תגית: חוסר היגיון

הבושם – פטריק זיסקינד


לפני מספר שנים קראתי ספר מרתק בשם הבושם, ספר מאת פטריק זיסקינד, סופר גרמני ידוע מאוד כיום. הספר גם תורגם לכ-50 שפות ומאוד הצליח.

הסיפור נפתח בסגנון סיפורי עתיק של שבחי הקדושים. האדם הנולד במקום מיוחד עם תנאים מיוחדים, מה שבא לרמז על חיים מיוחדים ועל המשך הסיפור. הפתיחה של הספר בעיני היא אחת הפתיחות הטובות ביותר שאי פעם קראתי. ולמי שאין ראש או זמן לקריאה שיקרא לכל הפחות את הפתיחה.

גיבור הספר הוא ז'אן גרנווי (גרנווי זה צפרדע בצרפתית..), דמות מיוחדת עם כישרון מיוחד הקשור לריח, אולם אני לא חושב שהוא כזה גאון הראוי להערצה. הוא פשוט שם לב לפרט מסוים שחשוב בחיים ויש לו יכולת מופלאה בתחום.

אולם בעצם לא אתפלא אם יש כאלו שיגידו שכל חכם הוא כזה… כמו כן, עניין סמלי מובחן שהוא עצמו חסר ריח גוף, עניין שבעיני מסמל שחכמים רבים סובלים מניתוק מסוים מהחברה ומתוייגים כחנונים. חסר להם משהו חברתי מסוים, משהו עדין שקשה לקהל להגדיר.

בנוסף אני לא מתחבר לפנטזיות ואיני רואה פה סתם סיפור קסום שעוזר לצאת למסע מתוך הכורסה לעולמות מרתקים ואולי לברוח מהחיים. אני קראתי את הסיפור כמשל.

המשל בעיני הוא שהמחבר פטריק זיסקינד, מציג סיפור עם מסר אנטי פילוסופי. זה רעיון שאליו אני מתחבר. והוא מציג זאת טוב. הוא יורד לפרטים ויוצר עולם ומלואו. כלומר, החיים החברתיים הם לא עניין של היגיון, אלא עניין של שילובי ריח. ובעצם כל שאר הטיעונים מיותרים ולא רלוונטיים והם מכסים על האמת.

יתר על כן, הוא בעיני מסביר את ההתמודדות של הסופר עם המתרחש בעולם. וגם נותן בעיני הגנה לגרמניה. העולם הרי זוכר לגרמניה את הזוועות שלה שהיא ביצעה במאה העשרים, אולם אם אומרים שהכל תלוי בריח, כלומר, בתנאים חיצוניים למחשבתו של האדם או משהו שלא ניתן לשינוי או שליטה מבחינת האדם, אז יש כאן הענקת פטור אולי לגרמניה מפני מעשיה הנוראיים, כי כשאין היגיון או החלטה ושליטה על מעשי האדם אין אשמה. ולכאורה הוא בעצם אומר שהדברים קורים כי הם קורים, למה?! ככה.

הספר גם יצא בתור סרט נחמד שהרבה פחות מוצלח מן הספר שהוא בעל ניסוח יוצא מן הכלל.

שיר שגם יצא בהשראת הספר על ידי להקת נירוונה.

סקירה קצרה עם ספויילרים

כעת אסקור הסיפור בקצרה למי שמעוניין. הגיבור שלנו, ז'אן גרנווי, נולד עם כישרון מיוחד ובאורח קסום כמו קדוש מרחם הוא מביא לעולם את כישרונו בתחום הריח. הוא נולד במקום מסריח במיוחד, בעידן מסריח מאוד לעומת העולם שלנו כיום. הוא שרד את לידתו על אף שלא דאגו לו ונאלץ לחיות בניגוד לסיכויים. הוא נולד גם חסר ריח דבר שגרם למניקות להירתע ממנו. ברם הוא הצליח להתגבר על הבעיות הללו ולהפוך לנער שוליה של בשם, שם הוא משכלל את כישרונו בתחום הריח ונהפך לממציא בשמים. חוסר יכולתו ליצור ריח גוף מסביר שהוא לא סבל מריח עצמי שהפריע לו לקלוט ריח של אחר וכן שהוא כביכול אדם ניטרלי בחוש שהריח שלא מאוהב בריח של עצמו שאליו הוא התרגל וכדומה. באיזשהו שלב הוא מגלה שאם הוא מכין בושם מנשים זה בושם משובח, ולכן הוא צריך לרצוח אותן ולהכין מהן בושם. נראה לי שזה דרך להמשיג לחלק מהקוראים את משמעות הריח, שהרי הרבה גברים אוהבים נשים מסוימות ולא יודעים מדוע, אם זה בגלל ריח מיוחד שמתחבר לאדם אז זה יכול להקל על האדם לדמיין העניין (ברור שהעניין תקף גם לגבי נשים האוהבות גברים, פשוט נקטתי בדוגמה של הספר שעוסק ברצח נשים). הוא נתפס ועומד למשפט אבל לאחר שהוא משחרר בושם מיוחד רואים בו קדוש והוא משוחרר. ברם להיבריס פה בסיפור יש נמסיס, והוא שם פעם אחת יותר מידי בושם של קדושה והקהל שהעריץ אותו כקדוש-על, החליט לקחת ממנו בגדים למזכרת ואז הקהל המשיך וקטף ממנו איברים ועשה בו לינץ'. וכך הוא מת.

לסיכום הספר נחמד מאוד, שפה יפה, סיפור מעניין ומוסר השכל מעורר מחשבה. מומלץ מאוד לקרוא.

פוסט קצרצר לרגל יום הכיפורים לגבי חשבון-הנפש ובחירה חופשית


על עשיית הסליחה, המחילה, הכפרה, הווידוי, חשבון-הנפש והתשובה, שהאנשים נוהגים לעשות או אשר חושבים שהם עושים


כל שנה לקראת יום כיפור כל מיני פוליטיקאים ואזרחים נוהגים לבקש סליחה ומחילה או לעשות תשובה על חטאים שהם חושבים שהם עשו. אולם לא רק ביום כיפור, אלא במשך השנה אנשים מבקשים סליחה וכדומה. גבר שפגע בגבירתו מבקש סליחה וכן להפך.

ונשאלת השאלה מה המשמעות של הטקסים הללו של בקשת הסליחה ומחילה?

לכאורה המעשים הללו קשורים לרעיון שנעשה דבר רע או לא נכון ואפשר לתקן המעשה הרע או הלא נכון שנעשה על ידי מילים או מעשים או כל צורה אחרת שנתפסת כפוגענית כלפי האדם ואפילו על ידי מניעת המעשה הנכון במסגרת אחריותו של האדם. פרקטיקות אלו נתפסות איכשהו כמעידים על התנהגות עתידית או של ההווה או מעידים על התרחקות מן העבר (הסליחה-המחילה, הכפרה, הווידוי, הצגת החרטה והתשובה כנראה קשורים להתנהגות עתידית, תלוי, כמובן, בשאלה מה האינטרס במעשים הללו, שהרי מה העניין לדון בעבר ללא משמעות של הווה או עתיד?!).

הדברים הללו, לפי בני האדם מן היישוב, מבוססים על זה שהאדם טועה. ברם, מניין לנו לדעת שהאדם בכלל מסוגל לטעות?! שהרי לכאורה כשהאדם מקבל החלטה הוא מבצעה לפי מה שמשתלם לו. בדיעבד התברר לו שזה לא משתלם לו. אז, אם כן, במה הוא טעה?! האם יכול היה בהתאם לשיקול דעתו לעשות אחרת?! לכאורה זו טעות בקבלת החלטות ועל כן מה העניין בכל הטקסים הללו?!

הנה, אפשר להגיד שהוא לא יכול היה כלל לעשות אחרת! האיש קיבל החלטה וביצע אותה בהתאם למה שחשב לנכון באותו הזמן! ההיגיון מחייב שהאדם אינו טועה כלל ואינו מסוגל בכלל לטעות, שהרי האדם קיבל ההחלטה ופועל לפי הדברים שכך חשב. והם גרמו לו לעשות את מה שהתברר בשפה המדוברת של ההמון כ"טעות". ואם נגיד שהוא לא בעל בחירה חופשית ולכן הוא לא קיבל באמת החלטה, אז אין לנו במה לדון בנושא שהרי אין לו בחירה חופשית.

יהיו אולי אי אלה אנשים שינסו לטעון, משום מה, שהאדם הוא רציונלי באופן חלקי. ועל כן יש מקום לטעות. ואני לא מסבירם, כי איני מבינם כלל. בעיני, הם הוכיחו שעוד הפעם הם חייבים להגיד מה שהם חושבים, ותו לא. הרי, סוף כל סוף כשעשו את אשר עשו, הם היו בטוחים שזה מקדם אותם, אזי איך הם יכולים לטעות?!

ידועה השאלה המפורסמת, מה האדם עושה כשהוא עייף, רעב וצמא באותה המידה, מה הוא יחליט לבצע קודם לשאר צרכיו?! יש האומרים שלפי מה שחושק יותר כך יחליט. כלומר, אין לו באמת בחירה, אחרת הוא ימות מרעב, צמא או עייפות כי הוא לא יוכל לקבל החלטה. וגם אם נגיד שהוא יטיל גורל וכך יחליט מה לבצע קודם. עדיין לא הייתה לו בחירה לגבי הטלת הגורל. [ואם אנו אומרים שהאדם מקבל החלטות בהתאם למה שהוא מעוניין יותר, אזי אנו מגיעים למצב שלכאורה איבדנו את האקסיומה שיש לאדם בחירה חופשית שהרי כל דבר שהוא מחליט זה בהתאם לסולם הצרכים שתנאי חייו מכתיבים לו.] ועל כן המסקנה הפשוטה היא, שבהכרח אין מקום או משמעות לטעות אצל האדם. אין מקום לבקשת הסליחה, ואין מקום לסלוח לאחר. אין מקום לאמירת הווידוי. אין מקום להבעת החרטה. אין מקום לעשיית התשובה.

כשבני האדם תובעים התנצלות ובקשת מחילה ודואגים להראות חרטה מהאנשים ושאר ירקות, הם מוכיחים שבני האדם אינם רציונליים. כמובן שאם בני האדם אינם רציונליים אין מקום להקשות קושיות על בני האדם, מדוע הם מתנצלים ותובעים התנצלות וכו', שהרי סוף כל סוף בני האדם אינם רציונליים, ועל כן הדיון תם.