פַּעַם אָהַבְתִּי הָרִים גְּבֹהִים וּתְמִירִים.
הָרִים רָמִים, שֶׁגְּבָעוֹת נוֹשְׂאוֹת אֲלֵיהֶם עֵינַיִם בְּהַעֲרָצָה
רָצִיתִי לִהְיוֹת הַר חָכָם, שֶׁרָזָיו נִשְׁקָפִים לַמֶּרְחַקִּים.
אַךְ הָהָר הַגָּדוֹל מַסְתִּיר
אֶת הַנּוֹף וְאֶת הַשֶּׁמֶשׁ
הָהָר גַּם עוֹמֵד דּוֹמֵם בִּמְקוֹמוֹ
הֶחְלַטְתִּי לִהְיוֹת צִפּוֹר
וּלְהַטִּיל מֵעֵת לְעֵת לַשְׁלֶשֶׁת
עַל מֵצַח אֲנָשִׁים מֵהַמְּרוֹמִים.
מקור חביונות שירה ט"ז – חנוכה.
הַצְּדָדִים
בְּרֵאשִׁית עוֹלָמֵנוּ לֹא הָיוּ צְדָדִים
כָּל אֶחָד הָיָה שָׁרוּי בְּתֹהוּ וָבֹהוּ
אֲבָל אַט אַט נִהְיוּ הַצְּדָדִים
לְכָל אֶחָד נִהְיָה נוֹחַ צַד סְפֵּצִיפִי בַּחַיִּים
יֵשׁ צַד יָמִין וְצַד שְׂמֹאל
וְגַם יָמִין קִיצוֹנִי וּשְׂמֹאל קִיצוֹנִי
כָּעֵת יֵשׁ אֶת הַצַּד שֶׁלִּי וְאֶת הַצַּד שֶׁלָּהּ
מַעְגַּל הַשָּׁנָה שֶׁל מִקּוּם בִּצְדָדִים קִיצוֹנִיִּים אוֹ קְרוֹבִים
וַאֲנִי צָד לִי קְצָת שֶׁקֶט בַּלַּיְלָה וְרוֹשֵׁם
וְחוֹשֵׁב עַל הַגָּלוּת בַּצַּד שֶׁלָּהּ – הֱוֵי גּוֹלֶה לַמָּקוֹם שֶׁלָּהּ.
מקור.
מאז שלום עליכם, מנדלי מוכר הספרים, יצחק בשביס זינגר וש״י עגנון, הקורא היהודי החילוני כמעט ולא נחשף לספרות יהודית בת זמננו: אגדות ומעשיות יהודיות, סיפורי שטייטעל, סיפורי מוסר השכל יהודיים, סיפורי הווי יהודי שיש להם לשון מיוחדת והומור ייחודי ופונקציונליות דתית, חברתית ותרבותית.
לשמחתי כתב העת 'קול ההמון' לקח על עצמו לטפח את המחבר שיצירותיו הם מי מעיינות זכים ומאפשר לקורא הצצה עכשיו לנכתב על החברה החרדית, על העולם היהודי אז והיום.
לשונו של המחבר עשירה, מגוונת, מפתיעה וקולחת וסגנונו מלא הומור יהודי, אך גם ביקורת ופרובוקציות שהופכים את יצירותיו למחכימות, משעשעות ומעניינות.
הקדמה מאת איש האקדמיה, התרבות והספרות ניקולא יוזגוף, מומלץ לעקוב למי שאוהב לקרוא ספרות מגוונת.
והנה הסיפור: מעשה בבת מלך שאהבה חומות.
כיום יש דיון בעולם לגבי הפלות בעקבות פסיקת בית המשפט בארצות הברית בנוגע להיתר ההפלות המפורסם -במשפט רואו נגד וייד – בית המשפט טען שהפסיקה המפורסמת אינה חוקית וצריך לחוקק חוק בעד הפלות ולא להסתמך על פסיקה זו.
והנה נזכרתי שהיה מי שכתב פעם סיפור קצר על חרדים והפלות ואתם מוזמנים לקרוא ולחוות את דעתכם על הסיפור.
והנה המעשיה:
מעשה שנתקבל בהקהילה לפני שנים מספר. וכדאי לספרו בהקהילה אימתי שמתפרסמים דברי מחלוקת השקפתית בעם ישראל. וכל המרבה הרי זה משובח. עריכה: מערכת כמראה הקשת קראו לו שמחה ושם משפחתו היה שטורם. מינקותו תכונתו המרכזית הייתה הסערה. היה נוגס במאכלי אביו האהוב כהוריקן קתרינה, ומשאיר חורבן בצלחת וסימן של מערבולת בכוס. היה נכנס לשירותים בטריקת […]
מעשה משמחה המודרנישער ופנחס הטשאלמער
פוסט מעניין שאני חושב שכדאי לשתף את כולו – למקור פה בלינק.
כמה חרדים זכו בפרס נובל? כמה חרדים הפכו לסופרים בין לאומיים? מדוע איננו זוכים לקדש שם שמים בתחום היצירה התרבותית?
מי מאיתנו, אלו שבעשור השלישי בחייהם לפחות, לא נתקל במכות בחיידר או בעוד מעשים לא ראויים. והנה אימצנו נורמות משופרות יותר ומלמדים כבר מאמינים שהכאת תלמידים חלשים מהם היא לא הדרך הראויה. וזאת לאחר שהציבור הפנים השפעות מערביות בתחום. ובכך נמנע סבל מיותר מילדים רבים.
וכמו שכאן אימצנו רעיונות "מערביים" חדשים ובכך שיפרנו את החינוך התורני, מי יודע כמה רעיונות הולכים אצלנו לטמיון רק כי אין לנו עיתונות וחשיבה עצמאית בחברה החרדית.
הכיצד שעלינו נאמר שאנו עם הספר – ומי כמו החברה החרדית אשר שקועה בלימוד התורה במסירות נפש רבה מתוך ספרים רבים, יום יום, ועדיין לא הצלחנו להגיע לפרסום עולמי בתחום היצירה הכתובה.
ונשאלת השאלה האם אנו מחויבים לבחור בין התייונות להתנוונות?
בנוסף, אנו החרדים החשופים לעולם המודרני ורגילים להיחשף לעיתונות ולסיפרות שהיא מחוץ למגזר שלנו כשיש כאלו שבתחומי חופש המחשבה החופשית נחשפים בעיקר להגות ורעיונות שכותבים חוץ מגזריים כתבו.
וכי מדוע יגרע חלקנו ואנו לא נוכל לקדם קול תרבותי שלנו שיאיר כאבוקה למרחקים. אור לנו ואור לגוים.
מדוע אנו הרוצים לצרוך רעיונות חופשיים צריכים להתקשות למצוא זאת אצלנו וזקוקים לרעות בשדות זרים?
אדם הרועה יותר מידי בשדות זרים יכול חלילה לאמץ לעצמו זהות דואלית של מסכה חילונית לזהות חרדית. אדם כזה יכול לשאוף להיות חלק מתרבות חיצונית לו כשמבחינת מצוות הוא עדיין נשאר דתי. אולם הוא אינו מכבד את הנורמות הנהוגות אצלו בקהילה החרדית בגלל חוסר הכבוד להגות של המגזר מחוץ למגזר שלנו.
לפיכך חשוב לקדם חשיבה חרדית כוללנית חופשית לכל תחומי החיים. העניין ישפיע לקידום חידושים, למניעת ניוון ושחיתות לשמירה על צעירי הצאן שלא יתקלקלו ולקידום חברה מוערכת יותר ולקידוש שם שמיים.
דבר זה ניתן לקדם על ידי מרחב כתיבה חופשי שיאפשר יצירה מתוך העולם התורני שלנו.
כמו כן, האדם נברא על ידי הקב"ה חופשי במחשבתו. ובחברה שבה מדכאים מסיבות שונות חשיבה עצמאית פומבית, ניתן לחוש דיכאון שהרי האדם חש לו בודד בעולמו כשאינו יכול לתת דרור למחשבותיו ואז יש מעטים הנטושים את צור מחצבתם ויש שמתרגלים לחנוק את עצמם והופכים פסיביים. ועל כן שומה עלינו לקדם יצירה תרבותית.
הקב"ה איפשר את היצירה האנושית כדרך להועיל לאדם ולעולם ויהי רצון שנקדם את היצירה החרדית הכתובה ונחדש ימינו כקדם.
סיפור נאה עם מוסר השכל חזק ומרענן.
הרבי שליט"א קרא מעשיה שהוא אהב מאוד וביקש לפרסם. מעשה מחופשי משומד בעל תאווה שחישב לעצמו הקץ. וזהו סיפור חשוב שמספרים בהקהילה ב'הוורט' לאחר שנסתיימו התנאים בין הורי החתן להורי הכלה. פרק א לפני שנים רבות בארץ פולין היה אדם שהגיע ממקום ליד פראג שתחת שלטון האשכנזים. הגיע מכפר הנקרא בשם הורביץ, ושמו של אותו […]
טקסט מעניין שחשבתי לשתף.
בימים אלה התפרסם בתכנית "זמן אמת" בכאן 11 נושא חשוב ומצער מאוד בתקשורת הכללית – אלימות במשפחה. בתוכנית ניתן לראות נשים חרדיות מעדות שונות הסובלות מאלימות בצורות שונות ואפילו מאונס. בתוכנית גם מראים אנשי דת חשובים במגזר המעודדים לא לפרק את הנישואין. כתוצאה מכך בעצם יש תמריץ לבן הזוג האלים להמשיך להיות אלים. היה עצוב מאוד לשמוע את התיאור המזעזע של הנשים בתוכנית וכן לשמוע אנשים מסוימים המטפלים בנושא בצורה לא ראויה. לפיכך חשבתי, כי מן הראוי לכתוב על הנושא החשוב.
אקדים ואומר שהבעיה קיימת בכל המגזרים ולאו דווקא במגזר החרדי. וכל אחד שאוהב את עם ישראל אמור להצטער בצער הנשים הללו מהתוכנית ומי שנמצא במצב דומה להן. וגם אנו מצווים בדת לא לעמוד על דם רעינו ולמנוע נזק ליהודי אחר.
בתכנית נראו נשים חרדיות מעדות שונות הסובלות מאלימות ואפילו מאונס, ואנשי דת חשובים במגזר המעודדים לא לפרק את הנישואין. כתוצאה מכך בעצם יש תמריץ לבן הזוג האלים להמשיך להיות אלים
בנוסף כדאי לנו לחנך את הבנות שלנו לדעת שיש מה לעשות – בנות ישראל אינן הפקר. כולנו צריכים לדאוג לכלל השותפים בחברה שלנו.
רבי יוסף קארו, מחבר הספר השולחן ערוך, פוסק אפילו:
"איש המכה אשתו עבירה היא בידו כמכה חברו, ואם רגיל בכך יש ביד בית דין לייסרו ולהחרימו ולהלקותו בכל מיני רידוי וכפייה ולהשביעו שלא יעשה עוד".
וכן רבי יצחק בן משה מוינה, מחבר הספר אור זרוע פסק:
"יש ללמוד שאסור לאדם להכות את אשתו וגם חייב בנזקיה אם הזיקה. ואם הוא רגיל תדיר להכותה ולהבזותה ברבים כופין אותו להוציאה.
וכבר היה מעשה באחד שהיה רגיל תדיר להכות את אשתו. ונשאר מורנו ורבנו רבינו שמחה זצ"ל והשיב שכופין אותו להוציאה, זה לשונו. אחר כותבי כתב ראשון קבל לפנינו ר' ירמיה על חתנו שהיה מכה את בתו תדיר ומבזה אותה בפריעת ראשה שלא כדת יהודים. דלחיים נתנה ולא לצער. ואפי' קונה אמה העבריה כקונה אדון לעצמו ככל שכן אשתו ועל כל הכאה עובר בפן לא יוסיף. ועונשו גדול ממכה חבירו כי היא יושבת לבטח אתו ודמעתה מצויה.
…ואם דבריו אמתים תקנסהו קנס חמור בין בגופו בין בממונו על מה שעבר. אמנם צריך כפרה גדולה ותכבידו עליו להבא לפי הנראה בעיניכם שיכול לעמוד שיהא מותרה ועומד מיכן ולהבא. ותטילו שלום ביניהם שלום מקויים ומסויים ותבררו שנים או שלשה שיהיו מוכיחים ביניהם. וכל קבלה שיהיה להם זה על זה ישפטו הם.
ואם לא יעמוד הבעל בקיום השלום שיוסיף להכותה ולבזותה, אנו מסכימים אחריכם להיות מנודה בב"ד העליון ובב"ד התחתון – ויעשוהו על ידי גוים".
רואים באופן מפורש שגדולי ישראל במשך הדורות אסרו על האלימות במשפחה. וברור שהאשה לא העניקה עצמה לבעלה לגבי העניין כשיש רבנים האוסרים להכות וכשהיום העניין לא נהוג ונגד מנהג המדינה – אין פה שום הוראת היתר.
וכמו שהעניין נכון בנוגע לסבל האשה, העניין נכון גם לגבי סבל באיש מאלימות בזוגיות. ברם בדרך כלל האיש יותר חזק ולכן הוא פחות מאויים.
כאן ניתן להיעזר בחמישה תמרורי אזהרה בזוגיות מטעם פורום מיכל סלה:
לפרטי עזרה רבים לגבי זוגיות אלימה בצורה מסודרת באתר כל זכות – מדריך לנפגעות אלימות במשפחה.
במצב שבו אחד מבני הזוג חש שהוא במצב בעייתי של אלימות בזוגיות, יש לחייג 118 למוקד משרד הרווחה או למוקד עמותת ל.א. *6724. חשוב מאוד לשתף גורם מקצועי.
רגע הפרידה מבן זוג אובססיבי יכול להיות מסוכן ביותר. ולכן כדאי להיוועץ.
בתקווה שייעלם הרוע לנצח, אמן.
אנשים רבים תוהים על ההפסד של ארצות הברית מול חיילים פרימיטיביים של הטאליבן באפגניסטן. והם שואלים עצמם מדוע ארצות הברית המדינה החזקה בעולם כך נוהגת וחושבים שהיא תבוסתנית או בחולשה.
וכאן צריך להבין האמריקאים במטרתם לא באו להקים שם מדינה מערבית, הם באו להתנקם באלקעידה על פיגועי האחד עשר בספטמבר 2001. ולמנוע מהם לפגוע בייבוא הנפט לארצות הברית אם הם מקימים תאי טרור בדרך הנפט לארצות הברית. לא רק שאמריקה התנקמה, אלא היא גם שהתה שם עשרים שנה. נכון שזה עלה הרבה כסף, אולם זה מרתיע מספיק וגורם לגורמים להיות מורתעים ולפחד מארצות הברית שמא אם הם יעברו הגבול, ארצות הברית תבוא לעשרים שנה. גם כיום אחרי שהטאליבן ניצח בדרגה זו או אחרת ברור שגם השפעה מערבית חדרה למרחב ויהיה להם יותר קשר להשליט את רצונם הדתי כמו בעבר. וכלל הנראה יבינו שהציבור צריך לעבור חינוך מחדש או לקבל התחשבות ויש להעניק לעם זמן ללמוד את החוקים החדשים. תחשבו כמה ילדים יש שלא זוכרים בכלל את חוקי ההלכה המוסלמיים של הטאליבן. ייקח זמן להנחיל את חוקי השריעה הנוקשים כפעם וזה עדיין הפסד של הטאליבן.
מדוע אמריקה חשה צורך לסגת, מה השתנה? בשעתו אמריקה ייבאה המון נפשט ממדינות ערביות ומוסלמיות, אזורים שבהם האסלאם הקיצוני יכול לשבש את אספקת הנפט לארצות הברית ובכך לפגוע בכלכלתה ובעוצמתה. אולם כיום אמריקה לא צריכה נפט – היא מייצאת נפט ואנרגיה, אולי הראשונה בעולם אפילו. ואם כן מה הטעם כבר להשאר שם? לכן כבר הגיע הזמן לעזוב. והיה עדיף לעזוב בצורה מדורגת ואיטית כדי לא לנטוש בני ברית, לא לאבד מדינה שעובדת עם ארצות הברית ולא לצאת בתודעת הקהל בעולם כמפסידים.
האג'נדה הריאליסטית ביחב"ל אומרת שבריתות צריך לשבור אם זה לא משרת את המטרה של ביטחון המדינה. אז הנה יהיו אלו שיגידו שבנטישת בעלי הברית האפגנים, ארצות הברית מאבדת עוצמה בינ"ל כי בעלי ברית ובעלי ברית בכוח יפחדו לסמוך על ארצות הברית ולשתף עמה פעולה שמא יינטשו לגורלם ויפסידו משיתוף הפעולה. במקרה של אפגניסטן ניתן לראות שארצות חיכתה עשרים שנה שהמדינה תתייעל ותתחיל לדאוג לעצמה. וזה לא קרה.
אם אני הייתי ארצות הברית הייתי מקים שם אזורי שליטה כמו בלבנון, כמו בסוריה ועירק עם הכורדים – כדי שבעלי הברית לא יפגעו. כך אולי מפסידים השלטון על כלל המדינה. אולם לא נטבחים ועדיין לא מפסידים השלטון באופן מלא ונשאר בסיס של שת"פ במדינה האפגנית
פגיעה והפקרת בעלי ברית של ארצות הברית פוגעת בניסיון של ארצות הברית בעתיד לקדם בריתות במקומות דומים. אולם בעלי הברית של ארצות הברית היו לא יוצלחים מושחתים במשך עשרות שנים והעולם מבין שארצות הברית נתנה להם הרבה הזדמנויות וזמן והם נכשלו.
ואכן לא כדאי שארצות הברית תצא תוך כדי שהטליבאן כובש ומשיג תמונת ניצחון. אולם מה המחיר שמשתלם למנוע זאת? עוד טריליוני דולרים? עוד הרוגים מיותרים משני הצדדים? אם המחיר גבוה, כדאי לחתוך בהפסדים לפעמים. מאידך שווה להשקיע קצת מאמץ שלפחות לא תהיה תמונת ניצחון. בנוסף, יציאה מהירה נותנת הרגשת התפוררות, היו צריכים לצאת יותר לאט בסוף כדי לעזור לאפגנים תומכי ארצות הברית להתאמן בשליטה עצמית ללא גב מארצות הברית וכך להתבסס יותר באזור שליטה או בשלטון.
כעת ניתן להבין מדוע טראמפ עצמו שלדעתי הוא ריאליסט באופיו ולא רק בהשקפתו רצה לסגת. ברם הוא לא היה עוזב ללא תמונת ניצחון לטאליבן גם במחיר של הרוגים רבים מצד האפגנים וגם במחיר כלכלי מסוים והרוגים מכוחות הקואליציה באפגניסטן. הוא רצה לצאת ודחה זאת שוב ושוב כי חש שהעת ליציאה טרם הגיעה.
והנשיא ביידן טעה בכך שחשב שהשלטון האפגני יחזיק מעמד, וכן בנוגע לזמן שייקח אולי לטאליבן להשתלט על בירת המדינה. כעת הוא נתפס כנשיא נכשל שלא מבין מה שהוא עושה, ליברל פחדן. מצב זה מזמין גורמים סוררים המנסים לעשות רוויזיה למצב הקיים ולנגוס לעצמם שטחים כי הם יודעים שארצות הברית לא תתערב וגם אם כן יעשו זאת בשלומיאליות. התנהגות כזו מזמינה פגיעה באינטרסים של ארצות הברית בעולם כולו. וכך גם מייקרת את עלויות הביטחון של האינטרסים של ארצות הברית – וזה כישלון.
מעשנים מה שיש, לפעמים יש ירוק לפעמים חום, לפעמים יש ‘שוואג’” ● “יהי רצון שנוכל לקיים את המצווה של קח לך סמים, ככתוב בתורתנו הקדושה” ● על הקנאביס בחברה החרדית – עד מתי ימלאו הרבנים פיהם קוגל?
כתבה נאה על קנאביס במגזר החרדי – ואחת הכתבות המשעשעות ביותר שנתקלתי בהן.
הנה סיור מעניין על החברה החרדית. הסיור מקוצר, אבל מפנה להקלטה של כל הסיור עצמו. הסיור הוא סיור עומק על החברה החרדית ולא בורח משאלות קשות.
המסר הוא פה שאין קהילה חרדית, אלא זרם והחרדים אינם מלאכים או דמונים. הם פשוט בני אדם שמנסים לקדם את הרצון שלהם כמו כל בני האדם.
סיור כזה בגובה העיניים מפחית מתח ושנאה, ומקדם עתיד טוב יותר. אקווה שתהנו.
כל הכבוד לטלוויזיה החברתית שמימנו את הסיור המצולם. צריך גם סיורים כאלו בעוד עדות בארץ. ובפרט לאחר המהומות שהיו לאחרונה בין יהודים וערבים ברמדאן 21.
אפשר לצפות בסיור בפייס או ביו טיוב לבחירתכם.
לֹא תַדְבִּיק בְּקוֹרוֹנָה
לֹא אֶת אַבָּא ולֹא אֶת אִמָּא
לֹא אֶת סַבָּא וְלֹא אֶת סַבְתָּא
וְלֹא אֶת הַדּוֹד וְהַדּוֹדָה
לֹא תִרְצַח בְּקוֹרוֹנָה
לֹא תִרְצַח זָקֵן וּזְקֵנָה
לֹא אַלְמָן וְאַלְמָנָה
לֹא חוֹלֶה וְלֹא חוֹלָה
לֹא תַהֲרֹג בְּקוֹרוֹנָה
לֹא תַהֲרֹג שְׂמֹאלָן מֵקִים מְדִינָה
וְלֹא יְמָנִי נִצּוֹל שׁוֹאָה
גַּם לֹא גִּ'ינְגִּ'יָה יָפָה וְנֶחְשָׁקָה
לֹא תִתֵּן לָהֶם קוֹרוֹנָה
לֹא תִתֵּן לְגוּפְךָ בַּעַל הַתַּאֲוָה
הָרוֹצֶה יְרֻשָּׁה, נַחֲלָה וַעֲבוֹדָה
דַּי לַהֲפָצַת הַמַּגֵּפָה
תִּחְיֶה בְּקוֹרוֹנְטִינָה
לֹא תִשְׁכָּח
אֱלוֹהִים לֹא שַׁיָּך לְפִילוֹסוֹפִים
וְלֹא לְסַפְקָנִים
אֱלוֹהִים לֹא שַׁיָּך לְרַבָּנִים
וְלֹא לְעַסְקָנִים וְלִמְפַקְּדִים
לֹא לְבָּאבּוֹת וְלֹא לְאַדְמוֹרִים
לֹא לְהוֹגֵי־דֵעוֹת וְלֹא לְכַתָּבִים
לֹא לַעֲשִׁירִים חֲזִירִים
וְלֹא לְמִסְכֵּנִים בַּכְיָנִים
לֹא לַמֶּרְחָב הַמּוּגָן
וְלֹא לְמֶרְחַב הַמִּחְיָה
הוּא בָּנוּ בְּנַפְשֵׁנוּ
בְּתוֹכְכֵנוּ בְּנִשְׁמָתֵנוּ
אָנוּ עַצְמֵנוּ
אֱלוֹהִיִּים
ניקד: עִבְרִי בֶּן־קֹהֶלֶת.
הָפֵרוּ הָפֵרוּ אֶת חֻקֵּי הַקּוֹרוֹנָה
עֲשׂוּ בְּפַרְהֶסְיָה אֵירוּסִין אוֹ מְסִבָּה
תְּפִלָּה הֲמוֹנִית אוֹ חֲתֻנָּה
הִרְסוּ הַכַּלְכָּלָה וְהָעֲבוֹדָה
זַהֲמוּ בַּנָּגִיף אֶת כָּל הַסְּבִיבָה
וְהַחֲרִיבוּ אֶת הַחֶבְרָה וְהַמְּדִינָה
רִיבוּ עִם קַלְגַּסֵּי הַמִּשְׁטָרָה
צַעֲקוּ אֶל שׁוֹטֶרֶת: שִׁיקְסֶע פְּרוּצָה
קַבְּלוּ בָּרֹאשׁ בּוֹמְבָּה עַזָּה מֵאַלָּה
קִרְסוּ שְׁדוּדִים אֶל הַמִּדְרָכָה
נַעְנְעוּ רַגְלֵיכֶם מוּל הַמַּצְלֵמָה
כְּשֶׁאַתֶּם נִהְיִים לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה
הִפְכוּ הָאֵירוּעַ מֵהַפְגָּנָה לִלְוָיָה
סוֹף כָּל סוֹף גּוּפָתְךָ נָחָה רְגוּעָה
הִנֵּה כִּי כֵן זוּ תּוֹרָתְךָ וְזוּ שְׂכָרָהּ
ניקוד: עברי בן קהלת.
תמלול מהטלוויזיה החברתית:
גרשון מושקוביץ: הרב פפר, אתה ידוע כרב, רב, גם דיין גם מקליט שיעור, וגם אחד שמקדם תנועת נקרא לזה מחשבה חרדית תורנית בחברה החרדית. מעניין אותי, האם יש ניסיונות לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני במגזר החרדי?
יהושע פפר: נסיונות לפתור אין עדיין אבל לא כי, לא בגלל שלא ראוי שיהיו כאלה נסיונות, אלא כי החברה החרדית לא רואה את עצמה במקום כזה שהיא מוכנה לקחת אחריות על נושאים של מדיניות, נושאים מדיניים. זה נכון גם בנוגע לכלכלה וגם אפילו בנוגע לדת ומדינה, קל וחומר בנוגע ליישוב הסכסוך. אז לא שאין דיבורים על זה ואין עמדות, אבל נסיון של לקיחת אחריות ופתרון בפועל, זה עדיין לא הבשיל.
גרשון מושקוביץ: אז אתה אומר לי, אפשר להגיד שיש גורמים בחברה הערבית שיש גורמים שעוד מפגינים נגד השלטון הישראלי, החברה החרדית כל כך שולית שהיא בכלל לא מתערבת בנושא הזה בדרך כלל.
יהושע פפר: בגדול נכון, לא שהחברה החרדית היא שולית, היא משפיעה. אבל היא בוחרת בקפידה את האזורים שבהם היא רוצה להיות דומיננטית ולנקוט בעמדה ואיפה שלא ולכן יש גם השלכות בנוגע להצבעה על תוכנית אוסלו או על הצבעה בנוגע לתוכנית ההתנתקות. וככה שהחרדים לא הביעו עמדה בוא נאמר מאוד פוזיטיבית. אלא יותר היו מוכנים לזרום כדי לקבל את מה שהם רצו בפוליטיקה הישראלית איפה שהיה אכפת להם. אבל זה לא אומר שאין להם עמדה כלשהי. זה פשוט שזה לא עדיין התפתח לכדי משהו אקטיבי וחיובי במישור הפוליטי.
גרשון מושקוביץ: ואיך אתה מסביר את זה שלכאורה יש קווי דמיון בין חרדים לערבים? זה אמור לצור שיתופי פעולה או קרבה או לפחות פגישות פיוס? פיקוח נפש הרי…
יהושע פפר: זו שאלה טובה. תראה, מצד אחד אפשר לומר שיש דמיון לפחות של חלק מהציבור החרדי, שהוא גם לא ציבור ציוני, כלומר אין לו את החלק האידיאולוגי של הציבור הדתי-לאומי. אם זה הרב קוק, אם זה גם בלי הרב קוק. לחלק מהציבור החרדי אין את זה. אבל מצד שני, צריך גם להכיר בכך שהציבור החרדי הוא מאמין גדול באתוס יהודי, אתוס יהודי לאומי. עכשיו, הוא לא מבטא את זה בשפה הלאומית המודרנית. אבל זה לא אומר שאין לו תפישה יהודית לאומית. ולכן אפשר לקרוא לציבור החרדי באיזה שהוא מקום ציוניות או ציוניות רדומה. יש שם משהו ציוני, אבל זה לא ציוני במובן המודרני של התנועה הפוליטית אלא ציוני במובן של זהות יהודית חזקה מאוד בתור עם. עם ישראל, הרעיון של עם ישרואל, עם ישראל, זה רעיון עמוק ונוכח וקיים מאוד מאוד בתוך הציבור החרדי, ולכן בסוף יש כן חיבור, הזדהות, מכנה משותף עמוק בין הציבור החרדי לבין התנועה הציונית בוריאציה כזו או אחרת. בפוליטיקה זה מסתבך. והעובדה שהתנועה הציונית היתה תנועה מאוד חילונית אז זה מסבך. ואפילו מדינת ישראל הייתה סוג של אנטי-דתית לפחות בתקופה של קום המדינה. אבל לכן גם הברית עם הערבים סביב הנושא הזה של ציונות ואנטי-ציונות היא ברית לא טבעית. היא טבעית אולי לחלקים הקיצוניים, מאה שערים, חלק מהקבוצות, נטורי קרתא וכדומה. אבל למיינסטרים החרדי זה לא איזה שידוך ש…
גרשון מושקוביץ: ומה לגבי המעמד הסוציו-אקונומי?
יהושע פפר: סוציו-אקונומי, תראה הציבור החרדי, הסוציו והאקונומי לא בדיוק הולך ביחד. בדרך כלל יש דבר כזה מעמד סוציו-אקונומי. מי שנמצא בתחתית של המעמד הכלכלי הוא גם בדרך כלל בתחתית של המעמד הסוציאלי ולכן יש שם תרבות של פשע וסמים וזנות וכל מיני תופעות מאוד בעייתיות. הציבור החרדי הוא אמנם בנוגע לאקונומי, המצב הכלכלי הוא לא משהו. אבל דווקא במובן המעמד הסוציאלי, הציבור החרדי יש… אין הרבה פשע, יש דווקא אזרחות למופת בחלק, לא לקיחת אחריות אזרחית, אבל אזרחות טובה, ומעבר לכך חיים רגועים וטובים. המשטרה יודעת מה היא עושה, או הממשלה יודעת מה היא עושה, כאשר היא בוחרת הערים החרדיות בתור ערים הראויות לסגר או לעוצר או לא משנה למה, כי הם יודעים שהחרדים לא יעשו הפגנות אלימות, הם לא יעשו התפרעויות וכדומה וגם בזה… אני אגיד לך משהו נוסף, גם בנוגע ל, היחס בין החברה החרדית לחברה הערבית היא גם לא פשוטה בגלל ש… החברה החרדית יש לה גם כן אתוס גלותי, עכשיו האתוס הגלותי זה מצד אחד מתח מול הציונות אבל זה גם מתח מול הגויים. (5:38) מול אומות העולם והערבים גם הם, ככל שהם יהיו נאורים וטובים הם עדיין אומות העולם וגם פה יש לך איזושהי נקודת מתח.
גרשון מושקוביץ: הבנתי אז מספר שאלות לסיום. בעצם שאלה אחת משתי זוויות. מה הפתרון שלך שאפשר לעשות בשביל להוריד את מפלס העויינות לגבי לקדם שלום או נקרא לזה בטחון בין חרדים לערבים? ואם אפשר להעמיק אם זה לא הפתרון שלך אז לפחות מה הפתרון שיוכל לעבוד? משהו…
יהושע פפר: אז אני חושב שני דברים, קודם כל הערך של השלום הוא ערך מובהק ביהדות, בדת. אין לנו ברכה, סדר ברכות שלא מסתיים עם שלום. התפילה שמתפללים שלוש פעמים ביום, מסתיימת בברכת שלום. "שים שלום". ברכת המזון מסיימים עם שלום, ברכת הכוהנים מסיימים עם שלום, הכל מסתיים בשלום. אלא שאנחנו מתפללים את הברכות הללו ושמים את השלום באיזשהו מקום מטא-פיזי, מקום מטא-פיזי, מקום רוחני. איזה רעיון נשגב של שלום, לא חושבים על השלום במונחים ארציים. ולכן קודם כל הייתי מנסה להביא לתוך העולם החרדי – דתי, את החרדי בפרט, את הרעיון של השלום במובנים ארציים. תבינו שהשלום עליו אנחנו מתפללים הוא לא שלום בשמיים, הוא לא שלום רעיוני, הוא שלום פה וצריכים להשקיע בו, וצריכים לחשוב עליו. אז זה א. (7:20) ב. בנוגע לתהליכי שלום הייתי מנסה לערב רבנים, יש אפשרות כזו. יש מספיק אנשים, שהיום גם בתוך העולם החרדי, שמרגישים את האחריות הזאת. הם מספיק שנים חיים במדינה, מספיק מרגישים את המתח הזה, את הצורך הזה להיות מוכנים. וככל שיהיו יותר נציגים ודמויות שיש להם נראות חרדית נורמלית, לא קיצוניים מנטורי קרתא, אלא מיינסטרימים שמעורבים בכל מיני תהליכים, מפגשים ולא יודע מה. הדבר הזה יכול להביא לידי איזושהי התקדמות, אי אפשר לצפות לאיזה פתרון קסם, אבל עצם זה שמעברים דמויות דתיות וגם רעיונות דתיים בתהליכי שלום ולא הולכים מיד למכנה המשותף הליברלי שהוא דווקא מכנה משותף מאוד חילוני, ואומרים "מה יביא שלום?" ככל שנהיה כמה שיותר חילונים ולא יהיה מתח דתי אז זה יביא שלום. לא. כל אומה וכל צד יש לו בשורות, יש לו זיקה לדת, וכמובן אם מדברים על הציבור החרדי, הוא רוצה לראות שיש לו הזדהות, שהוא לא מוותר על כל הערכים הבסיסיים למען השלום. ולכן לערב חרדים, לערב רעיונות דתיים שיכולים להשתלב טוב מאוד עם העקרון של השלום וזה יכול לעשות הרבה טוב.
גרשון מושקוביץ: אז אם מערבים רבנים מה הם יעשו? הם יפגשו עם אנשי דת או עם אישי ציבור מהמגזר הערבי כדי להוריד את העוינות?
יהושע פפר: כן, ככל שנוכל לעשות מפגשים של דמויות חרדיות שמוכנים, מוכנות להיפגש עם דמויות מקבילות מהצד הערבי ובסוף מפגשים בין דתיים זה לא איזה משהו זר שמעולם לא היה. תמיד זה היה והעקרון הזה של לחיות ביחד זה סך הכל דבר שמופיע בתנ"ך, בתלמוד, בכל מקום. מפני איבה ולא רק מפני איבה, אלא לקדם שלום, אבל אם אף אחד לא יזום את זה, זה לא יקרה לבד. אף אחד לא ילך לדפוק על דלתות של שכונות ערביות ליזום את זה.
גרשון מושקוביץ: אתה נפגשת עם איש דת מוסלמי או ערבי?
יהושע פפר: בהחלט. הייתי חלק מפרוייקט… אם אני זוכר נכון זה היה יוזמה שהייתה קשורה לאוניברסיטה העברית והיו לנו כמה מפגשים עם אימאמים. היה שם אה… זה לא היה הכי מוצלח בעולם, אולי בגלל הדמויות שנבחרו, אני לא יודע למה. זה היה סוג של כל צד ניסה לעשות איזה שכנוע, אם שכנוע עצמי או כלפי חוץ, שהיא הדת היותר אמיתית ויותר נכונה או יותר כדאית, לא יודע. אבל הרעיון הוא נכון.
גרשון מושקוביץ: אתה תסכים, אם אני אזמין אותך לדבר עם איש דת ערבי לבוא ולדבר איתו בצורה נקרא לזה אחוותית, בשביל לקדם פה חיים משותפים באץ הקודש?
יהושע פפר: עקרונית אם זה יכול להביא טוב אז אני מוכן, אבל זה הכל תלוי. תלוי במסגרת, תלוי בפורום, תלוי במי הם האנשים.
גרשון מושקוביץ: אז אתה מוכן, תודה רבה לך הרב יהושע פפר, היה תענוג לנהל איתך שיחה.
בשמחה רבה, בהצלחה
שַׂר הַתּוֹרָה
שָׁר הַתּוֹרָה
מַר הַתּוֹרָה
הַר הַתּוֹרָה
פַּר הַתּוֹרָה
קַר הַתּוֹרָה
סָר הַתּוֹרָה
זָר לַתּוֹרָה
סָגַר לַתּוֹרָה
חָסַר הַתּוֹרָה
שָׁבַר הַתּוֹרָה
קָבַר הַתּוֹרָה
גָּמַר הַתּוֹרָה
צָעַר הַתּוֹרָה
צַר הַתּוֹרָה
צַאר הַתּוֹרָה
תודה לעברי בן קהלת על הניקוד.
מֻתָּר לְהוֹרִיד דִּמְעָה
גַּם אִם חָלְפָה לָהּ שָׁנָה
מֻתָּר לְהוֹרִיד דִּמְעָה
עַל נְשָׁמָה אֲהוּבָה שֶׁהָלְכָה קוֹדֶם זְמַנָּהּ
מֻתָּר לְהוֹרִיד דִּמְעָה
כְּשֶׁעוֹלֶה זִכָּרוֹן אוֹ תְּמוּנָה בְּמַחֲשָׁבָה
מֻתָּר לְהוֹרִיד דִּמְעָה
גַּם בְּעֵת עֶצֶב וְגַם בְּעֵת שִׂמְחָה
מֻתָּר לְהוֹרִיד דִּמְעָה
גַּם כְּשֶׁנִּמְצָאִים בְּחֻפָּה אוֹ בִּלְוָיָה
וּמֻתָּר לְהוֹרִיד סְתָם דִּמְעָה
עַד הַפְּגִישָׁה שָׁמָּה לְמַעְלָה.
קרדיט על הניקוד עברי בן קהלת.
יוֹם אֶחָד אַגִּיעַ לַתּוֹבָנָה
אֵינֶנִּי צָרִיך לִמְצוֹא אַהֲבָה
וְגַם לֹא יְלָדִים חֲתֻנָּה
כָּעֵת נִשְׁאֲרָה רַק הַקְּבוּרָה
אֲבָל אֲחַיֵּך בְּפִי
אֶצְהַל וַאֲגַחֵך בְּלִבִּי
בְּמַבָּט מְמֻשָּׁך אֶתְבּוֹנֵן בְּמִי שֶׁלְּצִדִּי
וְאַפְטִיר 'פָּשׁוּט כְּבָר יֵשׁ לִי' בְּקוֹל חֲרִישִׁי
מעשה בחרדי הקיצוני שפגש בחילונים קיצוניים
זה מצחיק שהחילונים ובראשם התקשורת קוראת למי שרחוק מהחילוניות כקיצוני גם אם הקבוצה שלו הוא סטנדרט.
למשל חרדי סטנדרט מתויג כקיצוני. ולעומתו חרדי מודרני עובד אובד, שנראה כמעט חילוני ולא שומר באדיקות על חוקי הדת החרדית נחשב חרדי סטנדרט ולא קיצוני. הוא אולי חרדי מתון, אבל הוא הקיצוני, כי רוב החברה החרדית מקפידה ולא מודרנית והוא האחר על הקצה.
העניין מעיד על החוצפה של ההגמוניה החילונית בנושא. הם יעשו הרבה בשביל להכפיש ואפילו ידברו בלא היגיון מבחינה מילולית.
ואני מצפה מהחרדים המודרניים המחובקים על ידי התקשורת כחרדים מחמדים לזלזל בתקשורת בנושא. וגם להציג עצמם כחרדים קיצוניים ולהסביר לצופים ולשומעים את האבסורד שבהגדרה הקיצונית לפי הסטנדרטים של החילונים.
ובדומה לכך אפשר לקרוא לשמאלן מצוי 'שמאלן קיצוני' כי הוא קיצוני לאג'נדה של הימין. ואפשר גם שדתיים יגידו חילוני קיצוני. ואולי אעשה בזה שימוש יום אחד…
הַקּוֹרוֹנָה מִתְפַּשֶּׁטֶת כְּמוֹ אֵשׁ
צָרִיךְ לְהַפְחִיד בְּלֹא לְהִתְבַּיֵּשׁ
עֲבַרְיָן! לֹא חָבַשְׁתָּ מַסֵּכָה
גַּם מֵאַנְתָּ לְהִזְדַּהוֹת לַמִּשְׁטָרָה
חֲרֵדִי אוֹ שְׂמֹאלָן לִבְרֹחַ נִסִּיתָ כְּמוֹ יַלְדּוֹן קְטַנְטַן
בָּרוּךְ הַשֵּׁם חֻשְׁמַלְתָּ בְּטֵיזֶר מְסֻכָּן
וְאַתָּה הָפַכְתָּ יְדוּעָן, מַמָּשׁ קָרְבָּן
בַּכְיָן, בִּקַּשְׁתָּ שֶׁיִּבְעֲטוּ לְךָ בַּיַּשְׁבָן.
לְכָל פֶּרַח זְמַן שֶׁבּוֹ נוֹבֵל
גַּם לְפֶרַח בְּיוֹפִי צוֹהֵל.
אָנוּ קוֹטְפִים עֲדַיִין פְּרָחִים
וְאֵינֶנּוּ מְלֵאֵי שִׁתּוּק כְּשֶׁהֵם קְמֵלִים.
אָנוּ הָלְאָה מַמְשִׁיכִים
מַעֲרִיכִים הַפְּרָחִים שֶׁלָנֶצַח אֵינָם עוֹמְדִים.
מַאֲמִינִים שֶׁתָּמִיד יִהְיוּ פְּרָחִים חֲדָשִׁים
יָפִים וּמְלֵאֵי חַיִּים
אֵין לִי דֶּגֶל
לֹא לָבָן
וְלֹא יִשְׂרָאֵל
אֵין לִי מָגֵן דָּוִד
לֹא כָּחֹל
וְלֹא אָדֹם
אֲנִי לֹא יָמִין
וְלֹא שְׂמֹאל
הָרוֹאִים בִּי אֶתְמוֹל
אֵין לִי בְּגָדִים יְרֻקִּים
וְלֹא מְפַקְּדִים מַפְחִידִים
לִי יֵשׁ רַבָּנִים שַׁלִּיטִים.
מקור.
הַדְבִּיקִינִי
הִכָּנְסִי בִּי חָזָק
חוֹלֶה אָנוּשׁ עֲשִׂינִי
נִהְיֶה מְבוֹדְדִים לָנוּ
וְנַבְרִיא בִּנְשִׁיקוֹת וּבְחִבּוּקִים
וּבַלְּטִיפוֹת וּבְמַגָּע נָעִים.
לְעוֹלָם לֹא נִתְרָאֶה שׁוּב, אֵינִי יָכוֹל לְהוֹכִיחַ,
אֲבָל אֲנִי חָשׁ שֶׁאָנוּ לֹא נִפָּגֵשׁ כְּבָר וַאֲפִלּוּ לֹא נִפָּרֵד כָּרָאוּי.
לְעוֹלָם לֹא נִפָּגֵשׁ יַחְדָּיו בְּיוֹם שְׁטוּף שֶׁמֶשׁ,
אַך חִיּוּכֵךְ יַמְשִׁיך כְּמוֹ תָּמִיד לִחְיוֹת עִם עֵינַיִךְ הַכְּחֻלּוֹת כַּשָּׁמַיִם הַנִּצְחִיּוֹת.
לְעוֹלָם לֹא נַגִּיד יוֹתֵר שָׁלוֹם וְלֹא מַה חָדָשׁ,
אֲבָל אִם אַתְּ יְכוֹלָה אִמְרִי שָׁלוֹם לְמַכָּרִים.
אִמְרִי לָהֶם שֶׁלֹּא יֶאֱרַךְ לָנוּ זְמָן, אוּלַי הֵם שָׁם יִשְׂמְחוּ לִשְׁמוֹעַ שֶׁנִּפָּגֵשׁ מָתַישֶׁהוּ.
אוּלַי מִישֶׁהוּ יַגִּיד בְּחִיּוּך: "הִגִּיעַ הַזְּמָן".
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁאַל מָתַי, לֹא הֵיכָן, לֹא מַה חָסֵר, לֹא מַה צָרִיךְ, לֹא מַה חָדָשׁ וְלֹא אֵיך 'חַיִּים', פָּשׁוּט לֹא נִפָּגֵשׁ עוֹד לְעוֹלָם.
לֹא בְּיוֹם חוֹל וְלֹא בְּשַׁבָּת אוֹ חַג, לֹא סְתָם בְּיוֹם מְעֻנָּן וְלֹא בְּיוֹם שְׁטוּף שֶׁמֶשׁ.
אֵינִי יוֹדֵעַ מָתַי וְהֵיכָן, אֲבָל אָנוּ נַגִּיעַ בֶּעָתִיד לְאוֹתוֹ הַשָּׁלָב יוֹם אֶחָד
וְאוּלַי נִתְרָאֶה בְּיוֹם קַר אָפוֹר וְגָשׁוּם כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אוֹהֵב.
אֲבָל לָךְ זֶה לֹא מְשַׁנֶּה, אַתְּ כְּבָר לֹא אוֹהֶבֶת וַאֲנִי מְדַבֵּר אֶל עַצְמִי.
אֵינִי עוֹמֵד בַּצְּפִירָה
הַצְּפִירָה עוֹמֶדֶת לִי
לֹא הִתְחַלְתִּי עִמָּהּ
הִיא הִתְחִילָה עִמִּי
אֵינִי מִתְאַבֵּד
(אֲבָל) הָעַרְבִי הוֹרֵג אוֹתִי
אֵינִי קוֹבֵר עַצְמִי
הַמְּדִינָה קוֹבֶרֶת אוֹתִי
אלוהים איתנו - מחשבותיו של שמרן עצמאי 