ביקורת על אחריות העמים / דווייט מקדונלד – תורגם והובא על ידי עידן לנדו

קראתי לא מזמן שוב את המאמר והחלטתי להגיב על זאת. המאמר מוצלח מאוד המבטא יפה מאוד את הבעייתיות המטופשת בהכללה ובתיוג כללי קולקטיבי מעבר לתיאור אוסף של פרטים כשמדברים על קבוצות גדולות.

לדוגמה, היהודים לא מתו במלחמה, אלא אנשים מתו. היהודים סבלו יותר מהשאר. מה זה יהודים, האם יש כזה דבר?! מה שיש זה אנשים. אך מי שנקרא יהודי יוגדר כיהודי. היהודי לא נהרג כיהודי, אלא כאדם חלש. וזאת על ידי מנגנון בין לאומי-אנושי שהיה חזק ממנו ולכן הצליח להורגו. וכן גם הפוך, הגרמני החזק באופן זמני הרג את החלש ממנו. לא כל הגרמנים הרגו. ומי שהחליט על רצח היהודים הוא החזק. כמובן שהיו עוד קבוצות שנהרגו על ידי המשטר הנאצי הרצחני ורק הנני נוקט בדוגמה על היהודים ואיני בא להתעלם מסבלם של האחרים.

אני חולק על דבריו של עידן לנדו לגבי הבנת האחריות האישית של האדם המובאים בצירוך למאמרו של מקדונלנד. אני אטען שבמקרה של מנגנון שנותן פקודות וקובע את החוק האדם אמור להיות זכאי. ובכל אופן הנני אסיר תודה לו על העלאת המאמר למרשתת.

עידן לנדו

מה שמשותף לג'ורג' אורוול ולדווייט מקדונלד, זה העניין שהם שואפים להבין את החברה כמה שיותר. בנלהבות גדולה הם רוצים לתקן את העולם ולמנוע בעיות ושכביכול הבנתם תעזור לקדם את הנ"ל. כלומר, המנגנון האנושי גורם לבעיות שאנשים עושים, כגון פשעי מלחמה. לשם כך אי אפשר להאבק נגד היחיד, זה לא עובד במצבים כעין אלה. צריך להאבק במנגנון בצורות מנגנוניות, נניח הרתעה. ודוגמה לדבר שהרי מדוע הנאצים לא השתמשו בגז במלחמה?!

דווייט מקדונלד

יש לי ביקורת על דווייט מקדונלד שעם כל דיוקו הוא לא מערער על המוסר ועל הצורך במוסר. אם אני הייתי במקומו הייתי טוען כמוהו שאכן הגרמני אינו אשם במותו של היהודי, כמו שהיהודי אינו אשם במותו שלו וכמו אסירים פולנים שגויסו לצבא הגרמני. אך אטען גם שהמוסר הוא עניין תלוי יחסי כוח חברתי וזו לא הבעיה האמיתית, אלא זו בעיה לפי מי שנתפס כמושל בכיפה של המנגנון האנושי באותה התקופה. ועל כן מצידי, מן הבחינה המוסרית, שיכה יוסי את יוסי, לא אכפת לי. ואם אכפת לי ואני הורג את המבצעים, אזי זה יהיה כי כך בא לי ואני יכול, ולא כי אני נכון. תרדימכוס אמר שהצדק זה מה שהחזק קובע.