משולש האהבה של שטרנברג – מושגים לחיים

חשבתי לעצמי פתאום לאחרונה שהגיע הזמן לשתף מידע פשוט שיכול לעזור הרבה לקוראים.

ואחד הרעיונות שחשבתי על כך הוא משולש האהבה של שטרנברג (יש הכותבים סטרנברג). בכל מקרה שוחחתי היכנשהו על החברה החרדית (אני מדבר לפעמים על החברה החרדית תמורת תשלום או בהתנדבות). ודיברו עימי על המושג החרדי 'שידוך'. ואז הסברתי להם העניין בהתאם למשולש האהבה. וכך אעשה גם בהמשך, פה.

למעשה בעקבות כך החלטתי שכדאי שאביא פה ושם מושג חשוב לחיים. הדגש הוא על מושג שאני חווה אותו כדי פשוט, מסביר הרבה ונח לעיכול. לדוגמה אחד המושגים הבאים יהיה תאוריה של היקשרות. משהו פשוט שאני חושב שמסביר הרבה התנהגויות של אנשים שמשום מה לא הפך להיות מידע רווח בקרב הציבור.

משולש האהבה של שטרנברג

שטרנברג חקר ממה מורכבת אהבה והוא שם לב שיש שלושה מרכיבים:

לפי שטרנברג אהבה מוצלחת נחשבת כאשר יש בקשר, בצורה משביעת רצון את כל שלושת המרכיבים: אינטימיות, מחויבות ותשוקה.

• המרכיב האינטימי רגשי – כלומר קשר אינטגרלי רגשי בין בני הזוג. בלטינית אינטימיות זה פנימיות. פנימיות רגשית בין שני הצדדים מסייעת לחיבור. לבד זה לא מספיק חזק כי אין מחויבות ואין מספיק תשוקה. ונרחיב עוד בהמשך.
• מרכי התשוקה – משיכה מינית לצד השני. עניין שלפעמים יכול להיות חזק אבל פג מהר. העניין נשמר כשיש גם אינטימיות ונשמר להרבה זמן כשיש מחויבות.
• ומרכיב המחויבות – שאני גם רואה בעניין מסירות כשאדם מקריב למען קשר ובעצם מוסר עצמו ברמה מסוימת לצד השני זה חיבור חזק. ברם לבד זה כמו חיים בפנימיה, אין רעיות אינטימית ואין תשוקה זוגית בסיסית.

לפי שטרנברג אהבה מוצלחת זו אהבה עם שלושת המרכיבים; אינטימיות, תשוקה ומחויבות.

אז ניקח לדוגמה קשר חילוני. הוא יכול להתחיל בטינדר או פאב. שם נפגשים על בסיס התשוקה. ואז הקשר יכול לדאוך די מהר. אולם אם יש אינטימיות זה כבר יותר חזק. ברם אם אין מחויבות תוך כמה חודשים גם הקשר הזה ידאך. ואם יש גם מחויבות אזי הקשר חזק יותר משאר הקשרים והגיע למקום הנכון באידיאל הזוגי.

כמובן שקשר חילוני יכול להתחיל בין חברים, בעבודה, כלומר, בין שני בני זוג בעלי היכרות ולדעתי לכן הוא חזק יותר במקרה זה מאשר קשר שהגיע על בסיס מראה בלבד.

בכל מקרה קשר חרדי סטנדרטי מגיע משידוך. ועדיין לא נהוג 'למקבל- בחברה הזו. אז יש כבר מרכיב מסוים של מחויבות מסוימת מהרגע הראשון. ואחרי החתונה, היות שלא נהוג להתגרש כל כך במגזר החרדי, אזי יש קשר של מחויבות חזק. בנוסף רבים אם לא הרוב הגדול מתחתן בשביל המצווה ולהיות חוליה בשרשרת הדורת – ובכך בעצם רואים שרוב החרדים מתחילים קשר זוגי על בסיס מחויבות. גם תמיד שמים דגש בחברה החרדית שאהבה זו נינה ונתינה מולידה אהבה. במאמר המוסגר חשוב להגיד שנתינה יוצרת קשר, זה לא אומר שזה באמת אהבה או העניין מביא לכך תמיד. בכל מקרה חרדי אשכנזי רגיל או ספרדי שנפגש שש פגישות בשונה מחסידים שנפגשים פגישה אחת לפני החתונה, מונחה כבר לספר סיפורים ולשאול שאלות ומתחיל ליצור אינטימויות רגשית לפני החתונה ובכך הוא מגיע לאינטימיות רגשית מהר יותר בקשר מבחינת סדר הדברים החילוני. חילונים רבים הרי מתחילים מתשוקה למיטה ורק אז מתחילים בקשר האינטימי וכולהו. החרדים לא מחונכים לאהוב בתשוקה לפני החתונה ולא ברור כמה זה לגיטימי. אולי זה חשוד כבר על מצב גופני אסור… בכל מקרה התשוקה מגיעה לקראת החתונה או אחריה. רבים במגזר אומרים שמתאהבים אחרי החתונה. אז דווקא זה שלא מתגרשים עוזר באופן מסויים בקשר. מאידך הוא יכול להוביל לאהבה ריקה כמו בפנימיה. עצוב.

וארחיב שעדיין רבים בחברה החרדית לא בוחרים את בת הזוג שלהם. הוריהם בוחרים להם. וזה לא קורה בהתנדבות, זה קורה על ידי שטיפת מוח, תלות וכפיה. והסיבה שהמדינה לא מתערבת כי קשה להוכיח שיש כאן בעיה חוקית, אולם ברור שיש כאן כאב גדול. במצב זה מצד אחד יש מחויבות על בסיס דתית חברתי משפחתי וכדומה, וחסר בתחושה שהאדם בחר לעצמו מה שמתאים לו. מאידך יש כאן אחוות גורל של שני מסכנים שנמכרו לעבדות זוגית וכעת יש להם הרבה מן המשותף והגורל הועיד אותם זה לזו – מה יש לא לאהוב?…

דתיים לאומיים רבים מתחילים בקשר של חברות על בסיס אינטימיות ואז מגיעה התשוקה ואז באה המחויבות. גם דתיים לאומיים שמרנים בהרבה דברים שרואים עניין לא להתגרש לריק, אלא אם אין ברירה. יהיו שיגידו שזה קשר חזק מאוד. יש להם אינטימיות רגשית טובה ובריאה, יש להם תשוקה טובה והם גם בעלי מחויבות תרבותית דתית לא להתגרש ולהתמסר האחד לשני.

בקיצור מי שרוצה זוגיות טובה שינסה למצוא את שלושת המאפיינים הללו של שטרנברג. בברכת זוגיות טובה לכולנו.

עברייני בעלזא ועברייני ההפגנות בעזה בעלי תפיסה אנטי דמוקרטית

אני כעת מעלה משהו לא הכי אקטואלי שכתבתי כטיוטה חלקית בתחילת הקורונה. ולבסוף לא פרסמתי כי איבדתי עניין. ברם לקראת סוף שנה אזרחית אני עובר על כל מיני טיוטות שלא הספקתי לפרסם. וחשבתי שאולי הנושא הזה עדיין מעניין או אפילו יעניין יותר לגבי התפיסה שלי בשעתו. כמובן השלמתי המאמר מעבר לגירסת הטיוטה.

בחודשים האחרונים אנו כבר מתרגלים לחיים בעידן מגיפת הקורונה. והנה אנו רואים לאחרונה בתקשורת שחסידות בעלזא חוגגת אירוע חתונה של נסיך חברתי חסידי – הבן של הבן של הרבי מבעלזא, וכן שיש הפגנות שמאל ברחוב עזה בירושלים ובעוד מקומות נגד רצון העם כפי שהתבטא בקואליציה העכשווית שתיקנו את תקנות הקורונה. אלו אירועים העוברים על חוקי הקורונה ובכך מזיקות לכלכלה ומסכנות אנשים.

אפשר להפגין נגד דיקטטורה בדרך חוקית. ואפשר להתחתן בצורה חוקית.

הבעיה הגדולה בעניין היא לא רק הפרת הדמוקרטיה. לא כולם מתעניינים בדמוקרטיה. הבעיה היא שהפרה בריש גלי מזמינה אנשים אחרים להפר או פחות להקפיד בעניין הקורונה. ובכך לפגוע באזרחי המדינה.

לדעתי אנשים המפרים האיש בריש גלי חוקי קורונה שהתקבלו בצורה דמוקרטית בעידן סכנה ומשבר כלכלי שהרבה מהעם חסרי עבודה – הם לא דמוקרטים, פשוט אגואיסטים.

חסידי בעלזא דואגים רק לקבוצה שלהם, וכן המפגינים בעזה דואגים לעצמם. בדיוק כמו שהעזתים בעזה לא מכירים בחוקי הדמוקרטיה הישראלית ולא רואים בעיה לסכן ולהרוג אזרחים ישראלים. ולכן לדעתי ניתן לפעול נגדם ביד קשה. ואם הנזק שלהם בעיקר כלכלי – אז לקנוס אותן כהוגן – ואם בפעילותם הם מאריכים הסגר וההגבלות, אז לשים אותם בהסגר באיזה כפר וכדומה. מידה כנגד מידה.

אנשי בעלזא, הצוענים, חיים בתת מדינה ולא מנסים לטעון פה למשהו מודרני מלבד האמת הדתית החסידית שלהם. שלדעתי היא שקרית והם סתם משועבדים לרבי ולחצר שלהם. ברם אנשי ההפגנות בעזה נגד בלפור, טוענים שהם דמוקרטים ושהם דואגים לכולם – וכאן דווקא נראה הפוך. מפגינים מול דיקטטורה לא קיימת ובפועל מוצאים תרוצים לפגוע בחלשים שבעם – באלו שלא מבוססים ולא עובדים מהייטק מהבית.

אולי זו טיפשות או צביעות או שפשוט המפגינים בעזה – משועבדים לחצר שלהם ומאמינים באמת של החצר שלהם עם הנסיכים החברתיים שלהם. אולי הם עלובים בדיוק כמו בעלזא.

חשוב גם להגיד שמדיניות אי האכיפה של המשטרה והעלמת העין מעודדת אירועים כאלו כמקום בילוי, גיבוש חברתי ואולי גם מציאת פרטנרים מיניים. וכאן המשטרה גם מפגעת בעם ובדמוקרטיה.

ולבסוף יאריכו הסגר או ההגבלות. והעם רואה זאת ואומר אם כולם עושים מה שבא להם. גם אנו נעשה מה שבא לנו ונחליט מה לשבור ומה לא.

וזה לגבי קורונה – ומה לבסוף יחליטו לגבי חוקים אחרים?

מבחינתי זה טבע העולם – האדם דואג לעצמו ולא יכול לצאת מזה. האלטרואיסט הוא אגואיסט האוהב לדאוג לזולת. משום מה אנשים רבים מכחישים זאת ואומרים שיש אנשים לא אגואיסטים – וכאן זה בולט שאפילו אנשים הרואים עצמם כאלטרואיסטים פשוט דואגים לעצמם או לקבוצה שלהם.