תגית: זוהר

יקה, ליטאי, שלושה שלבים ליציאה מן המגזר החרדי – ראיון עם חבר מתל אביב


י. מהמרכז הוא חבר טוב שלי, אני לא זוכר בדיוק איך הכרנו, אולי מחנות ספרים, אולי מאירוע שהשתתפנו בו. י. הוא גם פרטנר טוב שלי ללימודי יהדות, תורה, מדרשים ועוד. אני חש שי. הוא חבר טוב וסוג של בן זוג לימודי להגיגים ומחשבה.

פניתי אליו לא מזמן ושאלתיו האם אני אוכל לראיינו לאתר והוא הסכים לאלתר. וכאן אני מציע לכל מי שחושב שיש לו משהו מעניין להגיד לכם, שיפנה אלי ואשמח לראיינו.

להלן הראיון:

מה הרקע שלך?

נולדתי וגדלתי בבית חרדי אשכנזי קלסי, מה שמכונה "ליטאי" בגלל ההשתייכות לעולם הישיבות הליטאיות בארץ. הרקע האשכנזי האמתי הוא יקה, סבא שלי גדל בגרמניה וברח בראשית מלחמת העולם השניה לשוויץ, ולאחר המלחמה עלה לארץ.

אשמח לביאור למי שלא יודע, מה נה ההבדלים בין ליטאי ליקה, איך נראה בית ליטאי יקה?

למעשה אין הבדלים גדולים, המנהגים היקים מתבטאים בעיקר במנהגי הלכה מסוימים, דוגמאות: להתעטף בטלית מהבר מצוה ולא רק מהחתונה, נטילת ידיים לפני קידוש, מנגינות מסוימות בתפילה. אבל בקו הכללי היקים והליטאים כולם אשכנזים, ולמעשה בגלל שאחרי השואה עולם הישיבות האשכנזיות שהגיע לארץ מאירופה היה בעיקר ליטאי – היקים קצת נטמעו בתוכו. לא מעט יקים שהכרתי – חלקם גם מבני משפחתי – עברו בהשפעת הישיבות שבהן למדו כאן בארץ לנהוג גם בהלכות היומיומיות כאחיהם הליטאים.

מה המשמעות של הביטוי יקה לדעתך?

האמת שאין לי מושג, ואין לי תשובה מעניינת. מבחינתי זה כמו לשאול מה האטימולוגיה של "אשכנזי" או "ליטאי"…

טוב… אני שמעתי פעמים רבות שיקה זה יהודי קשה הבנה בראשי תיבות… נראה לי שההסבר המחקרי הוא כי הגרמנים ובדגש על היהודים המתנהגים כמו הגרמנים ולובשים ז'קט קצר במקום מעיל ארוך מסורתי יותר וזה בגרמנית נקרא יקה.

האם אפשר להגיד שעברתם הכחדה תרבותית תחת ההגמוניה החרדית הליטאית?

אכן, ניתן לומר שהיקים החרדים בארץ עברו מעין הכחדה תרבותית. יש יהודי יקה יקר בבני ברק – ר' בנימין שלמה המבורגר, שהקים את "מכון מורשת אשכנז" שהוא מכון מחקר למנהגי קהילות אשכנז, ובמסגרתו הוציא מספר ספרים בנושא, וכן הקים בית כנסת שבו נוהגים באופן מלא כמנהגי היקים במאמץ לשמר את התרבות הזו, והתרשמותי ממנו וממעשיו הייתה שהוא אכן מנסה לשמר את התרבות היקית שלא תיכחד כליל.

בנוסף האם יש הבדל בין האופי של הליטאי מול היקה?

לדעתי יש הבדל, אני חושב על עצמי שיש לי אופי יקה למרות שגדלתי תחת השפעת החרדיות הליטאית, יקה מתבטא בכלל כמו שהכינוי העממי מתייחס גם לחתירה לדיוק ודקדקנות. מאידך גיסא אני סבור שאופי כללי של אדם מתעצב ממכלול של גורמים שהם הבית בו גדל, החינוך אותו הוא מקבל במוסדות הלימוד, החברים שלו ועוד, ולכן איני מרגיש שיש לי יכולת להגדיר בבירור את ההבדל בין אופי ליטאי ליקה. לכל אדם יש אופי קצת שונה.

יש בדיחה בנושא מה ההבדל בין יקה ישראלי ליקה רגיל? יקה רגיל מגיע בדיוק בזמן לא דקה לפני ולא דקה אחרי. יקה ישראלי מגיע בדיוק חצי שעה אחרי הזמן לא דקה לפני ולא דקה אחרי.

האם אתה עדיין נחשב חרדי כיום?

לא

מה קרה?

היו לי תהיות רבות על אורח החיים האמוני. חלקן היו על החרדיות בפרט, אבל כאשר העמקתי בהן מצאתי שאני תוהה גם על היהדות בכלל.

לאיזה מגזר עברת כיום?

מן הסתם מכריי יאמרו שאני משתייך למגזר החילוני. אני אישית לא מגדיר את עצמי כמשתייך למגזר מסוים, אלא אדם שחי חיים אינדיבידואליים.

אני מבין. מניסיוני אדם שמשנה משהו חשוב בחיים שלו, לא עושה זאת בבת אחת, אלא בשלבים. אשמח לשמוע, אם תרצה, מה הסיפור שלך של ההליכה לדרך החדשה שלך?

אכן, זה סיפור שנמשך על פני זמן רב בכמה שלבים.

השלב הראשון היה מחשבתי בלבד, ובכללו קראתי ספרים וחומרים שונים, והרהרתי בתוכן. הלמידה של זה די מהר גילתה לי שכמו דרך החיים החרדית בפני עצמה כך היהדות כולה בנויה ממסורות שניתן לתהות על אמיתותן המוחלטת.

השלב השני שהיה לאחר יותר משנה וחצי היה קצת יותר מעשי מבחינה אמונית, בהדרגה הפחתתי תפילות קבע או דברים אחרים שנחשבים "קלים" ולאחר מכן זה עבר גם לדברים שנחשבים "חמורים" כמו חילול שבת. גם במהלך התקופה הזו המשכתי ללמוד ולקרוא דברים, עד שלבסוף חדלתי מלהאמין שיש ביהדות משהו אמתי ומחייב יותר מאשר כל דת אחרת בעולם, הן בימינו כמו נצרות ואיסלאם והן דתות קדומות אחרות כמו הדתות הנורדיות ועד אמונות פגאניות מתקופת התנ"ך. ככל שחדלתי מלהאמין כך גם ההימנעות שלי מלקיים מצוות הלכה ונהייתה יותר פשוטה ולא לוותה עוד בחששות ובספקות שמא אני עושה משהו פסול.

השלב השלישי היה היציאה בפועל מהעולם החרדי, והיא התרחשה לאחר יותר משלוש שנים מתחילת השלב השני. גם זה תהליך שיש בו שלבים, במעבר למגורים בסביבה חדשה, עבודה, לבוש, ובכלל החלק הכי מאתגר הוא להכיר את הנורמות הרגילות להתנהגות בעולם אחר שלא גדלתי לתוכו.

מהקשבה לדברים הרהוטים שלך נשמע שזה די פשוט… אני משער שזה לא כך. השאלה היא מדוע דווקא אתה לדעתך יצאת לדרך חדשה לעומת אחרים? וכן מעניין מה היו הקשיים שהיו לך בתהליך?

זה מתומצת, אבל זה אכן לא תהליך פשוט כלל וכלל.
תחילה אומר שזה לא בדיוק דווקא אני יצאתי כאילו אני יחיד סגולה בכך, הרי יש עוד לא מעטים שעוזבים את הדרך שבה גדלו ופונים לדרך אחרת. אמנם, אני מבין שהכוונה היא לעומת אותם רבים אחרים שבכל זאת נשארים.

ובכן, לדעתי לאופי היקי שגדלתי אליו במשפחה יש חלק בכך. הרצון להגיע למקסימום הדיוק האפשרי, שהוביל אותי בחיי כחרדי לחתור לקיום מדוקדק של ההלכות ככל האפשר, והגילוי שפעם אחר פעם אחר פעם הדבר אינו מתאפשר, וההבנה שההסברים שספרי הדת נותנים לקשיים האלה אינם אלא תירוצים שנועדו לשמר צורת חיים אמונית נטולת היגיון – כל זה גרם לי ללמוד ולחקור תחילה אם משהו בזרם החרדי לא תקין, שהרי יש זרמים יהודיים נוספים שסבורים שמקיימים את רצון השם כראוי וגם הם נשענים על אותה מסורת של מתן תורה בהר סיני; משם למדתי שלמעשה אותם יהודים שעליהם אנחנו מסתמכים – שהם חכמי היהדות לדורותיהם לפני מאות ואלפי שנים – לא בהכרח נהגו בכל דבר כמו חרדים; משם למדתי שכמו שמנהגים מסוימים השתנו כך כל הבסיס של המסורת היהודית השתנה באופן דינמי במשך השנים, וסימוכין לכך יש גם בתנ"ך עצמו במקומות שרואים כיצד הפרשנים המקובלים מתאמצים להסבירם בדרך שתתיישב עם המסורת וחורגים בכך מאוד מפשוטו של מקרא. סוף דבר יותר התקבל על דעתי שהדת היהודית לא נוצרה באופן יותר מיוחד ואמתי לעומת כל שאר האמונות והדתות הקיימות.

הקשיים בתהליך זה הינם רבים, אנסה לתמצת את עיקרם: הקושי התיאורטי והקושי המעשי. התיאורטי הוא שלא קל לקבל את זה שדורות על גבי דורות אנשים רבים מאוד מאמינים בתורה מסיני ושזה לא אמת מוחלטת, זה גרם לי לא מעט לבדוק את מה שאני קורא שוב ושוב עד שהשתכנעתי שזה דבר שיתכן, ושכמו שאנשים בסוף קיבלו את ספר הזוהר שכתב משה די ליאון לפני כ־700 שנה כאילו הוא נכתב על ידי רבי שמעון בר יוחאי יותר מאלף שנה מוקדם יותר, וכמו שלא מעט יהודים חרדים כיום מאמינים בגלגול נשמות למרות שזה דבר שנשלל על ידי רב סעדיה גאון ועוד חכמים ראשונים – כך גם עצם קיום הדת יכול להתפתח באופן אנושי לגמרי ושאנשים רבים יאמינו לו אחרי זמן רב, אך אין לו ביסוס אלוהי.
בנוסף קיים הקושי המעשי במעבר לחיות בסביבה זרה לזו שבה גדלתי. יש הרבה דקויות בהתנהגות, מעין קודם חברתיים, שמי שלא גדל לתוכם לוקח לו זמן ללמוד ולהפנים אותם. זה כמו להגר לארץ אחרת.

מרתק. מתי לראשונה חשת עצמאות מחשבתית בנושאים הללו בשונה מחבריך?

לפני 12 שנה. למפרע לאחר כמה שנים הבנתי שניצני המחשבות האלו היו בי כבר קודם לכן.

הרבה זמן. מה היו הניצנים? ואגב החינוך החרדי מחנך ללימוד, הבנה וציות איך זה עובד והאם זה לא גורם להתנגשויות?

בקצרה, תהיות על כך שאלוהים כביכול מקשה עלינו לקיים את מצוותיו בגלל ש"טוב אחד בצער ממאה שלא בצער" ו"לפום צערא אגרא" (לפי הצער, כך השכר מאת האל) וכדומה, וההתנגשות של זה עם כך שאלוהים כל יכול ואם כך יכל לתכנן את העולם מלכתחילה בצורה שונה ולא מוזרה כזו.

אכן, החינוך החרדי באופן כללי הוא כזה, אבל לכך התווסף חינוך פרטני שקיבלתי בבית לא לקבל כל דבר כמובן מאליו, אלא ללמוד בעצמי מהגמרא ועד השולחן ערוך ואחריו, כמו שנאמר "לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא" (ללמוד עם מסקנה הלכתית ולא רק כהנאה או עיסוק אינטלקטואלי גרידא), וכיון שהתרגלתי ללימוד שלא מציית ספונטנית לכל מה שנאמר לו – בסוף הדרך הזו הובילה אותי גם לחקור מאחורי הבסיס הכי בסיסי של הכול.

מזדהה לחלוטין. מעניין מאוד. אשמח להמשיך בחלק הבא על התפיסות החדשות שלך כיום – מערך האמונות החילופי שלך לעומת התפיסה הישנה שלך.

אכן לפעמים נוטים לחשוב שיציאה בשאלה זה הליך של איבוד האמונה ובעצם לחדול כליל מלהאמין במשהו; אבל האמת לדעתי שכל החיים מבוססים על אמונות בדברים, כל אדם בונה לעצמו אמונות ותפיסות עולם שלפיהן הוא מתנהג בחייו, בין אם זה הזדהות עם מחנה פוליטי מסוים, טבעונות, סביבתנות, או אמונה בשיטה כלכלית כזו או אחרת. אז גם אני אשמח שנרחיב בחלק הבא.

עד כאן חלק א'. חלק ב' בהמשך.

פנאטיות חברתית-דתית בקרב החברה החרדית-מודרנית


לאחרונה פגשתי אקטיביסט מהמגזר החרדי והוא סיפר לי מעשיה וחשבתי שכדאי להעביר זאת לתועלת כלל הקוראים.

"בשיעור שהייתי שם היום עסקנו בתפילה.

מה מטרת התפילה?

ועלתה שאלה בנוגע לרבקה אמנו (אשתו של יצחק אבינו ביתו של לבן בן נחור אחי אברהם) – הרי לרש"י (פרשן תנ"כי מימי הביניים) היא לא רוצה יותר להתפלל על ההיריון שלה – ויוצא מכאן תובנה שאדם יכול להתפלל לאל ולקבל משהו רע לאחר התפילה. כלומר, לה היה היריון עם תאומים ולפי המדרש בן אחד רצה לצאת כשעברה ליד בית עבודה זרה (מבנה דתי פאגני) ובן אחר רצה לצאת כשעברה ליד בית מדרש (מקום שלמדו מוסר עברי-ישראלי-יהודי והאמינו בדת האל היחיד של נח ואברהם). היא לא ידעה שיש לה תאומים וחשבה שיש לה בן מבולבל – לפיכך היא הלכה לדרוש את אלוקים – ותהתה למה זה אנוכי – ורש"י פירש למה להתפלל על ההיריון כשיש לה בן רשע. לאחר הדרישה, שם נאמר לה שיש לה שני בנים שיהפכו לשני עמים – אחד צדיק ואחד רשע.

ונשאלת השאלה האם האל יכול להיענות לרעה לתפילת האדם – ואם כן אולי להתפלל זה סיכון? אז אולי אין עניין מבחינה דתית להכביר בתפילה שהרי זה סיכון שיהיה יותר גרוע.

אני רציתי להגיד שהתפילה לא משנה כלום – אלא מעשה בשבילנו. עניין הנועד לחבר אותנו להשם ולדת. הדת צריכה קשר אישי עם האדם גם כשיש אקסיומה רמב"מית שהאל יודע הכל וקובע הכל מראש, ולכן הוא לא צריך התפילות שלנו והן לא משפיעות.

והדרשן רצה להגיד בשם ר"ח מוולוזין (ראש ישיבה ליטאי שנחשב למייסד הישיבה המודרנית ושרוחו שורה בעולם הישיבות החרדי) שצריך להתפלל שה' לא יצטער בצער שלנו – ובתוך כך יש בונוס וה' עוזר לנו. לפיכך יוצא שרבקה דיברה על כך שהיא לא צריכה להמשיך להתפלל שהרי יש לה בן (עשו) אשר הולך לצער האל. ואם כן למה זה אנוכי.

בקיצור אני טענתי שהתפילה היא בשביל לחבר אותנו לאל וכדומה. הבאתי רמב"ם בנושא וטענתי שזה בדרך הרמב"ם שלא מאמין במלאכים כמציאות מוחשית ולא בשדים וכישופים.

והנה הרמב"ם: "לפי שהיא (המצווה להתפלל) פעולה שבה מתבססת ההשקפה האמיתית, והיא שהוא יתעלה משיג מצבינו ובידו להטיבם אם נהיה נשמעים, ולהפסידם אם מרינו, ולא נהיה בדעה שזה מקרה ודבר שאירע" , מורה נבוכים חלק ג פרק לו.

ובדומה לכך כתב הרב יוסף דב סולובייצ'יק שהתפילה מותרת מכיוון שהיא הכרחית מבחינה נפשית לאדם. האדם לא יכול להחזיק מעמד בלי לפרוק את רגשותיו באמצעות התפילה אל בורא העולם.

הדרשן רצה לחזק את דבריו שכתוב שאנו צריכים להצטער בצער השכינה – אני טענתי שזה לא כפשוטו ולא שלאל כזה אכפת לו בצורה אנושית כמונו – ולכן לדעתי העניה זו לא מטרת התפילה.

בקיצור – הדרשן טען שאם כתוב בגמרא שהקב"ה מצטער זה ברור שאנו צריכים לקבל את דברי הגמרא ולהאמין שזה נכון – וגם אם זה משל – זה נכתב בצורה כזו בכוונה וכך אנו צריכים לקבל.

אני אמרתי שזה נאמר לנו להבין איך שאנו רוצים בהתאם להיגיון שלנו.

הדרשן המשמש גם כרב טען שחסר לי באמונת חכמים – ואחד השומעים אמר לו או לכולנו שאני כמו רפורמי שאני מחליט לבד למה להאמין ולמה לא. וכן שאין מעלי היררכיה. אז אמרתי לו שתוספות אומר שהשתנו הטבעים ולכן אין היום הרבה דברים שפעם היה כמו שההיררכיה קבעה- האם תוספות רפורמי?

החזרתי את הנושא לרמב"ם – ואז אותו שומע טען שאני גם לא מאמין בזוהר – וכך עשה בי פיגוע השקפתי דתי – נמנעתי במשך שנים לא להגיע לפרובוקציה בנושא במשך העשור האחרון שלנו. משום מה בחברה החרדית האמונה היא שרבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו כתבו את הזוהר ומי שלא מקבל זאת נחשב בעייתי. לפיכך גזרתי על עצמי שתיקה.

כמובן שאני טענתי שאני מאמין גדול בזוהר – אבל אין על זה מסורת.

הרב גם רצה להביא ראיה מכך שכתוב שתפילת ציבור נשמעת תמיד – הרי הקב"ה תמיד שומע – בהכרח שהיא נענית.

אני טענתי שהכוונה שהיא נשמעת אם יש חוטאים בקהל וכדומה – כלומר החוטא גם יכול להתפלל.

ומה שמעניין הוא שאותו חבר הוא לא חרדי שנראה פנאט שחור לבן עם זקן, אלא איזה חרדי בעל חולצה כחולה והמקפיד על מותגים ככתוב דאשתמש בתגא חלף המקפיד לשים בושם מספר פעמים ביום שבטוח שהוא החרדי המודרני הכי נורמלי בעולם. והוא חש צורך דחוף להגיד שאני רפורמי .

שאלתי אותו מה זה רפורמי והוא כמובן לא ידע… הוא טען שזה מי שלא מאמין שיש מעליו תלמידי חכמים – ולכן הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

דרשן השיעור הוא חבר שלי והוא לא התייחס לטענות יותר מידי ואפילו הגן עלי. אז כאן החבר החרדק נזכר להוכיח לדרשן שבהכרח שאני רפורמי – "כי גדעון לא מאמין בזוהר" , כך הוא אמר לי. אני כמובן לא נבהלתי על אף שתמיד נזהרתי לא לעורר פרובוקציה מיותרת בנושא הזה עם הדרשן. אמרתי בתגובה שאכן אין מסורת לזוהר. ברם ברור שאני מאמין בזוהר – אבל לא כתנא, אלא כראשון מתקופת הראשונים. הדרשן גם טען שברור שרשב"י לא כתב את זוהר, אלא מבית מדרשו. בעצם החרדי המודרני יותר קתולי מהדרשן.

והכל החל כשאמרתי בדיון שמטרת התפילה היא לחבר אותנו לאל ולכאורה כך ברמב"ם. ולא להתפלל שלקב"ה לא יהיה צער כי אנחנו מצטערים ולא כי אנו כך מפעילים את השם שיתן לנו מה שאנו רוצים – שזה לא ברור מדוע צריך לקשר זאת לרפורמה.

למעשה העניין לדעתי מראה שיש עניין לחבר'ה שהם קצת מודרנים לתקוף אנשים בשם הדת. יש אנשים שחושבים שהם חוטאים גדולים ואז הם מגיעים לעסקה עם הקב"ה – תן לי להיות חופשי בדרכי ואני אדאג לך במה שחשוב לדעתי – כגון האמונה הנכונה ברבנים ובזוהר. בפועל אותו מאמין בעל דפוס זה מרוויח חירות ומאידך מצהיר הצהרות שלא אכפת לו להצהיר. יתר מכך, אותם מודרנים מדומים בעצם בעלי ברית של הקיצונים שבקיצונים בחברה החרדית – במקום להיות חרדים מתונים בדרך האמצע.

עד כאן הסיפור. בסיפור רואים שיש מפגש של חרדים עובדים המתלבשים אפילו צבעוני. אולם התרבות של החרדי לא השתנתה לחשיבה מודרנית – אלא פשוט הוא רוצה נהנתנות – רווחה חומרית. בשכל הוא אפילו נהיה פרימיטיבי יותר, כי הוא לא מונח בעולם החשיבה הדתית-תטרנית והגישה שלו היא להצהיר חומרות ובפועל לעשותמה שבא לו. ובכל הוא מקדם ספירלת סחרור של חומרות והמצב אולי נהייה יותר גרוע. העניין לדעתי מראה שלא מן החרדים המודרניים של היום תבוא הישועה לחברה החרדית. הם לא עשויים מחומר גלם יציב ביל ראש פתוח. אלא הם פעם מודרנים מבחינת חטאים והנאות ופעם מקצינים כדי שאלוהים לא ישרוף אותם בגהנום וכגון דא.

ובדומה לדברי הסיפור רואים בוידאו למעלה נשים חרדיות מרקדות כשחלק לא שומר נגיעה ומחזיק ידיים עם גבר בקהל לפני ערבי עם גלימה בדובאי לשירת השיר מי שמאמין לא מפחד. העניין גלוי וידוע שמנוגד לנורמות הדתיות החרדיות. ברם יש להן שיר אמונה ברקע ולצליליו הן רוקדות. הן חרדיות שהבעלים שלהן אברכים ולכן מכונות בלעג נשות האברכים.


מעניין אותי מה עמדתכם בנוגע לתפילה?

ואיך אתם מתמודדים עם אאוטינג מול ציבור קטן (נניח מישהו מאשים אתכם שאתם קפיטליסטים ואתם מגיעים מחברה סוציאליסטית ובדומה לכך אם מישהו מוציא אתכם מהארון ועוד ועוד)?