אֱלוֹהִים לֹא שַׁיָּך לְפִילוֹסוֹפִים
וְלֹא לְסַפְקָנִים
אֱלוֹהִים לֹא שַׁיָּך לְרַבָּנִים
וְלֹא לְעַסְקָנִים וְלִמְפַקְּדִים
לֹא לְבָּאבּוֹת וְלֹא לְאַדְמוֹרִים
לֹא לְהוֹגֵי־דֵעוֹת וְלֹא לְכַתָּבִים
לֹא לַעֲשִׁירִים חֲזִירִים
וְלֹא לְמִסְכֵּנִים בַּכְיָנִים
לֹא לַמֶּרְחָב הַמּוּגָן
וְלֹא לְמֶרְחַב הַמִּחְיָה
הוּא בָּנוּ בְּנַפְשֵׁנוּ
בְּתוֹכְכֵנוּ בְּנִשְׁמָתֵנוּ
אָנוּ עַצְמֵנוּ
אֱלוֹהִיִּים
ניקד: עִבְרִי בֶּן־קֹהֶלֶת.
משום מקום ידוע נזכרתי במזמור צ"ו מתהילים – מִזְמוֹר, שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ.
וחשבתי לעצמי למה הוא חדש, וכי יש שיר שהוא אינו חדש?! למה צריך לשיר שיר חדש? זה אומר שיש שירים עתיקים ויש שירים חדשים וכעת צריך לשיר שיר חדש? האם היו כמה סוגי שירים, שירים עתיקים שנהגו לזמר דווקא אותם וכעת תהילים החליט להגיד שצריך שיר חדש? האם צריך לשיר שיר ישן כאילו הוא חדש? שלחתי הלבטים הללו לחבר חכם. וצירפתי לו עיבוד מחודש שלי למזמור צ"ו.
מִזְמוֹר שִׁירוּ לַה שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂתה הוֹשִׁיעָה לּה יְמִינה וּזְרוֹעַ קָדְשׁה:
הוֹדִיעַה יְשׁוּעָתה לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּתה צִדְקָתה:
זָכַרה חַסְדּה וֶאֱמוּנָתה לְבֵית יִשְׂרָאֵל רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ:
הָרִיעוּ לַה כָּל הָאָרֶץ פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ:
זַמְּרוּ לַה בְּכִנּוֹר בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה:
בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמּלכה:
יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:
נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ:
לִפְנֵיה כִּי בָאה לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ תשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים:
המשוב שקיבלתי
- אכן תהלים כולל גם שירים ישנים, או קדומים במידת מה לזמן ליקוט המזמורים. הרי יש שם מזמור לאסף; למנצח לבני קורח; לבני ידותון; ועוד. אז כנראה השיר החדש הוא שיר שנכתב בזמן הליקוט ועריכת הספר
- החידוש שלך ללשון נקבה הוא מצוין וניתן ואף כדאי לעשותו לעוד כמה קטעים קדומים.
לְעוֹלָם לֹא נִתְרָאֶה שׁוּב, אֵינִי יָכוֹל לְהוֹכִיחַ,
אֲבָל אֲנִי חָשׁ שֶׁאָנוּ לֹא נִפָּגֵשׁ כְּבָר וַאֲפִלּוּ לֹא נִפָּרֵד כָּרָאוּי.
לְעוֹלָם לֹא נִפָּגֵשׁ יַחְדָּיו בְּיוֹם שְׁטוּף שֶׁמֶשׁ,
אַך חִיּוּכֵךְ יַמְשִׁיך כְּמוֹ תָּמִיד לִחְיוֹת עִם עֵינַיִךְ הַכְּחֻלּוֹת כַּשָּׁמַיִם הַנִּצְחִיּוֹת.
לְעוֹלָם לֹא נַגִּיד יוֹתֵר שָׁלוֹם וְלֹא מַה חָדָשׁ,
אֲבָל אִם אַתְּ יְכוֹלָה אִמְרִי שָׁלוֹם לְמַכָּרִים.
אִמְרִי לָהֶם שֶׁלֹּא יֶאֱרַךְ לָנוּ זְמָן, אוּלַי הֵם שָׁם יִשְׂמְחוּ לִשְׁמוֹעַ שֶׁנִּפָּגֵשׁ מָתַישֶׁהוּ.
אוּלַי מִישֶׁהוּ יַגִּיד בְּחִיּוּך: "הִגִּיעַ הַזְּמָן".
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁאַל מָתַי, לֹא הֵיכָן, לֹא מַה חָסֵר, לֹא מַה צָרִיךְ, לֹא מַה חָדָשׁ וְלֹא אֵיך 'חַיִּים', פָּשׁוּט לֹא נִפָּגֵשׁ עוֹד לְעוֹלָם.
לֹא בְּיוֹם חוֹל וְלֹא בְּשַׁבָּת אוֹ חַג, לֹא סְתָם בְּיוֹם מְעֻנָּן וְלֹא בְּיוֹם שְׁטוּף שֶׁמֶשׁ.
אֵינִי יוֹדֵעַ מָתַי וְהֵיכָן, אֲבָל אָנוּ נַגִּיעַ בֶּעָתִיד לְאוֹתוֹ הַשָּׁלָב יוֹם אֶחָד
וְאוּלַי נִתְרָאֶה בְּיוֹם קַר אָפוֹר וְגָשׁוּם כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אוֹהֵב.
אֲבָל לָךְ זֶה לֹא מְשַׁנֶּה, אַתְּ כְּבָר לֹא אוֹהֶבֶת וַאֲנִי מְדַבֵּר אֶל עַצְמִי.
אֵינִי עוֹמֵד בַּצְּפִירָה
הַצְּפִירָה עוֹמֶדֶת לִי
לֹא הִתְחַלְתִּי עִמָּהּ
הִיא הִתְחִילָה עִמִּי
אֵינִי מִתְאַבֵּד
(אֲבָל) הָעַרְבִי הוֹרֵג אוֹתִי
אֵינִי קוֹבֵר עַצְמִי
הַמְּדִינָה קוֹבֶרֶת אוֹתִי
אֲהוּבָה
דְּלוּקָה
מְאִירָה
אֲדֻמָּה
בּוֹעֶרֶת
מְחַמֶּמֶת
נֶאֱכֶלֶת
מְלַכְלֶכֶת
וְנִגְמֶרֶת
יֵשׁ הַרְבֵּה
זֶה רַק עוֹלֶה
וְהַמְּחִיר
תָּדִיר מִשְׁתַּנֶּה
הוֹרֶגֶת
קוֹבֶרֶת
נְשָׁמוֹת מְרוֹקֶנֶת
בָּדָד
אֵינָהּ נִדְלֶקֶת
מְחַכָּה לְמַגַּע הַיָּד
אֵינָהּ מִתְנַגֶּדֶת
שְׂפָתַי נוֹשֶׁקֶת
בְפִי רוֹטֶטֶת
וּלְגוּפִי חוֹדֶרֶת
סִיגַרְיָה נֶאֱמָנָה
ניקד: עִבְרִי בֶּן־קֹהֶלֶת
אהבתם? אתם מוזמנים להגיב, להעיר ולשתף.
השיר אִִשָּׁה חֲרֵדִיָּה דַּי לָךְ הֱיוֹת שִׁפְחָה הוא בהשראת קוצו של יו"ד ליל"ג. יצא לי להתקל לא מזמן בשיר של יל"ג בשם קוצו של יו"ד. יל"ג היה אדם שניסה לשנות נורמות דתיות מסוימות, ובסיפור קוצו של יו"ד הוא מתאר את מצבה העגום של האשה העברית, כלומר היהודית. וגם אני החלטתי לשלוח ידי בנושא ועל אף שאיני מתיימר להכיר את החרדים לגמרי, אני חושב שהצלחתי לכתוב שיר על מצבה של האשה החרדית. וכעת קוראי החרדים מוזמנים לקרוא לי אנטישמי וחרדו-פוב.
אִִשָּׁה חֲרֵדִיָּה, דַּי לָךְ הֱיוֹת שִׁפְחָה,
אוֹמְרִים עָלַיִךְ דַּעְתֵּךְ קַלָּה,
מַדּוּעַ לָזֹאת אַתּ מַסְכִּינָה?
מָה עִם דְּבוֹרָה וְחֻלְדָּה הַנְּבִיאָה
אוֹ צִפּוֹרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה הַגְּרוּשָׁה?
יוֹשֶׁבֶת בְּאוֹטוֹמוֹבִּיל קָדִימָה,
אַבְרֵךְ צַדִּיק צָעוֹק יִצְעַק: פְּרוּצָה!
וְדַרְדַּק יִקְרָא בְקוֹל: חֲזִירָה מַסְרִיחָה!
וְאַתּ אוֹמֶרֶת: זוֹ לֹא הַדָּרָה, אֶלָּא כָּךְ הִיא הַהֲלָכָה,
וְאִם אַתּ חֲזִירָה – הֵיאַך מְחַתְּנִים אוֹתָךְ עִם בֶּן הַתּוֹרָה?
אֶת מֹחֵךְ קִיצוֹנֵי הָעֵדָה שָׁטָפוּ,
בִּכְבָלִים שֶׁל מַחֲשָׁבָה בָּךְ יַחֲזִיקוּ,
אֶת שְׂעַר רֹאשֵׁךְ בְּבֵיתֵךְ בְּכֹחַ יְכַסּוּ,
לְחַיֵּי הָעַבְדוּת אוֹתָךְ הֵם דָּנוּ,
וּמִלִּמּוּד הַהֲלָכָה אוֹתָךְ הִדִּירוּ.
עָתִיד לָךְ אַיִן,
לְעוֹלָם יַגִּידוּ אַתּ סוּג בֵּית עֲדַיִן,
אָדָם הָרִאשׁוֹן קִבְּלֵךְ כְּעֵזֶר שֶׁתִּמְזְגִי לוֹ הַיַּיִן,
וּפְסוּלָה אַתּ לְעֵדוּת כְּנֶגֶד אַנָּס שֶׁתָּחַב לָךְ הַ*ַּ*ִ*
אֵיךְ הִנָּךְ חָיָה וְלֹא קֵץ לְנַפְשֵׁךְ שָׂמָה בְּאֶקְדּוֹחַ כְּהֶרֶף הָעַיִן?
אֵיכָה יָשַׁבְתְּ בָּדָד, לְעוֹלָם לֹא תִּמְצְאִי לָךְ אֶת הָאֶחָד,
לָקוֹחַ תִּקְחִי בַּטְלָן שֶׁאֲפִלּוּ חוּמָשׁ בְּקִמּוּץ לֹא לָמָד,
עָלַיִךְ בְּבֵיתֵךְ וְעַל יְלָדַיִךְ יָרִים בְּתַעֲנוּג אֶל־עַל הַיָּד,
וּמַדּוּעַ מַזָּלֵךְ מִדּוֹרֵי דוֹרוֹת אָבָד?
הַאִם הָעִנְיָן מִשּׁוּם שֶׁהָאַלִּים לִשְׁלוֹט עֲלֵיכֶן חָמָד?
בַּמֶּה אַתּ יְהוּדִיָּה כְּשֶׁאֶת הַתּוֹרָה אָסוּר לָךְ דַּעַת?
הֵן הַתּוֹרָה לָךְ תִּפְלָה, וְאֶת הָאֱמֶת אַתּ לֹא יוֹדַעַת,
הַאִם מִפַּחַד הַחֶבְרָה אַתּ לָהֶם נִשְׁמַעַת?
מִפְּנֵי מַה תְּחַנְּכִי בִתֵּךְ לִהְיוֹת כְּמוֹתֵךְ בּוּרָה וְנִכְנַעַת?
שִׁפְחָה נוֹלַדְתְּ וְשִׁפְחָה תָּמוּתִי כָּל עוֹד אַתּ לֹא בוֹרַחַת.
אֲנָשִׁים שׁוֹאֲלִים אַיֵּה בַשּׁוֹאָה הָיָה הָאֱלוֹהִים;
אֶל סִבְלֵךְ מִזְּמַן חַוָּה אֵין הֵם מִתְיַחֲסִים,
הָאִשָּׁה פְגִיעָתָהּ רָעָה כָּךְ בַּסְּפָרִים כֹּותְבִים,
אִם תִּרְצִי לְהִתְגָּרֵשׁ לַעֲזוֹר לָךְ אֵין הַלָּלוּ רוֹצִים,
וְלַעֲשׂוֹת תְּנַאי בְּנִישׂוּאִין עָלַיִךְ הֵם אוֹסְרִים.
אֵיכָה בָּחוּר יִשָּׂא אָמָה הָעִבְרִיָּה לְלֹא בוּשָׁה?
מַדּוּעַ הַמְחַפֵּשׂ אִשָּׁה עִם חֵרוּת הַמַּחֲשָׁבָה יִכָּשֵׁלָה,
עַד מָתַי תִּשָּׁאֲרָה רַוָּק וְלֹא תִקַּח נְקֵבָה יּוֹדַעַת הֵיטֵב גָהָצָה?
מַדּוּעַ דָּתִית לְאֻמִּית עָלֶיךָ תַּגִּידָה: אַתָּה גּוֹי וְאֵין נַפְשִׁי בְּךָ חָפֵצָה?
וּמַדּוּעַ לַחוֹשֵׁב תֵּבָתוֹ נִנְעֲלָה וְאֵין לְאַחֲרִיתוֹ תִּקְוָה?
קרדיט לנקדן הנפלא: עברי בן־קהלת.
הסיפור הידוע הוא של מלחמה מחמת אונס של אשה. אולם בפועל קרו שם דברים שמראים שזו לא הבעיה שגרמה למלחמה בין שבט בנימין לשאר השבטים. הבעייה היא לא שנעשתה עוולה כי בשבט בנימין אנסו אשה ולא הסגירו את האונסים שאגב גם הביאו למותה, ומעניין שמתעלמים מהרצח פה, אלא כי אנסו אשה הקשורה למישהו חשוב או אשה נספחת לאורח וכדומה. הוחלט בגלל העניין לקיים מלחמה ולאחר ההיתר להרוג-לטבוח גם את החפים מפשע משבט בנימין, החליטו לשקם כמה פליטים ולאפשר להם לאנוס ולחטוף נשים אחרות כדי לשקם את השבט.
כיום החג ממסוחר על ידי הקפיטל ואנשים רבים יוצאים לחגיגת צרכנות קפיטליסטית בשם חג ט"ו באב וחלקם גם מדברים על אהבה והסכמה… אולם אם הם יודעים רק את ההסבר הזה של ההיתר לשקם שבט מישראל, אזי זה אבסורדי. כמובן שיש עוד הסברים לעניין ומומלץ לקרוא על זה לפחות בוויקי.
פִּילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה
אוֹנֶס שֶׁל חֲלָשָׁה
נֶעֱנַשׁ בִּנְיָמִין
נֶהֱרַג שֵׁבֶט
שָׁמֵם
נִקְמַת אִישָׁהּ
נִקְמַת אִשָּׁה
בְּאוֹנֶס שֵׁש מֵאוֹת
נִסְתַּיְמָה
לְשׂוֹרְדֵי בִנְיָמִין
הָיָה זֶה מַתָּנָה
בִּמְקוֹם עוֹנֶשׁ
לָהֶם אִשָּׁה לְמִקְנָה
בְּדֶרֶךְ הָאוֹנֶס
עוֹלָם הָפוּךְ
עָשׂוּ זֹאת יוֹם מְיוּחָד
זִכְרוֹן זְוָעָה
נִקְבַּע לְיוֹם חָג
מְחוֹלְלוֹת בַּכְּרָמִים
מְחֻלָּלוֹת בַּכְּרָמִים
עַל כָּרְחָן קִבְּלוּ מִין
וקוֹרְאִים לְזַעֲוָה
'יוֹם הָאַהֲבָה'
סייע בניקוד ובייעוץ לגבי השיר – עברי בן קהלת.
לקריאה נוספת:
שׁוֹאָה מַתִּישָׁה
שׁוֹאָה מַתִּישָׁה כְּמוֹ אִשָּׁה עֵירוּמָּה
כָּל שָׁנָה טְקָסִים יוֹלֶדֶת כְּמִשְׁלוֹחִים בְּרַכֶּבֶת
נַאצִים אַכְזָרִים בְּלוֹנְדִינִים חַתִּיכִים
הָרְגוּ יְהוּדוֹנִים עֲזוּבִים וּמוּזְנָחִים
לְ'יָד וָשֵׁם' אוֹתָם מְבִיאִים לִפְנֵי כָּל הֶסְכֵּם
וְאַחֲרֵי זֶה מִתְפַּלְּאִים לָמָה אֶצְלֵנוּ הַכֹּל שָׁמֵם
מָחֹה תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר הַשּׁוֹאָה
זְמַן הֱיוֹת הָאֻמָּה עֲיֵפָה וְלֵאָה
כְּצאֹן לַטֶּבַח עַם מִסְכֵּן הָלַך
לְהַצִּיל אֶת חַיָּיו שָׁכַח וְלֹא טָרַח
שֹׁואָה עֲלוּבָה שָׁם סָבַלְתָּ וְנֶאֶנַסְתָּ כְּמוֹ נְקֵבָה
אֲנַחְנוּ בִּגְלָלָהּ נִתְפָּסִים כְּזוֹנָה
דַּי לְהַנְצָחַת הַטְּרָגֶדְיָה לְלֹא הַבּוּשָׁה
לֹא גְבוּרָה הִיא מַנְצִיחָה אֶלָּא חוּלְשָׁה
שׁוֹאָה שׁוֹאָה
מַה בָּך הַמַּטָּרָה?
אלוהים איתנו - מחשבותיו של שמרן עצמאי 