נסיעה לחו"ל ורכבת ישראל – יומן מסע 22

לפני זמן מה החלטתנו אני ובת זוגי היקרה לסוע לחו"ל. התארגנו. ביום הנקוב לקחנו רכבת לנתב"ג. הגענו לרכבת. והרכבת נשארה בתחנה שלנו למעלה ממחצית השעה עקב תקלה עלומה.

וחשבתי על העניין מספר תובנות. כעת החלטתי להעלות רשימה בנושא.

א. חוצפה שלא מסבירים לנו האזרחים הקטנים מה התקלה, סיפור יותר מעניין מעבר לכך שאומרים שישנה תקלה כדי שנבין מה קורה איתנו. ובפרט למי שנתקע יותר מפעם אחת.

ב. העניין כמובן הפחיד מאוד אותי ואת בת זוגי מאוד שהרי פעם כבר פספסנו טיסה לאחר שכלאו אותנו ברכבת ישראל קרוב לשעתיים. וכתוצאה מכך פספסנו טיסה לאחר שהפסדנו צ'ק אין בשדה בזמן. עניין שהזיק לנו מאוד.

ג. גם פה כלאו אותנו לכמה דקות כשמשום מקום נעלו אותנו ברכבת על אף שאמרו שישנה תקלה ותוך כמה דקות נעזוב.

ד. לבסוף עזבנו ברכבת אחרת לאחר שהואילו לשחרר אותנו. באיחור של למעלה מחצי שעה. ואם לא היו נועלים אותנו היינו כבר עוזבים לרכבת אחרת. לאחר ששיחררו הנעילה, רוב יושבי הרכבת עברו לרכבת הבאה. וזה עיכב את עזיבת הרכבת הבאה.

ה. כתוצאה מכך הפסדנו זמן יקר והיה לחץ כמה זמן נתקע.

ו. אם זה קשור לעבודה המאורגנת הסוציאליסטית שיש ברכבת ישראל – מסקנה: העבודה המאורגנת אינה משחררת.

ז. בישראל אומרים שאנו מדינה חופשית, ברם כל הזמן אנשים נכלאים, נכלאים על לא עוול בכפם בתחבורה ציבורית קלוקלת. נכלאים ברכבת כשלא מנסים לחלץ הנוסעים בזמן. וגם באוטובוסים בפקקים, כשלמיטב זיכרוני, הנהגים אינם רוצים או מורשים לשחרר את קהל הנוסעים לדרכו.

פעם נתקעתי ברכבת הקלה בירושלים בעקבות חפץ חשוד זמן רב ללא יכולת לצאת בגלל שהרכבת נעצרה שלא כדרכה ולא בתחנה – זו חטיפה לכל דבר וצריך לעשות שינוי בעניין. שחררו אותנו מהעול המיותר במדינה.

ח. העניין קרה קרוב יום ירושלים שהוא סוף החגיגות הציוניות במדינה – ותחושתי הייתה: גועל נפש, זוהמה, מדינה פח לעם פח. במקום להשקיע בלאומנות ריקה, תשקיעו ברווחת האזרח הקטן.

ט. תובנה שחשבתי לעצמי בראש כמה פעמים: איזה מזל ביש! חבל שהיהודונים לא ארגנו את הרכבות להשמדה במלחמת העולם השניה, שהרי אם כן, לכאורה לא היו מתים לנו שישה מיליון יהודים מסכנים. דמיינו לעצמכם שנהג הקטר מכריז: תקלה ברכבת לאושוויץ, נשוב אליכם כשהתקלה תתוקן. אחרי שבוע אולי הרכבת הייתה מתחילה לנוע וכמובן נתקעת בדרך וכך היו ניצלים המוני יהודים.

י. נחתנו במדינת היעד. והציבור מחא כפיים. גועל נפש. נחיתה קשה, חשנו החבטה בקרביים שלנו ובכל גופנו. המטוס גם האט מהר מידי ולכן עפנו לכיוון המושבים שלפנינו. על מה אתם מוחאים כף? חסרי תרבות. נחיתה גרועה. תתחילו להעריך עצמכם ולדרוש יותר – אולי כך המצב במדינה ובמרחב שלנו ישתנה לטובה. תפסיקו לעוף על עצמכם שהכל טוב סביבכם. תהיו ריאלים.

לאיזו יבשת טסנו או מדינה, אתם מוזמנים לנחש…

נ.ב. אחד מקוראי הרשומה פנה אלי ואמר שהיה עמדי על אותה רכבת לנתב"ג. מתברר שאנו חברים טובים שהיינו על אותה רכבת על אף שלא ידענו אלא לאחר מעשה. הגורל שלנו מחובר, ימים יגידו עד כמה.