פגשתי לאחרונה חבר גרוש שמאז נישא בשנית לגברת מוצלחת. ואמרתי לעצמי שהגיע הזמן להבין משהו חשוב על תופעת הגירושין.
האגדה הנפוצה בציבור היא שאם מישהו התגרש הוא בעייתי שלא מצליח להשאר נשוי. ולכן הוא נחות יותר ועדיף שלא לצאת עימו בתחילה, אלא אם כן אין ברירה – כלומר מתבגרים והוא יותר נורמלי מהרווקים האחרים שלא התמסדו.
לדעתי הענייה היא תפיסה שטחית שאומרת שזוגיות היא דבר פשוט מאוד כי כולם יכולים להסתדר עם כולם. וזה לא נכון.
יש לי מכר דתי שכעת מעגן את אשתו, אז על פניו אני חושב שהאיש עם השנים הפך להיות מושחת. ואני אגב הכרתיו כאדם גומל חסדים בכלל – אדם שבשעתו היה מהווה דוגמה של התנהגות מופתית. אנשים משתנים במשך השנים וגם לרעה.
אנשים בעלי אופי שונה. ולפעמים לומדים להכיר עצמם או משתנים עם השנים. לפיכך לפעמים אדם מתחתן ורואה מה מתאים לו ואז יכול להתחתן שוב לעשרות שנים. ואפילו להשאר בזוגיות מוצלחת עשרות שנים עד מותו או מות בן הזוג.
לפיכך אני לא מגנה גרושים ולא מטיף לראות בגירושין אסון.
לדעתי זו מתנה שיש לנו היכולת להתגרש ולא להשאר בשיעבוד אם לא רוצים. אנחנו, תודה לאל, לא קתולים. בזכות זה שניתן להתגרש האדם מקבל הזדמנות למצוא התאמה טובה לזוגיות שלו.
ואם מישהו יגיד שאלו שחיים יחדיו לפני החתונה אמורים כבר לדעת, זה לא מדויק. יש דברים שהם קולטים ויש דברים שרואים או לומדים רק אחרי החתונה.
בימים אלה התפרסם בתכנית "זמן אמת" בכאן 11 נושא חשוב ומצער מאוד בתקשורת הכללית – אלימות במשפחה. בתוכנית ניתן לראות נשים חרדיות מעדות שונות הסובלות מאלימות בצורות שונות ואפילו מאונס. בתוכנית גם מראים אנשי דת חשובים במגזר המעודדים לא לפרק את הנישואין. כתוצאה מכך בעצם יש תמריץ לבן הזוג האלים להמשיך להיות אלים. היה עצוב מאוד לשמוע את התיאור המזעזע של הנשים בתוכנית וכן לשמוע אנשים מסוימים המטפלים בנושא בצורה לא ראויה. לפיכך חשבתי, כי מן הראוי לכתוב על הנושא החשוב.
אקדים ואומר שהבעיה קיימת בכל המגזרים ולאו דווקא במגזר החרדי. וכל אחד שאוהב את עם ישראל אמור להצטער בצער הנשים הללו מהתוכנית ומי שנמצא במצב דומה להן. וגם אנו מצווים בדת לא לעמוד על דם רעינו ולמנוע נזק ליהודי אחר.
בתכנית נראו נשים חרדיות מעדות שונות הסובלות מאלימות ואפילו מאונס, ואנשי דת חשובים במגזר המעודדים לא לפרק את הנישואין. כתוצאה מכך בעצם יש תמריץ לבן הזוג האלים להמשיך להיות אלים
בנוסף כדאי לנו לחנך את הבנות שלנו לדעת שיש מה לעשות – בנות ישראל אינן הפקר. כולנו צריכים לדאוג לכלל השותפים בחברה שלנו.
רבי יוסף קארו, מחבר הספר השולחן ערוך, פוסק אפילו:
"איש המכה אשתו עבירה היא בידו כמכה חברו, ואם רגיל בכך יש ביד בית דין לייסרו ולהחרימו ולהלקותו בכל מיני רידוי וכפייה ולהשביעו שלא יעשה עוד".
וכן רבי יצחק בן משה מוינה, מחבר הספר אור זרוע פסק:
"יש ללמוד שאסור לאדם להכות את אשתו וגם חייב בנזקיה אם הזיקה. ואם הוא רגיל תדיר להכותה ולהבזותה ברבים כופין אותו להוציאה.
וכבר היה מעשה באחד שהיה רגיל תדיר להכות את אשתו. ונשאר מורנו ורבנו רבינו שמחה זצ"ל והשיב שכופין אותו להוציאה, זה לשונו. אחר כותבי כתב ראשון קבל לפנינו ר' ירמיה על חתנו שהיה מכה את בתו תדיר ומבזה אותה בפריעת ראשה שלא כדת יהודים. דלחיים נתנה ולא לצער. ואפי' קונה אמה העבריה כקונה אדון לעצמו ככל שכן אשתו ועל כל הכאה עובר בפן לא יוסיף. ועונשו גדול ממכה חבירו כי היא יושבת לבטח אתו ודמעתה מצויה.
…ואם דבריו אמתים תקנסהו קנס חמור בין בגופו בין בממונו על מה שעבר. אמנם צריך כפרה גדולה ותכבידו עליו להבא לפי הנראה בעיניכם שיכול לעמוד שיהא מותרה ועומד מיכן ולהבא. ותטילו שלום ביניהם שלום מקויים ומסויים ותבררו שנים או שלשה שיהיו מוכיחים ביניהם. וכל קבלה שיהיה להם זה על זה ישפטו הם.
ואם לא יעמוד הבעל בקיום השלום שיוסיף להכותה ולבזותה, אנו מסכימים אחריכם להיות מנודה בב"ד העליון ובב"ד התחתון – ויעשוהו על ידי גוים".
רואים באופן מפורש שגדולי ישראל במשך הדורות אסרו על האלימות במשפחה. וברור שהאשה לא העניקה עצמה לבעלה לגבי העניין כשיש רבנים האוסרים להכות וכשהיום העניין לא נהוג ונגד מנהג המדינה – אין פה שום הוראת היתר.
וכמו שהעניין נכון בנוגע לסבל האשה, העניין נכון גם לגבי סבל באיש מאלימות בזוגיות. ברם בדרך כלל האיש יותר חזק ולכן הוא פחות מאויים.
כאן ניתן להיעזר בחמישה תמרורי אזהרה בזוגיות מטעם פורום מיכל סלה:
>>אינני יודעת מה סיפורה של דיאנה. אני כן יודעת שאסור שהרצח שלה ישכח מזכרון הציבור. #יהי_זכרה_מהפכה —- להפצה: חמישה תמרורי אזהרה בזוגיות של פורום מיכל סלהhttps://t.co/qt2vUqpyg1
אלוהים איתנו - מחשבותיו של שמרן עצמאי 