הנסיגה האמריקאית מאפגניסטן 2021

אנשים רבים תוהים על ההפסד של ארצות הברית מול חיילים פרימיטיביים של הטאליבן באפגניסטן. והם שואלים עצמם מדוע ארצות הברית המדינה החזקה בעולם כך נוהגת וחושבים שהיא תבוסתנית או בחולשה.

וכאן צריך להבין האמריקאים במטרתם לא באו להקים שם מדינה מערבית, הם באו להתנקם באלקעידה על פיגועי האחד עשר בספטמבר 2001. ולמנוע מהם לפגוע בייבוא הנפט לארצות הברית אם הם מקימים תאי טרור בדרך הנפט לארצות הברית. לא רק שאמריקה התנקמה, אלא היא גם שהתה שם עשרים שנה. נכון שזה עלה הרבה כסף, אולם זה מרתיע מספיק וגורם לגורמים להיות מורתעים ולפחד מארצות הברית שמא אם הם יעברו הגבול, ארצות הברית תבוא לעשרים שנה. גם כיום אחרי שהטאליבן ניצח בדרגה זו או אחרת ברור שגם השפעה מערבית חדרה למרחב ויהיה להם יותר קשר להשליט את רצונם הדתי כמו בעבר. וכלל הנראה יבינו שהציבור צריך לעבור חינוך מחדש או לקבל התחשבות ויש להעניק לעם זמן ללמוד את החוקים החדשים. תחשבו כמה ילדים יש שלא זוכרים בכלל את חוקי ההלכה המוסלמיים של הטאליבן. ייקח זמן להנחיל את חוקי השריעה הנוקשים כפעם וזה עדיין הפסד של הטאליבן.

מדוע אמריקה חשה צורך לסגת, מה השתנה? בשעתו אמריקה ייבאה המון נפשט ממדינות ערביות ומוסלמיות, אזורים שבהם האסלאם הקיצוני יכול לשבש את אספקת הנפט לארצות הברית ובכך לפגוע בכלכלתה ובעוצמתה. אולם כיום אמריקה לא צריכה נפט – היא מייצאת נפט ואנרגיה, אולי הראשונה בעולם אפילו. ואם כן מה הטעם כבר להשאר שם? לכן כבר הגיע הזמן לעזוב. והיה עדיף לעזוב בצורה מדורגת ואיטית כדי לא לנטוש בני ברית, לא לאבד מדינה שעובדת עם ארצות הברית ולא לצאת בתודעת הקהל בעולם כמפסידים.

האג'נדה הריאליסטית ביחב"ל אומרת שבריתות צריך לשבור אם זה לא משרת את המטרה של ביטחון המדינה. אז הנה יהיו אלו שיגידו שבנטישת בעלי הברית האפגנים, ארצות הברית מאבדת עוצמה בינ"ל כי בעלי ברית ובעלי ברית בכוח יפחדו לסמוך על ארצות הברית ולשתף עמה פעולה שמא יינטשו לגורלם ויפסידו משיתוף הפעולה. במקרה של אפגניסטן ניתן לראות שארצות חיכתה עשרים שנה שהמדינה תתייעל ותתחיל לדאוג לעצמה. וזה לא קרה.

אם אני הייתי ארצות הברית הייתי מקים שם אזורי שליטה כמו בלבנון, כמו בסוריה ועירק עם הכורדים – כדי שבעלי הברית לא יפגעו. כך אולי מפסידים השלטון על כלל המדינה. אולם לא נטבחים ועדיין לא מפסידים השלטון באופן מלא ונשאר בסיס של שת"פ במדינה האפגנית

פגיעה והפקרת בעלי ברית של ארצות הברית פוגעת בניסיון של ארצות הברית בעתיד לקדם בריתות במקומות דומים. אולם בעלי הברית של ארצות הברית היו לא יוצלחים מושחתים במשך עשרות שנים והעולם מבין שארצות הברית נתנה להם הרבה הזדמנויות וזמן והם נכשלו.

ואכן לא כדאי שארצות הברית תצא תוך כדי שהטליבאן כובש ומשיג תמונת ניצחון. אולם מה המחיר שמשתלם למנוע זאת? עוד טריליוני דולרים? עוד הרוגים מיותרים משני הצדדים? אם המחיר גבוה, כדאי לחתוך בהפסדים לפעמים. מאידך שווה להשקיע קצת מאמץ שלפחות לא תהיה תמונת ניצחון. בנוסף, יציאה מהירה נותנת הרגשת התפוררות, היו צריכים לצאת יותר לאט בסוף כדי לעזור לאפגנים תומכי ארצות הברית להתאמן בשליטה עצמית ללא גב מארצות הברית וכך להתבסס יותר באזור שליטה או בשלטון.

כעת ניתן להבין מדוע טראמפ עצמו שלדעתי הוא ריאליסט באופיו ולא רק בהשקפתו רצה לסגת. ברם הוא לא היה עוזב ללא תמונת ניצחון לטאליבן גם במחיר של הרוגים רבים מצד האפגנים וגם במחיר כלכלי מסוים והרוגים מכוחות הקואליציה באפגניסטן. הוא רצה לצאת ודחה זאת שוב ושוב כי חש שהעת ליציאה טרם הגיעה.

והנשיא ביידן טעה בכך שחשב שהשלטון האפגני יחזיק מעמד, וכן בנוגע לזמן שייקח אולי לטאליבן להשתלט על בירת המדינה. כעת הוא נתפס כנשיא נכשל שלא מבין מה שהוא עושה, ליברל פחדן. מצב זה מזמין גורמים סוררים המנסים לעשות רוויזיה למצב הקיים ולנגוס לעצמם שטחים כי הם יודעים שארצות הברית לא תתערב וגם אם כן יעשו זאת בשלומיאליות. התנהגות כזו מזמינה פגיעה באינטרסים של ארצות הברית בעולם כולו. וכך גם מייקרת את עלויות הביטחון של האינטרסים של ארצות הברית – וזה כישלון.

בוראט 2 – תרבות מגוייסת בשמאל הנאור כדרך לנצל את ההמון ולהרוויח הרבה

טוב. בעקבות צפיית בוראט Borat Subsequent Moviefilm: Delivery of Prodigious Bribe to American Regime for Make Benefit Once Glorious Nation of Kazakhstan, הנה מספר מחשבות ראשוניות.

בוראט 1 גם היה לא הכי יפה, אולם הוא הציג יחס מסויים של אנשים לקהל שהיה בו מעט חידוש. אם כי, הוא היה מגמתי נגד שמרנים, אבל הרבה יותר מאוזן.

בוראט 2 חוזר על עצמו ולא מחדש. ההבדל הוא שבוראט פשוט נכנס בצד מסויים בתרבות בצורה קיצונית ומוציא רק אדמית שחורה אחת בצורה טובה.

אני תוהה גם מה אמין שם ומה לא, שהרי הוא גורם לאנשים לשתף פעולה עם ההסרטה שלו. כלומר, הוא מוכר להם איזה צורך חשוב להסריט על אף האבסורדים שהוא יוצר והם משתפים פעולה ברמה זו או אחרת – עניין מובן ובפרט אם הוא משלם הוא שהם חושבים שיש אנשים פרימיטיבים.

בכל מקרה, לפני בחירות לתקוף פוליטיקאים ולנסות להביך אותם, זו לא יצירה קולנועית מפוארת, אלא תרבות מגוייסת שחותרת גם לנצל שנאות ומאבקים פוליטיים לצורך של פרסום וכסף.

לנצל רצון טוב של אנשים לעזור כשהם יודעים שהם מצולמים, זו לא הוכחה שאנשים מסויימים בעייתיים או התרבות שלהם בעייתית, אלא ניצול של אנשים שחושבים שהם עוזרים ולבסוף הם יוצאים רע.

לנסות הגחיך ניצולת שואה לפני המוות זו לא הברקה, אלא אטימות. להכחיש השואה לפניה זו לא הברקה, אלא חזירות אנושית והעלבת הקורבן. אותה אשה, אגב, הגיבה לו יפה מאוד, באנושיות ובלבביות. ועל אף שהיא יהודיה מבית כנסת נאור לא אורתודוקסי, הוא מוציא אותה רע כי היא יהודיה. למוסלמים הוא לא היה עושה זאת.

העניין לדעתי מעיד על הניתוק של השמאל שבשם אג'נדה תרבותית מסוגל להגחיך אנשים מסכנים קשיי יום שבאים לעזור או להתפרנס או מפחדים מאי נעימות ולהגיד שהם גזענים כלפי תרבות הנתפסת כנחותה.

הסרט יותר מאשר מראה על התפיסה האמריקאית או תפיסות הקיימות באמריקה כלפי זרים נחותים ממדינות עולם שלישי, היא גם מעידה על היחס של התרבות בשמאל לאנשים, לפוליטיקה, ולדעות מחוץ לבועה שלהם.

בוראט לועג ליהודים, לניצולי שואה, ללבנים ולנותני שירות שאולי מפחדים לריב או חוששים מהחוק – העניין בולט בעוגה שהוא גורם לקונדיטוריה לכתוב משהו אנטישמי קטן על העוגה. להביך אנשים לבנים שמרנים מינית, סתם כי הם שמרנים. לצחוק על איש דת מתנגד להפלות בסיפור גילוי עריות עם קטינה מעוברת כביכול, ולבדוק האם הוא יגעל, יגרש אותם או יפנה לחוק, כשזה לא תפקידו ואולי אנשים לא יבואו להיעזר בו להציל חיים אם הוא יפנה לחוק.

אנו גם לא רואים את כל התגובות של הקהל ומה הם רוצים או חושבים. וייתכן שהוא ערך הסרטים הצורה מגמתית מאוד.

אז בתרבות הנאורה של השמאל הלבן נחמד לצחוק על אנשים מוחלשים המנסים להסתדר בחיים כי הם לבנים או יהודים וזה הופך להיות במקום גסות רוח ושנאה למפגן של פלורליזם, חידוש ותיקון עולם. עיוות שמאלני תרבותי קלאסי.

עניין של זמן ויקומו מבצעי מתיחות נגד השמאל וכך העניין מעמיק הקיטוב הפוליטי תרבותי ערכי בעולם. העניין כמובן משרת אג'נדה גלובליסטית ושם את כולנו באותה מערכה גם אם אנו במדינה אחרת ובתרבות אחרת.

אין כאן עלילה טובה, או בימאות מבריקה, יש כאן פשוט ניצול ועיוות. וזה שהוא מגחיך כמה גזענים טיפשים לא הופך את הסרט לטוב או חשוב.

אפילו היגיון חסר בסרט, הסרט מתחיל בכך שבוראט נלקח מגולאג למשימה בשרות המדינה שלו קזחסטאן הדמיונית. ומשום מה על אף שהוא כלוא ללא גישה לרשת הוא יודע כל מה שקורה בתרבות האמרקיאית תוך כדי זמן מאוד קצר. גם בסרט מציירים אותו כמפיץ קורונה שמפיץ הנגיף תוך כדי מסע באוניה בעולם ובארצות הברית, וגם כאן לא ברור איך הוא מפיץ הקורונה בזמן המסע שהרי הוא אמור להחלים תוך זמן די קצר לא להיות חולה מדבק למשך זמן כה ממושך.

בקיצור הסרט חשוב כדי להבין מה הצד השני חושב עלינו ואיך הוא רואה אותנו, ברם אעדיף בשביל זה לראות סרטים של אוליבר סטון. ומבחינה כלכלית, הסרט מהונדס לכך שיוציא מירב כסף והשפעה מאנשים צדקניים בעיני עצמם לטובת היוצר.

נ.ב. לא רואים את רודי ג'וליאני במצב מביך כמו שמכרו בכותרות חדשות האתרים.

בלארוס, אמריקה, רוסיה וגרמניה – נורד סטרים 2

השערה שלי למתרחש בבלארוס והנה מספר נקודות:

---

אשה אלמונית מקבלת יחסית הרבה קולות ממצביעים בבחירות בבלארוס, ותוצאות הבחירות נתנו עדיין נוק אאוט ללוקשנקו. שם האלמונית, אגב, הוא סבטלנה טיכאנובסקאיה. לאחר הבחירות פורצות הפגנות ברחבי המדינה, וחשבתי לכתוב מעט מהגיגי בנושא.

נראה לי שאם לוקשנקו היה מזייף את הבחירות הוא היה יכול לבחור תוצאה נמוכה יותר ולא תוצאה של 80%. העניין יכול להראות שהעם באמת אוהב אותו על אף שהוא לא נחשב מנהיג ישר בסטנדרטים מערביים.

בנוסף ראינו תמונה של אשה יורדת בסולם לזייף קולות. אם לוקשנקו היה רוצה לזייף הוא יכול לזייף בדרכים סמויים יותר. ולכן לא אתפלא אם יש מעורבות אמריקאית בנושא.

ואסביר מדוע: נניח שהאמריקאים מסייעים לאותה נציגת אופוזיציה אלמונית להשיג תוצאה גדולה יותר. במקביל הם מייעצים לאנשי הקמפיין שלה להגיד שהתוצאות יזויפו ואחרי הבחירות להגיד שהם זויפו. הם, האמריקאים או אנשי האופוזיציה יוצרים פרובוקציה של זיופי בחירות מגוחכים שמצולמים. וכעת יש להם קייס להתחיל בהתקוממות עממית. למרות שזה לא נשמע הכי אמין.

האינטרס האמריקאי, לכאורה, הוא לגרום למהומות בבלארוס וזאת כדי שרוסיה תתערב. לדוגמה בהמשך נראה הפיכה במערב המדינה והאיחוד האירופאי ונאט"ו יתערבו ויסייעו למתקוממים. העניין יתחיל עם אבנים, בקבוקי מולטוב ולבסוף נשק יופיע משום מקום. בהמשך מישהו יירה בשוטר, שוטר אחר יטבח בכמה מפגינים ויציגו זאת כטבח של הדיקטטורה. ואז עוד חלקים של העם יתקוממו.

רוסיה תכנס להציל את בלארוס, כביכול, והיא תציל את החלק המזרחי של המדינה לפחות. כעת יגידו שרוסיה פולשת וכובשת. ורוסיה תגיד שהיא באה להציל רוסים וכדומה.

האינטרס הרוסי הוא למנוע מהמערב להתערב בחצר האחורית ההיסטורית שלה וכן להרוויח עוד שטחים. אולי במקביל רוסיה תגיד למורדים שלה באוקראינה להשתלט על עוד שטחים כדרך לגרום למערב לפצל כוחות וכך לא להשתלט על כל בלארוס. לבסוף יהיה אולי פיצול במדינה בדרגה זו או אחרת כמו אוקראינה.

וכעת האמריקאים יארגנו קמפיין סנקציות נגד רוסיה והם יכפו על גרמניה לבטל את פרויקט הגז עם רוסיה נורד סטרים 2. ועכשיו גרמניה צריכה אנרגיה, וממי גרמניה תרכוש אנרגיה בתמורה?! ברור מארה"ב שהיא מעצמת אנרגיה…

העניין מתרחש לפני הבחירות בארה"ב וכעת טראמפ יראה שהוא מנהיג המערב וכן הוא יקדם את כלכלתו על ידי מכירת גז ונפט לגרמניה פלוס סנקציות על רוסיה שימנעו תחרות עם רוסיה וגם עוד עבודות לאמריקאים. למעשה טראמפ ירוויח עוד אזור למערב, עוד כסף לאמריקה, תדמית של מנהיג המערב החופשי והוא ינצח בבחירות כסופר-מן של המערב

אולם לבינתיים אנו רואים שאנשי כוחות הביטחון תומכים השליט ולא בכדי, שהרי הוא לכאורה זכה ברוב העם שאולי די אוהב אותו כי הוא טוב לעצמאות המדינה, ולכלכלה שלה ועוד. וכן אנו לא רואים עדיין שביתות מהותיות במדינה. אז כרגע העניין מתעכב, נחיה ונראה.

הביצה 2020 The Swamp ומבוגרים בחדר 2019 Adults in the room

ראיתי לאחרונה שני סרטים פוליטיים מעניינים ברמה מסוימת וחשבתי לחלוק מעט תובנות.

---

הביצה 2020 The Swamp

יצא כעת ממש לאחרונה סרט דוקומנטרי חדש בשם הביצה. הסרט מתאר את הצורך לשפר את הפוליטיקה האמריקאית. הסרט מביא דוברים מצדדים שונים של המפה הפוליטית ונראה שהבעיה היא קבוצות האינטרס והלוביזם.

הם מתארים את התלות של המחוקקים בכסף. פשוט כי נקבעו כללי קידום פוליטיים בבית המחוקקים לפי גיוס כסף למפלגה. וכן כי צריך לממן קמפיין בחירות. כתוצאה מכך צריך לדבר עם תורמים בעלי אינטרס או לעבוד עם לוביסטים. במצב זה האג'נדה שמקודמת, לכאורה היא האג'נדה של בעלי האינטרס העשירים ולא של העם שמצביע.

כוכב הסרט הוא מאט גייטץ רפובליקני רהוט, חתיך, נחמד וכן אדם שיודע לשמור על קשר טוב עם חברים לקונגרס מהמפלגה הדמוקרטית.

הוא יודע להמרות את רצון בעלי הכוח במפלגה ואפילו את הרצון הנשיא ועדיין לשמור על קשר טוב עם הנשיא והמפלגה. בסוף הסרט אומרים שהוא הראשון מהמפלגה שלו שהודיע שלא יקבל כסף מקבוצות אינטרס.

הסרט מביא אג'נדה חשובה בצורה יפה ומעניינת לצופה. ברם היה חסר צדדים אחרים וניכרר היה שהוא מגמתי. הסרט טוען שקבוצות אינטרס זו בעיה ולא מסביר את הטיעונים שאולי זה כן טוב – למשל אם כמה קבוצות אינטרס נאבקות יחד זו בזו, או על כך שכל מביאים דעות שונות אז יש כאן ריבוי דעות, וכן שגם העם יכול לשכור לוביסטים. בנוסף אדם יכול להיבחר בכסף של קבוצות אינטרס ולא להיות שפוט שלהם וכעת יש לו זמן לעבוד ולהיות מוכר ולגרום לציבור לבחור בו. ועוד טיעונים כגון שאין ברירה או שעדיף שהדברים יהיו בפיקוח מאשר מתחת לשולחן. וברור שיש עוד טיעונים שאפשר להגיד וחבל שלא הביאו. (אני ממליץ, אגב, לקרוא על רוברט מיכלס).

בסרט השמיעו גם ביקורת על כך שטראמפ בשעתו תקף את קבוצות האינטרס וקרא לייבש הביצה, אבל בפועל הוא מינה לוביסטים לתפקידי ממשל. כאן זה כבר היה תעמולה והם לא הביאו בכלל את הצד של טראמפ למהלך. אני משוכנע שטראמפ יכול להגן על עצמו. ואולי יגיד למשל שהוא לקח חלק מהלוביסטים שרוצים כבוד ויהיו מחויבים לו ולא לקבוצות האינטרס וכדומה.

אז הסרט לא מחדש יותר מידי, אלא יותר מציף בעיה ומעורר דיון. הוא מגמתי לצד הדמוקרטי, אבל עדיין הגיבור שלו הוא רפובליקני, כנראה עקב כך שהוא עובר מסך בקלות ויש לו איכויות של שחקן קולנוע. הסרט טוב כדי להתחיל להתעניין בתחום, אבל למי שרוצה להבין ולהיות יותר אובייקטיבי, הוא יצטרך לחקור לבד. היה נחמד לראות הסרט והבימאות הייתה סבירה ולא חשתי שיעמום כמו בסרטי דוקו אחרים.

---

מבוגרים בחדר 2019

הסרט השני עוסק ביוון. והוא אינו דוקו. יוון בשעתו נפלה למשבר כלכלי והייתה בחוב כלפי האיחוד האירופאי והייתה בעצם נתונה לשליטת זרים מחוץ למדינה מבחינת ההיבטים הכלכליים של הריבונות שלה.

הסרט מדבר על נפילת ממשלת הימין עקב המשבר. ממשלת השמאל שעלתה הבטיחה הבטחות פופוליסטיות. מי שהתמנה לשר האוצר הוא יאניס וארופאקיס. הוא מוצג כרדיקל שרוצה להביא כבוד והוגנות לעם היווני. הוא לא רוצה לחתום על הסכם שיכניס את יוון לצנע והוא לא רוצה לאבד את עצמאותה הכלכלית של יוון – אולם הוא לא מוכן לפרוש או לאיים בפרישה מן האיחוד האירופאי. הוא מאמין שחלק מן הדרישות מיוון לא הוגנות נגד יוון. לא רק שמפילים עליהם חובות ממשלת ימין אלא גם כי רוצים לקדם אינטרסים גרמנים ושל עסקים לא יווניים על חשבון היוונים.

לבסוף ראש הממשלה ציפראס חותם על הסכם עם הטרויקה (נציבות האיחוד, הבנק האירופאי לקרן המטבע הבינלאומית) בניגוד לדעתו והוא פורש מן הממשלה. ראש הממשלה מבין שאין ברירה ומעדיף לחתום ולהציל את המדינה ממשבר כלכלי חמור מאוד.

בסרט מציגים את נוקשותם של נציגי הטרויקה גם במחיר הפסד לטווח ארוך. מציגים שהם חשבו שהם צריכים לנקוט ביד קשה כדי למנוע ממדינות אחרות לסחוט את האיחוד האירופאי. ברם לא מציגים את הרציונל של האיחוד האירופאי באי הסכמה לנהל משא ומתן. חבל שהסרט מגיע מהזווית של יאניס וארופאקיס ולא מאיר את שאר הזוויות והאינטרסים. אולם כן חשוב בסרט שרואים את הברוטאליות של הטרויקה מול מדינות חלשות ושבכך בעצם יש גירעון דמוקרטי.

אני אירופאי לשעבר אזרח של האיחוד האירופי אוהב את אירופה. אולם לא ברור למה חייבים להישאר עם הסיסטם הזה. חשוב שהוא יהיה כדרך לקדם אינטרסים של של אנשים הגרים שם. אולם לא חייבים להיות חברים באיחוד בכל מחיר.

הסרט היה קצת מייגע ולא מביא את כל הזוויות ומגיע מזווית שמאלית רדיקלית. ועל אף שאהבתי את הדמות של שר האוצר יאניס וארופאקיס אני חושב שהסרט לא מספיק מעניין ולא מספיק אובייקטיבי. הוא אומר טוב למי שרוצה לעורר דיון או למי שמתעניין ביוון וכדומה.

---

לסיכום שני סרטים בינוניים ומומלצים רק למי שרוצה ללמוד הנושאים הללו ושני הסרטים עוסקים בהשפעתם של גופים מעל האזרח הבוחר. בנוסף מאט גייטץ הוא כוכב עולה ודגם לפוליטיקאי צעיר ומצליח ומומלץ לראות הסרט למי שאוהב אותו או למי שרוצה להיות פוליטיקאי.

הקול הרם 2019 The Loudest Voice

סיימתי לאחרונה לצפות במיני סדרה בשם The Loudest Voice המבוססת על ספר של גבריאל שרמן בשם הקול הרם ביותר בחדר – ביטוי אמריקאי על אדם טיפש הצועק, אולם יכול גם להתפרש כתיאור של אדם שצועק יותר חזק מכולם. הסדרה עוסקת בחדשות פוקס ורוג'ר איילס. כאדם ימני הזלזול בימין שהסדרה מביעה קצת הפריעה לי. אולם אני משתדל ללמוד מכל דבר ואני חושב שמדובר בסדרה חשובה וטובה. הסדרה מלמדת מה השמאל חושב על הימין ומאידך על איך תקשורת עובדת ואיך אנשים מושחתים מתנהלים. מחשש לספויילרים אנסה לכתוב ללא קלקולים, ברם מי שירצה יותר תיאור, יוכל לבקש זאת בתגובות לרשומה פה ואענה לו פה בתגובות.

הסדרה מראה איך הוקמה חדשות פוקס וכאן בעצם הסדרה מראה שיש גורמים חכמים בימין וגורמת לחשוב האם הפטריוטיות היא מפלטו של הנבל? הסדרה מראה איך מקימי פוקס ניוז, ערוץ החדשות שמרני בארה"ב, הבינו שעדיף להקים טלוויזיה למגזר מסוים, המגזר השמרני, החש שאין לו קול, ולא לכלל החברה ואכן החברה הגיעה חיש למקום הראשון בטלוויזיה בארה"ב.

איני יודע עד כמה הסדרה אמינה (לינק לביקורת על כל פרק לגבי אמינות העלילה) ולא ברור מניין המידע אולם הסיפור הוא יפה כשלעצמו וכמו שנכתב למעלה יש מה ללמוד ממנו על התפיסה של אנשי התקשורת לגבי קהל הצופים וכן לחוש את השפעת התקשורת על החברה.

בנוסף יש להבין מדוע חדשות פוקס הצליחה, אפשר לחשוב שזה אינטרס קפיטליסטי של רופרט מורדוק וטיפשות של הימנים האמריקאים, אולם אם נחשוב טיפה יותר נבין שהקמת רשת חדשות חדשה שהופכת למספר אחת בכבלים היא לא קורית סתם. פתאום נגלה שציבור שלם הוזנח או אפילו חש שהתקשורת נגדו או בזה לו וכדומה ולכן רצה תקשורת אחרת. וכך בשלו התנאים להקמת חדשות ניוז על ידי רוג'ר איילס. ולאחר הקמתה עם ניהול מוצלח מבחינה מקצועית והבנה של איך האדם המצוי חש.

הסדרה גם מקשרת בין הסיפור לטראמפ מה שמצד אחד הופך העניין למעניין ומאידך למגמתי שהרי הצופה יכול לחוות שיש כאן אנשים שטניים הבאים להשתלט עליו ולכן יש נגדו איום דימוני וחובה עליו להציל עצמו על ידי התנגדות.

הסדרה העלתה אצלי את השאלה האם יש קשר בין תאבי הנאות לאנשים מוצלחים? (מי מאיתנו לא נתקל בחדשות באדם בכיר בארגון שניצל את מעמדו לרעה מרבנים ועד קצינים?) אדם אחד בסדרה מוצג כתאב אוכל ונשים ומאידך אותו אדם הגיע רחוק. האם אנו כחברה מעודדים אנשים רעים להגיע רחוק יותר משאר האנשים אולי כי אנו פוחדים מהם או כי אנו נמשכים לפעלתנות שלהם וכדומה? או זה פשוט עניין של אנשים מוכשרים הפעילים יותר האדם הממוצע.

הסדרה גם עוסקת בהטרדה מינית יותר מההיבט של ההשפלה ופחות מבחינת ההיבט המיני, הטאבו-גיבושי והרתעתי. בסדרה עוסקים בהטרדה מינית לפי נקודת המבט המצויה משום מה שזה עניין של כוח ולא מיניות. וכאן אני חולק. יש במיניות כפויה על ידי צד אחד גם עונג מיני ולא בהכרח עניין של סתם הפעלת כוח והתעללות מרושעת. יש בעניין גם אינטרסים שניתן להגיד שהם אינטרסים כלכליים. נניח אם אדם מעליב מישהו מינית וכעת הוא מתבייש לדבר על כך בגלל הטאבו החברתי וממילא הוא שותק ואז מפחד או מאפשר לעניין להמשך ואז מפחד יותר או נהיה כלוא ומשועבד לפוגע. הבנת העניין חשובה לדעתי כדי למנוע העניין. נניח אם אני הופך לבת ואני מפחדת מאונס אדע לשתף פעולה אם אנשים חזקים מראש ולהיראות מפוחדת וכך למנוע הצקות מיניות שהרי הם יחשבו שאני איתם, אדע להימנע מאנשים תאוותניים ולנקוט באמצעי הגנה למניעת תאווה כלפי גם אם הם לא נראים חפצי כוח, היות שהם עלולים להימשך אלי. זו דעתי הפשוטה ואשמח לביקורת. בכל מקרה הבאת הנושא של ההטרדה המינית, בדרגותיה השונות, למרכז הסדרה היא חשובה בקידום מניעת האלימות המינית בחברה שלנו.

חשוב להגיד שהבימוי טוב וסביר והמשחק גם משכנע ולכן מי שלא חייב לראות רק סרטי אקשן ויכול להתחבר לסדרות פוליטיות-תקשורתיות, מומלץ לו לראות. ברם שיראה בראש פתוח.

הרהורים בעקבות קריאת הספר 12 שנים של עבדות

הרהורים על טבע האדם, צדק ומוסד העבדות בעקבות קריאת הספר 12 שנים של עבדות

---

סיימתי כעת לקרוא את הספר 12 שנים של עבדות שנכתב על ידי הסופר המוצלח סלומון נורת'אפ. הספר עצוב ומשעשע. בסך הוא נחווה כמו קריאת ספר הרפתקאות שבו הגיבור מנצח את כל המכשולים. הסופר מוצלח מאוד ואין ספק שמעמדו כאיש חופשי שנחטף לעבדות על ידי בני עוולה משרת את העמדה כנגד מוסד העבדות. האדם "הנאור" חושב לעצמו שהרי הנה, איש חופשי ומוכשר מאוד נחטף לעבדות בניגוד לחוק והמוסר, תראו מה מוסד העבדות פועל.

אני נוהג לקרוא ולצפות סרטים וספרים על אותו הנושא ובכך לחוות את העניין טוב יותר. אני ממליץ גם לקוראים לעשות כך. אך אין זה אומר שצריכים לעשות זאת מיד. אפשר לחכות מעט וכך עדיין חווים תחושת חידוש. הסרט אגב, גם טוב מאוד ומומלץ.

סלומון נורת'אפ היה כושי אדם שחור מאזור מדינת ניו-יורק אשר נחטף לעבדות בוושינגטון די-סי למשך 12 שנה ושהה בעיקר בלואיזיאנה. הוא מספר בשפה יפה ועשירה מה אירע לו ומה הוא חש. הוא מתאר דמויות בצורה נחמדה. וכן מתאר את ההווי ואת המלאכות של העבדים. וכמובן שיש לו טקסט חביב ומשעשע מאוד על סוגיית העבדות לקראת סוף הספר. ובנוסף יש לו קטע שבו הוא מזלזל בגישה הנוצרית הצבועה כביכול של בעלי העבדים. הם שהקפידו להתחתן על פי דת ישו ושמרו על כבוד נשיהם ובנותיהם בגלל שהם טענו שהאל ציווה להתחתן וכדומה, הם אותם אלו שנהגו לזווג את העבדים שלהם ללא שום טקס דתי אלא בצורה חופשית כמו שחיות מזדווגות בשדה, כנראה מתוך רצון לחסוך טורח. לבסוף הוא הצליח לפנות אל גורמים בניו-יורק שם הכירוהו כדי שיביאו לשחרורו מעבדותו הלא הוגנת.

קראתי את הספר ושאלתי את עצמי מה יש לי להגיד על הנושא של העבדות?! עניתי לעצמי: שאכן זה סיפור מצער ומרגש מאוד. אולם בגלל שמישהו מזייף שטרות לכן אבטל את השטרות בכל העולם?! הנני איש פשוט שחי בעולם שאינו ברור. ולפיכך הנני מקדש את הקיים. אני מבין את העבדים שבורחים אל חירותם. שהרי כמו שנוצרה הנורמה של העבדות על ידי החזק כך ניתן לברוח אל החופש על ידי חזק אחר בפועל.

בסופו של דבר אין לי בעיה מהותית עם מוסד העבדות. וכי אין היום עבדות עדיין בעולם בהודו או באפריקה?! וכי צבא ההגנה לישראל לא משעבד חיילים לשלוש שנים בעל כורחם?! וכי בעולם החרדי או הערבי אין אנשים המשועבדים לכללים חברתיים-דתיים בעל כורכם?! העבדות היא חלק בלתי נפרד מהעולם שטבעו היררכי כוחני. ומאוד מובן שנהגו לחשוב שאדם יכול להיחשב כרכוש ולא כישות עצמאית. החיים עניין גם של נורמות.

ועדיין, מותר לנו הפריבלגים או אלו החשים כך להיות נחמדים אם אנו אוהבים זאת מבחינה אסתטית ולקדם את הערכים הרוחנייים שאנו אוהבים ולבטל את מוסד העבדות ולהשאיר העבדות תחת שם אחר. מותר לנו גם להחזיק עבדים על פי חוק המשועבדים לשכר דירה גבוה וכד' רק זה יכול להיות נחמד אם נעיר פנים לחלשים מאיתנו ונקל עליהם את החיים עד למותם.

12 שנים של עבדות נכתב על ידי סלומות נורת'אפ. נכתב במקור בשנת 1853. יצא לאור בשנת 2014 על ידי  הוצאות ציבלין ודיונון. הספר מורכב מ-199 עמודים.

המפגע באורלנדו הומופוב או מוסלמי קיצוני ומדוע הדתיים נגד מצעד הגאווה ומעלימים עין מהטרדות מיניות וזנות

ב-12.6.16 עומר מאטין נכנס לבית כנסת של הומוסקסואלים בשם ה'פולס' בעיר אורלנדו אשר בארצות הברית. הוא הרג את מאבטח בית הכנסת של ההומוסקסואלים והשתלט על המרחב. בסוף האירוע התברר שנהרגו מעל חמישים בני אדם. עומר מאטין הוא מוסלמי ממוצא אפגני שהצהיר שהוא עושה את הפיגוע למען אבו-בכר אל בגדדי מנהיג המדינה האסלאמית. כמו שאתם רואים אני קורא למקום בית כנסת כקונטרה לאלו שאמרו שמדובר באולם אירועים מכיוון שהם לא רצו להוציא מפיהם את המילה הומו וכדומה.

---

עומר מאטין

השמאל ברובו מעדיף להגיד שהרוצח הומופוב והבעיה היא ההומופוביה וההיתר החוקי לרכישת נשק בארה"ב. הוא לא מוכן להגיד שהוא מוסלמי ששונא הומואים, טרוריסט אשר היה משיג נשק בצורה לא חוקית. והסיבה היאא, ככל הנראה, מכיוון שעל פי הנורמה של השיח הקרבני אסור להכליל את הקבוצה הקרבנית וכמו שההומואים נחשבים קרבן, כך גם המוסלמים. ולכן הם לא רוצים להכליל קבוצה שמודה בעצמה שהיא נגד הומוסקסואלים. בעוד שהימין אומר שזה קשור לטרוריזם מוסלמי ולמחסור בנשק. אם היה שם יותר נשק לא היו כה הרבה נפגעים באירוע הזה. על כן צריך להילחם באסלם הקיצוני ולשמור על החירות בעניין כלי הנשק. השמאל אומר שהוא לא מוצא קשר בין האסלם לפגיעה בהומואים ואומר שהאסלאם רב-קולי ומוכיח זאת ממוסלמים מתונים. לעומת זאת, הימין מוצא קשר בין התרבות המוסלמית וההוראות הדתיות שלה לבין טרור ופגיעה בהומוסקסואלים. אתם מוזמנים לקרוא  על העניין אצל דני אורב אשר כתב על זה פוסט על העיוורון: האם המחבל מאורלנדו מייצג את ה"אסלאם האמיתי"?.

אני כריאליסט מקבל זאת שלא חייב להיות קשר בין מה שכתוב בקוראן ובין מה שחכמי הדת אומרים לבין ההתנהגות בפועל. ולכן אני מסכים שהאסלאם הוא רב-קולי. אני מאמין שהעולם תלוי ביחסי כוח והנני שם דגש על אינטרסים והרתעה. אולם אהיה בת יענה אם לא אשים את ליבי לקשר בין האסלאם למלחמה במערב ובערכים המערביים. ושומה עלינו לפעול על ידי חינוך והרתעה.

במקביל יש כאלו האומרים ששנים רבות האסלם לא רדף הומואים וקיים אצלם יחסים בין מבוגרים לצעירים וזנות ורק בעקבות המאבק נגד המערב הם החלו לרדוף הומואים. כיום בתרבות הגלובלית הליברליזם האמריקאי מקדם ערכים אמריקאים ובין היתר הומוסקסואליות. ולכן המוסלמים שנמצאים במאבק מול ארה"ב והמערב החלו להאבק כנגד ההומוסקסואלים הנתפסים כסוכני תרבות של המערב. כלומר, האסלאם רודף את ההומואים באשמת המערב.

ובעניין הזה דעתי היא שלא אכפת לי מדוע הוא פוגע, סוף כל סוף הוא פוגע באנשים חפים מפשע בצורה אכזרית. זה האסלאם המזרחי ולא הנצרות המערבית שפוגע בהומוסקסואלים ואף אחד לא כופה עליהם לעשות זאת. וצריכים אנו להפעיל סנקציות בנושא כדי לנוע את הפגיעה בחפים מפשע.

טראמפ וקילנטון נאחזים בפיגוע ומשתמשים בו למוסר השכל על פי האג'נדה שלהם

או אז מתעוררת השאלה מדוע הדתיים בעולם כולל החרדים בישראל מעלימים עין מאונס, פגיעות מיניות ופדופיליה בעוד שאם גאים יעשו מצעד שבו הם לא עוברים על איסור משכב זכור וכדומה הם ישתגעו. בנוסח אחר, מדוע הם כה נגד הומואים ולא כל כך נגד יחסים מיניים של ניצול או זנות גם כשזה חד-מגדרי?

יש החושבים שהדת מקבלת את המין במסגרת היררכית ויש לה בעיה עם מין שוויוני. לפיכך אין לה בעיה עם ריבוי נשים באסלאם ועל אף שזו מיניות גבוהה ולא פרישות. וכן אין לה בעיה גדולה נגד זנות או הטרדה מינית. ובנוסף אם כומר או רב מתעלל בילד הדתיים נוטים להעלים עין ולהגיד שזה לא כה חמור. אולם כשיש מצעד הגאווה או הומואים המתנשקים בפומבי או חלילה וחס משלבים ידיים, אלוהים כועס נורא, כך על פי הדתיים.

אני הקטן חושב לעומת זאת שזה עניין פשוט יותר. אכן הדתיים שקועים עמוק בנורמות היררכיות. הדתיים היהודים בארץ אפילו נוהגים לברך לפני האוכל ברכה שמשמעה כך: ברוך אתה אדוני אלהינו דיקטטור העולם וכו'. אצלם העולם בנוי מיחסי כוח לא שוויוניים. ועדיין אני חושב שזה עניין של החטא במרחב הפרטי לעומת מרחב ציבורי ועניין של לכתחילה או בדיעבד. כלומר, הזנות מתרחשת בד"כ במקום חשוך ולא בפומבי ולא כעניין ראוי לכתחילה, אלא עניין של בדיעבד. האונס וההטרדות, כנ"ל, מתחת לשולחן ולא כעניין שיש במה להתגאות בו. אולם ההומואים מצהירים על חטאם ברבים וזה מקומם את הדתיים ונדמה כמלחמה בסדר האלוהי.

כמובן שהדת עצמה היא נורמה תרבותית ואשר אינה שונה מאופנה מינית או מטרנד של לבוש. ועל כן אם רוצים באמת להבין את העניין יש לחקור את התרבויות הדומיננטיות בעולם. אולם ברמת המיקרו מה מפריע לדתיים, אני נוקט בכיוון של הפומבי והראוי לעומת הנסתר והלא ראוי לעומת הבעיה בשוויוניות. יחסי מין שוויוניים, הצדק ושאר ערכי האדם וגם אם המערב "הנאור" בטוח שהם "נכונים" הן נורמות אופנתיות שיום אחד יתחלפו באחרות.

האם טראמפ טוב לדמוקרטיה?

ישנם אנשים האומרים (כמו פוקויאמה ומיכלס) שהדמוקרטיה המערבית סובלת מליקוי גדול מכיוון שקבוצות האינטרס מפעילות לוביסטים שישפיעו על הפוליטיקאיים. בקבוצת אינטרס אני מתכוון לקבוצה קטנה של אנשים הממוקדת למען עניין מסוים, כגון עובדי תע"ש, חברת חשמל, הסתדרות טייקון (הוא לא קבוצה אולם זה אותו הרעיון), ועוד. הם שוכרים איש שהוא סוג של יחצ"ן, מתווך או עסקן אשר נע במסדרונות הממשל ומשפיע על השחקנים הפוליטיים ומכיון שהוא מסתובב בלובי של בתי מלון ושל מבנים רבים, הוא קרוי לוביסט. בהשפעת הלוביסטים חוקים רביםעוברים לטובת העשירים השוכרים את הלוביסטים. בנוסף אין פיקוח יעיל כי הפוליטיקאים שטבעם לפקח חבים את מקומם ללוביסטים שתורמים להם או מקשרים אותם לאנשים מוצלחים המסייעים להם להגיע למעמדם הפוליטי האיתן. הדמנוקרטיה הליברלית נפגעת כך, שהרי הקנספט הזה הוא לדאוג לעם ולכן הוא נחשב שלטון העם. העם כיום בוחר נציגים שייצגוהו. וכשהלוביסט עוקף את רצון העם וגורם לפוליטיקאי לציית לו, הוא מנתק את הנציגים מן העם ובעצם יוצר שלטון מיעוט הקרוי אוליגרכיה. וכך הדמוקרטיה היא פורמלית אולם מנותקת ממהותה.

חשוב להגיד שגם קבוצות שוליות מבחינה מספרית שאין להן היכולת להשפיע על ידי הצבעה יכולים לאזן את שוליותן על ידי תמיכה בלוביסט שישפיע על הפוליטיקאי. הלוביסט משפיע כלכלית על ידי תמיכה במסע הבחירות הפוליטיקאי המסוים. וכן שפעמים רבות הוא בעל ניסיון רב בנושא המדובר. ובכך המחוקק או הוועדה בבית המחוקקים או השר שומעים ריבוי דעות וכעת יש יותר הזדמנות לרעיון להגיע לידי ביטוי.

יש ויכוח האם הלוביזם טוב לדמוקרטיה או רע לה. יש האומרים שהלוביסט לא מפוקח ומקדם שחיתות וכן שמקדם אג'נדות של מיעוט ויותר אוליגרכיה. אחרים אומרים שאם הם מפוקחים כראוי, הם מביאים רעיונות שונים ומשמיעים את קולם של השוליים ובכך מקדמים את הדמוקרטיה.

הקוסם שידאג לאזרח הפשוט?

בהקשר לנושא הזה ישנם אנשים האומרים שטראמפ טוב לדמוקרטיה מכיוון שהוא תוקף את הלוביסטים ומצהיר שהוא לא מושפע על ידם ומכיוון שהוא מממן את הקמפיין שלו עצמאית ואין לוביסט שיכול להשפיע עליו מבחינה כלכלית. אם כי, עדיין יש בעלי דעה שיכולים לשלוח לו מצביעים כמו מנהיגים דתיים וכד'. זה טוב לדמוקרטיה כי לפעמים הלוביסטים מצנזרים את קולם של העם עקב בתלות של הפוליטיקאים בהם. וכך על ידי זאת שטראמפ יקשיב לעם ולא יצנזר אותם, אזי שלטון העם בא לידי ביטוי ברמה המעשית ולא רק מבחינה פורמלית.

לוביסט על שנהפך לשומר הדמוקרטיה?!

אך אסור לשכוח שטראמפ בעצמו היה שולח לוביסטים ותורם למפלגות שונות ולמועמדים שונים ובכך בעצם אחד שפעל לפי השיטה הלוביסטית מבין איך השיטה עובדת ויודע להילחם בה. ואם הלוביזם מקדם ריבוי רעיונות כשיש פיקוח יעיל ולבסוף גם מקדם סופר דופר לוביסט, כלומר, עשיר שהיה שולח לוביסטים אל הפוליטיקאים, סופר לוביסט שיודע כעת איך להילחם בבעיה ולפקח עליה באופן יעיל ואשר מושפע ממנה פחות, אזי ניתן להגיד שהלוביזם מקדם את הפתרון למחלות שלו ובכך הוא וטראמפ תורמים לדמוקרטיה. זה דומה לעסקה סיבובית, אולם טראמפ הוא איש עסקים ממולח.

כיתוב: טראמפ הוא מתנה לדמוקרטיה