התחנה הבאה שלנו אחרי קרקאו שבפולין, היא נירנברג. במקור תכננו לטוס לאחר יום בקרקאו ליעד הנוסף. ברם לבסוף הטיסה הפנים אירופאית שלנו בוטלה. כתוצאה מכך התארגנו והארכנו השהות במלון בקרקאו. עניין מהנה מאוד.
לפרקים קודמים:
נחתנו מאוחר בנירנברג אז שכרנו חדר במלון אינטר-סיטי. מומלץ רק למי שרוצה לתפוס רכבת. בבוקינג ראינו שיש מלון הרבה יותר טוב המשקיף לעיר העתיקה ולמים זורמים, אולי נחל או תעלה. ברם בגלל שאנו נחתנו מאוחר ורציתי לבצע טיול בנירנברג העתיקה והנאה, אז העדפתי לשלם יותר ולקבל תמורה רעה יותר למחיר, בשביל לטייל יותר ולהספיק בניחותא לרכבת המהירה לתחנה הבאה שלי בגרמניה.
היה לי חשוב להספיק להגיע מספיק מוקדם לתחנה הבאה – וזאת כי זה היה ערב שבת. ואני שומר. ונכון שאנו מתארחים אצל מכרים. לבת זוגי היקרה היה חשוב שיהיה לנו אוכל משלנו. מה שנאמר במקורות: ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם…
זה לא אומר שאי אפשר ליהנות ממתנות. זה אומר שלא צריך להצטרך לכך ולהיות תלויים בעניין ובעצם להשתעבד. וזה מוסר השכל חשוב מאוד לא להשתעבד לבני אדם בחיים, לא בוס ולא גברת או חבר טוב או הורה. אנו בני אדם חופשיים. עבדים לאל ולא לבני תמותה. כמובן כמה שיותר חופש בלא להתאבד. ככתוב אל תבטחו בנדיבים.
אני ואשתי מורגלים בהכנת מזון חיש. ועל כך נרחיב אולי בתחנה הבאה.
בקיצור יצאנו בנזק של אקסטרה יומיים במלון ותשלום מחיר מופקע על רכבת ביום שישי שהייתה תחת ביקוש גבוה ולכן עלתה מחיר מופקע. הכי יקר ששילמתי אי פעם על רכבת. לא נורא. יהיה בסדר.
אני אוהב את נירנברג העתיקה. בלילה יש שם תאורה יפה ברחוב ועל הבניינים שלא מסנוורת לי את העיניים כשאני מהלך ברחוב. בנוסף נשארו שם עתיקות. ובראש ההר בעיר העתיקה יש גם מבצר גדול ואימתני.
אז נחתנו מאוחר בלילה, אבל הגענו לעיר באזור 12. שזה אומר נחיתה פתיחת דלתות, המתנה למזוודה והמתנה לרכבת המהירה – האס באהן שהטילה אותנו לעיר. S זה ראש התיבה 'שנעל' – מהר. כלומר, רכבת מהירה.
עשו לנו צ'ק אין. והתברר שקיבלנו חדר לא נוח – אז החליפו לנו ללא עלות לחדר אחר. ואז החלטנו ללכת להטיב את ליבנו. ברם בצירוף מקרים, גם אני וגם זוגתי שומרים כשרות… אז היכן ומה נאכל?
ברוך ה' אלוקי הטונה התעשייתית היה בעזרינו. בקרקאו הכנו מאכל של פיתות מרוחות בטחינה עם טונה ומעט ירקות. מה שנקרא סנדוויץ' על שמו של הלורד סנדוויץ' ז"ל מהממלכה המאוחדת. פיתות הבאנו מהארץ לקרקאו ורכשנו כמה פיתות ב'פלאפל שלנו' שעל כך כתבתי ברשומה הקודמת.
ואגב המסורת בבית הורי דגלה בהכנת טונה עם מיונז. ולאחר זמן מה עברה להכנת טונה בבלנדר וללא תוספות. פשוט לאכול כך לאחר מריחה נדיבה. ברם זוגתי הנפלאה לימדה אותי הרעיון של ערבוב הטונה בטחינה. אם כי היא מעדיפה גבישי דג טונה וממרח טחינה על הלחם.
ואגב אם רוצים למרוח ממש שכבה נדיבה של טחינה, ומפחדים שהטחינה תטפטף ותטנף אותנו ואת בגדינו, הפתרון הוא להוסיף מעט מים ואז הטחינה מתקשה יותר ופחות בורחת לנו בין אצבעות הידיים אל עבר האזור הרגיש לניקיון בפומבי… ולסיום פיתה זה לחם ביוונית – למי שלא ידע.
יצאנו חיש מהמלון וחיפשנו לוקיישן לאכול. בת זוגי חששה מכל מיני מהגרים ששהו במרכז העיר העתיקה אז הרחקתי לכת למקום שמם. ואז היא חששה שהמקום מסוכן כי הוא שמם… לפיכך מצאנו מקום אחר, ללא מהגרים שהפחידוה ועם עוברים ושבים. ואגב, אני אוהב שבגרמניה אין תאורה חזקה מידי בלילה. ברם לא ידעתי שבשעה מאוחרת בלילה כבר מכבים את רוב התאורה היפה על הבניינים. לפיכך היה קשה לראות מרחוק ולצלם מבנים נאים. כל הכבוד להם לחסוך סנוור ודלק. אולי הם בגרמניה לא מאמינים במיתוס שאולי חברת החשמל מפיצה, ששפע אור מסנוור הכואב לעיניים מונע פשע וכדומה.
בקיצור טיילנו מעט בעיר בהלוך ובחזור לסעודת הלילה. סעדנו את ליבנו כראוי והלכנו לנום עד הבוקר.
בבוקר סידרנו את חפצינו והשארנו אותם במלון. שם יש להם צ'ק אאוט מאוחר. אז העדפתי לא לשמור החפצים אצל פקיד המלון שיכול לשכוח לתת לי אותם. וגם העדפתי לא להמתין לפקיד שיתפנה אלי כשארצה לעזוב המלון לרכבת.
הלכנו לטייל לאורך העיר העתיקה. כשהצטלמנו מעט. אני מתעניין בעיר נירנברג מחמת זאת שאבותי באו בפרוור של נירנברג ואפילו אחד מאבותי היה הרב הראשי של המדינה בשעתו מה שנקרא לאנדס-רבינער. ברם לא היה עמדי זמן להגיע לעיר של אבות משפחתי ונקווה שבעתיד אוכל.
טיילנו בכל מיני מקומות נאים שהכרתי מהטיול שעשיתי בשעתו לנירנברג. מה שעזר לנו לזרז עניינים. אם כי את המקום ראיתי לבד וכעת באתי יחדיו עם אהובתי. את ליבנו סעדנו בסנדוויץ' כשר שהכנתי בלילה לפני השינה ובפירות.
יהודיה מתבוללת אוהבת ישראל שמעה את אישתי מדברת איתי ואיחלה לנו חג שמח בעברית. מתברר שהיא נוסעת הרבה לישראל. לפיכך ביקשנו שתצלם אותנו ונסינו להבין מדוע היא יודעת עברית ושכעת חג. ואז היא סיפרה לנו את סיפורה בקצרה.
הלכנו חזרה מהר מאוד למלון כדי שנוכל לאפשר זמן לבלת"מים. אם הפקיד ירצה לדבר עמנו בצ'ק-אאוט. היינו זקוקים לזמן של מספר דקות הליכה להגיע להאופט-באהן-הוף – התחנה המרכזית של הרכבת בעיר. ושאר הזמן למצוא הרכבת עצמה. מתברר שזה באמת היה חכם. הרי איני בקיא בלמצוא הרכבת ללא שילוט באנגלית. והגרמנית שלי חלשה ולקח לי זמן להבין. לבסוף מתברר שהרכבת שלנו הייתה ברציף אחר ממה שתוכנן לה. והמידע נכתב על מסך דיגיטלי בפניה הלא נכונה של המסילה. הלכנו למקום הלא נכון ואז מצאנו המקום הנכון לאחר שביקרו ונאמר לנו ללכת למדרגות אחרות למסילה אחרת. ובכך עלינו לרכבת שקצת איחרה ונסעה לאט יותר ממה שתוכנן לה.
עזבנו את נירנברג לתחנה הבאה שאתם מוזמנים לנחש את שמה. וידענו שעלינו לעבוד קשה, כי יש שני ימי חג ושבת, כלומר חג שבועות יומיים ויום השבת לפני. בחו"ל שומרים היכן שיש קהילה יהודית יום טוב – שומרים יום טוב שני ברמה זו או אחרת. כך או כך יש הגבלות של חג. וידענו שהקהילה מקבלת גם שבת מוקדם. לא רצינו להגיע למארחינו בערב שבת, אבל כך יצא בעקבות ביטול הכרטיס.
העיר העתיקה של נירנברג יפה, יש רחובות עתיקים, סגנון עתיק. מרגישים את גרמניה של פעם. לא חווים העתק תפל של אמריקה. ויש גם מבני ביטחון עתיקים כגון טירה ועמדות הגנה. נחל וחומת עיר. דבר שחסר בארץ כי לא טרחו לשמר מספיק.
אלוהים איתנו - מחשבותיו של שמרן עצמאי 