תגית: אונס

כיצד להתגונן מפני הטרדה מינית בחברה החרדית


מאמר מעניין הקורא לקדם בית דין לטיפול בבעיות מיניות בחברה החרדית. חשבתי שאולי זה יעניין את הקוראים ולכן חשבתי שמן הראוי לשתף זאת פה.

כבן לחברה החרדית, גם אני בתור ילד אהבתי לקרוא את הספרים של חיים ולדר, וכמו רבים במגזר החרדי גם אני הוכיתי לאחרונה בתדהמה, כאשר נודע לנו שיש מספר נשים הטוענות שחיים ולדר הטריד אותן.

תהיתי לעצמי אם ניתן ללמד ילדים להתגונן מפני תוקפים כאלה, ואם כן, כיצד הייתי מלמד את ילדיי להתגונן מפני תוקף פוטנציאלי כדי למנוע מהם סבל ועוגמת נפש רבה בעת התקיפה וטראומה לשנים ארוכות ועצובות.

אני חושב שחשוב לעסוק בנושא, בפרט אנו, בני המגזר החרדי, הרגילים לחשוב שברוך ה', ה' שומר עלינו ואצלנו זה לא יקרה. צריך לעשות השתדלות ואני תוהה בכאב מדוע לא לימדו אותנו על העניין, ומה מנע ממני להפוך לקרבן כשהייתי צעיר וחלש?

בפרט אנו, בני המגזר החרדי, רגילים לחשוב שברוך ה', ה' שומר עלינו ואצלנו זה לא יקרה. אני תוהה בכאב מדוע לא לימדו אותנו על העניין, ומה מנע ממני להפוך לקרבן כשהייתי צעיר וחלש?

העניין חשוב בפרט לחברה החרדית, שהרי אנו בבעיה חזקה בנושא.אנו בחברה מחנכים לצייתנות. ורבים מהפוגעים הם לא רק אנשים חינוך, אלא אנשי דת עם סמכות בעולם החברתי החרדי. מי מאיתנו ירצה להסתבך בשמועות רעות שיפגעו בו בשידוכים או יפגעו בשם ילדיו בשידוכים? כתוצאה מכך רבים נתונים בסכנה כזו והייתי מצפה לשיחות בנושא ולחינוך נגד אלימות מיניות במרחב.

והנושא גם חשוב לדת, שהרי מחקרים רבים מצאו שאם אדם דתי סבל מאלימות מינית על ידי אדם בעל סמכות דתית, יש לו סיכויים רבים יותר לנטוש את הדת והאמונה, לא עלינו.

ואולי מכיוון שאנו חברה כה צייתנית אז לא חינכנו להגנה עצמית מעצימה, כי זה נתפס כעלול לעורר את הילד למרדנות – ולא כך אפשר ללכת בדרך האמצע, לחנך הילד להתכונן מפני עבירות חמורות ומאידך לכבד את המערכת.

לצערי אני מכיר באופן אישי מכר, בחור ישיבה יקר מישיבה מובחרת, המתקשה כיום בשידוכים כי הוא חווה אלימות מינית במגזר. הוא הלך למטפלים רבים ולוקח כדורים המומלצים לו, אך מזור לנשמתו הפגועה אין. כיום הוא תקוע בשידוכים ואינו יודע מה לעשות עם עצמו, והכל בגלל העבר הטראומטי שלו. עצוב מאוד.

במניעת תקיפות מיניות במגזר יש את ההיבט של הפוגע ואת ההיבט של הנפגע. בהיבט של הפוגע, צריך לחנך חינוך מיני לאור ההלכה והמוסר ובכך נחסוך ונמנע הטרדות מיניות של חבר'ה שהטרידו מחוסר מודעות לחומרת המעשים. נמנע בדרגה מסוימת אולי גם התרגלות למצב זה, ואז כשאדם פוגע חסר מודעות נחשף לכך שהוא חוטא גדול ועבריין מיני – אולי הוא מתייאש מעצמו ולא רואה סיבה להפסיק כבר. ועל ההיבטל של הנפגע, אדבר בהמשך.

בנוסף, אם בכל פעם שמתפרסם סיפור של תקיפה מינית במגזר נתקוף את הקרבנות כאילו פיתו את התוקף וכדומה, אזי לא יהיה תמריץ למותקפים ומותקפות להוקיע את התוקף. הם יחששו שדעת הקהל במגזר תתקוף אותם, ואולי גם תייחס להם שיתוף פעולה עם החילונים נגד אנשי סמכות חרדיים.

לגבי חינוך והעצמת הנפגע האופציונלי, לא ברור אם ניתן בכלל להתגונן לגמרי מפני פגיעה מינית, אבל המחקר מצא שמי שעבר אימוני הגנה עצמית מעצימה מגן על עצמו טוב יותר ממי שלא. לעתים ניתן להתגונן על ידי איומים וצעקות על הפוגע או על ידי הכאת הפוגע בסטירות, באגרופים, בבעיטות ונשיכות. ואפשר גם לברוח או לחסום את מכות התוקף על ידי תרגילי חסימה.

לצערי אני מכיר באופן אישי מכר, בחור ישיבה יקר מישיבה מובחרת, המתקשה כיום בשידוכים כי הוא חווה אלימות מינית במגזר. הוא הלך למטפלים רבים ולוקח כדורים המומלצים לו, אך מזור לנשמתו הפגועה אין

התגובות לתקיפה בטבע האנושי וגם בקרב בעלי החיים הן החזרת מלחמה, בריחה או קפיאה. ולפעמים כשאנו נוהגים ברכב ולפתע יש בעל חיים או ילד על הכביש, שבמקום להימלט מאיתנו קופא ונשאר במקומו. מתברר שמסיבות אבולוציוניות הגוף משתק אותו כדי שלא יהווה איום על הטורף, כדי שזה לא יתביית עליו ויהרוג אותו. כך לעתים גם בתקיפה מינית, הגוף קופא, אולי בנסיון אינסטינקטיבי להיעלם מן העין.

למעשה המותקף שנהיה משותק או קופא לא עושה זאת בכוונה, אלא איבד שליטה על גופו. מצב טבעי זה למעשה מעניק יתרון לתוקף, שבעצם האיום שלו משתק את הקרבן.

הרעיון בהגנה עצמית מעצימה הוא לתרגל מצבי סכנה. לתרגל פתרונות ובכך אולי להיות מוכנים יותר לקראת תוקף עתידי. לא תמיד זה יעזור, אבל כשתוקף מזהה אדם שמתנגד, אפילו מילולית, לעתים הוא יחשוש להסתבך בבעיות.

בעולם שלנו יש לא רק יצר הטוב, יש גם יצר הרע. ויש אנשים שהם בעלי יצר הרע חזק ושומה עלינו להתגונן מפניהם. חובה עלינו ללמד את ילדינו הרכים והתמימים להתכונן לקראתם ולתרגל מצבים לא נעימים שיכולים לקרות ודרכי התנגדות למצב הזה, ובכך אולי לנסות להכין אותם טוב יותר לחיים.

חוץ מיצר הטוב, יש בעולמנו גם יצר הרע. ויש אנשים שהם בעלי יצר הרע חזק ושומה עלינו לנסות התגונן מפניהם. חובה עלינו ללמד את ילדינו הרכים והתמימים להתכונן ולתרגל מצבים לא נעימים שיכולים לקרות

לאחר התחקיר שהתפרסם בהארץ על הידוען החרדי חיים ולדר, רבים ממכרי ברשתות החברתיות טרחו להגן על שמו הטוב. זאת למרות שהם לא מכירים אותו אישית. הרבה אמרו שעדות ממקור אחד של עיתון הארץ אינה אמינה וצריך עוד עדויות.

לפיכך אני קורא להקים בחברה החרדית בית דין לענייני צניעות כמו פורום תקנה בחברה הדתית לאומית העוסק בענייני פגיעה מינית. ושם ימונו כמה פעילי ציבור ובכך יקדמו הוקעה של אנשים נקלים שעשו מעשים שלא יעשו בחברה החרדית.

צריך בית דין שינוהל על ידי גורמים מתונים בנושא, שלא יתקפו בפזיזות את הקורבנות. צריכים להיות שם צעירים שיתחלפו כל כמה שנים. א. כדי שלא יאשימו רבנים גדולים שמשהים פרסום לא מספיק אמין או לא מספק כהגנה על הפוגע או האנס. ב. כדי שיהיה אכפת להם. ג. כדי שתהיה תחלופה וככל שיהיו יותר רבנים יהיה יותר קונצנזוס.

בית דין כזה יכול לקדם מהפכת מודעות בחברה החרדית, ולמנוע מאנשים המתקשים להאמין עד להרשעה מוחלטת בבית משפט להכחיש את הפגיעה ובעצם להגן על התוקף המיני.

לפיכך אני קורא להקים בחברה החרדית בי"ד לענייני צניעות כמו פורום תקנה בחברה הדתית לאומית, לענייני פגיעה מינית. פעילי ציבור שיקדמו הוקעה של אנשים נקלים שעשו מעשים שלא יעשו בחברה החרדית

אני מציע לקרוא לבית הדין "בית דינה ותמר" על שם דינה בת יעקב אבינו ועל תמר בת דוד המלך שסבלו גם הן מפגיעה מינית אכזרית.

יום האהבה – שיר לכבוד ט"ו באב


לכבוד ט"ו באב הקרב הנני מעלה שיר המדבר על האבסורד. אנשים רבים נוהגים לציין בין הסיבות ליום זה את סיפור פילגש בגבעה. בכך אנשים חוגגים את חג האהבה ומספרים שיצאו למלחמה בגלל אונס, ומתעלמים מהיבטים אחרים לפי הגרסה של פילגש בגבעה כסיבה לחגיגה.


הסיפור הידוע הוא של מלחמה מחמת אונס של אשה. אולם בפועל קרו שם דברים שמראים שזו לא הבעיה שגרמה למלחמה בין שבט בנימין לשאר השבטים. הבעייה היא לא שנעשתה עוולה כי בשבט בנימין אנסו אשה ולא הסגירו את האונסים שאגב גם הביאו למותה, ומעניין שמתעלמים מהרצח פה, אלא כי אנסו אשה הקשורה למישהו חשוב או אשה נספחת לאורח וכדומה. הוחלט בגלל העניין לקיים מלחמה ולאחר ההיתר להרוג-לטבוח גם את החפים מפשע משבט בנימין, החליטו לשקם כמה פליטים ולאפשר להם לאנוס ולחטוף נשים אחרות כדי לשקם את השבט.

כיום החג ממסוחר על ידי הקפיטל ואנשים רבים יוצאים לחגיגת צרכנות קפיטליסטית בשם חג ט"ו באב וחלקם גם מדברים על אהבה והסכמה… אולם אם הם יודעים רק את ההסבר הזה של ההיתר לשקם שבט מישראל, אזי זה אבסורדי. כמובן שיש עוד הסברים לעניין ומומלץ לקרוא על זה לפחות בוויקי.

יוֹם הָאַהֲבָה

פִּילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה
אוֹנֶס שֶׁל חֲלָשָׁה

נֶעֱנַשׁ בִּנְיָמִין
נֶהֱרַג שֵׁבֶט
שָׁמֵם

נִקְמַת אִישָׁהּ
נִקְמַת אִשָּׁה
בְּאוֹנֶס שֵׁש מֵאוֹת
נִסְתַּיְמָה

לְשׂוֹרְדֵי בִנְיָמִין
הָיָה זֶה מַתָּנָה
בִּמְקוֹם עוֹנֶשׁ
לָהֶם אִשָּׁה לְמִקְנָה
בְּדֶרֶךְ הָאוֹנֶס

עוֹלָם הָפוּךְ
עָשׂוּ זֹאת יוֹם מְיוּחָד
זִכְרוֹן זְוָעָה
נִקְבַּע לְיוֹם חָג

מְחוֹלְלוֹת בַּכְּרָמִים
מְחֻלָּלוֹת בַּכְּרָמִים
עַל כָּרְחָן קִבְּלוּ מִין

וקוֹרְאִים לְזַעֲוָה
'יוֹם הָאַהֲבָה'

סייע בניקוד ובייעוץ לגבי השיר – עברי בן קהלת.

לקריאה נוספת:

פילגש בגבעה


אחד האירועים שקרו על פי המסורת היהודית בט"ו באב זהו הצלת שבט בנימין מכיליון עקב זאת שחוסלו כלל אנשי השבט, הגברים והנשים, מלבד שש מאות זכרים. כיום הציבור חוגג גם את הסיפור הזה כ'יום האהבה'. ברשומה זו אביא היבט אחר של הסיפור פילגש בגבעה והצלת בנימין מכליון שבטו. מסיפור זה ניתן ללמוד רבות על ערכי התקופה ועל יחס רכושני לאשה החלשה.


Artwork by Pieter de Grebber, The laborer of Gibea offering hospitality to the Levite and

ויאמר האיש הזקן שלום לך רק כל מחסורך עלי רק ברחוב אל תלן – שפטים י"ט, כ' -פיטר דה גרבר

כתוב במשנה במסכת תענית:

"אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים שבהם בני ירושלים יוצאין בכלי לבן שאולים כדי שלא לבייש את מי שאין לו וכל הכלים טעונין טבילה ובנות ירושלים יוצאות וחונות בכרמים וכך הן אומרות שא נא בחור עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תיתן עיניך בנואי אלא תן עיניך במשפחה וכן הוא אומר צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעיטרה לו אימו ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בניין בית המקדש יהי רצון שייבנה בימינו", (תענית ד ח').

הגמרא שואלת מה אירע באותו יום של ט"ו באב. בתלמוד בבלי במסכת תענית כתוב כך:

"אמר רבי שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה"כ:.. אמר רב יוסף אמר רב נחמן: יום שהותר שבט בנימין לבוא ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה. מאי דרוש? אמר רב: 'ממנו' – ולא מבנינו". (תענית ל:)

כלומר: עם ישראל החרים את ניצולי שבט בנימין מקשר זוגי ומקשר עם שאר העם. ככתוב בספר שופטים כ"א, א-ד:

. ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה. ב. ויבא העם בית אל וישבו שם עד הערב לפני האלהים וישאו קולם ויבכו בכי גדול. ג. ויאמרו למה יהוה אלהי ישראל היתה זאת בישראל להפקד היום מישראל שבט אחד. ד. ויהי ממחרת וישכימו העם ויבנו שם מזבח ויעלו עלות ושלמים".

לבסוף עם ישראל חזר בו ומצא טיעון מחוכם להתיר את השבט בקהל. ודרך אגב, מעניין מדוע הם לא לקחו או יכלו לשאת גיורות?! אולי זה מעיד שלא נהגו כל כך לגייר בתקופה ההיא או שגרים לא רצו לבוא עקב מצבו הירוד של עם ישראל. והנה הסיפור של הטיעון המחוכם מספר שופטים כ"א, ט"ז-כ"ג:

"טז. ויאמרו זקני העדה מה נעשה לנותרים לנשים כי נשמדה מבנימן אשה. יז. ויאמרו ירשת פליטה לבנימן ולא ימחה שבט מישראל. יח. ואנחנו לא נוכל לתת להם נשים מבנותינו כי נשבעו בני ישראל לאמר ארור נתן אשה לבנימן. יט. ויאמרו הנה חג יהוה בשלו מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרחה השמש למסלה העלה מבית אל שכמה ומנגב ללבונה. כ. ויצו [ויצוו] את בני בנימן לאמר לכו וארבתם בכרמים. כא. וראיתם והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחלות ויצאתם מן הכרמים וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילו והלכתם ארץ בנימן. כב. והיה כי יבאו אבותם או אחיהם לרוב [לריב] אלינו ואמרנו אליהם חנונו אותם כי לא לקחנו איש אשתו במלחמה כי לא אתם נתתם להם כעת תאשמו. כג. ויעשו כן בני בנימן וישאו נשים למספרם מן המחללות אשר גזלו וילכו וישובו אל נחלתם ויבנו את הערים וישבו בהם. כד. ויתהלכו משם בני ישראל בעת ההיא איש לשבטו ולמשפחתו ויצאו משם איש לנחלתו כה בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה".

רואים שהיה איזה חג בשילה, ייתכן שהצלת כל שבט בנימין הפכה זאת לחג עממי יותר. ברם בגמ' יש סיבות אחרות לחג הזה ואיני נכנס לזאת. מה שמעניין אותי זה מעשיית פילגש בגבעה כשלעצמה והנני מקשר את הסיפור הזה לחג לטובת אלו שחוגגים את ט"ו באב בגלל הסיפור הזה. עד כאן מעט מקורות. כעת אספר הסיפור וכדלהלן.

היה היה איש מבית לוי שפילגשו ברחה לו לבית אביה, לכאורה זה קרה בגלל סכסוך, שהרי כתוב שהיא זינתה עליו, כלומר: שהיא בגדה בו ולא הודיעה לו על ניתוק הזוגיות. ומה מנע ממנה להמשיך כך? אלא לכאורה הוא גילה זאת וכנראה נזף בה ואז היא החליטה לסיים את הקשר הזוגי ולחזור לבית אביה. קורה.

הוא אהב אותה מאוד. הוא טרח והתאמץ, חזר חזרה לבית אביה והשלים עמה. בדרך חזור ביתו הוא עבר ליד ירושלים שהייתה שייכת אז ליבוסים והעדיף להקים באזור אוהל ולפרוש למנוחת הליל בנחלת בנימין. לבסוף איש זקן מהר אפרים אירח אותו ללילה.

אנשי שבט בנימין הקיפו את בית המארח ודרשו מהמארח להוציא את האורח כדי להתעלל בו מינית. המארח סירב להוציא את האורח. לבסוף המארח הוציא את הפילגש בחוזקה בעל כורחה החוצה והיא נאנסה באכזריות. היה עדיף להם להוציא את הפילגש מאשר את האורח המבוקש, העניין מעיד על מעמדה של האשה או הפילגש וזאת לאחר שהאיש משבט לוי טרח להשלים עימה וחיזר אחריה עד בית הוריה.

[וזה עניין מעניין שהם רצו לדעת אותו ולא את הפילגש ולא את נערו. לגבי נערו, ניתן להגיד שהוא היה חזק או ברח או מכוער. אולם עדיין אנשי בנימין יכלו לדרוש את הלוי ואת הפילגש שלו. ואי אפשר להגיד שהם לא התתאוו לנשים כלל, שהרי לבסוף הם כן התעללו בה. ואולי אפשר לומר שכמו שרואים בסיפור של סדום (ולא אאריך על זה כעת), בסדום היה מעמד בעייתי לאורחים שלא נתן להם הגנה, אלא אם כן מישהו אירח אותם וערב להם. והם חשבו שהפילגש של הלוי היא אישה המסופחת למארח. בכל מקרה, זה מראה שלרוע אין גבולות. הם רצו בתחילה להתעלל בזכר, והזכר ניצל בזה ששלח להם את הפילגש שלו.]

epifaniogaray

והנה האשה פלגשו נפלת פתח הבית – שופטים י"ט, כ"ז – אפיפיאנו גאריי

בבוקר האיש מבית לוי גילה שפילגשו האהובה מתה על מפתן הבית. לאות מחאה הוא מבתר את גופתה לשתיים עשרה חתיכות, ושלח זאת לכל שבטי ישראל. עם ישראל הזדעזע קשות והתאחד. הם פנו לשבט בנימין בדרישה שיסגירו את המפגעים. שבט בנימין סירב וכתוצאה מכך פרצה מלחמה. בסופו של דבר שבט בנימין הפסיד והם נענשו קשות בצורת רצח עם למען ישמעו ויראו. עם ישראל לא התרגש מזאת שהאיש כפה על הפילגש שלו לסבול בידי אנשי בנימין, אלא בגלל המוות שלה שנגרם לו ואי הסגרת הפוגעים בה.

levite-concubine-1

ויקח את המאכלת ויחזק בפילגשו וינתחה לעצמיה לשנים עשר נתחים וישלחה בכל גבול ישראל – שופטים י"ט, כ"ט – אוטו אליגר

הסיפור הזה ממחיש על פי ספר שופטים מה קורה כשאין מלך בישראל, ככתוב: "ובימים ההם אין מלך בישראל ואיש הישר בעיניו יעשה" (שופטים כ"א, כ"ה). אך הוא ממחיש גם את מעמדם של החלשים בחברה. וכמו שבן זוגה הלוי הכריח את בת זוגו לסבול מהתעללות על ידי אנשי בנימין, כך גם הוא ביתר את גופתה לשתים עשרה חתיכות וללא הסכמת אביה. העניין גם מראה את היחס לאוטונומיית האישה בימי קדם ושכל שנים עשר חלקי העם נהגו אותו הדבר. ומבחינה סימבולית אולי הגורל גרם לכך שגופתה תקרע לשנים עשר גזרים כדי לרמז על כך. ולכאורה מצבה של הפילגש שיש לה אב שידאג לה היה אמור להיות טוב לעומת אשה נשואה הנלקחת לבעלה ומשועבדת לו. אולם זה עדיין לא עזר לה מכיוון שלא התייחסו אליה כישות עצמאית. ולא זו בלבד אלא המארח הזקן מהר אפרים מציע את ביתו, העיקר לא את האורח הזכר. וגם אם נגיד שהייתה חשיבות להכניס אורחים גם על חשבון בני הבית, אם כן מדוע הוא הוציא את הפילגש ולא את ביתו, הרי הפילגש גם אורחת?! ובימים ההם בזמן הזה ומעשה אבות סימן לבנים.

לקריאה נוספת: