מדוע צריך לתת טיפ?
מכירים את זה שאתם מבצעים משהו כמו ארוחה במסעדה או הובלה של דירה ומבקשים ממכם טיפ?
העניין נהיה מושרש וחלק מהתרבות. ואתה רוצה להיות הגון ומרגיש שאתה חייב לתת טיפ. ואתה נותן טיפ גם כשזה לא משפר את השירות או כשהשירות היה רע. וגרוע מכך, גם כשהטיפ לא הולך לעובד, אלא למעסיק שכבר מרוויח עליך. אז למה צריך לתת טיפ?
יש מקומות בעבר שהיה נהוג להניח הטיפ על השולחן במסעדה לפני הארוחה כדי לעודד המלצר לפעול בשבילכם יותר טוב. אולם כיום, זה רק דרך לחלץ כסף מהאזרח בצורה של נורמה – עניין המעוות מחירים ומייקר החיים. במקרה כזה הפעם, העניין לגיטימי. מישהו רוצה שירות טוב יותר מהרגיל ולכן הוא משלם על זה.
וכיום זה הפך לחלק ממחיר השירות, ועולה השאלה, מדוע לא לקחת את זה כמחיר רשמי של המוצר במסעדה או השירות?! מה האינטרס של אותם ספקי שירות לפצל העניין? האם הם רוצים לחסוך תשלומי מס, אם כן מדוע שאדם ישר וחכם ישתף עמם פעולה?! העניין גם נגד החוק וגם פוגע בהכנסות המדינה המיועדות לרווחת האזרחים ולא רק לנותני שירות.
ואם הם רוצים להטעות הצרכן לגבי מחיר השירות, אז שוב, מה האינטרס לשתף פעולה עם פרקטיקה פסולה של הטעיית לקוחות תמימים?
לפיכך אני בעד להפסיק עם תשלום הטיפים. אני בדרך כלל לא עומד בזה כי לא נעים לי. אולם צריך לאט לאט להקשיח הלב בעניין. אני צריך לזכור שאולי אני שותף על ידי מתן הטיפ לנורמה לא מוסרית.
נתינת טיפ אוטומטית היא אמירה שהאדם הולך בתלם החברתי. אדם שמשחק עם הכללים החברתיים בעניין של בעלי האינטרס בכסף שלנו, הוא אדם שלא הולך בתלם.
אז לפעמים תתנו טיפ, לפעמים אל תתנו. לפעמים תתנו אחוזים גבוהים ולפעמים אחוזים נמוכים. ומי שרוצה לחוש מוסרי יכול את דמי הטיפ לתת לצדקה.
וחשוב שהמלצרים ידעו שמי שלא נותן טיפ הוא לא גנב ולא שפל, אלא אדם החושב אחרת.
האם זה מוסרי לתת טיפ?
מצד אחד, הרוב נותן טיפ ומי שלא נותן נתפס כאדם בעייתי ולא הגון. מאידך הטיפ עצמו מקדם העלמת מס או הטעיית הצרכן.
מה דעתכם?
נ.ב. אחד מקוראי האתר, בצלאל, טען שלמעשה כיום בעלי המסעדות לוקחים את הרווח של הטיפ בחשבון. ואם אף אחד לא ייתן טיפ, אזי המחיר יעלה. לכן המצב כיום הוא טוב. מי שיש לו נותן יותר ומי שיש לו פחות נותן פחות וכך יש איזון. סוג של 'שלם כפי יכולתך'. אני תומך במתווה כזה ללא השיימינג כלפי מי שלא נותן טיפ. זה מתווה נאה ויאה.
אלוהים איתנו - מחשבותיו של שמרן עצמאי 
סוגיה מעניינת באמת.
אם רק יורשה לי להוסיף מימד חשוב בעיני:
וזה הסטטוס של מקבל הטיפ. אפשר להניח, שלמשל במסעדות, מי שממלצר, הוא נמצא במצב נקרא לזה מעברי. לא יציב. סטודנטים. אמהות חד הוריות. עבודה נוספת וכדומה.
הטיפ, מאוד עוזר לסטטוסים כאלו, להתגבר על קשיי המעבר, קשיי החיים וכדומה.
אז זה איזשהוא ביטוי גם, לסולידריות חברתית. כל אחד נותן כפי יכולתו. בסך הכל, ממש מעט. אבל, זה עוזר לאנשים במצב דנן, שהעבודה, אינה ממש קבועה ויציבה ואינה מכניסה הרבה נניח.
לפני כמה שנים אגב, ניתן פסק דין חשוב, בבית הדין לעבודה, בקשר לטיפים. אשאיר אותו בהמשך.
תודה
אהבתיLiked by 1 person
אומרים אבל שבחלק גדול מהמקומות הטיפ לא מגיע בכלל למלצר
אהבתיאהבתי
אז על כך בדיוק נדון הפסק דין ( בית דין ארצי לעבודה). בינתיים נדביק פה הכתבה בגלובס על פסק הדין ( ערוך ונקי כמובן). הנה:
תחת הכותר:
"טיפים ייחשבו חלק משכר מלצרים גם לצורכי פנסיה וביטוח לאומי"
כך:
"התשרים (טיפים) שמקבלים מלצרים ומלצריות במסעדות ובבתי הקפה ייחשבו כחלק משכר העבודה של המלצרים – כך פסק היום (ב') בית הדין הארצי לעבודה, ששם סוף פסוק בסוגיה שנמצאת במחלוקת כבר שנים ארוכות.
"כספי התשר בענף המסעדנות צריכים להיחשב כהכנסת המסעדה, וכל הכנסה של המלצר מתשר צריכה להיחשב כהכנסת עבודה שלו מאת מעסיקו. זאת, גם אם התשר שולם ישירות למלצר; גם אם הוא לא עבר דרך הקופה; גם אם שולם באמצעי תשלום נפרד מזה שבאמצעותו שולמה הארוחה; וגם אם הוא לא נרשם בספרי המסעדה או ביומן השירות", קבעו שופטי בית הדין הארצי, ובראשם נשיא בית הדין, יגאל פליטמן, שהו לו פסק הדין האחרון לפני פרישתו לגמלאות. לעמדתו של הנשיא הצטרפו סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה, השופטת לאה גליקסמן, השופט אילן איטח, השופט רועי פוליאק ונציגות הציבור מיכל בירון-בן גרא ויודפת הראל-בוכריס.
המשמעות היא שעל המעסיקים יהיה להתחשב בטיפים בעת שהם מפרישים משכר העובדים לקרן פנסיה, ביטוח לאומי וכדומה. משמעות נוספת של פסק הדין היא שהביטוח הלאומי צריך יהיה להתחשב בכלל שכר המלצרים, כולל התשרים, כשהוא מחשב את דמי האבטלה שלהם זכאי מלצר (שפוטר).
השופטים כתבו כי הם ערים לכך שהפסיקה משנה את המצב המשפטי הקיים ודורשת היערכות מצד גורמים רבים, לרבות כמובן המעסיקים בענף המסעדנות. מאחר שההסדר חל גם על תשלום דמי הביטוח הלאומי, שלגביהם נערכת התחשבנות שנתית בכל שנת מס, ועל-מנת לתת למחוקק שהות להסדיר את הנושא בדרך אחרת, היה ויראה לנכון לעשות כן; הורו השופטים כי ההסדר החדש ייכנס לתוקפו ביחס לכלל המעסיקים במשק ב-1 בינואר 2019 (למעט ביחס לשני ההליכים שנדונו לפניהם שלגביהם הוא יחול מיידית).
פסק הדין החשוב שאותו פתח פליטמן בציטוט משירו של נתן אלתרמן, אותו הוא מעריץ, ניתן בשני ערעורים שהוגשו לארצי שבמסגרתם עלתה אותה שאלה בדבר פשר התשר המשולם למלצרים בענף המסעדנות.
במסגרת ההליך האחד נדונה החלטת המוסד לביטוח לאומי, שלא לכלול בחישוב דמי האבטלה ששולמו למלצר (עומרי קיס) סכומי תשר שקיבל מלצר במסעדה בה עבד. במסגרת ההליך האחר נבחנת השאלה – היש לכלול בשכרו של מלצר (יחיאל בודה) את כספי התשר ששולמו לו במזומן במסעדה בה עבד, לשם הכרעה בשאלה – אם מעסיקיו קיימו חובתם לתשלום שכרו לפי חוק שכר מינימום.
הואיל ומדובר בסוגיה הרלוונטית לכ-200,000 עובדי ענף המסעדנות ולאלפי מסעדות ובתי קפה בכל רחבי הארץ; הוחלט לקיים את הדיונים במותב מורחב של 5 שופטים ושני נציגי ציבור ולצרף להליכים את היועץ המשפטי לממשלה, איגוד המסעדות וכן את ההסתדרות, המייצגת את עובדי ענף המסעדנות.
בפסק הדין בחנו השופטים מחדש את המבחנים השונים שנקבעו בפסיקה לסיווג התשר. הם קבעו כי המציאות היא שבעלי המסעדה קובעים את אופן ההתייחסות לתשר במסגרת הסדר כלל-מערכתי בעִסקם. במסגרת זו התשר משולם כשכר עבודה למלצר תמורת עבודתו. שיעור התשר נע לרוב בין 10% ל-15% ממחיר הארוחה. התשר ניתן על-ידי הלקוח עבור כל שרשרת השירות, החל מטיב האוכל ואופן הגשתו, וכלה באווירת המסעדה ואופייה.
בפסק הדין נאמר כי לשרשרת השירות חוליות רבות, ואין מדובר בהכרח במלצר יחיד המשרת סועד מסוים מאל"ף עד ת"ו; אלא לרוב כוללת שרשרת השירות, נוסף על מלצרים, גם ברמנים, עובדי מטבח ונותני שירות אחרים. על-פי ההסדר השכיח, התשר נחלק בין עובדי השירות באופן כזה או אחר, כמסוכם בין כל אחד מהם לבעל העסק.
"מציאות רבת-שנים זו משמעה כי מתן התשר היה לנוהג מושרש היטב, העולה כמעט כדי נורמה משפטית בת-תוקף; נורמה שלפיה, מתוך תחושת מחויבות ולא כמחווה רצונית, משולם התשר למסעדה על-ידי הלקוח, ומחולק על-ידי בעל המסעדה בין נותני השירות ללקוח, כשכר עבודה עבור עבודתם הרגילה".
לפיכך נקבע, כאמור, כי כספי התשר בענף המסעדנות צריכים להיחשב כהכנסת המסעדה, וכל הכנסה של המלצר מתשר צריכה להיחשב כהכנסת עבודה שלו מאת מעסיקו. "זאת, גם אם התשר שולם ישירות למלצר; גם אם הוא לא עבר דרך הקופה; גם אם שולם באמצעי תשלום נפרד מזה שבאמצעותו שולמה הארוחה; וגם אם הוא לא נרשם בספרי המסעדה או ביומן השירות".
לסיום, השופטים ציינו כי הסדר סוגיית התשר כאמור, נותן לדעתם מענה הולם, שלם ומאוזן לבעייתיות ההלכה הקודמת, ככל שמדובר כמובן בענייני משפט העבודה והביטוח הלאומי. "הסדר זה מבטיח כי הקוביות השונות יסתדרו זו לצד זו ויקבלו קובייה-קובייה את מקומה המתאים", נפסק.
פסק הדין האחרון של הנשיא פליטמן
פסק הדין שנתן בית הדין הארצי לעבודה היום בעניין התשרים למלצריות ולמלצרים הוא פסק הדין האחרון של נשיא בית הדין הארצי, השופט יגאל פליטמן, שפורש לגמלאות אחרי כ-30 שנות שפיטה בבתי הדין מהן יותר מ-4 שנים כנשיא.
פליטמן, יליד 1948, אלמן ואב ל-3 בנות בוגרות, גדל בתל-אביב ולמד בבית הספר "תיכון חדש" באותה שכבה שבה למדו הפזמונאי עלי מוהר ז"ל והסופר חיים לפיד. בבית חינכו את פליטמן לסולידריות ולצדק חברתי, והוא העיד כי זוהי הסיבה שאחרי לימודי המשפטים באונ' העברית וההתמחות בחר ב-1975 ללכת לעבוד בביטוח הלאומי. בין השנים 1983 ל-1988 הוא שימש כמנהל הלשכה המשפטית של המוסד לביטוח לאומי בירושלים, ולאחר מכן מונה לשופט בבית הדין האזורי לעבודה, וטיפס עד לראש המערכת. בתפקיד נשיא בית הדין הארצי לעבודה שימש פליטמן במשך יותר מ-4 שנים.
לאורך השנים דן ופסק פליטמן בתיקים חשובים רבים שעיצבו את דיני העבודה בארץ. בין היתר, הוא צידד לאחרונה בזכות השביתה של עובדי חברת החשמל המוחים נגד הרפורמה בחברה. עמדתו זכתה לביקורת של בג"ץ שידון בקרוב בעתירה שהוגשה נגד פסק הדין ונגד הגישה של פליטמן.
בחודש מארס 2017 היה פליטמן בדעת מיעוט כשחשב שאין לקצוב את תקופת ההעסקה של העוזרים המשפטיים לשופטים. עמדתו נדחתה בבית הדין הארצי אך התקבלה בהמשך בבג"ץ.
פסק דין חשוב נוסף שיצא תחת ידו של פליטמן נגע לאופן החלת חוקי העבודה על מטפלים סיעודיים זרים המתגוררים בבית המטופל (פסק דין יולנדה גלוטן). פליטמן פסק כי אין מקום לתשלום שכר עבור שעות נוספות לעובד הזר, וכי שעות עבודה ומנוחה אינו חל במקרה זה. לשיטתו, "אין לראות בכל שעות השגחתה של המטפלת שעות עבודה, שהרי אלמלא כן היה צורך לשלם לעובדים סיעודיים שכר בגין 24 שעות עבודה ביממה, והדבר אינו סביר". גם כאן התקבלה עמדת המיעוט שהציג פליטמן בארצי, על-ידי שופטי בג"ץ."
כאן:
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001229302
אשאיר אחר כך, פסק הדין.
אהבתיLiked by 1 person
טוב, נבלעה לי התגובה…
אהבתיאהבתי
כאן לכל המעונין, פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, בנוגע לטיפים:
https://bit.ly/3dNhTyU
אהבתיLiked by 1 person
דברת יפה בגנות הטיפים, ובצדק.
אני רוצה לדבר קצת בשבח הטיפים – במסעדות דווקא:
כיום, כל מסעדה מחשבת את הטיפים בהכנסות שלה. בין אם זה באופן ישיר ובים אם זה בחישוב שכך יוכלו לתת לעובדים שכר קרוב למינימום – ולהסתמך על הטיפים שי'לימו לשכר נאה – מה שאומר שהמחיר כרגע של המנות לוקח בחשבון כ-10% טיפ.
אז אם כרגע נסטל את הטיפים – המחיר של המנות יעלה, אך במצב הנכחי, זה קצת כמו שיש מחיר על מנה, אבל אם אתה לא מרוצה – תשלם פחות על המנה (אל תשלם טיפ), בעוד שמי שנהנה במיוחד – משלם לפעמים יותר, וזה משלים את הממוצע. ככה שחוץ מהתמרוץ הרגיל לתת שירות טוב – שלקוח יחזור – יש גם אופציה כביכול לשלם בפועל פחות ממחיר המנה כקשר ישיר לאיכות השירות
אהבתיLiked by 1 person
רעיון יפה. זה בעצם כעין תמחור למי שיש וחצי שאין. אני תומך בזה בעיקרון ברם בדרך כלל המלצרים רואים בעין רעה מי שלא נותן. חזה כבר בעיה.
אהבתי את הגישה, אפילו אוסיף זאת לרשומה.
אהבתיאהבתי
אני מרגישה מרוצה משירות ואז ברור לי שאתרגם זאת לכסף. סימני השאלה שעליהם כתבת נדונו לפני עשור במאמר דעה שרצוי לקרא. עליי להוסיף שנותני שירות כגון נער שליח, בונה על כך שיקבל טיפ. המשכורת שלו בסיסית בלבד.
כדאי לקרא את מאמר הדעה הבא:
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3975921,00.html
אהבתיLiked by 1 person
מעניין מאוד הלינק. אם הם בונים שיכתבו מחיר רשמי, כשכותבים מחיר רשמי זה מסדר את שאר המשק ויותר איזון. זה יגרום למעסיק שלי לשלם לי יותר וכדומה. ברם כעת אני הפראייר.
אהבתיאהבתי
אני נותן טיפים.
היה ניסיון לאגום את הטיפ מחיר המנה, אבל זה התברר כעוד טריק של בעלי מסעדות, כך נראה.
לא מטרידה אותי הסוגיה המוסרית, ואני לא "טיפר" קבוע.
היכן שאני מרגיש שקיבלתי שירות נהדר, אוכל נהדר, מקום נהדר – מייד אני מוסיף, מיוזמתי, 15% לחשבון.
אהבתיLiked by 1 person
אני פעם סירבתי לתת טיפ, עקב שירות גרוע וסכו"ם מלוכלך וחברים שלי חשו לא בנוח והם בחרו לשלם
אהבתיLiked by 1 person
אין סיכוי שאשאיר טיפְּ. יש גבול, לא?! כאן בדיוק כמו במקומות אחרים עלינו לבחור לפעול על פי המצפון הפנימי שלנו, על פי החלטות שלנו ולא על פי לחץ חברתי. לו ישבנו יחד שנינו לא היינו משלמים.
אהבתיLiked by 1 person
בדיוק, ולכן חשתי לא בנוח שהחברים שלי נהיים "הגונים" מושלמים במקומי, הרגשתי שאני אפילו לא מצליח למחות נגד המסעדה-מלצר.
אהבתיאהבתי
שללו ממך את "זכות הצעקה".
מבאס לאללה.
אהבתיLiked by 1 person
אני בהחלט מסכים שתרבות הטיפ היא בעייתית, ומתמריץ לשיפור השירות זה הפך לסוג של מס, אבל למרות זאת אני נותן טיפ, ולרוב טיפ נדיב. למה? משום שמי שמקבל את הטיפ, הוא לרוב מלצר או מתדלק שלא מרוויחים הרבה. אם לא אתן להם טיפ, זה יכאב להם, לא למנהל הסעדה או בעליה. אז בהינתן שזה המצב הנתון, וטיפים הם חלק מההכנסה שאותם אנשים בונים עליה, אני פשוט מעדיף לסייע להם, ולא להילחם על הגב שלהם נגד תרבות הטיפים. בסופו של דבר, מדובר על סכומי כסף דיבורי הם כמעט חסרי משמעות, בעוד שעבורם זה מצטבר לסכומים משמעותיים.
אהבתיLiked by 1 person
מה שאתה אומר, שמוליק, טוב לעשירים. רוב עם ישראל עני – גם הוא צריך הכסף ולא מרוויח הרבה.
אהבתיאהבתי