פַּעַם אָהַבְתִּי הָרִים גְּבֹהִים וּתְמִירִים.
הָרִים רָמִים, שֶׁגְּבָעוֹת נוֹשְׂאוֹת אֲלֵיהֶם עֵינַיִם בְּהַעֲרָצָה
רָצִיתִי לִהְיוֹת הַר חָכָם, שֶׁרָזָיו נִשְׁקָפִים לַמֶּרְחַקִּים.
אַךְ הָהָר הַגָּדוֹל מַסְתִּיר
אֶת הַנּוֹף וְאֶת הַשֶּׁמֶשׁ
הָהָר גַּם עוֹמֵד דּוֹמֵם בִּמְקוֹמוֹ
הֶחְלַטְתִּי לִהְיוֹת צִפּוֹר
וּלְהַטִּיל מֵעֵת לְעֵת לַשְׁלֶשֶׁת
עַל מֵצַח אֲנָשִׁים מֵהַמְּרוֹמִים.
מקור חביונות שירה ט"ז – חנוכה.
כָּל נֵר שַׁבָּת, חַג אוֹ חֲנֻכָּה
אֲפִילּוּ עִם אוֹר גָּדוֹל וְעָצוּם
דּוֹעֵךְ מִתְכַּלֶּה כָּבֶה וְנֶעְלָם
מַגִּיעִים הִנֶּנוּ
אֶל הַחֹשֶׁךְ שֶׁלָּנוּ
שֶׁמִּשָּׁם בָּאנוּ
וְלָנוּ הַזִּכָּרוֹן
שֶׁנֶּחְקַק בָּנוּ
עַד לֶכְתֵּנוּ לַאֲבַדּוֹן
לינק למקור.
הַצְּדָדִים
בְּרֵאשִׁית עוֹלָמֵנוּ לֹא הָיוּ צְדָדִים
כָּל אֶחָד הָיָה שָׁרוּי בְּתֹהוּ וָבֹהוּ
אֲבָל אַט אַט נִהְיוּ הַצְּדָדִים
לְכָל אֶחָד נִהְיָה נוֹחַ צַד סְפֵּצִיפִי בַּחַיִּים
יֵשׁ צַד יָמִין וְצַד שְׂמֹאל
וְגַם יָמִין קִיצוֹנִי וּשְׂמֹאל קִיצוֹנִי
כָּעֵת יֵשׁ אֶת הַצַּד שֶׁלִּי וְאֶת הַצַּד שֶׁלָּהּ
מַעְגַּל הַשָּׁנָה שֶׁל מִקּוּם בִּצְדָדִים קִיצוֹנִיִּים אוֹ קְרוֹבִים
וַאֲנִי צָד לִי קְצָת שֶׁקֶט בַּלַּיְלָה וְרוֹשֵׁם
וְחוֹשֵׁב עַל הַגָּלוּת בַּצַּד שֶׁלָּהּ – הֱוֵי גּוֹלֶה לַמָּקוֹם שֶׁלָּהּ.
מקור.
אַתּ לֹא עָלֶה נִדָּף הַדּוֹאֶה בָּרוּחַ
הַמְעוֹפֵף לוֹ יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה
וּמְנַשֵּׁק אֶת הַקַּרְקַע
וּלְבַסּוֹף נָמוֹג
אַתּ שׁוֹרָה בַּבַּיִת
בַּבַּיִת יֵשׁ חֲדָרִים
בַּחֲדָרִים יֵשׁ אֲנָשִׁים
וְלַאֲנָשִׁים מִנְהָגִים שׁוֹנִים
אַתְּ לֹא לְבַד
לֹא בָּדָד
וְלֹא אֶחָד
לָעַד
מקור.
הו-הו, מה הקולות שם בלילה?
הו, תן מיילל.
הו-הו, למה התן מיילל שם בלילה?
כי הוא רעב.
הו-הו, מה הקולות שם בלילה?
הו, ילד בוכה.
הו-הו, למה הילד בוכה שם בלילה?
כי הוא רעב.
הו-הו, מה הקולות שם בלילה?
הו, תן מיילל.
הו-הו, למה התן מיילל שם בלילה?
כי הוא בודד.
הו-הו, מה הקולות שם בלילה?
הו, ילד בוכה.
הו-הו, למה הילד בוכה שם בלילה?
כי הוא בודד.
טרם לי קורונה
וגם אין לי אהבה
אני בדד
אבל לא לבד
פשוט בין מחלות
אוטוטו בין עבודות
טקסט שכתבתי בתחילת הקורונה במרץ 20
נִלְחַץ כַּפְתּוֹר הָעֵט לְמַעְלָה
נִשְׁלַף רֹאשׁ הַדְּיוֹ הַחוּצָה
כּוֹתֵב בְּכֹחַ עַל הַדַּף הָרַךְ
וְיֵשׁ חֲרִיטוֹת שְׁקוּעוֹת לָנֶצַח
וְהָרֵיחַ שֶׁל הַדְּיוֹ מַסְרִיחַ
הֶעֱבִיר אֶת זֻהֲמָתוֹ לַדַּף
וְכַפְתּוֹר הָעֵט נִשְׁבַּר
וְאִי אֶפְשָׁר בּוֹ לִכְתֹּב
כְּבָר לֹא מַשְׁאִיר סִימָנִים
עַל דַּפִּים לְבָנִים וּנְקִיִּים
לַפַּח הָעֵט הַוָּתִיק נִזְרַק
שָׁקַע נֶעְלַם וְכָעֵת נִשְׁכַּח
לולי גופתך שעשועי
אז אבדתי בעניי
הנה גופתך שעשועי
האם אבדתי בעווני
את יפה ושקטה ודלוק הייתי
והציבור אומר הסי שתקי
אל תעשי פיגוע חברתי
לנו זה יעשה נזק תדמיתי
אותי יהללו וישירו
אותך יחרימו וינדו
אומרים שלא הורשעתי
נס שבהתקף לב לקיתי
ואני פגעתי בך בגיל כה צעיר עמוק בלב
והנה עליתי לשמים והלב דואב לא שואב
וכך אבדתי עצמי בעוניי הרוחני
איך שכחתי לעצמי שתורתי שעשועי
אולם אותי מחקים חסידים רבים שוטים
ואותך מחשים מוחקים עד תחיית המתים
מוקדש לשלמה קרליבך הפדופיל. ולא ברור למה הוא טרם הוקע.
מוטל בן גנב
קוראים לי צביקי גרין
אנשים מספרים על עצמם
אנשים ללא מסכות
עצות מהחיים
סיפורים מהחיים
ניסים מספרים על עצמם
שימו לב אל הנשמה
מאחורי המסיכה
יש דברים נסתרים
בארגז הכלים שלי
סיפורים מתוך הלב של תמי
בן תחת בן
סיפורים מתוך הלב של אמא
עשר דקות לפני שהולכים לרופא
סיפורים מתוך הלב של אורי
צ'אלמר
הכי חזק שיש
מה עושים עכשיו
ילדים מספרים על עצמם
ילדים בעקבות העבר
בארץ החיות – חיות מספרות על עצמן
להקשר ראו את כתבתם של אהרן רבינוביץ ושירה אלק
בָּא לִי לִהְיוֹת תְּפִלִּין שֶׁלָּךְ,
שֶׁתִּשְּׁקִי לִי כָּל בֹּקֶר, הַשְׁכֵּם,
וּלְעִתִּים גַּם בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן,
לִפְנֵי הַשְּׁקִיעָה.
גַּלְגְּלִי אוֹתִי עַל גּוּפֵךְ
חָזָק
עַל הָרֹאשׁ
וּלְיַד הַלֵּב
קִשְׁרִי אוֹתִי
אֵלָיִךְ
צָמוּד
וַתְּהִי לִי בַּיִת
נָע וָנָד אֲנִי
כְּעָלֶה נוֹפֵל.
בְּמָקוֹם בְּלִי קַרְקַע
צוֹנֵחַ אֶל הַבִּלְתִּי נוֹדָע.
וְלִפְעָמִים יֵשׁ רוּחוֹת
וְהִנְנִי יוֹצֵא לְמַסָּעוֹת.
וּכְמוֹ הַמִּשְׁכָּן מֵפִיץ קְדֻשָּׁה
בְּכָל הָאֻמָּה וְהַסְּבִיבָה.
זוֹ מְחִירָהּ שֶׁל הַהַתְחָלָה
הַהֲכָנָה לְמִקְדָּשׁ קְיָמָא.
לֹא תַדְבִּיק בְּקוֹרוֹנָה
לֹא אֶת אַבָּא ולֹא אֶת אִמָּא
לֹא אֶת סַבָּא וְלֹא אֶת סַבְתָּא
וְלֹא אֶת הַדּוֹד וְהַדּוֹדָה
לֹא תִרְצַח בְּקוֹרוֹנָה
לֹא תִרְצַח זָקֵן וּזְקֵנָה
לֹא אַלְמָן וְאַלְמָנָה
לֹא חוֹלֶה וְלֹא חוֹלָה
לֹא תַהֲרֹג בְּקוֹרוֹנָה
לֹא תַהֲרֹג שְׂמֹאלָן מֵקִים מְדִינָה
וְלֹא יְמָנִי נִצּוֹל שׁוֹאָה
גַּם לֹא גִּ'ינְגִּ'יָה יָפָה וְנֶחְשָׁקָה
לֹא תִתֵּן לָהֶם קוֹרוֹנָה
לֹא תִתֵּן לְגוּפְךָ בַּעַל הַתַּאֲוָה
הָרוֹצֶה יְרֻשָּׁה, נַחֲלָה וַעֲבוֹדָה
דַּי לַהֲפָצַת הַמַּגֵּפָה
תִּחְיֶה בְּקוֹרוֹנְטִינָה
לֹא תִשְׁכָּח
אֱלוֹהִים לֹא שַׁיָּך לְפִילוֹסוֹפִים
וְלֹא לְסַפְקָנִים
אֱלוֹהִים לֹא שַׁיָּך לְרַבָּנִים
וְלֹא לְעַסְקָנִים וְלִמְפַקְּדִים
לֹא לְבָּאבּוֹת וְלֹא לְאַדְמוֹרִים
לֹא לְהוֹגֵי־דֵעוֹת וְלֹא לְכַתָּבִים
לֹא לַעֲשִׁירִים חֲזִירִים
וְלֹא לְמִסְכֵּנִים בַּכְיָנִים
לֹא לַמֶּרְחָב הַמּוּגָן
וְלֹא לְמֶרְחַב הַמִּחְיָה
הוּא בָּנוּ בְּנַפְשֵׁנוּ
בְּתוֹכְכֵנוּ בְּנִשְׁמָתֵנוּ
אָנוּ עַצְמֵנוּ
אֱלוֹהִיִּים
ניקד: עִבְרִי בֶּן־קֹהֶלֶת.
הָפֵרוּ הָפֵרוּ אֶת חֻקֵּי הַקּוֹרוֹנָה
עֲשׂוּ בְּפַרְהֶסְיָה אֵירוּסִין אוֹ מְסִבָּה
תְּפִלָּה הֲמוֹנִית אוֹ חֲתֻנָּה
הִרְסוּ הַכַּלְכָּלָה וְהָעֲבוֹדָה
זַהֲמוּ בַּנָּגִיף אֶת כָּל הַסְּבִיבָה
וְהַחֲרִיבוּ אֶת הַחֶבְרָה וְהַמְּדִינָה
רִיבוּ עִם קַלְגַּסֵּי הַמִּשְׁטָרָה
צַעֲקוּ אֶל שׁוֹטֶרֶת: שִׁיקְסֶע פְּרוּצָה
קַבְּלוּ בָּרֹאשׁ בּוֹמְבָּה עַזָּה מֵאַלָּה
קִרְסוּ שְׁדוּדִים אֶל הַמִּדְרָכָה
נַעְנְעוּ רַגְלֵיכֶם מוּל הַמַּצְלֵמָה
כְּשֶׁאַתֶּם נִהְיִים לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה
הִפְכוּ הָאֵירוּעַ מֵהַפְגָּנָה לִלְוָיָה
סוֹף כָּל סוֹף גּוּפָתְךָ נָחָה רְגוּעָה
הִנֵּה כִּי כֵן זוּ תּוֹרָתְךָ וְזוּ שְׂכָרָהּ
ניקוד: עברי בן קהלת.
כשסגרו את הגבול בגלל וירוס הקורונה הקומוניסטי הסיני
לא התנגדתי, כי לא הייתי בחוץ לארץ, חזרתי פשוט שבוע קודם
כשסגרו במדינה את העסקים
לא התנגדתי, כי הייתי שכיר ולי לא היה עסק
כשסגרו את הישיבות, בתי הכנסת ומוסדות החינוך
לא התנגדתי, כי לא היה לי כוח לגבאי ולעסקן הקשקשן
ולבסוף לקחו אותי באלונקה של מד"א עם תלבושת לבנה כפפות ומסיכה
ולא היה מי שיעזור לי כי הרופא עסוק היה בטיפול בזקן שמאלן שהתמוטט בהפגנת שנאה נגד ראש הממשלה
מִתְחַשֵּׁק לִי
לִהְיוֹת
סַרְטָן אַלִּים מְסֻכָּן
אֶגְדַּל אֶצְלֵךְ בְּגוּפֵךְ
גְּרוּרוֹת אָפִיץ לְלִבֵּךְ
בְּמוֹחֵךְ וּבְכָל יָפְיֵךְ
אֶהְיֶה בְּתוֹכֵךְ חָזָק
לֹא יוֹעִילוּ הַהַקְרָנוֹת
וְגַם לֹא הַכִּימוֹתְרַפְּיוֹת
הַמָּוֶת אוֹתָנוּ לֹא יְפַצֵּל
נִגְמֹר כְּאֶחָד לִפְנֵי הָאֵל
בְּיַחַד נֹאמַר שְׁמַע יִשְׂרָאֵל
שַׂר הַתּוֹרָה
שָׁר הַתּוֹרָה
מַר הַתּוֹרָה
הַר הַתּוֹרָה
פַּר הַתּוֹרָה
קַר הַתּוֹרָה
סָר הַתּוֹרָה
זָר לַתּוֹרָה
סָגַר לַתּוֹרָה
חָסַר הַתּוֹרָה
שָׁבַר הַתּוֹרָה
קָבַר הַתּוֹרָה
גָּמַר הַתּוֹרָה
צָעַר הַתּוֹרָה
צַר הַתּוֹרָה
צַאר הַתּוֹרָה
תודה לעברי בן קהלת על הניקוד.
מֻתָּר לְהוֹרִיד דִּמְעָה
גַּם אִם חָלְפָה לָהּ שָׁנָה
מֻתָּר לְהוֹרִיד דִּמְעָה
עַל נְשָׁמָה אֲהוּבָה שֶׁהָלְכָה קוֹדֶם זְמַנָּהּ
מֻתָּר לְהוֹרִיד דִּמְעָה
כְּשֶׁעוֹלֶה זִכָּרוֹן אוֹ תְּמוּנָה בְּמַחֲשָׁבָה
מֻתָּר לְהוֹרִיד דִּמְעָה
גַּם בְּעֵת עֶצֶב וְגַם בְּעֵת שִׂמְחָה
מֻתָּר לְהוֹרִיד דִּמְעָה
גַּם כְּשֶׁנִּמְצָאִים בְּחֻפָּה אוֹ בִּלְוָיָה
וּמֻתָּר לְהוֹרִיד סְתָם דִּמְעָה
עַד הַפְּגִישָׁה שָׁמָּה לְמַעְלָה.
קרדיט על הניקוד עברי בן קהלת.
יוֹם אֶחָד אַגִּיעַ לַתּוֹבָנָה
אֵינֶנִּי צָרִיך לִמְצוֹא אַהֲבָה
וְגַם לֹא יְלָדִים חֲתֻנָּה
כָּעֵת נִשְׁאֲרָה רַק הַקְּבוּרָה
אֲבָל אֲחַיֵּך בְּפִי
אֶצְהַל וַאֲגַחֵך בְּלִבִּי
בְּמַבָּט מְמֻשָּׁך אֶתְבּוֹנֵן בְּמִי שֶׁלְּצִדִּי
וְאַפְטִיר 'פָּשׁוּט כְּבָר יֵשׁ לִי' בְּקוֹל חֲרִישִׁי
הַקּוֹרוֹנָה מִתְפַּשֶּׁטֶת כְּמוֹ אֵשׁ
צָרִיךְ לְהַפְחִיד בְּלֹא לְהִתְבַּיֵּשׁ
עֲבַרְיָן! לֹא חָבַשְׁתָּ מַסֵּכָה
גַּם מֵאַנְתָּ לְהִזְדַּהוֹת לַמִּשְׁטָרָה
חֲרֵדִי אוֹ שְׂמֹאלָן לִבְרֹחַ נִסִּיתָ כְּמוֹ יַלְדּוֹן קְטַנְטַן
בָּרוּךְ הַשֵּׁם חֻשְׁמַלְתָּ בְּטֵיזֶר מְסֻכָּן
וְאַתָּה הָפַכְתָּ יְדוּעָן, מַמָּשׁ קָרְבָּן
בַּכְיָן, בִּקַּשְׁתָּ שֶׁיִּבְעֲטוּ לְךָ בַּיַּשְׁבָן.
הרי את מסופחת לנו כדת מדינת ישראל
ולא ישמע אל לישמעאל
גם לא בבית אל
כי טראמפ חושק להיות המשיח הגואל
למען שהאוונגליסט אותו יהלל
פיוט היתולי קצרצר לרגל הסיפוח המתעכב
לְכָל פֶּרַח זְמַן שֶׁבּוֹ נוֹבֵל
גַּם לְפֶרַח בְּיוֹפִי צוֹהֵל.
אָנוּ קוֹטְפִים עֲדַיִין פְּרָחִים
וְאֵינֶנּוּ מְלֵאֵי שִׁתּוּק כְּשֶׁהֵם קְמֵלִים.
אָנוּ הָלְאָה מַמְשִׁיכִים
מַעֲרִיכִים הַפְּרָחִים שֶׁלָנֶצַח אֵינָם עוֹמְדִים.
מַאֲמִינִים שֶׁתָּמִיד יִהְיוּ פְּרָחִים חֲדָשִׁים
יָפִים וּמְלֵאֵי חַיִּים
אֵין לִי דֶּגֶל
לֹא לָבָן
וְלֹא יִשְׂרָאֵל
אֵין לִי מָגֵן דָּוִד
לֹא כָּחֹל
וְלֹא אָדֹם
אֲנִי לֹא יָמִין
וְלֹא שְׂמֹאל
הָרוֹאִים בִּי אֶתְמוֹל
אֵין לִי בְּגָדִים יְרֻקִּים
וְלֹא מְפַקְּדִים מַפְחִידִים
לִי יֵשׁ רַבָּנִים שַׁלִּיטִים.
מקור.
הַדְבִּיקִינִי
הִכָּנְסִי בִּי חָזָק
חוֹלֶה אָנוּשׁ עֲשִׂינִי
נִהְיֶה מְבוֹדְדִים לָנוּ
וְנַבְרִיא בִּנְשִׁיקוֹת וּבְחִבּוּקִים
וּבַלְּטִיפוֹת וּבְמַגָּע נָעִים.
השם הוא מלכנו ולו אנחנו עבדים
התורה היא חיינו ולה אנו משועבדים.
במשטר הציוני אין אנו מאמינים
ובחוקותיהם אין אנו מתחשבים.
בדרך התורה נלך לקדש שם שמים.
בדרכה לעבודה בוקר אחד
בעוברה ליד האגם
אשה עם לב רחום ראתה נחש חצי קפוא-מת
עורו הצבוע יפה היה, כולו מזוגג בטל
"ייצור מסכן", קראה, "אקח אותך ואני אדאג לך"
"הכניסיני, אשה עדינה
הכניסיני פנימה, למען השם
הכניסיני, אשה עדינה", נאנח הנחש.
עטפתו כולו בחום במצע משי רך ונעים
והשכיבתו ליד האש שלה עם דבש וחלב
בחיפזון שבה הביתה מהעבודה בלילה ומייד כשהגיעה
גילתה שהנחש היפה שהכניסה אליה קם לתחיה
"הכניסיני פנימה, אשה עדינה
הכניסיני פנימה למען השם
הכניסיני, אשה עדינה", נאנח הנחש.
חיבקתו לחיקה, "אתה כל כך יפה", היא נאנקה
"אם לא הכנסתיך אלי פנימה אולי כעת היית מת"
ליטפה עורו היפה והנעים שוב ונשקה והחזיקה בו חזק
ובמקום אמירת תודה, הנחש העניק לה נשיכה מרושעת
"הכניסיני, אשה עדינה
הכניסיני פנימה, למען השם
הכניסיני, אשה עדינה", נאנח הנחש.
"הצלתיך", בכתה האשה
"ואתה נשכתני, מדוע?"
"אתה הרי יודע שהכשתך היא ארסית ועתה אני גוססת ומתה"
"הו, שתקי, אשה טיפשה", אמר הנחש בחיוך מרושע
"ידעת מצוין, לכל הרוחות, שאני נחש לפני שהכנסתני אלייך פנימה"
"הכניסיני, אשה עדינה
הכניסיני פנימה, למען השם
הכניסיני, אשה עדינה", נאנח הנחש.
תרגמתי הגרסה הזו.
מה יפה אהבתי, הו, מה יפה היא
בשמלת החול הפשוטה שלה
עם מסרקות בשערה,
איש לא ראה, איש לא ידע,
עד מה יפה היתה.
הגדנה בנות אושויץ
בנות דכאו אמרנה:
ראיתן את אהבתי שלי?
ראינו אותה במסע ארוך,
שוב לא לבשה את שמלתה
ואין מסרקות בשערה.
מה יפה אהבתי…
כה יקרה היא לאמה שלה
ולנשיקות שפתי אחיה.
איש לא ראה, איש לא ידע,
עד כמה יפה היתה.
אמרו בנות מטהאוזן,
הגדנה בנות בלזן:
ראיתן את אהבתי שלי?
ראינו אותה קפואה –
בכיכר גדולה,
מספר לה על זרועה הלבנה,
כוכב צהוב רוטט לה על לבה.
מתוך הבלדה על מטהאוזן.
מילים: יאקובוס קמבנליס.
נוסח עברי: אביבה אור שלום.
לחן: מיקיס תיאודורקיס.
משום מקום ידוע נזכרתי במזמור צ"ו מתהילים – מִזְמוֹר, שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ.
וחשבתי לעצמי למה הוא חדש, וכי יש שיר שהוא אינו חדש?! למה צריך לשיר שיר חדש? זה אומר שיש שירים עתיקים ויש שירים חדשים וכעת צריך לשיר שיר חדש? האם היו כמה סוגי שירים, שירים עתיקים שנהגו לזמר דווקא אותם וכעת תהילים החליט להגיד שצריך שיר חדש? האם צריך לשיר שיר ישן כאילו הוא חדש? שלחתי הלבטים הללו לחבר חכם. וצירפתי לו עיבוד מחודש שלי למזמור צ"ו.
מִזְמוֹר שִׁירוּ לַה שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂתה הוֹשִׁיעָה לּה יְמִינה וּזְרוֹעַ קָדְשׁה:
הוֹדִיעַה יְשׁוּעָתה לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּתה צִדְקָתה:
זָכַרה חַסְדּה וֶאֱמוּנָתה לְבֵית יִשְׂרָאֵל רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ:
הָרִיעוּ לַה כָּל הָאָרֶץ פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ:
זַמְּרוּ לַה בְּכִנּוֹר בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה:
בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמּלכה:
יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:
נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ:
לִפְנֵיה כִּי בָאה לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ תשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים:
המשוב שקיבלתי
- אכן תהלים כולל גם שירים ישנים, או קדומים במידת מה לזמן ליקוט המזמורים. הרי יש שם מזמור לאסף; למנצח לבני קורח; לבני ידותון; ועוד. אז כנראה השיר החדש הוא שיר שנכתב בזמן הליקוט ועריכת הספר
- החידוש שלך ללשון נקבה הוא מצוין וניתן ואף כדאי לעשותו לעוד כמה קטעים קדומים.
מוּל פְּנֵי הַשַּׁעַר
מוּל צְרִיפֵי הַגְּדוּד
שָׁם נִצַּב אֵי פַּעַם
פַּנָּס בְּרֹאשׁ עַמּוּד.
אִם שָׁם בַּחוּץ פַּנָּס עוֹד יֵשׁ,
שׁוּב לְיָדוֹ עוֹד נִפָּגֵשׁ
כְּמוֹ אָז, לִילִי מַרְלֶן.
שְׁנֵי צִלֵּי גּוּפֵנוּ
יֵרָאוּ אֶחָד,
עָצְמַת אַהֲבָתֵנוּ
גְּלוּיָה לַכֹּל מִיָּד.
אֵיךְ עוֹד נֹאהַב וְנִתְרַגֵּשׁ
יִרְאוּ כֻּלָּם כְּשֶׁנִּפָּגֵשׁ
כְּמוֹ אָז, לִילִי מַרְלֶן.
שׁוּב קוֹרְאִים לַדֶּגֶל:
יוֹצְאִים לִפְעֻלָּה!
אִי אֶפְשָׁר לָסֶגֶת,
פְּרִידָה כֹּה אֻמְלָלָה!
שָׁמָּה מַמְתִּין לִי הַתּוֹתָח,
אֲבָל עָדִיף לִהְיוֹת אִתָּךְ
אִתָּךְ, לִילִי מַרְלֶן.
הַפַּנָּס יוֹדֵעַ
אֶת שֵׁמַע כַּף רַגְלֵךְ,
וַאֲנִי גּוֵֹעַ
כֹּה רָחוֹק מִמֵּךְ.
אִם לֹא אָשׁוּב, אִמְרִי: מִי אָז
יִפְגּשׁ אוֹתָךְ מוּל הַפַּנָּס?
כֵּן, מִי, לִילִי מַרְלֶן?
גַּם מִן הַשֶּׁקֶט
בֵּין שׁוֹכְנֵי עָפָר
עוֹד נַפְשִׁי חוֹשֶׁקֶת
בְּפִיךְ הַנֶּהְדָּר.
וּכְשֶׁהָאֹפֶל יִתְפַּזֵּר
אֲנִי אֶל הַפַּנָּס חוֹזֵר
כְּמוֹ אָז, לִילִי מַרְלֶן.
הנס לייפ – תרגם אברהם עוז
שַׂר הַיָּעַר / י. ו. גֵּיטֶה / שאול טשרניחובסקי
מִי הוּא הָרוֹכֵב בְּסוּפָה וַחֲצוֹת?
הָאָב הוּא עִם בְּנוֹ. בִּזְרֹעוֹת אַמִּיצוֹת
יְאַמְּצֶנּוּ הַלָּה, יְחַבְּקֶנּוּ חָבֹק
וּבְיָד חֲזָקָה וְיֵחַם לַתִּינוֹק.
– מַה תִּירָא, הַיֶּלֶד, פָּנֶיךָ תַּסְתִּיר?
– אָבִי, שַׂר הַיַּעַר, כְּלוּם אֵינְךָ מַכִּיר?
בְּרֹאשׁו לוֹ עֲטֶרֶת, זָנָב לוֹ שָׁחוֹר.
– מַטְלִית עֲרָפֶל הִיא, בְּנִי, עַל פְּנֵי הַיְאוֹר.
אֵלַי בֹּא, הַיֶּלֶד, אֵלַי, הַנָּעִים –
"אִתְּךָ אֶשְׁתַּעֲשֵׁעַ שַׁעֲשׁוּעִים נָאִים.
פִּרְחֵי צִבְעוֹנִים עַל גְּדוֹתַי לִי לָרֹב,
"אִמִּי לָהּ כַּמָּה גְּלִימוֹת כֶּתֶם טוֹב".
– אָבִי, הוֹי אָבִי! וּכְלוּם לֹא תִשְׁמַע
מַה שָׂח שַׂר הַיַּעַר, מַבְטִיחַ לִי מָה?
– הֵרָגַע, הֵרָגַע, יַלְדִּי הַנָּעִים:
אַךְ רוּחַ מְרַשְׁרֶשֶׁת בְּעָלִים יְבֵשִׁים.
"הוֹי נַעַר נֶחְמָד, כְּלוּם אֵלַי לֹא תֹאבֶה?
"בְּנוֹתַי תְּטַפֵּלְנָה בְּךָ מַה יָפֶה,
"בְּנוֹתַי כִּי תֵצֶאנָה בַּלַּיְלָה בַּסָּךְ, –
"תָּחוֹלְנָה, תָּשׁוֹרְנָה, תְּיַשְׁנֶנָּה אוֹתָךְ".
– אָבִי, הוֹי, אָבִי, כְּלוּם רוֹאֶה אֵינְךָ
אֶת בְּנוֹת שַׂר הַיַּעַר שָׁם בַּחֲשֵׁכָה?
– הוֹי, בְּנִי! הוֹי, בְּנִי, מְאֹד אֵטָב לִרְאוֹת,
לֹא, כִּי עֲרָבִים עַתִּיקוֹת מַקְדִּירוֹת.
"אֲנִי אֲהַבְתִּיךָ, נָעַמְתָּ לִי מְאֹד,
"אִם לֹא בִּרְצוֹנְךָ, אָבֹא בְּחֹזֶק יָד".
– אָבִי, הוֹי, אָבִי! הִנֵּה תָפַס בִּי.
הוֹי הוֹי, שַׂר הַיַּעַר פָּגַע בִּי, אָבִי!
נִבְהַל הַפָּרָשׁ, הוּא נֶחְפָּז, הוּא שׁוֹקֵק,
הַיֶּלֶד בְּיָדוֹ נֶאֱנָק וְצוֹעֵק.
דּוֹפֵק אֶת סוּסוֹ וּבָא חֲצֵרוֹ.
וּבִזְרֹעוֹתָיו מֵת מוּטָל – נַעֲרוֹ.
לחן לשיר בביצועו של פרנץ שוברט:
"בת שר היער" מבוסס על הבלאדה הדנית "הֶר אולוף רוכב" שיוהן גוטפריד פון הֶרְדֶר עיבד.
http://blogs.bananot.co.il/182/?p=271
The erlkeing – Sequester
לְעוֹלָם לֹא נִתְרָאֶה שׁוּב, אֵינִי יָכוֹל לְהוֹכִיחַ,
אֲבָל אֲנִי חָשׁ שֶׁאָנוּ לֹא נִפָּגֵשׁ כְּבָר וַאֲפִלּוּ לֹא נִפָּרֵד כָּרָאוּי.
לְעוֹלָם לֹא נִפָּגֵשׁ יַחְדָּיו בְּיוֹם שְׁטוּף שֶׁמֶשׁ,
אַך חִיּוּכֵךְ יַמְשִׁיך כְּמוֹ תָּמִיד לִחְיוֹת עִם עֵינַיִךְ הַכְּחֻלּוֹת כַּשָּׁמַיִם הַנִּצְחִיּוֹת.
לְעוֹלָם לֹא נַגִּיד יוֹתֵר שָׁלוֹם וְלֹא מַה חָדָשׁ,
אֲבָל אִם אַתְּ יְכוֹלָה אִמְרִי שָׁלוֹם לְמַכָּרִים.
אִמְרִי לָהֶם שֶׁלֹּא יֶאֱרַךְ לָנוּ זְמָן, אוּלַי הֵם שָׁם יִשְׂמְחוּ לִשְׁמוֹעַ שֶׁנִּפָּגֵשׁ מָתַישֶׁהוּ.
אוּלַי מִישֶׁהוּ יַגִּיד בְּחִיּוּך: "הִגִּיעַ הַזְּמָן".
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁאַל מָתַי, לֹא הֵיכָן, לֹא מַה חָסֵר, לֹא מַה צָרִיךְ, לֹא מַה חָדָשׁ וְלֹא אֵיך 'חַיִּים', פָּשׁוּט לֹא נִפָּגֵשׁ עוֹד לְעוֹלָם.
לֹא בְּיוֹם חוֹל וְלֹא בְּשַׁבָּת אוֹ חַג, לֹא סְתָם בְּיוֹם מְעֻנָּן וְלֹא בְּיוֹם שְׁטוּף שֶׁמֶשׁ.
אֵינִי יוֹדֵעַ מָתַי וְהֵיכָן, אֲבָל אָנוּ נַגִּיעַ בֶּעָתִיד לְאוֹתוֹ הַשָּׁלָב יוֹם אֶחָד
וְאוּלַי נִתְרָאֶה בְּיוֹם קַר אָפוֹר וְגָשׁוּם כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אוֹהֵב.
אֲבָל לָךְ זֶה לֹא מְשַׁנֶּה, אַתְּ כְּבָר לֹא אוֹהֶבֶת וַאֲנִי מְדַבֵּר אֶל עַצְמִי.
אֵינִי עוֹמֵד בַּצְּפִירָה
הַצְּפִירָה עוֹמֶדֶת לִי
לֹא הִתְחַלְתִּי עִמָּהּ
הִיא הִתְחִילָה עִמִּי
אֵינִי מִתְאַבֵּד
(אֲבָל) הָעַרְבִי הוֹרֵג אוֹתִי
אֵינִי קוֹבֵר עַצְמִי
הַמְּדִינָה קוֹבֶרֶת אוֹתִי
בָּך אַבִּיט
בְּהָקִיץ וּבְלֵיל
וּכְשֶׁהִתְנַתַּקְנוּ אָנוּ
לִבִּי נִקְרַע
וְכָעֵת גַּעֲגוּעַ
אֶשְׁאַף
לְמַגָּעֵך
לְרֵיחֵך
לְמַרְאֵך
לְטַעְמֵך
לְקוֹלֵך
גּוּפֵך, אוֹהֲבֵך
יִשּׁוֹך
יַצִּית
יַשְׁחִית
יִשְׂרוֹף
יַכְרִית
סִיגַרְיָה
יְקָרָה
אַתּ הָעֲנוּגָה
ניקוד: עִבְרִי בֶּן־קֹהֶלֶת
אֲהוּבָה
דְּלוּקָה
מְאִירָה
אֲדֻמָּה
בּוֹעֶרֶת
מְחַמֶּמֶת
נֶאֱכֶלֶת
מְלַכְלֶכֶת
וְנִגְמֶרֶת
יֵשׁ הַרְבֵּה
זֶה רַק עוֹלֶה
וְהַמְּחִיר
תָּדִיר מִשְׁתַּנֶּה
הוֹרֶגֶת
קוֹבֶרֶת
נְשָׁמוֹת מְרוֹקֶנֶת
בָּדָד
אֵינָהּ נִדְלֶקֶת
מְחַכָּה לְמַגַּע הַיָּד
אֵינָהּ מִתְנַגֶּדֶת
שְׂפָתַי נוֹשֶׁקֶת
בְפִי רוֹטֶטֶת
וּלְגוּפִי חוֹדֶרֶת
סִיגַרְיָה נֶאֱמָנָה
ניקד: עִבְרִי בֶּן־קֹהֶלֶת
אהבתם? אתם מוזמנים להגיב, להעיר ולשתף.
השיר אִִשָּׁה חֲרֵדִיָּה דַּי לָךְ הֱיוֹת שִׁפְחָה הוא בהשראת קוצו של יו"ד ליל"ג. יצא לי להתקל לא מזמן בשיר של יל"ג בשם קוצו של יו"ד. יל"ג היה אדם שניסה לשנות נורמות דתיות מסוימות, ובסיפור קוצו של יו"ד הוא מתאר את מצבה העגום של האשה העברית, כלומר היהודית. וגם אני החלטתי לשלוח ידי בנושא ועל אף שאיני מתיימר להכיר את החרדים לגמרי, אני חושב שהצלחתי לכתוב שיר על מצבה של האשה החרדית. וכעת קוראי החרדים מוזמנים לקרוא לי אנטישמי וחרדו-פוב.
אִִשָּׁה חֲרֵדִיָּה, דַּי לָךְ הֱיוֹת שִׁפְחָה,
אוֹמְרִים עָלַיִךְ דַּעְתֵּךְ קַלָּה,
מַדּוּעַ לָזֹאת אַתּ מַסְכִּינָה?
מָה עִם דְּבוֹרָה וְחֻלְדָּה הַנְּבִיאָה
אוֹ צִפּוֹרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה הַגְּרוּשָׁה?
יוֹשֶׁבֶת בְּאוֹטוֹמוֹבִּיל קָדִימָה,
אַבְרֵךְ צַדִּיק צָעוֹק יִצְעַק: פְּרוּצָה!
וְדַרְדַּק יִקְרָא בְקוֹל: חֲזִירָה מַסְרִיחָה!
וְאַתּ אוֹמֶרֶת: זוֹ לֹא הַדָּרָה, אֶלָּא כָּךְ הִיא הַהֲלָכָה,
וְאִם אַתּ חֲזִירָה – הֵיאַך מְחַתְּנִים אוֹתָךְ עִם בֶּן הַתּוֹרָה?
אֶת מֹחֵךְ קִיצוֹנֵי הָעֵדָה שָׁטָפוּ,
בִּכְבָלִים שֶׁל מַחֲשָׁבָה בָּךְ יַחֲזִיקוּ,
אֶת שְׂעַר רֹאשֵׁךְ בְּבֵיתֵךְ בְּכֹחַ יְכַסּוּ,
לְחַיֵּי הָעַבְדוּת אוֹתָךְ הֵם דָּנוּ,
וּמִלִּמּוּד הַהֲלָכָה אוֹתָךְ הִדִּירוּ.
עָתִיד לָךְ אַיִן,
לְעוֹלָם יַגִּידוּ אַתּ סוּג בֵּית עֲדַיִן,
אָדָם הָרִאשׁוֹן קִבְּלֵךְ כְּעֵזֶר שֶׁתִּמְזְגִי לוֹ הַיַּיִן,
וּפְסוּלָה אַתּ לְעֵדוּת כְּנֶגֶד אַנָּס שֶׁתָּחַב לָךְ הַ*ַּ*ִ*
אֵיךְ הִנָּךְ חָיָה וְלֹא קֵץ לְנַפְשֵׁךְ שָׂמָה בְּאֶקְדּוֹחַ כְּהֶרֶף הָעַיִן?
אֵיכָה יָשַׁבְתְּ בָּדָד, לְעוֹלָם לֹא תִּמְצְאִי לָךְ אֶת הָאֶחָד,
לָקוֹחַ תִּקְחִי בַּטְלָן שֶׁאֲפִלּוּ חוּמָשׁ בְּקִמּוּץ לֹא לָמָד,
עָלַיִךְ בְּבֵיתֵךְ וְעַל יְלָדַיִךְ יָרִים בְּתַעֲנוּג אֶל־עַל הַיָּד,
וּמַדּוּעַ מַזָּלֵךְ מִדּוֹרֵי דוֹרוֹת אָבָד?
הַאִם הָעִנְיָן מִשּׁוּם שֶׁהָאַלִּים לִשְׁלוֹט עֲלֵיכֶן חָמָד?
בַּמֶּה אַתּ יְהוּדִיָּה כְּשֶׁאֶת הַתּוֹרָה אָסוּר לָךְ דַּעַת?
הֵן הַתּוֹרָה לָךְ תִּפְלָה, וְאֶת הָאֱמֶת אַתּ לֹא יוֹדַעַת,
הַאִם מִפַּחַד הַחֶבְרָה אַתּ לָהֶם נִשְׁמַעַת?
מִפְּנֵי מַה תְּחַנְּכִי בִתֵּךְ לִהְיוֹת כְּמוֹתֵךְ בּוּרָה וְנִכְנַעַת?
שִׁפְחָה נוֹלַדְתְּ וְשִׁפְחָה תָּמוּתִי כָּל עוֹד אַתּ לֹא בוֹרַחַת.
אֲנָשִׁים שׁוֹאֲלִים אַיֵּה בַשּׁוֹאָה הָיָה הָאֱלוֹהִים;
אֶל סִבְלֵךְ מִזְּמַן חַוָּה אֵין הֵם מִתְיַחֲסִים,
הָאִשָּׁה פְגִיעָתָהּ רָעָה כָּךְ בַּסְּפָרִים כֹּותְבִים,
אִם תִּרְצִי לְהִתְגָּרֵשׁ לַעֲזוֹר לָךְ אֵין הַלָּלוּ רוֹצִים,
וְלַעֲשׂוֹת תְּנַאי בְּנִישׂוּאִין עָלַיִךְ הֵם אוֹסְרִים.
אֵיכָה בָּחוּר יִשָּׂא אָמָה הָעִבְרִיָּה לְלֹא בוּשָׁה?
מַדּוּעַ הַמְחַפֵּשׂ אִשָּׁה עִם חֵרוּת הַמַּחֲשָׁבָה יִכָּשֵׁלָה,
עַד מָתַי תִּשָּׁאֲרָה רַוָּק וְלֹא תִקַּח נְקֵבָה יּוֹדַעַת הֵיטֵב גָהָצָה?
מַדּוּעַ דָּתִית לְאֻמִּית עָלֶיךָ תַּגִּידָה: אַתָּה גּוֹי וְאֵין נַפְשִׁי בְּךָ חָפֵצָה?
וּמַדּוּעַ לַחוֹשֵׁב תֵּבָתוֹ נִנְעֲלָה וְאֵין לְאַחֲרִיתוֹ תִּקְוָה?
קרדיט לנקדן הנפלא: עברי בן־קהלת.
הסיפור הידוע הוא של מלחמה מחמת אונס של אשה. אולם בפועל קרו שם דברים שמראים שזו לא הבעיה שגרמה למלחמה בין שבט בנימין לשאר השבטים. הבעייה היא לא שנעשתה עוולה כי בשבט בנימין אנסו אשה ולא הסגירו את האונסים שאגב גם הביאו למותה, ומעניין שמתעלמים מהרצח פה, אלא כי אנסו אשה הקשורה למישהו חשוב או אשה נספחת לאורח וכדומה. הוחלט בגלל העניין לקיים מלחמה ולאחר ההיתר להרוג-לטבוח גם את החפים מפשע משבט בנימין, החליטו לשקם כמה פליטים ולאפשר להם לאנוס ולחטוף נשים אחרות כדי לשקם את השבט.
כיום החג ממסוחר על ידי הקפיטל ואנשים רבים יוצאים לחגיגת צרכנות קפיטליסטית בשם חג ט"ו באב וחלקם גם מדברים על אהבה והסכמה… אולם אם הם יודעים רק את ההסבר הזה של ההיתר לשקם שבט מישראל, אזי זה אבסורדי. כמובן שיש עוד הסברים לעניין ומומלץ לקרוא על זה לפחות בוויקי.
פִּילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה
אוֹנֶס שֶׁל חֲלָשָׁה
נֶעֱנַשׁ בִּנְיָמִין
נֶהֱרַג שֵׁבֶט
שָׁמֵם
נִקְמַת אִישָׁהּ
נִקְמַת אִשָּׁה
בְּאוֹנֶס שֵׁש מֵאוֹת
נִסְתַּיְמָה
לְשׂוֹרְדֵי בִנְיָמִין
הָיָה זֶה מַתָּנָה
בִּמְקוֹם עוֹנֶשׁ
לָהֶם אִשָּׁה לְמִקְנָה
בְּדֶרֶךְ הָאוֹנֶס
עוֹלָם הָפוּךְ
עָשׂוּ זֹאת יוֹם מְיוּחָד
זִכְרוֹן זְוָעָה
נִקְבַּע לְיוֹם חָג
מְחוֹלְלוֹת בַּכְּרָמִים
מְחֻלָּלוֹת בַּכְּרָמִים
עַל כָּרְחָן קִבְּלוּ מִין
וקוֹרְאִים לְזַעֲוָה
'יוֹם הָאַהֲבָה'
סייע בניקוד ובייעוץ לגבי השיר – עברי בן קהלת.
לקריאה נוספת:
שׁוֹאָה מַתִּישָׁה
שׁוֹאָה מַתִּישָׁה כְּמוֹ אִשָּׁה עֵירוּמָּה
כָּל שָׁנָה טְקָסִים יוֹלֶדֶת כְּמִשְׁלוֹחִים בְּרַכֶּבֶת
נַאצִים אַכְזָרִים בְּלוֹנְדִינִים חַתִּיכִים
הָרְגוּ יְהוּדוֹנִים עֲזוּבִים וּמוּזְנָחִים
לְ'יָד וָשֵׁם' אוֹתָם מְבִיאִים לִפְנֵי כָּל הֶסְכֵּם
וְאַחֲרֵי זֶה מִתְפַּלְּאִים לָמָה אֶצְלֵנוּ הַכֹּל שָׁמֵם
מָחֹה תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר הַשּׁוֹאָה
זְמַן הֱיוֹת הָאֻמָּה עֲיֵפָה וְלֵאָה
כְּצאֹן לַטֶּבַח עַם מִסְכֵּן הָלַך
לְהַצִּיל אֶת חַיָּיו שָׁכַח וְלֹא טָרַח
שֹׁואָה עֲלוּבָה שָׁם סָבַלְתָּ וְנֶאֶנַסְתָּ כְּמוֹ נְקֵבָה
אֲנַחְנוּ בִּגְלָלָהּ נִתְפָּסִים כְּזוֹנָה
דַּי לְהַנְצָחַת הַטְּרָגֶדְיָה לְלֹא הַבּוּשָׁה
לֹא גְבוּרָה הִיא מַנְצִיחָה אֶלָּא חוּלְשָׁה
שׁוֹאָה שׁוֹאָה
מַה בָּך הַמַּטָּרָה?
אלוהים איתנו - מחשבותיו של שמרן עצמאי 