תגית: אלוהים

יום הכיפורים ותודעת החטא של האדם המצוי


במדינה מסורתית דתית כמו מדינת ישראל רבים רואים את עצמם כלא מושלמים. הם חשים עצמם ככאלו שצריכים לעשות תיקון. הם רואים בעצמם ייצור פגום שפה ושם עושה רע ולכן צריכים לתקן זאת. בדת זה על ידי הנוסחה הדתית של תשובה ואלו שפחות דתיים זה על ידי הצהרה שהם פה ושם רעים וכעת מנסים להיות יותר טובים.

ולמשל מי שאומר וידוי גם יכול להגיד דברים מופרכים, כגון: שהוא נאף, חמס, מרד וכולהו. אתה הרי לא נאפת ולא חמסת, מה אתה משקר על עצמך ועל האל שלך? מה אתה מרוויח מכך? אם כבר אתה אמור להפסיד. במקום לעשות תשובה באופן רציני אתה מעמיס עליך חטאים שלא עשית ופשוט מגזים בצורה לא רצינית ומשטה באל. והנה לינק לסדר הוידוי ביום הכיפורים.

מה שרואים כאן זה שרבים פה במרחב המסורתי דתי מאמינים שהם כבני אדם חוטאים. לא משנה כמה יפעלו להיות טובים.

ואני תוהה מדוע? הרי יש להם היגיון והם החליטו לפעול לפיו כי הם חשבו שזו דרך חייהם הנכונה. זו לא מעידה חד פעמית, אלא תפיסה, אם כן מדוע יש עניין לשחק כאילו הם בעלי חטא ורשע הדרושים כפרה. בגלל שאתם מאמינים באלוהים אז אתם צריכים לשחק בתחפושת?

אם אתה מחלל שבת ומאמין שזו הדרך הנכונה, אם אתה אדם מוסרי ועשית כל מאמץ להיות כזה, על מה אתה מבקש סליחה ביום כיפור?

לדעתי העניה אכן יש מורשת היסטורית שהאדם מלא חטא, אבל זה היה פעם בעידן הקדום יותר שהאנשים היו פחות מתוקנים והיה פחות הרתעה וחינוך מוצלח כמו היום – ורבים היו ברברים חיים בשביל לשרוד וכדומה. ברם היום אנשים הרבה יותר מתורבתים. לא חסר לנו הזדמנויות לעשות רע ואנו לא עושים זאת כי זה לא לכבוד שלנו.

לתחושתי העניין כיום מגיע מהנצרות שרואה את האדם מזוהם מהחטא הקדמון מלא חטא היכול להיגאל רק על ידי חסד האל. [זו ההשערה שלי ואשמח לשמוע כיוונים אחרים.]

מבחינתי המסורת היהודית כיום צריכה להכיר בכך שאנו בני אדם המנסים להיות טובים בדרכינו שלנו ולא מלאי חטא. ואין טעם להכביר בחטאים שלא היו. ולבקש סליחה על מה שאנו לא רואים כחטא. מבחינתי האדם המצוי הוא אדם מושלם.

מבלי קשר, יפה מאד שזה עידן של פיוס ואז אנשים מרצים האחד את השני ועושים הרבה טוב בעולם.

וזה עוד לפני הדיון האם האדם יכול בכלל לשגות ועל כך בהרחבה פה.

אלוהים לא חייב לי כלום – ראיון עם מכרה שהחלה להתחזק בדת


ע. היא מכרה שנראית חילונית וגרה באזור המרכז ובעבר שייכה את עצמה למפלגה של גנץ. אולם לאחרונה היא החלה להתקרב לדת והעניין מעניין אותי ואולי גם אתכם.

גאורג: שלום ע,

את לאחרונה החלת להתחזק כידוע. ומעניין אותי מאוד התהליך שלך ואשמח לשאול כמה שאלות ברשותך. ועל כך בהמשך.

מעניין אותי מתי התחיל תהליך ההתחזקות הרוחני/היהודי שלך?

ע: שלום גאורג,

אני חושבת שתמיד הייתי באיזה שהוא שיח עם הבורא. מגיל מאוד צעיר. רק שתמיד הייתי מתלוננת וחושבת שהוא חייב לי משהו. 

תמיד שאלתי למה בנים לא רצו אותי בעבר ועוד שאלות רבות אחרות… אבל הוא ניסה כל השנים האלה ללמד אותי שאני צריכה קודם כל בכלל לרצות את עצמי, ולחיות באיזו שהיא שלוות נפש עם עצמי, או לחיות בשלום עם עצמי אם תרצה…. 

ואז תמיד הייתי מבקשת שייקח את חיי. ומבקשת לעצמי דברים מאוד נוראיים אם מישהו היה מסרב לי, או שהייתי מרגישה כשלון – אולי מסביר את השנאה העצמית שפיתחתי במרוצת השנים.

אני חושבת שבשנתיים האחרונות מאוד התחזקתי בנסיון להבין את החיים באמת, והשיח שלי איתו תדיר יותר. על בסיס מאוד צפוף.

ועל הרבה קריאת תהילים, שהם התפילה שלי כל יום ביומו עם תחינות ובקשות, זה עוזר לי להמשיך לחיות… (נטילת ידיים ממש ליד המיטה בבוקר, וקריאת שמע בוקר וערב, תפילות של ממש כמו על פי הספר קצת יותר מתקשה.) ונסיון ללמוד את התניא, ואת נחמן, ואת האר״י (מאוד רוצה להעמיק עליו אך טרם מצאתי מקור נאות).  

איבדתי קצת עניין בכל הטראש שהיה מציף אותי, סדרות / סרטים, או רחמנא ליצלן טלויזיה. מוצאת את עצמי חסרת מנוחה ולא מתעניינת בזה.

בעיקר מנסה להעמיק בתוך הנפש (מה שתמיד הייתי עושה), אבל בשמיעה (ובתקווה,למידה) של ממש על קבלה, פרשות השבוע, תלמוד עשר הספירות ומוסרי השכל מהתורה עצמה רק בשנתיים – שלוש האחרונות.

גאורג: מרגש מאוד לשמוע שתמיד היית בשיח עם בורא העולם. זה לא דבר פשוט.

איך את מתמודדת עם הטענות של פילוסופים רבים שאין אלוקים?

ע: אני חושבת שאני בעיקר לא מקיימת שיח על זה.

לא מנסה לשכנע אחרים.

אני מבינה שככל הנראה כל בוקר מחזירים בי חיים כי אני נחוצה כאן. ושכל הסיפור הזה עמוק יותר ממה שאני באמת יכולה להבין.

פעם שאל אותי מישהו : האם השם איכזב אותך? וזו היתה שאלה קשה, כי אני למודת כאבים רבים כל כך, בכל מיני צורות, גוונים וניחוחות. עמד לי על הלשון לומר לו שכן. 

היום אני יוצאת מנקודת ההנחה שאף אחד לא חייב לי כלום, גם לא הבורא. ועל כן, אני חיה את החיים כפי שהם. אמנם בעצב מסוים, אבל חיה.

ומשהו שהפך להיות מנטרה לאחרונה: לעשות הכל לשם שמיים, מתוך אהבה אל הבורא, לא משנה כמה אושפל או כמה ארומם, או כמה בתוך תוכי אכאב.

אז אני משתדלת לעשות ממש הכל ביסודיות, ומכל הלב. מקפידה יותר מקודם

גאורג: אני אוהב הגישה שאת מקבלת את החיים ללא טענות. ממש התחברתי.

תודה רבה על המענה הלבבי.

ע: מודה שאני נופלת לעיתים קרובות ומתלוננת. או, שואלת ״למה?״. אבל בנסיון מתמיד להשיל מעליי את היצר הזה.

תודה רבה ששאלת גאורג.

נ.ב. מי שרוצה שאראיין אותו – שייצור עמי קשר.

אלוהים לא שייך – שיר


אֱלוֹהִים לֹא שַׁיָּך לְפִילוֹסוֹפִים
וְלֹא לְסַפְקָנִים

אֱלוֹהִים לֹא שַׁיָּך לְרַבָּנִים
וְלֹא לְעַסְקָנִים וְלִמְפַקְּדִים

לֹא לְבָּאבּוֹת וְלֹא לְאַדְמוֹרִים
לֹא לְהוֹגֵי־דֵעוֹת וְלֹא לְכַתָּבִים

לֹא לַעֲשִׁירִים חֲזִירִים
וְלֹא לְמִסְכֵּנִים בַּכְיָנִים

לֹא לַמֶּרְחָב הַמּוּגָן
וְלֹא לְמֶרְחַב הַמִּחְיָה

הוּא בָּנוּ בְּנַפְשֵׁנוּ
בְּתוֹכְכֵנוּ בְּנִשְׁמָתֵנוּ

אָנוּ עַצְמֵנוּ
אֱלוֹהִיִּים

ניקד: עִבְרִי בֶּן־קֹהֶלֶת.