לסופר חדשות פולדא נודע כי הקיסר פרידריך השני, הנכבד ירום הודו, העניק השנה בשנת ד'תתקצ"ו (1236), לנו היהודים בקהילת קודש פולדא הגנה מאת אויבינו המעלילים עלינו עלילות דברים שפלים. ולמען הגנתינו הקיסר העניק לנו זכויות ומעמד משפטי מיוחד הכפוף לקיסר.
כידוע הקיסר פרידריך פסק גם מוקדם יותר השנה שאין היהודים שותים דם, ואין היהודים יכולים להיות צמאים לדם האדם, כי דם האדם הוא תועבה ליהודים. הקיסר החכם הזמין, בשעתו, בהזמנה קיסרית מיוחדת משומדים שיגידו האמת. הקיסר העדיף לקחת דווקא משומדים מכיוון שאמר שהמשומדים נחשבים ביותר בעדותם מכיוון שהם מכירים הדת היהודית יותר מכמרי דת הנוצרי, וכן הם אוהבי הדת הנוצרית, ומתנגדי היהדות. והנה אותם משומדים, ישיבם ה' בתשובה שלימה אמן, ואולי יהיה הדבר בזכות עמידתם לחלץ את עם ישראל מצרה, אמרו לפליאת היהודים שאין למצוא בשום מקום בהתנ"ך ולא בספר הביביליא הנוצרי שהיהודים זקוקים לדם בני האדם. אשרינו שזכינו לקיסר רב חסד.
הוד מעלתו הקיסר הגדול והנכבד כינה את היהודים בפולדא 'משרתי האוצר שלנו'. ובמילים אלו כוונתו שהיהודים מסייעים לקיסר ובעצם נספחים ומסייעים לאוצר הקיסר. העניין מראה למי שאינו יהודי וצר ליהודים שהקיסר חפץ בשלומנו, שבני ישראל מסייעים להשלטון ותורמים לתיקון העולם בארצות הקיסר, אשר המלך מופקד על השלום בארצות מלכותו. וכן מי שמזיק לנו היהודים כמזיק את הקיסר, ולכן יזהרו האנשים כעת יותר לבל היות צוררים לנו. כמו כן העניין מעניק ליהודים בפולדא ובשאר ארצות הקיסר סטטוס חוקי רשמי המונע מכל אחד לעשות בנו מה שיחפוץ.
עובדי אדמה רבים הנמצאים המכודנים למקומם (צמיתים), מקנאים ביהודי פולדא על זכייתם בפריבילגיה מאת הקיסר המעניקה להם חירות ואפשרויות רבות יותר לפעולה כרצונם. בנוסף, היהודים אינם כפופים לאצילים או לטובי העיר. היהודים כפופים לקיסר.
רואי שחורות חוששים מפני הצעד – הם מעדיפים פריבילגיות ללא המונח המשפטי: "משרתי האוצר שלנו". הם חוששים שהמונח משרת אוצר בלטינית יכול להתפרש כעבד או כצמית המשועבד או הכפוף לקיסר היכול לעשות בהם ברצונו. וגם אם פה בארץ החסד של הקיסר פרידריך השני לבית ההונשטאופן רואים בנוסח זה הגנה על עם ישראל – ייתכן שבמקום אחר יעתיקו מפסק המלכות לקהילת קודש פולדא ויפרשו זאת לרעת היהודים ויהפכו את אחינו לעבדים או עובדי אדמה המכודנים למקומם וכפופים לשליט ללא זכויות רבות. בנוסף אין הפריוולגיה מעניקה ליהודים סטטוס של אנשים מן השורה, אלא אנשים הזקוקים לחסד המלך לפנים משורת הדין בגלל שהמלך זקוק ליהודים בשביל כספו. היהודים זקוקים לסטטוס של צדק ולא סטטוס של לפנים משורת הדין. היום הקיסר האהוב והמרומם דואג לנו, ואולי בעתיד ,חלילה, יהיה שליט אחר שלא יחפוץ בטובת היהודים. כמו שפרעה לא ידע את יוסף.
סופרנו מזכיר שסיפור המעשה התחיל מוקדם יותר השנה, בעקבות מותם שלא כדרך הטבע על ידי שריפה איומה של ה' בני משפחה של טוחן נוצרי בעיצומו של יום לידת אותו האיש. האב והאם הלכו לבית תיפלתם והשאירו את בניהם בביתם והם מתו בתבערה. אצל ההמון הבור והתמים נפוצה שמועה שהיהודים מפולדא הרגו את חמשת בני המשפחה המסכנים לצורך שימוש בדמם למען הסרת קללת הנוצרי עלינו היהודים; כלומר, שאנו היהודים בפולדא שחטנו את בני הטוחן ואז שרפנום כדי להסתיר המעשה. יצא מכך שנושאי-צלב שהיו בעיר הרגו ל"ד יהודים, הי"ד. הערלים רצו להמשיך להרוג את כל היהודים בעיר, אולם השם זימן לנו הצלה – טובי העיר הגנו על היהודים בגופם ממש כנגד המון הערלים הרצחנים. אמנם השונאים לא התייאשו, אזי שלחו לקיסר שליחים לאמור שיעניש היהודים. על כן הקיר"ה הקים בית דין מיוחד לחקור העניין. הם בבית דין המיוחד הפריכו העניין בעזרת המשומדים שהוזכרו לעיל. וכעת הקיסר גם העניק לנו יהודי פולדא פריבילגיה. ובכך נתהפכה מחשבת שונאינו. לא די שהקיסר לא העניש אותנו, אלא גם רומם אותנו. קיסר הקיסרות הרומית הקדושה ומלך הגרמנים וכו' הכריז וקבע שאין היהודים הורגים נוצרים לצורך דמם ואין היהודים זקוקים לדם הנוצרים כלל, כי מעשה זה תועבה ליהודים.
נ.ב. 'שיעורי בית' שראיתי בספר לימוד היסטורי. ביקשו לכתוב כתבה חדשותית בעת מתן הפריבילגיה ליהודי פולדא.
אלוהים איתנו - מחשבותיו של שמרן עצמאי 