תגית: אבישי בן צרויה

בשם האב והאם – שימוש בשמות ההורים במסורת והדת


פעם התעניינתי לגבי השימוש בשם האם ושם האב ביהדות, כגון דוד בן ישי ואבישי בן צרויה. וגם מי שלא הולך לבאבות ושאר מטפלים רוחניים, יודע שנהוג לגבי תפילות בדת היהודית להזכיר את שם האם, ובעליה לתורה, בכתובה ואזכרת נשמות, מזכירים את שם האב. העניין לא ברור מדוע ולא ברור מדוע לא עשו זיהוי אחיד לכל המקרים. לא ברור מדוע נוצר פיצול בעניין והעניין תמוה. שמתי לי זאת ברשימת נושאים לכתיבה בעבר וכעת חשבתי שהגיע הזמן לדון בכך.

כזכור, נהוג לעניינים מסוימים להשתמש בשם האב כזיהוי האיש ובעניינים מסוימים את שם האם. נניח לעליה בתורה או בשטרות משתמשים בשם האב, כגון יוסף בן שמעון. ובענייני רפואה-תפילה לרפואה את שם האם כגון יוסף בן דינה .

ונשאלת השאלה מדוע העניין כך?

הדתיים נוהגים לענות שבענייני רוחניות וזיהוי הולכים לפי האב ובענייני רפואה לפי האם. וזאת כי צריך יותר רחמים. וכן כי האמא כנראה אימו, ופחות יודעים מי האב, שמא חלילה אולי היא הייתה עם כמה גברים ואז יש בעיה בזיהוי מבחינת יעילות התפילה – וכאן לא ברור מדוע עד עכשיו לא חששו בבעיות של זיהוי, וגם בונה עולם יודע הכל, אז הכיצד יכולה להיות בעיה של זיהוי?! ויש האומרים שהאשה רחמנית ומזכירים את שם האם כדי שה' יעזור לנו כמו אמא. ולא ברור מתי ההמצאה של יותר רחמים דרך הזכרת האשה התפתחה. וכן יש האומרים שהאשה פחות עושה עוונות ולכן יש על שמה פחות קטרוגים, אולם למעשה, זה שם הבן או הבת ולא אמור להפעיל טריגר לגבי שם ההורים, וגם את מי אנו מרמים, האל הרי יודע הכל והכל מסונכרן אצלו, עושים מאיתנו צחוק?

וזה הפוך מהביטוי כרחם אב על בנים. ונאמר בתהלים ק"ג י"ג "כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם יְהוָה עַל יְרֵאָיו". ונשאלת השאלה הרי לכאורה האם רחמנית יותר, היא מטפלת יותר בילדים וסובלת צער הלידה, ועל כן מדוע כתוב כרחם אב ולא כרחם אם על בנים?

ואולי יענו על זה שהאבא יותר רחמן (וידוע הסיפור המחריד של יואב לגבי כרחם אב על בנים – הסיפור בקצרה הוא כך: פעם אחת שמע יואב בן צרויה שדוד המלך אומר כרחם אב על בנים וכולהו. התפלא מדוע לא כתוב כרחם אם על בנים. הלך ועשה ניסוי. מצא לו איש שעובד קשה למען ילדיו, 12 במספר, וכל היום אשתו מטפלת בהם והוא עובד קשה. הציע לו יואב למכור אחד מבניו וכך יוכל לכלכל את ביתו ברווחה. סירב האיש ונזף ביואב על שאלתו. הלך לאשה והיא לבסוף הסכימה למכור בן אחד. בלילה האב שם לב ושאל את אשתו. סיפרה לו, התחיל מפיל עצמו על הארץ מרוב צער. למחרת חגר כלי זין ולקח הכסף, דמי מכירת הילד להשיב ליואב, והלך להתעמת עם יואב בן צרויה. פגש את יואב בן צרויה וביקש הילד חזרה ויואב לא הסכים. איים עליו ויואב החזיר לו הילד. אמר יואב אכן דוד אמר נכון שהאב על אף שהוא טורח קשה דואג לילד ומרחם עליו יותר מהאם שעבדה פחות קשה ועדיין מכרה ילד אחד כדי לחיות ברווחה. קישור למקור), אבל האמא עוזרת בנעימות יותר… וכך אנו רוצים הישועה מהקב"ה – וכאן נשאלת השאלה, הרי עדיף רחמים מקסימליים ולא רק נעימות. וכן אפשר לשלב, ולהזכיר את שם האב והאם.

ואולי יענו על זה שהאבא יותר רחמן, אבל האמא עוזרת בנעימות יותר… וכך אנו רוצים הישועה מהקב"ה – וכאן נשאלת השאלה, הרי עדיף רחמים מקסימליים ולא רק נעימות. ובנוסף אפשר גם לשלב, ולהזכיר את שם האב והאם.

ויש ועוד ועוד ביאורים שלא מרגשים אותי שבהמשך אוסיף בקישור.

ואני תוהה לעצמי לגבי האמירה שצריך את שם האם, הרי ברוב השימוש בתנ"ך מוזכר גברים ושמות אב ובתי אב וכולהו. אם כן משמע שנקטו קודם בשם האב לזיהוי האדם בכל נושא, לכאורה גם בתפילות. ולא רואים בכלל שכזה חשוב להשתמש בשם האם בתפילות שזקוקים לרחמים. ועל פני הדברים, לכאורה, אפשר אם לא יודעים את שם האם או שזה לא נוח, להגיד זיהוי אחר אם רוצים – לדוגמה, אבישג השונמית. כגון שם האב או לפי אזור מגורים או כינוי ידוע. וכן התופעה של הזכרת שם האם היא מאוחרת יותר מבחינת האזכור במקורות, העניין לא נמצא בתנ"ך. אם כך ניתן להניח שהוסיפו את את המנהג של שימוש בשם האם יותר מאוחר משם האב – ועל כך גם בקישור להרחבה בסוף.

ועניין זה היגיוני כי האב היה הרבה יותר חשוב בדרך כלל מהאם. וממילא התרבות נטתה לחזקים יותר והם היו גברים. (אם כי מצב רוב הנשים היה יותר טוב מרוב הגברים – שלא התרבו בכלל וסבלו מאוד.)

ואם כך נשאלת השאלה מה גרם לכך ששם האם החל להיות מוזכר לגבי רפואות?

ואולי יש להגיד שהאמא יותר מטפלת בילד ולכן היא זאת שלקחתהו לרופא, השמאן, איש הדת, הנביא, איש האלוקים וכולהו. ושם שאלו מי הילד? והכריזו למטפלים הוא "שמעון הבן של מסעודה". ואם בעל השם שעזר לילד אז אמר שהוא רוצה להתפלל אזי המשמשים אמרו לו תגיד כבר שמעון בן מסעודה, אנו לא יודעים מה שם האב, הוא לא הגיע, זה לא כזה חשוב, העיקר תתפלל. ונראה במקור התפילה לא הייתה צריכה זיהוי מעבר לכוונת המתפלל, אולם אולי נצרכי הישועות ביקשו דיוק כדי להרגיע את נפשם הלחיצה ולייעל הטיפול לייצר ביטחון.

ברם ישנה אופציה שלמדתי מ"הרב" מברלנד ודומיו, חישבו מה יקרה אם אותו באבא עושה ישועות חושק בהוד שביופיה של אימו של אלחנן? איך הוא ידע מיהי?! איך הוא ידע את מי הוא רוצה לצוד ולפתות בלילה?! לכן הוא צריך לכרות מידע ולחלץ באמצעות הילדים את שם האם. שוו בנפשכם ודמיינו, נניח שמגיע אל "הצדיק" או הכומר ילד חולה עם אמא יפהפייה. הצדיק עושה איזה טקס רפואי. לטובת הילד ומבקש כסף ואז הוא אומר שהוא רוצה להתפלל. ועל כן הוא שואל מה שם הילד. ואומרים לו ששם הילד הוא אלחנן. הוא שואל אלחנן מי?! ועונים לו: אלחנן בן יעקב. והוא אומר בעצימת עיניים ובפרצוף מלא חשיבות גורלית, "אני מרגיש שצריך את שם האמא"… ואז אומרים לו: אההה, אלחנן בן מסעודה. וכעת המטפל יודע על מי לברר ואת מי לחפש וכיצד לעשות און, הון ושלטון.

מה דעתכם?

לעיון נוסף ניתן לעיין בלינק.