כזכור החלטתי לכתוב על המסע שלי. עניין לא פשוט לכתיבה. לכתוב כל יום קשה אז החלטתי לכתוב לפי אזורים או מצבים. כתבתי על הדרך הקשה לצאת מהארץ. כעת הנני כותב פה את החלק הבא.
אני וזוגתי היקרה היינו צריכים להגיע למדינה חשובה באירופה. החלטנו לסוע דרך קרקאו. חשבנו שנוכל לבלות שם ואולי לחסוך כסף. לבסוף הטיסה הפנים אירופאית שלנו בוטלה. ואז נאלצנו להזמין כרטיס חדש למקום אחר באירופה. דבר שהצריך אותנו לקנות כרטיסי רכבת במחיר מופקע ולשכור מלון ללילה. ברם הרווחנו ביקור בעיר היסטורית חשובה ואשר קרובה לאזור מגורים של אבותי. ועל כך אולי אדבר ברשומה אחרת.
בכל מקרה, אם רכבת ישראל איחרה ועיכבה. כאן בחברת הטיסה, הצליחו להביא אותנו בזמן.
ברם כמו שברכבת ישראל הייתה תחושת חנק ברכבת השניה החלופית לעומת הראשונה. כנראה המזגן לא עבד כמו שצריך, וגם במטוס היה חם מאוד. זה משהו שנהיה נורמה לטוס במטוס עם אוויר חם.
בכל מקרה גיליתי לפני כמה חודשים שאין כבר עניין לרכוש קפה במטוס, כמו שנהגתי עידן. מומלץ להתענג על משקה חם ואהוב ובכך להתעורר ולהעביר את הזמן.
אני אוהב לישון בטיסות בשעות הלילה בזמן השינה, אבל כעת הטיסה הייתה לפני זמן השינה, אז קשה לישון. ואם אני עירני, אני יכול להעביר את הזמן בקריאת ספרים דיגיטליים ולקרוא ספרים טובים. כעת אגב, אני קורא פושקין.
הטריק שגיליתי, זה להביא קפה מהבית. וזה בלי טירחה. אני מביא קפה באריזת נייר כמו שיש בבתי מלון ואירועים. לפני כן אני מבקש מהדייל/ת מים חמים ואני מתענג לי על הקפה – ובמקרה הזה גם מרגיש טוב על כך שאני מנצל את חברת התעופה שלא מסדרת לי אוויר צח. מתברר שיש נוהל שחברות התעופה חייבות לספק מים חמים חמים למבקשים.
טסנו לקרקאו. המכונה קרקוב בעברית עכשווית. אבל אני אדם מיושן. אומר קרקאו. בקרקאו היה לי חשוב לבקר אחד מהאחים של אבות משפחתי וכן לראות היסטוריה יהודית ומקומית.
בנחיתה היה תור ענק ועצום. משהו שלא נתקלתי בו באירופה. התחלתי לחשוב לעצמי שאולי הפולנים פרימיטיביים כמו הרבה מדינות סלאביות. ברם הם קתולים וחלק מהאיחוד, מדוע שיהיו כאלו פרימיטיביים?
מתברר שהיה תור מהיר לחבר'ה מהאיחוד האירופאי. ברם אני אירופאי שיצא מהאיחוד. וזוגתי מהמעצמה החזקה בתבל. בקיצור חיכינו בתור הרגיל. ברם המתנו קרוב לשעה. באיזשהו שלב אישרו לנו לגשת לעמדת הדרכונים האירופאים שהייתה ללא תור. ברם שמתי לב שכל מי שיש לו דרכון כחול, מעוכב הרבה זמן. ומהמרחק ששמרתי לא יכולתי לדעת אם זה דרכון רוסי או ישראלי. היה נראה שהם עוברים על רשימות בכתב יד על נייר. לפיכך הגעתי למסקנה שיש בעיה עם ישראלים או כנקמה על כך שאנו לא חלק מהבלוק האנטי רוסי במלחמת אוקראינה רוסיה או כי הרבה במטוס היו בעצם רוסים ישראלים – אולי יש על חלקם סנקציות… למי שלפנינו לקח כעשר דקות ולי ולאשתי לקח כדקה וחצי לשנינו עם הדרכונים הלא ישראלים ולא רוסיים שלנו.
הלכנו לבית הכנסת של הרמ"א. הרמ"א הוא אשכנזי חשוב שהשפיע על התרבות האשכנזית עד היום. רמ"א זה ראשי תיבות של רבי משה איסרליש. לאביו קראו ישראל המכונה איסר. וכך למדתי שאיסר זה קיצור של ישראל. דבר שלא ידעתי. וכעת אני חושב איסר הראל זה שם של בן אדם שכנראה בחר בשם שדומה לישראל…
בבית כנסת הרמ"א ניתן לראות בחוש שפעם לא טרחו לבנות עזרת נשים ולארגן לנשים מקום להתפלל. עזרת הנשים שם היא תוספת לבית הכנסת, תוספת מאוחרת מאוד – מה נשים הן גויות?! מדוע יגרע חלקן? ואגב, זכור לי ששמעתי פעם שעזרת הנשים התחילה במאה הי"ט. ואגב, שרה שנירר פוליטיקאית קדם חרדית ומייסדת רשת בתי הספר לבנות – בית יעקב, הקימה את בית יעקב ללימוד נשים בקרקאו. היא גם ייסדה את הסתדרות בנות אגודת ישראל. היא נולדה בקרקאו ונפטרה שם. וכן קבורה שם. הרבה מהליקויים שהיא מצאה רלוונטיים למגזר הדתי חרדי גם כיום, ולא רק לבנות, אלא גם לבנים.
הלכנו גם לבית הקברות היהודי העתיק. שם ניתן לראות מצבות עתיקות. נהנתי לראות את העיצוב ואת הטקסטים הכתובים על המצבות. גרם לי לחשוק במצבה נאה עם טקסט יפה ונוגע ללב… והבדיחה היא שזה חסר משמעות, הרי אחרי שאני אמות מה אכפת לי. זו חולשת האדם שהוא רוצה דברים חסרי היגיון.
הלכנו לטירת ואוול. טירה נאה הנמצאת על גבעה גבוהה המאפשרת להשקיף על העיר. שם ראינו דרקון הפולט אש לאחר שאמרתי דרוקריס. נסו ותווכחו. בתנאי שתגידו כל חמש דקות בזמן הנכון. יש שם כנראה מצית גז המדליק להבה כל חמש דקות.
צעדנו לאורך הויסטולה הנקרא כיום ויסלה ונהגית ויסווה. מדובר בנהר שחותך את פולין מאזור קרקאו עד הים הבלטי. נהר די משעמם לעומת נהרות אחרים שראיתי בחיי.
צעדנו גם במרכז העיר, כיכרות נאות ובניינים נאים. וכן הרבה פסלים נאים. חבל שהארץ שלנו כה משעממת. צריך ליצור קצת יצירות ברחוב, קצת מבנים מעניינים. ואם יש לנו בניין מנדטורי נאה, גם אותו מחריבים. היזמים מתעקשים להפוך לברברים.
הלכנו גם לכיכר האומשלגפלאץ הכיכר הרחבה ליד הגטו היהודי של קרקאו – ליד תחנת הרכבת הקלה. שם אספו את היהודים לגירוש. משם ראיתי גבעה מיוערת ירוקה. שהזכירה לי היכן שינדלר עמד והשקיף יחד עם הפילגש שלו למיטב זיכרוני, לפי הסרט אז כשהביט בילדה במעיל אדום החליט לפעול למען היהודים – קטע שלא נמצא בספר של קינלי. עלינו על הגבעה ואכן היה נוף נחמד – כולל גישה לכיכר האומשלגפלאץ. אם כי לא ברור לי שהייתי באותו לוקיישן בדיוק. היה שם צלע הר שניתן היה לטפס עליו עד הפסגה. ראיתי עד לתחנת הרכבת הקלה שנושקת לכיכר הכיסאות. מיזם אומנותי של כיסאות מתכת. אני הייתי עושה מיצג אחר של מזוודות ופריטי לבוש על הרצפה ובכך ממחיש את הגירוש. מה הכיסאות ממחישות בדיוק?
המרד בגטו – בפעם אחרת נרחיב על המרידות האחרות בוורשא ובוילנא. בכל מקרה פה בקרקאו דגלו בלהלחם גם למען כבוד, אבל לא להתבצר בגטו, אלא להלחם החוצה. חלק פשוט ברחו לצד הארי. וחלק נלחמו כפולנים כדי למנוע ענישה קולקטיבית נגד היהודים. רוב יהודי הגטו לא ידעו על העניין. ארגוני המורדים היהודים היו שמאלנים. לא ידוע לי על ארגון רוויזיוניסטי. ברם היה שתיים, אי"ל ואיסקרא. איסקרא היו יותר מיליטנטים בתחילה.
אני בהליכי כתיבה פה באתר על המרידות בגטאות. באם תהיה התעניינות, אזדרז יותר. המסר הוא שמרד גטו ורשא היה כישלון מוחץ. כמה גרמנים הרגו שם? תוצאה עלובה. כמה ברחו מהגטו לאחר המרד? בקיצור, בעתיד אפרט. אין לי טענות אישיות נגד צעירים חסרי השכלה וידע היסטורי, אבל חשוב לציין שלרוויזיוניסטים הייתה תוכנית טובה יותר. ובכל מקרה מרד וורשא היה כושל ולא סמל לחוכמה יהודית גדולה.
מבחינת מזון. אני אוכל כשר. לפיכך הצטיידתי במעט אוכל בתקווה שאם לא אמצא מזון כשר אוכל להתייעץ עם מביני כשרות מה לרכוש. רכשנו מוצרים כשרים בחנות. מצאנו מסעדה יהודית בשם פלאפל שלנו – בגוגל יש לכתוב באנגלית. הוא אמור למכור גם פיצה אבל בזמן שהיינו הוא לא מכר. הוא גם מכין שקשוקה למי שאוהב. ביום האחרון מישהו סיפר לנו שיש הכנסת אורחים של חסיד אחד. פשוט לחפש בגוגל הכנסת אורחים קרקוב. שם היה נחמד ביותר. זה נמצא ליד בית כנסת הרמ"א ברחוב קופא 12.
את דודי הרחוק מצאתי בבית הקברות החדש. חבל שחלק מהשילוט היה שבור. הכניסה לשם היא חינם. וניתן לראות שם חומות משברי מצבות וקברי אחים. מצאתי גם קרוב משפחה שלי, ככל הנראה, שנהרג במלחמת העולם הראשונה בצבא האוסטרי. הוא קבור בחלקה צבאית שם.
לא היה לנו זמן להספיק הכל. לא היה לי כוח ליותר מידי מוות יהודי. אני מתעלם שואה… אזי טיילנו ללא לחץ. תמיד נוכל לבוא שוב ולראות דברים אחרים.
היינו צריכים ללכת לשדה. התבטלה לנו טיסה ליעד איקס ולכן נאלצנו להחליף יעד כדי שנוכל להגיע להיכן שהוזמנתי לדבר. כתוצאה מכך נאלצנו גם לשלם מלון לשהות לילה במקום אחר ליד היכן שעמדנו לנחות ולהזמין כרטיסים לרכבת במחיר גבוה.
אלו היו הוצאות לא מתוכננות – אבל זה החיים. תמיד צריך לקחת בחשבון שזה עלול לקרות. אנו חשבנו שנחסוך בטיסה לייעד ועל הדרך ננפוש במחיר סביר. ברם העלות של הרכבות היקרות במקום החדש והמלון ניפחו את התענוג פי ארבע. לפחות טיילנו ביעד החדש. ועל כך בחלק הבא.
בכל מקרה, השארנו חפצים לשמירה במלון ביום האחרון לאחר הצ'קאאוט מן המלון. אגב, ביקשנו הארכה של שעה וחצי וקיבלנו. כשבאנו לאסוף החפצים שכחו לתת לנו תיק אחד. שמתי לב רק בשדה… כעת נאלצנו חיש להזמין מונית אובר שתעשה משלוח של התיק לשדה. התיק לא שלי ואני סחבתי זאת לחבר ולכן לא זכרתי. בכל מקרה,זה אומר שאי אפשר לסמוך על המלון ויש להגיד להם לבדוק שוב, וכדאי לרשום התיקים ובכך למנוע עוגמת נפש והוצאה כספית מיותרת. כשעשינו הצ'ק אאוט פרגנתי להם על המלון. והם אמרו לי שאם אני רוצה לבוא שוב, כדאי שאסגור הזמנה דרכם ולא דרך בוקינג. כך יעשו לי מחיר זול. וזה היה חדש לי. מסקנה, שווה להרים טלפון למלון בחו"ל ולברר מחירים ואז להחליט לפי המחיר הטוב יותר.
המשך יבוא.
כעת אתם מוזמנים לנחש היכן היעד הבא…
אלוהים איתנו - מחשבותיו של שמרן עצמאי 