תגית: טבע האדם

אחדות יהודית אלוקית


הרבה אנשים מטיפים מסביבנו לאחדות כל הזמן. הם גם משתיקים ביקורות מסוימות באמתלא שזה מפלג. הם מדגישים שצריך אחדות בעם ישראל. אולם למעשה הם מנציחים את הסטטוס קוו ואת החזקים הקיימים. העניין גם קשור לגישות להבנת החברה. האם החברה הרמונית קונצנזוסיאלית או קונפליקטואלית. והשאלה האם באמת יש אחדות ישראל כמו שהם חשים ומטיפים.

ברם אם נסתכל על ההיסטוריה נראה שמאוד מהר משפחת יעקב\ישראל אבינו הפכה לשבטים עם אינטרסים שונים. הדבר הגיע עד כדי כך שהם חיו בנחלות שונות בארץ ישראל ונלחמו אפילו אחד בשני לפעמים. מאוד מהר אחר כך גם נוצרו שתי ממלכות בעם ישראל. ממלכת ישראל וממלכת יהודה. והנה רואים שעדיין לא הייתה אחדות מלאה ונשארו פילוגים כולל עם סגרגציה מגורית.

הפיצול כמובן המשיך לאחר פירוק הנחלות השבטיות לפילוג בין פלגים דתיים שחלקם גם היום נחשב בלתי לגיטימי, כגון: שומרונים, מתייוונים, צדוקים, קראים וכדומה. וגם בתקופה המודרנית יש פיצול דתי שכבר הפך להיות בעיקר אתני, חילונים, דתיים ומסורתיים, רפורמים, קונסרבטיביים ואורותודוקסים.

וגם אצל האורתודוקסים יש פיצול בין חסידים לכלל אשכנזים, בין מודרן אורתודוקס לבין אורתודקוסיה ואולטרא אורתודוקסיה וכן יש פיצול בין החסידיות הממוסדות עצמן ובין הלא חסידים החרדים, בין פלג בני ברק לפלג ירושלמי. ובל נשכח גם את הפיצול העדתי, בין מנהגי תימן, אשכנז ויהדות המזרח.

הדבר הזה גם משפיע על פיצול מפלגתי, ורשמית היום יש פיצול של הדת היהודית לשלוש זרמי מפלגות, ציונות דתית, חרדית אשכנזית וחרדית מזרחית. בעיריות יש אפילו יותר מפלגות ואיני בעל מידע מלא בעניין.

הרבה מן האנשים המטיפים לאחדות ישראל המזוייפת הזו מאמינים גם שהשידוך נקבע בשמים ככתוב בתלמוד בבלי מסכת סוטה ב עמוד א: "אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, בית פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני". והנה לאחר שמקבלים את העניין שהשידוך נקבע משמים, רואים דבר מופלא. רואים שהקדוש ברוך הוא לא רוצה אחדות מלאה. כמה שידוכים הוא עושה בין מגזרים ועדות? בהכרח שהקב"ה לא רוצה באחדות מלאה. כרגע הוא רוצה פלגים. מותר להיות מפולג במשהו כל עוד מאוחדים במשהו גדול. זו האחדות-ישראל האמיתית.

בקיצור מותר לחלוק מותר לא להסכים ואולי אפילו כך מקדמים עולם טוב יותר. אולי מנחילי המסורת היהודית בכוונה מראים לנו הפלגנויות הללו כדי שנדע לא לכסות על אי צדק. אנו לא צריכים להאמין באחדות מזויפת על חשבון נפגעים הנרמסים בשם אחדות הקבוצה.

יש בחיים מאבקים וצריך לקדם עולם נאה יותר. החברה מורכבת ממאבקי אנרגיה ולכן יש לעמוד על שלנו למען הטוב. וכך גם העולם טוב יותר, לא רק שהעולם נהיה טוב לפי הרצון שלנו בדרגה מסוימת, אלא גם אנחנו חלק מהטוב הזה. אנו לא מתנוונים ומחכים שאנשים יעבדו בשבילנו ואנו יושבים ומתפנקים לנו על מי מנוחות תחת עצי הגפן והתאנה שלנו. יכולים אנו לחשוב על החיים ולהיאבק על המרחב שלנו ובכך אנו גם מרוויחים משמעות.

שלטון האחוזים – הרהורי כפירה בקורונה בערב עוצר, סגר הגבלות נוספות


המדינה המודרנית החליטה שתפקידה לדאוג לנו ליחיד ולרבים. ובשם כך היא מגבילה אותנו קרוב לשנה. ואנו גם התרגלנו שכך צריך להיות.

בו זמנית שהתקשורת הנאורה שלנו מגבה את צעדי הממשלה, מפיצה דיסאינפורמציה לגבי המצב, כגון שהמגפה לא רצינית, שהיא לא תגיע, שזה שימוש פוליטי של ראש הממשלה ושלא פעלו והגבילו מספיק. אנשי התקשורת כלבות הדמוקרטיה לא הציעו פתרונות ריאליים והם שווים פחות מנייר טואלט שאיתו לפחות אפשר לנקות את הגוף. והתקשורת הממסדית שלנו כל כך חולה שלא משנה לאיזה זרם היא שייכת, הם פועלים באותו האופן. רטרואקטיבי ולא לפני המכה ומתמקחים על הגבלה, היתר קניות או תפילות (קניות אצל קונה עולם) וכדומה ברמה זו או אחרת ולא על עיקרון ההגבלה על הרוב גלל המיעוט. ואנו אשמים בכך שאנו צורכים את התקשורת השפלה והמגעילה הזו. ואפילו בטעות הם לא פועלים אחרת. ואולי זה כי כולם אוהבים להעתיק מכולם, וחוץ מכמה המחדשים בטעות או בלא כוונה וכמה מחוברים לאינטרסים או מקוריים אף אחד לא יוצר, אלא מעתיקה בצורה חדשה.

בשם כמה אחוזים מהאוכלוסיה, החלטנו לדפוק את עצמנו. ומדובר באחוזים העשירים יותר משאר האוכלוסייה, האחוזים בחברה הישראלית שעבדו כבר, האחוזים שיש להם יותר דירות, האחוזים עם הטבות פנסיוניות וכלכליות גדולות יותר, אותם אחוזים שחזקים יותר מאיתנו הצעירים. אנשים שעדיף לקרוא להם שלטון האחוזים – אחוזים באוכלוסיה האחוזים גם בשלטון עלינו. ומשום מה יש הרואים ברובם מסכנים ועניים יותר מהצעירים.

אותה המדינה יכולה הייתה לסגור את הגבולות ולהכריח נכנסים לארץ לבידוד, והיא לא פעלה כך. בשם הדאגה לכלכלה שלנו… ואותה המדינה הציונית האגדית שלנו עושה זאת, הייתה יכולה לקדם פה את הכלכלה על חשבון שאר העולם החולה. אולם המומחים הטועים והמרובעים החליטו אחרת וזה אות אזהרה נגד שלטון הפקידים.

המדינה יכלה להכריז על אזור לצעירים ללא הגבלות, וגם לא פעלה כך. בשם לא ברור. ואני עדיין קורא לנהוג כך עד למיגור קטלניות המגפה. תחשבו על כפרים וערים לצעירים שבין כך לא עובדים ושלא בסכנה.

במקום הזאת המדינה החליטה "להגן" על מבוגרים בעוד שהם יכולים להגן על עצמם. על ידי בידוד והליכה למרחב זקנים הרמטי.

יותר פשוט להגביל ביקורי זקנים לאנשים בסיכון. ולהעניש את העבריינים בנושא. וכן אפשר לארגן שחולים לשעבר יבקרו אותם ויטפלו בהם ברם בפועל כולאים אותנו והורסים הכלכלה הישנה ומפתחים כלכלה חדשה. וזה על חשבון החלשים, הלא יוזמתיים והלא מקושרים. ובעצם כל המדינה כלא אחד גדול.

אז המדינה כאילו דואגת לנו ובשם הדאגה הזו היא כולאת אותנו ומחליטה לחזק את העשירים שלנו ולהעניק להם הקלות מסחריות. ברם בפועל המדינה מעניקה את המדינה שלנו לעשירים עלינו.

שהמדינה הציונית והחילונית פה לא תדאג לנו ולא תכלא אותנו. כל פקיד דואג לעצמו וזה על חשבוננו. להיות עם משועבד בארצנו. הידד!

נ.ב. אני תומך בחוקי הקורונה בדרגה גבוהה. אך הנני תומך בציות לחוקי הקורונה הקיימים ולא בחוקים עצמם.

נ.ב. 2. לא ברור לי שכל העוסקים פה המלאכת המאבק בקורונה פושעים בזדון החפצים בטובתם על חשבונינו. אני חושב שהם חיים בבועה שלהם ושבויים בתפיסות המנוגדות לרצון חלק מהעם. לא ברור שאפשר לטפל בעניין מעבר לטיפול זמנו ולנסיון להעיר את מקבלי ההחלטות בנושא. די ברור לי שגם אם נחליף אותם העניין ישוב על עצמו שוב ושוב. לאחר כל זאת זה לא אומר שאסור לנו למחות ולעורר כדי לעזור לעם שבמדינה פה.

הרהורים בעקבות קריאת הספר 12 שנים של עבדות


הרהורים על טבע האדם, צדק ומוסד העבדות בעקבות קריאת הספר 12 שנים של עבדות


סיימתי כעת לקרוא את הספר 12 שנים של עבדות שנכתב על ידי הסופר המוצלח סלומון נורת'אפ. הספר עצוב ומשעשע. בסך הוא נחווה כמו קריאת ספר הרפתקאות שבו הגיבור מנצח את כל המכשולים. הסופר מוצלח מאוד ואין ספק שמעמדו כאיש חופשי שנחטף לעבדות על ידי בני עוולה משרת את העמדה כנגד מוסד העבדות. האדם "הנאור" חושב לעצמו שהרי הנה, איש חופשי ומוכשר מאוד נחטף לעבדות בניגוד לחוק והמוסר, תראו מה מוסד העבדות פועל.

אני נוהג לקרוא ולצפות סרטים וספרים על אותו הנושא ובכך לחוות את העניין טוב יותר. אני ממליץ גם לקוראים לעשות כך. אך אין זה אומר שצריכים לעשות זאת מיד. אפשר לחכות מעט וכך עדיין חווים תחושת חידוש. הסרט אגב, גם טוב מאוד ומומלץ.

סלומון נורת'אפ היה כושי אדם שחור מאזור מדינת ניו-יורק אשר נחטף לעבדות בוושינגטון די-סי למשך 12 שנה ושהה בעיקר בלואיזיאנה. הוא מספר בשפה יפה ועשירה מה אירע לו ומה הוא חש. הוא מתאר דמויות בצורה נחמדה. וכן מתאר את ההווי ואת המלאכות של העבדים. וכמובן שיש לו טקסט חביב ומשעשע מאוד על סוגיית העבדות לקראת סוף הספר. ובנוסף יש לו קטע שבו הוא מזלזל בגישה הנוצרית הצבועה כביכול של בעלי העבדים. הם שהקפידו להתחתן על פי דת ישו ושמרו על כבוד נשיהם ובנותיהם בגלל שהם טענו שהאל ציווה להתחתן וכדומה, הם אותם אלו שנהגו לזווג את העבדים שלהם ללא שום טקס דתי אלא בצורה חופשית כמו שחיות מזדווגות בשדה, כנראה מתוך רצון לחסוך טורח. לבסוף הוא הצליח לפנות אל גורמים בניו-יורק שם הכירוהו כדי שיביאו לשחרורו מעבדותו הלא הוגנת.

קראתי את הספר ושאלתי את עצמי מה יש לי להגיד על הנושא של העבדות?! עניתי לעצמי: שאכן זה סיפור מצער ומרגש מאוד. אולם בגלל שמישהו מזייף שטרות לכן אבטל את השטרות בכל העולם?! הנני איש פשוט שחי בעולם שאינו ברור. ולפיכך הנני מקדש את הקיים. אני מבין את העבדים שבורחים אל חירותם. שהרי כמו שנוצרה הנורמה של העבדות על ידי החזק כך ניתן לברוח אל החופש על ידי חזק אחר בפועל.

בסופו של דבר אין לי בעיה מהותית עם מוסד העבדות. וכי אין היום עבדות עדיין בעולם בהודו או באפריקה?! וכי צבא ההגנה לישראל לא משעבד חיילים לשלוש שנים בעל כורחם?! וכי בעולם החרדי או הערבי אין אנשים המשועבדים לכללים חברתיים-דתיים בעל כורכם?! העבדות היא חלק בלתי נפרד מהעולם שטבעו היררכי כוחני. ומאוד מובן שנהגו לחשוב שאדם יכול להיחשב כרכוש ולא כישות עצמאית. החיים עניין גם של נורמות.

ועדיין, מותר לנו הפריבלגים או אלו החשים כך להיות נחמדים אם אנו אוהבים זאת מבחינה אסתטית ולקדם את הערכים הרוחנייים שאנו אוהבים ולבטל את מוסד העבדות ולהשאיר העבדות תחת שם אחר. מותר לנו גם להחזיק עבדים על פי חוק המשועבדים לשכר דירה גבוה וכד' רק זה יכול להיות נחמד אם נעיר פנים לחלשים מאיתנו ונקל עליהם את החיים עד למותם.

12 שנים של עבדות נכתב על ידי סלומות נורת'אפ. נכתב במקור בשנת 1853. יצא לאור בשנת 2014 על ידי  הוצאות ציבלין ודיונון. הספר מורכב מ-199 עמודים.