אחד המאכלים שאני נוהג לאכול הרבה במשך השנה נקרא מרק ירקות. רק אדגיש שרובו בעצם שורשים. לגבי פולמוס מה נחשב ירק, אני ממליץ לעיין פה.
למעשה לא תמיד אהבתי מרק ירקות ושנים רבות בתור ילד הידרתי עצמי מן המרק כי הוא היה לי מר – כל מרק ירקות היה לי מר. ברם פעם הייתי בטיול עם המשפחה והיה רק מרק גזר. ומרוב רעב התגברתי וסעדתי את גופי בגזר. מני אז התחלתי לאכול יותר ויותר מרקי ירקות. וכיום אני אוהב מרק ירקות על בסיס תפוח אדמה מתוק הנקרא בטטה ותפוח אדמה.
לסיר קטן המתכון הוא להלן, ותמיד אפשר לשמור על היחס, פחות או יותר וגם תלוי במה שהאדם אוהב. אני באופן עקרוני איני מאמין במתכון מדויק. אני משחק עם הכמות ונוהג להכין באומד דעת ואם יצא לי חלילה לראות המתכון, אין לי בעיה להפר את מה שכתוב בו. אני מאמין שבהרבה תחומים בחיים יש דת של העניין וכתוצאה מכך אנשים מאמינים בצורת הכנה מסוימת, כמו טקס אכילה או קסם לא מובן. או שימת דבר מסוים כמו מרכיב סודי שייצור כישוף ויעשה האוכל טוב וראוי.
1 בטטה, אם היא קטנה אז שניים. 2 תפוחי אדמה. 1 בצל, אם הוא קטן מאוד אז שניים. 1 שום או שניים, תלוי ברגישות.
עד כאן הבסיס.
תוספת שאני בדרך כלל שם זה 2 גזרים.
אם יש לי כוסברה אני שם גבעול. אם יש לי פטרוזיליה אני אשים גבעול. אם יש בצל ירוק אשים גבעול.
כמובן להשתמש בשיקול דעת – שהמרק לא יהיה ירוק…
אם אין לי גבעול ירוק. אוכל לשים משהו ירוק כגון ברוקולי או אפילו שעועית ירוקה.
לפעמים זוגתי רוצה שאשים לפת – אז אני שם וזה נותן טעם מודגש. איני תמיד אוכל זאת כי זה לפעמים מר לי. מה שקשור לדיון איך לאכול או לשתות המרק ועל כך בהמשך.
אם יש לי דלעת, אשים מעט דלעת בגדול של כתפוח אדמה אחד שאני שם במרק או תלוי במקום בסיר.
למה בכלל צריך דלעת וגזר כשיש לי בטטה? הבטטה מתוקה לי מידי וזו הסיבה שאיני מכין על בסיס בטטה. אלא צריך גם תפוחי אדמה שיאזנו את הבטטה. הגזר טפל יותר מן הבטטה אבל יש לו טעם מסויים. לדלעת איני יודע איזה ערך מוסף יש לה במרק, אבל אני מגוון לפעמים – אולי לבריאות זה טוב. אם אין לי בטטה, אוכל להכין על בסיס גזר ותפוח אדמה ואולי אשים יותר גזר לאזן את התפוח אדמה. ברם על בסיס דלעת, אני מוותר.
איני אוהב כל כך קישוא ולכן לא שם. אם כי אני מכיר כאלו השמים.
משחקים
לפעמים אני שם מעט שיבולת שועל – שמשום מה ממתיקה לי המרק במעט ומסמיכה אותו, מעט עדשים ואפונה. אני מאמין שהגיוון טוב לבריאות וזו דרך טובה להוסיף חלבונים למרק.
כיצד לאכול המרק או כיצד להגישו. פעם הייתי מקפיד לטחון. כיום אני מגוון. לפעמים מרסק לגמרי, כבר לא טוחן בבלנדר. לפעמים שותה כמה כוסות מרק בטעם הירקות ורק אז טוחן הירקות. לפעמים נשארים לי כמה גושים של ירקות ללא מים ואז אני ממשיך לחמם ולאכול זאת כירק מאודה. כל אחד יכול להכין כראות עיניו והנאת חיכו.
תיבול
הכלל בתיבול, כדאי לטבל, זה הופך האוכל לטעים יותר. ברם טבלו לפי הטעם בשיקול דעת.
אני שם מעט מלח כי איני אוהב הרבה מלח, ותמיד אפשר לשים אחר כך למי שרוצה.
מעט פלפל שחור.
עד כאן תיבול בסיסי נצרך, לדעתי.
כעת לתיבול שאני משחק עימו משיקולים שונים. מעט פפריקה לצבע, לגיוון ולריח. כורכום לצבע ולבריאות וזנגוויל לבריאות.
לסיום, לפעמים המרק נשאר אצלי למספר ימים ואז בפעם השניה שאני מחמם, אני מוסיף דברים אחרים ממה שהיה קודם, כדי לעניין את החיים ולשפר את המרק עם משהו טרי.
כזכור החלטתי לכתוב על המסע שלי. עניין לא פשוט לכתיבה. לכתוב כל יום קשה אז החלטתי לכתוב לפי אזורים או מצבים. כתבתי על הדרך הקשה לצאת מהארץ. כעת הנני כותב פה את החלק הבא.
אני וזוגתי היקרה היינו צריכים להגיע למדינה חשובה באירופה. החלטנו לסוע דרך קרקאו. חשבנו שנוכל לבלות שם ואולי לחסוך כסף. לבסוף הטיסה הפנים אירופאית שלנו בוטלה. ואז נאלצנו להזמין כרטיס חדש למקום אחר באירופה. דבר שהצריך אותנו לקנות כרטיסי רכבת במחיר מופקע ולשכור מלון ללילה. ברם הרווחנו ביקור בעיר היסטורית חשובה ואשר קרובה לאזור מגורים של אבותי. ועל כך אולי אדבר ברשומה אחרת.
בכל מקרה, אם רכבת ישראל איחרה ועיכבה. כאן בחברת הטיסה, הצליחו להביא אותנו בזמן.
ברם כמו שברכבת ישראל הייתה תחושת חנק ברכבת השניה החלופית לעומת הראשונה. כנראה המזגן לא עבד כמו שצריך, וגם במטוס היה חם מאוד. זה משהו שנהיה נורמה לטוס במטוס עם אוויר חם.
בכל מקרה גיליתי לפני כמה חודשים שאין כבר עניין לרכוש קפה במטוס, כמו שנהגתי עידן. מומלץ להתענג על משקה חם ואהוב ובכך להתעורר ולהעביר את הזמן.
אני אוהב לישון בטיסות בשעות הלילה בזמן השינה, אבל כעת הטיסה הייתה לפני זמן השינה, אז קשה לישון. ואם אני עירני, אני יכול להעביר את הזמן בקריאת ספרים דיגיטליים ולקרוא ספרים טובים. כעת אגב, אני קורא פושקין.
הטריק שגיליתי, זה להביא קפה מהבית. וזה בלי טירחה. אני מביא קפה באריזת נייר כמו שיש בבתי מלון ואירועים. לפני כן אני מבקש מהדייל/ת מים חמים ואני מתענג לי על הקפה – ובמקרה הזה גם מרגיש טוב על כך שאני מנצל את חברת התעופה שלא מסדרת לי אוויר צח. מתברר שיש נוהל שחברות התעופה חייבות לספק מים חמים חמים למבקשים.
טסנו לקרקאו. המכונה קרקוב בעברית עכשווית. אבל אני אדם מיושן. אומר קרקאו. בקרקאו היה לי חשוב לבקר אחד מהאחים של אבות משפחתי וכן לראות היסטוריה יהודית ומקומית.
בנחיתה היה תור ענק ועצום. משהו שלא נתקלתי בו באירופה. התחלתי לחשוב לעצמי שאולי הפולנים פרימיטיביים כמו הרבה מדינות סלאביות. ברם הם קתולים וחלק מהאיחוד, מדוע שיהיו כאלו פרימיטיביים?
מתברר שהיה תור מהיר לחבר'ה מהאיחוד האירופאי. ברם אני אירופאי שיצא מהאיחוד. וזוגתי מהמעצמה החזקה בתבל. בקיצור חיכינו בתור הרגיל. ברם המתנו קרוב לשעה. באיזשהו שלב אישרו לנו לגשת לעמדת הדרכונים האירופאים שהייתה ללא תור. ברם שמתי לב שכל מי שיש לו דרכון כחול, מעוכב הרבה זמן. ומהמרחק ששמרתי לא יכולתי לדעת אם זה דרכון רוסי או ישראלי. היה נראה שהם עוברים על רשימות בכתב יד על נייר. לפיכך הגעתי למסקנה שיש בעיה עם ישראלים או כנקמה על כך שאנו לא חלק מהבלוק האנטי רוסי במלחמת אוקראינה רוסיה או כי הרבה במטוס היו בעצם רוסים ישראלים – אולי יש על חלקם סנקציות… למי שלפנינו לקח כעשר דקות ולי ולאשתי לקח כדקה וחצי לשנינו עם הדרכונים הלא ישראלים ולא רוסיים שלנו.
הלכנו לבית הכנסת של הרמ"א. הרמ"א הוא אשכנזי חשוב שהשפיע על התרבות האשכנזית עד היום. רמ"א זה ראשי תיבות של רבי משה איסרליש. לאביו קראו ישראל המכונה איסר. וכך למדתי שאיסר זה קיצור של ישראל. דבר שלא ידעתי. וכעת אני חושב איסר הראל זה שם של בן אדם שכנראה בחר בשם שדומה לישראל…
בבית כנסת הרמ"א ניתן לראות בחוש שפעם לא טרחו לבנות עזרת נשים ולארגן לנשים מקום להתפלל. עזרת הנשים שם היא תוספת לבית הכנסת, תוספת מאוחרת מאוד – מה נשים הן גויות?! מדוע יגרע חלקן? ואגב, זכור לי ששמעתי פעם שעזרת הנשים התחילה במאה הי"ט. ואגב, שרה שנירר פוליטיקאית קדם חרדית ומייסדת רשת בתי הספר לבנות – בית יעקב, הקימה את בית יעקב ללימוד נשים בקרקאו. היא גם ייסדה את הסתדרות בנות אגודת ישראל. היא נולדה בקרקאו ונפטרה שם. וכן קבורה שם. הרבה מהליקויים שהיא מצאה רלוונטיים למגזר הדתי חרדי גם כיום, ולא רק לבנות, אלא גם לבנים.
הלכנו גם לבית הקברות היהודי העתיק. שם ניתן לראות מצבות עתיקות. נהנתי לראות את העיצוב ואת הטקסטים הכתובים על המצבות. גרם לי לחשוק במצבה נאה עם טקסט יפה ונוגע ללב… והבדיחה היא שזה חסר משמעות, הרי אחרי שאני אמות מה אכפת לי. זו חולשת האדם שהוא רוצה דברים חסרי היגיון.
הלכנו לטירת ואוול. טירה נאה הנמצאת על גבעה גבוהה המאפשרת להשקיף על העיר. שם ראינו דרקון הפולט אש לאחר שאמרתי דרוקריס. נסו ותווכחו. בתנאי שתגידו כל חמש דקות בזמן הנכון. יש שם כנראה מצית גז המדליק להבה כל חמש דקות.
צעדנו לאורך הויסטולה הנקרא כיום ויסלה ונהגית ויסווה. מדובר בנהר שחותך את פולין מאזור קרקאו עד הים הבלטי. נהר די משעמם לעומת נהרות אחרים שראיתי בחיי.
צעדנו גם במרכז העיר, כיכרות נאות ובניינים נאים. וכן הרבה פסלים נאים. חבל שהארץ שלנו כה משעממת. צריך ליצור קצת יצירות ברחוב, קצת מבנים מעניינים. ואם יש לנו בניין מנדטורי נאה, גם אותו מחריבים. היזמים מתעקשים להפוך לברברים.
הלכנו גם לכיכר האומשלגפלאץ הכיכר הרחבה ליד הגטו היהודי של קרקאו – ליד תחנת הרכבת הקלה. שם אספו את היהודים לגירוש. משם ראיתי גבעה מיוערת ירוקה. שהזכירה לי היכן שינדלר עמד והשקיף יחד עם הפילגש שלו למיטב זיכרוני, לפי הסרט אז כשהביט בילדה במעיל אדום החליט לפעול למען היהודים – קטע שלא נמצא בספר של קינלי. עלינו על הגבעה ואכן היה נוף נחמד – כולל גישה לכיכר האומשלגפלאץ. אם כי לא ברור לי שהייתי באותו לוקיישן בדיוק. היה שם צלע הר שניתן היה לטפס עליו עד הפסגה. ראיתי עד לתחנת הרכבת הקלה שנושקת לכיכר הכיסאות. מיזם אומנותי של כיסאות מתכת. אני הייתי עושה מיצג אחר של מזוודות ופריטי לבוש על הרצפה ובכך ממחיש את הגירוש. מה הכיסאות ממחישות בדיוק?
המרד בגטו – בפעם אחרת נרחיב על המרידות האחרות בוורשא ובוילנא. בכל מקרה פה בקרקאו דגלו בלהלחם גם למען כבוד, אבל לא להתבצר בגטו, אלא להלחם החוצה. חלק פשוט ברחו לצד הארי. וחלק נלחמו כפולנים כדי למנוע ענישה קולקטיבית נגד היהודים. רוב יהודי הגטו לא ידעו על העניין. ארגוני המורדים היהודים היו שמאלנים. לא ידוע לי על ארגון רוויזיוניסטי. ברם היה שתיים, אי"ל ואיסקרא. איסקרא היו יותר מיליטנטים בתחילה.
אני בהליכי כתיבה פה באתר על המרידות בגטאות. באם תהיה התעניינות, אזדרז יותר. המסר הוא שמרד גטו ורשא היה כישלון מוחץ. כמה גרמנים הרגו שם? תוצאה עלובה. כמה ברחו מהגטו לאחר המרד? בקיצור, בעתיד אפרט. אין לי טענות אישיות נגד צעירים חסרי השכלה וידע היסטורי, אבל חשוב לציין שלרוויזיוניסטים הייתה תוכנית טובה יותר. ובכל מקרה מרד וורשא היה כושל ולא סמל לחוכמה יהודית גדולה.
מבחינת מזון. אני אוכל כשר. לפיכך הצטיידתי במעט אוכל בתקווה שאם לא אמצא מזון כשר אוכל להתייעץ עם מביני כשרות מה לרכוש. רכשנו מוצרים כשרים בחנות. מצאנו מסעדה יהודית בשם פלאפל שלנו – בגוגל יש לכתוב באנגלית. הוא אמור למכור גם פיצה אבל בזמן שהיינו הוא לא מכר. הוא גם מכין שקשוקה למי שאוהב. ביום האחרון מישהו סיפר לנו שיש הכנסת אורחים של חסיד אחד. פשוט לחפש בגוגל הכנסת אורחים קרקוב. שם היה נחמד ביותר. זה נמצא ליד בית כנסת הרמ"א ברחוב קופא 12.
את דודי הרחוק מצאתי בבית הקברות החדש. חבל שחלק מהשילוט היה שבור. הכניסה לשם היא חינם. וניתן לראות שם חומות משברי מצבות וקברי אחים. מצאתי גם קרוב משפחה שלי, ככל הנראה, שנהרג במלחמת העולם הראשונה בצבא האוסטרי. הוא קבור בחלקה צבאית שם.
לא היה לנו זמן להספיק הכל. לא היה לי כוח ליותר מידי מוות יהודי. אני מתעלם שואה… אזי טיילנו ללא לחץ. תמיד נוכל לבוא שוב ולראות דברים אחרים.
היינו צריכים ללכת לשדה. התבטלה לנו טיסה ליעד איקס ולכן נאלצנו להחליף יעד כדי שנוכל להגיע להיכן שהוזמנתי לדבר. כתוצאה מכך נאלצנו גם לשלם מלון לשהות לילה במקום אחר ליד היכן שעמדנו לנחות ולהזמין כרטיסים לרכבת במחיר גבוה.
אלו היו הוצאות לא מתוכננות – אבל זה החיים. תמיד צריך לקחת בחשבון שזה עלול לקרות. אנו חשבנו שנחסוך בטיסה לייעד ועל הדרך ננפוש במחיר סביר. ברם העלות של הרכבות היקרות במקום החדש והמלון ניפחו את התענוג פי ארבע. לפחות טיילנו ביעד החדש. ועל כך בחלק הבא.
בכל מקרה, השארנו חפצים לשמירה במלון ביום האחרון לאחר הצ'קאאוט מן המלון. אגב, ביקשנו הארכה של שעה וחצי וקיבלנו. כשבאנו לאסוף החפצים שכחו לתת לנו תיק אחד. שמתי לב רק בשדה… כעת נאלצנו חיש להזמין מונית אובר שתעשה משלוח של התיק לשדה. התיק לא שלי ואני סחבתי זאת לחבר ולכן לא זכרתי. בכל מקרה,זה אומר שאי אפשר לסמוך על המלון ויש להגיד להם לבדוק שוב, וכדאי לרשום התיקים ובכך למנוע עוגמת נפש והוצאה כספית מיותרת. כשעשינו הצ'ק אאוט פרגנתי להם על המלון. והם אמרו לי שאם אני רוצה לבוא שוב, כדאי שאסגור הזמנה דרכם ולא דרך בוקינג. כך יעשו לי מחיר זול. וזה היה חדש לי. מסקנה, שווה להרים טלפון למלון בחו"ל ולברר מחירים ואז להחליט לפי המחיר הטוב יותר.
חג הפורים מגיע. ושאלת השאלות נשאלת, איזה משלוח מנות לתת למקבלים?
תעשיית משלוחי המנות משגשגת לקראת פורים. אך כדאי להתעורר לחשוב מהו משלוח המנות האידיאלי?
יש משלוחי מנות יקרים ויש מעוצבים וכדומה. אולם איני בא לדבר על הצורה והמחיר, אלא בדגש על התוכן.
ומבחינת תוכן משלוחי המנות, חשבתי לייעץ באופן פרטני. וגם כאן מומלץ להביא מה שהחבר המקבל אוהב ושמתאים לנו להביא לו זאת. אולם אם אנו לא יודעים באופן מדויק, מה לעשות? על כך אדבר בהמשך.
בגדול מומלץ להביא מה שמקובל. אדם שיחרוג מהנורמה עלול להביך את המקבל או לגרום לו להיעלב או לשנוא הנותן אם לדעתו משלוח המנות לא עמד בציפיה הנורמטיבית שלו לקבל משהו מכבד לפי הנורמה. באופן כללי צריך לדעת שיש נורמות חברתיות שמי ששובר אותן שובר כביכול חוזה חברתי.
רבים אוהבים להביא סלסלה גדולה שאין בה שימוש והיא גם לא מקורית. בתוך הסלסלה יש ממתקים לא מיוחדים ואז המקבל שואל עצמו איך הוא יפטר מהעניין. ומה שמצחיק שלפעמים הוא נותן את זה למישהו אחר ואז יש כאן מעגל של סובלים.
ועוד היבט, אם זה חמץ והמקבל מסורתי ומעלה, אז יש לו דד-ליין עד פסח. ופעמים רבות הממתקים עצמם אינם בריאים, ותמוה שתעשיית הפורים מקפידה לתת מזון לא הכי בריא. עניין תמוה שהרי חג הפורים בא לחוג את הצלת עם ישראל ולא את המתתו על ידי בעיות בריאות.
לפיכך לדעתי כדאי לתת מתנות של צורך ועדיף צורך בריא. כלומר, מילוי צורך של המקבל. נניח אם הוא שותה יין אז להביא לו יין, אם הוא מבשל להביא לו שמן, אם הוא שותה קפה, להביא לו קפה וכולהו.
רצוי גם אוכל שהוא כשר לפסח וכך מקבל המשלוח יוכל לחשוב עליך בחג ולכל הפחות אם הוא מסורתי ויותר, שלא יצטרך להיפטר מזאת או לטרוח למכור זאת.
ולמקפידים על המנהג המסורתי המקובל, ניתן לתת מנות של שני דברים חלקיים את המינימום של ההלכה המקובלת. ומאידך ניתן לתת ספר, קישוט, גאדג'ט וכדומה. כך המקבל קיבל משלוח מנות ומאידך קיבל מתנה שלא אוכלים אותה, אלא נהנים ממנה בצורה אחרת.
מתנה כשרה לפסח, אם היא מזון, מסייעת למקבל להתכונן לחג הפסח הממשמש ובא ואולי גם חוסך זמן של הליכה לקניות וכנראה חוסך טרחה של לסחוב ולחפש בחנות. כאן המקום לברך על האפשרות להזמין מזון ברשת. ברם לפעמים מזמינים והמוצר לא מגיע…
וכעת אביא רעיון מפורט יותר: רוב האנשים צריכים קפה, דבש, פירות יבשים, יין, שמן זית וכדומה. ניתן לתת למקבל יין סביר, יחד עם שמן זית וחסכנו לו משקל של ייבוא ביתי באזור שני קילו לשאת אל ביתו. מתנה זו גם בריאה יותר וגם נשמרת לאורך זמן מאשר שוקולד או מתנה אחרת גדושת סוכר שעלולה להאכל בבולמוס… מתנה שנשארת לזמן רב ונמצאת בשימוש תדיר מסייעת על המקבל לחשוב טובות על הנותן האדיב.
הנה משלוח מנות הטקסטואלי לחג הפורים השנה. אשמח לעוד הערות והארות. חג פורים שמח.
אני אוהב מאכלי תפוחים כגון עוגות תפוחים וקומפוט (לפתן). ושנים רבות חשבתי שהכנת קומפוט היא עניין מסובך, שהרי זה כל כך טעים… עד שלקחתי את המתכון של אמא שלי שלקחה אותה מאמא שלה ומתברר שהעניין פשוט מאוד.
כיום אני כבר מכין קומפוט דומה עם שינויים מעטים.
למעשה מה שצריך זה הרבה תפוחים ירוקים לפי הכמות המתבקשת.
אפשר גם מעט תפוחים מסוג אחר.
אפשר גם אגס אחד וכדומה. כאן אני ממליץ להזהר – כי יש אגסים מרים ויש שלא אוהבים הרבה אגסים. ויש שאוהבים אגסים, אבל לא אוהבים את התחושה הפרוותית שלו בפה לאחר האכילה. אני שם לפעמים אגס אחד כטיבול.
אני אוהב לשים לפעמים תה בטעם פירות יער ואז הקומפוט הופך להיות כהה ואדמדם עם ריח מרענן וטעם מעט שונה. אפשר לשים תיון אחד או שניים.
אני נוהג לקלף הפירות שיהיה להם טעם יותר טעים. וכן אני מקפיד להוציא מהתפוח את החלק באמצע הקשה ולא טעים עם הגרעינים.יש שמוציאים עם כלי מיוחד עגול שמנסר לתוך התפוח ומשאיר את התפוח חלול. ויש שפשוט חותכים התפוח מסביב לחלק האמצעי הלא טעים.
אפשר לשים מעט יין.
אני אוהב לשים גם קמצוץ מלח וכמה קמצוצי פלפל שחור – מה שלמדתי מהכנת החרוסת הנפלאה שלי.
אפשר להוסיף מעט קינמון. אני בדרך כלל לא מוסיף כי יש הרבה שלא אוהבים קינמון.
מבשלים העניין כחצי שעה, תלוי בגודל הלהבה. העניין הוא לבשל עד שזה נהיה רך והתפוח נחצה בקלות ואז מחכים שיתקרר.
יש האוהבים שהתפוח נשאר גדול ושלם וללא הרבה מים. יש האוהבים שהתפוח מרוסק ויש הרבה מים – וכך אפשר לשתות יותר נוזל בטעם טעים עם חלקי פירות.
אמא שלי לא מוסיפה סוכר משיקולי בריאות.
מי שרוצה להוסיף סוכר, יכול להוסיף לפני הבישול או אחרי.
בכל מקרה אם בטעות לא שמו מספיק תפוחים ויש עדיין טעם של תפוח ניתן להוסיף מעט סוכר או ממתיק.
למי שמבשל רק לפי מספרים – כשני קילו תפוחים ירוקים מקולפים – 12 תפוחים בינוניים, אגס אחד מקולף וליטר וחצי מים – אמא שלי אומרת שהתפוחים יהיו מכוסים במים לאחר שקיעתם היחסית, לא יותר. תיון פירות יער אחד או שניים למי שרוצה לשים. לא חייבים לשים סוכר או עוד תוספות. כל כך קל להכין הקומפוט שאני פשוט ממליץ להתחיל להכין רק עם תפוחים ולאט לאט ללמוד התיבול האהוב עליכם.
מכירים את זה שאתם מבצעים משהו כמו ארוחה במסעדה או הובלה של דירה ומבקשים ממכם טיפ?
העניין נהיה מושרש וחלק מהתרבות. ואתה רוצה להיות הגון ומרגיש שאתה חייב לתת טיפ. ואתה נותן טיפ גם כשזה לא משפר את השירות או כשהשירות היה רע. וגרוע מכך, גם כשהטיפ לא הולך לעובד, אלא למעסיק שכבר מרוויח עליך. אז למה צריך לתת טיפ?
יש מקומות בעבר שהיה נהוג להניח הטיפ על השולחן במסעדה לפני הארוחה כדי לעודד המלצר לפעול בשבילכם יותר טוב. אולם כיום, זה רק דרך לחלץ כסף מהאזרח בצורה של נורמה – עניין המעוות מחירים ומייקר החיים. במקרה כזה הפעם, העניין לגיטימי. מישהו רוצה שירות טוב יותר מהרגיל ולכן הוא משלם על זה.
וכיום זה הפך לחלק ממחיר השירות, ועולה השאלה, מדוע לא לקחת את זה כמחיר רשמי של המוצר במסעדה או השירות?! מה האינטרס של אותם ספקי שירות לפצל העניין? האם הם רוצים לחסוך תשלומי מס, אם כן מדוע שאדם ישר וחכם ישתף עמם פעולה?! העניין גם נגד החוק וגם פוגע בהכנסות המדינה המיועדות לרווחת האזרחים ולא רק לנותני שירות.
ואם הם רוצים להטעות הצרכן לגבי מחיר השירות, אז שוב, מה האינטרס לשתף פעולה עם פרקטיקה פסולה של הטעיית לקוחות תמימים?
לפיכך אני בעד להפסיק עם תשלום הטיפים. אני בדרך כלל לא עומד בזה כי לא נעים לי. אולם צריך לאט לאט להקשיח הלב בעניין. אני צריך לזכור שאולי אני שותף על ידי מתן הטיפ לנורמה לא מוסרית.
נתינת טיפ אוטומטית היא אמירה שהאדם הולך בתלם החברתי. אדם שמשחק עם הכללים החברתיים בעניין של בעלי האינטרס בכסף שלנו, הוא אדם שלא הולך בתלם.
אז לפעמים תתנו טיפ, לפעמים אל תתנו. לפעמים תתנו אחוזים גבוהים ולפעמים אחוזים נמוכים. ומי שרוצה לחוש מוסרי יכול את דמי הטיפ לתת לצדקה.
וחשוב שהמלצרים ידעו שמי שלא נותן טיפ הוא לא גנב ולא שפל, אלא אדם החושב אחרת.
האם זה מוסרי לתת טיפ?
מצד אחד, הרוב נותן טיפ ומי שלא נותן נתפס כאדם בעייתי ולא הגון. מאידך הטיפ עצמו מקדם העלמת מס או הטעיית הצרכן.
מה דעתכם?
נ.ב. אחד מקוראי האתר, בצלאל, טען שלמעשה כיום בעלי המסעדות לוקחים את הרווח של הטיפ בחשבון. ואם אף אחד לא ייתן טיפ, אזי המחיר יעלה. לכן המצב כיום הוא טוב. מי שיש לו נותן יותר ומי שיש לו פחות נותן פחות וכך יש איזון. סוג של 'שלם כפי יכולתך'. אני תומך במתווה כזה ללא השיימינג כלפי מי שלא נותן טיפ. זה מתווה נאה ויאה.
/s.glbimg.com/po/rc/media/2015/01/14/13_48_08_926_IMG_6989.JPG)
אלוהים איתנו - מחשבותיו של שמרן עצמאי 