הערה על גירושין וגרושים

פגשתי לאחרונה חבר גרוש שמאז נישא בשנית לגברת מוצלחת. ואמרתי לעצמי שהגיע הזמן להבין משהו חשוב על תופעת הגירושין.

האגדה הנפוצה בציבור היא שאם מישהו התגרש הוא בעייתי שלא מצליח להשאר נשוי. ולכן הוא נחות יותר ועדיף שלא לצאת עימו בתחילה, אלא אם כן אין ברירה – כלומר מתבגרים והוא יותר נורמלי מהרווקים האחרים שלא התמסדו.

לדעתי הענייה היא תפיסה שטחית שאומרת שזוגיות היא דבר פשוט מאוד כי כולם יכולים להסתדר עם כולם. וזה לא נכון.

יש לי מכר דתי שכעת מעגן את אשתו, אז על פניו אני חושב שהאיש עם השנים הפך להיות מושחת. ואני אגב הכרתיו כאדם גומל חסדים בכלל – אדם שבשעתו היה מהווה דוגמה של התנהגות מופתית. אנשים משתנים במשך השנים וגם לרעה.

אנשים בעלי אופי שונה. ולפעמים לומדים להכיר עצמם או משתנים עם השנים. לפיכך לפעמים אדם מתחתן ורואה מה מתאים לו ואז יכול להתחתן שוב לעשרות שנים. ואפילו להשאר בזוגיות מוצלחת עשרות שנים עד מותו או מות בן הזוג.

לפיכך אני לא מגנה גרושים ולא מטיף לראות בגירושין אסון.

לדעתי זו מתנה שיש לנו היכולת להתגרש ולא להשאר בשיעבוד אם לא רוצים. אנחנו, תודה לאל, לא קתולים. בזכות זה שניתן להתגרש האדם מקבל הזדמנות למצוא התאמה טובה לזוגיות שלו.

ואם מישהו יגיד שאלו שחיים יחדיו לפני החתונה אמורים כבר לדעת, זה לא מדויק. יש דברים שהם קולטים ויש דברים שרואים או לומדים רק אחרי החתונה.