הגענו ללייפציג. עיר הירידים המפורסמת. עם כיכר השוק שהכילה המוני סוחרים מקצוות אירופה… עיר זו ידועה היסטורית למי שמתעניין בנפוליאון. כשהגענו לכיכר השוק ראינו שזה די קטן, אז התאכזבנו, אבל שמעתי שבעצם לא היו מביאים לשם את כל הסחורה, אלא היו מביאים דוגמיות. ואדם שהיה רוצה היה מזמין או אוסף זאת ממחסן במקום אחר. עד היום השוק פעיל ובעצם אנשים באים לשם עם דוכנים ניידים כמו העגלות של פעם ובכך השוק מותאם לפי קונספט כשלפעמים זה הופך לדוכני בירה ומאכל ולפעמים קונצרטים.
התארגנות לחג – אנו הגענו ביום שישי שזה אומר ערב שבת שלאחריו שני ימי חג שבועות כנהוג בחו"ל. אנו רצינו להגיע מוקדם יותר, אבל לא יכולנו לבסוף. בכל מקרה היינו צריכים להתארגן בזריזות ולרכוש לעצמנו מעט מצרכים לשלושה ימים. מכיוון שהיינו מאורגנים למסע, אז הכל היה מאורגן כבר יחסית וכן התארחנו אצל מכרים בקהילה היהודית ובכך לא היינו צריכים לארגן חג.
תיאור החג – חג שבועות בקהילה הוא חג פשוט. הקהילה מורכבת מיוצאי ברית המועצות. לא נשארים ערים כל הלילה, אלא עושים סעודה קהילתית כשלצעירים מתחם אחד ולמבוגרים מתחם אחר – המתחם של המבוגרים פעיל בעיקר בחגים, בעוד שלצעירים יש גם בשבת ואירועים לפעמים גם בימי חול. האינטרס של הקהילה זה כנראה, לספק תרבות יהודית, קשר קהילתי בריא, רווחה חומרית למי שמתקשה לרכוש מזון או מבוגר וקשה לו לבשל. הקהילה לא עשירה, אבל זה חשוב לה ליצור האירוע הזה. כמובן שבכך יש גם מזון כשר למי שבלי זה יכול לאכול מזון לא כשר או שחלילה יוותר על סעודת שבת או חג.
חשוב להגיד שהקהילה כל כך מושפעת מהתרבות של ברית המועצות שלא היה עוגת גבינה או משהו מגבינה בחג, כנראה כי המבשלים שהם גם יהודים יוצאי ברית המועצות לא מודעים למנהג יהודי עתיק יומין זה. ומכיוון שאני שומר כשרות אזי הייתה בעיה להשיג בעיר. המסעדה הכשרה שהייתה נסגרה בקורונה, נראה לי. אולי הגיע הזמן להתחיל להכין עוגות גבינה לבד.
בליל חג ראשון העברתי שם כמה הרצאות עד תחילת הבוקר – נתנו לי מחלקה מבינה אנגלית והרצתי בשלושה נושאים שונים הקשורים לחג השבועות. לאחר ההרצאה השניה ביקשתי מנוחה אקסטרה כי נתפסו לי השרירים בכל מיני מקומות בגוף שלעולם לא נמתחו לי שם השרירים. עניין זה גורם לי להעריך דברנים המדברים במקומות מסוימים ברצף.
טיילנו בחג ראשון בפארק שליד גן החיות של לייפציג ושם אפשר ליהנות ממרחב ירוק מלא בדשא ועצים וכן לראות כמה בעלי חיים. ליד הפארק יש מתחם של גינות עם צריפים. ביררנו מה זה ומתברר שאפשר לשכור מהעירייה מתחם לצורך מרחב אחר חוץ מהבית או מחסן ובנוסף גינה. זה טוב לארגן אירועים חברתיים, אבל אסור לישון שם. כנראה העירייה לא רוצה להתערב במחירי השכירות על ידי זאת.
טיילנו בחג שני בפארק נאה בשם קלרה צטקין. הפארק נאה ויאה עם אגם וגשרים, צמחיה מפותחת ועצים שבאמת עושים צל. לא כמו בארץ שלא רוצים שנהיה בגינות נאות ומשובחות.
בהמשך מה שנקרא חול המועד, עשינו שייט קייקים בחמישית מחיר מהארץ. ספורט מעייף למדי ולכן אני מעדיף שעה ולא שעתיים.
הלכנן לאגם כוספודנר. שזה אגם בהיקף של כעשרה קילומטר. אגם מלאכותי זה נוצר לאחר שלא היה כלכלי כבר לכרות שם פחם. בעבר היה שם מכרה, ואז במקום להשאיר בור באדמה, הפכוהו לאגם יפה. חשיבה נאה.
בשבת לאחר חג השבועות פגשנו זוג ישראלים נחמדים שהיו בשליחות בברלין ובאו להתארח אצל הרב לשעבר של הקהילה. הם באו להפיץ תרבות יהודית ולמצוא מקום ומרחב חופשי יותר מבארץ. היה נחמד לדבר עם מישהו בעברית קצת וכן לרכוש חברים חדשים.
פגשנו גם את הרב הלא רשמי. הרב נולד בהונגריה לאיש צבא בכיר בהונגריה. וכעת משמש כרב צבאי בגרמניה. אדם שייחשב מודרן-אורתודוקס-מחמיר. אדם נשכיל וחכם איש אשכולות ובעל ראיה למרחוק.
לרב יש שתי תורות ששמעתי ממנו. א. לכל רב צריך להיות 4 התנהלויות: לכתחילה, בדיעבד, שעת הדחק ולהתפטר… בנוסף שיש ביהדות שלושה כתרים: כתר תורה – מה התורה מתירה לבצע. כתר כהונה – הקשר הבין אישי עם האל ועם החברה, על אהרן נאמר שהיה אוהב שלום ורודף שלום, כתר מלכות – הממד החברתי, כיצד ההחלטה התורנית משפיעה על החברה. וכל פעם השילוב בין האספקטים השונים הללו מניב פסיקה אחרת.
הלכנו למגדל – קרב העמים, האנדרטה הגבוהה באירופה שמשם ניתן להשקיף על כל האזור. האנדרטה נבנתה לזכר קרב העמים, כלומר קרב של הרבה עמים ביחד מול נפוליאון. נפוליאון הפסדי ומאה שנה אחר כך החליטו להקים האנדרטה. אומרים שהרוסים לא הרסו האנדרטה כי גם הם היו שותפים של הפרוסים בקרב העמים מול צרפת.
והלכנו גם יום אחד לטיול מהעיר 13 קילומטר דרך תעלה, כפרים, שדות ויער וסיימנו בטירה. יש משהו נחמד שמדינות שטוחות שפשוט קל ללכת. בנוסף מי שיצר המסלול בנה משהו נפלא. הוא לקח אותנו דרך פרקים ותעלות בתוך העיר. מה שאומר שפחות חשנו שאנו מטיילים בעיר אלא במקום יותר פסטורלי ואז הוא שלי אותנו לכפר ושדות ועוד כפר ושדות וגשרים מול יערות עד שהגענו לשלוס – המצודה. שם סעדנו את ליבנו והתקפלנו ברכבת.
יום אחד הקדשנו כמה שעות לשופינג קטן. שלדעתי כיום פחות זול בחו"ל עקב האינפלציה והלחימה באוקראינה יחד עם התחרות מול אתרי הקניות ברשת. לדוגמה אני רכשתי נעליים השנה ברשת. דבר שלא עשיתי אי פעם. לעומת זאת רכשתי חולצה מכופתרת ולא הייתי מרוצה וכן רכשתי אפודת מסעות כמו של צלמים ולא הייתי מרוצה. מאידך רכשתי גם משהו כזה בארץ והריצ'רץ' הלך לי די מה. אם מישהו מקום אמין במחיר סביר לרכוש אפודה כזו, אשמח.
טיילנו עוד, אולם איני זוכר כי רשימה זו נכתבה לאחר זמן והיא לא נכתבה מיד לאחר המסע כמו הרשומות הקודמות. ואולי שאר השוטטות הייתה פחות משמעותית.
ברוך ה' חזרנו ארצה. מזל שיש את חוץ לארץ שאפשר לצאת וליהנות שם ולהרגיש שיש תמיד מקום שניתן לבלות שם ולבצע אסקפיזם.
לסיכום טיול נאה יחד עם ביקור מכרים וקצת יהדות.
אלוהים איתנו - מחשבותיו של שמרן עצמאי 