו-אקנומיים, העניין משתלב עם הרעיון הליברלי. הבעיה היא כשהשלטון משקיע כסף רב בשיקום השכונה "למען תושביה המקוריים" ובפועל זה למען המהגרים החדשים וכך השלטון תומך בעשירים.

עילות בסאות'פארק

בדומה לכך, אנשי הפוליטקלי קורקט טוענים שהם נלחמים למען השוויון ולכן חשוב להיאבק על משמעותן והשפעתן של המילים. אולם הם צבועים. הם מדירים את כל מי שלא רכש את היכולת הזו, כגון זקנים, מהגרים ואנשים שאינם מוכשרים למילים חדשות. הם מבצעים קולוניזציה של השפה למענם, הם מבצעים ג'נטרפיקציה של השפה ומדירים את כל מי שאינו מן הקליקה השפתית שלהם והכל בשם המאבק בשוויון.

זה כמו לוחמי הצדק החברתי הנלחמים כנגד הגזענות והם טוענים שלקרבן המוגזע אין בעיה להיות גזען כי זו זכותו וחלק מן הבעיה שלו וכך הם מונעים מלבנים נאורים להתבטא. הם גם מוסיפים שכל אחד חייב לבדוק את הפריווילגיות שלו, ויש להם מושג 'בדקו את הפריווילגיות הלבנות שלכם'. מי שכביכול התחיל את החיים בצורה טובה יותר מאדם אחר, אינו יכול להטיף או להתווכח לגבי האשמה של הקרבן בעל המחסור בפריווילגיות. בכך הם יוצרים תחרות של מסכנות ובעולם שלהם ככל שהאדם יותר מסכן, כך הוא יותר בעל יוקרה מוסרית וחזק יותר. זה לא שוויון, זו שתלטנות במסווה של שוויון. ויש כאלו שאומרים שכל מי שמטיל ספק בתאוריה שלהם הוא פושע שנאה ויש לשימו בכלא. הם גם מגישים תלונות לרשתות החברתית בנוגע לטקסטים הללו והם מצליחים להוביל למחיקת פוסטים, ולמחיקת חשבונות ובכך הם משליטים את דעתם.

תעמולה של "לוחמי הצדק החברתי"

עם כל האמור, הנני תומך בחופש הביטוי וכאדם נון-קונפרמיסט מושבע אני תומך בחופש הביטוי גם של אותם צבועים. זכותם להתבטא וזכותנו להתבטא נגד. ובין אם טראמפ ינצח או לא, אני מייחל לעליית עידן חדש של אנטי פוליטקלי קורקט שייפתח את חופש הביטוי ויאפשר לאנשים לרכוש רעיונות ולשמר את החירות מיד המדכאים. חופש המחשבה הוא אחד הדברים החשובים לאדם ואם זה לא יתאפשר לי ולדומיי, למה לנו חיים.

פרשיית המטורלל שירה בחברון במנוטרל

ביום חמישי, 24 במרץ 2016 חייל כבן עשרים בדרגת רב טוראי שהתנדב לשרת בקרבי, בגלל סיבות לגיטימיות שונות, אולם ככל הנראה גויס בכפיה, מצא עצמו בסיטואציה לא נעימה. הוא נתפס יורה בדם קר, לכאורה, במחבל מנוטרל ופצוע אנוש. הסרטון הופץ אצל העם ברשת החברתית ונקראו קריאות שונות בנוגע לאיך לנהוג בו. הוא כמובן נעצר על ידי הצבא. שמו של האוויל, לכאורה, הוא אלאור עזריה. ועל אף שאנו חיים בעידן של פחד ושמדובר בלוחם לא חוקי ושמדובר באדם שהגיע לצבא, לכאורה לא מבחירה, עדיין ניתן למשטר את הצבא והחייל פעל שלא כשורה.

ראשי המערכת הפוליטית והצבאית גינו את החייל בכל תוקף, חוץ מבנט שאולי לא חש בטוב ולכן פעל בצורה המוזרה שבה נהג. ואפילו פוליטיקאי ימני קיצוני שכמעט נהרג בעצמו על ידי מחבל בפיגוע טרור תקף את החייל. ובעקבות כך הוא קיבל איומים על חייו. התופעה שבה העם תומך בהרג מחבלים בניגוד לנהלים הצבאיים ולחוק ובניגוד לאינטרסים הבינ"ל של המדינה, היא מצב מטופש ויש לעצור זאת כדי שלא ישנו מקרים יותר גרועים אשר יזיקו לנו אזרחי המדינה.

לאחר בחינת הנושא, מסקנתי היא נכון לעת עתה, שהחייל ירה בניגוד לנהלים, הוא בעצם חיבל בפקודת הצבא. עניין מגוחך הוא שכל מיני אנשים טורחים להפוך אותו לגיבור לאומי כשהאיש חיסל לכאורה שבוי פצוע אנוש וחסר אונים שהיה מת בין כך. וכעת אותו החייל האומלל העניק נשק תעמולתי לאויבי ישראל. אם יתברר שהחייל רצח (או בלשון בית המשפט הריגה) את המחבל, אני בעד שהוא יוצא להורג.

ולמי שמאמין שהחייל ראה את המחבל זז, ניתן לראות בסרטון את החייל מגיע מתוך כוונה לעשות משהו. הוא מגיע במהירות, נותן משהו, אולי קסדה, לחייל אחר שיחזיק לו, מכוון ויורה.

הסרטון שהפיצו בצלם

סרטון שהופץ אחר כך

ניתן להבחין שדי ברור שהם לא חששו ממטען על אף שמישהו שם הזהיר או הורה לא לטפל במנוטרל הנ"ל עד שמגיע חבלן, שהרי הם היו נורא קרובים אליו והיה לו לבוש צמוד שמאפשר להבין שלא היה לו מטען.

לגבי זאת שאני בעד עונש מוות לאותו חייל אומלל, זה מכל מיני סיבות, והעיקרית שאכתוב פה כדלהלן, זה כמשקל נגד לאלו שטוענים שטוב עשה ושיש להרוג מחבלים גם כשהם מנוטרלים. אני רוצה לאזן את המשוואה ולתת לחייל שהורג בצורה מכוונת מאוד יחס כמו של מחבל, ואני ימני מוצהר.

ברור לי שאנשים יראו את הטקסט שלי כפרובוקציה. וכן שרובם של אותם האנשים משבחים את החייל שהפר נהלים וממשיכים וקוראים להרוג את כל המנוטרלים, על אף שזה בניגוד לנהלים. לדעתם, לקרוא להרוג מנוטרלים בניגוד לחוק, זו לא פרובוקציה. זה מוכיח עד כמה חשוב לכתוב את דברי. ולאלו שאומרים שלאזרח אין זכות דעה, א. הצבא נגד החייל. ב. אנו חיים במדינה דמוקרטית ליברלית וזכותנו להתבטא כנגד חייל שפעל לא כשורה.

אתם מוזמנים לקרוא על אפקט אלאור עזריה.

האם טראמפ טוב לדמוקרטיה?

ישנם אנשים האומרים (כמו פוקויאמה ומיכלס) שהדמוקרטיה המערבית סובלת מליקוי גדול מכיוון שקבוצות האינטרס מפעילות לוביסטים שישפיעו על הפוליטיקאיים. בקבוצת אינטרס אני מתכוון לקבוצה קטנה של אנשים הממוקדת למען עניין מסוים, כגון עובדי תע"ש, חברת חשמל, הסתדרות טייקון (הוא לא קבוצה אולם זה אותו הרעיון), ועוד. הם שוכרים איש שהוא סוג של יחצ"ן, מתווך או עסקן אשר נע במסדרונות הממשל ומשפיע על השחקנים הפוליטיים ומכיון שהוא מסתובב בלובי של בתי מלון ושל מבנים רבים, הוא קרוי לוביסט. בהשפעת הלוביסטים חוקים רביםעוברים לטובת העשירים השוכרים את הלוביסטים. בנוסף אין פיקוח יעיל כי הפוליטיקאים שטבעם לפקח חבים את מקומם ללוביסטים שתורמים להם או מקשרים אותם לאנשים מוצלחים המסייעים להם להגיע למעמדם הפוליטי האיתן. הדמנוקרטיה הליברלית נפגעת כך, שהרי הקנספט הזה הוא לדאוג לעם ולכן הוא נחשב שלטון העם. העם כיום בוחר נציגים שייצגוהו. וכשהלוביסט עוקף את רצון העם וגורם לפוליטיקאי לציית לו, הוא מנתק את הנציגים מן העם ובעצם יוצר שלטון מיעוט הקרוי אוליגרכיה. וכך הדמוקרטיה היא פורמלית אולם מנותקת ממהותה.

חשוב להגיד שגם קבוצות שוליות מבחינה מספרית שאין להן היכולת להשפיע על ידי הצבעה יכולים לאזן את שוליותן על ידי תמיכה בלוביסט שישפיע על הפוליטיקאי. הלוביסט משפיע כלכלית על ידי תמיכה במסע הבחירות הפוליטיקאי המסוים. וכן שפעמים רבות הוא בעל ניסיון רב בנושא המדובר. ובכך המחוקק או הוועדה בבית המחוקקים או השר שומעים ריבוי דעות וכעת יש יותר הזדמנות לרעיון להגיע לידי ביטוי.

יש ויכוח האם הלוביזם טוב לדמוקרטיה או רע לה. יש האומרים שהלוביסט לא מפוקח ומקדם שחיתות וכן שמקדם אג'נדות של מיעוט ויותר אוליגרכיה. אחרים אומרים שאם הם מפוקחים כראוי, הם מביאים רעיונות שונים ומשמיעים את קולם של השוליים ובכך מקדמים את הדמוקרטיה.

הקוסם שידאג לאזרח הפשוט?

בהקשר לנושא הזה ישנם אנשים האומרים שטראמפ טוב לדמוקרטיה מכיוון שהוא תוקף את הלוביסטים ומצהיר שהוא לא מושפע על ידם ומכיוון שהוא מממן את הקמפיין שלו עצמאית ואין לוביסט שיכול להשפיע עליו מבחינה כלכלית. אם כי, עדיין יש בעלי דעה שיכולים לשלוח לו מצביעים כמו מנהיגים דתיים וכד'. זה טוב לדמוקרטיה כי לפעמים הלוביסטים מצנזרים את קולם של העם עקב בתלות של הפוליטיקאים בהם. וכך על ידי זאת שטראמפ יקשיב לעם ולא יצנזר אותם, אזי שלטון העם בא לידי ביטוי ברמה המעשית ולא רק מבחינה פורמלית.

לוביסט על שנהפך לשומר הדמוקרטיה?!

אך אסור לשכוח שטראמפ בעצמו היה שולח לוביסטים ותורם למפלגות שונות ולמועמדים שונים ובכך בעצם אחד שפעל לפי השיטה הלוביסטית מבין איך השיטה עובדת ויודע להילחם בה. ואם הלוביזם מקדם ריבוי רעיונות כשיש פיקוח יעיל ולבסוף גם מקדם סופר דופר לוביסט, כלומר, עשיר שהיה שולח לוביסטים אל הפוליטיקאים, סופר לוביסט שיודע כעת איך להילחם בבעיה ולפקח עליה באופן יעיל ואשר מושפע ממנה פחות, אזי ניתן להגיד שהלוביזם מקדם את הפתרון למחלות שלו ובכך הוא וטראמפ תורמים לדמוקרטיה. זה דומה לעסקה סיבובית, אולם טראמפ הוא איש עסקים ממולח.

כיתוב: טראמפ הוא מתנה לדמוקרטיה

מגילת אסתר כטקסט המנציח שעבוד נשי ומאידך מספר על אומץ ליבה של דמות טרגדית – קריאה עכשווית

I. סרבנות המלכה ושתי למלך אחשורוש

Esther feasts with the king by J James Tissot

היה היה מלך בשם אחשורוש והוא החליט להביא את ושתי המלכה, אשתו, לפני כולם בכתר מלכות להראות העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא, למען החפיצה בפני נתיניו. ותמאן המלכה ושתי לבוא בדבר המלך אשר ביד הסריסים ויקצף המלך מאד וחמתו בערה בו. ולא ברור מדוע לא חטף אותה המלך בכוח והציגה בפני  באי המסיבה.

ויאמר המלך לחכמים ידעי העתים מה לעשות במלכה ושתי על אשר לא עשתה את מאמר המלך אחשורוש ביד הסריסים? ויאמר מומכן לפני המלך והשרים: לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה כי על כל השרים ועל כל העמים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש, כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן באמרם המלך אחשורוש אמר להביא את ושתי המלכה לפניו ולא באה. והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי אשר שמעו את דבר המלכה לכל שרי המלך וכדי בזיון וקצף. אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור, אשר לא תבוא ושתי לפני המלך אחשורוש ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה. ונשמע פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכותו כי רבה היא וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן למגדול ועד קטן.

וייטב הדבר בעיני המלך והשרים ויעש המלך כדבר ממוכן. וישלח ספרים אל כל מדינות המלך אל מדינה ומדינה ככתבה ואל עם ועם כלשונו להיות כל איש שרר בביתו ומדבר כלשון עמו.

II. חטיפת הדסה וסיכול ההתנקשות במלך

אחר הדברים האלה כשוך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה. ויאמרו נערי המלך משרתיו יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה. ויקבצו את כל נערה בתולה טובת מראה אל שושן הבירה. והנערה אשר תיטב בעיני המלך תמלך תחת ושתי. וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כן.

איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי. ויהי אמן את הדסה היא אסתר, השם שהעניקו לה, בת דודו כי אין לה אב ואם. מדוע העניקו לה שם חדש?! כי היא סירבה להגיד את שמה. והנערה יפת תאר וטובת מראה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת.

ויהי בהשמע דבר המלך ודתו ובהקבץ נערות רבות אל שושן הבירה אל יד הגי ותלקח בכוח אסתר אל בית המלך כיון שהיא לא נקבצה מרצונה. ובהגיע תר אסתר לבוא אל המלך לא בקשה דבר, כי הייתה קפואה מרוב פחד. ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל ראיה. ותלקח אסתר בכוח אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת בשנת שבע למלכותו. ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות וישם כתר מלכות בראשה וימליכה תחת ושתי. ולא ידוע שהדסה אהבה בחזרה את המלך אחשורוש.

ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו. ואין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צוה עליה מרדכי. אולי זה כדי  שלא יפעיל המלך לחץ על משפחתה ויסחט ממנה אקטיביות מינית באיומים.

בימים ההם ומרדכי ישב בשער המלך קצף בגתן ותרש שני סריסי המלך משמרי הסף ויבקשו לשלח יד במלך אחשורש. ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. ויבקש הדבר וימצא ויתלו שניהם. ישנם שני אנשים הרוצים להתנקש במלך ובכך אסתר תשתחרר. אך למרדכי יש תכנית אחרת והוא משדל את הדסה, אשר קרויה בשמה החדש, אסתר, לגלות למלך ולהמשיך להיות שפחת המין  המלכותית.

III. עירוב עם המקורות הלא תנ"כיים

בקצרה, המלך הורג את המלכה שלו ושתי. במקורות כתוב שהיא לא הסכימה לבוא בכתר מלכות בלבד, כלומר, עירומה כביום היוולדה. במקום להזדהות עם סבלה של ושתי, המדרשים מספרים שהיא לא הסכימה לבוא עירומה כי היה לה זנב וקרן על הראש. אחר כך יש המדגישים שאחשורוש חטף אותה, את הדסה, מכיוון שהוא היה גוי ואסור היה לה להתמסר אליו. אולם אין המדרשים מדברים על זאת שמרדכי אימץ אותה כאשתו, שגם שם יש את הלשון לקיחה.

IV. האם מרדכי התעלל מינית בהדסה?

לפי המקורות שאומרים שאסתר הייתה נשואה למרדכי, המפרשים שואלים הכיצד אסתר לא נאסרה עליו אם היא בגדה "בבעלה" מרדכי עם אחשורוש? הם עונים שהיא הייתה אנוסה ו'קרקע עולם' ולכן היא לא נאסרה.

הא לנו נערה השוכבת עם שני קשישים האחד אונס אותה בקביעות והאחר ספק ויש לנו חג אונס. אנו גם מסבירים שהמלך הבין שחשוב שהגבר ישלוט בבית והמלכה ושתי (הי"ד) לא הבינה זאת. אך אסתר ("הצדקת") הייתה ילדה טובה והיא הקשיבה למאמר מרדכי. 'יענו' כך הנס עובד. ואם ושתי לא הסכימה להופיע אל המלך, אסתר מופיעה כאישה כנועה לחלוטין וכשהמלך מושיט את 'שרביטו', אסתר נוגעת בראש ה'שרביט' ומקבלת את כל מה שהיא רוצה.

ואנו שומעים שהדסה חוששת ללכת אל המלך ומרדכי מאיים עליה שרווח והצלה יבוא ליהודים ממקום אחר ובמילה 'אחר' והכוונה ל'אותו מקום'.. הוא עלול לחסלה כמו שארגן את חיסולם של בגתן ותרש ויקח לעצמו אשה אחרת – מקום חדש. כמו כן, ייתכן שהטאבו, הסוד המשותף של מרדכי ואסתר הבוגדים במלך אחשורש, ככתוב שהיא הייתה טובלת מאחשורוש והולכת לחיקו של מרדכי, הפחיד אותה ועיצב את התנהגותה.

V. הסתרת שיעבוד הנשים בעבר ושימוש באיום האיראני

מנהיגי הדעה 'מוכרים' לציבור אויבים איראנים מדומים או אמיתיים הרוצים להרוג את עם ישראל ושלבסוף היהודים מנצחים אותם. אולם זה נראה שישנה התעקשות להבליע את השעבוד הנשי הברור מאליו והכה טבעי לרוב בני האדם. 'יאללה נשים, לעבודה!'

נצחון מרדכי – Jean François de Troy

 

שינוי מעמד האשה בחברה הדתית-חרדית

הקדמה

הנני מצטט ממדרש מעשה חנוכה וכך כתוב:

"כיון שראו יוונים שאין ישראל מרגישין בגזירותיהם, עמדו וגזרו עליהם גזירה מרה ועכורה, שלא תכנס כלה בלילה הראשון מחופתה אלא אצל ההגמון שבמקום ההוא. כיון ששמעו ישראל כך רפו ידיהם ותשש כוחם ונמנעו מלארס, והיו בנות ישראל בוגרות ומזקינות כשהן בתולות, ונתקיים עליהם: "בתולותיה נוגות והיא מר לה" (איכה א'), והיו יונים מתעללים בבתולות ישראל, ונהגו בדבר הזה שלוש שנים ושמונה חודשים, עד שבא מעשה של בת מתתיהו כהן גדול שנשאת לבן חשמונאי ואליעזר היה שמו. כיון שהגיע יום שמחתה הושיבוה באפיריון, וכשהגיע זמן הסעודה נתקבצו כל גדולי ישראל לכבוד מתתיהו ובן חשמונאי, שלא היו באותו הדור גדולים מהם, וכשישבו לסעוד עמדה חנה בת מתיתיהו מעל אפריון וספקה כפיה זו על זו וקרעה פורפירון שלה ועמדה לפני כל ישראל כשהיא מגולה ולפני אביה ואמה וחותנה. כיון שראו אחיה כך נתביישו ונתנו פניהם בקרקע וקרעו בגדיהם, ועמדו עליה להרגה.

אמרה להם: שמעוני אחיי ודודיי, ומה בשביל שעמדתי לפני צדיקים ערומה בלי שום עבירה הרי אתם מתקנאים בי, ואין אתם מתקנאים למסרני ביד ערל להתעלל בי! הלא יש לכם ללמוד משמעון ולוי אחי דינה שלא היו אלא שניים וקנאו לאחותנו והרגו כרך כשכם ומסרו נפשם על ייחוד של מקום ועזרם ה' ולא הכלימם, ואתם חמישה אחים יהודה יוחנן יונתן שמעון ואליעזר, ופרחי כהונה יותר ממאתים בחור, שימו בטחונכם על המקום והוא יעזור אתכם שנאמר: "בי אין מעצור לה' להושיע וגו'" (ש"א י"ד), ופתחה פיה בבכיה ואמרה: רבש"ע אם לא תחוס עלינו חוס על קדושת שמך הגדול שנקרא עלינו ונקום היום נקמתנו.

באותה שעה נתקנאו אחיה ואמרו בואו ונטול עצה מה נעשה. נטלו עצה זה מזה ואמרו בואו וניקח אחותנו ונליכנה אצל המלך הגדול ונאמר לו אחותנו בת כהן גדול ואין בכל ישראל גדול מאבינו. וראינו שלא תלין אחותנו עם ההגמון. אלא עם המלך שהוא גדול כמותינו. ונכנסנו עליו ונהרגהו ונצא, ונתחיל אחר כך בעבדיו ובשריו, והשם יעזרנו וישגבנו. נטלו עצה וכו'. ועשה להם הקב"ה תשועה גדולה, ושמעו בת קול מבית קודש הקודשים: כל ישראל נצחו טליא באנטוכיא, כן יעשה המקום ישועה בימינו אלה.".

נצחון המקבים על היוונים – גוסטב דורה

---

ולדברי, לכל הטוען שהנשים הדתיות-חרדיות אינן זכאיות להיקרא דתיות-חרדיות כשהן דורשות שינוי במעמדן, טענתכם דומה למי שאומר שקשה לחיות בישראל עקב המצב הביטחוני והכלכלי, ומישהו אומר לו: "יש לך תלונות?! אם כך אז אתה לא ישראלי, תעזוב ותלך למקום אחר". אביא דוגמה אחרת, תחשבו שסופרז'יסטית אנגליה טוענת לזכות הנשים ואנגלי מכובד אומר לה: "רהיט! הפמיניזם מנוגד לאנגליות בעצם הגדרתה, לכי למקום אחר".

יהודית והליפורנוס – צ'ארלס מלין

אני חושש שמכיוון שאתם הדתים לסוגכם המתנגדים לחדשנות הזו מאוד נחותים בערככם כבני אדם בסוציולוגיה הדתית-חרדית ואינכם מצליחים להבין מדוע שאדם יבוא וישנה דברים 'מפנים' ולא יבגוד בסביבתו ויערוק לחברה חדשה "טובה" יותר. אולם בכך אתם מפקירים את סביבתכם. ולא רק שאתם משתמטים אלא אתם תוקפים את המשנים 'מפנים'.

אתם האומרים שהדת נגד שינוי, אגלה לכם סוד קטן, הלבוש הדתי השתנה. האם המחליף הראשון אינו דתי?! הלכות חדשות נוצרות. האם המחדש אינו דתי?! מפלגות דתיות חדשות נוצרות, האם מקימיהם ומצביעיהם אינם דתיים?! הדתיות משתנה. וטיעון בהקשר של חנוכה. נהוג לספר מעשיה עתיקה הקרויה 'מעשה יהודית' בחג הזה ולכן נוהגים לאכול מאכלי חלב. האם יהודית אינה נחשבת יהודיה אדוקה בדתה מכיוון שעשתה מעשה תמוה והרגה מצביא אויב ולא ברחה למקום אחר ונשארת נורמטיבית?

יהודית – יוליוס זיגלר

לגבי הטענה שההגמוניה הנשית בחברה הדתית למיניה גם אינה תומכת ומתנגדת לשינויים, אזי כך תשובתי: האישה המיינסטרימית לא רוצה להיות באור הזרקורים הזה עדיין, חכו נא מס' שנים. אנו מתקדמים לאט אחר האופנה המערבית. לפיכך הנני חושב שאין הוכחה שישנה התנגדות גורפת לצעד ובגידה של החברה בפמיניסטיה.

הבדיחה היא שהפמניזם מת לאחר 'הפמיניזם הקווירי'. ומשום מה פמיניסטיות דתיות מנסות להחזיר את הגלגל לגזענות הפמיניסטית הישנה והטובה. היה מחקר שהובא בעיתונים לאחר הבחירות הפנים מפלגתיות במפלגה הדמוקרטית שנשים משכילות בארה"ב העדיפו להצביע לאובמה ולא לקלינטון. וזאת על אף היותן נשים. התברר שהן אינן רואות את הנשיות שלהן כשיקול להצבעה.

עוד פוסטים בנושא הפמיניזם:

• פמיניזם, צדק וגזענות
• כיצד אמור להיות מעמד האישה בעידן פוסט-מודרני?
• יחסי נשים וגברים – הכחשת הפטריארכיה, השוביניזם והמיזוגיניה
• סרטים על מיניות

Beasts of No Nation 2015 – חיות ללא עם

יצא לי לא מזמן להתבונן בסרט של נטפליקס בשם 'Beasts of No Nation 2015 – חיות ללא עם'. הסרט מתאר בצורה יפה מאוד את תופעת הילדים-חיילים, תופעה הרווחת באפריקה. מדובר על ילדים הנחטפים על ידי ברוני מלחמה ומשולבים בצבאם. חלקם מצטרפים מפחד, חלק מרצון לנקום ברוצחי בני משפחתם וחלק על ידי כפיה.

בסיפור בסרט הזה, אגו, נער במדינה לא ברורה שמשפחתו נהרגת על ידי כוחות הצבא שביצעו הפיכה במדינה, מצטרף לצבא המורדים של ה-NDF, צבא ההגנה הילידי, native defense force. אגו נתפס על ידם ומתוך רצון לשרוד ביער ומתוך מטרה לנקום את רצח משפחתו ומפני חשש שאם לא יצטרף לצבא של הילדים הוא יחוסל. אגו מפתח קשר ידידות עם נער שתקן בשם סטרייקר. לא ברור מדוע הוא שותק. אולם יש רמזים שזה בגלל התעללות מינית שהוא עבר.

אגו, הגיבור הראשי בסרט. האם אגו מביע אני, כלומר אנו אמורים לחשוב כאילו אנו במשבצת שלו?

הסרט הזכיר לי את אוליבר טוויסט של צ'ארלס דיקנס. גם שם מדובר על דמות מבוגרת הלוקחת חסות על ילדים ולפעמים גם בכוח. ומשלבת אותם בארגון הפשע שלו ולבסוף ננטשת על ידי קהל חסידיה.

בסרט רואים כיצד מחזקים את מורל הילדים על ידי סמים, מין, טקסי דת פאגניים ועורמה פסיכולוגית בריאה. הילדים משוכנעים שכדורים לא יכולים לפגוע בהם לאחר טקס החניכה לצבא שהם עוברים. העניין גורם להם להיות לוחמים עזי נפש.

לוחמים עזי נפש או שטופי מוח?

כשצבא המורדים עומד לנצח. המורדים מודים לאו"ם על שסייע להם במאבק. האם הדבר מעיד על התפקיד הבעייתי שהאו"ם נוטל על עצמו באזורים האלו באפריקה, האם בשם השלום העולם מעודד מלחמה, מוות וחוסר יציבות במקומות הללו?

אגו והקומנדנט

הסרט מלא שאלות לגבי בגרות האדם, ממתי הוא אחראי למעשיו ומה מידת השפעתו על יכולת הבחירה שלו והאם כל הנערים בעולם בעצם נמצאים באותו המצב או שזה רק קבוצות מסוימות?

הוי אפריקה, אמא אפריקה, כולנו יצאנו מבטנך וכה רבות את סובלת. דעת הקהל בעולם מדברת על סוריה וישראל ומתעלמת מהבעיות של מולדתינו היבשת השחורה. האם זה קשור לגזענות, האם אולי בגלל אינטרסים כלכליים של תאגידים המנצלים את חולשתה של היבשת?

בעוד דעת הקהל העולמית תוקפת את ישראל על זאת שהיא מבצעת מעצר של מחבלים-קטינים. בסרט מציגים את מעצרם של הילדים-חיילים באוירה טובה. וזאת על אף שצבא של האו"ם עוצר אותם על ידי לחימה וברור שהוא הורג ילדים רבים במסגרת נסיונותיו לעצור את התופעה.

---

העניין מזכיר את תופעת 'הקאנטוניסטים'. בפרוסיה היה מחסור בחיילים וקבלני צבא היו חוטפים נערים לצבא ומגייסים אותם בכפיה. המילה קאנטון פירושה מחוז. וכל מחוז היה אמור לשלוח מס' חיילים לצבא. מדיניות זו של גיוס בכפיה או גיוס חובה הגיעה גם לרוסיה. בהתחלה החילו זאת על האוכלוסיה הכללית ובהמשך לשאר המיעוטים כדי לגרום להם לעבור רוסופיקיזציה. על הקהילה היהודית הטילו מכסה שוה, על כל הקהילה. אולם המיוחסים דאגו להשיג 'חאפערים' חטפנים ביידיש שיחטפו את בניהם של החלשים בקהילה. המכסה לא הייתה דווקא על ילדים. אולם הקהילות תמיד מצאו ילדים מסכנים לשלוח. כלומר, הצבא ביקש, הקהילה ביצעה וחטפה.

לפני מס' ימים קם ח"כ בשם מוזס, מהרשימה החרדית האשכנזית, והטיח ביש עתיד שהצעת החוק שלהם של חוק הגיוס היא כמו בימי הצאר ניקולאי שכל עיירה הייתה אמורה להביא מס כך וכך (האיש עילג). בעוד שהציבור הכללי חייב לשלוח את בניו לצבא, הציבור החרדי זוכה לפטור נרחב והוא רואה בזה גזירת גיוס כמו הקאנטוניסטים.

לא מזמן התפרסמה כתבה בעיתון אל מוניטור 'המרדף הצה"לי אחר נערי השוליים של המגזר החרדי', שם כתוב כך:

"אחד המנהיגים הרוחניים הבולטים ביותר במגזר החרדי, הרב אהרון לייב שטיינמן, תמך לפני כשני עשורים בגיוסם של השבאבניקים לנח"ל החרדי; זאת מתוך הבנה שהנערים הללו ישתקמו בצבא ולא ישוטטו ברחוב בבטלה או יסתבכו עם החוק כאשר הם ללא מסגרת. הצבא מצדו מעוניין בצעירים הללו, אשר מנצלים את החוק המעניק פטור משירות צבאי לתלמידי ישיבות. חלקם נרשמים באופן פיקטיבי בישיבה כלשהי וכך זוכים לפטור מגיוס.".

כלומר, ניתן להבין שיש עניין למנהיגי החרדים לשלוח אנשים מסוימים לצבא ולא בצורה שוויונית. וזה בדיוק כמו 'החאפערים' בזמן ניקולאי. ובימים ההם בזמן הזה. עסקני המגזר תוקפים את הצאר ובפועל מבצעים חוסר צדק. כמו כן, בשונה מהחברה החילונית ששם אין כל כך מתאם בין חינוך לבין דפוס הצבעה, החברה החרדית מגייסת את תלמידיה כמו הילדים-החיילים באפריקה ובשם הדת מחנכים אותם לפעול למען המפלגות החרדיות. ואם יהין בחור ישיבה במוסד ישיבתי ממושטר או בת סמינר להגיד שהצביע\ה למפלגה חילונית, קרוב לוודאי שהוא\היא יושלח\תושלח אל הרחוב. האם חלקים מן החברה החרדית היא במצב של חיילים-ילדים?!

דברי מוזס

מוסר ופיגועים

שלושה פצועים בפיגוע דקירה במרכז ראשון לציון

---

גבר בן 35 ואשה כבת 80 נפצעו באורח קשה וצעיר נפצע באורח קל בפיגוע סמוך לתחנה המרכזית הישנה בעיר. המחבל, פלסטיני מחברון, נעצר בזירה. הפצועים פונו לבית החולים אסף הרופא" כותרת הארץ ביום שני (2/11/15).

---

צפו: ב-'פיגוע דקירה בראשון לציון, יום שני (2/11/15).' בסרטון ניתן לראות אנשים הרודפים לאחר המחבל וכביכול מתעלמים מן האשה המבוגרת אשר שרועה על הרצפה.

ובמאקו כתבו כך,

 "בשיחה עם חדשות 2 Online מספרת שגית ברכה-איזנקוט, נכדתה של רחל, על האכזבה הקשה שחשה לאחר הצפייה בתיעוד התקיפה. "בא לי לתת להם מנה יותר ממה שבא לי לתת למחבל. שלושים אנשים רצו אחריו, שאחד מהם יעצור ויעזור לסבתא שלי", היא אומרת. "אני חושבת שכל אחד צריך לעשות חשבון נפש".

ואכן, בסרטון ממצלמת האבטחה המוצבת באזור נראה המחבל הפלסטיני כשהוא מתנפל על רחל בת ה-80 ודוקר אותה בפלג גופה העליון. אזרחים רבים שצפו במתרחש פתחו במרדף אחריו, תוך שהם מדלגים מעל הקשישה. אחד מהם נראה כשהוא עוצר לידה, אך תוך שניות ספורות ממשיך גם הוא יחד עם ההמון הזועם.

"אתם רוצים לעצור את המחבל – בסדר, אבל שמישהו יעצור לעזור גם לפצועים. יש את המשפט 'לא מפקירים פצועים בשטח', אבל זה בדיוק מה שהפכנו להיות", אומרת הנכדה בכאב. "אם זה בתאונות פגע וברח, בלינץ' שהיה או בכל דבר אחר ביום-יום, שכחנו להיות בני אדם".".

האם נכון פעלו אלה שרצו אחרי המחבל או שהיה להם לעצור ולהגיש סיוע לאישה שמוטלת על הרצפה?

בשעתו בפני ידידים תקפתי את הנהגת אנשי ההצלה והביטחון לגבי הילד שאבו-מאזן טען ישראל רצחה בפסגת זאב ולבסוף התברר כחי וקיים. אז כך, הראשונים צדקו ברדיפה לאחר המחבל. וכן האופנוען עם האקדח השלוף. עדיף למנוע הרוגים מאשר זקנה בת שמונים שתקבל טיפול עוד כחצי דקה.

http://msc.wcdn.co.il/archive/1993142-18.jpg
המחבל מפסגת זאב

מעבר לכך, למי שלא יודע עזרה ראשונה, מהו אמור לעשות?! אני חשבתי שלא אמורים להזיז דקורים שמא התזוזה תזיק להם יותר. לגבי הגל השני של הרודפים, מי שיודע ע"ר אמור לעצור ולהגיש. וכך בדיעבד קרה. בכל מקרה, גם אם היו שוכחים מהזקנה והיא הייתה מתה, אני טוען שיש הבדל בין אזרחים שלא תורגלו וקיבלו הוראות כיצד להתנהג לבין שוטרים.

לפיכך במקרה זה, על אף שניתן לראות בבירור גם סקרנים שמתעלמים, דעתי היא שבמקרה לא כזה גרוע כמו אי קריאות למנוע טיפול במחבלים או קריאות למנוע טיפול מידתי בהתאם לתנאי הפצועים בשטח ממחבלים וזאת בניגוד למוסר הבינ"ל. ובקיצור, הגל הראשון צודק. הגל השני, תלוי בהכשרתו. והעיקר שצריך לפרגן לעם שלא ביצע לינץ' באדם תמים שנראה מחבל אשר נקלע לאזור ולא הרג את המחבל בלינץ'.

עוד פוסטים בהקשר:

• מעולמו של אזרח במצב חירום ומצב חירום-מנטלי
• המפגע באורלנדו הומופוב או מוסלמי קיצוני  ומדוע הדתיים נגד מצעד הגאווה ומעלימים עין מהטרדות מיניות וזנות
• אפקט אלאור עזריה
• פרשיית המטורלל שירה בחברון במנוטרל
• פתרון מסוים לפיגועים בישראל – בית לאומי לספרדים או שמורה אשכנזית

מי אני ומטרת הכתיבה בבלוג

שלום רב לקורא הנכבד,

אני אדם החובב כתיבה והגעתי למסקנה שאין מספיק כותבים בעברית בסגנון שלי ומן הרקע שלי. כלומר, שזו גישה מעורבת של שמרנות עם ספקנות ועם אהדה רבה לקידמה. הנני גם אירופו-פיל מושבע וחובב היסטוריה.

כמו כן, יש לי עניין להפוך את כתיבתי לאומנות ולשם כך חשובה לי הכתיבה בפומבי, וזאת כדי שאוכל לקבל משוב מן הציבור. מטרתי בבלוג, לתאר את הנושאים המעניינים אותי על פי הבנתי הענייה.

לבינתיים כתבתי בנושאי דת ופוליטיקה. אולם הנני משוכנע שארחיב את תחומי כתיבתי. יש לי עניין נכון לעת עתה גם לכתוב שלא תחת שמי האמיתי כדי שאנשים יתייחסו לדברי באובייקטיביות ושלי יהיה חופש כתיבה ללא פחד מאחי בני האדם.

אשמח להצליח בכתיבתי ולקבל משוב חיובי מן הקוראים והעוקבים. אינני מאמין שאזכה לחשיפה רבה. אולם גם אם זה יקרה, העניין יגרום לי לקורת רוח מרובה. אקווה שאקבל רעיונות מן המגיבים ובכך אזכה להשראה אשר תשפיע עלי ועל כתיבתי.

לבלוג קוראים בשמו כיוון שזו סיסמה של שמרנים רבים וכן שזו דרך להנציח את העבר והמצב הקיים ועוד מכיוון שזה אימרה אירופאית מובהקת.

מותו של מרן כסיומו של עידן

לאחר מותו של הרב עובדיה יוסף המנוח החלטתי לצאת מן הבועה שלי ולכתוב משהו על אחר בחברה הישראלית. ויצא שכתבתי מקורי וחבל שלא כתבו עליו עוד בסגנון הזה.

---

מרן, רבי עובדיה יוסף, היה דמות חשובה בחברה הישראלית ובמשך שנים רבות. אדם שהגיע להישגים רבים וכבירים. אדם שניסה להילחם למען עצמאות המזרחיים מידי הדיכוי הליטאי ואפשר להגיד שנחל הצלחה מסוימת.

ניתן גם להגיד שמרן היה החרדי היחיד מאלו שהיו קשורים לרב שך, מנהיג החרדים הלא חסידים באותה התקופה, שניצח את הרב שך והאפיל עליו. מרן לא חש צורך להיכנע לכוחו הגדול של הרב שך. מתי שהרגיש שהגיעה השעה, לא הכפיף עצמו יותר לרב שך. הוא הלך לדרכו עם דעת תורתו האישית ולא עם דעת התורה "ללא הנגיעות" של הרב שך.

הרב שך בפוזות שונות

הרב עובדיה זצ"ל, היה גם אנטי-תרבות לחברה המערבית. הוא לבש גלימה-ג'לביה וכובע-טורבן מוזרים. המשיך לדבר בעממיות על אף עמדתו החשובה וכך יצר חיבור עם מעריציו.

מרן מראה לאשכנזי לוזר מי הבוס..

ידוע שמרן היה שומע, בתענוג עילאי, את השירים של אום כולתום, זמרת מצרית שמרן נחשף אליה כשהיה רב באלכסנדריה. לא הפריע לו שהיא אשה ולא שהיא ערביה. זו דוג' לאדם מתון הראוי להיות רב. למי שלא מבין, הרבה דתיים מדירים זמרות מכיוון שהם טוענים שקול באשה ערוה. כלומר קולה אסור על האדם כמו איבר מינה.

מרן היה אייקון תרבות בחברה הישראלית ותמונות רבות שלו מתנוססות בבתי ישראל. בחברה בה אנשים מעריצים ספורטאים וזמרים, מרן הפך את היהדות והתורה לענף מכובד בתרבות. רבים השיב מעוון והם חזרו בתשובה רק בגללו.

מרן פאר הדור הצליח להשיב את הכבוד האנושי למזרחיים. נתן להם זהות להתגאות וחתר להפסיק את השפלתם התמידית. הוא הוכיח שבמקום שהממסד כשל, לפעמים אדם אחד אשר מכהן כרב יכול לעשות כל כך הרבה שינויים לטובה למען החברה שגדל בה. מרן מוכיח שאפילו חנון או תולעת ספרים יכול לעשות טוב להרבה אנשים ו"להחזיר העטרה ליושנה".

מרן היה בעל חסד גדול מאוד. היה נוהג לקבל חתנים ערב חתונתם ומעניק להם ברכות בין אם היו ספרדים או אשכנזים. על פי גישתו הרחומה, מרן הצטער ופעל בעניין צערן של העגונות וחיפש כל דרך להוציאן מכלאן. עגונה היא אישה שלא קיבלה גט מבעלה ועל פי ההלכה היהודית היא אסורה להינשא או לשכב עם כל אדם עד שלא תהיה עגונה, עגונה כמו עוגן. מרן גם הבין שהקב"ה לא מעוניין לחנוק את עם ישראל בחומרות ונהג להגיד: כוחה דהיתרא עדיף. כלומר, לא לבחור בגישה המחמירה בהלכה אלא בגישה המקילה. ידוע גם, שפעם מרן היה בדרך לבית החולים לצורך טיפול רפואי חשוב. לפתע אמר למשרתיו קחו אותי הביתה, אני חייב לרשום תשובה, בעניין עגונה כדי להתירה. אם לא אתעורר מהטיפול הרפואי מי יתירה בקהל?!

כשיש אדם קדוש כמותו אין פלא שאומרים שמרן היה בעל מופת עצום, מופלא ונורא. ידוע ומפורסם המקרה עם ראה"מ לשעבר אריק שרון. מרן קילל אותו ואמר עליו, "ייתן (ד') לו באנה אחת בראש, ימות, יישן לעד ולא יקום"… מיד אחר כך שרון הלך להתלוצץ עם רופאיו והפך לצמח.

כשאדם כזה כה מורם מעם אין פלא שהמוני ישראל העריצו אותו, בכו עליו ומצטערים במותו. לא לחינם הלווייתו הייתה הגדולה ביותר בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון היא המדינה היהודית מדינת ישראל.

רבי נחמן מברסלב כמקיאווילסט ולא רק קבליסט

ישנה בעשורים האחרונים תופעה שאנשים רבים מתקרבים לתורתו של רבי נחמן. אני שאיני חסיד כלל ומכבד בני אדם החילותי לעיין בתורתו של רבינו ולהפתעתי נהניתי מאוד. לקראת החג של רבינו, הוא ראש השנה, השתתפתי בהרצאה על חסידות ברסלב. לאחר ההרצאה החלטתי לקרוא ולהעמיק את ידיעתי על תורתו של רבינו רבי נחמן מברסלב זצ"ל. קראתי את סיפור עלייתו של רבינו לארץ הקודש הידוע בשם: 'סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל'. הסיפור המחולק לסעיפים מצורף בלינק למטה מתוך הספר שבחי הר"ן. הטקסט עילג מאוד. ברם, מה שחשוב זה התוכן ולא הצורה, ככתוב: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו". וחשוב לי לומר שעל אף מטעני החינוכי שבז לתורתו של רבינו,  התרשמתי מאוד. והנני אומר בפה מלא שניתן להגיד שהר"ן היה איש עליז וחכם. ולתועלת הציבור החלטתי לנתח מספר קטעים מן הכתבים על מסע עלייתו לארץ ישראל מתוך הטקסט 'סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל כמופיע בשבחי הר"ן'.

אביא מעט פרטים ביוגרפיים על רבי נחמן מברסלב: רבי נחמן חי בין השנים 1772-1810. הוא הגיע מגזע תרשישים והיה נינו של המכונה אור שבעת פני הימים רבי ישראל בעל שם טוב. הוא ייסד את חסידות ברסלב והיה הרבי\אדמו"ר הראשון והאחרון שלה. רבי נחמן התנגד לשכלתנות. הוא חשב שרגש והדימיון הם הדרך הנכונה להבין את העולם כולל את האל. עד סוף ימיו האיש נרדף על ידי מתנגדיו. אולם כיום יש לו חסידות מיוחדת המצליחה לתפקד ללא אדמו"ר היררכי השולט בקהל המאמינים.

כתבתי שרבי נחמן הוא מקיאווליסט, והיות וחושש אנוכי שיש אנשים שלא זכו להכיר את מחשבתו של מקיוואלי, אביא מעט פרטים ביוגרפיים עליו גם כן.

ניקולו מקיאוולי חי בין השנים 1469-1527. האיש היה דיפלומט בעיר מדינה פירנצה. הוא גם היה בין האמיצים הראשונים שהעזו לטעון שכל הדרכים ראויות לשמירת המדינה.,כלומר, האינטרס של השליט, שהרי כל אחד יכול להיות שליט. כיום הכינוי מקיאווליסט מסמל אדם המאמין שכל האמצעים כשרים למען המטרה הרצויה.

דוג' לתורתו של מקיאוולי הקשורה להבנת רבי נחמן והאופי ה'מקיאווליסטי':

"אל תלכו שולל אחר אותה קדמוניות הדם שבשמה מתנשאת [האצולה] מעלינ;ו שכן לכל בני האדם אותה ראשית וכולם קדמונים באותה מידה, ומטבעם נבראו באותה דרך. הפשט את כולם עירום ועריה ותראה שכולם דומים, הלבש אותנו בבגדיהם ואותם בבגדינו, ואנו ניראה בלא ספק אצילים, והם נקלים, שכן עוני ועושר הם לבדם יוצרים את ההבדל… אך אם תשים לב לנהגיהם של הבריות, תראה כי מי שמשיגים את רוב עושר וכוח הגיעו לידי כך במרמה או בכוח הזרוע, וכדי להסוות את הכיעור שבהישגם הם מצדיקים את מה שתפסו שלא כדין, אם ברמייה ואם באלימות, בתואר מזויף של הישגים ביושר. ומי שבגלל תבונה מעטה או טיפשות יתרה נמלטים לכיוונים אלה (שולל אחר האצילות – ההסבר שלי) טובעים תמיד בשעבוד ועוני; שכן המאמינים הם תמיד משרתים, ואנשים טובים הם תמיד עניים. ומן השיעבוד לעולם לא ייחלץ אלא עז המצח וחסר האמונה, ומן העוני ייחלץ רק העושק והרמאי (ההדגשות שלי)". (תולדות פלורנץ של מקיוואלי, מובא אצל גרנט מנדל 1985 בתוך הספר 'תולדות המחשבה המדינית', 2001, עמ' 424-425: האוניברסיטה הפתוחה)

ניתן לראות שמקיאוולי שם דגש על ההצלחה על ידי המרמה ושהמוסר פחות חשוב. והוא אינו מדבר על העניין הראוי שעל פיו השליט אמור לשלוט אלא על הדרך המוצלחת.

בדומה לכך גם בספר הנסיך מקיאוולי כותב כך:

"ואולם מאחר שאדם פרטי נעשה נסיך גם בשני אופנים שאין לייחסם כליל לא לפורטונה ולא למידה הטובה, נראה לי שאין להשמיטם, גם אם על אחד מהם מאפשר לדון ביתר הרחבה כאשר דנים על רפובליקות. האופנים האלו הם: לעלות לכס הנסיכות באיזו דרך נפשעת או מתועבת, או להיעשות מאזרח פרטי לנסיך המולדת מכוח רצונם הטוב של של האזרחים האחרים". ('הנסיך' מקיאוולי, 2008, עמ' 41, הוצאת דביר והוצאת שלם)

"יכול מישהו לתהות איך קרה שאגתוקלס – ואחרים שדומים לו – היה יכול לאחר אינסוף בגידות ומעשי אכזריות לחיות זמן רב לבטח במולדתו ולהתגונן מפני אויביו בחוץ, והאזרחים מעולם לא קשרו נגדו קשר; ולעומתו רבים אחרים לא יכלו, גם בימי שלום, לשמור על המדינה באמצעות האכזריות, לא כל שכן בימים טרופים של מלחמה. אני מאמין, שהסיבה לכך היא מעשי אכזריות שמשתמשים בהם רע או משתמשים בהם טוב. מעשי אכזריות שמשתמשים בהם טוב – אם מותר לומר טוב על הרע – אפשר לכנות את אלו שנעשים כולם בבת אחת בשל הכורח לך להבטיח את עצמך, ואחר כך לא מתמידים בהם אלא ממירים אותם ככל שמתאפשר למרב התועלת של הנתינים. מעשי האכזריות שמשתמשים בהם רע הם אלה, שאף כי בהתחלה הם מעטים, הרי שבמשך הזמן גדלים ולאו דווקא מתחסלים. המקפידים על הדרך הראשונה למצוא אצל אלוהים ואדם תקנה כלשהי למצבם, כמו שמצא אגתקולס; באשר לאחרים, אי אפשר שישתמרו". (שם, שם, עמ' 45)

"אין לך דבר שמעורר כלפי נסיך הערכה כה גדולה כפי שמעוררים מבצעים גדולים ומעשים נדירים המשמשים מופת". (שם, שם, עמ' 85)

בציטוטים רואים בבירור את חשיבות ההצלחה של מקיאוולי בכל מחיר. הוא אפילו מתיר אכזריות וקורא לאכזריות מסוימת 'אכזריות טובה'. הוא גם מרגיש צורך לתאר את השיטה המתועבת או הנפשעת להיות נסיך ואינו מצנזר זאת בשם המוסר. ובציטוט האחרון הוא מביא גם רעיון פסיכולוגי היכול לשמש את השליט.

הנחת היסוד שלי שיש סוגי נסיכויות שונות. יש נסיכות עסקית, כלומר, מעמד פיננסי טוב ויש נסיכות חברתית, כלומר, פופולריות חברתית המקלה על השגת יעדים בחיים (עסקי מכיוון אחר…) ויש את הנסיכות הדתית שהיא דרך להשיג מעמד חברתי מסוים וכדומה.

לפי דעתי רבי נחמן היה אדם טוב מבחינה סוציאלית ולא היה חסר עכבות כמו מקיאוולי. ברם לא הייתה לו בעיה מוסרית לשחק משחק ולהיתפס כך כאדם המתאים לתפקיד של מנהיג דתי בעל אלפי מעריצים. וכך אציג בהמשך.

יש וויכוח האם מקיאוולי היה רק איש הגות או רק מדינאי. יש שיגידו שלכן הוא אינו הוגה, שהרי הוא לא דיבר על ערכי המדינה ומטרותיה, אלא הוא עסק בכיצד לשמר את האינטרס של השליט, כשכל אחד יכול להחליפו ועליו למנוע זאת (מיכאל קרן ועליזה קורנשטיין, מדריך למידה, 2001, עמ' 74, האוניברסיטה הפתוחה.)

בניגוד לכך, אני אגיד שמקיאוולי בחכמתו הרבה קלט שאין עניין לבזבז זמן על תאוריות לא פרקטיות ולא מוכחות ועדיף להתמקד בפרקטיקה לשם אינטרס של האדם בלא לבדוק את המוסר בעניין. בזאת לפי דעתי הוא הבין את העולם טוב יותר מקודמיו. ובזה הוא גם היה מהפכן. מדוע הוא לא אמר זאת בפומבי, אתם תשאלו?! אזי אענה לכם שייתכן והוא חש שאין העולם בשל לתובנה זו ולכן העדיף לשתוק פן יבולע לו.

לעומתו רבי נחמן לא טרח לכתוב ספר הכיצד להיות רבי המנהיג קהילת חסידים. הוא בחר לשחק את המשחק עד הסוף. ואפילו לא השאיר שום כתבים שלו אלא תלמידיו הם שכתבו משמו. וייתכן שהוא הבין שבשביל להצליח במשימה שלו להצליח לקבל כבוד עולמים ולקדם דרך רוחנית משלו, שומה עליו לעבוד כך. ואולי זה בגלל שמקיאוולי הודח מתפקידו וכל שנותר לו לעשות זה לכתוב ולא היה לו מה להפסיד בעוד שרבי נחמן נשאר נסיך רוחני עד סוף ימיו.

לפני שנתקדם ל'סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל כמופיע בשבחי הר"ן' אביא עוד טקסט מכונן של רבי נחמן:

"קכג – לקשר עצמו להצדיק שבדור

העקר והיסוד שהכל תלוי בו, לקשר עצמו להצדיק שבדור, ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול. ולבלי לנטות, חס ושלום, מדבריו ימין ושמאל, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ספרי פרשת שופטים): 'אפלו אומר לך על ימין שמאל' וכו'. ולהשליך מאתו כל החכמות, ולסלק דעתו כאלו אין לו שום שכל, בלעדי אשר יקבל מהצדיק והרב שבדור. וכל זמן שנשאר אצלו שום שכל עצמו, אינו בשלמות, ואינו מקשר להצדיק. וישראל בעת קבלת התורה היו להם חכמות גדולות כי אז היו עובדי עבודה זרה שבימיהם, שהיה טעותם על פי חכמות וחקירות גדולות כידוע. ולולי שהיו ישראל משליכין מעצמן החכמות, לא היו מקבלים התורה. כי היו יכולים לכפר בכל, חס ושלום, ולא היה מועיל להם כל מה שעשה משה רבנו עמהם. ואפלו כל האותות והמופתים הנוראים שעשה לעיניהם, לא היה מועיל להם, כי גם עתה נמצאים אפיקורסים הכופרים על ידי שטות וטעות חכמתם. אך ישראל עם קדוש ראו האמת, והשליכו החכמות, והאמינו בה' ובמשה עבדו, ועל ידי זה קבלו התורה. והינו שתרגם אונקלוס (דברים ל"ב): "עם נבל ולא חכם", 'עמא דקבילו אוריתא ולא חכימו'. כי עקר קבלת התורה היה על ידי ולא חכימו, הינו על ידי שהשליכו מאתם כל החכמות כנ"ל: וזה נבל ראשי תבות לב נתיבות, שהוא כלליות התורה והיא החכמה האמתית, אשר אצלה כל החכמות בטלים. והינו נבל, שהיא בחינת התורה, הנקראת נובלות החכמה העליונה (בראשית רבה פרשה יז). (ובוא וראה שעתה מבאר ומישב התרגום הזה, שהוא פליאה גדולה, וכל העולם תמהים עליו, מה ענין תבת נבל, לתרגמו על קבלת התורה. אך עתה מה נמלצו לחך דברי התרגום האלו) (ועיין שוח"ט תהלים קיט בתמימות קבלו ישראל את התורה וכו' ע"ש): והעקר העבודה, להיות תם וישר ירא אלקים וסר מרע, בלי שום חכמות. ושלמה המלך, עליו השלום, אחר שכתוב בו (מלכים א ה): "ויחכם מכל האדם", אמר (משלי ל): "כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי". וכן אמר אסף (תהלים ע"ג): "ואני בער לא אדע בהמות הייתי עמך". וכן כתיב (משלי כ"א): 'אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' ":".

רבי נחמן מבקש מהיהודי להפסיק לחשוב כדרך להיקשר לצדיק באופן מוצלח שזה הוא בעצמו וכדרך להאמין באל. כמו מקיאוולי הוא מבין שסתם תאוריות אינן חשובות ומה שחשוב זה המעשה. החקירות השכלתניות לא מסייעות להכיר בצדיק כנסיך ומקשות על קבלת האל. ייתכן שהוא לא רק בא לזלזל בתבונת האדם אלא גם להרוויח שיעבוד של הנוהה אחריו או אחרי תורתו. ובכך אנו רואים את הדמיון בין רבי נחמן למקיאוולי. שניהם זונחים את הפילוסופיה ומקדמים את הפרקטיקה. ושמא רבי נחמן נחשף למקיאוולי והושפע מתורתו.

להלן מס' דוגמאות בסעיפים שונים מתוך 'סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל כמופיע בשבחי הר"ן' עם ניתוח:

דוגמה ראשונה,

"ב. ואמר רבנו זכרונו לברכה: מי שיודע מפני מה היתה ארץ-ישראל תחלה ביד כנען ואחר-כך באה ליד ישראל הוא יודע מפני מה הוא היה תחלה בקאמיניץ ואחר-כך בארץ-ישראל".

כלומר, רבינו לא יודע באמת סיבה מעבר לכך שתופעות מתרחשות. אך הוא מדמה בין תופעה לתופעה כאילו שיש הסבר. בפועל הוא מכריז בשפה מתוחכמת על הדמיון ובכלל לא מכוון על ההסבר. קהל עדת החסידים חושב שיש כאן דברי חכמה וחושב לעצמו אם אני לא מבין זאת הוא ככל הנראה מופלא מאוד. רבינו מבין בנפש האדם ויודע שככל שהחסיד לא מבין הוא מעריך את רבו יותר כמשהו נשגב שאינו קשור לבני תמותה רגילים.

דוגמה שניה,

"י. כלל הדבר, כי אלו האנשים הנ"ל בזו אותו, זכרונו לברכה, בכל מיני בזיונות וכו', והוא סבל הכל ולא רצה לגלות להם בשום אפן מי הוא, ורמה אותם בכונה ובלבל דעתם מאד מאד, עד שהיו מבזים אותו בכל פעם על שבכל פעם הוא משנה עניניו פעם אחד דבר עמהם עד שנדמה להם בברור שהוא מלגורנא (עיר באטליא) וכו' ואחר-כך ראו שלא כן הוא ובזו אותו מאד מאד ופעם אחד דבר עמהם ונדמה להם שהוא בן הקאמרנער דהינו בן המגיד מקאמרנא שהיה אז מחלקת גדול עמו כמפרסם ואחר-כך בתוך הדברים התחיל הוא זכרונו לברכה, לקלל את הקאמרנער וגערו בו: הלא הוא אביך?! וראו שעדין לא עמדו עליו ובכל פעם היה לו שם אחר, ובכל שם שקראו אותו נענה להם ובא אליהם פתאם יצא מפיהם וקראו ישעיה כדי לנסותו אם הוא בן הקאמרנער ששמו ישעיה, ובא הוא זכרונו לברכה, תכף ומיד אליהם ונדמה להם בודאי שהוא בן הקאמרנער ואמרו לו: אתה הוא בודאי בן הנ"ל והשיב להם, והוכיח להם שאינו בנו, בתוך כך התחילו לדבר מהמתנה ששלח הקאמרנער לבנו, והתחיל הוא זכרונו לברכה, תכף לבקשם ולהפציר אותם שיהיו מראין לו את המתנה שלו וראו שוב שהוא בנו, ואחר-כך דברו עמו עוד וקללו אותו ונבהלו מאד מאד ובאו בכעס גדול ובזו אותו מאד מאד וכששאלו אותו: למה אתה אומר עכשו ששמך כך ואחר-כך שם אחר וכן בשם מקומך? השיב להם גם-כן שכל שם ושם הוא כפי המדה והספירה שנאחז בו וכו' ואני ברוך השם כלול מכלם וכל מה שעבר בענין זה יקצרו המון יריעות לספר והוא זכרונו לברכה, היה מעורר אותם לפעמים מהשנה והתחיל לדבר עמהם עד שבאו בכעס גדול והתחילו עוד לקלל ולבזות אותו מאד ובערב-שבת-קדש באו הם מבית הטבילה, והוא זכרונו לברכה, היה שוכב על הדרגש יחף בלי חגורה ובלי כובע עליון ושאל אותם: מפני מה בכל השבוע הגוף שלי קל ואין לי כבדות ועכשו יש לי כבדות גדול מאד, עד שכמעט איני יכול לעמד ממקום זה? והשיבו לו: מחמת שבכל ערב-שבת-קדש הנשמה זו עולה למעלה ונשמה היתרה באה למטה ואצלך הלכה הנשמה שלך ונשמה יתרה אינך זוכה לקבל על-כן נשאר גופך כאבן והשיב להם: אוי לכם, ואפלו בדבר קל כזה אינכם יודעים מה להשיב".

רואים שרבינו מבצע מעשים תמוהים (פרובוקציות בשפה היומיומית של היום) רבים. לבסוף הוא גם משתמש ברעיונות קבליים ב'גרוש' כדי להפוך את עצמו לאדם הדובר אמת. וכך לענ"ד הוא גם מזלזל בקבלה, רק בצורה מחוכמת. הוא שואל אותם שאלת סרק כשכולו מדושן עונג במקוה (סאונה?). ואולי גם רבינו השתמש בסיפור של כבדות גופו כדי להמנע מלתת להם מקום על הדרגש, אולי כדי להמנע ממריבות מיותרות. הם עונים לו ומעליבים אותו שאין לו נשמה כעת והוא אומר להם שהם לא יודעים להשיב לו בדבר קל. לפי דעתי הענייה, רבינו צודק.

דוגמה שלישית,

"יב. ..היה עושה בסטנבול כל מיני קטנות, והיה הולך יחף ובלי חגורה ובלי כובע עליון, והיה מלבש רק בה"אנטער-שלאק" שהיה לו מאיזה מלבוש, והיה הולך בשוק כדרך בני הנעורים הרצים בשוק ומצחקים, והיה עושה מלחמות בדרך צחוק כדרך בני הנעורים והיו מכנים אחד בשם הצרפת, ואחד בשם אחר, ועשו מלחמה והיה כעין תכסיסי מלחמה ממש והיה עושה עניני קטנות הרבה מאד שם בסטאנבול אחר-כך נפל הדבר רחמנא לצלן בחאן זה, הינו חצר והיה מכרח לברח משם.. היה בדעתו להתעכב שם עוד שנה אחת ופתאם נתעורר ואמר לאנשי סטנבול: תדעו שנתגלה לי שאני מכרח מיד לנסע לירושלים..".

רבינו הקדוש עושה שטויות ומעצבן את האנשים עד שהם מתנכלים לו והוא נאלץ לברוח. האם זה כי הוא אהב את החיים? האם כי אהב לעצבן את סביבתו? האם רצה לעשות צחוק ממוסד האדמו"רות? האם הוא ניסה לחנך את חסידיו ואת הסובב לחשיבה עצמאית? האם הבין שזו השיטה להיתפס כמיסטיקן וקדוש?

רבינו גם אוהב להפתיע ולעשות דברים בפתאומיות. רואים זאת גם לגבי העליה לא"י וגם לגבי שכירת החמורים למסעות בארץ. המשרת שלו עושה X לאחר שרבינו ציוו עליו. לפתע רבינו אומר לו לעשות Z וככל התימהון הוא נתפס כקדוש עליון.

דוגמה רביעית,

"יד. ונסע רבנו זכרונו לברכה, גם-כן על ספינה זו לארץ הקדש ודבר רבנו זכרונו לברכה עם החכם מירושלים הנ"ל שיקח אותו לירושלים, כי אמר שאינו רוצה להיות לא בצפת ולא בטבריה וכן המתיקו סוד ביניהם ובלכתם על הים היה רוח סערה גדולה מאד מאד (שקורין אפירטינע גדולה מאד), והיתה הספינה בסכנה גדולה "יעלו שמים ירדו תהומות" וכו' (תהלים ק"ז) ולא היה עוד בלב איש מהם להנצל מן המיתה והיו צועקים כלם אל ה' והיתה לילה אחת כמו יום-הכפורים ממש, שהכל בוכים ומתודים ומבקשים כפרה על נפשם ואמרו סליחות ושאר דברי תפלות ותחנונים ורבנו זכרונו לברכה, היה יושב דומם והתחילו כמה אנשים לומר לו מפני מה הוא שותק בעת צרה כזאת? ולא השיב אך אשת הרב דקהלת קדש חאטין שהיתה מלמדת ובכתה וצעקה כל הלילה, והתחילה היא גם-כן לומר לו כאלה מפני מה הוא דומם וכמדמה שקלל אותה ואמר לה: הלואי הייתם שותקים גם אתם היה טוב לפניכם ובזאת תבחנו אם אתם תשתקוישתק הים מעליכם גם-כן וכן היה ופסקו מלצעק ושתקו ואזי מיד כשהאיר היום "יקם סערה לדממה ויחשו גליהם וישמחו" וכו' (תהלים ק"ז)".

ניתן לראות שרבינו מבצע עוד "מופת". שהרי לו האוניה תטבע אין מי שיספר המופת שלו לא עבד. ואם ניצל, אזי יש אנשים שיספרו שזה עבד ובשפע. אם ניתן לבחור מופת חילוני של אי עשיה, ליהנות מן הכאוס בשלווה למשל, זה ייתפס כדבר פלא גדול יותר על פני מופת דתי שזה להתפלל להשי"ת וכד'. רבינו מוכר את חוסר האמונה שלו במופתי רבנים על ידי מופת-אנטי-מופת. רבינו אומר שלא יעשה כלום ושגם האחרים יפעלו כך ויהיה בסדר. וכך היה. כמובן שאנו גם לא באמת יודעים עד כמה הסערה הייתה מסוכנת. ניתן ללמוד מרבינו הכיצד צריך להיאבק באנשי המופתים. צריך להשתמש בשפה המופתית ולעשות פעולות הפוכות ולא מופתיות. מצד שני, רבינו לבסוף נהפך לאיש מופת, האם הוא נכשל?

דוגמה חמישית,

"יט… והיו על מערה של ינוקא אחד ובאותה המערה היו הכל יראים לכנס כי אמרו שנחש כרוך שם באותה המערה גם אילן גדול היה על המערה זו ורבנו זכרונו לברכה, היה הראשון שנכנס לשם ולא היה שם נחש כלל ומאז והלאה התחילו כלם לילך באותה המערה ואחר-כך הלכו על שאר מערות עד שחזרו לטבריה..".

רואים שרבינו הבין שיש סתם סיפורי שטות ומינף את התנהגות ההמון לטובתו. רבינו נכנס למערה וביטל את האמונות הלא מבוססות ופתח במסע צליינות לאחר שפתח לציבור תחנת עלייה לרגל.

דוגמה שישית,

"לא. ופעם אחת בא אליו אחד מהגדולים, שהיה חשוב מאד בארץ-ישראל ובחוץ-לארץ, וקלסוהו שהוא בקי בכל הש"ס כמעט בעל פה, ושהוא גם-כן ממרי קבלה ובא אל רבנו זכרונו לברכה, והזהיר להוציא כל איש מעליהם, ולא עמד איש אתם בהתועדם יחד אך האיש הנזכר לעיל שהיה עם רבנו, זכרונו לברכה, נשאר שם והפציר אותו הגדול הנ"ל ואמר לרבנו זכרונו לברכה, בלשון זה: ידענו שכבוד-תורתו לא בא לארץ-ישראל כשאר ההמון במחין דקטנות, דהינו כדי לילך ארבע אמות בארץ-ישראל ויהיה בן עולם הבא או שאר מחשבות כאלו כדרך אנשים פשוטים רק בודאי כבוד-תורתו בא לכאן במחין דגדלות ולפעל השגה גדולה בעבודת הבורא יתברך על-כן רצוננו לידע באיזה נקדה מנקדת ארץ-ישראל נכנס כבוד-תורתו, ומה הוא רוצה לפעל כאן בעבודת הבורא ואני מוכן לשרתו בגופי ובנפש רוח נשמה שלי וכו':

והשיב לו רבנו: ידיד נפשי, אל תצערו אותי בדבר זה כי לא דבר קל הוא לגלות לכם, חס ושלום, מה העבודה הזאת ובשביל מה באתי לפה ואולי אני משבע ועומד על זה וכו' והתחיל שוב הרב הגדול הנ"ל להפציר אותו מאד ואמר: שאלתנו ובקשתנו על-כל-פנים ילמדנו רבנו איזה חדוש מחדושיו הנחמדים והנעימים אשר חננו ה' יחננו גם-כן ויטעימנו מהם ואין כונתנו חס ושלום לאיזה פניה רק כונתנו לשמע חדושי תורה מפיו הקדוש, אולי יתעורר לבבנו מחדש לעבודתו יתברך, וגם אולי נזכה ממילא להבין ולהשכיל איזה רמיזא מהנקדה הנ"ל:

מיד התחיל רבנו, זכרונו לברכה, להתלהב מאד ברשפי רשפי שלהבת י"ה ופניו נבערו ונתלהבו כלפידים ממש ומחמת ההתלהבות תסמר שערות ראשו, והשליך הכובע עליון מעל ראשו, והתחיל לדבר בלשון זה: הידעתם סוד כונות התפלין? השיב לו הנ"ל קצת כונות אמר לו: לאו, לא זו הדרך של כונת תפלין, וכיון שאינכם יודעים סוד כונות תפלין אינכם יודעים סוד ארבע רוחות של ארץ-ישראל ועכשו אתחיל לגלות לכם איזה רמז מזה ויהי כאשר התחיל לדבר התחיל לצאת דם מגרונו, ואמר להחכם הנ"ל: עתה ראו בעיניכם כי אין מסכימים מן השמים לגלות לכם דבר ותכף כשראה החכם הנ"ל זאת בעיניו, נענע לו ראשו, ובקש אותו מאד שימחול לו מה שהטריח אותו כל-כך, ונבהל מאד בזה ולא רצה לזוז משם עד שמחל לו רבנו זכרונו לברכה".

כלומר, רבינו נשאל שאלה. במקום לענות הוא שואל שאלה מוזרה וללא תשובה את השואל. לאחר פעלול זה, רבינו מוכיח שהאיש לא ראוי לשמוע תשובה. אולם רבינו נחמד מאוד, הוא "מוכן" להגיד את ה"חידוש". לפתע רבינו שהיה ידוע כחולה שחפת יורק דם ומוכיח שמן השמים לא רוצים שהוא יגיד את ה"סוד" שיש לו לומר בנושא. מופת! רבינו היה חולה שחפת ולעומת אדם רגיל שהיה נכנס לדיכאון ושוקע במרה שחורה, רבינו יוצא לטייל בעולם ומשתמש בשחפת להימנע מחיכוכים מיותרים עם בני האדם.

לסיכום, מן הדוג' שהבאתי ניתן להתרשם שרבינו מומחה גדול לתורה הנפש ובעל יכולת טפלול רבה ואיש די אנטי-חסידי לפי התפיסה של הציבור לגבי החסידות. גדולתו היא שעל אף שלכאורה הוא לא החומר הגלם הקלאסי שיצליח באווירה חסידית של אמונות במיסטיקה ובנשגב, רבי נחמן הצליח לשרוד. וניתן להגיד עליו שהיה מקיאווליסט מוצלח ביותר. וכפי שמקיאוולי אמר: "חייב אדם נבון להיכנס תמיד לדרכים שאותן סללו אנשים גדולים ולחקות את אלו שהצטיינו הצטיינות יתרה..". ('הנסיך' מקיאוולי, 2008, עמ' 26, הוצאת דביר והוצאת שלם) רבינו ידע, כנצר הבעש"ט והודל בתו שהתנהגה כאדמו"רית מוזרה, כיצד להצליח.

כיום לאחר מותו, חסידותו היא אחת החסידויות הצומחות והמשגשגות בקצב המהיר ביותר לעומת שאר החסידיות. לפי הדוגמאות שהבאתי ניתן להתרשם שלרבינו הייתה הבנה גדולה בנפש האדם ומכאן סוד הצלחתו. הוא הצליח להיות אדמור מת ולנתב את המון חסידו לאחר מותו. עליו נאמר: "גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן". לא אכחד שככל שאני משתקע בתורת רבינו אני נהנה יותר ויותר.

שבחי הר"ן – סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל

הנסיך

יצא לי להתווכח עם חבר לגבי משנתו של מקיאוולי. ועל כן החלטתי לכתוב בבלוג מאמר על אותו האדם ומשנתו. חשוב להגיד ששמרנים רבים כיום אוהבים את ניתוחו על טבע האדם, שהאדם רע מיסודו, או יותר מדויק, אינו מושלם ונוטה לשני הכיוונים, הטוב והרע.

אני אוהב אותו בגלל מס' סיבות: א. כי אני מחבב את תפיסתו הפסיכולוגית הפשוטה והפרגמטית על טבע האדם ואת תפיסתו על הערכים. ב. כשמרן שטירנריסט אין לי ערכים מוחלטים ו"אמיתיים" אלא ערכים שנוחים לי מבחינה אסתטית על פי צורת גידולי. אני נהנה מהצגת הפרשנות של המציאות כעירומה מערכים. לאחר זאת האדם יכול לאמץ את מה שמתאים לו על פי מה שטעים לו. ג. לפעמים אני חושב שערכים המאומצים מסיבות של טעם או אסתטיקה סובלים פחות מאנטגוניזם ועל כן חזקים יותר מערכים "מתקדמים ונאורים" שפעמים האדם חש כלפיהם ריאקציה ומקיאם. ד. אני חושב שמקור הלגיטימציה של האל הוא כוחו. כמו שתרדימכוס היווני אמר: שהצדק הוא מה שהחזק משית על החלש. האל שאין לו כלל ערכים, עושה את כל מה שעולה על רוחו. ועל כן לכאורה הוא מזדהה לחלוטין עם ספר הנסיך של מקיאוולי.

קוראים חכמים, שימו לב להדגשה במילות הפתיחה של פסקאות מסוימות. יצא לי להתקל בספר של דתיים שמעוצב כך והחלטתי שבלוג אשר מייצג את האל יכול לגנוב את הרעיון הלז. ובפרט שיש בזה מן ההיגיון שהרי ההדגשה עוזרת לכוון את העיניים בקריאה ולא ללכת לאיבוד בים המלל. כל עוד שלא אקבל תלונות בנושא מקהל קוראי הנאמנים, אמשיך להשתמש בגניבה העיצובית הזו. תודה לאל שיש אנשים דתיים.

ניקולו מקיאוולי חי לפני כחמש מאות שנה. איש הרנסנס. בתקופת הרנסנס נטשו קצת את הנצרות והעריכו את התקופה היוונית רומאית. כתוצאה  מכך, מקיאוולי  משתמש בשמות של האלים על אף שהוא היה נוצרי וחי במרחב זה. כמו כן, זה העניק לו יכולת לנטוש את הדוקטרינות הנוצריות של אקווינס ואוגסטינוס בהגותו.

הספר מפורסם מאד ומשפיע מתקופת הרנסנס ועד היום. אומרים שהרבה מנהיגים ופוליטיקאים נוהגים לעיין בספרו, והפוליטיקאי האגדי אוטו פון ביסמארק היה קורא אדוק של "הנסיך". ונהוג לומר שתפיסת הריאל-פוליטיק היא תפיסתו של מקיאוולי.

הקונספט של מקיאוולי הוא לא להיכנס לנושאים מהותיים של צדק, טבע האדם וטבע העולם. ולכן יש מחלוקת האם הוא רק הוגה דעות או פילוסוף. מצד שני, האם יש טעם לדבר על הנושאים הללו?! ולפיכך יהיו כאלו שיגידו שהוא הקדים את זמנו..

הספר נותן עצות איך להיות נסיך ואיך לשרוד בתור נסיך. לכל אחד יש זכות להיות נסיך. הנסיך הריבון לא חייב כלום לאף אחד. הנסיך צריך להראות דתי אם צריך כדי שהעם יוכל לתמוך בו. יתר על זאת, כדי שהדת-הכנסייה תתמוך בו. וכן שהעם יפחד לפגוע בו בגלל הדת. כמו כן, להיות אכזר ונדיב כשצריך. צריך להיות אכזר כדי להיתפס כאכזר, שיהיה מפחיד ומסוכן למרוד בו. ומצד שני לעומת זאת, צריך להיתפס וכנדיב כדי שהעם יוכל להזדהות ולאהוב את הנסיך. בנוסף, הנסיך צריך לתגמל את הנאמנים ולהעניש בחומרה את הבוגדים ועוד רעיונות פרקטיים בכגון דא.

כל מה שהנסיך עושה זה לגיטימי. השאלה היא האם הנסיך של מקיאוולי הוא ספר מושחת שמתיר שחיתות בתור דבר לגיטימי לחלוטין או בתור ספר בעל מטרה עלומה כאיחוד איטליה או שיטת חשיבה  שמבחינה בין עיקר לטפל. מעבר לכך, ניתן להגיד שבתקופה ההיא האנרכיה נתפסה כדבר מסוכן על כן חשוב שיהיה שלטון למנוע ברבריות זו. ישנם גם כאלה שנקטו שהספר הוא ספר מוסר סאטירי שמתאר את השלטון באופן מושחת כדי לגרום לאנשים להבין שצריך לשפר את השלטון.

פורטונה, אם הנסיך הצליח להיות נסיך זה קשור לאלת המזל פורטונה. אך לא תמיד אלת המזל מאירה פנים ועל כן חשוב להתכונן לעתיד. כדאי להכין אמצעים לשעת החירום. צריך להפנים שהעם בוגדני והפכפך. ועל כן אי אפשר לסמוך עליו.  האם השליט יכול להיות אדם טוב או חייב להיות אדם שנראה רע כדי לשלוט?! שלטון חזק ויציב מעניק שלום וביטחון לעם בסופו של דבר, גם במחיר דיקטטורה אכזרית.

ישנם הטוענים שמקיאוולי שאב השראה מצ'זארה בורג'ה דוכס ולנטינו בנו של הפאפא אלכסנדר השישי אשר התחיל מדרגת כמורה והיה אפילו חשמן והפך לנסיך חזק מאד בארץ המגף. צ'זארה היה ערמומי מאד, ברוטלי וללא עקבות. מטרתו הייתה מילוי שאיפותיו אך גם איחוד איטליה נגד הכובשים הצרפתים והגרמנים. השנים נפגשו רבות וכך הוא למד להעריך את האיש.

בעיני, מקיאוולי הקדים את זמנו וכתב בצורה ברורה כיצד צריך לשמור על המשילות והיציבות של המדינה ושל העומדים בראשה. אך ניתן יהיה להגיד שהוא נכשל ונחשל בזה שהוא חשב שיש עניין לשלוט במדינה ולהשיג יציבות בכל מחיר.

לאחר שמקיאוולי מקבל את ערך הכוחניות על פי המודל של תקופתו. צריך לשאול למה הוא לא קיבל את שאר ערכי החברה כגון צדק והגינות?! דברים אלה ניתן להסביר על פי אורחות חייו. האדם נולד למשפחה ענייה נהיה שגריר, ולבסוף מעין שר החוץ של העיר פירנצה. כשהשלטון הוחלף וחזר לבית מדיצי, הוא הודח. והאיש תפס את השלטון בצורה זו, כפי המתואר כיצד צריך להיות בספרו.

ניתן להגיד בביקורתיות שהוא התאהב בשליטה ובא להצדיק את השליטה והכוח. אולם אפשר להניח שאם היה חושב בצורה אובייקטיבית, הוא היה צריך להיות ספקן מוחלט גם כלפי ערך הכוח. וכמו שלא קיבל את שאר ערכי התקופה.

כמובן שאפשר לחלוק עלי ולהגיד שמקיאוולי היה אידיאליסט ומטרתו הייתה איחוד איטליה או ביטחון מפני אנרכיה של מלחמת אזרחים מתמדת או ספר מוסר סאטירי. כמו עוד הוגי דעות טובים, זה שהם דיברו על משולשים זה לא הפך אותם למשולשים, ומקיאוולי עצמו לא פעל לפי ספרו הנסיך.

כיצד ארגוני השמאל מסייעים למדיניותה העכשווית והשמרנית של המדינה

על שוברים שתיקה, ייצוגה המוצלח של מדינת ישראל בדעת הקהל העולמית על ידי ארגונים שמאליים, נורמליזציה וכיצד הם פועלים למען השמרנות

---

זה הוא לי עתה הפוסט הראשון  בבלוג. הכתיבה הזו איננה מייצגת משהו מיוחד הראוי במיוחד לפתוח את הבלוג. אולם אלוהים הוא ספונטני וכך גם אני. עם כל האמור, כעת כשהנני כותב זאת, אני חושב שהסתכלות מלמעלה וללא הבעת עמדה אישית מייצגת עמדה אלוהית ומזכירה לי את הזוית המפורסמת של מעוף הציפור בקולנוע המייצגת משהו אלוהי וגורלי. במאמר דעה זה על 'שוברים שתיקה' הנני מייצג כזו דעה ולהרבה אנשים ימניים אתפס כאדם המגיע ממאדים. לפיכך מצאתי דרך להסביר מדוע פותח אני את הבלוג בכתיבה הזו.

כעת עולה לי רעיון נוסף. בפוסט זה אדבר על ארגון 'שוברים שתיקה'. כידוע שהמוסד הנ"ל הוא בעל שם המביע יציאה מן השגרה ואומץ. אקווה שכתיבתי תנתץ מוסכמות ותשבור אלילי מחשבה ותצליח, כביכול, להתקדם וליצור חידושים מקוריים.

תיירים ממדינות העולם הראשון בעיר חברון במסגרת סיור של ארגון השמאל 'שוברים שתיקה'

'שוברים שתיקה' הוא אחד מן הארגונים המגודרים בדעת הקהל כארגון שמאלני. וישנם אנשים רבים המתעבים את פעילותו כיוון שהם חושבים שהיא מזיקה להם. ברם, לי יש תאוריה ריאליסטית, מזה זמן רב, שהארגון תורם לישראל מבחינה כלכלית, מבחינת דעת הקהל הבינ"ל וכן תורם לנורמליזציה בינינו לפלסטינים.

ארגון שוברים שתיקה, מגייס כספים מאירופאים תמימים ומוציא אותם בארץ ובשטחים. בנוסף,הוא מגייס ישראלים רבים לעבודה ובכך תורם לכלכלה, להוצאת אנשים ממעגל האבטלה ולהתיישבות, היות שמביא אנשים לשטחים וגורם להם להשקיע כסף שם.

כמו כן, הוא מציג את דעת הקהל הישראלית בעולם כמפולגת. זה אולי מסייע מעט לתנועות החרם נגדנו. אולם זה עוזר לנו להציג את חלק מן האזרחים במדינה כערבו-פילים. בכך התנהגות המדינה אינה נתפסת אצל חלק מהעוינים אותנו כמיזונ-ערבית אלא כחלק מבעיה נקודתית או זמנית. בזאת הוא עוזר לאנשים לעכל את המדיניות הישראלית ולא לשנוא אותה בצורה קיצונית שתביא לידי מעשים חמורים נגד המדינה. בנוסף, כשהפלסטינאים רואים את הארגונים הללו אשר כביכול פועלים למענם, הם פחות שונאים או מפגעים בישראלים\יהודים. וכן שמכיוון שהם מבצעים פעילויות משותפות יחדיו, כגון ביקורים בבתים של תושבי חברון או בדרום הר חברון המבוצעים על ידי 'שוברים שתיקה', הם מנרמלים את הסכסוך והופכים את הכיבוש לעובדה נוחה שאפשר גם להתפרנס מכך ובכך מבצעים בציניות 'תתביע' וזאת בשם ההתנגדות לכיבוש..

דוגמה לדבר, ארה"ב כבר מעל מאה שנה נמצאת במלחמה\לחימה כל שנה במקום אחר. פעם אלו הדמוקרטים בשלטון והרפובליקנים מתנגדים ופעם הפוך. כתוצאה מכך, דעת הקהל הבינ"ל איננה שונאת כל כך את ארה"ב אלא כל פעם מאשימה את המפלגה השלטת. כלומר, הפילוג הקיים, כביכול, תורם ליישום מטרותיה האוניטריות של המדינה.

על כן דעתי שארגונים שמאלנים אחרים, כגון 'עדאללה', 'בצלם' ועוד מסייעים לכלל תושבי המדינה ולהנצחת המצב הקיים, כמו שהדגמתי על הארגון 'שוברים שתיקה'. הם תורמים לכלכלתנו ולייצוגנו בעולם ולנרמול היחסים עם מתנגדנו. בכך הם משרתים ופועלים למען האג'נדה השמרנית המתנגדת לשינויים ותומכת במסורת. וכל זאת ללא שהם עצמם מודעים לכך. ממש אלוהי, הידד!

הנני מקווה שגרמתי לכם לחשוב על הנושא. תודה.