תגית: מין

כיצד להתגונן מפני הטרדה מינית בחברה החרדית


מאמר מעניין הקורא לקדם בית דין לטיפול בבעיות מיניות בחברה החרדית. חשבתי שאולי זה יעניין את הקוראים ולכן חשבתי שמן הראוי לשתף זאת פה.

כבן לחברה החרדית, גם אני בתור ילד אהבתי לקרוא את הספרים של חיים ולדר, וכמו רבים במגזר החרדי גם אני הוכיתי לאחרונה בתדהמה, כאשר נודע לנו שיש מספר נשים הטוענות שחיים ולדר הטריד אותן.

תהיתי לעצמי אם ניתן ללמד ילדים להתגונן מפני תוקפים כאלה, ואם כן, כיצד הייתי מלמד את ילדיי להתגונן מפני תוקף פוטנציאלי כדי למנוע מהם סבל ועוגמת נפש רבה בעת התקיפה וטראומה לשנים ארוכות ועצובות.

אני חושב שחשוב לעסוק בנושא, בפרט אנו, בני המגזר החרדי, הרגילים לחשוב שברוך ה', ה' שומר עלינו ואצלנו זה לא יקרה. צריך לעשות השתדלות ואני תוהה בכאב מדוע לא לימדו אותנו על העניין, ומה מנע ממני להפוך לקרבן כשהייתי צעיר וחלש?

בפרט אנו, בני המגזר החרדי, רגילים לחשוב שברוך ה', ה' שומר עלינו ואצלנו זה לא יקרה. אני תוהה בכאב מדוע לא לימדו אותנו על העניין, ומה מנע ממני להפוך לקרבן כשהייתי צעיר וחלש?

העניין חשוב בפרט לחברה החרדית, שהרי אנו בבעיה חזקה בנושא.אנו בחברה מחנכים לצייתנות. ורבים מהפוגעים הם לא רק אנשים חינוך, אלא אנשי דת עם סמכות בעולם החברתי החרדי. מי מאיתנו ירצה להסתבך בשמועות רעות שיפגעו בו בשידוכים או יפגעו בשם ילדיו בשידוכים? כתוצאה מכך רבים נתונים בסכנה כזו והייתי מצפה לשיחות בנושא ולחינוך נגד אלימות מיניות במרחב.

והנושא גם חשוב לדת, שהרי מחקרים רבים מצאו שאם אדם דתי סבל מאלימות מינית על ידי אדם בעל סמכות דתית, יש לו סיכויים רבים יותר לנטוש את הדת והאמונה, לא עלינו.

ואולי מכיוון שאנו חברה כה צייתנית אז לא חינכנו להגנה עצמית מעצימה, כי זה נתפס כעלול לעורר את הילד למרדנות – ולא כך אפשר ללכת בדרך האמצע, לחנך הילד להתכונן מפני עבירות חמורות ומאידך לכבד את המערכת.

לצערי אני מכיר באופן אישי מכר, בחור ישיבה יקר מישיבה מובחרת, המתקשה כיום בשידוכים כי הוא חווה אלימות מינית במגזר. הוא הלך למטפלים רבים ולוקח כדורים המומלצים לו, אך מזור לנשמתו הפגועה אין. כיום הוא תקוע בשידוכים ואינו יודע מה לעשות עם עצמו, והכל בגלל העבר הטראומטי שלו. עצוב מאוד.

במניעת תקיפות מיניות במגזר יש את ההיבט של הפוגע ואת ההיבט של הנפגע. בהיבט של הפוגע, צריך לחנך חינוך מיני לאור ההלכה והמוסר ובכך נחסוך ונמנע הטרדות מיניות של חבר'ה שהטרידו מחוסר מודעות לחומרת המעשים. נמנע בדרגה מסוימת אולי גם התרגלות למצב זה, ואז כשאדם פוגע חסר מודעות נחשף לכך שהוא חוטא גדול ועבריין מיני – אולי הוא מתייאש מעצמו ולא רואה סיבה להפסיק כבר. ועל ההיבטל של הנפגע, אדבר בהמשך.

בנוסף, אם בכל פעם שמתפרסם סיפור של תקיפה מינית במגזר נתקוף את הקרבנות כאילו פיתו את התוקף וכדומה, אזי לא יהיה תמריץ למותקפים ומותקפות להוקיע את התוקף. הם יחששו שדעת הקהל במגזר תתקוף אותם, ואולי גם תייחס להם שיתוף פעולה עם החילונים נגד אנשי סמכות חרדיים.

לגבי חינוך והעצמת הנפגע האופציונלי, לא ברור אם ניתן בכלל להתגונן לגמרי מפני פגיעה מינית, אבל המחקר מצא שמי שעבר אימוני הגנה עצמית מעצימה מגן על עצמו טוב יותר ממי שלא. לעתים ניתן להתגונן על ידי איומים וצעקות על הפוגע או על ידי הכאת הפוגע בסטירות, באגרופים, בבעיטות ונשיכות. ואפשר גם לברוח או לחסום את מכות התוקף על ידי תרגילי חסימה.

לצערי אני מכיר באופן אישי מכר, בחור ישיבה יקר מישיבה מובחרת, המתקשה כיום בשידוכים כי הוא חווה אלימות מינית במגזר. הוא הלך למטפלים רבים ולוקח כדורים המומלצים לו, אך מזור לנשמתו הפגועה אין

התגובות לתקיפה בטבע האנושי וגם בקרב בעלי החיים הן החזרת מלחמה, בריחה או קפיאה. ולפעמים כשאנו נוהגים ברכב ולפתע יש בעל חיים או ילד על הכביש, שבמקום להימלט מאיתנו קופא ונשאר במקומו. מתברר שמסיבות אבולוציוניות הגוף משתק אותו כדי שלא יהווה איום על הטורף, כדי שזה לא יתביית עליו ויהרוג אותו. כך לעתים גם בתקיפה מינית, הגוף קופא, אולי בנסיון אינסטינקטיבי להיעלם מן העין.

למעשה המותקף שנהיה משותק או קופא לא עושה זאת בכוונה, אלא איבד שליטה על גופו. מצב טבעי זה למעשה מעניק יתרון לתוקף, שבעצם האיום שלו משתק את הקרבן.

הרעיון בהגנה עצמית מעצימה הוא לתרגל מצבי סכנה. לתרגל פתרונות ובכך אולי להיות מוכנים יותר לקראת תוקף עתידי. לא תמיד זה יעזור, אבל כשתוקף מזהה אדם שמתנגד, אפילו מילולית, לעתים הוא יחשוש להסתבך בבעיות.

בעולם שלנו יש לא רק יצר הטוב, יש גם יצר הרע. ויש אנשים שהם בעלי יצר הרע חזק ושומה עלינו להתגונן מפניהם. חובה עלינו ללמד את ילדינו הרכים והתמימים להתכונן לקראתם ולתרגל מצבים לא נעימים שיכולים לקרות ודרכי התנגדות למצב הזה, ובכך אולי לנסות להכין אותם טוב יותר לחיים.

חוץ מיצר הטוב, יש בעולמנו גם יצר הרע. ויש אנשים שהם בעלי יצר הרע חזק ושומה עלינו לנסות התגונן מפניהם. חובה עלינו ללמד את ילדינו הרכים והתמימים להתכונן ולתרגל מצבים לא נעימים שיכולים לקרות

לאחר התחקיר שהתפרסם בהארץ על הידוען החרדי חיים ולדר, רבים ממכרי ברשתות החברתיות טרחו להגן על שמו הטוב. זאת למרות שהם לא מכירים אותו אישית. הרבה אמרו שעדות ממקור אחד של עיתון הארץ אינה אמינה וצריך עוד עדויות.

לפיכך אני קורא להקים בחברה החרדית בית דין לענייני צניעות כמו פורום תקנה בחברה הדתית לאומית העוסק בענייני פגיעה מינית. ושם ימונו כמה פעילי ציבור ובכך יקדמו הוקעה של אנשים נקלים שעשו מעשים שלא יעשו בחברה החרדית.

צריך בית דין שינוהל על ידי גורמים מתונים בנושא, שלא יתקפו בפזיזות את הקורבנות. צריכים להיות שם צעירים שיתחלפו כל כמה שנים. א. כדי שלא יאשימו רבנים גדולים שמשהים פרסום לא מספיק אמין או לא מספק כהגנה על הפוגע או האנס. ב. כדי שיהיה אכפת להם. ג. כדי שתהיה תחלופה וככל שיהיו יותר רבנים יהיה יותר קונצנזוס.

בית דין כזה יכול לקדם מהפכת מודעות בחברה החרדית, ולמנוע מאנשים המתקשים להאמין עד להרשעה מוחלטת בבית משפט להכחיש את הפגיעה ובעצם להגן על התוקף המיני.

לפיכך אני קורא להקים בחברה החרדית בי"ד לענייני צניעות כמו פורום תקנה בחברה הדתית לאומית, לענייני פגיעה מינית. פעילי ציבור שיקדמו הוקעה של אנשים נקלים שעשו מעשים שלא יעשו בחברה החרדית

אני מציע לקרוא לבית הדין "בית דינה ותמר" על שם דינה בת יעקב אבינו ועל תמר בת דוד המלך שסבלו גם הן מפגיעה מינית אכזרית.

מוברחות 2017 Trafficked


לאחרונה יצא לי לראות סרט עצוב, קשה ומדכא בשם טראפיקד 2017 שאני מתרגמו כמוברחות 2017. מדובר על נושא כאוב של עבדות לא חוקית אצל ארגוני פשע בעולם כשהקרבנות העיקריים הם נשים – כלומר, עבדות מינית. הסרט מבוצע כראוי ומומלץ כצפיה של עניין ולא כבידור.

ואני מהרהר בנושא. ברור שהעולם נחמד יותר לאחר שביטלו העבדות. אולם מאידך חלק מהעבדים סובלים יותר מאי פעם, כי העבדות הזו לא חוקית. וכתוצאה מכך האדון מעדיף להרוג את העבדים מאשר לטפל בהם כראוי במצב מסוים. וכן הוא לעולם לא משחרר אותם. וגם אין פיקוח. וגן ממצב ארגוני פשע אלימים לעסוק בתחום.

עוד דבר שמעודד את התופעת הסחר הלא חוקי בבני אדם זה הקרימינלזציה של שירותי המין. זה שולח ארגוני פשע לתחום. משאיר עבריינים לצרוך השירות. מונע פיקוח וכן גורם לכך שהיחס לעובדי התעשיה הלא חוקית הוא יחס ברוטלי כי הפושעים לא רוצים להסתכן בתפיסה על ידי המשטרה.

אז אנו באנו בעום הפרוגרסיבי שלנו לעשות טוב כפי ראות עינינו. אולם אין שוויון ויש כאלו הסובלים יותר בגלל מיגור העבדות הרשמית שביצענו.

ואגב, מדובר בשדה כלכלי המגלגל סכום של כמאה מיליארד דולר בשנה. מה שמסביר מדוע משתלם מאוד לעסוק בתחום.

דבר עצוב הוא גם שיש משפחות וחברות המתאימות קרבן הברחת מין סחר בבני אדם רואים בהן זונות ובכך אין לנשים הללו לאן לחזור והיכן ללכת. וכן הן סובלות כך פעמיים. פעם אחת על ידי ארגוני הפשע ופעם שניה בידי החברה.

חלק מהנשים מגיעים מרצון לאחר שמתמרנים אותן שזו עבודה בשמרטפות. חלק פשוט מתחייבים לשלם סכום כסף גבוה בשביל להבריח את הגבול וצריכים לעבוד עד שמשלמים את החוב וחלק פשוט נחטפים. כך או כך ארגוני הפשע לא משחררים אותן ותמיד מוצאים דרך להשאיר חוב שישעבד את חירות הנשים לטובת הארגון.

והסרט מדבר בעיקר על חטופות או מתומרנות, אבל גם על כאלו שבאו מרצון לזמן מה ולבסוף רימו אותן ולא שיחרררו אותן.

מדובר בסרט עצוב ואלים המתאר נשים במצוקה קשה כשאנו האנשים המהוגנים לא מוקיעים התופעה מספיק ולא מדביקים אותה.

אין לי פתרון לפטור הבעיה ומעניין מה אתם מציעים לשפר העניין.

כפיית גיל הנישואין במדינת ישראל – המודל השלישי


לאחרונה התפרסם שמשטרה מנעה חתונה. וכך נכתב בכותרת הכתבה של יאיר שרקי:

"כך סיכלה המשטרה את נישואי בת ה-14

בזכות מידע מוקדם הצליחה המשטרה ברגע האחרון למנוע את קיומה של חתונה – בה הכלה הייתה בת 14 בלבד. הכל כבר היה מוכן, האורחים, האוכל והמוזיקה, כשהמשטרה התפרצה לאירוע של חסידי ברסלב ומנעה את נישואי הקטינה".


לכולנו או לרובנו נוח ללעוג לאנשי ברסלב או לשנוא אותם. ברם העניין מעלה שאלה בקרבי לגבי האם אני תומך בחוק הישראלי המגביל את הנישואין לגיל שמונה עשרה ושאינו מתיר זאת קודם. לאחר התבוננות הגעתי למסקנה שאולי תפגע במס' מועט של אנשים ואי לכך אבקש את סליחתם עקב דעתי. ברם החוק הישראלי מתיר לי לבטא את דעתי החופשית.

ודעתי רואה בזאת שתלטנות של בעלי הכוח על חסרי הכוח. גם כיום הצעירים מעוניינים לפעול בהתאם לטבעם לרצות להזדווג ובעידן העבר היו מתחתנים בגיל 15 ואפילו פחות. אולם האופנה המודרנית גרמה לאיחור גיל הנישואין והדבר מסב סבל רב לצעירים הרוצים להתחתן.

ואם יגידו שהצעירים אינם בשלים להיות הורים, אזי אפשר להגיד שניתן לחתן את הצעירים ולהשאירם תחת הוריהם. לגבי ההיריון לפני בשלותם של בני הזוג הצעירים, ניתן להשתמש באמצעי מניעה הריוניים. בזמן זה הצעירים יפגשו לזמן איכות כך שהקשר שלהם יבנה טוב יותר ויהיה בניהם גיבוש טוב אשר יסייע להם לעתיד. אין עניין להכניס את הצעירים ביום אחד לעול הנישואין ולרחיים בצווארם כפי הכתוב במקורות היהודיים. אפשר לעשות זאת בשלבים.

אם הם לא יסתדרו ביניהם, אז ניתן לייעץ להם להתגרש. והם יכולים לנסות שוב לחפש את אהבתם. כך הם גם מתנסים בחיים ובהבנת מה מתאים להם. ונמנעים מלפול ברכישת חתול בשק. העניין לכאורה יתרום לזוגיות טובה ומתאימה יותר ולחיים הנחשבים טבעיים והרמוניים.

בכתבה המצורפת בהמשך ניתן לקרוא את המודל המעניין של הכותבת אשר מתארת תופעה מעניינת במגזר הערבי במעמד הביניים שלו. היא קוראת לעניין "המודל השלישי". אולם היא שמאלנית שתלטנית אטטיסטית התומכת בהשתלטות על החלשים במסווה של ערכים. עצוב מאוד. אני כמובן תומך במודל השלישי ואינני מבין את דעת הכותבת. וכה כותבת סמאח סלאימה, באתר המרשתת 'שיחה מקומית' בתאריך 31.5.2015:

"אבל אני חושבת שדווקא נישואי קטינות בקרב המעמד הבינוני ומעלה מצביעה על השפעות המודרניזציה על החברה הערבית, שכופה את עצמה על המשפחות. חלק מהצעירים הערבים רוצים לצאת מהארון של המיניות המוסתרת, רוצים להתאהב ולהתיידד, להתחבר ולהיפרד כמו כולם, להכיר באינטרנט ולעשות שיחות בשידור ישיר. הם לא טיפשים ולא רוצים להתבייש בעצמם. מצד אחד רוצים שיהיה להם מישהו, ומצד שני אם יגידו שהם "חבר וחברה" אז הדרך לחתונה קצרה".

בהמשך היא כותבת כך:

"לצערי הפתרון הלא יצירתי והפוגעני שהחברה המציאה מחדש, כלומר למסד את הקשר בין המינים במסגרת חברה שמרנית, הייתה לחזור שוב למוכר והרשמי – למוסד הנישואין. אנחנו הבוגרים יודעים מה ההשלכות של מוסד כזה על ילדות קטינות ולא בשלות רגשית, מנטאלית וחברתית – שבסך הכול גדלו במקום בו אהבה מותרת רק עם כתובה. אולי כדאי לחשוב גם על דרכים אחרות להתמודד עם אהבות נעורים".

ההגבלה החוקית כיום היא פגיעה בזכותם הדמוקרטית של הצעירים לחופש. החוק לכאורה דכאני ומשפיל אשר מדכא את ההתפתחות המינית ואת החופש של האזרחים הצעירים. הנישואין לדעתי הם רק טקס. והם לא מה שמאפשרים את הסבל המיני והפיזי אצל הצעירים הנישאים בגיל צעיר. פגיעות נעשים על ידי אנשים. וכמו שפגיעות אחרות נעצרות על ידי פיקוח ושפיטה, אזי גם פה ניתן לעשות זאת. ובנוסח אחר: אם כן, אם לקטינים מותר לקיים יחסי מין בינם לבין עצמם, מדוע שיהיה אסור עליהם להתחתן כשהם באותו הגיל שהחוק מאפשר להם להתנסות מינית?! הרי מה זה נישואין אם לא הסכמה הדדית בין שני אנשים להיות ביחד?! מה זה שונה מיחסים בהסכמה. כמובן שכדי למנוע ניצול אפשר להפעיל פיקוח מסוים ואפילו בתשלום.

(בכל מקרה, אני גם בעד שהמדינה תאפשר חריגות מסוימות מהחוקים הרשמיים נגד יחסי מרות או חשש ניצול. כגון כשיש פער גילאים או פער כוח של עובד ומעביד. הרי אם שניים אוהבים באמת ושוחרים רק טוב האחד לשני, מדוע שלא יוכלו לממש את אהבתם? מה שיש כאן זו תרבות סמכותנית הרגילה לציית ולהטיל מרות על האחר ולפעמים ללא סיבה ברורה.)

עוד רווח מעניין יש פה שבכך אפשר לקדם את הבגרות המינית והחופש המיני בחברה הדתית אשר מנסה להימנע מיחסי מין לפני החתונה וצעירים רבים סובלים ממחסור מקשר זוגי הדוק זה ומהאינטימיות הרגשית הנלוות לעניין. בנוסף יש תחומים בחיים המובנים לעומקם מבחינה חווייתית רגשית רק למי שחווה יחסי מין ושהם הדתיים לא חווים עד מאוחר יותר. ומדוע להם להפסיד. ואולי גם פסיכולוגים מסוימים יגידו שמימוש היצר המיני ימתן את הדתיים מפעילות קיצונית ובכך אם העניין נכון נרוויח דו קיום מוצלח יותר.