תגית: נטפליקס

אחד מאיתנו (One of Us 2017) ומורדת (Unorthodox 2020) – סקירת סרטים


נזדמן לי לאחרונה להתבונן בסרט הנקרא 'אחד מאיתנו' 2017. סרט זה מתרחש בארצות הברית. הסרט הוא דוקמנטרי ועוסק בחייהם של שלושה חסידים לשעבר.

הסרט מתאר מצוקה של, אטי, אישה הנראית בתחילה חרדית חסידית אדוקה, הטוענת שבעלה התעלל בה ושיש לה בעיה נפשית בגלל זאת. הקהילה מתגייסת לעזור לבעלה במשפט גירושין נגדה. במשפט בעלה מנצח והשופט נוזף בה על כך שהיא מפרה את הסטטוס קוו, ומסיתה את הילדים נגד אביהם. המסר בנרטיב של האישה המתקדמת הוא שהיא הוכשרה בקהילה שלה רק להיות אימא. וזה לא התאים לה והיא החלה לחוש לא טוב.

בנוסף יש את השחקן לוזר טברסקי, שחקן שאני אוהב מהסרט פליקס ומאירה. הוא מספר שהוא היה סקרן ואהב לראות סרטים וכל חינוכו המערבי כמעט מגיע מסרטים והוא החליט שהוא רוצה גן עדן כמו שרואים בסרטים. הוא התגרש וגם נפל למשבר לאחר שמשפחתו התרחקה ממנו ואחרי שלא הצליח לכבוש את השוק כשחקן מוצלח. הוא החליט לוותר על המאבק בילדים כשטען שחבל להשקיע שמונה שנים במשפט ואז להפסיד – אדם חכם. הוא גם מספר שהוא ניסה להתאבד ולכן נזקק לטיפול רפואי. אולם בסרט לא מראים בדיוק באיזו תקופה זה אירע.

והאחרון הוא ארי הרשקוביץ, גם הוא נהיה שחקן, אגב, אולם לא רואים זאת בסרט עדיין, אולם הוא סבל מהתעללות מינית בידי איש צוות. העניין לא טופל ולבסוף הוא הדרדר לסמים קשים וגם אובדנות. והוא החליט לצאת מהדת. למרות זאת אביו מממן לו טיפול נפשי יקר. והוא לבסוף חוזר לחיות בסביבת המשפחה עם כיפה קטנה, אולם לכאורה פסק להיות חסיד ונשאר דתי.

המסר של הסרט שהחברה החרדית דואגת לשים את הצעירים בתת פיתוח וידע, כדי שיישארו בתוך הקהילה. וכן שהקהילה יכולה להחרים חלק מבניה ובנוסף שייאבקו בכל הכוח לשמור את הילדים בצד הזוגי הדתי של הקהילה ולא להפקיר אותם לצד הזוגי הנוטש.

הסרט מומלץ למי שמתעניין בזרם החרדי. אולם יש להגיד שהסרט עוסק בהיבט מסוים של המגזר החסידי ולא מייצג מגזרים חרדיים אחרים.

על אף שאני מסכים עם המסר של הסרט יש לי כמה הערות. א. מדוע הם העדיפו לנטוש הדת ולא ללכת ולהיות יהודים קלילים יותר, כגון אורתודוקסיה מודרנית – מדוע הם לא מצליחים להשתלב באורתודוקסיה קשוחה פחות? ב. לכולם יש עבר נפשי בעייתי כך שלא ברור האם הם מייצגים את החברה החסידית בתחום של היציאה או פשוט את אוכלוסיית מאותגרי הנפש במגזר שהחליטו לצאת – ועל כן בחירתם כשחקנים בסרט דוקו על המגזר החרדי אינה מייצגת, ולא ברור מדוע הבימאי בחר בהם? ג. רואים את חלקם שואלים שאלות מאתגרות או פרובוקטיביות נגד הסביבה שלהם, עניין המעיד שהם עושים צרות ולאו דווקא יוצאים בשאלה נחמדים. ד. חסר היה את החיבוט הנפשי של הריגת או נטישת האל אצלם. כל יוצא שאני מכיר מתחבט בדבר והעניין מרכזי. וכאן החליטו לשטח את הסוגיה ולא להראות זאת.

מורדת 2020

לא מזמן יצאה סדרה קצרה בשם המורדת. הסדרה מבוססת על סיפור חייה של דבורה פלדמן. המילה אנ-אורתודוקס Unorthodox, היא כינוי לגיבורת הסדרה. הסדרה באה לומר לנו שלא רק שהיא כבר לא חלק מהקהילה, אלא היא בעלת סיפור חיים מהפכני. אך תרגום המילה אנאורתודוקס הוא לא ישרה. ואולי זה מרמז שהגברת שלנו לא ישרה ואדם לקוי מוסרית. וכל אחד יבין לפי דעתו. בכל מקרה שם הסרט מזכיר את הסרט The Unorthodox (2018) הידוע אצלנו בארץ כ-הבלתי רשמיים. העניין אולי מראה שהיוצר חש עצמו כבן לעדת המזרח כלא אורתודוקס או שהוא חש את בני עדות המזרח כך בחברה החרדית – כלומר שאינם מספיק חרדים בעיני ההגמוניה האשכנזית. והנה יש בקישור סקירה וביקורת מעולה על הסרט.

הסדרה מורדת לדעתי עם סיפור בעייתי ובלתי אמין. אולם הבימאות טובה. כאחד המכיר חרדים ויוצאים בשאלה אני חושב שחסר עומק לסיפור. הסיפור לא עוסק בהתמודדות שלה עם הדת והאל שיוצאים נורמלים מתחבטים בכך רבות.

מה שיש זה סיפור פסיכולוגי משפחתי ולא פסיכולוגי דתי, כמו שיש באמת אצל יוצאים. וזה לא היה אמין. העניין נתפס בעיני כחומר כתעמולה מערבי. היא יכולה לבגוד, לעזוב בן זוג בלי להגיד לו, לנטוש את סבתה הזקנה והאהובה בלי לומר מילה של פרידה וסיבה. רק לדמיין את ההיעלמות הזו ולמה זה מגיע להם, זה מעציב את הנפש. העניין היה נתפס פעם כהתעללות, ונזכרתי בעלובי החיים ששם יש חבר העוזב את בת זוגו, פנטין, פתאום באמצע טיול.

אוקיי אז אסתי שפירו גיבורת הסיפור היא אאוטסיידרית שהתחתנה עם נער חסידי ופחות משכיל ממנה כשהיא לפחות קיבלה השכלה מוסיקלית מסוימת. נראה שיש להם זוגיות לא הכי טובה, שהרי היא חוששת לספר לו שהיא רוצה ללמוד מוסיקה וכדומה. ברם יש להם בעיה זוגית. לה כואב ביחסים ולמשך זמן ארוך הם לא מצליחים לממש את הנישואין. כתוצאה מכך המשפחה שואלת למה היא לא בהיריון? ומנסים לייעץ לה כיצד לפתור הבעיה. העניין פוגע בה כשהיא מרגישה פגומה וכן פגיעה בפרטיות. בנוסף באיזשהו שלב מתייחסים אליה כמסכנה ממורמרת.

היא נזכרת שאמא שלה ברחה מהבית ויצאה בשאלה ומחליטה לבצע את אותו הדבר. היא לא אומרת לבן זוג שלה כלום ופשוט בורחת כשהיא בהיריון לאחר שיום אחד היא התגברה על הכאב והצליחה לממש הנישואין.

ובכן אמא שלה חיה בגרמניה, אז היא הולכת לגרמניה, מה שמייצג בזיכרון היהודי ההיסטורי כהכי אנטי הדת היהודית, עקב השואה (מתברר שבסיפור ההיסטורי סבא רבא של אסתי היה גרמני לא יהודי).

וזה לא ברור מדוע היא מרגישה שהיא חייבת לנטוש הכל, הרי הטראומה שלה זה שהיא לא הצליחה לממש הנישואין עקב כאבים ובקהילה הציקו לה שאין לה ילדים וכעת היא הצליחה והיא בהיריון והכל יהיה בסדר לכאורה. אז בסדר היא יכולה לנטוש את הקהילה של סאטמר, אבל למה את אלוהים – יש עוד מודלים דתיים? וכן לא חסרים חרדים עם בעיות פסיכולוגיות או בעיות זוגיות שלא יוצאים בשאלה. חסר כאן עומק מה גרם לה לחצות את הגבול. מה גרם לה להבין שהיא חייבת ללכת. וגם אם היא הייתה חריגה אאוטסיידרית, זה לא מסביר מדוע היא נטשה? ואולי מה שגרם לכך זה המוצא הלא יהודי שלה, מה שלא רואים בסרט, או בכך שאימה כבר עזבה את המגזר, ואת זאת לא הדגישו די ולא הסביר התהליך המחשבתי – שהרי אימה פשוט נטשה אותה. וכן אם אימה גילתה את האור החילוני הפרוגרסיבי, מדוע היא הפקירה אותה לחושך החרדי?

ולכן הסיפור הרגיש לי מאוד חלול. היא לא מורדת, היא פשוט לא רציונלית שהחליטה לברוח מהבית כמו ילדה קטנה לאחר שכמה חברות ובני משפחה ריחמו עליה – נחשו מה… זה דבר הקורה תדיר אצל עוד אנשים רבים בעולם. ועל אף הבריחה שלה, בעלה מסכים להיות איתה במצב הזה והיא מתעקשת להתבולל בתרבות הגויית ולא לחזור אליו.

וכעת נשאלת השאלה מדוע המוני גויים וחילונים אהבו הסדרה, האם בגלל שזה מציצנות דתית מסויימת, האם בגלל שזה מצדיק את דרכם?

אסתי נוטשת מטען דתי של הרבה שנים בגלל רכילות שאין לה ילדים וקושי במימוש הנישואין. היא פוגעת בסבתה הנחמדה אליה, ובגורמים רבים במשפחה שהיו טובים אליה. וכן פוגעת בבעלה שלא מבין בכלל מהיכן זה נפל עליו. וכל זה קורה בצורה נבזית של ניתוק קשר ביום אחד בהיר וללא מתן הסבר מראש. וזה כביכול סיפור של אישה שברחה מבור חשוך וגילתה את האור. איזה אור זה? לבגוד זה אור? לפגוע זה אור?

לכן לקח לי זמן רב לראות את הסדרה ואני לא רואה בה סדרה המייצגת את החיים האותנטיים של חרדים ולא של סאטמר. סתם סיפור של אדם מופרע המגיש לנו כתב האשמה חברתי במקום להתמודד ולהיות אדם טוב או פשוט רוצה להתפרנס ולמקסם עצמו בחיים. ואם זה אמור להיות תעמולה למען הנאורות החילונית, זה בפועל תעמולה אנטי חילונית. בקצרה, הסדרה לא מומלצת.

לסיכום, בשני הסרטים רואים ליקוי קשה בהצגת החרדים כבני אדם ככל בני האדם, ופשוט מציגים אותם בצורה לא מייצגת ועם נרטיבים שבורים ולא אמינים. ולא ברור מדוע הקהל רואה ומזדהה עם המצב הרדוד הזה. מדוע יגרע חלקנו ולא מגיע לנו סרטים טובים יותר בסרטים המעוררים הד תקשורתי.

Beasts of No Nation 2015 – חיות ללא עם


יצא לי לא מזמן להתבונן בסרט של נטפליקס בשם 'Beasts of No Nation 2015 – חיות ללא עם'. הסרט מתאר בצורה יפה מאוד את תופעת הילדים-חיילים, תופעה הרווחת באפריקה. מדובר על ילדים הנחטפים על ידי ברוני מלחמה ומשולבים בצבאם. חלקם מצטרפים מפחד, חלק מרצון לנקום ברוצחי בני משפחתם וחלק על ידי כפיה.

בסיפור בסרט הזה, אגו, נער במדינה לא ברורה שמשפחתו נהרגת על ידי כוחות הצבא שביצעו הפיכה במדינה, מצטרף לצבא המורדים של ה-NDF, צבא ההגנה הילידי, native defense force. אגו נתפס על ידם ומתוך רצון לשרוד ביער ומתוך מטרה לנקום את רצח משפחתו ומפני חשש שאם לא יצטרף לצבא של הילדים הוא יחוסל. אגו מפתח קשר ידידות עם נער שתקן בשם סטרייקר. לא ברור מדוע הוא שותק. אולם יש רמזים שזה בגלל התעללות מינית שהוא עבר.

אגו, הגיבור הראשי בסרט. האם אגו מביע אני, כלומר אנו אמורים לחשוב כאילו אנו במשבצת שלו?

הסרט הזכיר לי את אוליבר טוויסט של צ'ארלס דיקנס. גם שם מדובר על דמות מבוגרת הלוקחת חסות על ילדים ולפעמים גם בכוח. ומשלבת אותם בארגון הפשע שלו ולבסוף ננטשת על ידי קהל חסידיה.

בסרט רואים כיצד מחזקים את מורל הילדים על ידי סמים, מין, טקסי דת פאגניים ועורמה פסיכולוגית בריאה. הילדים משוכנעים שכדורים לא יכולים לפגוע בהם לאחר טקס החניכה לצבא שהם עוברים. העניין גורם להם להיות לוחמים עזי נפש.

לוחמים עזי נפש או שטופי מוח?

כשצבא המורדים עומד לנצח. המורדים מודים לאו"ם על שסייע להם במאבק. האם הדבר מעיד על התפקיד הבעייתי שהאו"ם נוטל על עצמו באזורים האלו באפריקה, האם בשם השלום העולם מעודד מלחמה, מוות וחוסר יציבות במקומות הללו?

אגו והקומנדנט

הסרט מלא שאלות לגבי בגרות האדם, ממתי הוא אחראי למעשיו ומה מידת השפעתו על יכולת הבחירה שלו והאם כל הנערים בעולם בעצם נמצאים באותו המצב או שזה רק קבוצות מסוימות?

הוי אפריקה, אמא אפריקה, כולנו יצאנו מבטנך וכה רבות את סובלת. דעת הקהל בעולם מדברת על סוריה וישראל ומתעלמת מהבעיות של מולדתינו היבשת השחורה. האם זה קשור לגזענות, האם אולי בגלל אינטרסים כלכליים של תאגידים המנצלים את חולשתה של היבשת?

בעוד דעת הקהל העולמית תוקפת את ישראל על זאת שהיא מבצעת מעצר של מחבלים-קטינים. בסרט מציגים את מעצרם של הילדים-חיילים באוירה טובה. וזאת על אף שצבא של האו"ם עוצר אותם על ידי לחימה וברור שהוא הורג ילדים רבים במסגרת נסיונותיו לעצור את התופעה.


העניין מזכיר את תופעת 'הקאנטוניסטים'. בפרוסיה היה מחסור בחיילים וקבלני צבא היו חוטפים נערים לצבא ומגייסים אותם בכפיה. המילה קאנטון פירושה מחוז. וכל מחוז היה אמור לשלוח מס' חיילים לצבא. מדיניות זו של גיוס בכפיה או גיוס חובה הגיעה גם לרוסיה. בהתחלה החילו זאת על האוכלוסיה הכללית ובהמשך לשאר המיעוטים כדי לגרום להם לעבור רוסופיקיזציה. על הקהילה היהודית הטילו מכסה שוה, על כל הקהילה. אולם המיוחסים דאגו להשיג 'חאפערים' חטפנים ביידיש שיחטפו את בניהם של החלשים בקהילה. המכסה לא הייתה דווקא על ילדים. אולם הקהילות תמיד מצאו ילדים מסכנים לשלוח. כלומר, הצבא ביקש, הקהילה ביצעה וחטפה.

לפני מס' ימים קם ח"כ בשם מוזס, מהרשימה החרדית האשכנזית, והטיח ביש עתיד שהצעת החוק שלהם של חוק הגיוס היא כמו בימי הצאר ניקולאי שכל עיירה הייתה אמורה להביא מס כך וכך (האיש עילג). בעוד שהציבור הכללי חייב לשלוח את בניו לצבא, הציבור החרדי זוכה לפטור נרחב והוא רואה בזה גזירת גיוס כמו הקאנטוניסטים.

לא מזמן התפרסמה כתבה בעיתון אל מוניטור 'המרדף הצה"לי אחר נערי השוליים של המגזר החרדי', שם כתוב כך:

"אחד המנהיגים הרוחניים הבולטים ביותר במגזר החרדי, הרב אהרון לייב שטיינמן, תמך לפני כשני עשורים בגיוסם של השבאבניקים לנח"ל החרדי; זאת מתוך הבנה שהנערים הללו ישתקמו בצבא ולא ישוטטו ברחוב בבטלה או יסתבכו עם החוק כאשר הם ללא מסגרת. הצבא מצדו מעוניין בצעירים הללו, אשר מנצלים את החוק המעניק פטור משירות צבאי לתלמידי ישיבות. חלקם נרשמים באופן פיקטיבי בישיבה כלשהי וכך זוכים לפטור מגיוס.".

כלומר, ניתן להבין שיש עניין למנהיגי החרדים לשלוח אנשים מסוימים לצבא ולא בצורה שוויונית. וזה בדיוק כמו 'החאפערים' בזמן ניקולאי. ובימים ההם בזמן הזה. עסקני המגזר תוקפים את הצאר ובפועל מבצעים חוסר צדק. כמו כן, בשונה מהחברה החילונית ששם אין כל כך מתאם בין חינוך לבין דפוס הצבעה, החברה החרדית מגייסת את תלמידיה כמו הילדים-החיילים באפריקה ובשם הדת מחנכים אותם לפעול למען המפלגות החרדיות. ואם יהין בחור ישיבה במוסד ישיבתי ממושטר או בת סמינר להגיד שהצביע\ה למפלגה חילונית, קרוב לוודאי שהוא\היא יושלח\תושלח אל הרחוב. האם חלקים מן החברה החרדית היא במצב של חיילים-ילדים?!


דברי מוזס